שער האמונה ויסוד החסידות, הקדמה ט׳

א

מבאר שינוי הגילוים של יחזקאל וישעיה, שלא נתגלה שום דבר, אלא מה שנצרך לאדם לעבודת ה' באותו הזמן.

ב

ובזוה"ק (שמות ב:) ותו אית לשאלא אי יחזקאל נביאה מהימנא הוה אמאי גלי כל מה דחמא, מאן דמלכא אעיל ליה בהיכליה אית ליה לגלאה רזין דחמא, אלא ודאי יחזקאל נביאה מהימנא הוה וכל מה דחמא בהימנותא איהו וברשותא דקוב"ה גלי כל מה דגלי וכלא אצטריך. וכדמסיק שם, לפי שהיו עתידים לירד לגלות, מגודל תענוג שהורגלו בארץ, וגלות בבל הוא כבד מאד, לכן הוצרך לגלות להם מעשה מרכבה בלבוש הזה, וכדאיתא בגמרא (חגיגה יג:) שישעיה דומה לבן כרך שראה את המלך ויחזקאל דומה לבן כפר שראה את המלך:

ג

והענין שיחזקאל ראה כל הלבושים היותר רחוקים והיותר חיצונים, שגם בהם נמצא אור הש"י והשגחתו, וזה מרומז שראה רוח סערה באה מן הצפון ענן גדול ואש מתלקחת ונגה לו סביב, שבלבושים האלו ג"כ מנהג הש"י, ורוח סערה עשה דברו:

ד

וכדאיתא בזה"ק (פנחס רכז:) והאי איהו רוחא דאסעיר גופא דבר נש מה דכפיף ליה אליהו תחותוי וסליק לעילא ביה הה"ד (מלכים ב ב׳:י״א) ויעל אליהו בסערה השמימה וכו' לשמאלה רוח סערה וכו'. ובלקוטי תורה לרבינו חיים וויטאל ז"ל (איוב לח) שהראהו הקב"ה לאיוב, שהוא יתברך שליט על הנחש ורוח סערה עשה דברו:

ה

והענין הזה מרומז בזה"ק (במדבר קיח:) בענין המתחיל איש על דגלו באותות, דאיתא (שם) אבל ודאי הכי הוא דהא אילנא עלאה קדישא בהו אחתם בחותמוי ואוקמוה דכתיב (יחזקאל א) ודמות פניהם פני אדם ופני אריה אל הימין וגו' דיוקנא דאדם אתכליל בכלהו ואפין הוו לד' סטרי דעלמא ומתפרשין בדיוקניהון וכלהון כלילן ביה באדם. מיכאל מימינא גבריאל משמאלא. אוריאל לקדמייהו. רפאל לאחורייהו. שכינתא עלייהו וכו'. ומבאר שם כל ענין התקשרות ישראל עם הקב"ה, ועניני השגחת הש"י בהנהגה, ובסדר התנהגות השפע והחיים, עד שמבאר ענין השגחת הש"י דרך לבושים וכדמסיק (שם קיט.) אמר רבי יהודה האי בישראל ודאי הכי הוא אבל באו"ה דחמינא כהאי גוונא מאי טעמא, א"ל ודאי שפיר הוא דקא אמרת, פתח ואמר מה אקב לא קבה אל ומה אזעם לא זעם ה'. ת"ח כגוונא דאית לעילא אית לתתא. לעילא אית ימינא ואית שמאלא לתתא ישראל ועמין וכו' וכלהו לתתא מכלהו דרגין דשמאלא וכלהו דרגין אחידן דא בדא עד דתליין מן ריישא, וכגוונא דרישא נטיל בההוא גוונא נטיל זנבא דאיהי תתאה. מ"ט בגין דאחיד ביה וכו' בלעם הוא אשתמש בכלהו כתרין תתאין והוא הוי חמי בהאי תתאה דאיהו זנבא דלא יכיל לאתדברא אלא ברישא, בגין כך אמר מה אקוב לא קבה אל דההוא רישא עלאה לא אשתכח בדינא באינון יומין וכו'. בכה רבי אלעזר פתח ואמר (ירמיה מו) קולה כנחש ילך וגו' השתא דישראל בגלותא איהי ודאי אזלא כנחש חיויא כד איהו כפיף רישא לעפרא סליק זנבא שליט ומחי לכל אינון דאשתכחו קמיה. אוף הכי השתא בגלותא כהאי גוונא רישא כפיף לעפרא וזנבא שליט. מאן עביד לזנבא דיסתליק לעילא ושליט ומחי רישא דאתכפיא לתתא, ועם כל דא מאן מדבר ליה לזנבה ומאן נטיל למטלנוהי האי רישא אע"ג דאיהו כפיף לעפרא הוא מדבר למטלנוהי וכו' אתי רבי יהודה ונשיק ידוי אמר אלמלא לא שאילנא מלה בעלמא אלא דשאילנא דא ורווחנא לה די לי, דהשתא ידענא עמין עכו"ם ושלטנותא דלהון היך מתדבר וכו'. שנודע לו ענין ההנהגה בתוך ההסתר שזה נרמז במרכבת יחזקאל כנ"ל. שנזכר מכל ההסתרות רוח סערה ענין גדול מה שלא נזכר במרכבת ישעיה, שאז לא היה נצרך כנזכר לעיל. ודי למבין הערה להעיר הבנה בענין שהוכרח יחזקאל לגלות מה שלא היה צורך לישעיה. והרי שלא נתגלה שום דבר בתורה, אלא מה שנצרך לאדם לעבודת הש"י ולחיזוק אמונתו ובטחונו בהש"י: