שולחן ערוך, יורה דעה ת״ג: דיני המלקט עצמות. ובו י' סעיפים: – עם 17 מפרשים

דיני המלקט עצמות. ובו י' סעיפים:
המלקט עצמות אביו או של שאר קרובי' שמתאבלים עליהם מתאבל עליהם כל היום כולו בכל הדברים הנוהגים באבל בכפיית המטה ועטיפת הראש ונעילת הסנדל ותשמיש המטה ורחיצה וסיכה ולערב אין מתאבל עליהם אפילו צרורים לו בסדינו היה עומד ומלקט וחשכה לו מותר ביום שלאחריו לפיכך אין מלקטין אותם סמוך לחשכה כדי שלא יהיה נמצא שלא התאבל על ליקוט עצמות אביו. (ואין אנינות בליקוט עצמות רק חל עליו אבלות מיד) (טור בשם הרא"ש):

כל שקורע עליו בשעת מיתתו קורע עליו בשעת ליקוט עצמות וכל שאינו מתאחה בשעת מיתתו אינו מתאחה בשעת ליקוט עצמות:

עצמות אין עומדין עליהם בשורה אבל אומרים תנחומין לעצמם ואין מברין עליהם בחבר עיר אבל מברין עליהם בביתו ואין אומרים עליהם קינה ונהי אבל אומרים עליהם קילוסין: (דהיינו שבחו של מת ומשבחין להקב"ה שממית ומחיה) (בטור תמצא מבואר):

אין מלקטין עצמות אביו במועד ואין צריך לומר עצמות שאר קרובים:

שמע שהיום לקטו עצמות אחד מקרוביו שהוא מתאבל עליהם אף על פי שלא היה שם מתאבל עליהם. (אבל שמע שנלקטו אתמול אין מתאבל עליהם) (טור בשם הירושלמי):

אין מפרקין את העצמות ולא מפסיקין את הגידים:

ליקוט עצמות אינו אלא משיכלה הבשר כלה הבשר אין הצורה ניכרת בעצמות לפיכך יכול ללקט בידו עצמות אביו ואמו ואעפ"כ נכון הדבר שלא ילקטם הוא עצמו מההיא דרבי אליעזר בר צדוק דבסמוך:

מלקט אדם עצמות שני מתים כאחד בראש אפרסקל מכאן ובראש אפרסקל מכאן דברי רבי יוחנן בן נורי ר"א אומר סוף אפרסקל להתעכל וסוף עצמות להתעכל ונמצאו עצמות שני מתים מתערבים אלא מלקטין ונותנין כל אחד לעצמו בארון של ארזים א"ר אליעזר בר צדוק כך אמר לי אבא בשעת מיתתו מתחלה קברוני בבקעה ולבסוף לקוט עצמותי ותנם בארזים ואל תלקטם אתה בידך שלא יהיו בזויות עליך:

המלקט עצמות והמשמר את המת והמוליך אותם ממקום למקום פטור מק"ש ומתפלה ומהתפילין ומכל מצות האמורות בתורה בין בחול בין בשבת לא שנא עצמות קרובים לא שנא עצמות רחוקים בין אם הוא בספינה או בדרך ואפילו אם הם מלקטים רבים ואם רצה להחמיר על עצמו לא יחמיר מפני כבוד עצמות:

המוליך עצמות ממקום למקום ה"ז לא יתנם בשק או בדסקיא ויניחם על החמור וירכב עליהם מפני שנוהג בהם מנהג בזיון אבל אם מפשילו לאחוריו על החמור שפיר דמי ואם היה מתיירא מפני הגנבים והלסטים מותר: הגה והחי יתן אל לבו דברים של מיתה דיספד יספדוניה דיקבר יקברוניה דיטעון יטענוניה דידל ידלוניה וגדול השלום שניתן לצדיקים שבשעה שהצדיק נפטר ג' כתות של מלאכים נותנים לו שלום (הכל בטור והרא"ש וכל בו) ואומרים יבא שלום (כל הכתוב לחיים קדוש יאמר לו) :
בלע המות לנצח ומחה ה' אלהים דמעה מעל כל פנים:
תם ונשלם שבח לאל בורא עולם

אנינות. כלומר שיאסר קודם שיקברו העצמות באכילת בשר ושתיית יין כדין אונן לעיל סי' שמ"א אלא מיד חל עליו האבלות אף קודם שיקברם ע"ל סי' שע"ה ס"ז. כהן אינו רשאי ללקט עצמות אביו דשמא נחסר אביו סא"ז פי' אם נחסר כל שהוא מאביו אסור ליטמא לו כדלעיל ס"ס שע"ג דרישה עכ"ל הש"ך:

משיכלה. כלומר לענין זה שילקטם הוא בעצמו כדמפרש ואזיל אבל אה"נ דאף כשלא כלה הבשר חייב להתאבל כל היום כדלעיל סי' שע"ה ס"ז. ש"ך:

רבים. כתב הש"ך ודוקא מלקטים רבים אבל משמרים רבים זה משמר וזה קורא וכמ"ש בא"ח סי' ע"א ס"ד (ודין מקום הקבר שנלקטו ממנו העצמות אם מותר לקבור בו מתים אחרים ע"ל סי' שס"ג ושס"ד. וע' בתשו' ש"י שאלה פ"ז):

שנוהג. ע"ל סי' רפ"ב ס"ג. והרחמן יגדור פרצת עמו ישראל וינחם אותם בבנין ירושלים במהרה בימינו אמן כן יהי רצון:

ברייתא מ"ק דף ח' ע"א:

הרמב"ן בסת"ה וכ"כ הרא"ש בפ"ק דמ"ק מברייתא דאבל רבתי:

שם וכ"כ ר' ירוחם:

כפי' התוס' שם:

ברייתא באבל רבתי פי"ב וכתבוהו הרמב"ן שם והרא"ש שם:

ברייתא באבל רבתי וכתבוהו הרמב"ן שם והרא"ש שם:

ברייתא שם וכתבוהו שם:

ברייתא ירושלמי וכתבוהו הרי"ף בסוף פ"ק והרמב"ן בסת"ה והרא"ש בפרק דמ"ק והרמב"ם פי"ב:

לשון הרמב"ם בפי"א ממשנה מ"ק דף ח' ע"א וכרבי יוסי כפי הכלל שבידינו ר"מ ורבי יוסי הלכה כרבי יוסי:

ירושלמי וכרבי חגי:

ברייתא באבל רבתי וכתבוהו הרמב"ן בסת"ה והרא"ש בפ"ק דמ"ק:

שם:

שם בברייתא וכרבי יוחנן בן נורי דמסתבר טעמיה:

ברייתא שם:

ברייתא ברכות דף י"ח ע"א:

הרא"ש שם:

ברייתא משמיה דרבי מאיר מ"ק דף כ"ח ע"ב ובכמה דוכתי:

כתובות דף ק"ד ע"א ונלע"ד דהטעם בג' כתות מלאכים אלו משום דהתורה ומעשה הצדיקים בג' דברים במחשבתם הטובה ודיבור ומעשה וכמ"ש הרמב"ן בפירוש החומש בפרשת וירא ופרי מעשיהם כגמול ידיהם ישלם להם. יהי רצון שנזכה ג"כ שזה יהיה חלקנו וכבוד ה' יאספנו ברוך ה' לעולם אמן ואמן:

(ליקוט) המלקט כו' עד סוף הסימן ערא"ש פ"א סי' יו"ד י"א י"ב ופ"ג סי' ק"ג (ע"כ):

(ליקוט) כל שקורע כו'. עד ס"ט הכל בא"ר פי"ב:

המלקט כו' שם רפי"ג וכת"ק (ע"כ):

בין כו'. הכל דלא כתנאים דשם דכולהו יחידאי נינהו והלכה כת"ק לבד. הרמב"ן והרא"ש ומ"ש ואפילו הם כו' היינו דלא כר' נתן וצ"ל דגריס להיפך אם יש חבילה עמהם חייב אבל גירסת הרא"ש פטור וכ"ה בתה"א אבל גורס קבלה עמהם ועיין תפארת שמואל וצ"ע (ע"כ):

המלקט עצמות. [עי' בתשובת חתם סופר סי' שנ"ג שכתב ע"ד קברות ישנות שאינם משומרות כי שולטין במתיהם וגם שטף מים רבים אליו יגיעו ורוצים לפנותו אל בית הקברות חדשה פשוט דמצוה לפנותו כמ"ש הרב ר"ס שס"ג וגם זה פשוט שצריכים הקרובים לקרוע ולהתאבל ביומו וכל היודע כי יפנו היום עצמות קרוביו פטור מכל המצות עד שהביאם למנוחתם בקבר ואחר הקבורה מתאבל עד הערב וחייב לקרוע בשעת פינוי או בשעת שמועה אבל טוב לעשות תקנה ואיסור שלא להודיע לשום אדם שהגיע היום פינוי עצמות קרוביו רק בעלי ח"ק ג"כ יבררו כל יום ביומו אנשים שלא יגיע לקרובי עצמם ביום ההוא והוא מג"ח דהתורה חסה על ישראל וביטול זמניהם ושוב אחר שנעשה תקנה זו בפומבי ע"י הרב ובד"צ שוב אם יארע שאמר לו עד א' כן א"צ להאמינו כיון שהוא עבריין ועובר על תקנת הקהל. ומ"ש מהר"ם פישלש בתשובת נו"ב קמא סי' פ"ט (הובא קצת לעיל ר"ס שס"ג) א' מהטעמים שלא יפנו העצמות מפני ביטול מצות באותו היום ולא כתב אותה תקנה הנ"ל היינו לפי שהיה עיר קטנה וביום א' החל וכלה כל העצמות הקבורים א"כ באותו היום ידעו כל בני העיר כו'. ובענין קבורת העצמות שאם יקברו כל מת בפ"ע ימלאו קברות החדשה בעצמות ולא ישאר מקום שם קבר הנה לשון הטור (והש"ע לקמן ס"ח) ונותן כ"א לעצמו בארון של ארזים. הפרישה הוכיח דליכא קפידא בקבורתם בגומא א' דדוקא בעירוב עצמות קפיד רבי עקיבא אבל אם לא יתערבו ויהיו מונחים עצמות מב' מתים בגומא אחת ליכא קפידא ומה שאמר ר"ע להניחם בארון ארזים היינו להניח בארון א' עצמות כמה מתים כל גל בפ"ע כו' ואף אם לא יהיה כן כוונת הטור לדינא נ"ל כי דברי הפרישה נכונים. ומהיות טוב יעשו ארון ארוך ובין כל עצמות מת א' יעשו בתוכו מחיצה של עפר דק וטוב יותר של חרס או רעפים שאינו ממהר להתעכל שאף אם יתעכלו נסרי הארון ויפלו העצמות לחוץ יהיו מובדלים במחיצה הנ"ל. ואם רוצים יכולים להעמיק הגומא אך באופן שלא יגיעו שם מים ויכולים לעשות כמה ארונות זע"ז בהפסק עפר בתנאי שתהיה המחיצה המפסקת בין עליונה ותחתונה מעובה קצת יותר באופן שלא יכבד משא העצמות העליונה על התחתונים דא"כ הוי גנאי יותר מדאי ובארוך עצמו יכולים לעשות הפסקות מחיצות של חרסים כנ"ל אבל בגובה בין ארון לארון צריך דוקא הפסק עפר שראוי שיתעכל כל העליון אבל להפסיק במחיצה של חרס בגובה אינו נכון דאינו ממהר להיות עפר ומצוה שיעשה עפר כמ"ש הטור וב"י סי' שס"ג ע"ש באריכות]:

עצמות א' מקרוביו. [עי' בתשובת חתם סופר סי' שנ"ה דאשה שמת במלה ונשאת לאחר ואח"כ ליקטו עצמות בעלה הראשון אינה מחויבת להתאבל ביום ליקוט עצמות. ואפילו גוף האבילות כגון שמת ונתייאשו לקברו אחר שכבר נשאת לאחר עי' סי' שע"ה ס"ו אפשר שאינה מתאבלת ומכ"ש יום ליקוט עצמות דנשואין שניים מפקיעים קורבת הראשון לגמרי כו' וממילא שאינה ראויה להראות אבילות על בעל הראשון בפני בעלה השני ודרכיה דרכי נועם וכל נתיבותיה שלום ע"ש]:

ואין אנינות כו'. כלומר שיאסר קודם שיקברו העצמות באכילת בשר ושתיית יין כדין אונן לעיל סימן שמ"א אלא מיד חל עליו האבלות אף קודם שקברם וע"ל סימן שע"ה ס"ז. כהן אינו רשאי ללקוט עצמות אביו דשמא נחסר אביו סא"ז מ"ו פירוש אם נחסר כל שהוא מאביו אסור ליטמא לו כדלעיל סוף סי' שע"ג עכ"ל דרישה:

אינו אלא משיכלה הבשר. כלומר לענין זה שילקטם הוא בעצמו וכדמפרש ואזיל אבל אה"נ דאף כשלא כלה הבשר חייב להתאבל כל היום כדלעיל סימן שע"ה סעיף ז' ודוק:

ואפי' הם מלקטים רבים. דוקא מלקטים רבים אבל משמרים רבים זה משמר וזה קורא וכמ"ש בא"ח סימן ע"א ס"ד:

מפני שנוהג בהם כו'. עיין לעיל סימן רפ"ב סעיף ג':