א
דין הלוקח בהמה מן העובד כוכבים ואינו יודע אם בכרה. ובו ו' סעיפים:
הלוקח בהמה מהעובד כוכבים ואין ידוע אם בכרה וילדה ה"ז ספק בכור ויאכל במומו לבעלים ואינו לכהן שהמוציא מחבירו עליו הראיה בין אם לקחה תוך שנתה או אחר שנתה ואפי' אם העובד כוכבים מסיח לפי תומו שכבר בכרה אינו נאמן: (וסימנים שבסדקי קרניה אין מעלה ולא מוריד לסמוך עליהם) (הגהות מרדכי פ' האשה):
ב
לקח בהמה מניקה מהעובד כוכבים אינו חושש שמא בנה של אחרת היא מניקה אלא הרי זו בחזקת שילדה ואפילו היה זה שמניקה כמו מין אחר ואפילו כמין חזיר פטורה מהבכורה:
ג
וכן בהמה שהיא חולבת פטורה מהבכורה שרוב הבהמות אינן חולבות אא"כ ילדו: הגה ויש אומרים דאין סומכין על מה שהיא חולבת (טור בשם ה"ג והגהות מרדכי פרק האשה) וכן פסקו האחרונים (מהרא"י בפסקיו סימן קס"ו ובת"ה סימן רע"א ומהרי"ו סימן קע"ד) וכן נוהגין בכל מדינות אלו מיהו אם יש עוד צד היתר לזה או שעובד כוכבים מסיח לפי תומו שלא להשביח מקחו ואומר שילדה סומכין להתיר ודוקא בפרות ובמקום שלא נשמע שחולבות בלא ולד אבל בעזים שדרך שחולבות בלא ולד לא סמכינן על כך אפי' במקום דאיכא ספק ספקא כגון שילדה ב' ואיכא למימר אכל אחד דאינו בכור אפ"ה אסור (פסקי מהרא"י סימן ק"ל) ונ"ל דבמקום דאין דרך העזים בכך או שדרך הפרות בכך אין לחלק ויש לחקור אחר זה:
ד
בהמה שראינוה חולבת וידענו שלא ילדה אם אח"כ ראינוה מניקה ולא ידענו אם ילדה אותו ולד אם לא הרי זה בחזקת שילדתו:
ה
מי שיש לו בעדרו מבכירות ושאינן מבכירות וילדו ולא היה שם אדם ומוצא מבכירות מניקות נקבות ושאינן מבכירות מניקות זכרים אינו חושש שמא בנה של זו בא לו אצל זו ושל זו אצל זו אלא הדבר בחזקתו שכל אחת מניקה את בנה:
ו
הלוקח בהמה מישראל הרי זה בחזקת שבכרה עד שיודיעו המוכר שעדיין לא ילדה: (ויש אומרים שהוא ספק בכור) . (טור בשם הרא"ש והר"ר יונה):
באר היטב יורה דעה
שט״ז
א
ואפי'. כתב הש"ך דמשמע מדברי הרב בס"ג דאפילו מסל"ת שלא להשבית מקחו לא מהני אי לאו דחולבת:
ב
מניקה. היינו שידענו שהיתה חולבת אע"פ שלא ילדה כבר דאל"כ כיון דחולבת פוטר בבכורה לדעת המחבר בס"ג א"כ בלא"ה פטור מבכורה וגם זה שמניקתו היה פטור מבכורה אפי' אי הוה נולד בבית ישראל אלא ודאי כדאמרן. ש"ך:
ג
ספקא. כתב הש"ך לאו למימרא דס"ס גמור לא מהני דהא ודאי ס"ס שרי בכל דוכתי אלא ר"ל ס"ס כי האי דלא הוי ס"ס גמור לא סמכינן אמה שהיא חולבת ובט"ז כתב דצ"ע למעשה באם ילדה ב' גדיים א' זכר וא' נקבה דאיכא ס"ס גמור ספק שמא ילדה כבר קודם שנולדו אלו ואת"ל לא ילדה מ"מ שמא הזכר נולד אחרון וליכא כאן בכור כלל וכו' ע"ש וכ' עוד מעשה בא' שהיה לו חוב אצל עובד כוכבים ותבעו ואמר שאין לו מעות לשלם רק פרה א' והוליכו לחצר והראה לו פרה א' ועגל עומד אצלה אבל לא הניקה אותו ואמר העובד כוכבים פרה זו בלא ולד אתן לך (בעד ח' זהובים) כי אגדל לעצמי הולד ואמר הישראל אני חושב שפרה זאת זקנה היא וזה ולד ששי או שביעי שלה ואני חפץ בפרה ילדה וכל שהיא ילדה ביותר אוסיף בדמיה השיבו העובד כוכבים מה אומר לך שהיא ילדה ביותר זה אינו אבל מ"מ אינה זקנה כ"כ כמו שתאמר ותאמין לי שזהו ולד רביעי שלה לא יותר וקבלה ממנו ואח"כ ילדה אצל הישראל מה דינו והאריך בדין זה ומסיק מאחר שראה העובד כוכבים שהישראל חפץ יותר בפרה ילדה ואף שיכולים לומר שחשב העובד כוכבים שמא אינה רוצה הישראל בפרה שלא בכרה עדיין מחמת שיש עליה סכנת לידה ונתכוין דוקא להיות לו פרה שכבר ילדה מ"מ היה לו לעובד כוכבים לומר שזה ולד הראשון שלה ואז אשתבוחי הוי משתבח ולמה הפסיד נפשיה לומר שהוא ולד ד' שלה אלא ודאי דקושטא קאמר וסמכינן עליו שכבר ילדה אצלו וזה הולד שילדה אצל הישראל אינו בכור כלל עכ"ל:
ד
שילדתו. כתב הש"ך לאו למימרא דודאי ילדתו דליתא אלא אשמועינן דאותו ולד שילדה אח"כ בבית ישראל חייב בבכורה דהרי הוא בחזקת שילדתו כלומר שמא ילדתו והוי ספק בכור ויאכל במומו לבעלים והבא אחריו פטור מבכורה ממ"נ דאפי' תימא לא ילדתו מ"מ אינה מרחמת עליו אא"כ ילדה וכדלעיל ס"ב עכ"ל:
ה
בחזקתו. כתב הש"ך בכאן אמרינן ודאי הוא כן ולא הוי אפי' ספק בכור ואע"פ דאמרינן שמרחמת ולד אחר מ"מ במקום דידה לא שבקת דידה ומרחמת דלאו דידה וכן אמרי' בש"ס עכ"ל:
ו
ספק. הטעם דשמא קא סבר המוכר דלשחיטה בעי לה לכך לא הודיעו ובזה אתי שפיר הא דלעיל סי' ט"ז ס"ז גבי אותו ואת בנו דאמרינן דמסתמא שרי דאל"כ היה מודיע שעל המוכר להודיע משום דהתם נמי כי נימא דלשחיטה קבעי לה אסור משום או"ב עכ"ל הש"ך ובט"ז מתרץ בענין אחר דהתם אמרינן שפיר אם יש איסור היה מודיע שאין שום סברא כנגדו משא"כ כאן שיש ב' סברות מכחישות זא"ז דהיינו אם איתא שבכרה כבר אשבוחי הוי משבח וסברא כנגדה אם איתא דלא בכרה עדיין ה"ל להודיע לאפרושי מאיסורא ע"כ נשאר הדבר בספק עכ"ל:
באר הגולה על שולחן ערוך יורה דעה
שט״ז
א
משנה בכורות דף י"ט ע"ב וכר"ע ממשמעות הגמרא שם וכ"פ הרמב"ם בפ"ג והרא"ש:
ב
כן דקדקו התוספות והרא"ש מפי' רש"י אהא דאם איתא דבכרה אשתבוחי הוה משתבח לה שם דף כ"א ע"ב:
ג
משנה משמיה דרשב"ג שם דף כ"ג ע"ב:
ד
לשון הרמב"ם שם ממימרא דרבי יוחנן שם דף כ"ד ע"ב וכרשב"ג:
ה
ג"ז שם כאוקימתא דר' חנינא מסורא וכו' וכר"ע דהולכין אחר רוב בהמות שם דף כ' ע"ב:
ו
כ"כ התוספות שם אפילו למאן דחייש למיעוטא סמכינן אחזקה וכ"כ הרא"ש שם:
ז
משנה שם דף כ"ג ע"ב:
ח
לשון הרמב"ם שם וכר' יוחנן דאם איתא דלא בכרה כיון דאיכא איסורא אודיע מודע ליה שם דף כ"א ע"ב וכדברי בה"ג והביאו הטור:
ט
דפסק כשמואל שם דאמר מילתא מציעתא:
ביאור הגר"א על שולחן ערוך יורה דעה
שט״ז
א
הלוקח כו'. מתני' וכר"ע:
ב
בין כו'. ר"ל לאפוקי מר' ישמעאל:
ג
ואפי' כו'. עתוס' כ"א ב' ד"ה אשתבוחי כו'. ועוד דקי"ל דאין מסל"ת נאמן בד"ת כמ"ש בסוף ב"ק (קי"ד ב') ת"ה:
ד
לקח כו'. מתני' רשב"ג ופסיק שם הלכה כרשב"ג וכן ס"ל לר' יוחנן כמ"ש למטה ואפי' כו':
ה
וי"א כו'. עתוס' שם ד"ה חלב. פסק ר"ת כו'. אבל כתבו שם ומיהו מצינו למימר דלעולם כדאמר כו' וכ"כ ביבמות קי"ט א' ד"ה מחוורתא כו' ובחולין י"א ב' ד"ה ר"מ כו' וז"ש בס"ד בהמה שראינוה כו' ובחולין שם כתב הרא"ש דברי ר"ת אבל הג"א שם כתב דברי ר"י וכ"פ הרא"ש כאן וכ"פ ביבמות שם וז"ש בהג"ה מיהו אם כו':
(ליקוט) והכלל הוא לפ"ז אף דאין חוששין למיעוט כר"מ ממ"ש בפ"ק דחולין (י"א ב') ור"מ היכי כו' מ"מ היכי דאיכא חזקה בהדה חיישינן כההיא דכאן ודוקא לחומרא אבל לקולא לא דהא רבנן פליגי עליה דר"מ בההיא דקדושין פ' א' ברוב תינוקות מטפחין ומיעוט דלא שכיח אף להחמיר אין מצטרף כמ"ש רוב מצויין אצל שחיטה מומחין ואע"ג דבהמה בחייה בחזקת איסור עומדת לבד באשת איש דמחמרינן לכתחלה כמו במים שא"ל סוף ומסבלי והדר מקדשי תוס' שם ע"ש. והנה מ"ש דמיעוטא בהדי חזקה היינו להסברא שפסק דחלב אינו פוטר אבל לסברא ראשונה לא וכמ"ש תוס' שם ואין ראיה השתא לר"ת כו' וכ"ז לשיטת תוס' שפי' הסוגיא דרפט"ז דיבמות כר"מ [וערא"ש שם] אבל לפי' הרמב"ן ורשב"א ונ"י שפי' דאתי אף כרבנן ובכה"ג מודי א"כ זה הדין הוא לכ"ע ולשיטתם הא דקדושין נמי פלגא ופלגא הוא וכמש"ל (בליקוטים) בא"ה סי' קנ"ו סי"ג. והנה מיעוט דשכיח טובא חיישינן לד"ה מבדיקת הריאה ואף בלא חזקה ואף בחזקה שכנגדה כמו בריאה (צ"ע) (ע"כ):
ו
שלא כו'. דכה"ג מקילינן לפעמים כגון בדרבנן ובעדות אשה משא"כ להשביח כמ"ש בסוף יבמות:
ז
אפי' במקום כו'. עש"ך:
ח
הלוקח כו'. עתוס' שם ד"ה ר' יוחנן כו':
ט
וי"א כו'. הרא"ש בשם ה"ר יונה ועבה"ג וכה"ג כתב הרי"ף בשבת פכ"ב [וצ"ע בזה הרבה]:
פתחי תשובה על שולחן ערוך יורה דעה
שט״ז
א
אם העובד כוכבים. עש"ך סק"ב וע' בתשובת זכרון יוסף חיו"ד סי' י"ט:
ב
מיהו אם יש עוד צד היתר. עיין בתשובת צמח צדק סימן ס"ד באמצע התשובה שכתב דדוקא אם יש עוד צד היתר המורה ג"כ שכבר ילדה אבל אם צד ההיתר הוא דלעולם לא ילדה אלא שיש דבר אחר הפוטר כגון שהיא בהמת עובד כוכבים הפטורה מבכורה לא מהני והוציא כן מדברי מהרא"י סי' קס"ז ע"ש ועיין בתשובת רבינו עקיבא איגר סי' ל"ז שחולק על מהרא"י בזה וכתב דלא יכול לידע טעמא דמלתא דמה בכך מ"מ הוי ס"ס וכיון דבתשובת רמ"א סי' פ"ז בישראל שקנה פרה מעובד כוכבים בכסף לחוד מתיר בחולבת בצירון ספיקא דכסף אינו קונה ה"נ בנ"ד יש לצרף חולבת לספיקא דכסף אינו קונה בלי פקפוק עכ"ל ע"ש [וכ"כ בס' לבושי שרד סי' קי"ג בפשיטית דחולבת עם קנין כסף יש לסמוך להתיר לשחוט לכתחלה אך עם קנין האנ"ד שלא"ק אין פשוט אצלו כ"כ להתיר אלא דאפשר דהמיקל אין גוערין בו ובתנאי שיחקור שהוא מנהג ברור קניית האנ"ד שלא"ק ע"ש ועי' מ"ש לקמן סי' ש"כ סק"ד]
ג
או שעובד כוכבים מסל"ת. עיין בתשובת חות יאיר סי' ל"ז שכתב דה"ה מסל"ת מפי מסל"ת מהני בזה אבל אם אינו ממש לפי תומו לא מהני דלא כחכם אחד שרצה להקל גם בזה דמהני עם הטעם דחולבת וסמך עמ"ש מהרא"י בתה"ד סי' רע"א שאף שיש ספק אם מסיח העובד כוכבים להשביח מקחו או לא דמשתמע לתרי אפי מ"מ מהני עם צירוף טעם דחולבת דליתא דגם בזה חלילה להקל ואין לנו לצרף עם חולבת רק מסל"ת שהוא ודאי שלא להשביח כסתימת רמ"א ולענין אם צריך גם כאן שיהא הוא פותח בדברים תחלה כמו בעדות אשה באה"ע סימן י"ז נראה דבשאר איסורים אפילו דאורייתא לא בעינן זה רק דוקא בעדות אשה וראיה מטעימת עובד כוכבים ע"ש. [וע' בת' חתם סופר סי' ס"ד וס"ס ש"ח מבואר שאין דעתו כן אלא דגם בשאר איסוריה לא נקרא מסל"ת רק באופן המועיל בעדות אשה ע"ש עוד:
ד
דאיכא ס"ס. עבה"ט ומ"ש בשם הט"ז מעשה בא' כו' ע' בס' תפל"מ שהשיג על כל דבריו ולדעתו התיר ספק בכור ע"ש באורך]:
ה
שהוא ספק בכור. עבה"ט בשם ט"ז וש"ך מה שהקשו מסימן ט"ז וע' בתשו' אא"ז פ"מ ח"א סימן י"א שכתב דל"ק מידי ע"ש:
הגהות רבי עקיבא איגר על שלחן ערוך יורה דעה
שט״ז
א
(סי' שט"ז ש"ך ס"ק י"א) ובזה א"ש. בת' פנים מאירות (ח"א סי' י"א) ובבאר היטב בשם הגאון בעל אבן העוזר תמהו בזה:
שפתי כהן על שולחן ערוך יורה דעה
שט״ז:א׳
א
תוך שנתה כו'. ולא אמרי' ודאי בכור הוא כיון דעדיין אינה בת שנה אם כן לא ילדה כבר:
שט״ז:ב׳
א
ואפי' אם העובד כוכבים מסיח לפי תומו כו' דלהשביח מקחו אומר כן דבהמה שבכרה קונים אותה ביוקר מפני שחלבה היא טובה יותר ממבכרת ועוד שידועים בה שתסתכן בלידה עכ"ל עט"ז וכ"כ הב"ח אבל הדרישה כתב דהיכא דאיכא משום להשביח מקחו פשיטא דלא מהימן אלא אפי' במסיח לפ"ת אפ"ה אינו נאמן דלא עובד כוכבים נאמן במסיח לפ"ת אלא באיסור דרבנן עכ"ל וכן בפסקי מהרא"י סי' ק"ל וז"ל ומטעם דעובד כוכבים מסל"ת לא מלאני לבי לסמוך עליה לחודיה ואף ע"ג דמשמע שפיר באשר"י פ"ג דבכורות דהא דלא מהימנינן עובד כוכבים מסל"ת היינו טעמא משום דתלינן להשביח מקחו קמכוון הא איכא דמוכחא מילתא דלא מכוין לכך מהימן מ"מ בי"ד כתב סתם מסל"ת לא סמכינן עליה ותו דאמרינן בפרק הגוזל בתרא דאין עובד כוכבים מסל"ת כשר במילי דאורייתא אלא בעדות אשה בלבד וצ"ע בדבר עכ"ל והכי משמע מדברי הרב לקמן סעיף ג' דאפילו מסל"ת שלא להשביח מקחו לא מהני אי לאו דחולבת וע"ל סי צ"ח ס"ק ב':
שט״ז:ג׳
א
וסימנים כו'. ולא עוד אלא אפילו מכיר שהיא זקנה אין חלב פוטר. שם ומביאו ד"מ:
שט״ז:ד׳
א
שבחדקי קרניה. וה"ה שאר סימנים כיוצא באלו וכן משמע בעט"ז:
שט״ז:ה׳
א
לקח בהמה מניקה כו'. היינו שידענו שהיתה חולבת אף על פי שלא ילדה כבר דאל"כ כיון דחולבת ופוטר בבכורה לדעת המחבר דרוב בהמות אינן חולבות אא"כ יולדות וכמ"ש המחבר בסעיף ג' א"כ בלאו הכי פטור מבכורה וגם זה שמניקתו היה פטור מבכורה אפי' אי הוה נולד ברשות ישראל אלא ודאי כדאמרן וכן משמע בתוספות והרא"ש ולא הוה צריך הרב לכתבו שכבר נתבאר זה לקמן סעיף ד' אלא משום סיפא דאפי' כמין חזיר נקט לה ודוק:
שט״ז:ו׳
א
אלא הרי זו בחזקת שילדה כו'. לאו למימרא שהיא בחזקת שילדה ולד זה וכדכתב בעט"ז דהא בש"ס פ"ג דבכורות (דף כ"ד) מספקא אי אמרינן יולדת מרחמת או אינה מרחמת אא"כ יולדתו וסלקא בתיקו להכי קאמר התם דכמין חזיר אסורה באכילה דדלמא יולדת מרחמת אע"פ שלא ילדתו וכ"כ הפוסקים והט"ו לעיל סי' ע"ט סוף סעיף כ"ד במין טמא יונק וכרוך אחר הטהורה אסור שמא מן הטמאה נולד וכרוך אחריה אלא ר"ל דאפילו לא ילדתו מ"מ ודאי שילדה שום ולד וא"כ הבא אחריו פטור מבכורה. ומ"מ צ"ע מ"ש הרמב"ם והט"ו ואפי' היה זה שמניקה כו' כמין חזיר כו' דמשמע דיותר מסתבר בחזיר דלחייב בבכורה ובש"ס התם אמרינן אדרבה איפכא מסתברא דאדרבה בחזיר יותר מסתברא דאפילו באכילה לישתרי משום די"ל דכיון דלאו מינה הוא אינה מרחמת אא"כ יולדתו ונ"ל דמכל מקום מסתבר להו דבחזיר כיון דלאו מינה הוא אינה מרחמת וא"כ זו שמרחמת ע"כ מרחמת אע"פ שלא ילדה כלל וא"כ הוה מסתבר דחייב בבכורה קמ"ל דאפילו הכי פטור משום דאדרבה איפכא מסתברא כיון דלאו מינה הוא אם כן טפי מסתבר לומר דילדתו וכדקאמר בש"ס ודו"ק:
שט״ז:ז׳
א
אפילו במקום דאיכא ס"ס כו'. לאו למימרא דס"ס גמור לא מהני דהא ודאי ס"ס שרי בכל דוכתא אלא ר"ל ספק ספיקא כי האי דלא הוי ס"ס גמור לא סמכינן אמה שחולבת וכן הוא בפסקי מהרא"י והבאתיו לעיל סימן ק"י דין ב' ע"ש:
שט״ז:ח׳
א
וידענו שלא ילדה. כלומר שחולבת אע"פ שלא ילדה כבר לכך דוקא כשמניקת הרי היא בחזקת שילדתו וא"כ גם הבא אחריו פטור מבכורה הא לאו הכי בלאו הכי הבא אחריו פטור מבכורה להמחבר ולדידן אפילו בסתמא אמרינן שחלב אינו פוטר אא"כ ראינוה מניקה דאמרינן זה שמניקתו חייב בבכורה דשמא ילדתו עכשיו הואיל והוא כרוך אחריה והבא אחריו פטור בבכורה ממ"נ וכדלקמן:
שט״ז:ט׳
א
הרי זה בחזקת שילדתו. לאו למימרא דודאי ילדתו דליתא וכדלעיל סעיף ב' ס"ק ו' אלא קאמר בחזקת ילדתו לאשמועינן דאותו ולד שילדה אח"כ בבית ישראל חייב בבכורה דהרי הוא בחזקת שילדתו כלומר שמא ילדתו וכ"כ הט"ו לעיל סימן ט"ז סעיף ה' אם הוא כרוך אחריה חזקה שהיא אמו וע"כ ר"ל שמא היא אמו ולענין אותו ואת בנו אסור לכתחלה אבל ודאי אמו ולענין מלקות לא וכמ"ש שם בס"ק ה' ואם כן ה"ה הכא שזה שילדתו הוא ספק בכור ויאכל במומו לבעלים וכן מוכח בש"ס ממאי דסלקא בתיקו אליבא דרשב"ג ע"ש וזה שבא אחריו פטור בבכורה ממ"נ דאפי' תימא לא ילדתו מ"מ אינה מרחמת עליו אלא א"כ ילדה וכדלעיל סעיף ב':
שט״ז:י׳
א
אלא הדבר בחזקתו כו'. בכאן אמרינן ודאי הוא כן ולא הוי אפילו ספק בכור ולא אמרינן שמא יולדת מרחמת ולד אחר אף על פי שלא ילדתו זה אלא אמרינן במקום דידה לא שבקה דידה ומרחמת דלאו דידה והכי אמרינן בש"ס:
שט״ז:י״א
א
וי"א שהוא ספק. דשמא שכח מלהזהיר דלאו אדעתיה א"נ שמא קא סבר דלשחיטה קא בעי לה ובזה א"ש הא דלעיל סימן ט"ז ס"ז דאמרינן דמסתמא שרי דאל"כ היה מודיעו שעל המוכר להודיעו משום דהתם נמי כי נימא דלשחיטה קא בעי לה אסור משום אותו ואת בנו וק"ל:
טורי זהב על שולחן ערוך יורה דעה
שט״ז
א
מסיח לפי תומו. עיין מה שכתבתי בסעיף ג':
ב
שרוב הבהמות אינן חולבות כו'. בטור כתוב ואם ראינוה שהיא חולבת אע"פ שאינה יולדת ואח"כ ראינוה מניקה כו'. פי' אפי' למאי דקי"ל דאין חולבת אא"כ יולדת מ"מ אם אנו רואין באיזה פרה שחולבת ידענו שלא ילדה עדיין ומה שכתב הטור בזה אא"כ יולדת זה פשוט ט"ס וצ"ל ילדה ועיין מה שכתבתי בסעיף ח':
ג
אם יש עוד צד היתר כו'. עיין מה שכתבתי סוף סימן ש"ך בשם פסקי מהרא"י סי' ק"ל:
ד
או שעובד כוכבים מסל"ת שלא להשביח כו'. כדי לחדש בזה דין אחר נברר הדברים בסייעתא דשמיא במעשה שהיה בא' שהיה לו חוב אצל עובד כוכבים ותבעו ואמר שאין לו מעות לשלם רק פרה אחת והוליכו לחצר והראה לו פרה אחת ועגל עומד אצלה אבל לא הניקה אותו ואמר העובד כוכבים פרה זאת בלא ולד אתן לך בעד ח' זהובים כי הולד אגדל לעצמי אמר הישראל אני חושב שפרה זאת זקנה היא וזה ולד ששי או שביעי שלה ואני חפץ בפרה ילדה וכל שהיא ילדה ביותר אוסיף בדמיה השיבו העובד כוכבים מה אומר לך שהיא ילדה ביותר זה אינו אבל מ"מ אינה זקינה כל כך כמו שתאמר ותאמין לי שזה הוא ולד רביעי שלה לא יותר וקבלה ממנו ואח"כ ילדה אצל הישראל מה דינו לכאורה הוא ספק בכור מאחר דאמרי' בסעיף א' דמסל"ת אינו נאמן אבל מצאתי להיתר בסייעתא דשמיא אמרי' פ"ג דבכורות דף כ"א מצינו לוקח מעובד כוכבים מה דינו כדתנן במתני' שם לוקח מישראל מאי אמר רב בכור ודאי דאם איתא דבכרה אשתבוחי היה משתבח בה פירש"י דהמוכר היה אומר קחנה שכבר בכרה והא דלא אשבח סבר דלשחיטה בעי לה ומבואר שיש כאן ט"ס דהאי סברא היא לשמואל ולא לרב ושמואל אמר בכור ספק סבר לשחיטה קא בעי לה ור' יוחנן אמר חולין ודאי מ"ט אם איתא דלא בכרה כיון דאיכא איסורא אודועי הוה מודע ליה ואע"ג דלא קי"ל כרב כמו שיתבאר סוף סימן זה מ"מ יש לנו לומר דע"כ לא פליגי שמואל ור' יוחנן על רב אלא במקום שיש סברא אחרת כנגד סברא זאת דאשתבוחי הוה משתבח דהיינו כיון דאיכא איסורא מודע הוה מודעינן ליה דרב ס"ל הך סברא דהוה מודיע אינה סברא ועל כן אזלינן בתר סברא דהוה משתבח ושמואל ס"ל דהנך סברות שקולים הם דהיינו אשתבוחי הוה משתבח הוה לאיסור ואיכא צד כנגדו דמודע הוה מודעינן ליה הוא הוכחה להיתר או דיש סברא לומר שסבר דלשחיטה בעי לה וא"כ אין כאן שבח על כן עושה ספק מזה ור' יוחנן אלימא ליה סברא דהוה מודיע ליה ועל כן אזל בתרה אבל במקום דאין שם אלא סברא דאשתבוחי הוה משתבח למה לא ניזול בתרה ובזה הכל מודים לרב) וא"כ בנדון דידן דאם איתא דהאי פרה היא ילדה ולא בכרה אצל העובד כוכבים והאי ולד שעמד אצלה אינה שלה היה לו להשתבח מקחו ולומר שהיא ילדה דאין כאן סברא מתנגדת לזה ומה שזכרנו דאין מסל"ת נאמן הוא מדברי התוס' ואשר"י שם בדברי רב דס"ל אשתבוחי הוה משתבח וז"ל פירוש הקונטרס שכבר בכרה ולא תסתכן בלידה עוד אבל עובד כוכבים אי נמי א"ל הכי אין בדבריו אמת ויש ללמוד מפירושו דעובד כוכבים אפי' מסל"ת אינו נאמן דלהשביח מקחו אומר כן עכ"ל ונראה פירושו דהאי אבל עובד כוכבים כו' דעובד כוכבים כיון דאם אומר השבח אינו נאמן לנו ע"כ אינו אומרו כלל דידע בעצמו שאין מאמינים לו משא"כ בישראל ולפ"ז כל היכא דלא להשביח מקחו הוא נאמן במסל"ת היינו טעמא משום דלהשביח מקחו קא מכוין הא איכא דמוכחא מלתא דלא מכוין לכך מהימן מ"מ ביו"ד כתב סתם מסל"ת לא סמכינן עלייהו ותו דאמרי' פ' הגוזל בתרא דאין מסל"ת נאמן אלא לעדות אשה בלבד וצ"ע בדבר עכ"ל ונ"ל דנדון דידן עדיף ממסל"ת ומההיא דרב שזכרנו והיינו מטעם דודאי קושטא קאמר העובד כוכבים דהך פרה אינה מבכרת דאם איתא דהיא מבכרת לא היה לו להפסידו לעצמו כיון שראה שהיהודי היה נוטל ולדה בסך יותר ודאי היה אומר האמת כדי להרויח לעצמו ואפי' למ"ש בסמוך בשם התוס' דבעובד כוכבים לא שייך לומר דא"כ היה משבח דהתם יש טעם שסובר שלא יאמינו לו ע"כ הוא שותק משא"כ כאן שהוא מדבר בשבחה של בהמה טפי הוי ליה לומר האמת ולאשבוחי טפי ובזה ודאי כ"ע מודים לרב דאמרי' הוה משבחי ליה דסברא גדולה היא שאומר האמת ודבר זה הוא הוכחה גדולה שהאמת אתו ולאו מטעם עדות העובד כוכבים אנו באים להתיר אלא מצד ההוכחה כיון שמפסיד לעצמו ויש לי ראיה לזה מפרק הניזקין (גיטין דף נ"ז) ההוא דאתא לקמיה דר' אמי אמר ס"ת שכתבתי לפלוני אזכרות שלו לא כתבתי לשמן אמר ליה ס"ת ביד מי אמר ליה ביד לוקח אמר ליה נאמן אתה להפסיד שכרך ואין אתה נאמן להפסיד ס"ת ההוא דאתא לקמיה דר' אבהו אמר ליה ס"ת שכתבתי לפלוני גוילין שלו לא עבדתי לשמן אמר ליה ס"ת ביד מי אמר ליה ביד לוקח אמר ליה מתוך שאתה נאמן להפסיד שכרך אתה נאמן להפסיד ס"ת ומאי שנא מדר' אמי דאמר אין אתה נאמן להפסיד ס"ת התם איכא למימר דטעי וסבר שלא יפסיד אלא שכר האזכרות הכא כיון דקא מפסיד כולו אגרא ואתא ואמר אימא קושטא קאמר הרי לפניך שמצד עדות זה הסופר אין שום נאמנות לפסול הס"ת ואין בדבריו כלום כמו במעשה הראשון שהיה לפני ר' אמי ואפ"ה נאמן במעשה האחרון מצד ההוכחה כיון שהוא מפסיד לנפשיה ה"נ בנדון דידן ודאי אמרי' כן ואין לומר דהכא לא דמיא למפסיד כל שכרו דהכא כיון שאנו רואין שבא להשביח היה לו להשביח טפי כמו שהוא אמת ולמה יאמר שקר ויפסיד לעצמו אפי' דבר מועט וזה ודאי עדיף מהפסד כל שכרו דהתם ואין לומר דהתם בפ' הניזקין לא מהני האי סברא דכיון דמפסיד שכרו נאמן לפסול ס"ת אלא מטעם דמשוי ספק בדבר כמשמעות הלשון של הש"ס שאמרה אימא קושטא קאמר זה אינו דהא גם במעשה הראשון יש ספק בדבר דאימר קושטא אמר שלא כתב האזכרות לשמן אלא דאין כח לאסור מספק כל שאין הס"ת בידו אלא דוקא במעשה האחרון דיש הוכחה שאמר האמת ולשון אימור מתפרש שפיר גם על לשון ודאי כההיא דפ' אלו טרפות בענין ספק דרוסה דאמרי' אימור שלמא קעביד וכן הרבה שם ופירש שם הר"ן כל הני אימור לישנא דודאי הם שהרי אנו מכשירין בשביל זה וכן הוא בכאן ונמצא שיש בנדון דידן נמי סברא זאת לומר מדאפסיד ודאי קושטא קאמר ולאו מטעם נאמנות דבורו של העובד כוכבים אנו מתירין:
ומצאתי עד נאמן לדברי בדברי מהרי"ק שורש קכ"א בענין היתר עגונה שעובד כוכבים אחד אמר בפני השופט שהרג יהודי אחד שהבטיחו השופט שיגיד לו האמת ולא יזיק לו בשום דבר וכתב על זה וז"ל ועוד דאפשר לומר דעדיף האי מעובד כוכבים מסל"ת ויש להתיר אפילו בלא טעמא דאשה דייקא ומנסבא וגם בלא טעמא דמשום עגונה אקילו בה רבנן דהא אפילו אחזקה שצריך עדות גמור כגון להוציא ממון מחזקתו דבעינן ב' עדים סמכו אחזקה דלא מרעי נפשייהו גבי שטרות העולים בערכאות של עובדי כוכבים בשטר מכר אף בלא טעמא דדינא דמלכותא דינא כדמוכח בפ"ק דגטין ואע"ג דאם היה משקר לא היה מגיע לו היזק רב כי אם מעט זלזול ואפ"ה אמרינן כיון שהוא דיין לא היה מעיד שקר ופוגם כבודו ואפילו לענין להתיר אשת איש לעלמא הוה סמכינן אחזקה זו אי לאו דלאו בני כריתות נינהו כדמוכח שם כ"ש וק"ו דאיכא הכא אי לאו דקושטא קאמר שהרגו דלא הוה מרעיה נפשיה להתחייב בנפשו ואפילו את"ל שסמך הרוצח על דברי השופט שהבטיחו שלא יזיק לו כלום למיחש מיהו בעי פן יכזב בו כאשר ידוע שכן דרך הדיינים שלהם להחליק בדברים כדי שיודה האמת כו' עכ"ל והוא ק"ו לנדון דידן דמה התם שאנו רואים שהבטיחו השופט שלא יעשה לו כלום ומסתמא ודאי על זה סמך והודה דאטו במשוגע קמיירי שיודע שיהרג כשיודה ואפ"ה יודה אלא ודאי שהיה סומך עצמו שלא יהרגו ואפ"ה סבר מהרי"ק דמקרי מפסיד לנפשיה ומהני בלא מסיח לפי תומו ק"ו כאן שאין שום דבר מתנגד לומר שהיה סבור שלא יפסיד לנפשו שהרי בפירוש אמר לו הישראל שכל שהיא ילדה טפי הוא נותן בדמיה יותר והיה לו לומר שלא ילדה עדיין והך ולד הוא של פרה אחרת ואין לומר דמכל מקום הבין העובד כוכבים שאינו רוצה בפרה שלא בכרה עדיין מחמת שיש עליה סכנת לידה כמו שכתבו התוס' לעיל ואם כן היהודי נתכוין שעל כל פנים תהיה פרה שכבר ילדה אם כן היה לו לעובד כוכבים לומר שזה ולד ראשון שלה והיה ישראל מקבל בדמים יתרים ולמה הפסיד לנפשיה לומר שזה ולד רביעי שלה אלא ודאי דקושטא קאמר ובזה כ"ע מודים לרב דאם איתא אשתבוחי הוה משתבח לה ועל זה סמכינן דודאי כבר ילדה אצל העובד כוכבים והך דילדה אצל הישראל לאו בכור הוא כן נראה לע"ד:
ה
אפ"ה אסור. הטעם בפסקי מהרא"י סימן ק"ל וזה לשונו כדאיתא בשערי דורא אהא דבא זאב ודרס בהמה אחת דכ' ר"י דאין להתיר מכח ספק ספקא שמא בשן דרס ואם תמצי לומר ביד דרס שמא אינה זאת כיון דהספק הראשון דאורייתא אינה בטלה אפי' ברוב כל שכן חד בחד עכ"ל ויש לי מקום עיון בזה ממה שכתב בב"י לעיל סימן נ"ז וז"ל מצאתי כתוב וכי פליג ר"י על התלמוד דאמרינן ספק ספיקא בדאורייתא ותירץ שם דמיירי דנודע הספק הראשון תחילה ואף כי שדיתי ביה נרגא בסי' ק"י סעיף ט' ותירצתי בענין אחר ע"פ הסמ"ג וסמ"ק דעיקר היתר ספק ספיקא תלוי אם היה אפשר להיות נודע בינתיים אז אסור או אם שני ספיקות שוות כגון בשני תערובות ע"ש באריכות וכל זה אינו שייך כאן בב' גדיים שנולדו אחד זכר ואחת נקבה ואיכא ספק ספיקא ספק שמא ילדה כבר קודם שנולדו אלו ואם תמצי לומר לא ילדה מ"מ שמא הזכר הוא נולד אחרון ולמה לא נימא ספק ספיקא בהאי זכר ונימא דאין כאן בכורה כלל וכן מבואר לעיל בש"ע סימן ק"י סעיף ט' בפנים דדוקא ביש ספק הראשון בגופו כו' לא אמרינן ספק ספיקא ובהג"ה כתב שם דבנודע תליא מילתא וכל זה אינו כאן על כן צריך עיון למה לא ניזול כאן בתר ספק ספיקא ודאי אם ילדה שני זכרים עכשיו ויש ספק בכל אחד מהם איזה הוא נולד ראשון דאז ודאי יש כאן אחד מהם בכור ראוי מהם להחמיר כיון שהם של אדם אחד והוה כשני שבילין בפרק קמא דפסחים בבאו לשאול בב"א דמחמירין ביה דכאן אי אפשר לשאול אלא בבת אחת דהא עיקר ההיתר מכח ספק ספיקא מה שאין כן באחד זכר ואחת נקבה היה לנו להקל מכח ספק ספיקא ואפשר דמשום הכי נקט רמ"א סגנון זה בספק ספיקא כגון שילדה שנים ואיכא למימר אכל אחד שאינו בכור ושינה מסגנון דנקט בפסקי מהרא"י שם דהיינו ילדה זכר ונקבה והיינו מטעם שכתבתי כנ"ל וצ"ע למעשה:
ו
עד שיודיעו המוכר. הכי אית ליה לר' יוחנן העתקתיו לעיל בסעיף ג'. ויש אומרים ס"ל כשמואל דלעיל דהספק הוא שמא ישחטנה תיכף והקשה על זה בדרישה מהא דכתב בסעיף ט"ז ולענין אותו ואת בנו באם שחטו אמו היום על המוכר להודיעו וכל שלא הודיעו אין חושש והיינו כרבי יוחנן דהכא ותירץ דסתם מי שקונה בהמה קונהו כדי לשחטו מיד ומש"ה ודאי מודיע אותו מש"ה נמי כאן אף אם לא ילדה כבר אין צריך להודיע שלא בכרה דהא מסתמא ישחטנה תיכף עכ"ל ודברים תמוהים כתב שהרי בפרק קמא דחולין כתב לענין שחט בסכין של עובד כוכבים בהמה בריאה שאין איסור דהוה מקלקל שבהמה בחייה עומדת לגדל ולדות כו' ותו דאם כן היה קשה מאי טעמא דרב ורבי יוחנן דעל כל אחד קשה הא לשחיטה קיימא מסתמא ועיקר קושייתו נראה לתרץ דודאי התם אמרינן שפיר אם יש איסור היה מודיע שאין סברא כנגד זה על כן ודאי אזלינן בתר סברא זאת מה שאין כן כאן שיש ב' סברות מכחישות זו את זו דהיינו אם איתא שבכרה כבר הוה אשבוחי משבח וסברא כנגדה אם איתא דלא בכרה עדיין היה לו להודיע לאפרושי מאיסורא על כן נשאר הדבר בספק לשמואל) וזה ברור ופשוט לפי ע"ד:
הסבר על זכויות יוצרים
שולחן ערוך, יורה דעה
רשיון: Public Domain
מקור: www.nli.org.il
באר היטב יורה דעה
רשיון: Public Domain
מקור: www.toratemetfreeware.com
באר הגולה על שולחן ערוך יורה דעה
רשיון: Public Domain
מקור: www.nli.org.il
ביאור הגר"א על שולחן ערוך יורה דעה
רשיון: Public Domain
מקור: www.nli.org.il
פתחי תשובה על שולחן ערוך יורה דעה
רשיון: Public Domain
מקור: www.nli.org.il
הגהות רבי עקיבא איגר על שלחן ערוך יורה דעה
רשיון: Public Domain
מקור: www.nli.org.il
שפתי כהן על שולחן ערוך יורה דעה
רשיון: Public Domain
מקור: www.nli.org.il
טורי זהב על שולחן ערוך יורה דעה
רשיון: Public Domain
מקור: www.nli.org.il
כל הזכויות שמורות לבעלי התכנים – במידה ומצאתם הפרה בזכויות היוצרים שלכם, נא לפנות אלינו באופן מיידי במייל [email protected] האתר כולו מוקדש לעילוי לנשמת כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולזכות כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולרפואת כל חולי עם ישראל בנפש בגוף ובנשמה. לייחדא קודשא בריך הוא ושכינתא על ידי ההוא טמיר ונעלם בשם כל ישראל, ולקרב את ביאת המשיח. כל הזכויות שמורות (c) לבעלי הזכויות יוצרים השייכים לכל קטע מצוטט, יש להתייחס לכך בחומרה רבה ויש איסור גמור להפיץ באופן הנוגד לרישיון מצד ההלכה וכו' תחת רישיון Creative Commons-CC-2.5