א
אבל אסור בכביסת כסותו ודין גיהוץ. ובו ח' סעיפים:
אבל אסור לכבס כסותו כל שבעה ימים אפילו במים לבד ולאחר שבעה מותר וכשם שאסור לכבס כך אסור ללבוש המכובסים קודם לכן (ואחר ז' שרי והעולם נהגו בו איסור (כדעת ריב"א וסייעתו) ונוהגין שאדם אחר לובשם תחלה ואח"כ לובשם האבל והמנהג עיקר (טור בשם סמ"ק וכ"כ המרדכי ה"א וכל בו) וכן נוהגין במדינות אלו לאחר שבעה ואם לבשו אדם אחר רק שעה אחת די בכך) (כל בו וסמ"ק) וא"צ לומר שאסור ללבוש חדשים וגם הסדינים והמצעות של מטה אסור לכבסן ולהציע המכובסין וכן מטפחות הידים אע"פ שמותר לכבסן במועד וכן כל אותן ששנינו שמותרים לכבס במועד כגון היוצא מבית השביה ומבית האסורים והמנודה שהתירו לו חכמים והנשאל לחכם והותר והבא ממדינת הים שהלך להרויח ולא היה לו פנאי לגלח אסורים בימי אבלו שאם אירעו אחד מהם קודם האבלות ונכנס מיד לתוך האבלות אסור לכבס אלא אם כן אירעו אחד מהם ותכפוהו מיד שני אבלות זה אחר זה אז מותר לכבס אף בנתר וחול ואפי' תוך שבעה ובלבד שיעשנו בצינעא בתוך ביתו ואחר שתכפוהו אביליו זה אחר זה מכבס במים אבל לא בנתר ואהל:
ב
מותר לכבס בגדי קטנים שמת אביהם:
ג
אסור ללבוש תוך שבעה כלים חדשים צבועים וישנים יוצאים מתחת המכבש (פי' כלי לעצור בו הבגדים): הגה י"א דאסור ללבוש בגדי שבת תוך ד' שבועות הראשונים אבל אח"כ מותר אפילו על אביו ואמו וכן לעשות בגדים חדשים (כל בו בשם מוהר"ם) אבל נהגו איסור כל י"ב חודש:
ד
אסור תוך שבעה לכבס ולהניח בין ע"י עצמו בין ע"י אחרים ואם היתה כסותו בקבולת ביד אחרים מכבס אותו כדרכו כמו שאר מלאכתו בתלוש שביד אחרים בקבולת:
ה
כל שלשים יום אסור ללבוש (או להציע תחתיו) (ב"י בשם רבינו ירוחם) בגד מגוהץ והוא שיהא לבן וחדש ואפילו הוא של פשתן ועל אביו ועל אמו אסור עד שיגיע הרגל אחר שלשים ויגערו בו חביריו:
ו
גיהוץ י"א צק"ל בלשון ערב וי"א דהיינו כיבוס במים ואפר או בנתר ובורית:
ז
אחר שבעה מותר לגהץ בין לעצמו בין לאחרים ולא אמרו שלשים יום לגיהוץ אלא ללבוש:
ח
יש מי שאומר דהאידנא ליכא איסור גיהוץ שהרי אמרו גיהוץ שלנו ככיבוס שלהם :
באר היטב יורה דעה
שפ״ט
א
שעה. כלומר זמן מה וא"צ שעה זמניות וכן משמע בפוסקים וכן נוהגין ולא כמ"ש בלבוש שעה או שתים ואולי גם הוא לאו דוקא קאמר עכ"ל הש"ך וכתב הב"ח דהמכובס במים לבד ולא בנתר וחול אין צריך להלבישו אחר תחלה ופשיטא דשרי לאחר ז' מיד:
ב
להרויח. לאפוקי לטיול. ועיין בא"ח סי' תקל"א:
ג
לגלח. וה"ה כאן לכבס. ש"ך:
ד
לכבס. הטעם משום דאסור בעשיית מלאכה. ש"ך. וכ' מהרש"ל עיין באו"ח סי' תקנ"א שהיתר פשוט לכבוד שבת לפרוש על השלחן המטפחת המכובסת:
באר הגולה על שולחן ערוך יורה דעה
שפ״ט
א
מימרא דרב חסדא מדיוקא דברייתא תכפוהו אבליו וכו' שם דף י"ז ע"ב:
ב
הרמב"ן בסת"ה וכ"נ מדברי הרמב"ם בפ"ה וקי"ל הלכה כדברי המקיל באבל:
ג
רמב"ן בסת"ה שלא מפני איסור מלאכה נגעו אלא שאסור ללבוש:
ד
כדעת ריב"א הביאו הטור וכן כתבו התוספות בשמו והביא ראיה ממסכת שמחות והתוס' כתבו די"ל דכיבוס דקתני בהנך ברייתות הוא גיהוץ:
ה
שם בסת"ה:
ו
הרא"ש שם בפסקיו בשם הראב"ד בסת"ה בשם חכמי צרפת שם מהא דתניא כל אלו שאומרים מותרים לגלח במועד אסורין לגלח בימי אבלו שם דף י"ז ע"ב וה"ה לכיבוס:
ז
מהך ברייתא דלעיל דה"ה לכיבוס וכ"כ התוספות שם:
ח
כאוקימתא דרב חסדא וכו' שם:
ט
כדמשני רב חסדא הא דמקשי מברייתא דתכפוהו אבליו:
י
בהלכות שמחות:
יא
טור בשם הרמב"ן בסת"ה דס"ל כר"א בר שמעון בברייתא שם דף כ"ג ע"א דמקיל וקי"ל דהלכה כדברי המקיל באבל ולא הקיל אלא בגזירת ל' אבל בגזירת שבעה נחמיר דומיא דכיבוס:
יב
שם:
יג
שם בסת"ה והרא"ש שם בפסקיו בשם הראב"ד:
יד
ברייתא באבל רבתי וכ"כ הרמב"ן בספר ת"ה והרא"ש שם בפסקיו:
טו
עיין במ"ש בא"ת סימן תקנ"א:
טז
לשון הטור מדברי הרמב"ן בסת"ה:
יז
שם וכ"כ הנ"י:
(°) וכתב הכל בו בשם ר"מ במקום שאסור ללבוש חדשים אם מניח לאחר ללבשן ב' או ג' ימים הכל מותר ונלע"ד דוקא בצריך להם:
ביאור הגר"א על שולחן ערוך יורה דעה
שפ״ט
א
אבל כו'. פ"א דתענית ומ"ק י"ז ב' ט"ו א':
ב
כל כו' ואחר כו' והעולם כו'. עתוס' כ"ג א' ד"ה כל כו' וביבמות מ"ג א' ד"ה שמותר כו':
ג
אפילו במים כו'. עתוס' י"ז ב' ד"ה זאת. א"נ כו' וכ"ה בגמרא שם במים ולא כו':
ד
וכשם כו'. עבא"ח סי' תקנ"א:
(ליקוט) וכשם שאסור לכבס כו'. תוס' כ"ד ב' ד"ה ברכת ועיי"ל ס"ז אחר ז' מותר כו' וזהו ראיה לדברי ר"י שם בתוס':
ה
ונוהגין שאדם כו'. תוס' סד"ה הנ"ל (ע"כ):
ו
ואצ"ל כו' וגם כו'. עבא"ח שם:
ז
וכן מטפחת כו' וכן כל כו' אא"כ כו'. בתוספתא (פ"ב) דמ"ק כל אלו שאמרו מותר לגלח במועד מותרים לגלח בימי אבלן כל אלו שאמרו מותר לכבס כו' וכשם דההיא לגלח דוקא בשתכפוהו כמ"ש י"ז ב' ה"ה בלכבס דכחדא מיתניא ועמ"ש בא"ח סי' תקל"א בליקוטים.
(ליקוט) וכן מטפחות כו' וכן כל כו' אא"כ כו'. עתוס' כ"ג א' סד"ה כל (ע"כ):
ח
מותר כו'. כנ"ל ס"ס שפ"ד:
ט
אסור כו'. מדפליגי בגיהוץ שם כ"ג א' מכלל דבכיבוס לכ"ע אסור:
י
אסור כו'. עבא"ח סי' תקנ"א:
יא
ואם היתה כו'. ע"ל סי' ש"פ:
יב
כל ל' כו'. כרבא כ"ג א':
(ליקוט) סעיף ה' וסעיף ז' כל כו' אחר ז' כו'. א"ר פ"ז ל' יום לגיהוץ כיצד כו' מותר להוליך כו' (ע"כ):
(ליקוט) כל כו'. הנה הראב"ד פי' דגם חדשים דוקא ביוצאין מן המכבש דאשניהם קאי וערא"ש שם ס"ק אבל הרמב"ן חלק עליו דא"כ הל"ל והוא שיוצאין כו' ומדקאמר ישנים יוצאין כו' משמע דקאי ישנים וזה שלא הזכירו בדברי רבי וראב"ש יוצאין מתחת המכבש דלדידהו דוקא בחדשין (ע"כ):
יג
(ליקוט) והוא כו' עתוס' כ"ג א' ד"ה רבא כו' ופ' כו' (ע"כ):
יד
ואפילו הוא כו' גיהווץ י"א כו' יש מי שאומר כו'. עיין כל זה בא"ח סי' תקנ"א מש"ש:
(ליקוט) ואפילו הוא כו'. דמ"ש (תענית כ"ט ב') כלי פשתן אין בהם משום גיהוץ בישנים אמרו שאין הזיעה והטינוף יוצא מהם לגמרי משא"כ כאן בחדשים ובירושלמי (פ"ג דמ"ק) איזהו גיהוץ כלי צמר חדשים וכלי פשתן מגוהצים לבנים למדנו שאף כלי פשתן יש בהם משום גיהוץ וכן אמרינן בפרק ע"פ (ק"ט א') בכלי פשתן המגוהצין ומיהו אנן קי"ל כגמרא דידן דאף כלי צמר דוקא לבנים:
טו
ועל אביו כו'. שאע"ג דבירושלמי (סוף מ"ק) אמרינן יב"ח סמכינן אמ"ש בא"ר (פ"ט) עד שיגיע הרגל ויגערו כו' וכמ"ש בגמ' (כ"ב ב') בתספורת וחד דינא להו אלא דבגיהוץ בלא רגל אין חבריו מכירים שיגערו בו משא"כ בתספורת. תה"א דלא כהרמב"ם שפסק כסתמא דגמ' דבגיהוץ לא חלקו כלום ופסק דאפילו על אביו ואמו עד שלשים ע"ש (ע"כ):
טז
אחר ז' כו'. מ"ש והביאו הרא"ש סי' ק':
פתחי תשובה על שולחן ערוך יורה דעה
שפ״ט
א
ונוהגין שאדם אחר. עי' בתשו חא"ז פנים מאירות ח"ב סי' קל"ח שכתב במי שתכפוהו אבילות מותר ללבוש לשבת בגד מכובס באפר ומים אף תוך שבעה באופן שאדם אחר ילבוש תחלה שעה אחת ע"ש:
ב
לאחר ז'. עי' בשו"ת לחמי תודה סי' ל' שהעלה דהא דלא התירו אלא לאחר ז' היינו דוקא במחליף לתענוג אבל אם מחליף לצורך כגון שהחלוק מלוכלך או משום עורבוביא שרי אפילו בחול תוך שבעה ע"י כך כמו ברחיצה דלא אסור אלא של תענוג כמש"ל סי' שפ"א ע"ש ומה שלא בא הדבר הזה מפורש בפוסקים אין זה אלא לרוב פשיטותו שהוא דבר הלמד מדין רחיצה וסיכה ע"ש שהאריך בזה ועמש"ל סי' שפ"א סק"ב:
ג
דאסור ללבוש. עי' בתשו' אא"ז פנים מאירות ח"ב סי' קכ"ג שפסק באשה בתוך ל' לימי אבלה שהיתה יולדת והגיע זמנה לילך לבהכ"נ כמנהג ארצנו ובאותו יום כמו יו"ט שלה ולובשת בגדי יקר ועדי זהב דמותרת ללבוש בשבת זה בגדי שבת אך לא בגדי יו"ט שלא תזוח דעתה מלשכוח ימי אבילות. וגם אינה צריכה לשבות מקומה (ע"ל סימן שנ"ג ס"ד) ע"ש. ועי' בתשובת שבו"י ח"ב סי' ק"ב שנשאל אשה שיש לה פדיון הבן והיא תוך ימי אבלה אי מותר ללבוש בגדיה כיון שמנהג הנשים ללבוש בגדיהן החשובים בשעת הפדיון והשיב כיון דלפי דעת כמה פוסקים מברכים שהשמחה במעונו הוי לדידה באותו פעם כרגל ותלביש על כל פנים בשעת הפדיון בגדי שבת ע"ש:
ד
שיגיע הרגל אחר ל' ויגערו בו חביריו. משמע דתלתא בעינן אחר ל' והגיע הרגל והגערה אמנם בשו"ת תשובה מאהבה ח"א סימו קכ"ד אות כ' כתב דלאו דוקא נקט השו"ע. ולא למימרא דהני תלתא בעינן אלא ר"ל הרגל אינו מבטל כמו הגערה גם ל' לא מהני אלא בעינן דוקא הגערה ולאחר ל' אבל ודאי הגערה אחר ל' מהני ולא בעי רגל ומה דנקטי הט"ו בלשונם רגל בהוה נקטו כמ"ש הרא"ש פא"מ דפוס זולצבך סימן נ"ג משום דברגל דרך ללבוש כלים מגוהצים כו' ע"ש ועמש"ל סי' ש"צ סק"ג:
שפתי כהן על שולחן ערוך יורה דעה
שפ״ט:א׳
א
ואחר ז' שרי. היינו כשאין מגוהץ או לדידן דגיהוץ שלנו ככיבוס שלהם כדלקמן בסוף הסימן:
שפ״ט:ב׳
א
והעולם נהגו בו אסור. היינו שחוששים לסברת ריב"א וסייעתו דאסרו כיבוס כל ל' ומשמע בתוספות דמ"ק דף כ"ג ע"א דאינו אוסר אלא במכובס בנתר וחול אבל לא במים לבד וכתב הב"ח ולפ"ז במכובס במים לבד אין צריך להלבישו אחר תחלה ופשיטא דשרי לאחר ז' מיד:
שפ״ט:ג׳
א
לובשם תחלה. ואפילו במגוהצין ג"כ באבן חלקה מותר בכה"ג וכ"כ הב"ח:
שפ״ט:ד׳
א
רק שעה אחת. כלומר זמן מה וא"צ שעה זמניות וכן משמע בפוסקים וכן נוהגין ולא כמ"ש בעט"ז שעה או שתים ואולי גם הוא ל"ד קאמר:
שפ״ט:ה׳
א
שהלך להרויח. לאפוקי לטיול ועיין כא"ח סימן תקל"א:
שפ״ט:ו׳
א
ולא היה לו פנאי לגלח. והוא הדין כאן לכבס:
שפ״ט:ז׳
א
אסור כו'. הטעם משום דאסור בעשיית מלאכה:
שפ״ט:ח׳
א
ביד אחרים. ובבית אחרים. וכדלעיל סימן ש"פ סעיף י"ח ע"ש:
שפ״ט:ט׳
א
יש מי כו'. עיין בא"ח סימן תקנ"א סעיף ג':
טורי זהב על שולחן ערוך יורה דעה
שפ״ט
א
וכן מטפחות הידים והשלחן כו'. כתב רש"ל עיין בא"ח סימן תקנ"א שהיתר פשוט לכבוד שבת לפרוס המטפחת המכובסת ע"כ:
הסבר על זכויות יוצרים
שולחן ערוך, יורה דעה
רשיון: Public Domain
מקור: www.nli.org.il
באר היטב יורה דעה
רשיון: Public Domain
מקור: www.toratemetfreeware.com
באר הגולה על שולחן ערוך יורה דעה
רשיון: Public Domain
מקור: www.nli.org.il
ביאור הגר"א על שולחן ערוך יורה דעה
רשיון: Public Domain
מקור: www.nli.org.il
פתחי תשובה על שולחן ערוך יורה דעה
רשיון: Public Domain
מקור: www.nli.org.il
שפתי כהן על שולחן ערוך יורה דעה
רשיון: Public Domain
מקור: www.nli.org.il
טורי זהב על שולחן ערוך יורה דעה
רשיון: Public Domain
מקור: www.nli.org.il
כל הזכויות שמורות לבעלי התכנים – במידה ומצאתם הפרה בזכויות היוצרים שלכם, נא לפנות אלינו באופן מיידי במייל [email protected] האתר כולו מוקדש לעילוי לנשמת כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולזכות כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולרפואת כל חולי עם ישראל בנפש בגוף ובנשמה. לייחדא קודשא בריך הוא ושכינתא על ידי ההוא טמיר ונעלם בשם כל ישראל, ולקרב את ביאת המשיח. כל הזכויות שמורות (c) לבעלי הזכויות יוצרים השייכים לכל קטע מצוטט, יש להתייחס לכך בחומרה רבה ויש איסור גמור להפיץ באופן הנוגד לרישיון מצד ההלכה וכו' תחת רישיון Creative Commons-CC-2.5