סימן תלז – המשכיר בית לחברו על מי חל חובת בעור – שולחן עורך אורח חיים (עם נושאי כלים)

סימן תלז – המשכיר בית לחברו על מי חל חובת בעור

א הַמַּשְׂכִּיר בַּיִת לַחֲבֵרוֹ לְצֹרֶךְ י"ד וּמִמֶּנּוּ וָאֵילָךְ, א וְקֹנֵהוּ בְּא' מֵהַדְּרָכִים שֶׁשְּׂכִירוּת קַרְקַע נִקְנֶה בּוֹ, אִם עַד ב שֶׁלֹּא מָסַר לוֹ הַמַּפְתֵּחַ חָל י"ד ג עַל הַמַּשְׂכִּיר לִבְדֹּק; וְאִם מִשֶּׁמָּסַר לוֹ הַמַּפְתֵּחַ חָל י"ד, ד עַל הַשּׂוֹכֵר לִבְדֹּק. ב הַשּׂוֹכֵר בַּיִת מֵחֲבֵירוֹ בְּי"ד וְאֵינוֹ יוֹדֵעַ אִם הוּא בָּדוּק, אִם הוּא בָּעִיר ה שׁוֹאֲלוֹ אִם בְּדָקוֹ; וְאִם אֵינוֹ בָּעִיר, חֶזְקָתוֹ בָּדוּק וּמְבַטְּלוֹ בְּלִבּוֹ וְדַיּוֹ. ג הַמַּשְׂכִּיר בַּיִת לַחֲבֵרוֹ בְּחֶזְקַת בָּדוּק וְנִמְצָא שֶׁאֵינוֹ בָּדוּק, עַל הַשּׂוֹכֵר לִבְדֹּק וְאֵינוֹ מִקַּח טָעוּת; וַאֲפִלּוּ בְּמָקוֹם שֶׁבּוֹדְקִים בְּשָׂכָר, שֶׁהֲרֵי מִצְוָה הוּא עוֹשֶׂה. { הַגָּה: } ו { וְיֵשׁ אוֹמְרִים דְּצָרִיךְ לְהַחֲזִיר לוֹ שְׂכַר הַבְּדִיקָה הוֹאִיל וְהִתְנָה בְּהֶדְיָא שֶׁיִּהְיֶה בָּדוּק. } (הַמַּגִּיד פ"ב וּמַשְׁמָע לְעֵיל סי' י"ד). ד בַּיִת ז שֶׁהֻחְזַק שֶׁלֹּא בְּדָקוֹ הַמַּשְׂכִּיר וְאָמְרוּ אִשָּׁה אוֹ עֶבֶד אוֹ קָטָן ח אָנוּ בְּדָקְנוּהוּ, הֲרֵי אֵלּוּ נֶאֱמָנִים; וְהוּא שֶׁיְּהֵא קָטָן ט שֶׁיֵּשׁ בּוֹ דַּעַת לִבְדֹּק.

באר היטב – סימן תלז – המשכיר בית לחברו על מי חל חובת בעור

א א וקנהו. אבל כשעדיין לא קנאו אע"פ שהמפתח ביד השוכר אין צריך לבדוק דהוה ליה כמי שהפקיד מפתחו ביד אחר דאין הנפקד צריך לבדוק. מ"א ח"י: ב שלא מסר לו המפתח. (ומסירת מפתח לבד לא מהני כלל דהוי כאלו מסרו לשמרו ד"מ בשם ר"ן) ואף אם מסר המפתח לשוכר וחזר והפקיד למשכיר על המשכיר לבדוק כיון שהחמץ שלו והמפתח בידו אבל במפקיד ביד אחר אין עליו חיוב בדיקה לכולי עלמא ובית שאינו נעול אם כבר החזיק בה השוכר עליו לבערו. ח"י: ג על המשכיר לבדוק. ואפש' דלדעת י"א בסעיף ג' דבמקום שנותנים שכר על הבדיקה צריך לשלם למשכי' שכר הבדיקה כיון שהשוכר קנהו והחזיק בו. ח"י: ד על השוכר לבדוק. גם יבטל אף שאין החמץ שלו רק של משכיר מ"מ מסתמא הוי כמו הפקירו המשכיר והשוכר שזוכה בה צריך לבטל. ומ"מ המשכיר יבטל ג"כ מ"א בשם תוס'. והח"י כת' עליו שלא ראיתי שום משמעות בתוספות ע"ש: ב ה שאלו. וה"ה אם אשתו או בני ביתו בעיר יוכל למשאל להו דהרי הם נאמנים אפי' נגד החזקה כמ"ש ס"ד: ג ו וי"א דצריך להחזיר. והב"ח פסק כדיע' א' דאין להוציא ממון מיד מוחזק עיין בתש"א סי' ב' וע' בפר"ח ובח"י: ד ז שהוחזק שלא בדקו. משמע דוקא כה"ג שהוא בחזקת שאינו בדוק אבל אם הוא מוחזק שיש בו ודאי חמץ ואמרו אנו בדקנוהו וביערנו אפשר דאינם נאמנים ונסתלק בזה תמיהת המ"א על רמ"א ע"ש ח"י. (ובסא"ר הוכיח דאפילו בודאי חמץ נאמנים ע"ש): ח אנו בדקנוהו. ע"ל סי' תל"ב ס"ק ו' כתבתי דלכתחל' אין לסמוך אלא אאנשים בני מצות: ט שיש בו דעת. היינו שהגיע לחינוך:

מגן אברהם תל״ז – סימן תלז – המשכיר בית לחברו על מי חל חובת בעור

א׳ וקנאו. היינו בכסף ובשטר ובחזקה ובק"ס אבל כשעדיין לא קנאו אף על פי שהמפתח ביד השוכר א"צ לבדוק דה"ל כמי שהפקיד מפתחו ביד אחר דאין הנפקד צריך לבדוק (כ"מ בד"מ לדעת הר"ן והמ"מ): ב׳ על המשכיר לבדוק. הואיל והחמץ שלו ועדיין הבית מעוכב אצלו: ג׳ על השוכר לבדוק. ויבטל ג"כ אף על פי שהחמץ של המשכיר מ"מ מסתמא הפקירו כשיצ' ממנו כמ"ש הטור ססי' תל"ו ומ"מ המשכיר יבטל ג"כ בפי' וכ"מ בתו': ד׳ שואלו. דלא סמכינן אחזקה היכא דאיכא לברורי כמ"ש בי"ד סי' א' ול"ד לבדיק' דלא בדקי' אחר כל י"ח טריפות וסמכינן אחזקה דהתם לא היה לו מעולם חזקת טרפו' אבל הכא כל השנ' הי' בחזק' חמץ ובחזקת בדוק אתה בא להוציאו מחזקת חמץ לא סמכי' עלי' לכתחלה דומיא דשחיטה דבהמה בחיי' בחזקת איסור אבר מן החי עומדת ע"ש כנ"ל בפי' דברי הרב"י דלא כב"ח ועמ"ש ססי' תל"ז: ה׳ ואינו מקח טעות. פי' בודאי מצוה על המשכיר רמי' אך אם אמר המשכיר לא בעינא למיעבד מצו' או שהלך לדרכו אינו מקח טעו' דמסתמא ניחא לאינש דליעבד מצו' בין בגופיה בין בממוני' והאי דקא בעי הדר ביה שמא מפני דבר אחר הוא ודוקא בהפסד ממון לענין המצוה אבל הפסד הבא אחר עשיית מצוה לא ניחא ליה (ת"י סי' ע"ו כ"ה) ע' בבכורות דף נ"ח: ו׳ דצריך להחזיר. דס"ל הא דניחא ליה למיעבד מצו' בממוני' היינו בדבר שאין בו היזק כגון לברך על טלית שלו אבל בחסרון כיס לא כמ"ש סי' י"ד והע"ש לא ע"ש וצ"ע דבי"ד סי' רצ"א לענין מזוזה סתם רמ"א ולא כתב דצריך להחזיר לו הדמים וי"ל דשם אין בו חסרון כיס שהמזוזה היא שוה הדמים שנתן בעדה: ז׳ הואיל והתנה בהדיא וכו'. וק"ק דבח"מ סי' רל"ב ס"ה פסק דכל מום שאינו בגוף המקח מנכה לו מן הדמים ומקח קיים וא"כ מה צריך כאן הגמר' לו' דניחא ליה במצוה הלא בכל דבר הדין כן וי"ל דהתם מיירי בלא התנה והכא אפי' התנה המקח קיים: ח׳ נאמנים. כיון דבדיקת חמץ דרבנן ועמ"ש סי' תל"ו דאין לסמוך לכתחלה על נשים וכ"מ במהרי"ל והתו' בעירובין כתבו דבבית שלהם נאמנים אבל השולח אותן לעשות דבר אין נאמנים אפי' מדרבנן וכמ"ש סי' ת"ט ס"ח ובפסחים כתבו דמה שבידם נאמנים אפי' בדאורייתא אלא כיון דבדיקת חמץ הוא טורח גדול אלו היה דאורייתא לא היו נאמנים ועבי"ד סי' ק"ך שפסק לענין טבילת כלים דקטן אין נאמן: וצ"ע על רמ"א שכ' בי"ד סי' קכ"ז דחמץ לא אתחזק איסורא ולפיכך נאמנין דהא חמץ אתחזק איסורא וכמ"ש הריב"ש בהדיא בסי' רמ"ה אלא יש נאמנין משום שהוא בידם ע"ש וכ"מ בי"ד סי' ק"ך בבית יוסף בשם ת"ה דלמ"ד טבילת כלים דרבנן נאמנים אף על גב דאתחזק איסורא ועיין בת"ח כלל מ"ו:

טורי זהב על שולחן ערוך אורח חיים תל״ז

א׳ המשכיר בית לחבירו. בגמר' ד"ד ע"א איתא ב"מ מרנב"י המשכיר בית לחבירו בי"ד על מי לבדוק על המשכיר לבדוק דחמירא דידיה היא או דלמא על השוכר לבדוק דאיסורא ברשותי' קאי ת"ש המשכי' בית לחבירו על השוכר לעשות מזוזה א"כ ה"נ על השוכר לבדוק ופריך התם הא אמר רב משרשיא מזוזה חובת הדר היא הכא מאי ארנב"י תנינ' המשכי' בית לחבירו עד שלא מסר המפתח כו' ע"כ הגמרא ובתוספת ד"ה על המשכי' לבדוק כתבו וז"ל אין לומר הטעם משום דכיון דחמץ שלו הוא ואין אדם יכול לבטלו אלא הוא חייב לבדוק דא"כ אמאי נקט משכיר לחבירו בי"ד אפי' בי"ג יתחייב המשכיר מהאי טעמא לבדוק לכך מפרש ר"י דחמיר' דידיה היא וחל עליו חיוב הבדיקה שעה א' קודם שהשכירה ומייתי ראיה ממזוזה דאע"פ שחל החיוב קודם שהשכיר אפ"ה על השוכר לעשות מזוזה ודחי דמזוזה חובת הדר היא כלומר אפי' לא היה משכירה היה יכול לפטור ממזוזה שלא היה דר ומשתמש בבית אבל גבי חמץ אפי' לא ישכירה לאחר יצטרך לבדוק עכ"ל ובמסקנא באידך ד"ה אם משמסר המפתח כו' ומפרש ר"י דהכא שמסר לו המפתח ולא החזיק ומי שיש בידו המפתח כשחל י"ד חייב לבדוק כו' עכ"ל התם ונראה לכאורה שכונת התוס' היה בזה שר"ל שהשכירות לא היה עד ליל י"ד בניסן כי כן נראה ממ"ש וחל עליו חיוב הבדיקה שעה א' קודם שהשכירה וזה א"א דא"כ מאי פשיט רנב"י אהא אם מר שלא חל י"ד מסר לו המפתח קודם י"ד דהא אין לומר שעדיין לא השכירו דזה פשוט דלא מהני דעדיין השוכר אצלו כאיש נכרי אלא ע"כ דמיירי שהשכירו לו ג"כ קודם י"ד וא"כ מאי קא פשיט רנב"י אדלעיל דהא מיירי שחל על המשכיר שעה א' קודם שהשכיר' וא"ל שהשכירה לו לצורך י"ד כמ"ש הר"ן דא"כ לא שייך לומר בזה הלשון שחל על המשכיר שעה א' קודם שהשכירו דמשמע דעדיין לא השכיר לו כלל ע"כ נראה דפי' התוס' הוא כך דמה שמזכיר בגמרא באיבעי' ובברייתא מענין המשכיר ר"ל שזהו הקנין עצמו דלא אכפת לן כלל בדברים בעלמא שהיה ביניהם ומיירי שהשכיר לו דהיינו שהקנ' לו כל הבית ליל י"ד ועדיין בשעה שנכנס השוכר לא עבר כל זמן הבדיקה אלא קצת מהבדיקה שהוא מזמן תחילת ליל י"ד ואח"כ נכנס השוכר לאותו בית גם המשכיר יצא מבית זה כבר מקודם תחלת ליל י"ד והבית היה פנוי בינו לבינו באותו מקצת בליל י"ד שהיא מקצת מזמן הבדיקה ולהכי קמבעיא ליה אי אמרי' דבאותו זמן שהי' פנוי היה חל הבדיקה על המשכיר משום דבאותו זמן עדיין לא נכנס השוכר לבית זה כלל ולא קנאה ולהכי אף לאחר שנכנס השוכר נמי א"צ לבדוק כיון שהתחלת הבדיקה כבר חלה על המשכיר או דילמא כיון שהיה לשוכר בידו לקנותו ולזכות באותו בית מיד בהכנסת ליל י"ד אז נרמיי' אדידיה חובת הבדיקה וזה כוונת' באמרם בלשונם וחל עליו חיוב הבדיקה שעה א' קודם שהשכירה ר"ל קודם שהקנה לו ולפ"ז נתיישב שפיר מ"ש ע"ז ומייתי ראיה ממזוזה כו' דחובת הדר הוא כו' לפי שהיה קשה להם לפ"ז מאי דחייה בגמרא שאני מזוזה דחובת הדר הוא הא לאו דחייה היא ושפיר נפשטה לן ממזוזה דבשלמא אי הוה הפרכא משום דחמץ הוא אינו שלו לכן יש פטור על השוכר ורמינן החיוב על מי שהחמץ שלו שהוא המשכיר וזה אינו שייך לומר במזוזה שהוא חובת הדר לכן חייב השוכר ולכן הוי דחייה גמורה אבל לפ"ז קשה מאי דחייה הא גם הבעיין ידע מזה דגבי חמץ גם כן חובת הדר היא אלא שנסתפק לו מפני שי"ל כיון שהתחלת הבדיקה היה חל על המשכיר לכן גם כשנכנס לשם ג"כ יהא פטור מהבדיקה ואם כן יש ראיה גמורה ממזוזה דלא אזלינן בתר אתחלתא והשוכר חייב במזוזה ה"ה כאן א"כ מאי דחייה הוא לכן פי' דהתם המשכיר היה פטור מעת שיצא משם לפי שחובת הדר היא והוא אינו דר שם באות' זמן לכן כשיכנס שם השוכר חייב. במזוזה משא"כ גבי חמץ ואפי' לא ידור שם יצטרך לבדוק וא"כ הוי שפיר דחייה ופשט רנב"י דלא תיזיל בתר הסברא לפטור השוכר משום שהקנין לא היה עד שעבר הזמן התחלת הבדיקה על המשכיר וגם לא תיזיל בתר איפכא למה שחייב השוכר כיון שהיה בידו לקנות מיד בהתחלת ליל י"ד אלא דאנו רואין אם עד שלא חל י"ד מסר המפתח אף שהקנין היה משעברה קצת מהבדיקה אפ"ה נרמי' החיוב על השוכר ואם עד שלא מסר לו המפתח חל י"ד שקצת הבדיקה עברה על המשכיר וגם המפתח היה אצל המשכיר אז נרמיי' החיוב על המשכיר אבל אם כבר נעשה הקנין דהיינו קודם שעברה מקצת מהבדיקה אע"פ שעדיין לא מסר לו המפתח השוכר נתחייב בבדיקה ולא מהני מסירת המפתח אלא דוקא באותו עת שהבית פנוי מאיש כמ"ש כנ"ל כוונת התו' בזה וכן נתפרש דעת הטור בזה שכתב מי שהוא המפתח בידו מתחילת ליל י"ד שהוא התחלת זמן חיוב הבדיקה עליו מוטל לבדוק כו' שהוא ממש כמ"ש אלא שהר"ן פי' בזה דמיירי שהקנין לא היה כלל כמ"ש אלא שהקנין כבר נעשה בי"ג בא' משאר דברים שקרקע נקנית בה אלא שהותנ' ביניהם לצורך י"ד שיכנס בה ביום י"ד וברירה היה ביד השוכר מיד בהתחל' זמן הבדיקה לכנס באותו בית אלא שהמשכיר עיכב עליו מחמת שלא מסר לו המפתח לכן חלה חיוב הבדיקה על המשכיר וזה שא' כאן בש"ע לצורך ארבעה עשר כו' היינו כדעת הר"ן כנ"ל: ב׳ השוכר בית מחבירו בי"ד ואינו יודע אם הוא בדוק כו'. זהו נמי לפי' התו' דהיינו דמיירי שהקנין דהיינו החזקה לא היה בתחלת ליל י"ד אלא אחר כניסת מקצת מזמן הבדיקה נכנס השוכר לתוכו במקצת זמן מהבדיקה וקודם לזה היה המפתח ביד המשכי' ולכן חל עליו הבדיקה ומסתמא בדק לכן אם אינו בעיר מבטלו בלבו ודיו ולהר"ן מיירי שהקנה לו ביום י"ג לצורך י"ד והמפתח היה ביד המשכיר ובחנם דחק מו"ח ז"ל שלהר"ן אינם שוים הך י"ד להמשכיר בי"ד דלעיל דהתם פי' בי"ג לצורך י"ד וכאן א"א לו' כן משום דא"כ קשה אמאי חזקתו בדוק כו' אלא פי' בי"ד שחרית כו' ע"ש ובאמת הם שוים ומה שפירש"י כאן בי"ד שחרית לפי דאם הי' נכנס השוכר במקצת זמן מהבדיק' מן הליל' היה צריך השוכ' לבדוק לפי שסמך עצמו המשכי' ע"ז שהשוכ' יבדקנו משא"כ לעיל לא פי' כן משו' שהמפתח היה בידו א"כ אפי' בא לבית במקצת זמן מהבדיקה לא סמך המשכי' שיבדקנו השוכר כנ"ל: ג׳ אם הוא בעיר כו'. בגמ' ב"מ מרבנ"י המשכיר בית לחבירו בי"ד חזקתו בדוק או אין חזקתו בדוק ופריך למנ"מ נשיילי' ומשני דלית' קמן דנישיילי' כו' כ' הר"ן על האי דפריך נשיילי' פי' דאם הוא בעיר אף אם יהי' חזקתו בדוק צריך לשאלו כו' ע"ש והקש' מו"ח ז"ל ע"ז דלמא מאי דפריך למנ"מ נשיילי' פי' היינו בהיו' שהי' מסופק בעל הבעיין אם חזקתו בדוק או לאו ולכן הי' קשה לו מאי תיבעי לך אם יש לך ספק נישיילי' אבל לפי מאי דמסקי' דחזקתו בדוק א"צ לשאלו ע"ש ול"נ דאם הי' הפי' כן הי' צריך להורות לן התנא מהאי בעי' דיש לו ספק ולכן יש לשאלו אלא כפי' הר"ן הוא עיקר דמ"מ צריך לשאלו דלא סמכינן אחזקה היכא דאיכא לברורי כדאיתא בי"ד סי' א' ע"ש כנ"ל:

ספר מחצית השקל על אורח חיים תל״ז

תל״ז:תקפ״ט א׳ (ס"ק א) וקנאו כו' לדעת הר"ן. לאפוקי מדעת התוס' דס"ל אפי' לא קנאו עדיין כיון שדעתו לזכות בבית לכן אם המפתח ביד השוכר צריך השוכר לבדוק. והב"ח החמיר כדעת התוס'. וכן הח"י הסכים עמו ועיין בפר"ח ובמהרש"א מ"ש ע"ד התוס' ואם חזר השוכר והמפקיד המפתח ליד המשכיר אחר שמסרו לו המשכיר עיין בח"י. ודין הקונה בית ג"כ עיין בח"י: תל״ז:תקצ״א א׳ (ס"ק ג) על השוכר כו' כמ"ש הטור ס"ס תל"ו. וכמ"ש מ"א שם ס"ק ט"ו. וכ"מ בתוס' וכת' הח"י ולא ראיתי שום משמעות בתו' שם ולע"ד י"ל דכתב התו' שם על האיבעיא דמשכיר בי"ד על מי לבדוק אי על המשכיר דחמירה דידיה. וכ' התו' וז"ל א"ל הטעם כיון דשלו הוא ואין אדם יכול לבטלו אלא הוא חייב לבדוק. דא"כ אמאי נקט המשכיר לחבירו בי"ד אפי' בי"ג יתחייב המשכיר מה"ט לבדוק כו' עכ"ל. נראה כוונתם דס"ד דהתוס' דהביטול ובדיקה כחדא חשיבא וכיון דהוא צריך להתחיל במצוה דהיינו הביטול צריך לגמור המצוה ולבדוק ג"כ וא"א דאין המשכיר צריך לבטל בפירוש וסגי במה שהפקידו ע"י יציאתו א"כ מאי דחו מאי אדיא בי"ד אפי' בי"ג נמי. ז"א בשלמא בי"ד א"כ המשכיר יוצא מן הבית בי"ד ומבטלו ע"י יציאתו היום (דהתוס' אין מפרשים כמ"ש בש"ע לצורך י"ד אלא בי"ד ממש ע"ש) ה"ה דחל עליו היום הבדיקה אבל אם משכירו בי"ג ויוצא מהבית בי"ג ומפקידו אז בשעת יציאתו. מה"ת נימא דגם יבדוק ביום י"ד ואטו אם יצא מן הבית בתחלת השנה ומפקיד אז החמץ וכי יעלה על הדעת דמה"ט יתחייב גם לבדוק בערב פסח אע"כ דהתוס' ש"ל דצריך גם לבטל בפירוש ג"כ ולכן שפיר דחי דא"כ אפילו משכיר בי"ג נמי אף דיצא מן הבית בי"ג מ"מ בי"ד בזמן ביעוד צריך לבטל בפירוש א"כ יתחייב גם לבדוק כיון דמתחיל במצוה בי"ד: תל״ז:תקצ״ב א׳ (ס"ק ד) שואלו כו' כמ"ש בי"ד סי' א' אע"ג דקי"ל רוב מצוין אצל שחיטה מומחים הם מ"מ אם השוחט לפנינו ולא ידעי' אם הוא מומחה בודקין אותו ולא סמכינן על הרוב ורוב' עדיף מחזקה כ"ש דלא סמכי' על חזקה היכא דאיכא לברורי: ב׳ כל ח"י טריפות. חוץ מטריפת הריאה: ג׳ וסמכי' אחזקה. ל"ד אלא ד"ל רובא. דהתם ליכא חזקה אלא רוב בהמות כשרות. דל"מ תוך שנתו דאפשר נולדה טריפה דליכא חזקה אלא אפי' אחר יב"ח דע"כ נולדה כשרה דטריפה אינו חי' י"ב חודש מ"מ ל"מ חזקה כיון דלא היתה מבוררת שעה א' וכמ"ש התו' חולין דף י"א ע"א ובפר"ח: ד׳ כנ"ל בפי' דברי הרב"י דלא כב"ח. ר"ל דהרב"י תי' וז"ל דשאני בהמה שהוא בחזקת כשירה משנולדה אבל בית כל השנה בחזקת שאינו בדוק הוא עכ"ל והבין הב"ח שכוונתו שהיא חזקה גרועה הכא גבי חמץ כיון דכל השנה בחזקת אינו בדוק. ולזה הקשה הב"ח אי מצד גריעותא דחזקה לא סמכינן עלה כשהוא לפנינו א"כ גם כשאינו לפנינו אין לסמוך עליו ואי סמכינן על חזקה גרוע כשאינו לפנינו ה"ה דיש לסמוך כשהוא לפנינו לכן פי' מ"א דודאי הוי חזקה טובה. אלא כיון דהוי חזקה נגדה דכל השנה היא בחזקת אינו בדוק. וע"י חזקה זו דבי"ד הוא בחזקת בדוק אנו רוצים להוציאו מחזק' שהיא בחזקת שאינו בדוק כה"ג לא סמכינן אלא היכי דליכא לברורי וזה ג"כ רוב מצוין אצל שחיטה מומחין הן והיכי דהוי לפנינו לא סמכינן על הרוב ג"כ מה"ט דבהמה בחייה בחזקת איסור אמה"ח עומדת ובחזקת אינה שחיטה וע"י רוב מצוין א"ש מומחין אנו רוצים להוציא מחזקת איסור אמה"ח שהיה לה לכן היכי דאיכא לברורי לא סמכינן עלה להוציא מחזקה שכנגדה: תל״ז:תקצ״ג א׳ (ס"ק ה) ואינו מ"ט פי' בודאי כו' דהתוס' הקשה דמאי מבעיא ליה אי הוי מקח טעות ת"ל אפ"ת דלא הוי מקח טעות הא קי"ל המשכיר בית בי"ד על המשכיר לבדוק. ותי' דמיירי שהשכירו בי"ג וע"ז הקשה למ"א בסי' תל"ג ס"ק ך' א"כ איך השכירו בחזקת בדוק הא אפי' בדקו בי"ג ל"מ וצריך לחזור ולבדוק בי"ד. ותי' דמיירי באכסדר' דדיעבד מהני אם בדקה ביום י"ג או דיעבד אי בדק בליל י"ג לאור הנר וניהו דדברי הש"ס יש לאוקמי כה"ג אבל הש"ע אי היה כוונתו כן לא ה"ל לסתום אלא לפרש לכן ניחא למ"א יותר פי' הר"ן וכמ"ש מ"א דודאי מצוה על המשליך אך אם אמר כו': ב׳ עיין בבכורות דף נ"ח דאמרי' ג"כ ניחא ליה לאינש למיעבד מצוה בממוניה ומה"ט קבעו חכמים ג' זמנים למעשר בהמה דהיינו ט"ו יום קודם פסח וט"ו יום קודם שבועות וט"ו יום קודם סוכות ואמרי' טעמא שיהיו הבהמות מצוי' לעולי דגלים לפי שקודם שמעשרים הבהמות דרך בני אדם שלא למכור ולא לשחוט ולא ימכרו עד סמוך לרגל שאז זמן המעשר וימצאו אז עולי רגלים בהמות אחרות לקנות אע"כ דמותר לשחוט ולמכור קודם זמן המעשר בלי מעשר מ"מ אין שוחטים ומוכרים עד שיעשר דניחא לאינש למיעבד מצוה בממוניה בדבר שאין בו כ"א הפסד מועט כמ"ש התוס' י"ט פ"ג דשקלים: תל״ז:תקצ״ד א׳ (ס"ק ו) דצריך כו' היינו בדבר שאין בו היזק כו' ואע"ג דבמס' בכורות הנ"ל מוכח דאפי' א"ל פסידא נ"ל למיעבד מצוה. צ"ל דהתם מיקרי הפסד מועט נגד בדיקת חמץ וכמ"ש מ"א לעיל ס"ס י"ד: ב׳ לענין מזוזה סתם. ר"ל אע"ג דקי"ל מזוזה חובת הדר אם שכר בית בחזקת שיש בו מזוזה ונמצא שאין בו מזוזה לא הוי מקח טעות ויעשה שיכר מזוזה משום דניתא לי' לאינש כו' ולא כתב רמ"א שם וי"א דצריך המשכיר להחזיר לו דמי המזוזה: ג׳ שוה הדמים מ' אע"ג כשיצא השוכר אין רשאי ליטול המזוזה מן הבית כמה שכ' שם מ"מ אם ירצה השוכר צריך זה שנכנס אחריו לדור בו לשלם לו בעד המזוזה כמ"ש שם: תל״ז:תקצ״ה א׳ (ס"ק ז) הואיל כו' שאיננו בגוף כו' ר"ל דוקא אם שכר לו בית וא"ל שהכתלים שלמים ונמצאו רעועים אע"פ שרוצה עתה לבנות לו כותל שלם הוי מקח טעות דזהו מום בגוף הבית אבל אם נתקלקלו קצת או הושחרו הכותלים מהני כשמתקן לו הקלקול ומנכה לו מן הדמים דזה לא מיקרי מום בגוף המקח דגם אם נתקלקלו קצת והושתרו מ"מ בית נקרא וה"ה הכא במה שאינו בדוק אינו קלקול בגוף הבית וא"כ למה הוצרכו הש"ס לומר הטעם משום דנ"ל למיעבד מצוה א"ו דהכא אין צריך להחזיר הדמים כיון שהוא מצוה: תל״ז:תקצ״ו א׳ (ס"ק ח) נאמנים ועמ"ש סי' תל"ו די"א כו' כצ"ל והתוס בעירובין כתבו כו' והאי דנאמנים הכא מיירי דוקא בבית שלהם: ב׳ סי' ת"ט ס"ח דאם שולח אשה וקטן שיניח לו עירוב לא סמכי עלייהו: ג׳ ובפסחים כ' כו' דאפי' אין הבית שלהם נאמנים כיון שהי' בידם לבדוק ולולי הטרחא מרובה לא הוי צ"ל משום דבדיקת חמץ דרבנן. לענין טבלת כלים דקטן א"נ והיינו דלא כתוס' דפסחים דהא הטעם לענין טבילת כלים כיון דקי"ל כמ"ד דטבילת כלים דאורייתא והא להתוס' אפי' בדאורייתא נאמנים היכא דליכא טירחא יתירא והוא בידם לעטותו אם ירצה: ד׳ דהא חמץ אתחזק כו' דהא ידוע שמשתמשים בו כל השנה חמץ: ה׳ אלא שנאמנים כצ"ל: ו׳ דלמ"ד כולי דאתחזק אסורא והיינו משום שהוא בידם:

לזכות מרן רבם של כל ישראל רבי יוסף קארו בן הרב אפרים בן הרב יוסף בן הרב אפרים, רבי משה איסרלישׂ בן רבי ישראל ומלכה, רבי יהודה אשכנזי בן הרב שמעון סופר, רבי אברהם אבלי בן רבי חיים הלוי, רבי דוד הלוי סגל בן רבי שמואל, רבי שמואל הלוי קֶעלין בן רבי נתן נטע הלוי – ולזכות כל ישראל החיים והמתים ולתיקון כל ישראל החיים והמתים.

בס"ד –

שולחן עורך ובאר היטב: כל הזכויות שמורות (c) ל ר' פנחס ראובן שליט"א