שולחן ערוך, יורה דעה קצ״ג: דין דם בתולים. ובו סעיף אחד: – עם 17 מפרשים

דין דם בתולים. ובו סעיף אחד:
הכונס את הבתולה בועל בעילת מצוה וגומר ביאתו ופורש מיד אפי' היא קטנה שלא הגיע זמנה לראות ולא ראתה ואפילו בדקה ולא מצאה דם טמאה שמא ראתה טיפת דם כחרדל וחיפהו שכבת זרע: הגה ויש מקילין אם לא ראתה דם (הגהות מיימוני בשם איכא מ"ד) ונהגו להקל אם לא גמר ביאה רק הערה בה ולא ראתה דם אבל אם בא עליה ביאה ממש צריך לפרוש ממנה אע"פ שלא ראתה דם (טור וב"י בשם רוב הפוסקים) ובעל נפש יחוש לעצמו שלא לשחוק בתינוקות. וצריכה שתפסוק בטהרה ותבדוק כל שבעה ולא תתחיל למנות עד יום ה' לשימושה ונוהג עמה בכל דיני נדה לענין הרחקה אלא שנדה גמורה אסור לו לישן על מטתה אפי' כשאינה במטה וזו מותר לו לישן באותה מטה לאחר שעמדה מאצלו ואפי' בסדין שהדם עליו:

וגומר. אע"פ שהדם שותת ויורד וה"ה דמותר לו לפרוש באבר חי וא"צ להמתין עד שימות האבר. כן הסכימו הפוסקים ודלא כהראב"ד עכ"ל הש"ך:

למנות. כתב הט"ז מצאתי בשם מהר"ל מפראג דאע"ג דהשתא נהוג עלמא דהנדה מתחלת למנות מיום הששי כמבואר סימן קצ"ו מ"מ במתחלת למנות אחר ביאה ראשונה של בתולים מתחלת למנות מיום ה' וכן הורה להלכה למעשה וע"ל סימן קצ"ו סי"א מ"ש מזה עכ"ל:

מימרא דרב ושמואל נדה ד' ס"ה ע"ב וכברייתא דרבותינו דחזרו ונמנו וכו' וכעולא משמיה דר' יוחנן ור"ל:

שם בגמ':

כפי' רש"י שם וכ"כ הרא"ש שם וכ"כ הר"ן בפ"ב דשבועות ושכן מוכח בירושלמי וכן דעת הראב"ד בהשגות בפ"ה מהא"ב והרשב"א בת"ה:

הרא"ש בפסקיו במימרא דרב ושמואל וכ"כ הרשב"א בת"ה וש"פ:

טור וכ"כ הרשב"א בת"ה:

שם ושם הרא"ש שם בשם רב האי וכ"כ הרמב"ם בפי"א:

שם וכן כ' הגמי"י שם שכ"כ בסה"ת:

שם ובפסקי הרא"ש בשם הראב"ד בפירוש דברי רב האי:

וגומר ביאתו. ת"ה והרא"ש וש"פ דלא כהראב"ד ע"ש ושם:

אפילו היא כו'. ערש"י שם ד"ה הלכה כו' וכ"כ כל הפוסקים דאכולה מתני' קאי והוכיחו כן מירושלמי והביאו הרא"ש שם שמואל אמר כל ההיא כו' ר' ינאי ערק כו' ודלא כהרמב"ם ועבב"י:

ואפילו בדקה כו'. דודאי ראתה כמש"ש ס"ד ב' דאם איתא כו' שאני שמואל כו':

ולא כו'. ע"ל סי' קצ"ו סי"א:

וגומר ביאתו. אע"פ שהדם שותת ויורד וה"ה דמותר לו לפרוש באבר חי ואין צריך להמתין עד שימות האבר. כן הסכימו הפוסקים ודלא כהראב"ד:

עד יום ה'. כדין נדה לקמן סי' קצ"ו סי"א:

וגומר ביאתו. פי' באבר חי כך כתב הטור והיינו אע"פ שהיתה רואה דם בשעת אותו תשמיש:

הגיע זמנה לראות ולא ראתה. ובטור כתוב כאן ואפילו היא בוגרת שכלו בתוליה כו' והוקשה לב"י מאי אפילו בוגרת אדרבה בבוגרת יש לתלות טפי בדם נדה כיון שאין לה דם בתולים ונראה דלא קשה מידי דכוונת הטור ללמדנו תרי רבותות האחת אף אם בודאי הוא דם בתולים ולא דם נדה כגון לא הגיע זמנה ולא ראתה אפ"ה מחמירין דאתי למטעי בין דם לדם ואח"כ קמשמע לן דל"ת דוקא היכא שברור שרואה דם בתולים ראוי להחמיר משום אתי למטעי אבל אם אין ברור שראתה כלל אפילו דם בתולים למה נחמיר בה שנאמר שצריך לפרוש מיד כיון שעדיין לא ברור לו שראתה למה נחמיר בחנם בזה וא"כ כשהיא בוגרת שכלו בתולים שלה לא יפרוש לזה קאמר דאפ"ה יחמיר בזה דשמא ראתה והוא לא ידע מזה ואח"כ אמר אפילו אם בודאי הוא שלא ראתה דהיינו שבדקה עצמה מכל מקום חיישינן שחיפהו שכבת זרע והדברים ברורים ולא כמו שכתב מו"ח ז"ל דהיפוך שורות יש כאן אלא הדברים כהלכתן וכסדרן:

וחיפהו שכבת זרע. הא דהוצרך כאן לזה ולא אמר כמו שאמר ריש סימן קצ"ג לענין חימוד ולא הרגישה בו יש לומר דהתם היא הולכת אנה ואנה ובודאי אין שייך לבקש בשום מקום אם יצא ממנה דם משא"כ כאן שהיא שוכבת במטה ואפשר לראות אם יש בסדין שתחתיה דם לזה הוצרך לומר שמא נתחפה בשכבת זרע ובפרישה דחק עצמו בחנם בזה:

ולא תתחיל למנות עד יום ה' כו'. מצאתי בשם מהר"ל מפראג דאע"פ דהשתא נהוג עלמא דהנדה מתחלת למנות מיום הששי כמבואר סי' קצ"ו מ"מ במתחלת למנות אחר ביאה ראשונה של בתולים מתחלת למנות מיום ה' וכן הורה הלכה למעשה ועיין סי' קצ"ו סעיף י"א מה שכתבתי בזה:

הכונס את הבתולה וכו' עי' ט"ז ס"ק א' במ"ש בפי' הטור וב"י וב"ח וט"ז כולם כא' עונים דכוונת הטור אפי' בבוגרת שכלו דמים מ"מ חייב לפרוש וכ"כ הרא"ש בפ' תנוקת להדיא ע"ש איברא דאי קשי' ה"ק הא דעת הטור בא"ע סי' ס"ח כרש"י דבוגר' יש לה דמים רק אין פתחה סתום א"כ מה רבות' יש בבוגר'. אמת שגם הרא"ש יש להקשות אהדדי רק דאין מוכרח כ"כ בכתובת אין דעתו נוטה אם כר"ח דפתחה סתום או כרש"י כי הביא דעת שניהם מבלי הכרעה אבל הטור כ' להדיא בסי' ס"ח דאף בוגרת יש לה טענת דמים וכבר עמד בזה הב"ש ולא תי' כלום ומה שנר' בישובו או אפשר דס"ל דמיעוט דבוגרת לית להו טענת דמים ג"כ רק לענין מעות כתובה וכדומה פשיטא במקום דבעל מוחזק דאזלינן בתר רובא לא יהי' אלא מעוטא אין הולכין בממון אחר רוב אבל כאן הרי יש כאן מעוט' דאין להם דמים ומיעוט' דבקיאין בהטי' וסמוך אהדדי והוי פלגא אפלגא וכל איסורא אין אלא דרבנן וספיקא לקולא וקמ"ל דלא דמ"מ החמירו בו חז"ל וקבעו לאיסורא: ויותר נר' דהא יש להבין האיך אמרינן דאפי' לא ראתה דמים אמרינן דחפהו ש"ז או נאבד ואלו בא"ע משוין בלא מצאה דם לודאי בעולה ואין לה כתובה רק מנה באשת כהן אסרינן לבעלה דלא הוי רק חד ספק תחתיו או אינו תחתיו ולא אמרינן דהוי ג"כ חשש אולי ראתה ואבדה או חיפהו ש"ז והוי ס"ס וד"ל דהוי ספק חסרון ידיעה להכיר בסדין אי יש בו טפת דם וחפהו ש"ז כדמשמע בב"י להדיא דבזמן ש"ס הי' אפשר בקיאין בי' דדבר זה נפל ברברבת' אי ספק חסרון ידיעה מצטרף לס"ס או לא ועמש"ל בבית הספק ולכן נראה לומר דודאי יותר שכיח לומר אי אין כאן דם לומר שהיא כבר בעולה או מ"ע מלומר דנאבד או חפוי בש"ז רק ה"מ בפתחה פתוח אבל בראינו פתחה סתום א"כ רגלי' לדבר דאינו בעולה ומ"ע דהא פתחה סתום ולכך חיישינן כל כי האי חשש אולי נאבד הדם כיון דיש כאן רגלים דפתח' סתום ואלו היא בעולה או מ"ע הי' פ"פ אך זהו בנערה דפתח' סתום אבל בבוגר' שפתח' פתוח בטבעה וא"כ שפיר י"ל מהכ"ת לומר בלי דם שחפהו ש"ז ולא אמרינן כסוגי' דכתובת דסתמא בעולה או מ"ט היא וכללא הוא בכל ש"ס לא חיישינן לדבר דאינ' מצוי וכל ש"ס ובכתובת משמע דלא חיישינן כלל להך דחיפוי ש"ז ע"ש ולכך קמ"ל דמ"מ היא אסורה דהשוו חז"ל בענין בועל בעילת מצוה דבריהם הואיל ומסור לכל ולא חלקו כלל בין נערה לבוגרת הן להחמיר והן להקל כמ"ש הרא"ש להדיא וזהו כוונת הטור אע"פ דבבוגרת כלו בתוליה והיינו דפתחה פתוח לשיטתו (דזהו בוגרת שכלו בתוליה גמ' ביבמות וצריך לפרש לטור וסייעתו דפתחה פתוח וכלו מלהיות דבוק' בתכלית וא"ש):

ונהגו להקל אם לא גמור וכו' ומזה בעו"ה פשטה הקולא ובעו"ה נמסר לנשים אשר החתן בועל הכלה פעמים רבות יום יומים כ"ז שלא תמצא על סדינה דם ומשחק בתנוקת ואין זה בגדר הערה בה שבועל אותה פעמים רבות ואין מציאת דם ראי' כלל לזה כמבואר לעיל דלמא חיפה ש"ז וכדומה ובפרט רוב בתולת הן בוגר' ודמיהם מעוטים ולכן יש ליתן לב ע"ז ולמחות כי בבוגרת הדין אסור במשנה ואין להעלי' עין מה שמבואר במשנה להדיא לאסור:

עיין בדברי אמו"ז הגז"ל דתי' קו' הב"ש בא"ה הא הטור פסק כרש"י דבוגרת יש לה דמים רק פ"פ א"כ מה רבות' יש בבוגרת דס"ל דמיעוט דבוגרת ל"ל טענת דמים ג"כ רק לענין כתובה פשיט' במקום דהבעל מוחזק דאזלינן בתר' וכו' ומיעוט דבקיאי' בהטי' וסמוך אהדדי וכו' ע"ל באריכות. וא"ל הא גבי כתובה ג"כ שייך זה המיעוט דאין בקיאי' בהטי' עד שכתב הרמב"ם וכן הטור דכך אומר לו שמא הטית' או שמא בעל בדוחק וכדומה ז"א דא"כ עדיין תטענה בתולה אני וכדאי' בכתובת דף ו' שושבני' ומפה שמה כו' ע"ש ודוקא בפ"פ ודמים אין להם כפרש"י או ר"ח היא לא ידעה מפ"פ וכדאי' בגמ' דף י' ועיין תוס' ד"ה לא דקטען טענת דמים ולק"מ. וגם אין להקשו' הא איכא ס"ס שמא לית לה בתולה ושמא תחתיו ושמא אינו תחתיו דמהני לענין כתובה אמנם באמת זה בלא"ה קשה על הרמב"ם והרא"ש וטור דס"ל פעמים א"ל דם א"כ האיך יכולים להפסיד כתוב' הא איכא ס"ס וד"ל כיון דזה רוב דאין לבוגרת בתולה הא אין הולכין בממון אחר רוב וד"ל כיון דגם איכא חזקת ממון בהד' הולכין אחר הרוב הא הכא איכא חזקה חזקת כשרות מתנגדת אך ז"א עיין בתוס' ישינים בכתובת דף ט' בפסק' או למיתב לה וכו' ותמצא דליתא להנ"ל:
ובאמת על קושי' הגאון ב"ש אפשר לתרץ בד"א ובסגנון של אמו"ז הגז"נ דודאי איכא בוגרת דאין להם דם וקשה למה תפסיד כתובת' הא איכא ס"ס דלמא לית לה דם ואת"ל דיש לבוגרת בתולה אולי מ"ע היא וחזקת כשרות מסייע אך כבר הקשו תוס' דף ט' ותי' כיון דהיא לא טוענת כך ע"ש א"כ י"ל כ"ז התם שפיר לא הוי ס"ס מדלא טוענת כך משא"כ הכא ה"א דהוי ס"ס ומותרת עוד לבעול ולזאת כתב צריך לפרוש ופשוט:

שמא ראתה טיפת דם כחרדל וחיפהו ש"ז. הא דלא כתב גם כן הטעם כדלעיל ר"ס קצ"ב גבי דם חימוד י"ל משום דכאן הוי כמו ספק ספיקא ספק שמא לא ראתה ואת"ל ראתה שמא דם בתולים הוא לכך צריכין לבקש טעם וחששא גדולה להחמיר דשמא חיפה ש"ז משא"כ לעיל ועפ"ר והט"ז מ"ש בזה ונוהג עמה בכל דיני נדה וז"ל הב"י ואסור לפרוץ גדרן של ראשונים ולהקל בו אפילו כחוט השערה ומי שעושה כן הרי הוא פורץ גדר וישכנו נחש אכן ראיתי נוהגין שנותנים להם לאכול יחד בקערה א' אחר בעילת מצוה ולא ידעתי מאין בא להם מנהג זה. גם הט"ז כתב בשם מהר"ל מפראג צד קולא להלכה למעשה וז"ל ואע"פ דהשתא נהוג עלמא דהנדה מתחלת למנות מיום ו' לשימושה מ"מ אתחר דם בתולים מתחלת למנות מיום ה' עכ"ל (ואם נבעלה במוצאי שבת מתחלת לספור ז' נקיים מיום ה' ואם נבעלה ביום א' בין השמשות תמנה מיום ו' כ"כ הט"ז סימן קצ"ו סעיף ה' ע"ש) ואפשר שמזה נתפשט להם פה המנהג גם כן בקולא זו לאכול בפעם ראשון מקערה א' אבל באמת הוא נגד משמעות ל' הב"י והש"ע והמחמיר תע"ב: