וישלח יום שני תורה – חק לישראל

——– יכוין בקריאת ארבע פסוקים אלו שהם כנגד דֲ דמילוי יו"ד דשם ב"ן להשאיר בו הארה מתוספת הרוח משבת שעברה: (י) וַיּ&#1432ֹאמֶר&#1432 יַֽעֲקֹב&#1426 אֱלֹהֵי&#1433 אָבִ&#1443י אַבְרָהָ&#1428ם וֵֽאלֹהֵ&#1430י אָבִ&#1443י יִצְחָ&#1425ק יְהֹוָ&#1438ה הָֽאֹמֵ&#1443ר אֵלַ&#1431י שׁ&#1447וּב לְאַרְצְךָ&#1435 וּלְמֽוֹלַדְתְּךָ&#1430 וְאֵיטִ&#1445יבָה עִמָּֽךְ: וַאֲמַר יַעֲקֹב אֱלָהֵהּ דְּאַבָּא אַבְרָהָםוֵאֱלָהֵהּ דְּאַבָּא יִצְחָק יְיָ דִּיאֲמַר לִי תּוּב לְאַרְעָךְ וּלְיַלָּדוּתָךְוְאוֹטֵיב עִמָּךְ: ואלהי אבי יצחק. ולהלן … להמשך קריאה

הַמִּתְעַנֶּה נִקְרָא חוֹטֵא אוֹ קָדוֹשׁ?

——– המתענה נקרא חוטא וגם נקרא קדוש, תלוי מהי כוונתו בתעניתו. אם מתענה בכוונה להוסיף על מה שאסרה תורה, הרי הוא בכלל חוטא כמובא בגמ' (נדרים י' ע"א): ש"הנודר נקרא חוטא", לא דייך מה שאסרה תורה ואתה עוד מוסיף איסורים על עצמך. וכמו שאמרו (שו"ע יו"ד סימן ר"ג סע"ב) לגבי הנודר נדרים: "הנודר פנקסו נפתחת", … להמשך קריאה

פֶּרֶק רִאשׁוֹן [רסה] – ספר מנורת המאור עם פירוש

אָדָם שֶׁחָשְׁקָה נַפְשׁוֹ בְּאִשָּׁה אַחַת יָשִׁים גּוּפוֹ וְנַפְשׁוֹ וּמְאֹדוֹ בְּסַכָּנָה, כְּדֵי לְהַשִּׂיג אֶת שֶׁאָהֲבָה נַפְשׁוֹ; וְאַל יַעֲשֶׂה מְעַט מִזְּעֵיר מִזֶּה, אִם לֹא אָהַב אוֹתָהּ, בִּשְׁבִיל שֶׁיֹּאמְרוּ לוֹ שֶׁיַּשִּׂיג כָּבוֹד אוֹ עֹשֶׁר בַּעֲבוּרָהּ. כְּמוֹ כֵן, אִם הָאָדָם שָׁקוּד בַּלִּמּוּד בְּאַהֲבָה, יַעֲזֹב בַּעֲדוֹ כָּל הָעִדּוּנִים וְהַהֲנָאוֹת שֶׁבָּעוֹלָם וְיִדְבַּק בַּלִּמּוּד עַד שֶׁיְּצַיֵּר בְּלִבּוֹ הַמֻּשְׂכָּלוֹת, וּמִן הָרִאשׁוֹנוֹת יָבוֹא לַשְּׁנִיּוֹת … להמשך קריאה

בין רואה בין שאינו רואה – מתאוה – תפארת ישראל

——– ולא תאמר שאין יצר הרע מתגרה על האדם אלא כשהוא נושא ונותן עמה בדברי ליצנות ותפלות, אלא אפלו לדבר עמה בשאר דברים בעלמא כדי להסתכל בה, או אפלו להסתכל בה בלא לדבר עמה, או אפלו מהרהר עליה בלא ראות פניה – יצר הרע מתגרה עליו, שנאמר: "וידע אדם עוד את אשתו" (בראשית ד, כה), … להמשך קריאה

כתובים – תהילים – פרק מד – חק לישראל

——– (ד) כִּ&#1444י לֹ&#1450א בְחַרְבָּ&#1441ם יָ&#1445רְשׁוּ אָ&#1431רֶץ וּזְרוֹעָם&#1454 לֹא-הוֹשִׁ&#1450יעָ&#1451ה לָּ&#1445מוֹ כִּֽי-יְמִֽינְךָ&#1443 וּ&#1453זְרוֹעֲךָ וְא&#1445וֹר פָּנֶ&#1431יךָ כִּ&#1443י רְצִיתָֽם: אֲרוּם לָא בִּגְבוּרַת סַיְפֵהוֹן יְרִיתוּאַרְעָא וּתְקוֹף אֶדְרָעֵיהוֹן לָא פַרְקַתלְהוֹן אֲרוּם יְמִינָךְ וְאֶדְרַע גְבוּרְתָּךְוּנְהוֹר זִיו יְקָרָךְ אֲרוּם כָּלזְמַן דַעֲסִיקוּ בְאוֹרַיְתָא אִתְרְעֵיתָא בְהוֹן: רציתם . לשון רצון : (ה) אַתָּה-ה&#1443וּא מַלְכִּ&#1443י אֱלֹהִ&#1425ים צַ&#1437וֵּ&#1431ה יְשׁוּע&#1445וֹת יַעֲקֹֽב: אַנְתְּ הוּא מַלְכִי אֱלָהָא בְּעִדָנָאהָדָא פַּקֵד … להמשך קריאה

שסב. מצות שלוח טמאים חוץ למחנה שכינה. – ספר החינוך

לשלח הטמאים חוץ למחנה שכינה, שנאמר (במדבר ה ב) צו את בני ישראל וישלחו מן המחנה כל צרוע וכל זב וכל טמא לנפש. וידוע היה להם במדבר עד היכן גבול מחנה שכינה, וכמו כן לדורות תקרא מחנה שכינה והיא בכלל מצוה זו: בית המקדש וכל העזרה שהיא לפניה (זבחים קטז, ב). ואמרו בספרי וישלחו מן … להמשך קריאה

סימן שמב – בין השמשות מתר לעשות דברים שאסרו חז"ל משום גזרה – שולחן עורך אורח חיים (עם נושאי כלים)

סימן שמב – בין השמשות מתר לעשות דברים שאסרו חז"ל משום גזרה א כָּל הַדְּבָרִים שֶׁהֵם אֲסוּרִים מִדִּבְרֵי סוֹפְרִים לֹא גָּזְרוּ עֲלֵיהֶם בֵּין הַשְּׁמָשׁוֹת, { וְעַיֵּן לְעֵיל סי' רס"א } (וְסוֹף סִימָן ש"ז), וְהוּא שֶׁיְּהֵא שָׁם דְּבַר מִצְוָה אוֹ דֹּחַק, כֵּיצַד, מֻתָּר לוֹ בֵּין הַשְּׁמָשׁוֹת לַעֲלוֹת בְּאִילָן, אוֹ לָשׁוּט עַל פְּנֵי הַמַּיִם לְהָבִיא לוּלָב אוֹ … להמשך קריאה

עַד הֵיכָן אֱמוּנָה בְּהַשְׁגָּחָה פְּרָטִית?

——– אֵין דָּבָר שֶׁלֹּא נַעֲשֶׂה בְּהַשְׁגָּחָה, וְעַד הֵיכָן? אֲפִלּוּ חֲלוֹמוֹתָיו שֶׁל הָאָדָם בְּהַשְׁגָּחָה, כַּמּוּבָא בַּגְּמָרָא לְאָדָם טוֹב אֵין מַרְאִין חֲלוֹם טוֹב, דְּהַיְנוּ אֲפִלּוּ חֲלוֹם רַע הוּא בְּהַשְׁגָּחָה לְצַעֵר אֶת הָאָדָם וּלְכַפֵּר עֲווֹנוֹתָיו. וְכֵן אֲפִלּוּ עֲקִיצַת פַּרְעוֹשׁ אוֹ יַתּוּשׁ בְּהַשְׁגָּחָה הֵמָּה, כַּמּוּבָא בַּמִּדְרָשׁ (וירא) בִּרְצוֹת ה' דַּרְכֵי אִישׁ גַּם אוֹיְבָיו יַשְׁלִים עִמּוֹ – מִי הֵמָּה אוֹיְבָיו, … להמשך קריאה

פסוק המתחיל ומסתיים באות ק-צ

——– [מיכה פרק-ב-י]&nbsp קוּמוּ וּלְכוּ כִּי לֹא זֹאת הַמְּנוּחָה בַּעֲבוּר טָמְאָה תְּחַבֵּל וְחֶבֶל נִמְרָץ: [מיכה פרק-ד-יג]&nbsp קוּמִי וָדוֹשִׁי בַת צִיּוֹן כִּי קַרְנֵךְ אָשִׂים בַּרְזֶל וּפַרְסֹתַיִךְ אָשִׂים נְחוּשָׁה וַהֲדִקּוֹת עַמִּים רַבִּים וְהַחֲרַמְתִּי לַיהוָה בִּצְעָם וְחֵילָם לַאֲדוֹן כָּל הָאָרֶץ: [תהילים פרק-עז-יט]&nbsp קוֹל רַעַמְךָ בַּגַּלְגַּל הֵאִירוּ בְרָקִים תֵּבֵל רָגְזָה וַתִּרְעַשׁ הָאָרֶץ: ——– לעילוי נשמת ולזכות כל עם ישראל … להמשך קריאה

בִּרְכַּת הֶדְיוֹט – דובב שפתי ישנים

——– ו', כ"ג: דַּבֵּר אֶל אַהֲרֹן וְאַל בָּנָיו לֵאמֹר כֹּה תְבָרֲכוּ אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אָמוֹר לָהֶם. פֵּרֵשׁ רַשִּׁ"י : *(((מדרש רבה במדבר י"א, ד'. ולמדו זאת מזה שכתוב "אמור" בכתיב מלא. ע"ש.))) לֹא תְּבָרְכֵם בְּחִפָּזוֹן וּבִבְהִילוּת, אֶלָּא בְּכַוָּנָה וּבְלֵב שָׁלֵם. לִמְּדוּנוּ חֲזַ"ל: *(((מגילה ט"ו ע"א.))) לְעוֹלָם אַל תְּהִי בִּרְכַּת הֶדְיוֹט קַלָּה בְּעֵינֶיךָ, שֶׁהֲרֵי שְׁנֵי גְּדוֹלֵי … להמשך קריאה

פְּעָמִים שֶׁרוֹאֶה הָאָדָם בִּכְלָלוּת שֶׁשִּׁדּוּכוֹ מַצְלִיחַ מְאֹד, עִסְקוֹ מַצְלִיחַ מְאֹד, וּבְהֶחְלֵט יַד ה' כָּאן פּוֹעֶלֶת לְהַצְלָחָתוֹ בְּסִיַּעְתָּא גְּדוֹלָה, וְעִם כָּל זֶה מִפֹּה וּמִשָּׁם יֶשְׁנָם מַפְרִיעִים מְצִיקִים וּמְקוֹמְמִים בְּמַהֲלָךְ זֶה הָעִנְיָן שֶׁמַּצְלִיחַ הוּא בּוֹ, מִפְּנֵי מַה הֶכְרֵחִיִּים מַפְרִיעִים אֵלּוּ?

——– כידוע שבכל ענין שרוצה האדם להצליח בו ישנם מקטרגים, וכלשון הגמרא: "הרבה מקטרגים מכאן ועד גיחון", והנראה שאחת הסיבות לכך הוא מפני שאין האדם מודה ומשבח כראוי, ואינו נותן תודה לה' על הצלחתו, ובכך ניכר שאין הוא מכיר בטובה הבאה עליו מה', וכפיות טובה הוא מידה רעה למאד כידוע. ובכן מה עושה הקב"ה, ליקח … להמשך קריאה

נוסח הקדיש שלאחר סיום מסכת

——– בקדיש שאומרים לאחר סיום מסכת, הנוסח הנכון כך: יתגדל ויתקדש שמיה רבא. דהוא עתיד לחדתא עלמא {שהוא עתיד לחדש את העולם,} ולאחיא מתיא {ולהחיות את המתים,} ולשכללא היכלא {ולבנות את ההיכל,} ולמפרק חייא {ולפדות את החיים (מן הגלות),} ולמבנה קרתא דירושלם {ולבנות את העיר ירושלים,} ולמעקר פולחנא נוכראה מארעא {ולעקור את העבודה זרה מהארץ,} … להמשך קריאה

פֶּרֶק שֵׁנִי [רסו] – ספר מנורת המאור עם פירוש

הָרִאשׁוֹן שֶׁנִּבְרָא בָּעוֹלָם שֶׁלָּמַד מֵאַהֲבָה הָיָה אַבְרָהָם אָבִינוּ עָלָיו הַשָּׁלוֹם, וְהִשִּׂיג הָאֱמוּנָה הָאֲמִתִּית בִּזְמַן שֶׁכָּל בְּנֵי דוֹרוֹ הָיוּ נְבוֹכִים בָּהּ וּפִרְסְמָה בָּעוֹלָם וְקָרָא הַכּוֹפְרִים וְהַסְּכָלִים וְדָרַשׁ לָהֶם הָאֱמוּנָה הָאֲמִתִּית, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ בְסִפְרֵי: "וְאָהַבְתָּ אֵת ה' אֱלֹהֶיךָ" (דברים , ה), אַהֲבֵהוּ עַל הַבְּרִיּוֹת כְּאַבְרָהָם אָבִינוּ, שֶׁנֶּאֱמַר: "וְאֶת־הַנֶּפֶשׁ אֲשֶׁר־עָשׂוּ בְחָרָן" (בראשית יב, ה). רוֹצֶה לוֹמַר, שֶׁהֱבִיאָם לַחֲסוֹת … להמשך קריאה

כיצד לעבוד את הי"ת בשמחה גם בזמן קשה זה

——– כתוב בתהלים (ק, ב):"עבדו את ה' בשמחה". בימינו אנו אשר נתקיים בנו רח"ל המקרא (דברים לב, כה):"מחוץ תשכל חרב ומחדרים אימה", רבים מתקשים להבין כיצד גם עתה ניתן לקיים את הפסוק "עבדו את ה' בשמחה", ולדאבונינו יש אנשים שהקושיה הופכת אצלם למציאות ושמחתם נעדרת וקשה למצוא שביב של תקוה ושמחה על פניהם, ואם וכאשר … להמשך קריאה

פעמונים בכניסה לבית

ההלכות לדעת הרב עובדיה זיע"א בלבד. ——– פעמונים התלויים מעל דלת הבית, וכשנכנסים לבית נשמע קולם, מותר ליכנס לבית בשבת. שאין זה קול נעימה לשיר. וגם הרמ"א שהחמיר בכלי המיוחד להשמיע קול, דווקא שמקיש בידיו ומתכוון להשמיע קול, אבל כאן שאין הנכנס לבית מכוון להשמיע קול, ואינו עושה מעשה בידיו, אלא הקול נשמע מאליו, מותר. … להמשך קריאה

סימן תלט – דין מי שבדק, ולא מצא הככרות שהניח – ערוך השולחן

——– א אם היה מונחים לפנינו תשע צבורים של מצה ואחד של חמץ, ובא עכבר לפנינו, וראינו שנטל ככר מאחד מן הצבורים, ונכנס לבית אחד שכבר בדקוהו; ולא ידענו אם נטל חמץ, וצריך לחזור ולבדוק את הבית, או נטל מצה, ואינו צריך לבדוק; אף על גב דרובא מצה – לא אזלינן בתר רובא, וחייב לבדוק. … להמשך קריאה

כתובים – תהילים – פרק מה – חק לישראל

——– (יז) תַּ&#1443חַת אֲ&#1453בֹתֶיךָ יִהְי&#1443וּ בָנֶ&#1425יךָ תְּשִׁיתֵ&#1445מוֹ לְ&#1437שָׂרִ&#1431ים בְּכָל-הָאָֽרֶץ: בַּאֲתַר אַבְהָתָךְ יֶהֱוְיָן צַדִיקַיָא בְּנָךְתְּמַנֵנוּן לְרַבְרְבַיָא בְּכָל אַרְעָא: תחת אבותיך וגו' . לכל אחד מישראל אמר : (יח) אַזְכִּ&#1443ירָה שִׁ&#1453מְךָ בְּכָל-דֹּ&#1443ר וָדֹ&#1425ר עַל-כֵּ&#1445ן עַמִּ&#1445ים יְ&#1437הוֹדֻ&#1431ךָ לְעֹלָ&#1445ם וָעֶֽד: בְּעִידָנָא הַהִיא תֵימְרוּן נִדְכַּר שְׁמָךְבְּכָל דָר וְדָר מְטוּל הֵיכְנָאעַמְמַיָא דְמִתְגַיְרִין יְהוֹדוּן שְׁמָךְ לַעֲלָםוּלְעָלְמֵי עָלְמִין: אזכירה שמך . כלפי הקב"ה … להמשך קריאה

תאוות העוה"ז – דמיונות – אפיקי אליהו על התורה

——– א. כי תצא למלחמה על אויבך וכו' וראית בשביה אשת יפת תואר וחשקת בה ולקחת לך לאישה וכו' (כא.י-יא) איתא בספרי (תצא.ה) – מניין אפילו כעורה, תלמוד לומר: "וחשקת בה", אע"פ שאינה יפת תואר. ויש להבין, הרי אם איננה יפה ואף כעורה היא, כיצד א"כ חשק בה לקחתה לאישה? ב. וראית בשביה אשת יפת … להמשך קריאה

בַּמֶּה הַנָּכוֹן לְהַתְחִיל כְּדֵי לְהִתְעַלּוֹת בַּעֲבוֹדַת ה', הַאִם בְּחֵלֶק הַ"סּוּר מֵרָע", דְּהַיְנוּ פְּרִישׁוּת וְשִׁבּוּר הַתַּאֲווֹת הַגּוּפָנִיִּים, אוֹ בְּחֵלֶק הָ"עֲשֵׂה טוֹב" – לְהַרְבּוֹת בַּתּוֹרָה וּבְמַחְשָׁבוֹת שֶׁל דְּבֵקוּת?

——– הנכון הוא שבאם האדם מבטש ומשבר גופו, ומענה את תאוותיו הגופניים, וּמְעַנֶּה את פיו מלדבר דברים בטלים ועאכו"כ האסורים, בנקל יותר יזכה להשגות נפלאות, אולם לרוב בני האדם אין בכוחם להתחיל בפרישות ובעינוי הגוף מתאוותיו וברסן על הפה שיהיה שמור מדברים בטלים וכיוצא. ולכן למעשה, הנראה הוא שיש לילך בדרך העשה טוב, להרבות בתורה, … להמשך קריאה

שמחה – ספר פלא יועץ

מה טוב ומה נעים שישמח ישראל בעושיו, שמחה של מצוה, על כל מצוה ומצוה שעושה יגיל וישמח יותר ויותר ממוצא שלל רב, ובפרט בשבתות ובמועדים, דכתיב (ישעיה נח יד) אז תתענג על ה'. וכתיב (דברים טז יד) ושמחת בחגך. ובפרט בשעת עבודת התפלה צריך לשמח שמחה רבה דכתיב (דברים כח מז) תחת אשר לא עבדת … להמשך קריאה

נביאים – עובדיה – פרק א – חק לישראל

——– (ז) עַֽד-הַגְּב&#1443וּל שִׁלְּח&#1431וּךָ כֹּ&#1434ל אַנְשֵׁ&#1443י בְרִיתֶ&#1428ךָ הִשִּׁיא&#1435וּךָ יָכְל&#1445וּ לְךָ&#1430 אַנְשֵׁ&#1443י שְׁלֹמֶ&#1425ךָ לַחְמְךָ&#1431 יָשִׂ&#1444ימוּ מָזוֹר&#1433 תַּחְתֶּ&#1428יךָ אֵ&#1445ין תְּבוּנָ&#1430ה בּֽוֹ: מִן תְּחוּמָא אַגְלְיוּךְ כָּל אֱנָשֵׁיקְיָמָךְ אַטְעֲיוּךְ יָכִילוּ לָךְ אֱנָשֵׁישְׁלָמָךְ אַכְלֵי פָתוֹרָךְ שַׁוִּיאוּ תַקְלָאתְחוֹתָךְ מִדְּלֵית בָּךְ סוּכְלְתָנוּ: עד הגבול שלחוך . אותם שהבטיחוך לעזרה באו עמך ולווך עד גבול ארצך עד הספר ששם באו עליך למלחמה ובזאת … להמשך קריאה

נביאים – יחזקאל – פרק מג – חק לישראל

——– (טז) (והאראיל) וְהָאֲרִיאֵ&#1431ל שְׁתֵּ&#1444ים עֶשְׂרֵה&#1433 אֹ&#1428רֶךְ בִּשְׁתֵּ&#1445ים עֶשְׂרֵ&#1430ה רֹ&#1425חַב רָב&#1429וּעַ אֶ&#1430ל אַרְבַּ&#1445עַת רְבָעָֽיו: וּמַדְבְּחָא תַּרְתָּא עֶסְרֵי אוּרְכָא בְּתַרְתָּאעֶסְרֵי פּוּתְיָא מְרַבַּע עַל אַרְבָּעָאסִטְרוֹהִי: והאריאל שתים עשרה אורך . מקום המערכה היה עשרים וארבע על עשרים וארבע וזהו י"ב בי"ב : אל ארבעת רבעיו . שמאמצעיתו הוא מודד י"ב לכל רוח הרי כ"ד על כ"ד כך … להמשך קריאה

אמור יום שני תורה – חק לישראל

——– יכוין בקריאת ארבע פסוקים אלו שהם כנגד דֲ דמילוי יו"ד דשם ב"ן להשאיר בו הארה מתוספת הרוח משבת שעברה: (ז) אִשָּׁ&#1448ה זֹנָ&#1444ה וַֽחֲלָלָה&#1433 לֹ&#1443א יִקָּ&#1428חוּ וְאִשָּׁ&#1435ה גְּרוּשָׁ&#1445ה מֵֽאִישָׁ&#1430הּ לֹ&#1443א יִקָּ&#1425חוּ כִּֽי-קָד&#1445ֹשׁ ה&#1430וּא לֵֽאלֹהָֽיו: אִתְּתָא מַטְעֲיָא וּמְחַלְלָא לָא יִסְבוּןוְאִתְּתָא דִמְתָרְכָא מִבַּעְלַהּ לָא יִסְבוּןאֲרֵי קַדִישׁ הוּא קֳדָם אֱלָהֵהּ: זנה. שנבעלה בעילת ישראל האסור לה, כגון חיבי … להמשך קריאה

עז – דע, שכל אחד מישראל, צריך שיהיה לו איזה צער בכל יום – קיצור ליקוטי מוהר"ן

א כָּל אֶחָד מִיִּשְׂרָאֵל אֲפִלּוּ צַדִּיק גָּדוֹל צָרִיךְ שֶׁיִּהְיֶה לוֹ אֵיזֶה צַעַר בְּכָל יוֹם. וְכָל מִי שֶׁיֵּשׁ לוֹ דַּעַת יוֹתֵר גָּדוֹל צַעֲרוֹ גָּדוֹל בְּיוֹתֵר. וְעַל-יְדֵי אֲכִילָה בִּקְדֻשָּׁה וּבְיִרְאַת שָׁמַיִם עַל-יְדֵי-זֶה מַמְתִּיקִין זֶה הַצַּעַר שֶׁלֹּא יִתְגַּבֵּר חַס וְשָׁלוֹם: ב עַל-יְדֵי אֲכִילָה בִּקְדֻשָּׁה וּבְיִרְאַת שָׁמַיִם עַל-יְדֵי-זֶה נַעֲשֶׂה הַפֶּה בִּבְחִינַת קוֹמַת אָדָם. וְיוּכַל לִזְכּוֹת בִּשְׂכַר זֶה לַעֲלִיָּה יוֹתֵר … להמשך קריאה

שסג. שלא יכנס טמא בכל המקדש. – ספר החינוך

שנמנע כל טמא מהכנס בכל המקדש, שדמיונו לדורות כל העזרה משער ניקנור ולפנים, שהוא תחלת עזרת ישראל, שנאמר (במדבר ה ג) ולא יטמאו את מחניהם. כלומר, מחנה שכינה. והראיה מהיות זה מכלל הלאוין מה שאמרו זכרונם לברכה בגמרא מכות (יד ב) הבא אל המקדש טמא חיב כרת, כתיב ענש וכתיב אזהרה, כתיב ענש (שם יט … להמשך קריאה

כל קלקול וכל התעלות מתחילה מדבר קטן – אפיקי אליהו על התורה

——– א. כי תצא למלחמה על אויביך ונתנו ה' אלקיך בידך ושבית שביו. וראית בשביה אשת יפת תואר וחשקת בה ולקחת לך לאישה וכו' (כא.י-יא) יש להבין, הרי אותם היוצאים למלחמה צדיקים היו (כדאיתא בפר' מטות). כיצד א"כ, התדרדר אותו צדיק לחשוק באותה גויה לקחתה לאישה? ב. עוד יש לדקדק, מדוע הוסיף קרא "וראית", הרי … להמשך קריאה

דילוג לתוכן