אגרא דכלה, ביאורים על מדרשים, תרגומים ופירוש רש"י לפרשות בראשית נח ולך לך, מדרש רבה מ״ד

א

(ב"ר פמ"ד א') אחר הדברים האלה היה דבר ה' אל אל אברהם במחזה לאמר וגו' (בראשית טו א), האל תמים דרכו אמרת י"י צרופה מגן הוא לכל החוסים בו (תהלים יח לא), אם דרכיו תמימים, הוא על אחת כמה וכמה. הנה כי כן דרך המדרש כשרוצה לפרש הפסוק על ענין הפרשה, ויש לפסוק כמה פירושים אחרים, מפרשו מקודם בפירושים האחרים, ואחר כך מפרשו על הענין. והנה בכאן רוצה לפרש "אחר "הדברים האלה, דמשמע דהאמור מקודם שייך להמראה, ויפורש הענין אחר כך בפסוק שהביא:

ב

אם דרכיו תמימים, הוא על אחת כמה וכמה. "דרכיו, ר"ל מצות התורה שהם דרכי הש"י, כי כך אנו מברכין אשר קדשנו "במצותיו, ר"ל במצות שעושה הש"י בעצמו, ונודע הענין למשכילים האיך יתואר קיום המצות בו ית':

ג

רב אמר לא ניתנו המצות אלא לצרף בהן את הבריות. מפרש אמרת י"י צרופה. והנה הגם שהרב הגדול הרמב"ם ז"ל דיבר בזה המדרש, אם רצונך לרוות צמאונך לך נא ראה מ"ש הרב הקדוש בעל גור אריה בספר תפארת ישראל, ותבין דברי חכמים וחידותם. והנה גם אנחנו בעניינו נפרש המדרש קרוב לפשט, כי כבר רבו המתפלספים ותולים בוקי סריקי בדברי חכמים הקדושים, תפח רוחם של אנשי שקר אשר לא באו בסוד השם, ולא נגה עליהם אור התורה השלימה ודברי חכמים הקדושים השואבים ממקור החכמה העליונה. והנה לדעתי המדרש הזה מפרש הפסוק, שהודיע דרכי מצותיו ית' באופן הנאות, בהכחיש סברת האפקורסים השואלים האיך יהיה אפשר לקנות שלימות הנפשיי על ידי מעשה מצות הגשמיים, והנה באמת דרכי החכמה האמיתיות נעלם מהאנשים האלה המתחכמים בדעתם, כי המצות כולן נרמזים לדברים נעלמים בגבהי מרומים בשיעור קומה של יוצר בראשית, על כן קיים אברהם אבינו כל התורה כולה (יומא כ"ח ע"ב), כי הסתכל בשיעור קומה והבין בחכמתו נגד האור הזה, צריך בעולם העשיה מצוה זאת להתדבק באור הנערב הזה, ונגד האור השני צריך מצוה אחרת בעולם העשיה להתדבק בו, ובענין זה הבין כל המצות. והנה להיות אברהם אבינו יפה כוחו במושכלות קיים כל התורה בשכלו, והיה מתדבק על ידו באורות המושכלות ובשיעור קומה של יוצר בראשית. והנה ברוב חסדו ית' בחר בזרעו אחריו והודיעם דרכי מצותיו, ומסר להם כל אשר השיג אברהם בשכלו שיהיו שוין בהם כקטן כגדול, שאף האנשים אשר לא יבינו במושכלות האיך ומה יתדבקו בו ית', יראו בתורה המצות הללו הכתובות על ספר, ויעשו הדברים לשם פעלן ויתדבקו על ידם בו ית', כי הן הן תרי"ג מצות לנפש המשכלת איך לדבק בו ית', הגם שדרכיהן שגבה מאתנו, נאמן עלינו המצוה לנו ומייעץ אותנו לטוב לנו כל הימים, ולא איכפת ליה לקוב"ה לשוחט מן העורף וכו', כי אם צדקת מה תפעל לו, רק הם עצות לנפשותינו לצרף ולחבר אל אורות הנעלמות לרוחניים עליונים הקיימים לעד ברצונו ית'. וז"ש בפסוק אמרת י"י צרופה, לא ניתנו המצות אלא לצרף, (ולחבר ולדבק) בהן את הבריות (לעולמות ומושכלות עליונים), כי מה איכפת ליה לקוב"ה לשוחט מן העורף וכו', אלא על כרחך הוא עצות לנפשינו להרחיקנו מן הדברים אשר גורמים רעות לנפשינו, ולהטעימנו מחיים הנצחיים אשר בהן יתדבק האדם וחי לעולם, והבן כי אי אפשר לפרש הכל בכתב:

ד

דבר אחר האל תמים דרכו, זה אברהם. עתה מתחיל לתרץ האיך שייך "אחר "הדברים האלה (בראשית טו א), דנראה סמיכת החזון לדלעיל, ומפרש הפסוק בתהילים האל "תמים "דרכו זה אברהם, ר"ל נקרא דרכו של הש"י שבעבורו נברא העולם, והוא היה תמים כמו שנאמר (נחמיה ט ח) ומצאת את לבבו נאמן לפניך, וכן בכאן היה נאמן שלא לקח מחוט ועד שרוך נעל מכל אשר לסדום. "אמרת י"י צרופה, שנצרף בכבשן האש, מגן הוא לכל החוסים בו, אל תירא אברם אנכי מגן לך. ר"ל בזכות שהיה נאמן ולא לקח מרכוש סדום, רק בטח בי"י שיעשירהו, ובטח בו שיצילהו מכבשן, אמר לו הש"י אנכי מגן לך, כי מגן הוא לכל החוסים בו, ולכן שפיר שייך לומר אחר הדברים האלה, והיא נכון בעזה"י:

ה

(ב"ר פמ"ד ב') דבר אחר אחר הדברים האלה (בראשית טו א), כתיב (משלי יד טז) חכם "ירא וכו'. כוונתו גם כן לפרש אחר הדברים האלה, האיך שייך המחזה לדלעיל, ודורש הפסוק "חכם "ירא וכו'. כי הנה נאמר לעיל (בראשית יד יח) בשם הצדיק והוא כהן לאל עליון, וידוע א"ל "עליון הכוונה על מדת החכמה. והנה מאז נלקחה הכהונה משם וניתנה לאברהם, והוא היה כהן לאל עליון ונקרא מאז "חכם, על שם שהיה כהן גדול בחינת "חכמה, וזה דרכן של צדיקים כשמגיעים לאיזה מדריגה עליונה, מתייראים פן יבוקר מחדש פנקסיהם, והיה נקרא על ידי זה "חכם "ירא. וזהו אחר הדברים האלה נאמר לו אל "תירא אברם, והבן:

ו

ר' אבין בשם רבי חנינא פתח (משלי יא יח) רשע עושה פעולת שקר וזורע צדקה שכר אמת. בא לפרש "אל תירא אברם (בראשית טו א), ממה היה מתיירא. ומפרש על פי הפסוק הנ"ל שאברהם היה מתיירא מי יודע אם כוונת האנשים הללו שהרג היה לשקר, דילמא היתה כוונתם הואיל שאנשי סדום רעים וחטאים. וגם כן על קנאתו היה מפקפק, כי כן דרך הצדיקים מפשפשים במעשיהם, אך כשעושין איזה מעשה טוב מעיינים דילמא כוונתם לטובת עצמן, וכן היה אברהם מתפחד דילמא היה בזה איזה הסתה מצד היצר, והיה כוונתו ח"ו שלא לשם שמים רק בקנאותו על בן אחיו, שזה הוא בטבע לקנאות על שארו ובשרו, וגם כן מה שנהג וותרנות בהחזירו למלך סדום כל הרכוש, דילמא היה בזה ח"ו איזה ענין שלא לשם שמים אשר לא ניתן לכתוב על אבינו אברהם, אך זה דרך הצדיקים שמפשפשין תמיד על עניינם, ומזה היה מתיירא. ולזה מביא הפסוק רשע עושה פעולת שקר זה נמרוד, שכל כוונתו היה רק לשקר, כי הגם שבא ללחום על סדום כוונתו היה על אברהם, וזורע צדקה בוותרנותו למלך סדום כל הרכוש, זה אברהם, "שכר "אמת נאמר לו שכרך הרבה מאוד, וז"ש לו הש"י אל תירא אברם. והבן:

ז

(ב"ר פמ"ד ג') דבר אחר אל תירא אברם, הה"ד (ישעיה מא ח) ואתה ישראל וכו' אשר בחרתיך זרע אברהם וכו'. מפרש גם כן הפסוק הלז גם כן כדי להבין מה היה יראת אברהם, ובא לפרש שאברהם היה מתיירא להיות שהבין שכל מגמתם של המלכים היה עליו, במה שלקחו את בן אחיו דוקא בסירה כמ"ש במדרש לעיל (ב"ר פמ"ב ז') מתיירא באפשר אין מעשיו נוחים לפניו ית', כי מי שאין רוח הבריות נוחה הימנו אין רוח המקום נוחה ממנו (אבות פ"ג מ"י). ועל זה דרש הפסוק שאמר לו הש"י אנכי לקחתיך מארצות אסטופומיא, וגם שם לא היו נוחין ממך ואני לקחתיך מביניהם, הרי תראה שלא בעבור פחיתותך ח"ו אתה אינך נוח להם, רק בעבור פחיתותם. וכן הוא הענין ביעקב ששטימת עשו לו היה בעבור פחיתותו, ועיין בפנים בדקדוק ותבין כל הענין. וגם הוא יסורין כדי לצרף בהן את הצדיקים להרבות שכרן, וכן ענין הברכות ליעקב היו ביסורין גדולים כמו שמפרש, ובאמת יהיו אחר כך כאין אנשי ריבך ואתה תגל בד', והבן:

ח

(ב"ר פמ"ד ד') רבי לוי אמר תרתין. כל הענין מבואר שמפרש מה היה מתיירא:

ט

שכרך הרבה מאוד (בראשית טו א), המד"א (תהלים לא כ) "מה רב טובך אשר צפנת ליראיך. נ"ל הכוונה לפרש תיבת "מאד שהוא בגימטריא מ"ה, והוא רב טוב לישראל שהוא דרגא "דאדם שיעור קומה דזעיר אנפין. ויתפרש עוד באופן הנאות, דידוע דצפון היא מדת הדין, ומבואר בספר שערי אורה דבמדת הצפון שהוא הגבורה שם רב טוב צפון, כי בהשפיע איזה שפע מעולמות עליונים, בהגיע השפע על מדת הצפון אזי מעיינים אם ראוי זה האיש לאותו השפע, ועל ידי התבקרות פנקסו וימצא עליו איזה ענין לא נאות ח"ו, אזי נעצרת השפע במדת הצפון, על כן נקרא צפון ששם נצפן רב טוב לישרים, מחמת שנגנז שם מימות עולם. מה שאין כן לצדיקים גמורים מדת הדין מסכים, ואדרבה נשפע להם ממדת רב טוב הנגנז לשם. וז"ש שכרך הרבה מא"ד, ר"ל להתרבות ולמלאות במילוי אותיות מא"ד שהיא אותיות "אדם השיעור קומה שאתה מתקן כל קומת אדם הנברא בצלם, ומפרש שאין הכוונה להתרבות אותיות "אדם, רק הכוונה להגימטריא של "אדם שהוא מ"ה, ובהתרבותו במילוי בסוד מ"ה רב טובך, דהיינו להרבות ולמלאות אותיות מ"ה כזה מ"ם ה"א, יהיה בגימטריא "אלקים, שהוא מדת הצפון ששם הוא מדת הדין לעכב השפע לאינם ראוים, מה שאין כן לראויים אדרבה על ידי מדת הצפון, (חסר תיבת אחת) השפע מצפון. וזה מה רב טובך אשר "צפנת (דייקא בצפון), "ליראיך (דייקא) כי יראה הוא בצפון, והבן:

י

(ב"ר פמ"ד ה') אחד הדברים האלה, אחר הרהורי וכו'. אברהם הרהר וכו' כרת ברית עם נח וכו'. ויצדק בכאן שיש שייכות למה שלמעלה, כי הנה היה שם בן נח כהן לאל עליון, ולהיות שאמר לו אברהם כלום מקדימין ברכת הנברא לברכת הבורא, על ידי זה נלקחה ממנו הכהונה וניתנה לאברהם (נדרים ל"ב ע"ב), כמו כן היה מתפחד אברהם דילמא יעמוד צדיק אחד ויסגל מצות ומעשים טובים יותר ממנו וידחה בריתי לבריתו. ויצדק לפי זה אחר הדברים האלה, וז"ש לו הש"י אל תירא אברם:

יא

ממך אני מעמיד מגינים של צדיקים. ר"ל חבורות חבורות, ולא תדחה הברית מזרעך ודרש זה מאנכי "מגן לך:

יב

ולא עוד וכו' אני נוטלו וכו'. אפשר דרש זה משכרך הרבה "מאד, דהנה בפסוק (בראשית א לא) והנה טוב "מאוד, דרשו רז"ל (ב"ר פ"ט י') והנה טוב (אולי שחסר תיבת מאוד) "המות, ודרש בכאן "מאד "מאד לגזירה שוה, וזה דרכו של המדרש נ"ל:

יג

(ב"ר פמ"ד ו') היה דבר י"י אל אברם במחזה לאמר, י' לשונות נקראת וכו'. הנה כפי הנראה י' לשונות אלו, בודאי נגד עשר ספירות, ונכתב אצלינו במקום אחר איזה עניינים הנובעים ללשונות הנבואה, לא עת האסף פה:

יד

(ב"ר פמ"ד ט') אם עתיד אני להעמיד בנים וכו' מוטב לי וכו'. מתרץ בזה כי לא יצדק על אבינו אברהם שלא יאמין בהש"י שהבטיחו כמה פעמים על הבנים, וכהיום יאמר הנה אנכי הולך ערירי. לזה תירץ שאמר להש"י אם גלוי לפניו שיהיו צדיקים הרי טוב, ובאם לאו וכו'. ויצדק מאד דברי בעל מעשה ה', שכוונתו היה בבקשתו מהש"י שיתן לו תיכף הבנים, ולא סמוך לפטירתו שלא יהיה לו פנאי וזמן ללמדם דרכי הש"י:

טו

בן מש"ק ביתי. הנה הביא ב' דיעות, או הכוונה על לוט או על אליעזר, יהיה איך שיהיה האיך ימשכו הדברים על פי דברינו הנ"ל שאברהם האמין בודאי שיהיו לו בנים. ונ"ל דהכי קאמר דבאפשר קטרוגם גורם להתאחר הבטחת הש"י, והנה סיפר שבחם שהם גדולים, אם הוא הכוונה על "לוט קאמר שבשבילו עזרני הש"י, על כן יש לו זכות, וכן אליעזר על ידו רדפתי המלכים, על כן אפשר שבשביל שאינם מסכימים שיהיה לי בנים, הגם שלא יפעלו לחלוטין כי דבר השם יקום, אך אף על פי כן אפשר שיתאחר הדבר על ידי קטרוגם:

טז

(ב"ר פמ"ד י') ויאמר אברם הן לי לא נתת זרע וכו' (בראשית טו ג), המזל דוחקני וכו'. נ"ל שבא לפרש שגם מזה נראה שח"ו אברהם לא האמין בהבטחתו ית'. גם יקשה הלא כבר אמר ואנכי הולך ערירי (בראשית טו ב). ולזה תירץ שודאי אברהם האמין שהש"י משדד מערכת השמים ומשטריהם, רק אף על פי כן כיון שראה בשכלו הענין במזל שאינו מוליד, היה צריך בכל פעם ללחום עם השכל בהשתדלות נמרץ, ולעמוד נגד השכל ולומר הלא הבורא משדד המערכה, על כן היה זה לו לדוחק רב שהיה צריך בכל פעם למלחמה בתחבולות. ולזה ביקש עצה מאתו ית' איך לעמוד בתחבולה נגד השכל שמבין במזל, והוא לוחץ ודוחק אותו שלא להאמין ח"ו, ואמר לו הש"י אין זה מנגד להמזל גם כן, כי אברם אינו מוליד אברהם מוליד, והבן:

יז

(ב"ר פמ"ד י"ד) ויקח לו את כל אלה וכו' (בראשית טו י), כל הכפרות וכו' עד ואין מבדילים בחטאת העוף. המדרש הזה יפה נדרש בחיבור הגבורות לגור אריה:

יח

(ב"ר פמ"ד ט"ו) דבר אחר ויקח לו את כל אלה וכו', שרי אומות העולם הראה לו. עיין במגלה עמוקות פרשה זו שדייק מתיבת "אלה, ששרי האומות נקראים כן, כי ל"ה שרים מימין המרכבה וישמעאל על כולם, הרי "אלה מימין. וכן ל"ה משמאל ועשו עליהם, הרי "אלה מול אלה. ולזה נאמר ויקח לו את כל "אלה, ויבתר אותם, (דהיינו את ישראל בתוך, אחוזים בגוף המרכבה, עיין שם):

יט

שרי ישראל הראה לו. הם ע"ב סנהדרין, גם כן "אלה מול "אלה מזכין ומחייבין:

כ

(ב"ר פמ"ד י"ז) כתבו על קרן השור. כבר דברנו מזה במקום אחר:

כא

(ב"ר פמ"ד י"ט) דן אנכי וכו' (בראשית טו יד). בשתי אותיות הללו וכו'. הם נ"ד שמות המתגלגלים מצירופי שם הויה, והם רי"ו אותיות, עיין בספר כח ד':

כב

(ב"ר פמ"ד כ"ג) את הקיני וכו' (בראשית טו יט). ועדיין ושרי אשת וכו'. סמוכין קא דריש: