שולחן ערוך, יורה דעה רפ״ב: לנהוג כבוד בספר תורה ודין תשמישיה. ובו י"ט סעיפים: – עם 17 מפרשים

א

לנהוג כבוד בספר תורה ודין תשמישיה. ובו י"ט סעיפים:
חייב אדם לנהוג כבוד גדול בס"ת ומצוה לייחד לו מקום ולכבד המקום ההוא ולהדרו ביותר ולא ירוק כנגד ספר תורה ולא יגלה ערותו כנגדו ולא יפשוט רגלו כנגדו ולא יניחנו על ראשו כמשוי ולא יחזור (לו) אחוריו אלא אם כן גבוה ממנו עשרה טפחים אלא ישב לפניו בכובד ראש וביראה ופחד שהוא העד הנאמן על כל באי עולם שנאמר והיה שם בך לעד ויכבדנו כפי כחו:

ב

הרואה ס"ת כשהוא מהלך חייב לעמוד לפניו ויהיו הכל עומדים עד שיעמוד זה שמוליכו ויגיענו למקומו או עד שיתכסה מעיניהם: הגה אבל לפני חומשים שלנו אין צריכים לעמוד (ב"י בשם הרמב"ם) ויש מחמירים. (רשב"א סי' קמ"ד) השומע קול הנושא ספר תורה אף על פי שאינו רואה אותו חייב לעמוד (ב"י בשם הרב רבינו מנוח):

ג

היה הולך ממקום למקום וס"ת עמו לא יניחנו בשק ויניחנו על גבי חמור וירכב עליו אלא מניחו בחיקו כנגד לבו והוא רוכב על החמור ואם היה מפחד מפני הגנבים מותר:

ד

לא יאחוז אדם ס"ת ויכנס בו לבית הכסא או לבית המרחץ או לבית הקברות אע"פ שכרוך במטפחת ונתון בתיק שלו ולא יקרא בו עד שירחיק ד' אמות מהמת או מבית הקברות או מבית הכסא ולא יאחוז ספר תורה בלא מטפחות:

ה

אין זורקין כתבי הקדש ואפילו הלכות ואגדות (ואסור להפוך אותו על פניהם וכשמצאו כך צריך להפכו) (מהרי"ל):

ו

הקמיעין אם היו מכוסין עור מותר ליכנס בהם לבית הכסא ואם לאו אסור:

ז

אסור לישב על המטה שספר תורה עליה: הגה וכל שכן שאסור להניחה ע"ג קרקע והוא הדין שאר ספרים (ב"י בשם הר"ר מנוח ובשם א"ח וכל בו) ואפילו על המדרגות שעושין לפני ארון הקודש אסור להניח ספרים (הגמי"י) ולא יניח אדם ס"ת על ברכיו וב' אצילי ידיו עליו (מהרי"ל) ונ"ל דהוא הדין שאר ספרים:

ח

בית שיש בו ס"ת לא ישמש בו מטתו עד שיוציאנו ואם אין לו מקום להוציאו יעשה לפניו מחיצה גבוהה י' טפחים אבל ע"י הנחת כלי בתוך כלי שאינו מיוחד אינו מותר אלא בתפילין ושאר כתבי הקדש וחומשים אבל לא בס"ת והרמב"ם מתיר אף בס"ת ואם פירש טליתו על הארגז שמונח בו חשוב ככלי בתוך כלי:

ט

כל הטמאים אפילו נדות מותרים לאחוז בס"ת ולקרות בו והוא שלא יהיו ידיהם מטונפות או מלוכלכות:

י

ספר תורה שבלה או נפסל נותנין אותו בכלי חרס וקוברין אותו אצל ת"ח וזו היא גניזתו:

יא

מטפחות ספרים שבלו עושין אותם תכריכין למת מצוה וזו היא גניזתן:

יב

תיק שהוכן לס"ת והונח בו וכן המטפחות והארון והמגדל שמניחים בו ס"ת אע"פ שאין מניחים בו ס"ת כשהוא לבדו אלא כשהוא בתיק וכן הכסא שהוכן להניח ס"ת עליו והונח כולם תשמישי קדושה הם ואסורים ולאחר שיבלו או ישברו נגנזים:

יג

תיבה שנשברה מותר לעשות ממנה אחרת קטנה אבל אסור לעשות ממנה כסא לספר תורה וכסא שנשבר מותר לעשות ממנו כסא קטן ואסור לעשות ממנו שרפרף (פי' ספסל קטן) לכסא:

יד

הבימות שעומד עליהם האוחז הספר אין בהם קדושת ס"ת אבל יש בהם משום קדושת בית הכנסת:

טו

כל מה שעושה לספר תורה אם עשאו על תנאי להשתמש בו שאר תשמיש אם רצה מועיל בו התנאי:

טז

תפוחי כסף וזהב שעושים לספר תורה לנוי תשמישי קדושה הם ואסור להוציאם לחולין אם לא לקנות בהם ס"ת או חומש:

יז

כל מה שאסור לשנותו לקדושה קלה אם מכרוהו שבעה טובי העיר במעמד אנשי העיר מותר:

יח

יחיד שמוכר ספר תורה שלו ותשמישו יש מי שמתיר להשתמש בדמיו ויש מי שאוסר. (ואם היו בה טעיות לכ"ע שרי (ריב"ש סי' רפ"ו) ועיין בא"ח סימן קנ"ג):

יט

מותר להניח ספר תורה על ס"ת ומניחים חומשים ע"ג נביאים וכתובים אבל אין מניחים נביאים וכתובים על גבי חומשים ולא חומשים על גבי ס"ת: הגה אבל כתובים על גבי נביאים (או איפכא שרי) (ב"י בשם הר"ן בשם תוספות פ"ק דב"ב) וכל זה מיירי בב' כריכות שכל א' כרוך בפני עצמו אבל בכרך א' הכל שרי (מרדכי פ' השותפין) וע"ל סי' רמ"ו דאסור להרהר בדברי תורה במקומות המטונפים והוא משום כבוד תורה:

א

גבוה. כתב הט"ז ונראה דהס"ת צריך שתהיה גבוה מן האדם אבל איפכא לא הוי דרך כבוד ונ"ל דהרבנים שעומדים לפני ארון הקדש אינן בכלל איסור זה שעומדים אחוריהם לארון הקודש כיון שהס"ת מונחת באה"ק הוה כמו ברשות אחרת עכ"ל:

ב

שיעמוד. ואם עומד לפוש דינו כמהלך מאחר שאינו עומד דרך קבע. כ"כ הכסף משנה וע"ל סימן רמ"ב סי"ח:

ג

השומע. כתב הש"ך כן הוא בכל הספרים אבל אין נוהגין כן וכ"כ הב"י שנהגו שלא לעמוד מפניהם ומעולם לא נשמע פוצה פה לערער בדבר שיהיו צריכים לעמוד לפני חומש ונראה שכצ"ל יש מחמירים ואומרים השומע קול הנושא וכו' ואלמטה קאי וכן גרס בלבוש עכ"ל וכתב הט"ז דבב"י מביא בשם ה"ר מנוח שע"כ נהגו לעשות פעמונים ולא נראה לע"ד דא"כ בשבת אין להוציא ספר תורה הזאת דמשמיע קול לכך נראה לי שאין לעשות אותן פעמונים ומש"ה לא הביאו רמ"א וכבר ראינו שהיה כן באיזה בהכ"נ ומיחו בהם וסלקום עכ"ל:

ד

מפחד. והב"ח כ' ולענין הלכה נקטינן דשלא במקום סכנה לא שרי אלא בחיקו כנגד לבו ואפי' בשאר ספרים ובמקום סכנה נמי לא שרי אלא להכשילו לאחוריו אבל לא לרכוב עליו ע"כ ובודאי היכא דאפשר להחמיר בכבוד תורה עדיף אבל היכא דלא אפשר מותר אפילו לרכוב עליהם עכ"ל הש"ך:

ה

המטה. וראוי להחמיר שיהא מקום הס"ת גבוה ממנו י' טפחים ולא יפחות מג' טפחים דכל דבציר מהכי לא חשיב גובה כלל ב"י ונראה דמדת חסידות קאמר אבל מדינא סגי בגובה טפח לכ"ע. ש"ך:

ו

ספרים. וכתב הר"ר מנוח דוקא שלא בשעת זמן בהמ"ד אבל בזמן בהמ"ד והמקום צר לתלמידים מותר לישב בשוה עם הספרים והפירושים וכן היה נוהג ה"ר משולם מבדרשי אך כשלא היה במקום ב"ה היה מדקדק שיהא הספר נתון ע"ג דבר אחר כל שהוא וכ' בעל ספר א"ח ונראה שאין להקל בדבר שלא יראה כמזלזל בכבוד הספרים עכ"ל ב"י:

ז

יניח. בחשו' רמ"א סימן ל"ד כ' שאין לישב על תיבה שיש בה ספרי קדש וכ' הט"ז דנ"ל אפי' מונח עליה הרבה מטלטלין זה על זה לא מהני והטעם דלישב עליהם הוה גנאי ביותר אבל אם נתחבר לכותל במסמרין מותר לישב שם עכ"ל (ובנה"כ סתר דבריו וכתב דהרב רמ"א עצמו הניח שם בצ"ע מטעם כיון שהספרים שלנו אינן כתב אשורי ע"ש):

ח

נדות. ועיין בא"ח סימן פ"ח מדין נשים נדות לתפלה:

ט

ת"ח. אפי' אינו אלא שונה הלכות ולא שימש ת"ח כ"כ בא"ח סימן קנ"ד ס"ה:

י

עושין. כב"י היינו דרשות לעשות כן ואין חיוב בדבר וכ"פ הב"ח דיכול לגנזם:

יא

והונח. תרתי בעינן דהזמנה לחוד לאו מילתא היא ונראה דה"ה אם אומר כסף זה לתשמיש ס"ת אין בו משום אמירה לגבוה דהא יכול למכרה ודוקא גבי צדקה אמרינן כן בסימן רנ"ח סי"ג עכ"ל הט"ז:

יב

תפוחי. פי' הט"ז שהם של ס"ת דרבים ולא מכרוהו שבעה טובי העיר אבל של יחיד מבואר בסי"ח:

יג

טעיות. זה מדברי ריב"ש וז"ל אם חסר אות אחת או שייתר אות א' כיון שהוא פסול אין בו קדושת ס"ת והוא כחומשין וימכרוהו ז' טובי העיר במעמד אנשי העיר ע"כ ממילא ה"ה ביחיד בס"ת שלו עכ"ל הט"ז:

יד

כבוד. כ' הט"ז נ"ל דאותן אנשים שנוהגים בשעת לימודם בספר ורוצה להגבי' הספר שלומד פושט ידו ולוקח ספר אחר ומניח תחת ספר זה שלומד דאיסורא איכא משום בזיון כי בזה מבזה הספר להיות לתשמיש מה שיוכל לעשות בעץ או באבן אם לא כשהספר התחתון מונח כבר ודאי שרי להניח השני עליו ובתשו' מהרי"ל מביא בשם ספר אגודה דאין לעשות תשמישי ס"ת מבגד שנשתמש בו הדיוט ומ"מ נראה דהיינו דוקא בדבר שהוא תשמיש קדושה עצמו כגון אותן הנזכרים בא"ח סימן קנ"ד אבל חשמיש דתשמיש כגון אותן הנזכרים שם מותר לעשות מבגד ואם נעשה כבר תשמיש קדושה ממנו אסור לעשות אח"כ ממנו תשמיש דתשמיש דלהקל לא אמרינן דלא נתפס ביה הקדושה עכ"ל:

א

לשון הטור ומד' הרמב"ם סוף הס"ת:

ב

ל' הרמב"ם שם מבעיא דאפשטא קידושין דף ל"ג ע"ב:

ג

שם דאי עומד לפוש דינו כמהלך ולמדו מדין הנשיא ורבו מובהק:

ד

(שם) [ברכות י"ח ע"א]:

ה

שם מברייתא וכתבו לו ס"ת וכו' סנהדרין כ"א ע"ב:

ו

מברייתא ברכו' דף י"ח ע"א וכפי פירושו דתרתי קתני אוחז אף על פי שאינו קורא אוחז איכא לועג לרש:

ז

שם בגמ':

ח

רמב"ם וכ' הכ"מ שטעמא דמסתבר הוא:

ט

מימרא דרבי פרנך א"ר יוחנן מגילה דף ל"ב ובשבת דף י"ד ע"א:

י

מימרא דרב אחא עירובין דף צ"ח ע"א פי' כשיתנם לחבירו לא יתנם לו בזריקה:

יא

רמב"ם שם מבריי' שבת דף ס"א ע"ב וכדמוקי לה שם דס"ב ע"א:

יב

שם ממימרא דרב תחליפא אנא חזיתיה לרב הונא וכו' מ"ק דף כ"ה ע"א [מנחות ל"ב ב] וכ' הב"י בשם ה"ר מנוח דבזמן בית המדרש והמקום צר לתלמידים מותר לישב בשוה עם הספרים והפירושים:

יג

שם מברייתא ברכות דכ"ה ע"ב:

יד

כריב"ל וכמר זוטרא שם:

טו

טור בשם אביו הרא"ש כלישנא דריב"ל וכן כתב הרשב"א בחידושיו והגמי"י בשם סמ"ג וספר התרומה:

טז

שם בפ"י מהס"ת וכפשטא דבריי' דמשמע דהא דתני או שיניחם כלי בתוך כלי קאי נמי אס"ת דקתני ברישא:

יז

מימרא דרבא שם:

יח

רמב"ם שם וכתב הטעם שאין דברי תור' מקבלין טומא' שם בברכו' דף כ"ב:

יט

מימרא דרבא מגילה דף כ"ו ע"ב:

כ

מימרא דמר זוטרא שם:

כא

לשון הרמב"ם שם מברייתא שם ומימרא דרבא מריש הוה אמינא וכו' שם:

כב

הוא תיבותא דאתמר בגמרא וא"נ הוא קמטרי דספרא שפירשו בו שהוא הארגז שמצניעין בו הס"ת והמגדל הוא השלחן שעל הבימ' שמניח בו החזן הספר תורה כשקורא בו ולשון מקרא הוא בעזרא ויעמוד על מגדל עץ והכסא הוא כורסיא הנזכר בגמרא כי יש מקומו' שמכינים שם כסא אחד להניח עליו ס"ת ביום שמוציאין שני ספרי תורה:

כג

שם דתרתי בעינן דאזמניה לכך והונח עליו כרב חסדא סנהדרין דף מ"ח ע"א [וכרבא דאפסקא הלכתא כוותיה שם ע"ב]:

כד

מימרא דרבא מגיל' ד' כ"ו ע"ב:

כה

מימרא דרבי זירא א"ר מתנה שם דף ל"ב:

כו

ר"ן בשם הירושלמי:

כז

ירושל' שם וכתבוהו הרא"ש והמרדכי שם וכ"כ הטור:

כח

שם בשם הרמב"ם בפ"י מהלכות ס"ת:

כט

טור ממימרא דרבא שם דף כ"ז ע"א:

ל

שם בשם אביו הרא"ש דדמי למכרוהו שבעה טובי העיר:

לא

כן משמע מדברי הרמב"ם שם:

לב

ברייתא מגילה דף כ"ז ע"א:

א

חייב כו'. פ"ד דאבות ופ"ג דמ"ס ופ"ג דברכות (י"ח א' כ"ד א' כ"ו א') ופ"י דעירובין (צ"ח א') ופ"א דקדושין (ל"ג ב') ופ"ג דמנחות (ל"ב ב') וש"מ ועבמ"ר פ' במדבר פ"ד וכתב הרמב"ם דהא דברי הלוחות הן בס"ת וז"ש ומצוה כו' ולכבדו כו' כמו בארון:

ב

ולא ירוק כו'. דאפי' בפני רבו אסור כמ"ש בפ"י דעירובין (צ"ט א') וכ"ש בפניה וכמ"ש בפ"ק דקדושין (ל"ג ב') ק"ו מפני כו':

ג

ולא יגלה כו'. כמ"ש במזבח וכמ"ש במכילתא שם והלא דברים ק"ו ומה אם אבנים שאין בהם דעת לא לרעה ולא לטובה אמר המקום לא תנהוג בהם בבזיון חבירך כו' וכ"ש בס"ת כנ"ל ואע"ג דשם ממעט היכל וק"ק מפסיעה גסה דוקא:

ד

ולא יפשוט כו'. ערש"י בכתובות ק"ח ב':

ה

ולא יחזור כו'. כמ"ש בפ"ה דיומא (נ"ג א'):

ו

אא"כ גבוה כו'. דרשות אחריתא הוא וכמ"ש בספ"ג דברכות [ועס"ח מש"ש]:

ז

אלא ישב כו'. כמ"ש בפ"ב דשבת (ל' ב') לענין רבו:

ח

עד שיעמוד כו'. ממה דאיבעיא להו שם ברכוב כו' וכמש"ש בנשיא:

ט

או עד כו'. כמ"ש בפ"ה דיומא (נ"ג א') ברבו:

י

אבל לפני כו'. משא"כ בחומשין שלהם דין תורה להם דהא אף בציבור מותר לקרות בהן אלא מפני כבוד צבור כמ"ש בגטין ס' א'. רשב"א ע"ש ועסי' רפ"ג ס"א:

יא

השומע כו'. כמ"ש בקדושין ל"א ב' רב יוסף כי כו':

יב

כנגד לבו. כמ"ש בתפילין בפ"ג דברכות (כ"ג א') ובתוס' כ' שמותר אפילו מפשילו לאחוריו וכן אמרינן בירושלמי ספ"ג שם אלא שנסתפקו בס"ת ע"ש ד"ה וירכב כו' והרי"ף כ' דבשעת הסכנה אינו מותר אלא שיניח על החמור שהוא רוכב וכ"מ לשון הרמב"ם דקאמר ברישא וירכב עליו ר"ל על החמור ראי על הס"ת הל"ל בלשון נקיבה עליה וע' בריש קדושין (הכא דבתורה קאי ותורה כו') וז"ש אלא מניחו כו' ואם כו':

יג

עד שירחיק כו'. שם:

יד

או מבהכ"ס. כמ"ש בתפלין בברכות שם וכשיוצא מרחיק כו':

טו

ואפי' כו'. רמב"ם דהא קורא בספר תנן שם בכל ספרים:

טז

ואסור כו'. שם וכנ"ל סי' רע"ז:

יז

אסור כו'. הנה תוס' שם פסקו כר' יוחנן דקי"ל כוותיה נגד ר"ה כמ"ש תוס' ורי"ף וש"פ בפ"ו דברכות וש"מ וכ"פ הרמב"ם עצמו שם (בפ' ז' מה' ברכות הלכה ד') ועתוס' דמנחות שם ד"ה דאמר כו' אלא שהרמב"ם נטה כאן אחר הירושלמי פ"ג דברכות כדרכו לנטות אחר הירושלמי דאמרינן שם לא ישב אדם ע"ג ספסל שס"ת נתון עליו מעשה בד"א שהיה יושב ע"ג ספסל שס"ת נתון עליו והרתיע מלפניו כמרתיע לפני נחש סתמא דירושלמי דלא כר' יוחנן והביאה תוס' שם ד"ה אסור כו':

יח

וכ"ש שאסור כו'. גמ' שם אפי' לר' יוחנן:

יט

ואפי' על כו'. דהוא כארץ שהולכים עליה:

כ

ולא יניח כו'. מ"ס פ"ג הלכה י"א:

כא

ונ"ל כו'. דהא משום בזיון הוא כמש"ש וכנ"ל ס"ה:

כב

והרמב"ם מתיר כו'. שמפרש מש"ש אריב"ל כו' לא לשמש דהא אמר בברייתא בית שיש בו ס"ת כו' אלא משום זהירות בכבודה שלא להחזיר אחוריו אליה ולפשוט רגל כו' שהשיב בס"א וכן מש"ש מר זוטרא כו' ג"כ משום האי טעמא וז"ש בס"א ומצוה לייחד לו מקום כו' אא"כ גבוה כו' ומפרש מחיצה עשרה בגובה:

כג

והוא שלא כו'. כמ"ש בפ"ב דסוכה (כ"ו ב') שכח ושמש כו':

כד

תיק כו'. שם ואלו הן כו':

כה

שהוכן לס"ת והונח כו'. כמ"ש בפ"ג דברכות (כ"ג ב') ובפ"ו דסנהדרין דאר"ח האי סודרא כו'. ובירושלמי ר"פ בני העיר והביאו הרא"ש שם העושה תיבה לשם ספר ומטפחת לשם ספר עד שלא נשתמש בהן הספר מותר להשתמש בהן הדיוט משנשתמש בהן הספר אסור להשתמש בהן הדיוט כו':

כו

וכן המטפחות. כנ"ל:

כז

והארון. הוא תיבה הנ"ל ובירושלמי שם ר' ירמיה אזל לגוללא יהבין תיבותא בגו ארונא אתא שאיל לר' מנא א"ל אני אומר כך התנה עליו מתחלה ר' יונה עביר מגדלא ואתני עלויה עלאה דספרין וארעיה דמנין והביאו הרא"ש סוף מגילה וז"ש והמגדל וז"ש בסט"ו כל מה כו':

כח

אע"פ כו'. דמש"ש בגמ' מריש כו' דוקא אכסא שמניחין אבל בתוכו לעולם תשמיש קדושה כי אין מניחין בתוכו לעולם בלא תיק ומטפחת ואפ"ה אמרינן דתשמיש הוא:

כט

וכן הכסא כו'. גמ' שם וכאן לא אמר אע"פ כו':

ל

ולאחר כו'. כמ"ש בסי"ג ובספ"ט דשבת מקק מטפחות:

לא

וכסא כו'. כגירסת הרי"ף והרא"ש שם ועבא"ח סי' קנ"ד:

לב

אבל כו'. ירושלמי שם ר' יהודה בשם שמואל בימה ולווחין אין בהם משום קדושת ארון ויש בהם משום קדושת בה"כ אנגלין אין כו' ויש כו':

לג

תפוחי כו'. דכל שלכבוד עשויין כמש"ש בגמ' מ"ד הני כו':

לד

כל מה כו'. כמש"ש בבה"כ:

לה

יחיד כו'. עמ"ש בא"ח סי' קנ"ג ס"י:

לו

ואם היו כו'. כמ"ש הרמב"ם דאינו אלא כחומשין:

לז

אבל כתובים כו'. מדלא חילק בגמ' הנ"ל ביניהם ומשוי אותם להדדי וכן שם לענין גלילות מטפחות וכן בירושלמי לענין מכירה ע"ש ועתוס' דב"ב י"ג ב' ד"ה ר"י כו':

לח

וכ"ז כו'. עתוס' שם ד"ה מדביק כו':

א

לנהוג כבוד. ולענין מה שנוהגים בעת שנוסע המלך מטלטלים ס"ת לכבודו ראיתי בתשובה כ"י מש"ב הגאון מהר"ר שבתי כ"ץ ז"ל שכתב שאין למחות בזה והביא ראיה ממ"ש הרמב"ם הלכות אבל דמפני כבוד מלכים כו' עוד הביא ראיות לזה:

ב

ממנו י' טפחים. עיין בתשובת חות יאיר סימן קפ"ד שכתב דר"ל למעלה מראשו בעמדו אבל למעלה מי' טפחים לארץ לא מהני ע"ש ועיין בספר נשמת אדם כלל ג' סוף אות ב' מ"ש על זה:

ג

חייב לעמוד. עיין בתשובת יד אליהו סימן ד' שכתב דאפילו אם עוסק בתורה חייב לעמוד מקמי ס"ת דהא עיקר דין העמידה למדו בגמרא מק"ו מפני לומדיה עומדים מפניה לא כ"ש והרי לעיל סימן רמ"ד סי"א איתא דצריך לעמוד מפני ת"ח אפילו בשעת לימוד א"כ אם הס"ת עדיף פשיטא דיש לעמוד מפניה אפילו בשעת לימוד ע"ש:

ד

ולא יקרא בו. עט"ז שכתב דבבה"ק עצמו גם האחיזה לחוד אסור וקריאה לחוד אסור אפילו תוך ד"א ע"ש ועיין לקמן בסימן שס"ז ס"ג לא משמע כן ועיין בתשובת נו"ב תניינא חא"ח סימן ט' הבאתיו שם:

ה

ולא יאחוז ס"ת. עיין בספר מרכבת המשנה פ"ט מהלכות שאר אבות הטומאה דין ה' מ"ש בזה:

ו

זורקין. עבה"ט של הרב מהרי"ט ז"ל בשם כנ"י ועיין בשו"ת באר שבע סימן מ"ג שאוסר ג"כ לשרוף כתבי קודש אע"פ שבלו ונמחקו ע"ש ועיין בס' ישועות יעקב בא"ח סימן קנ"ד סק"ג:

ז

להניחה ע"ג קרקע. עיין בספר תפארת למשה שכתב דאם נפלו ספרים הרבה בפ"א ע"ג קרקע אם יש שיהוי וטורח אם יגביה כל אחד בפ"ע משאם יניחנו כולו כאחד זה עג"ז בארץ יגביהם כאחד. כדאמרינן פ"ב דעירובין מצאן צבתים כו' וי"ל דהתם בשבת שאני עכ"ד ע"ש:

ח

ולא יניח. עבה"ט ועיין בספר בכור שור בחידושיו למס' עירובין דף ל' ע"ב שהביא דעת הב"ח בא"ח סי' ק"א שפסק דמותר לישב ע"ג ארגז שספרים בתוכו והעלה דהסומך בשעת הדחק אדעת הב"ח לא הפסיד אפילו ביושב בקרון וארגז קטן רק שאינו כליין וכ"ש כשיש בארגז דברים אחרים עם הספרים דאז אין הארגז בטל אצל הספרים ובס"ת יש להחמיר ע"ש ועי' בתפארת למשה שכתב דנראה קצת היתר היכא שאין מכסה התיבה נוגע בספרים ע"ש. ועיין בשו"ת תשובה מאהבה ח"א סימן ט' שכתב על דבר כתבי קודש הנדפסין שנוהגים בהם מנהג בזיון ומוכרין בחנויות בהם דבר מאכל הוא עון פלילי כי מעשה הדפוס הוא קודש כמו כתיבה תמה כמ"ש הט"ז לעיל סימן רע"א ויש לב"ד למחות בהמדפיס שלא ימכרם לחנויות וכן המג"א בסימן קנ"ד ס"ק י"ד תמה על גדולי הדור שאין מוחין בהעושין בדפי ספרים כתבי קודש כשקושרין אותן דזה איסור גמור דלא כס' א"ר שם שכתב שסמכו עמ"ש הט"ז סק"ו ע"ש ור"ל דטפי עדיף לעשות תשמיש קדושה קלה ממה שתהיה פנוי לגמרי ותגנז. דליתא דהט"ז מיירי מתשמיש קדושה ולא בכתבי הקודש שהם קדושה עצמה ע"ש:

ט

שיש בו ס"ת. עיין בת' אא"ז פנים מאירות ח"א סימן ע"ד שכתב דחדר הפתוח לבית שיש בו ס"ת או ספרים אסור לשמש מטתו גם בחדר ההוא ואם עושה ווילון לפני הפתח שרי ע"ש וצ"ע בזה:

י

לא ישמש. כתב בתשובת חות יאיר סימן קפ"ד דהכא לא מהני אם הספרים למעלה מעשרה טפחים כדמהני בסעיף א' וגם ווילון סביב הספרים או סביב המטה לא מקרי מחיצה ע"ש:

יא

מחיצה. עיין בתשובת שער אפרים סימן קי"ט דאם המחיצה עשויה בסריגי חלונות שקורין גיגאטי"ר אינה מועלת ואסור ע"ש וכ"כ המג"א בסימן ר"מ ס"ק ט"ו:

יב

ושאר כתבי קדש. בתשובת חו"י שם נשאל אם יש איזה צד היתר לת"ח דדחיקא ליה שעתא לשמש מטתו בחדר שיש בו הספרים וצידד להקל בספרים הנדפסים ע"י עובדי כוכבים ואם הספרים בכתב אשכנזי פשיטא יש ג"כ צד היתר (ואפשר דה"ה בכתב שקורין רש"י עמש"ל סי' רפ"ג סק"ג בשם דברי יוסף שוב נזכרתי שכ"כ הוא ז"ל בהדיא בסימן ק"ו והבאתי דבריו לעיל סימן רע"א ס"ק כ') והעלה דאם הוא שעת הדחק גדול דא"א לעשות בהם כדין הש"ס יש לסמוך על הנ"ל להקל בזמן עונה וליל טבילה וליל יציאה וביאה בדרך ע"ש. ובספר באר היטב בא"ח סימן ר"מ לא העתיק יפה:

יג

אצל ת"ח. וכתב בתשובת הרשב"ש סימן ס"ב דאם יש לחוש משום שיוציאום וישרפום יתנם בכלי חרס בשאר מקום צנוע עיין שם:

יד

המטפחות. עיין בתשובת קרית חנה סימן ה' על הפטורות שנעשו בגליון כס"ת אם מותר לכרכן במטפחות של ס"ת אם יש בו משום הורדת קדושה ע"ש:

טו

והארון. עיין בתשובת נו"ב תניינא חלק יו"ד סימן קפ"ג דמותר לתלות טלית ותפילין בציר הברזל הקבוע בדלת שבאה"ק ע"ש:

טז

יש מי שמתיר. עיין בספר יד הקטנה הלכות ס"ת פ"ד עשה כ"ג אות ט' שכתב דהא דמביא הש"ע כאן וכן בא"ח סימן קל"ג ס"י ב' דעות בזה היינו דוקא בספר תורה שקנאה היחיד לעצמו דאמרינן בה דהוי כחוטף מצוה מן השוק אבל בספר תורה שכתבה לעצמו או ששכר סופר לכתוב לו למען לקיים המ"ע של כתבו ודאי דאסור למכרה ולכן כתב לעיל סימן ר"ע ס"א בסתם ואינו רשאי למכרו אע"ג דשם מיירי ביחיד ע"ש:

יז

משום כבוד. עבה"ט ובס' חמודי דניאל כ"י כתב מי שרוצה להניחן ספר בתוך ספר בכדי שלא יהא צריך לחפש אח"כ נראה דאסור וגם אסור להניח בספר שום דבר להשתמר שם:

א

(סי' רפ"ב ס"ב בהג"ה) ב"י. בשם הרמב"ם. כפ"מ שהוציא הב"י מהרמב"ם אפי' בחומשים העשויים בגלילה א"צ לעמוד בפניהם אלא דבספרים שלנו שאין עשוייה בגלילה. אפילו כל התורה כתובה בהם א"צ לעמוד. ודעת הרשב"א דבחומשים בגלילה דינם כספר תורה ומדינא מחוייב לעמוד בפניהם ובחומשים שלנו שאין עשוייה בגלילה ראוי להחמיר וע' בת' אור נעלם (סי' א'):

ב

(ט"ז ס"ק ד') ואח"כ הניחו בצ"ע עיין בתב"ש בחדושי ערובין (דף ל' ע"ב):

ג

(סעיף י"ח) יחיד שמוכר. בת' חכ"צ (סימן קכ"ג) כתב דאין להכריז בבהכ"נ ספר למכרו ולהעלותו בדמים דהוי בזיון:

ד

(ט"ז ס"ק י"ב) והוא כחומשין. וא"כ מכ"ש דתשמישי קדושה יכול יחיד למכרו בשלו והיש מי שאוסר ע"כ קאי רק על ס"ת ולא על תשמישו וזהו סייעתא להמג"א (סימן קנ"ג סקכ"ג):

א

חייב לעמוד כו'. ע"ל סימן רמ"ב סעיף י"ח:

א

זה שמוליכו. ואם עומד לפוש דינו כמהלך מאחר שאינו עומד דרך קבע כ"כ הכ"מ ומביאו הב"ח:

א

השומע כו'. כן הוא בכל הספרים אבל אין נוהגין כן וכ"כ הב"י שנהגו שלא לעמוד מפניהם ומעולם לא נשמע פוצה פה לערער בדבר ומביאו ד"מ ונראה שצ"ל יש מחמירין ואומרים השומע קול הנושא כו' ואלמטה קאי וכן גרס בעט"ז:

א

קול הנושא כו'. וכן קול הפעמונים שבס"ת עט"ז והוא מדברי הר"ר מנוח שבב"י:

א

ואם היה מפחד כו'. והב"ח האריך בזה ומסיק ולענין הלכה נקטינן הכא והכא לחומרא דשלא במקום סכנה לא שרי אלא בחיקו כנגד לבו ואפי' בשאר ספרים ובמקום סכנה נמי לא שרי אלא להפשילו לאחוריו אבל לא לרכוב עליו וכדכ' הר"ר יונה לפרש דברי רב אלפס דהכי משמע הלשון כדפי' עכ"ל ובודאי היכא דאפשר להחמיר בכבוד תורה עדיף אבל היכא דלא אפשר מותר אפילו לרכוב עליהם:

א

או לבית הקברות. משום לועג לרש היינו המתים וע"ל סי' שס"ז סעיף ג':

א

ולא יאחוז ס"ת בלא מטפחת כו'. ע' בא"ח ר"ס קמ"ז:

א

אסור לישב כו'. וראוי להחמיר שיהא מקום הס"ת גבוה ממנו י' טפחים ולא יפחות מג' טפחים דכל דבציר מהכי לא חשיב גובה כלל בית יוסף ונראה דמדת חסידות קאמר אבל מדינא סגי בגובה טפח לכ"ע כדאי' בירושלמי ופוסקים הובאו בב"י:

א

וה"ה שאר ספרים. וכ' הר"ר מנוח דוקא שלא בשעת זמן בית המדרש אבל בזמן בית המדרש והמקום צר לתלמידים מותר לישב בשוה עם הספרים והפירושים וכך נהג הר"ר משולם בדרש"י אך כשלא היה במקום ב"ה היה מדקדק שיהא הספר נתון ע"ג דבר אחר כל שהוא עכ"ל וכ' בעל ספר א"ח בסוף ספרו ונראה שאין להקל בדבר שלא יראה כמזלזל בכבוד הספרים עכ"ל ב"י ומביאו ד"מ:

א

לא ישמש כו'. ע' בא"ח סי' מ' מדינים אלו:

א

אצל ת"ה. אפילו אינו אלא שונה הלכות ולא שימש ת"ח כ"כ בא"ח סי' קנ"ד ס"ה:

א

עושין אותן כו'. כתב בית יוסף דהיינו דרשות לעשות כן ואינו חיוב בדבר וכן נראה ממ"ש בא"ח שם סעיף ד' יכולין לעשות כו' וכ"פ הב"ח דאין חיוב בדבר:

א

תיק כו'. מכאן עד סוף סעיף י"ח נתבאר הכל על נכון באורח חיים סי' קנ"ד וקנ"ה כי שם ביתו:

א

אבל כתובים ע"ג נביאים ונביאים ע"ג כתובים מותר. כ"כ הר"ן והתוס':

א

גבוה ממנו. כן הוא ברמב"ם ונראה דהס"ת צריך שתהיה גבוה מן האדם אבל איפכא לא הוה דרך כבוד אלא דבטור כתב גבוה ממנה ונראה דרבנים שעומדים לפני ארון הקודש אינן בכלל איסור זה שעומדים אחוריהם לארון הקודש כיון שהס"ת מונחת בארון הקודש הוה כמו ברשות אחרת:

ב

קול הנושא ס"ת. בב"י מביא בשם הר"ר מנוח וע"כ נהגו לעשות פעמונים אבל לא נראה לע"ד כן דא"כ בשבת אין להוציא אותה ס"ת דמשמיע קול כדאיתא באו"ח סי' ש"ה סעיף י"א גבי זוג שבצואר בהמה ופוקק זוז שבצוארה והיינו משום איסור השמעת קול בשבת ואע"ג דשם בסי' של"ט כתב רמ"א וי"א דבזמן הזה הכל שרי דאין אנו בקיאין בעשיית כלי שיר כו' מ"מ כיון שלדעה הראשונה יש איסור אמאי נעביד לכתחלה איסור בפרט בס"ת ותו נראה דאין מקיל שם אלא באותן דברים שאין דומים ממש לכלי שיר כההיא דמספקין ומטפחין ביד אבל בהך זוג דדומה טפי לכלי שיר יש איסור לדברי הכל לכן נ"ל שאין לעשות אותן פעמונים ומשום הכי לא הביאו רמ"א וכבר ראינו שהיה כן באיזה בית הכנסת ומיחו בהם וסלקום:

ג

ולא יקרא בו. בסימן שס"ז כתב דאפילו בעל פה אסור לקרות שם ומבואר כאן דאחיזה לחוד יש איסור בב"ה עצמו וקריאה לחוד אסור אפילו תוך ד' אמות:

ד

על המטה שס"ת עליה. בתשובת רמ"א סימן ל"ד יליף מזה שאין לישב על תיבה שיש בה ספרי קודש וכתב אח"כ מיהו יש לדקדק דלמא הואיל והם נתונים בתיבה הרי הם ברשות בפני עצמן וכמופסקין דמי מיהו נראה דאין לחלק בזה דהא אמרינן פרק מי שמתו לגבי תפילין אע"ג דהניחן כלי תוך כלי אסור לשומן תחת מראשותיו ולא אמרינן דהכלי מפסיק וה"ה לענין לישב עליהם ואח"כ הניחו בצ"ע ולע"ד נראה דזה יש ללמדו מהא דאיתא בפרק בכל מערבין (עירובין דף ל') דתניא הנכנס לארץ העמים פי' שמטמא באוהל בשידה תיבה ומגדל ר' מטמא ורבי יוסי ברבי יהודה מטהר במאי קמפלגי מר סבר אוהל זרוק שמיה אוהל (פי' רש"י אוהל המטלטל חוצץ בפני הטומאה) ומר סבר לאו שמיה אוהל ואינו חוצץ ופרש"י בגדולה עסקינן שמחזקת מ' סאה בלח שהם כורים ביבש דאי קטנה כלי היא ומקבלת טומאה ואינה חוצצת בפני הטומאה הרי לפנינו דבארגזים שלנו שאינם מחזיקים כורים ביבש פשיטא שאינה חוצצת ולא נקראת בפני עצמה ואפילו בגדולה שיצאה מתורת כלי הרי פליגי בה תנאי והלכה כרבי שכן סתם לן תנא דמתני' שם שאין להניח העירוב בבית הקברות לכהן כיון שאין יכול לילך לשם אפי' ע"י שידה תיבה ומגדל והיינו כרבי ונ"ל עוד דכאן לא מהני אפי' אם רוצה להניח טלית על הארגז ולישב עליו דאע"פ דאמרינן בסמוך סעיף ח' לענין תשמיש דמהני מ"מ כאן פשיטא דלא מהני דכיון דאפי' תיבה גדולה לאו שמיה אוהל והוה כדבר המטלטל ודאי לא מהני בדבר המטלטל אפי' הניח הספר בהרבה מטלטלין זה על זה ולישב עליהם שהרי אמרו בסעיף ג' דלא יניחנו בשק וירכב עליו משמע אפי' כמה שקין זה על זה דהא אין לו תקנה רק להניחו נגד לבו. והטעם דלישב עליהם הוה גנאי ביותר אבל אם נתחבר לכותל במסמרים מותר לישב שם. כן נראה לפי עניות דעתי ברור:

ה

אפי' נדות. ע' בא"ח סימן פ"ח דין נשים נדות לתפלה:

ו

בכלי חרס. שיש לו קיום ימים רבים:

ז

עושין אותן תכריכין. פי' הרשות נתונה לעשות כן אבל אין חיוב בדבר אלא יכול לגנזם. ב"י:

ח

והונח בו. דהזמנה לאו מלתא היא אלא ומעשה בעינן דוקא ונראה דה"ה אם אומר כסף זה לתשמיש ס"ת אין בו משום אמירה לגבוה דהא יכול למוכרה ודוקא גבי צדקה אמרינן כן בסי' רנ"ח סעיף י"ג:

ט

המטפחות. היינו הפרוכת ומשום שלפעמים פורסין אותה על שלחן ומניחין עליו ס"ת או מכסין הס"ת בה ע' בב"י:

י

הבימות. בגמרא הזכיר אצל זה הלוחות ופרש"י לא ידעתי מה הם ויש מפרשין הן העשויים לספרים שלנו שאינן עשויין בגליון עכ"ל. ולעיל סוף סימן רע"א כתבתי דאף בדפוס הוה קדושה כמו בכתב ע"ש:

יא

תפוחי כסף וזהב. פי' של ס"ת דרבים ולא מכרוהו שבעה טובי העיר אבל של יחיד מבואר בסעיף י"ח:

יב

היו בה טעיות כו'. זה מדברי ריב"ש מביאו ב"י בא"ח סי' קנ"ג וז"ל אם חסר אות אחת או שייתר אות אחת כיון שהוא פסול אין בו קדושת ס"ת והוא כחומשין דימכרוהו ז' טובי העיר במעמד אנשי העיר עכ"ל ממילא הוא הדין ביחיד בספר תורה שלו:

יג

אבל כתובים ע"ג נביאים או איפכא שרי. כצ"ל:
נראה לי דאותן אנשים שנוהגים בשעת לימודם בספר ורוצה להגביה הספר שלומד פושט ידו ולוקח ספר אחר ומניח תחת זה שלומד דאיסורא איכא משום בזיון וגרע טפי ממניח הספר על ברכיו דסעיף ז' כי בזה מבזה הספר להיות לתשמיש מה שיוכל לעשות בעץ או באבן ולכאורה היה נראה להביא ראיה להתיר ממ"ש בטור וש"ע בא"ח בסי' שט"ו דמותר להניח בשבת ספר אחד מכאן וספר אחד מכאן וספר אחד על גביהן ולא חשיב אוהל כיון שא"צ לאויר שתחתיו עכ"ל. נ"ל דהתם מיירי שצריך לכל הג' ספרים וללמוד מכולן שיהיו מוכנים לפניו וקמ"ל דלית בה משום אוהל משא"כ כאן דמעשה עץ בעלמא שימש בספר והוי בזיון גדול כל שהוא מביאו ממקום למקום אפילו בשלחן אחד אם לא שהספר התחתון מונח כבר ודאי שרי להניח השני עליו:
בתשובת מהרי"ל סי' קי"ד מביא משם ספר אגודה פרק הקומץ דאין לו לעשות תשמישי ספר תורה מבגד שנשתמש בו הדיוט ויליף לה מדדרשינן מה מזבח שלא נשתמש בה הדיוט אף עצים כו' ואותן שנוהגים כן יש למחות ומכל מקום נראה דהיינו דוקא בדבר שהוא תשמיש קדושה עצמו כגון אותן הנזכרים בא"ח סימן קנ"ד אבל תשמיש דתשמיש כגון אותן הנזכרים שם מותר לעשות מבגד ואם נעשה כבר תשמיש קדושה ממנו אסור לעשות אח"כ ממנו תשמיש דתשמיש דאין מורידין אע"פ שאנו מחמירין שלא לעשות ממנו תשמיש דקדושה מכל מקום להקל לא אמרינן דלא נתפס ביה הקדושה כן נראה לי:

א

(סימן רפ"ב סעיף ז' בהג"ה) ולא יניח אדם ס"ת על ברכיו. כ"ה במס' סופרים: