א
קדירה שבשלו בה בשר לא יבשלו בה חלב. ובו סעיף אחד:
קדירה שבשל בה בשר לא יבשל בה חלב ואם בישל בה בתוך מעת לעת אסור בנותן טעם (וצריך לשער נגד כל הקדירה) אבל אם שהה מעת לעת קודם שבישל בה הוי ליה נותן טעם לפגם ומותר התבשיל אבל הקדרה אסורה לבשל בה לא בשר ולא חלב: הגה אבל שאר דברים מותר (ריב"ש סימן קכ"ו בשם סמ"ק ובהגמי"י פ"ו) ודין כסוי קדרה כדין קדירה עצמה (ד"ע ואו"ה) ויש מחמירים בכיסוי לומר דאע"פ שאינו בן יומו דינו כאילו היה בן יומו (בהגהות ש"ד בשם קובץ) וכן נוהגין בקצת מקומות וכן אני נוהג מפני המנהג והוא חומרא בלא טעם (ד"ע) ומכל מקום במקום שיש שום צד להתיר בלאו הכי או שהוא לצורך שבת או הפסד יש להתיר אם אין הכיסוי בן יומו כמו בקדירה עצמה ואם לקחו כיסוי רותח מקדירה של בשר ונתנו אותו על קדירה של חלב אם שניהם חמים שניהם אסורים אם יש מאכל בקדירה של בשר וחלב ואם הכיסוי צונן והקדירה חמה נמי שניהם אסורים אם התחיל להזיע תחת הכיסוי דתתאה גבר (או"ה) ואם הכיסוי חם והקדירה צוננת הכל שרי (שם) רק המאכל צריך קליפה (לדעת הגהת ש"ד ולא כאו"ה שם) אם אפשר לקלפו ואם לאו הכל שרי ואם לא היה מאכל בקדירה הכל שרי דהוי כשתי קדירות שנגעו זו בזו (הכל ד"ע לסברת הארוך):
באר היטב יורה דעה
צ״ג
א
הקדרה. כ' הש"ך ואין חילוק בין קדרה של מתכת או של חרס לעולם צריך לשער נגד כל הקדירה והר"ב אזיל לטעמיה דפסק דאין נוהגין לסמוך אטעימת עובד כוכבים לכך כתב דצריך לשער נגד כל הקדרה ואע"ג דמשמע בכמה דוכתי דאין מה שבתוך הכלי ס' כנגד כל הכלי מ"מ מצינו לפעמים שיהא רוחב הקדרה גדול כ"כ שיחזיק מים שיהיה ס' נגדו כגון שנחושתו דק ורחבו גדול ומ"מ הא דצריך לשער נגד כל הקדרה היינו בקדרה ישנה דלא ידעינן כמה בלע אבל אי ידעינן כמה בלע א"צ לשער אלא כנגד הבלוע בו וכדלעיל סי' צ"ב ס"ה בהג"ה וסי' צ"ד ס"ו וכן אפי' לא ידעינן כמה בלע אלא דידוע כמה בשלו בה תוך מע"ל מבישול חלב זה דמה שבשלו בה קודם מע"ל נטל"פ הוא אפי' בשלו בו בשר תוך מע"ל מבישול בשר הראשון א"צ ס' אלא נגד בשר השני (ועוד יש לומר דאה"נ קאמר דצריך לשער נגד כל הקדרה ולפיכך התבשיל אסור) עכ"ל:
ב
לבשל. כתב הש"ך מיהו אם בישל בה בשר תוך מע"ל לבישול בה חלב פשיטא דהתבשיל אסור אבל אם בישל בה חלב פשיטא דמותר בדיעבד אבל שאר דברים שאינן לא של בשר ולא של חלב כגון ירקות ודגים וכה"ג מותר לבשל אפי' לכתחלה והא דבסי' צ"ד ס"ה כ' הר"ב דנוהגין לאסור הכלי שאינה ב"י (אפי' לשאר דברים ואפי' כשנתחב בו רק כף ב"י א"כ כ"ש כאן דנתבשל בו בשר ממש) וצ"ל דכאן סתם הדברים לענין דינא:
ג
בכיסוי. כתב הש"ך בשם מהרש"ל הטעם דמחמירין בכיסוי מפני שהם קצרים מלמעלה ויש בהן כעין חלל ואז א"א לקנחם יפה שיהא נקי מן הזיעה והרתיחה שעלה שם ואף שמקום הקצר הוא דבר מועט מ"מ הזיעה של בשר עולה למעלה עד ס' כנגדו עד שנעשה מה שבעין נבלה ואח"כ הכיסוי נ"נ דשמא אין בה ס' פעמים ס"א פחות מעט כנגד מה שבעין אבל באותן שהם רחבים למעלה ויכולה היד לשלוט בהן לקנחם יפה אין לומר שהוא איסור בעין ומותר ובט"ז כ' דנ"ל לנהוג בזה שיש לשער אם יש בתבשיל ס' נגד מקום הקצר שבכיסוי אז אין שום חשש איסור בכיסוי טפי מקדירה והב"ח כ' הטעם שהרתיחה עולה שם תמיד ונדבק מאד וא"א לקנחו היטב והשיג עליו הט"ז שאין מקום לחומרא זו ומי שאומר סברות להחמיר בזה מה שלא נמצא בש"ס ופוסקים עליו הראיה:
ד
להזיע. כ' הש"ך ונראה שצריך שתהא היס"ב בזיעה:
ה
הכל. כ' בד"מ אפי' הקדירה עצמה שרי לכתחלה כשמקנחה או מדיחה למעלה במקום שנגעה בכיסוי ואע"פ שהלחלוחית היה חם מ"מ שרי שמה שנפרש מן הכיסוי הוי ככ"ש ול"ד לעירוי דטפה א' כח חמימותה פוסק ואינו ככ"ר עכ"ל וצ"ע במה שמתיר גם הקדירה דהא הכיסוי גופה עם הלחלוחית חם נגע בקדירה מיהו כל זה כשיש לחלוחית בכיסוי אבל יבשה פשיטא דלכ"ע הכל שרי מיהו מן הסתם אמרי' שיש בה לחלוחית (עיין ש"ך):
ו
מאכל. צ"ל פירושו דקאי אדלעיל שכתב רמ"א אם נתן כיסוי של בשר על קדירה של חלב ושניהם חמין ובשניהם יש מאכל שניהם אסורים ע"ז כ' כאן דאם לא היה מאכל בשניהם אע"פ שהם חמין שניהם מותרים דה"ל כשתי קדירות וכו' וראיתי בט"ז שמאריך בכאן באם עמד חלב צונן מע"ל בקדירה ואח"כ בשלו בו בשר דאסור מכח כבוש כמבושל אפי' בקדרה ישנה ולא אמרי' דשבעה לבלוע ולא בלעה מחלב כלום ע"ש שמביא כמה ראיות לדבריו אך מ"ש דאם נתן דבר היתר בכלי של איסור מע"ל בצונן דאסור אינו נ"ל דהא אחר מע"ל נטל"פ וע"ל סי' ק"ה (ובקדירה חדשה של חרס ושהה בו חלב כל הלילה נאסר הבשר דקדירה חדשה בולע אפי' בצונן עט"ז ס"ס זה):
באר הגולה על שולחן ערוך יורה דעה
צ״ג
א
לשון הטור ממסקנת הגמ' דעבודת כוכבים דף ע"ו דאפי' אינה בת יומא גזירה אטו בת יומא:
ב
הרא"ש שם
(°) וכתב הב"י דסמכינן כאן על הקפילא לכ"ע אע"פ שבודאי אין במה שבקדירה ס' כנגד כל הקדירה כמ"ש הטור בסי' קכ"א שאני הכא שאין בו אלא טעמו ומ"ש הרמ"א אפשר שהוא חולק על סברא זו:
ג
כמ"ד נותן טעם לפגם מותר בברייתא שם דף ע"ה וכרב חייא בריה דרב הונא שם והסכמת הפוסקים:
ד
טור בשם הר"ר פרץ וש"פ.
(°) ומהרש"ל כתב דוקא בכיסויים שהם קצרים למעלה וא"א לקנחם יפה מהרתיחות שבתוכו והוי האיסור בעין ואינו נפגם אבל בכיסויים רחבים שיכול לנקותם היטב מותר בפרק כל הבשר סי' מ"ו והרב טורי זהב כתב לשער ס' כנגד מקום הקצר הנ"ל:
ביאור הגר"א על שולחן ערוך יורה דעה
צ״ג
א
קדירה כו'. זבחים צ"ו כ' חולין צ"ז א' קי"א ב':
ב
וצריך כו '. כמ"ש בפ' ג"ה (צ"ז ב') פשיטא דבדידיה משערינן דאי כו' והיינו באינו ידוע כמה בלע בתוך מעל"ע וכשיטתו שכתב בר"ס צ"ח דאין אנו סומכין על טעימה ומשערין בס':
ג
אבל אם כו'. כמ"ש בסוף ע"ז ע"ו א' לא אסרה תורה כו'. ואע"ג דהקדרה אסורה לכתחלה כמש"ש גזירה כו' אבל התבשיל מותר בדיעבד כמש"ש ל"ח ב' דחמין וכן מישחא שליקא מותר מה"ט וערש"י שם ד"ה נטל"פ כו' ותוס' ד"ה אי כו' ועתוס' ע"ו א' ד"ה מכאן כו'. ור"ל בת יומא היינו בתוך מעל"ע דלא כרש"י ור"ת שם דלילה פוגמת דא"כ למה הצריכה התורה מריקה ושטיפה ושבירה בכ"ח הא בשעה שנעשה נותר נפגם וא"ל דגזירת הכתוב הוא דא"כ היאך למידין ממנה דהתורה העידה על כ"ח כו' דלא מהני הגעלה בשלמא אי אמרינן מעל"ע דאפשר שיעשה נותר וכיון שחלה עליו תורת שבירה ומריקה ושטיפה שוב לא פקעה. רא"ש ור"ן (ע"ש) . ותוס' דחקו עצמן בזה ע"ש:
ד
אבל הקדירה כו'. לא מיבעיא בשר דבלוע מחלב אלא אפילו חלב אף דבליעת הבשר עבר כבר מעל"ע מ"מ לכתחלה אסור כמ"ש בסוף ע"ז (וע"ל סי' קכ"כ ס"ק ד' וס"ק ו'):
ה
אבל שאר כו'. דהא אין הקדירה בלוע מאיסור בב"ח דחא אין הבלע אסור כיון דטעם הבשר כבר נפגם והתבשיל מותר כמ"ש בש"ע ועתוס' דסוף ע"ז ע"ו א' ד"ה מכאן. ויש לתת כו' וכן כאן חלב אסור דתחלת בליעת הבשר היה לשבח אבל שאר דברים דתחלת בילוע בב"ח היה לפגם:
ו
ודין כסוי כו'. כמ"ש בסי' צ"ג ס"ח:
ז
ויש כו'. עבה"ג:
ח
ואם לקחו כו'. כמ"ש בספ"ה דמכשירין האשה כו' כנ"ל בסי' שקדם ס"ח:
ט
אם שניהם כו'. כמ"ש בפ' כ"צ ע"ש:
כף החיים על שולחן ערוך יורה דעה
צ״ג:א׳
א
א) [סעיף א'] קדרה שבשל בה בשר לא יבשל בה חלב ואם בישל בה בתוך מעל"ע אסור בנותן טעם. כלומר יטעמנו קפילא אם יש בו טעם בשר כמ"ש לעיל רסי' צ"ב יעו"ש. ומיהו כבר כתבנו שם בסי' צ"ב או' ב' דעכשיו המנהג דאין סומכים אטעימת קפילא אלא משערין הכל בס' יעו"ש.
צ״ג:ב׳
א
ב) שם הגה. וצריך לשער נגד כל הקדרה. ואע"ג דמשמע בכמה דוכתי דאין מה שבתוך הכלי ס' נגד כל הכלי י"ל דאה"נ קאמר שצריך לשער נגד כל הקדרה ולפיכך התבשיל אסור. א"נ משכחת לפעמים שיהא רוחב הקדרה גדול כ"כ שיחזיק מים שיהיו ס' נגדו כגון שנחושתה דק ורחבה גדול וכמ"ש ב"י. ש"ך סק"א. פר"ח או' א' לה"פ או' א' בל"י או' א' חו"ד או' א' חכ"א כלל מ"ו או' א' בי"צ ח"א או' א' ובעמ"ז שם או' א' זב"צ או' ב'.
צ״ג:ג׳
א
ג) וכיצד משערין בס' כנגד הכלי האסור מביאין כלי מלא מים וממלאין הקדרה האסורה באותן המים עצמן ויתן הקדרה האסורה באותו כלי גדול והמים היוצאין הן הן שיעור דופני הקדרה האסורה ואח"כ ימדוד המים המבטלים אותם אם יש בהם ס' או לא. מרדכי סוף פג"ה בשם ראבי"ה. ד"מ או' ג' או יעשו באופן זה יביאו כלי גדול וימלאו אותו מים ואח"כ יחזרו ויערו המים מתוך אותו כלי גדול במקום אחר ואח"כ יניחו אותה הקדרה האסורה כשהיא ריקנית בתוך אותו כלי גדול כשהוא ריקן ואח"כ יביאו אותן המים עצמן שהיו בכלי הגדול ונותנין אותן בתוך אותו כלי הגדול עד שיתמלא ומה שנשאר הוא שיעור דופני הקדרה האסורה. זב"צ או' ג' והוא ממ"ש הש"ע באו"ח סי' תנ"ו סעי' א' בענין שיעור מ"ג ביצים וכו' יעו"ש ובדברינו לשם או' ט' ואו' יו"ד יעו"ש. ועוד עיין לקמן סי' צ"ד או' ו'.
צ״ג:ד׳
א
ד) והנה מנהגינו לשקול כף המתכת ואם עלה מאה דרה"ם נחשוב בחמשה עשר דרה"ם ונחשוב שיהיה בתבשיל ששים פעמים על ט"ו דרה"ם וכפי מה שחקרנו צריך לחשוב כלי המתכת לגבי הבשר פחות מט"ו דרה"ם אך אנחנו תופסין זה החשבון של ט"ו דרה"ם לחומרא. בן א"ח פ' קרח או' ב' מיהו הרב בעל זב"צ עשה זו המדידה של מים ועלה כל מאה דרה"ם של מתכת י"ב דרה"ם מים וכך היה נוהג להורות כך אמרו חכמי בית מדרשו. וע"כ בהפ"מ או בשעת הדחק או לכבוד שבת יש לשער כך והיינו אם תחבו כף של מתכת של חלב בת יומה בקדרה של בשר שוקלין אותה ואם היה בה למשל חמשים דרה"ם חושבים אותה בששה דרה"ם מים ואם היה בתבשיל של בשר ס' פעמים ששה דרה"ם אז התבשיל מותר.
צ״ג:ה׳
א
ה) ומ"מ הא דצריך לשער נגד כל הקדרה היינו בקדרה ישנה דלא ידעינן כמה בלע אבל אי ידעינן כמה בלע א"צ לשער אלא כנגד הבלוע בה. ש"ך סק"א. פר"ח או' א' לה"פ או' ב' בל"י או' א' חו"ד או' א' חכ"א כלל מ"ו או' ב' זב"צ או' ד'.
צ״ג:ו׳
א
ו) ואפי' היא ישנה ולא ידעינן כמה בלע אלא דידוע כמה בשלו בה תוך מעל"ע מבישול חלב זה דמה שבשלו בה קודם מעל"ע נותן טעם לפגם הוא ואפי' בשלו בה בשר תוך מעל"ע מבשול הבשר הראשון א"צ ס' אלא נגד הבשר השני ש"ך שם. פר"ח שם. לה"פ שם. בל"י שם. שפ"ד סוף או' א' חכ"א שם. זב"צ או' ה'.
צ״ג:ז׳
א
ז) וכל זה הוא דוקא בהיתר אבל באיסור של בב"ח כגון שבשל בקדרה בב"ח ואח"כ תוך מעל"ע של תבשיל הראשון חזר ובשל בו בב"ח שנית ואחר כך תוך מעל"ע של תבשיל הב' בשל בו תבשיל של היתר בעינן בתבשיל ההיתר ס' כנגד התבשיל הראשון והב' דאע"ג דתבשיל הא' הוא קודם מעל"ע של תבשיל ההיתר כיון דהתבשיל הב' הוא תוך מעל"ע לתבשיל הא' בעינן כנגד שניהם משום דנעשה נבילה. כ"מ משפ"ד שם. והגם דהשפ"ד נקט תבשיל איסור היינו להולכים על פסק מור"ם ז"ל דבכל האיסורים אמרינן חנ"נ אבל אנן קיימינן לסברת מרן ז"ל דאית ליה דדוקא בב"ח אמרינן חנ"נ ולא בשאר איסורין כמ"ש סי' ק"ג סעי' ז' וסי' קכ"ב סעי' ד' יעו"ש. זב"צ שם. ועיין לעיל סי' צ"ב סעי' ד' ובדברינו לשם בס"ד.
צ״ג:ח׳
א
ח) ואם נשתמש בה כזית בשר עם מים א"צ לשער נגד כל הכזית רק לפי שיעור המדומע במים. חו"ד סוף או' א' ור"ל אם בשלו בה כזית בשר ואח"כ בתוך מעל"ע בשלו בה חלב אין לומר דבלעה כל הכזית וצריך ס' נגד כל הכזית אלא לפי חשבון למשל אם בשלו בה עשרה דרה"ם בשר ועשרים דרה"ם מים או ירקות והקדרה משקלה עשרים דרה"ם מים לפי חשבון הנז"ל או' ד' נחשוב שהקדרה בלעה ה' דרה"ם והמים והירקות ה' וא"צ ס' במה שבשלו בקדרה אח"כ חלב אלא כנגד ה' דרה"ם. ועל דרך זה אתה דן בכל האיסורין כגון קדרה שבשלו בה בשר עשרה דרה"ם ותשעים דרה"ם מים וירקות והקדרה עשרה דרה"ם נמצא כל עשרה דרה"ם בלעו דרה"ם א' ואם בשלו אח"כ בה חלב א"צ ס' כ"א נגד דרה"ם א' וכן אם תחבו כף שנתחב באותו תבשיל בתבשיל של חלב א"צ ס' כנגד כל הכף אלא לפי חשבון שבלע. ועיין לעיל סי' צ"ב או' ע"ז וית' עוד לקמן סי' צ"ד או' ז' ואו' ח' יעו"ש.
צ״ג:ט׳
א
ט) שם הגה. וצריך לשער נגד כל הקדרה. דלא ידעינן כמה היה בלוע בה ויצא ממנו לתוך התבשיל. לבוש. וכ"ה לקמן בש"ע סי' צ"ח סעי' ד'.
צ״ג:י׳
א
י) ואין חילוק בין כלי חרס או עץ או מתכת לעולם צריך לשער כנגד כל הקדרה. ש"ע שם. ש"ך בסי' זה סק"ב. כנה"ג בהגה"ט או' א' פר"ח או' ב' לה"פ או' ג' בל"י או' א' חו"ד או' א' שפ"ד או' ב' וכתב דלא כראב"ד. חכ"א כלל מ"ו או' א' בי"צ ח"א בעמ"ז או' א' זב"צ או' ו'.
צ״ג:י״א
א
יא) שם. אבל אם שהה מעל"ע קודם שבישל בה הו"ל נותן טעם לפגם ומותר וכו' אשה שהרתיחה חלב בבקר יום ב' בקדרה של חרס והותירה מקצתו בקדרה לאוכלו בצהרים קר מפני השרב וכן עשתה ואח"כ שטפה הקדרה והניחתה ובבקר השני לקחה הקדרה הנז' סמוך לחצי היום ובשלה בה בשר הקדרה אסורה והבשר מותר מאחר שאינה ב"י מתשמיש חם ואעפ"י שאכתי היא ב"י מזמן שהורק ממנה החלב מ"מ כבר היה מקמי הכי צונן. חו"י סי' ק"א. לה"פ או' ב' בל"י או' ב' זב"צ או' ז' ועיין לקמן סי' צ"ד או' ט"ו.
צ״ג:י״ב
א
יב) שם. אבל הקדרה אסורה לבשל בה לא בשר ולא חלב. לפי שהיא בלוע משניהם הלכך אסור לבשל בה בשר לכתחלה אפי' אחר מעל"ע מבישול זה כמו שאסור לבשל חלב לכתחלה בקדרה של בשר אחר מעל"ע. מיהו אם בישל בה בשר תוך מעל"ע לבישול בה חלב פשיטא דהתבשיל אסור אבל אם בישל בה חלב פשיטא דמותר בדיעבד. ש"ך ס"ק ג' פר"ח או' ג' לה"פ או' ד' בל"י או' ג' חו"ד או' ב' זב"צ או' ה' ור"ל דאם אחר מעל"ע שבישל בה בשר בישל בה חלב ואח"כ תוך מעל"ע לבישול החלב בישל בה בשר פשיטא דאסור התבשיל כיון דבישל הבשר תוך מעל"ע לחלב אבל אם בישל חלב אחר מעל"ע לבישול הבשר וחזר ובישל חלב תוך מעל"ע לבישול החלב בדיעבד מותר כיון דעכ"פ מבישול הבשר היה אחר מעל"ע ודוק.
צ״ג:י״ג
א
יג) שם. אבל הקדרה אסור לבשל בה וכו' ואפי' אם הקדרה היא של חרס דאין לה תקנה בהגעלה לא אמרינן דמותר לבשל בה לכתחלה משום דהויא כדיעבד משום דאין לה תקנה אלא אפ"ה אסור לבשר בה לכתחלה. הרדב"ז דפוס פיורדא ח"ג סי' תרי"ז זב"צ או' ט'.
צ״ג:י״ד
א
יד) ומסתברא דאסור להשהותן להשתמש בהם ביבש או בצונן דלמא אתי בהו לידי תקלה אבל מותר למכרן לעכו"ם לפי שאין ישראל לוקחים כלי חרס ישנים מן העכו"ם. הרדב"ז שם.
צ״ג:ט״ו
א
טו) וכלי חרס שיש בו הפ"מ מותר לבשל בו לכתחלה אחר שהייה מעל"ע משום דהוי כדיעבד. שו"ת דבר שמואל סי' ש"יא. נחלת יעקב סי' מ"ב וסי' מ"ג. מנ"י על התו"ח כלל פ"ה או' ס"ד וכתב וכן דעת מהר"ל ן' חביב סי' קכ"א. ער"ה סוף או' ט' מיהו השפ"ד או' ג' כתב דגם בהפ"מ אין להתיר רק באם בלע איסור דרבנן יש לצדד בהפ"מ. ואם יש עוד צדדין להקל אפשר להתיר בהפסד מרובה אף באיסור דאו' חכ"א כלל נ"ה או' ז' ונראה כיון דיש פלוגתא בזה יש לצרף לזה יש להכשירו ע"י הגעלה ג"פ וכמ"ש לקמן ססי' קי"ג גבי בשולי עכו"ם יעו"ש ואז אפי' בבלע איסור דאו' שרי בהפ"מ.
צ״ג:ט״ז
א
טז) שם הגה. אבל שאר דברים מותר. שאר דברים שאינן לא של בשר ולא של חלב כגון ירקות ודגים וכה"ג ודגים וכה"ג מותר לבשל בה אפי' לכתחלה. ש"ך סק"ג. פר"ח או' ד' לה"פ או' ה' והא דלקמן סי' צ"ד סעי' ה' כתב הרב בהגה דנוהגין לאסור הכלי שאינו ב"י אפי' לשאר דברים אפי' כשנתחב בו רק כף ב"י א"כ כ"ש כאן דנתבשל בו בשר ממש וצ"ל דכאן סתם הדברים לענין דינא. ש"ך שם. בל"י או' ד' חו"ד או' ג' ור"ל דשם כתב מצד מנהג שנהגו האשכנזים להחמיר וכאן לענין דינא דקאי אדברי הש"ע שכתב אבל הקדרה אסורה לבשל בה לא בשר ולא חלב משמע אבל שאר דברים מותר ולכן הספרדים שלא נהגו חומרא זו מותר לבשל בה שאר דברים כפסק הש"ע וכדברי רמ"א דלפום דינא מותר. ונראה דה"ד דרך עראי ולא בקבע דחיישינן דילמא משהי לה ואתי לידי תקלה לבשל בה בשר או חלב קודם הגעלה. ונראה דהיינו הטעם להנוהגין להחמיר דחיישי דאי שרית לה לשאר דברים משהי לה בלא הגעלה ואתו לידי תקלה.
צ״ג:י״ז
א
טוב) והא דאמרינן דמותר לבשל בה שאר דברים ה"ד בקדרה זו שבישל בה חלב אחר מעל"ע לבישול הבשר אבל קדרה של בשר שבישלו בה חלב תוך מעל"ע לבישול הבשר כיון שנאסרה הקדרה משום בישול בב"ח אז אפי' אחר מעל"ע אסור לבשל בה ירקות משום דגזרינן שיבשל בה ירקות תוך מעל"ע משום דהיא נעשית כקדרה של איסור דנאסרת מבליעת בשר וחלב ושניהם טעמם לשבח דהם תוך מעל"ע. פר"ח או' ד' לה"פ או' ה' שפ"ד או' ג' קהלת יהודה בסעי' זה. וכ"מ מדברי מהריק"ש בהגהו' על הש"ע בסי' זה. זב"צ או' י"ב.
צ״ג:י״ח
א
חי) אם בשלו בשר בקדרה חולבת שאינה ב"י ובעוד התבשיל על האש נזכר שהקדרה חולבת צריך לסלק תכף הקדרה מעל האש ולא יניחנה אפי' להצטנן בקדרה של חלב משום דהוי לכתחלה. כ"מ באו"ה כלל ל"ה דין ג' וכ"כ בתשו' קול אליהו ח"א חי"ד סי' יו"ד. ער"ה או' ז' זב"צ או' י"ג. והתבשיל גומר בישולו בקדרה של בשר ולא נאסרת קדרה זו השנית. או"ה שם. קול אליהו שם. ער"ה שם. זב"צ שם.
צ״ג:י״ט
א
יט) שם בהגה. ודין כסוי קדרה כדין קדרה עצמה ויש מחמירין בכסוי וכו' והוא חומרא בלא טעם וכו' מיהו בתו"ח כלל פ"ה דין ד' כתב קצת טעם לדעת המחמירין משום דס"ל דחמיר איסור זיעה וריחא מהאיסור שהוא ע"י טעם עצמו ורש"ל באו"ש סי' ל"ה דחה טעם כיוצא בזה וכתב הוא דדוקא באותן כסויים שהם קצרים מלמעלה ויש בהם כעין חלל כמו שיש בהרבה כסויים ואז א"א לקנחם יפה שיהא נקי מן הזיעה והרתיחה שעלה שם אבל באותם שהם רחבים למעלה ויכולה היד לשלוט בהם לקנחם יפה אין לומר שהוא איסור בעין ומותר. ש"ך סק"ד. פר"ח או' ה' ומשמע מדברי רש"ל הנז' דבאותן כסויים שהם קצרים וכו' בעינן ס' כנגד כל הכסוי דנעשה נבילה. כ"כ הש"ך שם אבל הט"ז סק"ב כתב דאם יש ס' בתבשיל כנגד מקום הקצר שרי. וכ"כ הלה"פ או' ז' וכן הסכים האו"ד או' ד' מש"ז או' ב' ער"ה או י"א. וכ"כ ערוך השלחן סוף או' ט"ז דבכסויים שלנו שהם רחבים אין שום מקום לחומרא זו וכן יש להורות ואפי' בכיסוי צר אם יש ס' נגד המקום הצר כשר עכ"ל ומשמע דכל זה הוא לדעת המחמירים אבל לפום דינא כיון דהכסוי אינו ב"י ונותן טעם לפגם אפי' באותם כסויים שהם קצרים מלמעלה וכו' א"צ ס' אלא כנגד אותו הלכלוך והלחלוחית שבעין אבל מה שבלוע בתוך דופני הכלי כבר נפגם.
צ״ג:כ׳
א
כ) שם בהגה. וכן נוהגין בקצת מקומות וכו' משמע אבל לא בכל המקומות וגם משמע דוקא במקומות אשכנז ולא במקומות ספרד או במדינות אחרות.
צ״ג:כ״א
א
כא) שם בהגה. ומ"מ במקום שיש צד להתיר וכו' וכ"כ בס' אפי רברבי דבשעת הדחק או שיש עוד שום צד להתיר או בכסוי רחב או נקוב למעלה נראה להקל. ש"ך שם. פר"ח שם. ומשמע דבשעת הדחק וכו' יש להקל אפי' באינו רחב אלא קצר מלמעלה וכו' וה"ד אם הם נקיים אבל אם יש בהם לכלוך או לחלוחית צריך ס' כנגד אותו לכלוך או הלחלוחית שבעין לכ"ע כמ"ש לעיל סוף או' י"ט.
צ״ג:כ״ב
א
כב) וכתב בס' בני חיי דאף לדברי המחמירים דוקא כסוי מיוחד לכך אבל אם נתן קערה של חלב על קדרה של בשר מותר לדברי הכל כשאינו ב"י ופשוט הוא. פ"ת או' ד'.
צ״ג:כ״ג
א
כג) אם עשו כסוי מבצק לכסות הקדרה של בשר ואח"כ שמוהו על קדרה חולבת אפי' אינו ב"י התבשיל אסור דלא אמרינן נותן טעם לפגם אלא דוקא בכלי אבל באוכל אפי' אינו ב"י נ"ט לשבח וחשוב כאלו ב"י. ב"ח. שפ"ד או' ך' וכתב וזה אמת ויציב. זב"צ או' ט"ו. והיינו אי ליכא ס' בתבשיל נגד הכסוי כנודע.
צ״ג:כ״ד
א
כד) שם בהגה. ואם לקחו כסוי רותח מקדרה של בשר וכו' אם שניהם חמים שניהם אסורים וכו' פי' שהיס"ב ושניהם אסורים הכסוי והקדרה משום שסתם כסוי רותח יש בו לחלוחית ונבלע בקדרה ואוסרתה והכסוי נאסר ג"כ משום דמסתמא כיון ששניהם חמים ויש מאכל בקדרה עולה הבל מן המאכל לכיסוי ואוסרו והיינו שהצריך להיות מאכל בב' הקדרות. פר"ח או' ו' לה"פ או' ח' בל"י או' ו'.
צ״ג:כ״ה
א
כה) שם בהגה. אם יש מאכל בקדרה של בשר וחלב. ואף המאכל אסור אם אין ס' נגד הכסוי. פר"ח או' יו"ד. לה"פ או' י"ב. זב"צ או' ט"ז.
צ״ג:כ״ו
א
כו) שם בהגה. ואם הכסוי צונן והקדרה חמה נמי שניהם אסורים אם התחיל להזיע וכו' ואפי' תימא דמיירי ביש בו לחלוחית מצריך התחיל להזיע מפני איסור הכסוי ואף בכסוי יבש שאין בו לחלוחית שניהם אסורים. פר"ח או' ז' לה"פ או' ט'.
צ״ג:כ״ז
א
כז) שם בהגה. ואם הכסוי צונן והקדרה חמה נמי שניהם אסורים וכו' ואף המאכל אסור אם אין ס' נגד הכסוי. פר"ח או' יו"ד. לה"פ או' י"ב. זב"צ או' י"ז.
צ״ג:כ״ח
א
כח) שם בהגה. אם התחיל להזיע תחת הכסוי וכו' וצריך שתהא היד סולדת בזיעה כדלעיל סי' צ"ב סעי' ח' בהגה. ש"ך סק"ה. פר"ח או' ח' לה"פ או' יו"ד. בל"י או' ז' חו"ד או' ה' שפ"ד או' ה' חכ"א כלל מ"ו או' ד' בי"צ ח"ב או' ה' והיינו אם הכסוי צונן אבל אם הכסוי רותח אפילו אין הי"ס בזיעה אסור. שפ"ד שם. זב"צ או' י"ח.
צ״ג:כ״ט
א
כט) שם בהגה. ואם הכסוי חם והקדרה צוננת הכל שרי וכו' מיהו בהגהת שע"ד סי' נ"ו פליג על או"ה וס"ל דבכסוי רותחת על קדרה צוננת הכסוי והקדרה אסורים כיון דרותח הוא א"א שלא בלע הקדרה חולבת מן הבשר מידי דהוי אטפה רותחת שנפלה על קדרה שבלעה אעפ"י שהיא צוננת. ד"מ או' ב' וכ"ה דעת הש"ך סק"ו אלא שכתב דכל זה כשיש לחלוחית בכסוי אבל יבש לכ"ע שרי ומן הסתם אמרינן יש בו לחלוחית יעו"ש וכן הסכים הפר"ח או' ט' לה"פ או' י"א. בל"י או' ח' חו"ד או' ו' ברכ"י בשיו"ב או' ב' והפר"ת או' ג' כתב דדוקא בקדרה יש להחמיר אבל בכסוי יש להקל. והחכ"א שם או' ה' כתב דגם בקדרה יש להקל בהפ"מ ור"ל דאם בשלו בה קודם מעל"ע בלא הגעלה ויש הפ"מ יש להקל.
צ״ג:ל׳
א
ל) שם בהגה. ואם לא היה מאכל בקדרה הכל שרי וכו' זה קאי אדלעיל בשניהם חמין דאסורין כשיש מאכל אבל כשאין מאכל שניהם מותרין. חו"ד או' ז' זב"צ או' כ"א.
צ״ג:ל״א
א
לא) אם בשל ירקות או מים בקדרה של בשר אפ"ה אסור לבשל בה חלב דלא הוי הגעלה ואם הקדרה עדיין היא בת יומא מן הבשר אף שבשל בה ירקות ואח"כ בשל בה חלב התבשיל אסור. כ"מ בב"י דלא כרשב"א. וכ"ה דעת הפר"ח או' ד' וכתב שרוב הפו' חלוקים על הרשב"א. וכ"כ הפר"ת סוף או' ב' קהלת יהודה על סעי' זה וכתב דאין לעשות היפך הסכמת מרן ז"ל יעו"ש. ומיהו היכא דהבלוע פגום כגון קדרה של מתכת בלועה מבשר ושהתה מעל"ע שבליעת הבשר שבה פגום הוא ובשל בה אח"כ ירקות או מים יכול לבשל בה חלב בלי שום תיקון להיותו פגום. פר"ת שם. אבל הרב זב"צ או' כ"ב כתב דיש להחמיר גם בזה רק בשעת הדחק ובע"ש ואין לו קדרה אחרת לבשל בה יש לסמוך בזה על הפר"ת ולהתיר לבשל בה לכתחלה.
צ״ג:ל״ב
א
לב) כלי חרס חדש שהניח בה חלב בצונן אפי' עד ג' פעמים ואח"כ בשל בה בשר התבשיל מותר דאין מבליע ומפליט בצונן. חו"י סי' ק"א. ער"ה או' ד' בשם הנז' ובשם כמה פו' אבל אם שהה בה החלב מעל"ע הוי כבוש ואם בישל בה אח"כ בשר תוך מעל"ע התבשיל אסור. ט"ז סוף סק"ב. ש"ך בנה"כ. חו"י שם. ער"ה שם זב"צ או' כ"ג. וה"ד בהפסד מועט אבל בהפ"מ יש להקל משום די"א אין כבישה לכלים כמ"ש לעיל סי' פ"ז או' ט"ו ולקמן סי' ק"ה או' א' יעו"ש. וכ"כ בזב"צ שם.
כרתי על שולחן ערוך יורה דעה
צ״ג
א
לא יבשל בו חלב ואפי' דחלב ס' לחלוחות הבשר שבקדירה נתבשל עם חלב וה"ל בישול בב"ח ולכתחלה ודאי יש לאסור:
ב
בנ"ט היינו בקפילא ולדידן בס' ואף דסתם כלי אינו ששים נגד מה שבתוכו מ"מ איירי דידעינן כמה בשר היה בקדירה וא"כ ידעינן דהי' ששים.
ג
וצריך לשער נגד כל הכלי דמסתמא בלע הכלי:
פלתי על שולחן ערוך יורה דעה
צ״ג
א
קדרה וכו' כתב הטור בשם ב"ע וז"ל אם בישל חלב בקדרה של בשר ב"י ויש בו ס' איכא מ"ד מבשל בה עכשיו חלב כיון שהרי בטל ומותר טעם ראשון בטל וקדרה נמי מותר ואיכא מ"ד דה"ל כ"ח ואינו יוצא מידיד ופיו לעולם וכו' וכתב הוא שיכול לבשל בה מאיזה מין שירצה ואני תמה איך מותר לבשל בה וכי עדיף מהגעלה דלא מהני לכ"ח דפולט תמיד מעט מעט עכ"ל ותמה הב"י למה לא הוסיף להקשות איך יבשל בו בשר כיון דבישול אחרון הי' חלב ואין כאן בנתים דבר המפליטן ותי' בשם מהר"י חביב דס"ל בעודו רותח אין החלב נבלע בקדרה כלל רק מפליט ולא מבליע ודברים אלן מלבד שהשיגו כל אחרונים אף גם קשה א"כ אפי' בדלית ס' ותבשילה חלב נאסר מ"מ יהי' מותר לבשל בו אח"כ כל מין שירצה ואי דחלב נ"נ ובולע הקדירה איסור הא לא בלע כלל: ולכן נראה דלא על דעת וסברת ב"ע השיג הטור כלל דמיירי בכלי שמה שמשמשי' בתוכו הוא ס' נגד הבלוע וכמ"ש הב"י בקדירה רחבה ודופן הקדירה דק מהדקה וא"כ לעולם מותר לשמש בו דהא כל בלוע יתבטל ואי דאין מבטלין איסור לכתחילה י"ל חדא דזה אינו מכוין לבטל איסור ועוד דכיון דזולת זה א"א להשתמש בקדרה ה"ל דעבד ומותר וזה ברור בכוונתו ואין כאן קושי' עלי' (ועיין מש"ל דאפשר כל בלוע בקדרה הוי דרבנן וס"ל לב"ע באיסור דרבנן מבטלין איסור כדעת הרבה מחברים ואין כאן קושי' רק הטור טען על הך דעה דאוסר לבטל בשר ש"מ דלא ס"ל הך סברה ומתיר בחלב דטעם בשר כבר נפלט וע"ז שפיר קטען הא בכ"ח לא מהני הגעלה וזה ברור בכוונת הטור: אמנם נראה כי הנך רבותא ישלהן יתד בש"ס דס"ל כדעת הרמב"ם בפי' המשנה ובספרו בהל' מעשה קרבנות דאפי' כ"ח בקדשים זולת חטאת מהני מריקה ושטיפה זולת חטאת שהחמירה תורה כמו בשאר דברים וכבר עמד הרב ב"ז א"כ איך אמרינן התורה העידה על כ"ח שאינו יוצא מידי דופיו לעולם הא בשאר קדשים זולת חטאת מהני מריקה ושטיפה. אבל האמת דודאי אין יוצא מידי דופיו לעולם אבל מ"מ הטעם נקלש ונעשה קלוש כי רובו מ"מ נפלט ע"י המריקה או הגעלה וא"כ בקדשים דהיתרא בלע כמ"ש הרשב"א וכמו שאכתוב לקמן וכמ"ש התוס' דהוי נ"ט בר נ"ט דהיתרא דלא קפידין אטעם קלוש לכך מותר בהגעלה אבל אי איסורא בלע אף טעם קלוש אסור וכ"כ הב"י והב"ח מסברה אלא שלא עמד בזה בראי' מרמב"ם ולכך בחטאת החמירה התורה כאלו איסורא בלע ואפי' טעם דק וקלוש אסרה התורה ואין מועיל מריקה ושטיפה. ומעתה שפיר דייק הגמ' לענין קדרה שבלוע מאסור דאין מהני הגעלה דאין יוצא מידי דופיו ונשארבו טעם דק דאי יוצא לגמרי מ"ט אסרה התורה בחטאת הלא אין כאן שיור והוי כהחזרת כבשנו' ופנים חדשו' בא לכאן ע"ש בתוס' א"ו דנשאר בו מעט והוי איסור' בלע לכך אסרה התורה ומיני' לכל איסורין אבל בהיתר הדין כמו קדשים דהוי היתרא בלע ומהני הגעלה וא"ש ודו"ק: אמת כי יש להקשות לשיטות הרמב"ם הנ"ל שם הא דפריך הגמ' השתא דאתותב רבה ב"ע דקדרה שטח באלי' מהני לי' היסק למה אמר רב קדרות בפסח ישברו וקשה מה קושי' הא בשר לגבי חלב אפי' הגעלה מהני כמו מריקה בשאר קדשים ומהני לי' היסק מכ"ש משא"כ חמץ וקדרות בפסח דאיסור' הוא ולא מהני לי' הגעלה י"ל אף ליבון לא מהני וכ"כ הא דהקשה הגמ' בזבחים דף צ"ו דלמה קדרות במקדש ישברו להדרו לכבשונו' הא שבירה לא הי' רק בחטאת ושם לא מהני הגעלה אבל בב"ח מהני הגעלה מכ"ש ליבון וצ"ל דלרב הקושי' והוא ס"ל נ"ט בר נ"ט אסור וש"מ אפי' טעם קלוש אסור דודאי לא יחלוק רב ושמואל במציאות כמ"ש רשב"א ועמש"ל סי' צ"א וא"כ דאוסר אפי' טעם קלוש ומ"מ מהני ליבון ש"מ דיוצא לגמרי ואין להקשות לרב למה ק"ק זולת חטאת מהני מריקה הא לדידי' אפי' טעם קלוש אסור י"ל דמודה רב מן תורה מותר דלאו טעם כעיקר ולא דמי למשרת דילפינן מיני' טעם כעיקר רק מדרבנן אסור ול"ק אתורה ומקדש ודוק ועי' תוס' זבחים דף צ"ו משמע די"ל מדרבנן: והרב הט"ז הקשה מנלן למילף מקדשים דלמא. אדרבה מדאיצטריך התורה שבירה בחטאת ש"מ בעלמא מותר וכתב שכן דייק מהר"ם דמפעפע בכל הכלי ולא עיין היטיב דבמפעפע בכל הכלי אמרינן להדיא בגמ' דזבחים אותה פרט לתרומה דא"צ מריקה ושטיפה בכל הכלי וש"מ דאין ללמוד מיניה מפעפע אבל בעלמא מהכ"ת שלא למילף ובפרט דשבירת כ"ח בחטאת דכתבה תורה דווקא בחטאת מצרך צריכי דטעון דוקא שבירה ולא ישתמש בו דבר צונן וגם טרחי' במקום קדוש ומה שכתבתי הוא אמת נכון בעז"ה ודו"ק היטב: וכתב הטור בשם הרשב"א אם בישל בשר או חלב ואח"כ בישל ירקות הוי הגעל' משא"כ אם בישל איסור לא הוי בישול ירקות הגעל' וראי' שלו מהא דאמרינן בסוף מסכת עכו"ם השפוד ואסכלא מלבנן באור וכה"ג הא גבי קדשי' תנן השפוד והאסכלא מגעילן ברותחין ומשני הגמ' שאני התם דכל יום נעשה גיעול לחבירו ובישל בו שלמים דאידנא או חטא' ואח"כ שלמים הוי הגעל' ויליף מניה הרשב"א למה יהי' זה מה דמבשל האידנא להגעלה הא אינו אלא בישול בעלמא אלא הואיל והיתרא בלע אף כי מבשל אח"כ היתר קלי' לי' טעמי' ומותר אבל אם איסור' בלע אף דקלוש ליה טעמי' מ"מ טעם איסור יש בו ולא מהני עד דמגעיל לי' שפיר וזהו דינו וראי' שלו וכתב הב"י דהתוס' והרא"ש הקשה האיך כל יום נעשה גיעול לחבירו הא ממעט באכילתו והוי ליה נ"ט בר נ"ט ותירצו דמב"מ מן התורה ברוב בטל ובכלי מקדש אוקמי אדאורייתא: ולפ"ז אין הוכחת הרשב"א כלום והש"ך בנה"כ השיג על הב"י וכתב שאין דברי הרא"ש והתוס' וסייעת' סתירה לדברי הרשב"א דהם לא באו אלא ליישב דהאיך מותר לבשל בפעם השני שלמים דהא ממעט באכילתו וע"ז כתבו דאוקמי אדאורייתא ובטל ברוב כיון דבפעם שני עדיין אין כאן איסור ועדיין לא בעשה נותר וכן בחטאת שנתבשל אח"כ שלמים בשביל כהן מבשל נתבטלו ברוב אבל ודאי אי הגעלה לא מהני תקשה האיך מבשל בפעם הג' קדשים כיון דכבר נעשה נותר דודאי כשנאסר הכלי לא שייך למימר בואוקמא אדאורייתא וברובא בטל ולא שייך למימר כל יום נעשה גיעול כיון שכבר נאסר אך מוכרת לומר ברשב"א דאם היתרא בלע מהני ליה הגעלה זה וע"ש שהאריך. וכן כתב תשובת הגאון מהור"ר גרשון ספר עבודת הגרשוני ע"ש. והנה מה שהאריך הגוף הדבר אם כבר נעשה נותר אין לסמוך על ביטול ברוב אלא דיש להבין הא הרשב"א גופי' מדמה הך דמהני הגעלה או לא לנ"ט בר נ"ט דהיתרא ואיסור' דבהיתר' נ"ט בר נ"ט כשר דלא אכפת לן בטעם קלוש ודאיסורא אסור דטעם קלוש נמי אוסר כמ"ש הב"י. ולפ"ז התוס' החליטו דגבי חטאת הוי נ"ט בר נ"ט דאיסורא דחטאת אסור לזרים וכדומה א"כ אף לענין זה לענין הגעלה מיקרי דאיסורא ועדיין קשה כל שבישל בה חטאת האיך בישל בה שלמים והרשב"א לא ס"ל הך סברה דחטאת מיקרי דאסורא דאין רצונו להאכילו לזרים כמ"ש הנה"כ אבל התוס' והרא"ש דהחליטו דקרוי איסורא עדיין קושי' רשב"א במקומו ולכך צריך לומר דודאי ע"י בישול נפלט הרבה מהכלי והחוש אוכל יבחין כאשר יטעום הקפילא טעם הבלוע יהיה טעם קלוש וכי טעם בישול השני יבלע בו ואף שנבלע מקדם בשר חטאת מ"מ הרוב הבלוע הוא מבשר שלמים דהאידנ' מעט מבשר דאתמול וא"כ הבלוע בתוך הכלי ברוב בטל דמ"ש דבטל בתוך התבשיל ומ"ש דבלע בתוך הכלי וא"כ אף בחטאת ואח"כ שלמי' יתכן בטל ברוב ולא כשכבר נפלט דחל עלי' תורת הגעלה רק קודם שנפלט בשר הבלוע החטאת ברוב והרי הוא כבשר שלמים וזהו כוונת תוס' ושפיר כ' הב"י דהך סברה דביטול ברוב סובב על הכל: באמת לדעתי גם הרשב"א סובר כן דודאי ס"ל חטאות קרוי איסורא ונראה מדבריו כמה דוכתי בתורת ובמשמרת הבית רק ס"ל דבכלי מקדש לא גזרו אטו חולין דבמקדש מבדל בדילי מכלי חולין כי מה יכנוס כלי חולין לשם גם הי' מוכרחים לתקן כן שלא להרבות כלים לקדשים לכך אוקמי אדאורייתא והני מילי ק"ק אבל קדשים קלי' אשר אוכלין בכל מקום בירושלים כל איש ישראל מבשל בקדרות שלו כרצונו א"כ איך שייך כלי מקדש אוקמא אדאורייתא מקדש מאי בעי הכא בזו ודאי יש חשש אטו חולין ולא ילאה איש מביתו להכין כלי לבישל מה שהוא מקרה פעם אחד בשנה וס"ל לרשב"א דלא שייך בהו אוקמא אדאורייתא. ולכך יפה הקשה האיך יהנה בישול תמורת הגעלה וע"ז משני היתרא בלע וזהו שלמים אבל בחטאת מודה הרשב"א דאיסורא בלע רק בזה הוי כלי מקדש ואוקמא אדאורייתא ודו"ק: ולפ"ז דעת התוס' הרא"ש דאף בשלמים כתבו כלי מקדש אוקמא אדאורייתא א"כ ליתא לדברי הרשב"א ודברי הב"י למקומו: והנה יש לדקדק הרשב"א התחיל בזה הענין לטעון בגמ' דפריך הא דתני בקדשים מגעילין ברותחין דלא מהני' ליה הגעלה דתנן מלבנן באור ומשני הגמ' כל יום נעשה גיעול לחבירו עדיין קשה מה בכך דנעשה גיעול הא העגלה לא מהני וע"ז תירץ האריך נחות לתרץ דהיתרא בלע ואיסורא בלע דבהיתרא בלע אהני הגעלה. ולכאורה עדיין לא תי' כלום דא"כ למה ליה להגמ' להביא הך דכל ימים נעשה גיעול לחבירו הי' לי' לשנוי' בקצרה דלכך הגעילין ברותחין ולא מלבנין דהיתרא בלע וסגי ברותחין ואין צורך לכל האריכות וצ"ל דסבירא ליה להרשב"א כי אמרינן דהיתרא בלע סגי בבישול והגעלה היינו היכי דמגעילין בעודה היתר אבל במגעילה בשכבר נעשה איסור לא מהני וצריך ליבון כמו איסור ולכן המשנה דקתני מגעילן ברותחין היינו למריקה ושטיפה וזה נעשה בזמן שכבר נעשה נותר ולא מהני הגעלה ולכך משני הגמ' כל יום נעשה גיעול כו' הבישול שלמים נעשה בזמן שעדיין הכל היתר ולא נעשה נותר אז כיון שנקלש הטעם דהגעלה כל דהו מותר ושפיר וזה הכל אם אמרי' דמריקה ושטיפה היה בזמן שנעשה נותר אבל הרמב"ם פסק בפ"ה מהלכות מעשה קרבנות דין י"ד דמריק' ושטיפה היה נעשה תיכף לאחר אכילה א"כ הקושי' הנ"ל במקומו. וע"כ צ"ל תי' הב"י כלי מקדש בטל ברוב ולכך כשמכווין להגעילו ברותחין לא שייך בטל ברוב והוי ליה אין מבטלין איסור לכתחלה אבל כשמבשל בו שנית הנא כוונתו לאכילה ולבישול ואינו בגדר אין מבטלין איסור מה שנזדמן אגב אורח' בעלמא ודוק: והנה התוספת זבחים דף צ"ו ד"ה ש"מ לאחר שהענה על הך קושיא דנותן טעם בר נ"ט וכו' כלי מקדש ברובא בטל כתבו וזה לשונם ותימא אי נתבשלו נמי מותר אמאי אמרו רבנן מזמן אכיל' ראשון טעון מריקה וגבי שלמים דאתמול ושלמים דאידנא דשניהם היתר דאין סברה לומר גזרת הכתוב היא בדבר דהיתר גמור הוא אפי' בחולין אפי' מדרבנן עכ"ל. ויש להבין ענין קושייתם ובמה הוא תמיהתם דלכאורה הוא כך דרבנן ור"ט פליגי דר"ט ס"ל אם בישל בו תחלת הרגל יבשל בו כל הרגל וכל יום נעשה גיעול לחבירו וחכמים פליגי וצ"ל דס"ל לתוס' בשלמא אי נתבשלו אסור שפיר פליגי רבנן ולא הי' יכול לעשות כלים גיעול לחבירו דהוי לי' נותן טעם בר נ"ט ואסור אבל אי נ"ט בר נ"ט מותר א"כ ודאי הי' עושים כן ומבשלים יום יום בכלי אחד א"כ מ"ט פליגי רבנן: ולפי פי' זה מוכח לכאורה דתוס' ס"ל כרשב"א דאי כהב"י אין כאן קו' דבממ"נ הקושי' הוא אפי' למ"ד נ"ט בר נ"ט אסור היו יכולים לבשל דכלי מקדש אוקמי אדאורייתא דברוב בטל ואי דלא ס"ל הך סברא אוקמי אדאורייתא א"כ אף למ"ד נ"ט בר נ"ט מותר לא פריך התוס' מידי האיך יעשה כל יום גיעול לחבירו הא אין כאן הגעלה דהוא רק בישול בעלמא והב"י כתב דמועיל הואיל וכלי מקדש אוקמי אדאורייתא אבל כיון דהך מאן דאמר לא ס"ל אוקמי אדאורייתא אין זה הגעלה כלל ולא מק' מידי ועל כרחך צריך לומר דתוספות כרשב"א ס"ל אף דלא אמרינן אוקמי אדאורייתא מכל מקום הואיל והיתרא בלע הוי הגעלה אם כן שפיר הקשה ודוק כן י"ל לכאורה: אך בתר עיון י"ל כיון דבאמת התוס' הניחו זו בקושי' ח"ו וכי פורק אין להם אלא באמת אמרינן דהאמת כדעת הב"י בכלי מקדש אוקמא אדאורייתא ות"ק לא ס"ל הך ולק"מ וע"ל סי' צ"ח מ"ש שם על קוש' הב"י על רשב"א: ויש לסייע מהא דכתבו התוס' וא"ל גזרת הכתוב הוא כו' אנה נמצא זה הגזרה בתורה אי מה דצוה למרוק היינו כשלא בישל בנתים בתבשיל אחר דהוי כעין מריקה אבל אי בישל בנתים באמת לא צריכ' וגם מה הקשו א"כ איך יהי' בחולין מותר אפי' מדרבנן מה ענין זה לזה וקדשים הצריכו התורה מריקה להפלי' אפי' טעם כל שהוא לאחר שנעשה נותר אבל בשביל זה לא לאסור נ"ט בר נ"ט מהכ"ת לעשות מזה תמי': לכן יותר נראה דהתוס' נסתפקו במילתא דרבנן דאמרי במשנה מריקה עד זמן אכילה דיש לומר הפי' תיכף כשנגמר אכילת קדשים אף דעוד היום זמן גדול מ"מ הוצרכו התורה תיכף מריקה טרם שיבא להתבשל בו שנית כדי שלא יקבל טעם ראשון ונמעט באכילתו כדעת הרמב"ם באמת וא"כ י"ל בכוונת התוס' כך בשלמא אי דנת בשלו אסור יש לומר כמ"ש דמריקה דהצרכו התורה היינו תיכף כדי שלא יבשל אחר כך שלמים וימעט באכילתו ולא סמכינן בזה ארוב אבל למאן דאמר נתבשלו מותר א"כ אינו ממעט באכילתו ולמה הצריכו התורה מריקה תיכף ועל כרחך צ"ל באמת לא מרק לאחר שנעשה נותר וא"כ בין כך היה מבשל בו פעמים טובא ולמה לא ס"ל לחכמים בכל יום נעשה גיעול ול"ל גזירת הכתוב מבלי לסמוך אנותן טעם בר נ"ט ולכך היה נעשה תיכף דא"כ התורה החמירה בקדשים לאסור נ"ט בר נ"ט אף בחולין הי' לנו לאסור נ"ט בר נ"ט ודוק: והנה יש להבין האיך תירצו התוס' והרא"ש דסמכינן מב"מ ברובא בטל הא במתני' תני' מריקה ושטיפה צונן שפוד ואסכלא מגעילן בחמין הך מתני' ר' היא וס"ל התם זבחים דף צ"ז מריקה ושטיפה בצונן ואולם רבי ס"ל שמעת' דטפת חלב מין במינו לא בטל וא"כ האיך יתכן התי' דלכך מגעילן ברתחין דכל יום נעשה גיעול לחבירו דהיא גופא קשיא למה ותי' התו' כלי מקדש אוקמי אדאורייתא לא שייך דהא רבי ס"ל מב"מ לא בטל וצ"ל הואיל דהוא נ"ט בר נ"ט והוא טעם קלוש כמ"ש לא הוי בגדר מין במינו לא בטל דבעינן טעם גמור כמו דם פר ודם שעיר כמ"ש בכמה דוכתי ודוחק: אך יש להקשות הא דפרכינן בפסחים לרב דאמר קדרות בפסח ישברו לשינהו עד אחר פסח ולעביד בהו שלא במינו ומשני דלמא אתי למיעבד במינו ולפי הנ"ל הא אי אתה מוציא מינו וטעם הנפלט הוי נ"ט בר נ"ט הוא טעם קלוש ובטל אף במינו ודוחק לומר דלרב פריך ורב ס"ל נ"ט בר נ"ט אסור וזה דוחק דודאי רב מודה דהוי טעם קלוש ולא יחלוק במציאות רק ס"ל אף טעם קלוש אסור וא"כ קשיא. לכן יותר נראה דרבא לטעמי' דס"ל בתר שמא אזלינן וכמו דהיו מהדרי' לבשל בקדרה של חטאת דאתמול שלמים דהאידנא דממעטין אותו כן היה מכוונים לבשל בשר שור ואח"כ בשר גדי ואח"כ בשר איל וא"כ בשמא הוי מין בשא"מ ואף ר' ס"ל בטל ומ"מ לענין נ"ט בר נ"ט כיון דהוי חד טעמא לא שייך טכ"ע דאורייתא ובטל ברובו א"ש לכ"ע ודוק: כללא של דבר להפוסקים דפסקו נ"ט בר נ"ט מותר אם כן יש לומר כרשב"א דגבי שלמים לא שייך כלי מקדש וכולי דאין כאן כלי מקדש והא דנעשה הגעלה הוא דנ"ט בר נ"ט מותר ואם כן שפיר מוכח דינו אבל להנך רבותא דפסקו נ"ט בר נ"ט אסור בבישול וצ"ל גם בשלמים כלי מקדש וכולי אם כך אין ראייה לדינו ודוק: הנה הט"ז הביא כאן דעת הב"ח להתיר בכבוש בכ"ח ישן מהא דאמרינן בב"מ בקנקנים ישינים אינו מוציא לו בלע והט"ז דעתו לומר דלכך אינו מוציא בלע דמה שבולע לעומת זה פולט מן הבלוע מקודם ועכ"פ לא יחסר המדה ודבר זה דוחק הגמ' דקאמר הואיל וטען טען דלדבריו אין זה למאמר כיון דטען טען רק מה שבולע לעומת זה מפליט אבל מלבד דיש לחלק בין שמן לשאר משקין כמ"ש התוס' שם להדיא גבי מזופפין ע"ש וא"כ ה"ה באידך שנוי' כיון דטען טען ג"כ י"ל בשמן לבד אף גם יש לחלק גוף הדבר אינו בולע כיון דכבר בלוע ועומד הוא ולכך א"י לנכות לו במדה אבל טעם עכ"פ בלוע וזהו שדברו המחברים בכ"מ טעמו ולא ממשו וכאן אין אנו דנין על הכמות רק על הטעם וזהו בלע וכן נכון וברור והנה מה שיש בסי' זה בטפה שנפלה על הכסוי אינו קרוי עירו הואיל ונפסק הקלוח מקומו לקמן בסי' ק"ה ע"ש אי"ה:
פתחי תשובה על שולחן ערוך יורה דעה
צ״ג
א
וצריך לשער. עש"ך סק"א מ"ש א"נ משכחת לה כו' כגון שנחושתה דק ורחבה גדול. ועיין בספר מרכבת המשנה בקונטרס ברכות בחשבון שהאריך לבאר זה ע"פ המופת וע"ד האלגיבר"א:
ב
אבל אם שהה מעל"ע. [עט"ז ס"ק א' ועיין בתשובת חתם סופר סימן פ"ד מ"ש הוא ז"ל בביאור דברי העיטור בזה]:
ג
מחמירים בכיסוי. עיין בשו"ת בא"ח סי' תמ"ז סק"ב שכתב בשם השבו"י ח"א סי' כ"א דאף המחמיר בכיסוי קדרה אעפ"י שאינו ב"י מ"מ אחר שני חדשים יש להתיר ולכתחלה בכל איסורים אסור להשתמש בכלים אף שלא נשתמש בהם שנים הרבה ומכ"ש בחמץ ע"ש ועיין מ"ש לקמן סי' קכ"ב ס"ק ג' מזה:
ד
בלא טעם. עבה"ט סק"ג וכתב בספר בני חייא דאף לדברי המחמירים דוקא כיסוי מיוחד לכך אבל אם נתן קערה של חלב על קדרה של בשר מותר לדברי הכל כשאינו בן יומו ופשוט הוא:
ה
לא היה מאכל. עבה"ט מ"ש וראיתי בט"ז שמאריך כו' ועיין בתשובת חוות יאיר סימן ק"א שגם הוא ז"ל הסכים עם הט"ז ודלא כהב"ח והלבוש אך לא מטעמא דהט"ז דמפליט ובולע דבגמרא משמע דאינו בולע כלל אלא לפי שיש חילוק בין בליעת טעם הדבר לבליעת ממשו ומה שאמרו דכבר שבע לבלוע היינו שאין בולע גוף הדבר אבל מ"מ בולע טעם מדבר שבתוכו (ויש נ"מ בין אלו הב' טעמים לענין מליחה כמ"ש לעיל סימן ס"ט ס"ק ל"ד ע"ש) ומ"ש עוד ובקדרה חדשה כו' עיין בנה"כ שחולק ע"ז ומתיר בפחות ממעל"ע דכ"ש הוא ממאכל שאין בולע בפחות ממעל"ע וכן דעת החות יאיר שם לפי שאין ללמוד דיני שאר או"ה מדיני יין שהיה נוהג וכתב דאף אם הקדרה התחילה לבלוע החלב ע"י בישול לא אמרינן דבולע והולך אפילו אחר שנצטנן וצריך מעל"ע אחר שהורק מתוכו אלא חשבינן מעל"ע משעה שבא לגדר פושרין ע"ש ועיין פמ"ג שכתב דבאין הפ"מ יש להחמיר כט"ז דחדשים כ"ז שלא שבעו לבלוע דהיינו שניתן בתוכו מים ב' פעמים (או עמד בו פ"א כמו רביע היום עס"י קל"ח ס"ד) נאסר בחצי מעל"ע ע"ש:
הגהות רבי עקיבא איגר על שלחן ערוך יורה דעה
צ״ג
א
(סי' צ"ג סס"א בהג"ה) ואם לא היה מאכל בקדירה. קשה לי הא אף אם יש מאכל בקדירה הקדירה מותרת ומה חידש בזה הרמ"א דאם ליכא מאכל בקדירה דהכל שרי ולומר דהכל שרי היינו אף בשניהם חמים הא בזה בודאי אסור הקדירה מחמת הלחלוחית שבכיסוי דבזה ל"ש סברת או"ה דקיל משאר עירוי דטיפה א' פוסק כח חמימותה דכיון דהקדירה הם במה יפסוק חמימותה וצ"ע:
ב
(ש"ך סק"ד) עד שנעשה מה שבעין נבילה. תמיהני הא משעה שמתחיל להרתיח והזיעה עולה למעלה הוי כמו נגד הרוטב דבעי' רק ס' נגד הטיפה ולא נעשה הבלוע בקדירה נבילה כמ"ש הרמ"א לעיל (סי' צ"ב ס"ז) וגם מ"ש הש"ך ואח"כ הכיסוי נ"נ תמוה ביותר דאין שייך שהבלוע פגום יהא נ"נ הא הוא נטל"פ והחרם בעצמו ג"כ לא נ"נ כפי הסכמת הש"ך לקמן (סי' צ"ח ס"ק כ"א) וצלע"ג:
שפתי כהן על שולחן ערוך יורה דעה
צ״ג:א׳
א
אסור בנותן טעם. כלומר יטעימנו קפילא אם יש בו טעם וכדלעיל ר"ס צ"ב וצ"ח וכ"כ ב"י והרב אזיל לטעמי' שכתב שם דאין נוהגים לסמוך אטעימת עובד כוכבים לכך כתב וצריך לשער נגד כל הקדרה ואע"ג דמשמע בכמה דוכתי דאין מה שבתוך הכלי ששים כנגד כל הכלי י"ל דאה"נ קאמר שצריך לשער נגד כל הקדרה ולפיכך התבשיל אסור א"נ משכחת לפעמים שיהא רוחב הקדרה גדול כ"כ שיחזיק מים שיהיו ששים נגדו כגון שנחושתה דק ורחבה גדול וכמ"ש ב"י ומ"מ הא דצריך לשער נגד כל הקדרה היינו בקדרה ישנה דלא ידעינן כמה בלע אבל אי ידעינן כמה בלע א"צ לשער אלא כנגד הבלוע בו וכדלעיל סי' צ"ב ס"ה בהג"ה וסי' צ"ד ס"ו וכמה דוכתי וכן אפי' היא ישנה ולא ידעינן כמה בלע אלא דידוע כמה בשלו בה תוך מע"ל מבישול חלב זה דמה שבשלו בו קודם מע"ל נותן טעם לפגם הוא אפילו בישלו בו בשר תוך מע"ל מבישול הבשר הראשון א"צ ששים אלא נגד הבשר השני ודוק:
צ״ג:ב׳
א
נגד כל הקדרה. ולקמן סי' צ"ח יתבאר דאין חילוק בין קדרה של מתכת או של חרס לעולה צריך לשער נגד כל הקדרה ע"ש:
צ״ג:ג׳
א
אבל הקדרה אסורה לבשל בה לא בשר ולא חלב. לפי שהיא בלוע משניהם הלכך אסור לבשל בה בשר לכתחלה אפילו אחר מעל"ע מבישול זה כמו שאסור לבשל חלב לכתחלה בקדרה של בשר אחר מעל"ע מיהו אם בישל בה בשר תוך מעל"ע לבישול בה חלב פשיטא דהתבשיל אסור אבל אם בישל בה חלב פשיטא דמותר בדיעבד אבל שאר דברים שאינן לא של בשר ולא של חלב כגון ירקות ודגים וכה"ג מותר לבשל בה אפילו לכתחלה ולקמן סי' צ"ד ס"ה כתב הרב דנוהגין לאסור הכלי שאינו בן יומו אפילו לשאר דברים אפי' בשנתחב בו רק כף בן יומו אם כן כ"ש כאן דנתבשל בו בשר ממש וצ"ל דכאן סתם הדברים לענין דינא ועמ"ש שם בסי' צ"ד:
צ״ג:ד׳
א
והוא חומרא בלא טעם. מיהו בת"ח כלל פ"ה דין ד' כתב קצת טעם לדעת המחמירין משום דס"ל דחמיר איסור זיעה וריחא מהאיסור שהוא על ידי טעם עצמו ומהרש"ל באו"ש סי' ל"ה דחה טעם כיוצא בזה ומתוך דחייתו נדחה גם טעם זה ע"ש וכתב הוא דדוקא באותן כיסויים שהם קצרים מלמעלה ויש בהן כעין חלל כמו שיש בהרבה כיסויים ואז א"א לקנחם יפה שיהא נקי מן הזיעה והרתיחה שעלה שם אבל באותן שהם רחבים למעלה ויכולה היד לשלוט בהן לקנחם יפה אין לומ' שהוא איסור בעין ומותר עכ"ל וצ"ל לדבריו דאף שאותו שהוא במקום הקצר הוא דבר מועט מ"מ הזיעה של בשר עולה למעלה עד ס' כנגדו עד שנעשה מה שבעין נבילה ואח"כ הכסוי נעשה נבילה כדלקמן סי' צ"ח ס"ה דשמא אין בה ס' פעמים ס"א פחות מעט כנגד מה שבעין ודמי לדלעיל סי' צ"ב ס"ה ע"ש ומ"מ ודאי דאין להחמיר כ"כ בכיסוי וכמ"ש הרב וכ"פ בספר אפי רברבי דף ס"א ע"א דבשעת הדחק או שיש עוד שום צד להתיר או בכסוי רחב או נקוב למעל' נראה להקל ע"כ וגם הד"מ צווח ככרוכיא על המנהג הזה וסיום דבריו ואי איישר חילי אבטל המנהג כי הוא מנהג טעות ואין לו טעם לסמוך עליו עד כאן. וגם העט"ז קרא תגר על חומרא זו:
צ״ג:ה׳
א
אם התחיל להזיע. ונראה שצריך שתהא היד סולדת בזיע' וכדלעיל סי' צ"ב ס"ח בהג"ה:
צ״ג:ו׳
א
ואם הכיסוי חם והקדרה צוננת הכל שרי כו'. ואפי' הקדרה עצמה שרי לכתחלה כשמקנחה או מדיחה למעלה במקום שנוגעת בכסוי ואע"פ שהלחלוחי' היה חם מ"מ שרי שמה שנפרש מן הכסוי הוי ככלי שני ול"ד לעירוי דטיפה א' כח חמימותה פוסק ואינו ככלי ראשון עכ"ל ד"מ בשם או"ה ודע דכת' עוד בד"מ דהגהת ש"ד (סי' נ"ו) פליג על או"ה וס"ל דבכסוי רותחת על קדרה צוננת הכסוי והקדרה אסורים כיון דרותח הוא אי אפשר שלא בלע הקדרה חולבת מן הבשר מידי דהוי אטיפה רותחת שנפלה על קדרה שבלעה אף על פי שהיא צוננת עכ"ל וב"י הביאה (בס"ס צ"ב) ולא השיג עלה ונראין דברי הא"ו הארוך דהרי כתב טעם הגון דל"ד טפה רותחת שנפלה על הכלי לשאר עירוי ולקמן סי' ק"ה מבואר בשם מהר"מ כדברי או"ה עכ"ל ד"מ וצ"ע במה שמתיר גם הקדרה ומדברי מהר"מ שהביא בד"מ סי' ק"ה (ובת"ח כלל נ"ה ד"ו) שכ' דלא אמרינן עירוי ככלי ראשון אלא כשנפל בקלוח אבל בטיפה שנפלה על הקתא סגי בגרידה ועל הלהב בנעיצה עכ"ל אין ראי' כלל דגרידה ונעיצה הוי כקליפה וכ"כ באו"ה גופי' כלל נ"ח ד"ח אדברי מהר"מ אלו דהיכא שהסכין צריך נעיצה המאכל צריך קליפה עכ"ל ועוד דהכא עדיף מטיפה רותחת שנפלה על הכלי דהכיסוי גופה עם הלחלוחית חם נגע בקדרה ועוד דבסי' ק"ה ס"ק ד' הבאתי הרבה פוסקים דס"ל דכלי חרס בולע אפי' בכלי שני וכ"ש עירוי שנפסק הקלוח שמבליע עיין שם מיהו כל זה כשיש לחלוחית בכסוי אבל יבש' פשיטא דלכ"ע הכל שרי וכן דעת מהרש"ל פכ"ה סי' מ"ו מיהו מן הסתם אמרינן שיש בה לחלוחית כן כתב בד"מ וכן משמע מדבריו בהג"ה כאן:
טורי זהב על שולחן ערוך יורה דעה
צ״ג
א
אבל אם שהה מעת לעת. הטור כתב בשם בעל העיטור אם בישל (בשר) [חלב] בקדרה של (חלב) [בשר] בת יומא [ויש בו ששים] מבשל אחר כך מאיזה מין שירצה ותמה עליו עיין שם. ונראה לתרץ דעת בעל העיטור על נכון דנראה שהיה קשה לו מה שיש להקשות ממה דאמרינן פרק כל שעה (פסחים דף ל') גבי כלי חרס חזינן להו דמידייתי והתורה העידה על כלי חרס שאינו יוצא מידי דופיו לעולם פרש"י כיון דפולטין משקין מדופני החיצון ודאי בלעו ותו לא פלטי שהתורה העידה על כלי חרס שכיון שבלעו שוב אין פולטין שהרי בכלי עץ ומתכות כתיב ומורק ושוטף במים אבל בכלי חרס ישבר. וקשה אדרבה נימא מדגלי רחמנא גבי קדשים דאמרינן ישבר ש"מ דחולין הוה קיל מזה וכמו שכתב מהר"ם במרדכי הביאו ב"י סימן צ"ג לענין שאין כלי חרס פולט לתוך כלי מדאשכחן בקרא גבי קדשים כן שמע מינה בחולין אינו כן ואם כן ה"נ נימא הכי דבחולין קיל מזה ובתוס' שם הקשו קושיא אחרת דילמא גזירת הכתוב היא ואין ללמוד ממנה ותירצו מדמצינו שלכלי נחושת מועיל שטיפה ומריקה אפילו בבישול ובלוע אם כן מה שהקפידה בחרס אבישול בלא בלוע היינו לפי שעשאו כבישול ובלוע עכ"ל. זה מועיל לתרץ קושית התוספות דלא הוה גזירה אבל מכל מקום קשה קושייתנו דלמא חולין שאני מקדשים כמו בהא דלעיל ונראה דבה"ע היה ס"ל מכח קושיא זו דבחרס בחולין אה"נ דמן התורה מותר בהגעלה אלא דוקא בקדשים אמרה תורה אינו יוצא מידי דופיו ורבנן אמרו דגם בחולין אמרינן כן והשתא ניחא דס"ל לבה"ע כאן דכבר נפלט טעם הבשר מכח הגעלה שבא על ידי בישול חלב אלא שמדרבנן יש איסור מכח אינו יוצא מידי דופיו וכן אם בא לבשל בו בשר אחר שישהה מעת לעת וטעמו פגום ממילא אם תחוש כאן לאיסור דרבנן יבוא לידי פסידא דא"א להשתמש בו עוד ואנן חזינן בגזירה דטעם פגום דלא חשו בו חכמים אלא לכתחלה אבל בדיעבד שרי וכאן הוה בדיעבד כיון שא"א להשתמש בו על כן שבקוה כאן אדין תורה ואין כאן גזירה דרבנן כלל וא"ל בכלי חרס של איסור נמי נימא הכי ונשהה אותו מעת לעת לא קשיא מידי דלכתחלה פשיטא שאין להגעילו וזהו עיקר גזירה דרבנן ואפילו אם הגעילו בלא מתכוין מ"מ לא מועיל כיון דעכ"פ היה כבר שם איסור על כלי זה לא מועיל לו הגעלה משא"כ כאן דנאמר דעל ידי הגעלה זו דחלב יבוא האיסור ומתיקון זה נעשה הקלקול זה לא גזרו רבנן כנ"ל נכון דעת בה"ע וגם בסי' קכ"א מביא הטור דברי בעל העיטור דמקיל בכלי חרס שאין בן יומו כיון שאינו אלא מדרבנן:
ב
והוא חומרא בלא טעם. רש"ל פרק כל הבשר סי' מ"ז כ' שעיקר החומרא דוקא באותן כיסויים שהן קצרים למעלה ויש בהם חלל וא"א לקנחם יפה מן הרתיחה שעולה לשם דכל שיש איסור בעין לא אמרינן ביה נותן טעם לפגם אבל בכסוי רחב שיכולה היד לשלוט שם לקנח יפה מותר כל שהוא אינו בן יומו ע"כ. ונלע"ד לנהוג בזה שיש לשער אם יש בתבשיל ס' נגד מקום הקצר שבכיסוי אז אין שם חשש איסור בכסוי טפי מקדירה גם רמ"י בלבוש כתב שאין לחומרא של כיסוי מקום כלל ומו"ח ז"ל כתב טעם לחומרא דכסוי כיון שהרתיחה עולה שם תמיד נדבק מאד וא"א לקנחו היטב והוא תמוה דהא הקדרה נדבק שם ממשות המאכל ולמה יגרע הכיסוי ממנה אלא שאין מקום לחומרא זו יותר ממה שהחמיר רש"ל וכל מי שאומר סברות להחמיר בזה מה שלא נמצא בתלמוד ובפוסקים עליו הראייה:
כתב הטור בשם רשב"א שאם בישל ירקות בקדירה של בשר שמותר לבשל אח"כ גבינה שכבר נקלש טעם הבשר כו' עכ"ל והיינו בכלי שטף שאין בליעתן מרובה אבל לעיל בכלי חרס חלק הטור על בה"ע שכתב כמו ברשב"א והקשה ב"י על הטור שהביא דעת הרשב"א דהא בסי' צ"ד הביא הטור דאם בשלו מים תוך מעל"ע של בשר כו' דמשמע דעכ"פ לא נקלש טעם הבשר כ"כ כתב מהרש"ל דלא קי"ל כרשב"א ומ"מ צריך ליישב דעת הטור שהביא דעת הרשב"א להלכה ובסימן צ"ד מוכח דלא אמרינן נקלש כח בלע הבשר מחמת המים שנתבשלו בו וכמ"ש בסעיף ה' שם ונ"ל דכאן מיירי שבישל הירקות בקדירה ממש כשיעור שבישלו בו בשר וראיה שלמדו ממ"ש גבי חטאות דכל יום נעשה גיעול לחבירו ומסתמא בכל יום היו מבשלין חטאות בשוה ומ"ה הוה כהגעלה ממש מה שאין כן בשאר מקומות שאירע מעשה שבישל מים ולא נתכוין שיהיה ממש בשיעור שבישל בשר וזה לא עדיף כהגעלה כמ"ש ב"י בשם הגהת ש"ד דמקשה למה לא יהא הבישול במקום הגעלה:
כתב ב"י בשם הגהת ש"ד וז"ל התיר ר"י הלבן בשר שנתבשל בקדירה של חלב והיה בה חלב כל הלילה ואמר כיון דבולע פעם אחת וב' וג' מקודם לכן לא בלע בלילה כלל וחלב שבלע מקודם לכן לא נאסר דנותן טעם לפגם הוא עכ"ל ביאור דבריו דלגבי יי"נ אמרי' פרק אין מעמידין (עבודה זרה דף ל"ג) ובטור סימן קל"ה דכלים של חרס שהן רכין בולעין אפילו בצונן עד שיהיו שבעים מלבלוע בהיתר תחלה כגון שהיה בהם ג' פעמים מים תחילה ואח"כ אין בולעין בצונן וע"פ זה כתב ר"י הלבן לענין בשר בחלב כן שאם היה חלב בכלי חרס אפי' חדשים בולע אא"כ בלע כבר היתר ואז שבע מלבלוע בצונן ע"כ התיר הקדרה שהי' בה חלב בלילה דלא בלעה בלילה אח' בצונן אבל אם היה החלב מעת לעת באותו כלי ודאי היו אמרי' שבלע שפיר החלב ואסר אח"כ הבשר כיון שכבוש כמבושל ובישול פשיטא שמבליע אפילו בכלי ישן וכן ראיתי להרש"ל בש"ד סימן פ"ה אלא דבלבוש כ' בזה אפילו היה שם מעל"ע אינו מבליע בכלי כיון שהוא ישן וכן כתב מו"ח זכרונו לברכה בסימן צ"ג וראייתו ממה שכתב בשם מרדכי הארוך על דין דר"י הלבן הנ"ל שיש ראיה לדין שלו מפרק המפקיד (בבא מציעא דף מ') בהפקיד שמן לחבירו אם היו קנקנים ישנים אין מוציא לו בלע ומוקי לה אביי אפי' באין מזופפים כיון דטעון טעון ותו לא בלע ומכח ראי' זאת פסק מו"ח זכרונו לברכה להקל אפילו בנשתהה מעת לעת בכלי ישן ולי נראה דבריהם תמוהים דהא גם בכלי אמרינן כבוש כמבושל כמו שנעתיק אי"ה בסימן ק"ה ולמה נקיל כאן בכבוש וראיה זו דפרק המפקיד נראה ג"כ על דרך שכתבתי דזה פשוט דגם בבישול אין הכלי יכול לקבל לתוכה שום דבר כל זמן שהוא שבע מלבלוע אלא דע"י הבישול מפליט קצת מה שבתוכו כבר ונכנס אחר במקומו משום הכי אסורה הקדרה והתבשיל בכל תערובות בשר בחלב וכן הוא ממש בכבוש מעל"ע בכלי אז מפליט מה שכבר בתוכו ומבליע במקומו ממש שהוא באותו כלי וזה מוכח דהא ע"כ היתר שנשרה מעל"ע בכלי איסור דנאסר וא"כ ע"כ אתה צריך לומר דמן הכלי נפלט להיתר וא"כ נשאר מקום פנוי בכלי ומקבל ממה שבתוכו מ"ה בנשרה איסור בכלי היתר מעל"ע אמרינן ג"כ בכלי שיוכל לבלוע בדרך הזה וע"כ יפה הביא ראיה במרדכי הארוך מפ' המפקיד דהתם קאי על מי שהפקיד אצל חבירו שמן ועירבו עם שמן שלו ולאחר זמן מחזירו ורוצה לנכות לו מה שבלע הכלי בזה אמר שם דאם הכלי ישן אין מנכה לו הבלע וע"ז פריך שם והא א"א דלא בלע ומשני דכיון דטעון טעון פירוש כל זמן שהוא שבע מבלוע ישן שכבר בתוכו אינו בולע עוד ואע"פ שאם ישתהה שם מעל"ע יבלע אע"פ שהוא שבע מלבלוע כבר דהיינו ע"י שיפליט מה שבתוכו ויוכל לבלוע מחדש מ"מ אין מנכה לו בשביל זה כיון שעכ"פ המדה לא תהיה חסירה דמה שיהא נחסר ע"י מה שיבלע הכלי מחדש יתמלא ממה שמפליט הבלוע כבר שלו וע"כ אין היזק להנפקד במדה ובזה מתורץ מה שקשה לי על מה דפריך התם והא אי אפשר דלא בלע וכי לא ידע סברא כיון דטעון טעון ולפמ"ש ניחא דהתרצן גילה לו סברא חדשה שזכרתי ונמצא שלענין איסור והיתר אין שייך כן דכל שיבלע מחדש ויפליט הישן איכא איסור בדבר רק שהמרדכי שם בשם ר"י הלבן מיירי שלא נשתהה שם שיעור כבישה רק לילה אחד ואין עליו רק שם צונן ואז אינו בולע כלל כיון שהוא שבע כבר וע"ז עיקר הראייה מפ' המפקיד דכל שהוא שבע אין מקום לבלוע עוד אם לא ע"י כבוש ומזה לא מיירי כאן לענין איסור והיתר ולא בחנם נקט המרדכי בשם ר"י הלבן שהיה בחלב כל הלילה ולא קאמר רבותא אפילו מע"ל אלא כדפרישית דמע"ל ודאי אמרינן כבוש כמבושל גם בכלי וכמ"ש רמ"א בד"מ בסי' ס"ט נעתיק לשונו בריש סימן ק"ה כנלע"ד ברור שאין להקל כלל ועיקר אם נשתהה מעל"ע החלב בכלי אפילו אם הוא ישן ובישלו בו בשר תוך מעל"ע לשהיית החלב דהוה כבישול ממש:
יד אברהם על שולחן ערוך יורה דעה
צ״ג
א
(סימן צ"ג סעיף א' בהג"ה) אם הכסוי חם והקדירה צוננת הכל שרי רק המאכל צריך קליפה אם אפשר לקלפו. ואם לאו הכל שרי לטעמי' אזיל שפסק בסי' צ"א ס"ד דבדבר הנבלל שאין שייך בו קליפה שרי וא"צ ס' נגד הקליפה וכמ"ש שם ע"ש. ונראה דס' נגד הלחלוחית שנפל מן הכסוי לקדירה מיהא בעיא וכמ"ש האו"ה הביאו הרב בד"מ. וזה שלא כ"כ משום דמסתמא איכא ס' כמ"ש שם. ומה שתמה עליו הד"מ האיך שייך ס' בחם לתוך צונן ע"ש. לק"מ דאדרבה קליפה לא שייך לפי מ"ש שם דמעט הלחלוחית שנפל לקדירה לא הוי אלא כלי שני. דטיפה א' כח חמימותה פוסק דלכך הקדירה שרי. א"כ ה"ה דאינו אוסר המאכל. דס"ל לאו"ה דכלי שני אינו מבליע ואינו אוסר כלל. וכמ"ש הג"ה סי' ק"ה ס"ג רק אם הרתיח אח"כ המאכל בעינן ס' נגד הלחלוחית שנפל דכן משמע באו"ה דמיירי בשהרתיחה ע"ש. או אפילו אם לא הרתיחה אלא שהמאכל דבר לח שנבלל צריך ס' כדין לח בלח. אבל אם לא הרתיחה וגם אינו דבר לח שאינו נבלל רק שהלחלוחית עומדת בעין כשנפל לכ"ע צריך קליפה כדי להשליך הלחלוחית בעין שיש שם באותו כדי קליפה. ולא משום הבליעה שכ"ש אינו מבליע. כנ"ל ברור בדעת האו"ה ולק"מ מה שהקשה עליו בד"מ ע"ש ודברי האו"ה ברורין: העולה מזה לדינא. בדין כסוי חם שנתנו על קדירה צוננת אם הרתיח אח"כ הקדירה או בדבר לח בעינן ס' נגד הלחלוחית שנפל לבד. לא הרתיח והמאכל אינו לח שנבלל בעי' ס' להשליך כ"ק משום הלחלוחית ולא משום הבליעה ודלא כהד"מ שר"ל משום שנבלע כ"ק. והוא תימא שהוא סתר מ"ש בכמה דוכתי דטפה א' כח חמימותה פוסק ואינו אוסר. ואפי' לפ"ד הש"ך לאסור הקדירה משום דהלחלוחית שנפרש מן הכסוי לקדירה ה"ל ערוי שאוסר מיהא כ"ק. וכמ"ש ס"ס דלעיל. מ"מ המאכל לכ"ע שרי דלדידי' ה"ל כלי שני ממש. שהרי נזחל הלחלוחית מן הכסוי ע"ג הקדירה ומשם למאכל. והרי כתב הג"ה לעיל סי' צ"ב ס"ז והבאתיו שם בסעיף ז' דה"ל כ"ש ממש ע"ש ודו"ק. אלא צ"ל כמ"ש דהקליפה היא כדי להשליך מה שיש באותו כ"ק איסור בעין. ואם נתבשל אח"כ א"צ ס' נגד הקליפה. אף לדעת הש"ך סי' צ"א ע"ש:
הסבר על זכויות יוצרים
שולחן ערוך, יורה דעה
רשיון: Public Domain
מקור: www.nli.org.il
באר היטב יורה דעה
רשיון: Public Domain
מקור: www.toratemetfreeware.com
באר הגולה על שולחן ערוך יורה דעה
רשיון: Public Domain
מקור: www.nli.org.il
ביאור הגר"א על שולחן ערוך יורה דעה
רשיון: Public Domain
מקור: www.nli.org.il
כף החיים על שולחן ערוך יורה דעה
רשיון: Public Domain
מקור: www.nli.org.il
כרתי על שולחן ערוך יורה דעה
רשיון: Public Domain
מקור: www.nli.org.il
פלתי על שולחן ערוך יורה דעה
רשיון: Public Domain
מקור: www.nli.org.il
פתחי תשובה על שולחן ערוך יורה דעה
רשיון: Public Domain
מקור: www.nli.org.il
הגהות רבי עקיבא איגר על שלחן ערוך יורה דעה
רשיון: Public Domain
מקור: www.nli.org.il
שפתי כהן על שולחן ערוך יורה דעה
רשיון: Public Domain
מקור: www.nli.org.il
טורי זהב על שולחן ערוך יורה דעה
רשיון: Public Domain
מקור: www.nli.org.il
יד אברהם על שולחן ערוך יורה דעה
רשיון: Public Domain
מקור: www.nli.org.il
כל הזכויות שמורות לבעלי התכנים – במידה ומצאתם הפרה בזכויות היוצרים שלכם, נא לפנות אלינו באופן מיידי במייל [email protected] האתר כולו מוקדש לעילוי לנשמת כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולזכות כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולרפואת כל חולי עם ישראל בנפש בגוף ובנשמה. לייחדא קודשא בריך הוא ושכינתא על ידי ההוא טמיר ונעלם בשם כל ישראל, ולקרב את ביאת המשיח. כל הזכויות שמורות (c) לבעלי הזכויות יוצרים השייכים לכל קטע מצוטט, יש להתייחס לכך בחומרה רבה ויש איסור גמור להפיץ באופן הנוגד לרישיון מצד ההלכה וכו' תחת רישיון Creative Commons-CC-2.5