אגרא דכלה, ביאורים על מדרשים, תרגומים ופירוש רש"י לפרשות בראשית נח ולך לך, מדרש רבה י״ד

א

(ב"ר פי"ד א') וייצר י"י אלקים (בראשית ב ז). כתיב (משלי כט ד) מלך במשפט כו'. בא לפרש מפני מה נאמר י"י אלקים, ולעיל (בראשית א כז) אמר ויברא אלקי"ם. לזה אמר דמרמז על מלך במשפט (דא אלקים) יעמיד ארץ, הוא האדם שהוא עיקר הארץ.

ב

(ב"ר פי"ד ג') ד' בריות מלמעלן וד' מלמטן, ולכך וייצ"ר (בראשית ב ז) שתי יצירות:

ג

(ב"ר פי"ד ו') את האדם (בראשית ב ז) בזכות של אברהם, מדכתיב בה' הידיעה:

ד

(ב"ר פי"ד ז) עפ"ר (בראשית ב ז) רבי יהודה בר סימון אומר עופר עולם וכו', דרש תיבה יתירה עפ"ר מן האדמה:

ה

כבני כ' שנה וכו'. לפי פשוטו נ"ל דדרש מעפר לשון עופר, דהוא בחור ובן עשרים שנה הוא בכח היפה והממוצע, על כן אין עונשין מלמעלה עד בן עשרים (במ"ר פי"ח ד'), ומדחזינן גם כן דנענש האדם בחטאו, על כרחך הוי כבן עשרים:

ו

(ב"ר פי"ד ח') ממקום כפרתו נברא וכו'. גם כן עפר מן האדמה (בראשית ב ז) קדריש וכן הביא רש"י ז"ל:

ז

(ב"ר פי"ד ט') ועל כל נשימה ונשימה שאדם ישן צריך לקלס לבורא. הנה שיעור השינה היא שתין נשמין, ובזה נבין הנה מטתו שלשלמה ששים גבורים סביב לה (שיר השירים ג ז), הן הס' הילולים שאדם צריך להלל על כל נשימה, והן ס' דבוקים בקריאת שמע, בין והתבונן ולקח הכהן הטנ"א מידך (דברים כו ד), טנ"א בגימטריא ס', ועיין בזוהר הק' תוכחת מוסר להלל להשי"ת על כל נשימה ונשימה :(ב"ר פי"ד י') דאי לא לעי (באורייתא ובמצות) לא נגיס, (אינו אוכל מרב טוב הצפון נ"ל), ואם כן הגוף משועבד לנשמה לעבוד עבודתה, וזה הפירוש (בראשית ב ז) ויהי האדם (משועבד) לנפש חיה: