שולחן ערוך, יורה דעה רמ״ד: קימה והידור בפני חכם אפילו אינו רבו. ובו י"ח סעיפים: – עם 17 מפרשים

א

קימה והידור בפני חכם אפילו אינו רבו. ובו י"ח סעיפים:
מצות עשה לקום מפני כל חכם אפי' אינו זקן אלא יניק וחכים ואפי' אינו רבו (רק שהוא גדול ממנו וראוי ללמוד ממנו) (טור בשם הרמב"ם ור"ן פ"ק דקדושין) וכן מצוה לקום מפני שיבה דהיינו בן שבעים שנה (אפילו הוא ע"ה ובלבד שלא יהיה רשע) (ב"י בשם התוס' ובהגהות מיי' פ"ו ומרדכי פ"ק דקדושין ור' ירוחם ור"ן ור"ת):

ב

מאימתי חייב לקום מפניהם משיגיע לתוך ארבע אמותיו עד שיעברו מכנגד פניו ורכוב כמהלך דמי:

ג

אסור להעצים עיניו ממנו קודם שיגיע לתוך ארבע אמותיו כדי שלא יצטרך לקום מפניו כשיגיע לתוך ארבע אמותיו:

ד

אין עומדים מפניהם לא בבית הכסא ולא בבית המרחץ דכתיב תקום והדרת קימה שיש בה הידור (ודוקא בבית הפנימי של מרחץ אבל בבית החיצון עומדים): (ב"י בשם הגמ' ורי"ף ורא"ש ור' ירוחם ואגודה וסמ"ג סכ"ב):

ה

אין בעלי אומניות חייבים לעמוד בפני תלמיד חכם בשעה שעוסקים במלאכתן ואם הוא עוסק במלאכת אחרים ורוצה להחמיר על עצמו לעמוד מפניו אינו רשאי:

ו

אין ראוי לחכם שיטריח על הצבור לכוין לעבור לפניהם שיעמדו מפניו אלא ילך לו בדרך קצרה כדי שלא ירבו לעמוד ואם יוכל להקיף הדרך כדי שלא יעבור לפניהם זכות הוא לו:

ז

אפי' חכם שהוא ילד עומד בפני הזקן המופלג בזקנה ואינו חייב לעמוד מלא קומתו אלא כדי להדרו ואפילו זקן עובד כוכבים מהדרים אותו בדברים ונותנים לו יד לסומכו:

ח

שני חכמים ושני זקנים אין אחד צריך לקום מפני חבירו אלא יעשה לו הידור (ואפי' הרב לתלמידו יעשה לו הידור קצת) (מהגהת מיימוני פ"ה דת"ת בשם רמ"ך):

ט

הרואה חכם עובר אינו עומד עד שיגיע לתוך ארבע אמותיו וכיון שעבר מלפניו יושב ואם הוא רבו מובהק עומד מלפניו מלא עיניו ואינו יושב עד שיתכסה מעיניו או עד שישב במקומו:

י

אם הוא מופלג בחכמה אפי' אינו רבו דינו כרבו מובהק (מי שהוא גדול הדור ומפורסם בדורו בכך נקרא מופלג בחכמה) (ת"ה סימן קל"ח ותוס'):

יא

אפילו בשעה שהוא עוסק בתורה צריך לעמוד מפניו:

יב

חכם אפי' הוא מופלג בחכמה רשאי לעמוד בפני מי שהוא בעל מעשים (ר"ן בשם הרמב"ן):

יג

ראה אב בית דין עומד מלפניו משיראנו מרחוק מלא עיניו עד שיעבור מלפניו ארבע אמות:

יד

ראה את הנשיא עומד מלפניו מלא עיניו ואינו יושב עד שישב במקומו או עד שיתכסה מעיניו וכולם שמחלו על כבודם כבודם מחול ואעפ"כ מצוה לכבדם ולקום מפניהם קצת:

טו

כשהנשיא נכנס לבית המדרש עומדים ואינם יושבים עד שיאמר להם שבו כשאב בית דין נכנס עושים לו שורות עומדים מכאן ומכאן עד שישב במקומו כשהחכם נכנס כל שיגיע לו בארבע אמותיו עומד מלפניו אחד עומד ואחד יושב עד שנכנס במקומו:

טז

בני חכמים ות"ח בזמן שהרבים צריכים להם מפסיעים על ראשי העם ונכנסים למקומם ואין שבח לתלמיד חכם שיכנס באחרונה יצא לצרכיו נכנס וחוזר למקומו:

יז

בני חכמים שאבותיהם ממונים פרנסים על הצבור בזמן שיש בהם דעת לשמוע נכנסים ויושבים לפני אביהם והופכים פניהם כנגד אביהם ואם אין בהם דעת לשמוע הופכים פניהם כלפי העם:

יח

היו ביחד חכם שמופלג בחכמה והוא בחור וזקן שמופלג בזקנה והוא חכם קצת בישיבה של דין או של תורה הולכים אחר החכמה להושיב החכם בחור בראש ולדבר תחילה ובמסיבה של משתה או של נישואים הולכים אחר הזקנה להושיבו בראש ואם החכם מופלג בחכמה והזקן אינו מופלג בזקנה בכל מקום הולכים אחר החכמה ואם הזקן מופלג בזקנה והחכם אינו מופלג בחכמה בכל מקום הולכים אחר הזקנה הואיל והוא חכם קצת ואם אין שום אחד מהם מופלג לא זה בחכמה ולא זה בזקנה הזקן קודם בכל מקום:

א

יניק. דזקן דקרא היינו שקנה חכמה והאי יניק פי' ב"י בשם שבולי לקט שלא הגיע לכלל מצות:

ב

גדול. ומ"מ צריך שיהא מופלג בחכמה יותר משאר העם. ש"ך וע"ש:

ג

החיצון. כתב הש"ך משמע דאפילו בבית האמצעי של מרחץ עומדים כיון דיש שם שאילת שלום וכמ"ש בא"ח סימן פ"ד:

ד

שיטריח. ונראה דהיינו דוקא בזמן הש"ס או במקומות שעוד היום יושבים על הקרקע וה"ה בכל מקום שיש טירחא אבל במקום שיושבים על הספסלים ואין טירחא בדבר אין קפידא ומ"מ לא יכוין לעבור לפניהם כדי שיעמדו מפניו עכ"ל הש"ך:

ה

להדרו. ודוקא ילד שהוא חכם יותר מהזקן אבל אם אינו חכם יותר אף שהוא שוה לו בחכמה חייב לקום מפני הזקן מלא קומתו וכ"ש שאר בני אדם כ"כ התוס' בקידושין:

ו

חכם. פי' שהוא גדול ממנו וראוי ללמוד ממנו וכתב הש"ך ומשמע דאסור לעמוד עד שיגיע לתוך ד' אמותיו דכיון דליכא חיובא לא מוכחא מילתא שמפניו הוא עומד אלא נראה כעומד לצרכו:

ז

עיניו. כתב בסמ"ק כמלא רוס עיניו פי' רס"ו אמות:

ח

רשאי. והטור והר"ן כתבו דחייב לעמוד מפניו וכ"כ הב"ח:

ט

אב"ד. כתב הש"ך דאין בזמנינו נשיא ואב"ד ואע"פ שמקבלים בקהלות ראשי ישיבות ואב ב"ד אין להם אלא דין חכם ועכשיו נהגו שלא לקום אלא מפני ראש ישיבה ואב"ד ואפשר שלא לחלק בין חכם לחכם השוו מדותיהם שכל שהוא תופס ישיבה או אב"ד נקרא חכם לעמוד מפניו ועדיין צ"ע עכ"ל:

י

חכמים. פי' בני של חכמים ושל ת"ח או י"ל דה"ק בן חכם או תלמיד של חכם:

יא

אביהם. פי' הט"ז שיש לאביהם רשות ליקח בניהם עמם בשעת כניסתן ולהחזיק בניהם אצלם במקום מושבם וכן אמרו עוד בש"ס דאף במשתה מושיבין הבנים בצד הזקנים משום כבוד אביהם עכ"ל:

יב

נישואים. כתב הב"ח דהכי פי' אם אחים או אחיות יעשו להם נשואים אע"ג שאחד גדול מחבירו בחכמה לא יקדימו לעשות נשואים קטן בשנים מפני שהוא גדול בחכמה אלא יקדימו לעשות נשואים לגדול בשנים כו':

יג

קודם. צ"ל והוא שיהא ג"כ חכם קצת כמו ברישא וכ"ש הוא ומיירי נמי שהבחור חכם ממנו דאל"כ פשיטא. כ"כ מהרש"ל ופרישה:

א

לשון הטור מבריי' קידושין דף ל"ב ע"ב וכר' יוסי הגלילי וכדמפרש שם בגמרא:
(°) אינו ברמב"ם וכבר העיר הב"י בזה:

ב

כ"כ הרא"ש שם אהא דא"ר יוחנן הלכה כדאיסי בן יהודה דאמר אפי' כל שיבה במשמע שם דף ל"ג ע"א וכפי' ר"ת שם בתוס' דף ל"ב ריש ע"ב:

ג

ברייתא שם דף ל"ג ע"א ושם ע"ב:

ד

שם בברייתא ע"ב:

ה

שם בעיא ונפשטא:

ו

שם בבריית' דף ל"ב ע"ב וכדמפרש שם בגמרא דף ל"ג ע"א:

ז

שם בברייתא:

ח

שם דף ל"ג ע"א:

ט

ל' הטור מהא דאיתא שם בגמ' אין בעלי אומניות רשאין וכפי' השני שבתוס' שם וכ"כ הרמב"ם בפ"י:

י

כפירוש ראשון שבתוספות:

יא

שם מהא דרשב"א שם:

יב

מהא דאביי ורבי זירא שם:

יג

שם בשם הרמב"ם שם פ"ו וכמו שפירש הטור דבריו:

יד

שם ושם וכרבא:

טו

כאביי שם דף ל"ג ע"א:

טז

טור מטעם שפי' לדעת הרמב"ם כיון שצריכין לנהוג בו ג"כ כבוד אין לו להתבזות לקום:

יז

ברייתא שם דף ל"ג ע"ב:

יח

כאביי שם ע"א:

יט

מהא דר"א כד הוה בעי ר' יוחנן לסגויי וכו' יומא דף נ"ג ע"ב

כ

טור בשם ה"ר פרץ וכדעת התוס' בברכות דף ל"א ע"ב וכמ"ש בתה"ד סי' קל"ח דתרי שינויי נינהו:

כא

טור וכאביי דלייט עלה קדושין דף ל"ג ע"ב:

כב

מהא דא"ל ניקום מקמיה דגברא דחיל חטאין הוא וכו' שבת דף ל"א ע"ב ומהא דשאני רב יחזקאל וכו' קדושין שם
(°) פי' ולא אמרי' שהוא זקן ואינו לפי כבודו:

כג

ממימרא דרבי אבהו וכו' שם:

כד

שם במימרא הנזכרת:

כה

שם דף ל"ב ע"א וע"ב ובכתובות דף י"ז ע"א:

כו

ברייתא הוריות דף י"ב ע"ב וכפי' התוס' והרא"ש שם בפרק קמא דקידושין:

כז

שם בברייתא:

כח

רמב"ם שם בפ"ו:

כט

כרבא דאמר האידנא דחלשא עלמא ואפילו לגדולים שם:

ל

שם בברייתא הנזכרת:

לא

מימרא דרבי אמי וכדמפרש רב אשי בב"ב דף ק"ך ע"א:

לב

הרמב"ם שם וכתבו הרא"ש בפ"ק דקדושין וכדמפרש הרמב"ם שם הטעם דבשביל שהבחור חכם קצת יותר ממנו אין לנו לבייש את הזקן והחכם אינו בוש בכך מאחר שזקן ממנו יודע הוא שבשביל זקנתו חולקין לו כבוד:

א

אפי' אינו כו'. כריה"ג דאיסי ב"י ע"כ ס"ל כוותיה כיון דדריש שיבה כל שיבה ע"כ זקן לאו לזקן ממש אלא כריה"ג וקי"ל כאב"י הרא"ש והר"נ וכ"פ הרמב"ם דלא כרי"ף [ועוד ראיה ברורה בכתובות ס"ב ב' קם קמיה עוברא כוותיה]:

ב

ואפי' אינו רבו. ממש"ש ל"ג ב' חדא דאתון חכימי כו' הלא"ה שפיר קמו ובשבת ל"א ב' ניקו כו' וכן כמה עובדי ומזה הוכיח הר"נ ג"כ דקי"ל כריה"ג דאל"כ כיון דקי"ל כאיסי ב"י א"כ לא נ"מ בחכמה כלל ולמה אמרו בכ"מ לקום מפני חכם:

ג

רק כו'. כנ"ל חדא כו' ועס"ח:

ד

וכן כו'. שם איפסיק כאב"י:

ה

דהיינו כו'. פ"ה דאבות:

ו

אפי' כו' ובלבד כו'. תוס' ל"ב ב' ד"ה זקן כו' וכ"כ הר"נ דהא אף באביו אינו חייב כמ"ש בפ"ב דיבמות (כ"ב ב') ובסנהדרין וש"מ:

ז

עד שיעברו כו'. ל"ג שם בחכם וכיון שעבר. ד"א ועסי"ג:

ח

ודוקא כו'. שם:

ט

אין כו' ואם כו'. תוס' ד"ה אין כו':

י

אפי' חכם כו'. מדר"י ורבא ואביי כו':

יא

ואינו חייב כו'. ר"ל חכם אבל כ"א חייב דקימה בשיבה כתיב וע' טור:

יב

ואפי' כו'. כרבא ואביי:

יג

שני חכמים כו'. ממ"ש בספ"ב דב"מ ת"ח שבבבל כו' דוקא שבבבל משום דלומדין זה מזה הלא"ה לא והא דפ"ב דשבת (ל"א ב') ניקו מקמיה כו' אע"ג שהיו גדולים כמותו וכן דספ"ג דגטין מפרש להידור וז"ש אלא כו':

יד

ואפי' הרב כו'. שכן עשה מהר"מ אבל מן הדין א"צ כמש"ש בשם ירושלמי אר"א אין התורה עומדת מפני בנה ר"ל מפני תלמידו וכן מדאבעיא להו בקדושין שם בנו והוא רבו מהו לעמוד מפני אביו:

טו

וכיון שעבר כו'. דל"ג ד"א כנ"ל [וכן בילקוט ל"ג ד"א וע"ש בס"ס שצ"ג]:

טז

או עד כו'. שם בנשיא וה"ה לרבו:

יז

או עד כו'. כמו ברבו כנ"ל:

יח

ואעפ"כ כו'. שם אפ"ה כו':

יט

כשהנשיא כו'. ר"ל כל הנ"ל בשוק וכאן בבה"מ:

כ

ואין שבח כו'. ספ"ו דברכות (מ"ג ב):

כא

ואם החכם כו' ואם הזקן כו'. מדקאמר והוא דמיפלג והוא דמיפלג כו' משמע דבא' מיפלג והשני לא הולכין הכל אחר המופלג:

כב

ואם אין שום כו'. דל"ל שיהיה שוה לשגיהם מופלגים דא"כ אמאי קאמר והוא דמיפלג כו' הל"ל כה"ג אלא דודאי הולכין בכ"מ אחר אחד מהן ולא ידעינן מנו וכתב הרשב"ם דמסתבר אחר הזקן ועבה"ג משמו וכ"ז כתכ הרא"ש ג"כ:

א

מפני כל חכם. עיין בשיורי כנה"ג ובשאילת יעב"ץ ח"ב סימן קצ"ה מה שכתבו בענין אי חייבים לקום מפני אשת חבר:

ב

אמותיו . עבה"ט של הרב מהרי"ט ז"ל בשם בית הלל ועיין מה שכתבתי לעיל סימן ר"מ ס"ק ו':

ג

אין עומדין בפניהם. כתב הלחם משנה בפ"ו מהלכות ת"ת שדין זה אפילו ברבו מובהק וע' בס' ארבעה טורי אבן על הרמב"ם שם שחולק עליו וסובר דדוקא ברבו שאינו מובהק או בשאר חכם או שיבה יש אלו דינים אבל ברבו מובהק שהוא בכלל מורא צריך לקום בפניו גם בבית המרחץ וכן באביו וגם מה שאין בעלי אומניות חייבים או רשאים לעמוד היינו דוקא מפני חכם או רבו שאינו מובהק אבל מפני רבו מובהק צריכים לעמוד ולכן לא הביא הרמב"ם דינים אלו בפרק דלעיל דמיירי ברבו מובהק וכן הטור והש"ע כתבו דינים אלו בסימן רמ"ד ולא בסימן רמ"ב עכ"ד ע"ש:

ד

מחול. עבה"ט של הרב מהרי"ט ז"ל ועיין בתשובת חות יאיר סימן ר"ב שנשאל בת"ח היודע נגן בכמה מיני כלי זמר אם הרשות בידו לנגן בכנור לפני חתן וכלה או אסור לבזות עצמו מפני כבוד תורתו ואין יכול למחול על בזיונו וכתב דלכאורה זה תלוי בפלוגתא שבין הרמב"ם והרא"ש גבי זקן ואינו לפי כבודו הובא בח"מ סימן רס"ג ס"ג דלדברי הרא"ש שם דאף אם רוצה להחמיר אינו רשאי ה"ה כאן ושוב כתב דבזה לכ"ע שרי ומצוה עביד אחרי שהכל יודעים שאין לו שכר בעמלו ושהוא עושה לש"ש דדברי הרא"ש אינם רק בדבר מצוה שהיא בין אדם לחבירו דפטרה תורה לזקן ואינו לפ"כ ככלל שאמרו כל שהיה מטפל באבידה שלו וטוען ה"נ בשל חבירו דלא צותה תורה רק ואהבת לרעך כמוך ואם ירצה להחמיר נעשה כמבזה תורתו ליטפל בממון עצמו שאין ראוי לבזות עליה משא"כ במצות שבין ישראל למקום כ"ש מצוה שהזמן גרמא אין בו משום ביזוי כבוד זקנה ותורה וכל הנוהג קלות בעצמו לצורך גבוה ומצות ה' אף שאינה מצות עשה ממש רק גמילות חסד שילפינן מוהלכת בדרכיו הרי זה משובח ותבא עליו ברכה ע"ש:

א

יניק כו'. כתב בית יוסף בשם שיבולי לקט דהיינו שלא הגיע לכלל המצות ומביאו ד"מ ופרישה:

א

רק שהוא גדול כו'. וכתבו התוס' פרק קמא דקדושין (דף ל"ב ע"ב) והסמ"ק סי' ל"ב דבעינן שיהא מופלג בחכמה ומביאם בית יוסף וכן כתב הרא"ש שם ומ"מ אין זה מופלג דלקמן סעיף י' דהתם הוא מופלג בחכמה יותר משאר חכמי דורו ולכך דינו כרבו מובהק וכמ"ש הבית יוסף שם בשם התוס' פ' אין עומדין שכתבו דעלי גדול הדור היה ומופלג בחכמה דהכא היינו שהוא מופלג בחכמה יותר משאר העם וכ"מ בתוס' והרא"ש שם שהרי לא כתבו כן אלא כדי לתרץ זקן ושיבה ל"ל דיניק וחכים היינו מופלג בחכמה ואם כן היינו מופלג יותר משאר העם עיין שם ודוק ובהכי ניחא מה שכתב הטור בשם הר"ף ודלא כהב"ח שכתב שהר"ף חולק אסמ"ק דפשט לשונו לא משמע הכי אלא ודאי כדפירש' ודוק ומה שכתב הטור בשם הרמב"ם (צ"ל הרמ"ה וכן כתב הפרישה שמ"כ בטור ישן על קלף וכן הוא ברבינו ירוחם נ"ב ח"ה בשם הרמ"ה דלא כבית יוסף וב"ח שכתבו שצ"ל הרמב"ן שוב מצאתי כן בב"ה) מי שגדול בחכמה וראוי ללמוד ממנו כו' מיירי נמי מופלג בחכמה משאר העם והוא גדול מסתם בני אדם דאל"כ ע"ה או מי שהוא קטן בתורה יהא חייב לעמוד בפני כל אדם וזהו דבר שאין לו שחר ועוד דהא לא חייבה התורה לעמוד אלא מפני החכם ונראה שמפני כך לא כתב הטור בריש הסי' וכן בשאר מקומות בסימן זה שהחכם צריך שיהא מופלג דפשיטא הוא שצריך שיהא מופלג משאר העם ודוק ועל פי הדברים האלה מפרש דברי הרב תדע שהרי הר"ן כתב ג"כ כדברי הרמ"ה (וכ"כ בד"מ שדעת הר"ן כדעת הרמ"ה שכתב הטור לקמן) ומסיק וז"ל ואפשר שאפילו בשוים נמי פטור שאינו חייב לעמוד מפני חכם אלא בגדול ממנו כו' אלמא דמיירי שהוא חכם מופלג יותר משאר העם דאל"כ פשיטא דבשוין פטור ומאי ואפשר כו' דאל"כ כל אדם יהא חייב לעמוד בפני חבירו השוה לו אפילו אינו חכם כלל אלא ודאי כדאמרן אלא דבהא חולק הרמ"ה אהר"ף דבאינו מופלג מהחכמים שבדור ואינו רבו כלל משמע דסבירא ליה להר"ף אפילו גדול ממנו פטור ולהרמ"ה חייב דראוי ללמוד הוי כרבו מיהו היינו ברבו שאינו מובהק וכ"כ ר' ירוחם בהדיא:

א

אבל בבית החיצון של מרחץ כו'. משמע דאפילו בבית האמצעי של מרחץ עומדים כיון דיש שם שאילת שלום וכמ"ש בא"ח סימן פ"ד:

א

אין ראוי לחכם שיטריח כו'. נראה דהיינו דוקא בזמן הש"ס או במקומות שעוד היום יושבים על הקרקע וכדלקמן סעיף ט"ו וה"ה בכל מקום שיש טירחא אבל במקום שיושבים על הספסלים ואין טירחא בדבר אין קפידא מכל מקום לא יכוין לעבור לפניהם כדי שיעמדו מפניו:

א

ואינו חייב כו'. כלומר ילד שהוא חכם יותר מהזקן אינו חייב כו' אבל אם אינו חכם יותר אף שהוא שוה לו בחכמה חייב לקום מפני הזקן וכן הוא בתוס' בקידושין סוף דף ל"ב:

א

אינו עומד כו'. משמע דאסור לעמוד עד שיגיע לתוך ד' אמותיו דאי לאשמועינן דאינו חייב כבר נתבאר לעיל סעיף ב' ואע"ג דבנשיא ואב ב"ד ורבו מובהק עומד כמלא עיניו אלמא דאיכא הידור אפי' במקום רחוק התם ודאי כיון דחייבינן לעמוד מפניו כמלא עיניו איכא הידור אבל בחכם דעלמא כיון דליכא חיובא לא מוכחא מילתא שמפניו הוא עומד אלא נראה כאלו עומד לצרכו. ב"ח:

א

וכיון שעבר מלפניו כו'. והרא"ש ורש"י גורסים ואינו יושב עד שיעבור ממנו ד' אמות השניות וכ"כ הב"ח:

א

מלא עיניו. כתוב בסמ"ק סי' נ"ב ברבו מובהק כמלא רוס עיניו וכמה הוא רוס פי' רס"ו אמות:

א

מופלג בחכמה כו'. ע"ל ס"ק ב':

א

רשאי כו'. ואין בו משום זקן ואינו לפי כבודו והטור והר"ן כתבו דחייב לעמוד מפניו וכ"כ הב"ח:

א

אב"ד כו'. כתוב בסמ"ק סימן ל"ב ודין נשיא ואב ב"ד אין אנו צריכין עתה עכ"ל משמע דר"ל דאין בזמנינו נשיא ואב ב"ד ואע"פ שמקבלים בקהלות ראשי ישיבות ואב ב"ד אין להם אלא דין חכם ומה"ט לא נהגו עכשיו לעשות שורה לאב ב"ד כדלקמן סעי' ט"ו ועכשיו נהגו שלא לקום אלא מפני ראש ישיבה ואב"ד ואפשר שלא לחלק בין חכם לחכם השוו מדותיהם שכל שהוא תופס ישיבה או אב"ד נקרא חכם לעמוד מפניו ועדיין צ"ע:

א

בני חכמים ות"ח כו'. ר"ל בנים של חכמים ושל ת"ח שבני קאי אתרווייהו או י"ל דה"ק בן חכם או תלמיד של חכם ועד"ר שהאריך בזה:

א

או של נשואים כו'. כתב הב"ח נראה דהאי של נשואים הכי פירושו אם אחים או אחיות יעשו להם נשואים אע"ג שא' גדול מחבירו בחכמה לא יקדימו לעשות נשואים לקטן בשנים מפני שהוא גדול בחכמה אלא יקדימו לעשות נשואים לגדול בשנים כו':

א

הזקן קודם בכל מקום. צ"ל ג"כ והוא שיהא חכם קצת וכל שכן הוא ומיירי נמי שהבחור חכם ממנו דאל"כ פשיטא. מהרש"ל ופרישה. והר"ן כתב שיש חולקים דהיכא דאין אחד מופלג הוי ליה כאילו תרווייהו מופלגים ובישיבה הלך אחר החכמה ובמסיבה הלך אחר הזקנה:

א

אפילו אינו זקן. דזקן דקרא דריש איסי בן יהודה זה שקנה חכמה והאי יניק פי' בית יוסף בשם שיבולי לקט שלא הגיע לכלל מצוה:

ב

אפילו עם הארץ. זהו זקן אשמאי בגמ' לפי' ר"ת ולא כרש"י דמפרש שהוא רשע:

ג

ארבע אמותיו. דבעינן קימה שיש בה הידור והיינו בתוך ארבע אמותיו שמוכחא מילתא שמפניו הוא עומד. רש"י:

ד

ואינו חייב לעמוד מלא קומתו. כיון שהוא ילד חכם וצריכין לנהוג בו ג"כ כבוד אין לו להתבזות לקום מפני הזקן אלא יעשה לו הידור אבל שאר אדם צריך לעמוד מפני הזקן מלא קומתו כמו מפני החכם. טור:

ה

הרואה חכם כו'. פי' שהוא גדול ממנו וראוי ללמוד ממנו כמו שכתב רמ"א בסעיף א':

ו

רשאי לעמוד. פירוש ואין בזה איסור משום זקן ואינו לפי כבודו ובטור כתב בזה צריכין לעמוד מפניו והביא ב"י דעות בזה וכ' מו"ח ז"ל להחמיר כדעת הטור:

ז

בני חכמים כו'. זהו בתוספת' סוף מס' הוריות ונראה פירושו ע"פ שאמרו בפ' מצות חליצה גבי מעשה דרבי ישמעאל ברבי יוסי ואבדן דתחילה היה ר' ישמעאל מפסיע על ראשי עם קודש ואמר הטעם אני ישמעאל בר' יוסי באתי ללמוד תורה מרבי ואחרכך באה יבמה לפני רבי ואמר לאבדן צא ובדקה אם גדולה היא לבתר דנפק אמר רבי ישמעאל בשם אביו אין צריכין דבאיש בעינן דוקא שיהא גדול אבל אשה בין גדולה בין קטנה וכשחזר אבדן הוה מפסיע על ראשי עם קודש אמר רבי ישמעאל מי שצריך לו עם קודש יפסיע על ראשי עם קודש ומי שא"צ לו עם קודש לא יפסיע על ראשי עם קודש כו' מבואר מזה דחכם עצמו יפסיע על ראשי עם קודש כיון שצריכים לתורתו אע"פ שיש אדם גדול אחר שם וזהו טעם לפסיעות ר' ישמעאל כו' להורות ברמז שגם הוא חכם ורבים צריכים לו אף ע"פ שבאתי ללמוד מרבי. ואבדן לא היה לו מעלה זאת אלא מעלתו היה שהלך בשליחותו של רבי לדבר מצוה ועל כן היה רוצה לפסוע ואמר לו רבי ישמעאל ששליחותו היתה בחנם שאין האשה צריכה בדיקה ועל כן אין לו רשות לפסוע והורה לו רבי שם וע"כ אמרו התוס' שאם הבנים של החכמים או התלמידים של החכמים הולכים באיזה עסק אז אם אותו עסק הוא לצורך רבים יש להם רשות לפסוע ובזה אין חילוק הן אם היה העסק ההוא קודם כניסתן לבית המדרש שיש להם רשות ליכנס ולפסוע והן אם היו כבר שם ויוצאין לעסק זה וחוזרין שיש לפסוע ומ"ש אחר כך יצא לצרכיו כו' דמשמע אע"פ שהוא חכם אינו מפסיע אא"כ ביוצא לצרכיו זהו כיון שכבר היה שם ויצא ובגמרא מחלק דביוצא לקטנים דוקא מיירי אבל ביוצא לגדולים הוה פושע דאיבעי ליה למבדק נפשיה תחלה ורבא אמר האידנא דחלש עלמא אפילו לגדולים ובתוספות פ' מצות חליצה (יבמות דף ק"ה) הקשו מההיא דפרק קמא דסנהדרין אזהרה לדיין שלא יפסיע על ראשי עם קודש ותירצו היינו שלא יצא לצורך עם קודש אי נמי אפילו יצא לצורך עם קודש יש לו לקצר כפי מה שיוכל כדאמרינן בזקן מנין שלא יטריח כו' עכ"ל כנ"ל בדברים אלו:

ח

שיכנס באחרונה. ואע"ג דפרש"י באלה הדברים בפסוק ראשיכם עליכם שהראש יכנס באחרונה היינו שהרשות בידו לעשות כן והקהל מחויבים לסבול דבר זה ממנו אבל הוא עצמו ימנוע מלעשות כן דוגמא דקימה אע"ג דמצוה היא אפילו הכי אמרינן שלא יטריח הצבור:

ט

נכנסים ויושבים כו'. הך נכנסין אין פירושו שיפסיע על ראשי עם קודש דלא התירו זה אלא בשביל צורך עם קודש אלא ה"ק שיש לאביהם רשות ליקח בניהם עמהם בשעת כניסתן ולהחזיק בניהם אצלם במקום מושבם וכן אמרו עוד בגמ' דאף במשתה מושיבין הבנים בצד הזקנים משום כבוד אביהם. כן נראה לי:

י

הזקן קודם בכ"מ. צריכין לומר גם כן והוא שיהא חכם קצת כמו ברישא וכ"ש הוא ומיירי נמי שהבחור חכם ממנו דאל"כ פשיטא וכן איתא להדיא באשר"י ואין להקשות א"כ אמאי הוצרך לומר היכא שהזקן מופלג והחכם אינו מופלג שהזקן קודם הא כל שכן הוא מכח דין זה דיש לומר דקא משמע לן דאפ"ה בעינן שיהא הזקן חכם קצת. בשם רש"ל. ומשמע מדברי רשב"ם פרק יש נוחלין גבי בנות צלפחד דבשניהם אינם מופלגים הולכים אחר השנים דהיינו למי שיש לו יותר שנים ואפי' אינו זקן בן ע' שנה. וטעם שהזקן קודם בזה שאין בזה פחיתות להחכם שאינו מופלג במה שחולקין כבוד לכשנגדו בשביל שנותיו:

א

(סימן רמ"ד סעיף א') מ"ע לקום מפני כל חכם כו'. ואפי' אינו רבו. וכתב בהג"ה רק שהוא גדול ממנו וראוי ללמד ממנו. ובפ' ע"פ היודע שחבירו גדול ממנו חייב לנהוג בו כבוד וכתב התוס' אף שלא למד ממנו כלום. וע"כ כבוד בעלמא אבל לקום א"מ רק כשגדל ג"כ משאר ב"א כמ"ש הש"ך: