כתובים – תהילים – פרק מו – חק לישראל

——– (ז) הָמ&#1443וּ ג&#1430וֹיִם מָ&#1443טוּ מַמְלָכ&#1425וֹת נָתַ&#1445ן בְּ&#1437קוֹל&#1431וֹ תָּמ&#1445וּג אָֽרֶץ: בְּמִתַּן אוֹרַיְתָא לְעַמֵיהּ אִתְרְגַשׁוּ עַמַיָאאִזְדַעְזְעוּ מַלְכְּוָתָא כַּד אֲרִים קָלֵיהּוְכַד יְהַב אוֹרַיְתָא לְעַמֵיהּ אִתְמוֹגַגוּיָתְבֵי אַרְעָא: המו גוים . לשון הומה : תמוג . תמס , כן פתר מנחם ( שמות טו ) נמוגו כל יושבי כנען , וכן למוג לב ( יחזקאל כא ) , אבל … להמשך קריאה

נביאים – ירמיה – פרק יז – חק לישראל

——– (ד) וְשָׁמַטְתָּ&#1431ה וּבְךָ&#1433 מִנַּחֲלָֽתְךָ&#1433 אֲשֶׁ&#1443ר נָתַ&#1443תִּי לָ&#1428ךְ וְהַעֲבַדְתִּ&#1433יךָ&#1433 אֶת-אֹ&#1443יְבֶ&#1428יךָ בָּאָ&#1430רֶץ אֲשֶׁ&#1443ר לֹֽא-יָדָ&#1425עְתָּ כִּֽי-אֵ&#1435שׁ קְדַחְתֶּ&#1445ם בְּאַפִּ&#1430י עַד-עוֹלָ&#1445ם תּוּקָֽד: (ס) וְאַיְתִי סָגְאָה עַל אַרְעֲכוֹן וּתְהֵיצָדְיָא כִּשְׁמִטָתָא וּבְכוֹן אַעֲבֵיד פּוּרְעֲנוּתדִּינִין עַד דְאַגְלֵי יָתְכוֹן מֵאַחֲסַנְתְּכוֹןדִּיהָבִית לְכוֹן וְתִשְׁתַּעֲבְּדוּן לְבַעֲלֵי דְּבָבֵיכוֹןבְּאַרְעָא דְּלָא יְדַעְתּוּן אֲרֵי קִדּוּםתַּקִּיף כְּאֶשָׁתָא נְפַק מִן קֳדָמַיבָּרְגֵז עַד עַלְמָא יֵחוּל: ושמטתה . על כרחך תשמט ארצך את אשר … להמשך קריאה

סעי' ז' – אומרה אחר שיצא מהעיר, ואם לא אמרה והגיע תוך פרסה סמוך לעיר יאמרנה בלא ברכה, וכן אם כל הדרך פחותה מפרסה יאמרנה בלא ברכה. – ספר מנחת שי

——– בברכות ל. אימת מצלי אמר רב חסדא משעה שאחז בדרך ועד כמה אמר רב חסדא עד פרסה ופירש רש"י ועד כמה זמנה להתפלל עד פרסה אבל לא לאחר שהלך פרסה ובה"ג (ברכות סוף פ"ד) מפרש עד כמה יבקש לילך שיהא צריך להתפלל עד פרסה אפילו אין לו לילך אלא עד פרסה אבל דרך פחות … להמשך קריאה

הַאִם לְהִמָּנַע מִלְּהַחְזִיר בִּתְשׁוּבָה מִסִּבַּת פְּנִיּוֹת שֶׁל גַּאֲוָה אוֹ לֹא?

——– בְּהֶחְלֵט אֵין לְהִמָּנַע מִלְּהַחְזִיר בִּתְשׁוּבָה מִסִּבַּת גַּאֲוָה, מָשָׁל לְבֶן מֶלֶךְ הַטּוֹבֵעַ בְּטִיט, וּפָגַע בּוֹ אָדָם וְרוֹאֶה שֶׁבֶּן הַמֶּלֶךְ כִּמְעַט וְנֶאֱבָד מִן הָעוֹלָם. וְחוֹשֵׁב אֶמָּנַע מִלְּהַצִּילוֹ כֵּיוָן שֶׁאֵין כַּוָּנָתִי בְּהַצָּלָתוֹ מֵאַהֲבַת הַמֶּלֶךְ אֶלָּא עַל מְנַת שֶׁיַּעֲשִׁירֵנִי וִיכַבְּדֵנִי, וְאִם כֵּן כֵּיוָן שֶׁכַּוָּנָתִי לֹא זַכָּה כָּל כָּךְ עָדִיף שׁיָּמוּת בֶּן הַמֶּלֶךְ וְאֵלֵךְ לִי לְדַרְכִּי, הֲלֹא לְשׁוֹטֶה יֵחָשֵׁב, … להמשך קריאה

משנה פסחים פרק ט – חק לישראל

——– א. מִי שֶׁהָיָה טָמֵא אוֹ בְדֶרֶךְ רְחוֹקָה וְלֹא עָשָׂה אֶת הָרִאשׁוֹן, יַעֲשֶׂה אֶת הַשֵּׁנִי. שָׁגַג אוֹ נֶאֱנַס וְלֹא עָשָׂה אֶת הָרִאשׁוֹן, יַעֲשֶׂה אֶת הַשֵּׁנִי. אִם כֵּן, לָמָּה נֶאֱמַר טָמֵא אוֹ שֶׁהָיָה בְדֶרֶךְ רְחוֹקָה, שֶׁאֵלּוּ פְּטוּרִין מִן הַהִכָּרֵת, וְאֵלּוּ חַיָּבִין בַּהִכָּרֵת: (א) מי שהיה טמא. שאלו פטורים מן הכרת. הטמא או שהיה בדרך רחוקה פטרן … להמשך קריאה

כתובים – משלי – פרק ט – חק לישראל

——– (ג) שָֽׁלְחָ&#1443ה נַעֲרֹתֶ&#1443יהָ תִקְרָ&#1425א עַל-גַּ&#1437פֵּ&#1431י מְרֹ&#1443מֵי קָֽרֶת: וְשַׁדְּרַת טַלְיְתָהָא דְתִקְרְיָן עַל גִּיברָמָתָא עֲשִׁינָתָא דִנְצִירָן: שלחה נערותיה . אדם וחוה , ד"א משה ואהרן : (ד) מִי-פֶ&#1453תִי יָסֻ&#1443ר הֵ&#1425נָּה חֲסַר-לֵ&#1437&#1431ב אָ&#1443מְרָה לּֽוֹ: מַן דִּשְׁבַר נֵאתֵא לְוָתִי וַחֲסִיררַעְיָנָא אֲמַרַת לֵיהּ: מי פתי יסור הנה . וילמוד אותי ויחכם : (ה) לְ&#1453כוּ לַחֲמ&#1443וּ בְֽלַחֲמִ&#1425י וּ&#1437שְׁת&#1431וּ בְּיַ&#1443יִן מָסָֽכְתִּי: … להמשך קריאה

משנה מועד קטן פרק א – חק לישראל

——– א. מַשְׁקִין בֵּית הַשְּׁלָחִין בַּמּוֹעֵד וּבַשְּׁבִיעִית, בֵּין מִמַּעְיָן שֶׁיָּצָא בַּתְּחִלָּה, בֵּין מִמַּעְיָן שֶׁלֹּא יָצָא בַּתְּחִלָּה. אֲבָל אֵין מַשְׁקִין לֹא מִמֵּי הַגְּשָׁמִים וְלֹא מִמֵּי הַקִּילוֹן. וְאֵין עוֹשִׂין עוּגִיּוֹת לַגְּפָנִים: (א) משקין בית השלחין. ארץ עיפה וצמאה למים. תרגום עיף ויגע, משלהי ולאי: משקין במועד. דדבר האבד מותר במועד. ושדה בית השלחין משעה שמתחיל להשקותה אם … להמשך קריאה

משנה שבת פרק כב – חק לישראל

——– א. חָבִית שֶׁנִּשְׁבְּרָה, מַצִילִין הֵימֶנָּה מְזוֹן שָׁלשׁ סְעֻדּוֹת, וְאוֹמֵר לַאֲחֵרִים, בּוֹאוּ וְהַצִילוּ לָכֶם, וּבִלְבַד שֶׁלֹּא יִסְפֹּג. אֵין סוֹחֲטִין אֶת הַפֵּרוֹת לְהוֹצִיא מֵהֶן מַשְׁקִין, וְאִם יָצְאוּ מֵעַצְמָן, אֲסוּרִין. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, אִם לָאֳכָלִין, הַיּוֹצֵא מֵהֶן מֻתָּר, וְאִם לְמַשְׁקִין, הַיּוֹצֵא מֵהֶן אָסוּר. חַלּוֹת דְּבַשׁ שֶׁרִסְקָן מֵעֶרֶב שַׁבָּת וְיָצְאוּ מֵעַצְמָן, אֲסוּרִים. וְרַבִּי אֶלִיעֶזֶר מַתִּיר: (א) מצילין מזון … להמשך קריאה

סימן תלז – המשכיר בית לחברו על מי חל חובת בעור – שולחן עורך אורח חיים (עם נושאי כלים)

סימן תלז – המשכיר בית לחברו על מי חל חובת בעור א הַמַּשְׂכִּיר בַּיִת לַחֲבֵרוֹ לְצֹרֶךְ י"ד וּמִמֶּנּוּ וָאֵילָךְ, א וְקֹנֵהוּ בְּא' מֵהַדְּרָכִים שֶׁשְּׂכִירוּת קַרְקַע נִקְנֶה בּוֹ, אִם עַד ב שֶׁלֹּא מָסַר לוֹ הַמַּפְתֵּחַ חָל י"ד ג עַל הַמַּשְׂכִּיר לִבְדֹּק; וְאִם מִשֶּׁמָּסַר לוֹ הַמַּפְתֵּחַ חָל י"ד, ד עַל הַשּׂוֹכֵר לִבְדֹּק. ב הַשּׂוֹכֵר בַּיִת מֵחֲבֵירוֹ בְּי"ד … להמשך קריאה

תס. שלא ללמד זכות למסית. – ספר החינוך

שנמנע המוסת שלא לטען דבר של זכות על המסית ואפילו יודע לו זכות, ולא ילמדהו ולא יזכרהו עליו, ועל זה נאמר ולא תחמל. וכן אמרו זכרונם לברכה (בספרי) לא תלמד עליו זכות, וענינה, כמו האחרות שזכרנו בסמוך. —- לכל ספר הזוהר עם פירוש פשוט בעברית לחצו כאן לעילוי נשמת ולזכות כל עם ישראל החיים והמתים … להמשך קריאה

פֶּרֶק שֵׁנִי [שלח] – ספר מנורת המאור עם פירוש

מִי שֶׁחָטָא וְשָׁב צָרִיךְ לִהְיוֹת לוֹ הַבַּיְּשָׁנוּת יוֹתֵר מִמִּי שֶׁלֹּא חָטָא, מִפְּנֵי שֶׁהַשָּׁב צָרִיךְ לוֹ לֵיבוֹשׁ מֵחַטֹּאתָיו וְשֶׁיִּהְיוּ נֶגֶד עֵינָיו תָּמִיד, כְּמוֹ שֶׁאָמַר הַכָּתוּב: "כִּי־פְשָׁעַי אֲנִי אֵדָע" וגו' (תהלים נא, ה). וְאָמַר: "בֹּשְׁתִּי וְגַם־נִכְלַמְתִּי כִּי נָשָׂאתִי" וגו' (ירמיה לא, יח). וְאִם מָצִינוּ שֶׁהַחוֹטֵא, כְּשֶׁיַּרְגִּישׁוּ אַחֵרִים אֶת עֲווֹנוֹתָיו יֵבוֹשׁ מְאֹד, אֵיךְ לֹא יֵבוֹשׁ מֵהָאֵל יִתְבָּרַךְ, שֶׁהוּא … להמשך קריאה

העצבות – כפיות טובה. תלמד לומר "תודה"

——– העצבות, מידה מגונה מאוד, כי אדם שהוא עצב פירושו, שיש לו תלונה על הנהגתו של ה' יתברך, שאינו מאמין שהכל לטובה, ואינו מקבל את מה שה' עושה, כביכול הוא מבין שה' אינו צודק ח"ו. ובשמים בודאי לא מסכימים לזה, ובודקים אם אכן נעשה אי צדק עם אותו אדם, ומגלים שלא זו בלבד שאין אמת … להמשך קריאה

סימן תקלו – כל צרכי בהמה – מותר לעשות בחול המועד – ערוך השולחן

——– א מי שצריך לרכוב במועד אפילו לטייל, וכל שכן אם הוא לצורך המועד, ולא ניסה ללכת ברגליו – יכול ליטול צפרני הסוס, ולתקן רגליו בברזל, ולתקן האוכף והרסן, וכל צרכי הרכיבה. ולא אמרינן: הרי היה יכול לתקן קודם המועד, שהרי לא ידע אם יצטרך לזה. ולכן אם באמת ידע שיצטרך לזה, והניח בכוונה על … להמשך קריאה

וְתֵן שָׂכָר טוֹב – דובב שפתי ישנים

——– י', ט': עַל כֵּן לֹא הָיָה לְלֵוִי חֵלֶק וְנַחֲלָה עִם אֶחָיו ה' הוּא נַחֲלָתוֹ כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר ה' אֱלֹקֶיךָ לוֹ. פֵּרֵשׁ רַשִּׁ"י : לְפִי שֶׁהֻבְדְּלוּ לַעֲבוֹדַת הַמִּזְבֵּחַ, וְאֵינָן פְּנוּיִין לַחְרֹשׁ וְלִזְרֹעַ, נוֹטְלִין פְּרָס מְזֻמָּן מִבֵּית הַמֶּלֶךְ. לְלַמֶּדְךָ, *(((בבא קמא ל"ח ע"ב.))) שֶׁאֵין הַקָּבָּ"ה מְקַפֵּחַ שְׂכַר כָּל בְּרִיָּה, וְהַמַּחְסִיר מֵעַצְמוֹ וּמִשֶּׁלּוֹ לְמַעַן ה' יִתְבָּרַךְ – מַשְׁלִים … להמשך קריאה

כתובים – משלי – פרק כט – חק לישראל

——– (טו) שֵׁ&#1443בֶט וְ&#1453תוֹכַחַת יִתֵּ&#1443ן חָכְמָ&#1425ה וְנַ&#1445עַר מְ&#1437שֻׁלָּ&#1431ח מֵבִ&#1445ישׁ אִמּֽוֹ: שִׁבְטָא וּמַכְסְנוּתָא יָהֲבִין חָכְמְתָא וְטַלְיָאדְלָא מְקַבֵּל בָּעֲתָא מַבְהִית אִמֵיהּ: ונער משולח . ששלחו אביו ללכת בדרכי לבו סופו מביש אמו . ישמעאל על שהיה רשע גרם לשרה שאמרה לאברהם גרש את האמה וגומר ( בראשית כא ) : (טז) בִּרְב&#1443וֹת רְ&#1453שָׁעִים יִרְבֶּה-פָּ&#1425שַׁע וְ&#1437צַדִּיקִ&#1431ים בְּֽמַפַּלְתָּ&#1445ם יִרְאֽוּ: … להמשך קריאה

סימן תקלז – דין דדבר האבד מותר בחול המועד – ערוך השולחן

——– א כבר נתבאר דדבר האבד מותר בחול המועד. ואפילו ספק דבר האבד (מגן אברהם), ואפילו מלאכות גמורות וכבידות. מיהו החוב מוטל עליו להקל בטירחא בכל מה דאפשר. והנה בשדות יש שתי מינים: האחת נקראת בית השלחין, כלומר שאינה מספקת במי גשמים, ובהכרח להשקותה. והאחת נקראת בית הבעל, שאינו צריך להשקותה, ומסתפקת במי גשמים. וכשמשקין … להמשך קריאה

תסא. שלא למנע מללמד על המסית חובה. – ספר החינוך

שלא יחריש המוסת מללמד חובה על המסית, אבל ילמדה עליו, ועל זה נאמר (דברים יג ט) ולא תכסה עליו. ואמרו זכרונם לברכה בפרוש לא תכסה (ספרי) אם אתה יודע לו חובה אי אתה רשאי לשתק. כל ענינה כמו בחברותיה הסמוכות לה. ומרב אזהרות אלה על המסית, יש לי להבין שמתר וגם מצוה עלינו לשנא גם … להמשך קריאה

גמרא פסחים דף ק"ו ע"א – חק לישראל

——– תָּנוּ רַבָּנָן (שמות כ) זָכוֹר אֶת יוֹם הַשַּׁבָּת לְקַדְּשׁוֹ זָכְרֵהוּ עַל הַיַּיִן אֵין לִי אֶלָּא בַיּוֹם בַלַּיְלָה מְנַיִן תַּלְמוּד לוֹמַר זָכוֹר אֶת יוֹם הַשַּׁבָּת לְקַדְּשׁוֹ. בַּלַּיְלָה מְנַיִן אַדְרַבָּה עִיקָר קְדוּשָׁה בַלַּיְלָה הוּא קָדִישׁ דְּכִי קָדִישׁ תְּחִילַת יוֹמָא בָּעֵי לְקַדּוּשֵׁי וְתוּ בַלַּיְלָה מְנַיִן תַּלְמוּד לוֹמַר זָכוֹר אֶת יוֹם תַּנָא מִיהֲדָר אַלַּיְלָה וְקָא נָסִיב לֵיהּ קְרָא … להמשך קריאה

סימן תלח – עכבר שנכנס למקום בדוק וככר בפיו – שולחן עורך אורח חיים (עם נושאי כלים)

סימן תלח – עכבר שנכנס למקום בדוק וככר בפיו א עַכְבָּר שֶׁנִּכְנַס לְבַיִת בָּדוּק וְכִכָּר בְּפִיו, וְנִכְנַס אַחֲרָיו וּמָצָא פֵּרוּרִין אֲפִלּוּ כְּדֵי כָּל הַכִּכָּר, צָרִיךְ לַחֲזֹר א לִבְדֹּק הַבַּיִת אַחַר הַכִּכָּר שֶׁהִכְנִיס; לְפִי שֶׁאֵין דַּרְכּוֹ שֶׁל ב עַכְבָּר לְפָרֵר, וְהָנֵי פֵּרוּרִין מֵעָלְמָא אָתוּ וְלֹא מֵאוֹתוֹ כִּכָּר. אֲבָל אִם תִּינוֹק נִכְנַס לְבַיִת בָּדוּק וְכִכָּר בְּיָדוֹ וְנִכְנַס … להמשך קריאה

גמרא מועד קטן דף ו ע"ב – חק לישראל

——– צָדִין אֶת הָאִישׁוֹת. מַאי אִישׁוֹת. אָמַר רַב יְהוּדָה: בִּרְיָה שֶׁאֵין לָהּ עֵינַיִם. אָמַר רָבָא בַּר יִשְׁמָעֵאל וְאִיתֵימָא רַב יֵימַר בַּר שְׁלֵמְיָא מַאי קְרָא (תהילים נח) כְּמוֹ שַׁבְּלוּל תֶּמֶס יַהֲלֹךְ נֵפֶל אֵשֶׁת בַּל חָזוּ שָׁמֶשׁ. תָּנוּ רַבָּנָן: צָדִין אֶת הָאִישׁוֹת וְאֶת הָעַכְבָּרִים מִשְּׂדֵה הַלָּבָן וּמִשְּׂדֵה הָאִילָן כְּדַרְכּוֹ וּמַחֲרִיבִין חוֹרֵי נְמָלִים. כֵּיצַד מַחֲרִיבִין. רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן … להמשך קריאה

הַבְּחִירָה בְּיָדֶיךָ… – דובב שפתי ישנים

——– י', י"ב: וְעַתָּה יִשְׂרָאֵל מָה ה' אֱלֹקֶיךָ שֹׁאֵל מֵעִמָּךְ כִּי אִם לְיִרְאָה אֶת ה' אֱלֹקֶיךָ לָלֶכֶת בְּכָל דְּרָכָיו וּלְאַהֲבָה אֹתוֹ וְלַעֲבֹד אֶת ה' אֱלֹקֶיךָ בְּכָל לְבָבְךָ וּבְכָל נַפְשֶׁךָ. פֵּרֵשׁ רַשִּׁ"י : רַבּוֹתֵינוּ דָּרְשׁוּ מִכָּאן: *(((ברכות ל"ג ע"ב.))) הַכֹּל בִּידֵי שָׁמַיִם – חוּץ מִיִּרְאַת שָׁמַיִם. נֶאֱמַר בַּגְּמָרָא: *(((כן אמר רבי חנינא בר פפא במסכת נדה … להמשך קריאה

סעי' ח' – הנכנס לבית המדרש יתפלל שלא תארע תקלה על ידו ויאמר יהי רצון מלפניך וכו' וביציאתו יודה ויאמר מודה אני לפניך וכו'. – ספר מנחת שי

——– כתב הטור מברייתא ברכות כח: הנכנס לבית המדרש יתפלל שלא יארע תקלה על ידו ויאמר יר"מ ה' אלהי ואלהי אבותי שלא אכשל בדבר הלכה וישמחו בי חבירי ושלא אומר על טהור טמא ועל טמא טהור ולא על המותר אסור ולא על האסור מותר ולא יכשלו חבירי בדבר הלכה ואשמח בהן וביציאתו יודה ויאמר מודה … להמשך קריאה

חֲתִימַת נֵר זֶה [שלט] – ספר מנורת המאור עם פירוש

גָּדוֹל שְׂכַר מִדַּת הָעֲנָוָה, אֲשֶׁר בּוֹ זוֹכֶה אָדָם אֶל הַחוּט הַמְּשֻׁלָּשׁ, שֶׁיִּתְאַוֶּה כָּל אָדָם עֹשֶׁר וְכָבוֹד וְחַיִּים, שֶׁנֶּאֱמַר: "עֵקֶב עֲנָוָה יִרְאַת ה' עֹשֶׁר וְכָבוֹד וְחַיִּים" (משלי כב, ד). גְּדוֹלָה עֲנָוָה, שֶׁבָּהּ נִשְׁתַּבַּח אַבְרָהָם אָבִינוּ עָלָיו הַשָּׁלוֹם, מִפְּנֵי שֶׁהָיוּ בְנֵי דוֹרוֹ הַגְּדוֹלִים שֶׁבָּהֶם, כְּגוֹן עֶפְרוֹן הַחִתִּי, מְנַשְּׂאִים אוֹתוֹ וְהָיוּ קוֹרְאִים אוֹתוֹ "אֲדוֹנִי נְשִׂיא אֱלֹהִים" (בראשית כג, … להמשך קריאה

הגדרת המלאכה

ההלכות לדעת הרב עובדיה זיע"א בלבד. ——– מלאכת מעמר הינה לקיטת התבואה ואיסופה מהשדה לאחר קצירתה. על כן, האוסף זרעים או תבואה ושאר גידולי קרקע המפוזרים בשדה, וצברם למקום אחד ועשה מהם עומר, עבר על מלאכת מעמר מהתורה. אבל אם אסף דברים שאינם גידולי קרקע, כגון שאסף מלח ממשרפות המלח, עבר איסור מדרבנן. ומשרפות, הם … להמשך קריאה

משנה שבת פרק י – חק לישראל

——– א. הַמַּצְנִיע לְזְרַע וּלְדֻגְמָא וְלִרְפוּאָה, וְהוֹצִיאוֹ בַשַּׁבָּת, חַיָּב בְּכָל שֶׁהוּא. וְכָל אָדָם אֵין חַיָּב עָלָיו אֶלָּא כְשִׁעוּרוֹ. חָזַר וְהִכְנִיסוֹ, אֵינוֹ חַיָּב עָלָיו אֶלָּא כְשִׁעוּרוֹ: (א) המצניע. קודם השבת: לזרע ולדוגמא. להראות שיש לו סממנים ויקנו ממנו: ולרפואה. ושכח בשבת למה הצניעו והוציאו סתם, חייב עליו בכל שהוא, שעל דעת הראשונה הוציאו והא אחשביה: אלא … להמשך קריאה

גמרא שבת דף קמ"ה ע"א – חק לישראל

——– יָתִיב רַב חִיָּיא בַּר אַבָּא וְרִבִּי אָסֵי קַמֵּיהּ דְּרִבִּי יוֹחָנָן וְיָתִיב רִבִּי יוֹחָנָן וְקָא מְנַמְנֵם אָמַר לֵיהּ רִבִּי חִיָּיא בַּר אַבָּא לְרִבִּי אָסֵי מִפְּנֵי מַה עוֹפוֹת שֶׁבְּבָבֶל שְׁמֵנִים. אָמַר לֵיהּ כְּלָךְ לְמִדְבַּר עַזָּה וְאַרְאֶךָ שְׁמֵנִים מֵהֶן. מִפְּנֵי מַה מוֹעֲדִים שֶׁבְּבָּבֶל שְׂמֵחִים מִפְּנֵי שֶׁהֵם עֲנִיִּים. מִפְּנֵי מַה תַּלְמִידֵי חֲכָמִים שֶׁבְּבָבֶל מְצוּיָינִין לְפִי שֶׁאֵינָן בְּנֵי תוֹרָה. … להמשך קריאה

דילוג לתוכן