שולחן ערוך, יורה דעה רס״ח: כיצד מגיירין הגר והגיורת ודיני קדושת הגר. ובו י"ב סעיפים: – עם 17 מפרשים

כיצד מגיירין הגר והגיורת ודיני קדושת הגר. ובו י"ב סעיפים:
גר שנכנס לקהל ישראל חייב מילה תחילה ואם מל כשהיה עובד כוכבים (או שנולד מהול) (טור בשם הרא'"ש) צריך להטיף ממנו דם ברית ואין מברכין עליו ואם נכרת הגיד אין מילתו מעכבת מלהתגייר וסגי ליה בטבילה. (טבל קודם שמל מועיל דבדיעבד הוי טבילה) (ב"י בשם הרמב"ן וכ"כ המ"מ פי"ד מהל' א"ב) (וי"א דלא הוי טבילה) (נ"י פרק החולץ בשם הרא"ה):

כשבא להתגייר אומרים לו מה ראית שבאת להתגייר אי אתה יודע שישראל בזמן הזה דחופים סחופים (פי' אבודים וסחופים מן מדוע נסחף אביריך) ומטורפים ויסורים באים עליהם אם אמר יודע אני ואיני כדאי להתחבר עמהם מקבלין אותו מיד ומודיעים אותו עיקרי הדת שהוא יחוד ה' ואיסור עבודת כוכבים ומאריכין עמו בדבר זה ומודיעים אותו מקצת מצות קלות ומקצת מצות חמורות ומודיעים אותו מקצת עונשין של מצות שאומרים לו קודם שבאת למדה זו אכלת חלב אי אתה ענוש כרת חללת שבת אי אתה חייב סקילה ועכשיו אכלת חלב אתה ענוש כרת חללת שבת אתה חייב סקילה ואין מרבין עליו ואין מדקדקין עליו וכשם שמודיעים אותו ענשן של מצות כך מודיעים אותו שכרן של מצות ומודיעים אותו שבעשיית מצות אלו יזכה לחיי העוה"ב ושאין שום צדיק גמור אלא בעל החכמה שעושה מצות אלו ויודעם ואומרים לו הוי יודע שהעולם הבא אינו צפון אלא לצדיקים והם ישראל וזה שתראה ישראל בצער בעולם הזה טובה היא צפונה להם שאינם יכולים לקבל רוב טובה בעוה"ז כעובדי כוכבים שמא ירום לבם ויתעו ויפסידו שכר עולם הבא ואין הקב"ה מביא עליהם רוב פורענות כדי שלא יאבדו אלא כל העובדי כוכבים כלים והם עומדים ומאריכין בדבר זה כדי לחבבן אם קבל מלין אותו מיד וממתינים לו עד שיתרפא רפואה שלימה ואח"כ מטבילין אותו טבילה הוגנת בלא חציצה (וי"א שיגלח שערותיו ויטול צפרני ידיו ורגליו קודם טבילה) (טור ורי"ף ורא"ש) ושלשה (תלמידי חכמים) (ג"ז טור) עומדים על גביו ומודיעים אותו מקצת מצות קלות ומקצת מצות חמורות פעם שניה והוא עומד במים ואם היתה אשה נשים מושיבות אותה במים עד צוארה והדיינים מבחוץ ומודיעין אותה מקצת מצות קלות וחמורות והיא יושבת במים ואח"כ טובלת בפניהם והם מחזירים פניהם ויוצאין כדי שלא יראו אותה כשתעלה מהמים ויברך על הטבילה אחר שיעלה מן המים וכיון שטבל הרי הוא כישראל שאם חזר לסורו הרי הוא כישראל מומר שאם קדש קדושיו קדושין:

כל ענייני הגר בין להודיעו המצות לקבלם בין המילה בין הטבילה צריך שיהיו בג' הכשרים לדון וביום (תוס' ורא"ש פ' החולץ) מיהו דוקא לכתחילה אבל בדיעבד אם לא מל או טבל אלא בפני ב' (או קרובים) (הגהות מרדכי) ובלילה אפילו לא טבל לשם גרות אלא איש שטבל לקריו ואשה שטבלה לנדתה הוי גר ומותר בישראלית חוץ מקבלת המצות שמעכבת אם אינה ביום ובשלשה ולהרי"ף ולהרמב"ם אפי' בדיעבד שטבל או מל בפני שנים או בלילה מעכב ואסור בישראלית אבל אם נשא ישראלית והוליד ממנה בן לא פסלינן ליה:

הואיל וטבילת גר צריך בית דין של ג' אין מטבילין אותו בשבת ולא בי"ט ולא בלילה ואם טבל הרי זה גר:

המל את הגרים מברך בא"י אמ"ה אקב"ו למול את הגרים ואח"כ מברך בא"י אמ"ה אקב"ו למול את הגרים ולהטיף מהם דם ברית שאלמלא דם ברית לא נתקיימו שמים וארץ שנאמר אם לא בריתי יומם ולילה חקות שמים וארץ לא שמתי:

כותית שנתגיירה והיא מעוברת בנה אין צריך טבילה:

עובד כוכבים קטן אם יש לו אב יכול לגייר [אותו] ואם אין לו אב ובא להתגייר או אמו מביאתו להתגייר בית דין מגיירין אותו שזכות הוא לו וזכין לאדם שלא בפניו בין קטן שגיירו אביו בין שגיירוהו ב"ד יכול למחות משיגדיל ואין דינו כישראל מומר אלא כעובד כוכבים:

בד"א בשלא נהג מנהג יהדות משהגדיל אבל נהג מנהג יהדות משהגדיל שוב אינו יכול למחות:

עובד כוכבים שבא לחתוך ערלתו מפני מכה או מפני שחין שנולד לו בה אסור לישראל לחתכה מפני שלא נתכוון למצוה לפיכך אם נתכוון העובד כוכבים למילה מצוה לישראל למול אותו ובמקום שמותר לרפאות העובד כוכבים מותר בכל ענין (נ"י פ' נושאין על האנוסה ורמב"ם ורש"י וע"ל סימן קנ"ח):

כותי או כותית שבא ואמר נתגיירתי בבית דינו של פלוני כראוי אינו נאמן לבא בקהל עד שיביא עדים ואם ראינום נוהגין כדרכי ישראל ועושים כל המצות הרי אלו בחזקת גרי צדק ואע"פ שאין שם עדים שמעידים בפני מי נתגיירו ואעפ"כ אם באו להתערב בישראל אין משיאין אותם עד שיביאו עדים או עד שיטבלו בפנינו הואיל והוחזקו עובד כוכבים אבל מי שבא ואמר שהוא עובד כוכבים ונתגייר בב"ד נאמן שהפה שאסר הוא הפה שהתיר וכתב הרמב"ם במה דברים אמורים בארץ ישראל ובאותן הימים שחזקת הכל שם בחזקת ישראל אבל בח"ל צריך להביא ראיה ואח"כ ישא ישראלית שמעלה עשו ביוחסין:

מי שהיה מוחזק בישראל שאמר נתגיירתי ביני לבין עצמי ויש לו בנים אינו נאמן על הבנים אבל נאמן על עצמו לשווי נפשיה חתיכה דאיסורא ליאסר בבת ישראל עד שיטבול בפני בית דין:

כשיבא הגר להתגייר בודקים אחריו שמא בגלל ממון שיטול או בשביל שררה שיזכה לה או מפני הפחד בא ליכנס לדת ואם איש הוא בודקין אחריו שמא עיניו נתן באשה יהודית ואם אשה היא בודקין אחריה שמא עיניה נתנה בבחורי ישראל ואם לא נמצאת להם עילה מודיעים להם כובד עול התורה וטורח שיש בעשייתה על עמי הארצות כדי שיפרשו אם קבלו ולא פירשו וראו אותם שחזרו מאהבה מקבלים אותם ואם לא בדקו אחריו או שלא הודיעוהו שכר המצות ועונשן ומל וטבל בפני ג' הדיוטות ה"ז גר אפי' נודע שבשביל דבר הוא מתגייר הואיל ומל וטבל יצא מכלל העובדי כוכבים וחוששים לו עד שתתברר צדקתו ואפילו חזר ועבד אלילים הרי הוא כישראל מומר שקידושיו קידושין. (ישראל מומר שעשה תשובה א"צ לטבול רק מדרבנן יש לו לטבול ולקבל עליו דברי חבירות בפני ג') (נ"י פ' החולץ) :

להטיף. ואין מברכין לפי דמספקא לן אי מטיפין אי לא הלכך מספק יש להחמיר ולהטיף אבל אין מברכין מספק דקי"ל ספק ברכות להקל וע"ל סימן רס"ה ס"ג עכ"ל הש"ך:

דלא. הלכך יש לקיים ולטבול אחר שמל. ש"ך:

ומודיעים. וכתב הב"י שאם לא הודיעוהו אינו מעכב:

מרבין. הזכרת העונשים ומדקדקין פירושו שאין להודיעו כל הדקדוקים והחומרות שיש באיסור חלב ואיסור שבת דשמא כונתו לשמים. כ"כ הב"ח:

חציצה. ואמרינן בש"ס כל דבר שחוצץ בטבילה חוצץ בגר וע"ל סימן קצ"ח מה שחוצץ בטבילה וכן צריך מקוה הכשר לטבילת נדה. ש"ך:

שיגלח. (אף דאין חציצה בשערותיו) כתב הש"ך דכן המנהג במומרים כשחוזרים לדת ישראל מיהו נראה דבדיעבד אם לא גילח שערו רק שאין דבר חוצץ הוי טבילה:

שניים. לאו דוקא ב' אלא בפני אחד מיהו י"ל דנקט שנים שעכ"פ צריכין להיות עדים בדבר שידעו שנתגייר כראוי:

לקריו. דאם לא היה בדעתו אז להיות גר לא היה טובל גם לקריו. ט"ז:

שמעכבת. כתב הש"ך צ"ע קצת דהא כ' הרב בח"מ סימן ה' ס"ב די"א אם עברו ודנו בלילה דיניהם דין א"כ לפ"ז ודאי דאפילו בקבלת מצות סגי בדיעבד בלילה ולא ה"ל להרב למיסתם ואפשר דדוקא לענין ממונא חשש הרב לסברא זאת משום דהפקר ב"ד הפקר אבל הכא דמיא לחליצה שכתב הב"ח בח"מ שם דאפילו בדיעבד פסולה בלילה עכ"ל:

והוליד. ואע"ג דקי"ל דאפילו עובד כוכבים שבא על בת ישראל הולד כשר מ"מ נ"מ דהולד כשר לכהונה משא"כ בנולד מן העובד כוכבים כמ"ש בא"ע סימן ז' א"נ נ"מ לענין פדיון הבן כדלקמן סימן ש"ה סי"ח עכ"ל הש"ך:

שמתי. וחותם בא"י כורת הברית. כן הגיה בפרישה:

שזכות. ואע"ג דאין לו דעת שומעין לו דזכין לאדם וכו' אבל אם אינו רוצה אינו גר אפילו בזמן שיד ישראל תקיפה. כ"כ הב"ח והש"ך:

למחות. ואם חזר בו דינו כישראל מומר:

ראיה. וכתב הב"ח מיהו נוהגים להקל להאמינו אף להשיאו ישראלית ואפשר דגם הרמב"ם מודה באורחים שבאים והם בחזקת ישראלים שנאמנים אף עכשיו שרובן עובדי כוכבים אף להשיאו ישראלית שכל המשפחות בחזקת כשרות הם כמ"ש בא"ע סימן ב' ולא אמר הרמב"ם אלא במי שלא הכרנוהו בעובד כוכבים ואמר נתגיירתי בב"ד פלוני דנאמן התם הוא דקאמר הרמב"ם דאפ"ה מעלה עשו ביוחסין עכ"ל:

ליאסר. אבל אם בא על בת ישראל לא פסלה דבזה אינו נאמן דאין אדם משים עצמו רשע. כ"כ הרא"ש וע"ל ס"ג:

שררה. וכתבו התוספות בפ"ק דשבת בההוא שבא לפני הלל וא"ל גיירני ע"מ שאהיה כ"ג וכו' בטוח היה דסופו לעשות לשם שמים וכתב הב"י מכאן יש ללמוד דהכל לפי ראות עיני ב"ד עכ"ל:

חזר. בטור כתב בשם בה"ג דאם חזר לסורו יינו יין נסך וכ' בפרישה דיש רוצים לומר דקמ"ל דאסרינן יינו אפילו למפרע קודם שחזר לסורו והט"ז חולק על זה וכתב דזה דבר שאינו אמת דהא הוחזק לכל דבר כישראל ואין לך לפסלו עד שיודע שהוא פסול משם ולהבא רק דקמ"ל דדוקא להני מילי שהם לחומרא דינו כעובד כוכבים אבל לא לקולא עכ"ל:

ברייתא יבמות דף מ"ו ע"א וכחכמים:

טור בשם הלכות גדולות ואביו הרא"ש כרשב"א בברייתא שבת דף קל"ה ע"א וכן כתב הרמב"ם בפ"א מהל' מילה (ופ"ב מהל' עבדים):

שם בשם אביו הרא"ש (ובשם גאון) וכ"כ התוס' ביבמות דף מ"ז ע"א:

ברייתא שם:

ל' הרמב"ם שם בפ' י"ד מאיסורי ביאה:

ברייתא שם:

ל' הרמב"ם שם:

מבריי' שם:

שם ע"ב:

שם בגמ':

מימרא דר' חייא א"ר יוחנן וכו' שם ומעובדא דההוא גר דא"ל שהי כאן עד למתר וכו' שם דף כ"ו ע"ב:

שם בההוא עובדא:

כ"כ התוס' אהא דא"ר אסי מי לא טבלה לנדותה שם דף מ"ה ע"ב:

מימרא דריב"ל שם:

מימרא דרב אסי דלעיל:

שם בתוספות וכ"כ הרא"ש:

שם ביבמות:

פי"ג מהל' איסורי ביאה:

ל' רמב"ם שם דין ו':

כר' יוסי בבריי' שם דף מ"ו ע"ב וס"ל דעיקר טעמא משום דאין דנין בשבת וגר משפט כתיב ביה וכן אין דנין בלילה:

שם וכן הכריע הרשב"א דטבילה בדיעבד כגמר דין דמיא:

ברייתא שבת דף קל"ז ע"ב וכדעת הרמב"ם דמילת הגר מוטלת על כל ישראל:

טור לדעת בעל העיטור והרא"ש ורב יהודאי גאון:

מימרא דרבא דף ע"ח ע"א:

מימרא דרב הונא כתובות דף י"א ע"א וכפי' רש"י שם.
(°) פי' אם קידש אשה אינה צריכה גט ממנו:

מימרא דרב יוסף שם וכפי' התוספות בשם ר"י וכן כתב הרא"ש שם והר"ן:

טור בשם הרמב"ם בסוף הלכות מילה מברייתא ישראל מל אח הגר לשם גר וכו' דף כ"ו ע"ב:

ברייתא יבמות דף מ"ז ע"א וכחכמים:

רמב"ם בפי"ג מהא"ב דין ט' י' מההוא דקרו ליה בר ארמיאתא וא"ר אסי מי לא טבלה לנדותה וכו' שם דף מ"ה ע"ב וכפי פירושו שמפרש דלהכשיר הבנים שכבר נולדו או להחזיקן בתורת גרים קאמר:

שם ועיין מ"ש בסוף הסעיף:

שם הואיל ולא היו יודעין שהיה עובד כוכבים מעיקרו והפה שאסר וכו' וכמ"ש התוספות בעובדא דההוא כותי פסחים דף ג' סוף ע"ב:

שם משום דההוא עובדא בא"י הוה והיו כולם ישראלים:

ברייתא מעשה באחד שבא לפני רבי יהודה וכו' יבמות דף מ"ז ע"א:

לשון הרמב"ם שם בפי"ג ממסקנת הגמרא שם דף כ"ד ע"ב וכפירוש התוספות:

ציינתיו לעיל בסעיף ב':

שם וכרב יצחק וכו' משמיה דרב וכו' וכהא דתנא טבל ועלה הרי הוא כישראל וכו' יבמות דף מ"ז ע"ב:
(°) עיין במ"ש לעיל בסי' רס"ז סעיף ח':

ואם מל כו'. שם הרי שבא כו' וקי"ל כר' יוסי כמש"ש אר"י לעולם כו':

או שנולד כו'. כמו בקטן בסי' רס"ג ס"ד דחיישינן שמא ערלה כו':

ואין מברכין כו'. דר"ח פסק דא"צ להטיף ד"ב וכמש"ש בשבת קל"ה א' לא נחלקו כו' ע"מ נחלקו כו' ועתוס' שם ד"ה לא נחלקו כו' ושם ביבמות ד"ה דר' יוסי כו' לכן פסקו הרמב"ם והרא"ש לחומרא דצריך להטיף אבל אין מברכין דספק ברכות להקל:

ואם נכרת כו'. תוס' ביבמות שם בד"ה הנ"ל וכמו אשה וכמש"ש ור"א נמי נילף מאמהות כו' אלא בטבל כו' וחכמים פליגי אף בטבל ולא מל וצ"ל אין דנין אפשר משא"א דדוקא לר"א קשיא וכ"ת כו' וה"נ אי אפשר:

טבל כו'. דלכתחלה ודאי בעינן מילה תחלה כמש"ש עד שימול ויטבול וכן שם מ"ז ב' נתרפא מטבילין כו' אבל דיעבד כתב הרמב"ן דעלתה לו ממש"ש ע"ח א' עובדת כוכבים מעוברת כו' אבל תוס' שם מ"ז ב' ד"ה מטבילין כו' חולקין ע"ז וכ"כ הרא"ה וכתב כיון דלא חזי למילה סלקא ליה בהכי כמו אשה וכנ"ל ואחר שנולד הוא כישראל גמור אף בלא מילה אלא שמלין אותו כמו תינוק ישראל וז"ש וי"א כו':

עיקרי הדת כו'. שם אר"א מאי קרא ותרא כו':

ומודיעין אותו כו'. והשמיט לקט ש"פ משום דלא שכיח האידנא:

אלא כל העובדי כו'. כמ"ש בסוטה ט' א':

הוגנת כו'. שם ובמקום כו' וכ"ד כו':

וי"א כו'. רי"ף ורא"ש בספי"ט דשבת ועבא"ח סי' תקל"א ס"ז בהג"ה מש"ש:

והם מחזירין כו'. דמשום זה אמרו שם נשים מושיבות כו' לה מבחוץ:

ויברך כו'. פסחים ז' ב' ועתוס' שם ד"ה על הטבילה אור"ח כו' וכ"כ הרי"ף:

כל ענייני כו'. שם מ"ו ב' אר"י כו' משפט כו' ואינו גר בלא מילה וטבילה ושם מ"ז ב' והאר"ח אר"י גר כו':

מיהו דוקא כו'. ממש"ש מ"ה ב' מי לא טבלה לנדתה וטבילת נדה בלילה וגם אין דרך אנשים להיות עמה וז"ש אפי' לא כו':

חוץ כו'. ממש"ש מ"ז א' ת"ר ושפטתם כו' בינו לבין עצמו כו' נאמן אתה לפסול כו' ובקדושין ס"ב גר נמי לאו כו' ואם בדיעבד שפיר דמי בידו הוא ותי' תוס' דבקבלה היא ועתוס' ביבמות מ"ה ב' ד"ה מי כו' ובקדושין שם ד"ה גר כו' ובזה ניחא מש"ש אלא מעתה כו' משום דעבד משוחרר א"צ קבלה כמ"ש ביבמות מ"ח א' ועתו' דקדושין שם ד"ה אלא כו':

ולהרי"ף כו'. כן תי' הרי"ף קושיא הנ"ל דקרו ליה בר ארמייתא רצו לפסול בנה ומ"מ קשה מש"ש מ"ז א' ואי אתה נאמן כו' דבנים בלא"ה לא פסילי ותי' הרמב"ן דצריך מ"מ לקבל בפני שלשה למול ולטבול ולהודיעו מקצת מצות כו':

או בלילה. אינו מוזכר זה ברי"ף אלא הטור כתב כן בשמו ולמד ממ"ש אצל שלשה דחד טעמא לתרוייהו דמשפט כו' וכמ"ש תוס' מ"ו ב' ד"ה אין מטבילין כו' וכ"כ הרמב"ן דקי"ל אם דנו בלילה אינו דין אף בדיעבד אבל הרמב"ם כתב דבלילה בדיעבד ש"ד וכמ"ש בס"ד וכ"כ הרשב"א וכתב דטבילה כגמר דין דמי ולכתחלה הוא דמחמרינן וש"ע אגב שטפיה דשנים כתב דברי רמב"ם גם אלילה ונראה שגם הרי"ף סובר כדברי הרמב"ם מדלא קשה ליה אהנ"ל אלא דלא הוו שלשה ל"ק ליה מלילה:

הואיל כו'. עתוס' שם ד"ה תקוני כו':

המל כו'. כגי' שלנו דמברכין שתי ברכות וערא"ש שם וכמ"ש בסי' רס"ז סי"ב:

למול כו'. כשיטתו וכמש"ש ובסי' רס"ה ס"ב ועבה"ג:

בין קטן כו'. ממש"ש איתביה אביי כו' ש"מ דבכ"ע יכול למחות:

ובמקום כו'. ערש"י שם:

ואם ראינום כו'. לשון הרמב"ם שראינוה נוהגת בדרכי ישראל תמיד כגון שתטבול לנדתה ותפרוש תרומה בעיסתה וכיוצא בזה וכן גר שנוהג בדרכי ישראל שטובל לקריו ועושה כל המצות הרי אלו בחזקת כו' ולמד ממש"ש מ"ה ב' מי לא כו' אבל הרמב"ן חלק עליו וכתב ודברי תמה הם דא"כ הל"ל מי לא שמר שבת אחת דיותר קל לידע מטבילה ובירושלמי פ"ג דקדושין דתני בר קפרא גר שמל ולא טבל ה"ז כשר שאין גר שלא טבל לקירויו וקשיא עלתה לו טומאה קלה בטומאה חמורה א"ר יוסי בר בון מכיון שזו וזו לשם קדושת ישראל עלתה לו:

ואעפ"כ כו'. ממש"ש מ"ז א' ומעשה כו':

אבל מי כו' וכתב הרמב"ם כו'. הכל הוא מדברי הרמב"ם ולמד זה מירושלמי הביאו מ"ע שם חביבה א"י שמכשרת גרים האומר בארץ ישראל גר אני מקבלין אותו מיד ובח"ל אין מקבלין אותו אא"כ היו עדיו עמו ולכאורה זה הירושלמי סותר גמ' שלנו דקי"ל בין בארץ כו' ולר' יהודה הוא להיפך ופי' הרמב"ם שהירושלמי מיירי בכה"ג והטעם דמעלה עשו ביוחסין וכמ"ש ברפ"ד דקדושין דכל הארצות עיסה כו' וס"ל לירושלמי כמ"ד שם דאף בבל עיסה לא"י ועתוס' דיבמות מ"ז א' ד"ה במוחזק כו':

כשיבוא כו'. כמש"ש כ"ד ב' ת"ר אין מקבלין כו' וכתב הרמב"ם בימי דוד שמא מן הפחד חזרו ובימי שלמה בשביל המלכות והטובה והגדולה שהיו בהישראל חזרו ואע"ג שאמרו שם הלכה כדברי כו' היינו בדיעבד וכמ"ש למטה ואפי' נודע כו' יצא כו' וכתב שם אבל אינו מגירי הצדק וכתב שם ואעפ"כ היו גרים מתגיירים בימי דוד ושלמה בפני הדיוטות והיו ב"ד הגדול חוששין לא דוחין אותן אחר שטבלו מ"מ ולא מקריבין אותן עד שתראה אחריתן ולפי שגייר שלמה נשים ונשאן וכן שמשון גייר ונשא והדבר ידוע שלא חזרו אלו אלא בשביל דבר חשבן הכתוב כאלו הן עובדי כוכבים כו' ומפני זה אמרו חכמים קשה להם גרים לישראל כספחת שרובן חוזרין בשביל דבר ומטעין את ישראל וקשה הדבר לפרוש מהן אחר שנתגיירו צא ולמד מה אירע במדבר כו' ועתוס' מ"ז ב' ד"ה קשים לפי כו' ומ"ש ואעפ"כ היו גרים כו' עתוס' כ"ד ב' ד"ה לא כו' וי"ל כו' וז"ש למטה אפי' נודע כו' וחוששים לו כו':

ואם איש כו' ואם כו'. שם וכנ"ל דמש"ש הלכה כו' דוקא דיעבד וכמ"ש במנחות מ"ד א' שמא עיניך כו':

ואפי' חזר כו'. כנ"ל ס"ב וכתב שם שלכן קיימו שלמה ושמשון את נשותיהם אע"ג שנגלה סודן וסופן הוכיח על תחלתן כנ"ל:

ישראל מומר כו'. כנ"ל דאפי' גר שחזר לסורו ה"ה כישראל לכל דבר:

רק מדרבנן כו'. כמ"ש באבות דר"נ פ"ח שוב מעשה בריבה אחת כו' א"ל שכל אותן הימים כו':

ולקבל כו'. בבכורות ל"א א' ת"ר וכולן כו' ועתוס' שם ד"ה וכולן כו' ואר"ת כו' גר שקיבל עליו כו' ושם ל' ב' דקבלה בפני שלשה חברים וכמ"ש ביבמות שם ג"כ כנ"ל:

מטבילין אותו. עיין בתשובת רדב"ז החדשות סימן תל"ד שכתב שיברך אז שהחיינו דבאותה שעה נגמר גירותו ע"ש:

בפניהם. עיין בתשובת פרח מטה אהרן ח"ב שהעלה דאם לא טבלה בפני ב"ד צריך שיודיעוה פעם שנית מקצת מצות ותטבול בפני ב"ד ע"ש:

אבל בדיעבד. עיין בדגמ"ר שכתב דהיינו דוקא בגר גדול שאצלו קבלת המצות עיקר והמילה והטבילה אינו אלא גמר הדבר סגי בלא שלשה ואפילו בלילה אבל גר קטן שלא שייך בו קבלת מצות והטבילה היא עיקר שמטבילין אותו על דעת ב"ד לכ"ע צריך להיות ביום בפני שלשה ע"ש:

[ולהרי"ף. עיין בתשובת חמדת שלמה סימן כ"ט ול' מ"ש בזה]:

[והוליד ממנה. עבה"ט בשם ש"ך ועט"ז סק"י ומזה מוכח דס"ל להט"ז וש"ך בפשיטות הא דקיי"ל עובד כוכבים שבא על בת ישראל הולד כשר היינו דכשר לגמרי ולא צריך גירות דלא כדמשמע מרש"י קידושין דף ס"ח ע"ב ד"ה ולימא קסבר רבינא ובתוס' יבמות ט"ז ע"ב סוד"ה אמוראי ועיין בזה בשעה"מ פט"ו מהלכות אישות באורך וכתבתי מזה בפ"ת לאה"ע סימן ד' סק"א ע"ש]:

שנתגיירה. עיין בספר תפארת למשה שכתב דוקא כשנתגיירה היא אבל אי לא נתגיירה היא לא מצרכינן (לא ט"ס וצ"ל מצריכינן) טבילה לבנה ע"ש:

מעוברת. עיין בדגול מרבבה שכתב אם ידעו ב"ד בשעת טבילה שהיא מעוברת הדין פשוט אבל אם לא ידעו ב"ד שהיא מעוברת יש בזה אריכות דברים עכ"ד:

יכול למחות משיגדיל. עיין בספר תפארת למשה שכתב דאם היתה הורתו שלא בקדושה ולידתו בקדושה כגון שנתגיירה עובדת כוכבים מעוברת אינו יכול למחות ע"ש באורך [ובתשובת ח"ס סימן רנ"ג העלה דאפילו גם לידתו שלא בקדושה כל שנתגיירו עמו אחד מאבותיו אינו יכול למחות מאחר שדעת הרי"ף פרק החולץ דלעולם אינו יכול למחות אפילו גיירוהו ב"ד ובה"ג שכל דבריו דברי קבלה פסק עכ"פ בהביאוהו אבותיו אפילו לא נתגיירו עמו אינו יכול למחות וקרוב לודאי שגם דעת הרמב"ם הוא כן ובשיטה מקובצת הביא רבים מהפוסקים דפסקו דעכ"פ בנתגיירו עמו אינו יכול למחות ובהרא"ש פ"ק דכתובות לא מצינו שחולק להדיא על זה א"כ אין ספק דהכי הלכתא. וכתב עוד היכא דיכול למחות ודאי דמיעקר עקר הגירות למפרע והיין הנשאר שנגע בו קודם מחאתו הוא ככל מגע עובד כוכבים קטן ביין שלנו ואם בא על בת ישראל בהיותו בן ט' נפסלה מהכהונה כו' אך אנו אין צריכין לחוש לזה כלל שמא ימחה ולכן מברכין בשעת טבילה ומניחין אותו ליגע ביין או להנשא לאיש או לישא ישראלית כו' עש"ב]:

[או שלא הודיעו. עיין בתשו' חמדת שלמה ס"ס כ"ט מ"ש בזה]:

יש לו לטבול. עיין במג"א סימן שכ"ו ס"ק ח' שכתב דישראל מומר שעשה תשובה מותר לטבול אפילו בשבת כיון דאינו מדאורייתא ע"ש. ועיין בתשובת רשב"ש סימן ס"ח שכתב דבני המומרים הערלים הנקראים אנוסים כשבאים לחזור בתשובה אין להודיעם מצות קלות וחמורות ועונשן ואין לבהלו אבל יש למושכו חסד ואין צריך טבילה וכשמל א"ע מברך להכניסו בבריתו של א"א ומברך גם כן ב' ברכות על המילה עמ"ש לעיל סימן רס"ז (ס"ק ב') ואשר קידש ידיד ואינו כוללם בברכה אחת ואח"כ אומר או"א הצלח נא לעבד הנקרא שמו כך ומשוך אליו חסדך וכשם שהטית לבו לשוב בתשובה שלמה לפניך כן תטע בלבו אהבתך ויראתך ותפתח לבו בתורתך ותדריכהו בנתיב מצותיך למען ימצא חן בעיניך כי"ר ונאמר אמן ע"ש עוד. ועיין בתשובת הרדב"ז החדשות סימן תל"ד אי חייבין לברך שהחיינו בשעת המילה:

(סי' רס"ח סעיף י"א) עד שיטבול בפני ב"ד. ולענין אם צריכים להטפת דם ברית דלדבריו שמל כשהוא בינו לבין עצמו הוי בההיא דלעיל (סעיף א') ע' בספר שערי תורה (כלל ה' פרט ג'):

צריך להטיף כו' ואין מברכין כו'. לפי דמספקא לן אי מטיפין אי לא הלכך מספק יש להחמיר ולהטיף אבל אין מברכין מספק דקי"ל ספק ברכות להקל וע"ל סי' רס"ה ס"ג:

וי"א דלא הוי טבילה. הלכך יש לקיים ולטבול אחר שמל כן כתבו העט"ז:

אומרים לו מה ראית כו'. שאם ירצה לפרש יפרוש שקשים גרים לישראל כספחת גם שלא יאמר לאחר מכאן אלו ידעתי לא הייתי מתגייר וכ' הב"י שאם לא הודיעוהו אינו מעכב והביאוהו האחרונים:

ואין מרבים עליו. הזכרת העונשים:

ואין מדקדקין עליו. כלומר אף באותן מקצת עונשין אין להודיעו כל דקדוקי עונשין אלא מודיעין אותו דרך כלל קודם שבאת למדה זו אכלת חלב אי אתה ענוש כרת חללת שבת אי אתה ענוש סקילה ועכשיו אכלת חלב כו' ואין להודיעו כל הדקדוקים והחומרות שיש באיסור חלב ואיסור שבת דשמא כוונתו לשמים. כ"כ הב"ח:

בלא חציצה כו'. ואמרינן בש"ס כל דבר שחוצץ בטבילה חוצץ בגר וע"ל סי' קצ"ח דבר החוצץ בטבילה וכן צריך מקוה הכשר לטבילת נדה כדלעיל סי' ר"ח כדאי' בש"ס וכ"כ הרמב"ם פי"ג מהל' א"ב דין י"ג ובמקוה הכשר לטבילת נדה שם מטבילין את הגרים ואת העבדים ואת המשוחררי' וכל דבר שחוצץ בנדה חוצץ בגרים ועבדים ובמשוחררים ע"כ:

וי"א שיגלח כו'. משמע אפי' אין חציצה בשערותיו כגון שיחוף ויסרוק היטב או יגוז מקצת שערותיו הקשורים וחוצצין אעפ"כ יגלח כל שערותיו משום שנכנס לכלל יהדות וכ"כ הב"ח דאפשר דנטילת שער בגר הוא ע"פ דברי ר"מ דרשן שהביא רש"י בפרשת בהעלותך וכן המנהג במומרים כשחוזרים לדת ישראל ע"כ מיהו נראה דבדיעבד אם לא גילח שערו רק שאין דבר חוצץ הוי טבילה

צריך שיהיו בשלשה הכשרים. דכתיב גבי גר משפט אחד יהיה לכם ואין משפט בפחות מג' כשרים:

אבל בדיעבד אם לא מל או טבל כו'. אבל בקבלת המצות אם לא קיבל בפני ג' אפי' בדיעבד מעכב כמ"ש התוס' והרא"ש דקבלת מצות הוי כתחילת דין שנתבאר בח"מ סי' ה' אבל טבילה ומילה הוי כגמר דין שנתבאר שם דגומרין בלילה וצ"ע קצת דהא כתב הרב שם סעיף ב' די"א אם עברו ודנו בלילה דיניהם דין אם כן לפ"ז ודאי דאפילו בקבלת מצות סגי בדיעבד בלילה ולא ה"ל להרב למיסתם סתומי ואפשר דדוקא לענין דיני ממונות חשש הרב לסברת הי"א משום דהפקר ב"ד הפקר וכ"כ הב"ח בח"מ סי' ה' דאף על גב דלגבי חליצה יש לפסוק לחומרא דאפילו דיעבד החליצה פסולה בלילה מ"מ כדאי הן הי"א לסמוך עליהם עכ"ל וה"ה הכא דכחליצה דמי:

אלא בפני שנים. לאו דוקא שנים אלא בפני אחד וכן מוכח בהתוס' פרק החולץ בד"ה יש לך עדים (דף מ"ד) מיהו י"ל דנקט שנים כיון דאם מכירין היינו אותו שהיה עובד כוכבים אינו נאמן לומר גיירתי עצמי כדלקמן וא"כ צריכין שיהיו ב' לפחות שידעו שנתגייר כראוי ואף באשה נראה בשעה שטבלה נפשה היו צריכין לאנשים רואים אותה שטבלה להיות עדים בדבר. פרישה:

אבל אם נשא ישראלית כו'. ואע"ג דקי"ל דאפילו עובד כוכבים שבא על בת ישראל הולד כשר מכל מקום נ"מ דהולד כשר לכהונה מה שאין כן בנולד מן העובד כוכבים כמו שנתבאר בא"ע סימן ז' א"נ נ"מ לענין פדיון הבן כדלקמן סימן ס"ה סעיף י"ח:

לא פסלינן ליה. עיין לקמן סעיף י"א:

בשבת כו'. וסמ"ג כתב בשם בה"ג דמטבילים אותו בשבת וי"ט ועב"ח:

ולא בלילה כו'. כבר נתבאר דין טבילת גר בלילה בסעיף הקודם:

המל כו'. עיין לעיל סי' רס"ז סי"ב:

ובא להתגייר. משמע מדעתו וקמ"ל דאע"ג דאין לו דעת שומעין לו דזכות הוא לו וזכין לאדם שלא בפניו אבל אם אינו רוצה אינו גר אפילו בזמן שיד ישראל תקיפה עליהם כמ"ש וכ"כ הבית חדש:

יכול למחות משיגדיל. והר"נ כ' דנהי דמחאת קטנים לאו מחאה היא לענין שאם נתרצה אח"כ אין מחאתו כלום אפ"ה מהני לענין דלאחר שהגדיל אם עמד במחאתו מהני וכ"כ בהגהת דרישה:

אינו יכול למחות. ואם חזר בו דינו כישראל מומר:

אסור לישראל לחתכה. שהעובד כוכבים אין מעלין אותם מידי מיתה ולא מורידין אותם אליה אבל אם אין רפואה בדבר שרי וכן במקום שמותר לרפאותן כגון משום איבה או בשכר שרי וע"ל ס"ס רס"ג:

אבל מי שבא כו'. כלומר דוקא במי שהוחזק עובד כוכבים ואמר נתגיירתי כו' הוא שנאמרו דברים הללו אבל במי שלא הוחזק עובד כוכבים ואמר שהוא עובד כוכבים ונתגייר בב"ד נאמן במיגו דאי בעי אמר ישראל הוא:

וכ' הרמב"ם כו'. וכתב הב"ח ומיהו נוהגין להקל להאמינו אף להשיאו ישראלית ואפשר דאף הרמב"ם מודה באורחים שבאים והם בחזקת ישראלים שנאמנים אף עכשיו שרובן עובדי כוכבים אף להשיאו ישראלית שכל המשפחות בחזקת כשרות הם כמו שנתבאר בא"ע סי' ב' ולא אמר הרמב"ם אלא במי שלא הכרנוהו בעובד כוכבים ואמר נתגיירתי בבית דין פלוני דנאמן מדין מיגו התם הוא דקאמר הרמב"ם דאפ"ה מעלה עשו ביוחסין שאין משיאין אותו ישראלית מדין מגו עד שיביא ראיה:

אבל נאמן כו'. לשון הרא"ש והא דקאמר שנאמן לפסול את עצמו לא לענין זה שאם בא על בת ישראל פסלה דקי"ל אין אדם משים את עצמו רשע ועוד מלתא דתמיהה היא דאיהו פסול ובניו כשרים הלכך אין עדותו כלום אפי' לענין עצמו ואם בא על בת ישראל לא יפסלנה אלא לענין זה מהני עדותו לעצמו דשויה חתיכה דאיסורא ואסור בבת ישראל ע"כ ועיין בב"ח וע"ל סעיף ג':

כשיבא הגר כו'. וכתבו התוס' דההיא דפ"ק דשבת דאתא לקמיה דהלל וא"ל גיירני על מנת שאהיה כ"ג בטוח היה דסופו לעשות לשם שמים כו' ומכאן יש ללמוד דהכל לפי ראות עיני הב"ד עכ"ל ב"י וכ"כ בהגה' דרישה:

ישראל מומר כו'. ע"ל סימן רס"ו סעיף ח':

ואם מל כשהיה עובד כוכבים כו'. בטור כ' בשם ר"ח שאין לו תקנה אבל בניו נימולים ונכנסים בקהל כו' והקשו רבים דע"כ לא מיירי בנשא עובדת כוכבים דבעובדת כוכבים אפילו מישראל הולד כמוה אלא פשיטא בנשא ישראלית א"כ מאי קמ"ל הא אפי' בעובד כוכבים ועבד הבא על בת ישראל הולד כשר כמ"ש באבן עזר סי' ז' וי"א דמיירי כאן לענין שכשר לכהונה לאפוקי מבת עובד כוכבים וזה אינו דהא נקט כאן בנו ובבנו אין איסור ונראה דקא משמע לן דנכנס לקדושת הקהל לענין שלא יקראוהו בר ארמאי כההיא דאיתא בפרק (הערל) [החולץ] ההוא דהוה קרי ליה בר ארמאי כו' וכן מבואר בהדיא ברי"ף שם שכתב דבדיעבד לא פסלינן ליה כו' משמע לענין קריאת שם בר ארמאי ועיין מה שכתבתי סעיף ג'. ובפרישה כ' דנפקא מינה לענין אם הוליד בכור מכהנת (שחייב) [שאינו חייב] בפדיון משא"כ בעובד כוכבים כמ"ש סי' ש"ה:

צריך להטיף ממנו וכו'. כן כתוב בטור בשם בעל הלכות ואע"ג דבסימן (רס"ו) [רס"ג] כתב (הטור משמע) [הב"י משמו] דאינן צריכין הטפת דם בישראל שנולד מהול יש חילוק בין ישראל לגר. ב"י:

מה ראית שבאת כו'. דאי פריש יפרוש דאמר רבי חלבו קשים גרים לישראל כספחת:

וממתינים לו כו'. הקשה הרמב"ן למה משהינן מצות טבילה ולא טבלינן אותו קודם המילה ותירץ כיון שהמילה קשה עליו מלין תחילה דאי פריש יפרוש מיהו אם טבל תחילה הרי זה גר עכ"ל:

עד שיתרפא. מפרש בגמרא דהמים מקלקלים המכה קודם שנתרפאית כראוי:

שאם חזר לסורו. בפרישה הביא דברי רש"י פרק ב' דהוריות (דף י"ג) פירוש של תיבת סורו דהיינו סר שלו הוא רע דהיינו היצר הרע:

בג' הכשרים לדון. דכתיב משפט אחד יהיה לכם ולגר:

שטבל לקריו. פירוש שידענו בבירור דבר זה וכן באשה ואז סלקה טבילה זאת אפי' לשם גירות אע"פ שלא הזכיר בפירוש כן וכ"כ הרי"ף וז"ל דאי לאו גיורא הוא לא הוה טבל פירוש דאם לא היה בדעתו אז להיות גר לא היה טובל גם לקרי. ומה שכתב בסעיף י"א שאינו נאמן לומר נתגיירתי ביני לבין עצמי עד שיטבול בפני ב"ד התם לא ראינו ממנו שום טבילה לקרי ועכשיו רוצה לטבול לשם גירות ודאי צריך לכתחלה שלשה. ומו"ח ז"ל כ' דנראה לו שהרי"ף הכי קאמר מדטבל לקרי ש"מ שכבר טבל בפני ג' ולא משמע כן כלל גם מדברי רש"י ור"ן מבואר כן בהדיא דההיא טבילה לחוד סגי ליה אף אם לא היתה אחרת וכמשמעות דברי הטור וש"ע:

חוץ מקבלת המצות כו'. שזהו גוף הדבר והתחלתו אבל מילה וטבילה הוה כגמר דין דמן התורה הוה אף בלילה. אשר"י:

לא פסלינן ליה. בגמרא אמר ההוא דקרי ליה בר ארמיאתא לפי שלא טבלה אמו לשם גרות כ"כ ר"ן אמר רב אסי מי לא טבלה לנדותה פירש"י ור"ן וסלקא לה ההיא טבילה לשם גרות דעובדת כוכבים לא טבלה לנדותה וכן באיש לטבילת קרי. וכתב על זה הרי"ף דזהו בדיעבד דאם הוליד בן מישראלית דלא פסלינן ליה והיינו לענין שלא להזכירו בשם בן עובד כוכבים כי מיוחסים שבישראל לא יתחתנו עמו אף ע"ג דכשר דהא אפי' בעובד כוכבים ועבד הבא על בת ישראל דהולד כשר מ"מ אין מתחתנים עמו המיוחסים כי ההיא דאיתא בפרק החולץ דהכשירו רב ורצה שיתן לו בתו וענשו רב שנעשה גל של עצמות ועל זה אמר רי"ף כאן דאין כאן פסול גיות כלל וכן כוונת רבינו חננאל בטור בתחילת הסי' שכתב שנכנסים הבנים לקהל:

הואיל וטבילת גר כו'. בגמרא יהיב טעמא שאין מטבילין גר בשבת דהוה כמתקן גברא מ"מ הוצרך הרמב"ם לטעם זה דאל"כ לא הוה כמתקן דנראה כמיקר כדמצינו לענין טבילה מטומאה בשבת וכן כתבו התוס' בפרק החולץ ותימה על הב"י שלא כתב כן:

לא שמתי. וחותם ברוך אתה ה' כורת הברית. כן הגיה בפרישה:

בין קטן שגיירו כו'. כן צריך להיות:

אלא כעובד כוכבים. פירוש לענין שאין קדושיו קדושין:

שלא נתכוין למצוה. פי' שאסור לעשות לו רפואה ואי משום מצוה הא לא נתכוין לה:

חזר לסורו. בטור כתוב בשם בעל הלכות דאם חזר לסורו יינו יין נסך כו'. וכתוב בפרישה שיש מקשים פשיטא וכי עדיף מישראל מומר שכתב ב"י סי' קכ"ד דיינו יין נסך ומתרצים דכאן אסרינן יינו שלו אפילו למפרע קודם שחזר לסורו ע"כ וזה דבר שאינו אמת כיון שבא לכלל ישראל הוחזק לכל דבר כישראל ואין לך לפסלו עד שיודע לך שהוא פסול משם ולהבא וכוונת בעל הלכות נ"ל דקמ"ל דיוקא דדוקא להני מילי שהם לחומרא הוה כעובד כוכבים וע"כ נקט קצת מהם וסיים ובשאר דברים דינו כעובד כוכבים היינו לחומרא אבל לקולא לא וכדמסיק הטור לענין קדושין שלו דהוה קדושין:

(סימן רס"ח סעיף ג') אבל בדיעבד כו'. כ' בדגול מרבבה דדוקא בגר גדול המילה וטבילה סגי בלא שלשה ובלילה דאצלו הוא עיקר קבלת המצות אבל גר קטן דלא שייך בו קבלת המצות והטבילה היא עיקר שמטבילין אותו על דעת ב"ד לכ"ע צ"ל ביום ובג' ע"כ. ויש לה"ר לדעת הפוסקים דבדיעבד סגי בלא ב"ד הטבילה מהא דאיתא בירושלמי פ"ד דעירובין הלכה ד' ר' חונה בשם ר"נ בר יעקב בעא גר שטבל לאחר שהאיר המזרח מאחר שאלו היה ער הוה קונה לו שביתה כו' פי' ה"נ קונה שביתה אלו היה טבל מאתמול והקשה בק"ע דאין משכחת שיטבול גר בשבת הא קיי"ל דא"מ גר ביו"ט. ודוחק לומר דתבעיא לי' אם עבר וטבל דהא בעי' ב"ד ואיך יטעו ב"ד בכך ע"כ. ולפ"ד הפוסקים דסגי בלא ב"ד א"ש: