גמרא נדה דף י"ג ע"א – חק לישראל

——– אָמַר אַבַּיֵּי רוֹכְבֵי גְמַלִּים אֲסוּרִין לֶאֱכוֹל בַתְּרוּמָה. תַּנְיָא נָמֵי הָכִי רוֹכְבֵי גְמַלִּים כֻּלָּן רְשָׁעִים הַסַּפָנִים כֻּלָם צַדִּיקִים הַחֲמָרִים מֵהֶן רְשָׁעִים מֵהֶן צַדִּיקִים אִיכָּא דְאַמְרֵי הָא דְמַכַּף הָא דְלֹא מַכֵּף וְאִיכָּא דְּאַמְרֵי הָא דִּמְטַרְטִין הָא דְּלָא מְטַרְטִין: רוכבי גמלים. אבריהם מתחממים בבשר הגמל ומוציאי' זרע: כולם רשעים. כדאמרן: כולם צדיקים. שדרים בסכנ' ולבם לאביהם שבשמים: … להמשך קריאה

סימן תקכב – קצת דברים האסורים לטלטל ביום טוב – ערוך השולחן

——– א אין הסומא יוצא במקלו, כשיכול לילך בלא מקל, במקום שאסור להוציא בשבת; ולא הרועה בתרמילו. ואף על גב דאין איסור הוצאה ביום טוב, מכל מקום בזה הוי כעובדא דחול. אבל במקום שמותר בטלטול, כמו בחצר או בעיר המעורבת – לא מיחזי כעובדא דחול. וחיגר הוה גם כן כן: אם יכול לילך בלא מקל … להמשך קריאה

מָה הַסִּימָן לָאָדָם שֶׁהַדֶּרֶךְ שֶׁהוֹלֵךְ בָּהּ הִיא רְצוּיָה?

——– ג' חִלּוּקִים יֶשְׁנָם: א. עֲבוֹדָה וְדֶרֶךְ מְסֻיֶּמֶת שֶׁהוֹלֶכֶת לָאָדָם בְּקֹשִׁי וּבְהַפְרָעוֹת רַבּוֹת שֶׁלֹּא נִפְסָקִים – יַעֲזֹב אוֹתָהּ וִישַׁנֶּה לְדֶרֶךְ אַחֶרֶת כְּגוֹן אִם טוֹרֵחַ עַל בְּנִיַּת מוֹסָד, יְשִׁיבָה, אוֹ אֲפִלּוּ טוֹרֵחַ לְהַשָּׂגַת הֲבָנַת הַתּוֹרָה בִּתְחוּם מְסֻיָּם, בִּבְחִינַת מַה שֶׁכָּתוּב בַּגְּמָרָא כָּל תַּלְמִיד שֶׁלֹּא רוֹאֶה סִימָן יָפֶה בְּלִמּוּדוֹ 5 שָׁנִים – שׁוּב אֵינוֹ רוֹאֶה. ב. עֲבוֹדָה … להמשך קריאה

סעי' ט' – טעה ולא התפלל מנחה בערב שבת, מתפלל ערבית שתים של שבת: הראשונה לערבית, והשניה לתשלומין. – ספר מנחת שי

——– כתב הטור מברייתא ברכות כו: טעה ולא התפלל מנחה בע"ש, מתפלל ערבית שתיים של שבת. וכ"פ מרן טעה ולא התפלל מנחה בערב שבת, מתפלל ערבית שתים של שבת: הראשונה לערבית, והשניה לתשלומין. הגה: וה"ה אם לא התפלל מנחה בער"ח, מתפלל של ר"ח שתים; ואם לא הזכיר יעלה ויבא בראשונה והזכיר בשנייה, צריך לחזור ולהתפלל; … להמשך קריאה

לסימן קמ"ב – קיצור ליקוטי מוהר"ן

יֵשׁ שְׁנֵי צַדִּיקִים שֶׁהֵם מְדַבְּרִים זֶה עַל זֶה וְהֵם בְּרִחוּק מָקוֹם זֶה מִזֶּה, וְזֶה הַצַּדִּיק מַקְשֶׁה קֻשְׁיָא בַּתּוֹרָה וְהַצַּדִּיק הַשֵּׁנִי שָׁם בִּמְקוֹמוֹ אוֹמֵר דָּבָר שֶׁהוּא תֵּרוּץ עַל קֻשְׁיָא זֹאת. וְלִפְעָמִים זֶה מַקְשֶׁה וְזֶה מַקְשֶׁה וְהַקֻּשְׁיָא שֶׁל הָאֶחָד הוּא תֵּרוּץ עַל קֻשְׁיָא שֶׁל הַשֵּׁנִי וְעַל-יְדֵי-זֶה הֵם נִדְבָּרִים זֶה לָזֶה בִּבְחִינַת אָז נִדְבְּרוּ יִרְאֵי ה' כוּ' נִדְבְּרוּ … להמשך קריאה

כספי בית הכנסת

——– כספי התרומות של בית הכנסת, הינם עבור הוצאות בית הכנסת כחשמל וכיוצא. ומעל הכל יש לראות היאך להגדיל תורה בכסף זה, כי החיוב הראשון הוא להביא חכם לקהל שיורה להם את הדרך אשר ילכו בה, וילמדם תורה ודעת. וכמו כן יקנו ספרי ש"ס ופוסקים שהבאים ילמדו בהם. ולא כאותם שמשלמים לפועל ניקיון גוי אלפי … להמשך קריאה

משנה אהלות פרק ו – חק לישראל

——– א. אָדָם וְכֵלִים נַעֲשִׂין אֹהָלִין לְטַמֵּא, אֲבָל לֹא לְטַהֵר. כֵּיצַד, אַרְבָּעָה נוֹשְׂאִין אֶת הַנִּדְבָּךְ, טֻמְאָה תַחְתָּיו, כֵּלִים שֶׁעַל גַּבָּיו טְמֵאִין. טֻמְאָה עַל גַּבָּיו, כֵּלִים שֶׁתַּחְתָּיו טְמֵאִים. רַבִּי אֱלִיעֶזֶר מְטַהֵר. נָתוּן עַל אַרְבָּעָה כֵלִים, אֲפִלּוּ כְלֵי גְלָלִים, כְּלֵי אֲבָנִים, כְּלֵי אֲדָמָה, טֻמְאָה תַחְתָּיו, כֵּלִים שֶׁעַל גַּבָּיו טְמֵאִים. טֻמְאָה עַל גַּבָּיו, כֵּלִים שֶׁתַּחְתָּיו טְמֵאִים. נָתוּן עַל … להמשך קריאה

עגלת תינוק

ההלכות לדעת הרב עובדיה זיע"א בלבד. ——– מותר להוביל עגלת תינוק בעפר או בחול אף שמחמת כך נעשה חריץ. וכן מותר להוביל זקן או חולה בכסא גלגלים. כי מלבד הטעם הנ"ל בגרירת שולחן, יש טעם נוסף להתיר בעגלה, כי החריץ הנעשה מהילוך העגלה אינו על ידי חפירה, אלא העגלה כובשת ודורסת את העפר ונידוש תחתיה … להמשך קריאה

זוהר ויקהל דף רח ע"ב – חק לישראל

——– כַּד מָטָא לְכֻרְסַיָּא קַדִּישָׁא תֻּשְׁבַּחְתָּא דָּא דְּכָל יִשְׂרָאֵל קַיְמָן תַּמָּן עַד זִמְנָא דְּקָאֳמְרֵי קְדֻשָּׁא עִלָּאָה דְּמוּסָף וּכְדֵין סִלּוּקָא דִּלְתַתָּא לְעֵילָא לְאִתְאַחֲדָא כֹּלָּא לְעֵילָא לְעֵילָא לְמֶהֱוֵי כֹּלָּא חָד. דָּא אִיהִי תֻּשְׁבַּחְתָּא דְּסָלְקָא עַל כֻּלְּהוּ תֻּשְׁבְּחָן. מִכָּאן וּלְהָלְאָה סִדּוּרָא דִּצְלוֹתָא דִּשְׁאָר יוֹמֵי יִשְׂמַח מֹשֶׁה וְכֻלֵּי חֶדְוָתָא דְּדַרְגָּא עִלָּאָה עִקָּרָא דַּאֲבָהָן דְּחָדֵי בְּהַהוּא עַדְבֵי דִּילֵיהּ כַּד סָלִיק … להמשך קריאה

חֲתִימָה [שכט] – ספר מנורת המאור עם פירוש

גָּדוֹל הַשָּׁלוֹם, שֶׁהוּא קִיּוּם הָעוֹלָם, כְּמוֹ שֶׁשָּׁנִינוּ בְּפִרְקָא קַמָּא דְּאָבוֹת (משנה יח): רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר: עַל שְׁלֹשָׁה דְבָרִים הָעוֹלָם קַיָּם: עַל הַדִּין וְעַל הָאֱמֶת וְעַל הַשָּׁלוֹם. וְהַדִּין וְהָאֱמֶת הֵם בִּשְׁבִיל שֶׁיֵּשְׁבוּ בְשָׁלוֹם. נִמְצָא שֶׁעִקַּר קִיּוּם הָעוֹלָם הוּא בְשָׁלוֹם. וּבְבִרְכַּת כֹּהֲנִים, אֲשֶׁר בָּחַר בָּהּ הַשֵּׁם לְבָרֵךְ כֹּהֲנָיו לְעַמּוֹ יִשְׂרָאֵל חֲתוּמָה בְּשָׁלוֹם, כִּדְגָרְסִינָן בְּסִפְרֵי: "יְבָרֶכְךָ … להמשך קריאה

תמה. שלא לאכל בכור תמים חוץ לירושלים. – ספר החינוך

שלא יאכל הכהן בכור תמים חוץ לירושלים, וכמו כן שלא יאכל זר מן הבכור בשום מקום, כי המצוה בו שיאכלוהו הכהנים משרתי השם, מן הטעם שכתבתי בסדר בא אל פרעה (מצוה יח). ועל כל זה נאמר (דברים יב יז) לא תוכל לאכל בשעריך וגו'. ובכורות בקרך וצאנך. ולשון ספרי (כאן, ועיין מכות יז א) ובכורות … להמשך קריאה

זוהר יתרו דף פ"ט ע"א – חק לישראל

——– רִבִּי יוֹדָאי שָׁאִיל לֵיהּ לְרִבִּי שִׁמְעוֹן יוֹמָא חָד דְּאִעְרַע עִמֵּיה בְּאָרְחָא אָמַר לֵיהּ רִבִּי הָא כְתִיב בְּפָרַשְׁתָּא דְשַׁבָּת דְּאָמַר יְשַׁעְיָה דִּכְתִיב כֹּה אָמַר יְיָ לַסָרִיסִים אֲשֶׁר יִשְׁמְרוּ אֶת שַׁבְּתוֹתַי וְגוֹמֵר וְנָתַתִּי לָהֶם בְּבֵיתִי וּבְחֹמוֹתַי וְגוֹמֵר מָאי קָא מַיְירֵי. אָמַר לֵיהּ קַפּוּטְקָאָה חֲמוֹרְךָ קָטִיר בְּטִיפְסָא וְנָחִית דְּמִלָּה דְאוֹרָיְיתָא בַעְיָא צָחוּתָא אוֹ אַפְכֵי לַאֲחוֹרֶיךָ וְזִיל אֲבַתְרָאי … להמשך קריאה

זוהר ויקהל דף ר"ד ע"א – חק לישראל

——– הַהוּא רוּחָא דְנָחִית וְאִתּוֹסַף בִּבְנֵי עַלְמָא כַּד נָחִית אִסְתְּחֵי בְבוּסְמִין דְּגִנְתָא דְעֵדֶן וְנָחִית וְשָׁרָא עַל עַמָּא קַדִּישָׁא. זַכָּאִין אִינּוּן כַּד הַאי רוּחָא אִתְעַר בְּהַהִיא שַׁעְתָּא דְהַהִיא רוּחָא נָחִית נַחְתִין עִמָּהּ לְגוֹ גִנְתָא דְעֵדֶן שִׁתִּין רְתִיכִין מִתְעַטְרִין לְשִׁית סִיטְרִין. וְכַד מָטֵי לְגִנְתָא דְעֵדֶן כְּדֵין כָּל אִינוּן רוּחִין וְנִשְׁמָתִין דְּגִנְתָא דְעֵדֶן כֻלְּהוּ מִתְעֲרֵי לְהַהוּא (נ"א מִתְעַטְּרֵי … להמשך קריאה

הַקְדָּמָה [של] – ספר מנורת המאור עם פירוש

גְּדוֹלָה עֲנָוָה, שֶׁבָּהּ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מְשֻׁבָּח וּמְפֹאָר, כִּדְגָרְסִינָן בְּמַסֶּכֶת מְגִלָּה, פֶּרֶק בְּנֵי הָעִיר (לא, א): אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: כָּל מָקוֹם שֶׁאַתָּה מוֹצֵא גְּבוּרָתוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אַתָּה מוֹצֵא עִנְוְתָנוּתוֹ. וְדָבָר זֶה כָּתוּב בַּתּוֹרָה וְשָׁנוּי בַּנְּבִיאִים וּמְשֻׁלָּשׁ בַּכְּתוּבִים. כָּתוּב בַּתּוֹרָה: "כִּי ה' אֱלֹהֵיכֶם" וגו' (דברים י, יז) וּכְתִיב בַּתְרֵיהּ: "עֹשֶׂה מִשְׁפַּט יָתוֹם וְאַלְמָנָה" (שם … להמשך קריאה

הלכה פסוקה – חק לישראל

——– הרמב"ם הלכות שבת פרק ט' א. הַעוֹשֶׂה שְׁנֵי בָתֵּי נִירִין חַיָּיב הָעוֹשֶׂה נָפָה אוֹ כְבָרָה אוֹ סַל אוֹ סְבָכָה אוֹ שֶׁסָּרַג מִטָּה בַּחֲבָלִים הֲרֵי זֶה תּוֹלָדַת עוֹשֶׂה נִירִין וּמִשֶּׁיַּעֲשֶׂה שְׁנֵי בָתִּים כְּאֶחָד מִכָּל אֵלּוּ חַיָּיב וְכֵן כָּל הָעוֹשֶׂה שְׁנֵי בָתֵּי נִירִין בְּדָבָר שֶׁעוֹשִׂין אוֹתוֹ בָתִּים בָּתִּים כְּגוֹן אֵלּוּ חַיָּיב: ב. דֶּרֶךְ הָאוֹרְגִין שֶׁמּוֹתְחִין הַחוּטִין … להמשך קריאה

סימן תקכג – דינים הנוהגים בבהמות ביום טוב – ערוך השולחן

——– א מסקינן בגמרא (כג א) דמותר לקרד ולקרצף בהמה. ופירש רש"י דזהו מה שגוררין הבהמה במגררת, וקירוד הוי מגררת של ברזל, שיכול להיות שתעשה חבורה. ומכל מקום לא חיישינן לה, דדבר שאין מתכוין מותר. וקירצוף הוא מגררת של עץ שאי אפשר שתעשה חבורה, וצריך לעשות באופן שאין חשש לתלישת שיער. דאילו יש חשש, כמו … להמשך קריאה

לסימן קמ"ד – קיצור ליקוטי מוהר"ן

וְהִנֵּה עִקַּר מַאֲמַר זֶה הוּא לְעִנְיַן תַּאֲווֹת מָמוֹן יִתְפָּרֵשׁ גַם כֵּן עַל-פִּי זֶה וְכֵן כָּתַב בְּסִימָן כ"ג שֶׁעַל-יְדֵי שְׁבִירַת תַּאֲוַות מָמוֹן הוּא בִּבְחִינַת אוֹר פְּנֵי מֶלֶךְ חַיִּים. וְנִיחָא עַל-פִּי מַאֲמַר חֲזַ"ל שַׁבָּת קי"ט הַמְעַנֵּג אֶת הַשַּׁבָּת נוֹתְנִין לוֹ מִשְׁאֲלוֹת לִבּוֹ וְהֲאֵיךְ אֶפְשָׁר וַהֲלֹא אֵין אָדָם מֵת וְכוּ' כַּנַּ"ל. וּלְפִי רַבֵּנוּ זַ"ל נִיחָא דְּאֵינוֹ כְּלָל מוּחְלָט. … להמשך קריאה

טאטוא בעפר

ההלכות לדעת הרב עובדיה זיע"א בלבד. ——– המשווה [מחליק, מיישר] גומה או תל עפר בשדה, אפילו כל שהוא, עובר על איסור חופר שהוא תולדת חורש [ובבית משום איסור בונה]. לכן אסור לטאטא עפר, שמא ישווה אותו. על כן, חברים השובתים בשבת באוהל שהונח על גבי עפר, כמו שמצוי במירון בסמוך לקבר התנא האלהי רבי שמעון … להמשך קריאה

סימן תכד – דין הזכרת יעלה ויבא בברכת המזון – שולחן עורך אורח חיים (עם נושאי כלים)

סימן תכד – דין הזכרת יעלה ויבא בברכת המזון א מַזְכִּירִין יַעֲלֶה וְיָבֹא א בְּבִרְכַּת הַמָּזוֹן, וְאִם לֹא אָמַר ב אֵין מַחֲזִירִין אוֹתוֹ. וְאִם נִזְכַּר קֹדֶם שֶׁהִתְחִיל הַטּוֹב וְהַמֵּטִיב, אוֹמֵר: בָּרוּךְ שֶׁנָּתַן רָאשֵׁי חֳדָשִׁים לְעַמּוֹ יִשְׂרָאֵל לְזִכָּרוֹן. { הַגָּה: וְעַיֵּן לְעֵיל סִימָן קפ"ח סָעִיף ז'. } באר היטב – סימן תכד – דין הזכרת יעלה … להמשך קריאה

תמו. שלא לאכל קדשי הקדשים חוץ לעזרה. – ספר החינוך

שלא לאכל מבשר חטאת ואשם ואפילו הכהנים חוץ לקלעים. ופרשו בעלי הקבלה, שאסור זה, הוא בכלל (דברים יב יז) לא תוכל לאכל בשעריך וגו' בקרך וצאנך, שכן אמרו זכרונם לברכה (מכות יז, א) לא בא הכתוב אלא לאוכל חטאת ואשם חוץ לקלעים, שהוא עובר בלא תעשה, וכמו כן אוכל קדשים קלים חוץ לחומה בכלל אסור … להמשך קריאה

סעי' י' – לא התפלל מנחה בשבת, מתפלל במוצ"ש שתים, מבדיל בראשונה ואינו מבדיל בשניה, לא הבדיל בראשונה, והבדיל בשניה, שניה עלתה לו, ראשונה לא עלתה לו, הבדיל בשתיהן, או לא הבדיל בשתיהן, יצא. – ספר מנחת שי

——– כתב הטור ואם טעה ולא התפלל מנחה בשבת מתפלל מוצאי שבת שתים ולקמן בסדר מוצאי שבת יתבאר זה בעזה"י. וכתב הב"י שהוא בסימן רצ"ב: וכ"פ מרן טעה ולא התפלל מנחה בשבת, מתפלל במוצ"ש (שתים של חול), מבדיל בראשונה ואינו מבדיל בשניה; ואם לא הבדיל בראשונה, והבדיל בשניה, שניה עלתה לו, ראשונה לא עלתה לו; … להמשך קריאה

זוהר בשלח דף מ"ז ע"א – חק לישראל

——– וְקָרָאתָ לַשַּׁבָּת מַאי וְקָרָאתָ דְּיַזְמִין לֵיהּ כְּמָה דְּאַתְּ אָמַר (ויקרא ג') מִקְרָאֵי קֹדֶשׁ כְּלוֹמָר זַמִּינִין כְּמָה דְּמַזְמִין אוּשְׁפִּיזָא לְבֵיתֵיהּ, וְעַל דָּא וְקָרָאתָ לַשַּׁבָּת עֹנֶג דְּיַזְמִין לֵיהּ כְּמָה דִּמְזַמְּנִין אוּשְׁפִּיזָא בִּפְתוֹרָא מְתַקְּנָא בְּבֵיתָא מְתַקְּנָא כִּדְקָא יָאוּת בְּמֵיכָלָא וּבְמִשְׁתַּיָּא כִּדְקָא יָאוּת יַתִּיר עַל שְׁאָר יוֹמִין, וְקָרָאתָ לַשַּׁבָּת מִבְּעוֹד יוֹם, (אמור ב' א) לִקְדוֹשׁ יְיָ מְכוּבָּד דָּא … להמשך קריאה

הלכה פסוקה – חק לישראל

——– רמב"ם הלכות שבת פרק י א. הַמֵּפִיס שְׁחִין בְּשַׁבָּת כְּדֵי לְהַרְחִיב פִּי הַמַּכָּה כְּדֶרֶךְ שֶׁהָרוֹפְאִים עוֹשִׂין שֶׁהֵם מִתְכַּוְּנִין בִּרְפוּאָה לְהַרְחִיב פִּי הַמַּכָּה הֲרֵי זֶה חַיָּב מִשּׁוּם מַכֶּה בְּפַטִּישׁ שֶׁזּוֹ הִיא מְלֶאכֶת הָרוֹפֵא. וְאִם הֱפִיסָהּ לְהוֹצִיא מִמֶּנָּה הַלֵּחָה שֶׁבָּהּ הֲרֵי זֶה מֻתָּר: ב. הַמְסַתֵּת אֶת הָאֶבֶן כָּל שֶׁהוּא חַיָּב מִשּׁוּם מַכֶּה בְּפַטִּישׁ. הַמְצַדֵּד אֶת הָאֶבֶן … להמשך קריאה

גמרא נדה דף ך' ע"ב – חק לישראל

——– יַלְתָא אַיְיתָא דָמָא לְקָמֵיהּ דְּרַבָּה בַּר בַּר חָנָא וְטַמֵּי לָהּ. הָדַר אַיְיתָא לְקָמֵיהּ דְּרַב יִצְחָק בְּרֵיהּ דְּרַב יְהוּדָה וְדַכֵּי לָהּ. וְהֵיכִי עָבִיד הָכִי וְהָתַּנְיָא חָכָם שֶׁטִּמֵּא אֵין חֲבֵירוֹ רַשָּׁאי לְטַהֵר. אָסַר אֵין חֲבֵירוֹ רַשָּׁאי לְהַתִּיר. מֵעִקָרָא טִמּוּיֵי הֲוָה מְטַמֵּי לָהּ כֵּיוַן דְּאָמְרָה לֵיהּ דִּכָל יוֹמָא הֲוָה מְדַכֵּי לִי כִּי הַאי גַּוְונָא וְהָאִידְנָא הֲוָא הוּא … להמשך קריאה

פְּעָמִים שֶׁאָדָם נֶעֱנָשׁ מִיָּד עַל עָווֹן אֶחָד קַל, וְזוּלָתוֹ גַּם עַל עֲווֹנוֹת חֲמוּרִים יוֹתֵר – מַקִּיפִים לוֹ מִן הַשָּׁמַיִם?

——– כַּמָּה תְּשׁוּבוֹת לַדָּבָר: א. אָדָם שֶׁמְּחֻמָּם מִטִּבְעוֹ לַעֲבֵרוֹת אִם נִכְשׁל מַקִּיפִים לוֹ, אַחַר שֶׁטִּבְעוֹ מַקְשֶׁה עָלָיו לְהִתְגַּבֵּר, אוּלָם מִי שֶׁמִּזְגּוֹ מְאַפְשֵׁר לוֹ לְהִתְגַּבֵּר בְּקַלּוּת וּבְכָל זֹאת נִכְשָׁל נֶעֱנָשׁ קָשֶׁה וּמִיָּד. ב. לִפְעָמִים בְּחֵטְא אֶחָד גָּרַם הַכְרָעַת הָעוֹלָם לְחוֹבָה וְנֶעֱנָשׁ מִיָּד. ג. בְּחֵטְא לָשׁוֹן הָרָע נוֹטֵל הָאָדָם אַשְׁמוֹת הַהוּא שֶׁדִּבֵּר עָלָיו וּבְחֵטְא אֶחָד מְזַקֵּף לְחוֹבָתוֹ … להמשך קריאה

למי ראוי לתרום

——– התורם לבית הכנסת, יראה שהאחראים יראי שמים ומכלכלים דבריהם במשפט להשתמש בכסף לצרכי בית הכנסת, ומעל הכל לצרכים הרוחניים של הציבור, אבל בית הכנסת שלא ידוע מה עושים בכסף, אין שום מצוה לתרום שם ולא נחשב שתורם לצדקה. ואדרבה התורם למקום כזה, יזהר שלא יכשל במה שנאמר (ירמיה יח כג): "וְיִהְיוּ מֻכְשָׁלִים לְפָנֶיךָ, בְּעֵת … להמשך קריאה

דילוג לתוכן