שולחן ערוך, יורה דעה ק״ז: דין המבשל ביצה ודבר מיאוס הנמצא בתבשיל. ובו ב' סעיפים: – עם 17 מפרשים

דין המבשל ביצה ודבר מיאוס הנמצא בתבשיל. ובו ב' סעיפים:
המבשל ביצים הרבה בקליפתן לא יוציאם מהמים שנתבשלו בהם עד שיצטננו או יתן עליהם מים צוננים לצננם ואחר כך יוציאם משום דחיישינן שמא ימצא באחת מהן אפרוח ואם היה מוציא מהם קודם שיצטננו שמא היתה נשאר אותה שיש בה אפרוח עם האחרונות והיתה אוסרתן לפי שלא היה נשאר שם ששים לבטלו: הגה ואם לא עשה כן אלא עירה אותן לקערה ונמצא אחת מהן טרפה יש אוסרין הכל דחיישינן שמא הטרפה נשאר לבסוף ולא היה ששים בקדרה לבטל ונאסר מה שבקדרה וחוזר ואוסר כל מה שבקערה (ב"י בשם סמ"ג ובארוך) וכן בדגים קטנים שנמצא דג טמא בקערה ולא עירה כלם בפעם אחת אל תוך הקערה דאז יש לחוש שמא נשאר האיסור לבסוף ויש מתירין בכל ענין (טור בשם י"א) דלא מחזקינן איסור לומר דנשאר האיסור בלא ס' (בית יוסף בשם ר"ש) וכן עיקר ואפילו לדעת האוסרים אין לאסור הכלים שנתבשלו בו דמעמידין הכלי על חזקתו (ב"י בשם סמ"ג והגהות מיימוני):

זבוב וכיוצא בו מדברים המאוסים שנפשו של אדם קצה בהם שנמצא בתבשיל זורקן והתבשיל מותר שאין פליטת דברים אלו הפגומים אוסרת (ועיין ס"ק ו'): הגה וכן המנהג פשוט אף על גב דיש מחמירין דברי המקילין עיקר (ב"י פסק כרשב"א ורוקח וטור סי' ק"ד) ואין לשנות המנהג ואם לקח עם הכף דג טמא מן הקדירה או שאר דבר שאינו פוגם אסור להחזיר הכף לקדרה ואם החזירו צריך ס' מן הקדירה נגד האיסור ולא נגד כל הכף (ד"ע דלא אמרינן גבי כלי חתיכה נעשית נבילה) אבל אם היה מעט מן התבשיל עם האיסור בכף והוחזר לקדירה צריך ס' גם נגד מעט התבשיל דהרי נעשה נבילה בכף (ארוך כלל כ"ז):

לקערה. כתב או"ה דאם לא עירה אותן לקערה אלא נשארו בקדרה ועירה הרותחין מהן ג"כ אסור דשמא היתה ביצה האסורה בשולי הקדרה ונאסרו הביצים שאצלה דעד הנה שהיו המים מוליכין הטעם לכל הביצים היו כולן מסייעות לבטלן והשתא דליתנהו אין שאר הביצים מסייעות לבטל ומאחר שע"י לחלוחית מים שעליהם אוסרים מיהא גם את אחרים ונוגעים אח"כ באותה שנגעה בביצים האסורות לכן אסורות כולן ואפילו הן מאה עכ"ל ועיין בש"ך שמאריך בדין זה הרבה:

עיקר. מסקנת הט"ז דיש להחמיר דבביצים אסור ובדגים מותר כל זמן שאפשר שיש ס' נגד מעט המים שנשארו בקדרה אבל בביצים שאין דרכן להתבשל כ"כ הרבה לא מהני זה ואף לדעת המתירין יש להחמיר אם בישל ביצים הרבה בקדרה והיתה ביניהם א' שהיא אסורה והוציא כל אחת בכף א' דיש לחוש שמא הוציא האסורה בראשונה ונאסר הכף ממילא נאסרו האחרים אח"כ דהא דאמרינן לא מחזקינן איסורא כו' היינו מטעם דאמרינן איסורא ברובא איתא וכו' ע"ש ומיהו כל זה באיסור דאורייתא דס"ל דדם ביצים ג"כ אסור מן התורה אבל באיסור דרבנן יש להקל דומיא דנשפך בסימן צ"ח ע"ש ובאו"ה כתב דאפילו למאן דס"ל דם ביצים מדרבנן יש לאסור לאחר שנודע האיסור והט"ז חולק עליו ע"ש ואם דג טמא עם דג טהור וכן ביצה שיש בה אפרוח עם שאר ביצים מקרי מין במינו או לא עי' בש"ך סימן ק"א:

הכלי. ובתשובת מהרי"ל כתב דאין להתיר הכלים אלא אחר מעל"ע משום דהוי ספיקא דרבנן דנטל"פ:

זבוב. ומ"ש בסימן פ"ד ס"ט דצריך ס' נגד התולע צריך לחלק בין זבוב לתולע שבפרי:

להחזיר. כתב בת"ח אע"פ דיש בכף ס' נגד האיסור [נאסר הכף] דאין משערין בכלים בס' כמ"ש בסי' צ"ב ס"ה:

כלי. והיינו דוקא בכלי של עץ ומתכות חדש אבל בישן או של חרס אפילו חדש נ"נ וצריך ס' נגד כל הכף וע"ל סימן צ"ח ס"ה:

נבלה. דאנו מחזיקין הכף ההיא שעתא כמו הקדרה עצמה מאחר שהוציאו עתה מהקדרה רותח וחשיב כ"ר לחומרא ומשמע דאפילו הוחזר לקדרה עם הכף א"צ אלא ס' נגד מעט התבשיל אבל א"צ ס' גם נגד כל הכף וקשה דכיון דידעינן דהיה מעט תבשיל עם האיסור בכף א"כ מאן לימא לן דאין כל הכף בלוע מאיסור דנהי דלא נ"נ מ"מ לא ידעינן כמה בלע וצ"ע עכ"ל הש"ך (ודבריו תמוהים בעיני כיון שיש ס' נגד האיסור וגם נגד מעט התבשיל ובכף לא אמרינן דנ"נ מהיכא תיתי יהא צריך ס' נגד כל הכף ודו"ק) ודין טעם זבוב בחלא ושכרא ע"ל ס"ס ק"ד:

בית יוסף בשם סמ"ק

טור בסי' ק"ד בשם הרשב"א ממשמעות הגמרא בעובדא דעכבר דבשאר משקים בר מחלא ושכרא מפגים פגים ומהא דאמר רבא שם הלכתא נ"ט לפגם וכו' עבודת כוכבים דף ס"ח וכן פי' הר"ן שם:

המבשל כו' ואם לא כו'. אע"ג שכבר נתבטל חוזר ונאסר כמ"ש בספ"ה דתרומות כשם שפחתו כו' הלא"ה אסור וכן כאן:

שמא הטרפה כו'. דאם היה בקערה לא היה אוסר שהוא כ"ש וכשיטתו דאף בדבר גוש מותר כמ"ש בסי' ק"ה ס"ג:

וכן בדגים כו'. לשון הטור כ' בסה"מ דגים קטנים כו' יש אוסרים כו' כנ"ל והוא דעת ריב"א בסמ"ג וכ' ויש מתירין מפני שאותן כ' או ל' שנשארו בטלין ברוב תערובות וא"ל שהוא בריה כיון שאין איסורן מחמת עצמן ואין אוסרין שאר הדגים בנגיעה שנוגעין בהן שאיסור הבלוע אינו יוצא מחתיכה לחתיכה בלא רוטב כמש"ל סי' ק"ה ס"ז והוא דעת ר"ב בעל סה"ת בסמ"ג שממנו מקור דין הו"ל בסי' ק"ה ואע"ג שיש רוטב בקערה אינן אוסרין שהן בכ"ש משא"כ הדגים היו אוסרין שעדיין לא נחו בכ"ש כמו דגים שעלו בקערה כמש"ל פי' ק"ה ס"ג וכתב סמ"ג אמנם בביצים אף המתירין מודי דאסור דאין רגילות לבשל ביצים כ"כ שיהיו כ' או ל' הנשארים מיעוט המתבשלים וכתב בד"מ בשם הגש"ד דאף המתירין לא התירו אלא בשעירה המים הנשארין בכלי אחר אבל אם עירה בקערה נאסרין הדגים בקערה מחמת עירוי המים הנאסרין בקדירה וע"י המים יוצא מחתיכה לחתיכה ובכה"ג איירי כאן וז"ש וכן בדגים כו' דל"ת דוקא בביצים משום דליכא רובא כנ"ל:

ויש מתירין כו'. הוא דעת סמ"ג בשם ר"ש דאמרינן אי סורא ברובא איתא וא"כ אפילו בשעירה עליהן המים מותרין ועד"מ. ומ"מ צריך רובא בקערה ואש"ע קאי שכתב המבשל ביצים הרבה אבל בלא"ה אסור ולא דמי למ"ש בסי' קי"א ס"ז היו כו' וכן למ"ש בסי' צ"ח ס"ב אם כו'. דכ"ז במין במינו וכאן הוא מין בשא"מ דבתר טעמא אזלינן כמ"ש שם ודג טמא ואפרוח טעמא לחוד ועש"ך. ומ"מ בעיקר דינא צ"ע דהא קי"ל דלא אמרינן ברובא איתא וכמש"ל סי' ק"א ס"ז וכמ"ש בזבחים ע"ד ב' ואע"ג ששם א' אמרו אלא אם פירשו כו' ומשם למד הר"ש ל"ד דדוקא בתרתי ספיקי אמרינן דהא שם ברישא אמרינן מ"ש א' מארבעים כו' ועבפ"ז מהל' ע"ז שהשיג הראב"ד על הרמב"ם שפסק להא דרב דשמואל ור' אושעיא פליגי עליה דלא אמרינן ברובא איתא והלח"מ תירץ דדוקא בתרי ספיקי אמר רב כנ"ל וצ"ע [וע"ל סי' ק"י ס"ד שיישבתי דברי ר"ש ע"ש]:

דמעמידין כו'. כמ"ש בפ"ד דטהרות המערה מכלי לכלי ונמצא שרץ בתחתון העליון טהור משום דמעמידין על חזקתו וה"ה כאן:

זבוב כו'. כמש"ל סי' ק"ד ס"ג:

ואם החזיר כו'. דאין הכלי נ"נ כמש"ל סי' צ"ב סס"ד וסי' צ"ח ס"ה בהג"ה ודוקא בחדשה כמש"ש ושם:

דהרי כו'. דכף הוא ככ"ר לחומרא הואיל והוציאו מקדירה:

א) [סעיף א'] המבשל ביצים הרבה בקליפתן. נקט בקליפתן להיות שר"ל חשש ביצה שיש בה אפרוח דאפי' בקליפה יש בה טעם איסור דאל"כ הו"ל מיא דביעי. פר"ת או' א' ור"ל אבל אם אין בה אפרוח כגון ביצה מעוף טמא ובישלן בקליפתן אין נאסרין דמיא דביעי בעלמא הוא וכמ"ש לעיל סי' פ"ו סעי' ה' וסעי' ו' יעו"ש.

ב) שם. לא יוציאם מהמים שנתבשלו בהם וכו' ודוקא לכתחלה אבל בדיעבד מותר. תו"ח כלל נ"א דין א' מש"ז או' א' ברכ"י בשיו"ב או' א' וית' לקמן או' ה'.

ג) שם. לפי שלא נשאר שם ס'. לבטלו. צ"ל דלאו דוקא ס' שהרי ס"א בעינן כמ"ש סי' פ"ו וסי' צ"ח סעי' ז' יד אברהם בגליון הש"ע.

ד) ונראה דאם נתן אפר עליהם בקדרה מותר לכ"ע אפי' לכתחלה. הגה כ"י מרבני המערב. ברכ"י שם. ער"ה או' א' קה"י סעי' א' זב"צ או' א' וכבר הארכנו בזה לעיל סי' צ"ה או' נ"ו יעו"ש.

ה) שם הגה. ואם לא עשה כן אלא עירה אותן לקערה ונמצא א' מהן טרפה יש אוסרין הכל וכו' וכן בדגים קטנים שנמצא דג טמא בקערה ולא עירה כולם בפעם א' וכו' ויש מתירין בכל ענין וכו' וכן עיקר וכו' הנה בתו"ח שם הביא פלוגתא בזה ריב"א ורבינו ברוך ור' שמשון דריב"א אוסר הכל בין בדגים בין בביצים ור' ברוך מחמיר רק בביצים לפי שאין רגילים לבשל כ"כ ביחד שיתבטלו המעט שנאסרים ברוב היתר ור' שמשון מתיר בין בדגים בין בביצים וכתב התו"ח שם דבדיעבד יש להקל כדברי ר' שמשון דכתב טעם להיתר דתלינן דאיסורא ברובא ויש להתיר אף בבצים דלא מחזקינן איסורא דלמא נשאר לבסוף בלא ס' וכתב וכ"מ מדברי הב"י בש"ע דלא כתב דאסור יעו"ש וזהו שכתב כאן בהגה על דברי המתירין וכן עיקר. ומ"ש הט"ז והש"ך להשיג על דברי מור"ם הנז' כבר ישבו המנ"י שם על התו"ח והחו"ד בביאור' או' א' יעו"ש. וכ"ה דעת המש"ז והברכ"י כמ"ש לעיל או' ב' וכ"כ זב"צ או' ב' דלענין הלכה אין לנו אלא דברי מרן ז"ל שקבלנו הוראותיו וכיון שמרן ז"ל ס"ל הכי העיקר הוא כדברי מור"ם ז"ל דבין בדגים בין בביצים אם עירה הרוטב עם הדגים או הביצים מעט מעט מן המחבת לקערה מותר הכל כס' ר' שמשון אלא שסיים דבבצים יש להחמיר היכא דליכא הפ"מ יעו"ש.

ו) ומיהו אם יודע בבירור שבישל בצים הרבה כמו בדגים וכשיערה אותן לקערה יהיו רוב בצים כשרים והמיעוט יהיו במחבת אז יהיה דין הבצים כדין הדגים דכשחוזר ומערה המיעוט לקערה הגם דחיישינן דנאסרים מ"מ חוזרים ובטלים ברוב הכשרים ואז גם בהפסד מועט מותרים הביצים גם לס' ר' ברוך. זב"צ או' ג'.

ז) וכ"ז לא מיירי אלא כשעירן מעט מעט מן המחבת אבל אם עירה הכל בפעם א' מותר בכל ענין וליכא למיחש למידי והכי נהוג. תו"ח שם סוף דין א' כנה"ג בהגב"י סוף או' ד' חכ"א כלל ס"א או' ד' זב"צ או' ד'.

ח) ואם בישל ביצים הרבה בקדרה והיה ביניהם א' שהיא אסורה והוציא כל א' בכף א' (ר"ל שהוציא כל אחד ואחד לבדה בכף) כתב הט"ז סק"ה דיש לחוש שמר. הוציא האסורה בראשונה ונאסר הכף וממילא נאסרו האחרים אח"כ. אמנם המש"ז בסוף הסי' הקשה ע"ז דלדעת ר' שמשוו נימא איסורא ברובא איתא תוך הקדרה וכל דפריש מרובא דהתירא קפריש והניח בצ"ע. וכן החכ"א כלל ס"א או' ה' הקשה ע"ז יעו"ש.

ט) שם בהגה. ואפי' לדעת האוסרים אין לאסור הכלים וכו' ואין להתיר הכלים אלא אחר מעל"ע משום דהוה ספיקא דרבנן דנותן טעם לפגם. ש"ך סק"ב בשם תשו' מהרי"ל סי' קס"ב. כנה"ג בהגב"י או' י"ד. פר"ח או' ב' לה"פ או' ו' בל"י או' ה' כריתי או' ב' חו"ד או' ג' חכ"א כלל ס"א או ג' ופשוט הוא דבדיעבד אם בישל אפי' בבני יומן מותר כרמ"א ז"ל. זב"צ או' ו' ור"ל כמשמעות סתמיות דברי רמ"א דמשמע אפי' בני יומן מותרין.

י) ומיהו בספק טריפה שבישל בכלי אין להתיר אחר מעל"ע מטעם ספק דרבנן לקולא כיון דמתחלה היה ספק איסור תורה אלא דכאן שהתירו משום דיש כמה צדדים בלא"ה להתיר. שפ"ד או' ב'.

יא) [סעיף ב'] זבוב וכיוצא בו מדברים המאוסים וכו' וכ"פ לעיל סי' ק"ד סעי' ג' עי"ש ובדברינו לשם.

יב) שם בהגה. ואם לקח עם הכף דג טמא וכו' אסור להחזיר הכף לקדרה. ואעפ"י דיש בכף ס' נגד האיסור אסור להחזיר הכף לקדרה. ש"ך סק"ד. פר"ח או' ד' לה"פ או' ט' בל"י או' ח' כריתי או' ג' חו"ד או' ה' והיינו משום דמספקא לן דאיסור מתפשט בכל הכלי ונתבטל או אינו מתפשט בכל הכלי ונאסר הכף משום דלא נתבטל האיסור וכמ"ש לעיל סי' צ"ב או' מ' יעו"ש הלכך הכף אסורה מספק.

יג) שם בהגה. ואם החזירו צריך ס' מן הקדרה נגד האיסור ולא נגד כל הכף דלא אמרינן גבי כלי חנ"נ. וה"ד בכלי של עץ ומתכות חדש אבל בישן או של חרס אפי' חדש דעת הרב בהגה לעיל סי' צ"ח סעי' ה' דיש להחמיר דנ"נ וצריך ס' נגד כל הכף. ש"ך סק"ה. ועיין בדברינו לשם או' ס"ג ואו' ס"ז ואו' ס"ח יעו"ש.

יד) שם בהגה. אבל אם היה מעט מן התבשיל עם האיסור בכף והוחזר לקדרה צריך ס' גם נגד מעט התבשיל וכו' משמע דאפי' הוחזר לקדרה עם הכף א"צ אלא ס' נגד מעט התבשיל אם הוא יותר מן האיסור דנ"נ אבל א"צ ס' גם נגד כל הכף מיהו הש"ך סק"ו הקשה ע"ז ודעתו דצריך ס' גם כנגד כל הכף. וכ"ה דעת הפר"ח או' ו' לה"פ או' י"ב. בל"י או' יו"ד. כריתי או' ד' וע"כ היכא דליכא הפ"מ יש להחמיר.

טו) שם בהגה. דהרי נעשה נבילה בכף. דאנו מחזיקין הכף ההיא שעתא כמו הקדרה עצמה מאחר שהוציאה עתה מהקדרה רותחת וחשיב כלי ראשון לחומרא. כ"כ באו"ה כלל כ"ז דין ב' ש"ך סק"ז. פר"ח או' ז' לה"פ או' י"ג. כריתי או' ו' חו"ד או' ז' שפ"ד או' ז' ביאור הגר"א או' ח'.

ואם לא עשה כן האחרונים האריכו ועיין פלתי תכלית הקיצור והמסקנא דאם לא עירה האילפס רק לקח בכף הביצים והדגים מאילפס ונתנם לקערה בזו בעינן קי"ט דגים או ביצים ואז כולם כשרים ובלא"ה הכל אסור אבל אם עירוי מתוך אילפס לקערה הדגים עם הרוטב לפי המסקנא א"צ קי"ט דגים ובלא"ה הכל מותר אבל אם נודע בבירור שהדג טמא היה בראש האלפס אזי צריך קי"ט דגים וא"צ תו קליפה כלל ואע"ג דעירה רוטב ג"כ.

הכלים משום דמוקמינן הכלים בחזקת כשרות רק ע"ז יש לפקפק א"כ דגים כמי אלא הואיל ושכיח להיות כך בדגים באילפס חיישינן ועיין פלתי וי"ל דבאמת הכלים מותרים לאחר מע"ל שהם בלא"ה נטל"פ וכ"כ מהרש"ל בתשובה

להחזיר הכף אעפ"י שכף ס' נגד האיסור מ"מ אין הכלי מצטרף לבטל האיסור הדאמרינן בגמרא גבי קדירה.

כנגד כל הכף דאין אומרים בכלי נ"נ וע"ל סי' צ"ח דמחלק בין חרס למתכות

נגד התבשיל ודעת הש"ך כנגד כל הכף דלא ידעינן כמה היה בכף וכמה בלע ויש להחמיר

דהרי נעשה נבילה בכף ואף על גב דהכף כלי שני הואיל והיה בתוך הקדירה שהוא כלי ראשון והוציאו משם עדיין חום כלי ראשון עליו וזבוב אי הוא נותן טעם לפגם דעת הש"ך במקום דליכא הפסד מרובה לאסור ובחלא ושכרא אפי' במקום הפסד מרובה יש לאסור:

ואם לא עשה כו' בטור נזכרו מחלוקת מחברים עד האחרונים האריכו בזה לרוב אריכות ופלפול עין המעיין ילאה להשיג המסקנה בטור לכן חשבתי לברר הענין בקצרה ולכלול כל דעתם בזה ומה שיש להוסיף או לגרוע לענ"ד וזהו בסמ"ג וטור ות"ח כלל נ"א כתב בשם סמ"ג אם נתבשלו דגים רבים ונמצא דג טמא בקערה אע"פ שיש ששים בקערה יש מחלוקת בין ריב"א ורבינו ברוך אם יש לחוש שמא דג טמא נשאר עם המיעוט דגים שבמחבת ואסור אח"כ אחרים וכן בביצים וכו' ודעת רבינו ברוך דאין לאסור מ"מ כתב דיש להחמיר בביצים דאין רגילות לבשל הרבה ביחד וכו'. ולענין הילכתא נראה דלכתחילה יש להחמיר כדעת ריב"א. אמנם בדיעבד יש להקל כדברי רבינו שמשון דכתב טעם להתיר דתלינן איסורא ברובא איתא וכו' ובזו פלפלו האחרונים: ונראה ודאי אם דג או ביצה בתוך המחבת ואינו מערה אותו לתוך קערה רק לוקח בכף הדגים וביצים מן אילפס זה אחר זה ונותנים לקערה בזה כל החששא אולי הטמא הוא מונח בשולי האילפס וא"כ בלקחו הדגים מן האילפס ורוטב היה בסופו ואין שיור רק דג טמא הנ"ל עם נ"ט דגים טהורים ותו לא א"כ ליכא ס' כי רוטב מולך הטעם מדג לדג ואין כאן עוד דגים שיסייעו לבטלו ונטרפו באופן זה ודאי יש להחמיר כי אף הר"ש דמיקל בזה מודה דכל טעמו להתיר דאיסור ברובא איתא וכאן אדרבא אם אמרינן דהאיסור היה בשפת האילפס דהיינו רובא דהא רוב דגים היה שם והוא לקחן בכף א' לא' והוציאן לחוץ והעיקר לחומרא אמרינן ודאי כל דפרי' מרובה קפריש והא דלקח בכף הדגים והוציאן לחוץ מרוב לקחן שהם כשרים עד שהאיסור נשאר לבסוף כדלקמן סי' ק"י ונכבשינהו דניידי והאחרונים אסורים כי האיסור לבסוף (ודברי הפר"ח בזה מגומגמים) ואם נתערבו אלו נ"ט דגים אח"כ עם דגים שבקדירה אם יש בין הכל קי"ט דגים טהורים מותרים הכל דאלו נ"ט ברובא בטילים שהוא ס' דגים טהורים אבל פחות הכל אסורים אפי' לדעת המחבר דלא ס"ל בשאר איסורים נעשה נבילה מ"מ הנ"ט דגים שנאסרו בפליטה דג טמא אסורים לעולם דא"א לסוחטו אסור וצריכים ביטול ברוב. אבל כשיש כאן קי"ט דגים מותרים הכל ולא אמרינן אלו נ"ט דגים אסרו אחרים בפליטתן כיון שאין כאן רוטב אין איסור בלוע יוצא מחתיכה לחתיכה בלי רוטב. אבל אם עירה מאילפס לקערה הדגים ורוטב עמם כסדר העירו בזה נהפך אלו ידעינן שהדג טמא היה בשולי האילפס לית כאן חשש איסור דהא מערה מלמטה שולי האילפס למעלה לפי האילפס א"כ אם יש רוטב בשולי האלפס להוליך בלוע מטמא לנ"ט טהורים מכ"ששיש רוטב למעלה ממנו לצד פי האילפס א"כ כל הדגים שלמענה מצטרפים בביטול ע"י הרוטב דמוליך בליעה בכולו וא"כ איסור רק חשש להיפך אולי בפי האילפס מונח הדג טמא וכשמערה מלמט' למעלה א"כ כל דגים שאח"כ בשורה הסמוכים לפי האילפס כבר נשפך הרוטב ונערה לקערה ואין לבסוף רוטב רק על דגי' המונח בפי האילפס ושם מונח דג טמא ומוליך הרוט' הבלוע לנ"ט דגים טהורי' ודגים שלמט' הימנו אינם יכולים להצטרף בביטול כי אין כאן רוטב והרי נאסרו אלו הנ"ט דגים ואם אלו נ"ט דגים נתערבו עם דגים שבקערה צריך ג"כ קי"ט דגים כדי שיהיה נ"ט בטילים ברוב כנ"ל. רק יש כאן חששא אחרינא דהא מערה דגים עם רוטב וא"כ הרוטב מוליך טעם איסור בלוע שבתוך נ"ט דגים הנאסרים כנ"ל לכל הדגים שבקערה הרוטב בא מאילפס כלי ראשון ונערה על מה שבקערה כלי שני וה"ל עירוי ועירוי פסקינן דמבשל ומבליע כדי קליפה וא"כ כל קליפת דגים נאסרו. ולזאת דעת הש"ך ופר"ח דבאמת כל הדגים שבקערה אסורים כ"ק רק הפלפול על גוף הדג אבל קליפה בעי (והיינו למ"ד חתיכה נעשה נבילה בשאר איסורים וא"כ כל נ"ט דגים הנאסרים אוסרים זולתן אבל לדעת המחבר דלא אמרינן בי' נעשה נבילה א"כ א"צ רק נגד פליטת גוף דג טמא ובזה ברור קליפת דגים רבים שבתוך הקערה בהצטרפות יהיה ס' נגד הדג. ועיין א"ח סימן תמ"ז גבי זתים וכו') אלח דא"כ דגם דעת רבינו ברוך מודה דאסורים הקליפות א"כ מה זה דטרח להתירא בדגים הנאסרים דאינו אוסרים אחרים בנגיעתן כי אין בלוע יוצא מחתיכה לחתיכה בלי רוטב דל דגים מהכא בלאו הכי הא באמת הרוטב אוסר הקליפות ויותר מקליפה בלא"ה אין אוסרים דלא הוי רק עירוי אבל יתכן למהרש"ל דס"ל דבר גוש נידון ככ"ר וא"כ אף המה דבר גוש ואוסרים כל הדגים בכ"ר. אך לא יתכן לדעת רמ"א דלא ס"ל דבר גוש. גם קשה אם דעת רבינו ברוך דקליפת כל הדגים אסור איך סתם כל כך ומשתק שתק ולא ביאר ואיך לא דייק לחומרא: ולכן נראה כי הרוטב המעורה מאילפס לקערה אינו עובר בכל דגים הקערה ובפ"ע רק תחילה בא על שור' העליונה המונחת בראש הקערה ואח"כ שב ויורד על דגים שלמטה הימנו. ואם כן לא נאסרו דהוי נפסק הקלוח רק שורה העליונה נאסר ונתערב ואלו הואיל ולא נאסרו רק מכח עירוי אין אוסרים תערובתן כדקיימא לן דבר הנאסר כ"ק מחמת עירוי ונתערב אין אוסר תערובתו הן בלח הן ביבש. ולכך לא חש בכך רבינו ברוך רק בדגים הנאסרים שפיר יש לחוש דבדבר גוש לא שייך נפסק קלוח כמש"ל באריכות והדגים מתגלגלים בתוך הקערה אילך ואילך ובפרט לפי דעת הש"ך דקליפה העומד בפ"ע ואינו מתערב כמו קערה שנמלחו בו אוסרים התערובות והיינו דגים הנ"ל עיין ש"ך סי' ס"ט: ולבי אומר לי במערה מאילפס לקערה דגים ורוטב בפ"ע לגבי רוטב הוי נפסק הקלוח דדגים מפסיקין בין קלוח הראשון ולא קרוי עירוי משא"כ הדגים בעצמן בהם לא שייך זה ולכך לא טרח רבינו ברוך להתיר מכח אין אסור בלוע יוצא בלי רוטב וא"ש: ובזה הדין דסבירא ליה לרבינו ברוך בשביל דגים עצמן צריך קי"ט דגים כמש"ל על זה חלק מהר"ש וס"ל דלא מחזקינן ריעותא ואמרינן איסורא ברובא איתא. והרב פ"ח הקשה דברי גמרא אהדדי הא דאמרינן בפרק התערובות טבעת של ע"ז שנתערב במאה ופירשו מ' למקום אחד וס' למקום אחד מ' אינו אוסרת וס' אוסרת דאמרי איסורא ברובא איתא ואח"כ אמרי' שם חביות של תרומה שנתערב בק"ן חביות ונפתחו המאה שבטלה חשיבתן אותן חמשים הנותרים אסורים ולא אמרינן אסורא ברובא איתא. ותרוויי' הלכתא נינהו וקשי' אהדדי. ותי' הפר"ח לחלק אם נשארו במקום קביעתם הוא דאמרינן כן אבל אם פירשו אמרינן מרובא קפריש ומכח זה השיג על מהר"ש הנ"ל דהא כאן פי' מאילפס ולא אמרינן ברובא איתא: ובאמת אין מקום לדבריו דודאי דכל הני מימרו' תרווייהו איירי שהם במקו' קביעות ולא פירשו דאף דקתני פירשו איירי בפרשו לפנינו ולא קרי פירש רק קבוע כאילו לא פרשו כלל וכ"כ התוס' והרשב"א בתורת הבית ועיין לקמן בטור סי' ק"י מ"ש בזה: ובאמת אין כאן סתירה כלל כי הא דאמרינן ס' אוסרת משום דאיסורא ברובא איתא היינו להחמיר דלא תימא דהוי ס"ס ספק היה האיסור בתוך ששים או לא ואת"ל היה דלמא זה שנתערב אח"כ בתערובות השני אין טבעת האיסור ולכך קאמרינן איסורא ברובא איתא וא"כ ספק הראשון אינו בגדר הספק. וכן בתרומה שנתערב בק"ן חביות לא מקלינן לומר איסורא ברובא איתא כי להקל לא אמרינן אבל לחומרא אמרינן ולק"מ. וא"ק עדיין לכאורה ראי' מהר"ש מהך דאמרינן איסורא ברובא איתא דחיי' מעיקרא דלחומרא אמרינן אבל לא להקל והוא אמר להקל זה אינו דנראה דנמשך אחר דברי רש"י דכתב מ' אינו אוסרת אם נתערבו באחרים אבל הם הארבעים אסורים ולא אמרינן איסורא ברובא איתא משום דע"ז אינו בטל ברוב: הרי דס"ל לרש"י דשורת הדין להקל ולהתיר הארבעים ולומר איסורא ברובא איתא רק שאין ע"ז בטלה ברוב: והא דלא תלינן ברוב גבי חביות ולהתיר החמשים שלא נפתחו צ"ל דלאו דווקא ע"ז דאינו בטלה ברוב ה"ה לכל האיסורים דאינן בטילים לא אמרינן איסורא ברובא אית' והתם חביות דבר חשוב שאינו בטל כמו ע"ז: וא"כ ס"ל למהר"ש בנדון דידן וכי אנו דנין על בישל הדג הטמא שהוא אפילו באלף לא בטיל הא זה ניכר רק אנו דנין על פליטתו אם היה בדבר מועט ולא נתבטל אי ברוב ונתבטל א"כ זהו דבר דיש לו ביטול ולא דמי' לע"ז ושפיר אמרי' איסורא ברובא איתא: אך זהו הכל מיותר ולשון מושאל דיבר הר"ש איסורא ברובא איתא רק ה"ל למימר כלל גדול בתורה כל דפריש מרובא קפריש וזה שמערה הדגים מאילפס לקערה כל הדגים המעורים וה אחר זה שייך לומר על הכל דפריש מרובא קפריש והם טהורים עד שנשאר הטמא לבסוף כדלקמן סי' ק"י וכמש"ל ופשיטא דמותר. וא"ל הא פי' לפנינו ובידים א"כ תו לא שייך מרובא קפריש וה"ל קבוע זה אינו דקיימ"ל לקמן סי' ק"י כשיטת רשב"א דאם פי' קודם שנתהוה הספק אפילו פירש ביד ובפנינו מכל מקום מיקרי פרוש מרובא קפריש וא"כ כאן הא לא נודע מן דג טמא עד אחר כך ואם כן אמרי' כל דפריש וכו': וברור דלא היה זה בהעלם מרבינו ברור רק ברוך דס"ל כשיטות ר"י רבו דס"ל אפילו קודם שנתהווה הספק מ"מ בפרוש לפנינו ה"ל קבוע. ועיין לקמן סי' ק"י א"כ לפי דקיימ"ל כרשב"א לחלק בין קודם ובין לאחר שנודע הספק ודאי יש להקל. והנה הרמ"א דעתו ג"כ להקל משום דה"ל כמו נשפך דתלינן להקל והשיבו האחרונים דלא אמרי' כן רק במין במינו דד"ת ברובא בטל אבל במין שאינו מינו דטכ"ע דאורייתא לא אמרינן כן ובזו דגים טמאים בדגי' טהורים הוי מין בשאינו מינו והאריך בזה הש"ך דבבישול ודאי אסור מן התורה ולא דמי לציר: ומה שנראה לקיים דברי רמ"א דזה חתיכות איסור שנפלה לקדירה וא"כ ודאי פלטה ואח"כ נפלה לקדרה אחרת יש כאן ספק אי אמרינן ודאי שכבר פלטה בפ"א תו ליכא כאן פליטה שני' כי שוב לא תפלוט או מידי ספיקא לא נפקא דלמא תפלוט השתא וספק הלזה עקרו בתו' בפרק גיד הנשה גבי כחל דפריך הש"ס אלא נפל לקדירה אחרת לא יאסור דכ' התו' שני תרוצים או דספיקא הוי וספיקא דרבנן לקולא או דודאי קי"ל לחז"ל דודאי לא תפלוט עוד וא"כ אף כאן הא מתחילה היה הדג טמא בתוך הדגים רבים ובאילפס מלא רוטב וא"כ ודאי פלטה כל האפשרי ואח"כ כשנתמעט הדגים והרוטב ואנו באנו לדון שני' שתחזור ותפלוט לאסור הא לחד תירוצא אין לחוש לפליטה שני' כדאשכח בהעגלה דאמרינן ודאי פליטה ולא תוסיף לפלוט עוד (ולחלק בין כלים לאוכלי' דוחק) או עכ"פ מידי ספיקא לא נפקא וכבר כתבנו לעיל ס"ס צ"ט דאין אומרים על חד חתיכה שתפלוט ותחזור ותפלוט א"כ ה"ה הכא. וא"כ בנדון דידן יש להתירו מכח ס"ס ספק הי' הדג טמא לבד עד שחוז' ואוס' או לא רק הי' באמצ' תבשיל ואת"ל דלא הוי באמצ' דלמ' לא חזר ופלט ויש כאן מקו' הית' רק זהו אם לא אמרינן חנ"נ אבל לדידן דאמרינן חנ"נ א"כ אזדא זה הספק דאף דאמת דפלטה כל פליטה חזרה ובולעה מן מה שבאילפס ונ"נ ואח"כ כשיהיה עם נ"ט דגים תפלוט ותאסר. וא"כ דכל חשש דתבלע הדג טמא מן מה שבאילפס וכל מה שבאילפס הכל מן דג טהור והרי זה עם דג טהור מין במינו דהא הבלוע ג"כ טעם דגים ואף דקיימ"ל בשר שבלוע מים נדון המים כבשר זהו לענין מין במינו לא בטיל דלא תלי' בנ"ט כלל. אבל בזה ההבדל בין מין לאינו מינו הוא דטעם כעיקר דאורייתא וביש בו בלוע רק ממינו הרי אין טעם כעיקר ונדון הכל כמין במינו ולדברי הכל ד"ת מותר רק מדרבנן ובנשפך אזלינן להקל דהא כל החששא שאנו חוששין להחמיר הוא דבלע הדג טמא מאילפס ונ"נ וזהו פליט ונבלע בדגים טהורים ובפרט כי נעשה נבלה בשאר איסורין ג"כ דרבנן ודוק: והא דלא מכשרינן מטעם העמד דגים על חזקתן וכשרים היו ואמרינן דלא היה הדג טמא במקום אוסר. וכמו בגבינות לעיל סי' פ"א דאמרינן אח"כ נטרפה להכשיר למפרע ואף בזה נימא כן י"ל הואיל והטבע של דגים וביצים להתהפך באילפס ע"י ניעור וכדומה הוי דבר שכיח ואלי' מחזקה. וראי' לזה מהא דאמרינן גבי זרוע בשילה בחולין זהו היתר הבא מכלל איסור. פי' התוספ' דלפעמים קצת זרוע וקצת איל חוץ לרוטב ובמס' ע"ז פירשו התוס' להיפוך דזרוע וקצת מועט מאיל תוך רוטב עד שאין בו ששים והתורה התירה. וקשה איך מחזקינן ריעותא לוקמינן האיל בחזקת כשרות דלא היה כך דודאי אין רואה בסיר בשר דאי רואה פשיטא אסור. דמהכ"ת להתיר תערובות איסור וע"כ דאין רואה ומ"מ חיישינן ש"מ דלא אמרינן אוקי אחזקתה הואיל ודרך להיות מתהפך שכיח ולכך חיישינן ליה וה"ה כאן:

בנעשה נבילה בכף ואע"ג דכף כלי שני מ"מ היה בקדירה והוא כלי ראשון עדיין חום הכלי ראשון עליו. ולא הבנתי לכאורה אם הוציא חתיכה גדולה ויש לה דפנות מכלי ראשון מ"מ קיימ"ל דלא כמהרש"ל דדבר גוש אינו רק עירוי. ומ"ש חתיכה גדולה ומ"ש כף דחום כ"ר עליו וצ"ע לכאורה: ומה שנראה ליישב היא דודאי חם לתוך צונן תתאי גבר משום דהצונן מקרר לחם ולכך אם עירה מכלי ראשון לכ"ש דופני הכ"ש הקרים מקררים לחום כלי ראשון ולכך אפילו בדבר גוש שיש בו חום מכ"ר בהגיע לכ"ש כ"ש מקררו והוא גם כן רק כ"ש אבל כף הנ"ל שהוציאו מכ"ר ועדיין בידו ולא הכניסו כלל לכ"ש עדיין חום כ"ר עליו כי לא נתקרר בשום דבר ולכך יש לו חום כ"ר וא"ש ואם כן ה"ה דבר גוש שהוציאו מתבשיל וטרם שהושם בכ"ש נפל עליו דבר איסור בולע בחום כלי ראשון דהא לא נצטננן עדיין בכלי שני: ובזה יובנו ביותר מה שכתבנו לעיל סימן ק"ה בישוב דברי הגמרא בפרק התערובת דקתני אחד שבישל בו ואחד שעירה לתוכו רותח טעון מריקה ושטיפה ואיבעי לן תלאו באויר התנור וכו' ופשיט לן ממתניתין דקתני אחד שבישל בו ואחד שעירה לתוכו רותח וכבר הקשינו דקארי לי' מאי קארי' לי' כיון דעירוי אינו מבשל איך יתכן בישול בלא בלוע במתני' וכתבנו עליו ישוב ובזה יומתק ביותר דס"ל בס"ד דעירוי ככ"ש לגמרי ואין מבליע כלל רק חתיכת שמערה לתוך הכלי טרם הגיע החתיכה לדופני הכלי עדיין חום כלי ראשון עליו ומתבשל בתוך החתיכה הלחלוחית והשומן והרוטב בחתיכה עצמה והרי הוא באויר הכלי ואיפשט האיבעי ודחי הש"ס דהוי בלוע בלי בישול דעירוי מבליע וא"ש ודו"ק:

ואם לא עשה כן. עש"ך סוף סק"א מ"ש דהא דציר דגים טמאים דרבנן היינו דווקא ע"י מליחה ולא על ידי בישול ועיין מ"ש מזה לעיל סימן פ"ג ס"ק ה' בשם תשובת נו"ב:

המנהג פשוט. עיין בתשובת רדב"ז החדשות סי' מ"ז:

(סי' ק"ז ש"ך סק"א) וגם רחוק שהדג טמא. ובת' שהיה ביני ובין הגאון מהר"מ זצ"ל בעה"מ ס' בית מאיר כתב לי הוכחה דמקרי שוה בטעמא מדכ' רש"י (בחולין צ"ז) גבי כלכס באלפס של בשר ואמאי לא פירש של דגים דמצוי יותר למצוא דג טמא בין דגים טהורים א"ו משום דאמרינן לטעמיה קפילא ובדג בין הדגים ל"ש כן דשוים בטעמא ודפח"ח:

(ש"ך סק"ז) ההיא שעתא כמו הקדירה. ואם אין יד סולדת בכף עי' בפמ"ג (סימן צ"ד בש"ד ס"ק ח'):

ואם לא עשה כן כו'. עד סוף ההג"ה נלפע"ד מוכח דריב"א וסייעתו שהביאו הסה"ת והמרדכי סוף פא"ט והש"ד סימן נ"א והסמ"ג (לאוין קל"ב דף מ"ד) והגה"מ והטור דהיכא דעירה הרוטב מתחלה לכלי ולא הדגים אפ"ה כולם אסורים דחוששין שמא נשאר הדג טמא בצד מטה בסוף כשמתמעט הרוטב ע"י עירוי עם מעט מים ורוטב עם ך' או ל' דגים או יותר עד פחות מששים וא"כ נאסרו אותן הכ' ול' אע"פ שמערה לבסוף כל הרוטב לכלי שכל אותן דגים שחוץ לרוטב לצד מעלה אין מצטרפין לבטל כיון שהן חוץ לרוטב ואח"כ חוזרים אותן הך' ול' ואוסרים בנגיעתן השאר דגים שבמחבת שמונחים עליהם במחבת בעודם חמים או שמתערבים במחבת אותם שחוץ לאיסור לצד מעלה עם אותן שהיו במיעוט מים לצד מטה שבסוף העירוי עד שנוגעין הכל זה בזה א"כ נאסרו כולם ודעת ר' ברוך בעל סה"ת וסייעתו שהביאו כל הפוסקים לשם ומסכימים לדעתו הוא דנהי דאיכא למיחש דנאסרו הך' או הל' שבסוף העירוי מ"מ בטלים ברוב לפי שדרך להיות הרבה דגים קטנים דיש רוב נגד אותן שנאסרו ואין אותן שנאסרים חוזרים ואוסרים השאר בנגיעתן דכיון דאין איסורן מחמת עצמן אין חוזרין ואוסרין בלא רוטב וכמו שנתבאר בסי' ק"ה ס"ז וכבר עירה כל הרוטב לבסוף לכלי ובקערה ליכא רוטב א"נ הרוטב שבקערה כבר נעשה כלי שני ואינה אוסרת כלל וכמ"ש בסימן ק"ה ס"ק ד' א"כ לא נתערבו אלא ביבש ובטלים ברוב אבל אם נשאר מעט מים ורוטב במחבת הרוטב מערב הטעם בכל המחבת ובהכי מיירי הגהת ש"ד סי' נ"א המתחלת לכן בביצים כו' וכן אם לא עירה כל הרוטב ואח"כ הדגים רק עירה הדגים מעט מעט עם הרוטב הכל אסור אף לר"ב כדי קליפה דעירוי מבשל כדי קליפה וכמו שנתבאר בסי' ק"ה שם וכן פי' הב"ח וכן מבואר באו"ה כלל כ"ז ע"ש ודוק וכן מוכח מדברי מהרש"ל באו"ה שלו בד"ה לפי כשעירה כו' ע"ש והכי מוכח להדיא בהגהת ש"ד ר"ס נ' המתחלת היה דג כו' כדפי' ע"ש בכל המקומות ודוק כי קצרתי והוא דלא כב"י והרב בת"ח כלל נ"א דין א' שהבינו מחלוקת ריב"א ור"ב כשמערה מעט מעט הדגים עם הרוטב לקערה אלא שהרב בת"ח שם כ' (בשם הגהת ש"ד סנ"א הנ"ל ואין פירושו כך אלא כמו שפירשתי בסמוך) דאף ר"ב וסייעתו לא מתירים אלא כשעירה המים בנתיים לכלי אחר אחר עירוי הראשון קודם שעירה אח"כ הדגים שבמחבת אבל אם נשאר מעט מים עם הדגים ועירה אותן לקערה הכל אסור דעירוי ככלי ראשון וא"כ הרוטב מוליך הטעם מחתיכה לחתיכה והכל אסור אם אין שם ששים (וקשה לי למה לי ששים הא קי"ל דעירוי אינו מבליע יותר מכדי קליפה וכמ"ש בסי' ק"ה ס"ק ד' וכן מאי אהני ששים כיון דאין האיסור מתפשט יותר מכדי קליפה וכדאיתא בסימן ק"ה וכמה דוכתי) ובזה לא משמע דעת הב"י כן אלא משמע להדיא מדבריו דאפילו לא עירה המים בנתיים שרי ונ"ל דס"ל לב"י דקליפה עכ"פ בעינן ולא נחלקו אלא לאסור הכל וכן דעת האו"ה שם ד"ו דאף לר"ב קליפה מיהו בעי משום דבעודם רותחים ולחים נוגעים האסורים אל המותרים ע"ש דלא כהב"ח שתמה תימה גדולה על הב"י ואין כאן תימה כלל מיהו בלא עירוי מתיר הב"ח אף בלא קליפה ודעת ר"ש שהביא הסמ"ג והגהת ש"ד ר"ס נ' דמתיר מטעם דתלינן דאיסור ברובא איתא נראה דעכ"פ בעינן שיהיו אותן של צד מעלה הרוב כדאיתא בהגהת ש"ד הנ"ל ואם כן בביצים דאסר ר"ב מטעם שאין רגילין להיות רוב אף לר"ש אסור ולא אבין מ"ש מהרש"ל פרק ג"ה סי' מ"ד דלר"ש מותרים אף הביצים וכן משמע בת"ח שם וכאן בהג"ה מיהו ודאי הא קושטא דלר"ש מותר אפילו לא עירה המים לבסוף כיון דתלינן דהדג טמא היה ברובא וכן משמע בת"ח שם ולענין דינא הנה כל הפוסקים הנ"ל עומדים בשטת ר"ב וכ"פ מהר"ף בתשב"ץ סימן שנ"א ומביאו בהגמ"ר דחולין וכ"פ האו"ה וכן הסכים מהרש"ל שם וכ"פ הב"ח ושאר האחרונים אלא שהרב בת"ח שם מיקל בדבר והב"ח השיג עליו וכתב ודלא כת"ח בלא טעם וראיה ובאמת יש לעיין בדבר דהא טענת הרב בת"ח לכאורה נכונה היא דלא גרע מנשפך דאזלינן לקולא (וכמו שנתבאר בסי' צ"ח ס"ב) משום דכיון דהוי דרבנן ויש ספק אם יש שם ששים אזלינן לקולא א"כ ה"ה הכא וגם טענה השנייה נכונה היא כיון דקי"ל כהרשב"א והטור ס"ס קי"א דהכל נכנס בספק ולמה לא יצטרף כאן הכל לבטל ודוחק לומר דדוקא גבי ב' קדרות של היתר שנפל איסור לתוך א' מהן ואין ידוע לאיזה נפל ואין בכל א' מהן לבטלו הוא דקי"ל דשתיהן מצטרפות כיון דהשתא יש ספק לפנינו ולא נודע לאיזה נפל אם כן אכל חדא וחדא איכא למימר דהאי דהיתירא היא ונהי דחדא מינייהו ודאי דאיסורא היא מ"מ כיון דלא נודע איזהו שניהם מצטרפין מה שאין כן הכא דלעולם לא נודע איזהו ונתערבו יחד קודם שנולד הספק דאדרבה איפכא מסתברא דהא גבי ב' קדרות שרינן להו מטעם שכל שעתיד להתערב רואין אותו כאילו הוא כבר מעורב כ"ש אם הוא מעורב כבר ודוחק לומר דכל הנך פוסקים לא ס"ל כהרשב"א והטור ועוד דא"כ לא הוה לן לפסוק כוותייהו כיון דכל הנך פוסקים חולקים עלייהו ובפרט שהם מחמירים ועוד דהרי הטור עומד ג"כ בשטת ר"ב וסתם בסימן קי"א כהרשב"א ונראה דכל הנך פוסקים מיירי במין בשאינו מינו שהדג טמא אינו מינו וכן הביצת אפרוח או ביצה של טפת דם הוא אינו מינו עם שאר הביצים והלכך במין בשאינו מינו כיון דאיכא למיקם אטעמא מתחלה לא נכנס הכל בספק דהא היה אפשר לבא לידי בירור וכמ"ש בסי' צ"ב ס"ק ח' וסי' ק"ה ס"ק כ"ה דהכא גם הרשב"א והטור מודים דאין מצטרפין כל מה שנכנס בספק והרב בת"ח ע"כ מיירי במינו דוקא כדמוכח מהראייה שהביא מנשפך הרוטב דהיינו דוקא במינו וכמו שנתבאר בסימן צ"ח ונראה דהוי משמע ליה להרב דהם מיירי דוקא במינו מדכתבו בדברי ר"ב דהדגים בטלים ברוב כדין יבש ואי ס"ד דהוי מין בשאינו מינו הא כתב ר"ב גופיה בסה"ת וכן הפוסקים לקמן סימן ק"ט דצריך ס' משום דאם יבשלם יתן טעם אבל באמת אין זה הוכחה דלעולם מיירי שלא במינו ואפ"ה הדגים שנבלע בהן הטעם דדג טמא בטלים בהשאר ברוב כיון דהם עצמם הוו לגבי אחרים מין במינו א"כ ודאי אם יבשלם ליכא טעם וכמ"ש בסי' צ"ב ס"ק ח' וסימן ק"ה ס"ק ל' ועוד דהא ודאי ביצת אפרוח או דם בשאר ביצים מין בשאינו מינו הוא דהא טעם אפרוח ודם לחוד וטעם ביצה לחוד וגם רחוק שהדג טמא יהיה שוה בטעמא עם דגים טהורים ומכ"ש לפי מאי דס"ל להרב בהג"ה סי' צ"ח ס"ב דאזלינן בתר שמא דפשיטא דדג טמא דאית ליה שמא באפי נפשיה דהוי מין באינו מינו וכמ"ש ראב"ן בתשובה סימן כ' והאו"ה סוף כלל כ"ג בשם הא"ז מיהו בזה אפשר לומר דהרב סבירא ליה כהגהת ש"ד ר"ס נ"ה המתחל' פעם אחת הובא דאיתא לשם דדג טמא הוי מין במינו לענין דלא בטיל ע"ש וצ"ל דהיינו משום דשם דג א' הוא ולענין מין במינו למ"ד דלא בטיל אזלינן בתר שמא וכמ"ש בסימן צ"ח ואפשר דגם הרב אע"פ שהבין דהם מיירי שלא במינו הקשה מנשפך משום דציר דגים טמאים דרבנן וכמו שנתבאר בסימן פ"ג וכן ביצת אפרוח ודם הוא מדרבנן וכמו שנתבאר בסי' פ"ו אבל קשה דהא שלא במינו אפילו באיסור דרבנן ס"ל להרב דאזלינן לחומרא בנשפך וכמ"ש בסי' צ"ח ס"ק ז' וצ"ע מיהו למאי דהוכחתי שם דאזלינן לקולא צ"ל דכל הנך פוסקים מיירי בשיש בדגים שמנונית דאז אסור מדאורייתא וכמו שנתבאר בסימן פ"ג א"נ והוא העיקר דוקא ציר ע"י מליחה הוא מדרבנן משא"כ טעם ע"י בישול דיוצא עיקר הטעם והלחלוחית וכמ"ש מהרא"י בהגהת ש"ד סי"כ דדג טמא שכבשו עם הדג טהור אסור מדאוריית' שאז יוצא עיקר הציר והלחלוחית עכ"ל אם כן כ"ש ע"י בישול והיינו דלא אשתמיט חד מהפוסקים דכ"כ גבי בישול דציר דגים טמאים אינו אלא מדרבנן ואע"פ שהסמ"ג ושאר קצת פוסקים נקטו בלשונם נמי ביצת אפרוח או דם לטעמייהו אזלי דסבירא ליה לסמ"ג דדם ביצים דאורייתא וכמו שכתב מהרש"ל באו"ש סי' ס"א או אפשר דלדוגמא נקטו הכי ונ"מ לענין שאר איסור דאוריית' (ועיין באו"ה כלל כ"ו דין י"א) ומה שכתב הרב בת"ח שם ותו דהא קי"ל דאם ניתוסף היתר כו' כבר כתבתי בסי' צ"ט ס"ק ט"ו דליתא אלא לעולם אמרינן חתיכה נעשה נבילה ועוד דלא דמי בשלמא התם אמרי' שפיר כגון שנתערב איסור לח בלח או ביבש וניתוסף אח"כ היתר לח בענין שהטעם בטל בס' משא"כ הכא כיון שכבר נאסר שוב אין שאר הדגים מצטרפים לבטל ביבש שאין האיסור מפעפע מחתיכה לחתיכה בלא רוטב ונשאר באיסורו במה שנותן טעם באותן הך' ול' שנאסרו ודו"ק:

אין לאסור הכלים כו'. עיין בתשובת מהרי"ל סימן קס"ב שכתב הרבה טעמים לחלק בין המאכל לכלי וכתב שם דנראה דלא התיר הכלי אלא אחר מעל"ע משום דהוה ספיקא דרבנן דנטל"פ וע"ש ומזה ראיה דהסמ"ג והפוסקים מיירי באיסור דאורייתא וכמ"ש בס"ק שלפני זה:

זבוב וכיוצא בו כו'. ע"ל ס"ס ק"ד ועיין מ"ש בס"ס זה:

אסור להחזיר הכף לקדרה. אע"פ דיש בכף ס' נגד האיסור דאין משערינן בכלי בס' כ"כ בת"ח שם ד"ג וכבר נתבאר כן לעיל סימן צ"ב ס"ה:

ולא נגד כל הכף דלא אמרינן בכלי חנ"נ. והיינו דוקא בכלי של עץ ומתכות חדש אבל בישן או של חרס אפילו חדש דעת הרב לעיל סימן צ"ח ס"ה (ועמ"ש שם) דיש להחמיר דנ"נ וצריך ששים נגד כל הכף וכ"כ בת"ח כלל נ"א ד"ב:

והוחזר לקדרה כו'. משמע דאפילו הוחזר לקדרה עם הכף אינו צריך אלא ששים נגד מעט התבשיל אם הוא יותר מן האיסור דנ"נ אבל א"צ ס' גם נגד כל הכף וכן משמע להדיא בת"ח כלל נ"א סוף ד"ב וקשה דכיון דידעי' דהיה מעט תבשיל עם האיסור בכף א"כ מאן לימא לן דאין כל הכף בלוע מאיסור דנהי דלא נעשה נבילה מ"מ לא ידעינן כמה בלע וכ"פ באו"ה וצריך עיון בסוף ש"ד בדיני זבוב ובאו"ה כלל כ"ז ד"ג עוד מזה:

דהרי נ"נ בכף. דאנו מחזיקין הכף ההיא שעתא כמו הקדרה עצמה מאחר שהוציאה עתה מהקדרה רותחת וחשיב כלי ראשון לחומרא כ"כ באו"ה כלל כ"ז ד"ב ולענין אי זבוב אוסר בטעמו הסכים הרב להמחבר וסייעתו חבל תימה דהרי רבו הפוסקי' ראשוני' ואחרוני' [לאיסור] וכ"כ האו"ה כלל כ"ז דכן נוהגים וכ"כ מהר"ם פדוואה דכן נוהגין וכ"כ מהרש"ל באו"ש ובספרו פרק ג"ה סי' מ"ט מקבלת מהר"ש דכן נוהגין מיהו במקום הפסד מרובה או שעת הדחק וכה"ג נראה דעת מהר"ם פדוואה בתשובה להתיר וכ"פ הב"ח מיהו בחלא ושיכרא לכ"ע אסור וכמו שנתבאר בס"ס ק"ד:

לא יוציאם מהמים כו'. בת"ח כלל נ"א דקדק מדלא כתב הש"ע דאם לא עשה כן אסור שמע מיניה דדוקא לכתחלה קמזהיר ובדיעבד מותר כיש מתירין שזכר רמ"א:

וחוזר ואוסר כל מה שבקערה. כן צ"ל וכ' או"ה כלל כ"ז דאם לא עירה אותן לקערה אלא נשארו בקדירה ועירה הרותחין מהן ג"כ אסור דשמא היתה ביצה האסורה בשולי הקדירה ונאסרו הביצים שאצלה דעד הנה שהיו המים מוליכין הטעם לכל הביצים היו כולן מסייעות לבטל והשתא דליתנהו אין שאר הביצים מסייעות לבטל ומאחר שעל ידי לחלוחית מים שעליהם אוסרים מיהא גם האחרים שנוגעים אחר כן באותה שנגעה בביצים האסורות לכן אסורות כולן ואפילו הם מאה עכ"ל:

ולא עירה כולם בפעם אחת לתוך הקערה כו'. ואם יש ספק בדבר אם עירה בפעם אחת משמע בטור להחמיר וכן כתב או"ה:

ויש מתירין כו'. הטעם דכתב כאן רמ"א דלא מחזקינן איסור כו' הוא טעם הרב רבינו שמשון שמביא בסמ"ג ולפ"ז אף בביצים מותרים. אבל שם איתא טעם אחר להיתר וכ"ה בטור דהיינו דמתיר בדגים לפי שאותן מעט דגים שנאסרו בקדירה בטלים ברוב תערובות אח"כ ואין חוזרים ואוסרים השאר ולפי זה יש לאסור בביצים כיון דאין רגילות לבשל ביצים כ"כ ביחד שיהא עשרים או שלשים ביצים שנאסרו בטלים ברוב תערובות של היתר וכ"כ בהדיא בסמ"ג לפ"ז עוד יש נ"מ בדגים עצמן דלטעם השני כתב הגהת ש"ד סימן נ"א דדוקא כשעירה המים קודם שעירה הדגים האחרונים הנשארים במחבת אבל אם נשאר מים או רוטב עם מעט הדגים לבסוף ועירה אותן לקערה הכל אסור דעירוי ככלי ראשון עכ"ל. ולפי טעם הראשון אין חילוק בזה וכתב רש"ל פג"ה סימן מ"ד מדזכר הטור הטעם השני כוותיה קי"ל ויש להחמיר בביצים ולפ"ז יש להחמיר גם בנ"מ השני שזכרתי בדגים עצמן אלא שכתב רש"ל שם שאין המים שבקערה אוסרים הדגים כולם מכח התערובות כיון שהם בכלי שני ואותו מעט מים שנשאר בקדרה ג"כ אין בו כח להפליט ולהבליע בדגים שבקערה וג"כ א"ל שאותו מעט מים גופא הנאסר בסוף העירוי יאסור הדגים שבקערה לפי שבטל בקערה בס' עכ"ל לפ"ז אם יש לחוש שאין ס' נגד אותן המים שנשארו בקדרה ודאי יש לאסור כל הדגים אח"כ אבל דעת רמ"א לפסוק כטעם הראשון שהוא דעת הר"ש דלא מחזקינן כלל איסורא לומר שהיה האיסור בסוף ונתן טעם בת"ח וז"ל ועוד דמאחר דיש להסתפק בדבר אזלינן לקולא דלא גרע מאילו נסתפק לן בנשפך הרוטב דכל שיש ס' לבטלו במינו ברוב לא הוה אלא ספיקא דרבנן ואזלינן לקולא עכ"ל וזה אינו נכון דכיון דהספק הוא אם יש כאן איסור תורה אמרינן הוה כודאי איסור תורה וכאילו היה בבירור האיסור למטה בקדרה נמצא שאין לך מעלה אלא במה שבטל חד בתרי ואכתי יש איסור מדרבנן וצריך ס' משא"כ בנשפך הרוטב דיש ב' מעלות האחד ביטול ברוב שהוא מן התורה והשני ביטול בס' מדרבנן וכיון דהוה ספק בביטול שהוא מדרבנן אזלינן ביה לקולא ודבר זה הוא כלל בכ"מ שלא נחשב ספק איסור דאורייתא להיתר מחמת שיש לך ביטול ברוב וכמו שכתבנו בסימן ס"ו סעיף ד' ועוד קשה לי דכאן בביצה שיש בה אפרוח או דם הוה מין באינו מינו דהאיסור הוא אינו מינו עם הביצים) ובהגהת ש"ד כתב בשם סמ"ג דמוקמינן המחבת על חזקתו ולא מחזקינן איסור לומר שהאיסור נשאר בסוף וכ' על זה וז"ל ונ"ל דהא דלא מוקמינן אחזקה גבי ספק אם מלח בשר שחוטה בהדי נבילה או בספק אם היה ס' נגד האיסור באינו מינו דהוה כמו רגלים לדבר עכ"ל אלמא דגם בביצים יש כאן ספק דאיסור דאורייתא עכ"פ. ועוד הביא בת"ח ראיות שהכל יצטרף לבטל האיסור לא ידעתי מה שייך זה לכאן דהא בביצים אמרי' דאין רגילות לבשל כ"כ הרבה ביצים שיהיה רוב בין הכל נגד הנאסרים וכן משמע מדברי היש מתירין שבטור שכ' שבטלים ברוב היתר משמע דוקא רוב בעינן על כן נראה להחמיר כדעת רש"ל דבביצים אסור ובדגים מותר כל זמן שאפשר שיש ס' נגד המעט מים שנשאר בקדרה:
בהך מילתא דדגים שהוזכר בטור פירוש ב"י ורמ"א שעירה הדגים מן המחבת לקערה וחיישינן שמא נשאר שם הטמא וכמ"ש לעיל וכן משמע הפירוש בהגהת שערי דורא שהבאתי לעיל וכן בדברי רש"ל פרק ג"ה סימן מ"ד ותמוה לפי זה מ"ש בטור השאר שבמחבת היה לו לומר שבקערה וצריך לדחוק דהכי קאמר במה שבא לקערה מהמחבת אבל י"ל דהטור מיירי דהדגים נשארו במחבת רק שהורק הרוטב ויש חשש שמא נשאר הטמא בשולי המחבת וכמ"ש לעיל בשם או"ה ולענין דינא חדא הוא ומו"ח ז"ל הקשה על פירוש ב"י דיש לאסור מה שבקערה מכח העירוי שבא מן המחבת וכבר כתבתי בשם רש"ל בסמוך דלא קשה מידי :

דלא מחזקינן איסור כו'. כבר כתבתי דעת רש"ל דלא קי"ל כן ושכן עיקר להחמיר בביצים ואפילו לדעה זו יש להחמיר אם בישל ביצים הרבה בקדירה והיה ביניהם אחת שהיא אסורה והוציא כל א' בכף אחת דיש לחוש שמא הוציא האסורה בראשונה ונאסר הכף ממילא נאסרו האחרים אח"כ דהא דאמרי' לא מחזקינן איסורא כו' היינו מטעם דאמרינן איסורא ברובא איתא וכן העתיק בת"ח בשם הר"ש שהוא מרא דדיעה זו משא"כ בדין זה. וכ"פ באו"ה כלל נ"א וכ' שם עוד בדין זה דאף על פי שאין בביצה האסורה אפרוח רק דם ודם ביצים דרבנן וספיקא דרבנן לקולא דהיינו דוקא קודם שנודע איסור ודאי בביצה אבל לאחר שנודע בודאי איסור פעם אחת אין לחלק בין ספיקא דרבנן לספיקא איסור דאורייתא דכל דתיקון רבנן כעין דאורייתא תיקון עכ"ל. ולא נהירא האי מילתא דבריש ביצה פרכינן אמאן דמפרש טעמא דאיסורא דביצה שנולדה ביום טוב מכח גזירה מדרבנן מהא דתניא וספיקא אסורה דהא ספיקא דרבנן היא ולקולא ואי כדברי האו"ה הא לא פריך מידי דדילמא הכי קאמר דודאי הוא לנו שיש ביצה אסורה אלא שיש ספק אם נתחלף באחר או לא ובזה לא אזלינן לקולא לפי דברי או"ה אלא ע"כ דגם בכה"ג הוה ספיקא דרבנן ולקולא ולענין עיקר הדין שכתב או"ה דקי"ל דם ביצים דרבנן כבר נתבאר בסימן ס"ו סעיף ד' הכרעת רמ"א דכל היכא די"ל חד בתרי בטל אז סמכינן אמ"ד דם ביצים דרבנן אבל בלאו הכי אנו מחמירין כמ"ד דם ביצים הוא דאורייתא משום הכי כאן דא"ל חד בתרי בטל דהא אנו מכירין הביצה האסורה ומשום הכי אפי' בביצה שנאסרה משום דם יש לאסור כולן אם נטלן בכף כל אחד בפני עצמו מהקדירה דה"ל ספק דאורייתא דשמא נאסר הכף בראשונה כנלע"ד:

(סימן ק"ז סעיף א') המבשל ביצים הרבה בקליפתן לא יוציאם מהמים עד שיצטננו. משום דחיישי' שמא ימצא באחת מהן אפרוח ואם היה מוציא מהם שמא היתה נשאר כו' עם האחרונות והיתה אוסרתן לפי שלא נשאר שם ששים לבטלו צ"ל דלאו דוקא ס' שהרי ס"א בעינן כמ"ש סי' פ"ו וסי' צ"ח סעיף ז'. ואע"ג דלהמחבר ש"ע דלא ס"ל חנ"נ בשאר איסור כמ"ש סי' צ"ב ור"ס ק"ו וא"כ אין הביצים שנשארו בקדירה נעשים נבילה וכשיערה הכל לקערה בס' נגד האפרוח סגי מ"מ הביצים עצמן נאסרים. כמ"ש ר"ס ק"ו דהחתיכה שנאסרה אין חוזרת להיתרא לכ"ע. וא"כ בעי' שיהא רוב ביצים דהיתר נגדם לבטלם כדין יבש ביבש ר"ס ק"ט. וזה ברור דעת הש"ע. אמנם דעת הטור צ"ע דלפ"ד ר"ס ק"ו אף החתיכה שנאסרה חוזרת להיתרא וא"כ למה לי' לכתוב דין זה שנמשך אחר הסמ"ג שהוא סובר חנ"נ בשאר איסורין וא"כ צריך שיהא ס' נגד כל הביצים שנאסרו. אבל הטור שסובר דלא אמרינן חנ"נ בשאר איסורין וא"צ לשער רק נגד איסור הראשון שנבלע בחתיכה. ובשיש ס' גם החתיכה חוזרת להיתרא. וא"כ אפי' יהי כן שנשאר האפרוח לבסוף ואסר הביצים שנשארו שם. מ"מ כשמערה אח"כ הכל לקערה אם יש רק ס' נגד אפרוח כל הביצים צריכין להיות מותרין ולא ירדתי לסוף דעת הטור בזה וצע"ג. שוב מצאתי בשו"ת גבעת שאול סי' צ"ח שכתב לדעת הטור דאע"ג דלא ס"ל חנ"נ בשאר איסורין מ"מ אין מתבטל האיסור בס' דאפשר דלא מתפשט האיסור ע"י נגיעה חם בחם ביבש רק לאותן הנוגעין בסמוך ולא ידעי' כמה הן ע"ש:

(שם בהג"ה) ויש מתירין בכל ענין דלא מחזקינן איסורא לומר שנשאר האיסור בלא ס' וכן עיקר. ולפי טעם זה מותר בכל ענין אפי' אם נשאר מים בקדירה ועירה אותן על הביצים שבקערה. ובטור איתא ט"א והוא שאותן כ' או ל' דגים שנאסרו בטלין ברוב תערובות כדין יבש ביבש. וכ"כ הגמי"י פ"ג דמ"א גבי תולע הנמצא בשרביט. ואין להקשות דהא קיי"ל ר"ס ק"ט בהג"ה דיבש ביבש דבטל ברוב הוא במינו אבל בשא"מ ס' בעינן כיון שאם יבשלם יתן טעם. יש לומר דדג טמא וטהור טעם א' להם. ומיהו הש"ך כתב דאינם שוים בטעמא. ועיין בס' באר יעקב שהקשה עליו מהסוגיא דפג"ה גבי הא דפריך גבי ציר והאר"י מין במינו לא בטל דהא לאביי דאזלי' בתר טעמא הוי טמא וטהור ב' מינין. ועיין תוס' מנחות (כ"ב ב) והכי מוכח להדיא בש"ס ורי"ף ורא"ש וש"פ פג"ה (דף ק') דדג טמא וטהור בטל ברוב יבש ביבש היכא דלא הוי בריה וחתיכה הראויה להתכבד וכאן הדגים הנאסרים מחמת שקבלו טעם איסור אין להם דין בריה כדאי' בטור. ועי' ר"ס ק"א ולענין ביצים יש לומר דאפרוח איסורו מדרבנן כמ"ש סי' פ"ו ס"ח. ובדרבנן אף בשאינו מינו בטל ברוב יבש ביבש דאפי' אם יבשלם ויתן טעם א"א לבוא לידי איסור דאורייתא כמ"ש סי' ק"ט הש"ך והבאה"ט שם ס"ק ח' וסי' ס"ט ס"ק מ"ז. והנה לפי טעם זה אין להתיר רק ביבש אבל לא כשעירה עים חמין מהקדירה לקערה דאז ע"י הרוטב יוצא האיסור הנבלע בדגים לדגים האחרים לא ה"ל יבש ביבש כמבואר כל זה בד"מ עיי"ש. ולפענ"ד צ"ע דבטור וב"י מוכח להדיא דאפי' אם עירה מים חמין אפ"ה ה"ל יבש ביבש שאין איסור הנבלע חוזר ונבלע ביבש רק ע"י בישול. וכתב הב"י שכוונתו ע"י בישול ממש ולא ע"י מים שמערה. והוא תמוה דהא קיי"ל דערוי מפליט ומבליע לפחות כדי קליפה כמ"ש הט"ו סי' ס"ח ס"י. ות"ל שאחר כתבי מצאתי תושיא זו בט"ז וש"ך בשם הב"ח ותירוצם דחוקים כמובן למעיין בדבריהם. ונלע"ד ברור שדעת הטור וב"י כדעת או"ה והג"ה לעיל סימן צ"ה ס"ג דאם עירה מכלי ראשון על כלים של בשר וחלב אין נאסרין דאין ערוי ככ"ר ממש שיעשה שהכלים יבלעו זה מזה עכ"ל. והיינו אפי' ערוי שלא נפסק הקילוח שהרי דומיא למ"ש שם דאם עירה מכלי בשר על של חלב דאסור דמיירי ודאי בשלא נפסק הקילוח כדאיתא להדיא בש"ך שם וס"ס צ"ד וס"ס ס"ח. א"כ אי בכלים אמרינן הכי דקיי"ל דאיסור הנבלע בכלי יוצא אפי' בלי רוטב כמ"ש סי' ק"ה ס"ז בהג"ה. א"כ ק"ו בשתי חתיכות של איסור דקיי"ל שאין איסור הנבלע בחתיכה יוצא ממנה לבלוע באחרת בלא רוטב. דאין ערוי עושה שיפליט זה ויבלע זה. ושוב ראיתי להדיא שכתב הט"ז ס"ס ס"ח דס"ל להש"ע דערוי אינו מפליט ומבליע כאחד. וכ"ד הט"ז ס"ס צ"ה. ועל טעם זה יש לסמוך להתיר כאן אפי' אם עירה מים מהקדירה לקערה. והר"ב כתב בד"מ דנוהגין להתיר בכל ענין מטעם שכתב בהג"ה דלא מחזקינן איסור כו' ולפעד"נ כמ"ש. כתב בהגהת מיי' פט"ו מהמ"א בשם ר"י דאעפ"כ א"צ להגעיל המחבת דבשביל ספק זה אין לחוש שנשארו לבסוף אלא העמד המחבת בחזקת כשרות שהיתה מתחילה עכ"ל והובא בת"ח: