סימן שמה – דיני רשות הרבים ורשות היחיד וכרמלית ומקום פטור – ערוך השולחן

——– א תנו רבנן (שבת ו א): "ד' רשויות לשבת: רשות היחיד, ורשות הרבים, וכרמלית ומקום פטור." וזהו רק כללי החלוקות, דבפרטיות טובא איכא, כלומר – בכלל יש מן התורה שני רשויות הנפרדים זה מזה, והיינו רשות היחיד ורשות הרבים, שאסור לטלטל ולזרוק מזה לזה. ואם טלטל או זרק – במזיד חייב סקילה, ובשוגג חייב … להמשך קריאה

מתי ממלאים את המשפך? – מצוות הארץ: בהלכה ובאגדה

——– מדוע באמת המעשרות מביאות לידי ברכה ושפע? עונה על כך החסיד רבי יוסף יעבץ, שהאדם הוא בעצם כמו משפך: לתוך המשפך מוזגים משקה, על מנת שמשם יזרום המשקה הלאה. כך הקב"ה נותן לאדם פרנסה בשפע, על מנת שיעביר הלאה וידאג לעניים ולעמלי תורה. כאשר המשפך תקין, והמשקה אכן זורם – ממשיכים למזוג לתוכו בנדיבות … להמשך קריאה

הַאִם כְּדַאי לִזָּהֵר בְּבָנִים וּבָנוֹת קְטַנִּים שֶׁלֹּא יִלְמְדוּ יַחַד בַּגַּן בִּמְעֹרָבוּת?

——– בהחלט יש ליזהר בזה, ודע כי שמעתי נאמנה מהרה"ג רבי אליעזר בן דוד שליט"א שסיפר שהיה פעם אצל הגה"צ רבי מרדכי שרעבי זצוק"ל, ונגעו בדבר שאלה זו, ואמר לו הרב זצ"ל: דע! דמה שמצוי שבחורים היושבים בבית ה' כל היום ועם כל זה מתפתחים אצלם יצרי עריות הוא משום שבקטנותם למדו בנים ובנות יחד. … להמשך קריאה

פסוק המתחיל ומסתיים באות נ-ו

——– [שמות פרק-כז-ח]&nbsp נְבוּב לֻחֹת תַּעֲשֶׂה אֹתוֹ כַּאֲשֶׁר הֶרְאָה אֹתְךָ בָּהָר כֵּן יַעֲשׂוּ: [ויקרא פרק-ה-כא]&nbsp נֶפֶשׁ כִּי תֶחֱטָא וּמָעֲלָה מַעַל בַּיהוָה וְכִחֵשׁ בַּעֲמִיתוֹ בְּפִקָּדוֹן אוֹ בִתְשׂוּמֶת יָד אוֹ בְגָזֵל אוֹ עָשַׁק אֶת עֲמִיתוֹ: [דברים פרק-יח-יח]&nbsp נָבִיא אָקִים לָהֶם מִקֶּרֶב אֲחֵיהֶם כָּמוֹךָ וְנָתַתִּי דְבָרַי בְּפִיו וְדִבֶּר אֲלֵיהֶם אֵת כָּל אֲשֶׁר אֲצַוֶּנּוּ: [מלכים ב פרק-ו-ב]&nbsp נֵלְכָה נָּא … להמשך קריאה

המצוה וטעמיה

לדעת הרב עובדיה זיע"א ——– חייב אדם לשלוח לחברו ביום פורים שתי מנות של שני מיני מאכלים, שנאמר: "ומשלוח מנות איש לרעהו". והטעם למצוה זו, כי על ידי ששולח לחברו תשורה ומנחה, מביע בזה את רגשי אהבתו וחיבתו אליו, ונוטע בלב חברו אהבה ואחוה ושלום כלפיו, כי כמים הפנים לפנים כן לב האדם לאדם. ובזה … להמשך קריאה

כתובים – משלי – פרק ה – חק לישראל

——– (כ) וְלָ&#1444מָּה תִשְׁגֶּ&#1443ה בְנִ&#1443י בְזָרָ&#1425ה וּ&#1437תְחַבֵּ&#1431ק חֵ&#1443ק נָכְרִיָּֽה: וּלְמַה תְּשַׁרְגֵּג בְּרִי בְּנוּכְרֵיתָא אוֹףלָא תְחַבֵּק עוּבָא דְאַחֲרַיְתָּא: (כא) כִּ&#1444י נֹ&#1448כַח | עֵינֵ&#1443י יְ&#1453הוָה דַּרְכֵי-אִ&#1425ישׁ וְֽכָל-מַעְגְּלֹתָ&#1445יו מְפַלֵּֽס: מְטוּל דָּקֳדָם עַיְנוֹי דֶּאֱלָהָא אִנוּןאָרְחָתֵיהּ דְּגַבְרָא וְכוּלְּהוֹן שְׁבִילוֹי גְּלָןקֳדָמוֹי: כי נוכח עיני ה' דרכי איש וגו' . מפלס . שוקל דרכיו ויודע כמה עונות וכמה זכיות בידו : (כב) … להמשך קריאה

הַאִם הַגִּלְגּוּל הוּא רַק בַּאֲנָשִׁים פְּרָטִיִּים אוֹ גַּם בְּדוֹרוֹת שְׁלֵמִים?

——– הַגִּלְגּוּל הוּא גַּם בְּדוֹר שָׁלֵם שֶׁמִּתְגַּלְגֵּל בְּדוֹר אַחֵר. וּלְהָבִין זֹאת, אַעֲתִיק לְךָ דִּבְרֵי הָאֲרִ"י זַ"ל מִסֵּפֶר הַכַּוָּנוֹת בִּדְרוּשֵׁי הַפֶּסַח, וְזֶה לְשׁוֹנוֹ: "הִנֵּה נוֹדַע מַה שֶּׁאָמְרוּ זַ"ל, כִּי אוֹתָם הַדּוֹרוֹת הָרִאשׁוֹנוֹת, דּוֹר אֱנוֹשׁ וְדוֹר הַפַּלָּגָה, סִלְּקוּ אֶת הַשְּׁכִינָה לְמַעְלָה בְּרָקִיעַ שְׁבִיעִי מֵחֲמַת עֲווֹנוֹתָם. וְדַע, כִּי יִשְׂרָאֵל שֶׁהָיוּ בְּאוֹתוֹ הַדּוֹר שֶׁל שִׁעְבּוּד מִצְרַיִם הָיוּ בְּחִינַת אוֹתָם … להמשך קריאה

מדוע נִקְבְּעוּ יְמֵי הַשּׁוֹבָבִי"ם דַּוְקָא בִּזְמַן קְרִיאַת פָּרָשִׁיּוֹת אֵלּוּ?

——– ישנו טעם ע"פ הסוד ע"פ המבואר בדברי האר"י שנשמות דור המבול שחטאו בהשחתת זרע, ודור הפלגה שחטאו בבנין המגדל נתגלגלו בנשמות אלו של שעבוד מצרים ותקנו חטא ההשחתת הזרע בגזירת "כל הבן הילוד", וכן תקנו חטא המגדל בגזירת עבודת הפרך בחומר ולבנים, אזי כיון שאנו קוראים פרשיות אלו של השעבוד וגלות מצרים והמה תיקון … להמשך קריאה

רק ע"י עמל בעבודת ה' זוכים לאוצרות השפע – אפיקי אליהו על התורה

——– א. ואיש את קדשיו לו יהיו איש אשר יתן לכהן לו יהיה (ה.י) יש לדקדק, דתיבות "לו יהיה" מיותרות הן, שהרי כבר אמר בתחילה "לו יהיו"? ב. ואם לא נטמאה האשה וטהורה היא ונקתה ונזרעה זרע (ה.כח) איתא בברכות (לא:) – אם היתה יולדת בצער יולדת בריווח, אחד – יולדת שנים. ויל"ע, הרי אם … להמשך קריאה

סימן רמד – איזה מלאכות יכול העכו"ם לעשות בעד הישראל – שולחן עורך אורח חיים (עם נושאי כלים)

סימן רמד – איזה מלאכות יכול העכו"ם לעשות בעד הישראל א פּוֹסֵק אָדָם { (פֵּרוּשׁ מַתְנֶה) } עִם הַעַכּוּ"ם עַל הַמְּלָאכָה, וְקוֹצֵץ דָּמִים, וְהָאֵינוֹ יְהוּדִי עוֹשֶׂה א לְעַצְמוֹ, וְאַף עַל פִּי שֶׁהוּא עוֹשֶׂה בְּשַׁבָּת, מֻתָּר; בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים, בְּצִנְעָה, שֶׁאֵין מַכִּירִים הַכֹּל שֶׁזּוֹ הַמְּלָאכָה הַנַּעֲשֵׂית בְּשַׁבָּת שֶׁל יִשְׂרָאֵל הִיא, אֲבָל אִם הָיְתָה יְדוּעָה וּמְפֻרְסֶמֶת, אָסוּר … להמשך קריאה

טעה בקריאה

——– היה קורא והסיח דעתו, ופתאום מצא עצמו ב'וכתבתם', ואינו יודע אם הגיע ל'וכתבתם' שבפרשה ראשונה או ל'וכתבתם' שבפרשה שניה, יכול לברר הדבר על פי הציבור, שאם הציבור נמצאים ב'וכתבתם' הראשון, חוזר לראשון, ואם בשני, ממשיך מהשני והלאה. אבל אם התפלל ביחיד, חוזר ל'וכתבתם' הראשון. ובכל אופן, אם המשיכה לשונו לומר 'למען ירבו ימיכם', ממשיך … להמשך קריאה

שאלה מ – מַהִי הָעֵצָה לְקַבָּלַת הַתְּפִלָּה שֶׁתֵּעָנֶה ע"פ הָרֹב?

——– תשובה "קרוב ה' לכל אשר יקראוהו באמת", כדי שתענה התפילה צריך שתהא באמת וכדי שתהא התפילה באמת נצרך לכך ב' תנאים. א. לקרוא לה' מעומק הלב ולא מהשפה ולחוץ. ב. להאמין שרק ה' יכול לעזר ומבלעדיו אפס ואין. ונבאר הצורך בב' תנאים הנ"ל. הראשון הוא שיקרא לה' מקירות לבו והוא דווקא באופן שבעייתו באמת … להמשך קריאה

רסה. שלא ישמש כהן טבול יום עד שיעריב שמשו. – ספר החינוך

שלא ישמש כהן טבול יום, עד שיעריב שמשו, ואף על פי שטבל וטהר, צריך הערב שמש. לפי שהוא כשני לטמאה עד שיעריב שמשו, שכן פרשו זכרונם לברכה (ויקרא יא לב) במים יובא וטמא עד הערב וטהר (רמב"ם אבות הטומאה פ"י ה"א) הכתוב קרא לטבול יום טמא, אף על פי שטבל, עד שיעריב שמשו, אבל מכל … להמשך קריאה

קביעות עתים לתורה – תפארת ישראל

——– שלשה המזרחיים פונים למול האמצעי, וכן שלשה מערביים ראשי פתילותיהם פונים למול האמצעי (רש"י) ויש להבין, מאחר והנאמר "מול פני המנורה" כונתו לקנה האמצעי והצווי הוא שאל מול פניו יאירו ששת הקנים, אם כן היה לו לומר – אל מול פני המנורה יאירו ששת הנרות, שהרי כאן התורה מצוה להטות את ששת הנרות, שלשה … להמשך קריאה

טעויות הנובעות מחסרון בכח הראיה

——– בפרשת "בלק" מתואר הדין ודברים שהיה בין בלעם לאתונו, ואשר נבע מטעותו של בלעם, וכך מובא שם:"ויתיצב מלאך ה' בדרך לשטן לו וגו' ותרא האתון את מלאך ה' נצב בדרך וחרבו שלופה בידו ותט האתון מן הדרך ותלך בשדה, ויך בלעם את האתון להטותה הדרך וגו', ויפתח ה' את פי האתון ותאמר לבלעם מה … להמשך קריאה

יח. חידושי תורה בשבת

——– ב"יסוד ושורש העבודה" איתא, דידוע שמעלת המחדש חידושי תורה בשבת מעלתו נשגבה למאוד, ובהיות שלא כל אדם בידו לחדש חידושים בשבת נותן הוא שם עצה גם למי שאינו בר הכי, והוא באם מקבל בשבת קבלה והחלטה מסויימת לדבר שבקדושה זה נחשב כחידוש, ויש להוסיף שיהא לו על זה סייעתא דשמיא מיוחדת שיוכל לקיים, אחר … להמשך קריאה

אֲכִילַת חָמֵץ וּמַצָּה לְאַחַר הַפֶּסַח

לדעת הרב עובדיה זיע"א ——– מִימוּנָה – חָמֵץ שֶׁנִּמְכַּר לְגוֹי בְּעֶרֶב פֶּסַח בְּאֶמְצָעוּת הָרַבָּנוּת, מֻתָּר לֶאֱכֹל אוֹתוֹ מִיָּד בְּמוֹצָאֵי הַפֶּסַח, כֵּיוָן שֶׁבִּשְׁטַר מְכִירַת הֶחָמֵץ לַגּוֹי נִכְתַּב בִּמְפֹרָשׁ שֶׁהַגּוֹי מַרְשֶׁה לְמוֹכְרֵי הֶחָמֵץ לָקַחַת מִיָּד אַחַר הַפֶּסַח מֵהֶחָמֵץ, וִישַׁלְּמוּ לוֹ אַחַר כָּךְ אֶת מְחִירוֹ [אִם כֵּן אֵין בָּזֶה גַּם חֲשַׁשׁ שֶׁל גֶּזֶל הַגּוֹי, שֶׁהוּא אָסוּר מִן הַדִּין]. … להמשך קריאה

יז. לעתיד כל אחד יחזה בשכינה כפי עוצם התמודדותו בקושי הנסיונות שתקפו עליו

——– ואחר שלעתיד מובטחים אנו לשלימות הדעת, הרי שככל אשר יתעצם האדם לחזק את דעתו לדעת את ה' ולהאמין בו עתה בעידן אשר החושך יכסה ארץ – כן יזכה לעתיד שיאיר לו אור ה' במדריגה עליונה, וכל יחיד ויחיד הלוחם על אמונתו כהיום לחזקה ולהבריקה, הרי לוחם הוא במלחמה שמעולם לא היה כמותה, מלחמה בשער … להמשך קריאה

כתובים – משלי – פרק כה – חק לישראל

——– (כב) כִּ&#1444י גֶֽחָלִ&#1431ים אַ&#1453תָּה חֹתֶ&#1443ה עַל-רֹאשׁ&#1425וֹ וַ&#1437ֽיהוָ&#1431ה יְשַׁלֶּם-לָֽךְ: מְטוּל דְּגוּמְרֵי דְנוּרָא חָתֵי אַנְתְּעַל רֵישֵׁיהּ וֵאלָהָא נְשַׁלְמֵיהּ לָךְ: כי גחלים . הם לו שאתה חותה ושואב מן המדורה לתת על ראשו : חותה . כל שאיבת גחלים מתוך ההסק קרי חותה כדאמר לחתות אש מיקוד ( ישעי' ל ) : וה' ישלם לך . ישלימנו … להמשך קריאה

נר שבת ונר חנוכה – ספר פלא יועץ

ידוע מאמר רבותינו זכרונם לברכה (שבת כג, ב), שהזהיר בהן זוכה לבנים תלמידי חכמים. וענין הזהירות הוא שיהא הכלי שמדליק בו נאה ונקי ושידליק בשמן זית זך, ובשבת ירבה בנרות, ומה טוב להדליק בעששית שבע פתילות, וכתבו משם הארי ז"ל, שהטבת הנרות צריכה להיות על ידי האיש וההדלקה על ידי האשה, ואם בכל המצוות ראוי … להמשך קריאה

רסד – צדקה היא תקון הברית – קיצור ליקוטי מוהר"ן

צְדָקָה הוּא תִּקּוּן לִפְגַם הַבְּרִית, אֲבָל צָרִיךְ לִזָּהֵר שֶׁלֹּא לִתֵּן לְעָנִי שֶׁאֵינוֹ הָגוּן, כִּי עַל-יְדֵי-זֶה נִפְגָּם יוֹתֵר, עַל כֵּן צְרִיכִין לְבַקֵּשׁ מֵהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ שֶׁיִּזְכֶּה לַעֲנִיִּים מְהֻגָּנִים לְהַשְׁפִּיעַ לָהֶם, וְהוּא תִּקּוּן גָּדוֹל מְאֹד לִפְגַם הַבְּרִית: לזכות נשמת רבנו נחמן בן פייגא זכותו תגן עלינו ועל כל ישראל ולזכות כל ישראל החיים ומתים. בס"ד – כל הזכויות … להמשך קריאה

אִתְעוֹרְרוּתָא דִּלְתַתָּא – דובב שפתי ישנים

——– א', ז': וְנָתְנוּ בְּנֵי אַהֲרֹן הַכֹּהֵן אֵשׁ עַל הַמִּזְבֵּחַ וְעָרְכוּ עֵצִים עַל הָאֵשׁ. פֵּרֵשׁ רַשִּׁ"י : *(((תורת כהנים.))) אַף עַל פִּי שֶׁהָאֵשׁ יוֹרֶדֶת מִן הַשָּׁמַיִם, מִצְוָה לְהָבִיא מִן הַהֶדְיוֹט. מוּבָא בְּסִפְרֵי קַבָּלָה וַחֲסִידוּת, שֶׁאַף עַל פִּי שֶׁאָמְרוּ חֲזַ"ל *(((ברכות ל"ג ע"ב. ))) שֶׁהַכֹּל בִּידֵי שָׁמַיִם חוּץ מִיִּרְאַת שָׁמַיִם, מִכָּל מָקוֹם גַּם הַיִּרְאַת שָׁמַיִם שָׁרְשָׁהּ … להמשך קריאה

פֶּרֶק שִׁשִּׁי [קצד] – ספר מנורת המאור עם פירוש

הַצְּדָקָה מְגִינָה גַּם כֵּן בָּעוֹלָם הַזֶּה לְבַטֵּל כָּל גְּזֵרָה וְגַם מַצֶּלֶת מִמִּיתָה עַצְמָה וְאַף מִמִּיתָה מְשֻׁנָּה, כִּדְגָרְסִינָן בְּפִרְקָא קַמָּא דְּרֹאשׁ הַשָּׁנָה (טז, ב): אָמַר רַבִּי יִצְחָק: אַרְבָּעָה דְּבָרִים קוֹרְעִין גְּזַר דִּינוֹ שֶׁל אָדָם. וְאֵלּוּ הֵן: צְדָקָה, צְעָקָה, שִׁנּוּי הַשֵּׁם וְשִׁנּוּי מַעֲשֶׂה. צְדָקָה, דִּכְתִיב: "וּצְדָקָה תַּצִּיל מִמָּוֶת" (משלי י, ב). צְעָקָה, דִּכְתִיב: "וַיִּצְעֲקוּ אֶל־ה' בַּצַּר לָהֶם" … להמשך קריאה

אַחַר שֶׁהַדִּקְדּוּקִים בְּמַעֲשֵׂי בְּנֵי-אָדָם לְהִפָּרַע מֵהֶם קָשִׁים הֵם מְאֹד, מַהִי הָעֵצָה לְהִנָּצֵל מִיּוֹם הַדִּין?

——– כָּתַב אוֹר יְחֶזְקֵאל ("יראה ומוסר" עמ' רס"ד) עֵצָה נִפְלָאָה לְתִקּוּן וְלִתְשׁוּבָה בְּשֵׁם הגר"י סַלַּנְטֶר וְהוּא בְּדֶרֶךְ "מִדָּה כְּנֶגֶד מִדָּה". כְּשֶׁהָאָדָם אוֹחֵז בְּדַרְכֵי הַצֶּדֶק וְעָמֵל לִשְׁכֹּחַ מַעֲלוֹתָיו – גַּם הַקָּבָּ"ה שׁוֹכֵחַ חֶסְרוֹנוֹתָיו, וּכְשֶׁהָאָדָם זוֹכֵר פַּשְׁטוּתוֹ זוֹכֵר לוֹ הַקָּבָּ"ה מַעֲלוֹתָיו. אִם-כֵּן הַלּוֹמֵד מוּסָר, וּמְיַסֵּר עַצְמוֹ בִּידִיעַת פַּשְׁטוּתוֹ וּמִשְׁתַּדֵּל לְתַקֵּן חֶסְרוֹנוֹתָיו, יוֹעִיל לוֹ שֶׁבִּשְׁבִיל כָּךְ לֹא יִזְכֹּר … להמשך קריאה

רסה – טעם על שבירת כלי חרס בשעת התקשרות השדוך – קיצור ליקוטי מוהר"ן

טַעַם עַל שְׁבִירַת כְּלִי חֶרֶס בִּשְׁעַת הִתְקַשְּׁרוּת הַשִּׁדּוּךְ, כִּי אֵלּוּ הַנְּשָׁמוֹת שֶׁל הַזִּוּוּג הֵם לְמַעְלָה אֶחָד, וּלְמַטָּה אֵין יוֹדְעִים מֵהִתְאַחֲדוּת שֶׁלָּהֶם עַד הַשִּׁדּוּךְ, כִּי אָז נִתְגַּלֶּה הַהִתְקַשְּׁרוּת שֶׁלָּהֶם, אַךְ זֶה הַהִתְגַּלּוּת שֶׁנִּתְגַּלֶּה בְּעֵת הַתְּנָאִים הוּא בִּבְחִינַת וְהַחַיּוֹת רָצוֹא וָשׁוֹב, כִּי נִתְגַּלֶּה אָז הַהִתְקַשְּׁרוּת וְתֵכֶף וּמִיָּד נִתְעַלֵּם, כִּי עֲדַיִן הִיא אֲסוּרָה עָלָיו עַד הַחֻפָּה, וְהִנֵּה כָּתוּב: … להמשך קריאה

הַאִם מִן הַנָּכוֹן לְהַכּוֹת אֶת הַיְלָדִים כַּאֲשֶׁר יֵשׁ סִבָּה מֻצְדֶּקֶת לְכָךְ לְשֵׁם חִנּוּךְ, אוֹ שֶׁהַנְהָגָה זוֹ פְּסוּלָה?

——– הרב "מכתב מאליהו" (ח"ג עמ' 360) יוצא בתוקף נגד החדשנים ששללו את ההכאה, ודעתו שכן יש להכות את הילד לשם חינוך כשנצרך לכך. וכן דעת הגר"א ז"ל (נדפס בסוף מס"י): "ויש שזורע על האבן, והוא לב אבן שאינו נכנס בו כלל, וצריך להכות את האבן עד שתתפוצץ, לכן כתבתי לך שתכה את בנינו אם … להמשך קריאה

דילוג לתוכן