אגרא דכלה, ביאורים על מדרשים, תרגומים ופירוש רש"י לפרשות בראשית נח ולך לך, מדרש רבה י״ב

א

(בראשית ב ד) אלה תולדות השמים והארץ בהבראם (ב"ר פי"ב א'). כתיב (איוב כו יד) הן אלה קצות דרכיו וכו', כל שאתה רואה קצות דרכיו של הקב"ה הן. בא לפרש אל"ה. גם תיבת בהברא"ם. ובא להוציא מלב הפלסופים שאינם מאמינים בקבלת חכמינו בגבוה על גבוה, והאמת הוא כי נברא עולמות עד אין חקר ועד אין סוף, עד שבא השתלשלות הבריאה לידי עולם המוגשם, כי אי אפשר לומר שלא ברא הש"י רק עד עולם הגלגלים, כי אלו המעשים הגם שהם מופלאים בעינינו, בערכו ית' אין זה כלום, וחכמינו המקובלים אשר רוח י"י דבר בם בסדר השתלשלות אליהם תשמעון, וזה ענין המדרש הן אלה קצות דרכיו. וירצה לפרש הפסוק בכאן אלה, (היינו מה שאתה רואה, הם רק תולדות השמים והארץ) בהבראם, (י"ל שנבראו על ידי השתלשלות עד שבאו לכלל עולם המוגשם), והבן מ"ש אחר כך אם יאמר לך אדם יכול אני לעמוד על סדרו של עולם, אמור לו וכו'. הבן הענין כי בסוד מעשה בראשית כבוד אלקים הסתר דבר:

ב

א"ר נחמן משל לחרישת הקנים וכו', מה עשה פקח אחד, כסח ונכנס כסח ונכנס דרך הכיסוח וכו'. הענין הוא גם כן להבין בסוד מעשה בראשית אי אפשר רק להמבין תולדות שמים וארץ, והחוקר ומתבונן בהם יבוא להשיג בנסתרות כענין מבשרי אחזה וכו' (איוב יט כו). והנה מפליאות יצירותיו בעולם הזה, נבין בגבהי מרומים מה שיש באפשרות יכולתנו, ובמשל אחר בפלטין ופקעת אפשר לפרש, כי הנה אנחנו רואים בהחכמים המביני מדע, כינו באורות העליונים ענינים שאי אפשר לאמרם רק בגשמיים, כגון מה שנמצא בזוהר הק' ובכתבי האר"י ז"ל ענין חיבור ויניקה ומוחין וכיוצא ואורות וכלים. והענין הוא כי אי אפשר לנו להטעים שכלנו רק בענין שאנחנו נאחזים בו בגשמיות, וצריך להשכיל על דבר להבין בהתבוננת ענין הפשטת הגשמיות מהענין, ורבי שמעון בן יוחאי הקדוש אמר להחברייא קדישא בהכנסם לאידרא (זוהר ח"ג קכ"ז ע"ב) ארור האיש אשר יעשה פסל וכו' (דברים כז טו), וזה ענין בכאן ענין הפקעת, שעל ידי שאוחז בצד אחד בחוץ נכנס לפנימיות הפלטין, אבל אין ערך ודמיון בין פנימיות הפלטין לחוץ לפלטין, והבן:

ג

(ב"ר פי"ב א') אמר רבי שמעון בן יוחאי משל למלך וכו', שמא יבוא אדם וכו'. בא לפרש גם כן אל"ה (בראשית ב ד), ר"ל אלה הם ראויין להיות תולדות שמים וארץ ואין בהם שום דופי נאין הם ומשובחין הן, כדמסיק רבי יצחק בר מריון לבסוף:

ד

(ב"ר פי"ב ב') אמר רבי יהודה ב"ר סימון לא בעמל ולא ביגיעה וכו', שנאמר (ישעיה סו ב) ואת כל אלה ידי עשתה. והכוונה לסיום הפסוק ויהיו כל אלה, ר"ל הגם שנאמר ידי עשתה דמשמע עשיה בכח כביכול, נכתב אחר כך ויהיו ר"ל בלי עמל, על כן נכתב בכאן (בראשית ב ד) אלה תולדות לגזירה שוה, להורות בלא עמל ברא כל:

ה

ור' יודן למד בגזירה שוה מאל"ה החוקים (ויקרא כו מו) דבזכות התורה נברא, ורבי יהושע בגזירה שוה בזכות השבטים ואלה שמות (שמות א א):

ו

(ב"ר פי"ב ג') פסל תהו ובהו (בראשית א ב) הן העולמות שהחריבן כידוע משבירת הכלים, והבן:

ז

(ב"ר פי"ב י"א) רבי יהושע אומר כל מה שיש בשמים ובארץ, אין ברייתו אלא מן השמים וכו'. ר' הונא אומר וכו' אין ברייתו אלא מן הארץ. נ"ל דלא פליגי ואלו ואלו דברי אלקים חיים, דידוע דכל העולמות נבראו במקום הפנוי שהוא סוד הצמצום להקרא מלך, והוא בנקודת המלכות הגנוזה והבן. והוא סוד יסוד העפר הכללי ואור הישר השופע מאור אין סוף ב"ה במדה במשקל כפי שיוכלו העולמות, יכונה בשם שמים וארץ, ויכונה אצל המקובלים יסוד הרוח הכללי, והבן מ"ש אחר כך הכל היה מן העפר (קהלת ג כ) אפילו גלגל חמה, עיין במקובלים ופרטות בשערי גן עדן בשער א"צ: