שולחן ערוך, יורה דעה ק״ו: דין היאך מבטלין בששים. ובו ב' סעיפים: – עם 17 מפרשים

דין היאך מבטלין בששים. ובו ב' סעיפים:
חתיכה שבלעה איסור ואין בה ס' לבטלו שנפלה לקדרה אינה אוסרת אלא לפי חשבון איסור שבה שאם יש במה שבקדרה מצורף עם החתיכה עצמה ששים כנגד איסור הבלוע בה מותר מה שבקדרה אבל החתיכה עצמה אסורה לפי שאיסור שבה אינו נפלט ממנה לגמרי (רשב"א ותוס' פרק ג"ה דף ק' ורא"ש ומרדכי שם וסמ"ג דף נ"א ע"ג וסה"ת סי' נ"ב וכ"ה בלשון ר' אפרים גופיה שבחדושי רשב"א דף קי"ח ושבסוף ספר ראב"ן וכ"כ מהרש"ל פרק ג"ה סי' נ"ז וכל האחרונים) (וכן עיקר ודלא כמו שכתב לעיל סימן צ"ב דאף אותה חתיכה מותרת) מה שאין כן בדבר הנבלל ונימוח שאם נפל דם וכיוצא בו לתוך רוטב של היתר ואסרו מחמת מיעוטו ואח"כ נתרבה הרוטב של היתר עד שיש בין כולו ס' לבטל הדם כולו מותר שהכל נבלל ונתערב: הגה ולפי מה שנוהגין לומר בכל האסורים חתיכה נעשית נבלה אין חילוק בין דבר לח לדבר יבש אלא לענין זה דאם הנאסר כבר הוא דבר יבש ויש ס' כנגדו החתיכה הנאסרת תחילה נשארת באיסורה וצריך להסירה משם אם מכירה ואם אינו מכירה בטילה אם אינה חתיכה הראויה להתכבד ואם הוא דבר לח הכל מותר מאחר דאיכא ס' נגד מה שנאסרה תחילה ועיין לעיל סימן צ"ב וצ"ט:

חתיכה שיש בה חלב שנתבשלה בקדירה שיש בה ס' לבטל החלב צריך ליזהר שלא יסיר שום דבר מהקדירה בעוד חתיכת האיסור בתוכה דחיישינן שמא תשאר באחרונה בשעה שאין בקדרה ס' לבטל החלב וגם לא יוציאנה תחלה שחלב שבה יאסור אותה ומה תקנתה יניחנה עד שתצטנן הקדירה: הגה ולפי מה דקיימא לן חתיכה נעשית נבילה מסיר החתיכה האסורה משם והשאר מותר (ד"ע):

להתכבד. כ' הש"ך וקשה דהא אפי' יהיה חה"ל בטילה כיון דאין איסורה מחמת עצמה וצ"ל דהאי אם אינה ראויה להתכבד קאי אבב"ח מיהו הא דבעינן ס' נגד כל מה שנאסר בתחלה בדבר לח היינו במקום שאין הפסד גדול אבל אם יש הפסד גדול לא אמרי' בכה"ג חנ"נ בשאר איסורים רק בב"ח:

לבטל. ולדידן דקי"ל חנ"נ בכל האיסורים וכן באיסור דבוק צריך ס' נגד כל החתיכה ה"ה הכא צריך ס' נגד כל החתיכה שהחלב דבוק בה ואפ"ה החתיכה עצמה אסורה. ש"ך:

שתצטנן. פי' כשיוציאה ותהיה חמה א"כ יאסר החתיכה מחמת החלב שבה שאין בה ס' לבטלו אבל כשמניחה בקדרה הטעם הולך בכולו בשוה וא"ל דהא ע"כ החתיכה נמלחה תחלה דאל"ה היתה אסורה משום דם והיה צריך ס' בתבשיל נגד כולה וא"כ נאסרה תחלה מפני שנמלחה עם החלב שבה ושוב אינה חוזרת להיתרה י"ל דמיירי שהוא חלב דרבנן או חלב של בהמה כחושה דאינו אוסר במליחה אלא כ"ק א"נ מיירי שהיה בחתיכה ס' נגד החלב ואח"כ קודם בישול נחתך ממנה עכ"ל הש"ך:

נבלה. וא"כ החתיכה זו עכ"פ אסורה משום איסור דבוק א"כ מסיר החתיכה וכו' שהרי אינו מזיק כלום במה שמסירה וא"כ לא יניחנה בחנם בקדרה. ש"ך:

טור בשם הרשב"א:

בתשובות להרמב"ן סימן קנ"א שנשאל זה מהרשב"א והשיב כן:

והטעם כתב הב"י ושכן מצא אחרי כן שם בתשובה אע"פ דלית בה טעמא דאיסורא כיון שכבר נאסרה לעולם אסורה עד שיפלוט כולו לגמרי ולא דמי לדבר הנבלל ונימוח שמאחר שהכל מתערב זה עם זה בשוה חשיב כאילו נפלט כולו וכאן חזר המחבר ממה שכתב לעיל סימן צ"ב והנכון לענ"ד מ"ש לעיל שחוזרות להיות מותרות מדין תורה כיון דאינה בנותן טעם וכאן מדרבנן ונפקא מיניה לענין דינא כמ"ש לעיל בכמה דוכתי בסימן ק"י סעיף א' בהג"ה:

טור בשם הרשב"א

חתיכה כו'. כמש"ל סי' צ"ב ס"ד:

מצורף כו'. כמ"ש (צ"ז ב') בכחל וכחל מן המנין וכחל עצמו אסור:

אבל החתיכה כו'. אף דאין חנ"נ בשאר איסורין באפשר לסוחטו אין חילוק וכמ"ש הר"ן בס"פ כ"ה דאפשר לסוחטו וחנ"נ שני עניינים הן וז"ש בגמ' אי קסבר אפשר לסוחטו מותר אמאי כו' ואי הן דבר א' לא שייך אמאי ע"ש וכמ"ש בכחל וכחל עצמו כו' ופי' הרשב"א שמא לא פלט כל חלבו וה"ה כאן:

ודלא כמו כו'. ששם נמשך אחר לשון הטור והטור אזיל לשיטתו שחולק כאן על הרשב"א וסובר דגם אפשר לסוחטו דוקא בבב"ח וכפירש"י דהכל א' ועתוס' צ"ז ב' ד"ה וכחל. וא"ת ומה כו' וי"ל כו':

משא"כ בדבר כו'. מהא דע"ז ע"ג ונפל שם קיתון של מים כו' ושם שני כוסות כו' ועתוס' פרק ג"ה ק' ב' ד"ה בשקדם שדחקו עצמן וכ' אע"ג דל"ד דלעיל לא אמרינן כו':

אם אינה חח"ל כו'. קאי אבב"ח ועש"ך:

ואם הוא כו'. כנ"ל דלא כתוס':

חתיכה בו'. יתבאר בר"ס ק"ז:

ולפי כו'. וקי"ל דבאיסור דבוק חנ"נ וש"ע לא ס"ל כן אפילו לאסור החתיכה:

והשאר כו'. בשיש ס' נגד החתיכה:

א) [סעיף א'] חתיכה שבלעה איסור ואין בה ס' לבטלו שנפלה לקדרה אינה אוסרת אלא לפי חשבון וכו' היינו לדעת המחבר דס"ל דלא אמרינן חנ"נ בשאר איסורים משא"כ לדידן (ר"ל האשכנזים) וכמו שמבאר הרב אח"כ בהגה. ש"ך סק"א. ועיין לעיל סי' צ"ב סעי' ד' וסי' צ"ט סעי' ג' ובדברינו לשם בס"ד.

ב) שם. אבל החתיכה עצמה אסורה וכו' לאו דוקא כשיש בקדרה ס' כנגד האיסור הבלוע שהחתיכה אסורה אלא אפי' יש בה ס' כנגד כל החתיכה אין החתיכה חוזרת לקדמותה ול"ד למאן דס"ל חנ"נ אפי' בשאר איסורים אלא אפי' למאן דס"ל דאין חנ"נ בשאר איסורים רק בב"ח אינה חוזרת להתירה. כנה"ג בהגה"ט או' ב'.

ג) שם. אבל החתיכה עצמה אסורה וכו' ואם נפלה לקדרה אחרת אוסרת כדין חתיכת נבילה שאוסרת כמה קדרות זו אחר זו ובכל אחת משערין בכולה מספק. ער"ה או' א' בשם כמה פו' וכתב ודלא כהפר"ת סוף או' א' ור"ל דהכא אוסרת לפי חשבון איסור הבלוע בה כמ"ש בש"ע אלא שאוסרת קדרה אחרת כדין נבילה שאוסרת וכו'.

ד) שם. אבל החתיכה עצמה אסורה וכו' וה"ה חתיכה שצריכה כד"ק או נטילת מקום ונפלה לקדרה שמלבד שצריך ס' נגד הקליפה שנאסרה ג"כ צריך ליטול ממנה כד"ק לפי שאין איסור בלוע נפלט ממנו לגמרי. פר"ח או' א' לה"פ או' א'.

ה) כלי שבלע משהו איסור ובשל בו היתר שיש בו ס' נגד האיסור התבשיל מותר והכלי אסור עד שיגעיל. ער"ה או' ג' בשם הרא"ה בבד"ה וכתב ודלא כהכנה"ג בהגה"ט או' ד'.

ו) שם. אבל החתיכה עצמה אסורה וכו' ומ"מ אם נתערבה בחתיכות אחרות (ואינה ניכרת) בטלה דלא הוי חהר"ל כיון דאין איסור מחמת עצמה כדלעיל רסי' ק"א וכמ"ש הש"ך כאן סק"ד ונראה דבטל ברוב דלא שייך שמא יבשל ויתן טעם דהא טעם החתיכה עצמה שנאסר הוי עם החתיכות אחרות מין במינו וליכא טעם וכמ"ש הש"ך סי' ק"ז. חי' רע"ק על סעי' זה.

ז) שם. אבל החתיכה עצמה אסורה וכו' הגה. וכן עיקר ודלא כמ"ש לעיל סי' צ"ב (סעי' ד') דאף החתיכה מותרת. וכ"כ לעיל בסי' צ"ב או' י"ט דהעיקר כמ"ש כאן בש"ע דהחתיכה אסורה ודלא כמ"ש שם בש"ע דהחתיכה ג"כ מותרת יעו"ש.

ח) שם הגה. ולפי מה שנוהגין לומר בכל האיסורים חנ"נ אין חילוק וכו' פי' וגם בנתערב איסור לח בהיתר לח אמרינן חנ"נ בשאר איסורים במקום שאין הפ"מ וכמ"ש בהגה סי' צ"ב סעי' ד' אין חילוק בין דבר לח וכו' ש"ך סק"ג. פר"ח או' ג' לה"פ או' ג' שפ"ד או' ג'.

ט) שם בהגה. ואם אינו מכירה בטילה אם אינה חתיכה הראויה להתכבד וכו' דאילו ראויה להתכבד בב"ח לא בטלה דחשיב איסור מגופו כיון שכל א' בפ"ע מותר. ואם הוא דבר לח בין בב"ח בין בשאר איסורים הכל מותר אי איכא ס' נגד מה שנאסר תחלה מיהו הא דבעינן ס' נגד כל מה שנאסר בתחלה בדבר לח היינו במקום שאין הפ"מ אבל במקום הפ"מ לא אמרינן בכה"ג חנ"נ בשאר איסורים רק בב"ח וכמ"ש הרב בהגה בסי' צ"ב סעי' ד' ש"ך סק"ד. לה"פ או' ד' בל"י או' א' חו"ד או' א' שפ"ד או' ד'.

י) [סעיף ב'] חתיכה שיש בה חלב שנתבשלה בקדרה שיש בה ס' לבטל החלב וכו' ולדידן דק"ל חנ"נ בכל האיסורים וכן באיסור דבוק צריך ס' נגד כל החתיכה ה"ה הכא צריך ס' נגד כל החתיכה שהחלב דבוק בה ואפ"ה החתיכה עצמה אסורה. ש"ך סק"ה. לה"פ או' ה' בל"י או' ב' חו"ד או' ב'.

יא) שם. צריך ליזהר שלא יסיר שום דבר מהקדרה וכו' ואפי' יש שם יותר מס' שמא תשאר בשעה שאין בקדרה ס' ולאו אדעתיה. פר"ת או' ב'.

יב) שם. צריך ליזהר שלא יסיר שום דבר וכו' ודוקא באיסור גוש אבל איסור לח שנפל לס' מותר להסיר אח"כ מקדרה דכבר נתבטל. מש"ז סוף או' א' זב"צ או' ז'.

יג) שם. וגם לא יוציאנה תחלה שחלב שבה יאסור אותה וכו' פי' כשיוציאה ותהיה חמה א"כ יאסר החתיכה מחמת החלב שבה שאין בה ס' לבטלו אבל כשמניחה בקדרה הטעם הולך בכולו בשוה ואין החתיכה נאסרת. ש"ך סק"ו. ולא דמי למ"ש בסעי' א' דהחתיכה באיסורה דהתם נאסרה החתיכה כבר ע"י בליעה וע"ז אמר שאינה פולטת כל איסור הבלוע משא"כ כאן שלא בלעה מחלב שעליה עדיין אלא עכשיו ע"י בישול ובאותה שעה הולכת פליטת הבליעה בכל הקדרה בשוה כמו באותה. חתיכה עצמה. ט"ז סק"ב. פר"ח או' ה'.

יד) ואין להקשות דהא ע"כ החתיכה נמלחה תחלה דאי לא"ה היתה אסורה משום דם והיה צריך ס' בתבשיל נגד כולה כמ"ש בסי' ס"ט סעי' י"א די"ל דמיירי שהוא חלב דרבנן או חלב של בהמה כחושה דאינו אוסר במליחה אלא כדי קליפה לדעת הרשב"א והמחבר בסי' ס"ד סעי' ך' וסי' ק"ה סעי' ט' א"נ מיירי שהיה בחתיכה ס' נגד החלב ואח"כ קודם הבישול נחתך ממנה. ש"ך שם. חו"ד או' ג' ולפי תירוץ ראשון מיירי שקלפה קודם בישול ואם לא קלפה צריך ס' נגד הקליפה והחלב ואעפ"י כן יקליפנה אחר הבישול. פר"ח או' ה' ועיין לעיל או' ד' וכ"ז שכתבנו באו' זה ובאו' הקודם לפסק הש"ע דלית ליה חנ"נ בשאר איסורים אבל לפסק הרמ"א שחנ"נ בשאר איסורים בלא"ה החתיכה אסורה וכמ"ש לעיל או' יו"ד יעו"ש.

טו) שם. וגם לא יוציאנה תחלה שחלב שבה יאסור אותה וכו' אבל אם היא חתיכה דאיסורא או חתיכה הבלועה מאיסור דתשאר באיסורה צריך להוציאה תחלה דאם ימתין עד שתצנן יפליט יותר איסור בקדרה. כ"מ בהגה וכמ"ש לקמן או' ך'.

טז) שם. יניחנה עד שתצטנן הקדרה. לאו לגמרי קאמר אלא כיון שאין היס"ב צונן קרי ליה. א"נ לכתחלה מיהא חיישינן לסברת האומרים דחום כל דהו אף שאין היס"ב מ"מ אוסר מיהא כד"ק ולפיכך ראוי להמתין עד שיצטנן לגמרי ואחד שנצטנן והוציא האיסור לחוץ יכול לחזור ולחמם התבשיל ואין בכך כלום. פר"ח או' ו' לה"פ או' ו'.

טוב) וה"ה בכבוש אם נתבשל איסור בקדרה והיה ס' ואח"כ נצטנן התבשיל ונתמעט ההיתר שעכשיו אין ס' דאם נכבש כשיעור כבישה אוסר עתה התבשיל דלא כרב אחד שרצה לומר שאינו מוסיף בליעה יותר ע"י כבישה. תפארת צבי בתשו' חא"ח סי' כ"ד. פ"ת או' ב' ועיין לעיל סי' ק"ה או' ד'. [וע' בשו"ת יביע אומר ח"ב סי' ו'. ע"ש].

חי) קדרה חדשה שבלעה כזית חלב או דם ובישל בה היתר ויש ס' נגד הזית דשרי התבשיל אסור ליקח מהקדרה שום דבר שלא יתמעט מס' ותאסור הקדרה התבשיל מאי תקנתיה יניחנה עד שתצטנן. שפ"ד או' ז' זב"צ או' י"א.

יט) כבד של עוף שבשלוהו עם התרנגולת עם מעט מים ולא היה ס' נגדו ושוב הוסיפו עליו מים או דבר אחר עד שנעשה ס' מותר הכל ואפי' התרנגולת זב"צ או' י"ב ועשה כמה טעמים לזה יעו"ש. אבל הקדרה נשארה באיסורה כמ"ש לעיל או' ה' וכ"כ זב"צ שם.

ך) שם הגה. ולפי מה דק"ל חתיכה נעשית נבילה מסיר החתיכה האסורה וכו' פי' וא"כ החתיכה זו עכ"פ אסורה משום איסור דבוק א"כ מסיר החתיכה האסורה משם שהרי אינו מזיק כלום במה שמסירה וא"כ לא יניחנה בחנם בקדרה. ש"ך סק"ז. חו"ד או' ד'.

כא) שם בהגה. והשאר מותר. בשיש ס' נגד החתיכה. ביאור הגר"א או' יו"ד.

וכן עיקר עיין פלתי שהקשתי ע"ז מגמ' וישובו בזה:

ודלא וכו' עמש"ל בסי' ל"ב בישוב סתירה:

ולפי מה שנוהגין היינו למ"ד דאף לח בלח אמרינן נעשה נבלה ועמ"ש פלתי בזה דהא דאמרינן בלח בלח אפשר לסוחטו מותר היינו שנתערב צונן בצונן אבל אם נתערב לח בלח חמין דבלע אף שנתרבה מ"מ אפשר לסוחטו אסור דאין הבלוע בחמין נפלט:

אין חילוק עמ"ש פלתי בגמגום לשון רמ"א דלפי סוגי' הגמ' זה בזה תליא במקום שאפשר לסוחטו מותר אין חתיכה נ"נ. ועמ"ש דבשאר איסור דלא גזרו רק משום בב"ח אפשר דלא תלי' זה בזה:

אלא לענין זה עיין פלתי דיש עוד נ"מ אם נאסרה במשהו דאין נעשה נבלה ומ"מ אפשר לסוחטו אסור:

חתיכה ראוי להתכבד היינו בב"ח דרמ"א כלל בב"ח עם שאר איסורים בזה כאחד וקאמר בשר בחלב דאם היא חתיכה הראוי להתכבד דאסור:

ואם הוא דבר לח וכו' עדיין לא הבנתי ההבדל בממ"נ ע"כ אינו מכיר לח ההוא שנאסר וא"כ אף ביבש בטל, ואם מכירו בגוון וכדומה באמת אסור וי"ל להיפך דבלח בלח אין במציאות שלא יתבטל כיון דאיכא ס' כמ"ש הרמ"א אבל ביבש ביבש יתכן חתיכה אחד בלוע איסור מחזיק כזית וחתיכת היתר מחזקת ס' זתים וא"כ הרי בטל טעם בס' אבל חתיכה עצמה האסורה כי א"א לסוחטו אינה בטילה ברוב דבעינן חתיכה אחד נגד שני חתיכות וליכא ועיין סי' ק"ט וק"ל:

שהחלב שבה וכו' וא"ת הלא ע"כ היה לה מליחה תחילה מחמת דם וא"כ בלא"ה נאסרה תי' הש"ך דמתחילה הי' חתיכה גדולה והיה ס' ואח"כ חתך קצת ובשלה וכן י"ל דבישל ריש מעי באמתא בחל' שעליו ומשום דם לא מיתסר דאין מחזיקין דם וכו':

וכן עיקר דאף דלא אמרינן נ"נ אפשר לסוחטו אסור ויש להקשות הא דאמרינן חולין דף ק"ח ע"ב ואפשר לסוחטו תנאי היא ומייתי פלוגתא דר"י וחכמים בטיפת חלב שנפלה על חתיכה דאוסר כל הקדירה דברי ר"י וחכ"א עד שתתן טעם ברוטב ובקיפה וחתיכות וכו' ודחי הגמ' דלמא במין במינו לא בטיל פליגי. וקשה הוה לי' להקשות בקצרה דלמא כ"ע ס"ל אפשר לסוחטו אסור רק פליגי אי חנ"נ דהא לדעת הרשב"א לא תלי' ואפי' במקום דלא אמרינן נעשה נבלה מ"מ אפשר לסוחטו אסור א"כ מכה"ת נימא דפליגי בי' רק פליגי בנ"נ ור"י ס"ל נ"נ ולכך אוסרת כל הקדירה דמין במינו לא בטיל וחכמים ס"ל אין נ"נ וא"כ בס' נגד הבלוע סגי והא דקאמרי עד שתתן טעם על הקדירה קאי אבל חתיכה ראשונה מודים דטריפה דאפשר לסוחטו אסור וכה"נ צ"ל בקושי' הש"ס דלמא במין במינו קמפלגי. ואין צריך להקשות בדוחק דילמא במין במינו פליגי דמה ענין פלוגתא זו לכאן ה"ל לפלוג סתמא אי במינו בטל או לא משא"כ קושי' זו. וליכא למימר דאיך קתני דברי חכמים בניעור וכסה דהא לפי הנ"ל מודים חכמים דאותו חתיכה אסורה רק שארי חתיכה מותרים ואלו בניעור וכסה אף אותו חתיכה מותרת דכל הקדירה מצטרף ובטל בס' דקושי' זו קשה ג"כ לס"ד במב"מ אי בטיל קמפלגי נמי קשה איך נראי' דלרבנן דמתירי' משום מב"מ בטיל א"כ אותו חתיכה אסורה דהא לכ"ע אפשר לסוחטו אסור ובניעור וכסה הכל שרי וא"כ המקשן דלא חש לזה ה"ל להקשות קושי' הנ"ל. ומה שנראה בישובו היא דהא כתב ר"א בב"ח שורת הדין דיהי' חנ"נ משום דהאי לחודא שרי והאי לחודא שרי רק התחברות במינו גורם איסור א"כ לא שייך דהוא בלוע מאיסור דבאפי' נפשי' כל א' שרי וזה מסתבר למאוד וא"כ צ"ל מ"ט דמ"ד דאף בב"ח אין חנ"נ וצ"ל מטעם דהא אפשר לסוחטו מותר ואיך יחול שם נבילה על חתיכה מה שעומד כל שעה להיות מותר. ולפ"ז בשלמא הש"ע איירי בשאר איסורים ובזה ודאי דלא תלי' זה בזה כמ"ש ר"א שפיר י"ל אין חנ"נ ומ"מ אפשר לסוחטו אסור אבל בב"ח אי אפשר לומר אין חנ"נ דהא מסתבר דברי ר"א ואם לא שנאמר א"א לסוחטו מותר ותלי' זה בזה דל"ל אפשר לסוחטו אסור ואין חנ"נ גבי בב"ח כנ"ל:

לומר בכל איסורים חנ"נ וכו' כתב הש"ך דהיינו במקום דליכא הפסד מרובה דבמקום הפסד לא אמרינן בלח בלח חנ"נ. ולכאורה קשה כיון דהרמ"א לא הגיה כלום על דברי הש"ע דבדבר הנבלל לא שייך אפשר לסוחטו אסור ולא הגיה כלום לחלק בין מקום הפסד לאינו הפסד ולעולם לא אמרי' בלח בלח אפשר לסוחטו אסור א"כ איך יתכן נ"נ הא גמ' פריך מה קסבר אי אפשר לסוחטו מותר חתיכה אמאי נ"נ אלא קסבר אפשר לסוחטו אסור הרי דא"א לומר אפשר לסוחטו מותר וחנ"נ וא"כ איך ס"ד בלח ולח נ"נ והא קיימא לן אפשר לסחטו מותר. ויש ליישב קושי' זו דודאי הא דלח בלח לא שייך אפשר לסוחטו היינו משום דכל הטעם אפשר לסוחטו אסור כמ"ש הש"ך שאיסור הבלוע אינו נפלט לגמרי וזהו בלח בלח לא שייך דהא נבלל בטוב רק ה"מ יין צונן ביין צונן דהבלוע מחמת תערובת וכשיוסף יין היתר יתערב ביותר ויתבטל. משא"כ יין נסך חם שנתערב ביין כשר חם הרי בולע טעם של יין נסך חם ומבליע כמו מחתיכה יבש וא"כ שיש כדין בשר בלוע מנסך אף דירבה עליו יין כשר מ"מ הבלוע לא יצא ואפשר לסוחטו אסור. אבל הואיל הוא לח בלח לא אמרינן גבי' חנ"נ מטעם כיון דאינו ניכר ועומד בפ"ע כמ"ש המרדכי בפ' כ"ה ע"ש וא"ש: אך עם כל זה דברי רמ"א פה קשים להולמן דקאמר לדידן דס"ל חנ"נ לא נ"מ בהא בין לח ליבש. וקשה באיזה לח ויבש מיירי אי בצונן דבי' שייך אפשר לסוחטו מותר הא גם חנ"נ לא אמרינן כמ"ש ואי בחמין דחנ"נ הא גם אפשר לסוחטו אסור דמה נ"מ לענין אפשר לסוחטו אי ניכר ועומד בפ"ע או לא והדברים תלוי' זה בזה כמ"ש דאם אפשר לסוחטו מותר גם חתיכה לא נ"נ וצ"ע לכאורה. והאחרונים לא פי' בו דבר: ונראה לומר דס"ל לרמ"א כהר"ן דהעלה דחנ"נ בשאר איסורים מדרבנן משום לתא דבב"ח ע"ש וא"כ אף דלא אמרי' אפשר לסוחטו אסור מ"מ נ"נ משום לתא דבב"ח ושם אפשר לסוחטו אסור ונ"נ. ואי קשה אף אפשר לסוחטו יאסור משום לתא דבב"ח י"ל דכיון דחנ"נ א"כ בלא"ה אין נ"מ באפשר לסוחטו ואין צריך לגזור דאי אתה מוצא נ"מ כמ"ש הרמ"א וא"ש דאפשר לסוחטו מותר ומ"מ נ"נ וזהו בשאר איסורים אבל בב"ח דליכא גזירה רק דין תורה פשיטא דתלי' זה בזה והגמ' קשאיל לב"ח גופי' ושפיר קשאיל אי אפשר לסוחטו מותר אמאי חנ"נ ודו"ק:

אלא לענין זה וכו' לפי דעת ר"ת דדבר שנאסר במשהו אין אומרים בו חנ"נ ולכך מעט יין נסך דאוסר במשהו או שאר דברים האוסרי' במשהו שנתערבו במעט ונתרבו אח"כ דמותר דאין אומרים בו חנ"נ אבל מ"מ אי אמרינן אפשר לסוחטו אסור בלח אותו חתיכה אסורה דמה בכך שנאסרה במשהו עכ"פ אותו בלוע אינו נפלט לגמרי וכן משמע בתוס' ודו"ק:

החתיכה עצמה אסורה. עי' בתשובת נו"ב חי"ד סימן ך' באמצע התשובה שכתב דאף דקי"ל אפשר לסוחטו אסור מ"מ אם בלע איסור שהוא מינו וקיבל איסור זה ע"י מליחה יש מקום לומר אפשר לסוחטו מותר ואף אותה חתיכה מותרת אף לדידן דקיי"ל חתיכה נעשה נבלה בשאר איסורים ע"ש:

שמא תשאר באחרונה. עי' בתשובת תפארת צבי חלק או"ח סימן כ"ד שכתב דה"ה בכבוש אם נתבשל איסור בקדרה והיה ס' ואח"כ נצטנן התבשיל ונתמעט ההיתר שעכשיו אין ס' דאם נכבש כשיעור כבישה אוסר עתה התבשיל דלא כרב אחד שרצה לומר שאינו מוסיף בליעה יותר ע"י כבישה ע"ש:

(סי' ק"ו סעיף א') אבל החתיכה עצמה אסורה. ומ"מ אם נתערבה בחתיכות אחרות בטלה דלא הוי חהר"ל כיון דאין איסור מחמת עצמה כדלעיל (רס"י ק"א) וכמ"ש הש"ך (כאן סק"ד) ונראה דבטל ברוב דל"ש שמא יבשל ויתן טעם דהא טעם החתיכה עצמה שנאסר הוי עם החתיכות אחרות מב"מ וליכא טעם וכמ"ש הש"ך (סי' ק"ז) ואי דדלמא ליכא ס' נגד טעם האיסור שנבלע בהיתר דהרי אפילו למאן דלא ס"ל חענ"נ מ"מ החתיכה אסורה כמ"ש המחבר הרי דחיישינן דנשאר הבלע בתוכו מ"מ י"ל דהחשש רק דנשאר בו דבר מועט ואינו חוזר להיתרו כיון דלא נפלט כולו עי' בב"י בשם תשובת הרשב"א ועי' לעיל (סימן צ"ד ס"ו) א"כ לא יתן טעם בחתיכות האחרות ודו"ק ועי' בס' סדרי טהרה (סי' פ"ח סוף סק"ד):

(ט"ז סק"א) דגם כאן ק' קושית המקשן. לא ידעתי הדמיון דהתם כוונת התוספות דזהו פשיטא ליה להש"ס מסברא דבגמר בישול יוצא כל החלב שבתוכו והא דקאמר אלא מעתה היינו דלא נימא דבתחלה נבלע טעם החלב בבשר הכחל (וכעין סברת דבוק) ולזה אמר אלא מעתה דאמרת דהכחל מהמנין ע"כ דהטעם מתפשט בשוה ולא נבלע תחלה בבשר הכחל דאל"כ נימא דחענ"נ (דבב"ח דרבנן אמרי' גם כן דנ"נ) וכיון דמוכח דהטעם מתפשט בשוה ממילא נפל לקדירה אחרת לא יאסר דהבעין בודאי הכל יצא לחוץ משא"כ הכא דנבלע מקודם האיסור בחתיכה שפיר אמרי' דשמא לא כל הבלע לחוץ דאין הגעלה באוכל ומה דהחתיכה מצטרפת משום דלא נ"נ בשאר איסורים ודו"ק:

(בהג"ה) ולפי מה שנוהגין. בכו"פ תמה על הרמ"א כיון דמודה דבלח אפשר לסוחטו מותר א"כ איך שייך לומר לדידן דנוהגים לומר דחנ"נ אין חילוק בין לח ליבש הא כיון דבלח אפשר לסוחטו מותר ל"ש כלל לומר לגבי' חנ"נ ע"ש שהאריך וכ"ז לשיטתו ששינה ושילש דהרשב"א אוסר החתיכה עצמה דס"ל אף דל"א הנ"נ מ"מ אפשר לסוחטו אסור ולא תלי' אהדדי וכ"כ עוד (בסי' צ"ב ובסי' צ"ט) ונפלאתי מאד על כבודו הא מבואר בחי' הרשב"א ובתה"א דאפשר לסוחטו אסור היינו דמה שנפשט ממנו אסור כולו אף טעם היתר דחנ"נ ואפשר לסוחטו מותר היינו דסחיטת ההיתר שנסחט ממנו מותר דל"א חנ"נ וס"ל להלכתא דאפשר לסוחטו מותר ומה שאסר החתיכה היינו מסברא דאין הגעלה באוכלין כמ"ש להדיא בחי' הרשב"א ומבואר כן יותר בתשו' הרשב"א (סי' תצ"ה) מש"ה בלח בלח שמתפשט בשוה מותר דל"א חנ"נ וממילא אפשר לסוחטו מותר וא"כ עולים דברי הרמ"א כפשוטו דלפ"מ דקיי"ל דחנ"נ היינו דאפשר לסוחטו אסור ממילא גם בלח מותר דאין חילוק בין לח ליבש דמה שמחלק הרשב"א ביניהם הוא מטעם דס"ל אפשר לסוחטו מותר גם ביבש רק ביבש חיישינן שמא לא נפלט הטעם וזהו ל"ש בלח אבל למה דקיי"ל אפשר לסוחטו דגם ההיתר נעשה איסור גם בלח כן דמ"ש זולת בהפ"מ סמכי' על הראב"ד דמחלק גם למ"ד חנ"נ בין לח ליבש כ"ז נראה בפשיטות והאריכות למותר לולי שראיתי שבכו"פ לא כ"כ ומה שכתב שם לחלק בדעת הרשב"א בין נבלע בלח על ידי בישול ובין נבלע לח בלח בצונן ע"ש זהו נסתר ממה דהקשה הרשב"א בתהה"א על חילוקו של הראב"ד בין לח ליבש מסוגיא דפריך חלב נבילה היא ולא מחלק בין צונן לבישול ועי' בב"י שכתב בשם תשובת הרמב"ן דאף קפילא לא מהני כיון דמ"מ נשאר מעט בתוכו אף שאינו נ"ט כיון דכבר נאסר החתיכה אינו ניתר עד שנפלט האיסור ממנו לגמרי מכל וכל עיי"ש (ויש לעיין דאפשר בלא"ה לא מהני קפילא דהוי חזקת איסור ועיין): והנה אם בשלו אותה חתיכה שטעם קפילא ואמר דליכא בו טעמא עם אחרות אף דליכא ס' נגד הבלוע מותר דהא להרשב"א דס"ל ל"א חנ"נ ואותן חתיכות מצטרפות לבטלה א"כ הכא שטעם הקפילא והוי ספק באותה חתיכה נגד הבלוע בה מיבטל בתוכה שלא לאסור אחרות ואף לדידן דקיי"ל חנ"נ מ"מ אפשר להתיר בהפ"מ ולסמוך על דעת הט"ז (סי' צ"ב) דמשהו אינו מתפשט מהחתיכה ואין צריך כלל לבטלו וכן הוא להדיא בהרשב"א ובתהה"א דלדעת רבינו אפרים אינו יוצא מהחתיכה וא"כ אף דקיי"ל חנ"נ מ"מ כיון דאין משהו מתפשט לחוץ ממילא הרוטב מותר דאין הנאסר יכול לאסור ואף דאנן לא סמכינן אקפילא מ"מ נ"מ בנדרים וכה"ג דיכול הישראל למטעמיה אם נאסר החתיכה שלא היה בו ס' ואח"כ בישלו עם אחרות והישראל טעם אותה החתיכה ואמר שאין בה טעם אם בשלה אח"כ עם אחרות מותרים דאין משהו יכול להתפשט לחוץ כנלע"ד: ובעיקר דברי הט"ז (שם סי' צ"ב) כך מבואר בדברי הרשב"א בשיטת רבינו אפרים דס"ל דל"א דחנ"נ ע"כ הא דמצינו שם דמשני בלא קדם וסלקו וסלק את מינו כמו שאינו וכו' היינו דאם לא נבלע אלא משהו לא היה צריך לבטל הבלוע דא"י להתפשט כלל לחוץ ומה שהוכיח רבינו אפרים מהך סוגיא מהא דבעיא נתנה טעם וכו' דל"א חנ"נ אף דס"ל דמשהו א"י להתפשט לחוץ מ"מ אלו היה הדין דחנ"נ היה אוסר ולא ס"ל להא דאין הנאסר יכול לאסור וגם ר"ת שתירץ דמשהו לא נ"נ משמע דאלו נ"נ היה אוסר אף שאין האיסור מתפשט לחוץ ואוסר גם במקום שאין האיסור הולך עמו: אמנם באמת קשה הדבר דר"ת ור"א לא יסברו לההיא דאין הנאסר ובתוס' (דף צ"ז) כתבו בפשיטות כן דאין הנאסר וכו' וביותר ק' לי דא"כ תקשי כל צלי שנאסר כ"ק יחזור הקליפה ויאסור לחברתה גם אין לך בשר שמותר לעולם דיש בו טעם מלח דנ"נ מן הדם ומה שתירץ כן דלא נ"נ אלא בדרך בישול ובכל החתיכה דלא אמרו חנ"נ אלא משום לתא דבב"ח ובעי' דומיא דבב"ח ע"ש זהו ל"ש הכא למה דס"ל הכא חנ"נ ד"ת כמו שהוכיחו מההיא דגעולי מדין גם ממה דהקשו מההיא דיי"נ שנפל לבור א"כ ע"כ ס"ל דאף בצונן כ"נ ודלא כהר"ן וא"כ תקשי כנ"ל אע"כ דאין הנאסר וכו' ובהכרח לומר כמ"ש הכו"פ דמה שאר"ת דמשהו לא נ"נ היינו מה"מ גופא דאין משהו יכול להתפשט לחוץ ואין הנאסר יכול לאסור ועדיין צריך לומר דר"ת ור"א פליגי בהך סברא דאין הנאסר וכו' דר"א שהביא ראיה מסוגיין דלא נ"נ ע"כ ס"ל דל"א אין הנאסר ולדעת ר"ת הוא ג"כ רחוק קצת ואפשר לומר דגם ר"א ס"ל לדינא דבב"ח אין הנאסר אלא דס"ל דזה תליא בהא דאם בשאר איסורים ל"א חנ"נ דאין ההיתר נהפך לאסור רק בבב"ח התערובות הוא גופא של איסור ממילא אפשר לומר דאם נפרד זה מזה דאין תערובת טעמים שרי משא"כ אם בשאר איסורים ג"כ נ"נ אף שאין ההתחברות גורם האיסור מ"מ נ"נ וע"כ דההיתר נהפך לאיסור וכיון שכבר נעשה איסור ממילא אף אם האיסור נפלט ממנו אסור דמה לי אם האיסור בתוכו או לא לענין שההיתר יהא איסור מש"ה הוכיח ר"א דל"א נ"נ ולעולם י"ל דלפי האמת ס"ל ג"כ דל"א אין הנאסר וכו' ועיין: אמנם אחר שהוכחנו דלשיטת הט"ז ע"כ גם הר"ת ס"ל דאין משהו יכול להתפשט לחוץ וגם ס"ל להא דאין הנאסר וכו' א"כ יקשה לכאורה דמאי הקשו תוספות האיך הגעילו יורה גדולה דלמא הכשירו אותה איזה פעמים ובכל פעם חזר ונבלע לפי ערך עד שבפעם האחרון אינו מגופו של איסור רק משהו ומש"ה א"י להתפשט ואינו חוזר ונבלע מן המים לכלי ואם כן כשהמים נעשה נבילה שחוזרים להכלי מ"מ אין הנאסר כיון דאין מגופו של איסור נבלע כלל בכלי וצ"ע זולת די"ל דדבר לח הנבלע בכלי ל"ש לומר שאין הלח מפליט משהו שנבלע בתוכו דהלח בעצמו נבלע בכלי ונבלע גם המשהו שבתוכו וראיה לזה ממ"ש הרמ"א בא"ח (סימן תנ"ד) דבפסח א"א להגעיל שום כלי כיון דמשהו ונטל"פ אסור עיי"ש וק' לדעת הט"ז כיון שיש ס' במים נגד בלע שבכלי והמים אין נ"נ דמשהו לא נ"נ ואין חוזר ונבלע המשהו לתוך הכלי אע"כ דמדבר לח נבלע אכן בכו"פ (סי' צ"ב) ראיתי דפשוט אצלו דגם בלח אין מפליט כלי משהו הנבלע בו וצ"ע דא"כ נסתר דברי הט"ז מההיא דהגהת ש"ע הנ"ל: והנה לדעת הש"ך דעיקר הסברא כיון דכח אחר מעורב בו נקרא אינו מינו יש לעיין בירק שבלע טעם בשר מוקצה ונ"נ וחזר ובישל עם בשר אחר שהוא ס' נגד כל הירק אם נימא דג"כ מותר כיון דטעם בשר שבירק כח אחר מעורב בו נקרא אינו מינו או דדוקא במשהו הנבלע אף דלהש"כ המשהו יוצא לחוץ מ"מ אין לו כח להתפשט אלא שטעם החתיכה מוליך עמו הבלוע הוי כח אחר מעורב אבל בטעם הבלוע כיון דיש בו כח להתפשט בפ"ע לא מקרי כח אחר מעורב: והנה לשטת ר"א דס"ל דל"א חנ"נ ואעפ"כ אמרי' כיון שנתנה טעם חתיכה אוסר מפני שהיא מינו ע"כ דהוי כה"ג מינו אולם לדעת ר"ת דבדוקא נקט חנ"נ היה אפשר למידק בהיפוך דאם לא היה נ"נ לא היה אוסר דהוי מבשא"מ וא"כ למה דקיי"ל להחמיר כר"ת היה נראה להקל בכה"ג אף די"ל להחמיר קיי"ל כר"ת ולא להקל מ"מ הוי ספיקא וספיקא דרבנן לקולא ואף דבמוקצה הוי דשיל"מ מ"מ בספיקא דדינא לקולא כמ"ש במק"א מ"מ אפשר דאין בזה דקדוק כ"כ ממה דנקט חנ"נ דקושטא דמלתא נקט והראיה דהעיקר דברי תוס' בנוי' למה לי נתן טעם וכו' דהא אף בלא טעם ליתסר והכי מסתבר ולדינא צ"ע: ועיין בר"ן שכ' להדיא דאף בנתן טעם אם לא אמרינן חענ"נ מקרי כה אחר מעורב ע"ש אמנם מ"מ י"ל בנ"ד לאסור דמלישנא דהר"ן יראה דאין הקולא משום כח אחר מעורב בו אלא דעיקר הסברא דלא מצינו שהחמירה התורה דמב"מ לא בטל אלא כשהאיסור לבדו אבל מ"מ אם אין טעם איסור לחוד ומעורב בו טעם היתר אינו חמור כ"כ כיון דגם היתר יש בבלע זה ע"ש וא"כ י"ל דבנ"ד דגם הירק אסור מטעם נ"נ אף דירק הוי אינו מינו מ"מ טעם הבשר הוי מינו כיון שאין טעם היתר מצטרף עמו ועיין: ובמה שכתבנו דלדברי הט"ז דאין משהו יכול להתפשט לחוץ ע"כ לדעת ר"א לא ס"ל לסברא דאין הנאסר ועיין במשמרת הבית להרשב"א (דצ"ח ע"א) שכ"כ להדיא בדעת רבינו אפרים ע"ש אמנם באמת דברי הרשב"א שם אינם מובנים לי דמבואר דמפרש בדעת ר"א דס"ל דדבר שמן אינו יוצא מחתיכה לחתיכה בלא רוטב ומש"ה הוכיח מההיא דתרבא דאפי' לדיקולא דאם דל"א חענ"נ תחזור החתיכה ותאסור האחרות ע"ש ולא הבינותי דאם איתא דס"ל דדבר שמן אינו מפעפע וכו' ממילא א"א לפרש דיקולא קלחת דא"כ לא יאסרו חתיכות אחרות ולא תאסר רק אותה חתיכה ולבעי בחתיכה גופא ס' ואיך שייך לצרף חתיכות האחרות וצע"ג:

(ש"ך סק"ו) אלא כדי קליפה. קשה לי דא"כ איך כתב הרשב"א דאם יוציאנה חלב שבה יאסור אותה דמשמע דכל החתיכה תאסר הא אחר שיוציאנה והיא בלא רוטב הוי רק צלי ולא נאסר רק כדי נטילה:

אינה אוסרת אלא לפי חשבון כו'. היינו לדעת המחבר דס"ל דלא אמרינן חנ"נ בשאר איסורים משא"כ לדידן וכמו שמבאר הרב והולך וע"ל סי' צ"ט ס"ג וס"ה:

אבל החתיכה עצמה אסורה כו'. כ"כ הרשב"א בתה"א דף צ"ח דאפי' לרבינו אפרים וסייעתו דלא אמרינן חנ"נ בשאר איסורים אפשר לסוחטו אסור והחתיכה עצמה לעולם אסורה וכ"כ הרבה פוסקים וכן הסכמת האחרונים ויש פוסקים דה"ה אפשר לסוחטו נמי מותר ולא קי"ל הכי מיהו לדידן דקי"ל חנ"נ בכל האיסורים פשיטא דלכ"ע החתיכה לעולם אסורה:

ולפי מה שנוהגים לומר בכל האיסורים חנ"נ כו'. פי' וגם בנתערב איסור לח בהיתר לח אמרינן חנ"נ בשאר איסורים במקום שאין הפסד גדול וכמ"ש בהג"ה סי' צ"ב ס"ד אין חילוק כו':

אם אינה חה"ל. לכאורה משמע דקאי אשאר איסורים דעסיק ביה וקשה דא"כ אפי' יהיה חה"ל בטילה כיון דאין איסורה מחמת עצמה וכמו שנתבאר בר"ס ק"א וצ"ל דהמשך ל' הרב כך הוא ולפי מה שנוהגים לומר בכל האיסורים חנ"נ א"כ כל האיסורים דינן שוה לבשר בחלב ולעולם אין חילוק ביניהם לענין לח ויבש רק לענין דאם הנאסר כבר הוא דבר יבש ויש ס' כנגדו דאז בין בבשר בחלב בין בשאר איסורים חתיכה הנאסרת תחלה נשארת באיסורה וצריך להסירה משם אם מכירה ואם אינו מכירה בטלה אפי' בבשר בחלב אם אינה ראויה להתכבד דאילו ראויה להתכבד בבשר בחלב לא בטלה דחשיב איסור מגופו כיון שכל אחד בפני עצמו מותר וכמו שנתבאר בר"ס ק"א ואם הוא דבר לח בין בבשר בחלב בין בשאר איסורים הכל מותר אי איכא ששים נגד מה שנאסר תחלה מיהו הא דבעינן ששים נגד כל מה שנאסר בתחלה בדבר לח היינו במקום שאין הפסד גדול אבל במקום הפסד גדול לא אמרינן בכה"ג חנ"נ בשאר איסורים רק בבשר בחלב וכמ"ש הרב בסי' צ"ב ס"ד:

שיש בה ששים לבטל החלב. ולדידן דקיימא לן חנ"נ בכל האיסורים וכן באיסור דבוק צריך ששים נגד כל החתיכה ה"ה הכא צריך ששים נגד כל החתיכה שהחלב דבוק בה ואפי' הכי החתיכה עצמה אסורה:

שחלב שבה יאסור אותה. פי' כשיוציאה ותהיה חמה אם כן יאסר החתיכה מחמת החלב שבה שאין בה ששים לבטלו אבל כשמניחה בקדירה הטעם הולך בכולו בשוה ואין החתיכה נאסרת ואין להקשות דהא ע"כ החתיכה נמלחה תחילה דאי לאו הכי היתה אסורה משום דם והיה צריך ששים בתבשיל נגד כולה וכמו שנתבאר בסי' ס"ט סי"א וא"כ ע"כ נאסרה תחלה משום שנמלחה עם החלב שבה ושוב אינה חוזרת להיתירה וכמ"ש הרשב"א והמחבר בס"א י"ל דמיירי שהוא חלב דרבנן או חלב של בהמה כחושה דאינו אוסר במליחה אלא כדי קליפה לדעת הרשב"א והמחבר בסי' ס"ד ס"כ וסי' ק"ה א"נ מיירי שהיה בחתיכה ששים נגד החלב ואח"כ קודם הבישול נחתך ממנה:

ולפי מה דקי"ל חנ"נ כו'. פירוש וא"כ החתיכה זו עכ"פ אסורה משום איסור דבוק אם כן מסיר החתיכה כו' שהרי אינו מזיק כלום במה שמסירה וא"כ לא יניחנה בחנם בקדירה ודברי העט"ז בסעיף זה אינם מכוונים עיין שם:

אבל החתיכה עצמה אסורה. הטור הקשה על זה ואיני מבין כו' הב"י הקשה על זה דהא אף אם היה ברור לנו שאין הכל מתפשט ומתבלבל בכולו אנו מצריכים ס' נגד כולו וכדאמרי' גבי כחל כו' ואני אומר שכל עיקר הוכחת רבינו הוא מן סוגיא דכחל דאותה קושיא עצמה שמקשה רבינו מקשה תלמודא שם אלא מעתה נפלה לקדירה אחרת לא יאסר וכתבו התוס' כיון דבכולה משערינן אם כן נפיק כו' ואם תאמר דילמא הא דמשערינן משום דמספקא לן אי נפיק כו' ולכך נפל לקדירה אחרת אוסר משום דדילמא לא נפיק כולה ותירצו במסקנא דהכי פריך כיון דאמרת וכחל מן המנין אלמא לא חשבינן ליה חתיכה דאיסורא ולא אסור אלא משום חלב הכנוס בגומות שבתוכו ואם כן נפל לקדירה אחרת לא יאסר דכל מה שסופו לצאת מן החלב יצא לקדירה ראשונה עכ"ל ומשני בגמרא כיון דאמר רבי יצחק וכחל עצמו אסור שוויוה רבנן כחתיכת נבילה וכתבו התוס' שם לעיל מיניה וז"ל ואם תאמר מאי טעמא הכחל עצמו אסור והלא כל החלב הכנוס לתוכו בגומות נפלט לחוץ ונפלט בשוה לכל החתיכות כדקאמר בסמוך אלא מעתה משמע דפשיטא ליה שיוצא כולו כמו שאפרש בסמוך ויש לומר לפי שמתחילת בישולו קודם שיצא החלב לגמרי נאסר החלב שבכחל מפני טעם הבשר שבו הלכך אף לאחר שנגמר בישולו שכבר יצא כולו תו לא לשתרי דאפשר לסוחטו אסור עכ"ל. הרי דברי רבינו נכונים לפ"ז דגם כאן קשה קושית המקשן דהא הכל מצטרף אפי' החתיכה עצמה לס' ש"מ דאין עליה שם נבילה כמו שמקשה גבי כחל ממש אלא דכאן אין שייך התירוץ דלשם שמשני כיון דא"ר יצחק וכחל עצמו אסור כו' פירושו לפי התוס' משום דאפשר לסוחטו אסור כמו שזכרנו והנה כבר כתב רבינו בסי' צ"ב דלא אמרינן אפשר לסוחטו אסור אלא בבשר בחלב וע"כ גם בכחל יש לומר כן דהאגם שם האיסור משום בשר בחלב ואע"ג שהוא מדרבנן כיון דחלב שחוטה מ"מ כל דתיקון רבנן כעין דאורייתא תיקון נמצא דכאן בסי' זה דמיירי בשאר איסורין ואפשר לסוחטו מותר נשאר הדבר כקושיית המקשן דאפי' חתיכה מותרת. ודעת הרשב"א בפי' הגמרא דכחל דאמרינן נפלה לקדרה אחרת אוסרת הוא מטעם אחר שכתב בתה"א דף ק"ז שאנו חוששין שלא פלט כל חלבו בקדירה ראשונה וכמו שכתב בסי' צ' סעיף א' להרשב"א וא"כ אין חילוק בין בשר בחלב לשאר איסורים ע"כ אוסר החתיכה עצמה נמצא הכל ניחא בס"ד: גם מה שכ' הטור אחר זה ומכל מקום יש לחלק כו' כתב הב"י שהם דברים פשוטים לא נתנו להכתב. ונלפע"ד דדברי רבינו הם לנו לעינים ולתועלת לתרץ קושיא אחת. והוא מחמת שכתבו התוס' שהבאתי בסמוך דעיקר הקושיא אלא מעתה נפלה לקדירה כו' הוא מחמת דכל מה שסופו לצאת מן החלב יצא בקדירה ראשונה והרי החלב של הכחל הוא בעין בכחל וע"כ נשאר בה גם לאחר גמר בישול דאל"כ היאך אמרו במשנה לא קרעו לאחר בישולו מותר ללישנא קמא דפכ"ה מטעם דלא גזרו רבנן על זה כיון שלא פירשה כמו שפירש רש"י שם וע"כ לומר שהאיסור שיש בחלב הכחל הוא הולך ממנה בגמר הבישול דהיינו טעם הבשר שנכנס לתוכו מן הקדירה דאילו מטעם בשר הכחל אין איסור כמו שכתב שם וע"כ אמרי' אע"פ שנאסרה החלב שם בכחל מכל מקום כל האיסור שבה הולך לגמרי בקדירה ראשונה וה"נ נימא כאן דכל מה ששייך לילך מן החלב לאותה חתיכה שדבוק בה כבר יצא בבישול הקדירה וכשתוציא אותה נהי דהוה כמו קדירה אחרת מכל מקום כבר הלך משם מה ששייך לילך ממנו ודאי אם נפל החלב למקום אחר חוזר ואוסר דאז עושה פליטה חדשה משא"כ כאן בחתיכה זו שכבר קבלה מן החלב זה והיא שבעה ממנה ומה יעשה אח"כ עוד ודא ודאי קושיא היא אלא שדחה אותה רבינו שיש לחלק שכיון שהאיסור בעין חוזרת לפליטה חדשה בקדרה אחרת אפי' לאותה חתיכה שדבוק בה ובד"מ דחק ליישב דשאני הכא בטיפה שפלטה על החתיכה שאפשר להתיר כולה על ידי ניעור וכיסה ובמה שזכרנו נתיישב הכל ודבר פשוט הוא שגם לרשב"א מותר אפי' אותה חתיכה כאן כיון דבאותו פעם שהחלב כולט לאותה חתיכה יש לה סיוע משאר חתיכות כההיא דלעיל:

וגם לא יוציאנה תחלה שהחלב שבה יאסור אותה. משמע דאם יניחנה תהא מותרת ולא דמי למ"ש בסעיף א' דהחתיכה נשארה באיסורה דהתם נאסרה החתיכה כבר על ידי בליעה ע"ז אמר שאינה פולטת כל האיסור הבלוע משא"כ כאן שלא בלעה מחלב שעליה עדיין אלא עכשיו על ידי בישול ובאותה שעה הולכת פליטת הבליעה בכל הקדירה בשוה כמו באותה חתיכה עצמה כיון דלפי סברא זו לא אמרינן חתיכה ענ"נ בשאר איסורים וזה פשוט:

(סימן ק"ו סעיף ב') חתיכה שיש בה חלב שנתבשלה בקדירה שיש בה ס' לבטל החלב. כתב הש"ך ואין להקשות דהא ע"כ החתיכה נמלח תחילה דאל"ב נאסר משום דם ויהיה צריך לבטל כולה. וא"כ ע"כ נאסרה תחילה משום שנמלחה עם החלב י"ל דמיירי בחלב כחוש דאינו אוסר אלא כדי קליפה לדעת המחבר סי' דלעיל ה"ד ט' עכ"ד הש"ך והא ראיה דמקור דין זה הוא מהרשב"א והוא קאי להדיא על חתיכה שדבוק בה שמנו של גיד עיין ב"י ס"ס ק'. ושומן של גיד הוי חלב כחוש כמבואר סי' ק"ה ס"ד וה' וט'. וא"כ צ"ל דמ"ש הש"ך שנאסרה במליחה כ"ק הוא שלא בדקדוק. שהרי בסי' ק"ה הצריך נטילה לשומן דגיד ולפ"ז היה צריך ס' נגד החלב וגם נגד הנטילה שנאסרה כבר במליחה למ"ד חתיכה נ"נ בשאר איסורים. וכמ"ש התוס' פג"ה (דף צו) ד"ה אם יש כו' והג"א ממהרי"ח שם. לענין אם נאסרה במליחה כדי קליפה. ונראה דאפילו לפי מ"ש הג"ה סי' צ"א ס"ד דכל מקום הצריך קליפה אם לא קלפוהו ובשלו כך בדיעבד שרי. היינו דוקא היכא שלא נאסרה רק כדי קליפה. אבל אם נאסרה תחילה כדי נטילה לכ"ע צריך ס' נגדה אם נתבשל כך בלא נטילה. וכדמוכח להדיא בטור וש"ע והג"ה ר"ס צ"ו גבי צנון שחתכו בסכין של בשר שאסור כדי נטילה. ואם בשלה בחלב צריך ס' כנגדה. והרשב"א והש"ע שלא הזכירו לשער ס' נגד הנטילה היינו לפי שאין סוברים חתיכה נעשית נבילה בשאר איסורים. וכמ"ש התוס' והג"א ממהרי"ח שם בפג"ה דלר' אפרים דלא ס"ל חנ"נ ניחא ע"ש. איברא אני אומר דאי משום הא לא איריא דשפיר מצינו למימר דאיירי כשלא נמלחה החתיכה מקודם. ומ"ש הש"ך דא"כ צריך ס' לבטל כולה שהרי אסורה משום דם. לק"מ שהרי קיי"ל לעיל ס"ס צ"ח דכזית דם וכזית חלב שנפלו לקדירה שיש בה נ"ט זיתים של היתר כל א' מצטרף לבטל טעם חבירו ע"ש. ולפ"ז ה"ה כאן מה בכך שהחתיכה לא נמלחה לא גרע מאלו היתה כולה דם דמצטרף החלב לבטלה והיא להחלב. ומיירי שהבשר שלא נמלח בשיעור שוה להחלב ואי איכא ס' עם החתיכה נגד החלב אין כאן איסור מחמת החלב וגם אין כאן איסור מחמת דם. אם יש ס' עם החלב נגד הבשר שלא נמלח. ואז גם החתיכה עצמה שרי לדעת הש"ע סי' ס"ט סי"א. וכן לדידן אם לא היו דבוקים היו מצטרפין לבטל זא"ז. והחתיכה שנתבשלה בדמה היתה אסורה אם לא לצורך. כמ"ש הג"ה שם בסי' ס"ט. וכל מה שכתבתי בדברי המחבר הוכרחנו ג"כ לומר בפרש"י פכ"ה (דף ק"ט) והבאתיו ר"ס צ"ח ע"ש:

(שם) צריך ליזהר שלא יסור שום דבר מהקדרה בעוד חתיכת האיסור בתוכה דחיישינן שמא תשאר באחרונה בשעה שאין בקדרה ס' כו'. משמע דאפי' לערות כולה בקערה אסור דשמא לא יערה כולו בפעם אחת וכמ"ש סי' צ"ב. וכתבתי שם דאפי' אם כבר עירה ואינו יודע אם עירה בפ"א אם לאו אסור כדמוכח בטור וב"י וט"ז ובאה"ט ר"ס שאח"ז:

(שם) ומה תקנתה יניחנה עד שתצטנן הקדרה. וכ"כ לקמן ר"ס ק"ז גבי ביצים שלא יוציאם מהקדרה עד שיצטננו או עד שיתן עליהם מים צוננים עכ"ל. ודע דמאי שנא ממ"ש הש"ע לעיל סי' צ"ב גבי טפת חלב שנפלה על הקדירה מבחוץ על מקום הריקן דנהגו לאסור ולא להמתין עד שיצטנן דשמא יערה קודם צונן דרך מקום הקדירה שנאסרה. ובשלמא גבי ביצים ר"ס שאח"ז יש ספק אי איכא איסור כלל משא"כ כאן שיש איסור בודאי. ומאי שנא מהא דסי' צ"ב הנ"ל. וצ"ל דש"ה שאפי' להניע הקדירה ממקומה אסור שם. כמ"ש שם הש"ע דאסור ליגע בה כשהיא חמה דשמא ינענע אותה. וכולי האי אפשר ליזהר ומש"ה נהגי לאסור. אבל כאן ליכא איסור בנגיעה ונענוע רק שצריך ליזהר שלא יסור ממנה שום דבר וזה אפשר ליזהר:

(שם) ולדידן מסיר החתיכה האסורה משם והשאר מותר. ואין צריך להמתין עד שיצטנן עכ"ל ר"מ. וצ"ע דלעיל סי' צ"ח ס"ה כתב בד"מ והג"ה דאם נפל חלב לתוך התבשיל אף אם יש ס' צריך ליתן לשם מים צוננים וטבע החלב להקפיא ולהציף למעלה על המים ויסירנו משם מאחר דאפשר להסירו הוי כאלו מכירו וצריך להסירו משם עכ"ל. וא"כ גם בכאן הרי צריך להמתין עד שיצטנן או ליתן מים צוננים כדי להקפיא להחלב שנמס בקדרה וצ"ע:

(סי' ק"ו בש"ע ס"א) אבל החתיכה עצמה אסורה לפי שאיסור שבה אינו נפלט ממנה לגמרי משא"כ בדבר הנבלע כו'. וי"ל הא המחבר ס"ל א"א לסוחטו אסור א"כ מהסברא יש לחלק בין חתיכה לדבר הנבלל הא עכ"פ אף שהוא דבר הנבלל מ"מ אי איסור נפלט ממנו לגמר בשלמא א"א הטעם משום דנקרא שם איסור עליו פעם א' משא"כ בדבר הנבלל הוי ניחא אבל לענין א"א לסוחטו אין לחלק כלל וצ"ל דאף דקי"ל א"א היינו שלא נשאר בתוכו רק משהו וכל עיקר הטעם שנשאר באיסורו היינו דנקרא שם איסור עליו פ"א שוב לא חזר להתירו אבל בדבר הנבלל ל"ש הכא ל"א אפשר לסוחטו אסור: