שולחן ערוך, יורה דעה קצ״ב: דיני כלה הנכנסת לחופה. ובו ה' סעיפים: – עם 17 מפרשים

דיני כלה הנכנסת לחופה. ובו ה' סעיפים:
תבעוה לינשא ונתפייסה צריכה לישב ז' נקיים בין גדולה בין קטנה ואפי' בדקה עצמה בשעת תביעה ומצאה טהורה שמא מחמת חימוד ראתה טיפת דם כחרדל ולא הרגישה בו ומונה ז' ממחרת יום התביעה ואינה צריכה הפסק טהרה שאף על פי שלא בדקה ביום התביעה להפסיק בטהרה מונה מיום המחרת ז' נקיים ומיהו צריכה בדיקה תוך ז' (כל יום לכתחלה (ב"י בשם הרא"ש וב"ח שג"כ דעת רמב"ן) מיהו בדיעבד אם לא בדקה עצמה רק פעם אחת תוך ז' סגי) (ב"י והאחרונים):

שבעת ימים הללו מונים אותה משעה שהיא סומכת בדעתה ומכינה עצמה לחופה אע"פ שלא נתקדשה עדיין: הגה ויש לסמוך הטבילה סמוך לבעילת מצוה בכל מה דאפשר (כך משמע במרדכי בשם רשב"ם ור"מ ורוקח בשם אביו ורבותיו ובהגהת מיימוני פי"א דהלכות א"ב) והמנהג לטבול הכלה ליל ד' אע"פ שלא תבעל קודם מוצאי שבת (מרדכי שם) אבל אין להרחיק הטבילה מן הבעילה יותר מזה ואם לא תבעל במוצאי שבת יש לה לבדוק עצמה בכל יום עד בעילת מצוה (שם בהג"ה ובתוספות פ"ק דיומא דף י"ח) ודוקא לכתחלה אבל בדיעבד אין להחמיר אם בדקה רק פעם אחת תוך ז' (ב"י) וכל חתן ישאל לכלה קודם שיגע בה אם שמרה שבעה נקיים (הגהת ש"ד):

אם דחו הנשואין מחמת איזה סיבה אף על פי שישבה שבעה נקיים צריכה לחזור ולישב ז' נקיים (ולטבול) כשיתפשרו לעשות הנשואין. (אע"פ שבדקה עצמה תמיד בימים שבינתיים לא מהני) (מרדכי הלכות נדה ובמהרי"ק שורש קנ"ט):

עבר וכנסה תוך זמן זה וכן חתן שפירסה כלתו נדה קודם שבא עליה לא יתייחד עמה אלא הוא ישן בין האנשים והיא ישנה בין הנשים: הגה יש אומרים אם היתה טהורה כשנשאה ולא בא עליה ופירסה נדה אח"כ אינה צריכה שימור עוד (ת"ה סימן רנ"ג והגהות אלפסי) והמחמיר תע"ב (ת"ה שם) ואין לחלק בזה בין בחור לאלמן או בתולה לאלמנה (ר' ירוחם נתיב כ"ו) יש אומרים שאסורה ליחד עמו ביום כמו בלילה ואין צריך להיות שתי שמירות רק הוא בין האנשים או היא בין הנשים (טור בשם הרא"ש) ואם אינם ישנים בחדר אחד אינם צריכים שימור כלל (ב"י בשם הרשב"א) וי"א דבלילה צריך שתי שמירות וביום מותר להתייחד (הראב"ד) והמנהג ליקח קטן אצל החתן וקטנה אצל הכלה ואין מתיחדין ביום בלא קטן או קטנה:

מחזיר גרושתו צריכה לישב שבעה נקיים:

הפסק. והאידנא נהגו להפסיק בטהרה אף לבתולה ובודקים כל ז' נקיים כ"כ מהרש"ל והיינו לכתחילה אבל בדיעבד כו' כמ"ש רמ"א:

ישאל. ועכשיו לא נהגו כך ונראה שסומכין על מה שהשושבינים רגילים להודיע להחתן אם היא טמאה. ש"ך:

שישבה. ואפילו טבלה וכ' הב"ח דהיינו שדחו הנישואין בסתם ולא הסכימו באותה שעה על איזה זמן יהיו הנישואין דאז חיישינן דלא אסקא אדעתה שתהא נזהרת יפה כיון שאינה יודעת קביעות הנישואין אבל אם הדיחוה מזמן הראשון ובאותו מעמד הקביעוה לזמן השני כשעדיין עסוקים באותו ענין אין ספק דא"צ לחזור ולספור ז' נקיים מחדש ואם בדקה עצמה באותה שעה ומצאה טהורה הרי היא טהורה מיהו אם מתוך הקטט נתפרדה החבילה ובאותו מעמד הסכימה הכלה לישא איש אחר ונכנסה לחופה מיד באותו היום הדבר פשוט דה"ל תביעה חדשה ממש ואפילו בדקה עצמה ומצאה טהורה צריכה לספור ז' נקיים מחדש דאיכא כאן חימוד חדש מאיש אחר עכ"ל והט"ז כ' דאם אחר ריצוי עם החתן השני חזר החתן הראשון ונתרצה עמה צריכה ג"כ ז' נקיים מחדש כיון דאפסקא אחר בינתיים:

שבדקה. כ' בתשו' משאת בנימין בכלה שלבשה לבנים וספרה ז' נקיים אדעת הנשואין שהיו מוגבלים לר"ח ניסן וכשהגיע ר"ח ניסן לא בא החתן ולמחרתו בא ציר מהחתן דאתיליד ליה אונסא בדרך ומיד יבא ביום או יומים ועשו החופה ב' או ג' ימים אחר ר"ח ניסן בזה ודאי א"צ ז' נקיים אחרים אפילו לא בדקה עצמה בימים שבינתיים אם לא עברו עליה ז' ימים בלא בדיקה דמאחר דלא דחו הנשואין אלא שמחמת איזה אונס נתעכב הדבר לא נתייאשה מן ז' נקיים הראשונים וסמכה דעתה שיבא החתן אחר יום או יומים ורמיא אנפשה ויהבה אדעתה שתהיה נקיה שלא תבא לידי חשש חימוד עכ"ד והט"ז חולק ע"ז וכתב דהכלה ודאי מסופקת בדעתה דכל הדרכים בחזקת סכנה ושמא יש סכנה שלא יבא כלל ואחר שנודע לה שהוא בא ודאי הוה חימוד חדש ע"כ והש"ך כ' ובאמת אין להחמיר בדינים אלו דכל עיקר דין זה הוא מדבריהם (ומהרי"ט צהלון סימן ס"ז פסק ע"פ הדין אפילו היה נדחין הנשואין ב' או ג' ימים מן זמן המוגבל ליכא למיחש כלל לספור ז' נקיים מחדש ע"ש וע' בתשובת ש"א סימן ע"ה):

שימור. דהא חזינן דלא תקיף יצרי' כיון שלא בא עליה עד השתא ומ"ש רמ"א והמחמיר תע"ב כ' הט"ז דאין זה בכלל המחמיר אלא דין גמור הוא דצריך שמירה והש"ך כתב דהאידנא שהמנהג שלא לבעול רק אחר ב' או ג' ימים אחר הנשואין אע"פ שהוא מנהג של שטות ויש בו איסור ונכון לבטלו מכמה טעמים מ"מ כיון שהמנהג כך א"כ אם פירס' נדה ודאי דצריך שימור דהא דלא בעל תחלה היינו משום המנהג וכן נוהגין להצריך שימור בכה"ג עכ"ל:

לאלמן. דל"ת דבאלמן שבעל כבר לא תקיף יצרי' קמ"ל: או בתולה כו'. כלומר דגם בבתולה אחר שבעל בעילת מצוה מותר לייחד אע"פ שלא ראתה דם נדות דדם בתולים חמיר ליה כמו דם נדות. ש"ך:

קטן. כתב הב"ח דצ"ל שיודעים טעם ביאה ושאין מוסרין עצמן לביאה:

גרושתו. כתב הט"ז נראה דאם עבר וכנס תוך זמן דא"צ שמירה כיון דכבר בעלה כשהיתה אשתו בפעם הראשונה לא תקיף יצרי' עכשיו כ"כ וכתב עוד מעשה באלמנה אחת שהיה לה זמן מוגבל בתנאים עם החתן שלה לנשואין אלא שהחתן אמר לה שאפשר שיקדים הנשואין וכן עשה והיא אמרה שסמכה ע"ז וספרה ז' נקיים וטבלה ובא עליה נ"ל דאע"פ שהאלמנה עשתה שלא כדין כיון שלא היה לה בירור על הקדמת החתונה עד שבא החתן וכנסה תיכף נמצא שבשעה שהתחילה לדעת הבירור נתחדש החימוד וצריכה לחזור ולמנות ז' נקיים מ"מ כיון שכבר עברה ועשתה כן אין להפרישה מכח זה וראיה מסימן קצ"ו סעיף י"ב באם טעתה וטבלה כו' ע"ש עכ"ל:

מימרא דרבא נדה דף ס"ו ע"א:

שם משמיה דרבא:

טור וכ"כ הרשב"א בת"ה מדסתם רבא דבריו צריכה לישב ז' נקיים דמשמע דלית לה תקנה אלא בכך:

שם ושם מדנקט רבא ז' נקיים ואי יום התביעה מן המנין אין כל הז' נקיים:

טור בשם אביו הרא"ש בשם גדולי המורים וכ"כ הרשב"א בת"ה והראב"ד והרמב"ן:

הראב"ד והרמב"ן והרא"ש אלא שלדברי הראב"ד והרמב"ן צריכה בדיקה בתחלתן או בסופן ולדברי הרא"ש ובשם מקצת הגדולים צריכה בדיקה כל שבעה וכ"כ הטור:

טור בשם הרשב"א בת"ה וכ"כ ה"ה בפרק י"א מהא"ב מסקנת הגמרא יבמות דף ל"ז ע"ב:
(°) עיין בספר שני לוחות הברית שכ' מרורות על המנהג הרע שנהגו לא די זו שמושיבין את החתן אצל הכלה. אלא אף מחבק ומנשק אותה ואוי לעינים שכן רואות וכו' לא מיבעיא אם הבתולה באה לכלל נדות הנה עבר אדאורייתא ואל אשה בנדתה לא תקרב דאסור אפי' קריבה וכו' אלא אפילו היא עדיין קטנה בתוקף אהבתו יצרו מתגבר וכו' וכל שכן אם בא לידי קרי וגורם להוצאת זרע לבטלה שגדול עונו מנשוא ועיין עוד שם דף ק' ע"א שהזהיר שלא לשכב החתן אצל הכלה עד ליל טבילה וע"ש:

מרדכי בפ"ב דשבועות שם דקדק דר"מ מלשון הרשב"ם בעובדא דרבינא שם בנדה דף ס"ו ע"א וכן הכריע מהרי"ק בשורש קנ"ט:

טור וכ"כ הרשב"א בת"ה וכפי פירושם הא דאסיק שם ביבמות ואיבעית אימא לרבנן יחודי בעלמא הוא דמייחדי להו היינו דמייחדי להו לנשאה קאמר ולאחר שתשב ז' נקיים א"נ שלא היו באים עליה לעולם וכו' אלא כדי לשבור היצר היו נושאים ולא היו מתייחדות עמהם לעולם וכן דעת הרי"ף והרא"ש וש"פ:

תשובת הרשב"ץ (בשם הצרפתים):

ואפילו בדקה כו'. מדפריך בפ"ד דיבמות (ל"ז ב') והאמר רבא כו' ולא משני כה"ג ועבה"ג:

וא"צ הפסק כו'. דלא הוחזקה מעיינה פתוח אלא חששא בעלמא מחמת חימוד לטיפה כחרדל:

ומיהו צריכה בדיקה כו'. ממ"ש ז' נקיים דבימי רבא עדיין לא פשטה חומרא דר"ז כמש"ש היכא דאחמור כו' וע"כ משום שמא תראה באותן הימים משום חימוד. הרא"ש וכן מדפריך ביבמות שם על רב ור"נ דקדמי לרבא:

כל יום לכתחלה מיהו כו'. כמש"ל סי' קצ"ו ס"ד:

שבעת כו'. כמש"ש רבינא איעסק כו' ועס"ג:

אע"פ כו'. כ"מ ביבמות שם:

ויש לסמוך כו' י"ל לבדוק כו'. כמש"ל ס"א דכל יומא חיישינן לחימוד ולכך צריך בדיקה כנ"ל:

ודוקא לכתחלה כו'. כנ"ל ס"א:

אע"פ שבדקה כו'. כמש"ל ס"א ואפילו בדקה כו':

עבר כו'. כמש"ו וכן חתן כו' וכמ"ש בריש כתובות (ד' א') ועתוס' דיבמות שם ד"ה יחודי כו' (דלא כמ"ש התוס' ישנים ביומא י"ח ב' בשם ה"ר יוסף): (ואין לחלק בזה בין בחור לאלמן. וכן משמע מדברי התוס' דיבמות שם וש"פ ועבתוס' יומא י"ח ב' ד"ה יחודי):

וא"צ להיות כו'. שמפרש מ"ש והיא בין כו' או קאמר אבל הראב"ד מפרש והיא וז"ש וי"א כו' וערא"ש שם:

לישב שבעה נקיים. עי' בתשו' שער אפרים סי' ע"ה באשה אחת שהיתה זקוקה ליבם ולא רצה לחלוץ לה עד שנתפשרה עמו וחלץ לה ולמחרת אחר החליצה עשתה שידוך (נראה שהוא ט"ס וצריך להיות וקודם החליצה עשתה שידוך ואחר החליצה רוצה כו') ורוצה לכנס לחופה בו ביום ואמרה שספרה שבעה נקיים קודם החליצה והורה דצריכה שבעה נקיים מחדש. פשיטא במקומות שנהגו לייבם שאינו מועיל שבעה נקיים שספרה קודם כי ויבמה אמרי' אפילו בעל כרחה וא"כ נחשבת כא"א. ואפילו במקום שאין מייבמין רק חולצים מ"מ לא סמכה דעתה ע"ש וכתב בס' חמודי דניאל כ"י דבלא כתיבת התנאים לא מהני שבעה נקיים וצריכה למנות מחדש. ועי' בבית שמואל סי' קי"ט שמסתפק באשה שנשתטית וספרה שבעה נקיים בימי שטותה על ידי נשים אחרות שבדקוה ואח"כ נעשה חלומה אם רשאים לכנסה על סמך נקיים הראשונים או נימא דכשנעשה חלומה נתעורר החימוד מחדש ע"ש [שכתב קצת ראיה להקל מפרק חרש דף קי"ג. ועי" בתשו' חתם סופר סי' קפ"ד שחיזק ראייתו וגם הוסיף להביא ראיה ופשט ליה לקולא. וע"ש עוד אודות אלמנה אחת שדברו בה להנשא לאיש אשר לא ראתה מעולם ונתפייסה וקבע במכתב יום מועד לנישואין וספרה שבעה נקיים לטהרתה טרם בא האיש אם יעלו לה הימים או אפשר דעיקר החימוד יתעורר לאחר ראייתה אותו ואין לחשוב הימים שלפני זה דהרי אמרו בסוטה דף ח' גמירי דאין יצה"ר שולט אלא במה שעיניו רואות ודעת הרב השואל להחמיר והוא ז"ל האריך להביא ראיות דאין לחלק בכך ולא עלה ע"ד שום פוסק דבעינן ראתה אותו ומש"ס דסוטה אין ראיה דמשם לא נשמע אלא המהרהר על גוף זה לא יבא ע"י זה להרהר על גוף אחר אבל אשה המחמדת על חיבת ביאה סתם ולא על גוף ידוע אין שום הכרח לומר לכשתראה אותו יתחדש לה חמדה יתירה ואף אם יהיה קצת חימוד יותר מ"מ כבר שבעה לה מתחלת התביעה ע"כ דעתו נוטה להקל והרב השואל שהחמיר תע"ב ע"ש]:

בין גדולה בין קטנה. עי' בתשובת גבעת שאול סי' ס"ה דאף אם היא זקינה ומסולקת דמים צריכה לישב שבעה נקיים ע"ש ועי' בתשו' מקום שמואל סי' ל"ג שנשאל באשה אחת שנתעברה מנואף ואח"כ דברו על לבבו לקחת אותה לאשה וכבר נתעברה ממנו כשבעה חדשים אם צריכה לספור שבעה נקיים או נימא כיון דמעוברת בחזקת מסולקת דמים לא חיישינן שמא מחמת חימוד ראתה והשיב דזה פשוט דצריכה שבעה נקיים וק"ו הוא מקטנה וכ"כ להדיא בספר מנחת יעקב סוף סי' זה ע"ש וכמדומה שראיתי כן בתשו' הרדב"ז ח"ג:

שמא מחמת חימוד. עי' ט"ז סק"א מ"ש דגבי תמר ורות לא היה חשש כיון שמיד שנתפייסו היו במטה ע"ש ועיין ח"ד שכתב שזה דחוק דאין שום סברא לחלק בין זמן מועט לזמן מרובה אלא מש"ה לא היה שם חשש דדוקא בחימוד של נשואין חיישינן ע"ש. ועי' בצל"ח ברכות דף כ"ב מה שהביא ראיה לדברי ט"ז אלו. ולדברי הח"ד דדוקא בנישואין חיישינן אין ראיה משם:

לסמוך הטבילה. עי' בתשו' אבן שהם סי' ט"ז דחתן שרוצה לבעול בעילת מצוה ביום חופתו קודם הלילה באור היום אחר החופה אסור אף בבית אפל אף דשאר כל אדם מותר בבית אפל כמ"ש בא"ח סי' ר"מ מ"מ להחתן אסור ע"ש הרבה טעמים לזה ועיין בתשובת נו"ב תניינא חלק יו"ד סי' קי"ז שלא כתב כן ע"ש:

לטבול הכלה. עי' באר הגולה מ"ש בשם של"ה שדיבר מרורות כו' ועי' בתשו' מעיל צדקה סי' י"ט שכתב ג"כ מרורות על המנהג הרע הזה ולבסוף העלה דעכ"ז אין החיוב להוכיחם בדברים מאחר שאינו מפורש בתורה. ומנוסה וברור הוא לנו שלא יקבלו אמרי' מוטב שיהיו שוגגין כו' ע"ש באריכות:

הנשואין. עבה"ט סק"ג בשם ב"ח דאם בשעת דחיית הנשואין קבע על זמן אחר ידוע א"צ להמתין ז' נקיים. וגדולה מזו כתב הב"ח בתשובה סי' קי"ח ובתשובת מהריט"ץ סי' ס"ז דהיכא דהדחיה והקביעות היו הכל ביום אחד בין בדיקת שחרית וערבית אפילו דחה בסתם מתחלה וחזרו ונתפשרו כיון דהבדיקות היו בשעה דאסקה אדעתה יפה א"צ לחזור ולמנות שבעה נקיים ואין להחמיר כ"א בעומדת יום או יומים בדיחוי ע"ש והובא דבריהם בס"ט סק"י והסכים עמהם. ועח"ד שכתב על דברי הב"ח הנ"ל דזה דוקא כשקבעו על זמן קרוב קבוע דהיינו באופן שלא נתבטל הכנת הנשואין וא"צ הכנה חדשה אבל אם קבעו על זמן רחוק באופן שצריכין למירמי שיכרא באסינתא מחדש על הנשואין ודאי צריכה לישב שבעה נקיים מחדש מיום שמתחילין למירמי שיכרא באסינתא על הנשואין שנקבעו שנית דאין סברא דאם קבעו הנשואין מחדש עד אחר י"ב חודש שלא תהא צריכה להמתין אח"כ ע"ש. ומ"ש הבה"ט ואם בדקה עצמה באותה שעה כו' עס"ט שם שכתב דאינו ידוע בדיקה דאותה שעה למה כיון דבנ"ד לא נתייאשה מן הנקיים הראשונים וכתב דהש"ך לא העתיק יפה דברי הב"ח דשם כתב זה על ענין אחר ע"ש [ומ"ש הבה"ט עוד מיהו אם מתוך הקטט נתפרדה החבילה כו' עי' בתשו' חתם סופר ס"ס קפ"ד שכתב דאפילו לא היה יאוש וקטטה כלל אלא שנתרצו להחליף חתן בחתן אחר מ"מ כיון דהחמדה הראשונה היה על גוף זה ואין היצה"ר מתגרה מגוף זה לגוף אחר וכיון שנתחלף בגוף אחר הוה חמדה חדשה לגמרי וצריכה שבעה נקיים ע"ש]:

והמנהג ליקח קטן. עי' בסוף ספר באר שבע בקונטרס באר מים חיים סי' ט"ו שתמה על מנהג זה שאינו עפ"י הדין ובפרט מה שנהגו שאין לוקחים לשמירה לא קטן ולא קטנה רק דאם הכלה שוכבת אצל בתה הכלה דזה איסור גמור ע"ש:

גרושתו. עבה"ט בשם ט"ז דאם עבר וכנס כו' וכ"כ בתשו' רדב"ז החדשות סי' קס"ד ע"ש. ועי' ברדב"ז ח"א סי' רס"ג שכתב איכא לאיסתפוקי אם גרש אותה כדי לקיים שבועתו והוא עתיד להחזירה והיא יודעת בדבר כיון דדעתה עליו אין כאן תביעה כלל והיא אינה מחמדת או דילמא לא חילקו רבנן ע"ש עוד. ועי' לקמן סי' רס"ט ס"ק ב' מ"ש שם בשם דגול מרבבה. ומ"ש הבה"ט בשם הט"ז מעשה באלמנה כו' עי' בתשו' נו"ב תניינא חי"ד סי' ק"ו שכתב בכלה שביקשה מאבי החתן שיקדים הנשואין והשיב שהוא מסכים לזה אך צריך מקודם ליסע לביתו לשאול לאשתו ואם תסכים ישלח שליח להכלה והכלה התחילה תיכף למנות שבעה נקיים ולסוף כן היה שהסכימה אשתו הדבר פשוט שצריכה למנות שבעה נקיים מיום ביאת השליח כיון שכל זמן שלא חזר השליח עדיין הדבר ספק אצלה. וע"ש בסי' קט"ז שכתב דאם אבי החתן אמר שאין בדבר זה ספק שודאי גם זוגתו תסכים לזה אפשר להקל ועדיין צריך תלמוד כיון שתלה בדעת אחרים ע"ש:

(סימן קצ"ב סעיף א') שמא מחמת חימוד. בב"ש (אה"ע סיקי"ט סקי"ג) מסתפק בעתים חלימא ועתים שוטה וספרה ז"נ בעת שטותה ע"י נשים פקחות אם רשאי להיות נשואים בעת חלימותה דאפשר דבימי שטותה אין לה חימוד כלל ונתעורר אח"כ החימוד ע"ש:

(שם) ומונה ז' ממחרת. אשה זקוקה ליבם שספרה איזה ימים קודם חליצה לא עלתה לה וצריכה למנות ז"נ מן אחר חליצה ואילך ת' שער אפרים (סימן ע"ה):

(ט"ז סק"ח) דא"צ שמירה. מדנקט הט"ז לדינא בעבר וכנס ת"ז ולא נקט בפשוטו דנשא כדין אחר ז' נקיים וקודם הביאה פירסה נדה דמותרת ביחוד היה נ"ל דהט"ז לא סמך על סברתו להקל רק בזה דתוך הז"נ מותר ביחוד כיון דלהרבה פוסקים ל"צ לז"נ בזה מקילים ביחוד אבל בפירסה נדה אסוד ביחוד אבל התפל"מ כתב על דברי הט"ז אלו ולפ"ז אם בא עליה פ"א בזנות ואח"כ נשאת ופירסה נדה א"צ שמירה וצ"ע לדינא נשמע דס"ל בכוונת הט"ז דהכא אפילו בפירסה נדה א"צ שמירה וכ"כ עוד שם להדיא בשם הט"ז דבמחזיר גרושתו תוך ז"נ או פירסה נדה א"צ שמירה ולענ"ד אין מוכח כן מהט"ז: (סע"א):

וא"צ הפסק כו'. והאידנא נהגו להפסיק בטהרה אף לבתולה ובודקים כל ז' נקיים וכ"כ מהרש"ל ומביאו הפרישה והב"ח וכתב מיהו בדיעבד אפילו לא בדקה אלא פעם אחת תוך ז' סגי ופשוט הוא:

ומיהו צריכה כו'. ז"ל בית יוסף ולדעת הרא"ש לכתחלה מיהא צריכה לבדוק בכל יום מהז' ומיהו בדיעבד בפעם אחת שבדקה תוך שבעה סגי דלא עדיפא מרואה ודאית עכ"ל. ונראה דר"ל דלא עדיפא מרואה ודאית דס"ל להרא"ש לקמן סימן קצ"ו דסגי בדיעבד בבדקה פעם אחת תוך ז' ולפי זה לדידן דקי"ל התם סעיף ד' דלא סגי אלא בבדקה ביום א' וביום ז' ה"ה הכא אבל אין נראה כן דעת הרב והאחרונים אלא נראה דסבירא ליה דהכא כיון דלא ראתה ודאי עדיף טפי:

אע"פ שלא נתקדשה עדיין. משמע דכל שכן אם כבר נתקדשה דצריכה לישב ז' נקיים סמוך לחופה וכן הוא בבית יוסף ע"ש:

וכל חתן כו'. ועכשיו לא נהגו כך ונראה שסומכין על מה שהשושבינים רגילים להודיע להחתן אם היא טמאה:

אע"פ שישבה ז' נקיים. ואפילו טבלה וכן הוא במרדכי בשם רשב"ם:

כשיתפשרו לעשות הנשואין וכו'. כתב הב"ח פי' שדחו הנשואין בסתם ולא הסכימו באותה שעה על איזה זמן יהיו הנשואין אלא אמרו כשיתוועדו יחד לאחר שיתפשרו וישלימו אז יקבעו זמן לנשואין בזה חיישינן דלמא לא אסקא אדעתא שתהא נזהרת יפה בבדיקתה דמאחר שאינה יודעת קביעות הנשואין אינה חוששת להנך שבעה נקיים הראשונים אבל אם הדחייה מזמן קביעות הראשון והקביעו' לזמן השני הכל היה באותו מעמד ועסוקים באותו ענין אין ספק דא"צ לחזור ולספור שבעה נקיים מחדש ואי בדקה עצמה באותה שעה ומצאה טהורה טהורה היא ודלא כהעט"ז שהחמיר בזה מסברתו בלי ראיה מיהו אם מתוך הקטט נתפרדה החבילה ובאותו מעמד הסכימה הכלה לישא איש אחר ונכנסה לחופה מיד באותו היום הדבר פשוט דה"ל תביעה חדשה ממש ואפילו בדקה עצמה ומצאה טהורה צריכה לספור ז' נקיים מחדש דאיכא כאן חימוד חדש מאיש אחר ע"כ וכ"כ העט"ז גם בספר מע"מ העתיק דברי העט"ז האחרונים ולא הראשונים:

אע"פ שבדקה כו'. ובתשובת משאת בנימין סי' מ"ב האריך לחלוק ע"ז וס"ל דא"צ לחזור ולישב ז' נקיים אלא כשלא בדקה עצמה ומסיק לבסוף ומ"מ יש להחמיר כדברי מהרי"ק והרב ומ"מ בכלה שלבשה לבנים וספרה ז' נקיים אדעת הנשואין שהיו מוגבלים לר"ח ניסן וכשהגיע ר"ח ניסן לא בא ולמחרתו בא ציר מהחתן דאתיליד ליה אונסא בדרך ומיד יבא ביום או יומים ועשו החופה ב' או ג' ימים אחר ר"ח ניסן בזה ודאי א"צ ז' נקיים אחרים אפילו לא בדקה עצמה בימים שבינתיים אם לא עברו עליה ז' ימים בלא בדיקה ואפילו הרב ומהרי"ק מודי בזה דמאחר דלא דחו הנשואין אלא שמחמת איזה אונס נתעכב הדבר ודאי לא נתייאשה מן ז' נקיים הראשונים וסמכה דעתה שיבא החתן אחר יום או יומים ורמיא אנפשה ויהבה אדעתה שתהיה נקיה ושלא תבא לידי חשש חימוד עכ"ד ובאמת אין להחמיר בדינים אלו דבלאו הכי הרבה פוסקים סוברים דא"צ ז' נקיים וגם בדיעבד סגי בבדיקה א' תוך ז' לכ"ע וגם כל עיקר דין זה הוא מדבריה':

שפירסה כלתו כו'. ונתבאר בא"ע ס"ס ס' שהמנהג פשוט לכנוס ולעשות נשואין אף שהיא נדה:

קודם שבא עליה כו'. אבל בא עליה לא תקיף ליה יצריה כ"כ כיון דבעל ומותר לייחד עמה כדאיתא בש"ס ריש כתובות ופוסקים וע"ל סימן שמ"ב:

א"צ שימור עוד. דהא חזינן דלא תקיף יצריה כיון שלא בא עליה עד השתא:

והמחמיר כו'. ונראה דהאידנא שהמנהג שלא לבעול רק אחר ב' או ג' ימים אחר הנשואים אע"פ שהוא מנהג של שטות ויש בו איסור מכמה טעמים ונכון לבטלו מ"מ כיון שהמנהג כך א"כ אם פירסה נדה ודאי דצריך שימור דהא דלא בעל תחלה היינו משום המנהג וכן נוהגין להצריך שימור בכה"ג:

ואין לחלק כו'. כלומר דל"ת דבאלמן שבעל כבר לא תקיף יצריה קמ"ל וכן משמע לקמן ר"ס קצ"ה דאין חילוק בזה:

או בתולה כו'. כלומר דגם בבתולה אחר שבעל בעילת מצוה מותר לייחד אע"פ שלא ראתה דם נדות דדם בתולים חמיר ליה כמו דם נדות וזה דעת רבינו ירוחם והרא"ש דלא כהרמ"ה וכתב הרא"ש וכן עמא דבר וכ' ב"י שכן נראה דעת כל הפוסקים שסתמו דבריהם ולא חילקו בדבר וע"ל סי' שמ"ב:

והמנהג ליקח קטן כו'. וע"ל סימן שמ"ב כתבתי בשם הב"ח דצ"ל שיודעים טעם ביאה ושאין מוסרין עצמם לביאה:

שמא מחמת חימוד כו'. כתב הרב המגיד בפרק ט' דהלכות א"ב דזו היא מדרבנן דהם החמירו בגזירה זאת ומן התורה מותרת גמורה שהרי אפילו ראתה בלא הרגשה מן התורה אינה טמאה כ"ש זו שלא מצאה אפילו כתם כו' עכ"ל ובזה ניחא לי הא דאיתא פ"ק דסוטה גבי תמר ותשב בפתח עינים שנתנה עינים לדבריה שאמרה ליהודה טהורה אני מנדה וכן מצינו ברות שנכנסה למטתו של בועז אחר שטבלה וקשה הא צריכים שבעה נקיים אחר שנתפייסו ביחד לישא זה את זו ולפי מה שכתבתי ניחא דעדיין לא היתה גזרה זאת אלא דצ"ע כיון שהיא מדרבנן היכי מצינו שחידשו גזירה זו אי בההיא דרבא דאמר תבעוה לינשא ונתפייסה צריכה לישב שבעה נקיים ורבא הוא שהמציא חומרא זו בימיו קשה מההיא דפרק החולץ רב כי איקלע לדרשיש אמר מאן בעי' למיהוי איתתא ליומא ופרכינן עליה והא אמר רבא תבעוה לינשא ונתפייסה צריכה לישב כו' מאי פריך הא נתחדשה חומרא זאת בימי רבא ונראה לי דבאותה שעה שגזרו חכמים על הכתמי' כדאיתא ריש סימן ק"ץ ולא התירו בשביל שלא הרגישה נעשה גם גזירה זאת ואין מועיל לה מה שלא הרגישה כנ"ל:
ועוד נראה לתרץ דגבי תמר ורות לא היה חשש שמא תראה מחמת חימוד דמיד שנתפייס יהודה) ובועז אז היו עמהם במטה והוי ליה כמי שיש לו פת בסלו מה שאין כן בשאר כלה:

ואינה צריכה הפסק כו'. הטעם שאינה מוחזקת בדם דהא לא ודאי ראתה:

שבעת ימים. בטור הביא זה בשם הרשב"א וז"ל לא שתבעוה לינשא לאחר שנים עשר חודש שזמנה רחוק ואינה חומדת בכך כו' ודבר ברור דהרשב"א בעל סברא זאת לא סבירא ליה הא דהביא רמ"א בסמוך שאם לא תבעל צריכה לבדוק בכל יום שהרי הרשב"א כתב בת"ה הארוך דאפילו תוך שבעה נקיים אינה צריכה בדיקה כ"ש אח"כ אלא ס"ל שאינה צריכה אלא שתשב שבעה נקיים בחזקת שהיא טהורה ולא ס"ל דאח"כ יש עוד חימוד וע"כ קאמר כיון שעל כל פנים צריך שתמנה שבעה נקיים מן התביעה קודם שתנשא אין מועיל לה שתשב שבעה נקיים תכף אע"פ שתנשא אחר שנים עשר חודש דהא עכשיו אין לה שום חימוד עדיין אלא בשעה שתכין עצמה לחופה שאז יש לה חימוד ומה יועילו השבעה נקיים דעכשיו אלא ע"כ משעה שמכינים השכר לצורך החופה או משעה שמודיעין לה ואז מועילין השבעה נקיים אע"פ שיש עוד זמן רב להחופה כיון דבשעת התחלת התביעה שאז עיקר החימוד ישבה אחריו שבעה נקיים אח"כ הרי היא כשאר הנשים ואין לה לבדוק כלל. ובדרישה הוקשה לו למה לא אמר הטעם שתחזור ותחמוד לאחר זמן קודם החתונה אלא אמר הטעם שהזמן רחוק ואינה חומדת בכך דנ"מ אם תבעוה לינשא לאחר י"ב חודש והתחילה לספור שבעה נקיים וביום שלש או ארבע לספירתן נתרצו לכנסה צריכה לספור שבעה נקיים מחדש ולא מעת התביעה שהרי מעת התביעה לא היה חמדה ואזה נמי מסיק ואמר שמונין לה מכי רמו שערי כו' שאף שרגילין לעשות חופה ע"ד משל ארבעה שבועות אחר זה מ"מ מונין לה מאותה שעה דאם הסכימו ביני ביני לעשות חופה מיד אינה צריכה למנות שבעה נקיים חדשים עכ"ל הבין שעל כל פנים צריכה שתשב דוקא קודם החופה סמוך לה שבעה נקיים וע"כ כתב דכוונת הרשב"א כאן שאין מונין משעת התביעה אם תנשא אחר שנים עשר חודש כלומר שאם מונה עכשיו שבעה נקיים ובתוך שבעה נקיים נמלכו לעשות החתונה תיכף לא מועילים אלו השבעה נקיים כיון שלא היה חימוד אלא משעה שמכניסים לחופה ואם התחילו להכין שכר ומנתה שבעה נקיים ויש עוד איזה שבועות להחתונה ונמלכו לעשות אחר השבעה נקיים אינה צריכה מחדש שבעה נקיים ולפי דבריו אם לא הקדימו החתונה צריך שבעה נקיים קודם החתונה שנית ולא דק בפירושו זה דלרשב"א אחר שישבה שבעה נקיים משעת החימוד אינה צריכה לשום דבר אח"כ אלא הרי היא ככל הנשים אלא דשאר פוסקים החמירו שתבדוק משעה שמתחילין השבעה נקיים עד שתבעל והיינו לכתחלה כמ"ש רמ"א:

ליל ד'. כיון דבזמן התלמוד בתולה נישאת ליום הרביעי:

יש לה לבדוק כו'. הטעם בב"י דלעולם משתבעוה לינשא עד שתבעל איכא לספוקי דלמא חזיא מחמת חימוד עכ"ל ומ"מ אין חשש חימוד זה שוה לחשש חימוד דבסעיף א' דהתם בחימוד בשעת התביעה הוא ביותר ע"כ יש לחוש שם אפילו בדיעבד אבל הרשב"א לא ס"ל האי סברא דכל שקרוב לנישואין יש לה חימוד ג"כ אלא לא חשו רק לחימוד של שעת התביעה לחוד והש"ע פסק להחמיר:

אם דחו הנישואין וכו'. לשון המרדכי כן שם אם דחו הנשואין כגון שאין יכולין להתפשר יחד אבי החתן ואבי הכלה או מחמת הנדוניא או מחמת הוצאות הנשואין אע"פ שישבה שבעה נקיים צריכה לחזור ולישב שבעה נקיים כשיתפשרו וישלימו יחד ודעתן לעשות הנשואין כו' עכ"ל לשוי זה משמע דהנשואין היו נדחים מבלי עשיית מועד אחר לנשואין אלא היו נפרדין זה מזה באופן שלא ידעו אימת יהיו הנשואין וזה היה מדעת שניהם כמשמעו' הלשון שדחו הנשואין דמשמע שנדחו מלעשות אז הנשואין בעת ההיא על צד הבירור וגם משמע ששניהם הסכימו לכך ע"כ ודאי לא מסקה דעתה שפיר בבדיקתה נמצינו למדין אם חסר א' מהנך תרתי דהיינו שלא נדחו בבירור רק מצד סילוק הנדוניא לא הושוו ועל כן לא נעשו הנשואין באותו יום וחשבו שעדיין יתפשרו ותהיה הסעודה למחר או אפילו אם החתן גומר ואומר שאינו רוצה לישאנה מחמת שלא סלקה נדונייתו וצד הכלה רודפים אחריו בדין ובפשר לפתותו עד שנתפתה להם אף ע"פ שזה נמשך יום או יומים לא מקרי זה דחיית הנשואין דהכלה דעתה סומכת תמיד באותו זמן שיתפתה החתן בכך דאי תימא דאף בזה שייך חימוד חדש כשיצא הספק מלבה ונעשה ודאי הא גם ביום הנשואין עצמו זמנין הרבה שהחתן מעקש ואומר בפירוש שלא ירצה לישאנה עד לאחר איזה שעות שנעשה שלום ביניהם וכי תצטרך הכלה לישב שבעה נקיים מחדש וזה לא נשמע ולא נראה אדרבה מעשה בכל יום שאין משגיחין בזה ואם כן מה לי באותו יום מה לי אם נמשך הקטטה יום או יומים ודאי אין דעת הכלה מסתלקת וסמכה דעתה שיהיו הנשואין אחר ההשוואה. ובלבוש כתב ונ"ל אפי' מתחלה כשדחו החופה מיום הראשון אחר שהכינו לה והתנו מיד וקבעוה ליום אחר מיוחד אפילו לא הרחיקה יום או יומים צריכה לישב ז' נקיים מחדש כיון שהסיחה דעתה מזמן הראשון חוזר החימוד להתעורר פעם שנית סמוך לזמן האחרון עכ"ל ואין דבריו נראין כלל דאף מהרי"ק המחמיר כמו שהעתיק בית יוסף לא החמיר אלא מטעם דילמא חזיא ולאו אדעתה כיון שנדחו הנשואין כו' וזה אינו שייך כאן דהא ודאי ידעה שפיר זמן הנשואין ובודקת עצמה תמיד וכן נמה שכתבתי שנמשך ביניהם קטט בסילוק הנדונייא וצד הכלה עוסקים לפשר ולהשוותו ודאי מסקה אדעתה שפיר שזהו דרך העולם וכן מו"ח ז"ל חלק על הלבוש בזה שקבעו זמן אחר ואין צורך שבעה נקיים מחדש אלא כשהושוו יחד שלא לישא זה את זו כלל הדברים שאין חשש רק אם הסכימו שני הצדדים שלא תהי' החתונה בזמן המוגבל כלל ולא הגבילו שום יום אז אף אם יום או יומים יעמוד הדבר ויהיו מפושרים לעשות החתונה תיכף צריכה שבעה נקיים מחדש ומזה דבר במרדכי והש"ע בכאן. ונראה לי עוד באם לא בא החתן ליום המוגבל לחתונה מחמת אונס אשר קרהו בדרך ואחר אותו יום שלח שליח להכלה והתנצל עצמו מדוע לא בא גם תמול גם היום דהכלה צריכה לשבעה נקיים מחדש דכיון שלא בא ליום המוגבל ודאי מסופקת בדעתה דכל הדרכים בחזקת סכנה ושמא יש סכנה שלא יבוא כלל ואחר שנודע לה שהוא בא ודאי הוה חימוד חדש וראיתי בתשובת משאת בנימין בזה שאינה צריכה לשבעה נקיים דמימר אמרה מחמת אונס נתעכב וכשיעבור האונס יבוא והנראה בעיני כתבתי דודאי היא דואגת על סכנה שלו או שאינו חפץ בה על כן לא בא ביום חתונתו ומשום הכי הוה אחרי כן חימוד חדש כשיצא הספק מלבה כן נראה לע"ד:
כתוב בלבוש אם נתחלף החתן דהיינו שהחתן הראשון לא רצה להכניס ביום הנשואין והכלה נתרצית לאחר שישאנה וכנסה תיכף צריכה שבעה נקיים מחדש כי נתעורר חימוד חדש וכו' וזה דבר פשוט לא ניתן להכתב מרוב פשיטותו אלא שנראה לי דאם אחר ריצוי עם החתן השני חזר החתן הראשון ונתרצה עמה צריכה גם כן שבעה נקיים מחדש כיון דאפסקה אחר בינתיים כנ"ל. ואם כבר נעשה המעשה ובא עליה באיסור עמ"ש ס"ס זה:

יש אומרים אם היתה טהורה כו'. בת"ה שם הביא דעת האוסרים כסתם לישנא דתלמודא דאמר שאם בעל א"צ שמירה ויש מתירים דמ"ש התלמוד בעל היינו ראוי לבעול והכריע בעל ת"ה להיתר וראייתו מדמצינו בשור המועד דראה שוורים שלש פעמים ולא נגח חזר לתמותו אלמא דלא אמרינן דבהאי זימנא נח יצריה והיום או למחר הדר יצריה הכי נמי בנדון זה ומ"מ המחמיר תע"ב עכ"ל ולע"ד שאין הנדון דומה לראיה דמה שהביא ראיה משור המועד אינה ראיה דהא קי"ל סוף פ"ק דבבא קמא דף ט"ו סתם שוורים בחזקת שימור קיימי כו' נמצא דכל שור שהוא מועד לנגוח הוא משונה מטבע סתם שוורים ומשום הכי כל שאנו רואים שראה שוורים ולא נגח נתבטל שינוי שלו ונעשה כשאר השוורים משא"כ כאן דסתם אדם יצריה תקיף עליה ולא מוקים אנפשיה כמ"ש התוספות בפרק קמא דכתובות דף ט' ד"ה מאי לאו כו' וז"ל א"נ כיון דמתייחד ודאי בא עליה דלא מוקי אינש אנפשיה ואע"ג דגבי יבמה אמרינן דעד שלשים יום מוקי אנפשיה רוב פעמים לא מוקי אנפשיה אפילו שעה אחת כו' עכ"ל נמצא דהאי חתן שלא בעל הוא נשתנה מטבע העולם ולא אמרינן שבשביל שנשתנה שעה אחת או ימים אחדים יהיה כן לעולם אדרבה אמרינן כל זמן שאנו רואין שנשתנה הרי נשתנה ובזמן שאין רואין שנשתנה יחזיר הדבר לטבע האדם שהוא רוב העולם ואין לך בו אלא חידושו ומחידושו לא ילפינן אדרבה יש ראיה להיפך ממה שכתבו התוספות הנ"ל דביבמה עד שלשים יום מוקי אנפשיה ותו לא הרי דהוחזק שלשים יום בזה שלא בא עלי' ואפילו הכי אמרינן דאח"כ תקיף ליה ולא מעמיד נפשיה ה"ה נמי הכא דאין לך בו אלא חידושו על כן נראה לי כדברי האוסרין כמשמעות לשון התלמוד דאין היתר רק כשבעל ואין זה בכלל המחמיר תע"ב אלא דין גמור הוא שצריך שמירה:

מחזיר גרושתו כו'. נראה דאם עבר וכנס תוך זמן דאין צריך שמירה כיון דכבר בעלה כשהיתה אשתו בפעם הראשון לא תקיף יצריה עכשיו כל כך ואין צריך שמירה כנ"ל:
מעשה באלמנה אחת שהיה לה זמן מוגבל בתנאים עם החתן שלה לנשואין אלא שהחתן אמר לה שאפשר שיקדים הנשואין וכן עשה והיא אמרה שסמכה על זה וספרה שבעה נקיים וטבלה ובא עליה נ"ל דאע"פ שהאלמנה עשתה שלא כדין כיון שלא היה לה בירור על הקדמת החתונה עד שבא החתן וכנסה תיכף נמצא שבשעה שהתחילה לדעת הבירור נתחדש החימוד וצריכה לחזור ולמנות ז' נקיים מכ"מ כיון שכבר עברה ועשתה כן אין להפרישם מכח זה וראיה ממה שכ' סי' קצ"ו סעיף י"ב אם טעתה וטבלה כו' שתמתין ו' עונות ותטבול וכל שכן כאן דחשש חימוד אינו אלא מדרבנן כמ"ש תחילת הסימן ועמ"ש סוף סי' קצ"ו:

תבעה להנשא וכו' נימא מחמת חימוד וכו' עי' בט"ז סק"א דדעתו דאם תיכף שנתפייס' היא עמו במטה מותרת לו והדבר צ"ע לכאור' מנ"ל חידוש זה דהא יש לחוש תיכף בעת תביעה רואה טיפת דם ונאבד ומי נתן לשיעור כמה זמן ישהה והרב בעל שער אפרים השיג על ט"ז בזה. א) ואני מצאתי לו און בדברי תוס' בפרק החולץ ויומא דהקשה על הא דאמרינן רבנן יחודי הוי מיחדה ליה הא אסור לייחד ותירץ דלא הוי נקטו לי' רק ליחוד בעלמא כדי שיהי' להן פת בסלו וא"כ לא הוי חימוד ע"ש ודבר זה קשה מהפת בסלו יש כאן הא א"א להן ליקח כלל ליומא דתיכף כשביקש ללוקחה יהי' כאן תביעה חדשה דמתחילה לא לקחה רק ליחוד וא"כ אח"כ כשתובעה לתשמיש הרי כאן תביעה חדשה וצריך ז' נקים ואסורה לו וא"כ ליכא כאן פת בסלו כלל ומה הועילו בזה דמיחדו להו דמעולם לא יהי' רשאי לבעל אותה עד שימתין ז' נקים וליכא פת בסלו ועכצ"ל כדעת הט"ז דאם תבעה ותיכף בעלה לא צריך ז' נקים וא"כ א"ש דמתחילה לא הי' תביעה לבעלה ופת בסלו יש כאן דבלילה כשיחמוד לבעול אותה יתבענה ותיכף יבעלנה וליכא כאן חשש חימוד ומותרת לו והוי שפיר פת בסלו ואולי דעת התוס' כדעת ראבי"ה דס"ל דאם בדקה עצמה תיכף לתביעה ולא מצאה מותרת וצ"ל לדבריו דמה פריך הגמ' על הני דמכריזו מאן הוי ליומא הא א"ר תובעה להנשא וכו' דלמא הי' תיכף בודקת דקושית הגמ' דה"ל להכריז כן ולא סתם מאן הוי ליומא ואולי לא ירגישו הנשים שמתרצין לבדוק תיכף רק ה"ל להודיע מאן הוי ליומא יבדקו עצמן וא"כ תי' הגמ' שפיר דלכך לא הודיעו דלא נקטו רק ליחוד וליכא כאן חימום וחימוד ומ"מ הוי פת בסלו דאם ירצה לבעלנה יתבענה ויאמר לה שתזהר לבדוק תיכף ומותרת לו כדעת הראבי"ה: והנה הט"ז נתקשה בדברי בועז ותמר ובענין תמר פשיטא דאז לא הו' גזירה זו ובועז לא מצינו שבעלה אז כלל ולא ידעתי מה קשיא לי' אדרבה זו היא תוקפו של בועז. אמנם מדוד קשיא לי' אפשר דכל תי' שהי' על בת שבע בגט כריתות וכדומה מ"מ הא הוי תבעה לינשא אך גם זה לק"מ דקודם חומר' דר"ז בתבעה ביום ז' לנדתה מותרת לערב דמה בכך דראתה דם הא אפי' שופעת כל ז' רק לעת ערב פוסקת טובלת בלילה ומותרת וא"כ דוד דתבעה לב"ש הי' ביום ז' דכתיב והיא רוחצת מטומאתה שהי' לה חפיפה וא"כ אף דאז הי' לה חימוד וראתה מ"מ בלילה שטבלה מי' מותרת לדוד ולק"מ. אך יש להקשות מה פריך בגמ' מאן הוי ליומא הא א"ר תבעה להנשא וכו' דלמא כך הי' הכרוז מאן הוי ליומא דהיינו היא האשה שהיום ז' לנדתה וא"כ תוכל להנשא לי' ובלילה תהי' מותרת לי' כה"ג וזהו ההדיוק בלישנא מאן הוי ליומא דאתרמי היום מוכן שתוכל להתקדש לי' ויש ליישב דודאי לא הי' לוקחין גדולה דאולי תתעבר ויהי' בכלל בני גרושת הלב דהא דעתן הי' לגרשה דאף דאינו בכלל לא תחרוש על רעך רעה וכו' כשנושא' אדעתי' דכך כנודע מ"מ בכלל בני גרושה כמ"ש הר"ן דאף דאינו שנוא' ועכצ"ל דלוקחי' קטנות שאין ראוי' להוליד וקו' הגמ' לא ישא אדם אשה במדינה זו וכו' מ"מ קשה דלא פלוג עבדו רבנן בגזירות כנודע וא"כ קו' הגמ' שפיר דל"ל מי היא שזמנה ביום דהא בקטנה איירי וסתם קטנה אינו בחזקת רואה כנודע אך לפ"ז אין מקום לקו' התו' ביחודי מיחדי' לי' די"ל במסקנא אמרינן דגדולה נשאו דבאמת לא בעיל כלל ולא שייך בני גרושת הלב וא"כ בגדולה שפיר י"ל מאן הוי לי' ליומא כנ"ל מי הוא שז' לנדות' היום כנ"ל ולק"מ:

אם דחו נשואין וכו' אע"פ שבדקה וכו' הרב הש"ך בסק"ז הביא בשם מש"ב דאם הוקבע הזמן לר"ח ניסן ובא אח"כ ציר דאתילד להחתן אונס וביום יומי' יבא וכן הי' דא"צ נקי' חדשים אפי' לא בדקה עצמה בימים שבנתיים כי לא נתייאשה מן ז' נקי' ראשונים וסמכה דעתה וכו' ודברים אלו יש בהן מסברא וכמ"ש הש"ך דאין להחמיר בדברים אלו איברא מה שהתנה המ"ב תנאי שלא יהי' עוברים ז' ימים בלי בדיקה וכן העתיקן הש"ך וכן הרב מ"ב בתשובה כפל הדברים ע"ש. ב) דבר זה אין מובן לי כלל הגבול ימים אלו מה טיבן ממנ"פ אם אתה עושה לזה הביאה של החתן תביעה חדשה אם לא עבר אפי' יום א' הרי כאן תביעה חדשה וחימוד חדש ואם אמרינן דלא נתייאש מן תביעה ראשונה א"כ אף דעברה ז' ימים ולא בדקה מ"מ הא כבר מנה ז' ימים בזמן ראשון ואם אתה מצריך לה בדיקה אח"כ א"כ אדרבה בנשאת בפחות מז' יותר ג) יש לחוש לאיסורא דאולי ראתה ולא עברו כלל אפי' ימי נדה דאוריית' כלל של דבר לאחר שספרה ז' נקי' לא ידעתי מה הבדל יש אם עברה ו' ימים ולא בדקה ונשאת תיכף דמותר' ואם עברו ז' ימים ולא בדקה שאסורה להנשא דמ"ש ששה משבעה אדרבה בעבר' ו' יש כאן חשש איסור דאוריית' משא"כ בשבעה דאין כאן רק חומרא דר"ז. ודאי אלו הי' דעת מ"ב שתצריך להמתין ז' ימים רק סגי בבדיקה בא' מימים הוה ניחא אבל כיון שמותרת להנשא וא"צ להמתין ז' ימים א"כ הך דעברה ז' ימים בלי בדיקה דאסורה לא ידעתי מה טעם יש בדבר ומאין אדני הדין הזה הוטבעו כי אין לו שרש ועיקר כלל בראשונים:

עבר וכנסה וכו' א"צ שימור עוד זהו דעת הת"ה דס"ל הא דאמרינן בגמ' אבל בעל אין צריכה שימור היינו ראוי לבעול ועי' ט"ז ס"ק ז' במ"ש על זה ומדברי הרמב"ם דס"ל חופת נדה לא שמיה חופה וס"ל החופה היינו יחוד הראוי ומסור לביאה וא"כ הא דקאמרינן בגמ' וכן מי שפרסה אשה נדה הוא ישן וכו' ע"פ דהי' החופה קודם שפירסה נדה דלאח"כ לא שייך חופה וגם ע"כ דהי' מתיחד עמה דאל"כ לא שייך חופה וא"כ הרי הי' ראוי לבעילה ומ"מ אמרינן הוא ישן בין אנשים וכו' ש"מ דליתא לדינו של ת"ה ולכך יפה כתב הש"ע דהמחמיר תע"ב: וכתב הש"ך בס"ק י"א דעכשיו דמנהג רע בעו"ה נתפשט שאין מניחן לבעול רק אחר איזה ימים לאחר נשואין וא"כ אם פרסה נדה ודאי צריך שימור דהא דלא בעל משום מנהג וכו' עכ"ל ושגגה פלטה קולמס דא"כ אין יצרו תוקפו כ"כ עד שיוכל להעציר עצמו מבלי לעבור מנהג של שטות איך לא יעצר כח הגבורים לבל יבעול ח"ו נדה ואדרבה זהו מורה כי אין יצרו תוקפו וישמע לקול דברי חז"ל כי ראינו ששמע למנהג ואין ספק שתלמיד טועה הוסיף כן כי שפתי כהן ישמרו דעת:

והמנהג ליקח קטן וכו' כ' הש"ך בס"ק י"ד דצריך להיות יודעים טעם ביאה ואינו מוסרים עצמן לביאה והרב מ"י השיגו דכאן אשתו משמרתו ואפי' מוסרה עצמה לביאה ליכא כאן חשש יחוד ואפשר לומר דס"ל לב"ח כמבואר בא"ע סי' כ"ב דבלילה אפי' בעיר בעינן ג' וא"כ ודאי דבבעל ליכא חשש דאשתו משמרתו אבל הא מייחדין קטן עה הבעל ואותו קטן ג"כ איירי דיודע טעם ביאה כמ"ש הב"ח להדיא והיינו שהוא בן ט' שנים וי"א וא"כ אף הוא אסור להתייחד ובעל אינו רק שומר א' וא"כ הרי הקטן מתייחד עם הכלה ועוד בת א' גדולה ובלילה לא סגי בשומר א' ולכך מצריך שאותו קטנה לא תמסור עצמה לביאה וא"כ ליכא חשש פיתוי ולאונס ליכא חשש דא"כ תצעוק ויהי' השומרים נעורים וא"כ הרי כאן לגבי קטן נגד הכלה שני שומרי' הקטנה והבעל וא"ש משא"כ במוסרת עצמה לביאה לגבי קטן אין כאן שומר רק הבעל ובלילה בעינן ב' שומרין וזהו הטעם למנהג שלוקחין דוקא קטן וקטנה:

שמא מחמת חימוד. עיין בט"ז שמקשה מתמר שאמרה ליהודה טהורה אני וכן רות שנכנסה למטתו של בועז אחר שטבלה בלי שבעה נקיים ומתרץ בכמה גווני ולפמ"ש לעיל סימן קפ"ג ס"ק ד' דהטעם דבפנויה נדה צריכה ז' היינו לפי שעכשיו כזבה גדולה שוינהו חכמים על כן אין חילוק בין פנויה ונשואה להצריך ז' נקיים משא"כ מדין תורה אין להצריך ז' נקיים בפנויה רק בנשואה מפני שרגיל וקץ בה צריכה המתנת ז' וא"כ תמר ורות שהיתה פנויה היתה מותרת לטבול מיד באותה שעה שבאותו זמן עדיין לא שוינהו כזבה גדולה והוא פשוט:

וא"צ הפסק. והאידנא נהגו להפסיק בטהרה אף לבתולים ובודקים כל ז' נקיים וכ"כ מהרש"ל הובא בפרישה וב"ח וש"ך ובדיעבד סגי בבדיקת פעם א' וכמ"ש הרב:

רק פ"א תוך ז'. אף לפי מה דקיי"ל לקמן סי' קצ"ו סעיף ד' דלא סגי אלא בבדקה ביום א' וביום ז' שאני התם דודאי ראתה משא"כ הכא דלא ראתה בודאי עדיף טפי כ"כ הל"ח דף רצ"ט ע"ב והש"ך ונ"ל פשוט דכל זה מיירי בקטנה שלא ראתה מעולם וליכא גבה רק חשש דשמא מחמת חימוד ראתה אבל בגדולה שראתה ואפילו לא ראתה עתה רק זה ימים רבים שראתה מ"מ מסתמא עדיין היא טמאה כנדה גמורה דמסתמא לא ספרה ז' נקיים כיון שהיא פנויה אם כן צריכה שבעה כנדה גמורה דאין חילוק בין פנויה לנשואה (כמבואר לעיל סימן קפ"ג) ואפשר דמטעם זה נתפשט המנהג שכתבתי בס"ק ב' בשם מהרש"ל משא"כ בזמן הש"ס אפי' בגדולה אין כאן אלא ספק דמחמת חימוד דמשום ודאי נדה מסתמא טיהרה עצמה אף בפנויה משום טהרות וק"ל:

שבעת ימים הללו מונים אותם כו'. כל זה הוא מדברי הרשב"א בת"ה וכ' הרשב"א במשמרת הבית דף קב"ז ע"א וז"ל ומנהג של ישראל תורה היא ובכל מקומותינו הנהיגו להכין סעודות שמחת שבת שלפני השבת נשואין וזו מקרי תביעה וממנו מונין לו שבעה אלו עכ"ל ודבריו הם על פי המנהג שנהגו לכנוס בערב שבת ולטבול לעת הכנסת שבת וכמבואר בא"ה סימן ס"ג וצריך לומר דמיד בע"ש שלפני השבת של נשואין שמכינים עצמם להסעודה מקרי יום התביעה דאל"כ לא מצינו שבעה נקיים וק"ל ועכשיו שנהגו ע"פ הרוב לטבול בליל ששי צ"ל דיום התביעה מקרי שנים ושלשה ימים קודם השבת ע"ד דאמרינן בריש כתובות שיהא טורח אדם ג' ימים:

אם דחו הנישואין מחמת איזה סיבה. משמע דוקא שנדחו הנשואין ממש אבל אם לא דחו הנשואין רק שיש איזה קטט ביניהם מחמת הנדוניא וכן אם דחו זמן ראשון ומיד באותו מעמד הסכימו הקביעות לזמן שני אין כאן חימוד חדש וכ"כ הב"ח והסכמת הט"ז והש"ך דלא כעט"ז וכתב עוד בעט"ז אם מתוך הקטטה נתפרדה החבילה ובאותו מעמד הסכימה הכלה לישא איש אחר ונכנסה לתופה מיד באותו יום הדבר פשוט דה"ל תביעה חדשה ואפילו בדקה עצמה ומצאה טהורה צריכה לספור ז' נקיים מחדש ע"כ וכן הסכמות כל האחרונים ואם היה זמן מוגבל לחתונה בר"ח וספרה ז' נקיים וכשהגיע ר"ח לא בא החתן ולמחרתו בא ציר מהחתן דאתיליד ליה אונס בדרך ומיד יום או יומים אח"כ יבא וכן עשה ונעשה החופה ב' או ג' ימים אחר ר"ח דעת הט"ז דבעינן ז' נקיים מחדש אכן בתשו' מ"ב סי' מ"ב פסק בפשיטות דא"צ ז' נקיים ואחריו נמשך הש"ך ודבריו מסתברים כי עיקר דין זה להצריך ז' נקיים מחדש הוא חומרא גדולה כמו שהאריך בתשובת מ"ב לסתור דברי מהרי"ל ע"ש ועיין בש"ך ס"ק ז' (ומ"מ נראה לי דצריכה שתבדוק עצמה באותה שעה שבא הציר ומצאה עצמה טהורה):

לחזור ולישב ז' נקיים. ואף שטבלה צריכה ז' נקיים וטבילה שנית כ"כ הש"ך בשם המרדכי ואם עברה ושמשה צריכה להמתין ו' עונות שלימות ואח"כ תמנה יום א' נקי ותטבול וכמבואר לקמן ס"ס קצ"ו ואין אומרים דצריכה להפריש ממנו ב' ימים כדי להבחין בין זרע שנזרע בקדושה לזרע שנזרע שלא בקדושה כיון דאין כאן אלא איסור דרבנן כ"כ הט"ז ס"ס זה ובס"ס קע"ו ע"ש ובאמת בלא"ה נראה דלא שייך כאן הבחנה דגם בן הנדה הוא כישראל גמור וכמבואר בא"ה סימן ז' וכ"כ הש"ך בנה"כ ס"ס קצ"ו וכן נ"ל קצת ראיה ממתניתין פ' ד' אחין (יבמות דף ל"ג) שני אחין שקדשו שתי נשים ובשעת כניסתן לחופה החליפו את של זה לזה הרי אלו חייבין משום א"א ואם היו אחין משום אשת את ואם היתה נדה משום נדה ומפרישין אותן שלשה חדשים שמא מעוברות הן ובניהם ממזרים ובעינן הבחנה בין זרע כשר לזרע פסול שלא יתלו העוברים בבעליהן ע"כ ואם איתא תקשה הלא אף בלא החליפו בעינן הבחנה אם שימשה נדה אלא ודאי דבנדה לא צריכין הבחנה וכן משמעות כל הפוסקים שלא הזכירו הבחנה גבי נדה רק גבי גר וגיורת דיש כמה נפקותות לדינא וכמבואר בהל' גרים:

והמחמיר תע"ב. עיין בט"ז שכתב דמדינא יש להחמיר והש"ך בנה"כ מפקפק על דבריו ועיין בש"ך שכתב דעכשיו שמנהג שלא לבעול רק אחר ב' או ג' ימים אע"פ שהוא מנהג של שטות ונכון לבטלו מ"מ אם פרסה נדה ודאי דצריך שימור דהאי דלא בעל לא משום כבישת יצר הרע אלא מפני המנהג וכן נוהגין להצריך שימור:

והמנהג ליקח קטן וכו' קטנה. וכתב בש"ך ע"ל סימן שמ"ב כתבתי בשם הב"ח דצ"ל שיודעין טעם ביאה ושאין מוסרין עצמן לביאה עכ"ל וראיתי בב"ח שם שלמד דבר זה ממה שאיתא כן באבן עזר סימן כ"ב אבל באמת אין ראיה משם כלל דדוקא להתיחד עם אשה אחרת אסור אא"כ בקטנה שאינה מוסרת עצמה לביאה דבמוסרת עצמה לביאה אסור מטעם דאסור לאיש א' להתייחד עם שתי נשים משא"כ כאן אפשר דאף במוסרת עצמה לביאה מותר דלא חיישינן שישכב אצלה כיון שאשתו הנכנסת לחופה עמו ואשתו משמרתו כמבואר בא"ע שם אף דיש לחלק מ"מ אין ראיה משם וק"ל:

מחזיר גרושתו צריכה לישב ז"נ. ונראה דה"ה אם גרשה כשהיא מעוברת והחזירה ג"כ צריכה לישב שבעה נקיים דאף דמעוברת היא בחזקת מסולקת מדמים מ"מ חיישינן שמא מחמת חימוד ראתה כמו בקטנה בר"ס זה ומבואר לעיל ס"ס קפ"ט דקטנה עדיפה ממעוברת ואם עבר וכנסה תוך הזמן כתב הט"ז דאינה צריכה שמירה כיון שכבר בעלה: