שולחן ערוך, יורה דעה רס״ט: איסור עריות בגרים ודינן לענין עדות וחליצה. ובו י"א סעיפים: – עם 17 מפרשים

איסור עריות בגרים ודינן לענין עדות וחליצה. ובו י"א סעיפים:
דין תורה שמותר לגר שישא אמו או אחותו מאמו שנתגיירו אבל חכמים אסרו דבר זה כדי שלא יאמרו באנו מקדושה חמורה לקדושה קלה וכן גר שבא על אמו או אחותו והיא בגיותה הרי זה כבא על ארמית:

כיצד דין גרים בעריות של שאר בשר אם היה נשוי כשהוא עובד כוכבים לאמו או לאחותו מאמו ונתגיירו מפרישין אותם ואם היה נשוי לשאר עריות ונתגייר הוא ואשתו אין מפרישין אותם:

עובד כוכבים אסור בשאר האם אחר שנתגייר מדברי סופרים ומותר בשאר האב אע"פ שיודע בודאי שזה שארו מאביו כגון תאומים שדבר ברור הוא שאביו של זה הוא אביו של זה אף על פי כן לא גזרו על שאר אביו לפיכך נושא הגר אשת אחיו מאביו ואשת אחי אביו ואשת אביו ואשת בנו אף על פי שנשאת לאחיו או לאחי אביו או לבנו אחר שנתגיירו וכן אחות אמו מאביה ואחותו מאביו ובתו שנתגיירו מותרות לו (ויש אוסרים באשת אביו) (טור בה"ג) אבל אינו נושא לא אחותו מאמו ולא אחות אמו מאמה ולא אשת אחיו מאמו שנשאה אחיו מאמו אחר שנתגיירה אבל אם נשאה אחיו כשהיה עובד כוכבים הרי זה מותרת לו:

שני אחים תאומים שהיתה הורתן שלא בקדושה ולידתן בקדושה חייבים משום אשת אחיו אבל לא חולצין ולא מיבמין:

הנושא גיורת ובתה הגיורת או שתי אחיות מן האם יושב עם אחת מהן ומגרש השניה:

נשא גיורת ומתה מותר לישא אמה או בתה שלא גזרו אלא בחייהן:

מותר לאדם לישא שתי אחיות גיורות מן האב שלא גזרו משאר האב:

השניות כולן לא גזרו עליהן בגרים לפיכך מותר הגר לישא אם אמו ונושא אדם גיורת ואם אמה או בת בת בתה וכן בשאר השניות:

גר שנתגייר ואשתו עמו צריכים לפרוש זה מזה ג' חדשים להבחין בין זרע שנזרע בקדושה לזרע שנזרע שלא בקדושה ואם אינו רוצה לקיימה אינה צריכה גט אלא יוצאה ממנו בלא גט (נ"י פ' נושאין על האנוסה):

ולענין עדות אפי' אחים מן האם מעידים זה לזה דגר שנתגייר כקטן שנולד דמי:

לענין דין גר כשר לדון דיני ממונות והוא שתהא אמו מישראל אבל אם אין אמו מישראל פסול לדון את ישראל אבל לחבירו גר דן ולחליצה פסול אפילו לחליצת גרים עד שיהא אביו ואמו מישראל:

מאמו. כתב הש"ך וכ"ש מאביו דגר שנתגייר כקטן שנולד דמי אלא שחכמים גזרו וכ' והיינו בשאר האם אבל בשאר האב לא גזרו דאין אבות לעובדי כוכבים עכ"ל:

אין. ומ"מ מפרישין אותן שלשה חדשים משום הבחנה כדלקמן ס"ט:

באשת. ומדברי התוספות והרא"ש נראה שיש להחמיר גם באחות אביו כמ"ד שאסור לבני נח וכ"פ הב"ח עכ"ל הש"ך:

מותרת. שאינה אשת אחיו שלא היה לו קידושין בה כיון שנשאה בגיותו וכתב הלבוש דבשאר האם נ"ל שאפילו נשא יוציא כיון שנשא באיסור דיהדות חמיר מפי:

חולצין. שמן התורה אינם אלא אחים מן האם ולענין חליצה ויבום אחים מן האב בעינן כמ"ש בא"ע סימן קנ"ו:

ומגרש. דהא קידושין תפסי לו בה שאינן קרובות דכל גיורת כקטנה שנולדה דמי כ"כ הלבוש אבל אחיות גיורות מן האב נושא אפילו לכתחלה וכמו שנתבאר דלא נאסר בשאר האב. ש"ך:

בחייהן. ויש פוסקים דאפילו לאחר מיתה אסור וכ"נ דעת הטור להחמיר. ש"ך:

ואם. כתב הש"ך דצ"ל אם אם אמה אבל אם אמה ובת בתה אסורות מדאורייתא ומקרא מלא הוא את בת בנה ואת בת בתה לא תקח וזה ברור עכ"ל:

עדות. עיין בח"מ סימן ל"ג סי"א מדינים אלו:

אמו. ובח"מ ר"ס ז' כתב הרב דה"ה אביו מישראל וע"ש בסמ"ע:

לדון. אפילו דיני ממונות ודוקא ע"י כפי' אבל אם מקבלו עליו לדון מותר כ"כ הרא"ש והטור וכ"פ הלבוש:

ולחליצה. פי' להיות דיין בחליצה ובא"ע סימן קס"ט ס"ב נתבאר די"א דאם אביו מישראל כשר ע"ש:

לשון הרמב"ם פי"ד מהלכות אישות מהא דאמר רבא לרב נחמן חזי מר וכו' יבמות דף כ"ב ע"א וכאיכא דאמרי דפליג רב אחא בר יעקב אפילו באחין מן האם שם דף צ"ז ע"ב:

שם וכרב ששת שם ולחומרא וכלישנא קמא וכר"ע שם דף צ"ח ע"א והא דאמר שם בדף כ"ב ע"א ומה ערוה גופה אי לאו שלא יאמרו וכו' על קרובי' שמצד האם דוקא קאמר וכמו שפי' הכ"מ שם והב"י וכן דעת הרי"ף:

שם ומהא דציינתיו לעיל:

מימרא דרבא שם דף צ"ח ע"א דאפקורי אפקריה רחמנא לזרעי':

שם וכמ"ש ה"ה שם דהא דמוקים לה שם בנסבה כשהוא כותי קאי אהא דמשמע אפילו אחיו מאמו וכן הסכים הרמב"ן והרשב"א:

שם והא דאיתא שם ע"ב הנך דאמור רבנן יקיים לכתחלה לא יכנוס לא אמרו אליבא דרבי עקיבא כיון דלא מצינו להם שאר האב כלל:

שם וכן הסכימו הרמב"ן והרשב"א שהרי הכותי מותר בבתו:

שם מברייתא וגמרא שם ע"ב:

ברייתא שם דף צ"ו ע"ב:

לשון הרמב"ם שם וכפי פירושו בברייתא שם דף צ"ח ע"ב:

מדין גיורת ובתה וכן כתבו התוספו' שם:

שם בברייתא וכרבי עקיבא:

רמב"ם שם וכרבי עקיבא וכמ"ש לעיל:

בעיא ונפשטא שם דף כ"ב ע"א:

בריי' יבמות דף מ"ב ע"א:

לשון הטור ממימרא דאמימר יבמות דף כ"ב ע"א ומשמע דרב נחמן שם כי שמע להא דאמימר שתיק ואודי ליה ולא חיישינן לאחלופי בישראל דאין מקבלין עדות אלא בבית דין והם בקיאין בדבר:

שם ממימרא דרבא שם דף ק"ב ע"ב וכמ"ש התוס' שם דף מ"ה ע"ב וכ"כ הרא"ש שם בפסקיו והרי"ף בפ"ק דסנהד' והרמב"ם בפי"א מהל' סנהדרין:

דין תורה כו'. יבמות כ"ב א' השתא ומה ערוה כו' ושם ומ"ש מעריות כו' וגר כו':

כדי שלא כו'. שם ועתוס' שם ד"ה ערוה כו' אבל הרמב"ם לא ס"ל כדבריהם דס"ל דמן האב מותר כמ"ש בס"ב וס"ג. כ"מ ע"ש. וליתא דגם להרמב"ם צ"ל כדברי תוס' דהא אחות אם ואשת אחיו מן האם מותר בעובד כוכבים ואסור לגר וע"כ משום אחלופי אלא דלדידיה אמו ואחותו מאמו הוא משום שמא יאמרו ואחות אם ואשת אחיו מאם משום אחלופי וכאן לא נקט אלא אותן שהיו אסורות בנכריותו ונ"מ דאלו אפי' בדיעבד יוציא אבל הנך א"צ וכמ"ש בס"ב ועמש"ש:

כיצד כו'. הנה בפ"ט מה' מלכים כתב שש עריות אסורות על ב"נ האם ואשת אב ואשת איש ואחותו מאמו וזכור ובהמה שנאמר על כן יעזב איש את אביו זו אשת אביו ואת אמו כמשמעה ודבק ולא בזכור (כצ"ל ברמב"ם שם) באשתו ולא באשת חבירו והיו לבשר כו' להוציא בהמה כו' ונאמר אחותי בת אבי אך לא בת אמי ותהי לי לאשה. והוא דברי ר"ע בסנהדרין נ"ה א' אך אחותו לר"ע שרי כמש"ש ב' וערש"י שם ד"ה ת"ש וגם כו' אלא שהוא פסק כרבנן שם נ"ז ב' ת"כ דר"י כל ערוה כו' וחכ"א הרבה כו' ונראה דל"ג הרבה אלא יש שאין ב"ד של ישראל כו' והיינו ההיא דמפרש בסיפא בא כו' והן אחותו לבד ונערה המאורסה (צ"ע מהו בנערה המאורסה) אחותו מקרא דע"כ יעזב כו' דלר"ע צריך לדחוקי ורבנן מוקי כפשטיה ובת"כ פ' קדושים ואיש כו' חסד הוא ושמא תאמר קין נשא אחותו ת"ל חסד הוא ועולם מתחלתו לא נברא אלא בחסד וכמש"ש נ"ה ב' ת"ש מפני מה כו' ולא כדיחוייא דהתם ודלא כפירש"י שם נ"ז ב' ד"ה הרבה כו' וכ"כ הרמב"ן אלא שכתב דכל אותן שמאם אסורות לרבנן ואין בינו לבין הרמב"ם אלא אחות האם מן האם וכמ"ש ברמב"ן. דכ"ב עריות הן ד' שאינן מצד קורבה זכר ובהמה ואשת איש ונדה וכולן אסורות לעובד כוכבים חוץ נדה דלית להו וח"י עריות מצד קורבה כמ"ש בפ"א דיבמות ט"ו נשים כו' שש עריות כו' הרי כ"א ואשת אחיו חשיב שם ג' פעמים מאביו ומאמו ושלא היה בעולמו ואחותו ב"פ מאביו ומאמו והנה שבע הן קורבת עצמו ושבע מצד אשתו וד' אשת קרובים שבעל אוסר על אשתו והנה בב"נ שבע שמצד אשתו כולן מותרים דאין אישות לעובר כוכבים וכן ד' של אשת קרובים כולן מותרים לבד אשת אביו דאתרבאי מקרא לר"ע אבל לר"א כולן מותרים וז' שמצד עצמו אותן שמצד אב כולן מותרים כמ"ש ביבמות פי"א (צ"ח א') דאין אב לעובד כוכבים לכן אמרו שם נ"ח ב' דעובד כוכבים מותר בבתו וכ"ש בבת בתו ובת בנו וכן אחות האב לר"ע מה"ט אלא לר"א אתרבאי מקרא אבל אחות האם ס"ל לרמב"ן דאסור אף לר"ע וכתב משום דכתיב לאמר אתרבאי כל שמצד אם אבל הרמב"ם ס"ל דאינן אסורין אף לרבנן אלא אמו ואחותו שמפורשין וכמו לר"מ אליבא דר"ע ול"פ ר"מ וחכמים אלא באחותו ובפי' דקרא כמ"ש בגמ' הנ"ל ופריך שם נ"ז ב' וסבר ר"מ כל כו' ופי' הרמב"ן דקושיא לא קאי אלא אסיפא דמילתא דאמר אין ב"נ מוזהר כו' וכאן תני אחותו כו' אבל מאשת אביו לא פריך דלא גזרו שאר אב בגרים דלא כפירש"י שם ד"ה ואיכא דתני כו' וראיה ממה דפריך לר"מ דוקא ואי כפירש"י גם לרבנן קשה דהא רבנן ל"פ בזה ומשני ל"ק הא ר"מ כו' וה"ה דלא אתי הברייתא כרבנן דל"פ אלא באחותו דהא ע"כ כר"ע ס"ל מדמודי בחייבי מיתות ב"ד לר"מ ובפלוגתא דראב"י ור"ש ביבמות צ"ז ב' פסק כרב אחא בר יעקב וכלישנא קמא דלא כרי"ף וטעמו ממש"ש צ"ח א' אמר רבא הא דאמור רבנן כו' משמע דאף מדרבנן אין אב לגר וקאמר דהא שני אחין תאומים כו' וכן כל שאר שיש בו צד אב מותר לכתחלה אחות האב מן האם ואחות האם מן האב ואחותו מן האב ואע"ג דבברייתא שם כולן אסורין כבר אוקמוה כר"א משום דאחות האב אסור לב"נ אליביה אבל לר"ע ורבנן כל שיש בו צד האב מותר לגמרי וכ"כ הרמב"ן ורשב"א אבל אחות האם מן האם אסור לגר מד"ס אע"ג דמותר לב"נ מדקאמר אין אב לעובד כוכבים כו' משמע דאם יש לו וכן באחין מן האם דאסור כנ"ל וכן צד האב שמצד אישות מותר אפי' אשת אב לד"ה רק אחיו מאמו כנ"ל וכמו בקורבי עצמו וכמש"ש מאי לאו כו' לא כו' ולא קאי רק אאשת אחיו לבד דלא בפי' הראב"ד שקאי אכל האסורין מאישות דהא חשיב שם אשת אחי אביו והיא ודאי אפי' נשאה כשהוא גר. רמב"ן. ועוד חילוק בין ברייתא לרבנן דלהברייתא אחות אם מן האם יוציא אבל לרבנן יקיים כמו אחות אב מן האב לר"מ דאינו אלא משום אחלופי וה"ה לאחות האם מן האם לר"ע ורבנן וכ"ש באשת אחיו מאמו זהו שיטת הרמב"ם וז"ש אם היה נשוי כו' לשאר כו':
(ליקוט) עמש"ש והכלל להרמב"ם לב"נ אסור אמו ואחותו מאמו ואשת אביו ושאר מותר לגמרי וכרבנן דר"מ. ובגר צד אביו מותר לגמרי בין שמצד עצמו בין מצד אישות הלכך מותר אף באשת אב ובזה קל מעובד כוכבים אבל בזה חמור ממנו שכל מצד האם אסור לו בין מצד עצמו או מצד אישות הלכך אסור באמו ואחות אמו מן האם זהו מצד עצמו ומצד אשתו אסור אחות אשתו מאמה ובת אשתו ובת בתה וחמותו ואם חמותו וכמ"ש בס"ה הנושא כו' וה"ה כו' וה"ה להנך וכמ"ש בתוס' ורמב"ן ומצד אישות אסור באשת אחיו מאמו כולם ט' עריות. ושיטת הרמב"ן בגר כדברי הרמב"ם אלא בעובד כוכבים כתב דלד"ה אסור בכל העריות מצד אם ומותר מצד אב ומצד אישות ל"ל כלל רק אותן שפרטן אחות האב מן האם לר"א ואשת אב לר"ע אלא דלר"מ אליבא דר"ע אין אסור קרובי אם אלא מיתת ב"ד ולר"א ורבנן אף חייבי כריתות. ושיטה אחרת לרש"י וע' בדברי הרמב"ן (ע"כ):

עובד כוכבים אסור כו'. כמ"ש רבא שם הא דאמור רבנן כו' ובין בקורבה שמצד עצמו ובין שמצד אשת הקרוב וכמש"ו:

אע"פ כו' כגון כו'. כראב"י וכלישנא קמא:

לפיכך כו'. בברייתא שם:

וכן אחות כו'. דלא כברייתא אלא כרבנן כנ"ל:

ויש אוסרים כו'. כפירש"י הנ"ל דגם מאשת אב פריך ומשני הא ר"מ כו' ועתוס' דיבמות שם ד"ה אשת אביו כו' ומיהו כו' וכ"כ הטור וטוב להחמיר כדברי שניהם ובכ"ז אין חילוק בין הורתו שלא בקדושה ולידתו בקדושה או הורתו ולידתו שלא בקדושה ובן א' הורתו שלא בקדושה כו' כן הסכים הרמב"ן וכן סתם הרמב"ם וש"ע ועתוס' שם ד"ה נשא כו':
(ליקוט) ויש אוסרים בא"א. הוא מדברי הטור וכמש"ש אבל הרב לא עיין כאן דהטור פליג הרבה על הרמב"ם דלדידיה שפסק גם כר"א אסור גם באחותו ואחות אב ואחות האם מן האב כמ"ש בברייתא דשם ואין קולא בצד אב אלא מצד אישות כגון אשת אחיו מאביו ובן בדידה אחות אשה הגיורת מאב כמ"ש תוס' וכנ"ל ועוד דאחותו ואחות אביו ואחות אמו מן האם יוציא כמש"ש וכן באשת אביו יוציא שהוא פסק כדברי שניהם ועוד דפסק כר"ש דמן האב ומן האם אסור כמו מן האם לבד דלא כהרמב"ם שכתב שני אחין תאומים כו' (ע"כ):

אבל כו'. דכל שמצד אם לבד אסור כמו שאסור אשת אחיו מאמו וכנ"ל ומ"מ נראה דאחותו אף מן האב ואם אסור דהא לב"נ אסורה דהא ילפינן מדכתיב וגם אמנה כו' אך כו':

מן האם. כמ"ש בס"ז מותר לאדם כו' והן דברי הרמב"ם ועתוס' שם ד"ה אשה כו' או שמא כו' וכ"פ הרא"ש וכ"ש לשיטת הרמב"ם דאף בקרובי עצמו מצד האב מותר לכתחלה כנ"ל:

ואם אינו רוצה כו'. ממש"ש נשא אשה ובתה כונס אחת:

לענין דין כו'. דלא כפירש"י שם ועבה"ג:

אפי' לחליצת כו'. עתוס' שם ק"א ב' ד"ה ואנא כו' ויש לומר דאצטריך כו':

תאומים. עש"ך סק"ו דדוקא תאומים ועיין בתשובת נו"ב חלק אה"ע סוף סימן כ"ג שכתב דמדברי רש"י ביבמות דף צ"ח מבואר דלא כהש"ך אלא אפילו אינם תאומים אם היתה לידתם בקדושה איכא כרת ע"ש:

צריכים לפרוש. עיין בדגול מרבבה שכתב דאם היא זקינה אין צריך הפרשה ואף שהח"מ באה"ע סימן י"ג סק"ד נסתפק בזה היינו בנתגיירה היא ונשאת לאחר אבל בנתגיירו שניהם ונשארו יחד א"צ הפרשה ע"ש. עוד כתב שאחר שלשה חדשים כשמחזירה א"צ שבעה נקיים אם לא פרסה נדה בינתיים ואף שכתוב לעיל סוף סימן קצ"ב שמחזיר גרושתו צריכה ז"נ שאני התם שגירשה לחלוטין משא"כ הכא ע"ש:

אינו רוצה לקיימה. עיין בדגול מרבבה שכתב הא ודאי שאם רוצה לקיימה צריך חופה וקידושין בדת יהדות ולענין כתובתה עיין באה"ע סוף סימן ס"ז:

ולחליצה פסול. ועיין בתשובת נחלה ליהושע סימן כ"ז אם גר כשר להצטרף לענין חליצה או כל החמשה צריכים שיהיו כשרים ע"ש:

(סי' רס"ט סעיף י"א) פסול לדון את ישראל. כתב הרמב"ם (פ"ד מהל' מלכים ה"ד) אין מעמידים מלך מקהל גרים עד שתהיה אמו מישראל ולא למלכות בלבד אלא לכל שררות שבישראל וכו' ואפי' ממונה על אמת המים שמחלקים ממנו לשדות ואצ"ל דיין או נשיא וכו' אפי' אחר כמה דורות. הועתק במהריק"ש וע' ?בהג"מ:

דין תורה כו'. כלומר דדין תורה מותר לגר לישא אמו או אחותו מאמו וכל שכן מאביו דגר שנתגייר כקטן שנולד דמי אלא שחכמים אסרו בשאר האם כיון דגם בני נח אסורים בשאר האם כדי שלא יאמרו באנו מקדושה חמורה לקדושה קלה ח"ו אבל בשאר האב לא גזרו כדלקמן ס"ז דאין אבות לעובד כוכבים זהו דעת הרמב"ם והמחבר:

בעריות של שאר בשר כו'. כלומר כך הוא דין גרים אם עבר על דתו בעוד שהוא עובד כוכבים ונשא אמו או אחותו מאמו ונתגיירו מפרישין אותן עולמית שאם לא ימחו בידו אע"פ שעבר בגיותו על דתו מ"מ יאמרו באנו מקדושה חמורה כו' שכבר עשיתי באיסור ועכשיו הותרה לי ואם היה נשוי שאר עריות בגיותו אפי' מצד האם ונתגייר הוא ואשתו עמו כיון שאין האיסור אלא משום גזירה דישראל דלא ליתי לאחלופי כו' הואיל וכבר נשוי הוא אין מפרישין אותם עולמית רק ג' חדשים להבחין בין זרע שנזרע בקדושה לזרע שנזרע שלא בקדושה כדלקמן סעיף ט':

עובד כוכבים אסור בשאר האם כו'. כלומר דאם לא היה נשוי כבר בשאר האם ונתגייר אסור לישא בכל שאר האם וכמו שיתבאר וכ' העט"ז בזו נ"ל שאפילו אם נשא יוציא כיון שנשא באיסור דיהדות חמיר טפי ע"כ וע"ל סעיף ה':

ויש אוסרים באשת אביו. ומדברי התוס' והרא"ש נראה שיש להחמיר גם באחות אביו כמ"ד שאסור לבני נח וכ"פ הב"ח כדברי שניהם:

אבל אם נשאה אחיו כשהיה עובד כוכבים ה"ז מותרת. שאינה אשת אחיו שלא היה לו קדושין בה כיון שנשאה בגיותו:

חייבים משום אשת אח. דעת הב"י דאפי' אינן תאומים כיון שלידתן בקדושה חייבים משום אשת אח וכן דעת הב"ח וצ"ע דמדברי המחבר) משמע להדיא דדוקא תאומים וכן משמע בעט"ז) וכן משמע להדיא ברמב"ם והרב המגיד ס"פ ד' מהל' איסורי ביאה ע"ש:

אבל לא חולצין כו'. שמן התורה אינם אחים אלא מן האם ולא מן האב אע"פ שהן תאומים הרי נזרעו שלא בקדושה ואין כאן אבות ולענין חליצה ויבום אחין מן האב בעינן כמו שנתבאר בא"ע סי' קנ"ו אבל אם היתה הורתן ולידתן בקדושה הרי הן כישראל גמור לכל דבר וכ"כ הטור ופשוט הוא:

או שתי אחיות. גיורות מן האם. אבל אחיות גיורות מן האב נושא אפי' לכתחלה וכמו שנתבאר דלא נאסר בשאר האב:

ומגרש השניה. היינו שצריכה גט דהא קידושין תפסי לו בה שאינן קרובות דכל גיורת כקטנה שנולדה דמי כ"כ העט"ז:

מותר כו'.כיון דליכא לאחר מיתה אלא איסור כרת לא גזרו כיון שגם בחיים ליכא אלא גזירה ויש פוסקים דאפילו לאחר מיתה אסור וכן נראה דעת הטור להחמיר:

השניות כו'. ע' בא"ע סט"ו איזה ערוה דאורייתא ואיזה שניות דרבנן:

או בת בת בתה. כ"ה בספרי המחבר ובספרי הרמב"ם. ובעט"ז הגיה או בת בתה משום דקשיא ליה דברישא נקיט אם אמה לפיכך כתב ונושא אדם גיורת ואם אמה או בת בתה עכ"ל והוא טעות דאם אמה ובת בתה אסורות מדאוריי' כמו שנתבאר בא"ע סי' ט"ו סי"ג וט"ו ומקרא מלח דבר הכתוב את בת בתה ואת בת בנה לא תקח אלא הדבר פשוט דברישא צ"ל נושא אדם גיורת ואם אם אמה וכן הביא מדרישה לשון הרמב"ם וזה ברור:

מעידין זה לזה. וליכא למיחש דלמא אתי לאחלופי בישראל שהרי אין מקבלין עדות אלא בב"ד וסתם ב"ד בקיאין בדבר ועיין בח"מ סי' ל"ג סי"א ובד' האחרונים שם:

אמו כו'. ובחשן משפט ר"ס ז' כתב הרב דהוא הדין אביו מישראל ועיין בסמ"ע שם:

פסול לדון את ישראל. אפילו דיני ממונות ודוקא על ידי כפיה אבל אם מקבלו עליו לדין מותר כן כתבו הרא"ש וטור וכן כתב העט"ז:

ולחליצה כו'. כלומר להיות דיין בחליצה:

עד שיהא אביו ואמו מישראל. ובא"ע סימן קס"ט ס"ב נתבאר די"א דאם אביו מישראל כשר: