א
הנשבע אם צריך לישבע בשם או בכינוי. ובו י"ב סעיפים:
האומר אני נשבע שאעשה דבר פלוני או שלא אעשנו הרי זה שבועה אע"פ שלא הזכיר לא שם ולא כינוי: הגה ואין חלוק אם הוציא השבועה בלשון הקודש או בכל לשון שיאמרנה (תשובת הרשב"א סימן תתמ"ב ובמרדכי פ' שבועות שתים וברמב"ם פי"ב מהלכות שבועות):
ב
השביעו אחר שאמר לו אני משביעך שתעשה דבר פלוני או שלא תעשנו וענה אמן או דבר שנשמע ממנו שמקבל שבועתו כגון שאמר הן או קבלתי דבריך הוי כאלו נשבע בעצמו ואפילו השביעו עובד כוכבים או קטן:
ג
אמר אהא באלה או בארור אם לא אעשה דבר פלוני או שאמר ליה אחר כן וקבל דבריו הוי כשבועה אף על פי שלא הזכיר לא שם ולא כינוי:
ד
האומר מבטא שאעשה דבר פלוני או שלא אעשנו הוי כאילו אומר שבועה:
ה
האומר פעמים על דבר אחד אעשנו או לא אעשנו הוי שבועה והוא שיתכוין לשם שבועה במה דברים אמורים כשאמרם זה אחר זה בלא הפסק אבל אם מבקשים אותו עליו והוא אמר לא אעשנו ובקשוהו עוד ואמר לא אעשנו לא הוי שבועה:
ו
מי שנשבע בשמים ובארץ ושמש וכיוצא בהם אע"פ שאין כונתו אלא למי שבראם אינה שבועה וה"ה לנשבע בנביא מהנביאים (או בשאר כתב מכתבי הקודש) (הרמב"ם) או בשלחן המקדש או באחד מכלי הקדש ואף ע"פ כן מאיימין עליהן ומראין להם שזו שבועה כדי שלא ינהגו קלות ראש בשבועות ומתירים להם: הגה וכל זה שלא נטל בידו אבל אם נטל בידו כתב אשורית אפילו אינו רק חכמה חיצונית או אל"ף בי"ת שאין בו רק אותיות אם נשבע בהן והן בידו הוי שבועה (סברת הב"י) וע"ל סי' רי"ב וה"ה אם לא אחזן בידו והיו מונחים לפניו ואמר במה שכתוב בהן:
ז
הנשבע בעשרת הדברות שבועה גמורה היא (ועיין לעיל סימן רי"ב):
ח
ימין שבועה וכן שמאל דכתיב נשבע יי' בימינו ובזרוע עזו (והוא שיכוין ג"כ לימין ושמאל שאמר הקב"ה) (טור בשם הראב"ד):
ט
ידות שבועה כשבועה כיצד ידות אמר כנדר רשעים שלא אוכל ככר זה:
י
כינוי שבועה כשבועה כיצד שבותה או שבוקה שלא אוכל ככר זה או מומי אומי אבל אמר באומתא או באומי בבי"ת אינו כלום ואלו הכנויים הם כפי זמנם לבני אדם שלא היו בקיאים בטיב לשון הקדש והכל לפי הזמן והמקום להוסיף בכינויים אלו או לגרוע מהם (ד"ע בב"י) : הגה אותן שרגילין לומר בלשון הקודש אמונה אעשה או לא אעשה אף על פי שהן כנדרי זרוזין מ"מ בעי התרה. (הגהות מיימוני פ"ד דנדרים בשם מהר"מ):
יא
אמר לחבירו שבועה שאיני אוכל לך או השבועה לא אוכל לך או לשבועה לא אוכל לך אסור לאכול עמו:
יב
אמר השבועה שאוכל לך נשבע שיאכל עמו ואין חילוק בין הפציר בו תחלה שיאכל עמו או לא הפציר ויש מי שאומר שאם הפציר בו תחלה שיאכל עמו ואמר שבועה שאוכל לך אסור לאכול עמו:
באר היטב יורה דעה
רל״ז
א
שבועה. ליש פוסקים איסורא איכא וליש פוסקים מלקות נמי איכא דלא גרע מידות שבועה וכתוב בתשובת מהר"מ דאם הזכיר השם בלשון לע"ז כגון דיא"ו או גא"ט אפי' לא הזכיר בתחלת דבריו לשם שבועה מועיל מטעם יד עכ"ל ש"ך:
ב
שיתכוין. כ' הש"ך משמע אף על פי שלא הזכיר שבועה קודם לכן ותמהני על מ"ש הר"ף ודוקא שהזכיר שבועה קודם שאמר הן הן וכו' דא"כ אפי' אמר פעם א' לאו או הן הוי שבועה דלא גרע מידות ואפשר דמיירי שהזכיר מקודם לזה שבועה ואח"כ הפסיק בינתים בענין דלא הוי יד:
ג
בשלחן. ע"ל סי' ר"ד ס"ב מה שיש לתמוה על הרמ"א בכאן:
ד
שכתוב. וכתוב בתשו' מהר"מ מינץ דאם פתחן ונשבע בהן הוי כאומר במה שכתוב בהן ואע"ג דמיירי שם בעשרת הדברות נראה דה"ה לכל ספרי הקדש דחד טעמא אית להו. ש"ך:
ה
הדברות. כ' הש"ך משמע דאם רק אמר אני נשבע בי' הדברות אע"פ שאינו אוחזן בידו הוי שבועה וצריך התרה:
ו
שיכוין. כלומר שכונתו לישבע בימין ושמאל של הקב"ה ואז הוי שבועה אע"פ שלא הזכיר לא שם ולא כינוי ודלא כדעת הב"ח. ש"ך:
ז
לשבועה. כמו לא שבועה מה שלא אוכל הא מה שאוכל הוה שבועה ואע"ג דקי"ל לענין נדרים דלא אמרינן מכלל לאו כו' שאני שבועות כ"כ רש"י:
באר הגולה על שולחן ערוך יורה דעה
רל״ז
א
טור בשם הרמב"ם בפ"ב מה' שבועות ובשם הרא"ש אביו דלא גרע מידות שבועה שהם כשבועות וכתב הרמב"ם שם דלא מתחייב קרבן עד שיזכיר שם מן השמות המיוחדים או כינוי מן הכינוין:
ב
שם מדברי הרמב"ם שם ממימרא דשמואל שבועות דף כ"ט ע"ב:
ג
ברייתא שם דף ל"ה ודף ל"ו ממימרא דרבי אבהו:
ד
מהא דשמואל הנזכר לעיל:
ה
ברייתא שם דף כ' ע"א:
ו
מימרא דר"א וכדמפרש רבא שם בשבועו' דף ל"ו ע"א:
ז
הרא"ש שם וכ"כ הר"ן שם בשם הראב"ד והביאו הטור:
ח
ג"ז מדברי הרא"ש שם ויליף לה מתרי לאוי דאמר הקב"ה לנח דהוי זה אחר זה בלא הפסק:
ט
לשון הרמב"ם בפי"ב מה"ש דין ג' ממשנ' שם דף ל"ה ע"א:
י
הגהת מרדכי דשבועות שם תשובת הר"מ:
יא
הרא"ש והמרדכי שכתבו בשם רב האי ולזה הסכים הב"י:
יב
תשובת מהר"מ הביאו המרדכי פ"ג דשבועות:
יג
טור בשם הרמב"ם בפ"ב מה"ש מברייתא דנזיר דף ג' ע"ב:
יד
משנה ריש נדרים:
טו
משנה דף ח' ע"א משום דרשעים רגילים לישבע הוי כמוציא שבועה מפיו:
טז
שם במשנה:
יז
משנה שם דף י' ע"א:
יח
שם במשנה וברייתא שם ע"ב כגירסת הרא"ש והר"ן שם:
יט
מדברי הרמב"ם פ"ב מה"ש ופ"א מה"נ ופ"א מהלכות נזיר וכרבי יוחנן שם דף י' ע"א דאמר לשון העמים הם כלומר שאינם בקיאים בלשון הקדש:
כ
משנה שם דף ט"ו ע"א:
כא
פשוט שם בגמרא:
כב
שם במשנה והלמ"ד בפתח דהוי כמו לא שבועה לא אוכל ויש דגרסי הכי במשנה דאיכא למישמע מיניה הא מה שאוכל לך יהא אסור בשבועה:
כג
משנה שבועות דף י"ט ע"ב
כד
כאוקימתא דרב אשי שם דף כ' ע"א ובנדרים שם הרמב"ן והרא"ש שם:
כה
הרמב"ם בפ"ד מה"ש וכ"כ הר"ן וכאביי משום דלאוקימתא דרב אשי צריכין לשבש מתני':
ביאור הגר"א על שולחן ערוך יורה דעה
רל״ז
א
האומר כו'. אע"ג דאמרינן שם ל"ה ב' דבעינן שם ואף רבנן ל"פ אלא דא"צ שם אבל כינוי בעי כמש"ש במתני' וכן שם ל"ח ב' אפ"ת רבנן היינו לחייב קרבן אבל איסור שם לעולם איתא. רמב"ם פ"ב. וראיה ממ"ש בריש נדרים דכינוי שבועות כו' דשם י' א' שבותה שקוקה כו' ושם ע"כ בלא שם כמש"ש כינויין כו' לשון כו' דלמא אמר קרבן לה' ובשבועות ל"ו א' לאו לאו שבועה ואי בשם אפי' בחד זימנא כמ"ש בסוף יומא (פ"ד א') לאלקי ישראל לא מגלינא וברפ"ג דנדרים מארי כולה לא טעימנא וער"נ שם ד"ה ואי נדרת כו' אלא דע"כ לא הוזכר שם וכינוי אלא לקרבן ולמלקות וער"נ בנדרים ב' א' ד"ה ושבועות והרא"ש פ' שבועת העדות סכ"ד. והשיטה המחוורת שבכולן הוא שיטת הרמב"ם וכ"כ הר"נ בשבועות שם:
ב
ואין חילוק כו'. כמ"ש בנדרים שם שבותה כו' נדר במוהי כו' ואמרינן שם רי"א לשון נכרים הן וע"ל ס"ס ר"ז ושם מארי כולא לא טעימנא:
ג
השביעו כו'. כמ"ש בסי' רל"ו ס"ב ע"ש:
ד
ואפי' כו'. כמ"ש (סוף ד"ה) בצדקיהו אשר השביעו באלקים וה"ה לקטן. ב"י:
ה
או שא"ל כו' כנ"ל בס"ב וכמ"ש במשנה תורה ארור אשר כו' ואמר כל כו':
ו
אע"פ כו'. לענין מלקות וקרבן דוקא בשם או כינוי אלא לענין איסורא. רמב"ם שם וכנ"ל:
ז
והוא כו'. כגירסת הרא"ש שם תרי לאוין היינו לא אוסיף ולא אוסיף כו' שאמרן השי"ת לשם שבועה אבל הנך לא יכרת ולא יהיה עוד ולא יהיה עוד לא לשם שבועה אמרן אלא סיפור והבטחה דאל"כ מנלן דלמא בעינן ג"פ לאו. הרא"ש שם:
ח
בד"א כו'. וכן משמע שם כ' א' בברייתא כו' וקאמר לא כו' ואם איתא בלא"ה כבר נשבע:
ט
מי שנשבע כו'. רמב"ם אבל הראב"ד כתב דמ"ש במתני' פטורין היינו לקרבן ולמלקות דוקא:
י
אע"פ כו'. דומיא דרישא משביעני כו' בשבועה כו' וסיפא באל"ף דל"ת כו' ואע"ג דבגמ' שם ב' א"ל רבא א"ה כו' הכי השתא כו' היינו שאין משמעות בהרצאת שפתיו:
יא
וה"ה לנשבע כו'. כמ"ש כנדרים י"ד ב' וער"נ ורא"ש שם ד"ה הנודר וז"ש בהג"ה וכ"ז כו' וה"ה אם לא כו' וכמש"ש ועס"ס רי"ב בהג"ה שהחמיר הרב בנשבע בתורה עצמו וז"ש כאן בהג"ה או בשאר כו' ולא בתורה:
יב
או בשלחן כו'. דאפילו בתורה לאו כלום כנ"ל. הגמ"ר שם:
יג
ואעפ"כ מאיימין כו'. כמש"ש בנדרים א' ושם כ' א' בנדר בחרם כו':
יד
אפי' כו' או א"ב כו'. עברא"ש פ"ג דנדרים ס"ב וששאלתם מי שנטל ספר תחנונים כו' ולא עוד כו' וכ"ה במרדכי וא"כ ה"ה לחכמה חיצונית. ב"י:
טו
הנשבע כו'. מרדכי בשם ר"ח גאון וכ"כ הר"נ שם כ"ב ב' ד"ה אמר רבא בשמו ע"ש ודוקא דנקיט בידיה וכנ"ל וכמ"ש הרא"ש שם וכל אלו חומרות הן דהא אמרינן לעיל הנשבע בתורה כו' וכ"כ מהר"מ מינץ אלא דלפי מ"ש בס"ס רי"ב להחמיר בתורה ה"ה כאן ועבר"נ שם וברא"ש שם:
טז
והוא שיכוין כו'. כמ"ש בפ"ב דנדרים (י"ח ב') אם כחרם כו' וכ"ש כאן די"ל ימין של אדם וע' בשבועות ל"ה ב' הכי השתא כו' אלא דכאן שאני כיון שנזכר אצל שבועה ומ"מ צ"ע ושיטת הראב"ד דלעיל ס"ז נכונה דאפי' שם אסור וה"ה כאן ל"ק אלא לאיסורא וכמש"ש בלאו לאו כנ"ל ס"א:
יז
ידות כו'. מתני' וגמ' נדרים ט' א' וערא"ש ור"נ ד"ה כנדרי כו':
יח
שלא כו'. גמ' שם:
יט
או כו' אבל כו'. ערא"ש שם ב' ד"ה במוהי כו' ור"נ ד"ה תניא. ואית דגרסי כו' וגירסת הטור באל"ף אומי כו' ואין נ"מ. וצ"ל כאן ובטור אומתא במקום מומי:
כ
אותן כו'. עסי' רל"ב ס"ג בהג"ה:
(ליקוט) אותן כו' כיון שנשבע באמונה וע"ל סי' רכ"ח (ע"כ):
כא
(ליקוט) א"ל שבועה כו'. מתני' דנדרים וכאוקימתא דרב אשי שם וברפ"ג דשבועות ובזה אין חולק וער"נ שם (ע"כ):
כב
או לשבועה כו'. ער"נ שם במתני' ד"ה שבועה כו' אבל בשבועות רפ"ג כתב דה"ק לשבועה יהא לפיכך לא אוכל לך ע"ש:
כג
ואין כו'. דרב אשי בתראה:
כד
ויש כו'. עבה"ג:
פתחי תשובה על שולחן ערוך יורה דעה
רל״ז
א
בשמים ובארץ. עיין בספר חכמת אדם כלל ע"ט שכתב דזה מיירי שלא אמר הריני נשבע אלא אמר בשמים כו' אבל אם אמר הריני נשבע בשמים למה יגרע לשון שבועה בזה כיון דכוונתו למי שבראם ע"ש:
ב
כתב אשורית. עיין בתשובת חות יאיר סימן ק"ו שכתב דכ"ז מיירי בכתבו ישראל ובכוונה כו' אבל במנסה הקולמוס וכתב א"ב אשורית וכן ספרי אקלודוס ואבן סיני של רפואות וכה"ג בכתב אשורית בדפוס שאין בהם קדושת חומר ולא פועל במחשבתו ולא תכלית לנפש אף כי יש למנוע מלנהג בהם בזיון מ"מ אין בהם קדושת ספרים להצילם מפני הדליקה בשבת והנשבע בהם אינו שבועה:
הגהות רבי עקיבא איגר על שלחן ערוך יורה דעה
רל״ז
א
(סי' רל"ז סעיף ט') כנדר רשעים שלא אוכל ככר זה מבואר דבאומר כנדבת כשרים שלא אוכל ככר זה לא מהני כיון דאין כשרים נשבעים והוא דינא דמתני' (דף ט' ע"א) ויש לעיין כמו דאמרינן לעיל (ססי' ר"ו) דבאומר כנדבת כשרים ככר זה עלי הוי נדר והיינו ע"כ דהוי כאמר ככר זה עלי כקרבן ומכנה הקרבן בשם נדבת כשרים א"כ ה"נ נפרש כנדבת כשרים שלא אוכל היינו כאומר כקרבן שלא אוכל ככר זה דהוי נדר בלשון שבועה דמהני מדין יד לדעת הרמב"ן הביאו הר"ן ריש נדרים (דף ב' ע"ב) אף דכקרבן לא אוכל לך לא מהני ע' ב"ח (סי' ר"ד) ובמ"ל ע"כ בלא אוכל בלא שי"ן דהוי דבוק וכאומר שלא אוכל קרבן אבל בשלא אוכל ע"כ דמהני וצ"ל דשאני ככר זה עלי דניכר שבא לדור ומוכח בדבריו אבל באומר כנדבת כשרים שלא אוכל יותר ניכרים הדברים שנשבע כיון דאומר בלשון (נדר) [שבועה] וא"כ אף אם בדעתו בתורת נדר הוי רק דברים שבלב כיון דבדבריו אין משמע כן ודומה לקרבן לא אוכל לך דלא מהני כדאיתא בדף ט"ז דהוי כנשבע בחיי הקרבן וסתמא אף בנתכוין שיהיה קרבן לפיכך לא אוכל אע"כ משום דלא משמע כן בדיבור וה"נ כן ולפ"ז יש לדון באומר כנדבת כשרים שאיני אוכל לך יותר משתמע דקרבן קאמר דשאיני הוא לשון נדר וע' בתוס' בנדרים בסוגיא דידות ע"ש ולדינא צ"ע:
שפתי כהן על שולחן ערוך יורה דעה
רל״ז:א׳
א
ה"ז שבועה. להיש פוסקים איסורא איכא וליש פוסקים מלקות נמי איכא דלא גרע מידות שבועה:
רל״ז:ב׳
א
או בכל לשון כו'. כתוב בתשובת מהר"מ דפוס פראג סי' ו' בשם ריב"א דאם הזכיר השם בל' לעז כגון דיא"ו (או גאט) אפילו לא הזכיר בתחלת דבריו לשם שבועה מועיל מטעם יד וע"ש בארוכה:
רל״ז:ג׳
א
וענה אמן כו'. ע"ל סימן ר"ט:
רל״ז:ד׳
א
אם לא אעשה דבר פלוני. או אם אעשה דבר פלוני:
רל״ז:ה׳
א
מבטא כו'. דכתיב כי יבטא בשפתים:
רל״ז:ו׳
א
האומר פעמים כו'. דכתיב ולא יכרת כל בשר עוד ממי המבול וגו' ולא יהיה עוד המים למבול וגו' וכתיב כי מי נח זאת לי אשר נשבעתי מדלאו לאו שבוע' הן הן נמי שבועה:
רל״ז:ז׳
א
והוא שיתכוון כו'. משמע ואע"פ שלא הזכיר שבועה קודם לכן ותמיהני על מ"ש הר"ף בהגהת תשב"ץ סימן ת"א דהיינו דוקא שהזכיר שבועה קודם שאמר לאו לאו או הן הן כו' דא"כ אפילו אמר פעם אחת לאו או הן הוי שבועה דלא גרע מידות ואפשר מיירי שהזכיר מקודם לזה שבועה ואח"כ הפסיק בנתיים בענין דלא הוי יד:
רל״ז:ח׳
א
וה"ה לנשבע בנביא כו'. אף על פי שאין כוונתו אלא למי ששלח נביא זה או למי שצוה בכתב זה:
רל״ז:ט׳
א
או בשאר כתב מכתבי הקודש. אבל הנשבע בתורה בכל ענין צריך התרה כדכתב הרב לעיל סי' רי"ב:
רל״ז:י׳
א
או בשלחן כו'. ע"ל סימן ר"ד ס"ב בהג"ה:
רל״ז:י״א
א
אבל אם נטל בידו כו'. וכתוב בתשובת מהר"מ מינץ סימן ע"ו דאם הניח ידו עליהן דינו כנטלם בידו דא"צ הגבהה אלא אחיזה בעלמא וע"ש שהאריך:
רל״ז:י״ב
א
ואמר במה שכתוב בהן. כתוב בתשובת מהר"מ מינ"ץ שם דאם פתחן ונשבע בהן הוי כאומר במה שכתוב בהן ואע"ג דמיירי שם בעשרת הדברות נראה דה"ה לכל ספרי הקדש דחד טעמא אית להו:
רל״ז:י״ג
א
הנשבע בעשרת הדברות כו'. משמע דאם אמר רק אני נשבע בי' דברות אע"פ שאינו אוחזן בידו שבועה גמורה היא ובתשובת מהר"מ מינ"ץ סימן מ"ו כתב דבעינן אוחזן בידו מיהו נראה דהיינו מדינא דגם בנשבע בתורה בעינן נקיט ליה בידים מדינא אבל לפי מ"ש הב"י והרב לעיל סימן רי"ב דבנשבע בתורה בכל ענין צריך התרה כיון שיש גאונים מחמירים דאפילו התרה אינו מועיל א"כ גם בי' דברות מחמירים התם הנך גאונים א"כ בכל ענין צריך התרה וכן משמע בתשובת מהר"מ מינ"ץ שם ע"ש:
רל״ז:י״ד
א
והוא שיכוין כו'. כלומר שכוונתו לישבע בימין ושמאל של הקב"ה וכן משמע בל' הראב"ד שבטור וז"ל אם נתכוין לימין ושמאל הבורא הוי שבועה עד כאן וכ"כ העט"ז והוא שיכוין לימין ושמאל שאמר הקב"ה דהיינו ימינו ושמאלו יתברך ע"כ וכן משמע בפרישה אבל הב"ח נראה שלא הבין כן לכן כתב תימה כי נתכוין לימין שאמר הבורא מאי הוי כיון דאיכא מידי אחרינא דמקרי ימין ושמאל ומ"ש מהנשבע בשמים ובארץ ועוד דלא עדיף משאמר בפירוש שבועה דלדעת הרמב"ם צריך שיזכור שם או כינוי בפירוש לענין קרבן הלכך נ"ל עיקר דאף בימין ושמחל צריך שיזכור השם והכינוי ואעפ"כ צריך לכוין לימין ושמאל שאמר הקב"ה דאל"כ לא הוי שבועה לענין קרבן ולמלקות וכדין לאו לאו עכ"ל גם מ"ש דאף בימין ושמאל צריך שיזכיר השם והכנוי ואעפ"כ צריך שיכוין לימין ושמאל כו' לא עמדתי על סוף דעתו דכיון דמזכיר השם והכינוי למה לימין ושמאל אין לך שבועה גדולה מזה אלא ודאי שאין מזכיר לא שם ולא כינוי ואפ"ה הוי שבועה ול"ד לנשבע בשמים ובארץ דשמים וארץ לאו כינויים הן אבל ימין ושמאל כינויים הן והוי כאילו נשבע בהקב"ה עצמו שהרי הקב"ה נשבע בימינו ובזרוע עוזו והלכך כשנתכוין לימין ושמאל הבורא הוי שבועה גמורה:
רל״ז:ט״ו
א
כנדר רשעים כו'. דכיון דרשעים רגילין לישבע הוי כמוציא שבועה מפיו וע"ל סימן ר"ו ס"ד:
רל״ז:ט״ז
א
כינוי כו'. ע"ל סימן ר"ז:
רל״ז:י״ז
א
אותן שרגילים לומר בין ליהודים בין לעובדי כוכבים בלשון אמונה שלא אעשה כו'. כן הוא בהגהת מיי' שם ואינו שם מלשון הקדש וכן הוא בד"מ ר"ס רל"ב.
טורי זהב על שולחן ערוך יורה דעה
רל״ז
א
עובד כוכבים או קטן. וראיה מנבוכדנצר שהשביע לצדקיה ויתרו למשה וקטן לא גרע מעובד כוכבים:
ב
האומר מבטא. הוא לשון הפסוק יבטא בשפתים:
ג
הוי שבועה. נלמד ממה דכתיב אשר נשבעתי על מי נח ולא מצינו שעשה שבועה רק מה שאמר שני פעמים לא אוסיף ומדלאו לאו הוה שבועה הן הן נמי שבועה:
ד
לשם שבועה. פי' כשם שהקב"ה כפל לשם שבועה וזהו שכתב הראב"ד להן הן שאמר הבורא שתמה הטור עליו:
ה
או בשלחן המקדש. עיין מה שכתבתי בסימן ר"ד סעיף ב' מה שיש לתמוה על רמ"א שם מכאן:
ומ"ש כנדרי רשעים כיון דרשעים רגילים לישבע הוה כמוציא שבועה מפיו במה שקבל עליו כנדר רשעים:
ומ"ש שאיני אוכל לך כן הנוסחא גם במקצת טורים אבל הוא טעות סופר דאם כן פשיטא וצ"ל שאי אוכל לך דהכי אמרינן בגמרא בהדיא בתירוץ רב אשי ופריך פשיטא מהו דתימא מיתקיל לישנא הוא דהיה לו לומר שאוכל לך ונתקל בלשונו לומר שאי קא משמע לן כיון שהוציא בשפתיו שאי אוכל לא מהימנינן ליה במה שאמר שהיה מגמגם כן כתב הרא"ש פרק שני דנדרים:
ו
לשבועה לא אוכל לך. פי' כמו לא שבועה מה שלא אוכל הא מה שאוכל הוה שבועה ואע"ג דבסי' ר"ז קיי"ל לענין נדרים דלא אמרינן מכלל לאו אתה שומע הן שבועות שאני כ"כ רש"י פרק שני דנדרים:
ז
בין הפציר כו'. פי' אפי' אם השיב תחלה לא אוכל והפציר בו ואמר השבועה שאוכל לך אפי' הכי שאוכל משמע:
הסבר על זכויות יוצרים
שולחן ערוך, יורה דעה
רשיון: Public Domain
מקור: www.nli.org.il
באר היטב יורה דעה
רשיון: Public Domain
מקור: www.toratemetfreeware.com
באר הגולה על שולחן ערוך יורה דעה
רשיון: Public Domain
מקור: www.nli.org.il
ביאור הגר"א על שולחן ערוך יורה דעה
רשיון: Public Domain
מקור: www.nli.org.il
פתחי תשובה על שולחן ערוך יורה דעה
רשיון: Public Domain
מקור: www.nli.org.il
הגהות רבי עקיבא איגר על שלחן ערוך יורה דעה
רשיון: Public Domain
מקור: www.nli.org.il
שפתי כהן על שולחן ערוך יורה דעה
רשיון: Public Domain
מקור: www.nli.org.il
טורי זהב על שולחן ערוך יורה דעה
רשיון: Public Domain
מקור: www.nli.org.il
כל הזכויות שמורות לבעלי התכנים – במידה ומצאתם הפרה בזכויות היוצרים שלכם, נא לפנות אלינו באופן מיידי במייל [email protected] האתר כולו מוקדש לעילוי לנשמת כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולזכות כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולרפואת כל חולי עם ישראל בנפש בגוף ובנשמה. לייחדא קודשא בריך הוא ושכינתא על ידי ההוא טמיר ונעלם בשם כל ישראל, ולקרב את ביאת המשיח. כל הזכויות שמורות (c) לבעלי הזכויות יוצרים השייכים לכל קטע מצוטט, יש להתייחס לכך בחומרה רבה ויש איסור גמור להפיץ באופן הנוגד לרישיון מצד ההלכה וכו' תחת רישיון Creative Commons-CC-2.5