שולחן ערוך, יורה דעה ש״צ: דיני גלוח וסריקה באבל. ובו ז' סעיפים: – עם 17 מפרשים

א

דיני גלוח וסריקה באבל. ובו ז' סעיפים:
אבל אסור לגלח שערו אחד שער ראשו ואחד שער זקנו ואחד כל שער שבו ואפי' של בית הסתרים כל ל' יום ושער של השפה ומהצדדים כל שמעכב את האכילה תוך ז' אסור אחר שבעה מותר:

ב

ישב לגלח ואמרו לו מת אביו הרי זה משלי' ראשו אחד המגלח ואחד המתגלח ומה שהספר גומר היינו בדליכא ספר אחר במתא:

ג

כל אותם שאמרו מותר לגלח בחול המועד אם אירעו אחד מאלו קודם האבילות ונכנס מיד תוך האבל אסור לגלח אבל אם אירעו אחד מאלו ותכפוהו מיד שני אבילות זה אחר זה מגלח כדרכו בין בתער בין במספרים ואפילו תוך שבעה ואדם אחד שתכפוהו אביליו זה אחר זה מיקל שערו בתער אבל לא במספרים (ובלבד שיעשנו בצינעא) (ב"י בשם הרמב"ן):

ד

על כל המתים מגלח לאחר שלשים יום על אביו ועל אמו עד שיגערו בו חביריו: הגה ואין הרגל מהני אם פגע קודם שיגערו בו חביריו (טור) ועיין בא"ח סימן תקמ"ח ושיעור גערה יש בו פלוגתא ונוהגים בג' חדשים (כדעת מהרא"י בפסקיו ואגודה ומהרי"ל והר"ן) ובמקומות אלו נוהגין שאין מסתפרין על אב ואם כל י"ב חדש (מהרי"ל מנהג קצת מקומות) אם לא לצורך כגון שהכביד עליו שערו או שהולך בין העובדי כוכבים ומתנוול ביניהם בשערותיו דמותר לספר (כן השיב הא"ז):

ה

אשה מותרת בנטילת שער אחר ז': הגה (ויש אוסרים אף לאשה וכן עיקר):

ו

לסרוק [ראשו] במסרק מותר אפילו תוך שבעה:

ז

כשם שאסור לגלח כל שלשים יום כך אסור ליטול צפרנים בכלי אבל בידיו או בשיניו מותר אפי' תוך שבעה ואשה שאירע טבילתה אחר שבעה תוך שלשים אם תטול צפרניה בידיה או בשיניה אינה נוטלת יפה אלא תאמר לעובדת כוכבים ליטלם לה בתער או במספרים: הגה ולאו דוקא עובדת כוכבים אלא הוא הדין ישראלית וסרכא דלישנא דחול המועד נקט (דעת עצמו):

א

במסרק. ובהגה' סמ"ק בשם א"ז מתיר דוקא לאשה ולא לאיש ומביאו הב"ח. ש"ך:

ב

ישראלית. והש"ך כ' דדוקא נקט עובדת כוכבים דאלת"ה אפילו לאיש לישתרי לגלח וליטול צפרניו ע"י ישראל אחר אלא ודאי כיון דשלוחו הוא אסור אלא דוקא ע"י עובדת כוכבים שרי דאמירה לעובד כוכבים לא אסור אלא משום שבות ובמקום מצוה לא גזרו ובט"ז הקשה שהרי בס"ה פסק דאשה מותרת בנטילת שער אחר ז' ולמה לא תהיה מותרת כאן ליטול צפרניה ע"י עצמה בלא שינוי והלא אינם חמורים משער. גם קשה אפילו לדעת רמ"א והלא בסי' שצ"ג ס"ג התיר ליטול צפרנים בשביל למול ולמה לא נתיר בשביל טבילת מצוה לכ"ע עכ"ל (ובנה"כ כתב דלק"מ דהכא כיון דאפשר ע"י שינוי שאני דכל מה דאפשר לתקן עדיף. ומ"ש מנטילת צפרני המוהל התם אין כונתו משום נוי רק שמתקן ב' צפרני אגודל שיש בהן צורך מילה כשהן משופעין ומחודדין לצורך הפריעה. עכ"ל):

א

מ"ק דף י"ד ע"א וע"ב ומייתי לה שם מדקאמר ליה רחמנא לבני אהרן ראשיכם אל תפרעו מכלל דכ"ע מיחייבי:

ב

שם דף י"ח:

ג

כשמואל שם:

ד

כרבי אמי שם:

ה

כדעת הרי"ץ גיאת ובה"ג הביאם הטור וכ"כ התוס' שם וצריך לי עיון שבב"י כתב שלענין הלכה נקטינן כדברי הרמב"ם בפ"ה והראב"ד דסברי שלא התירו כן אלא בח"ה אבל באבילות לא וכדתניא באבל רבתי:

ו

באבל רבתי בירושל' בפ"ק דשבת וכתבוהו הרי"ף והרא"ש שם בפ"ג דמ"ק וכתב המרדכי משום דגדול כבוד הבריות:

ז

שם במרדכי:

ח

ברייתות שם דף י"ז ע"ב וכדמשני רב חסדא וכו' שם:

ט

רמב"ן בסת"ה ויליף לה דמתני בההיא ברייתא נמי ומכבס כסותו וההיא ע"כ תוך ז' היא דאחר ז' אין אסור בכיבוס:

י

ברייתא שם דף כ"ב ע"ב:

יא

ברייתא באבל רבתי וכ"כ הרי"ף שם בפ"ג וכ"כ הרמב"ם:

יב

כ"כ הרב רבי מענדל אב"ד דקק"ק בהקדמתו לספר עמודי גולה שכצ"ל:

יג

רבינו ירוחם בשם רש"י והמפרשים וכ"כ הגהות מיימוני בשם י"מ וקי"ל הלכה כדברי המיקל באבל:

יד

ברייתא שם דף י"ז ע"ב:

טו

פירוש בין דיד בון דרגל כמימרא דרב ענן שם דף י"ח ע"א:

טז

מימרא דרב חייא בר אשי וכו' שם וכדעת הרי"ף והרמב"ם וכן הסכים הרמב"ן בסת"ה שבכלי אסור כל ל' יום:

יז

כדעת הרי"ף והרמב"ן בספר ת"ה והביאם הטור:

יח

הגהות מיימוני פרק ה' בשם הר"מ מאינגלטירא ולענ"ד שאע"ג דפסק המחבר לעיל סעיף ה' דאשה מותרת בנטילת שער י"ל דלא התירו אלא בנטילת שער שהיא נמאסת בה ביותר:

א

אחד שער כו'. מ"ש והביאו הרא"ש בסי' ק' ותוס' ביבמות מג"א ד"ה במקום כו':

ב

ושער כו' ומהצדדים כו'. עברא"ש סי' ס"ז וכדברי הראב"ד שפסק כרבי אמי דשפה וצדדים כל שמעכבת ושלא כהרא"ש וכתב בת"ה שהראב"ד כתב דוקא בח"ה אבל באבל אסור (וכ"ד הרמב"ם) מברייתא הנ"ל וא' שער זקנו כו' והרי"ץ גיאות כתב דתוך ז' אסור ולאחר ז' מותר והרמב"ן הביא ראיה מירושלמי דאף תוך ז' מותר ועבב"י שהביא הירושלמי ופסק בש"ע כהרי"ץ גיאות ועשה הכרעה אבל דברי הרמב"ן עיקר כמו שהוכיח מירושלמי וכ"ה דעת הטור:
(ליקוט) ושער שעל כו'. דלא כהראב"ד שכתב דדוקא בחה"מ אבל באבלות אסור כמ"ש בא"ר לתספורת כיצד כו' וליתא דבירושלמי (פ"ג) אמרינן שפה ונטילת צפרנים אית תניי תני ברגל מותר ובאבל אסור ואית תניי תני ברגל אסור ובאבל מותר כו' חייא בר אשי בשם רב הלכה כדברי שהוא מיקל כאן וכאן ר"י בר אחא ר"ש בר רב משמיה דרב (כ"ה בתה"א) הלכה כדברי שהוא מיקל בהלכות אבל רב אמר שפה כנטילת צפרנים לכ"ד א"ר ירמיה ובלבד הנוטות ר"ל שנוטות על הפה ומעכב האכילה (ע"כ):

ג

(ליקוט) ישב כו'. א"ר פ"ה ה"ח וערא"ש פקט"ו (ע"כ):

ד

ואפילו תוך כו'. ממש"ש ומכבס כו' ועבה"ג:

ה

ובלבד כו'. עבא"ח סי' תקל"א:

ו

ואין הרגל כו'. עתוס' כ"ב ב' ד"ה עד כו':

ז

אשה כו'. מ"ש והביאו הרא"ש סי' ק' ותוס' דיבמות שם:
(ליקוט) אשה כו'. בא"ר (כ"ה בתה"א) כל מה שיש באיש יש באשה חוץ מתספורת אבל תוס' מפרשים כל זה במעברת סרק ע"פ שלמטה וכן הסכים הרמב"ן וז"ש ויש אוסרין כו' (ע"כ):

ח

ויש אוסרין כו'. עבתוס' שם ובתה"א כתב בשם תוס' דהאי תספורת דשרי היינו ע"פ שלמטה כו' וכ"כ בתוס' דמ"ק י"ח א' ד"ה ובגנוסתרי כו':

ט

(ליקוט) לסרוק כו'. עתוס' י"ט ב' ד"ה אתיא כו' (ע"כ):

י

בכלי כו' אבל כו' אפילו כו'. עברא"ש שם סי' ס"ו ומשמע דברי הרי"ף שכל ל' יום אסור בכלי. תה"א ועתוס' שם י"ח א' ד"ה ובגנוסתרי. ולא ידענא מנ"ל כו':

יא

(ליקוט) אפילו תוך ז'. מעובדא דשמואל שם. תה"א (ע"כ):

יב

ואשה כו'. עבא"ח סי' תקל"ב:

א

אסור לגלח. עי' בתשו' נו"ב תניינא חי"ד סי' רי"ג שכתב דאם אירע ברית מילה והאבל סנדק או מוהל אפ"ה אסור בתספורת ולא דמי למ"ש רמ"א לקמן סי' שצ"א ס"ב בהג"ה בשם מהרי"ל מכמה טעמים ע"ש:

ב

לגלח שערו. כתב בספר חמודי דניאל כ"י מותר להעמיד באנקע"ס בשלשים של אבל אם צריך לכך הרבה הגם שצריך לגלח הראש קודם עבור זה וכן בחול המועד ע"כ:

ג

ואין הרגל מהני. כ"כ גם המחבר בא"ח סי' תקמ"ח ס"ט ולקמן סי' שצ"ט ס"ד. ונראה דה"ה דאין הרגל עם הגערה מהני אם פגע קודם שלשים וכן מבואר לעיל סי' שפ"ט ס"ה לענין גיהוץ אמנם בשו"ת נו"ב חלק א"ח סימן י"ד ע"ד השאלה אם הגיע זמן הגערה בחוה"מ האריך בזה וסיים באופו שבחוה"מ ודאי אין להתיר ובערב הרגל אם גערו בו חביריו יותר ראוי להתיר אף תוך למ"ד וכ"ז נראה להלכה ולא למעשה עד אתיישב בדבר עכ"ל. ותימא שלא זכר כלל מדברי הש"ע דסי' שפ"ט הנ"ל דלית דין צריך בושש כי גיהוץ ותספורת שוים. שוב מצאתי בשו"ת תשובה מאהבה ח"א סי' קכ"ד שתמה עליו בזה והאריך להביא הרבה פוסקים לאסור וסיים דאותם המורים המקילין בתוך ל' על אב ואם מפאת הרגל וסומכים על הנו"ב הנ"ל יהיה להם אשר להם ואל יהי חלקי עמהם ע"ש. ועי' בתשו' אא"ז פנים מאירות ח"ב סי' נ"ג:

ד

בג' חדשים. עי' בתשובת נו"ב חא"ח סי' י"ד בסופו שכתב דמה שאמרו שיעור גערה ג"ח היינו לאלו שמגלחין רק ראשם אבל לאלו שמגלחין זקנם (ע"י מספרים או במשיחה) שיעור גערה זמן קצר יותר וכ"כ בתשו' חתם סופר סי' שמ"ז דלבני אשכנז שרגילים לגלח זקנם שיעור גערה שלשים יום ואם תכפוהו שלשים לאביו ולאמו עם אבילות דרבים מי"ז בתמוז יסתפר תספורת כל שהוא ביום י"ח תמוז באופן שלא יהיה ראוי עוד לגערה ע"ש] וע"ש עוד לענין אם הגיע זמן הגערה בחוה"מ אם רשאי לגלח. ועי' בתשו' אדני פז סי' ח' שכתב דכוונת רמ"א דלאחר שעברו ג' חדשים שהוא שיעור גערה מותר לספר עצמו כל זמן שירצה לפי מנהגו הראשון ע"ש:

ה

אוסרים. עי' בתשו' אא"ז פנים מאירות ח"ג סוס"י ל"ז:

א

(סימן ש"צ ש"ע ס"ב) ישב לגלח. בירושלמי (פ"א דשבת) משמע דזהו חד שיעורא עם ההיא דקתני במתני' שם לא ישב לפני הספר סמוך למנחה דאמרינן שם מאימתי התחלת תספורת משיניח מעפורת ספרים על ברכיו:

ב

(ש"ע סעיף ד') עד שיגערו בו חביריו ומהני אפילו לגלח ביום הל' אליה זוטא (סי' תקמ"ח) ואם גערו בו תוך ל' פשיטא דלא מהני דלא גרע משאר אבל ואף אם פגע רגל תוך ל' לא אמרי' דרגל מבטל ל' ויהיה מהני הגערה עי' (סי' שפ"ט ס"ה) וע' בא"ר א"ח (סי' תקל"א סק"י וסי' תקמ"ח סק"י) ובא"ר (סי' קל"ב סק"ד) בנושא אשה תוך ל' אפילו על אביו ואמו מותר לגלח ובמשבצות זהב שם הניח הדין בצ"ע ועי' תשו' שמש צדקה (א"ח סי' כ"ה):

ג

(שם בהגה"ה) ואין הרגל מהני וכ"ה לקמן בש"ע (סי' שצ"ט ס"ד):

ד

(שם) כן השיב הא"ז. בד"מ הביא הא"ז וז"ל שאלת אם תוכל לספר אחר אביך תוך יב"ח כי מתוך שאתה עסוק במזונותיך ומצוי בין השרים והנני מודיעך שלא הוזכר יב"ח לענין גידול שער רק עד שיגערו בו חביריו ומה שנוהגין יב"ח אינו אלא חומרא בעלמא לכבוד אביו ואמו ולכן מותר אתה לספר כדרכך עכ"ל משמע דמדינא אחר שהמתין שיעור גערה מותר לגלח אח"כ בכל פעם כדרכו וא"צ להמתין בכל פעם שיעור גערה אלא דהמנהג להחמיר כל יב"ח וכיון דהולך בין השרים א"צ לתפוס חומרא זו וקם אדינא דאחר הגערה מגלח כדרכו וזהו כוונת הרמ"א כאן בתחלה כתב ובמקומות אלו נוהגין כו' ועלה כ' אם לא וכו' והיינו דאז אין לחוש למנהג ההוא אבל קודם זמן הגערה לא מהני מה שהולך בין השרים ואחר שגילח לזמן הגערה א"צ להמתין עוד שיעור גערה אלא דמגלח אח"כ כדרכו כפי הרגלו:

ה

(סעיף ה' בהג"ה) וכן עיקר. אשה בתוך ימי אבלה שעושין פדיון לבנה יכולה ללבוש בשעת הפדיון בגדי שבת. שבות יעקב (ח"ב סק"ב):

ו

(ש"ע ס"ז) אסור ליטול צפרנים. בנטילת צפרנים משמע דל"צ גערה הלק"ט (ח"א סי' קי"ג):

ז

(באה"ג ס"ק י"ח) נמאסת בה ביותר. ע' בת' נוב"י (סי' צ"ט):

א

כל שמעכב כו'. תימה דכאן פסק כדעת הרי"ץ גיאות שבטור ובב"י כתב דנקטינן כהראב"ד ורמב"ם דאסור כלל ואין חילוק בין שערות המעכבים האכילה או לא ע"ש:

א

לסרוק כו'. כאן חסר סעיף א' שהרי נרשם סעיף ד' סעיף ו' ולא נרשם סעיף ה' ולא כעט"ז שחלק סעיף ה' לב' סעיפים ע"ש אלא צ"ל סעיף חדש כמו שהוא במקצת ספרי הש"ע וכך צ"ל אשה מותרת בנטילת שער אחר ז'. הג"ה ויש אוסרים אף לאשה וכן עיקר ע"כ. וכן הוא בהקדמת סמ"ק ע"ש ועיין בב"י ב' הדעות והב"ח פסק דבמקום שדרכה של אשה לגלח שערות אלו כגון רבוי שערות דצידעא ובת צידעא מותרת ליטלם אחר ז' ע"ש:

א

האשה כו'. ובב"י משמע דאפי' לאיש מותר שאין כאן לא תענוג ולא שמחה ונ"ל דל"ד נקט אשה ובב"ח כתב שמצא שט"ס הוא וצריך להגיה לסרוק ראשו כו' וכן הוא בעט"ז אך בהגה' סמ"ק בשם א"ז מתיר דוקא לאשה ולא לאיש ומביאו הב"ח:

א

ולאו דוקא עובדת כוכבים כו'. ולפעד"נ דדוקא נקט עובדת כוכבים דאלת"ה א"כ אפילו לאיש לשתרי לגלח או ליטול צפרניו על ידי ישראל אחר אלא ודאי כיון דשלוחו הוא אסור וא"כ אמאי שרי באשה טפי בשלוחה מבהיא עצמה וגם דוחק לומר דסרכא דלישנא דח"ה נקט דהא המחבר ס"ל בא"ח סי' תקל"ב דמותר ליטול צפרניו בח"ה אלא דהגמי"י ס"ל דאסור ליטול צפרניו בח"ה וקאמר דעל ידי עובד כוכבים מותר דאמירה לעובד כוכבי' שבות ובמקום מצוה לא גזור ואם כן ה"ה באבל דהא קי"ל אמירה לעובדי כוכבים שבות אפילו בדבר שאינו של שבת וכדלעיל הלכות כלאי בהמה סי' רצ"ז ס"ד וא"כ הכא דוקא לעובד כוכבים שרי דאמירה לעובד כוכבים לא אסור אלא משום שבות ובמקום מצוה לא גזרו אבל לישראל אסור ודו"ק:

א

אחד המגלח. פי' שבשעת הגילוח נאמר למגלח שמת לו מת יכול לגמור מלאכתו משום כבוד הבריות:
בסימן זה נחסר סעיף אחד והיינו סעיף ה' וכצ"ל אשה מותרת בנטילת שער אחר שבעה ימים. הג"ה ויש אוסרין אף לאשה וכן עיקר. קבלתי שנמצא כן בש"ע של רמ"א כתיבת ידו ז"ל:

ב

לסרוק ראשו במסרק כו'. כצ"ל:

ג

ולאו דוקא כו'. תמוה לי דאם יש איסור ליטול בעצמה ודאי גם ע"י ישראלית אסור דיש משום לפני עור וגו') אבל נראה לי שהוצרכו ליטול ע"י ישראלית כדי שיהיה ע"י שינוי כמ"ש בסמוך דאילו בידיה או בשיניה אי אפשר לה להסירם היטב כפי הצורך לטבילה אבל תימה לי על בעל הש"ע שהרי פסק בסעיף ה' אשה מותרת בנטילת שער אחר ז' והיינו כרי"ף ורמב"ם וכמו שכ' ב"י ולמה לא תהיה מותרת כאן ליטול צפרניה ע"י עצמה בלא שינוי והלא צפרנים אינם חמורים משער. ועוד קשיא אפי' לדעת רמ"א והלא בסי' שצ"ג סעיף ג' התירו ליטול צפרנים בשביל למול ולמה לא נתיר בשביל טבילת מצוה לכולי עלמא ולא ראינו נשים נוהגות כן ליטול צפרנים על ידי אחר תוך שלשים: