א
דין ספק בכור ויוצא דופן וטומטום ואנדרוניגוס. ובו ז' סעיפים:
ספק בכור אין הבעלים צריכים ליתנו לכהן אלא ישהנו עד שיפול בו מום ויאכלנו ואסור בגיזה ועבודה ואם תקפו כהן אין מוציאין אותו מידו: הגה וי"א דמוציאין אותו מיד הכהן (טור בשם הרא"ש) וכן הלכתא ואפי' אם נתנו לו הישראל בטעות שהיה סבור שצריך ליתנו לו ואח"כ נודע לו צריך הכהן להחזיר לו (פסקי מהרא"י סי' קס"ו):
ב
יוצא דופן ושנולד אחריו דרך רחם שניהם אינם בכור אפי' ילדה נקבה תחלה דרך דופן וזכר אחריה דרך רחם כיון שקדמו אחר בכור שהוא טומטום הרי זה ספק בכור ויאכל במומו לבעליו ודוקא במטיל מים במקום נקבות אבל אם מטיל מים במקום זכרות בכור ודאי הוא וצריך ליתנו לכהן. (טור בשם הרא"ש ולא כרמב"ם):
ג
אנדרוגינוס הוא ספק בכור ויאכל במומו לבעלים:
ד
מבכרת שיצאה מלאה וחזרה ריקנית הבא אחריה בכור מספק שמא הפילה דבר שאינו פוטר מהבכורה:
ה
רחל שילדה כמין עז או עז שילדה כמין רחל פטורה מהבכורה שנאמר אך בכור שור עד שיהיה הוא שור ובכורו שור ואם היו בו מקצת סימני אמו הרי זה בכור והוא בעל מום קבוע שאין לך מום גדול משינוי ברייתו. (לשון רמב"ם פ"ה מהל' בכורות ד"ו):
ו
פרה שילדה כמין חמור ויש בו מקצת סימני פרה הרי זה בכור לכהן הואיל ומין החמור יש בו דין בכור אבל אם ילדה מין סוס או גמל אע"פ שיש בו מקצת סימני פרה הרי הוא ספק בכור לפיכך יאכל לבעליו ואם תפסו כהן אין מוציאין מידו וה"ה לחמור שילדה כמין סוס ויש בו מקצת סימני חמור ה"ז ספק בכור. (וכבר נתבאר דנקטינן דאם תקפו כהן מוציאין מידו):
ז
בהמה דקה שטנפה דהיינו שנימוח העובר ויצא המיחוי פטורה מהבכורה וצריך להראותו לרועה חכם שיראה אם הוא מיחוי ולד ובהמה גסה שהפילה שליא פטורה מהבכורה והשליא עצמה אין בה קדושה ומותר להאכילה לכלבים שפעה חררת דם פטורה מהבכורה והחררה תקבר לפרסמה שהיא פטורה מהבכורה:
באר היטב יורה דעה
שט״ו
א
ויאכלנו. מיהו חייב במתנות כהונה ממ"נ וע"ל סי' ס"א ס"ב:
ב
מידו. דהשתא ה"ל הישראל המע"ה וי"א דמוציאין דכיון שהישראל יש לו עכ"פ חזקה דטובת הנאה ליתנו למי שירצה הרי הוא בחזקתו והכהן לעולם נקרא המוציא. ש"ך. והט"ז כ' דהטעם הוא הואיל ומתחלה לא בא ליד הכהן בהיתר והוא עצמו היה לו ספק בשעת תפיסה לכך מוציאין מידו וע"ל סי' ס"א סכ"ג:
ג
שליא. שאין שליא בלא ולד וכן חררת דם והחררה תקבר אבל השליא א"צ לקברה שהכל יודעים שאין שליא בלא ולד לכך אין צריך פרסום. ט"ז וש"ך:
באר הגולה על שולחן ערוך יורה דעה
שט״ו
א
משנה בבורות דף י"ז ע"ב:
ב
ברייתא ב"מ דף ו' ע"ב:
ג
טור בשם הרמב"ם בפ"ה מהלכות בכורות ממימרא דרב המנונא שם אע"ג דדחי ליה שם בגמרא סבר דההוא דחיה בעלמא הוא ולא קי"ל כוותיה וסייעתא דמייתי התם לאו סייעתא כולי האי היא:
ד
משנה בכורות דף י"ט ע"א וכר"ע:
ה
פשוט שם בגמרא ע"ב:
ו
משנה שם דף מ"א ע"א וכאוקימתא דרב חסדא שם ע"ב:
ז
מסקנת הגמרא שם דף מ"ב ע"ב:
ח
שם במשנה וכת"ק וכרבי יוסי בברייתא דכיון דפליגי בהאי פסקא רבוותא טוב להחמיר:
ט
שם דף כ' ע"ב:
י
משנה שם דף ט"ז ע"ב:
יא
שם בגמרא דף י"ז ע"א:
יב
שם במשנה:
יג
שם בגמרא דף ו' ע"ב:
יד
משנה שם דף ה' ע"ב:
(°) בעיא ונפשטא שם דף ו' ע"א:
טו
בעיא שם דלא נפשטא ולחומרא:
טז
כמ"ש בסוף סעיף דלעיל:
יז
ג"ז בעיא שם ולא נפשטא ולחומרא:
(°) פי' ויפריש עליו טלה והטלה לעצמו כדלקמן סי' שכ"א:
יח
משנה שם דף י"ט ע"ב ומסקנת הגמ' דכ"ע לא פליגי דפוטר שם דף כ' ע"א:
יט
שם בגמרא:
כ
שם במשנה:
כא
משנה חולין דף ע"ז ע"א:
כב
משנה בכורות דף כ"א ע"ב:
כג
רמב"ם בפ"ד מהל' בכורות וכ"כ הטור:
ביאור הגר"א על שולחן ערוך יורה דעה
שט״ו
א
ספק כו'. מתני' י"ט ב':
ב
(ליקוט) ואם תקפו כהן כו'. כ"ה דעת הרמב"ם ורוב הפוסקים חולקים עליו וכ"פ בהג"ה דמוציאין מידו וכ"מ פשטא דסוגיא דפ"ק דב"מ ו' ב' דרבה כן ס"ל ורב חנניא סייעיה וכן מסיק אביי שם וכ"כ תוס' שם ד"ה פוטר וכ"ה מסקנא כו' וכ"פ הרא"ש שם וש"פ אבל הרמב"ם ס"ל כמ"ש הרשב"א בסי' שי"א דסייעתא דשם ל"ד [וי"מ דהתם לפי ס"ד דבספק בכור מיירי] למסקנא דגמ' דמיירי בספק פטר חמור משום דשם אתחזק ביד ישראל דבפטר חמור לא זכה כהן ובשה כבר אתחזק בה הבעלים משא"כ בבכור [ושאר ספיקות] ומ"ש אביי לאו מילתא לסתור הדחייה שלו אבל סייעתא דרב חנניא ממילא אידחיה וכתב הרשב"א שם ראיה להרמב"ם מדאמרינן שם המע"ה ואם איתא מאי פסקא וכמו דפריך בכתובות ע"ז ב' ורבה אמר לעולם כו' בדרך דחייה אמר וז"ש לעולם כו' ר"ל אפי' תימא מוציאין מ"מ אין ראיה וכן ס"ל לרמב"ם בכל ספיקא בין ספיקא מחמת טענות כי הך דמסותא או ספיקא הנולד מעצמו כגון ספק בכור או ספיקא דדינא דאמרינן המע"ה כמ"ש במוגרמת בפ"ט דב"ק (צ"ט ב') בכולן ס"ל דאם תפס מוציאין מידו וראיה ממ"ש בב"ק ל"ה במתני' המע"ה ושם מ"ו זה כלל גדול בדין המע"ה כו' וכן בכמה מקומות ומשמע דמאן דתפס על חבירו להביא ראיה כנ"ל ובכתובות כ' א' אלא אר"נ אוקי תרי כו' וערש"י שם ד"ה ואוקי כו' ובבכורות מ"ט א' רע"א אם נתן כו' ואמרינן בגמ' שם ר"ע מספקא ליה כו' ובב"מ ע"ט א' ת"ר השוכר את הספינה כו' אם נתן לא יטול ואם לא כו' ושם ק"ב ב' ושמואל אמר בבא כו' התם טעמא מאי משום דתפיס ה"נ קא תפיס ור"נ ל"פ עליה אלא משום דקרקע בחזקת בעליה עומדת. ושם ק"ג א' פרדיסי רפיק ביה כל פרדיסי דאית ליה כו' והקשו תוס' ממ"ש בפ' המוכר את הבית ארעתא תרתי משמע דיקלי יהיב ליה תרי דיקלי ותירצו דכאן מוחזק ידו על העליונה. וכן בב"ב ק"ה ב' והתם טעמא מאי כו' ושם ל"ד זה אומר כו' כל דאלים גבר ובגטין ס' ב' השתא דלא אתמר הלכתא כו' כל דאלים גבר ובכתובות ס"ד א' השתא דלא אתמר כו' תפסה לא מפקינן מינה לא תפסה לא יהבינן לה ושם פ"ד ב' א"ל ר' יוחנן עשית כשל תורה לימא בהא קמיפלגי כו' ואב"א דכ"ע חבירו הוה כו' אלמא אפי' לר' יוחנן אין הלכה בבירור כר' טרפון ולכתחלה כר"ע ואמר שם קריביה דר' יוחנן כו' א"ל שפיר תפסתוה וכן ממ"ש מטין משמע הכי דאם עבד כאידך מ"ד לא מהדרינן עובדא אלא דבשאר מקומות י"ל אם עשה הדיין כמ"ד שאין מוציאין מיד המוחזק לא מהדרינן ואפי' כאן כיון שברשות הדיין עבד אין להחזיר הדין כיון דלא טעה בדבר משנה כמ"ש שם עשית כשל תורה אבל כאן שהם מעצמם תפסו וא"ל שפיר תפסתוה ושם ט"ז ב' זמנין דתפסה מאתים ואמרה כו' ובב"ב שם והלכתא לא תפסינן ואי תפס לא מפקינן כל זה ראיה לדעת הרמב"ם ותוס' בכתובות כ' א' ד"ה ואוקי כתבו דל"ד לספק בכור דהתופס מספקא ליה משא"כ בטוען ברי דמהני תפיסה לכ"ע ועוד תירצו דבתפס קודם שנולד הספק מהני ומ"ש שם ט"ז זמנין דתפסה מאתים כו' כתב נ"י בריש ב"מ שם דמשום דמילתא דעבירא לגלויי לא מפקינן וכמ"ש בב"מ ק"י א' והא קי"ל דהלכתא כוותיה דר"נ כו' הכא מילתא דעבידא לאגלויי כו' ועוד כ' דכל דתפיס ברשות מהני תפיסה וכי האי דב"מ ק"ב ב' ודב"ב ק"ה ב' ודב"מ ע"ט א' וק"נ א' ובכורות מ"ט א' כנ"ל ולכאורה ראיה לסברתם ממ"ש בב"ב ל"ב ההוא דא"ל לחבריה כו' והלכתא כוותיה כו' וכתב הרא"ש בפ"ד דסנהדרין והיכא שנחלקו שני גדולים כו' כדאמרינן בפ' ח"ה כו' אלמא כו' ומדקאמר והלכתא משמע דאפי' תפס בע"ד שכנגדו אבל יש לדחות ומזה יצא המחלוקת הרמב"ם וש"ע עם הרא"ש וב"ה בספיקא דדינא אם מהני תפיסה או לא וכשיטתם והעיקר כהרמב"ם כנ"ל (ע"כ):
ג
וי"א כו'. שכ"ה המסקנא בב"מ שם:
ד
ואפי' אם כו'. דקי"ל מחילה וקנין במעות חוזר. שם:
ה
בכור שהוא כו'. מ"א ב' אר"ח כו' ואף לר' יוחנן שם מ"ב ב' דס"ל דפליגי חכמים אף בטומטום מ"מ לא ס"ל כחכמים כמש"ש וכן קי"ל בכ"מ דטומטום ספק הוא:
ו
ויאכל כו'. כנ"ל ס"א:
ז
ודוקא כו'. הרא"ש וכמש"ש מ"ב ב' לא דכ"ע טומטום כו' ודלא כר"א ור"ל וכמש"ש מתקיף לה רב אושעיא כו' אביי בר אבין כו' לא דכ"ע אמרינן הואיל כו'. והרמב"ם פסק בשניהם ספק ועלח"מ:
ח
אנדרוגינוס כו'. פלוגתא במתני' שם וביבמות פ"ג א' הלכה כר"י באנדרוגינוס כו' וכתב הרי"ף דהיינו כר"י דברייתא וא"כ הלכה כאן כחכמים בתראי דחולין הוא וכ"פ הרמב"ם כאן אבל רש"י ותוס' שם ד"ה הלכה כתבו כר"י דמתני' א"כ זכר ודאי הוא וא"כ כאן הלכה כת"ק וכתב הרא"ש כיון דפלוגתא דרבוואתא טוב להחמיר והוא ספק:
ט
מבכרת כו'. נדה כ"ט א':
י
והוא בעל כו'. ג' ב':
יא
פרה כו' וה"ה לחמור כו'. שם ת"ש כו' לא אפרה כו' ולא איפשיטא אלא ראשונה. הרא"ש אבל הרמב"ם פסק גם בחמור שילדה כמין סוס שהוא בכור ודאי וכשיטתו לפסוק כאת"ל:
יב
שפעה חררת כו'. ע"ש כ"ג ב' אר"נ משמיה דרב כו':
יג
לפרסמה כו'. גמ' כ"ב א':
פתחי תשובה על שולחן ערוך יורה דעה
שט״ו
א
רחל שילדה. עיין בתשובת אא"ז פנים מאירות ח"ג סימן כ"ח שתמה למה לא הביאו דין רחל בח רחל בת עז דס"ל לחכמים דזיל בתר אימא דאמו והאי נדמה הוא ופסק הרא"ש כחכמים וכמו כן ברחל בת עז בת רחל דר"מ ס"ל חזר שיות למקומו וחכמים ס"ל לא חזר ופסק הרא"ש כחכמים וגם על הרמב"ם יש לתמוה שהשמיט דין זה ואף שהב"י נתן טעם בדבר טעמו ליתא ועכ"פ היה לו להמחבר להביא דעת הרא"ש בשהי"א והניח בצ"ע ע"ש:
הגהות רבי עקיבא איגר על שלחן ערוך יורה דעה
שט״ו
א
(סימן שט"ו ש"ך ס"ק ה') נתינה בטעות. ולא מקרי תפיסה ברשות כיון דבטעות נתן לו ואלו הוי ידע הדין דספק בכור א"צ ליתן לו לא היה נותן לו. תקפו כהן (סי' ס"ב):
ב
(שם ס"ב) ודוקא במטיל מים. ע' בס' בית אפרים בפתח הבית בכללי חזקה (אות י"ט):
ג
(שם ס"ג) ויאכל במומו. מדלא כתב המחבר דאם תפס אין מוציאין מידו כמ"ש בסעיף א' ובסעיף ו' משמע דהכא מודה המחבר דלא מהני תפיסה דס"ל לעיקר להלכה כהרמב"ם דהוי חולין אלא דלענין איסור חשש להחמיר. ש"ך בת"כ (סי' ק"ה ס"ב):
ד
(שם ס"ד) בכור מספק. תמוה לי הא לפי סוגיא דנדה (פ"ג רכ"ט) מבואר דאף דרוב ולדות מעליא מ"מ כיון דרוב מטנפות יום א' קודם לידתן וזו לא טנפה אתרע רובא א"כ זהו דוקא ביצאה ולא שהתה אבל בשהתה אמרינן דילדה ולד מעלי' וטנפה מקודם והבא אחרי' חולין גמורים וכמ"ש כן להרדיא בתוספות שם והו"ל להש"ע והאחרונים לחלק בזה וצלע"ג וכעת ראיתי שעמד ג"כ בזה בסדרי טהרה בחי':
שפתי כהן על שולחן ערוך יורה דעה
שט״ו:א׳
א
ויאכלנו. מיהו חייב במתנות כהונה ממ"נ ודוקא בספק בכור אבל כשנסתפק בשנים איזהו מהן בכור והוצרך ליתן א' מהן לכהן השני פטור מן המתנות כיון דחליפיו ביד כהן עשו שאינו זוכה כזוכה כמו שנתבאר כל זה לעיל סי' ס"א ס"ק (י') [י"א]:
שט״ו:ב׳
א
אין מוציאין. דהשתא ה"ל הישראל המוציא ועליו להביא ראיה:
שט״ו:ג׳
א
וי"א דמוציאין כו'. שכיון שהישראל יש לו עכ"פ חזקה דטובת הנאה ליתנן למי שירצה בכל מקום שהוא הוא בחזקתו והכהן לעולם מוציא ועליו להביא ראיה:
שט״ו:ד׳
א
וכן הלכתא. ולעיל סי' ס"א סעיף כ"ג לא כתב הרב דהכי הלכתא וע"ש ס"ק (י"ב) [י"ג] מה שכתבתי בזה:
שט״ו:ה׳
א
ואפי' אם נתנו כו'. כלומר לא מבעיא תקפו בע"כ דמוציאין מידו אלא אפילו נתנן מעצמו צריך להחזיר לו דהוה נתינה בטעות:
שט״ו:ו׳
א
שניהם אינם בכור. זה מפני שלא קדש ברחם וזה אינו בכור לכל בניה:
שט״ו:ז׳
א
הרי זה ספק. שהרי הוא ספק זכר ספק נקבה:
שט״ו:ח׳
א
ויאכל במומו כו'. וזה שהוא טומטום לא הוי מום מפני שדרכו לקרוע:
שט״ו:ט׳
א
אנדרוגינוס. אע"ג דבעלמא קי"ל דבריה בפ"ע הוא ואינו לא בכלל זכר ולא בכלל נקבה ולפ"ז לא הוי בכור כלל מכל מקום כיון דפליגי ביה הפוסקים יש פוסקים שהוא בכלל נקבה () הכא גבי בכור אזלינן לחומרא ואמרינן שהוא בספק בכור ואינו נגזז ונעבד ואינו נאכל אלא כשיולד בו מום אחר שהוא קבוע וזה שהוא אנדרוגינוס לא הוי מום ועיין לעיל סי' קצ"ד סעיף ח':
שט״ו:י׳
א
פטורה. אח"כ מהבכורה דהולד שהיה במיחוי זה פטור:
שט״ו:י״א
א
ובהמה גסה כו'. פטורה אח"כ מהבכורה שאין שליא בלא ולד וכן חררת דם:
שט״ו:י״ב
א
והחררה תקבר. אבל בשליא א"צ לקברה שהכל יודעים שאין שליא בלא ולד:
טורי זהב על שולחן ערוך יורה דעה
שט״ו
א
וי"א דמוציאין. פי' הואיל שמתחלה לא בא לידו בהיתר לא מיקרי תפיסה הואיל והוא עצמו היה לו ספק בשעת תפיסה ועיין מ"ש מזה בסי' ס"א סעיף כ"א:
ב
כמין רחל. פירש"י לאו רחל ממש דהא נקבה לא נתקדשה בבכורה אלא מין רחל:
ג
לפיכך יאכל לבעליו. שאין לך מום גדול משינוי ברייתא ע"כ אין צריכין מום אחר כ"כ ב"י:
ד
לפרסמה. אבל בשליא א"נ פרסום דכ"ע ידעי דשליא חשוב כולד לפי שאין שליא בלא ולד:
הסבר על זכויות יוצרים
שולחן ערוך, יורה דעה
רשיון: Public Domain
מקור: www.nli.org.il
באר היטב יורה דעה
רשיון: Public Domain
מקור: www.toratemetfreeware.com
באר הגולה על שולחן ערוך יורה דעה
רשיון: Public Domain
מקור: www.nli.org.il
ביאור הגר"א על שולחן ערוך יורה דעה
רשיון: Public Domain
מקור: www.nli.org.il
פתחי תשובה על שולחן ערוך יורה דעה
רשיון: Public Domain
מקור: www.nli.org.il
הגהות רבי עקיבא איגר על שלחן ערוך יורה דעה
רשיון: Public Domain
מקור: www.nli.org.il
שפתי כהן על שולחן ערוך יורה דעה
רשיון: Public Domain
מקור: www.nli.org.il
טורי זהב על שולחן ערוך יורה דעה
רשיון: Public Domain
מקור: www.nli.org.il
כל הזכויות שמורות לבעלי התכנים – במידה ומצאתם הפרה בזכויות היוצרים שלכם, נא לפנות אלינו באופן מיידי במייל [email protected] האתר כולו מוקדש לעילוי לנשמת כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולזכות כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולרפואת כל חולי עם ישראל בנפש בגוף ובנשמה. לייחדא קודשא בריך הוא ושכינתא על ידי ההוא טמיר ונעלם בשם כל ישראל, ולקרב את ביאת המשיח. כל הזכויות שמורות (c) לבעלי הזכויות יוצרים השייכים לכל קטע מצוטט, יש להתייחס לכך בחומרה רבה ויש איסור גמור להפיץ באופן הנוגד לרישיון מצד ההלכה וכו' תחת רישיון Creative Commons-CC-2.5