שולחן ערוך, יורה דעה צ״ב: דינין אם נפל חלב לקדירה של בשר. ובו ט' סעיפים: – עם 17 מפרשים

א

דינין אם נפל חלב לקדירה של בשר. ובו ט' סעיפים:
כזית בשר שנפל לתוך יורה של חלב רותח טועם העובד כוכבים הקדירה אם אמר שיש בה טעם בשר אסורה ואם לאו מותרת אפי' בפחות מששים ואותה חתיכה אסורה במה דברים אמורים בשקדם והוציא החתיכה קודם שתפלוט חלב שבלעה דהיינו קודם שתנוח היורה מרתיחה אבל אם לא הספיק לסלקו עד שתוכל לפלוט החלב שבלעה אע"פ שטעמו עובד כוכבים ואין בו טעם כלל אסור אא"כ יש בו ס': הגה וע"ל סימן צ"ח דאין אנו נוהגין לסמוך אטעימת עובד כוכבים ובעינן ס' בכל ענין:

ב

נפל חלב לתוך קדירה של בשר טועמין החתיכה שנפל עליה החלב אם אין בה טעם חלב הכל מותר ואם יש בחתיכה מטעימת חלב נאסרה אותה חתיכה (ולדידן דאין סומכין אעובדי כוכבים בעינן ששים בחתיכה ואם לאו כולה אסורה) ומשערין בכולה אם היה בכל מה שיש בקדירה מהחתיכת והירק והמרק והתבלין כדי שתהא חתיכה זו אחד מששים מהכל החתיכה אסורה והשאר מותר במה דברים אמורים בשלא ניער הקדרה בתחילה כשנפל החלב אלא לבסוף ולא כיסה אבל אם ניער מתחילה ועד סוף או שכיסה משעת נפילה ועד סוף הכל מצטרף לבטל טעם החלב: הגה וכן אם לא ניער כלל לא בתחילה ולא בסוף ולא כיסה כלל אם יש ס' בקדירה נגד טיפת חלב שנפל אינו אסור רק החתיכה לבד ושאר הקדירה מותר (בית יוסף בשם הראב"ד והמגיד משנה בשם הרמב"ם) וכן אם ניער בתחלה או כסה מיד אע"ג דלא ניער ולא כיסה לבסוף כל הקדירה מצטרף והוא שניער וכיסה מיד שנפל שם האיסור (טור וב"י בשם ר"י ן' חביב): וכן אם נפל לתוך המרק או לחתיכות ולא נודע לאיזו חתיכה נפל נוער את הקדירה כולה עד שישוב ויתערב הכל אם יש בקדירה כולה טעם חלב אסורה ואם לאו מותרת ואם לא נמצא עובד כוכבים שיטעום ונסמוך עליו משערים בששים (עכ"ל רמב"ם): הגה ויש חולקין וסבירא להו דאינו מועיל מה שנוער הקדירה אם לא שניער מיד שנפל האיסור (טור) והכי נהוג:

ג

כשנאסרה החתיכה מחמת החלב נעשית כל החתיכה איסור ואם בשלה עם אחרות צריך ששים לבטל כולה ואם מכירה משליכה והאחרות מותרות ואם אינו מכירה הרוטב מותר וכל החתיכות אסורות אם חתיכת האיסור ראויה להתכבד:

ד

לא אמרו חתיכה עצמה נעשית נבילה אלא בבשר בחלב אבל לא בשאר איסורים כגון כזית חלב שנבלע בחתיכה ואין בה ששים לבטלו ונאסרה ואחר כך בישלה עם אחרות אין צריך אלא ששים כדי כזית חלב ואז אפילו חתיכה עצמה חוזרת להיות מותרת: הגה וי"א דאמרינן בכל האסורים חתיכה נעשית נבילה (תוס' וסמ"ג וסמ"ק ומרדכי והאחרוני') וכן המנהג פשוט ואין לשנות ודוקא אם האסור דבוק בחתיכת היתר או שהחתיכה כולה חוץ לרוטב ונפל עליה איסור אבל אם מקצת החתיכה תוך הרוטב ואין האיסור דבוק בו לא אמרינן חתיכה נעשית נבילה ומצטרף כל הקדירה לבטל האיסור ומכל מקום יש להחמיר לאסור אותה חתיכה (ארוך כלל כ"ח) וכל זה בשאר איסורים אבל בבשר בחלב אע"פ שאין האסור דבוק ומקצת החתיכה תוך הרוטב אמרינן חתיכה נעשית נבילה יש אומרים דלא אמרינן חתיכה נעשית נבילה אם נתערב איסור לח בהיתר לח ואחר כך נתערב הכל בהיתר אחר ואין צריכים רק ששים נגד האיסור שנפל (מרדכי פכ"ה ורשב"א ור"ן בשם ראב"ד) ויש לסמוך על זה בשאר אסורים לצורך הפסד גדול אבל לא בבשר בחלב ואם נתערב יבש ביבש לא אמרינן בשום איסור חתיכה נעשית נבילה. וע"ל סימן צ"ט ס"ק ט"ו מדין חתיכה נעשית נבילה כלי הנאסר מבליעת איסור לא אמרינן ביה חתיכה נעשית נבילה ולא בעינן ס' רק נגד האיסור שבלע (מרדכי פג"ה וע"ל סימן צ"ח):

ה

טיפת חלב שנפלה על הקדירה שאצל האש מבחוץ אם נפלה כנגד התבשיל אין צריך אלא ס' כנגד הטיפה שמפעפעת לפנים והוי כאילו נפלה בתבשיל ואם נפלה במקום הריקן והיא מפעפעת בדופן הקדירה עד סמוך לרוטב כל כך שאין ס' כנגד הטיפה הרי נאסר אותו מקום הקדירה ואם יערה התבשיל דרך מקום הקדירה שנאסר הרי יאסר התבשיל וזה תקנתו שיניחנה כך ולא יגע בה עד שתצטנן: הגה ודוקא אם הקדרה ישנה אבל אם היא חדשה בכל ענין א"צ ס' רק נגד הטיפה שנפל עליה כדלקמן סי' צ"ד גבי כף:

ו

נהגו העולם לאסור כשנפלה על הדופן שלא כנגד הרוטב ודוקא כשנופל באותו צד שאינו כנגד האש אבל אם נפל כנגד האש מותר שהאש שורפו ומייבשו (ואז הקדירה נמי שרי) (הגהות ש"ד וארוך כלל ל"א) ודוקא בדבר מועט כגון טיפה אבל אם נפל הרבה אין להתיר אפי' אם נפל כנגד האש אא"כ כנגד הרוטב וע"י ס': הגה ואז הקדירה הוי אסורה אפילו יש ס' בתבשיל נגד הטיפה שנפלה ויערה מיד התבשיל ממנו בצד אחר שלא כנגד הטיפה ואם בשלו בקדירה תבשיל אחר דינו כמו בפעם הראשון (ארוך כלל ל"א):

ז

יש מי שמתיר בשעת הדחק כגון בערב שבת אפי' שלא כנגד הרוטב אפילו שלא כנגד האש על ידי ס': הגה והכי נהוג (ארוך) ואם נשפך חלב או שאר איסור רותח על גבי קרקע והעמידו עליו קדירה חמה אם מה שנשפך אינו אצל האש לא הוי רק כלי שני ולכן הקדירה אסורה דבולע קצת והתבשיל מותר דתתאה גבר (הגהת ש"ד סימן כ"ה) וקלוח מן הקדירה רותחת שהלך אל קדירה צוננת אם נפסק הקלוח מן הקדירה הרותחת קודם שהגיע אל הצונן הוי נמי ככלי שני (כך משמע בשערים מתשובת מוהר"ם) ואם לא נפסק הוי כעירוי והקדירה הצוננת נאסרה אם היד סולדת בקלוח הנוגע בקדירה (ת"ה סי' קפ"ה) והתבשיל שבתוכה שרי דאין עירוי אוסר רק כדי קליפה אבל אם הקדירה היא חמה והוא כלי ראשון וכ"ש עומד אצל האש אפי' הקלוח הוא צונן הכל אסור דתתאה גבר והוי כצונן לתוך חם דכולו אסור (כך משמע מב"י) כמו שנתבאר לעיל סי' צ"א. טפה הנופל' על גבי כיסוי קדירה דינה כנפלה על גבי קדירה נגד הרוטב והוא שהתחיל הקדירה להרתיח דאז עולה הזיעה תמיד ומגיע אל הכיסוי ויורד משם אל הרוטב (ארוך כלל ל"א וש"ד):

ח

מחבת של חלב שנתנו בכירה תחת קדירה של בשר הזיעה עולה ונבלע בקדיר' ואוסרת': הגה אם היה חלב במחבת בעינן ס' בתבשיל שבקדירה נגד החלב שבמחבת (ד"ע) וכל זה מיירי שהמחבת מגולה והזיעה עולה מן המאכל עצמו לקדירה שעליה (ארוך) וגם מיירי שהוא בקרוב כל כך שהיד סולדת בזיעה במקום שנוגע בקדירה אבל אם אין היד סולדת בזיעה הכל שרי ולכן תולין בשר לייבש על קדירות של חלב ולא חיישינן לזיעה שעולה (פסקי מהרא"י סימן ק"ג) וכן אם המחבת מכוסה הכל שרי מידי דהוי אשתי קדירות נוגעות זו בזו דאין אוסרין זו את זו בנגיעה כל שכן בזיעה (מרדכי פרק כ"ה) מיהו לכתחלה יש ליזהר בכל זה (הגהות ש"ד):

ט

נר של חלב עשוי כנר של שעוה שנטף ממנו טפה על כלי אין צריך כי אם גרידה אבל חלב מהותך חם שנפל ממנו טפה על כלי צריך הגעלה:

א

העובד כוכבים. ע"ל ר"ס צ"ח דבעינן שיהא דוקא קפילא או מסל"ת:

ב

שטעמו. הטעם דחיישינן שהחלב עצמו שנבלע בבשר ונעשית נבלה יצא ונתערב בשאר חלב וא"א למטעמיה דחלב בחלב הוא הלכך צריך בחלב ששים נגד כל החתיכה דלא ידעינן כמה נבלע ונפיק מיניה:

ג

החתיכה. כתב הש"ך דביאור הדברים כך הוא כשנפל על חתיכה א' אין השאר שבקדרה מצטרף לבטל החלב אלא צריך בחתיכה עצמה ס' לבטל הטעם וכשאין בחתיכה עצמה ששים הרי נעשית חתיכה נבלה וכשמנער אח"כ ונכנסה החתיכה בכלל שאר הקדרה אוסרת שאר הדברים שבקדרה עד ס' נגד החתיכה אבל אם ניער מיד בשעת נפילת הטיפה הרי נכנסה החתיכה מיד בכלל הקדרה וכל הקדרה מצטרף ואינו אסור אא"כ אין ששים בקדירה ובחתיכה נגד החלב וכן בכיסה והא דכתבו הט"ו בסימן ק"ה ס"ד דאם הוא כולו חוץ לרוטב אינו אוסר אלא כדי נטילה לר"י ולרש"י אפילו מקצתה תוך הרוטב אפשר דשאני חלב דהוי איסור שמן א"נ י"ל דהתם מיירי באיסור גוש דאינו צלול דודאי אינו מתפשט בכל החתיכה אלא ע"י רוטב רק שעל תירוץ הא' קשה דמשמע מדברי הרשב"א והר"ן דחלב לא חשיב איסור שמן ועיין בט"ז סימן פ"ז ס"י דהוכיח משום דחלב מקרי איסור שמן והניח הדבר בצ"ע ע"ש:

ד

ששים. כתב הש"ך דהטור הביא מחלוקת רש"י ור"י בזה דר"י סובר דוקא שכל החתיכה חוץ לרוטב כגון שהחתיכה שתחתיה קצתה חוץ לרוטב וזו מונחת עליה אבל אם מקצתה ברוטב הרתיחה מערבת הטעם בכל הקדרה והכל מצטרף לבטל החלב ורש"י פי' אפילו מקצתה ברוטב אין הכל מצטרף לבטל החלב ודעת כל המחברים חוץ מהרשב"א ורבינו ירוחם כר"י וכן דעת כל האחרוני' וכ' (בט"ז) [בד"מ] דיש קולא לרש"י מצד אחד דהיינו אם מקצתה ברוטב וזו החתיכה נאסרת אין אוסרת השאר וכ' (בד"מ) [בט"ז] שלא נראה לו כן דאע"פ שאין ברוטב דלמטה לסייע לבטל טיפת חלב שנפלה לפי שאין הרתיחה מגיע לשם מ"מ אותה החתיכה עצמה נאסרת חלק התחתון מחלק העליון וחוזרת ואוסרת למטה כל הרוטב ומה שבתוכו עד ששים נגד כל החתיכה דהחתיכה נ"נ כיון דמקצת החתיכה מונחת תוך הרוטב מוליך לשאר עכ"ל (ותמוהין דברים אלו בעיני דא"כ מה חילוק יש לדעת רש"י בין ניעור או לא וכן משמע בש"ע מדפסק וכן אם לא ניער כלל אם יש ששים בקדרה נגד טיפת חלב שנפלה אינו אוסר רק החתיכה לבד ע"כ מיירי שהוא בתוך הרוטב כמבואר אח"כ ולפי דבריו בד"מ משמע שצריך ששים נגד כל החתיכה וצ"ע) וכתב עוד בט"ז דמדברי הש"ע שהם דברי הרמב"ם נ"ל דס"ל כרש"י ואע"פ שמהרש"ל בא"ו שלו פסק כר"י מ"מ בספרו פ' כל הבשר סי' מ"ט החמיר כרש"י (וקשה מאי חומרא יש לדעת רש"י יותר מדעת ר"י דהא אף דבדאיכא ששים בקדרה יש חומרא לרש"י דלר"י אם הוא בתוך הרוטב הכל מצטרף לבטל משא"כ לדעת רש"י מ"מ כשאין בקדרה ס' הוא להיפך דלרש"י אינו אסור אלא אותה החתיכה לבד ולדעת ר"י הכל אסור וצ"ל דס"ל באמת בתרווייהו לחומרא אי איכא ששים אזלינן לחומרא כרש"י ואי ליכא ששים ג"כ לחומרא כר"י וק"ל):

ה

מותר. מיהו כל שאר החתיכות שנגעו בזו החתיכה צריכים נטילה כבסי' ק"ה ס"ז וכתב הש"ך תימא דכשאין ס' בקדרה נמי יהא מותר כיון שלא ניער כלל ולא נתן טעם אלא באותה חתיכה ונ"ל הא דבעי ששים בקדרה היינו אי מקצתה תוך הרוטב דמספקא ליה להרב אי קי"ל כר"י דמערב הטעם בכולו או כרש"י הלכך הקדירה מותר ממ"נ והחתיכה אסורה דילמא אינו מערב הטעם בכולה ואין הקדרה מצטרף (ובה"י מגיה שכן צ"ל וכן אם לא ניער כלל לא בתחלה ולא בסוף ולא כיסה כלל אם אין ששי' בחתיכה נגד טיפת החלב שנפל אינו אסור רק החתיכה לבד ושאר הקדרה מותר):

ו

וכן. כתב הש"ך אע"ג דלכאורה יש לפרש דברי המחבר דצריך דוקא ניער מתחלה ועד סוף וא"כ הוה ליה לרמ"א לכתוב בלשון י"א רק כיון דגם דברי המחבר אפשר לפרש כן כמו שפי' מהר"י בן חביב דברי הרמב"ם לכך לא כתב בלשון יש אומרים אבל באמת דעת המחבר אינו כן וכו' ע"ש:

ז

נוער. כתב הש"ך וא"ל היאך ינער הקדרה שיתערב הכל דלמא יש טעם בחתיכה אחת ואיך יבטל איסור לכתחלה וא"כ ה"ל למימר שיטעום העובד כוכבים כל חתיכה בפ"ע יש לומר דכיון דלא נודע לאיזה נפל הרי נכנס כל הקדרה בספק ואין כאן משום מבטל איסור ורמ"א שהוא דעת הטור ס"ל כיון דאפשר למיקם עלה דמילתא שיטעום העובד כוכבים כל חתיכה וחתיכה וא"כ לא נכנס הכל בספק דאינו מועיל ניער אח"כ וע"ל סי' ק"ה:

ח

להתכבד. ואם אינה ראויה להתכבד בטלה ברוב כדלקמן סי' ק"ט וע"ש:

ט

עצמה. כ' הש"ך תימא דלקמן ר"ס ק"ו כתב דהחתיכה עצמה עומדת באיסורה לפי שהאיסור שבה אינו נפלט לגמרי והרב בהג"ה שם הבין שהם דברים סותרים זא"ז וכדי שלא יסתרו הדברים כ"כ בפירוש נראה ליישב דמ"ש כאן ר"ל לפי שכ' מקודם גבי בב"ח דאף הרוטב מותר בששים מ"מ התתיכה באיסורה עומדת דאם היא חה"ל ואינה מכירה אינה בטילה באלף וקמ"ל דאין כן בשאר איסורים אלא דבטיל ברוב כשאינו מכירה כיון דאין איסור מחמת עצמה וכדלקמן ר"ס ק"א ואז אפי' חתיכה עצמה חוזרת להיות מותרת ומותר לאכול כולה וא"צ להשליך אחד מהם כדלקמן ר"ס ק"ט עכ"ל והטעם דס"ל להמחבר לחלק בין בב"ח לשאר איסורים הוא משום דבבשר בחלב אין שם איסור ניכר אלא אחר התערובות ע"כ כל התערובות הוי גוף האיסור שזהו האיסור האמור בתורה עירוב בשר בחלב משא"כ שאר דברים שהוא איסור בפני עצמו ואותו הוא האיסור האמור בתורה אלא שכאן נתערב ממילא אין לך אלא ספק איסור דאורייתא ואין שייך בזה חנ"נ כ"כ במגיד משנה:

י

האסורים. כתב הש"ך בשם הפוסקים דמ"מ לכ"ע אינו אלא מדרבנן בשאר איסורים (וכבר כתבתי לעיל סי' צ' אפילו באיסור דרבנן אמרי' חנ"נ):

יא

דבוק. כ' הט"ז בשם סמ"ק מאחר שדבוק בזה האיסור וכן התולע בגופו וכן דג טהור שנמצא במעיו לאחר שנתבשל שרץ או דג טמא ולא היה בדג עצמו ששים נגדו וכל כה"ג חיישינן שמא פעם אחת נשאר לבדו ברוטב בסוף העירוי או שמא פעם א' הוציאוה רותחת חוץ לקדרה ונעשית נבלה ומשהחזירה לא הותרה עוד ואוסרת השאר עד ששים נגדה עכ"ל ומזה נלע"ד בדג שנמצא שרץ או חתיכת שרץ בראשו ונתבשל כך עם שאר הדגים דבעינן ששים נגד כל הראש של דג דחד דינא וחד טעמא הוא עם שנמצא במעיו ועוד ראיה ממ"ש או"ה כלל ל"ו בתפוח שיש בו תולע דחשיב איסור הדבוק וצריך ששים בבישול נגד כל התפוח אם אין בתפוח עצמו ששים נגד התולע וכן ראיתי במהרי"ל וז"ל תולע שצדין בו הדג נמצא בדג מלוח תחוב בחכה והורה מהרי"ל לקלוף מקומו דטעמו נתבטל בס' אפילו בבישול אם יש בחתיכה שנמצא בו ששים כנגדו וכן היה מורה על חתיכת קרעפ"ש שנמצא בראש הדג מבושל לבטל טעמו אם יש בראש הדג ששים כנגדו עכ"ל אלא דלפי הסברא נראה דלא הוי דבוק דהא מונח במקום שאפשר לרוטב לבוא לכל הצדדין וכיון שדבר זה שחנ"נ בשאר איסורים אינו אלא מדרבנן יש לצדד גם כאן להקל ולא הוי חנ"נ וע"ל סי' ע"ב ס"ג מ"ש שם בשם הט"ז ובש"ך שם משמע דהטעם דאיסור דבוק הוא משום דממהר לבלוע טפי משאר בשר:

יב

הרוטב. כ' הש"ך ונראה דמ"ש הרב דבב"ח אפי' מקצתה תוך הרוטב חנ"נ היינו בשניער אח"כ עד שנכנסה כולה לתוך הרוטב ולאפוקי דלא נימא דמיד בתחלה מצטרף כל הקדירה לבטל הואיל ומקצתה תוך הרוטב כדאמרינן בשאר איסורים קמ"ל בבשר בחלב אינו כן ולענין מ"ש בשאר איסורים דמ"מ יש להחמיר לאסור אותה חתיכה נראה שהוא סברת הר"ב עצמו דמספקא ליה אי קי"ל כרש"י או כר"י אלא דלענין שאר הקדרה לא רצה להחמיר כיון דבלא"ה י"א דלא אמרינן חנ"נ רק בבשר בחלב ומ"מ כבר נתבאר שדעת כל המחברים והאחרונים כר"י עכ"ל:

יג

שנפל. כ' הט"ז בשם מהרש"ל דזהו דוקא שנתערב שלא כדרך בישול אבל אם הוא דרך בישול שהוא בנתינת טעם שנתערב שם איסור ואח"כ נפל מן הרוטב לתבשיל היתר צריך ששים נגד כל הרוטב שנפל אבל לח בלח כגון יין ביין או מים במים האסורים נוכל לומר דלא אמרי' כל ההיתר נעשה נבלה בפרט שהוא מלתא דרבנן ואם נתוסף אח"כ היתר שרי עכ"ל משמע מדבריו אפי' שלא במקום הפסד לא אמרי' בלח שנעשה נבלה:

יד

בשום. כלומר אפי' בב"ח לא אמרי' חנ"נ ביבש ודינו כדלקמן סי' ק"ט ולענין אי אמרינן חנ"נ במליחה כ' בת"ח דאף דנהיגין לשער כל מליחה בששים מ"מ כיון דהרבה פוסקים סוברים דכל מליחה אינה אוסרת רק כ"ק יש להתיר לצורך הפסד גדול או לעני בדבר חשוב ולומר דלא נ"נ ומשמע שם דאפי' בדבר שמן שאוסר עד ששים כדלקמן סי' ק"ה לא אמרינן חנ"נ וכן נראה עיקר ועיין בסי' כ"ב אי אמרינן בקליפה דהקליפה נעשה נבלה וע"ל סימן קל"ד מדין חנ"נ וכתב בט"ז דמ"ש רמ"א אם נתערב יבש ביבש פירושו שלא כדרך בישול יחד דאז דינו דבטל האיסור ברוב ע"כ אם נתערב תחלה שלא ברוב א"צ אח"כ רוב נגד כל התערובת הראשון אבל אם נתבשלו יחד ודאי אמרינן חנ"נ וצריך ששים בהיתר נגד כל החתיכה וכ' עוד וז"ל כתב הטור דלדעת ר"ת שפסק אף בשאר איסורים אפשר לסוחטו אסור וחנ"נ דוקא בנ"ט שלא היה בהיתר ששים לבטל האיסור שנבלע בו אבל נאסר במשהו אפי' נאסר מחמת מינו שאסור במשהו לר' יהודה לא נעשית כולה נבלה והטעם דתרי משהו לא אמרינן וכתב עוד וכיון שאמרי' סברא זאת באיסור משהו במין במינו לר"י שהוא מן התורה מכ"ש שנימא הכי באיסור משהו דמדרבנן כגון חמץ בפסח דאיסור משהו שלו מדרבנן וכן ביין נסך פשיטא שכל שנאסר תחלה מחמת מינו במשהו דאין אוסר אח"כ אם נפל לאחרים ויש ששים כנגדו דאז אין משהו אוסר וחתיכה ביבש שנאסרה מחמת משהו ואין מכירין אותה נשארה באיסורה ואין לו היתר רק אם מכירו וסילקו דאין פליטתו אוסרת במשהו כיון שלא נאסר רק מחמת משהו תחלה וכ"פ הב"ח ע"ש (ובנקה"כ חולק על הט"ז בזה וכתב ששאל לכל רבנן קשישאי וכולם אמרו פה אחד שמעולם נהגו לאסור כל התערובות וע"ש שמבאר הרבה דינים בענין זה ושייכים ג"כ להלכות פסח):

טו

הטיפה. כ' הש"ך היינו להתיר התבשיל אבל הקדירה מ"מ אסורה ויערה מיד התבשיל לצד האחר וז"ל הסמ"ק טפה שנפלה על דופן הכלי מספקא לן בפ' דם חטאת אי מפעפע בכל הכלי או לא הלכך כשנפלה נגד הרוטב ויש ברוטב ששים מן הטפה מותר ממ"נ אי מפעפע בכל הכלי הרי נתבטל ואי אינו מפעפע אז לא יאסר כלומר אם אינו מפעפע בכל הכלי אז לא יאסור משום דמסתמא מפעפע לפנים והוי כאילו נפלה בתבשיל עכ"ל (אבל קשה לי דלפ"ז למה יאסר הקדרה ולא אמרינן ג"כ ממ"נ אי מפעפע בכל הכלי הרי נתבטל ואי אינו מפעפע בכל הכלי וא"כ מפעפע לפנים ויהא מותר גם הקדרה וכן יש להקשות למה זה פשוט דאם מפעפע בכל הקדרה דודאי נתבטל הטפה מנלן שהיה שם ס' נגד הטפה הרי לא ידעינן כמה נפיק מיניה לכן נ"ל כדברי). והט"ז שכ' דה"פ של סמ"ק אי איכא ששים בתבשיל ונפל נגד התבשיל מותר ממ"נ אי מפעפע בכולה כיון שיש לו פעפוע ממילא נכנס לפנים לתוך התבשיל הרי בא התבשיל ומבטל ואם אינו מפעפע כלומר אינו מפעפע כלל אלא שעומד במקומו אין כאן איסור כלל כיון דאינו מתפשט כלל ממקומו ממילא אינו נכנס לפנים ולא נקט הסמ"ק בלשונו אי מפעפע בכל הקדירה אלא משום דגריר אחר לישנא דהש"ס אבל באמת עיקר כוונתו כמ"ש והנה לפ"ז אף הקדרה מותרת ממ"נ אי מפעפע לפנים הוא בטל בששים ואי אינו מפעפע לא יאסור גם התבשיל השני שנתבשל אח"כ מן הראשון [אבל אם נפלה נגד הריקן חיישינן שמפעפע חלק גדול בקדירה עד סמוך לרוטב ושמא תתפשט חלק גדול מאד כ"כ עד שלא יהיה ששים בתבשיל נגד אותו החלק ע"כ אסור לערות דרך שם. דבזה ישאר חלק הקדירה באיסורו לעולם ולא מהני ביטול מש"ה לא יגע עד שיצטנן] ולכן כ' מהרש"ל פ' ג"ה בזה אף הקדרה מותרת מן הדין לבשל בה בשר עוד אלא לכתחלה יש לאסור להשתמש בו אפי' בשר דנראה כאילו נאסר בחלב:

טז

מקום. פי' שנעשה אותו מקצת כלי נבלה:

יז

תקנתו. כ' הש"ך אבל לא מהני שינקב הכלי מתחת או יערה מצד האחר דחיישי' שמא יגע הרוטב בדופן שנאסר ע"י נענוע ומיירי כשאין בתבשיל ששים כנגד אותו מקום הריקן דהיינו ס' פעמים ס"א פחות מעט נגד הטיפה לפי שהטיפה אסורה עד ששים א"כ עם הטיפה יש ס"א פחות מעט ונראה דמ"מ אין לערות התבשיל דרך אותו מקום הקדרה דאין לבטל איסור לכתחלה ואפילו בקדרה חדשה נראה דאסור לערות דשמא אינו מפעפע אלא במקצת הכלי ולא נתבטל מתחלה ועכשיו כשיערה יתבטל ומ"ש הרב בהגה"ה דבקדרה חדשה בכל ענין אין צריך רק ששים נגד הטיפה ר"ל אם עירה בדיעבד עכ"ל [וכ' פר"ח מיהו אם כלי זה שנפל בו הטיפה הוא כלי שאין דרכו להשתמש בו דבר מועט רק בשפע שרי לאישתמושי ביה דהא א"א לבוא לידי נתינת טעם כדלקמן סי' צ"ט וקכ"ב]:

יח

כף. כ' הש"ך ואע"ג דלכאורה ל"ד לכף דהתם כיון דהוא חדשה וניער אח"כ בהקדרה א"צ אלא כנגד מה שבלע אבל הכא הקדרה חשיבה כמו ישנה שהרי מבשלים בה עתה בשר ונפל עליה טיפת חלב בשעת בישול מ"מ כיון שאתה בא לאסור דופן הקדרה מחמת הטפה ע"כ צ"ל שמא בישול אינו מפעפע בכל הכלי וא"כ לא פעפע נמי התבשיל למעלה ואם פעפע למעלה א"כ גם הטפה מתפשטת עד למטה או י"ל דמיירי בקדרה חדשה שנפל' עליה הטפה כשעדיין לא חם התבשיל א"נ אחר שנפל' הטפה על קדרה של מים נתנו בו בשר וק"ל (וכ' פר"ח ודע דכל זה איירי בקדירה מגולה אבל אם בעת נפילת הטיפה היתה מכוסה לא שאני לן בין נפלה נגד התבשיל לנפלה במקום הריקן ובכל גווני בששים נגד הטיפה סגי בממ"נ שאם אין הטיפה מפעפעת לפנים אינו אסור ואם מפעפעת ונכנס' לפנים כיון שהקדרה מכוסה הכל עולה מהשוליי' לפיה ומערבת הטיפה בכל הקדרה ומתבטלת בששים ע"ש). ולפי דעת הרב בהג"ה סי' צ"ח ס"ה דיש לחוש לחומרא לומר דאף כלי חרס חדש נ"נ א"כ הכא דוקא בטפת חלב אמרי' הכי דלא שייך לומר חנ"נ כיון דעדיין כולו היתר אבל לא בטיפת איסור אבל כבר נתבאר בסי' הנ"ל דלא שייך כלל לומר שגוף החרס יעשה נבלה וא"כ הכא אפילו בטיפת איסור נמי דינא הכי אבל בישנה מה שבלוע בה נ"נ מיהו דוקא בישנה ב"י דאל"כ מה שבדופני כלי לא נ"נ כיון דנטל"פ וכדלקמן סי' צ"ח שם:

יט

הרוטב. פי' ולא מהני אפי' להניח עד שיצטנן וכתב הש"ך וז"ל ומהרא"י דהיה אחרון וגדול בדורו ואיזן וחיקר כל המנהגים כ' דנוהגים להתיר ע"י צינון כמ"ש בס"ה וכ"כ מהרש"ל מיהו אף לפי מנהג זה נראה דדוקא בקדרה ישנה המנהג כן אבל בקדרה חדשה ודאי דאם יש בתבשיל ס' נגד הטפה לא נהגו לאסור וכן אפי' בקדרה ישנה שאינה ב"י או אפי' ב"י ויש בתבשיל ס' פעמים ס"א פחות מעט נגד הטפה בכל זה לא נהגו איסור והוא מותר לכ"ע ומ"מ ימתין עד שיצטנן עכ"ל:

כ

הקדירה. ובת"ח כ' דיש להחמיר לכתחלה לאסור הקדרה ע"ש:

כא

יש. דחיישי' שמא לא פעפע הכל לפנים אלא נשאר משהו בדופן הקדרה וא"ל דלמא נשאר בדופן הקדרה ונתפשט ברוחב עד שאין בדופן ס' נגדה וא"כ יצטרך ס' בתבשיל נגד אותו דופן שנאסר דאם איתא דנתפשט ברוחב נתפשט בכל עד ס' ואם לא נתפשט בכל הכלי מסתמא נכנס לפנים ונתבטל לכך התבשיל מותר אבל בקדרה חיישינן שמא נשאר בה מעט בעובי שלא נכנס לפנים ואסורה ולכך אם בישל בה תבשיל אחר דינו כמו בפעם הא' וסגי בס' אם נפלה כנגד הרוטב כמו בראשון עכ"ל הש"ך:

כב

ויערה. ולא יניחו להצטנן כך מאחר שנפלה כנגד הרוטב יש לחוש שיפעפע יותר מכאן ואילך (או"ה):

כג

ס'. פי' בס' בתבשיל נגד הטפה לחוד וכ' מהרש"ל דמ"מ הקדירה אסורה וכ' הש"ך דיניחו להצטנן אם אפשר אבל אם צריך מיד לאורחים וכה"ג א"צ להמתין עד שיצטנן אלא יערה בצד האחר וה"ה לכל צורך גדול או הפסד מרובה או לעני כפי ראות עיני המורה ובת' ר"מ מינץ כ' דהמנהג לומר להם הטעם מפני מה הוא מיקל כדי שלא יתמהו למה לפעמים אוסר ולפעמים מתיר וכ' הט"ז בשם או"ה אם נפל טפת חלב על הקדרה עם מים אצל האש ובתוך מע"ל בשלו בה בשר אפי' לא היה ס' במים נגד הטפה מותר הבשר דאם לא עברה תחלה לתוך הקדרה גם בפעם השני לא תעבור ומותר הבשר בדיעבד ואפילו אם עוברת לפנים תחלה מ"מ אין בקדרה מן החלב אלא לפי שיעור המדומע במים דהא בהיתר לא חשבינן כל החתיכה כבליעה עצמה ונגד הדבר המועט ההוא מסתמא יש ס' בבשר. [ומצאתי בס' תורת האשם אם נפל טפת חלב על אוזן הכלי אין לאסור התבשיל]:

כד

חמה. לאפוקי צוננת דאפילו הקדרה מותרת:

כה

גבר. כ' הט"ז דזה מיירי דוקא אם נשפך במקום הכירה שאינה חמה מחמת האש ואין היד סולדת שם אבל אם נשפך על הכירה שאצל האש והיא חמה שהיד סולדת שם הוי החלב שבתוכה ככלי ראשון וצריך ס' ממה שאומדין מה שיש חלב בעין תחת הקדירה ובש"ך כ' דמשמע מדברי מהרש"ל דאם הקדירה מרותחת מחמת האש אפי' הנשפך הוא צונן אסור אפי' התבשיל אם אין ס' נגד מה שתחתיו (ודוקא דליכא עפר במקום שנשפך החלב דאי איכא עפר נעשה החלב שנשפכה על העפר לפגם ואינו אוסר כמ"ש לקמן סי' צ"ה סעיף כ"א צ"צ מ"י):

כו

כעירוי. כלומר דלא אמרי' שנתקרר כיון שנזחל על גבי הכירה מיהא היינו דוקא כשהיס"ב (ופר"ח כתב לפי מ"ש סי' ס"ח לא שאני לן בין נפסק הקילוח ללא נפסק אלא כל חום שהיס"ב אוסר ע"ש):

כז

קליפה. כ' הש"ך ולכן אפילו יש בקדרה תבשיל דשייר ביה קליפה א"צ לקלפו דהקדרה הוי כמו קליפה:

כח

דתתאה. כ' הש"ך ול"ד למ"ש בסי' ק"ה ס"ג בהג"ה דאם הניח היתר ואיסור זה אצל זה ואח' מהם צונן דסגי בקליפה דהכא כיון שבא הקלוח מלמעלה הוי כמו עילאה א"נ כיון שהקדירה עומד במקומו חשוב תתאה (וכ' פר"ח מיהו היינו דוקא כשמקלח על הקדירה אבל אם החלב זב עד תחת הקדרה של בשר החלב יש לו דין תתאה ואין אוסר התבשיל שבקדירה אבל לסברת הרש"ל והש"ך שכתבתי בסמוך דאם הקדרה רותחת מחמת האש אפי' הנשפך הוא צונן אסור התבשיל עד דאיכא ס' ע"ש א"כ אפי' זב החלב תחת הקדירה נמי אוסר התבשיל ולפי דברי הט"ז הנ"ל אם מקום הכירה חם שהיד ס"ב הוי החלב ככלי ראשון ואוסר נמי התבשיל וק"ל) א"נ מיירי הכא שמקלח על הקדרה והט"ז כ' אפי' אינו מקלח על הקדירה יש לאסור במקום שאין הפסד מרובה דהא קי"ל דאפילו במליחה אסור במקום שאין הפ"מ כשנוגעין זה לזה:

כט

להרתיח. כ' הת"ח נראה אם לא התחיל להרתיח ונפל על הכיסוי לא נאסר מה שבקדרה כלל אף אם אין בו ששים דעדיין הוי כצונן עכ"ל וכ' הט"ז ונ"ל דלגבי הכיסוי עצמו חשיב כרותח והיא אסורה כיון שמונח על הקדרה אצל האש ומהרש"ל חולק על רמ"א וכתב דנהי דהרתיחה עולה עד הכסוי מ"מ הרוטב אין מצטרף עמה וא"כ אם אין בכיסוי ס' נגד האיסור שנפל עליה נעשה הכיסוי נבילה עכ"ל וכן מסתבר דשאני בקדירה נגד הרוטב שהרוטב עצמה הוא תמיד שם משא"כ בכיסוי שמא באותו פעם שנפלה הטיפה לא עלתה הרתיחה עד הכיסוי ממש וספיקא דאורייתא לחומרא רק באיסור דרבנן יש להקל בזה עכ"ל ופר"ח כ' דברי הגהה עיקר ע"ש:

ל

נוגעות. כתב הט"ז מטעם זה נ"ל להתיר באם אפו בתנור פלאדי"ן של חלב ואח"כ באותו מקום רותח הושיבו שם קדרה ובתוכה בשר דכל שאין החלב בעין במקום ההוא בתנור הוי כקדירה של חלב ושתי קדירות לא אסרי אהדדי:

לא

מהותך. כ' הש"ך פי' נר שקורין קרויז"ל שהוא דולק מחלב מהותך דהוי רותח מחמת האור אבל חלב מהותך רותח בקדרה שנרתח הקדירה אצל האש די בגרידה דלא חשיב עירוי כיון דפסק הקלוח כדלעיל ס"ז וסי' ס"ח ס"י בהג"ה וט"ז כתב וז"ל חלב מהותך פי' מפיו במקום שהפתילה דולקת אותו צד חשוב ע"י האור עצמו אבל אם נטף מצד אחר מן הכלי שהפתילה בתוכו לא מקרי רותח לאסור מה שנוטף עליו וגדולה מזה כתב בשם מהר"ם דאם נפל טיפת חלב רותח על סכין או כלי אחר צונן א"צ רק גרידה במקום שנפלה הטיפה הואיל ופסקה הטיפה בשעת נפילה ולא באה בקלוח ודוקא כשנופל על הקתא אבל נפל על הברזל נועץ עשר' פעמים בקרקע ודיו עכ"ל:

א

רמב"ם בפ"ט מהמ"א דין ט' ממימרא דרב ולא כמאן דס"ל כרבי יהודה דמין במינו לא בטיל אלא כרבנן דסברי אפי' מין במינו בס' חולין דף ק"ח:

ב

מפני שהחלב שנבלע בה ונאסר יצא ונתערב והוא מין במינו וא"א למיקם אטעמא:

ג

לשון הרמב"ם שם ממשנה שם ואיירי בחתיכ' שכולה חוץ לרוטב ואינ' נוגעת בחברתה ע"י רוטב וכמ"ש הטור בשם ר"י.
(°) והא דאיתא לקמן בסי' ק"ה סעיף ד' דסגי בנטילת מקום כתב מהרש"ל דהכא איירי באיסור צלול ושם איירי באיסור עב שאינו מתפשט:

ד

מימרא דרב שם:

ה

שם במשנה וכרבי בברייתא וכדמפרש שם בגמ' דף ק"ט:

ו

הב"י כ' שכוונת הרמב"ם שצריך לנער יפה יפה וע' בהג"ה מה שפירש ר"י ן' חביב
(°) בדברי הראב"ד וכן העתיק הב"י לדברי הכל אם לא ניער כלל אין שאר חתיכות נאסרות אע"פ שאין בהם ס' כנגדה בהגמי"י שם חפשתי ולא מצאתי אך ה"ה כתב ע"ז שם ואפשר שאף כן דעת רבינו וכו' וכפשט הסוגיא שם וכו' ועוד דלפי זה איירי שמקצתו בתוך הרוטב א"כ אמאי סגי בס' כנגד הטפה דגבי בשר בחלב כ"ע מודו דחתיכה נעשית נביל' ואי לא מסתפינא אמינא לענ"ד שטעות נפל בדפוס וצ"ל אם אין ס' בקדרה וכו' ובמקום הגהמי"י צ"ל המ"מ ר"ת המגיד משנה והמדפיסים טעו וכתבו הגהות מיימוני:

ז

שם ברמב"ם וכ' הב"י בשם מהר"י ן' חביב פי' מיד כשראה נפילת הטפה לקדירה ולא השגיח על איזה חתיכה מיהר לנער או לכסות ובזה יתיישב קושיא אחרת הלא אין מבטלין איסור לכתחילה:

ח

כרב ורבי חנינא ורבי יוחנן שם דף ק"ח:

ט

הרא"ש שם ממשנה דירך שנתבשל וכו' שם ד' צ"ו:

י

אוקימתא דגמ' שם דף ק':

יא

טור הרא"ש והרשב"א והרמב"ן בשם רבינו אפרים והסכמת ה"ה וע"פ וכ"כ הרמב"ם מפני שכל אחד בפני עצמו הוא היתר ותערובתן אוסרתן:

יב

טור בשם הסמ"ג מהא דזבחים דף צ"ו מספקא לן אי מפעפע בכל הכלי או לא:

יג

פי' חיישינן שמא אינה מפעפעת אלא עד סמוך לרוטב:

יד

שם:

טו

טור בשם רבי יחיאל וכתב הת"ח כלל כ"ה וכן לצורך אורחים או הפסד מרובה או עני כפי ראות עיני המורה וכ' מהרש"ל שהקדירה מ"מ אסורה:

טז

שם בשם אביו הרא"ש בתשובה:

יז

תרומת הדשן סי' קע"ו:

א

כזית כו'. כמו לרב החילוק דמין במינו במשהו כן לדידן נ"מ דמין בשא"מ בטעימה אף בפחות מס' משא"כ במין במינו כמש"ש צ"ז אמור רבנן כו':

ב

רותח. שם ק"ח ב':

ג

העובד כוכבים. שם צ"ז וקי"א ב':

ד

דהיינו כו'. כפירש"י שם:

ה

נפל חלב כו'. עד סוף הסעיף לשון הרמב"ם:

ו

ומשערין כו'. צ"ז ב' ק' א'. וה"ה במאי דבלעה קדירה כמ"ש בפ' ט"ו הלכה כ"ד אלא דלא נחית כאן להכי ולשון גמ' ק' א' נקט וע"ל סי' צ"ט ס"ד:

ז

החתיכה אסורה. כרב לגבי שמואל ור"י לגבי ר"ל שם. רא"ש:

ח

בד"א כו'. גמ' שם ק"ט א' אמר מר ודברי חכמים כו':

ט

וכן אם כו'. ט"ס הוא וצ"ל וכן כו' כלל אם אין ס' בחתיכה נגד כו' וכמ"ש שם ק"ח ב' מאי לא ניער כו' ומתני' שם א':

י

וכן אם ניער כו'. והרמב"ם לישנא דגמ' נקט ור"ל כדי שיעור הבליעה של הטיפה עד סוף אותו השיעור:

יא

והוא שניער כו'. כמש"ש ואלא לא גיער בתחלה כו':

יב

וכן אם נפל כו'. כגי' קצת ספרים במתני' טיפת חלב שנפלה על החתיכה נוער את הקרירה אם כו' ולא אמרינן חנ"נ כיון שא"י לאיזה חתיכה נפלה כולן מצטרפות לבטלה כמ"ש בספ"ד דתרומות שתי קופות ושתי מגורות כו' וכמש"ל סי' קי"א מ"ז אלא דיש לנער ולערב שלא יטעום את האיסור:

יג

וי"ח כו'. דס"ל דלא אמרו במתני' דתרומות אלא במין במינו אבל במין בשא"מ לא כיון דאפשר למיקם עלה וכמש"ש רע"א בידוע מה נפלה כו' דאין מצטרפות השחורות להעלות הלבנה וה"נ אותן שאין בהן טעם חלב וע"כ הך במין במינו הוא דשלא במינו בנ"ט וכמ"ש בפ' ג"ה צ"ט וכמ"ש בירושלמי פ"ו דנדרים הלכה ה' זה הכלל שהיה רש"א משום ר' יהושע כ"ד שיש לו מתירין כגון טבל ומ"ש והקדש לא נתנו להם חכמים שיעור אלא מין במינו כל שהוא ושלא במינו בנ"ט וכ"ד שאין לו מתירין כגון תרומה וערלה וכלאי הכרם נתנו להם חכמים שיעור מין במינו כו' ושלא במינו בנ"ט ועש"ך:

יד

כשנאסרה כו'. שם בדברי ר' יהודה ולדידן בס':

טו

לא אמרו כו'. כמ"ש בפ"ה דתרומה ופ"א דתמורה אין המדומע כו' ובע"ז ע"ג יי"נ שנפל לבור כו' ע"ש כל הסוגיא ושם רואין את ההיתר כו' שני כוסות כו'
[ובפ"ה דתרומות סאה תרומה כו' ואח"כ נפלו שם חולין כו' ובירושלמי כל האיסורין של תורה שריבה עליהם שוגג מותר וכמ"ש בסי' צ"ט ס"ה] ובפ' ג"ה ק' א' בשקדם כו' ועתוס' ד"ה בשקדם וא"ת כו' ור' אפרים כו':

טז

ואז אפילו כו'. דלא אמרינן אפשר לסוחטו אסור בשאר איסורים וכההיא סוגיא דע"ז כנ"ל. והוא מדברי הטור כאן וכן חלק על הרשב"א בסי' ק"ו אבל הרשב"א וש"ע שם כתבו דהחתיכה אסורה דאפשר לסוחטה אסור בכל איסורין וחילק בין דבר הנבלל ול"ק מההיא דע"ז:

יז

וי"א כו'. כדעת ר"ת בתוס' הנ"ל וע"ש שדחו כל ראיות הנ"ל וכתב הר"ן שכ"מ בירושלמי דפ"ב דערלה הלכה ד' גריסין של תרומה שנתבשלו עם עדשי חולין ויש בהן בנ"ט ריבה עליהם עדשים מותר עד כמה ירבה פלוגתא דרבי ור' ישמעאל בר"י ע"ד דרבי דו אמר עד שירבה על כולהון ע"ד דר"י דו אמר עד שירבה על הנופלין. ורבי לטעמיה דס"ל בשמעתין חנ"נ:

יח

ודוקא כו'. דרש"י ותוס' פליגי במ"ש הטור דרש"י ס"ל אפילו מקצתה חוץ לרוטב נאסר החתיכה ואין השאר מצטרף וכפי' דמתני' במקצתה חוץ לרוטב מיירי אבל תוס' שם ד"ה טיפת פי' שכולה חוץ לרוטב וכ"כ שם צ"ז ב' ד"ה אם יש כו' ע"ש והכריע הרב דבבב"ח יש להחמיר כדעת רש"י אבל בשאר איסורין כדברי ר"י וכ"כ כל הפוסקים אף בבב"ח כדברי ר"י:

יט

אם האיסור כו'. דחיישינן שמא היתה פ"א כולה חוץ לרוטב או נשאר לבדו בקדירה. ד"מ בשם או"ה. וכנ"ל בסי' ע"ג (ס"ק כ"ו) מהא דירך שנתבשל כו' ע"ש:

כ

אבל אם כו'. ר"ל אפילו ניער וכיסה אח"כ וכן מ"ש בתחלה או שהחתיכה כולה כו' ע"כ בכה"ג מיירי וכן מ"ש אבל בבב"ח אע"פ כו' ג"כ בניער איירי וכמו שמסיק בד"מ ס"ק ב' דלא כהר"ן ע"ש:

כא

ומ"מ יש כו'. כדעת רש"י דלא היקל אלא בשאר החתיכות כדעת ר"י כיון די"א דא"א חנ"נ בשאר איסורין משא"כ באותה חתיכה דאף לפי' ר' אפרים אסור מדינא לרש"י אף בשניער וכיסה אח"כ וכמ"ש בר"ס ק"ו וכמ"ש בהג"ה שם וכן עיקר ודלא כו':

כב

י"א דלא אמרינן כו'. מההיא דע"ז הנ"ל וא"צ לכל מה שדחקו בתוס' ורא"ש. מרדכי. אבל הר"ן הקשה על סברא זו ממ"ש ק"ח ב' אמאי מותר חלב נבילה כו' והכריע דבב"ח אמרינן מדאורייתא חנ"נ ואפילו בלח בלח אבל בשאר איסורין אינו אלא מדבריהם ול"ג אלא דומיא דבב"ח כו' ע"ש ופסק הרב כמוהו בהפסד גדול:

כג

ואם נתערב כו'. ובזה מתורץ ההיא דתרומה אין המדומע כו' וכמ"ש תוס' בפ' ג"ה שם [וכשיטתם שלא חילקו בין בב"ח לשאר איסורין וז"ש בשום איסור] אבל בלח בלח ס"ל דאמרינן חנ"נ בכל איסורים שדחקו עצמן בסוגיא דע"ז הנ"ל:

כד

בשום כו'. ר"ל אפילו בבב"ח כנ"ל ודלא כר"י שחילק אף בכה"ג בין בב"ח לשאר איסורים כשיטתו:

כה

כלי כו'. ר"ל שיהא צריך ס' נגד הכלי עצמה שיהשב הקדרה עצמה כאלו היא אסורה והיינו בחדשה וכמ"ש בסי' צ"ה ס"ה אם ידוע כו' ולא אמרינן גבי כו' וראיה ממ"ש (צ"ז ל' וש"מ) קדרה שבשל בה תרומה כו' בנ"ט. אבל בישנה אמרינן לגבי בלוע הנ"נ כמ"ש שם ובסי' זה בס"ה וכמ"ש צ"ז ב' בכחל ועתוס' שם ד"ה אלא כו' ולא אמר כאן אלא לענין הקדירה עצמה דלא נ"נ:

כו

טיפת כו'. דבזבחים צ"ו ב' משמע דאינו מפעפע בכל הקדירה כמש"ש אמר אביי ל"צ אלא כו' אך בתוס' שם נסתפקו בזה ע"ש ד"ה בישל כו'. ולכן אם נפלה נגד הרוטב ממ"נ מותר אם מפעפע בכל הכלי הרי נתבטל בכלי שבכל הכלי יש ס' ואם אינו מפעפע רק במקום הבישול הרי נתבטלה בתבשיל ועב"י וש"ך אבל במקום הריקן אמרינן דאינו מפעפע בכל הדופן ויכולין לומר שמפעפע בקדירה עד פחות מס' מעט ונאסר כל חתיכת הקדירה ואם יערה דרך שם יאסר התבשיל אם אין בתבשיל ס' פעמים ס' פחות מעט וז"ש כל כך שאין ס' כו' ואם יערה כו' ר"ל מפני שאין ס' פעמים ס' ואמר עד סמוך לרוטב דכנגד הרוטב אין השש כנ"ל דמפעפע לפנים:
(ליקוט) טיפת חלב כו'. עתוס' דזבחים צ"ו ב' ד"ה בישל כו' וז"ל האגודה י"ל היאך מיתוקמא הך בעיא דאי בכלי שכולו חם ומיבעיא ליה אי מפעפע בכל הכלי או לא א"כ מאי פשיט ליה מדם מה ענין דם אצל בעיא שלו הא בכיוצא בדם כגון שמקצת הכלי צונן פשיטא ליה דא"צ מריקה ושטיפה אלא מקום שבלע ופי' רשב"א כי שמע מפי ר"י כי בישולו מפעפע במקצת ומתפשט מעט יותר ממקום בישולו הלכך החמירה תורה בו לעשות מריקה ושטיפה בכל הכלי מתוך הוראת ר"י למדתי שבכלי שכולו חם מעמידו והיה סובר שאינו מתפשט בכל הכלי שפ"א בישלו בשר בקדירה ונפל מעט חלב על דופני הקדירה מבחוץ שאינו נפל מבפנים היה ברוטב ובחתיכה ס' לבטל החלב ואעפ"כ לא רצה ר"ת להתיר משום דאין החלב מתפשט בכל דופני הקדירה ואין ראוי לומר שכל הלחלוחית בדפנות מסייע לבטל נמצא שבמקום א' נפל הכל ועב דופנו באותו מקום נעשית נבילה וחוזר ואוסר כל הקדירה אם אין בו ס' לבטל שיעור דופני הקדירה ששם נפל החלב שבשיעור העובי צריך לשער דלא ידעינן כמה בלע קודם שנפל החלב ורשב"א היה נראה לו להתיר אך שלא רצה לעשות מפני הוראת הקדוש ר"י והיה נ"ל לדמות לב' קדירות אחד של בשר וא' של חלב שנוגעת זו בזו ולא שמענו מעולם האוסרו וכ' ר"ש בשעת הדחק כגון שבת ואורחים ולעני בדבר חשוב היה מתירו ועסמ"ק. והנה מה שדימה לב' קדירות לא נראה דסה"ת כתב טעם דב' קדירות שמותרין כמו ב' חתיכות בלא רוטב דאין מפעפע מזו לזו כמ"ש בפ' כ"ה (ק"ח) משא"כ בקדירה א' דדמי לחתיכה א' וחלב הוא דבר המפעפע כמש"ש וכמ"ש תוס' שם. ומ"ש רשב"א בשם ר"י כי מתפשט מעמט יותר כו'. בזה תירץ הקושיא הנ"ל כי ודאי בצונן אין מתפשט יותר אבל דם שנפל על הבגד ידוע שמתפשט קצת יותר ודמי לכלי בחמין ואיבעיא ליה אי החמירה תורה בקדשים או לא ורצה לפשוט לו מדם. ובזה מתורץ קושית תוס' ד"ה הנ"ל מאי קמיבעיא ליה אי מפעפע כו' א"כ כו'. דבאמת ידע שאין מתפשט בכל הכלי רק בקדשים איבעיא ליה אם החמירה תורה הואיל ומתפשט מעט דבשלמא אי אין מתפשט כלל ודאי אין סברא להחמיר כלל בקדשים מבשאר איסורים וזה שחידש ר"י שמתפשט מעט כו' (ע"כ):

כז

ודוקא כו'. דאין הקדירה עצמה נ"נ כמ"ש בס' שקדם:

כח

כדלקמן סי' צ"ח גבי כף. ר"ל בסי' צ"ח ס"ה דמחלק שם בין ישן לחדש ע"ש:

כט

נהגו העולם כו'. דחיישינן שמא עלה אח"כ פ"א רתיחת הקדירה לאותו מקצת הקדירה שנאסרה. או"ה. והיינו בקדירה ישנה וב"י ואין בתבשיל ס' פעמים ס' נגד הטיפה. ש"ך ופשוט כנ"ל וכן אם אינו ב"י כמ"ש סי' צ"ד ס"ד. ודוקא שהקדירה מגולה אבל מכוסה כל הקדירה כאלו נגד הרוטב כמש"ל ס"ב. פר"ח. ועם ועם כ"ז כ' ש"ך ופר"ח בשם האחרונים להתיר ע"י צינון כמ"ש בס' שקדם:

ל

ואז כו'. כיון שאינו נכנס הטיפה בקדירה כלל:

לא

ואז הקדירה כו'. וכן בס' שקדם דהתורה העידה על כ"ח כו' אבל התבשיל מותר ממ"נ אם מפעפע מפעפע בכל הקדירה וא"ל נתבטל כנ"ל ועש"ך:

לב

ויערה מיד. כיון שא"י מידי דופיו פליט מעט מעט כמ"ש תוס' בחולין ח' א' סד"ה שליבנה והרא"ש בע"ז פ"ה סל"ד לכן יערה מיד שלא יפליט יותר. או"ה:

לג

ואם בישל כו'. דלא ידעינן כמה נפיק מהטיפה בפעם ראשון וכמ"ש בפג"ה (צ"ז ב'):

לד

יש מי כו'. וכמ"ש מרדכי בשם ראב"ן דלא אמרינן בבלוע חנ"נ כלל ממ"ש בפג"ה (צ"ז ה') ופכ"ה קדירה שבשל בה בשר כו' בנ"ט ואם איתא הרי הבלוע נעשה נבילה ולר' יהודה ה"ל מין במינו ואסור במשהו ואף לרבנן אינו בנ"ט אלא בששים ושם אמרינן דסמכינן אטעימה כמש"ש מאן טעים כו' וע"ל ס"א וכמ"ש ק"ח ב' חלב נבילה הוא וכ"כ בת"ה בשם רמב"ן וכמש"ל סי' צ"ח כ"ה ויש מי שאומר כו'
[וכמ"ש בטומאה ע"א ב' דטומאה בלועה לא מטמאה לטהרה בלועה ועבתה"ד סי' קפ"ג ועסי' צ"ד ס"ב] וסברא ראשונה ס"ל דנגד הרוטב שאני דלא אמרינן נ"נ כנ"ל והוא מצטרף עם ההיתר להשלים שיעור ס' כמ"ש צ"ז ב' אף ללישנא בתרא ועסי' צ"ח ס"ה בהג"ה:

לה

ולכן הקדירה כו'. כמ"ש בפ' כ"צ (ע"ו א') חם לתוך צונן קולף ולכן הקדירה אסורה והתבשיל מותר שהקדירה היא כ"ק וז"ש קדירה חמה דבצוננת הכל מותר אבל אם הוא אצל האש אז הוי כמו בכ"ר דאפילו בקדירה צוננת הכל אסור כמ"ש (שם) צונן לתוך חם כו' וכמש"ו למטה:

לו

אם נפסק כו'. תוס' בזבחים צ"ו א' בד"ה עירה כו' ע"ש ובירושלמי פ"ג דשבת ופ"ק דמעשרות הלכה ז' מהו לערות עם הקילוח ר' יונה ור' יוסי כו' וכמ"ש תוס' בפ"ג דשבת (מ' ב') להטעם דכ"ש אינו מבשל משום דהולך ומתקרר משא"כ באין הקילוח נפסק דהטיפה השניה אינה מנחת לראשונה להתקרר ואף דנזחל ע"ג הכירה הוי כמו מכ"ר כמ"ש בפ' כירה (שם) טול בכ"ש ותן ואע"ג דהאמבטי נמשכת מן היורה בקרקע אעפ"כ הוי ככלי ראשון ואין לדחות דחמי טבריא שאני שטבען בקרקע דא"כ למה הוצרך להוכיח שם דהא מעשה דרבי לאחר כו'. ת"ה שם:

לז

דאין עירוי כו'. והקדירה היא כ"ק כנ"ל:

לח

טיפה כו'. כמש"ל ס"ב דבניער או כיסה הוי כמו כולה בתוך הרוטב:

לט

מחבת כו'. כנ"ל ס"ב דבכיסה הוי כניער שהבל מתפשט בכולו וכאלו כולו בתוך הרוטב ובפ"ב דמכשירין מרחץ טמיאה כו' הברכה שבבית כו' ב' בריכות כו' ושם ספ"ה האשה שהיו ידיה כו' היו ידיה כו':

מ

אבל אם אין כו'. דאפי' בכלי ראשון ממש אינו מבשל ולא בולע אם אין היד סולדת כמ"ש בפ"ג דשבת (מ' ב') ובירושלמי שם ופ"ק דמעשרות הלכה ז' הכל מודים בכ"ש שהוא מותר מה בין כ"ר מה בין כ"ש א"ר יוסי ברבי בון כאן היד שולטת וכאן אין היד שולטת א"ר יונה כאן וכאן אין היד שולטת אלא כו':

מא

אשתי קדירות כו'. עתוס' ק"ח א' ד"ה טיפת כו' ואין מפעפע מחתיכה כו' וכתב סה"ת וכ"ש בשתי קדירות שהן אצל האש ונוגעות זו בזו ועהג"א ומרדכי שם:

מב

נר כו'. ר"ל בחלב שאינו מהותך שאין הטפה נופלת ע"י האור עצמו אלא מרתיחת וחמימת האור ואין עירוי אוסר אלא בקילוח כמ"ש בס' שקדם:

מג

אבל חלב כו'. ר"ל כמו נרות שלנו והחלב נוטף ע"י האור עצמו בכה"ג אף בהפסק קילוח אינה מתקררת כ"כ ואוסרת כמו עירוי דכ"ר ונ"ל ראיה לדבריו ממה שפריך בפ' כ"צ (ע"ו א') תנן נטף מרוטב כו' וס"ד בחרס צוננת ואע"ג דפסק הקילוח כמ"ש בתוס' דזבחים צ"ו א' בד"ה עירה כו' וכ' בתה"ד דכה"ג נקרא תשמישו ע"י האור כמ"ש תוס' בפ"א דחולין ח' א' ובסוף ע"ז בשם ריב"ם ע"ש ושם:

א

א) [סעיף א'] כזית בשר שנפל וכו' לאו דוקא אלא ה"ה פחות מכזית. ט"ז סוף סק"א. כנה"ג בהגה"ע או' א' פר"ת או' א' לה"פ או' א' שו"ג סוף או' א' זב"צ או' א.

א

ב) שם. טועם העכו"ם הקדרה וכו' הגה. ועיין לקמן סי' צ"ח דאין אנו נוהגין לסמוך אטעימת עכו"ם ובעינן ס' בכל ענין. וכ"כ שם הט"ז דאנו לא ק"ל כן אלא בכ"מ בעינן ס' נגד הבשר ואז שרי. לה"פ או' ב' בל"י או' א' הל"פ בסעי' א' חכ"א כלל מ"ד או' א' בי"צ ח"א או' א' ערוך השלחן סוף או' א' וכ"ה מנהג הספרדים ג"כ כדברי מור"ם ז"ל שאין סומכין אטעימת עכו"ם ומשערין בכל האיסורין בס' וכ"כ השו"ג או' ג' זב"צ או' ב' בן א"ח פ' קרח או' א' וע"כ לא הארכנו בזה בענין קפילא ובענין קדם וסילק דבלא"ה משערין בס'.

א

ג) שם. אלא א"כ יש בו ס' היינו להתיר החלב אבל החתיכה עצמה אסורה לפי שבלעה חלב ונעשית נבילה וכמ"ש מקודם ואותה חתיכה אסורה.

א

ד) [סעיף ב'] נפל חלב לתוך קדרה של בשר טועמין החתיכה וכו' ואם יש בחתיכה מטעימת חלב נאסרה אותה החתיכה. והא דאיתא לקמן בסי' ק"ה סעי' ד' דסגי בנטילת מקום כתב רש"ל דהכא מיירי באיסור צלול ושם איירי באיסור עב שאינו מתפשט. ט"ז סק"ג. ש"ך סק"ג. באה"ג. ועיין באחרונים שתירצו עוד תירוצים אחרים.

א

ה) שם. נפל חלב לתוך קדרה של בשר טועמין החתיכה וכו' זה מיירי שנפלה הטיפה על החתיכה אחת חוץ לרוטב דאי בתוך הרוטב ודאי כל מה שבקדרה מצטרף לבטל הטיפה. ט"ז סק"ב. ובענין נפלה על החתיכה איכא פלוגתא בזה רש"י ור"י דלר"י דוקא שכל החתיכה חוץ לרוטב כגון שהחתיכה שתחתיה קצתה חוץ לרוטב וזו מונחת עליה דכולה חוץ לרוטב אבל אם מקצתה ברוטב הרתיחה מערבת הטעם בכל הקדרה והכל מצטרף לבטל החלב. ולרש"י אפי' מקצתה ברוטב אין הכל מצטרף לבטל החלב כמ"ש בטור וב"י יעו"ש ובש"ע כאן לא גילה דעתו אי ס"ל כרש"י או כר"י רק בסי' ק"ה סעי' ד' הביא דברי רש"י ור"י ולא הכריע משמע דחושש לב' הסברות וגם מור"ם ז"ל בהגה לא גילה דעתו אי ס"ל כרש"י או כר"י ומשמע דמספקא ליה כמ"ש הש"ך סק"ו יעו"ש. ולענין דינא כתב זב"צ או' ה' דצריך להחמיר כחומרת שניהם רש"י ור"י והוא דאם החתיכה כולה חוץ לרוטב וכגון שהחתיכה שתחתיה מקצתה חוץ לרוטב ונפל עליה טיפת חלב זהו אם יש באותה חתיכה ס' לבטל החלב הכל מותר החתיכה והקדרה ואם אין ס' באותה חתיכה לבטל החלב אותה החתיכה דוקא אסורה לבדה וכל מה שיש בקדרה שאר החתיכות והרוטב והמרק הכל מותר וזהו אליבא דכ"ע בין לר"י בין לרש"י ז"ל. ואם החתיכה מקצתה תוך הרוטב ומקצתה חוץ לרוטב בהא פסקינן כרש"י דאם אין ס' באותה חתיכה לבטל החלב אותה חתיכה אסורה ואין שאר מה שבקדרה מצטרף עמה לבטל החלב ואם אין ס' בכל הקדרה לבטל החלב אסורה כל הקדרה כחומרת ר"י ולא אמרינן דוקא אותה החתיכה אסורה ושאר הקדרה מותר כס' רש"י ז"ל לדעת הש"ך ודעמיה אלא כל הקדרה אסורה. ואם אין ס' באותה חתיכה שמקצתה תוך הרוטב לבטל החלב ויש ס' בכל הקדרה לבטל החלב בזה אמרינן דאותה חתיכה אסורה אבל שאר הקדרה מותר. ואם כל החתיכה תוך הרוטב ורק פניה עגולים ונפל עליה טיפת חלב בזה נקטינן דמצטרף כל הקדרה לבטל החלב ואם יש ס' בקדרה הכל מותר יעוש"ב.

א

ו) ויש עוד נפקותא אחרת בין רש"י ור"י ז"ל ונז' במש"ז או' ב' והוא שאם החתיכה היתה מקצתה חוץ לרוטב והטיפה נפלה תוך הרוטב ואין במה שבתוך הרוטב ס' לרש"י אין אותו המקצת שחוץ לרוטב מצטרף לס' ולר"י מצטרף ולפי פסק דלעיל דאזלינן לחומרא הכא נמי פסקינן לחומרא כרש"י ואין אותו מקצת מצטרף לס' זב"צ שם.

א

ז) שם. אבל אם ניער מתחילה ועד סוף וכו' זהו לשון הרמב"ם ומשמע דוקא בכה"ג שרי אבל בניער וכסה בתחלה ולא בסוף לא וכמ"ש בב"י אלא שהטור כתב על דברי הרמב"ם הנז' שא"צ רק שינער או יכסה מיד בשעת נפילה ואפי' פסק אח"כ מלנער מיד מתערב הטעם בכל מה שבקדרה ומצטרף כולו לבטל עכ"ל וכ"כ בהגה. אלא שמהר"י ן' חביב כתב לפרש גם בדעת הרמב"ם כן כדברי הטור והב"ד ב"י אבל משהביא בש"ע לשון הרמב"ם משמע דהכי ס"ל כמ"ש בב"י דדוקא בכה"ג שרי אבל בניער וכסה בתחלה ולא בסוף לא. ונ"מ לספרדים שקבלו עליהם פסק הש"ע דאין להתיר רק בניער או כיסה מתחלה ועד סוף. ומיהו א"צ לנער תמיד עד סוף הבישול אלא כיון שניער ג' או' ד' פעמים באופן שודאי נתערב האיסור סגי וכן אם כיסה איזה זמן באופן שנתערב האיסור סגי דהכי משמע לשון הגמ' דקאמר אימור לא ניער יפה יפה ולא כיסה יפה יפה משמע דכל שניער יפה או כיסה יפה שרי. וכ"כ זב"צ או' ו'.

א

ח) שם. וכן אם נפל לתוך המרק או לחתיכות ולא נודע לאיזה חתיכה נפל נוער את הקדרה וכו' גם זה לשון הרמב"ם וכתב עליו הטור ואיני מבין דבריו שאם החתיכות כולן בתוך הרוטב מה צריך לנער ואם אינם ברוטב מה מועיל ניעור שמנער אח"כ עכ"ל וזהו שכתב בהגה ויש חולקין וכו' וטעמא דהרמב"ם כתב ב"י שאעפ"י שנפל בתוך המרק צריך לנער כדי שיתערב יפה יפה וכ"ש כשנפל לחתיכות שבתוך המרק שהוא צריך לנער עכ"ד. ולפ"ז משמע שנפל לתוך המרק או לחתיכות שכולם בתוך המרק ואפ"ה צריך לנער כדי שיתערב החלב יפה. ועוד יש כמה פירושים שפירשו בזה הפו' ולענין דינא כתב זב"צ או' ז' דאם החתיכות בתוך הרוטב כיון דאנו קבלנו הוראת מרן ז"ל בעינן למיחש לס' מרן ז"ל ואף אם החתיכות כולם בתוך הרוטב צריך לנער את הקדרה כולה עד שישוב ויתערב הכל כמ"ש בב"י מיהו ה"ד לכתחלה אבל בדיעבד אם לא ניער את הקדרה אפ"ה מותר כיון שהם בתוך הרוטב. ואם החתיכות הם חוץ לרוטב או אפי' מקצתם חוץ לרוטב הדין הוא כסברת מור"ם ז"ל דאע"ג שלא נודע איזה חתיכה היא אותה שנפלה עליה הטיפה אפ"ה אין להתיר אם לא דאיכא ס' כנגד הטיפה בכל חתיכה וחתיכה ואי איכא חתיכה דלית בה ס' נגד הטיפה והיא כולה חוץ לרוטב או אפי' מקצתה היא אסורה והכל מותר יעו"ש.

א

ט) וכתב שם בהגה בזב"צ דהא דאמרינן דאי איכא חתיכה דלית בה ס' נגד הטיפה והיא כולה חוץ לרוטב וכו' היא אסורה והשאר הכל מותר היינו בלא ניער דאי ניער אח"כ כיון דנאסרה החתיכה משום דלית בה ס' נעשית נבילה מספק ואוסרת השאר עד ס' כנגדה עכ"ל ונראה דה"ד אם החתיכה כולה למעלה מן הרוטב אבל אם מקצתה בתוך הרוטב יש להכשיר השאר אפי' אם אין ס' כנגדה מכח ס"ס ספק אם נפל עליה חלב ואת"ל שנפל שמא הלכה כר"י שכתבנו לעיל או' ה' שאם מקצתה בתוך הרוטב הוי ככולה בתוך הרוטב ומצטרפת לבטל האיסור וכ"ש דלא נעשית נבילה יעו"ש. ובפלוגתא דרבוותא עבדינן ס"ס כמ"ש לקמן סי' ק"י בדיני ס"ס יעו"ש.

א

י) שם בבשר חיה ועוף שהוא מדרבנן אם נפלה טיפת חלב על חתיכה מהם צריך ס' באותה חתיכה לבטל החלב ודלא כמי שהורה דסגי ברוב. מהריק"ש בהגהו' על הש"ע. פר"ח או' י"א. לה"פ או' י"ד. בל"י או' ח' ברכ"י בשיו"ב או' א' ער"ה או' ג' זב"צ או' ח'.

א

יא) [סעיף ג'] כשנאסרה החתיכה מחמת החלב וכו' ואם מכירה משליכה והאחרות מותרות. כשיש ס' נגד החתיכה. ש"ך סק"ט. פר"ח או' יו"ד. לה"פ או' י"ג. בל"י או' ח' שפ"ד או' ט'.

א

יב) שם. ואם אינו מכירה הרוטב מותר. כשיש ס' בחתיכות וברוטב. ש"ך שם. לה"פ שם. בל"י שם. הל"פ בסעי' ג' שפ"ד שם. ור"ל כשיש ס' בחתיכות וברוטב כנגד החתיכה האסורה הרוטב מותר ושאר החתיכות אסורות מספק לפי שאין אנו יודעין אותה החתיכה האסורה אבל אם יש חתיכות שאין להסתפק בהם באותה חתיכה כגון שאותה חתיכה האסורה יש בה עצם וכדומה ואלו אין בהם שרו כיון שיש ס' נגד אותה חתיכה האסורה.

א

יג) שם. וכל החתיכות אסורות אם חתיכת האיסור ראויה להתכבד. דק"ל לקמן רסי' ק"א (סעי' ב') דבשר בחלב הוי איסור מחמת עצמו ואם היא ראויה להתכבד לא בטיל באלף ואם אינה ראויה להתכבד בטלה ברוב כדלקמן סי' ק"ט. יעו"ש. ש"ך שם. פר"ח או' י"א. לה"פ שם. בל"י שם. שפ"ד שם. חו"ד או' ו' ערוך השלחן או' ך' זב"צ או' ט'.

א

יד) שם. וכל החתיכות אסורות אם חתיכת האיסור ראויה להתכבד. והיינו אם אותם החתיכות ראויות להתכבד אבל אם יש חתיכה שאינה ראויה להתכבד אותה החתיכה מותרת ממ"נ. שפ"ד שם ובמש"ז או' ח' ערוך השלחן שם. זב"צ שם.

א

טו) [סעיף ד'] לא אמרו חתיכה עצמה נעשית נבילה אלא בבשר בחלב וכו' והטעם כתבו הפו' משום דבשר וחלב כל חד באפיה נפשיה שרי וכי איתנהו בהדי הדדי אסור הלכך הבשר עצמו נעשה איסור משא"כ בשאר איסורים. ש"ך סק"י. פר"ח או' י"ב. לה"פ או' ט"ו כריתי או' י"א. שפ"ד או' יו"ד.

א

טז) שם. לא אמרו חתיכה עצמה נעשית נבילה אלא בבשר בחלב וכו' הגה. וי"א דאמרינן בכל האיסורים חנ"נ וכן המנהג פשוט וכו' והנה במ"ש וכן המנהג פשוט וכו' הוא למקומם דבמקומנו נהגו כפסק הש"ע דאין חנ"נ כ"א בבשר בחלב אלא שהאשכנזים תפשו כמ"ד דחנ"נ אפי' בשאר איסורים. כנה"ג בהגב"י או' מ' וכן הסכים הפר"ת או' י"א כדברי הש"ע והשיג על הפר"ח יעו"ש וכ"כ השו"ג סוף או' ט"ו דאנן בתר מרן גרירנן דלא כפר"ח. וכ"כ זב"צ או' יו"ד וכתב וכן נוהגין בעיר בגדאד יע"א.

א

טוב) שם. כגון כזית חלב שנבלע בחתיכה וכו' ודוקא חלב שנבלע בחתיכת בשר אבל חלב בגבינה א"נ רוטב נבילה בגבינה הו"ל בשר בחלב שהרי גם בחלב ונבילה לוקין אבישול שלהן עם חלב כדפסק הרמב"ם פ"ט מהמ"א. ב"ח. כנה"ג בהגה"ט או' י"ד. שפ"ד סוף או' יו"ד. זכ"ל חי"ד או' ב' על סעי' זה. ער"ה סי' צ"ד או' יו"ד. וכ"כ לעיל סי' פ"ז או' י"ט ואו' ך'.

א

חי) ואפי' בבשר בחלב לא אמרינן חתיכה עצמה נעשית נבילה כ"א בבשר שנתערב עם החלב אבל אם נתערב בשר בחלב ונפלו לתוך קטניות מבושל או דבר אחר לא אמרינן שהקטניות כולן נעשו נבילה לשער בהם בכולם (אלא כנגד בשר וחלב האסור שנפל לתוכן) דדוקא הבשר עם החלב שזהו איסור בהתערבם יחד אמרינן שחתיכה עצמה נעשית נבילה לפי שהיא גוף האיסור אבל לא בדבר אחר. מהריק"ש בהגהו' על הש"ע. פר"ת סי' צ"ד סוף או' ו' ברכ"י בשיו"ב או' ו' ער"ה בסי' זה או' ז' ובסי' צ"ד או' יו"ד. מיהו ממ"ש ב"י ססי' ק"ג ובש"ע שם סעי' ז' דקדרה שהיא בלועה מבשר וחלב וכו' וקודם שעבר לילה א' הוחמו בה מים חשיבא בת יומא וכו' ור"ל שאותו המים נעשו כנבלה וכמ"ש הט"ז והש"ך שם משמע דה"ה דאם הבשר והחלב הנאסר נתערב אח"כ בבצלים או בקטניות ואין בהם ס' כנגד בשר בחלב נעשו הכל נבלה ואם נפלו לתבשיל אחר צריך ס' כנגד כל הבצלים או הקטניות דנעשו נבילה וכמ"ש הפר"ח והפר"ת שם אלא שהם השיגו על דברי הש"ע הנז' וס"ל דלא הוי נבילה יעו"ש ולענין דינא יש להחמיר כדברי מרן ומור"ם ז"ל שם שמסכים לדבריו ובהפ"מ או לכבוד שבת יש לסמוך על דברי המתירים. כיון שיש מתירים וגם יש שהשיגו על דברי הש"ע כנז' וכ"פ זב"צ או' י"ב. והיינו אם נפל חתיכת בשר בחלב לתוך התבשיל שיש בו בצלים וקטניות וכדומה ולא היה שם ס' כנגד חתיכת בשר ההוא שנעשה נבילה ונאסרו ואח"כ נפלו אותם הקטניות או הבצלים לתבשיל אחר לא בעינן ס' כנגד כל הקטניות או הבצלים אלא כנגד חתיכת בשר ההוא שבלעו ממנה ואם לא נפלו כולם לתבשיל אחר אלא מעט מהם אז חשבינן כמה היה בשר האסור וכמה היה קטניות דרך משל שהיו הקטניות ארבעים דראה"ם והבשר האסור עשרה דראה"ם נמצא כל ד' דראה"ם קטניות בלעו דרהם א' מן הבשר האסור ואם נפל ד' דרה"ם מאלו הקטניות לתבשיל אחר אם אנחנו אומרים נעשו נבלה צריך ס' כנגד ד' דרה"ם ואם אנחנו אומרים לא נעשו נבילה א"צ ס' רק כנגד דרה"ם א' שבלעו מן האיסור.

א

יט) שם. ואז אפי' חתיכה עצמה חוזרת להיות מותרת. אמנם לקמן סי' ק"ו סעי' א' כתב דהחתיכה עצמה אסורה לפי שאיסור שבה אינו נפלט ממנה לגמרי. וכן הסכים מור"ם בהגה שם. וכן הסכים הט"ז סק"י. וכ"כ הש"ך שם סק"א דכן הסכמת האחרונים. וכן הסכים הפר"ח בסי' זה או' י"ג ובסי' ק"ו או' ב' לה"פ או' ט"ז ובסי' ק"ו או' ב' זב"צ או' י"ג וכתב דהגם שתירצו דבריו זה אומר בכה וזה אומר בכה מ"מ העיקר הוא שהחתיכה אסורה.

א

ך) וזו היא לפי פסק הש"ע דלא אמרינן חנ"נ בשאר איסורים ואפ"ה החתיכה אסורה אבל לפי מ"ש הרב בהגה דאמרינן בכל האיסורים חנ"נ בלא"ה החתיכה אסורה. וכ"כ הפר"ח שם בסי' ק"ו. לה"פ שם סי' ק"ו.

א

כא) שם הגה. וי"א דאמרינן בכל האיסורים חנ"נ. ומ"מ לכ"ע אינו אלא מדרבנן כ"כ האגור בשם מהרא"י ומביאו ב"י. וכ"כ הר"ן דבשאר איסורים הוי מדרבנן. ט"ז ס"ק י"א ש"ך ס"ג י"ב. מיהו הכנה"ג בהגב"י או' ל"ח כתב דזוהי לסברת הר"ן אבל שאר הפו' דסוברים אף בשאר איסורים חנ"נ סוברים דהוי דאו' יעו"ש.

א

כב) שם בהגה. וכן המנהג פשוט וכו' היינו מנהג אשכנזים אבל מנהג הספרדים כפסק הש"ע דלא אמרינן חנ"נ רק בב"ח כמ"ש לעיל או' ט"ז יעו"ש.

א

כג) ואפי' באיסור דרבנן אמרינן חתיכה עצמה נ"נ. או"ה כלל כ"ד דין יו"ד. ט"ז ס"ק י"א. סולת למנחה שבסוף התו"ח כלל כ"ט דין ז' וכתב ודלא כהפר"ח. לה"פ או' י"ז. בל"י או' ט' קהלת יהודה בזה הסעי' וכתב שכן דעת מרן בב"י ססי' ק' וכ"כ הער"ה או' ו' והיינו לפסק הש"ע דלא אמרינן חנ"נ רק בב"ח כגון בשר חיה ועוף בחלב דהוי מדרבנן ולדברי מור"ם ז"ל בכל האיסורים. וי"א דבאיסור דרבנן כגון בשר חיה ועוף בחלב לא אמרינן חנ"נ. הרמב"ם פט"ו מהמ"א והביאו ב"י סי' צ"ט. וכן הסכים הפר"ח או' י"ז וכתב כי כ"ה דעת מרן ז"ל. פר"ת לקמן סי' צ"ט או' י"א. וא"כ כיון דרבו האוסרים ובדעת מרן פליגי יש להחמיר ולאסור רק בהפ"מ או בשעת הדחק או לכבוד שבת שא"א להכין אחר יש להקל.

א

כד) שם בהגה. ודוקא אם האסור דבוק בחתיכת היתר או שהחתיכה כולה חוץ לרוטב ונפל עליה איסור. פי' בעודו רותח נפל האיסור אבל אם תחלה נפלה לחלב צונן ואח"כ נפלה לתבשיל של בשר פשיטא שמהני הבשר עצמו עם שאר התבשיל לבטל החלב מאחר שלא נאסרה עד שתבא לתבשיל ואז מתחיל האיסור ומתחיל גם הביטול בכל מה שבקדרה. או"ה כלל כ"ח דין ג' ט"ז ס"ק י"ג. כנה"ג בהגב"י סוף או' מ' לה"פ או' י"ט. בל"י או' י"א. מש"ז או' י"ג. זב"צ או' ט"ו.

א

כה) ואפי' אם מגביה החתיכה שנפל עליה האיסור אח"כ לבדה לחוץ לגמרי בעוד שהיא רותחת ואפי' קודם שנודע מנפילת האיסור הואיל וניתרת החתיכה לאוכלה עם שאר התבשיל ע"כ לא תיאסר עוד מאיסור זה כלל כי הטעם מועט שנשאר בה שהוא פחות מס' אינה אוסרת. או"ה שם. ט"ז שם. כנה"ג שם. לה"פ שם. בל"י שם. זב"צ או' ט"ז.

א

כו) שם בהגה. ומ"מ יש להחמיר לאסור אותה חתיכה. זהו סברת הרב עצמו משום דמספקא ליה אי ק"ל כרש"י או כר"י אלא דלענין שאר הקדרה לא רצה להחמיר כיון דבלא"ה י"א דלא אמרינן חנ"נ רק בבשר בחלב. ש"ך ס"ק י"ג. לה"פ או' כ"א. בל"י או' י"ב.

א

כז) שם בהגה. וכל זה בשאר איסורים אבל בב"ח אעפ"י שאין האיסור דבוק ומקצת החתיכה תוך הרוטב אמרינן חנ"נ. והיינו בשניער אח"כ עד שנכנסה כולה לתוך הרוטב דאם לא כן לא נעשית נבילה לאסור שאר הקדרה. ש"ך ס"ק י"ג. פר"ח או' ט"ו. לה"פ או' כ"ג. שפ"ד או' י"ג. ולענין דינא כבר כתבנו לעיל או' ה' יעו"ש.

א

כח) שם בהגה. י"א דלא אמרינן חנ"נ אם נתערב איסור לח בהיתר לח ואח"כ נתערב הכל בהיתר אחר וכו' כלומר דדוקא כשנתערב איסור לח בהיתר יבש אמרינן חנ"נ מטעם חשיבות כי החתיכות איסור ניכר ומובדל הוא נ"נ אבל לא כשנתערב איסור לח בהיתר לח כגון יין נסך ליין כשר או חלב לשומן ואח"כ נתערב הכל להיתר אחר ואין חילוק בין אם ההיתר האחר לח או יבש. ש"ך ס"ק י"ד. פר"ח או' ט"ז. לה"פ או' כ"ד. בל"י או' ט"ו. שפ"ד או' י"ד. וטעמא דמילתא דבדבר לח וצלול לא שייך ביה בליעה אלא שנבלל ומתערב האיסור עם ההיתר יפה. פר"ח שם. לה"פ שם. בל"י שם. שפ"ד שם.

א

כט) שם בהגה. אבל לא בבשר בחלב. ר"ל אם נתבשל כזית בשר בחלב שאין בו ס' נגד הבשר נעשה כל החלב נבילה ואם נתערב בחלב אחר צריך ס' כנגדו. ער"ה או' ט' ור"ל דאם נתערב אותו חלב בחלב אחר בעינן ס' כנגד כל החלב ולא כנגד כזית בשר שנפל בתוכו. וכ"כ החו"ד בביאו' או' י"א.

א

ל) שם בהגה. ואם נתערב יבש ביבש לא אמרינן בשום איסור חנ"נ. פי' שלא בדרך בישול יחד דאז דינו דבטל האיסור ברוב ע"כ אם נתערב תחלה שלא ברוב א"צ אח"כ רוב נגד כל התערובות הראשון. אבל אם נתבשלו יחד ודאי אמרינן חתיכה עצמה נ"נ וצריך ס' בהיתר נגד כל החתיכה. ט"ז ס"ק ט"ז לה"פ או' כ"ו. בל"י או' ט"ז. חו"ד או' י"ב.

א

לא) והנה מצינו האי דינא אף ע"י בישול שבישל זית נבילה עם זית היתר בס' זיתי רוטב דרוטב מותר והבשר אסור חד בחד כמו יבש ביבש ואם נפל אח"כ עוד זית היתר גם החתיכות מותרות דלא נ"נ ביבש ומה"ט הרוטב מותר אף שאין ק"ך ברוטב דיבש ביבש לא נ"נ. מש"ז או' ט"ז.

א

לב) וחתיכה שנאסרה מחלב ונ"נ מה"ת ונתערב אח"כ יבש ביבש עם ב' חתיכות בעל ברוב מדרבנן ובתנאי שיהיה עכ"פ ס' בכולם נגד החלב דאל"כ איכא למיגזר שאם יבשלם יתן טעם. שפ"ד או' ט"ז. וית' עוד מזה לקמן סי' ק"ט סעי' א' וסעי' ב' ובדברינו לשם בס"ד.

א

לג) שם בהגה. ואם נתערב יבש ביבש לא אמרינן בשום איסור חנ"נ. כלומר בין בבשר בחלב בין בשאר איסורים אלא לעולם כל שניתוסף אח"כ היתר הוי כנתערב כן לכתחלה ודינו כדלקמן סי' ק"ט. ש"ך ס"ק ט"ז. כנה"ג בהגב"י או' מ"ג. לה"פ או' כ"ז. בל"י או' י"ז.

א

לד) ולענין מליחה אי אמרינן חנ"נ לדברי מור"ם ז"ל עיין לקמן סי' ק"ה או' קי"ד.

א

לה) דבר שנאסר בו כד"ק כגון מליחה וכיוצא אין בו דין חנ"נ כן הסכים הש"ך סי' כ"ב סק"י דלא כיש חולקים בזה. פר"ח בסי' זה או' י"ז. זב"צ או' כ"א.

א

לו) כמחלוקת. בדבר שצריך קליפה כך מחלוקת בדבר שצריך נטילה. כנה"ג בהגב"י או' מ"ז. וא"כ לדברי האומרים בדבר שצריך קליפה לא נ"נ ה"ה בדבר שצריך נטילה. וכ"פ זב"צ או' כ"ב. ונ"מ לשאר דברים דלענין מליחה ית' לקמן סי' ק"ה סעי' ט' דיש כמה חילוקים יעו"ש.

א

לז) שם בהגה. כלי הנאסר מבליעת איסור לא אמרינן ביה חנ"נ וכו' גם בזה יש כמה חלוקים כמ"ש לקמן סי' צ"ח סעי' ה' יעו"ש.

א

לח) [סעיף ה'] טיפת חלב שנפלה על הקדרה שאצל האש וכו' ומיירי אפי' צונן שנפל על הקדרה שאצל האש משום דתתאה גבר. ביה"ל סוף הסי' לה"פ או' כ"ט.

א

טל) שם. טיפת חלב שנפל על הקדרה שאצל האש וכו' ודוקא כשנופל באותו צד שאינו כנגד האש כמ"ש בסעי' שאח"ז יעו"ש.

א

מ) שם. טיפת חלב שנפלה על הקדרה וכו' וז"ל סמ"ק (הובא בטור וב"י) טיפה שנפלה על דופן הכלי מספקא לן בפ' דם חטאת אי מפעפע בכל הכלי אי לא הלכך כשנפלה נגד הרוטב ויש ברוטב ס' מן הטיפה מותר ממ"נ אי מפעפע בכל הכלי הרי נתבטל ואם אינו מפעפע בכל הכלי אז לא יאסר (משום דמסתמא מפעפע לפנים והוי כאלו נפלה בתבשיל. כך פי' ב"י) אבל בנפלה בריקן שמא מפעפע בדופן הקדרה עד סמוך לרוטב כ"כ שאין ס' מן הטיפה ונעשה אותו מקצת כלי נבילה וכשיערה התבשיל וכו' עכ"ל וע"פ הדברים האלה הם דברי המחבר אלא שקיצר בלשון. ש"ך ס"ק י"ח. פר"ח או' י"ח. לה"פ שם.

א

מא) שם. אם נפלה כנגד התבשיל א"צ אלא ס' כנגד הטיפה וכו' היינו להתיר התבשיל אבל הקדרה מ"מ אסורה ויערה מיד התבשיל בצד האחר וכמ"ש בהגה סעי' ו' ש"ך ס"ק י"ט. פר"ח או' י"ט. חו"ד או' י"ג. שפ"ד או' י"ט. חכ"א כלל מ"ה או' א'.

א

מב) ואם בשלו בקדרה זו תבשיל אחר דינו כמו בפעם הראשון. הגה לקמן סוף סעי' ו'. ור"ל דצריך ס' נגד מה שנפל בבישול הראשון חכ"א שם או' ב' ערוך השלחן או' מ"ה. זב"צ או' כ"ה. והיינו אם עדיין הוא בן יומו כנודע. ורש"ל פג"ה סי' ל"ד כתב אף הקדרה מותרת מן הדין לבשל בה בשר עוד אלא שלכתחלה אסור להשתמש בה אפי' בשר. והב"ד הט"ז ס"ק י"ז וכתב וכן נראה עיקר. לה"פ או' ל' מנ"י על התו"ח כלל נ"ו או' ד' בי"צ ח"ג בעמ"ז או' ה' ואפשר דבהפ"מ או בשעת הדחק דיש להקל.

א

מג) ומיהו אם כלי זה שנפל בו הטיפה הוא כלי שאין דרכו להשתמש בו דבר מועט (אלא ס' כנגד הטיפה) שרי לאשתמושי ביה לכתחלה דהא א"א לבא לידי נתינת טעם כמ"ש לקמן סי' צ"ט סעי' ז' פר"ח שם. לה"פ או' ל"א. מנ"י שם או' ה' וכתב דגם החולקים שם על הש"ע הכא מודים. וכ"כ החכ"א שם או' ג' זב"צ או' כ"ו.

א

מד) ואם לא היה בתבשיל ראשון ס' נגד הטיפה וא"כ נאסר התבשיל כולו ואוסר כל הקדרה וא"כ צריך בתבשיל השני ס' נגד כל הכלי ואין לך כלי שיהיה ס' בתוכו כנגד כל הכלי וא"כ כל התבשיל אסור. חכ"א שם או' ב' ופשוט דאי איכא בתבשיל הב' ס' פעמים ס' כנגד תבשיל הראשון כגון שתבשיל הראשון היה דבר מועט והכלי כ"כ גדול והתבשיל הב' הרבה עד שיש בו ס' פעמים ס' כנגד הראשון התבשיל מותר. זב"צ או' כ"ז.

א

מה) שם. ואם נפלה במקום הריקן והיא מפעפעת וכו' פי' אפשר שתפעפע ויש לחוש לזה. ט"ז ס"ק י"ח. ור"ל דאינו ודאי אלא מספקא לן כמ"ש לעיל או' מ' יעו"ש.

א

מו) שם. ואם יערה התבשיל דרך מקום הקדרה שנאסר הרי יאסר התבשיל וכו' ומיירי כשאין בתבשיל ס' כנגד אותו מקום הריקן דהיינו ס' פעמים ס"א פחות מעט נגד הטיפה לפי שהטיפה אסרה עד ס' פחות מעט א"כ עם הטיפה יש ס"א פחות מעט אבל אם יש ס' כנגד מקום הריקן דהיינו ששים פעמים ס"א פחות מעט כנגד הטיפה התבשיל מותר. ש"ך ס"ק ך' פר"ח או' ך' לה"פ או' ל"א. בל"י או' ך' מנ"י שם או' ו' חכ"א שם או' ה' בי"צ ח"ג או' ב' זב"צ או' כ"ח. והגם דיש ס' פעמים ס"א פחות מעט כנגד הטיפה מ"מ אין לערות התבשיל דרך אותו מקום הקדרה דאין לבטל איסור לכתחלה ואפי' בקדרה חדשה נראה דאסור לערות דרך שם לכתחלה. ש"ך שם. לה"פ שם. בל"י שם. זב"צ שם.

א

מז) ואם לא היה בתבשיל הראשון ס' פעמים ס"א פחות מעט ועירה התבשיל דרך המקום הקדרה הנאסר ונאסר התבשיל כנז' מ"מ אם חזרו ובשלו בתוך הקדרה תבשיל אחר (בתוך מעל"ע) ובאותו תבשיל הוא ס' פעמים ס"א פחות מעט נגד הטיפה מותר ואף דאיכא למימר כיון דהתבשיל ראשון נאסר א"כ נעשה כל הבלוע בקדרה איסור מתבשיל ראשון שנאסר ונעשה נבילה וצריך שוב ס' נגד כל הקדרה מ"מ כיון דהא דאסרינן התבשיל הראשון הוא חומרא גדולה ורבו המתירין רק שנהגו לאסור א"כ פשיטא דאין להחמיר יותר ולומר בבלוע בכלים חנ"נ באיסור כזה. מנ"י שם או' ז' חכ"א שם. זב"צ או' כ"ט.

א

מח) שם. וזהו תקנתו שיניחנה כך וכו' עד שתצטנן. אבל לא מהני שינקוב הכלי מתחת דחיישינן שמא יגע הרוטב בדופן שנאסר ע"י נענוע. ומשמע נמי דלא מועיל שיערה מיד בצד האחר דשמא ינענע הקדרה. ש"ך ס"ק כ"א. פר"ח או' כ"א. לה"פ או' ל"ד. בל"י או' כ"א. כריתי או' כ"א. חו"ד או' ט"ו. חכ"א שם או' ה' בי"צ ח"ג בעמ"ז או' י"ב. זב"צ או' ל' ועיין לקמן או' ע"ג.

א

מט) הא דשרינן בנפלה שלא כנגד הרוטב דיניחנה עד שתצטנן ומותר ה"ד אי איכא ס' כנגד הטיפה אבל אי ליכא ס' כנגד הטיפה התבשיל אסור דחיישינן שמא פעפעה הטיפה למקום הרוטב או שהרוטב פעפע למעלה למקום נפילתם ונאסר התבשיל. פר"ת או' י"ג. זב"צ או' ל"א.

א

נ) שם הגה. ודוקא אם הקדרה ישנה אבל אם היא חדשה בכל ענין א"צ ס' רק נגד הטיפה וכו' וה"ה אם אינה בת יומה דינה כחדשה כמ"ש לקמן סי' צ"ח סעי' ה' וכ"כ הש"ך ס"ק כ"ב. פר"ח או' כ"ב. לה"פ או' ל"ה. בל"י או' כ"ב. כריתי או' כ"ב. חו"ד או' ט"ז. חכ"א שם או' ו' בי"צ ח"ג או' ג'.

א

נא) ומ"מ אם היתה הקדרה בתחלה מליאה רוטב ונצטמקה ע"י רתיחות ואח"כ נפל טיפה לא שייך חדשה משום דהקדרה בלעה קודם נפילת הטיפה והגם דאפשר דאין המורה צריך לישאל ע"ז מ"מ אם אירע כך הדין דין אמת. שפ"ד או' כ"ג. זב"צ או' ל"ג.

א

בנ) ודע דכל זה מיירי בקדרה מגולה אבל אם בעת נפילת הטיפה היתה מכוסה לא שאני לן בין נפלה נגד התבשיל לנפלה במקום ריקם ובכל גוונא בס' נגד הטיפה סגי ממ"נ שאם אין הטיפה מפעפעת בפנים אינו אוסר ואם מפעפעת ונכנסת לפנים כיון שהקדרה מכוסה ההבל עולה מהשולים לפיה ומערב הטיפה בכל הקדרה ומתבטלת בס'. פר"ח או' כ"ג. פר"ת או' י"ד. סול"מ שבסוף התו"ח כלל נ"ה דין ב' לה"פ או' ל"ו. כריתי או' כ"ג. ביאור הגר"א או' כ"ט. חכ"א שם. זב"צ או' ל"ד.

א

גנ) ואם היתה מגולה אם כיסה תיכף ומיד ג"כ דינא כנפלה נגד הרוטב שהרתיחה עולה. פר"ת שם. זב"צ שם.

א

דנ) וכל זה הוא דוקא אם היד סולדת במקום הנפילה אבל אם אין הי"ס במקום נפילת הטיפה הכל מותר. חו"ד או' י"ז. זב"צ או' ל"ה.

א

הנ) שם בהגה. כדלקמן סי' צ"ד גבי כף. ט"ס הוא וצ"ל סי' צ"ח סעי' ה' גבי כף. וכ"ה בלבוש.

א

ונ) [סעיף ו'] נהגו העולם לאסור כשנפלה על הדופן שלא כנגד הרוטב. פי' ואפי' יש ס' בתבשיל נגד הטיפה ולא מהני אפי' להניחה עד שתצטנן. ט"ז ס"ק ך' אמנם הש"ך ס"ק כ"ד כתב בשם מהרא"י דנוהגין להתיר ע"י צינון כמ"ש בסעי' ה' וכתב שכן כתב ג"כ רש"ל באו"ש ובספרו פג"ה סי' ל"ז. וכן הסכים הפר"ח או' כ"ד. לה"פ או' ל"ז. בל"י או' כ"ד. ומ"מ העולם נוהגין (ר"ל להקל בצינון) דוקא בהפ"מ וע"ש לא בענין אחר. שפ"ד או' כ"ד. ור"ל כמ"ש בסעי' ז' יעו"ש.

א

זנ) שם. נהגו העולם לאסור כשנפלה על הדופן שלא כנגד הרוטב. ודוקא בקדרה ישנה הוא דנוהגין לאסור כשנפל שלא כנגד הרוטב דחיישינן שמא עלה אח"כ פעם אחת רתיחת הקדרה ונגע לאותו מקצת דופן הקדרה שנאסרה אבל בקדרה חדשה ודאי דאם יש בתבשיל ס' נגד הטיפה דלא נהגו איסור דהא אפי' נגע בו אין כאן איסור וכן אפי' בקדרה ישנה שאינה בת יומה וכן אפי' בקדרה ישנה בת יומה ויש בתבשיל ס' פעמים ס"א פחות מעט נגד הטיפה בכל זה לא נהגו איסור והוא מותר לכ"ע ומ"מ ימתין עד שיצטנן. ש"ך ס"ק כ"ה. פר"ח שם. לה"פ שם. כריתי או' כ"ד. חו"ד או' י"ז. שפ"ד או' כ"ה. זב"צ או' ל"ז. וכ"ז למה שנהגו העולם לאסור וכבר כתבנו באו' הקודם דבהפ"מ וע"ש נוהגין העולם להקל כבסעי' ז' דאם יש ס' בתבשיל כנגד הטיפה אפי' בקדרה ישנה ובת יומה נוהגין להקל ע"י צינון.

א

חנ) ואם נפלה הטיפה בדופן הקדרה מבפנים למעלה מן הרוטב דינו כאלו נפלה מבחוץ שלא כנגד הרוטב והקדרה אסורה ואם ניער וכסה מיד ויש ס' כנגד הטיפה מותר. הרדב"ז ח"א סי' רכ"ג. ער"ה או' י"ב. זב"צ או' ל"ה.

א

טנ) שם. אבל אם נפלה כנגד האש מותר וכו' ואם האש אינו חזק כ"כ ולא קנח המקום שנפלה בו אסור אבל אם קנח אותו מיד מעט הנשאר האש שורפו ומותר. הרדב"ז שם. ער"ה או' י"א.

א

ס) שם. אבל אם נפל כנגד האש מותר שהאש שורפו וכו' פי' בעודנו עומד אצל האש אבל לאחר שסילקו אעפ"י שהוא רותח עדיין מ"מ אינו שורף ומייבש. ט"ז ס"ק כ"א. כנה"ג בהגה"ט או' כ"ד. לה"פ או' ל"ח. בל"י או' כ"ה. מש"ז או' כ"א. בי"צ ח"ג או' ד' זב"צ או' מ'.

א

סא) שם. שהאש שורפו וכו' ואפי' ליכא ס' כנגד הטיפה מפני שהאש שורפו ומייבשו. תו"ח כלל נ"ו דין ג' ב"ח. זכ"ל חי"ד או' ב' על סעי' זה. חכ"א כלל מ"ה או' ח' זב"צ או' ט"ל.

א

סב) שם הגה. ואז הקדרה נמי שרי. היינו בדיעבד אבל לכתחלה יש להחמיר ולאסור הקדרה. תו"ח שם. ש"ך ס"ק כ"ו. כנה"ג בהגב"י או' ס"א. לה"פ או' ט"ל. בל"י או' כ"ו. חו"ד או' י"ח. שפ"ד או' כ"ו. בי"צ שם. זב"צ או' מ"א.

א

סג) וראוי לקנח הטיפה שנפלה על הקדרה ואפי' נגד האש. רש"ל פג"ה סי' ל"ז בשם הגמ"ר. דמש"א דף שפ"א ע"א. כנה"ג שם.

א

סד) שם הגה. ואז הקדרה הוי אסורה אפי' יש ס' וכו' משום דחיישינן שמא לא פעפע הכל לפנים אלא נשאר משהו בדופן הקדרה. ש"ך ס"ק כ"ז. פר"ח או' כ"ה. לה"פ או' מ' בל"י או' כ"ז. בי"צ שם בעמ"ז או' כ"ו.

א

סה) ומיהו בעינן לשעורי כנגד כל הטיפה בשעת נפילה משום דלא ידעינן כמה נתמעטה. פר"ח שם. זב"צ או' מ"ג.

א

סו) ונראה דבכל מקום שהוזכר בסי' זה שהקדרה אסורה אם היא של מתכת ובא להגעילה לא מהני כשימלאנה מים וירתיחנה דא"כ צד החיצון לא נגעל אלא צריך להכניסה כולה ליורה. פ"ת או' ג' ומשמע דה"ד אם נפלה הטיפה מחוץ לקדרה אבל אם נפלה בפנים מהני כשימלאנה מים וירתיחנה דכבולעו כך פולטו.

א

סז) שם בהגה. ויערה מיד התבשיל ממנו בצד אחר וכו' ואל יניחנו להצטנן כך מאחר שנפלה כנגד הרוטב דשמא יפעפע יותר מכאן ואילך. או"ה כלל ל"א דין א' ש"ך ס"ק כ"ח. פר"ח או' כ"ו. לה"פ או' מ"א. בל"י או' כ"ח. חו"ד או' ך' שפ"ד או' כ"ח. ומיהו אם לא עירה מיד דיעבד ודאי שרי. שפ"ד שם.

א

סח) שם בהגה. ואם בשלו בקדרה תבשיל אחר דינו כמו בפעם הראשון. דלא ידעינן כמה נפיק מהטיפה בפעם ראשון. ביאור הגר"א או' ל"ג.

א

סט) שם בהגה. דינו כמו בפעם הראשון. וצריך ס' כנגד כל הטיפה. בל"י או' כ"ט. וכ"כ לעיל או' מ"ב יעו"ש.

א

ע) [סעיף ז'] יש מי שמתיר בשעת הדחק כגון בע"ש וכו' וה"ה לכל צורך גדול כגון לצורך אורחים או הפ"מ או לעני כפי ראות עיני המורה. תו"ח כלל נ"ו דין ב' ט"ז ס"ק כ"ב. ש"ך ס"ק כ"ט. כנה"ג בהגה"ט או' כ"ז. פר"ח או' כ"ז. לה"פ או' מ"ב. בל"י או' ל' שפ"ד או' כ"ט. חכ"א כלל מ"ה או' ז' בי"צ ח"ג או' ה' זב"צ או' מ"ד.

א

עא) ועני כל השנה ועשיר בע"ש שוים הם. מהר"י מינץ סי' ט"ו. כנה"ג שם. בל"י שם. זב"צ שם.

א

עב) ומ"מ המנהג לומר להם הטעם לזה מפני עניו ולזה מפני כבוד שבת כדי שלא יתמהו שלפעמים אוסר ולפעמים מתיר. מהר"י מינץ שם. ט"ז שם. כנה"ג שם. לה"פ שם. בל"י שם. חו"ד או' כ"א. מש"ז או' כ"ב. בי"צ שם בעמ"ז או' כ"ט. זב"צ או' מ"ה.

א

עג) שם. אפי' שלא כנגד הרוטב. ואז יניח עד שיצטנן וכמ"ש בסעי' ו' והיינו אם אפשר אבל אם צריך מיד לצורך אורחים וכה"ג א"צ להמתין עד שיצטנן אלא יערה בצד האחר. רש"ל פג"ה סי' ל"ז. ט"ז ס"ק כ"ג. ש"ך סק"ל. כנה"ג שם. פר"ח או' כ"ח. לה"פ או' מ"ד. בל"י או' ל"ב. כריתי או' כ"ה. חו"ד שם. שפ"ד או' כ"א ואו' ל' חכ"א שם. בי"צ שם בעמ"ז או' ל"ב. זב"צ או' מ"ז.

א

עד) שם. אפי' שלא כנגד האש ע"י ס' ומ"מ הקדרה אסורה דשמא לא מפעפע לפנים ואסור מקום הטיפה. רש"ל שם. ט"ז שם. לה"פ שם. בל"י שם. חו"ד שם.

א

עה) שם. ע"י ס' פי' בס' בתבשיל נגד הטיפה לחוד. ט"ז ס"ק כ"ד. לה"פ או' מ"ה. בל"י או' ל"ג. חו"ד שם. מש"ז או' כ"ד. חכ"א שם בי"צ שם או' ה'.

א

עו) ואם נפל טיפת חלב על הקדרה (שאינה בת יומא) עם מים אצל האש ובתוך מעל"ע (שנפלה הטיפה) בשלו בה בשר אפי' לא היה ס' במים נגד הטיפה מותר הבשר דאם לא עברה תחלה לתוך קדרה ג"כ בפעם השני לא תעבור ומותר הבשר בדיעבד ואפי' אם עוברת לפנים תחלה מ"מ אין בקדרה מן החלב אלא לפי שיעור המדומע במים דהא בהיתר לא חשבינן כל החתיכה כבליעה עצמה ונגד הדבר המועט ההוא מסתמא יש ס' בבשר. או"ה כלל ל"א דין ג' ט"ז שם. לה"פ שם. חו"ד או' כ"ב. חכ"א כלל מ"ה או' ד' בי"צ שם או' ז' וזהו כשנפלה מתחלה כנגד המים אבל אם נפלה מתחלה שלא כנגד המים ואח"כ בבישול הבשר הוא כנגד הרוטב בעינן ס' בבשר נגד הטיפה דמקודם לא עברה לפנים מחמת שהיה שלא כנגד הרוטב ועכשיו תעבור מחמת שהוא כנגד הרוטב והקדרה לא נאסרה מקודם דבחדשה מיירי. חו"ד שם. בי"צ שם.

א

עז) וכן אם נפל כזית חלב לתוך קדרה של מים חדשה (או אינה בת יומא) ואח"כ בישל בשר בתוכה א"צ ס' אלא לפי שיעור המדומע. חו"ד שם. מש"ז סוף או' כ"ד. לב"ש בסופו בחי' דינים ליו"ד או' מ"ב. זב"צ או' נ"ב. ועיין לקמן סי' צ"ג או' ח'.

א

עח) אבל אם בשל מים בקדרה ישנה בת יומא ונפל בה כזית חלב ואין במים ס' כנגד החלב כל הקדרה נ"נ משום דהוי בשר בחלב ואם בשל בה אח"כ בין בשר בין חלב התבשיל אסור כמ"ש לקמן סי' צ"ח סעי' ה' יעו"ש ואפי' אם אח"כ בשל בה קטניות ג"כ התבשיל אסור דהקדרה נ"נ דלא ידעינן כמה בלע ואין לך במה שנתבשל בתוך הקדרה ס' כנגד הקדרה כנודע. זב"צ או' נ"ג. ועיין לעיל או' מ"ד.

א

עט) שם בהגה. ואם נשפך חלב או שאר איסור רותח ע"ג קרקע והעמידו עליו קדרה חמה וכו' לאפוקי צוננת דאפי' הקדרה מותרת. ש"ך ס"ק ל"א. כנה"ג בהגב"י או' פ"ה. לה"פ או' מ"ו בל"י או' ל"ד. חו"ד או' כ"ג. שפ"ד או' ל"א. ביאור הגר"א או' ל"ה. חכ"א שם או' י"ט. בי"צ ח"ד או' א' זב"צ או' נ"ד.

א

פ) שם בהגה. אם מה שנשפך אינו אצל האש וכו' דאם הוא אצל האש והוא חם פשיטא דהוי ככ"ר ועדיף מניה ואפי' העמידו עליו קדרה צוננת הכל אסור אפי' התבשיל. ש"ך ס"ק ל"ב. כנה"ג שם. פר"ח או' כ"ט לה"פ או' מ"ז. בל"י או' ל"ה. מנ"י על התו"ח כלל נ"ו או' ך' כריתי או' כ"ו. מש"ז או' כ"ה ובשפ"ד או' ל"ב. ביאור הגר"א שם. חכ"א שם או' י"ד. ומ"ש החו"ד בביאו' או' כ"א לחלוק על דברי הש"ך הנז' עי"ש בבינת אדם סי' מ"ב מ"ש לדחות דברי החו"ד וכתב וכבר פשטה הוראה זו של הש"ך ולא שמענו מעולם מי שחולק ע"ז יעו"ש. והב"ד זב"צ או' נ"ה.

א

פא) ומ"מ אם יש ספק אם יש ס' בקדרה נגד מה שזב דמותר מס"ס שמא היה ס' וספק שמא אינו מפעפע לפנים. חכ"א שם. זב"צ או' נ"ו.

א

פב) שם בהגה. ולכן הקדרה אסורה דבולע קצת והתבשיל מותר וכו' ואם הקדרה היא רותחת מחמת האש אפי' התבשיל אסור אם אין ס' נגד מה שתחתיו. רש"ל באו"ש ובספרו פג"ה סי' ל"ח. ומשמע שם דאפי' הנשפך הוא צונן אסור כיון שהקדרה מרתחת מחמת חום האש יעו"ש. ש"ך ס"ק ל"ג. כנה"ג שם. בל"י או' ל"ו. שפ"ד או' ל"ג. חכ"א שם או' ט"ו. בי"צ ח"ד או' א' זב"צ או' נ"ז.

א

פג) וכל זה מיירי שבאותו מקום ליכא אפר דאל"כ נעשה הרוטב שנשפך על האפר לפגם ואינו אוסר. מנ"י על התו"ח שם. חכ"א שם או' י"ז. ומ"מ אם זב הרבה והיה שם מעט אפר אין להקל והכל לפי הענין בשגם דגוף הדין אם אפר פוגם אינו מוסכם אליבא דכ"ע לכן אין להקל כ"א לצורך גדול. חכ"א שם. זב"צ או' נ"ט.

א

פד) שם לא ראה בשעה שזב אלא שמצא שקרקע הכירה הוא לח מקדרה זו לזו אבל אינו יודע אם נגע בקדרה אחרת או לא וגם אינו יודע כמה זב אפי' שניהם עומדים אצל האש מותר דהוי ס"ס ספק שמא לא הגיע עד הקדרה השנית ואת"ל שנגע שמא היה ס' ופשיטא דלא מחזקינן איסור אם לא ראה כלל שזב. חכ"א שם או' י"ח. זב"צ או' ס'.

א

פה) שם בהגה. ואם לא נפסק הוי כעירוי וכו' כלומר דלא אמרינן שנתקרר כיון שנזחל ע"ג הכירה. ש"ך ס"ק ל"ד. פר"ח או' ל"א. לה"פ או' נ"א. שפ"ד או' ל"ד. חו"ד או' כ"ו.

א

פו) שם בהגה. והתבשיל שבתוכה שרי דאין עירוי אוסר רק כד"ק. ולכן אפי' יש בקדרה תבשיל דשייך ביה קליפה א"צ לקלפו דהקדרה הוי כמו קליפה. ש"ך ס"ק ל"ה. לה"פ או' נ"א. בל"י או' ל"ז. חו"ד או' כ"ז. שפ"ד או' ל"ה. ביאור הגר"א או' ל"ז. זב"צ או' ס"ב.

א

פז) שם בהגה. דאין עירוי אוסר רק כד"ק. וא"כ מ"ש והקדרה הצוננת נאסרה וכו' היינו בכד"ק. וא"כ אם בשל בה בתוך מעל"ע קודם הגעלה בדיעבד בהפ"מ יש להכשיר כמ"ש לעיל סי' צ"א או' כ"ט יעו"ש.

א

חפ) שם בהגה. אבל אם הקדרה היא חמה וכו' אפי' וכו' אפי' הקלוח הוא צונן הכל אסור דתתאה גבר והוי כצונן לתוך חם דכולו אסור. ול"ד למ"ש לקמן סי' ק"ה סעי' ג' בהגה דאם הניח היתר ואיסור זה אצל זה ואחד מהן צונן דסגי בקליפה דהכא כיון שבא הקלוח מלמעלה הוי כמו עילאה. א"נ כיון שהקדרה עומד במקומו חשוב תתאה. א"נ הכא מקלח על הקדרה כמ"ש הב"ח ססי' צ"א. ש"ך ס"ק ל"ו. שפ"ד או' ל"ו. ומיהו ה"ד כשמקלח על הקדרה אבל אם החלב זב עד תחת הקדרה של בשר החלב יש לו דין תתאה גבר ואינו אוסר התבשיל שבקדרה. פר"ח או' ל"ב. לה"פ או' נ"ב. בל"י או' ל"ח. חכ"א שם או' י"ג וכתב אבל הקדרה אסורה משום קליפה.

א

טפ) ונראה דאם המקום שתחת הקדרה הוא חם שהיס"ב ונפל שם חלב צונן תחת הקדרה אסור התבשיל עד דאיכא ס' נגד מה שתחת הקדרה דכיון דהקדרה חמה וגם המקום שתחתיה חם לא אמרינן בזה דין תתאה צונן. וכ"מ בהבל"י שם.

א

צ) שם בהגה. טפה הנופלת ע"ג כיסוי קדרה דינה כנפלה ע"ג קדרה נגד הרוטב. ושרי ע"י ס' והכיסוי לעולם אסור כמו הקדרה. תו"ח כלל נ"ו דין ד' ומיהו יש הפרש בכיסוי מן הקדרה שנפל עליה כנגד הרוטב דהגם דהקדרה אסורה מ"מ אם בישל בה פעם אחרת אם יש ס' בתבשיל הב' נגד הטיפה התבשיל מותר כמ"ש לעיל בהגה סעי' ו' אבל בכיסוי חיישינן שמא לא עלתה הרתיחה כלל ונעשה נבילה ואם בישל בו פעם אחרת צריך ס' כנגד כל הכיסוי. מש"ז או' כ"ח זב"צ או' ס"ז.

א

צא) שם בהגה דינה כנפלה ע"ג קדרה נגד הרוטב. והטעם שהכיסוי הוא כמו ניעור ומעלה רתיחה ומיד נתבטל כדין נפלה בקדרה נגד הרוטב ולכן אפי' שהה שוב הכיסוי על הקדרה מותר ע"י ס' נגד הטפה. מנ"י על התו"ח שם או' י"ב. ורש"ל פכ"ה סי' מ"ו חולק על דברי מור"ם הנז' וכתב כי אין הרוטב מצטרף לבטל הטפה וא"כ נעשה הכיסוי נבילה אם אין בו ס' לבטל הטפה והסכים עמו הט"ז ס"ק כ"ח. אמנם המנ"י שם כתב על דברי רש"ל הנז' דאילו ראה דברי הש"ד ואו"ה שכתבו כן להדיא בודאי לא היה חולק עליהם בלא ראיה מספקת וע"כ סיים המנ"י שם דאין להחמיר נגד פסק מור"ם ז"ל. וכן הפר"ח או' ל"ג הסכים כדברי מור"ם הנז' ודלא כרש"ל והט"ז. לה"פ או' נ"ג. כריתי או' כ"ט. מש"ז או' כ"ח. חכ"א שם או' ט' בית יעקב בתשו' ססי' ל"ז. פ"ת או' ה' זב"צ או' ס"ו. מיהו דעת הבל"י סוף או' ט"ל להחמיר כדברי הט"ז. וכ"ה דעת החו"ד או' כ"ט. בי"צ סי' צ"ג ח"ב או' ב' וע"כ נראה דבהפסד מועט יש להחמיר אבל בהפ"מ או בשעת הדחק יש להכשיר כדברי מור"ם ז"ל ודעמיה. והיינו באיסור דאו' אבל באיסור דרבנן גם הט"ז שם כתב דיש להקל.

א

צב) שם בהגה. והוא שהתחיל הקדרה להרתיח וכו' ואם לא התחיל להרתיח ונפל על הכיסוי לא נאסר מה שבקדרה כלל אף אם אין בו ס' דעדיין הוי כצונן ואינו מפעפע למה שבקדרה. תו"ח שם. ש"ך ס"ק ל"ז. פר"ח או' ל"ד. לה"פ שם. בל"י שם. חכ"א שם. זב"צ או' ס"ח. והכיסוי אם היס"ב נאסר ואז לא סגי ליה בהדחה בעלמא. פר"ח שם. לה"פ שם. בל"י שם. חכ"א שם. אבל אם אין היס"ב סגי בהדחה. חכ"א שם.

א

צג) [סעיף ח'] מחבת של חלב שנתנו בכירה תחת קש"ב הזיעה עולה ונבלע בקדרה ואוסרתה. וגם המחבת אסורה שהזיעה נאסרה ואוסרתה. פר"ת או' ט"ז. מש"ז או' כ"ט. דגמ"ר על סעי' זה. ומיהו אם המחבת כ"כ קטנה ביותר והכירה רחבה ביותר שאז מלהב החש לכל שולי הקדרה ושורפת כל הזיעה העולה מהמחבת הוי כדין טיפה שנפלה כנגד האש שאפי' הקדרה מותרת. פר"ת שם. מיהו בתשו' פרי הארץ ח"ב סי' י"ד האריך בזה והסכים דהמחבת אינה נאסרת יעו"ש והב"ד הער"ה או' י"ד ומשמע דמסכים לדבריו. וכ"מ מדברי הש"ע והתו"ח כלל נ"ו דין ח' שכתב ג"כ כלשון הש"ע שכתבו ונבלע בקדרה ואוסרתה משמע דוקא הקדרה ולא במחבת וע"כ המקיל לא הפסיד.

א

צד) אבל אם תלו בשר על קדרה של חלב שהיס"ב בזיעה במקום שנוגע בבשר הבשר והקדרה של חלב נאסרו. פרי הארץ שם. ער"ה שם.

א

צה) שם. הזיעה עולה ונבלע בקדרה ואוסרתה. ומיירי שיש חלב במחבת דבלא"ה לא היה ריח הכלי של חלב אוסר. תו"ח שם. ב"ח. כנה"ג בהגב"י או' ס"ט. וכשאין בו חלב אף אם הוא ב"י אינו אוסר קדרה העליונה. וכן אם בתחתונה יש מים יש להתיר העליונה דהוה נ"ט בר נ"ט דהתירא אבל אם המחבת התחתונה היא של איסור אוסרת העליונה דהוי נותן נ"ט בר נ"ט דאיסורא. מש"ז או' כ"ט. זב"צ או' ע"ג.

א

צו) שם הגה. ואם היה חלב במחבת בעינן ס' בתבשיל וכו' ואם יש ס' בתבשיל בקדרה העליונה נגד החלב שבתחתונה התבשיל מותר והקדרה אסורה כמו נפלה טפת חלב נגד הרוטב. מש"ז שם. זב"צ או' ע"ד.

א

צז) ואם יש ס' נגד חלב שבמחבת שרי ולא בעינן נגד כל הבלוע שבמחבת משום דבלוע הוי נ"ט בר נ"ט דהתירא אבל באיסורא צריך לשער נגד כל הכלי התחתונה. מש"ז שם. זב"צ שם.

א

צח) שם בהגה. וגם מיירי שהוא בקרוב כ"כ שהיד סולדת וכו' אבל אם אין היד סולדת בזיעה הכל שרי. היינו אם הקדרה צוננת בעינן יד סולדת מן הזיעה אבל אם הקדרה העליונה חמה הגם שאין היד סולדת אסורה. פסקים וכתבים סי' ק"ג. לבוש. מנ"י על התו"ח שם או' כ"ז. מש"ז שם. זב"צ או' ע"ה.

א

צט) ואם הקדרה העליונה היא צוננת והקדרה התחתונם היא ספק אם היד סולדת אם לאו מותר מן הספק ואין לאסור העליונה אלא א"כ יד סולדת בתחתונה בודאי. שו"ת ב"ח החדשות סי' כ"ד. ער"ה או' י"ד. חי' רע"ק. זב"צ או' ע"ו.

א

ק) שם בהגה. ולכן תולין בשר לייבש על קדירות של חלב ולא חיישינן לזיעה שעולה. מפני שהבשר הוא רחוק הרבה ממנו. לבוש. ויש ליזהר עכ"פ שירחצו הבשר היטב יפה יפה כי עכ"פ יש זיעה מחלב אלא כל שאין יס"ב אין נבלע ודבר דלאו אורחיה למיכליה בלא הדחה שרי כבסי' צ"א סעי' ב' בהגה וכ"ש בשר יבש ואם נתבשל כך בלא הדחה ותמיד היה עולה הזיעה מחלב אני חוכך לאסור כי א"א לשער בס' פר"מ או"ח בתחלתו עם השואל באו"ה שני סדר שני או' ל"ו. זב"צ או' ף'.

א

קא) שם בהגה. וכן אם המחבת מכוסה הכל שרי וכו' ואפי' יושבות זו ע"ג זו ממש ושניהם רותחים הוי כזו אצל זו והכל מותר ולא אמרינן שהעליון מכביד על התחתון ומפליטו. או"ה כלל ל"א דין י"ז. תו"ח כלל נ"ו דין ח'.

א

קב) שם בהגה. מידי דהוי אשתי קדירות נוגעות זו בזו דאין אוסרין וכו' ואפי' אם קדרה א' של בשר וא' של חלב או משאר איסורין כגון של ישראל ושל עכו"ם נוגעין זה בזה רותחין אצל האש מותר הכל בדיעבד המאכל והקדרה דאין טעם מפעפע מדופן לדופן וגם לא חיישינן שמא ניתז ניצוצות מזו לזו דלא מחזקינן איסורא. או"ה שם דין ט"ז. כנה"ג בהגב"י או' ע"א. ואפי' אם הזיעו שניהם מותרות. מש"ז או' כ"ט. זב"צ או' ע"ח. ומשום ריח מזו לזו נמי ליכא למיחש אפי' אם שתיהן מגולות. או"ה שם. כנה"ג שם או' ע"ב.

א

קג) שם בהגה. מידי דהוי אשתי קדרות נוגעות זו בזו וכו' ומטעם זה נראה להתיר באם אפו בתנור פלאדי"ן של חלב ואח"כ באותו מקום רותח הושיבו שם קדרה ובתוכו בשר דכל שאין החלב בעין במקום ההוא בתנור הוי כקדרה של חלב ושתי קדירות לא אסרי אהדדי. ט"ז ס"ק כ"ט. וכ"כ לקמן בסי' צ"ז סק"ג. כנה"ג שם או' ע"ג. פר"ח או' ל"ו. לה"פ או' נ"ד. בל"י או' מ' וכתב דמה שהקשה הש"ך שם בנה"כ סי' צ"ז על דברי הט"ז הנז' לא דמי דהכא מיירי שראו שאין החלב בעין יעו"ש וכ"כ המנ"י על התו"ח שם או' כ"ב דהכא מיירי במקונח יפה מקום מושב הפלאדי"ן. מש"ז או' כ"ט. שאלת יעבץ סי' ק"ג. ער"ה או' ט"ו וכתב וכן דעת כל האחרונים. זב"צ או' ע"ט. מיהו לכתחלה אם אין צורך קצת ראוי להחמיר משום הרחקה אטו מאכל בלא כלים. ער"ה שם. ועיין עוד לקמן סי' צ"ז או' כ"ט.

א

קד) [סעיף ט'] נר של חלב עשוי כנר של שעוה שנטף ממנו טפה על כלי א"צ כ"א גרידה. שהרי ידוע ומורגש לנו שטפה רותחת שנופלת מכ"ר על בשר אדם שורפתו הרבה יותר מטפה הנופלת מנר של חלב שסביב הפתילה. תה"ד ססי' קע"ו. לבוש. ב"ח.

ב

קד) שם. אבל חלב מהותך חם שנפל ממנו טפה על כלי צריך הגעלה. ר"ל נר שהוא דולק מחלב מהותך וקערה או כף מונח תחת הנר ונפלה טפה מפי הנר בשעה שהוא דולק בקערה או בכף צריכין הגעלה דחשיב רותח ע"י האור ואינה מתקררת כ"כ בנפילתה. תה"ד שם. ודוקא אם נפלה מפיו במקום שהפתילה דולקת שאותו צד חשוב ע"י האור עצמו אבל אם נטף מצד אחר מן הכלי שהפתילה בתוכו לא מקרי רותח לאסור מה שנוטף עליו. ט"ז סק"ל. כנה"ג בהגב"י או' צ"ב. חו"ד או' ל"ב. מש"ז או' ל' חכ"א כלל מ"ה או' ך' זב"צ או' פ"א.

א

קה) ואם נפלה טפה רותח על סכין או כלי שהוא צונן א"צ רק לגרר במקום שנפלה הטפה הואיל ופסקה הטפה כשנפלה עליו והא דאמרינן עירוי ככ"ר ה"ד כשנפלה בקילוח אבל בכה"ג לא. תה"ד שם בשם תשו' מהר"ם. או"ה כלל נ"ח דין ו' תו"ח כלל נ"ו דין ו' ט"ז ש"ם. ש"ך ס"ק ל"ח. כנה"ג בהגב"י או' פ"ז. חו"ד שם. חכ"א שם. זב"צ או' פ"ב. ודוקא שנפל על הקתא של סכין אבל נפלה על הברזל של סכין נועצו עשר פעמים בקרקע קשה ודיו וכשר אף לדבר חם. או"ה שם. תו"ח שם. ט"ז שם. כנה"ג שם. הל"פ או' נ"ו. בל"י או' מ"ב. מש"ז שם. זב"צ או' פ"ט.

א

קו) והיכא שהסכין צריך נעיצה בקרקע אם נשתמש בה קודם נעיצה המאכל צריך קליפה והיינו אם הוא בר קליפה והדחה ואם לאו מותר לגמרי. או"ה שם דין ח' כנה"ג שם או' פ"ח. בל"י שם. זב"צ או' ץ' ור"ל היכא דאפשר בקליפה או בהדחה יש להחמיר אבל היכא דלא אפשר מותר. וה"ד אם היתה הסכין נקיה אבל אם לא היתה נקיה צריך ס' כנגד הליכלוך שעליה.

א

קז) שם. אבל חלב מהותך חם וכו' הפר"ח דחה דין זה ואין דבריו מוכרחים כמ"ש הר' סול"מ שבסוף התו"ח כלל נ"ה דין ו' ועי"ש שהסכים עם מ"ש הפר"ח בא' שקנה קדרה חדשה מן העכו"ם ומצא בדופנה מבחוץ חלב מהותך דאסורה מיהו ה"ד אם מוכח הדבר שנפל עליה הנר אבל מן הסתם לא מחזקינן ריעותא יעו"ש. ער"ה או' ט"ז.

א

קח) ואם נפל נר חלב על הכלי ושהה שם קצת אם הוא מתכות יש תקנה בליבון ואם עץ אין תקנה. שפ"ד סוף או' ל"ח. ואפי' אם הסיר הפחם וזרק על כלי לא אמרינן שכבר נשרף החלב כי עדיין יש בו לחלוחית וכולו אסור. חכ"א כלל מ"ה או' ך'.

א

קט) ומיהו בנרות שלנו דהחלב עומד ימים רבים ומוסרח למאוד טרם שנעשה נרות הוי נ"ט לפגם ויש להקל. כריתי או' ל"ב. חכ"א שם. זב"צ או' פ"ז.

א

קי) הסמ"ע בקו' שלו הזהיר שלא ליתן נר של חלב לשפחה גויה כי אינה נזהרת שלא תטיף על הכלים. לה"פ או' נ"ה. בל"י או' מ"א. זב"צ או' פ"ח.

א

קיא) יש להזהיר לאלו ששותין הטוטו"ן דהיינו הפיפ"א של טאבק"ו שלא יבעירוהו מנרות של חלב לפי ששואב הלחלוחית של חלב שע"פ הנר. ומסתברא דה"ד כשמקרב הפיפ"א אצל הפתילה הדולקת ומבעירה משם אבל להבעיר מראש השלהבת שהיא רחוקה מהפתילה דהתם מקלא קלי איסורא וליכא ממשא ש"ד ובעל נפש יחוש גם לזה. פר"ח סי' ק"ח או' כ"ג. והלה"פ שם כתב דאין לחוש להדליק מכל השלהבת דשלהבת אין בו ממש יעו"ש. והכנה"ג לקמן בסי' ק"ה בהגה"ט או' ט"ו אוסר להדליק מהשלהבת בכל מקום יעו"ש נמצא דדבר זה בפלוגתא שניא וכן הברכ"י בשיו"ב בסי' זה או' ט' ובספרו מחב"ר באו"ח סי' ר"י או' ח' הביא פלוגתא בזה וסיים כאן בברכ"י דבעה"ק ירושת"ו כמעט רוב הת"ח נזהרין בזה עכ"ל ועיין בדברינו לאו"ח סי' ר"י או' ל"ד שכתבנו דהיכא דא"א יש להדליק ע"י אמצעי דהיינו שמדליק איזה דבר מנר החלב ואח"כ מדליק הפיפ"א מאותו דבר יעו"ש. וכ"כ זב"צ או' צ"ד. והרב בן א"ח פ' בהעלותך או' י"ט כתב דכ"ז בשואף בפיו בעת ההדלקה אבל אם מדליקה בידו בלי שאיפה ואחר שמסירה מן הנר שואף בפיו מותר לכ"ע עכ"ל מיהו מסתימת דברי הפו' הנז' משמע דאין חילוק וכ"מ ממ"ש לקמן או' קי"ג יעו"ש ואפשר במקום דלא אפשר ע"י אמצעי יש להקל בזה.

א

קיב) אם אחד נזהר להדליק הפיפ"א מנר של חלב אסור למי שנוהג התר להדליק הפיפ"א מנר חלב וליתן למי שהוא נזהר מזה. הרב משאת משה ח"א יו"ד סי' ד' ברכ"י שם או' יו"ד. מחב"ר שם או' ט' זב"צ או' צ"ב.

א

קיג) י"א דה"ד לומר לו שידליק לו מקטרתו אסור אבל אם זה הנוהג היתר מאליו ומעצמו הדליק לו מקטרתו של הנוהג איסור מותר שמעון הנוהג היתר ליתן לראובן הנוהג איסור מקטרתו שהדליק מנר של חלב. הרב משאת משה שם שמשמע מדבריו שהאיסור הוא דוקא בשעת ההדלקה ואף שטעמו משום דאותה שעה הוא נהנה מן החלב אבל לאחר שהדליק הפיפ"א לא נאסרה ומותר לשתותה אחר שנדלקה דאין איסור כלל בזה יעו"ש. וי"א דגם שמעון המתיר לאחר שהדליק הפיפ"א מנר של חלב אסור ליתן אותה לראובן הנוהג איסור. סמא דחיי חי"ד סי' ה' וכ"מ מדברי המחב"ר וברכ"י שם. והב"ד זב"צ או' צ"ג וכתב ואפשר שטעמם שכיון שנדלקת הפיפ"א מנר של חלב נאסר אותו הטוטו"ן שבפיפ"א דנעשה בו טעם חלב וסיים ויש להחמיר.

א

קיד) אם ראינו שנפל מרוטב של איסור על הרחת כל היום אסור להוציא לחם באותו רחת ואם הוציאו כמדומה שיהא דינו כגדי כחוש (לקמן סי' ק"ה סעי' ה') שאם נצלה בחלבו קולף ואוכל ואינו אוסר רק קליפה מן הלחם והכל לפי ראות עינינו אם בגדי כחוש אם בשמן ואם נתערב הלחם ההוא ברוב הכל מותר אפי' אם לא יקלוף. רש"ל פג"ה סי' נ"ט בשם פסקי הר' יוסף וכן הסכים דמש"א דלא כרש"ל שם שאוסר. והב"ד כנה"ג בהגב"י או' פ"ט. זב"צ או' צ"ה.

א

טועם הא"י ע' לקמן סי' צ"א

ב

ואותה חתיכה אסורה עמ"ש פלתי טעם אסורה אם טעם הא"י ולית ביה טעם חלב ע"ש:

ג

היורה דאז בולע ופולט רק לפלוט חיישינן והא טעמו א"י אבל אם נח א"כ י"ל דבשר בלעה חלב ונ"נ וחזר ופלטה א"כ אין מועיל טעימת א"י דמין במינו הוא וצריך ס' והא דסגי בס' ולא בעי ס"א וגם למה לא חיישי' דבלע' ופלטה זה פעמים רבי' עמ"ש פלתי. וגם מה שקשה ע"ז מדוכתי' אחרינא ומקדרה שבישל בה בשר וכו' ועמ"ש בפלתי ויתבאר הכל על מכונו:

ד

נאסרה עמ"ש פלתי הא דאוסר אותו חתיכה משום דיש בו קצת שמנונות והבל הקדרה ג"כ מצטרף יחד לפעפע באותו חתיכה ולא בכל הקדרה:

ה

אלא לבסוף א"כ מתחילה אותו חתיכה נ"נ וכשניעור לבסוף אוסרת כל קדרה ובעי בקדירה ס' נגד החתיכה:

ו

ועד סוף שיגרא דלישנא דגמ' נקט כי אם ניער מתחלה אין צריך ניער בסוף וכן בכיסה פר"ת

ז

וכן אם לא ניער אם החתיכה מקצתה בתוך הרוטב ונפל עליה טפת חלב שלא כנגד הרוטב לר"י כאלו נפלה בתוך הרוטב לרש"י כאלו נפלה חוץ לרוטב ובזו דעת הט"ז דאותו חתיכה נאסרה ואין שאר הקדירה מצטרף עמה לבטל החלב בס'. וכיון שנאסרה נ"נ ואוסרת אח"כ כל הקדיר' עד שיהי' ס' כגד כל חתיכה ודעת הש"ך דאין אוסרת כלל הקדירה רק חתיכה לבדה אסורה ומכ"ש שאין מצטרף עם החתיכה לבטלה וממ"ש פלתי דליתא לדברי ט"ז שאסור א"כ הקדיר' וגם אין מצטרף עם החתיכה לבטל' אבל מ"מ בעינן בקדיר' ס' עכ"פ נגד חלב שנפל' דאמרי' בשעת נפיל' תיכף מפעפע בכל הקדירה.

ח

אם יש ס' וכו': הש"ך מפרש דמונח חצי בתוך רוטב: ובעינן ס' בקדי' כר"י דמפעפע בכל קדירה רק אינו מצטרף לבטל דלמ' כרש"י דאין קדיר' מצטרף לבטל ועמ"ש פלתי אפי' לדעת רש"י צרי' ס' בקדר' כמ"ש באריכות ולק"מ

ט

ולא נודע וכו' ועיין פלתי דהבאתי דעת הש"ך דהואיל דלא נודע לא אמרינן חנ"נ וכתבתי דלא נהירא בספק תור' דבב"ח מהתורה נ"נ גם כתבתי י"ל דלא נודע פי' זה ספ' אם נפל תוך הקדירה ונ"נ או לא נפל ולא נ"נ והבאתי ראי' מש"ס דבכה"ג לא מחזקינן אסורא גם כתבתי דנתבטל היכף ברגע נפילה טרם בליעה חזר איסור להיתר.

י

חהר"ל ובב"ח הוי איסור מחמת עצמו והוי חהר"ל:

יא

אלא בב"ח דהאי לחוד' שרי והאי לחודא שרי ובחיבור' חד אסור

יב

חוזרת להיות מותר' עמ"ש פלתי דל"ק ממ"ש המחבר לקמן בסי' ק"מ ע"ש:

יג

ונפל עליה אסור וניער אח"כ לאחר נפילה דאל"כ במה יאסור הקדרה

יד

אבל אם היינו דהדין כשיטת ר"י דהוי ככולו בתוך הרוטב ומתפשטת בכל הרוטב

טו

ומקצת חתיכה דמחמירין כדעת רש"י דהוי שלא כנגד הרוטב.

טז

אם נתערב דלח בלח לא שייך בי' בליעה ועמ"ש פלתי דבזה דלא יהי' סתירה נגד דברי התו' בכמה דכתי' וע"ש מ"ש אם חנ"נ בשאר איסורי' מדאורייתא או מדרבנן וכתבתי דתלי' במחלוקת ר"ת ור"ח כהן בטעם כעיקר. ע"ש

יז

יבש ביבש היינו שלא ע"י בישול

יח

בשום איסור ובמליחה וכבישה משמע כמה פעמים במקום שאין הפסד גדול דחנ"נ בשר עוף בחלב נרא' מדעת הרמב"ם דלא אמרינן חנ"נ אך זהו הכל לר"א דלא אמרי' חנ"נ בשאר איסורי' אבל למ"ר אמרינן משום לתא דבב"ח א"כ ה"ה איסור מדרבנן ועיין פלתי חמץ בפסח שאיסורו במשהו דנאסרה במשהו אם יפול אח"כ משהו שזה לקדירה אי אוסר ע"ש:

יט

א"צ דאם מפעפע וזז ממקומו הי' מפעפע לתוך רוטב ותבשיל והקדירה מ"מ אסורה היינו אם כלי שדרכו להשתמש בו דבר מועט דאל"כ דישתמש בו דבר מרובה לעולם יתבטל:

כ

ובמקום וכו' פי' וחוששין שמא יפעפע עד נ"ט טיפת ונ"נ ובעינן ס' פעמים ס':

כא

ולא יגע אבל אין לנקוב הקדירה מתחתיו שיזוב התבשיל דע"י נענוע עולה הרוטב למעלה ונוגע:

כב

אבל חדשה דאע"ג דעכשיו עולה רתיחה אמרינן בממ"נ אם עולה רתיחה למקום בליעת טיפה כ"כ ירד הטיפה ממקומה לתוך הרוטב אי אין יכול לעלות אף מקום טיפה א"י להתפשט וה"ה ישנה והיא אינו ב"י ה"ל כחדשה

כג

ישנה ואם הקדירה מכוסה בשעת נפילה סגי רק בס' נגד הטיפה:

כד

נהגו העולם היינו דקדרה ישינה דיש לחוש דלפעמים עלה רתיחת הקדירה לתוך התבשיל ונתנה הטיפה טעם אבל חדשה או אינו ב"י או שיש ס' פעמים ס' לא נהגו איסור ועמ"ש פלתי:

כה

שלא כנגד הרוטב ואם אפשר לו להמתין עד שיצטנן ימתין ואם א"א כי שעה עוברת יערה לצד אחר אחרונים:

כו

אינו אצל האש דאם הוא אצל האש הוי תתאי גביר

כז

ונפסק קילוח מי' פלתי לחלק בין דבר צלול לדבר גוש וע"ל סי' ק"ה:

כח

אפי' וכו' דהקדרה עומדת במקומו וזה זב עליו הוי עירוי:

כט

דינה וכו' ומהרש"ל חולק וכ"כ הט"ז דלמא באותו פעם דנפלה טפה לא יהי' כ"כ רתיחה ועמ"ש פלתי דאין להחמיר:

ל

והוא וכו' אבל לא התחיל להרתיח נדון ככל דבר בצונן:

לא

בעינן ס' אזיל לטעמי' דלא בעינן ס' פעמי' ס' אבל למאן דמצרי' לא סגי בזה בס':

לב

של שעוה דוקא בכה"ג דהוי נפסק הקלוח דאין חומו גדול אבל חלב שיש לרופאים שמקיזי' דם שקורין שרעפין וכדומה הוא חם גדול ויש להחמיר וכ"כ אם נפלה הנר בעצמו ונכבה שם דהוי כלא נפסק הקלוח ויש להחמיר מיהו בנרות שלנו דהחלב עומד ימים רבים ומוסרת למאוד טרם שנעשה נרות הוה נותן טעם לפגם יש להקל:

א

ואותו חתיכה אסורה וכו' ויש להבין כיון דמיירי שקדם וסלקו דא"א למפלט הבליעה וא"כ אותו חתיכ' נמי יהי' מותר דמה דנפל עליה טיפת חלב ע"כ לא קבלה הבשר טעם חלב דהא הקפילא טועם ואומר דליכא טעם חלב ול"ל דבלעה ופלט' ומ"מ נעשית נבלה דהא איירי בקדם וסלקו דליכא חשש פליט' כלל וצ"ל דרמב"ם דייק ליה מהך מילתא דרב דאמר כזית בשר שנפל לתוך יורה בשר אסור ומוקמינן ליה בשקדם וסילקו וקש"ל איך פסק ואמר אסור ה"ל בנ"ט דאם יטעום עכו"ם ולית ביה טעם מותר וע"כ צ"ל דהא דביורה רותחת הבלוע אינו נפלט היינו לגמרי טעם גמור אבל ודאי קצת טעם נפלט עד דנשאר בתוכו טעם קלוש ואינו מורגש טעם קפילא וגם הנפלט אינו טעם גמור רק טעם קלוש כי לרב רתיחתו א"א להפליט טעם גמור ולכך החלב מותר לגמרי דאינו נפלט וטעם קלוש אינו אוסר תערובתו ואנן טעם גמור דבעינן לאסור תערובתו אבל לא טעם קלוש אבל הבשר כיון דתחלה בולעו טעם גמור אף דחזר ונפלט הטעם ולעשה הטעם קלוש הא כבר נאסר או י"ל ויותר נכון יש לספק אולי פלטה טעם קלוש וכיון דחנ"נ אף טעם קלוש אסור דהוי אסורה ועל טעימה א"א לסמוך ולכך אותו חתיכה אסורה אולי נשאר טעם קלוש וא"א לטעום אבל היורה מותר כיון דקדם וסלקו ואי דפלטה טעם קלוש מה בכך מין במינו תו לא מיקרי כיון דטעמו קלוש מן טעם החלב שביורה וא"כ משונה בפעם ה"ל מין בא"מ ובטיל אבל הרמב"ם לדידן בשקדם וסילקו דלא בעי ס' אין לומר פלטה טעם קלוש. דהכל מדרבנן מין במינו וספקא להקל ודו"ק:

ב

אבל אם לא הספיק כו' הא דסגי בס' הא כזית מן חלב נבלה וא"כ לבעי ס"א זיתים הא לא קשיא דאסורין מבטלין זה את זה וא"כ לגבי טעם בשר מצטרף החלב הנאסר ג"כ דסוף כל סוף מתחלק טעמו לס' חלקים ואין כאן טעם ועל חלב הנאסר' מצטרף כזי' בשר כמ"ש דעכ"פ מתחלק טעמו לס' חלקים וא"ש ולק"מ ופר"ח לא עמד בזה ונתקשה בו ומה שיש לדקדק דנימא דמפליט וחור ומפליט עד כל קדרה נאסר עיין לקמן סי' צ"ד אי"ה: ויש לדקדק לשיטות רמב"ם הא דתנן קדרה שבישל בה בשר ובישל בה חלב בנו"ט ומפרש בגמ' ע"י קפילא מה מהני דלמא בלעה ונעשה נבלה וחזר ופלט וצריך ס' ועיין לקמן אי אמרינן דבלוע נ"נ ולהך דס"ל אמרינן יקשה וצ"ל דכבר חלקו הפוסקים דאין איסור בלוע יוצא מחתיכה לחתיכה בלי רוטב אבל בלוע בכלי יוצא והטעם דיותר נאחז הבלוע באוכל וקשה לפרוד מן בלוע בכלי דאין לו במה להאחז בו ולפ"ז הא דאמרינן הבשר הבולע חלב נ"נ ואין ריבוי חלב שבקדרה מצטרף עמו לבטל הבשר הוא דהוי בתוך חתיכה דבר נפרד וכ"כ הר"ן ואין מה שבחוץ מקושר עמו כלל וה"מ בבלוע בתוך אוכל אבל בלוע בכלי ודאי דאין נדבק בכלי והוא עדיין מחובר עם האוכל סביב לו ואח"כ אף דקדר' בולע מן אוכל אין כאן הפסק והבדל וכל מה שבתוך קדרה עמו בחיבור אחת ואין כאן הפסק כלל ולא שייך נותן טעם כלל ולק"מ וצ"ע: ומהך דהמעמיד בעור כשרה דה"ל בב"ח דקתני בנותן טעם ופירש לרמב"ם טעימת קפילא לא קשה ג"כ כיון דנכבש בו מע"ל ה"ל כמבושל ובלעה וחוזר ופולט ומה יועיל טעימה ועיין במרדכי סוף כל הבשר שחושש לכך וצריך לומר דס"ל לרמב"ם בב"ח דבר הנאסר ע"י כבישה שהוא דרבנן לא אמרי' חנ"נ כדעת הרבה מחברים: ויש לדקדק התוס' בפ' ג"ה דף צ"ט ע"ב ד"ה אלא במאי כו' דטרחו לישב קושי' רש"י בגמ' גריסין שנפלה לתוך עדשים וכו' דפריך אלא במאי לאו בס' והקשה רש"י דלמא טעים לי' וליכא נ"ט ועיין תוס' שדחקו עצמן בישוב קושי' זו ומה קושי' הא גריסין בלעי עדשים ונעשו נבלה וכבפלט א"א למטעי' למ"ד במאה צריך עכ"פ מאה ומה קשי' לי' לתוס' ומה זהו הדחק שדחקו עצמן כנראה שם לרש"י. י"ל דס"ל כר"א דלא אמרי' חנ"נ בכל אסורי' רק בב"ח אבל לתוס' קשה ודוחק לומר דאף הם אמרו כן לשיטות ר"א ואלו הדבר כן צדקו דברי הטור דהרא"ש פסק כר"א דגם הרא"ש דחק עצמו בישוב קושי' רש"י כמבואר שם ואלו ס"ל בכל אסורי' חנ"נ אין מקום לקושי' רש"י. אך מ"מ דוחק. ויותר נראה דס"ל לתוס' עדיין קשה מנ"ל להקשות דלמא הך תנא ס"ל כתנא קמא דלקמן היינו חכמים דר' יהודא דאפשר לסוחטו מותר ואף חתיכה נעשה נבלה ל"א ובפרט לפי ירושלמי הך מתניתין גריסין שנפלו לעדשים ר"מ היא דס"ל נותן טעם לפגם אסור וחכמים דר' יהודא הוא על הרוב ר"מ. ולכך הוצרכו התוס' לדחוק בתירץ:

ג

עד שתוכל לפלוט יש לדקדק הא מ"מ אין כאן איסור בב"ח דאורייתא כי מבואר שם בגמ' באיזה בישול אמרו בבישול שאחרים אוכלים אותו והיינו כמאכל ב"ד וזהו שתיכף סילק אין כאן מאכל ב"ד ולא הוי רק איסורא דרבנן ולא אמרי' נ"נ וקשי' להנך רבוות' דס"ל לא אמרינן מה דוחק' הגמ' לשנוי במילתא דרב דפרכינן חלב נבלה הוא דקדם וסילקו בתכלית מהירות למאוד ולא משנינן דלא נשתהה כ"כ כבישול ב"ד וא"כ לא נאסר החלב הבלוע ד"ת ואינו נ"נ והרב הגדול החסיד מוהר"ר יונה ל"ס מפראג מנוחת כבוד דעתו. כמו דכתב הרא"ש בשבת דהך דבשרא דתורא אינו מתבשל רק אצל אש דמ"מ לחלחת שבו מתבשל תיכף רק הברייתא לענין מלקות נשני' ולית בי' בלחלחת שיעורא וצריך הבשר כדי בישל ב"ד אבל לענין ח"ש אסור מהתורה ויפה דיבר שפתים יושק רק מ"מ תמהני שלא הזכיר הרמב"ם הדין כזה בחבורו לענין מלקות עכ"פ שבתי וראיתי בתוספתא דחולין פכ"ה דקתני כשם שחייב על אכילתו כמה יאכל ויהי' חייב כדי שיהי' נאכל משום בישול מדשאל על כמה יאכל ולא שאל כמה יבשל ויהי' חייב דהעיקר הענין תלוי אלא בבישל תיכף מחייב רק באכיל' אם אכלו טרם שנתבשל כמאכל ב"ד ואכלו חי הרי הוא שלא כדרך הנאתן וס"ל להך תנא דנפקא לי איסור אכילת בב"ח מן לא תאכלנה נא וכו' או לא תאכלנה גבי פסולי מוקדשין כדעת רבי בגמ' דף קט"ו וא"כ דנפק מן לאו דאכילה אינו חייב אלא דרך הנאתן ולכך פטור באכלו בלתי מבושל אבל לפי דקיימ"ל דנפקא לן מן לא תבשל והואיל ואפקא בלשון בישול חייב שלא כדרך הנאתן נמי נפל הך דינא בבירא ולכך השמיט הרמב"ם וצ"ע כי קשה לומר מחלוקת בענין שלא כדרך הנאתן מה דלא מצינו להדיא בגמ':

ד

טועמין החתיכה וכו' הטעם דטפת חלב אוסרת חתיכה זו ולא כל החתיכות רבו מחלוקת והפר"ח העלה בכוונת מחבר כרשב"א דס"ל חלב הוי קצת איסור שמן לענין זה דמפעפע בזו חתיכה אבל לא כ"כ איסור שמן שיהי' מפעפע בכל הקדרה ע"ש. ואמת שברשב"א משמע כן להדיא כמ"ש הפר"ח אף שלא הבנתי וכי יהי' חלב שומן מחלבו ושומנו דגיד דהוא חלב לפנינו. מ"מ אמרינן דהוא כחוש ואינו מפעפע באותו חתיכה יהי' חלב שומן ממנו עד שמפעפע בכל החתיכה ואף דנימא כן מ"מ בדברי מחבר קשה דהא הוא פסק לקמן סי' ק"ה דאפילו חלב שמן לגמרי דמפעפע בבירור מ"מ צריך נ"מ ג"כ ואין מועיל ס' לבטלו דמי יימר דהי' מפעפע אולי לא הלכה רק בכדי נטילה וע"ש ואלו בכאן בחלב שאינו כ"כ שמן נימא דוודאי מפעפע בכל החתיכה ואם יש בו ס' א"צ נ"מ כלל וזהו קושי' להבעל הפר"ח. ולכן צ"ל דוודאי תרתי כיון דיש בו הבל הקדרה כמ"ש הר"ן וגם החלב קצת שמן תרתי בצירף אמרינן להבליע בכל החתיכה ולכך דווקא בקדרה כמו שדייק המחבר נפל לתוך קדרה אבל לצלי לא אע"ג דלפר"ח הוי שמן וזה ברור ודלא כפר"ח דחושב ה"ה לצלי: וגם בדברי התוספות צריכים לפרש כך דהתוספות בחולין דף ק' בדברי המתחיל חתיכה פירשו הא דאמרינן כיון שנ"ט בחתיכה וכו' דשניהם חתיכות היתר וחתיכות נבלה הם חוץ לרוטב ואין בהיתר לבטלו קשה במה יאסור כיון ששניהם חוץ לרוטב ואי דנבילה שמן ומפעפע אף הרוטב יאסור דמפעפע לרוטב דהא התוס' שם מספקא ליה אי חלב מפעפע מחתיכה לחתיכה או לא וא"כ איך החליטו פה דאינו מפעפע וכמו כן בדף צ"ח ע"ב ד"ה רבא וכו' פירשו דטעם כעיקר דהתירה התורה בזרוע בשלה דלפעמים הזרוע ומקצת מהאיל חוץ לרוטב עד ששמנונית הזרוע באיל ואינו רוב נגד הזרוע ע"ש וצ"ל דס"ל דהאיל נחתך לחלקים דאל"כ הא לדעת ר"י אם רק מקצת' ברוטב מצטרף כל איל לבטל וע"כ דמיירי חתיכה א' מאיל כולו בחוץ לרוטב ויש להבין מאין יבלע זה האיל מן זרוע דעד דבעינן רוב' לשמנו' דא"כ יהא התוספת מספקא וע"כ צ"ל משום הבל קדרה אוסר ואולם בדף צ"ו ע"ב ד"ה אם יש וכו' העלו התוספת לר"י צ"ל דירך בתוך רוטב ובאמת אם יש בה בנ"ט לאו דוקא דגם הרוטב מצטרף לבטל הגיד. וקשה מי דחקו נימא דמונח כל הירך חוץ לרוטב כמו דאמרינן לרש"י דמקצתו חוץ לרוטב נימא לר"י כולו חוץ לרוטב ולא מצטרף הרוטב וצ"ל לר"י קשה במה יאסור הגיד כל הירך כיון שהוא חוץ לרוטב וע"כ צ"ל דהוא בתוך הרוטב וזהו סתירה דהבל הקדירה אוסר דלעיל וצ"ע לכאורה כי נראה דברי התוס' סותרין זא"ז. ולכן ליישב צ"ל דכי מועיל הבל הקדירה בדבר שיש בו שמנונית קצת דבלא"ה יש בו קצת פעפע ונוסף ע"ז הבל אז מוליך הטעם בכל החתיכה אבל בדבר כחוש אין מועיל הבל ולכך בחתיכה של נבלה דיש בו קצת שמנונית. וכ"כ בזרוע דאיל יש בו קצת שמנונית כמ"ש התוס' ומועיל הבל אבל גיד כחוש בטבעו ולא מועיל הבל לחוד ולכך דייק התוס' לקמן בשמעת' דטפת חלב לשון פעפע דבעינן קצת שמנונית נמי ודוק ומ"מ צ"ע דמי דחק לתוס' בזה:

ה

נאסרה אותה וכו' והנה הראב"ד בהשגת השיג על הכל דלא אמרינן נ"נ אלא למ"ד מין במינו לא בטל ולכך טעם בשר לא נתבטל אבל למ"ד מין במינו בטל כדקיימ"ל לא נאסר כך וזהו אפשר דהשמיט הרי"ף הך דחנ"נ דס"ל דליתא לדידן: והקשה הרב הלח"מ הא בגמ' אמרינן ואפשר לסוחטו תנאי וכו' ודחינן דלמא דכ"ע אסור ובמין במינו קמפלגי ולדעת הראב"ד הא למ"ד מין במין בטיל פשיטא דלא חנ"נ והניחו בקושיא: ואני מוסיף בקושיא לדבריו מה טרח הגמ' למצוא תנאי דפליגי בחנ"נ הא הדבר מבואר דפליגי תנאי בכל הש"ס אי מין במינו בטל ואי דבקשה הגמ' למצוא דאף למ"ד מין במינו לא בטל מ"מ ס"ל אין חנ"נ מה ביקש הגמ' בזה. ולכן נראה כי אדרבה כי חיילה דראב"ד מזה דבלא"ה יש נתמוה עליו והא בגמ' אמרינן ר' יוחנן ס"ל אפשר לסוחטו אסור ור"י ס"ל כרבנן דמין במינו בטל וצ"ל דהך לא תליא דאף דאין חנ"נ מ"מ יתכן דאפשר לסוחטו אסור דאפשר דאין האיסור נפלט הימנו או הואיל כבר חל עליו איסור שוב אין חוזר להתירו כמ"ש הרשב"א וכדלקמן ס' ק"ו ובהך פליגי ר"י אבל חנ"נ ר"י ס"ל דמותר ולפ"ז קשה הא דקאמר הגמ' אפשר לסוחטו תנאי וכו' דלמה נקט בלישנא אפשר' לסוחטו ולא חנ"נ תנאי דיתכן דאף חכמים ס"ל אפשר לסוחטו אסור רק דאין נ"נ ולכך בעינן לאסור הקדירה שיהי' טיפת החלב כ"כ שתתן טעם בקדרה וכו'. אבל מודים דמ"מ החתיכה אסורה. וגם דחוק דלפי אוקימת' דפליגי בחנ"נ א"כ עד שתתן טעם קאי על טפה חלב ולפי הס"ד דפליגי במין במינו בטל ולכ"ע חנ"נ חידש עד שתתן על חתיכת הנאסרה כמ"ש רש"י וזהו דחיקי לי' להראב"ד שיהי' הגמ' מחולק בפי' לישנ' דברייתא ולכן ס"ל לראב"ד דודאי אם מין במינו בטל שפיר י"ל דאף דאפשר לסוחטו אסור והחתיכה אסורה מ"מ לא בעי ס' נגד כל חתיכה כיון דאין מורגש טעם אסור כמ"ש הראב"ד אבל למ"ד מין במינו לא בטל זהו יתד שלא תמוט אם אפשר לסוחטו אסור דאוסרת הכל דהא אין נ"מ בטעם המורגש ושפיר כתב הראב"ד דהך חנ"נ שייך למ"ד מין במינו לא בטל הטעם הואיל ולא הקפידה התורה על הטעם כלל. וא"כ א"ש דזהו ידע הגמ' דחנ"נ תנאי הוא דלמ"ד מין במינו בטל ל"א כן רק אי בהך דאפשר לסחטו תנאי וזה אין ראי' דס"ל מין במינו בטל מ"מ י"ל אפשר לסוחטו אסור ור"י יוכיח ולכך מייתי גמ' תנאי דתרווייהו ס"ל מין במינו לא בטל ומ"מ ס"ל לחכמים עד שתתן הטפה טעם וכו'. ואי ס"ד אפשר לסוחטו אסור ודאי נ"נ דהא מין במינו לא בטל וע"כ צ"ל דלא ס"ל כלל אפשר לסוחטו אסור וש"מ דאף בזו תנאי ודחה הגמ' די"ל דכ"ע אפשר לסוחטו אסור ומ"מ בעינן עד שתתן הטפה משום דלא ס"ל חנ"נ ואי קשה הא בהא תלי' ז"א די"ל דס"ל מין במינו בטל וא"כ לא תליא זה בזה כדעת הראב"ד וא"ש דלכאורה קשיא אם פליגי במין במינו בטל מה ענין פלוגתא הכא לפלגי בעלמא ולפמ"ש א"ש דפליגי בהא אם נ"נ רק פלוגתא מסתעף מזה אם מין במינו בטל וחדא בחברתא מישך שייך וא"ש ודוק ודבר הגמ' לראב"ד ברורים ומיושבים כל הקושיות:

ו

אם יש ס' וכו' עיין ש"ך ס"ק ד' מ"ש בדעת רש"י דס"ל אם מקצתו בתוך רוטב ומקצתו חוץ לרוטב דנאסרה אותו חתיכה לבדו ואינו אוסרת שאר חתיכ' כלל אם לא דניער וכסה אמנם דעת הט"ז דמ"מ אוסרת שאר חתיכה ואין שארי חתיכות מסייע דהיא נאסרת תחילה ונ"נ ע"ש. והנה באמת לפי הנראה מתוך דברי רש"י בשמעת' דטפת חלב מבלע בלע מפלט לא פליט שהחלב בגגה של חתיכה זה משמע דחתיכה זו זולת גגה בתוך הרוטב רק אין עוברת למעלה מהחתיכה וכמ"ש כי כך דעת רש"י ועיין מהר"ם שיף שכתב ג"כ כי זה מורה דמיירי דמקצת חתיכה ולא כולה בתוך רוטב ואעפ"כ פריך הגמ' מבלע בלע מפלט לא פלט ש"מ דאין אוסר שאר חתיכות אף גם לפי דעת הב"י דלא שת לבו לדיוק הזה רק פירש דדינו של רש"י נלמוד מהך דחולין דף ק' דפירש"י כיון שנתן טעם בחתיכה שהיה בצדה תמיד דפירש דאחד הי' כולו והשני היה מקצתה חוץ לרוטב עי"ש וכן במהרש"ל. והקשה לפירוש הט"ז מה פריך הגמ' מאי אריא נ"ט אפילו לא נ"ט נמי מה קושיא נבלה גופי' אינו יוכל לאסור דהוא חוץ לרוטב לגמרי ואינו נוגע כלל בשאר חתיכות משא"כ חתיכה זו דנ"נ היא בתוך הרוטב ואוסרת כל כמ"ש הט"ז ואי דנקט נ"נ ולא נקט סתם בלא"ה קשה לר"א וכן לר"ת למה נעשה נבלה הא הטעם אוסר וע"כ לישנ' בעלמא דנקט. וע"כ צ"ל כדברי הש"ך דאינו אוסר כלל וא"כ קושית הגמ' שפיר אי מיירי בניער א"כ אף זו יאסור וכן הקושיא לרש"י ואדרבה מזה יש קצת ראיי' לרש"י דלר"י קשה מה קשי' נימא דניער כ"כ עד שעלה רתיחת הרוטב עד חצי החתיכה שנעשה נבלה והיא אוסרת כל הקדירה כדעת ר"י אבל הך חתיכת נבלה למעלה ולא הגיע רתיחת של הרוטב לשם ומה צורך לקדם וסילקו אבל לפירש"י לק"מ דס"ל דצ"ל הרוטב מכסה כל החתיכה וא"כ אם עולה למעלה מחתיכה וחתיכת נבלה מולח עליה הא הרוטב פוגע בה וגופו של נבלה ודאי אוסרת אם רק מקצתה ברוטב ). מיהו עם כל זה אני חוכך לומר כדעת הש"ך דאין אוסרת כלל מה שבקדרה הואיל היא חצי חוץ לרוטב ולמה קבלה טעם איסור דמי מעכב בעד חתיכה זו שמונח חצי' ברוטב לבלי יפליט כלל לתוך הקדרה כיון שהגיע איסור למקום חתיכה המונח ברוטב למה לא יפליט חוצה וכמה כרכרי' כרכרו הפוסקים למצוא טעם למה אין בלוע יוצא מחתיכ' בלי רוטב וכאן שיש רוטב לא יהי' הרוטב מוליך הבליעה ובאמ' במרדכי פכ"ה משמע לדע' רש"י דאין הבליע' הולך כלל למקום הרוטב רק אותו לבדו נ"נ מקום שחוץ לרוטב ולכך כתב דזהו דלא כהרא"ם דס"ל לא אמרינן בחצי חתיכה נבלה אבל זהו נגד דעת הפוסקים כמ"ש רמ"א בד"מ והתוס' בשמעת' הנ"ל ובשמעת' דירך דמשמע דכל חתיכה מצטרף לבטל וש"מ דהבליע בכולו ולכן נראה דס"ל לרש"י ודאי להחמיר אמרינן ודאי אם מקצתו בתוך רוטב דרוטב מוליך איסור בכולו תיכף רק חומרא הוא דאנן מחמירין הואיל ואין האיסור נפל במקום שחתיכה ברוטב שלא יסייע הרוטב לבטל אבל מ"מ די דאין מצרף אבל לומר נ"נ ושיהיה צריך ס' נגד כל חתיכה כולי האי לא מחמירין דהא שורת הדין תיכף יתפשט האיסור בכולו ואם יש ס' נתבטל וא"כ אם על חתיכה נפל במקום שהוא חוץ לרוטב אין אומרים להקל יצטרף לבטלו אבל ודאי דעכ"פ צריך בקדירה ס' נגד שנפל ואם לאו מחמירין דבכל הקדרה נ"ט ובגמ' דפריך מאי אריא נ"ט וכו' ליכא למימר דהחתיכה בצדה ומקבל טעם מנבלה ונ"ט בכל הקדרה דא"כ פשיטא והוא קבלה מגוף נבלה כמ"ש ודוק: ובלא"ה צ"ל לפי' הט"ז מה פריך הגמ' דף ק"ח ע"ב נראה דברי ר' יהודה בשלא ניער וכסה ופריך הגמ' הא מבלע מפלט לא פלט וכו' וקשה מה קושי' דלמא הך חתיכה מונח חצי חוץ וחצי בתוך הרוטב ובאותו חצי' דחוץ לרוטב קבלה טעם ונאסרה ואח"כ אוסרת כל הקדרה כמ"ש הט"ז דינו וצ"ע ליישבו בדוחק:

ז

ולא נודע לאיזה חתיכה נפל וכו' עיין מ"ש הש"ך לתרץ הואיל ולא נודע כולם נכנס לבית הספק והדבר דחוק בב"ח ד"נ דבר תורה איך נקיל בספק איסור תורה ואם אמרו בשאר איסורים דהוא דרבנן אבל בשל תורה לא אמרו ואם ניעור בהתחלה חששו בגמ' להחמיר אולי לא ניער יפה ובלא ניער מתחלה כלל נתיר לנער בסוף ובעל פ"ח פירש דלא נודע היינו אם נפל לחתיכה שחוץ לרוטב או בתוך רוטב או חתיכה גדול שיש בו ס' או קטן דלית ביה ס' וכיון דמספקא לן אי חנ"נ מספק לא מחמירין ואוקמינן בחזקת היתר ונראה לי ראייה לדבריו במה דמושני דקדם וסילקו דמפלט לא פלט ופי' רשב"ם קודם שתנוח קצת לא פלט כלל וקשיא א"כ מה ארי' כזית חלב שנפל לתוך יורה גדולה אפי' קטנה נמי דהא חלב לא בלעה כלל משמני' הבשר להך אוקימת' וכבר עמד בזה מהר"ם שי"ף והניחו בקושי' ונראה ליישב דוודאי גם המ"מ דעתו כי הרמב"ם סובר כרשב"ם וכתב דצריך אומד גדול לכוון דלא ינוח קצת וא"כ וודאי גם ספק זה הי' אז לרב ג"כ ולכך ביורה קטנה אסור דלמא נח קצת מרתיחה כי מי אדון לשער זה בצמצום וא"כ פלט שמנונית ואוסר אבל ביורה גדולה הא איכא ס' רק לומר דחלב הנבלע וחזר ונפלט נעשה נבלה כיון דיש ספק אולי לא נח ולא פלט לא נעשה נבלה מספקא לא אמרינן נ"נ ואינו אוסר כל היורה וא"ש ודוק: אמנם אף כי שמועתו מכוונת בזה לענ"ד א"צ דתיכף דרא' חלב נופל נכנסו כל חתיכות לבית הספק ולא ידע איזה א"כ תיכף נתערב חתיכה בחתיכה ולא נודע איזה וה"ל מין במינו וחד בתרי בטל דבר תורה וחזר איסר להיות היתר וא"כ פשיטא דיכול לנער אח"כ ומידי בחתיכות קטנות דליתהו חה"ל ואפילו גדולות דהוא רק חששא דרבנן ולא החמירו ואפילו נימא דהא הבלוע הוי חלב וא"כ ה"ל מין בשא"מ ואינו בטל חד בתרי מ"מ זהו רק לדעת הטור מדרבנן שאם יבשלם יתן טעם ובפרט כאן לא שייך זה דהא מנער הקדרה וליכא טעם ובאיכא טעם באמת אסור וא"כ הא ה"ל מין במינו ותיכף ברגע נפילה טרם שיתן טעם לחבירו חד בתרי בטל וחזר איסור להיות היתר ולא שייך חנ"נ דכולו היתר ומחמת הבלוע הרי נווער הקדרה וא"ש ולק"מ וברור דתיכף חד בתרי בטל ואפילו נבלה גופא בטל ומחמת הטעם נוער ודוק: ולא קשי' ליה איך שייך ביטול דכיון דיכול להתברר ע"י טעימת עכו"ם דמיירי הרבה חתיכות קטנות וכי יטעום הכל וסברה זו צ"ל בכמה דוכתי בפירות הבאים ממחקים דכתבו דבטילי דאף מצינו למקים ועיין בא"ח ס' תמ"ז צ"ל ג"כ סברה זו ע"ש:

ח

ואז חתיכה עצמה חוזרות וכו' האחרוני' הקשו דלקמן סי' ק"ו פסק דמ"מהחתיכה אסורה ואולי איירי לקמן במין בשא"מ דהוא איסור תורה חשש כדעת המחמירין אבל כאן מיירי בחלב בבשר דה"ל מין במינו כמ"ש רשב"א בשמעת' דירך שנתבשל וא"כ ד"ת ברוב בטל וליכא כאן רק איסור דרבנן ופסק כמקילין: גם ודאי לפי דס"ל אפשר לסוחטו אסור או מותר היינו אם איסור נפלט לגמרי או נשאר קצת ועיין תוס' שמעת' אלא מעתה נפל לקדרה אחרת וכו' דכתבו דמוחלט הוא דנפק כולו ואין לאסור מחמת בלוע וא"כ כיון דנחלקו הפוסקים אי אפשר לסוחטו אסור או מותר בהא דאם נפל לקדרה לאסור הקדרה בהא מקלינן כמ"ש ודאי ספק ואינו אוסר ולזה נתכווין הש"ע באומרו ואז חתיכה עצמה מותר ר"ל שלא לאסור הקדר' אבל לגוף החתיכה ודאי באיסור קיימ' הואיל עלי' שם אסור וזהו כוונתו ס' ק"ו ע"ש ודוק.

ט

וי"א דאמרינן בכל איסורים וכו' והפר"ח הכריע כן מראיית הר"ן מיושלמי דגרס בערלה גריסן שנפלו לתוך עדשים כמה ירבה רבי אומר כנגד כולם ור"י אמר כנגד נופלים והיינו משום דחנ"נ ס"ל לר' כנגד כולם ש"מ דס"ל חנ"נ בכל איסורי' וקושי' זו גם לראב"ד בהשגת דס"ל לא אמרינן חנ"נ רק למ"ד מין במינו לא בטל הך דס"ל תיובתא דהא רבי ס"ל דבטל ומ"מ חנ"נ אבל נראה דלק"מ דאדרבא חילי' דר"א מהא דהא רבי ס"ל בחולין מין במינו לא בטיל אי חנ"נ הא הוי מין במינו ותינח למ"ד דדבר הנאסר מחמת דבר על שם אותו מין נקרא ולכך עדשים שנאסרו מגריסן ע"ש גרין נקרא והוי מין בשא"מ אבל לר"ת רשב"ם דס"ל דהוי מינו קשי' ודוחק לומר דתרומות גריסן דרבנן והתוס' פיר' לעיל שאני ציר דגים דזיעה בעלמא והוי דרבנן ובדרבנן ס"ל לר"י מב"מ בטל דכמה סוגי' בש"ס וחדא שילהי ביצה דמשמע דאף בדרבנן מין במינו לא בטל. ולכן נראה דס"ל דחד בחברת' לא תלי' כדעת הרשב"א דאף דאין חנ"נ מ"מ אפשר לסוחטו אסור וא"כ הנך עדשים נאסרו מתחלה מגריסין ושוב אין חוזרין להיתרן ואף דמרבה עליהן עדשי' לבטל טעם גריסן מ"מ גופן של עדשים אסורים ולכך מצריך רבי שירבה עליהם כדי לבטלן חד בתרי כי גופן של עדשים אסורים דהם בלועים גריסן וצריך לבטלן בחד בתרי ולא שייך מין במינו לא בטיל דכיון דאין חנ"נ אף ר"ת מוד' דהוי אינו מינו ובטיל ור"י ס"ל אפשר לסוחטו מותר ולא נאסרו עדשים וסגי לבטל טעם גריסין ולפ"ז דהא דמצריך ריבוי לעדשי' לא לטעמם כי טעמם של תרומה הם גריסין אבל אין נעשה נבילה רק מחמת אפשר לסוחטו אסור ה"ל מין בשא"מ ודברי רבי נכוני'. וכתב הש"ך הא דבשאר אסורים חנ"נ הוא רק מדרבנן דגזרו חז"ל אטו בב"ח וכ"כ הר"ן והאגור וכו' ובאמת לאו ד"ה היא כמ"ש מהרי"ק להדיא דרבים סוברים דהיא דאורייתא ויש נ"מ טובא לדינא אי דאורייתא או דרבנן בכמה דברים: והנה בתוס' חולין דף ק"ח ע"ב ד"ה אמאי כתבו התוס' להדיא וז"ל והלא בעלמא חנ"נ מדרבנן וצריך ה' נגד כולו דמהתור' לא צריך ס' אלא כנגד האיסור הנבלע בו וכו' עכ"ל אבל הדבר קשה דא"כ מה הקשו דף ק' ד"ה כשקדם וכו' לר"ת דאמרינן בכל אסורים חנ"נ איך הגעילו כלי מדין יורות הגדולים וכן בדף ק"ח הנ"ל ד"ה שנפל וכו' כתבו במדין דלא אסרה התור' רק בת יומא לא הגעילו רק כלים קטנים בתוך גדולים דהוי ס' וכו' והדבר תמוה דהא ד"ת אין חתיכה נ"נ כלל ותוס' סותרים את דבריה' בחד שמעת' ודוחק לומר דס"ל לתוס' אלו הי' היתר מפורש בתורה בהגעלת מדין דאל"כ איך הגעילו יורת גדולי' לא הי' רבנן אוסרים דמה דמפורש בתורה להתיר לא אסרהו חז"ל ודבר זה בתכלית הדוחק: ואפשר לומר דודאי י"ל דאוריית' וילפינן מבנין אב מבשר בחלב רק זהו תליא בפלוגתא דאביי ורבא דלאביי דס"ל שם דטעמו ולא ממשו יש למילף מבב"ח דל"ל חדוש הוא דא"כ אפילו לא נ"ט נמי וא"כ דלאו חידוש הוא וילפי' מיני' טעם כעיקר אף זהו בכלל הלימוד כמו דהתם טכ"ע משווי' לי' נבלה אף בכל איסורים טעם כעיקר ומשווי' לי' נבלה אבל לרבא דס"ל מבב"ח ליכא למילף דחדוש הוא רק יליף לי' טעם כעיקר ממקום אחר כמ"ש התוס' א"כ מנלן דחנ"נ דמבב"ח ליכא למילף והוי דרבנן וא"כ הא דכתבו התוס' דרבנן קושטא דמלתא דקיימ"ל כרבא אבל מה דהקשה התוס' לר"ת מכלי מדין הוא לאביי דס"ל ג"כ חנ"נ דהוא דמשני בגמ' בשקדם וסילקו ולדידי' ילפינן מבב"ח ושפיר קשה וכן הא דכתבו התוס' בד"ה שנפל הכל לישבו מלתא דאביי קאתא ואף דכתבו התוס' דאביי חזר בו מ"מ קשה לאביי קודם חזרה מגעולי מדין ואם כי הדבר נכון בעצמו מ"מ קשה לי שיהי' כוונת התוס' סובבים על זה וה"ל להזכיר ונ' דודאי לדעת ר"פ כה כמו שפסק הטור בסי' צ"ח דאם נפל כזית איסו' ביותר מכא"פ דאף דאסור מהתורה מ"מ אם אכל מתערובות כזית אינו לוקה דאינו כגופו של איסור הא בב"ח אם נפל כזית בשר לתוך נ"ט זתים חלב ואכל כזית חלב לוקה דאכל מגופו של איסור וא"כ איך אפשר למילף חנ"נ מבב"ח התם דהוי אוכל גופו של איסור תמיד פשיטא דהוי חנ"נ אבל כאן הא חזינן דלא דמי לבב"ח דהא ביותר מכא"פ אינו לוקה ועיין מרדכי דכתב להדיא סברא זו וש"מ דלא הוי גופו של איסור ולא מדמינן לבב"ח כלל ולא ילפינן מיני' ואיך נילף בחנ"נ ממנו דיהי' כגופו של איסור הא חזינן בענין זה דנדון אותו כגופו של איסור לא דמי אהדדי אבל לר"ת דס"ל טכ"ע אפי' האוכל כזית מנ"ט זתים של תערובות לוקה וא"כ דמי' לגמרי כמו בב"ח דהוי גופו של איסור ושפיר ילפינן מיני' בכל אופן דהוי חנ"נ וא"כ הא דהקשו התוס' בפרק ג"ה היינו לר"ת דס"ל כמ"ש דדמי לגמרי לבב"ח וכן בדבור המתחיל שנפל וכו' הוא מלתא דר"ת דהוא אמר למילתא וא"ש דהוי דאורייתא אבל התוס' בעצמו ס"ל להלכה כר"ח כהן וכמו שכתבו המחברים והטור ורא"ש וא"כ לא הוי דאוריית' וא"ש: ויותר הי' נראה דלפי ס"ד דגדי אסר תורה ולא חלב וא"כ קשה לר"ת איך יתכן דאין חלב אסור הא בשר נעשה אסור והא החלב בלעה משמנוני' וטעם כעיקר דאורייתא לחייב עליה מלקות לשיטות ר"ת א"כ איך יהיה במציאות דאין החלב אסור ובמה מיעט התורה החלב מגדי סוף כל סוף אסורה ולוקי' עליו משום לאו דבב"ח וצ"ל זה דהורה לנו התורה דשאר איסורים זולת בב"ח אין חתיכה נ"נ וא"כ נ"מ רבתי אם החלב אסור מחמת עצמו א"כ נ"נ בנפל שני זתים חלב שנתבשלו עם זית בשר לקדרה צריך ס' נגד כל ב' זתים אבל אם גדי אסור ולא חלב רק חלב אסור שקיבל טעם בשר א"צ ס' רק נגד זית הבלוע ולפ"ז בס"ד מוכח דבשאר איסורים אין חנ"נ והא דדרש רב גופיה לעיל בחתיכת נבלה חנ"נ צ"ל מדרבנן והן הן דברי התוס' הכל לס"ד אבל למסקנ' דקיימ"ל גדי וחלב אסורה תורה ואין בזה מיעוט שפיר י"ל דכל איסורים ד"ת דילפינן מבנין אב וא"ש ולמסקנא לא קא': אך קשה לי במה דפריך הגמ' וסבר רב גדי אסרה תורה ולא חלב והא"ר חצי זית בשר וחצי זית חלב לוקה על אכילתו ואמאי כו' וקשה לר"ת כי חלב בלוע איסור בשר וטעם כעיקר לר"ת אף ללקות ופשיטא דלוקה ול"ל כיון דבלעה רק מחצי זית בשר אף ר"ת מודה דאין כאן מלקות כי דמעולם לא היה האיסור כשיעור דהא לקמן מוקמינן מלתא דרב דאמר לוקה על אכילתו בבא מיורה גדולה דמתחלה נתבשל כזית בשר וכזית חלב שלם וא"כ הרי טעם כעיקר ופשיטא דלקה לר"ת. וצ"ל דבס"ד דהתורה מיעטה החלב אף טעם כעיקר מיעטה שלא יהיה טעם בשר אוסרה דאל"כ אינו במציאות שיהיה גדי אסור ולא חלב. ושפיר פריך וא"כ ליתא להנ"ל ואולי דהיא היא כוונת התוס' דכיון דמיעטו התורה דאין החלב נאסר מטעם הבשר ש"מ דרצון התורה שלא יאסור הבשר בטעמו כלל דזה ודאי נגד השכל דאם נפל החלב במים דיאסור ואם יפול להחלב דלא יאסור ומגרע גרע וא"כ נפל הך דחנ"נ באיסורים ד"ת בבירא כי מאיזה מקום נלמוד מבשר שנתבשל בחלב הא שם אין בשר אוסר כלל תערובתו ואין טעם כעיקר ד"ת בזה. וצ"ל דרבנן: אך באמת ק' להלום אותו בדברי תוס' כי מאי ראיי' להך משאר איסורין דאמרי' חנ"נ דבשלמא שאר איסורי' נגד האיסור שבלע צריך ס' ד"ת כמ"ש התוס' להדיא החמירו לנ"נ כיון דטכ"ע דאורייתא משא"כ בב"ח לס"ד דאין טכ"ע דאורייתא ואין טעמו אוסר כלל מהכ"ת החמירו חכמים לעשות נבלה ואם כי ממקומו מוכרע דרב אמר להדיא בב"ח כ"כ חדא דלא דמי דשם בשר נ"נ דהוא איסור גופי' וכאן חלב והוא אסור רק מחמת בלוע. ועוד ה"ל להתוספת להביאו ממקומו דחזינן דנ"נ מדרבנן ולא ממקומות אחרות דלא דמיא כלל ולכן צ"ל דהתוס' כן לשיטתו דס"ל דלא הוי מלקות בטכ"ע וא"כ לא קשה מגדי ולא חלב וא"כ ליתא להנ"ל ועכ"פ נרא' דלר"ח כהן בשאר איסורים דרבנן ולר"ת דאורייתא וכן הנכון:

י

אבללא בב"ח הרב הש"ך השיג דמשמע דמחמירין בב"ח מתורת חומרא ואינו כי מדינא אסור דאל"כ ל"ק קו' הגמ' חלב אמאי מותר חלב נבלה הוא וקושי' זו מבואר ברשב"א והר"ן: ולי קשה אף הראב"ד והמרדכי בעלי סברה זו ס"ל דבב"ח אין הבדל בין לח ליבש מנלן לחדש בשאר איסורים הבדל ואם כי לתרץ קושי' התוס' מן נפל קיתון של מים בסוף במס' עכו"ם מ"מ היא גופי' קשיא מה ראו חז"ל לחלק השוי' ומ"ש זה מזה. ובאמת קשה עלי שיפסקו להדיא נגד דעת התוס' ור"ת ורשב"ם דכולו ס"ל בהך דבחתיכ' צריך ב' ששים דאפי' רוטב דהוא לח בלח לא בטיל. וכן טען התוס' על רש"י מהך כיון שנתן טעם בחתיכ' דהא רוטב נ"נ ואוסר כולם. וכן הקשה התוס' מהא גדי אסרה תורה ולא חלב דמ"מ נ"נ מכח איסור. וכן הא דהקשו מכלי מדין ג"כ לסברה הנ"ל לק"מ די"ל כמו לר"א הגעילו שני פעמים כן לר"ת ג' פעמים דבפ"א נאסר המי' וחזר והגעיל שנית ופלטו המים ואז לא נ"נ דהוי לח בלח וא"כ אף הכלי לא בלע רק לפי חשבון והוא הגעל' שלישית מועיל ואין כאן קושיא דבלח בלח לא שייך חנ"נ לכן היה נרא' דהא כל טעם של מרדכי כמ"ש הב"י דוק' חתיכ' שקבלה טעם איסור ניכר החתיכ' אבל לח בלח דבר הנבלל לא אמרי' זהו למ"ד מין במינו בטל אבל למ"ד מין במינו לא בטל והיינו דגילה התור' דם הפר ודם שעיר ואף שדם פר מרובה מ"מ שם דם שעיר עליו הרי אדרבה לח בלח לא בטל דמ"מ שם ראשון עליו מה שביבש ביבש לא אמרינן וא"כ אדרבה שם הנתערב במקומו ומהכ"ת להקל בלח בלח כיון דגזירת הכתוב להדיא בלח בלח דלא יתבטל. ויהי' שם ראשון עליו ויקרא שמו דם שעיר אף שדם פר מרובה ולכך הראב"ד ומרדכי אמרו דבריהם לדידן דקיימ"ל מין במינו לח בלח בטל דנעקר שם הראשון ושפיר כתבו אם נתערב רוטב של איסור בהיתר לא שייך חנ"נ דאין שמו עליו דנבלל ונעקר שמו אבל כל סוגיא בגמ' הוא למ"ד מין במינו לא בטיל ובזו אזלו כל התוס'. וכן הך דיין נסך כבר כתבו זבחים פרק התערובות וכן פר' הקומץ דביין נסך אוסר במינו במשהו דפסקו בזה כר' יהודא דס"ל מין במינו לא בטל ושפיר הקשה דיהי' נ"נ אף לח בלח דהא בחשיבותא קיימי דבר תורה ולא נשאר קושי' רק דהקשו מגעולי מדין אך בלא"ה צ"ע מה קושיא לר"ת מיורה גדול' הא דרך משל היורה הי' בלוע כזית איסור ומי הגעלה היה חמשים זתים וא"כ נעשו כולם נבלה וחזר הקדירה ובלעה ממי הגעל' זית שכולה נבלה ומה יועיל הגעלה ב' יחזור ויעש' נבלה עכ"ל הקו' ויש לדון דהך זית מים שבלע' אמת הוא אסו' ונבלה חלוטה אבל מה אתה דן בו אם הוי מין במינו עם מי הגעל' שנית הא מין במינו ברוב בטל ואם אתה תחשבו לאין מינו הואיל דבלעה האיסור ונאסרה אינו מינו הוא ונקראת על שם איסור קשה הא לא בלעה רק חלק חמשים מזית חלב רק כל זית נעשה נבלה אבל מ"מ אין בו טעם חלב רק חלק מחמשים וא"כ כשחזר ונתן לתוכו פעם שלישית מי הגעל' אם יטעום קפילא הך מי הגעלה שנית ודאי לא ימצא בו טעם איסור דהא לא הי' בו רק חלק חמשים מזית ובטל בחמשים זתים גמורים השלישים ובאינו מינו הולכים הכל אחר טעם אם רב או מעט וכאן אין טעם נרגש וצ"ל דכל קושית התוס' לרב דאמר התם נ"נ וס"ל מין במינו במשהו וא"כ הך מי ראשוני' הבלועים שנעש' נבלה אינן בטילים כלל במי הגעל' ואתי שפיר דקושית התוס' הכל למ"ד מין במינו לא בטל אין לחלק כלל בין לח ליבש ושפיר הקשו: ואמת כי לבי נוקפי שיהי' כל קושית התוס' הכל לשיטתו של ר"ת ורשב"ם אבל לפי שהעלו התוס' לקמן דמים הנאסרים מן איסור אין קרוי' לגבי מים אחרים איסור רק שם איסור עלי' וא"כ אף לרב הוי מים נקראים מין באינו מינו ובטילים כנ"ל וא"כ אפשר לומר דכי ס"ל לתוס' רוטב הנאסר מנבנ' הוי לגבי רוטב מין באינו מינו היינו לרבא דס"ל בתר שמא אזיל ועל זה שם איסור ומחחמתו נאס' משא"כ לאביי דבתר טעמ' אזיל ודאי טעמיה שוים וא"כ מב"מ הוא וא"כ אף לשיטת התוס' יקשה לאביי היכי הגעילו במדין ולכך לא ביאר התוס' דלשיטתו לק"מ דעדיין נצבה וגם קמה לאביי או י"ל דקושית התוס' לכל מילי הוי הגעל' כמ"ש התוס' בפסחים אפי' לכלי יין לנזיר וא"כ בכלים שהי' משתמשי' מי עכו"ם שאסור בהנא' איך הגעילו לרב דס"ל מין במינו ל"ב. בשלמא לר"א הגעילו ג' פעמים ואף דבפעם ראשון לא בטל מ"מ הבלוע מפעם ראשון לא היה נבלה והגעילו פעם שנית ואי דחזרו ונאסרו מ"מ לא נאסרו רק מכח חלק חמשים בכזית וה"ל משהו וא"כ כשחזרו והגעילו פ"ג לא הוי מצי לאסור דתו ה"ל מין בשא"מ כמ"ש הרא"ש אבל לר"ת לעולם בלעו איסור כזית שלם איסור ולעולם לא יתבטל ובזה אפשר להבין דברי תוס' דהקדימו בקושיא ואמרו לא אסרה התורה אלא קדיר' בת יומא דלכאורה הוא מיותר דבממ"נ למ"ד כל כלים הגעילו דס"ל נט"ל אסור פשיטא דהקושי' במקומו איך הגעילו יורת גדולות וכי לא היה להם תקנה ולא שייך התי' דהניחו עד למחרת אבל לפמ"ש ניחא דאף נטל"פ אסור מ"מ אין טעמו שוה למינו וה"ל כמין בשא"מ וכ"נ מדברי תוס' בע"ז דף ס"ו ד"ה מכלל וא"כ לק"מ דמ"מ מין במינו לא קרי' ולכן כתבו התוס' דהא בשבח הגעילו בב"י ושפיר קשה ודוק. ועיין משמרת הבית דף קכ"ג שכתב דברים אלו יש לחוש למי עכו"ם מפי קדוש הרמב"ן ז"ל: והנה מדברי תוס' חולין דף ק"י ד"ה האי לקדרה דכתבו התוס' ולמה דפרישית דמתניתין איירי במי בקדרה בהדי בשר א"כ רישא דברייתא דקתני נמי הכחל קורעו כו' הוי נמי אפי' בהדי בשר ולא דומי' דלב קורעו וכו' דלא איירי בהדי בשר דאי בהדי בשר הבשר נעשה נבלה וחוזר ואוסר הדם וכו' עכ"ל. וקשה מאי אריא בהדי בשר לפי' ר"ת אף לפירש"י דהא בגמרא מוקמינן לקדירה ולפי ר"ת היינו בלי בשר רק במים מ"מ לאהוי דומיא דמ"מ המים נעשים נבלה ואוסרים הלב ומה אריא בהדי בשר וע' במהרש"א דמפרש להדיא דהך קוש' הוא דוקא אם איירי בהדי בשר רק אח"כ כתבו התוס' דלב שיע לא קאי והקושיא אפי' בישלו בלי בשר ועכ"פ הך קושיא דוקא עם בשר והדבר זה אין לו לכאורה מובן א"כ צ"ל דס"ל לח בלח לא נעשה נבלה וא"כ דם במים לח בלח ולא נעשה נבלה אבל בהדי בשר נעשה נבלה דהוי לח ביבש ושפיר הקשו. ומזה מבואר דס"ל החילוק בין לח ליבש ולכאורה סותרים דבריהם בדף המוקדם כמש"ל אך לפמ"ש ניחא ולא קשה מנלן לתוס' לחילוק זה בין לח ללח כיון דמהך קושיא דנפל קיתון של מים וכו' לא משמע ונראה דקש' להו קושי' הר"ן מהא דב' כוסות א' תרומה ואחד חולין שמזגו ועירבן דאמרן סלק ולמה לא יהי' המים שנמזגו בכוס תרומה נ"נ דל"ל דנפל רק משהו דהא הוא רק חלק שליש וכ"כ התוס' להדיא במנחות דף ך"ב מ"ב דהי' רק מזוג ב' חלקים מים ע"ש בתוס' שהאריכו וכן בזבחים פרק התערובות ולפי הנ"ל ניחא דכאן אין מין במינו לא בטיל כמו שהעלו התוס' שם א"כ שפיר אמרינן לח בלח אין חנ"נ ודוק: והנה דעת הפר"ח ס"ק י"ז באיסור דרבנן לא אמרינן חנ"נ והביא ראי' מרמב"ם דגבי בשר עוף בחלב לא אמרינן כ"כ ע"ש. והתוס' גבי כחל משמע דס"ל נ"נ וכן במה דהקשו מיין שנפל לבור דנימא חנ"נ אף דהוי דרבנן וכן גבי דגים ועופות שמלחו דדייקו ה"ל נ"נ וכן בי דוגי נ"נ אף דם שמלחו ובשלו דרבנן וי"ל כמ"ש בכרתי תי' דס"ל בכל אסורים נ"נ משום מלתא דבב"ח אף באיסור דרבנן אמרינן כולה חדא גזירה אבל הרמב"ם ס"ל כר"א דוקא בב"ח אמרינן דוקא דאורייתא דומי' דבב"ח ולא דרבנן ודיק: והנה הט"ז ס"ק י"ו האריך מתוך דברי הטור דכתב לדעת ר"ת דשאר אסורים ג"כ נעשה נבלה דאפשר לסוחטו אסור דוקא בנתינת טעם שלא היה בו היתר ס' לבטל האיסור ונבלע בו אבל אם נאסר במשהו אפי' נאסר מחמת איסור שאוסר במשהו לא נעשה נבלה וכתב הט"ז מקורו חולין דף ק' אמרינן כיון שנתן טעם בחתיכה נ"נ ואוסרת כל החתיכות שהן מינו והקשה מאי אריא נותן טעם אפי' משהו נמי ותי' ר"ת דנהי דאוסרת במשהו מ"מ אין נ"נ ומכח זה האריך להתיר חמץ בפסח הנאסרו במשהו דאין חוזרת ואוסרת שאר חתיכות במשהו. והרב הש"ך בנה"כ האריך להשיג והסכים עמו המ"א וכו' ועיקר הטעם דאמרינן מהשנאסר במשהו אין אוסר היונו לענין מין בעינו כיון דהיא רק משהו הוי כאינו מינו ואין אוסר אבל חמץ בפסח דאוסר אפי' בשא"מ שוב אין הבדל בין משהו לנתינת טעם דמ"ש והביאו ראי' מהר"ן דמשמע כדברי הש"ך והאמת אתו בר"ן אבל בזה ראיי' כי כוונת התוס' לא הי' ככוונת הש"ך דהא ר"ן על קושי' זו מאי אריא נ"ט לחתיכה אפי' שקבלו משהו יאסור אחרת מין במינו וכו' כתב ונדחקו המחברים בישובו. ולי נראה דהוי בכח אחר מעורב וכו' ואלו היה תי' ר"ת ור"א כמחשבת הש"ך מה זה דחידש הר"ן עד שכתב שקדמונים נדחקו בזה והוא נראה לו לתרץ כהנ"ל ולפי דברי הש"ך הן הן דברי ראשונים ז"ל ואין כאן חדוש אלא ברור שלא עלה כזאת על לב הראשונים: איברא מה היה לו להביא מהר"ן בהרא"ש משמע יותר בידים מוכיחות כדבריו לכאורה וז"ל לשיטות ר"א כיון דלא נתן טעם בחתיכ' הרי הוא כמאן דליתא ולא חשיב מין במינו אבל כשקבלו הטעם מיקרי מין במינו וכו' וכן כתב אח"כ דוקא בנ"ט בשל איסור אז מיקרי מין במינו לאסור שאר החתיכות אבל אם נאסר במשהו כיון שאין צריך לבטל אלא איסור הראשון לא חשיב מין במינו בכל שהו' כו' עכ"ל וזהו מורה כדעת הש"ך: איברא זה ודאי לדעת ר"א דאין חתיכ' שניה בעצמו אוסרת דלא נעשה נבלה רק הבלוע בקרבו וזו שפיר יש לומר אם הבלוע מעט הוי כאינו מינו ובטל וזה שדייק הרא"ש כיון שאין צריך לבטל אלא איסור ראשון לא חשיב מב"מ בכל שהו הרי לר"ת דצריך לבטל האיסור השני דנ"נ חשיב מב"מ וכן מסתבר דר"ת דס"ל חתיכה נעשה נבלה מב"מ לא ד"ת למה לא תעשה נבלה הא בעצמות' אוסרת ומנ"מ או מה שבלועה אינו מינו כמחשבת הש"ך הא מ"מ גוף החתיכה שני' בעצמו אוסרת היא מין ומין ואי תימא דאין הנאסר יכול לאסור הא לא שייך כלל דהא באמת הולך עמו יהיה איזה טעם שיהיה כיון שעכ"פ הולך עמו כמ"ש הפוסקים בדוכתי טובא בדגים שמלחו עם בשר וכהנה טובא. לכון ברור דאין בזה טעם לר"ת ולומר דהוי אינו מינו והש"ך הרכיב דברי ר"ת לדברי רבינו אפרים וליתא כי במילתא דר"א דס"ל דגוף החתיכה אין אוסרת רק הבלוע בזו י"ל כסברת הש"ך דהבלוע הוי אינו מינו אבל לר"ת דגוף החתיכה שני' אוסרת אין מקום לכל הנ"ל. ולכאורה היה פתחון פה לומר אליבא דר"ת יש טעם אחר דהך דנעשה נבלה בשאר איסורים נלמוד מבב"ח וא"כ אין לנו אלא כפי הנאמר בב"ח דמה בב"ת הנאמר בתורה הוא דוקא בנ"ט ודרך בישול אסרה תורה אף כל שהוא בנ"ט נ"נ אבל אם אינו בנ"ט אף דאסור מחמת מינו בעלמא לא דמיא לבב"ח לא אמרי' גביה נ"נ ועיין בר"ן שכתב הרבה סברות כעין זה: אך עדיין קשה דתוספות לר"ת מהא דנפל קיתון של מים לבסוף וכו' ותי' דמתחלה נפל דבר מועט ולא נעשה נבלה והקשו דמ"מ אפשר לסוחטו אסור ואם כן אותו יין אסור ואיך יועיל קיתון של מים וכו'. וקשה בממ"נ אי ס"ל לתוספות דלא תלי' זה בזה דאף דאין נ"נ מ"מ אפשר לסוחטו אסור לדעת רשב"א א"כ אף לרבינו אפרים יקשה מה יועיל קיתון של מים לבסוף הא אפשר לסוחטו אסור עכ"פ ואי דס"ל לתוס' דתלי' זה בזה וא"כ כיון דלא אמרינן בשאר אסורים חנ"נ כ"כ ל"א אפשר לסוחטו אסור א"כ גם לר"ת לק"מ דהא ס"ל באיסור הנאסר במשהו לא אמרינן חנ"נ ואף אפשר לסוחטו לא אמרי' ולכן צ"ל דהא דלר"ת לא אמרי' חנ"נ במשהו אין הטעם דלא חל עלייהו שם איסור דלא גמרינן מבב"ח רק כמ"ש דלענין לאסור האחרים הוי כמאן דליתא ואין הנאסר וכו' וזהו לאסור אחרים אבל לגבי נפשי' שוה אם נאסר ע"י נ"ט או משהו דמ"מ הא נאסר ד"ת וא"כ כמו בקבלה נ"ט אפשר לסוחטו אסור ה"ה בקבלה משהו דלגבי אותו חתיכה אין הבדל כלל ואם אין יוצא משם והלאה פשיטא דאסור: ולכאורה הייתי מביא ראיה דאף לר"א הך טעמא דהוי אינו מינו לאו דוקא אלא כמאן דליתא דמי דהא התוס' מפרשי הא דאמרינן מאי' אירי' נ"ט אפי' אין נ"ט נמי ומשני דאמרינן סליק את מינו כמי שאינו וכו' ופי' התוס' כגון של נבלה הי' ב' זתים ונצטמק על זית אחר וא"כ ה"א לא נשער אלא בס' ברוט' לכך אמר כיון שנתן טעם בחתיכה קבלה שני זתים ע"כ. ועדיין קשה ל"ל שנתנו טעם בחתיכה דרך משל דחתיכה ס' ונותנ' בו טעם זית אפי' נותנו בו רק חצי זית כיון דמב"מ ל"ב יאסור אותו חצי זית הרוטב עד שיהי' ס' כנגדו ואי דהוי אינו מינו מה בכך הא גם החתיכה בעצמו אינו מינו כנגד הרוטב ועדיין קשה ל"ל כי נתנה טעם וכו' אלא ש"מ דנאבד לגמרי ולולי דנתנו טעם כמאן דליתא דמי' ולכאורה דבר מוכרח. מיהו יש לדחות דקרוי אינו מינו החתיכות אחרות בלתי רוטב היה מבטלין את הבלוע דהוי מין בשא"מ אך זה דוחק דהא חוזר וניער עם כזית נבילה המונח שם דהוה זית וחצי ולמה יהיה אינו מינו וצ"ע. אבל צא ולמד מה שכתב הרשב"א במשמרת הבית דף צ"ז וז"ל אם לא נתן איסור טעם בחתיכה אע"פ שלמ"ד מין במינו לא בטל נאסרה החתיכה מ"מ אם נכנסה החתיכה ברוטב אין צריך ס' אפי' לבטל אותו בלע דכיון דהוי משהו כמאן דליתא דמי הרי כתב להדיא דאין צריך ס' נגד הבלע אמאי הא בלעה איסור ומה בכך דהוי אינו מינו וכי בשביל כך לא יהא צריך ביטל והרשב"א לא הזכיר כלל ששאר החתיכות נכנסו עמו לרוטב עד שנימא מבטלין אותו רק חתיכה לבד נכנסה ומהכ"ת יהי' מותר וע"כ צ"ל כמו שכתב בעצמו דמשהו כמאן דליתא דמי' וכן כתב הרשב"א בחידושיו וז"ל לדעת ר"א בלא נותן טעם אין בו כח לצאת מי החתיכה ולהתבשל ומה שאינו אלא משהו לבד ואין בו שיעור כלל איך יצאו ויתפשטו וכו' עכ"ל. וכן משמע בתורת הבית באריכות וכן כתב הריטב"א בחידושיו לחולין וז"ל נראה יותר נכון דס"ל לרב דאין שום דבר אוסר במשהו אלא כשהוא בעין אבל כשהוא מעורב בין איסור והיתר אינו אסור. וכן כתב באו"ה הארוך כלל כ"ד דין ג' דבר שנאסר במשהו מאיסור שנאסר במשהו אין חתיכה נ"נ הרי דסתם ולא חילק בין חמץ לשאר איסורים. וא"כ יפה דיבר הט"ז וכ"כ הלח"מ דנ"מ לחמץ בפסח וברור דלא כיון לדרך רחוק שדיבר בו הש"ך בנה"כ בערב פסח אחר חצות ולשיטות הרמב"ם. וא"כ תמהני על המ"א שכתב על הט"ז שהפריז על מדה להתיר מה שגם הרב לח"מ שהי' מרבני קשישאי ותלמיד מהר"ל מפראש וכתב להתיר וכ"כ באו"ה להדיא כלל כ"ד דין ג' וז"ל ודבר שנאסר משהו מאיסור שנאסר במשהו אין חתיכה נעשה נבלה הרי דסתם ולא חילק בין חמץ לשאר איסורים וע"ש והעולם דנהגו באיסור נראה דמשום אומרא דחמץ חששו לדעת הרא"ש כמ"ש דיש לפקפק לדעת הר"ן ולדעת הרמב"ן ורא"ה בב"ה דנ"ט לאו דוקא אפי' משהו אוסר ולזה יש איסור כי נפק מפומי' דגאוני דור אבל לסניף להתיר ברור דמותר. וקצת יש ראיה לדברי הר"ן והש"ך מהא דאמרינן ש"מ טעמו ולא ממשו וכו' דאי חידוש הוא אפי' ליכא נ"ט נמי וקאמר רבא דרך בישול וכו' ש"מ דאם הוא חידוש אין לומר בו נ"ט נמי אפי' משהו נמי וא"כ קשה הא דאמרינן לחד תנא גיעולי עכו"ם חידוש הוא כמבואר בגמ' דפסחים א"כ אפי' בלי נתינת טעם נמי וא"כ כלים של עכו"ם שנתבשל בו יאסרו אפי' ליכא נ"ט נמי דהא בלא"ה חידוש הוא דאפי' דבר הפוגם אסור וה"ה אפי' נ"ט נמי וצ"ל דא"כ געולי עכו"ם היכי משכחת ליה הא הטעם נבלע במים וחוזר ובולע ואי דמגעיל בכלי גדול שיש במים ס' נגד הבלוע עכו"ם אוסר אפי' ליכא נ"ט נמי וא"כ איך אפשר להגעיל רק קשה הא הדבר הנבלע ביותר מכדי נ"ט אינו אוסר שוב פליטתו וא"כ י"ל דהגעיל שני פעמים ומה בכך שראשון נבלע בו מ"מ מהני אח"כ בהגעלה שגם אין המים נבלעים אוסר פליטתו ומהני דמים ראשונים לא נאסרו רק במשהו וע"כ צ"ל כדעת הש"ך דכל מה שהוא אסור משהו הן מינו והן א"מ אף דבר הנאסר במשהו אוסר פליטתו א"כ שפיר י"ל אי ס"ד דגעולי עכו"ם במשהו הגעלה איך משכחת ליה דלעולם אוסרים המים עד אין תכלית דהא אין הבדל בין מינו לאינו מינו וצ"ע כי י"ל זה באנפי שונים ודו"ק:

יא

טפת חלב וכו' מקורו הוא סמ"ק וכתבו ז"ל מספקא לן בפ' דם חטאת אי מפעפע בכל הכלי או לא וכו' והעתיק הש"ך ס"ק י"ח ובט"ז ס"ק י"ח ולכאורה משמע מלשונם דבגמ' מספקא וזהו אינו דבגמ' אסקינן בחטאת בישל במקצת כלי טעון מריקה ושטיפה בכלי הכלי ובתרומה מכ"ש חולין אינו צריך מריקה בכל הכלי וכך כתב הרמב"ם ואין כאן ספק בגמ' רק צריך לומר פי' מספקא לן דאנן מסופקים בפי' הגמ' דהא דאין צריך מריקה ושטיפה בתרומה הוא משום דאינו מפעפע בכל הכלי רק נגד מקום בישול וחטאת גזרת הכתוב להחמיר או דלכך בתרומה א"צ מריקה בכל הכלי דכבלעו כך פלטו עיין לקמן סי' קכ"א וזה ברור בכוונת הסמ"ק וזהו דלא כמשמע מדברי קצת מפורשים דהספק אי מפעפע בכל הכלי בכלל או רק קצתו דזהו אינו בספק בגמ' שם ואין ענין להך דפרק חטאת וכן משמע בט"ז ונכון הוא ומהר"ם במרדכי מפשט פשיטא ליה מהך דתרומה אין צריך מריקה דאין מתפשט בכל כלי רק עומד במקומו רק צריך לומר דכל עובי הכלי מתפשט ולכך צריך ששים נגד עובי הכלי מקום נפילת טפה אבל הסמ"ק נראה דמסתפק והיינו כמ"ש די"ל הטעם משום דבולעו כך פולטו ומעתם צריך לומר הא דכתב דאם נפלה כנגד התבשיל מותר בממ"נ אם מפעפע בכל הכלי הרי נתבשל ואם לאו לא יאסור הפי' דאם מפעפע חוץ למקומו הרי מסתמא מפעפע בתבשיל דגם התבשיל מפעפע לתוכו ומסייע לטפה לילך לתוך התבשיל (וכן כתב הט"ז ואם אינו מפעפע שעומד במקומו לא יאסור פי' דנגד הטיפה ודאי ששים וא"כ אם אינו מפעפע הרי כאן חתיכה נעשה נבלה דנאסר נ"ט טיפין. ומעתה א"צ למה שכתב הט"ז דאם אינו מפעפע שוב לא יאסור ולא יזוז ומכח טעם זה רצה להתיר הקדרה ודבר זה אינו דכ"ח אינו יוצא מידי דופיו לעולם ואפי' הגעלה גמורה לא מהני מכ"ש בישול דנימא דאין זז מקדרה לעולם מכ"ש שאין הברית כרותה הואיל ועכשיו לא נפלטה לא תפלוט לעולם וא"כ אתה מכשיר כ"ח בהגעלה דנימא ג"כ בממ"נ אם נפלטה שוב אין כאן איסור ואם לאו לא תפלוט לעולם אלא דזה אינו פולטת וזהו ברור. אבל כל זה אינו שוה לי דלשון מספקא לן דמשמע דבגמ' מספקא. ולכן נראה דס"ל ודאי אין למילף מתרומה דהוא היתרא בלע רק מחטאת דאיסורא בלע רק הא דמספקא הוא כך דאיבעי' דלא איפשטי' בגמ' וכן כתב הרמב"ם בישול בלי בלוע תלי' באויר התנור אם צריך מריקה ואם כן אי אמרי' דצריך מכ"ש בישול במקצת כלי לא יהי' גרע מאויר התנור וא"כ אין כאן ראי' דמפעפע בכלי רק לו יהי' אויר אבל אי אמרינן דוקא בלוע בעינן וא"כ הבלוע בכל כלי ש"מ דמפעפע בכלו כלי וא"ש דמספקא לן דהא בישול בלי בלוע ספיקא בש"ס ולא אפשט ומזו נראה דעת הרמב"ם דס"ל הך ספק בישול בלי בלוע רק בכ"ח ותמה הלח"מ מנלן ולפמ"ש ניחא דקשיא לי' לרמב"ם תפשוט דאין צריך מריקה באויר דאם לא כן למה לי קרא דבישל במקצת כלי דצריך מריקה בכל כלי תיפוק ליה לא יהי' גרע מאויר תנור אלא ש"מ זהו דוקא בכ"ח ולא בכלי נחושת ואיצטריך קרא על כ"נ ודו"ק והסמ"ק ס"ל דבאמת להך שיטת היא היא דלכך בעינן בכל הכלי משום בישול בלא בלוע ודו"ק. כי זהו מכוון בלשון מספקא לן ודו"ק:

יב

אבל חדשה ע' ש"ך דכתב ואין לומר דלמא מלחלחת הקדרה נעשה ישן בממ"נ אם מפעפע למעלה גם הטפה נפל למטה וזהו דהספק אם מפעפע בכולו לבטל או מפעפע במקצתו וא"כ בממ"נ אי אמרי' דמפעפע ש"מ דמפעפע בכל הכלי אם כן אף רוטב מפעפע וכו'. אבל לפי דהעלתי הספק אי מפעפע בכלי או אינו מפעפע כלל ואם מפעפע אדרבה יש איסור א"כ נהפוך הוא אמרי' הרוטב מפעפע למענה ומ"מ אינו מפעפע ולכך רוטב מפעפע רק במקצת ולכן העיקר דהוי ס"ס אולי לא פעפע הקדירה כלל ואת"ל פעפע דלמא יש ס' וכדומה ספיקות יותר ולכן יש להתיר: אך באמת אני מסופק דלפי מ"ש בטפת חלב שנפל על החתיכה דאינו אוסר רק אותה חתיכה ולא יותר משום דאין חלב קרוי רוטב וע' לעיל דהעליתי מחמת הבל הקדרה מתפשט א"כ כיון שאין כאן הבל קדירה מאין יתפשט הא אפי' בחתיכה אינו מתפשט ומ"ש חם שנפל על הצלי דאינו אוסר רק כדי נטילה ולמה יאסור זה כולו ומנלן לחלק בין כלי לחתיכה. ובגמ' דזבחים אין ראי' דשם איירי בבישל מקצת כלי וא"כ יש בו רוטב ומתפשט בחתיכה כדעת ר"י אפי' מקצתו חוץ לרוטב בכל החתיכות ולרש"י עכ"פ באותו חתיכה ואף בקדרה מתפשט משא"כ בטפת חלב דלולי הבל הקדרה מתפשט בפתיכה ולמה מתפשט בקדרה ואלו בבישל ברוטב דבחתיכה ודאי מתפשט בכל חתיכה אף דלא הגיע הרוטב רק למקצת החתיכה מ"מ בקדרה מספקא אי בישל במקצת מתפשט בבל הקדרה ש"מ דיותר נח להתפשט בחתיכ' מן קדרה ואלו בטפת חלב בלי הבל דאין אוסר חתיכה למה יאסור כל קדרה ויהי' ספק בהתפשטות. ולכן סמ"ק והנך רבותא אפשר ס"ל כטעמא דתוס' הטעם דטפת חלב משום שומן וה"ה בקדירה אבל לפי דעת הר"ן משום הבל הקדי' וכמש"ל אף דעת הש"ע נוטה לכך צ"ע מהכ"ת לומר דמפעפע בקדירה מה דאין מפעפע בחתיכה וצ"ע:

יג

ואם לא נפסק וכו' צ"ל ברמ"א דאי י"ל אס נפסק הקלוח לא אוסר כדי קליפה הא אמרינן חם לתוך צונן מ"מ בעי קליפה וצ"ל דדבר גוש שאני ואף דרמ"א אינו מחלק בין גוש לאינו גוש מ"מ בזה לענין עירוי מודה דיש לחלק והא דאמרינן נטף מרוטבו על החרס אף דנפסק הקלוח ל"ק דלשמואל הא מוקי ליה בחרס רותח ולשמואל הוי תתאה רותח ולרב הא עלא' גבר ומודה רמ"א דא"ל שלא נפסק הקלוח ולא אמרה רמ"א רק למ"ד דתתאי גבר אבל למ"ד עלאי לעולם קרוי עילאי אפי' נפסק קלוח אך המהרש"א דעתו שם אפי' לשמואל אפי' תתאי צונן מ"מ בעי קליפה רק דא"צ ס' נדעת ר"ת קשה הא נפסק הקלוח ולכן צריך עיון ועי' לקמן סי' ק"ה שם יתבאר הענין בענין פסוק הקלוח ביותר וצ"ע:

יד

על הכיסוי וכו' ומהר"ל חולק דאולי בשעת נפילה לא הי' זיעה ואח"כ נעשה זיעה ומלבד דהוא ס"ס שמא לא נתפעפע כלל או שמא עלה הרתיחה תיכף וכו' אף גם לפירש"י דפירש בחתיכה חצי ברוטב וחצי חוץ לרוטב אינו אוסר רק החתיכה וא"כ בכיסה מתחלה איך כל קדרה מצטרף דלמא מתחלה לא העלה הרתיחה רק חצ' חתיכה וא"כ נ"נ אותו חתיכה וכשחזר כשעלה רתיחה בכל קדרה אוסר אותו החתיכה כל קדרה אלא ש"מ דאמרינן תיכף עלה רתיחה בכל ודו"ק:

א

נפל חלב כו'. עש"ך סק"ג בשם הר"ן דחתיכה שעומדת בקדרה מתוך שיש בה הבל ולחלוחית החלב מתפשט בכולה אף שהיא חוץ לרוטב והש"ך כתב ע"ז דלא תיקשי מלקמן סי' ק"ה ס"ד דמיירי בקדרה די"ל דהתם מיירי באיסור גוש דאינו צלול כו' ועיין בתשובת נו"ב חי"ד סוף סי' כ"ה שכתב דע"כ לא חילק הש"ך בין איסור צלול לאיסור גוש אלא כשאין האיסור דבוק ממש באותה חתיכה אלא נוגע בו אבל כשדבוק האיסור באותה חתיכה בתולדתו ונתבשל עמו בקדרה אז ע"י הבל הקדרה ולחלוחית גורם שמתפשט בכולו וכדמוכח מדברי התוספות בחולין צ"ו כו' ע"ש:

ב

בהיתר לח. עבה"ט ס"ק י"ג בשם רש"ל (פג"ה סי' ס') דווקא שנתערב שלא כדרך בישול אבל אם הוא דרך בישול אמרינן חנ"נ ע"ש ועיין בתשובת נו"ב תניינא חיו"ד סימן מ"ט במעשה בשמונה הדרא דכנתא של כבשים שהותך השומן שלהם ועירבו אח"כ לתוך חמשה זיידל שומן ג"כ של כבשים והותך הכל יחד ואח"כ נתנו כל השומן לתוך ט"ו זיידיל שומן אווזים ואח"כ נמצא שכבש א' היה מים בראש ולפי ערך לא היה שומן מהדרא דכנתא א' לא יותר מרביע זייד"ל וכתב להתיר במקום הפסד גדול ואף שרש"ל אוסר אם הוא דרך בישול. מדברי הרמ"א לא נראה כן וכן מוכח מדברי הש"ך ס"ק ט"ו (וע"ש בסימן נ"ו שכתב דנראה לו שדעת הש"ך דצונן בצונן גם בבשר בחלב יש להקל בלח בלח לצורך גדול ואולי גם הרש"ל מודה בהפ"מ ועכ"פ ראוי לסמוך על רמ"א ובפרט שאין כאן רק ספק טריפות דשמא היה המוח מקיף וכיון שלא נודע הטריפות עד אחר מעשה הוי ס"ס שמא אינה טריפה ושמא הלכה כדברי הרמ"א. ועי' בסי' נ' שם שכ' כיון שטעם הקולא בלח הוא שאין חתיכה הנאסרת ניכר ונבדל לפ"ז אם החמשה זייד"ל טרם שנתערבו עם הט"ו זייד"ל כבר נקרשו הוי כמו חתיכה וגם רמ"א מודה שנ"נ ואולי כיון שמשעה שנתערב היה לח ולא נ"נ לדעת רמ"א שוב לא אמרינן שכשנקרש יהיה נעשה נבילה שדבר זה שהחתיכה נ"נ בשאר איסורים חידוש הוא ואין לך בו אלא חידושו שבשעה שנתערב יהיה נ"נ אבל לא אח"כ בעת הקרישה שהרי או לא נתוסף בו איסור אלא שנשתנה בעצמו ונעשה קרוש ואיך מעצמו יתחדש איסור ומ"מ לא בריר לי הך סברא ע"ש שהעלה לענין השאלה הל"ל דכיון שאין כאן רק ספק טריפה וגם הוא מב"מ הרוצה להקל אין מוחה בידו.[

ג

ואז הקדרה הוי אסורה. נראה בכל מקום שהוזכר בסי' זה שקדרה אסורה. אם היא של מתכות ובא להגעילה לא מהני כשימלאנה מים וירתיחנה דא"כ צד החיצון לא נגעל אלא צריך להכניסה כולה ליורה עיין במג"א סי' תנ"ב ס"ק י"א]:

ד

דתתאה גבר. [עבה"ט מ"ש ודוקא דליכא אפר כו' ועיין בספר לבושי שרד אות קל"ה שכתב וז"ל ראיתי קצת מורי הוראות טעו להורות באם נשפך חלב על הכירה שיש אפר עליו והגיע הקילוח תחת קדרה דאינו אוסר דע"י אפר של הכירה נעשה הקילוח פגום ומקום טעותם מבה"ט סי' צ"ב ס"ק כ"ה שכ"כ בשם המ"י באמת שכן כתב המ"י כלל נ"ו אך בכלל ק"ז ס"ק כ"ו חזר בו וכתב דצ"ע למעשה די"ל דבשעה קלה כזו אינו נעשה לפגם ע"ש וא"כ מאחר שדין אפר גופיה הוא מחלוקת לכן ח"ו לסמוך ע"ז אלא באיסור קל כגון אם נשפכו מים רותחין מקדרה של חלב ב"י מקונח תחת קדרה של בשר דבכה"ג דעת הש"ך בסי' צ"ה סק"ה וי"ז להתיר בהפ"מ וכן בכל כה"ג שיש עוד צד היתר טוב ולא בענין אחר עכ"ל]:

ה

להרתיח. עבה"ט מ"ש מהרש"ל חולק בו ועיין בתשובת בית יעקב סוס"י נ"ז שחולק על רש"ל וט"ז והסכים להרמ"א וכדברי הפר"ח ועיין פמ"ג:

ו

הזיעה עולה ונבלע. עיין בפמ"ג א"ח בהנהגת הוראות או"ה סדר שני אות ל"ז שכתב דברמב"ם פ"ז מטומאת אוכלין דין ד' מבואר דדוקא זיעת משקין כמוהו אבל אוכלין כמו חלב המהותך אין זיעתו כמוהו א"כ יש לדון טובא אם היה מחבת מחלב למטה חם ולמעלה סמוך דבר כשר והזיעה עולה אפי' יד סולדת בזיעה אפשר יש להתיר ע"ש ועיין בתשובת ב"ח החדשות סי' כ"ד:

ז

של חלב. עבה"ט של הרב מהרי"ט ז"ל אם מותר להדליק שפופרת של טובאק מנר של חלב ועיין בספר בני חייא בסי' ק"ה אות ד' שהביא ראיה שאסור מדינא ולא מחמת מדת חסידות וע"ש בהשמטות שהוא בעצמו חזר בו ודחה ראייתו ע"ש. ובתשובת ש"ב הגאון מוהר"ר שבתי כ"ץ ז"ל כת"י ראיתי שכתב נראה להביא ראיה מרש"י בשבת ד' כ"ב גבי אי מדליקין מנר לנר משום אכחושי מצוה משמע באותה הדלקה מקבל קצת שמן ומאי דפירש"י דמחזי קאי על אור ועיין בזה ביו"ד סי' רע"ד בט"ז ובנה"כ שם שפירש כן דברי רש"י וא"כ ה"ה בשפופרת שואף החלב אכן לפמ"ש הכו"פ דחלב נ"ט לפגם ומתוך כך התיר אם נטף חלב על הכלי א"כ ה"ה בנדון זה הוי נ"ט לפגם בחלב עצמו עכ"ד. ולע"ד היתר זה צ"ע דדוקא בדיעבד התיר בעל כו"פ משום נטל"פ משא"כ הכא להדליק לכתחלה משפופרת של חלב. נ"ט לפגם לכתחלה אסור כמבואר בכמה מקומות. [מיהו לדברי הצ"צ סי' מ"ז שהבאתי לקמן סי' צ"ח סק"א אתי שפיר] ועיין בתשובת משאת משה חי"ד ס"ס ד' שכתב שאם אחד נזהר אסור למי שאינו נזהר להדליק מנר של חלב וליתן לחבירו הנזהר ע"ש ועיין לקמן סי' קי"ט סעיף ז' בהגהה:

ח

אבל חלב. ואם נפל פתילה מנר על פארפורקע ונכבה. כ' בשו"ת בית אפרים חלק חושן משפט סימן י"ז וז"ל אני מורה בדבר להקל ולהחמיר כי אם נפל ראש הפתילה שכבר נשרף ונעשה אפר אינו אוסר. אבל מה שלא נעשה אפר עדיין ודאי אוסר ואם שהה על הכלי בכדי שהיד סולדת בו בכלי הוי כנבלע ע"י אור ובעי ליבון ואם לא נשתהה עכ"פ בעי הגעלה או גרידה והכא בכ"ח לא שייך זה משום שידוע דפתילה מלוחלח בחלב וכיון שנפל בעת שדולק אף שנכבה תיכף כיון שנגע בכלי והיתה רותחת מחמת האור אוסר (מהרב הגאון מהור"ר בצלאל הכהן מ"ץ ז"ל בגליון הש"ע שלו):

א

(סימן צ"ב ש"ך סק"ג) כיון דאנן משערי' לעולם בששים. לענ"ד אי משום הא לא אירי' דמ"מ כשיש בכל הקדירה ס' נגד הטפה לשתרי גם אותה החתיכה בנטילה ממנ"פ אם הוא שמן מצטרף הכל לבטל ואם הוא כחוש סגי בנטילה גם אף דאיכא ס' בחתיכה עצמה תצטרך קליפה דהא מדינא ל"צ רק נטילה ולא מהני ס' וא"כ עדיין צריכים להנך תירוצים דהבל הקדירה וצלול מתפשט בכל החתיכה. ועדיין נ"מ לדינא דמטעם א"א בקיאים בעי' ג"כ נטילת מקום ואלו הכא בדינא דטפת חלב דבדאיכא ס' באות' חתיכה א"צ נטילת מקום [ולתירוץ של ד"מ והוא מדברי הרשב"א במ"ה (דף קי"א) צ"ל דלענין זה מהני ג"כ הבל הקדירה דלא בעי נטילת מקום ע' בפליתי] וצריכים לדון אם הוא ע"י צלול והבל הקדירה או מטעם דהחלב הוי קצת שמן וביותר קשה לי על הש"ך דמה בכך דאנן משערי' לעולם בס' דהטעם משום דא"א בקיאים בין כחוש לשמן דמ"מ מהני שארי החתיכות לבטל דלא עדיף מצלי לקמן (סי' ק"ה ס"י) וא"כ הא דאמרינן הכא בכל ענין החתיכה היינו משום דהאיסור כחוש ואינו מתפשט לשארי חתיכות וחתיכה נשארה באיסורה משום הבל הקדירה ודוק:

ב

(שם סק"ד) חוץ מהרשב"א וכו'. היינו ממ"ש בתהה"א (דף צ"ט ע"ב) ושמעי' נמי דאפילו היה מקצתו ברוטב וכו' וכמ"ש הש"ך שם בארוכה בספרו הארוך וכן נראה ממ"ש הרשב"א בתשו' גבי ביצה ששמוה על החמין שהובא בב"י לעיל (סי' ס"ו) וע' בש"ך שם שמגי' למעלה מהביצה:

ג

(שם סק"ו) תימא דכשאין ס' בקדירה. לענ"ד הא הרמ"א פסק לקמן דאפילו בצלי אוסר כל החתיכות דא"א בקיאים לכחוש לשמן וא"כ ממילא הכא דאם אין בכל הקדירה ס' נגד הטפה אסור הכל:

ד

(סעיף ב') נוער את הקדירה כולה. יש לע' אמאי שרי לערות כן הא אם לא ינער ישאר הטפה באותה חתיכה וע"י ניעור מעייל הטפה בחתיכות האחרות והוי מבשל בב"ח ועכ"פ בליכא ס' אלא דיטעום קפילא דלמא באמת יהי' טעם בכולה ועבר על בישול בב"ח וצ"ע:

ה

(ש"ך סק"ח) ואין כאן משום מבטל איסור. ומ"מ עדיין קשה דאם מיירי בשהה קצת אמאי לא כתב הרמב"ם דנותנים לנכרי כל חתיכה וחתיכה לטעום דשמא זו החתיכה שנפל עליה הטפה ונבלע ובניער לא יצא לפשט בשוה דאין הגעלה באוכלי' מש"ה לא הרגיש טעם באינך חתיכה שטעם וצ"ע:

ו

(ט"ז סק"ו) אפשר שיטעום אותה החתיכה. לא ידעתי למה צריך לזה הא בלא ניעור צריך שיתן לטעום כל חתיכה וחתיכה ואדרבה ע"י טעימת חתיכה א' מגרע גרע דבתחילה היה הכל בגדר הספק ומצטרף הכל לבטלו ואחרי טעימת חתיכה א' ולא היה בו טעם מתברר דזהו מותר והוי כהוכר חתיכה א' והשאר הוי חד בחד וא"כ צריכים לטעום חתיכה וחתיכה וא"כ ממילא יטעום בודאי אף החתיכה שנפל הטפה וירגיש הטעם ובאמת קשה לי דאם לפרש דהרמב"ם מיירי בשהה קצת עכ"פ נצטרך ליתן לטעום כל חתיכה והו"ל להרמב"ם לפרש כן וצע"ג:

ז

(בא"ד) אז באמת א"צ לנער כלל. אין מובן לי דהא גם בזה העלה טובה כיון דשהה קצת אפשר דלא נתפשט בשוה א"כ כשאוכלים אותה אולי ירגיש טעם בחתיכה א' ויצריך להפסיק מלאכול דנאסר הכל ומה הפרש לענין טעימת עובד כוכבים לבין אכילת ישראל וצ"ע:

ח

(ש"ך סקי"ב) דמ"כמ לכ"ע אינו אלא מדרבנן. לענ"ד מדברי תו' (דף ק') ממה דהקשו דלר"א בכלי מדין איך הגעילו היורה גדולה מבואר דס"ל דהוא דאורייתא:

ט

(סעיף ד' בהג"ה) וכ"ז בשאר איסורים אבל בבשר בחלב. אף בבב"ח דרבנן כך מתבאר מדברי הש"ך (רס"י פ"ז סק"ג) במ"ש נפקותא בדבר לענין מ"ש הרב בהג"ה סי' צ"ב ס"ד עכ"ל:

י

(ש"ך סקי"ג) לא רצה להחמיר. ומ"מ בהיפוך אם היה מקצת' ברוטב ולא ניער בסוף לכל החתיכות וברוטב לא היה ס' נגד החלב ואח"כ בשלו חתיכה א' מאותן שלא נפל עליה הטפה עם שאר חתיכות בזה י"ל דכולם אסורים אף דיש בזה סברות להתיר הא' שיטת רש"י ולא נעשו שאר איסורים הב' רבינו אפרים די"ל דדוקא שיטת ר"י מצטרפין לרבינו אפרים כיון דרוב רבוותא ס"ל כר"י אבל לסמוך על דעת רש"י בצירוף ראית רבינו אפרים י"ל דלא:

יא

(שם סקי"ד) מטעם חשיבות. כ"כ המרדכי ולפ"ז אף אם נתרסק החתיכה ונימוח' מ"מ צריך ס' נגד כולה דכבר נ"נ בשעת הבליעה דהא חשוב אבל ברשב"א בתהה"א (דף צ"ז) כתב הטעם דבחתיכה כיון שנשאר באיסורה משא"כ בלח דהכל נבלל הכל מצטרף לבטל עיי"ש ולפ"ז בחתיכה שנימוח' ג"כ דינו כלח כיון דהשתא הכל נבלל:

יב

(ט"ז סקי"ו) לר' יהודא לא נעשית כולה נבילה. והיכא דנאסר ביותר מס' כגון דנרגש טעמו יותר מס' או במתבל ומחמץ אי אמרינן חתיכה נ"נ ע' בפמ"ג במשבצות זהב (סי' ק' ס"ק א' ד"ה ודע דמ"ש הטור) ולפ"ז בחתיכה שנימוח' ג"כ דינו כלח כיון דהשתא הכל נבלל:

יג

(ש"ך סקט"ז) וע' לקמן סימן צ"ט ס"ח ובמ"ש שם. ואם נתערב תחילה חד בחד ואח"כ נפל א' מהם למקום אחר ונתערב עם חתיכה א' החתיכה הא' הנשארת במקומה אסורה כיון דאין עליה הספק שמא היא השלישית הכשירה והספק רק שמא היא הראשונה הכשירה או האסורה והוא רק תערובו חד בחד אבל הב' האחרות מותרות דעל כל א' הוי הספק אם היא האסורה או הכשירה הראשונה או הכשירה השנייה א"כ תערובתו תוך ב' וכאלו נתוסף אותו האחרון להב' הראשונות ובטל ברוב כ"כ בספר חוות דעת (סי' קי"א ביאורים סק"א) ונלע"ד דלפ"ז אף בחתיכה הראויה להתכבד הב' האחרונות שרי כיון דמה"ת הכל מותר מטעם ביטול ברוב ולגבי דרבנן אמרי' שאני אומר היתר לתוך היתר נפל למה דמסקי הכו"פ והפר"ח (רס"י קי"ט) דאפי' נתערב תחילה א' בא' אמרי' שאני אומר דלא כש"ך שם:

יד

(בא"ד) וכן נראה עיקר. ואם בשלו אח"כ החתיכה זו עם שאר החתיכות י"ל דעתה שהבלוע שבתוכו נתבשל בתוכו נ"נ וע' בפמ"ג (סימן צ"ו בש"ך סק"ט):

טו

(ש"ך סק"כ) ונראה דמ"מ אין לערות. ע' לקמן בט"ז (סימן קל"ז סק"ד):

טז

(ש"ך סקכ"ז) אם נפלה כנגד הרוטב. היינו דהרוטב הגיע עד נגד מקום נפילת הטיפה הראשונה משמע דאם כשבישל אח"כ לא היה מגיע הרוטב למקום הטיפה ועירה אח"כ בעי' ס' פעמים ס' דהטיפה מתפשט במקום הריקן עד סמוך לרוטב ונ"נ ואין זה בכלל אין בלוע יוצא מכלי לכלי בלא רוטב דבכלי א' יוצא ממקום למקום בלא רוטב א"כ גם אם הרוטב מגיע עד מקום הטיפה הא בבישול הראשון עירה מיד והקדירה עדיין רותחת והיה אז ממקום הריקן ונתפשט הבלוע ואוסר עד ס' ונ"נ ואם א"י להתפשט הבלוע בלא רוטב דהוי כמו מכלי לכלי א"כ גם אם בבישול השנייה לא היה הרוטב נגד הטיפה ועירה אח"כ לא ליבעי ס' פעמים ס' דאם אין כח הרוטב למעלה לא הלך הבלועה ממקומה וצ"ע. ובאמת נ"ל דממקום למקום בכלי עצמו ה"נ אינו הולך בלא רוטב דאל"כ קשה בכלי ריקן שעל האש ונפל על הכלי דבר כחוש אמאי לא נאסר רק כדי קליפה ומהני לקלוף הכלי נימא דבשעת הצלי נבלע כדי קליפה ואח"כ חזר ויצא מהקליפה לקליפה האחרת אע"כ דאינו יוצא ממקום למקום בלא רוטב וע' א"ח (סי' תס"א ס"ה) אם אפו חמץ עם מצה לא נאסרה אא"כ נגעה בחמץ ואמאי לא נימא גם בלא נגעה הא התנור בלע במקום החמץ מהחמץ ומתפשט עד מקום המצה ויוצא הבלוע מאותו מקום להמצה דהא מכלי לאוכל אוסר בלא רוטב אע"כ דהבלוע א"י להתפשט ממקום למקום בלא רוטב ודוק היטב:

יז

(סעיף ז' בהג"ה) מן הקדירה רותחת. במנ"י (כלל נ"ה סק"כ) כתב ומיירי דבאותו מקום ליכא אפר דאל"כ הו"ל נטל"פ וע' לקמן (סי' צ"ה ס"ד) ובכלל נ"ז סקכ"ו כתב ג"כ הכי ומסיים עלה ומ"מ צ"ע למעשה דאולי יש לחלק דבשעה קלה כזו אינו נעשה לפגם עכ"ל:

יח

(שם) הכל אסור. וכל מה שנגע בקדירה חולבת בעי' ס' נגדו לשון הת"ח כלל נ"ו וע' בפמ"ג סי' צ"ה בש"ך סקי"ח:

יט

(ט"ז סקכ"ז) כיון דכ' רמ"א בסימן ק"ה ס"י. לא ידעתי דאם באנו לחוש לדעת רש"ל דנוגעים זה בזה לא גרע ממליחה א"כ בלאו פסקא דהרמ"א שם פשיטא דיש לאסור בבשר צונן וחלב רותח דהא הוי כטמא מלוה דלכ"ע אסור אף בהפ"מ. ולדעת רמ"א דמיקל בנוגעים אף בטמא חם ע"כ דס"ל דאין לדמות למליחה א"כ דינא דהכא לא תליא כלל בהפסקא דהרמ"א סי' ק"ה ס"י:

כ

(סעיף ח' בהג"ה) נגד החלב שבמחבת ואז התבשיל מותר והקדירה אסור כדין נפלה הטיפה נגד הרוטב:

כא

(שם) שהיד סולדת בזיעה. ואם אין הי"ס בזיעה מותר אם לא שהקדירה רותחת בפ"ע עכ"ל מהרא"י וע' במג"א (סי' תנ"א סקמ"ד) ואם הוא ספק אם הי"ס בזיעה יש להקל ב"ח בתשו' ח"ב סי' כ"ד ואולם אם חלל כמו גומא בכירה והקדירה בתוכו ולמעלה עפ"י הכירה המחבת בענין דאין מקום לזיעה להתפשט בזה מדינא אסור וממילא בספק יס"ב ג"כ אסור ע"ש:

כב

(סעיף ט') שנפל ממנו טפה. בתה"ד מבואר הטעם דחם עכ"פ כמו עירוי שלא נפסק הקילוח והיינו דס"ל כהפוסקים דעירוי שלא נפסק הקילוח אוסר בכולו כמו כלי ראשון וכנראה מלשונו שם דכתב תחילה דבנטף טיפה מהני גריד' שנפסק הקילוח ואם גרידה במקום קליפה כמ"ש הש"ך (סי' צ"ג סק"ו) משמע דבלא נפסק הקלוח לא מתני קליפה וא"כ לדידן דקיי"ל דעירוי שלא נפסק הקלוח מהני ג"כ קליפה (ע' ש"ך סי' ק"ה סק"ד) י"ל ה"ה הכא מהני קליפה וצ"ע:

א

טועם העובד כוכבים. ע"ל ר"ס צ"ח דבעינן שיהא דוקא קפילא או מסיח לפי תומו וע"ש במ"ש שם:

א

בד"א בשקדם כו'. דאז ליכא אלא משום טעם הבשר עצמו וכיון דטעמו עובד כוכבים ואמר דלית ביה טעם שרי אבל אם לא הספיק כו' דאז אפשר שהחלב עצמה שנבלע בבשר ונעשית נבילה יצא ונתערב בשאר החלב וא"א למטעמיה דחלב בחלב הוא הלכך צריך בחלב ס' נגד כל החתיכה דלא ידעינן כמה נבלע ונפיק מיניה:

א

נפל חלב כו'. עד סוף הסעיף הוא לשון הרמב"ם פ"ט מהמ"א וביאור הדברים דכשנפל על חתיכה א' אין השאר שבקדירה מצטרף לבטל החלב אלא צריך שיהא בחתיכה עצמה ששים לבטל הטעם וכשאין בחתיכה עצמה ששים הרי נעשית החתיכה נבילה וכשמנער אח"כ ונכנסה החתיכה בכלל שאר הקדירה אוסרת שוב שאר הדברים שבקדירה עד ששים נגד החתיכה אבל ניער מיד בשעת נפילת הטיפה הרי נכנסה החתיכה מיד בכלל הקדרה וכל הקדרה מצטרף ואינו אסור אח"כ אין ששים בקדירה ובחתיכה נגד החלב וכן בכיסה והא דכתבו הט"ו לקמן סי' ק"ה ס"ד דאם הוא כולו חוץ לרוטב אינו אוסר אלא כדי נטילה לר"י ולרש"י אפילו מקצתו תוך הרוטב אפשר דשאני חלב דהוי איסור שמן שהרי יש בה שמנונית של חמאה) ונבלע בכל החתיכה כדאיתא בש"ס פג"ה ומוסכם מכל הפוסקים לקמן סי' ק"ה ס"ה דאיסור שמן מפעפע בכל החתיכה וכן תירץ בד"מ סימן ק"ה והיינו דכתבו הט"ו ר"ס ע"ו דדם שנטף על הצלי שאצל האש אינו אוסר אלא בכדי נטילה עכ"ל דדם לאו איסור שמן הוא כדמוכח בכמה דוכתי א"נ יש לחלק כמ"ש הר"ן ס"פ כ"ה וז"ל ה"מ בחום של צלי וכיוצא בו אבל חתיכה זו כיון שעומדת בקדירה מתוך שיש בה הבל ולחלוחית החלב מתפשט בכולה אע"פ שהיא חוץ לרוטב עכ"ל ע"ש ולקמן סי' ק"ה אע"ג דמיירי נמי בקדירה י"ל דהתם מיירי באיסור גוש דאינו צלול דודאי אינו מתפשט בכל החתיכה אלא ע"י רוטב וכן חילק מהרש"ל ומביאו הדרישה ולחילוק ראשון קשה דמשמע מדברי הרשב"א בתה"א (דף צ"ט ע"ב) והר"ן שם דחלב לא חשיב איסור שמן ע"ש והכי מוכח נמי מדברי הט"ו לקמן סי' ק"ה ס"ז דפסקו דאיסור כחוש אינו מפעפע מחתיכה לחתיכה בלא רוטב ואיסור שמן מפעפע כהרשב"א והרשב"א יליף לה מחלב דהכא דאינו מפעפע מחתיכה לחתיכה בלא רוטב אלמא דס"ל דחלב איסור כחוש הוא וק"ל עי"ל דכאן מיירי שחתיכת הבשר הוא שמן כמ"ש הט"ו בסימן ק"ה ס"ה ועוד הארכתי בזה בספרי גם השגתי שם על הב"ח שכ' בסי' ק"ה ס"ה על הרב ושארי ליה מריה בדברים שאינם נכונים ואינם ענין לדברי הרב כלל ע"ש וכאן קצרתי כיון דאנן משערים לעולם בששים כדלקמן בסי' ק"ה וע"ש ובמ"ש שם:

א

נאסרה אותה חתיכה ומשערים כו'. הפוסקים והטור הביאו מחלוקת רש"י ור"י בזה דר"י סובר דוקא שכל החתיכה חוץ לרוטב כגון שהחתיכה שתחתיה קצתה חוץ לרוטב וזו מונחת עליה אבל אם מקצתה ברוטב הרתיחה מערבת הטעם בכל הקדירה והכל מצטרף לבטל החלב ורש"י פי' אפי' מקצתה ברוטב אין הכל מצטרף לבטל החלב ודעת כל המחברים (חוץ מהרשב"א ור' ירוחם הביאו בבדק הבית) כר"י וכן דעת כל האחרונים וכ"פ מהרש"ל בהגהותיו לטור ומביאו הפרישה אלא שבספרו פג"ה סי' ס"א לא פסק כן:

א

אבל אם ניער מתחלה ועד סוף כו'. הוא לשון הרמב"ם והטור כתב עליו ונראה שאין צריך רק שינער או יכסה מיד בשעת נפילה ואפי' פסק אחר כך מלנער עכ"ל וכתב מהר"י ן' חביב שגם דעת הרמב"ם כן ומה שהזכיר ניעור מתחלה ועד סוף היינו משום דברישא היה מוכרח להזכיר ניעור לבסוף דאל"כ למה יאסר כל מה שבקדירה ולכך נקט נמי בסיפא ניעור בסוף עכ"ד ולפ"ז לא ה"ל להמחבר לסתום וה"ל לפרושי דבניער מתחילה לחוד סגי אלא דאזיל לטעמיה שכתב בספרו ב"י דדעת הרמב"ם דדוקא ניער בתחלה ובסוף בעינן ודעת הרב בהג"ה דבניעור בתחילה לחוד סגי וז"ש וכן אם ניער מתחלה כו' ולא כתב דין זה בשם י"א משום דאפשר לפרש גם דברי המחבר הכי כמו שמפרש מהר"י ן' חביב לדברי הרמב"ם אבל דעת המחבר עצמו אינו כן וכמ"ש ומ"מ דעת מהר"י ן' חביב והרב עיקר וכן משמע מפרש"י (דף ק"ט ע"א) ע"ש וכן דעת מהרש"ל פכ"ה סי' מ"ה והאחרונים ונראה שגם הטור לא כוון להשיג אלא לפרש דברי הרמב"ם:

א

וכן אם לא ניער כו' אם יש ס' בקדירה נגד טפת חלב כו'. תימא דכשאין ס' בקדירה נמי יהא מותר כיון שלא ניער כלל ולא נתן טעם אלא באותה חתיכה עצמה כדאיתא בש"ס ופוסקים וכן מבואר בהדיא בהשגות הראב"ד פ"ט מהמ"א ע"ש ודוק ומביאו בד"מ בקוצר ונ"ל הא דבעי ס' בקדירה היינו אי מקצתה בתוך הרוטב דמספקא ליה להרב אי קי"ל כר"י דמערב הטעם בכולו או כרש"י הלכך הקדירה מותר ממ"נ והחתיכה אסורה דלמא אינו מערב הטעם בכולה ואין הקדירה מצטרף וע"ל ס"ק י"ב (ומ"מ מה שנרשם בש"ע והגה"מ בשם רמב"ם הוא טעות וצ"ל והמ"מ בשם רמב"ם):

א

ושאר הקדרה מותר. ע"ל סימן ק"ה ס"ז ס"ק ט"ז דמ"מ שאר החתיכות שנגעו בזו החתיכה צריכים נטילה:

א

וכן אם נפל כו'. זהו לשון הרמב"ם וכתב עליו הטור ואיני מבין דבריו שאם החתיכות כולן בתוך הרוטב מה צורך לנער ואם אינן ברוטב מה מועיל ניעור שמנער אח"כ עכ"ל וז"ש הרב בהג"ה ויש חולקין כו' ואעפ"י שהב"י הביא בשם מהר"י ן' חביב שגם הרמב"ם סובר כן ומ"ש נוער את הקדירה כו' אינו ר"ל שמנער אח"כ אלא אתא לאשמועינן דבנודע על איזה מהן נפל נוער רק עד שיתערב החתיכה זו בין החתיכות ובלא נודע מיד כשראה נפילת הטיפה לקדירה ולא השגיח על איזה חתיכה נפל ימהר לנער או לכסות מיד כדי שיתערב החתיכה מ"מ לא נמנע הרב לכתוב בל' ויש חולקין כיון דפשטא דלישנא לא משמע הכי בשגם שהטור ג"כ לא הבין כן וגם ה"ה הבין דברי הרמב"ם כהטור והרב וכן הוא העיקר בדברי הרמב"ם וכמו שביאר והב"ח פי' דברי הרמב"ם כעין מה שפירש מהר"י ן' חביב (אלא שתלה הדבר דהרמב"ם ס"ל כר"י והוא ללא צורך ע"ש ודו"ק) וכ' על הרב ושארא ליה מריה ולע"ד דעת הרב נכון וכמ"ש אבל מ"ש ב"י דהרמב"ם מיירי שהחתיכות בתוך הרוטב ואפ"ה צריך ניעור כדי שיתערב יפה יפה קשה א"כ מאי וכן ועוד דהאי דינא ה"מ לאשמועינן אפילו בנודע לאיזה מחתיכות נפל ועוד דודאי הרוטב מבלבל ומערבב כל החתיכות ומה צורך לנער ואין להקשות למהר"י ן' חביב בנפל לתוך המרק מה צורך לנער י"ל דמיירי שאין במרק גופיה ס' אלא בצירוף החתיכות שינער אותן במרק ודו"ק א"נ ה"ק וכן אם נפל תוך הקדרה או לתוך החתיכות או לתוך המרק ולא נודע לאיזה חתיכה נפל או אי למרק נפל והא דנקט מרק כלל דנ"מ לב' קדרות ודוק. ומיהו הל' מגומגם לפי' מהר"י ן' חביב לכך נראה דהדברים כפשטן וס"ל להרמב"ם דכיון דלא נודע לאיזה חתיכה נפל לא שייך לומ' חנ"נ אלא כל הקדרה נכנס לספק והלכך מנער כל הקדרה ומצטרף כל הקדירה לבטל ודמי למ"ש הרשב"א והטור ס"ס קי"א דהיו כאן שתי קדרות ונפל איסור לתוך א' מהן ואינו יודע לאיזה נפל ואין בא' מהן לבטלו ויש בשתיהם לבטלו ששניהם מצטרפין לבטלו שכל שעתיד להתערב רואין אותו כאלו הוא כבר מעורב עכ"ל והאי נמי דכותיה היא וכ"כ האו"ה כלל כ"ט דין ד' דהיכא דלא הוברר האיסור לא אמרינן חנ"נ שוב מצאתי שה"ה כתב על דברי הרמב"ם וז"ל ומ"ש וכן אם נפל כו' הוא מפני שכיון שאינו נודע איזו חתיכה היא אין לומ' בה נ"נ וא"א לאסור הכל שהרי אין בחלב נ"ט וכיון שכן מנער את הקדרה וטועם העובד כוכבים אם יש בה טעם חלב וברור הוא עכ"ל הרי בהדיא כמו שכתבתי וזהו ברור דעת הרמב"ם לפע"ד ואין להקשות היאך ינער הקדרה שיתערב הכל דלמא יש טעם בחתיכה אחת ואיך יבטל איסור לכתחלה וא"כ הוי ליה למימר שיטעום העובד כוכבים כל חתיכה וחתיכה בפני עצמו יש לומר דכיון דלא נודע לאיזה נפל הרי נכנס כל הקדרה בספק ואין כאן משום מבטל איסור וגם דמי למה שכתב מהרא"י בת"ה סימן קע"א ואין זה מבטל איסור לכתחלה כיון שספק הוא אם יתערב שום איסור כלל עכ"ל והבאתיו בסי' פ"ד ס"ק ל"ח וכן לקמן סימן קט"ז ס"ק כ"ח וה"נ ספק הוא אם יש טעם בחתיכה זו ונראה דגם הטור הבין דעת הרמב"ם כן אלא ס"ל כיון דאפשר למיקם עלה דמילתא א"כ לא נכנס הכל בספק שהרי יודע הדבר על ידי שיטעום העובד כוכבים כל חתיכה וחתיכה בפני עצמה והלכך כיון שחתיכה א' היתה מתבררת בודאי שהיא אסורה א"כ מאי מועיל ניעור אח"כ ול"ד להך דהרשב"א דא"א לבא לידי בירור לאיזה קדירה נפל דהרשב"א ע"כ לא מיירי אלא במין במינו דליכא למיקם אטעמא דהרי הוציא דין זה בתה"א מתרומה והתם תניא שיעורה דק' דהיינו במין במינו וכן כתב בסי' ק"ה ס"ק ל' דבשאינו מינו לא אמרינן דכל מה שנכנס בספק מסייע' לבטל ע"ש:

א

ואם מכירה משליכה והאחרות מותרות. כשיש ששים נגד החתיכה ואם אינה מכירה הרוטב מותר כשיש ס' בחתיכות וברוטב וכל החתיכות אסורו' אם חתיכת האיסו' כלומר שנאסרה מבשר בחלב הוי ראויה להתכבד דקי"ל לקמן ר"ס ק"א דבשר בחלב הוי איסור מחמת עצמו ואם היא ראוי' להתכבד לא בטיל באלף ואם אינה ראויה להתכבד בטלה ברוב כדלקמן סי' ק"ט וע"ש:

א

לא אמרו חתיכה עצמה נ"נ אלא בבשר בחלב כו'. הטעם כתבו הפוסקים משום דבשר וחלב כל חד באפיה נפשיה שרי וכי איתנהו בהדי הדדי אסור הלכך הבשר עצמו נעשה איסור משא"כ בשאר איסורים:

א

ואז אפילו חתיכה עצמה חוזרת להיות מותרת כו'. תימא דלקמן ר"ס ק"ו כתב דהחתיכה עצמה עומדת באיסורה לפי שהאיסור שבה אינו נפלט ממנה לגמרי עכ"ל והרב בהג"ה שם הבין שהם דברים סותרים זא"ז וכדי שלא יסתרו הדברים זא"ז כ"כ בפירוש נראה ליישב דמ"ש כאן ר"ל לפי שכתב מקודם גבי בשר בחלב דאף דהרוטב מותר בס' מ"מ החתיכה באיסורה עומדת דאם היתה ראויה להתכבד ואינו מכירה אינה בטילה באלף וקמ"ל דאין כן בשאר איסורים אלא דבטיל ברוב כשאינו מכירה כיון דאין איסור מחמת עצמה וכדלקמן ר"ס ק"א ואז אפילו חתיכה עצמה חוזרת להיות מותרת ומותר לאכול כולם וא"צ להשליך אחת מהן וכדלקמן ר"ס ק"ט:

א

וי"א דאמרי' בכל האיסורים כו'. כתב האגור בשם מהרא"י דמ"מ לכ"ע אינו אלא מדרבנן ומביאו ב"י וד"מ וכ"כ הר"ן דבשאר איסורים הוי מדרבנן והבאתיו בסי' כ"ב ס"ק י' ע"ש:

א

אבל אם מקצת החתיכה כו' עד אבל בבשר בחלב כו' אמרינן חנ"נ. הרב הכריע כן הכל מסברתו כעין פשר ומי כהחכם יודע פשר אבל באמת צ"ע בענין זה דמקצתן חוץ לרוטב דמה שנרשם בש"ע שהוציא מהאו"ה כלל כ"ח דאפי' בשאר איסורים ומקצתן תוך הרוטב יש לאסור אותה חתיכה עצמה ליתא דאדרבה באו"ה כתב שם בהדיא כמה פעמים דאפילו בבשר בחלב אם מקצתה תוך הרוטב כל הקדרה מצטרף לבטל האיסור ואפילו החתיכה עצמה מותרת ע"ש והיינו שפסק כר"י שהבאתי בס"ק ד' וכן מביא בד"מ להדיא ע"ש האו"ה במסקנא לפסק הלכה ומ"ש דבבשר בחלב אפילו מקצת החתיכה תוך הרוטב חנ"נ ג"כ צ"ע דהוא נגד כל הפוסקים דבש"ס פכ"ה (דף ק"ח ק"ט) אמרינן דטפת חלב שנפלה על חתיכת בשר החתיכה אסורה ואינה אוסרת כל שאר החתיכות (עד ס' כנגדה) אלא ע"י ניעור וכסוי ופירשו ר"י ור"ת שכולה חוץ לרוטב אבל אם מקצתה תוך הרוטב מצטרף כל הקדרה לבטל ואז אפילו החתיכה מותרת וכן פסקו הסמ"ג (לאוין קמ"א דנ"א ע"ב והסמ"ק סי' רי"ג דק"א ע"ב והשערים סימן צ"ה והמרדכי והאגודה פכ"ה והרא"ה בס' בדק הבית דף צ"ט) ומהרי"ל ושאר מחברים כר"י ואפילו לרש"י שפירש דמיירי שמקצתה תוך הרוטב מ"מ מוכח דאין נ"נ לאסור האחרות אלא ע"י ניעור וכסוי ונראה דמ"ש הרב דבבשר בחלב אפילו מקצתה תוך הרוטב חנ"נ היינו בשניער אח"כ עד שנכנסה כולה לתוך הרוטב ולאפוקי דלא נימא דמיד בתחלה מצטרף כל הקדרה לבטל הואיל ומקצתה תוך הרוטב כדאמרי' בשאר אסורים דהא ברישא או שהחתיכה כולה חוץ לרוטב ונפלה עליה איסור כו' ע"כ בניער מיירי דאם לא כן לא נ"נ לאסור שאר הקדרה א"כ ע"כ סיפא נמי בהכי מיירי ולענין מ"ש בשאר איסורים דמ"מ יש להחמיר לאסור אותה חתיכה נראה שהוא סברת הרב עצמו דמספקא ליה אי קי"ל כרש"י או כר"י וכמ"ש ס"ק ז' אלא דלענין שאר הקדרה לא רצה להחמיר כיון דבלא"ה י"א דלא אמרינן חנ"נ רק בבשר בחלב ודו"ק ומ"מ כבר נתבאר בס"ק ד' שדעת כל המחברים והאחרונים כר"י ע"ש:

א

י"א דלא אמרינן חנ"נ אם נתערב איסור לח כו'. כלומר דדוקא כשנתערב איסור לח בהיתר יבש אמרינן חנ"נ מטעם חשיבות כי החתיכות איסור ניכר ומובדל נ"נ הוא אבל לא כשנתערב איסור לח בהיתר לח כגון יין נסך ליין כשר או חלב לשומן ואח"כ נתערב הכל להיתר אחר ואין חילוק בין אם ההיתר האחר לח או יבש ודו"ק ועיין ביש"ש פרק ג"ה סי' ס':

א

אבל לא בבשר בחלב כו'. ל' הס' אפי רברבי (ד' נ"ג ע"א) מיהו בבשר בחלב יש להחמיר אף בלח עכ"ל ולפע"ד אינו משום חומרא אלא דכ"ע מודו בזה כדמוכח בהדיא בש"ס פכ"ה (דף ק"ח) גבי הא דקאמר התם חלב אמאי מותר חלב נבילה הוא דגבי בשר בחלב אפילו בלח חנ"נ וכ"כ הרשב"א בתה"א דף צ"ח ע"א וע"ש:

א

לא אמרינן בשום איסור חנ"נ. כלומר בין בבשר בחלב בין בשאר איסורים אלא לעולם כל שניתוסף אחר כך היתר הוי כנתערב כן לכתחלה ודינו כדלקמן סימן ק"ט וע"ל סימן צ"ט ס"ה ובמ"ש שם. ולענין אי אמרינן חנ"נ במליחה פסק בת"ח כלל ל"ח ד"ב דאף דנהגינן לשער כל מליחה בס' מ"מ כיון דהרבה פוסקים סוברים דכל מליחה אינה אוסרת רק כדי קליפה יש להתיר לצורך הפסד גדול או לעני בדבר חשוב ולומר דלא נ"נ עכ"ד ומשמע שם דאפילו בדבר שמן שאוסר עד ס' אפילו לדעת הט"ו לקמן סי' ק"ה והרבה פוסקים פסקו כן ע"ש וכ"נ עיקר וכמ"ש בספרי ודלא כבאר שבע דף פ"ב ע"ב ועי' בסי' כ"ב ס"ק י' ושם תמצא אי אמרינן בקליפה דהקליפה נ"נ ע"ש וע"ל סי' קל"ד ס"ק ט"ו עוד מדיני חנ"נ:

א

כלי הנאסר כו'. עיין בסעיף שאח"ז ובמ"ש שם ובסי' צ"ח ס"ה ובמ"ש שם:

א

טיפת חלב כו'. ז"ל סמ"ק טפה שנפלה על דופן הכלי מספקא לן בפרק דם חטאת אי מפעפע בכל הכלי אי לא הלכך כשנפלה נגד הרוטב ויש ברוטב ס' מן הטפה מותר ממ"נ אי מפעפע בכל הכלי הרי נתבטל ואם אינו מפעפע אז לא יאסר (כלומר אם אינו מפעפע בכל הכלי אז לא יאסור משום דמסתמא מפעפע לפנים והוי כאילו נפלה בתבשיל כך פי' ב"י) אבל בנפלה בריקן שמא מפעפע בדופן הקדרה עד סמוך לרוטב כ"כ שאין ס' מן הטפה ונעשה אותו מקצת כלי נבילה וכשיערה כו' עכ"ל וע"פ הדברים האלה הם דברי המחבר אלא שקיצר בלשון וע"ל סימן קכ"א ס"ק י"ז:

א

א"צ אלא ס' כנגד הטיפה. היינו להתיר התבשיל אבל הקדרה מ"מ אסורה ויערה מיד התבשיל בצד הא' וכמ"ש הרב בס"ו וכ"כ בת"ח ריש כלל נ"ו:

א

הרי יאסר התבשיל. מיירי כשאין בתבשיל ס' כנגד אותו מקום הריקן דהיינו ס' פעמים ס"א פחות מעט נגד הטיפה לפי שהטיפה אסרה עד ס' א"כ עם הטיפה יש ס"א פחות מעט ומ"ש הפוסקים דסגי בס' של ס' טיפין כמוהו נראה דלאו דוקא הוא ודוק ונראה דמכל מקום אין לערות התבשיל דרך אותו מקום הקדירה דאין לבטל איסור לכתחלה ואפילו בקדרה חדשה נראה דאסור לערות דשמא אין מפעפע אלא במקצת הכלי ולא נתבטל מתחלה ועכשיו כשעירה יבטל הטיפה ומה שכ' הרב בהג"ה דבקדרה חדשה בכל ענין א"צ רק ס' נגד הטיפה ר"ל אם עירה בדיעבד סגי בס' נגד הטיפה לחוד אבל מכל מקום לכתחלה לא יערה והיינו דלא כתב אבל אם היא קדרה חדשה בכל ענין מותר לערות דהוי קאי אדברי המחבר אלא ודאי כמ"ש:

א

ולא יגע בה עד שתצטנן. אבל לא מהני שינקוב הכלי מתחת דחיישינן שמא יגע הרוטב בדופן שנאסר ע"י נענוע כ"כ סמ"ק והפוסקים ומשמע נמי דלא מועיל שיערה מיד בצד האחר דשמא ינענע הקדרה וכן משמע בסמ"ק ופוסקים שם ובאו"ש מהרש"ל ובספרו פג"ה סימן ל"ז:

א

אבל אם היא חדשה כו'. לדעת הרב בהג"ה סי' צ"ח ס"ה דיש לחוש לחומרא לומר דאף כלי חרס חדש נ"נ א"כ הכא דוקא בטפת חלב אמרינן הכי דלא שייך לומר חנ"נ כיון דעדיין כולו היתר וכדלקמן סימן צ"ד ס"ו אבל לא בטיפת איסור אבל כבר נתבאר בסי' צ"ח ס"ק כ' דלא שייך כלל לומר שגוף החרס יעשה נבילה ואם כן הכא אפי' בטיפת איסור נמי דינא הכי אבל בישנה מה שבלוע בה נ"נ מיהו דוקא בישנה בת יומה דאל"כ מה שבדופני הקדירה לא נעשה נבילה כיון דנותן טעם לפגם וכדלקמן סי' צ"ח שם ודו"ק:

א

כדלקמן סי' צ"ד גבי כף. ואע"ג דלכאורה ל"ד לכף דהתם כיון שהיא חדשה וניער אחר כך בהקדרה א"צ ס' אלא כנגד מה שבלעה אבל הכא הקדרה חשיבה כמו ישנה שהרי מבשלים בה עתה בשר ונפל עליה טפת חלב בשעת בישול מ"מ כיון שאתה בא לאסור דופן הקדרה מחמת הטפה ע"כ צ"ל שמא בישול אינו מפעפע בכל הכלי ואם כן לא פעפע נמי התבשיל למעלה ואם פעפע למעלה אם כן גם הטפה מתפשטת עד למטה או י"ל דמיירי בקדרה חדשה שנפל עליה הטפה כשעדיין לא חם התבשיל א"נ אחר שנפל' הטפה על קדרה של מים נתנו בו הבשר וק"ל:

א

נהגו העולם כו'. ומהרא"י דהיה אחרון וגדול בדורו ואיזן וחיקר כל המנהגים כתב דנוהגים להתיר על ידי צינון כמו שכתוב בס"ה ומביאו בהגהת ש"ד ס"ס נ"ה וכ"כ מהרש"ל באו"ש ובספרו שם:

א

כשנפלה על הדופן כו'. נראה דדוקא בקדרה ישנה הוא דנוהגין לאסור כשנפל שלא כנגד הרוטב ומטעם שכתוב באו"ה כלל ל"א ד"ג דחיישינן שמא עלה אח"כ פעם אחת רתיחת הקדרה ונגע לאותו מקצת דופן הקדרה שנאסרה עכ"ל אבל בקדרה חדשה ודאי דאם יש בתבשיל ששים נגד הטפה דלא נהגו איסור דהא אפילו נגע בו אין כאן איסור וכן אפילו בקדרה ישנה שאינה בת יומה וכן אפילו בקדרה ישנה בת יומה ויש בתבשיל ס' פעמים ס"א פחות מעט נגד הטפה בכל זה לא נהגו איסור והוא מותר לכולי עלמא ומכל מקום ימתין עד שיצטנן:

א

ואז הקדרה נמי שרי. ובת"ח שם כתב בדין ג' דיש להחמיר לכתחלה כדברי או"ה לאסור הקדירה ע"ש:

א

ואז הקדרה הוי אסורה כו'. משום דחיישינן שמא לא פעפע הכל לפנים אלא נשאר משהו בדופן הקדרה ואין להקשות דילמא נשאר בדופן הקדירה ונתפשט ברוחב עד שאין בדופן ס' נגדה וא"כ יצטרך ס' בתבשיל נגד אותו דופן שנאסר דאם איתא דנתפשט ברוחב נתפשט בכל עד ס' ואם לא נתפשט בכל הכלי מסתמא נכנס לפנים ונתבטל ולכך התבשיל מותר אבל לענין הקדרה חיישינן שמא נשאר בה מעט בעובי שלא נכנס לפנים ואסורה לכך אם בשל בקדרה תבשיל אחר דינו כמו בפעם הראשון וסגי בששים נגד הטפה אם נפלה כנגד הרוטב כמו בפעם הראשון דהא ליכא למיחש אלא לשמא נשאר בה מעט וודאי לא נשאר יותר מטיפה ומ"מ כיון דלא ידעינן כמה נשאר צריך בפעם השני ס' נגד כל הטיפה ודו"ק היטב ועיין באו"ה:

א

ויערה מיד. בצד האחר ואל יניחו להצטנן כך מאחר שנפלה כנגד הרוטב דשמא יפעפע יותר מכאן ואילך ע"כ לשון או"ה:

א

כגון בע"ש. והוא הדין לכל צורך גדול כגון לצורך אורחים או הפסד מרובה או לעני כפי ראות עיני המורה ע"כ לשון ת"ח שם ד"ב:

א

שלא כנגד הרוטב. ואז יניח עד שיצטנן וכמ"ש בס"ו וכן כתב שם והיינו אם אפשר אבל אם צריך מיד לצורך אורחים וכה"ג אין צריך להמתין עד שיצטנן אלא יערה בצד האחר כן כתב מהרש"ל שם:

א

קדרה חמה כו'. לאפוקי צוננת דאפילו הקדירה מותרת:

א

אינו אצל האש. דאם הוא אצל האש והוא חם פשיטא דהוי ככלי ראשון ועדיף מיניה ואפילו העמידו עליו קדירה צוננת הכל אסור אפילו התבשיל:

א

והתבשיל מותר. וכתב מהרש"ל באו"ש ובספרו פג"ה סי' ל"ח דאם הקדרה היא רותחת מחמת האש אפילו התבשיל אסור אם אין ס' נגד מה שתחתיו ומשמע מדברי מהרש"ל שם דאפי' הנשפך הוא צונן אסור כיון שהקדרה מרתחת מחמת חום האש ע"ש ועי' בסימן ס"ח ובמה שכתבתי שם:

א

הוי כעירוי. כלומר דלא אמרינן שנתקרר כיון שנזחל על גב הכירה והכי איתא בתרומת הדשן שם. מיהו היינו דוקא כשהיד סולדת בו והכי איתא בתרומת הדשן שם ופשוט הוא:

א

דאין ערוי אוסר רק כדי קליפה. ולכן אפילו יש בקדרה תבשיל דשייך ביה קליפה אין צריך לקולפו דהקדרה הוי כמו קליפה וכ"כ מהרש"ל שם:

א

הכל אסור דתתאה גבר. ול"ד לדלקמן סימן ק"ה ס"ג בהג"ה דאם הניח היתר ואיסור זה אצל זה ואחד מהן צונן דסגי בקליפה דהכא כיון שבא הקלוח מלמעלה הוי כמו עילאה אי נמי כיון שהקדירה עומד במקומו חשוב תתאה כמ"ש בדריש' בר"ס צ"א ס"ב א"נ הכא מקלח על הקדרה כמ"ש הב"ח סוף סימן צ"א:

א

והוא שהתחיל הקדרה להרתיח. אבל לא התחיל להרתיח לא נאסר מה שבקדרה כלל אף אם אין בו ס' דעדיין הוי כצונן ואינו מפעפע למה שבקדרה עכ"ל ת"ח שם דין ד':

א

אבל חלב מהותך כו'. פי' נר שקורין קרויז"ל שהוא דולק מחלב מהותך דהוי רותח מחמת האור אבל חלב מהותך רותח בקדרה שנרתח בקדרה אצל האש די בגרידה דלא חשיב עירוי כיון דפסק הקלוח וכדלעיל ס"ז וסימן ס"ח ס"י בהג"ה והכי איתא בת"ה שם:

א

כזית בשר כו'. ויש כאן ב' איסורין האחד מצד טעם בשר שמפליט להחלב תכף אחר הנפילה לשם ולזה מהני ששים בחלב לכ"ע ויש איסור אחר דהיינו החלב שבולע הבשר לתוכו חוזר ואוסר שאר החלב שביורה ובזה לא מהני ס' לרש"י דס"ל מין במינו במשהו ואיסור זה אינו שייך אלא אחר שתנוח היורה אז חוזר הבשר ומפליט החלב שבלע ולא קודם לזה אבל אנן קיימא לן כר"ת דאפי' מין במינו בטל בס' ע"כ גם לאחר שתנוח היורה מ"מ מהני ס' רק שהרמב"ם שהוא בעל דיעה זו ס"ל דאף בפחות מס' יש היתר ע"י טעימת קפילא ומש"ה אם לא קדם וסילקה צריך ס' לפי שאז בא האיסור מצד החלב שנאסרה בתוך הבשר ובא לשאר החלב וא"א להרגיש הטעם ואנו לא קי"ל כן אלא בכ"מ בעינן ס' נגד הבשר ואז שרי וכזית דנקט כאן לאו דוקא אלא ה"ה פחות מכזית רק לענין מלקות יש חילוק:

ב

לתוך קדירה של בשר. זה מיירי שנפלה הטיפה על החתיכה אחת חוץ לרוטב דאי בתוך הרוטב ודאי כל מה שבקדירה מצטרף לבטל הטיפה וכתב הטור מחלוקת רש"י ור"י בזה דלר"י דוקא שהחתיכה כולה חוץ לרוטב כגון שחתיכה אחת קצתה חוץ לרוטב וזו מונחת עליה וע"כ נאסרה החתיכה לבדה אבל אם מקצתה ברוטב הרתיחה מערבת כל הקדירה והכל מצטרף לבטל החלב ולרש"י אפי' מקצתה ברוטב אין הכל מצטרף לבטל החלב ויש קולא לרש"י מצד אחד דהיינו אם מקצתה ברוטב וזו החתיכה נאסרת אין אוסרת השאר כ"כ בד"מ ולא נראה לע"ד דאע"פ שאין ברוטב דלמטה מסייע לבטל טיפת חלב שנפלה לפי שאין הרתיחה מגיע לשם מ"מ אותה חתיכה עצמה נאסרת חלק התחתון מחלק העליון וחוזרת ואוסרת למטה כל הרוטב ומה שבתוכו עד ששים נגד כל החתיכה דכל החתיכה נעשית נבילה כיון דמקצת החתיכה מונחת תוך הרוטב הרוטב מוליך לשאר ומדברי הש"ע האלו שהם דברי רמב"םנ"ל דס"ל כרש"י מדכ' באם נאסרה החתיכה אוסרת השאר ע"כ נ"ל דהכי קי"ל אע"פ שרש"ל בא"ו שלו פסק כר"י מ"מ בספרו בפרק כ"ה סי' מ"ט החמיר כרש"י:

ג

נאסרה אותה חתיכה. בת"ח כלל כ"ב כתב דדברי הטור אנו סותרים מ"ש בסי' ק"ה סעיף ד' דאם נפל איסור על החתיכה שבקדירה דאינו אוסר רק כדי נטילה ורש"ל תירץ דהכא מיירי באיסור צלול ושם מיירי באיסור עב שאינו מתפשט כ"כ. ולפי מה שכתבתי בסימן פ"ז ס"י דלדעת הרא"ש והטור הוה בחלב איסור שמן ומפעפע גם כאן ל"ק מידי דהא מבואר בסי' ק"ה החילוק בין כחוש לשמן וכן מצאתי אח"כ בד"מ סי' ק"ה שתירץ כן וכ' שזה דלא כרשב"א שמביא ב"י שם דחלב אינו מפעפע אבל בסי' ק"ה סעיף ז' מוכח שם דחלב לא מפעפע וצ"ע:

ד

אבל אם ניער מתחלה ועד סוף. לאו דוקא אלא בניער מיד סגי כמ"ש הטור בהדיא והקשה מהר"י ן' חביב דלר"י א"צ לניעור אלא שתהא מקצתה ברוטב ונ"ל דאה"נ דסגי אלא כיון שהקדירה מליאה וא"א להכניס היטב החתיכה שמונחת בחוץ על החתיכה אחרת שמקצתה ברוטב כמ"ש לעיל לר"י ע"כ צריך שינער הקדירה ויהיו עליונים למטה וכבר נתבאר דקי"ל כרש"י:

ה

וכן אם לא ניער כלל. דברים אלו צ"עדהרי הם דעת הראב"ד בב"י וז"ל אם לא ניער כלל אין שאר חתיכות נאסרות אע"פ שאם לא ניער יוצא רוטב והוי נבילה מאות' חתיכ' לשא' חתיכו' מ"מ לא אסרי דבעי' יוצא החלב לשאר החתיכו' עכ"ל וא"כ קשה למה כ' רמ"א שצריך ס' בקדירה נגד החלב דהא אין החלב יוצא לשאר החתיכות כלל ואי יוצא הרי אוסר ויצטרך ס' בקדירה נגד כל החתיכה האסורה וצ"ע. ובאו"ה כלל כ"ח כתב ג"כ להתיר כשיש בכל הקדרה ס' נגד הטיפה שנפלה על חתיכה שמקצתה חוץ לרוטב משום דס"ל כר"י אלא שכתב שאז גם החתיכה חוזרת להיתר דלא כרמ"א כאן וצ"ל דרמ"א מחמיר מסברא דנפשיה לאסור אותה חתיכה אף לדעת ר"י וכן משמע מדבריו בסעיף ד' דפוסק כר"י במקצתה חוץ לרוטב ולקולא ותימא דהיה לו לרמ"א לכתוב זה כאן בשם י"א דהא הרמב"ם שהוא דעה ראשונה ס"ל כרש"י שצריך ס' נגד כל החתיכה כמו שכתבתי בסמוך ולשון רמ"א משמע שלא בא לחלוק אלא להוסיף ותו קשה דבסעיף ד' מסיים רמ"א דבבשר וחלב יש להחמיר וכאן פסק להקל ומיירי בבשר בחלב:

ו

אע"ג דלא ניער וכיסה לבסוף כו'. בטור כתב זה שחולק על הרמב"ם וס"ל כן וכתב ב"י שטעם הרמב"ם מדאמרינן בגמ' מכלל דר' יהודה סבר כו' משמע להרמב"ם דדוקא בכה"ג שרי אבל בניער בתחלה ולא בסוף לא דשמא לא ניער יפה וק"ל ע"ז דאמאי אמרינן באמת בגמ' מכלל דר' יהודה סבר אפילו בניער מתחלה ועד סוף כו' דהא אין לנו הוכחה ע"ז אלא מדאמר ר' נראין דברי ר' יודא בלא ניער אלא בסוף מכלל דר"י מחמיר טפי מנא לך דמחמיר כולי האי אפילו בניער מתחלה ועד סוף דילמא לא מחמיר אלא בניער מיד לחוד דזהו עדיף בחד דרגא מהא דלא ניער אלא בסוף אבל מנא לך לומר דמחמיר בניער מתחלה ועד סוף דהוא עדיף בתרי דרגא בשלמא להטור הוי ניער מתחלה ועד סוף חד מילתא עם ניער מתחלה לחוד אלא דקשה מה ראה הטור להוכיח בדברי הרמב"ם יותר מדברי הגמ' שהרי גם שם אמרו לשון זה נראין דברי חכמים בניער מתחלה ועד סוף וע"כ היינו בניער מיד לחוד לדעת הטור וא"כ מאי קשיא לטור בדברי רמב"ם יותר מן הגמ'. ונראה דהטור ס"ל דיש לדקדק בגמ' מדאמר נראין דברי ר"י בלא ניער אלא בסוף משמע בניער מתחלה לחוד מותר ואח"כ אמר נראין דברי חכמי' בניער מתחלה ועד סוף משמע דניער בתחלה לחוד לא מהני וא"כ ע"כ חד מנייהו לאו דוקא וכעין זה מצינו בדברי הרא"ש מביאה ב"י סי' צ"ה וכתב דאזלינן לחומרא ומ"ה כאן נמי אין שייך למידק לימא רבותא דאיפכא נמי תיקשי לימא רבותא אלא דאין שייך כאן הוכחה זאת מ"ה פסק הרמב"ם לחומרא דהיינו שלא זכר בהיתר אלא ניער מתחלה ועד סוף אע"ג דגם באיסור לא זכר אלא ניער בסוף לחוד מ"מ סמך עצמו שנפרש לחומרא וע"ז חולק הטור וס"ל דדיוקא דרישא עיקר כיון דלרב לא חיישינן לשמא לא ניער יפה ע"כ די בניער מתחלה לחוד כנ"ל בכוונת דברי הטור אבל באמת יש לתרץ דברי הגמרא והרמב"ם באופן שלא יהיה מחלוקת בין הרמב"ם לטור לדינא אלא בפי' הלשון שהטור מפרש מ"ש מתחלה ועד סוף היינו שלא פסק מלנער עד שסילקו מן האש ומ"ה חולק על הרמב"ם לפי סברתו אבל הרמב"ם מפרש בענין אחר דכל זמן שיש ממשות של הטפת חלב על הבשר לא מהני מה שניער הקדירה ושמא חזר אח"כ אותו חלק למעלה וחוזר ואוסר אותה חתיכה בפני עצמה כיון שישנה עדיין בעין עליו ע"כ אמרינן שינער עד זמן שיכלה ממשות של הטיפה והיינו מתחלה ועד סוף שאמרו בגמרא דעל סוף הוויות הטיפה אמרו וכן הוא כוונת הרמב"ם אבל אם כלתה ממשות הטיפה מודה רמב"ם לטור דסגי אם פוסק אח"כ לנער כנ"ל נכון. ובמ"ש הטור אחר כך ואיני מבין את דבריו וכו' לפי הבנת הטור בדברי הרמב"ם דמיירי שאחר ששהה קצת ניער את הקדירה לכן הקשה מה מועיל ניעור כו' אבל הב"י ומהר"י ן' חביב פירשו דברי הרמב"ם דמיירי שלא שהה כלל וא"ל מנא ליה באמת להטור לפ' דברי הרמב"ם דמיירי ששהה קצת ולהקשות קושייתו י"ל דהוכיח כן מדכתב נוער את הקדרה כדי שיתערב ל' עתיד ולא אמר אם ניער כמ"ש ברישא אלא ודאי דכאן מיירי שמורין לו כך אם בא לשאול כנ"ל כוונת הטור אבל נלע"ד שדברי הרמב"ם אינם מתפרשים כלל בדרך זה ובתחילה נדקדק עוד בדבריו הא אין מבטלין איסור לכתחלה ומהר"י ן' חביב סבר לתקן זה ולא תיקן דהא אף אם לא שהה וניער מיד מ"מ הלשון של הרמב"ם מורה שלכתחלה יעשה כן והיאך יכניס החתיכה שיש עליה חלב לתוך הרוטב ויבטל החלב לכתחלה אלא הדבר ברור דכאן מיירי הרמב"ם לענין שבאמת מצטרף הכל דהיינו שנפל לתוך המרק וכן אם נפל על חתיכה שמונחת חוץ לרוטב אלא שלא נודע איזה היא וע"כ לא אמרינן חתיכה עצמה נעשית נבילה כמ"ש הרב המגיד וז"ל שכיון שאינו יודע איזה חתיכה היא אין לומר בה נ"נ וא"א לאסור הכל שהרי אין בחלב בנותן טעם עכ"ל. ובא הרמב"ם כאן לומר באיזה ענין בא לנו ע"י הצטרפות שאר חתיכות דאם יש עובד כוכבים קפילא שיוכל לטעום אם יש בה טעם חלב ואם לא יטעום טעם חלב מותר אף על פי דאין שם ס' כמ"ש ב"י בשם הרמב"ם בסימן צ"ח וע"כ אמר כאן אם יש שם עובד כוכבים לטעום אז ינער את הכל כדי שיתערב ואח"כ יתן לו לטעום דאם יתן לו תיכף לטעום אז ודאי יטעום טעם חלב ממה שצף למעלה ובאמת אם יערבנו ויתן לו לטעום לא יטעום טעם חלב כי החלב נתבטל בתערובות ואנן לא מטרפינן אלא אם יטעום העובד כוכבים טעם חלב אחר שהוא מעורב היטב ונמצא שיבוא לידי פסידא בחנם אם לא יערב וע"כ אמר נוער כדי שיתערב הכל אם יש בקדירה כולה טעם חלב פי' לא במה שצף למעלה לחוד אז דוקא טרפה וכן בחתיכה שלא נודע איזהו היא והדין הוא שגם שאר חתיכות מצטרפות עמה ואם יתן לטעום חתיכה אחת אפשר שיטעום אותה החתיכה שנפלה עליה ויטעום טעם חלב ומכח זה יאסור הכל ובאמת אם יתערב יתבטל טעם החלב ההוא ע"כ ינער הכל. וא"כ אמר שפיר אח"כ תכף אם לא נמצא עובד כוכבים שיטעום ונסמוך עליו משערין בס' כו' פי' דבהיתר ע"י טעימת עובד כוכבים צריך שינער תחילה מטעם שאמרנו שלא יבוא לידי הפסד אבל באין שם עובד כוכבים וההיתר מכח ששים אז באמת א"צ לנער כלל כיון שהכל מצטרף לס' והשתא אין כאן מבטלין איסור לכתחלה דבלאו הכי מעורב אלא דהניעור הוא לטובת הבעלים והכל ניחא בסייעתא דשמיא דאנהרינהו לעיינין משמיא ואע"ג שלא פי' בזה רבינו הטור ומפרשים בדברי הרמב"ם:

ז

ואם בישלה עם אחרות כו'. אבל בלא בישול אינה אוסרת אפילו בשניהם חמין ולא אמרו בסימן צ"א סעיף ד' בחם לתוך חם דאוסר הכל אלא באיסור מחמת עצמו משא"כ כאן באיסור בלוע ואע"ג דבסי' ק"ה ס"ו השוה בשר בחלב לאיסור מחמת עצמו היינו בשר עצמו עם חלב עצמה כמו שמבואר שם בדברינו בס"ד:

ח

אם חתיכת האיסור ראויה להתכבד. מבואר בסימן ק"א:

ט

אלא בבשר בחלב. הטעם משום דכל חד באנפיה נפשיה שרי וכי איתנהו בהדדי אסור הלכך הבשר נעשה איסור ולוקה אם אוכל חצי זית מבשר וחצי זית מחלב לכך צריך ס' ברוטב לבטל כל החתיכה שנפלה עליה טפת חלב כ"כ התוספות וביאור דבריהם כיון דבבשר וחלב אין שם איסור ניכר אלא אחר התערובות ע"כ כל התערובות הוי גוף האיסור שזהו האיסור האמור בתורה עירוב בשר בחלב משא"כ בשאר דבר שהוא איסור בפני עצמו ואותו הוא האיסור האמור בתורה אלא שכאן נתערב ממילא אין לך אלא ספק איסור דאורייתא ואין שייך בזה חתיכה עצמה נעשה נבילה כ"כ במגיד משנה:

י

ואז אפי' חתיכה עצמה כו'. נראה דכ"כ לפי מ"ש הטור דלא אמרינן אפשר לסוחטו אסור בשאר איסורים ממילא אפשר לסוחטו מותר והחתיכה עצמה מותרת וע"ל בסי' ק"ז ס"א כתב להיפך מזה והוא האמת:

יא

וי"א דאמרינן בכל האיסורים כו'. וזהו מדרבנן ע"כ יש לצדד להיתר במקום שאזכיר בסמוך בשם רש"ל ומבואר באו"ה כלל כ"ד דאפי' באיסור דרבנן אמרינן חתיכה עצמה נ"נ והיינו כרשב"א שזכרתי בסי' צ' סעיף א':

יב

אם האיסור דבוק כו'. באו"ה מפרש הטעם בשם סמ"ק מאחר שדבוק בזה האיסור וכן התולע בגופו וכן דג טהור שנמצא במיעיו לאחר שנתבשל שרץ או דג טמא ולא היה בדג עצמו ס' נגדו וכל כה"ג חיישינן שמא פעם א' נשאר לבדו ברוטב בסוף העירוי או שמא פעם תחת הוציאוה רותחת חוץ לקדירה ונעשית נבילה ומשהחזירה לא הותרה עוד ואוסרת השאר עד ס' נגדה עכ"ל מזה נלע"ד בדג שנמצא שרץ או חתיכת שרץ בראשו ונתבשל כך עם שאר הדגים דבעינן ס' נגד כל הראש של דג דחד דינ' וחד טעמא הוא עם שנמצא במיעיו והיינו דוקא באיסור דאורייתא וכמו שחילקתי סי' ע"ב סעיף ג' ועוד ראיה ממ"ש או"ה כלל ל"ו דין י"ב בתפוח שיש בו תולע דחשיב איסור הדבוק וצריך ס' בבישול נגד כל התפוח אם אין בתפוח עצמו ס' נגד התולע וה"ה כאן וכן ראיתי במהרי"ל וז"ל תולע שצדו בו הדג נמצא בדג מלוח תחוב בחכה והורה מהרי"ל לקלוף מקומו דטעמו נתבטל בס' אפילו בבישול אם יש בחתיכה בנמצא בו ס' כנגדו וכן היה מורה על חתיכה קרעפ"ש שנמצא בראש הדג מבושל לבטל טעמו אם יש בראש הדג ס' כנגדו עכ"ל אלא דלפי הסברא נראה דלא הוי דבוק דהא מונח במקום שאפשר לרוטב לבוא לכל הצדדין וכיון שדבר דחנ"נ בשאר איסורים היא אינה אלא מדרבנן וכמ"ש יש לצדד גם כאן להקל ולא הוי חנ"נ:

יג

חוץ לרוטב ונפל עליה איסור. פי' בעודו רותח נפל האיסור אבל אם תחילה נפלה לחלב צונן ואח"כ נפלה לתבשיל של בשר פשיטא שמהני הבשר עצמו עם שאר התבשיל לבטל החלב מאחר שלא נאסרה עד שתבא לתבשיל ואז מתחיל האיסור ומתחיל גם הביטול בכל מה שבקדירה וכ"כ באו"ה כלל כ"ח וכתב עוד דאפי' אם מגביה את החתיכה ההיא לחוץ לבדה בעודה רותח לא תיאסר ולא דמי לאיסור הדבוק כו':

יד

אבל אם מקצת החתיכה כו'. זהו כדעת ר"י שזכרנו בסעיף א' גבי טפת חלב שנפלה על החתיכה של בשר אלא שרמ"א הכריע כאן כדבריו בשאר איסורין וכבר כתבתי שזה סותר מה שכתב רמ"א עצמו בסעיף ב' ודקי"ל כרש"י דאפילו מקצתה ברוטב הוה ככולה חוץ לרוטב לחומרא מ"מ כאן בשאר איסורין מסתבר שיש לסמוך על רמ"א שאין נעשה נבלה כדעת ר"י.

טו

אם נתערב איסור לח בהיתר לח. הטעם בב"י בשם המרדכי דדוקא בחתיכ' עצמה מטעם חשיבות כי החתיכת איסור ניכר ומובדל הוא ונ"נ ואיך יצטרף אליה שום היתר לבטל האיסור הבלוע כו' אבל בדבר לח בלח כגון יין במים דע"א שאין האיסור ניכר ונבדל ואין כאן חשיבות איסור מתערב היתר השני עם הא' עכ"ל וכתב רש"ל פרק ג"ה סי' ס' מ"מ נ"ל לחלק דזהו דוקא שנתערב שלא כדרך בישול אבל אם הוא דרך בישול שהוא בנתינת טעם שנתערב שם איסור ואח"כ נפל מן הרוטב לתבשיל היתר צריך ס' נגד כל הרוטב שנפל ולא סגי לחשוב כמה נבלע בשיעור רוטב זה מן האיסור לפי ערך אבל לח בלח כגון יין ביין או מים במים האסורים נוכל לומר דלא אמרי' כבר נעשה כל ההיתר נבילה בפרט שהוא מילתא דרבנן דחתיכה נ"נ הוא דרבנן ואם ניתוסף אח"כ היתר שרי עכ"ד משמע מדבריו דאפילו שלא במקום הפסד לא אמרינן בלח שנעשה נבילה שלא כדברי רמ"א כאן:

טז

ואם נתערב יבש ביבש. פי' שלא בדרך בישול יחד דאז דינו דבטל האיסור ברוב על כן אם נתערב תחילה שלא ברוב א"צ אח"כ רוב נגד כל התערובות הראשון אבל אם נתבשלו יחד ודאי אמרינן חתיכה עצמה נעשית נבילה וצריך ס' בהיתר נגד כל החתיכה:
כתב הטור לדעת ר"ת שפסק שאף בשאר איסורים אפשר לסוחטו אסור וחתיכה נ"נ דוקא בנותן טעם שלא היה בהיתר ס' לבטל האיסור שנבלע בו אבל נאסר במשהו אפילו נאסר מחמת מינו שאסור במשהו לר' יהודה לא נעשית כולה נבילה עכ"ל ומקור דין זה מדאיתא פרק ג"ה (דף ק') דרש רב כיון שנתן טעם בחתיכה חתיכה עצמה נ"נ ואוסרת כל החתיכות כולן מפני שהם מינה ומוקי לה אביי התם שחתיכת נבילה היתה תחילה מתבשלת עם חתיכה א' כשירה וקבלה טעם מהנבילה ואחר כך סילק הנבילה והניח שם הרבה כשירות עם החתיכה שנאסרה תחילה דאמרינן דחתיכה שנאסרה נ"נ ואוסרת כל החתיכות הכשירות אף שיש ס' נגדה דאליבא דר' יהודה קיימינן דסבירא לי' מין במינו במשהו והקשו התוס' למה לי שהחתיכ' שנאסר' נאסרה מכח שהנבילה נתנה בה טעם הא אפי' במשהו יכולה לאסור אותה מפני שהיא מינ' כי היכי שהיא אוסרת אחר כך אחרת במשהו ותירץ ר"ת וז"ל דנהי דהיא גופא מתסרא בכל שהוא מכל מקום לא אמרינן שתיעשה נבילה לאסור כל האחרות כיון שהיא עצמה לא נאסרה אלא בכל דהו עכ"ל מבואר בזה דאע"פ שלר' יהודה הוי מין במינו במשהו מ"מ היינו דוקא שתחילה נאסר במשהו אבל אם נתבשל אחר כך במינו אין כח לאסור אם יש ס' נגד החתיכה שנאסרה ולא אסרינן מכח מין במינו במשהו כיון שאין גוף האיסור כאן אלא שבלעה מאיסור משהו ע"כ היו שאר החתיכות הכשירות מותרות אבל אם נאסרה החתיכה תחילה מאיסור הרבה שנתן בה טעם אז אוסרת במשהו את מינה האחרות ולא מהני ס' נגדה. וכיון שאמרינן סברא זאת באיסור משהו במין במינו לר' יהודה שהוא מן התורה כדאיתא ריש פ' כסוי הדם מקרא דולקח דם הפר מכ"ש שנימא הכי באיסור משהו דמדרבנן כגון חמץ בפסח דאיסור משהו שלו מדרבנן וכן ביין נסך פשיטא שכל שנאסר תחילה מחמת מינו במשהו אינו אוסר אח"כ אם נפל לאחרים ויש ס' כנגדו דאז אין משהו אוסר ומ"ה כ' הטור אפי' נאסר מחמת מינו שאסור במשהו לר' יהודה כלומר שהוא מן התורה כדפרישית וכ"ש חמץ בפסח לדידן בין במינו בין שלא במינו בס' דבמשהו אסור דלא נעשה נבילה אם נאסר במשהו שיאסר אח"כ במשהו דתרי משהו לא אמרינן. וכן ראיתי בדרישה שהביא בשם רש"ל לפרש לשון אפי' שכתב הטור על כוונה שכתבתי אלא דהוקשה לו ע"ז דכיון שאיסורו במשהו מה לי בתערובת הראשון מה לי בתערובת השני בשלמא באיסור משהו דרבי יהודה דאין אוסר אלא במינו וכי נפל אחר כך בהיתר שאינו מינו משערינן כאילו האיסור עצמו נפל לשם ומבטלינן ליה בס' לפי שהאיסור עצמו אינו אוסר שם אלא בס' דדוקא במינו אוסר במשהו משא"כ בחמץ בפסח דאף אם נשער כאילו האיסור לחוד נפל שם לתערובות שני אפילו לאינו מינו מ"מ אוסר במשהו וא"כ מאי מועיל תערובות שני יותר מן הראשון עכ"ל כבודו במקומו מונח אבל לא דק כראוי בתוס' שהרי שם מיירי שנפלה החתיכה הנאסרת במינה כמו שהעתקנו לעיל ואפ"ה אינה אוסרת במשהו דתרי משהו לא אמרינן. וכבר הביאו כל הפוסקים דעת ר"ת דלעיל וכן הביאו באו"ה כלל כ"ח בשם ספר התרומה וכן רש"ל בפ' ג"ה סי' נ"ח וכן הביא רמ"י בלבוש בזה דחמץ בפסח ויין נסך שנאסר במשהו לא נעשה נבלה ואם חזרה ונפלה לקדירה אחרת בטלה ברוב אם אינו מכירה ואם מכירה משליכה והשאר מותר עכ"ל. ולפי זה צריכין אנו לפרש הא דפסק בש"ע בא"ח סי' תמ"ז סעיף א' שדין תערובת חמץ בפסח במשהו כתערובת שאר איסורין בס' היינו בתערובת הראשון אבל בתערובת השני אינו אוסר במשהו את אחרים כיון שתערובת האח' לא היתה אלא ע"י משהו. ומו"ח ז"ל פירש האפי' שכתב הטור לעיל גם כן אחמץ בפסח דלא אמרינן ביה נעשה נבילה אלא שכ' זה לענין תערובת חמץ אחר הפסח דע"ז קאמר הטור לא מבעיא דלא נעשה נבילה משמע דתוך הפסח אסור ואין זה מכוון דמדפוסק הטור דגם לר' יהודה במינו במשהו לא נעשה נבילה כל שכן בחמץ אפילו תוך הפסח כיון שמשהו שלו אינו אלא מדרבנן וכן נראה עיקר אלא דצריכין אנו לבאר דהא דכתבו התוספות לעיל בשם ר"ת דתרי משהו לא אמרינן שם מיירי שחתיכת האיסור היתה ניכרת ולא התירו שם אלא פליטתה שאינה אוסרת במשהו וע"כ בחמץ בפסח נמי אין להקל אלא כשנאסרה חתיכה במשהו וחזרה ונפלה לאחרת וסלקוה דאין פליטתה אוסרת במשהו כל שיש ס' כנגדה אבל בלח בלח שנתערב בדרך זה אין להקל כיון שכבר נאסר הלח הראשון בתערובתו לא מהני ליה אחר כך תערובת השני דאותו איסור אינו מתבטל לעולם וכן חתיכה ביבש שנאסרה מחמת משהו ואין מכירין אותה נשארת באיסור ואם נאמר שתיבטל ברוב האחרות זה תלוי בפלוגתא שהביא בש"ע סי' תמ"ז סעיף ט' וראוי להחמיר בזה וכן פסק בלבוש שם להחמיר ביבש ביבש וע"כ מה שפסק כאן דאם אין מכיר החתיכה האסורה בפסח דבטל ברוב אינו נכון כלל וסותר ג"כ דברי עצמו אלא האיסור נשאר לעולם באיסורו בפסח ואין לנו היתר רק אם מכירו וסילקו דאין פליטתו אוסרת במשהו כיון שלא נאסר רק מחמת משהו תחילה כן נלע"ד ברור ונכון:

יז

שמפעפעת לפנים כו'. באו"ה כלל ל"א בשם סמ"ק כתב זה דרך ממה נפשך אי מפעפע לתוך הרוטב הרי נתבטל הטיפה בששים ואם אינו מפעפע לתוכה ממה יאסר מ"מ יערה התבשיל מיד ובצד השני שלא כנגד נפילת האיסור ואל יניחו להצטנן כך מאחר שנפלה הטיפה כנגד הרוטב שמא יפעפע יותר עכ"ל מבואר מזה דהקדירה אסורה ולא חשבינן כאילו נפלה לתבשיל אלא לענין היתר התבשיל לחוד ורש"ל כ' פ' גיד הנשה סימן ל"ז בזה אף הקדירה מותר מן הדין לבשל בה בשר עוד אלא שלכתחלה אסורה להשתמש בה אפילו בשר שנראה כאילו נאסר בחלב כו' עכ"ל וכן נראה עיקר כמו שאזכיר בסמוך:

יח

והיא מפעפעת. פי' אפשר שתפעפע ויש לחוש לזה.

יט

עד סמוך לרוטב וכו'. לפי פירוש ב"י צ"ל דכל שמפעפע יותר הוי היתר יותר דיש הרבה לחלוחית באותו מקום של נפילת הטיפה והתפשטות' ק"ל טובא דלמה אמר בזה כ"כ שאין ס' נגד הטיפה אלא היה לו לומר שמא לא מפעפע אלא דבר מועט שאין במקום ההוא ס' ותו דלשון כל כך משמע שרוצה להגדיל השיעור ואח"כ אמר שלא יש שם ס' דמשמע שבא להקטינו. וצ"ל דלכל הדעות שמביא הטור לא ס"ל שלחלוחית שבתוך הכלי יוכל לבטלה לטיפה כי מי יודע כמה יש שם לחלוחית כדאמרינן בסי' צ"ח דמשערינן בכל הקדרה דלא ידעינן כמה נפיק מיניה הכי נמי לענין זה ואף על גב דהב"י מביא בשם מהר"מ במרדכי וז"ל וכיון שאין מתפשט בכל דופניה שיהא ראוי לומר שכל לחלוחית שבדפנות מסייעים לבטל כו' לרווחא דמילתא כתב כן שאפי' היה ידוע לנו שיעור הלחלוחית שיש שם כדי לבטל מ"מ לא מהני דבלחלוחית לא מפעפע כלל וע"כ נראה בכל פשט זה דכמה דמתפשט גרע טפי שאוסר מקום ההוא ואינו מתבטל כלל והמשך דברי הטור הם כך בתחלה כתב שיש איסור בטיפה בכל סביבותיה ואח"כ מפרש עד היכן יש כח לאיסור דהר"מ כתב דאם יש ששים פעמים ששים דמהני נמשך מזה ב' חומרות וקולא אחת. חומרא אחת דאפילו נפלה נגד התבשיל לא אמרינן דהתבשיל מבטלה. חומרא ב' דהקדירה נשארה אסורה דדבר זה דומה לחתיכת נבילה שנפלה לקדירה ונתבטלה ואתה מכירה ודאי היא נשארה באיסורה ה"נ בהאי מקום שנתפשט שם האיסור נעשה נבילה ממש עד עולם. וקולא אחת דיכול לערות את הרוטב תיכף מן הקדירה בעודה חמה כיון שיש בתבשיל ששים נגד האיסור כולו וספר המצות חולק וסבירא ליה להיפך ממש דהיינו דסבירא ליה דיש ספק אם יש פעפוע לטיפה או אמרינן שאינה זזה ממקומה כלל לא כמו שכתב ב"י דיש ספק עד היכן כח הפיעפוע אם בכולו או במקצתו דהא הספק בגמרא פרק דם חטאת אינו בדרך זה אלא אם מפעפע מן התבשיל החטאת חוץ למקומו בשאר הכלי ואוסרו וה"נ כן הוא ועל כן כתב כאן אם נפלה נגד התבשיל מותר ממה נפשך אם מפעפע בכולו פירוש שהטפה מפעפעת ממקומה למקום אחר ונקט לשון בכל הכלי דגריר בתר לשון הגמרא שזכרנו ובאמת לא נתכוין כאן אלא אם יש לו פעפוע כלל חוץ למקומו הרי נתבטל מחמת התבשיל דכיון שיש לו פעפוע ממילא נכנס לפנים לתוך התבשיל הרי בא התבשיל ומבטלה ואם לא מפעפע כלל אלא עומד במקומו אין כאן איסור כלל כיון דאינו מתפשט כלל ממקומו ממילא אינו נכנס לפנים וע"כ לא הוצרך הטור להביא חלוקה זאת כי הוא דבר פשוט ולא קשה מ"ש ב"י בזה ונכנס לתרץ כמבואר בדבריו והנה לפי זה הקדרה גם כן מותרת דאם מפעפעת לפנים הוה כנפלה לתוך התבשיל ממש ואז גם הקדרה מותרת דאנו חושבים דופן הקדירה כאילו הוא חלק מן התבשיל ממש ואם אינה מפעפעת לא יאסר גם התבשיל שיבשלו בה אח"כ דמאי שנא מן הראשון ואח"כ אמר אם נפלה כנגד הריקן אז נאסר חלק גדול בקדירה דשמא מפעפע חלק גדול ועכ"פ לא עד הרוטב דאל"כ הוי כנפלה נגד התבשיל שזכרנו כיון שגם כאן יש חיבור לטפה עם התבשיל וכ"ת דאכתי יש היתר לתבשיל שיש בו ס' נגד אותו חלק הקדירה שנאסר לזה אמר שמא נתפשט חלק גדול מאד כ"כ עד שלא יהא ס' בתבשיל נגד אותו חלק ע"כ אסור לערות דרך שם דבזה ישאר חלק הקדירה באיסורו לעולם ולא מהני ליה שום ביטול ועדיין יש להקשות למה הוצרך לומר עד סמוך לרוטב האי סמיכות ל"ל היה לו לומר מפעפעת חוץ לרוטב דהא עיקר הכוונה שלא יתחבר לרוטב י"ל דכ"כ משום דרוצה לפסוק שאין תקנה אלא להניחה עד שתצטנן ואין היתר לערות מצד השני במקום שלא נתפשט האיסור או ינקוב משולי הכלי כמי שנזכרו תיקונים אלו בשאר פוסקים לזה אמר דיש חשש שמא הפעפוע נפסק סמוך לרוטב ואם יזוז הכלי ממקומו יגיע למקום האיסור ע"כ יניח עד שיצטנן דוקא ומ"ש כ"כ שאין ששים נגד הטיפה לא הטיפה לחוד אלא עם התפשטות שלה קאמר וזה ברור:

כ

נהגו העולם לאסור כו'. פירוש ולא מהני אפי' להניח עד שיצטנן וכן משמע מאו"ה כלל ל"א שכתב וז"ל נהגו העולם לאסור התבשיל אפילו אם יש ס' בתבשיל נגד הטפה מאחר שנפל נגד הריקן אז ודאי מפעפע רק בדופני הקדרה לבדה וחיישינן שמא עלה אח"כ פעם אחת רתיחת הקדירה ונגע לאותו מקצת דופן הקדירה שנאסרה או שמא יגע בו עתה בעת העירוי קודם שתצטנן עכ"ל ובפרישה משמע דמ"מ יש להתיר אפילו לפי המנהג להניח עד שתצטנן ולא החמיר רק לערות קודם הצינון והדברים ברורים כמ"ש וכן משמעות הת"ח כלל נ"ה:

כא

אבל אם נפל כנגד האש. פי' בעודנו עומד אצל האש אבל לאחר שסילקו אע"פ שהוא רותח עדיין מ"מ אינו שורף ומייבש ואף שזה פשוט מ"מ ראיתי מי שטעה בזה.

כב

כגון בע"ש כו'. בת"ח כלל נ"ה כתב ה"ה לכל צורך גדול כגון לצורך אורחים או הפסד מרובה או לעני כפי ראות עיני המורה עכ"ל וכתוב בתשובת מהר"י מינץ סימן ט"ו דהמנהג לומר להם הטעם שמפני מה הוא מיקל לו כדי שלא יתמהו למה אוסר לפעמים ולפעמים מתיר:

כג

אפילו שלא כנגד האש. כתב רש"ל פרק גיד הנשה סימן ל"ז מ"מ הקדירה אסורה דשמא לא מפעפע לפנים ואסור מקום הטיפה ע"כ יערה אותו מצד אחר ואין צריך להמתין עד הצינון כיון שהוא ערב שבת:

כד

ע"י ס'. פי' בס' בתבשיל נגד הטיפה לחוד כתוב באו"ה כלל ל"א אם נפל טיפת חלב על הקדירה עם מים אצל האש ובתוך מעת לעת בשלו בה בשר אפילו לא היה ס' במים נגד הטיפה מותר הבשר דאם לא עברה תחלה לתוך קדירה גם כן בפעם השני לא תעבור ומותר הבשר בדיעבד ואפילו אם עוברת לפנים תחלה מ"מ אין בקדרה מן החלב אלא לפי שיעור המדומע במים דהא בהיתר לא חשבינן כל החתיכה כבליעה עצמה ונגד הדבר המועט ההוא מסתמא יש ס' בבשר:

כה

ואם נשפך חלב כו'. כ"כ בהגהות ש"ד בשם מהר"ם ובאו"ה כלל ל"א כתב בזה בשם הר"י מפרי"ז דצריך ס' ממה שאומדין מה שיש חלב בעין תחת הקדרה עכ"ל וכתב רש"ל פג"ה סי' ל"ח שלא נראה לו פסק זה דהא לא הוי אלא כלי שני וכתב שיש לחלק היכא שהקדרה עומדת אצל האש שחום האש שבקדירה מרתיח התחתון מלהתקרר ובולע שפיר וכן נראה עיקר עכ"ל ולעד"נ דבלאו רתיחת הקדירה לא קשיא מידי דכיון שהכירה אצל האש והיא חמה שהיד סולדת שם הוי החלב שבתוכה ככלי ראשון ומהר"ם דמתיר מיירי בנשפך במקום הכירה שאינה חמה מחמת האש ואין היד סולדת שם וכן נראה עיקר להלכה.

כו

הוי נמי ככלי שני. נלע"ד דזה נמי דוקא שאין המקום ההוא רותח ואין היד סולדת דאל"כ הוי ככלי ראשון וכמ"ש בסמוך:

כז

ואם לא נפסק כו'. בת"ה הביאו ב"י כ' שהחלב שהגיע אצל הבשר אם היד סולדת בחלב במקום שנגע בבשר הוי כעירוי מכלי ראשון ונאסר הבשר וכתב ב"י על זה ונראה. דהבשר היה צונן דאם לא כן למה הוצרך לומר שהחלב חשיב עירוי הא אפילו חלב צונן גמור הוי אסור הבשר דהוי צונן לתוך חם וכיון שכך הא דקאמר דנאסר הבשר אינו אלא כדי קליפה דהא חם לתוך צונן אינו אוסר אלא כדי קליפה עכ"ל סובר הב"י שמה שנגע החלב אצל הקדירה הוי הקדירה תתאה והחלב עילאה מ"ה מחמיר בבשר רותח וחלב צונן לאסור כולו ומיקל בבשר צונן וחלב רותח דאין אוסר רק כדי קליפה ואחר פירוש זה נמשך רמ"א כאן ולע"ד נראה תמוה דכל שנוגע בקדירה אין כאן לא עילאה ולא תתאה אלא הוה עלייהו דין נוגעים זה בזה ודינו מבואר בסי' ק"ה סעיף ג' דאם האחד צונן והשני חם אינו אוסר אלא כדי קליפה וכן מצאתיו בדברי רש"ל פרק גיד הנשה סימן ל"ח שמדמה זה לנוגעים אלא דהוא מחמיר בנוגעים זה בזה כמו שיתבאר בסימן ק"ה ועל כן הקשה על ת"ה שזכרתי למה לי שהחלב רותח הא כיון שהבשר רותח אסור כדין קר וחם שנוגעים זה בזה לדידיה ותירץ שהחלב היה זב עד תחת הקדירה של בשר נמצא דהוי חלב תתאה ואין אוסר אי הוי צונן הרי לדידן יש להקל אם נאמר דהוי כנוגעים זה בזה אלא שאין להקל במה שהחמיר הב"י ורמ"א אלא דמ"מ נלענ"ד כיון דכתב רמ"א בסי' ק"ה ס"י דאפילו במליחה יש לאסור במקום שאין הפסד בנוגעים זה בזה כ"ש בחם על ידי האש כי הכא ע"כ יש להחמיר גם כאן אפילו בבשר צונן וחלב רותח במקום שאין הפסד מרובה כנלע"ד:

כח

והוא שהתחיל הקדירה להרתיח כו'. בת"ח כלל נ"ה סיים ע"ז ונ"ל אם לא התחיל להרתיח ונפל על הכיסוי לא נאסר מה שבקדרה כלל אף אם אין בו ס' דעדיין הוי כצונן ואינו מפעפע למה שבקדירה עכ"ל ונ"ל דלגבי הכיסוי עצמו חשיב כרותח והיא אסורה כיון שמונחת על הקדירה אצל האש וכן יש לפרש לשון הת"ח בזה. ובעיקר דין זה שכתב רמ"א כאן דינו כנפלה על גבי הקדירה רש"ל פרק כל הבשר סימן מ"ו חולק על זה וכתב נהי דהרתיחה עולה עד הכיסוי מ"מ הרוטב אין מצטרף עמה וא"כ אם אין בכסוי ס' נגד האיסור שנפל עליה נעשה הכיסוי נבילה עכ"ל וכן מסתבר לע"ד דשאני בקדירה נגד הרוטב שהרוטב עצמו הוא תמיד שם מה שאין כן בכסוי שמא באותו פעם שנפלה הטיפה לא עלתה הרתיחה עד הכיסוי ממש וספיקא דאורייתא לחומרא רק באיסור דרבנן יש להקל בזה נלע"ד.

כט

מידי דהוה אשתי קדירות כו'. מטעם זה נ"ל להתיר באם אפו בתנור פלאדי"ן של חלב ואח"כ באותו מקום רותח הושיבו שם קדירה ובתוכו בשר דכל שאין החלב בעין במקום ההוא בתנור הוי כקדירה של חלב ושתי קדירות לא אסרי אהדדי:

ל

אבל חלב מהותך שנפל ממנו. פי' מפיו במקום שהפתילה דולקת אותו צד חשוב ע"י האור עצמו כ"כ בהגהת ש"ד בשם מהרא"י ממילא אם נטף מצד אחר מן הכלי שהפתילה בתוכו לא מקרי רותח לאסור מה שנוטף עליו וגדולה מזו כתב שם בהג"ה בשם מהר"מ דאם נפל טפת חלב רותח על סכין או כלי אחר צונן אין צריך רק גרידה במקום שנפלה הטיפה הואיל ופסקה הטיפה בשעת נפיל' ולא באה בקילוח ודוקא כשנופל על הקתא אבל נפל על הברזל נועץ עשרה פעמים בקרקע ודיו עכ"ל. והיינו שמחלק שם בין דין זה דמהר"ם דהוא חם מחמת רתיחת האור ובין דין החלב מהותך דלעיל שהוא מן האור עצמו כן הוא ביאור ענין זה:
כתוב במהרי"ל הלכות פסח וז"ל והמגעיל על ידי עירוי ששופך הרותחין על הכלי להגעילו יזהר שישפוך המים הרותחין דוקא מן הכלי שבשלו בו והוא הנקרא כלי ראשון ואל ישאוב מן הכלי שבו הרותחין בכלי אחר ולערות ממנו להגעיל משום דכלי ששואב עמו הוא כלי שני ונתבטל בו בישול הרותחין טרם שמגעילן אכן אם שוהה את הכלי ששואב עמו תוך הכלי שמבשלין בו הרותחין ובעוד הוא שם מעלין המים רתיחות שפיר מתקרי גם הוא כלי ראשון עכ"ל. מדברים אלו משמע שאם שואב מכלי ראשון והוציא רותחים מקרי אח"כ כלי שני ויש בו דין כ"ש ותמהתי מאד על זה דהא בעודו בכלי ראשון הכלי הזה שתוחב בו גם הוא כלי ראשון דהא מגעילין בכלי ראשון כלים ומפליט מהם הבלוע וכן קי"ל בתוחב כף איסור לקדירה דאוסר הכף אפילו אם מוציאו הכף ממנו והיאך נאמר כאן שכשמוציא הכלי ששואב מכלי ראשון נעשה כלי שני כיון שבא עליו שם כלי ראשון מי נותן לו אח"כ שם אחר והלא כלי ראשון שמו עליו אף אם נעקר מאש ה"ה נמי זה שנעקר מהרותחין שתוך כלי ראשון. ותו דאם שהה שם קצת מודה מהרי"ל דנשאר עליו שם כלי ראשון ואם כן מאן מפיס כמה תהא השהייה וכמ"ש הטור א"ח סי' תנ"ב וז"ל כתב רי"ף משהי למאני בגו יורה עד דפלטו וכתב אבי עזרי מי יודע לשער כו' ה"נ נימא כך מי יודע לשער שיעור השהייה בזה. ועוד ראיה מפ' כירה דאמר ר' שמואל בר אבדימי נכנסתי אחר רבי למרחץ בשבת כו' וא"ל טול בכלי שני כדי שיתמעט החום. ואין לטעות ולומר דהכי קאמר שבכלי שני ישאוב מן האמבטי שהוא כלי ראשון ונמצא למד שבכלי ששואב הוא כלי שני זה אינו דאם כן היה לו לומר סתם טול בכלי ותן ותו דאיתפרש דמה שאמר בכלי שני קאי על טול דהיינו שבשעת נטילה יהיה כ"ש הא ודאי אין שייך לומר כן דבשעת נטילה מן הרותחין הוי כלי ראשון שהרי בתוכה הוא וג"כ א"ל שיהיה כלי שני אחר שיצא מן המים דהא טול בכ"ש קאמר שמע מיניה שבשעת נטילה אמר לו ולא על ההוצאה שאחריה ותו דכשהוציאה מי שם עליו שם כלי שני דאטו כל כלי ראשון אחר שיתקרר יהיה עליו שם כלי שני. ותו דהתוספות כתבו התם דעיקר החילוק שבין כלי א' לכלי שני הוא דכלי שני מתקרר מחמת שאין דופנותיה חמין ע"כ הולך ומתקרר וזה ודאי דופנותיה רותחין שהרי הוחמו ברותחין דכלי ראשון אלא דבר פשוט דה"ק רבי טול מן המים באיזה דבר ותנהו לכלי שני דהיינו שיערה אותו לכלי שני ככל כלי שני שבתלמוד ותדע דאם היה כאן רבותא בהאי כלי ראשון שנעשה אח"כ שני היה לו שם לומר חידוש זה במקום דילפינן מינה כלי שני אינו מבשל טפי היה לו לומר דאפילו) כלי ראשון נעשה כלי שני ואינו מבשל גם הטור א"ח סימן שי"ח כשהעתיק דין זה של טול בכלי שני כו' לא כתב אלא אם היה חמין בכ"ש יוכל ליתן לתוכו כו' ולא כתב שישאב מכלי ראשון ואפ"ה יתן לתוכו אלא פשוט שזהו אינו וראיה מפורשת עוד ממ"ש באגודה הביאו באו"ה כלל ס' וז"ל זבוב הנמצא בקערה מותר דהוי ספק ספיקא שמא בכלי שני נפלה ואת"ל בכלי ראשון שמא כשהוציאו הזבוב והיינו בכף היה ס' בכף עכ"ל וכן לענין הוצאת ביצה טמאה בכף וכ"כ בש"ד ובטור לענין הוצאת זבוב בכף סי' ק"ז הרי שהצריך ס' במרק שבכף נגד הזבוב והיינו דחשיבה לכלי ראשון אע"פ שהוציאו מן הקדרה דכל זמן שהיה בקדירה אין איסור מחמת זבוב דהיה שם ס' רק אחר שהוציאוהו בכף אוסרו ועל זה אמר שמא היה ס' בכף שמע מיניה דעדיין שם ראשון על הכף אע"פ שהוציאוהו וכן מוכח מפסק רמ"א בסי' ק"ז שכתב אבל אם היה מעט מהתבשיל עם האיסור בכף והוחזר לקדירה צריך ס' גם נגד מעט התבשיל דהוא נעשה נבילה בכף שמע מיניה דהכף הוא כלי ראשון במה ששואב מן הקדירה ואוסר מרק שבתוכו עד ס':
ושוב ראיתי בת"ה סי' קפ"ה לענין שבלוע בתוך הכף יהיה נעשה נבילה כתב וז"ל י"ל דלאחר שהוציאו הכף מן הרותחין כל הבלוע בתוכה חשיב כמו כלי שני ולא פלט ולא בלע וכ"ש לטעמא דאין איסור בלוע אוסר היתר בלוע עכ"ל. נראה דלק"מ מזה על מה שכתבתי דהתם מוציא כף ריקן מהקדירה ואין שם אלא מה שבלוע בו בזה אמרינן ודאי דאון בכלי ריקן חום כ"כ שיפליט ויבליע במה שבתוכו בלוע ואפילו בכלי ראשון ממש שהוסר מן האור והורק מה שבתוכו נראה לומר כן מה שאין כן באם יש עדיין בתוכו הרוטב או התבשיל הרותח ודאי הוה על הכף שם כלי ראשון ממש כמו על הקדירה דאל"כ ודאי אין סברא לומר דהת"ה יחלוק מסברא בעלמא על הש"ד וטור ואגוד' שזכרתי אלא ודאי כמו שכתבתי. ושוב ראיתי בתוס' פרק א"מ דף ל"ג ד"ה קינסא וז"ל ור"י היה אומר כי מצוה מן המובחר להגעיל כל נסר לבד ולזרוק עליה מאותו כלי עצמו שהוא רותח על האור ודי בכך אע"פ שפסקה הרתיחה כשמעבירה מן האור ויש משימין קערה בתוך מחבת על האש עד שהרתיחה עולה תוך הקערה ומאותה קערה מגעילין ובזה מסופק ר"י אם זה מועיל ככלי ראשון אם לאו ותלה הדבר להחמיר ואסר להגעיל בהן דחשיב ככלי שני ולענין מליגת תרנגולת נמי אסור דחשיב ליה ככלי ראשון עכ"ל. הרי לפנינו דהתוס' נסתפקו בזה והעלו לחומרא אלא דהרא"ש שם כתב בשם ר"י דהוה ככלי ראשון כיון שהוציאו מן היורה מרותח וכ"כ הטור בי"ד סי' קל"א בשם ר"י וא"כ צ"ל דגירסא אחרת היתה להם בתוס' ומדברי רמ"א על פי הגהת מיימוני בא"ח סי' תנ"א משמע שפסק לחומרא דלא הוי ככלי ראשון דהא כתב שם ויערה עליהן רותחין מכלי ראשון כו' ע"כ נראה להחמיר כדברי התוספות:

א

(סימן צ"ב סעיף ב' בהג"ה) טיפת חלב שנפלה על חתיכה שבקדרה שהיא חוץ לרוטב כו'. אם לא ניער כלל אינו אסור רק החתיכה לבד. כ"כ הב"י בשם הראב"ד והכי מוכח להדיא בתוס' והרא"ש פג"ה (דף ק') גבי הא דאמר חתיכה של נבילה ושל דג טמא אינה אוסרת עד שתתן טעם ברוטב כו'. וכתבו דמיירי שחתיכת היתר מונחת כולה חוץ לרוטב ועליה מונחת חתיכת נבילה ונאסרה רק אותה חתיכה. ואח"כ כשמנער הקדירה נאסרה כולה. עכ"ד. מוכח להדיא דבלא ניער לא היתה נאסרה רק אותה חתיכה. ובד"מ מסופק אם זה דוקא לר"י דמיירי כשהחתיכה כולה חוץ לרוטב אבל לרש"י דמיירי שהחתיכה שנפלה עליה הטיפה מקצתה ברוטב נאסרו שאר חתיכות אף בלא ניעור כלל. ודקדק מדברי הטור סי' זה דקדק קלוש דה"ה לרש"י בלא ניער כלל לא נאסרו שאר חתיכות שבקדירה. והט"ז כתב בפשיטות דלרש"י דמיירי שמקצתה ברוטב נאסרו שאר החתיכות אף בלי ניער. ונעלם מהם דברי הרשב"א בתה"ק והט"ו סי' ק"ה ס"ד ומבואר מדבריהם להדיא דה"ה לרש"י שכתבו וז"ל אם נפל איסור על חתיכה שבקדירה שהיא חוץ לרוטב ולא ניער הקדירה אינו אוסר אלא כדי נטילה. אבל אם היא ברוטב לרש"י כולה ולר"י אפי' מקצתה. הרוטב מפעפע הטעם ונכנס בכולו עכ"ל. הרי מבואר דאלו לרש"י מקצתה אין הרוטב מפעפע בלי ניעור והיינו אפי' אם היא ברוטב דהיינו אפי' מאותה נטילה הנאסר רק שפניה העליונים מגולים וכמ"ש הב"י ודו"ק היטב. ועיין ברשב"א המובא ביתה יוסף סי' ס"ו. והכי נלע"ד מוכח בפרש"י פ' כה"ב (דף ק"ח סוף ע"ב) שפירש אהא דאמר בש"ס שם אי לא ניער כלל ולא כיסה כלל מיבלע בלע מיפלט לא פליט. פרש"י החלב נבלע בחתיכה אבל אין נפלט ממנה לאסור שאר החתיכות בלא ניעור. שהחלב בגגה של חתיכה הוה עכ"ל. משמע דמיירי שהחתיכה תוך הרוטב רק שגגה דהיינו פניה העליונים מגולים ששם נפלה הטיפה ושם היא עומדת ואינה מתפשטת ממנה לחוץ בלא ניעור. וכ"כ הג"ה מיי' ומביאו הב"י וז"ל מתוך פרש"י משמע כו' וכמו שפירש הב"י דבריו. עיי"ש. ונ"ל שמדברי רש"י אלו הוציא כן. דה"ה לענין הצטרפות שאר החתיכות לבטל הטיפה שאין מצטרפין אפי' היא ברוטב אם פניה העליונים מגולים. דכל שכן הוא דאם אינו אוסר שאר החתיכות כ"ש שאין מצטרפין לבטל. ועיין ש"ך ס"ק ו' וס"ק י"ג:

ב

(שם בש"ע) וכן אם נפל לתוך המרק כו'. הוא לשון הרמב"ם. והטור תמה עליו דמה צורך לנער כשנפל לתוך המרק. ונלע"ד שהרמב"ם איירי במרק עב. וכדמוקמינן מתניתין בש"ס בפ' כה"ב (דף קח) לרב דס"ל מין במינו לא בטיל והא דלא מקשה אברייתא משום דלא שמיע ליה וכמ"ש התוס' שם ותירוץ זה עיקר כמ"ש בחידושי בס"ד. ונראה שזהו טעם ר' יהודה בש"ס שם (דף ק"ט) דס"ל דאפי' ניעור מיד אין מצטרפין שאר החתיכות לבטל הטיפה דחייש שמא לא ניער יפה יפה. ונעשה נבילה אותה חתיכה שנפל עליה הטיפה ואוסרת כל החתיכות כולן מפני שהן מינה. דר"י סבר מין במינו לא בטיל ולא בארו אמאי חייש לשמא לא ניער יפה יפה. ולעד"נ דע"כ איירי ר"י במרק עבה וכדמוקמינן לרב שם דאי במרק צלול ה"ל שאינו מינו לגבי בשר ואמרי' סליק את מינו כו' ושא"מ רבה עליו ומבטלו. ואמאי קאמר ר"י שאוסרת כל החתיכות מפני שהן מינה. וא"כ כיון דאיירי במרק עבה מש"ה חייש שמא לא ניער יפה יפה כיון שהוא עב. וא"כ דומיא דהכי רבנן דר"י נמי איירי בהכי וס"ל דמהני ניעור דלא חיישי לשמא לא ניער יפה מיהו ניער ודאי בעי' כיון שהמרק עבה ודו"ק. ונלע"ד ברור ונכון בס"ד. ועיין בב"י שהקשה על הרמב"ם שכ' נער הקדירה הא אין מבטלין אי' לכתחילה. וי"ל דס"ל דזה לא הוי ביטול שהרי אין מוסיף רק שמערב וסברא זו כתב התוי"ט בפ"ד דתרומות משנה ח' והביאו הפר"ח בא"ח סי' תנ"ג. וגדולה מזו כתב המ"א ס"ס של"ה דאם אין כוונתו לאכול האי' רק להציל ההיתר בביטולו לא מקרי מבטל איסור ואם כן ה"נ אין כוונתו לאכול הטיפה של חלב רק שלא יאסר הבשר כולו וכה"ג מצאתי בתשו' מהר"ם מרוטנבורג סי' ק"צ ע"ש. וראיתי להפמ"ג כאן ובאו"ח שהקשה על הפר"ח שהביא ראי' ממתני' דשם איירי רק לר"י ולא קיי"ל כוותיה כמ"ש הרמב"ם וכן הקשה בתשובת ר"ע איגר סי' ע"ז ולא זכר שהקדימו הפמ"ג. ועוד הקשה דאי איתא דטחינה מותר כיון דאין כוונתו רק לתקן א"כ אמאי ב"ח לא בטלי ישחוט אותן כדי לאכלן וממילא יבטלו. וכן רימוני בדן יפצע אותן משום תיקון מאכל דמה הפרש יש בין טחינה בחטים לפציעה ברמונים. וי"ל דטחינה אסור כיון שנתערב הכל ביחד הוי כמכוון לבטל. ולבסוף תי' דשאני חטים שטוחן הכל ביחד א"כ יש בזה ג"כ היתר. משא"כ בשחיטת בע"ח ופציעת רמונים דרך לעשות א' א' ועל כל א' ספק שמא הוא האיסור ל"מ כוונתו לתקן. אלא שהקשה קושיא א' דמהירושלמי משמע דלא קיי"ל להתיר רק גבי מדומע משום דהכהנים סופן לטחון אותן ואמאי מתיר לטחון חטין שיש בהן נצמחים ק"פ. וצ"ל דה"ט דעדיין היתר הוא ע"כ. ולפ"ז א"ש כאן דברי רבינו כאן דמערב כל הקדירה יחד קודם שנותן טעם דמי ממש לטחינת חטים ק"פ. ועוד יש לי לומר דהירו' דמשמע דאוסר טחינת חטים בשאר אי' הוא משום דחשיב לה כוונה לבטל משום דהוי פס"ר. וז"א רק למ"ד דבטיל אי' מה"ת אסור אבל למאי דקיי"ל דאינו אלא דרבנן לא חשיב כוונה מחמת פס"ר דקיי"ל דמותר בדרבנן:

ג

(שם סעיף ג') ואם בשלה עם אחרות צריך ס' לבטל כולה ואם מכירה משליכה והאחרות מותרות. ודע שגם רוב בעינן שיהיה רוב חתיכות היתר כדין יבש ביבש וכמ"ש הפוסקים ר"ס ק"ט וע"ש בש"ך ועיין ר"ס ק"ב. וזהו כוונת הש"ך שכתב ואם אינו ראוי' להתכבד בטלה ברוב. פי' ורוב עכ"פ בעינן:

ד

(סעיף ד' בהג"ה) דאמרי' בכל האיסורין חתיכה עצמה נעשית נבילה. מבואר בר"ן ס"פ כל הבשר דאינו אלא מדרבנן משום גזירה דבב"ח ע"ש וכ"כ האחרונים. ונ"ל דכזית בכדי אכילת פרס דלר"ת היה לוקה על כל כזית מהתערובות דנהפך כל ההיתר להיות איסור. כמ"ש הרא"ש פג"ה והטי"ד סי' צ"ח. א"כ ע"כ חתיכה נ"נ מדאורייתא. ומוכח להדיא בתוס' והרא"ש והר"ן פג"ה (דף ק') והמרדכי שם סי' תר"פ דאפילו לר' אפרים שפסקו הט"ו דלא אמרי' חנ"נ בשאר איסורין רק בב"ח. מ"מ בכזית בכדי א"פ מודה. שהרי כתבו דמש"ה בב"ח ס"ל לר"א חנ"נ. וצריך לשער נגד כל החתיכה שנפל עליה הטיפה ולא סגי בביטול טיפה לחוד. לפי שבב"ח נעשה כל התערובות איסור דלוקה על חצי כזית בשר וחצי כזית חלב כדאי' בש"ס ע"ש מוכח להדיא דה"ה נמי בכל שאר האיסורין היכא דנעשה כל התערובות איסור ולוקה על כל כזית ממנו דהיינו כדי א"פ אמרי' שפיר חנ"נ וצריך לשער ששים נגד כל התערובת לכ"ע וזה ברור:

ה

(שם בש"ך ס"ק ט"ז) ולענין אי אמרינן חנ"נ במליחה כו' יש להתיר לצורך הפסד גדול כו' וכ"נ עיקר. וביאר הטעם יפה בספרו הארוך הבאתיו סי' ק"ה. והמ"י כלל ל"ח ס"ק ה' לא ראה את הס' הנ"ל ולכן השיג עליו בחנם. וזה שלא ראה ספרו הארוך גרם לו ג"כ שהניח דברי הג"ה סי' ק"ה ס"ח בצ"ע דמשמע שמיקל גם בצלייה. ולפמ"ש שם יש להקל גם בצלי כמו שכתבתי שם. כתב הטור לדעת ר"ת דס"ל דאמרי' חנ"נ בשאר איסורים וצריך לשער ס' נגד כל החתיכה דוקא שנאסרה בנ"ט אבל נאסרה במשהו לא נעשית כולה נבילה עכ"ל. נלע"ד מוכח להדיא בתוס' והרא"ש פג"ה (דף ק') והר"ן ס"פ כה"ב וברא"ש פ"ב דעבודת כוכבים וטוש"ע סי' קל"ד ס"ד. דדבר הנאסר מחמת משהו לא נעשה נבילה. ואם נפל אח"כ בהיתר אחר א"צ לשער רק לפי ערך השיעור איסור הראשון. ואפי' לח בלח שנתערב יפה. והרי יש כאן משהו מאסור הראשון ממש. אפ"ה א"צ לשער נגד כל התערובות. ולא דמי למ"ש הט"ז גבי חמץ בפסח דאמרי' תרי משהו בלח בלח דשאני התם דגם בזאת התערובות אוסר איסור הראשון במשהו והרי יש כאן משהו ממנו. אבל אם בזאת התערובות אין אוסר איסור הראשון במשהו אלא בנ"ט צריך שיהא נותן בו טעם. והכי מוכח להדיא באשר"י פ"ב דע"ז גבי יין נסך שנפל לבור של יין היתר דנאסר במשהו. ואח"כ נפל שם קיתון של מים דאמרי' סלק את מינו כמו שאינו ושא"מ רבה עליו ומבטלו. וכתב הרא"ש וז"ל והא דלא אמרינן כאן חתיכה נעשה נבילה ויצטרך מים לבטל יין דהיתר ויין דאסור לפי שלא נפל מן היין האסור כדי נתינת טעם בהיתר אלא במשהו וכל דבר הנאסר במשהו לא אמרי' חנ"נ עכ"ל. ומביאו הב"י בסי' זה ובסי' קל"ד. וכ"פ בש"ע שם ס"ד ע"ש. ונ"מ לענין דבר שיש לו מתירין דאוסר במינו במשהו ושלא במינו בנ"ט כמ"ש ר"ס ק"ב. ואם נתערב במינו ונאסר במשהו ונתערב תערובות זאת בשא"מ ששיעורו בנ"ט. צריך שיהא איסור הראשון נותן בו טעם. וא"צ לשער נגד כל התערובות רק לפי חשבון איסור הראשון שבו. ומיהו אם התערובות בעין בפ"ע נשאר באיסורו לעולם. כי זהו אפי' לדעת ר"א. כמ"ש התו' והרא"ש פג"ה והש"ע ר"ס ק"ו. וזה ברור. ושוב ראיתי בס' א"ז בא"ח סי' תמ"ז שהקשה ע"ד הרא"ש הללו והניח בצ"ע אמ"ש משום שנתערב תחילה במשהו דמה בכך הא מ"מ אותו יין עצמו אסור. ולפמ"ש לק"מ דמ"מ אינו אוסר במשהו להמים דלא חמיר מאלו נפל עתה היין האסור לתוך המים:

ו

(סעיף ה') טיפת חלב שנפלה על הקדירה. אם נפלה כנגד התבשיל א"צ אלא ס' נגד הטיפה. כתב המרדכי פ' כה"ב דה"מ שראינו הטיפה מקודם ועמד עליה כמה היתה. אבל אם לא ראינו אותה אלא לאחר שנפלה. חיישינן שמא נבלעת בדופן הקדירה וצריך לשער ס' נגד עובי הדופן שנפל עליה הטיפה. ע"ש ומביאו הב"י:

ז

(שם) ואם נפלה במקום הריקן כו' ואם יערה התבשיל יאסר התבשיל כו'. ומיירי שאין בתבשיל ס' פעמים ס"א פחות מעט נגד הטיפה דאם יש בתבשיל ס"פ ס"א אינה אוסרת אם עירה. ומ"מ לכתחילה אין לערות דאין מבטלין איסור לכתחלה וה"ה בקדרה חדשה שאסור לערות לכתחילה. וכתב הפר"ח ומיהו אם כלי זה אין דרכה להשתמש דבר מועט רק בשפע שרי לאישתמושי בה. דהא א"א לבוא לידי נ"ט כדלקמן סי' צ"ט וקכ"ב עכ"ל אחרונים ע"ש. ול"נ דאם נפלה שלא כנגד הרוטב דאמרי' שהטיפה אוסרת עד ס' נגדה. א"כ לא ה"ל איסור מועט ואסור להשתמש בו לכתחילה ואולי הפר"ח קאי אנפלה נגד הרוטב וכה"ג. וכתב המ"י דבנפלה נגד רוטב לכ"ע שרי הקדירה כיון דאין כאן רק חשש בעלמא שמא נשאר איסור מועט בקדירה. וזה דלא כמשמעות הבל"י דלהט"ז והש"ך אסור גם כאן דלא כהפר"ח. ומשמע דר"ל אפי' נגד הרוטב וז"א: ונלע"ד דכאן בלא"ה אסור לערות לכתחילה אפי' יש ס"פ ס"א. דשמא לא יערה כולו בפעם א' אלא ישאר מעט בסוף העירוי עד שאין ס"פ ס"א ויאסור. וכדלקמן ר"ס כ"ז ע"ש. ונראה דאם אפי' כבר עירה ואינו יודע אם נשאר בקדירה או אם עירה בפ"א יש לאסור. וכדמוכח להדיא בטור וב"י ובט"ז ואחרונים שם בסי' ק"ז גבי ביצים שנתבשלו ונמצא אפרוח בא' מהן. דחיישי' שמא לא עירה כולם בבת א' ונשאר האיסור בלא ס'. וכ"ש כאן דכל מה שנשאר בקדירה איסור הוא ודו"ק וצ"ע. ודע דאם נפלה נגד הרוטב צריך שיהא ששים בתבשיל נגד הטיפה. אבל אין מצטרפין החתיכות שחוץ לרוטב לבטל הטיפה כמ"ש ר"ס זה לענין שאם נפלה טיפה על החתיכה שחוץ לרוטב שאין מצטרפין חתיכות שברוטב לבטלה ה"ה הכא ודו"ק. ומיהו בזה לא דמו אהדדי דאלו התם יש קולא ג"כ שאין נאסרין חתיכות שברוטב בלא ניעור כמ"ש לעיל בסעיף ב'. והטעם שאין איסור הנבלע בחתיכה יוצא ממנה לבלוע באחרות בלא רוטב כדמוכח בש"ס ופוסקים. כמ"ש שם לעיל בס"ד. אבל כאן נראה שאם אין ס' נגד הטיפה נעשה הקדרה איסור ואוסרת שאר חתיכות שמחוץ לרוטב. שכלי אוסר מאכל בלי רוטב. כמ"ש סי' ק"ה ס"ז ח' ע"ש. ועיין סי' צ"ד וסי' ס"ט:

ח

(סעיף ז' בהג"ה) אם נשפך וכו' רותח והעמידו עליו קדירה חמה כו' והתבשיל מותר. מכאן מוכח דלא כהמ"י שכתב כלל נ' ונ"ו דערוי לכ"ש כולו אסור וכ"מ ר"פ כה"ב כמ"ש סי' צ"ד:

ט

(שם) וקלוח מן הקדרה רותחת שהלך אל הקדרה צוננת אם נפסק הקלוח קודם שהגיע אל הצונן הוי נמי ככלי שני. צ"ע דבר"ס ק"ה ס"ג כתב הג"ה דאם כבר מונח בכלי שני אינו אוסר כלל משמע דאם אינו מונח עדיין בכלי שני דהיינו ערוי שנפסק הקילוח אוסר מיהת כדי קליפה. וכמ"ש הש"ך ס"ס זה וסי' צ"ג וד"מ סי' ק"ה ודוכתי טובי. ושוב מצאתי קושיא זו בס' באר יעקב על יו"ד ע"ש. וכן בס' מ"ש סי' ק"ה ס"ב והניח בצ"ע. ונ"ל דשאני הכא שהקילוח נזחל ע"ג כירה ואי נפסק ה"ל כמונח ממש בכלי שני. אבל אם נפסק באויר לא הוי עדיין כ"ש ומבליע כדי קליפה. ומ"ש עוד בס' מ"ש שם מהא דס"ט ודאי לק"מ דטיפה א' כ"ח פוסק:

י

(סעיף ח' בהג"ה) אבל אם אין היד סולדת בזיעה הכל שרי. אם לא שהקדירה רותחת בפני עצמה. עכ"ל ב"י בשם מהר"י והביא במ"י סוף כלל נ"ו. ור"ל כדין חם לתוך צונן שנתבאר סימן צ"א ס"ד דסגי בקליפה והקדירה במקום קליפה וק"ל:

יא

(סעיף ט') חלב מהותך חם שנפל ממנו מפה על כלי צריך הגעלה. הטעם דכיון שהטיפה רותחת מחמת חום האור עצמו אין לחלק בין אם התחתון חם או אפי' צונן כ"כ מהאר"י בתה"ד. וצריך עיון לענ"ד מהש"ס דפסחים פ' כיצד צולין (דף ע"ה ע"ו) גבי נטף מרוטבו של פסח על החרס וחזר אליו יטול את מקומו. ומוקי לה בש"ס בחרס רותחת דתתאה גבר והוא חם דאי בחרס צוננת אין הרוטב נאסר דתתאה גבר והוא צונן [ועיין מ"ש סי' ק"ה ס"ג ברמב"ם] וכ"כ הרע"ב והתוי"ט ע"ש. והרי התם הטיפה רותח מחמת האור עצמו. דהא מיירי בפסח שנצלה בתנור. ואפ"ה שייך שם דין תתאה גבר. וצ"ל דהיינו עטמא דטיפה א' כח חמימותה פוסק. אפי' רותח מחמת האור עצמו. ומיהו בהרבה שנשפך רותח לצונן יש להחמיר כמ"ש בתה"ד. וגדולה מזו ראיתי שכתב הראב"ן בסי' כ"א גבי מליגת רותחין על התרנגולת דאסור נמי לשמואל. דכי קאמר דתתאה גבר בחם לתוך צונן אבל ברותחין על צונן לא אמר דשאני רותח מחם ולא סגי ביה בקליפה משום דמבשל ומבליע ע"כ. ודע דלפ"ד יש ליישב מה שתמהו התוס' בשם ר"י בפ' כל שעה (דף ל"ז ע"ב) גבי המעיסה והחליטה ע"ש. ושוב ראיתי שכ"כ בעצמו בהלכות פסח דמוכח חילוק הנ"ל בפ' כל שעה. ודע דגם בכלי חרס אפשר לקלוף מעט מעט כמ"ש במ"י כלל י"ג ס"ק ג'. ועיין בג"א כלל נ"ה דין ו' ס"ק י"ט וע"ש. ועוד התיר שם בכלי חרס אחר מע"ל בהפס"מ ועיין מ"ש בסי' צ"ט:

יב

(בט"ז סוף ס"ק ל') מסיק דהתוס' בע"ז נסתפקו אי חשיב כ"ר כלי ששאב מכ"ר והעלו לחומרא. (וכ"פ הרמ"א בא"ח) אלא דהרא"ש כתב בשס ר"י דהוה ככ"ר. וצ"ל דגי' אחרת היה להם בתוס'. ונראה שנעלם ממנו מ"ש בפסקי מהרא"י סי' ק"נ דהרא"ש לא קאי אלא אמילתא דסגי הגעלתה ע"י ערוי כמו לגבי יי"נ. אבל כלים שצריכין כ"ר להגעילן לא מהני כלי ששאב לכ"ע דבעינן שתהא מעלה רתיחה בשעת הגעלה ומשמע דלענין בליעה מיהא הויא ככ"ר דאזלינן לחומרא:

א

ואם לא נפסק הוי כעירוי. וכתב בשו"ת תשואת חן סי' י"א דבעירוי שלא נפסק הקילוח שאסור מדינא אין להקל וצריך ס' נגד הקליפה ובנפסק הקילוח יש לסמוך להתיר וכ"כ בספר חמד משה בשם אורח מישור ומכ"ש בב"ח שבלא בישול הוא דרבנן ובשאר איסורים יש להחמיר כשאין הפסד וקדירה שבלעה ע"י עירוי שנפסק הקילוח יש להתירה אחר שהיית מעל"ע: וכתב בשו"ת חינוך ב"י סימן ל"ז סכין חולבת ב"י שנתחב בקדירה של בשר אצל האש לתוך חתיכה בשר והעלה החתיכה מן הקדירה ונתנו לקדירה אחרת ונגד חתיכת הסכין שנתחב היה ס' בקדירה הראשונה וכנגד החתיכת בשר הנתחב אין ס' לא בראשונה ולא בשניה והעלה להתיר הקדירה הראשונה אע"פ שלכאורה תלוי בפלוגתת רש"י ור"י דלרש"י לפי מ"ש הט"ז שחלק התחתון נאסר ואוסר וכאן בשעת הוצאה הוה סכין כטיפה שנפלה על חתיכה שמקצתה ברוטב שאוסר השאר שבקדרה אבל מ"מ יש להתיר דהסכין אינו איסור המפעפע ואינו אוסר רק כדי נטילה וכ"ש שלא יאסור השאר וקדרה שניה אם היתה חמה או אחר נתינת הבשר חזר ונתנוה אצל האש אם היה בה ס' נגד כדי נטילה במקום חתיכת הסכין מותרת ואם לאו אסורה והסכין פשיטא שאסור עכ"ד (ומ"ש שהסכין אינו כאיסור המפעפע הוא תמוה דהא מבואר בסי' צ"ד בבשר שחתך בסכין חולבת צריך ס' מטעם דוחקא דסכינא או שבלע דבר המפעפע כגון חמאה או שהבשר שמן עיין בש"ך שם ומ"מ נראה דבזה שבלא"ה יש להקל במקום הפסד להתיר מה שבתוך הרוטב כמו שכתבתי לעיל סי' צ"ב לכן אם לא בלע הסכין ב"י דבר המפעפע יש להקל ואם בלע דבר המפעפע אין להקל כ"א במקום הפסד). ועיין בשו"ת תשואות חן מסי' א' עד סי' י"א בדין כלי ראשון ועירוי ועיין שם ג"כ בדין כ"ש מסי' י"ב עד סימן ט"ו. ועיין בתשובת חב"ו סימן ס"ב שתבשיל שנאסר מחמת ריח גם הקדרה אסורה ואין ראיה מהש"ך ס"ק י"א עיין שם. ועי' בשו"ת חב"י סי' ל"ג אם משערין ס' במדידה או במשקל ועיין שו"ת עה"ג ועיין פר"ח. וכתב בשו"ת בית יהודה סי' מ"ה בתבשיל שעירו המרק לתוך קערה ומקערה לקדרה אחרת ושוב נמצא בתבשיל ביצה שיש בה אפרוח ואין ס' בתבשיל החמיר כהט"ז דאף שהוא כ"ח וא"א לקלוף הקערה צריך ס' נגד קליפת הקערה אם נשתמש בה ברותחין אם לא שהיתה מלאה כולה תבשיל מסתמא יש ס' נגד קליפתה כמ"ש הפר"ח סי' ס"ט ע"ש וצ"ע בקערה שמערה בתוכה רותחין קמא קמא דמטי נאסר ומה מועיל שהיא לבסוף מליאה דאפילו אם ניתוסף היתר אסור כנ"ל בסי' צ"ט ועיין בסי' ק"ד לענין עכבר שנמצא בשומן ואף אם לא הפסיק באמצע העירוי והוא מחובר מתחילה ועד סוף ע"י ניצוק נראה שאין מועיל ניצוק להקל להתיר ע"י חיבור התבשיל שבקדרה שמערין ממנה כיון דא"א שטעם האיסור יתחלק לשם והוא פשוט וגם נראה אם מערין מרק מקדרה לקערה של איסור דרך הוא שבתחילת העירוי כשעדיין מעט בשולי הקערה הרחבה מתפשט בכל פעם מעט משולי הקערה ממש מתגלין פני שולי הקדרה ממש והעירוי נוגע בקערה עצמה ונאסר מקליפת הקערה עצמה והוי דומיא דעכבר שבכל פעם ששופך שומן נימס השומן שמכבר והעירוי מחדש נוגע בעכבר ונאסר כמבואר בסי' ק"ד גם מ"ש בשם פר"ח אגב שיטפא כ"כ שבפר"ח שם הביא דברי הש"ך דאף דבשאר כלים מסתמא יש ס' נגד קליפתה מ"מ בקערה שהיא רחבה מסתמא אין ס' נגד קליפתה ובדין הקדרה השנייה שעירו מן הקערה לתוכה כתב בבית יהודה שם להתיר דאפילו להפר"ח בסי' ס"ח דכל שהיס"ב בכ"ש אסור מ"מ כאן דהקערה קר אפילו קליפה לא בעי ועוד שאינו ברור אם היה היד סולדת בו דחום כ"ש אינו אלא מדרבנן ואזלינן לקולא ושוב גמגם לפי שהפר"ח כתב דסתם כ"ש יס"ב ע"ש ולענ"ד יש להתיר בפשיטות באם עירה מכ"ש לתוך כלי קר ובפרט אם הכ"ש קערה שהיא רחבה ורגילות שיתקרר בתוכה ומכ"ש אם שהה קצת בתוכה טרם שעירו ממנה שיש לתלות שלא היה היס"ב ובסי' ק"ה אבאר בזה אי"ה. וכתב בשו"ת בית יהודה בקדרה גדולה של נחושת שבשלו בה תבשיל ושלש ביצים ונתנו על פיה כלי נקוב שקורין בסכאס בלשון ערבי ואחר שנתבשל המאכל שבכלי העליון והסיכוהו עירו מהמרק רותח לתוך האוכל כנהוג ונשאר בקדירה הבשר וירקות ושוב הוציאו ביצה אחת ונמצא בה אפרוח ולפי שהיה בדעתו ששיעור ששים הוא כפי מילוי הקדרה בראשונה לכן אכלו כל התבשיל ושוב שאלו למורה ואמר להם שהשערת ס' כפי הנשאר בקדירה ויש ספק אם היה ס' בקדרה וכתב בשם רבו שאמר שאין לדון בזה דין סילק מינו כמו שאינו דביצה שיש בה אפרוח בריה הוא ואין לדון בזה דין סלק כו' וגם שדעת אחרונים דביצה שיש בה אפרוח לא חשיב מין במינו עם ביצה וגם שאין לדמות נאכל לנשפך והמחבר גמגם בזה ע"ש ולענ"ד דטעם הראשון עולה יפה אבל מ"ש שיש לחלק בין נאכל לנשפך הדין עם המחבר דמה בכך שנאכל דמכל מקום אינו לפנינו וספיקא הוי וקצרתי. וכתב בשו"ת בית יהודה בקדרה שבשלו בה תבשיל ובתוכו ג"כ ביצה ונאכל התבשיל ובישלו בקדרה עוד שתי פעמים ואח"כ כשבאו לאכול הביצה מצאו בתוכו דם ויש ספק בתבשיל הראשון אם היה בו ס' נגד הביצה השיב דמה שנתבשל אח"כ וידוע שיש ס' נגד הביצה שהוא האוסר מותר דומיא דכף חדשה סי' צ"ח ס"ה אבל הקדרה אסורה אף שיש ספק שמא לא היה הדם במקום האוסר דמבושלת אין ניכר וספק שמא היה ס' הוי ספק אחד בגופו כו' כיון דליכא אלא חד ספיקא הוי לחומרא דקי"ל כמ"ד דם ביצים דאורייתא ול"ד למ"ש הש"ך בנתערב עם ביצים אחרות כו' דהתם הוי מב"מ ובטל מה"ת ע"ש ומ"ש להתיר התבשיל כיון שיש ס' נגד הביצה האוסר הוא תמוה דמה ענין זה לכף חדשה שבלעה כזית חלב שא"צ לשער אח"כ רק נגד הכף (צ"ל הכזית) דהכלי אין נ"נ אבל אם היה כזית חלב מבושל במים ואין ס' שהמים נאסרו ונ"נ ותחב כף לתוכו פשיטא שצריך ס' נגד הכף ולא מהני ס' נגד הכזית חלב דהכף בלע הרבה מן המים ג"כ שנ"נ וה"ה כאן שבקדרה נתבשל תבשיל ובתוכו ביצה אם לא היה ס' כל התבשיל נ"נ וכל הנבלע ממנו בקדירה הוא בליעת איסור ופולט לתבשיל שמבשלין אח"כ ואין מועיל ס' נגד הביצה כלל וע"ש שכתב שאין להקל מטעם דאף אם היה במקום האוסר דם שבשלו דרבנן דז"א דבתחילת נפילתה עדיין לא נתבשל ובשעה שהתחיל להתבשל עדיין אסור מה"ת וכבר נאסר הקדרה מספק והוא תמוה דבתחילת הבישול אין כאן נ"ט ומיד שנתבשל בכדי נ"ט דין דם שבישלו יש לו ואמנם הפמ"ג בפתיחה להלכות מליחה הביא מתשובת בית יעקב סי' ע"א דבתחילת בישולו היה ד"ת והביא ראיה מהתוס' והפמ"ג כתב דהעיקר כהד"מ והש"ך דמיד שפולט בכ"ר דין דם שבשלו יש לו ואף שהביא ממ"ה להרשב"א שכתב שמא בתחלת חומו קודם בישול הוה ד"ת מ"מ לא כתב כן אלא בלשון שמא ונקטינן עיקר דכל שפולט מחמת בישול הוה דרבנן ומכ"ש בזה שניחוש לפליטת טעם הדם שבתוך הביצה שמבשלת בקליפתה פשיטא דאינה פולטת רק מחמת בישול ומכ"ש ביצת תרנגולת שקלה להתבשל אמרי' שהפליטה והבישול באים כאחד ואף הרשב"א יודה בזה שאין להסתפק כלל דהוי דרבנן ואמנם בגוף הדבר שכתב צד קולא בזה אפי' למ"ד דם ביצים דאורייתא מ"מ דם שבשל דרבנן צ"ע שאע"פ שבכנה"ג סימן ס"ו כתב כן בשם ספר שארית יהודה בהגהותיו והביאו בפ"מ והסכים לדבריו וכן ראיתי בפלתי שכ"כ וכן במח"ב הזכיר מזה מ"מ צ"ע לענ"ד דלפ"ז אין לחוש כאן לאיסור דאורייתא רק הדם עצמו אבל מה ששאר הביצה אסורה משום דשדי תיכלא בכוליה דבזה אין שייכות איסור דם רק מחמת הריקום אסרינן ליה ואיסור הריקום אינו אלא דרבנן ואין זה במשמע מדברי הרמ"א בסי' ס"ו ובת"ח כלל כ"ב והט"ז והש"ך שהאריכו בחשש ביטול למ"ד דם ביצים דאוריי' אין החשש רק על טיפת דם הנמצא הרי פשיטא שנתבטל טעמו באלף וע"כ דעל ביטול גוף הביצה איירי כמבואר בדבריהם א"כ אין כאן איסור דאורייתא לכ"ע ופשיטא דלא מיסתבר לומר דהא אמרינן דשדי תיכלא בכולא וחייב משום שרץ השורץ כו' ע"ש והב"י הביאו וכתב שחולק על הרמב"ם ולפ"ז א"ש מה שחששו הרבה לביטול גוף הביצה למ"ד דם ביצים דאורייתא וגם לפ"ז א"ש מה שלא הזכירו כאן הא דדם שבשלו דרבנן דאינו ענין לכאן כיון דאין דינינו על הדם רק משום דאי הדם דאורייתא דמיקרי דם בשר הריקום ג"כ אסור מדאורייתא דהא חזינן דשדי תיכלא בכולא אך באמת בש"ס לא משמע הכי רק בביצת עוף טמא שריקמה אסור משום שרץ ופריך אפי' טהורה נמי מדראב"י ומשני מדרבנן כו' מבואר שהריקום של ביצת עוף טהור אין בו איסור שרץ וכן מבואר בחידושי הרשב"א גופיה בחולין שם דקודם שיצא לאויר העולם אף שריקמה אין איסור רק מדרבנן וראיתי בלחם חמודות דף קע"ט ע"ב שכתב שהב"י סי' ס"ו כתב שהרשב"א חולק על הרמב"ם שכ' בתשובה דכל שנתרקמה כו' ואף הביצה כולה אסורה משום ביצת השרץ דשדי תיכלא בכולא ע"כ ונ"ל דלהרשב"א שדם משום ריקום אסור מה"ת ולפיכך גם כל הביצה אסורה ולהרמב"ם אין איסור דאוריי' כו' וא"כ מ"ש ב"י סי' ס"ו דהרשב"א כהרמב"ם ס"ל סותרים דברים אלו ע"ש והנה מ"ש הב"י בסי' ס"ט שדעת הרשב"א כהרמב"ם לא נמצא שם רק מה שהביא ה"ה שהרשב"א הקשה על הרמב"ם בדין ביצת עוף טמא משמע ליה דבעוף טהור מודה ליה ואין זה דיוק כלל לענ"ד אך האמת כן הוא דבחידושי רשב"א דעתו כן דכל שלא יצא לאויר העולם אין איסור דאורייתא ודבריו שבתשו' סותרין זה כמ"ש וביש"ש פ' א"ט סי' ק"ך ראיתי שכתב וז"ל וא"ל מה יש לחוש לנו בתערובות אפי' היה הדם מן הקשר חוצה לו דאסור לכ"ע מ"מ שאר הביצה מותרת מה"ת אלא שמדרבנן אסורה ולמה לנו למיחש כולי האי וי"ל דמאחר דאנו אוסרים הדם משום ריקום אין לעמוד על הדבר עד כמה היה הריקום ואיכא למיחש בכל הביצה עכ"ל וסתם הדברים למאי איכא למיחש בכל הביצה לריקום אי משום דם הרי אין כאן דם כלל ואף שניחוש לריקום ריקום בשר הוא ועיין בט"ז ר"ס ס"ו ובש"ך ס"ס פ"ו מ"ש בשם הפרישה והב"ח ועיין בתשובת הרא"ש דמשמע דכיון דשדי תיכלא בכול' איכא איסורא דאורייתא בביצה עצמה וכעת לאפס הפנאי לא יכולתי לעמוד על בירור הדברים ואחר כתבי מצאתי שאא"ז בת"ש סי' ט"ו האריך בזה וכתב שם לענין מחלוקת סה"ת והרשב"א דסה"ת ס"ל דביצה שיש בה אפרוח אסור מדאורייתא משום נבלה והרשב"א סובר שאינו אלא מדרבנן ואסמכוה על איסור דשרץ השורץ על הארץ וכתב דהסמ"ג שכתב בדין מערה ביצים המבואר בסי' ק"ז מחמיר במצא אפרוח באחד מהם שמא נשארה בסוף ואם היה סובר שהוא דרבנן הו"ל סד"ר לקולא וכתב דאיכא למידחי דמ"מ דמו אסור מדאורייתא ואי משום דם שבישלו החמיר בספיקו כמ"ש לקמן ולקמן שם כתב על דברי הר"ן שצריך לשער בכל הביצה משום דם דאף על גב דהר"ן ס"ל דם שבישלו הוא דרבנן הא כתבו התוס' דף קי"א ד"ה דמא דחמיר משאר דרבנן כו'. ולענ"ד צ"ע בזה דאף שהתוס' פירשו הא דאמרינן דם דאורייתא היינו דבתחלת הפליטה היה בו איסור תורה ועיין בחידושי הרשב"א שפירש דאיכא דם האסור מדאורייתא דהיינו ע"י סחיטה בלא בישול מ"מ היינו לענין לצלות כבדא ע"ג בשרא שהספק נוטה להחמיר דלמא דאיב כבדא ובלע בשרא ואע"ג דבכחלא מקילינן בחשש זה לפי דחלב שחוטה דרבנן ולעולם אין שם חשש דאורייתא כלל ובהא מחלקינן ואמרינן דם דאורייתא דהיינו דזימנין דהוי דאורייתא כשאינו מתבשל אבל בכל ספיקא דעלמא מחמת שנתבשל הדם למה לא נאמר בו ספק דרבנן לקולא כמו בכל ספק דרבנן ואמנם ראיתי במשמרת הבית דף ע"ה שכתב וז"ל וא"נ את"ל דכל שבשלו מותר לגמרי מדאורייתא דכיון דעיקר דם דאורייתא החמירו בו כדאורייתא ואפי' בספיקותיו וכדחיישינן בבי דוגי דאמרינן ודלמא עילאה מטא תתאה לא מטא ולא אמרינן כיון דבשלו הוה ספיקא דרבנן להקל עכ"ל וכ"כ שם אח"כ בההיא דרישא בכבשא וז"ל ומה שאמר דדם שבשלו דרבנן כבר כתבתי כו' וא"נ דרבנן פעמים חוששין אפי' בספיקותיו כשל תורה לפי שהוא קרוב לאיסור תורה כו' ועוד שמעינן לה מדרב דימי דאמר כבדא עלוי בשרא אסור מ"ט דם דאורייתא עכ"ל הנה מתוך לשונות המ"ה בזה מבואר דאף אי דם שבשלו דרבנן יש להחמיר בספיקו ומ"מ אין נראה לענ"ד שיהיה דעת הסמ"ג להחמיר בספק שמא נשאר בסוף הקדרה מחמת חומר זה וגם לענ"ד דאף שבמ"ה כ"כ דרך דחיה ממש איהו גופיה לא ס"ל להחמיר בספיקא שמבואר בתה"א שם דף ע"ז ע"ב גבי ככר שחתך עליה בשר וגבי הא דבי דוגי שכתב דמנא לא מיתסר דספיקא דרבנן הוא דדם שבשלו דרבנן ע"ש וכ"כ הרשב"א בחידושיו שם. ואמנם בעיני יפלא מ"ש אא"ז שם על דברי הר"ן שכתב ביצה שיש בה אפרוח כלומר שיש עליו קורט דם דאיכא למיחש לריקום דאפשר דס"ל כהרשב"א דאפרוח דרבנן ואין סברא להחמיר כ"כ לכן פירש בקורט דם דמודה הרשב"א כמ"ש הפר"ח סי' פ"ו ואי התחיל להתרקם שדי תיכלא בכול' וכולה יש בה כח דם זה כמ"ש הב"י ר"ס ס"ו בשם הרשב"א ובעינן מדאורייתא לשעורי בכל הביצה ואע"ג דדם שבשלו כו' עכ"ל ואני תמה דמ"ש דכולה יש בה כח דם זה כמ"ש הב"י בשם הרשב"א וזה תמוה דליתא שם משום כח הדם רק משום שרץ השורץ וכמש"ל מדבריו בתשובה וכח דם מאן דכר שמיה והכי מיסתבר דלא שייך כלל לפרש שדי תיכלא בכולה היינו שנאסר כאלו היה דם וא"כ לפי מה שכתב דהר"ן סובר כהרשב"א בתה"א בחידושיו דאפרוח אינו אסור רק מדרבנן מכ"ש דהריקום אינו אסור רק מדרבנן דאסמכוהו אקרא דשרץ השורץ ולמה החמירו בו וגם שהרי הרשב"א דס"ל דביצת אפרוח דרבנן ומפרש בדף ק"ח ע"ב כתב הדין בפשיטות בביצת אפרוח ממש שהרי בסוף דבריו שם בדף ק"ט כתב וביצה שנמצא עליה קורט דם דינה כיש בה אפרוח ועיין בתוס' והרא"ש שם שכתבו ג"כ דה"ה בקורט דם וכ"כ בסה"ת ומשני ר"נ איירי דאית בה אפרוח דחשיב כבשר וה"ה אם יש בה דם דסופו להיות אפרוח (אלא שי"ל דסה"ת לטעמיה דס"ל דאפרוח אסור מה"ת) וכ"כ בחידושי הריטב"א חולין שם אפרוח ממש או שיש בה טיפת דם ולפענ"ד דגם בהר"ן יש חיסור לשון וצ"ל כלומר אפרוח ממש או שיש בה קורט דם דאיכא למיחש לריקום ממש ודבריו עולים בסיגנון אחד עם כל שאר המפרשים שהבאתי ואף שאא"ז מפרש בדוחק הנוסחא שלפנינו מ"מ סיים בה שהדברים סתומים ובאמת קשה מאד לומר שידחוק לפרש ביצת אפרוח היינו קורט דם דווקא בלא אפרוח וגם יהיה מחולק בפירושו עם כל המפרשים ויסתום הדברים והנלע"ד כתבתי:

א

(סימן צ"ב סעיף א') כזית בשר כו'. מאותה ח' אסורה הא דסתם המחבר כו' סתם דאותה ח' אסורה משמע אפי' טעמו קפילא ואומר דלית בה טעם חלב אפ"ה אסור ואמאי וא"ל דחיישינן דלמא מתחלה היה בה טעם חלב וכבר נאסר אותה חתיכה ואחר כך יצא ממנה דעכשיו לית בה טעם כלל ומ"מ כיון שכבר נאסרה אותה חתיכה שוב לא חזרה להיתרה דז"א דהא מיירי שקדם וסילק קודם שתפלט א"כ ע"כ וודאי לא היה בו טעם דא"כ הטעם שבה להיכן אזיל דהא לא מפליט מידי קודם שתנוח מרתיחתו ואין לומר היינו דאין מפליט טעם גמור אבל מ"מ מפליט טעם קלוש א"כ א"ל שמא היה בו מתחלה טעם גמור ועכשיו יצא ממנו טעם קלוש ונשאר בו טעם קלוש ומש"ה אין נרגש טעמו א"כ קשה לפ"ז הא דפ' כ"ה ד' ק"ח א' רב כזית בשר שנפל לתוך יורה של חלב כו' ופריך חלב נבלה היא ומשני בשקדם וסילקו דמבלע בלע ומפליט לא פליט ולפי דברינו אכתי ק' כיון דהיה חלב בתוך הבשר א"כ אפי' אם אינו מפליט אלא טעם קלוש למה אינו אוס' לחלב שביורה וצ"ל כיון דליכא אלא טעם קלוש שוב ליכא כאן חשיבות מינו ולא הוי רק כא"מ ובטל בס' וא"ל הא מ"מ עדיין קשה הא דכ' דאם סלקו קודם שתנוח מרתיחתו דסמכינן אטעימת קפילא וא"א דטעם קלוש יוצא אפי' קודם שתנוח מרתיחתו אמאי א"צ ס' ניחוש דלמא יצא ממנו טעם קלוש ועל טעם קלוש אינו נרגש על ידי קפילא ועוד הא שניהם חלב וא"א להכיר הטעם וצ"ל דודאי אין יוצא ממנו רק משהו טעם קלוש והא דאותה חתיכה אסור היינו משום דחיישינן דלמא אותה חתיכה קבלה טעם חלב מתחלה היינו מצומצם אשר בהסר ממנו טעם משהו שוב חינו נרגש טעמו א"כ חיישי' הכא דלמא יצא ממנו האי משהו קלוש ומשום זה אינו נרגש טעמו וא"כ שפיר אותה חתיכה אסורה אף דמפרש רש"י בדף הנ"ל ע"א דהא דאמר רב כיון שנ"ט בחתיכה חענ"נ אמתני' קאי והיינו מדמתני' איירי שהיה חתיכה מקצתה תוך הרוטב ומקצתה חוץ לרוטב אע"פ שלא ניער וכיסה לבסוף אפ"ה אסרינן כל החתיכה והיינו משום דאפי' בלי ניעור וכיסה כיון שמקצתה תוך הרוטב יוצא ממנו אח"כ בלי ניעור וכיסה והא דלא מצטרפין לרוטב מיד היינו מהאי חתיכה כיון שאינה כולה תוך הרוטב ובלע באותה חתיכה כולה קודם שיבא אל הרוטב אבל אח"כ יצא ממנו לרוטב ואוסר שאר החתיכות וכ"מ פשטא דטיפת חלב שנפלה אם יש בנ"ט אסור משמע אפי' בלי ניעור כלל דבסיפא קתני ניעור וכיסה משמע ברישא שאוסר בלא ניעור וכיסה וכן נר' שכך מפרש הט"ז ע"ש ומשמע דאם אין בה מותר אפי' אותה חתיכה ולמאי ניחוש דלמא היה באותה חתיכה טעם ועכשיו יצא ממנו לחוץ כהנ"ל דבשלמא אי הוי מפרשינן כמ"ש הש"ך דאם מקצתה תוך הרוטב ומקצתה חוץ לרוטב אינו יוצא כלל לרוטב זולת ניעור וכיסה א"כ ע"כ מתני' דטיפת חלב מיירי שניעור וכיסה לבסוף א"כ איכא למתיר טעם חתיכה קודם שניעור ולא היה בו טעם משא"כ לשיטת הט"ז בפי' רש"י דמתני' מיירי בלי ניעור וכיסה ול"ש למיסר טעם חתיכה וא"כ ק' וכו' וצ"ל דרש"י אזיל לשיטתו דס"ל דלא סמכי' אקפילא רק בדאי' ס' א"כ הא דמשמע במתני' אין בה נ"ט דמותר ע"כ גם אין באותה חתיכה ס' א"כ אמרינן ודאי אם טעמו קפילא ואמר דלית ביה טעם כיון (דכבר קיי"ל) דאית בי' ס' סתמא לא היה בו טעם כלל מעולם ומותר אפי' אותה חתיכה ולא אמרינן בי' דהיה בו טעם ויצא אח"כ וא"כ לדידן דקיי"ל דמדינא סמכינן אקפילא אפי' בדליכא ס' ל"ל כפי' רש"י דאל"כ יקשה כי ליתה בי' טעם אמאי יהיה אותה חתיכה מותר א"כ יש לתמוה קצת על מהרש"ל וסייעתו דפסקו כרש"י כיון דס"ל דטעימת קפילא בלי ס' לא ה"ל לפסוק כוותיה דאל"כ יקשה כנ"ל:

ב

(שם) אבל אם לא הספיק כו' אסור אא"כ יש בו ס'. י"ל לפ"ז על הא דתניא בחולין צ"ד קדירה שבשל בה בשר לא יבשל בה חלב ואם בשל בנ"ט ואמרינן מאן טעים קפילא טעים לי' ולפמ"ש המחבר אמאי סמכינן אקפילא נימא דנבלע חלב בקדירה ונ"נ וחזר ופליט ליה ואוסר השאר חלב והוי מב"מ עם שאר חלב ויצטרך ס' כי הכא וי"ל דהנה הר"נ מפרש הא דפריך על הא דאמר רב כזית בשר שנפל לתוך יורה של חלב כו' חלב נבילה הוא ומק' הר"ן אמאי נ"נ הא כיון דהאי חלב שנבלע עדיין מחובר הוא להאי חלב שהוא חוצה לה שהוא ס' נגד טעם בשר ונתבטל טעם בשר שקבל האי חלב שנבלע בו ותי' כיון דנבלע תוך הבשר מיד הוא נפרד משאר חלב ועומד בפ"ע ושפיר קבלה טעם בשר ונ"נ והנה לפ"מ דקיי"ל דאם נבלע איסור תוך מאכל דהאיסור א"א לסוחטו שאין האיסור יכול להפליט ממנו ובנבלע האיסור בכלי אמרי' דמהני הגעלה ושפיר יכול האיסור לפרוד ממנו והיינו ע"כ הטעם דבנבלע במאכל האיסור נדבק בו ונסרך ביותר ונבלע ממש בגוף עד שאין יכול לתת ריוח בין הדבקים לעולם משא"כ בנבלע בכלי שאין נדבק ונסרך כ"כ ולכן בהגעלה שפיר יכול לפרוד ממנו לפ"ז י"ל הא דאמרי' דאם נבלע דבר לתוך דבר אחר שנחשיב כנפרד מן הדבר שחוצה לה היינו אם נבלע לתוך המאכל כדלעיל והוי הכל בגוף א' ושפיר אמרי' דהוי כמפריד ונ"נ משא"כ הנדבק בכלי שאין נדבק כ"כ עם הכלי אמרי' שעדיין הוא מחובר במאכל שתוך הכלי ולא אמרינן כיון שנבלע שיהיה נ"נ לפ"ז לק"מ [וכ"כ הפמ"ג בר"ס צ"ד בש"ד האי חילוקא בשם המרדכי] דבשלמא הכא דמיירי שנבלע תוך הכלי אמרי' שנ"נ ושפיר צריך ס' משא"כ התם גבי קדירה שבישל בה כו' דכיון שנבלע בכלי לא אמרינן שיהיה כנפרד מן בשר ויהיה נ"נ ולא צריך ס' כלל לבטלו אך עדיין ק' הא דכ' המחבר לעיל ס"ס פ"ד דאם העמיד בעור הקיבה כשרה אם יש בה נ"ט אסורה משמע אין בה נ"ט מותר אפי' בדליכא ס' נימא דחלב הנבלע בעור של קיבה נ"נ וחזר ופליט ויהיה צריך ס' לבטל דהתם נמי נבלע במאכל וצ"ל כיון דאין נאסר רק ע"י כבוש ומן התורה אינו נאסר כלל בב"ח אלא ע"י בישול ס"ל להמחבר דל"א חענ"נ משום דס"ל כרבינו אפרים דל"א חנ"נ רק בבו"ח והיינו מטעם דכיון דהאי לחודא שרי וכו' רק ע"י שנתחברו יחד נעשה אסור הוי שפיר כ"א כגוף נבילה וכ"ז אם נאסר ע"י בישול דהוי כגוף איסור משא"כ ע"י כיבוש ומליחה אף שאסרו לאכול מ"מ ל"א חענ"נ שנחשב הכל כגוף א' רק נחשב כשאר איסורים. [הג"ה וכ"כ בחידושי הגרע"א ז"ל שס בס"ס פ"ז דלהט"ז בסי' צ' סק"ד דהמחבר ס"ל דבו"ח דרבנן לא אמרינן חנ"נ ניחא]:

ג

(ס"ב בהגה"ה) וכן אם לא ניער כו'. עש"ך סק"ו שרוצה לפרש דברי רמ"א דמספקא ליה אי קיי"ל כר"י או כרש"י כו' ע"ש והיינו דאזיל לשיטתו דס"ל לקמן סק"ג דס"ל לרש"י באם מקצתה תוך הרוטב ומקצתה חוץ לרוטב אין מתפשט כלל בלי ניעור וכיסה אבל כנראה מדברי הט"ז סק"ה דמפרש דברי רש"י דאם מקצתה כו' אסורה היינו משו' דבלוע קודם שבא הבלוע לשאר חתיכות ורוטב אבל מ"מ כיון שמקצתה תוך הרוטב חוזר ופולט לתוכו אח"כ איסור ואוסר אפי' בלא ניעור וכיסה ע"ש והנה לכאורה מוכח כהש"ך דהנה ז"ל תוס' בפ' ג"ה דף צ"ג ע"ב ד"ה אם יש בה נ"ט פ"ה דכי ניער הקדרה מוליך הוא הטיפה בכל הקדירה ומסייע כל מה שבתוכו לבטל הטיפה וכן כי כיסה הקדירה עולים הרתיחות משוליים ומוליך הטיפה בכל הקדירה משמע דר"ל אפי' החתיכה שנפלה הטיפה עליה היה מקצתה תוך הרוטב אי לא ניער וכיסה אין מסייע הרוטב והחתיכות לבטלו ולר"י נר' דכשהחתיכה שנפל האיסור עליה הוי מקצתה תוך הרוטב לא בעי ניעור וכיסה והתם מיירי כשכולה חוץ לרוטב דאז אינו מתפשט האיסו' רק בניער וכיסה וכו' ע"ש ומשמע להדיא מדבריהם דלרש"י הא דאמר רבי נראין דברי ר"י בלא ניער ובלא כיסה דחנ"נ מיירי במקצתה ברוטב ומקצתה חוץ לרוטב וע"ז מקשה הגמר' אילימא בלא ניעור וכיסה כלל מבלע בלע מפליט לא פליט הרי בהדיא דלרש"י אין החתיכה אוסרת למה שבקדרה כלל אם לא ניער וכדעת הש"ך אמנם מהש"ס דחולין דף ק' מוכח לכאורה להיפך כדעת הט"ז מהא דאמרינן שם כיון שנותן טעם בחתיכ' חענ"נ וכ' התו' שם ד"ה חענ"נ פ"ה שנתבשלו תחלה קודם שנתן שאר חתיכות בקדירה ולא היה בו ס' באיסור ונתנו הנבלה טעם בה כו' וק' לפי' דא"כ גם הרוטב שהי' באותה שעה נאסר תחלה ע"י טעם הנבלע ובסמוך משמע דמבטלין וכו' ע"ש הנה לשיטת הש"ך בדברי רש"י לק"מ דדלמא מיירי בבישול ראשון היה מקצתה תוך הרוטב ומקצתה חוץ לרוטב דזה אינו פולט כלל לרוטב ולא נאסר הרוטב א"ו דלא כהש"ך דאפי' כה"ג פליט ומק' התוס' שפיר גם מפרש"י עצמו בסוגיא דטפת חלב דף ק"ח משמע דלא כהש"ך דכ' שם רש"י ד"ה א' רב כו' הא דתנן מתני' אם יש בה נ"ט כו' באותה חתיכה ואוסרת כל החתיכה וכו' וא"כ הא דרב אמתני' קאי ופשטא דמתני' משמע דרישא איירי בלא ניעור וכיסה כלל ואפ"ה אוסרת לשאר קדירה וא"כ מוכח כדברי הט"ז דאם מקצתה תוך הרוטב דמ"מ פליט ואוסר שאר חתיכות וצ"ל דודאי האמת עם הט"ז והא דכ' תוס' בפ' ג"ה דמשמע דר"ל דאפי' מה שנפלה עליו הטיפה הוא מקצתה תוך הרוטב כו' אשר לפום ריהטא משמע שהמה מפרשים אליבא דרש"י דהא דא"ר נראין דברי ר"י מיירי במקצתה תוך הרוטב א"כ לשיטת הט"ז לא פריך מידי מבלע בלע מיפלט לא פליט כו' י"ל דודאי התוס' מפרשי דגם רש"י מוקי להא דא"ר נראין כו' דמיירי בכולו חוץ לרוטב והא דכתב תוס' ונ"ל דאפי' החתיכה שנפל עליה היה מקצתה תוך היינו דס"ל לרש"י האי דינא דחתיכה עצמה נאסר ואין שאר החתיכות מצטרפין לבטל הטריפה וא"כ ליכא לאקשויי אמאי קא"ר נראין כו' בשניעור כו' ולא קאמר נראין דברי חכמים במקצתה תוך הרוטב משום דבכה"ג ס"ל באמת כר"י דאמרינן חנ"נ ואוסר גם לשאר החתיכות משא"כ לשיטת ר"י דבכה"ג מצטרפין גם שאר החתיכות ק' הל"ל נראין ד"ח במקצתה תוך הרוטב וא"ל לשיטת הט"ז הא דק' להו לתוס' לשיטת ר"י דהל"ל נראין ד"ח במקצתה תוך הרוטב ולא ק' להו לשיטת רש"י הא דקאמר נראין כו' בלא ניער תחלה אלא לסוף ה"ל לאוקמי דברי ר' שלא ניער וכיסה כלל ומיירי במקצתה תוך הרוטב כו' [הג"ה והפלתי כאן העיר ג"כ בזה מל' הט"ז וכתב וצ"ע ליישבו בדוחק. ע"כ הג"ה] ויש לתרץ דהנה ודאי הפלוגתא דר"י וחכמים הוא בכל אופן לר"י אפי' ניער מתחלה עד סוף נמי אסור וחכמים פליגי דבכל ענין אינו אסור בין נפל על החתיכה מקצתה תוך הרוטב או כולה חוץ לרוטב מותר ור"י פליג עלייהו ואסר כל מה שהתירו ואע"פ שאמר נראין דברי ר"י בלא ניער דחנ"נ משמע בכל האופנים דפליגי ס"ל כר"י בלא ניער ואפילו כולה חוץ לרוטב וע"ז פריך שפיר דאם לא ניער כלל מבלע בלע כו'. והוצרך לתרץ דר"ל לא ניער מתחילה אלא לבסוף דזה בכל גווני אוסר לשאר הקדירה ולפ"ז דשיטת הט"ז קמה וגם נצבה יחזור קושית הש"ך על הרמ"א לדוכתיה בהא שכ' דאותה חתיכה אסורה וגם צריך ס' נגד הטיפה א"כ ע"כ דחייש לשיטת רש"י א"כ ה"ל למימר דצריך ס' נגד כל החתיכה דהא פליט אפי' בלא ניער כלל וצ"ל דהרמ"א מיירי בכולה חוץ לרוטב והא דצריך ס' נגד הטיפה היינו משום דלא ברור ליה דהבל הקדירה אינו מוליך בכולה די"ל דהבל הקדירה מוליך הטעם בכל הקדירה וא"כ אותה חתיכה אסורה דלמא אינו מוליך וצריך נמי ס' בקדרה נגד הטיפה דלמא מוליך בכולה ולפ"ז צ"ל הא דכ' התוס' בפ' ג"ה דף ק' ד"ה חענ"נ אלא י"ל דמיירי כגון שיש חתיכה של היתר כולה חוץ לרוטב וחתיכת נבלה מונחת עליה חוץ לרוטב ונעשית חתיכ' היתר נבלה לפי שבולעת טעם נבלה דאין בו ס' לבטלה הטעם מ"מ כשניער הקדרה אוסרת כל החתיכות מפני שהוא מינו עכ"ל צ"ל דדעת תוספות הוא דמיירי שאחר שסילק את האיסור אז הוסיף חתיכות אחרות דאל"כ אלא דמיירי שגם קודם שסילק להנבלה היה החתיכות בקדירה א"כ יקשה אמאי צריך לתת טעם בחתיכות כי לא נתן טעם נמי אסור כל הקדירה דלמא הבל הקדרה מוליך בכולה וא"כ הוי משהו של נבלה עצמה אוסר לשאר חתיכות דבשלמא א"א דאם מונח כולה חוץ לרוטב ודאי אינו מוליך בכולה רק אותה חתיכה א"כ צריך שיתן טעם בחתיכה דאל"כ הוי תרי משהו ותרי משהו לא אמרינן משא"כ השתא דאמרי' דהבל קדרה מוליך בכולה א"כ האי משהו של נבלה עצמה אוסר לשאר חחיכות ול"ש לומר תרי משהו א"ו מיירי שנתבשלה תחלה בלי שאר חתיכות אלא בבשול ראשון הי' מונחת כולה חוץ לרוטב מה שאין כן לרש"י דלא מוקי כה"ג מק' שפיר דהא נאסר הרוטב וא"ל אם כן לשיטתם נמי אמאי לא נאסר הרוטב דדלמא הבל קדרה מוליך בכולה י"ל דמיירי שהיה ס' ברוטב נגד הנבלה עצמה א"כ ממ"נ הרוטב מותר אי הבל קדרה מוליך בכולה א"כ כשנפל שם הנבלה היה מוליך בכל הקדרה ונתבטל הטעם ברוטב ואי אינו מוליך בכולה א"כ לא פליט טעמו כלל לרוטב משא"כ אותה חתיכה אוסר לשאר חתיכות דלמא אינו מוליך בכולה משא"כ לשיטת רש"י מק' שפיר ממ"נ היכי מיירי אי דמונחת כולה בתוך הרוטב א"כ ע"כ דליכא ס' ברוטב דאי הוי ס' ברוטב נגד הנבלה גם האי חתיכה לא נאסר כלל. חדא דאמרי' סלק את מינו כו' ועוד אף דלא"א סילק כו' מ"מ כיון דהאי חתיכה אינו נאסר רק מטעם משהו לא ה"ל למיסר שאר החתיכות דהוי תרי משהו ואי מיירי שהיה מונחת מקצתה תוך הרוטב ושפיר נאסר האי חתיכה שמונחת עליו אע"פ דאיכא ס' ברוטב נגד הנבלה דבכה"ג ל"ש לומר סילק את מינו ובאיסורה עומד הא לשיטת הט"ז דקיימי בי' ס"ל כיון דמקצתה תוך הרוטב פולט אפי' בלא ניער וכיסה א"כ אף דאיכא ס' ברוטב נגד הנבלה מ"מ נגד כל החתיכה ליכא ס' וא"כ נאסר הרוטב מן החתיכה כיון דליכא ס' נגדו ושפיר מקשים התוספות על רש"י ודו"ק. והנה בעל המחבר ס' פרי תואר כ' די"ל דס"ל לרש"י דהא דאותה חתיכה נאסר היינו מה שלמעלה מן הרוטב דשם אין כח הרוטב מגיע ונאסר קצת אבל מה שבתוך הרוטב לא נאסר דמיד שבא הבליעה לשם הרוטב מצטרף לבטלו כיון דמקצתה תוך הרוטב מה שלמעלה מן הרוטב אינו מזיק להאי שבתוך ע"ש ומתוס' משמע היפוך דכ' פ' ג"ה דף צ' ע"ב ד"ה אם יש בנ"ט דלשיטת רש"י אם יש בה בנ"ט דווקא דס"ל דאה מקצתה תוך הרוטב כו' דאותה חתיכה נאסר לבדו ואין הרוטב מצטרף אבל לרש"י צ"ל דאם יש בה בנ"ט לאו דווקא וא"א כמ"ש הפ"ת הא גם לרש"י צ"ל דלאו דווקא דהא משמע במשנה כיון דאיכא בגיד כדי לתת טעם באותה ירך הרי זו אסורה דהיינו כל הירך ולפמ"ש הפ"ת דאותו חלק שמונח בתוך הרוטב מצטרף הרוטב לבטל א"כ גם לרש"י צ"ל דלאו דוקא אמר אם יש בה אלא וודאי דלרש"י כל החתיכה אסור ודו"ק:

ד

(שם בהגה"ה) וי"א דאמרי' בכל האסורים חענ"נ. והנה הר"ן כ' וכן רוב המחברים דאף לשיטת ר"ת דבשאר איסורים אמרי' חענ"נ אינו רק מדרבנן משום לתא דבשר בחלב וקשה לפ"ז הא דהקשה תוס' בפ' כ"ה ד' ק' בד"ה כשקדם וסלקו כו' לפי' ר"ת איך היו מגעילין היורה גדולה כיון דהמים נ"נ וכו' ע"ש ולפמ"ש המפרשים הנ"ל שפיר היו מגעילין אותו מן התורה ולא"א כלל בשאר איסורים חענ"נ ויש רוצים ליישב דודאי גם התוס' ס"ל דאינה רק מדרבנן והא דמק' מיורה גדולה היינו כיון דמצינו היתר בפירוש בתורה לא ה"ל לחכמים לאסור מה שהתורה התיר לן בפירוש לעין רואה ודו"ק ולאמ"ו נראה כך דהנה התוס' הקשו לשיטת ר"ת מיורה גדולה היינו דוקא לשיטת ר"ת דהוא ס"ל דווקא טכ"ע דאורייתא עד ס' אם כן שפיר י"ל דחענ"נ אסור מן התורה בכל אסורים משא"כ לשיטת ר"ת הכהן דעל דנטע"כ אינו לוקה אם לא דאיכא כזית בכא"פ א"כ וודאי לדידיה חענ"נ מדרבנן ואנן קיי"ל כר"ח הכהן דעל טע"כ אינו לוקה א"כ וודאי דחענ"נ מדרבנן. [וכמש"כ בספרו כרתי ופלתי] ועוי"ל דקו' התוספות אף לשיטת ר"ח כהן דאף דס"ל דכיותר מא"פ אינו לוקה שע"כ כ"ז הוא במבא"מ משא"כ מב"מ לרב דהוא ס"ל מב"מ במשהו ממ"נ וודאי דאמרי' חענ"נ אליבא דכ"ע וא"כ הקשו בתוס' שפיר דא"כ בגעולי מדין נמי איכא למיחש דלמא השתמש בו ביום יין שנתנסכו לעבודת כוכבים דהוא מין במינו עם הגעלה ואמרי' בכל פעם חענ"נ ובשלמא לשיטת ר"א דס"ל דל"א חענ"נ בשאר איסורים א"כ שפיר היינו יכולים להגעיל המים של איסור הנבלע בכלים ד"מ זית של מים והכלי מחזיק שלשים זיתים א"כ אם מגעילים אותו בפעם ראשון והוציא המים את האיסור ונבלע אח"כ לכלי וא"כ לא בלע רק חלק שלשים מן הזית איסור דאף דבלוע דהשתא הוא נמי זית כמו הבלוע ראשונה מ"מ כיון דנפל למי הגעלה וחוזר ובולע ממי הגעלה הוי הוא בלע למ"ד חלקים מן המים של היתר וחלק א' מן האיסור א"כ כשמגעיל פעם שנית ליכא כאן כלל במי הגעלה שנית נתינת טעם כלל רק שמי הגעלה נאסרו במשהו דהוא המי הגעלה שנית נמי הוי רותח ואם הכלי מחזיק פחות מכן אשר אף בהגעלה שנית איכא נ"ט במים מגעילה ג' פעמים ובכל פעם לפי גודל הבלוע וקטנות התחזקות הכלי מרבה בהגעלתו עד שנשאר הבלוע בלתי נ"ט משא"כ ר"ת דס"ל חענ"נ גם בשאר אסורים א"כ כשנאסרו המים תחלה עד נ"ט נעשה המים נבילה וא"כ אף כשמגעילין מאה פעמים לא מהני דבכל פעם אמרי' בי' חענ"נ ובכל פעם שבלוע הוא בולע כזית אסור כמקדם כיון דליכא כלל במי הגעלה ס' נגד מה שבלוע מתוכו ונעשה המיס כאיסור נבלה א"כ הק' תוס' שפיר אליבא דרב דס"ל דמב"מ במשהו ועיין בו היטב ודו"ק. [הג"ה מהרב הג' וכו' מוה"ר שלמה הכהן נ"י מ"ץ דפ"ק ווילנא. דברי הגאון בזה תמוהים לפענ"ד דהדבר פשוט דמין במינו לרב אף דהוי מה"ת דהא ילפינן מולקח דם הפר ודם השעיר מ"מ מלקות בוודאי ליכא כל זמן דליכא כזית בכדי אכילת פרס דלא עדיף ממין בשא"מ לדידן דלר"ח הכהן ליכא מלקות בטעמא וכיון דבמין בשא"מ לדידן חנ"נ לא הוי רק מדרבנן וכמש"כ לעיל בשם הפלתי לדעת ר"ת פשוט דה"ה במין במינו לרב וא"כ ע"כ צ"ל דקושיית התוס' אינו רק לר"ת וכמו שמסיק בפלתי ואגב דאיירי בדין חנ"נ ראיתי לכתוב בענין מה דנסתפק הפמ"ג במשבצות זהב בסי' ק' סק"א בדברים האוסרים למעלה מס' כגון מחמץ ומתבל וכדומה אי אמרינן בהו חנ"נ וכתב דמד' ר"ת בטור בסי' צ"ב מבואר בהדיא דלא אמרינן חנ"נ בדבר הנאסר במשהו אכן מד' הר"ן בפ' כ"ה דהקשה שם מהא דתנן בפ"ק דתמורה דאין המדומע חוזר ומדמע אלא לפי חשבון וכו' והוצרך לתרץ דביבש ביבש לא אמרו חנ"נ בשאר איסורין משום דלא הויא דומיא דב"ח ע"ש בר"ן משמע דבלח בלח אף למעלה מס' אמרינן חנ"נ כ"כ הפמ"ג שם אכן לענ"ד נראה די"ל דהר"ן לשיטתו אזיל דס"ל דמחמץ ומתבל ודכוותייהו אוסרין מה"ת ביותר מס' וכמו שכ' הפמ"ג בסי' צ"ח בש"ד ס"ק כ"ט על שמו וכ"כ שם הגרע"א ז"ל בגליון היו"ד וא"כ לא גרע משאר איסורים האוסרין עד ס' דגזרו בהם חנ"נ משום לתא דבב"ח וכמש"כ הר"ן אבל לפי מש"כ הש"ך בסי' צ"ח ס"ק כ"ט בשם האו"ה בפשיטות דאינו אלא מדרבנן בוודאי י"ל דלא אמרינן בהם חנ"נ דלא מבעיא לשיטת הרמב"ם והמחבר בסי' צ' דגבי בו"ח גופא במקום דאינו רק מדרבנן כגון בחלב שחוטה וכדומה דלא אמרינן חנ"נ וכמש"כ הט"ז שם לדעתם לא כ"ש בשאר איסורים דרבנן או בתערובת דרבנן אלא אפילו לדידן דלא קיי"ל כן מ"מ בלמעלה מס' בוודאי י"ל דלא אמרינן חנ"נ דכיון דעיקר הטעם דאמרינן חנ"נ בשאר איסורים הוא משום לתא דבשר וחלב ובב"ח לא מצינו דיהיה אוסר למעלה מס' מה"ת ועי' בש"ך בסימן זה ס"ק ט"ו מה שתמה על האפי רברבי ולענ"ד נראה דהאפי רברבי אזיל בשיטת מהרש"ל שהביא הט"ז בס"ק ט"ו דבשאר איסורים גופא דאמרינן דבלח בלח לא אמרינן חנ"נ דווקא בנתערב לח בלח צונן בצונן ואין ס' אבל חם בחם ע"י בישול דנותן האיסור לח טעם בהיתר גם בשאר איסורים אמרינן חנ"נ יעו"ש ולפי זה הא דכתב הרמ"א ז"ל בהג"ה דבבו"ח אין לסמוך ע"ז ג"כ צונן בצונן מיירי וא"כ יפה כתב האפי רברבי דאינו אלא חומרא מדרבנן דמן הש"ס דאמרינן דחלב נבלה היא אין ראיה כלל דהתם חם בחם הוא וע"י טעם דנתן החתיכה טעה בחלב ובכה"ג מודה האפי רברבי דאסור מה"ת בבו"ח אבל צונן בצונן שפיר י"ל דגם בבו"ח אינו אלא מצד חומרא כנ"ל ליישב דברי האפי רברבי וכן צריך לפרש דברי הד"מ בסי' צ"ט אות ב' בהא דכתב שם ליישב דברי הטור ע"פ ד' הרשב"א ז"ל בתשובה דמחלק וכתב דדווקא אם נתערב לח בלח או יבש ביבש אז אמרינן דאם ריבה עליהן שוגג מותרין וכו'. ולכאורה הא הטור כתב סתם דכל האיסורין וכו' ומשמע דאיירי אפי' בבו"ח וכמו שמסיק בד"מ בעצמו שם ובבו"ח הא מבואר בהדיא בגמ' דאף לח בלח חנ"נ מה"ת דהא מקשינן חלב נבלה היא וא"כ ע"כ צ"ל דבצונן וצונן מיירי אמנם באמת משיגרת לשון הטור שם משמע דאיירי בתבשיל חם שנפל בו איסור. ואז לא יתכן כלל תי' הד"מ שם ועדיין צ"ע. ע"כ הג"ה מהרב הגדול וכו' מוהר"ר שלמה הכהן נ"י מ"ץ דפ"ק ווילנא]:

ה

(סעיף ה') טיפת חלב שנפלה על הקדירה כו'. דין זה מקורו מסמ"ג וז"ל טפה שנפלה על דופן הכלי מספקא לן בפ' דם חטאת אי מפעפע בכל הכלי או לא כו'. ועיין ש"ך ס"ק י"ח שהביא לשונו והנה בספקו של הסמ"ג י"ל ב' פירושים דז"ל הגמ' פ' דם חטאת ד' צ"ג איבעיא להו בישול במקצת כלי טעון מריקה ושטיפה בכל הכלי או לא א"ל אין טעון מסתברא כבגד מה בגד אין טעון כיבוס אלא מקום דם אף כלי אין טעון מריקה ושטיפה אלא במקום בישול א"ל מי דמי דם אינו מפעפע בישול מפעפע ועוד תניא חומר מריקה ושטיפה מהזאה בישול במקצת כלי טעון מריקה ושטיפה בכל הכלי א"ל אי תני' תני' וכו' יכול שאני מרבה אף תרומה ת"ל אותה פרט לתרומה ופריך ותרומה לא בעי מריקה ושטיפה והתניא קדירה שבישל בה תרומה לא יבשל בה חולין ואם בישל בנ"ט אמר אביי לא נצרכה לדאמר מר בישול במקצת כלי טעון מריקה ושטיפה בכל הכלי ומפרש הרשב"א דוודאי אם בישל במקצת כלי מפעפע בכל הכלי רק דאינו מפעפע למעלה במקים שבישל רק טעם קלוש וזה היה חומרא דחטאת דאפי' למעלה צריך מריקה להוציא טעם קלוש א"כ י"ל דזה ד' של הסמ"ג דוודאי א"א דמפעפע בכל הכלי אלא דמספקא לי' אי הפי' כהרשב"ם א"כ אפי' נבילה במקום הריקן מצטרפין את התבשיל לבטל המפעפע כולו אי הפי' הוא כפשוטו דאותו בא למעט מתרומה היינו דאינו מפעפע כלל רק דבחטאת גזירת הכתוב הוא שטעון מריקה ושטיפה וה"א דה"ה לתרומה לכך כתב רחמנא אותה פרט לתרומה לפ"ז אם אמרי' כפי' רשב"ם א"צ שימתין רק עד שיצטנן דהוא כבר בטילה אבל א"א דאינו מפעפע כלל א"כ הטיפה עומד שם במקומו ואסור לערות באותו צד או שצריך להמתין עד שיצטנן והא דכתב הסמ"ג אבל בנפלה בריקן שמא מפעפע עד דופן הקדירה סמוך לקדירה כ"כ שאין ס' נגד הטיפה ונעשה אותו מקצת נבילה כו' היינו היכא דדופן הכלי הוא עב עד שאם יערה התבשיל דרך דופן הכלי במקום שנפלה הטיפה לא יהי' ס' בתבשיל דאז אוסר התבשיל וכל ספיקא של הסמ"ג הוא אם מפעפע באורך או ברוחב הכלי או י"ל דזהו ספק של הסמ"ג וכן הוא משמעות כל אחרונים בדעתו ז"ל דמפרשים דברי הסמ"ג כך דזה וודאי שבישול במקצת מפעפע למעלה ממקום בישול אלא דמספקא ליה אי מפעפע בכל הכלי או אינו רק מקצת הכלי ואם מפעפע בכל הכלי א"כ מגיע הבליעה גם בתבשיל ומתבטל בס' אבל א"א דאינו מפעפע בכל הכלי א"כ יש לחוש שמא מפעפע בדופן הכלי באורך וברוחב עד שאין ס' נגד הטיפה ונ"נ ואוסר התבשיל אח"כ כשיערה ממנו לכך צריך להמתין עד שיצטנן ולפ"ז אפי' דופן הכלי הוא דק מאד אפ"ה אסור לערות ממנו וכ"ד הש"ך ס"ק כ"ג שכתב וז"ל ואע"ג דלכאורה אין דומה לכף וכו' מ"מ כיון שאתה בא לאסור דופן הקדרה מחמת הטפה ע"כ צ"ל שמא בישול אינו מפעפע בכל הכלי וכו' עכ"ל משמע מדבריו שמפרש כפי' השני דאי כפי' א' אפי' אם מפעפע התבשיל מכל מקום אינו נאסר דהא אינו מפעפע רק טעם קלוש א"ו דס"ל כפי' השני דמפעפע טעם גמור:

ו

(שם סעיף ז' בהגה"ה) ואם נשפך חלב וכו'. והתבשיל מותר דתתאי גבר והיינו דקדירה עומד במקום קליפה ולפ"מ דקיי"ל דאם הקליפה נכרת צריך ס' נגד הקליפה צ"ל שלא נתן הקדרה אצל האש אח"כ דאז אינו מוליך הבלע יותר מכדי קליפה אבל אם נותן אח"כ הקדירה אצל האש צריך ס' נגד הקליפה:

ז

(שם) וקילוח מן הקדרה רותחת וכו'. הוי ככ"ש והיינו דא"צ אפי' קליפה ואע"ג דקיי"ל בשר רותח שנפל לתוך חלב צונן צריך קליפה אדמוקיר לי' בלע אע"ג דנפסק הקילוח שפיר יש לחלק בין קרוש לצלול. אמנם י"ל לכאורה ממתני' דנטיף מרוטבן ע"ג החרס וחזר אליו יטול את מקומו אע"ג שהוא דבר צלול ואעפ"כ נאסר מחמת החרס ואף שנפסק הקילוח אבל לק"מ דהא שכ' הרמ"א דאם נפסק הקילוח בדבר צלול דאינו אוסר רק אפי' בכדי קליפה היינו לדידן דקיי"ל תתאה גבר א"כ כיון שתתאה הוא קר מקרר להעליון ולכן אם נפסק הקילוח אינו מבליע כלל אפי' בד"ק משח"כ א"א עילאה גבר אפי' בנפסק הקילוח נמי מבליע הוא דאין כאן דבר שיקרר אותו לפ"ז לק"מ דלמ"ד תתאה גבר בלא"ה מוקי התם בגמ' דמיירי בחרס רותחת ולמ"ד עלאה גבר דמיירי בחרס צוננת נמי לק"מ דלדידי' אפילו בנפסק הקילוח נמי מבשל אכן מדברי מהרש"א שם משמע דאפי' למ"ד תתאה גבר אפי' דבר צלול ונפסק הקילוח נמי מבליע בו כ"ק דהקשה דהא דכ' תוס' שם גבי נטיף מרוטבו על הסולת דלא גרסינן יטול את מקומו דקיי"ל תתאה גבר וה"ק דנימא אדמוקיר לי' בלע א"ו ס"ל אף בנפסק הקילוח בדבר צלול אדמוקיר ליה בלע ודלא כרמ"א:

ח

(שם) טיפה הנופלת ע"ג כסוי הקדרה כו'. והוא שהתחיל להרתיח ט"ז ס"ק כ"ח ומהרש"ל בפ' כ"ה חולק ע"ז כו' וכן מסתבר דשאני בקדירה דרוטב עצמו הוא תמיד שם משא"כ בכסוי שמא באותו פעם שנפלה הטפה לא עלתה הרתיחה כו' עכ"ל ומדברי רש"י מוכח איפכא דרש"י ס"ל אם מקצתה תוך הרוטב דאותה חתיכה אסורה ואין הרוטב מסייע לבטלי' ואם כיסה הקדירה מהני משום דעל ידי כיסוי הרתיחות עולה למעלה אלמא דלא חיישינן לזה:

א

(סימן צ"ג) קדירה שבשל בה בשר לא יבשל בה חלב כו'. כתב הטור בשם הרשב"א דאם בישל ירקות בקדירה של בשר מותר לבשל בה אחר כך גבינה שכבר נתמעט בה כח שבלע הבשר ונקלש עד שאין ראוי לחול עליו שם איסור בב"ח בד"א כשבלע היתר כמו שאמרנו אפל בלע דבר איסור לעולם הוא באיסורו עד שיגעיל הראוי להגעיל וללבן הראוי ללבן ע"כ וראייתו מהש"ס דעבודת כוכבים ובזבחים וכמו דמבואר בב"י דכל יום ויום נעשה גיעול לחבירו. וכתב הב"י ומיהו מדברי תוס' פ' כ"ה משמע דלית להו הא דרשב"א שכתבו בשמעתין דדגים שעלו בקערה בסוף עבודת כוכבים דכל יום ויום נעשה גיעול לחבירו וטעמא משום דמינו ומינו בטיל ברוב מדאוריי' ובכלי מקדש אוקמי אדאוריי' וכ' הש"ך בס' נקה"כ שלו דדברי ב"י אלו אין להם שחר כלל דאף לד' התוס' ראיית הרשב"א מוכרחת דלאחר שנאסר הכלי לא שייך ביטול ברוב כלל דאל"כ למה צריך להגעיל כלל ע"ש א"ו דגם התוס' ס"ל דמהני הגעלה בכה"ג דנפלט הכל ואאמ"ו דלק"מ דוודאי לפי דברי התו' י"ל דלא מהני הגעלה בכה"ג והיינו משום דאינו מפליט כל הבלוע ואף שמפליט קצת מ"מ יוכל לחול עליו אח"כ שם האיסור על הנשאר והא דמהני גבי חטאת והיינו משום דזהו וודאי רוב הבליעה מפליט ולא נשאר בו רק מעט וא"כ כשיבלע אח"כ בקדירה מן ההיתר כמו ערך האיסור שהוציא הבלוע הנשארת בתוכ' בטיל ברוב ושפיר איכא למימר דאוקמוה אדאורייתא ע"י הגעלה זו אמנם זה דווקא בחטאת אבל בשאר אסורים דקיי"ל מין במינו צריך ס' וודאי לא מהני הגעלה בכה"ג. והנה לכאורה מוכח כדברי תוס' ודלא כרשב"א מהא דפסחים דף למ"ד אין טשין את התנור באליה ואם טש כל הפת כולה אסורה עד שיסיק את התנור ופריך אמאי אמר רב קדירות בפסח ישברו כו' ומשני כו' ע"ש. והנה דעת הרשב"א דאף דקיי"ל דבהיתירא בלע מהני הגעלה לכלי הצריך ליבון מ"מ בכלי חמץ להשתמש בו בפסח לא מהני הגעלה אף דהיתירא בלע משום דשמא עליו והלכך כשיבוא הפסח מקרי אסורא בלע וא"א כשיטת הרשב"א דהיכא שהגעילה עד שנקלש הטעם מהני שאינו יכול לחול עליו שם איסור קשה מאי פריך הגמ' על דברי הרב דלא מהני הסקה בקדרה מהא דתנור דאמרינן דמהני דילמא שאני התם דהיתירא בלע הלכך מהני היסק אבל חמץ בפסח דשמו עליו לא מהני הסקה דאף שנקלש טעמו ע"י מ"מ גבי איסור לעולם שהוא עומד באיסורי' אע"כ צ"ל כשיטת התוס' דאף דהתירא בלע לא מהני כלל קלישת הטעם דמ"מ יוכל לחול עליו שם איסור. ועוד יש ראיות דלא כרשב"א דהנה העולם מקשים האיך קאמרי התוס' במקדש אוקמי אדאורייתא דמין במינו בטיל ברוב הא בפ' דם חטאת מוקי להאי דכל יום נעשה גיעול לחבירו כרבי ור' הא ס"ל מין במינו לא בטיל כר"י וי"ל דהנה הרמב"ם ס"ל דמצות מריקה ושטיפה הוא קודם שנעשה נותר והתוס' ס"ל דמריקה ושטיפה הוא לאחר שנעשה נותר והנה לכאורה מהסוגיא דהשפוד ואסכלא מלבנן באור בסוף מס' ע"ז מוכח דלא כהרמב"ם דגרסינן התם השפוד והאסכלא מלבנן באור והתניא גבי קדשים השפוד והאסכלא מגעילן א"ל הכא אסורי' בלע הכא התירא בלע אמר רבא סוף סוף כי קפליט איסור קפליט אלא א' רבא כל יום ויום נעשה גיעול לחבירו א"ה הגעלה נמי לא לבעי קשי'. והנה לפי שיטת התוס' דמריקה היה אחר זמן אסור סוגי' דשמעתין אתיא כפשוטא דהמקשה פריך כי קפליט כו' היינו כיון דהגעלה הוא אחר זמן איסורא השתא נמי אסורא בלע מה לי גיעול דעובד כוכבים מה לי גיעול בקדשים וע"ז משני כל יום ויום נעשה גיעול לחבירו והיינו שפיר התירא בלע דפליט לי' קודם זמן אסור משא"כ לשיטת הרמב"ם דס"ל דמריקה ושטיפה הוא קודם זמן אסור א"כ ע"כ הא דפריך סוף סוף קפליט היינו משום דאינו מפליט כל הבלוע ונעשה נותר אחר זמן ואע"ג דאינו אלא טעם קלוש יוכל לחול עליו שם איסורי' ולא דמי לנ"ט בר נ"ט דהוי טעם קלוש הבא מן טעם קלוש א"כ יקשה מאי משני כל יום ויום נעשה גיעול לחבירו אכתי ק' דהא נשאר הבלוע בתוכו ונעשה נותר אחר זמן אכן לפמש"ל בשם הב"י לשיטת התוס' דהבלוע בטיל בתוך הכלי א"כ שפיר קא קשי' לי' סוף סוף איסורא קפליט היינו דבלוע בתוכו נעשה נותר אחר זמן וא"ל דנתבטל תוך הכלי הא האי הגעלה הוי ע"י מים והוי אינו מינו עם הבלוע וע"ז משני כל יום ויום נעשה גיעול לחבירו וא"כ הוי מינו עם הבלוע ושפיר איכא למימר שנתבטל עם בלוע ברובא דאוקמי אדאורייתא ופריך הגמ' אי הכי הגעלה נמי לא לבעי דאף דאינו נקלש טעמא מקמי הכי מ"מ נמי יוכל להגעיל בכה"ג דנתבטל ברוב בכל הכלי לפ"ז מתורץ נמי מה שמקשים על תוס' דכ' מקדש אוקמי אדאורייתא הא האי מתני' ר' היא דס"ל מינו במינו לא בטיל דהנה כתבו התוס' ביבמות פרק הערל דביבש ביבש מודה ר"י דבטיל וע"כ דהטעם דביבש ביבש ליכא כאן טעם איסור כלל דבשלמא לח בלח דאיכא כאן טעם איסור א"כ מיד כשקבלה ההיתר טעם משהו מן האיסור נעשה הכל איסור ושוב ליכא רוב היתר לבטלו משא"כ ביבש דליכא בהיתר טעם משהו המקבל מן האיסור א"כ ההיתר בכ"מ שהוא עומד בפ"ע ושפיר הוי כאן רוב היתר לבטלו א"כ ה"ה הכא בטעם קלוש אף שהוא איסור מ"מ אינו יוכל לבוא ע"י נתינת טעם גמור בהיתר שיתהפך בו טעם היתר לאיסור ושפיר בטיל ברוב לפ"ז לק"מ דהכא דמעיקרא היו מגעילין ברותחין א"כ נקלוש טעמא ואח"כ כשמתבשלין בה שלמים שפיר איכא ביטול ברוב אפי' לרבי משום דהוי כיבש ביבש כמ"ש ולק"מ וכ"ז לשיטת תוס' משא"כ לשיטת הרשב"א דס"ל דהא דאמרינן דכל יום ויום נעשה גיעול לחבירו לאו משום בטיל ברוב אתינא עליה רק משום דאיכא טעם קלוש ואין ראוי לחול עליו שם איסור א"כ לא אזלי כל הסוגיא בהא דפריך הגמ' ס"ס כו' דהא שפיר מהני דהא עדיין היתר הוא והטעם נקלש ושוב לא חייל עלי' שם איסור א"ו מוכח כהתוס' ודו"ק: