א
איזה השכרה מותרת ואיזה אסורה. ובו ח' סעיפים:
אסור לאדם להשכיר מעותיו שיאמר לו אשכיר לך י' דינרין בדינר לחודש והני מילי כששוכר להוציאם אבל אם שכרם כדי להתלמד בהם או ליראות ומחזירם לו בעין מותר: הגה ודוקא שלא קבל עליו רק אחריות גנבה ואבדה אבל אם קבל עליו כל אחריות אסור (ב"י בשם בעל התרומות) ואם קיבל עליו המשכיר כל אחריות בין דגנבה ואבדה בין אחריות דאונסין יש מתירין אפי' משכיר לו להוציאם (ת"ה סי' ש"ב) כדלקמן סי' קע"ז ומיהו אם לא קבל עליו רק גנבה ואבדה ולא אונסין או אונסין ולא גנבה ואבדה אסור להוציאן בשכרן (ב"י בשם תוס' והגהמ"יי פ"ה וסמ"ג וריב"ש סי' ש"ה וש"ח ות"ה שם וע"פ) מיהו לא הוי אלא כאבק רבית אבל אם לא קבל המשכיר אחריות כלל הוי רבית קצוצה (ריב"ש שם):
ב
כלים מותר להשכירם אפילו נותן לו רשות למכרם ולעשות בהם כל חפצו רק שלבסוף יחזיר לו כלי אחר כזה (לשון רמב"ם פ"ח מה"מ די"א):
ג
מקום שנהגו לשכור הספינה וליטול שכרה ואם נשברה שמין לו מה שפחתה ומשלם יתר על שכרה הרי זה מותר וכן מותר להשכיר סיר של נחושת וכיוצא בו ונוטל השכר ודמי מה שפחת ממשקלו וכן כל כיוצא בזה: הגה וי"א דוקא כלים כאילו דאפי' מה שנשאר נפחת קצת ובעד זה נוטל שכר ולכן אם נשבר משערין כמה היה שוה בשעת שבירה (ב"י בשם התוספות וכן כ' רבינו ירוחם והגהות אשיר"י וכן משמע לשון הטור):
ד
מותר לשכור פרה ולשומה בדמים כגון שיאמר הרי פרתך עשויה עלי בשלשים דינר אם תמות וכל זמן שהיא אצלי אעלה לך סלע בחדש בשכירות (וי"א דאם תמות משערין כמה היתה שוה בשעת מיתה) (רמב"ן ורבינו ירוחם והטור):
ה
המשכיר שדה לחבירו בי' כורים לשנה וא"ל תן ר' זוז שאפרנס בהם השדה ואני אתן לך י"ב כור בכל שנה הרי זה מותר מפני שאם יפרנס השדה בדינרין אלו יהיה שכרה יותר וכן אם השכיר לו חנות או ספינה בעשרה דינרין בשנה ואמר לו תן לי מאתים זוז שאבנה בהם ואציירנה ואכיירנה או אתקן בהם ספינה זו וכלי תשמישה ואני אעלה לך י"ב דינר בכל שנה הרי זה מותר. (הואיל והוא מוציא המעות בגוף הספינה או החנות) (טור) אבל אם א"ל תן לי ר' זוז כדי להתעסק בהם בחנות או להוציא בסחורה של ספינה או לשכור בהם מלחים ואני אוסיף לך בשכירות הרי זה אסור:
ו
מותר להרבות בשכר הקרקע (לשון רמב"ם פ"ז מה"מ דין ח') כיצד השכיר לו את החצר וא"ל קודם שהחזיק בו אם מעכשיו אתה נותן לי הרי היא לך בי' סלעים בכל שנה ואם תתן שכר חדש בחדש הרי היא בסלע בכל חדש ה"ז מותר וכיוצא בזה בשכר האדם ג"כ מותר: הגה אבל אם כבר החזיק בו לשכור לו בי' סלעים לשנה אסור לומר לו תתן כל חדש סלע א' ואני אמתין לך המעות (ב"י בשם תלמידי הרשב"א) וכ"ש אם כבר נתחייב לו השכירות ונותן לו דבר בהמתנת המעות דאסור (הגהות אשיר"י והג"מ פ' א"נ ובהגמי"י פ"ח) מותר להרבות בנדונית חתנים כגון שנדר נדוניא לבתו והתנה עם חתנו שכל שנה שיניח לו הנדוניא אצלו יתן לו כך וכך שכר מותר שאין זה אלא כמוסיף לו נדוניא ודוקא כשהתנו כן קודם הנשואין אבל לא אח"כ דהוי אגר נטר (רשב"א סימן תקכ"ט וריב"ש סימן תק"ב) ועיין לקמן סימן קע"ז):
ז
אסור לומר לאדם עשה עמי מלאכה היום ששוה דינר ואני אעשה עמך בשבוע אחר מלאכה ששוה שתים:
ח
השוכר את הפועל בימות החורף לעשות עמו בימות הקיץ בדינר ליום ומקדים לו שכרו מעתה ושכרו שוה בימות הקיץ סלע ליום אסור אבל אם אמר לו עשה עמי מלאכה מהיום ועד זמן פלוני בדינר ביום מותר דכיון שמתחיל לעשות עמו מעתה אינו נראה כנוטל שכר מעותיו שמקדים לו:
באר היטב יורה דעה
קע״ו
א
בעין. מיהו אם הוציא המעות אע"פ שבאו לידו אותן המעות עצמן אסורים משום רבית הגמ"ר וכתב ב"י והיינו ודאי נשכרין להתלמד או ליראות דאי להוציאן אפילו לא הוציאן נמי אסור דכיון דמלוה להוצאה ניתנה מעת שבאו לידו כאילו הוציאן דמי:
ב
מתירין. כתב הש"ך דב"י כתב דמדברי הת"ה משמע דאין לעשות מעשה להתיר וליתא דל"ק התם הכי אלא כשהלוה מבטיחו ומתנה שלא יהיה נאמן על הקרן שנגנב או נאבד או נאנס רק הש"ץ והשמש אבל כשאינו מתנה כלום פשיטא דשרי ומ"ש הרב אסור להוציאן בשכרן צ"ל אסור לשוכרן להוציאן. ש"ך:
ג
כלים. כ' הט"ז דאין השכר אלא משום שנפחת הכלי במה שמשתמש בו ולפ"ז אם הוא כלי שאין בו פחת כגון כלי כסף וזהב אסור ליטול ממנו שכר כשהוא דרך הלואה והאחריות על המקבל כמו במעות:
ד
כאלו. וכן יוכל להתנות שאם ישבר באונס ישלם לו דמיו אע"פ שמן הדין שוכר פטור מאונסים אפ"ה שרי ליטול שכר כיון דאינו מתחייב בדמיו אא"כ ישבר וכ"ז שהוא בעין הוא מחזירו כמו שהוא ועד שעת שבירה הוא ברשות בעלים לזולא וגם הוא נפחת וכו'. טור:
ה
בדמים. כ' הש"ך ול"ד לצאן ברזל לקמן ר"ס קע"ז דהתם אינו עושה בהן מלאכה שיכחישו מחמתן והוא מקבל עליו אחריות מעתה:
ו
בגוף. והוה כמשכיר לו ספינות משובחות בסך יותר משאר ספינות שאינם כ"כ חשובות וע"ל סי' קס"ג ס"ד:
ז
מותר. לפי ששכירות אינה משתלמת אלא לבסוף כמ"ש בח"מ סי' שי"ז נמצא מה שפוחת לו השתא אזולי קא מוזיל גביה וכתב ב"י בשם רשב"א בעל התוספות דאין היתר רק אם נכנס תיכף לתוך הקרקע דאל"ה הוי אגר נטר וכתב בד"מ אמנם במ"מ כתב דאע"ג דאינו דר מיד בחצר שרי הואיל ובשכירות קרקע זוכה בה מיד משא"כ בשכירות פועל הואיל ופועל אינו משתעבד מהשתא (ובנה"כ כ' דנראה מסקנת הד"מ כהרשב"א דיש חילוק בין פועל לשכירות קרקע ע"ש):
ח
דאסור. נראה פשוט דזה הוי ר"ק ואפי' בחלוקה הראשונה שכבר החזיק כו' נסתפק הב"י אי הוה ר"ק אבל בזה נראה דמודה דהוה ר"ק ט"ז (ובנה"כ כתב דבב"י לא משמע כן דנסתפק כיון דלא בא ע"י הלואה וק"ל):
ט
קע"ז. סט"ו. וכתב הט"ז וה"ה בכל מה שמתחייב אדם עתה לחבירו מתנה שאם לא יפרע מכאן עד יום פלוני שיהא מוסיף על כל ליטרא ד' פשיטים בחדש כ"כ ב"י ונ"ל דמ"ש כאן שצריך שיהיה התנאי קודם הנישואין היינו בפעם הראשון שמתקשר עצמו בשעת כתיבת התנאים ליתן לחתנו נדוניא כיון דעד אותו פעם אין שום חיוב עליו א"כ גם הרבית הוי בכלל המתנה אבל אם בתנאים לא נכתב רק חיוב הנדן ובשעת החתונה שמסלק הנדוניא כותב לו שיתן לו רווחים אין מועיל היתר זה הואיל ובפעם ההוא יש חיוב עליו לתת לו סך הנדן ואי לא יהיב ליה חייב ליתן קנס ממילא הוה כתוב דעלמא וצריך לעשות היתר על הרווחים ובלבוש כ' ג"כ שאם נתפשרו אחר החופה הוי רבית גמור וגם קודם החופה טוב לעשות הכל קרן ויכתוב שאבי הכלה חייב ליתן להחתן כך בשנה הראשונה וכך בשנה השניה וכו' עכ"ל:
באר הגולה על שולחן ערוך יורה דעה
קע״ו
א
מעובדא דרב חמא דהוה מוגר זוזי וכו' וכלו זוזי דרב חמא ב"מ דף ס"ט ע"ב:
ב
תוספות שם והביאו ראיה מהתוספתא וכ"כ הרא"ש וכ"כ ה"ה בספ"ה מה"מ שזה דעת הרמב"ם:
(°) כדין השוכר שחייב בגניבה ואבידה:
ג
שם בתוספות כפי פירוש לגירסא ויציע תחתיו וכ"כ הרא"ש שם:
ד
מימרא דרב שם ספינתא אגרא ופגרא והכי פסק רב פפא הלכתא וכו' שם ודף ע' ע"א:
ה
מעובדא דההוא דודא דבני מר עוקבא וכו' שם:
ו
ברייתא שם דף ס"ט ע"ב:
ז
כדמפרש רב ששת שם וה"ה אם תשבר וכל כמה דלא קביל עליה זולא לא מלוה היא גביה:
ח
ברייתא שם:
ט
מימרא דרב נחמן אמר רבה בר אבהו שם:
י
רמב"ם בפ"ז מה"מ:
יא
משנה שם דף ס"ה ע"א:
יב
תלמידי הרשב"א:
יג
ה"ה שם בפ"ז מה"מ דשכירות אינה משתלמת אלא לבסוף:
יד
משנה שם דף ע"ה ע"א:
טו
ברייתא ב"ב דף פ"ו ופ"ז:
טז
וכתב ה"ה בספ"ז מה"מ שכתב הרשב"א ז"ל בשם מורו דדוקא בפועל אסרו בכה"ג דהא לא משתעבד דיכול לחזור בו אבל בשכירות קרקע שזכה בו מעת זכיה גמורה שרי אף על פי שאינו דר מעתה בחצר והביאו הבית יוסף ושלא כדעת התוספות שם בב"ב דף פ"ו:
ביאור הגר"א על שולחן ערוך יורה דעה
קע״ו
א
וה"מ כו'. בתוספתא רפ"ד משכיר אדם מעותיו לשולחני להתנאות בהן ולהתלמד בהן ולהתעטר בהן נגנבו או אבדו חייב באחריותם נגנבו מלפניו באונס ה"ה כשומר שכר ר"ל ופטור נשתלשו עליהם אסור משום רבית ור"ל נשתלשו שמתחלה כשהושלש בידו הושלש שיהא חייב אף באונסין וז"ש בהג"ה ודוקא שלא כו':
ב
ואם קבל כו' ומיהו כו'. כ"כ בתה"ד שכ' בגליון תוס' ע' א' מש"ש מעות של יתומים מותר כו' כ' וז"ל ונראה דהיכא דכל האחריות על הנותן שרי אפילו לקצוץ דאין כאן מלוה אלא פקדון ושכר מעותיו נוטל ובתוספתא שרי להשכיר מעותיו לשולחני משום דמחזירין בעין וה"ה אפילו אם השכיר להוציאן דשרי כו' ובתוס' שם ס"ט ב' ד"ה אוגר כו' כ' מקבל היה כו' ודחק שם בתה"ד דאפשר דתוס' מיירי כשקבל רק אונסין ולא גניבה ואבידה וכמה דחוקין דבריו ונשתקע הדבר ולא נאמר דודאי כ' ל"ד אונסין וכמ"ש ריב"ש משום דאילו לא היה מקבל עליו כל האחריות לא היה רב חמא טועה בכך ודאי הגליון פליג דהגליון ס"ל דאין חילוק בין משכיר להשתמש בעין או להוציאם ובפירש"י וכמ"ש תוס' בד"ה מרא בשם רש"י וקשה להו קושית תוס' מהתוספתא ותי' דבאמת אם מקבל אחריות שרי אבל תוס' חילקו בין בעין או להוציאן וכן חילקו כל הפוסקים:
ג
מיהו כו'. כיון דדרך שכירות הוא:
ד
אבל כו'. דאז הוא הלואה:
ה
כלים כו'. גמ' שם ולא היא מרא כו':
ו
אפילו כו'. כפי' תוס' שם ד"ה מרא כו':
ז
מקום בו'. שם ע' א' ונהגו בני כו' אטו כו':
ח
י"א דוקא כו'. עתוס' שם ד"ח דקא כו' וכ"כ ש"פ:
ט
(ליקוט) ולכן אם כו'. הרא"ש שם שאם תשבר כו' ועהג"א שם ד"ה פירש"י כו' אבל ר"י כו' (ע"כ):
י
וי"א דאם כו'. שכן פי' מש"ש אר"ש לא עשאה דמים כו' ר"ל שלא עשאה דמים אלא כמו ששוה בשעת מיתה אבל סברא ראשונה ס"ל כפירש"י שם ד"ה מותר כו':
(ליקוט) וי"א כו'. הרא"ש סנ"ב ת"ר כו' וכל ימי חייה כו' ואינו משלם אלא כו' וכנ"ל ס"ג וכן מדמי שם בגמ' הני דיני להדדי וע"ל ס"ג מש"ש (ע"כ):
יא
הואיל כו'. ערש"י שם ד"ה אבל כו' ובירושלמי שם ר"ל אומר נעשה לו כמשכיר לו שדה ביוקר כו' מתניתא מסייעא לר"ל אין מפרין על חנות וספינה ועל דבר שאינו עושה בגופו:
יב
אבל אם כו' וכ"ש כו'. כמש"ש בגמ' מ"ש רישא כו' והאי כיון כו' והאי דקאמר כו':
יג
מותר כו' ודוקא כו'. כמש"ש ע"ד ב' באתרא דתנא דידן כו'. רשב"א וריב"ש ועט"ז:
פתחי תשובה על שולחן ערוך יורה דעה
קע״ו
א
קודם הנשואין. עבה"ט סק"ט בשם ט"ז ועיין בתשובת נו"ב תניינא חלק יו"ד סימן ע"ו במי שמת וצוה לתת לבנו מאתים זהובים וכל נכסיו נתן במתנה לאשתו ואח"כ עשתה האשה שידוך עם בנה ונתחייבת בתנאים לתת לבנה עם אשתו דירה הואיל שמניח בידה ב' מאות שיש לו מעזבון אביו כל ימי חייה ואח"כ מתה האשה ובנה בא לגבות חובו ויש עוד ב"ח אחרים והקרקעות אין מספיקים די תשלומי כל החובות ונשאל אם מנכין להבן שכירות הבית שדר בו וכתב דאין זה דומה לנדונית חתנים כיון שכבר היתה האם חייבת לבנה חוב זה ע"פ צוואת אביו וזה הוי ר"ק כדברי הש"ך בסי' קס"ו סק"ח ומ"מ אם כבר גבה הבן את חובו פשיטא דאינו יוצא בדיינים ואפילו אם לא גבה לא מנכינן ליה כיון שדין זה הוא בין בע"ח זה לשאר בע"ח. וע"ש דמשמע מדבריו שאם לא היה כאן שאר בע"ח רק היה להבן טענה עם שאר היורשים בזה יש חילוק אם כבר גבה א"י בדיינים ואפשר דאפילו שום חיוב אין כאן על הבן להחזיר (עמ"ש לעיל סי' קס"א סק"ו בשם דגמ"ר) אבל אם לא גבה עדיין את חובו מנכינן ליה ע"ש:
הגהות רבי עקיבא איגר על שלחן ערוך יורה דעה
קע״ו
א
(סימן קע"ו סעיף א' בהג"ה) יש מתירין אפי' משכיר. בד"מ כ' ע"ז אמנם בריב"ש (סי' ש"ח) כ' נראה ברור דאסור להלוות על אחריות הספינה ושיתן בשובו כ"ד לפי שזו הלואה וקוצץ לו דבר קצוב ברבית אע"פ שהמלוה מקבל עליו אחריות כל המעות כ"ז הלואה עדיין לא יצא מידי הלואה וכו'. לפ"ז קשה דלעיל (סי' קע"ג סי"ח) סתם המחבר כהריב"ש והרב לא הגיה כלום. וכאן פסק כתה"ד. והוי לכאורה פסקי דסתרי אהדדי. ועי' בתפל"מ שכתב לחלק בין הך דהכא לההיא דסי' קע"ג. ועש"ך לקמן (סיקע"ז סק"ך):
שפתי כהן על שולחן ערוך יורה דעה
קע״ו:א׳
א
אבל אם שכרם כו'. מיהו אם הוציא המעות אע"פ שבאו לידו אותן המעות עצמן אסורין משום רבית הגמ"ר וכ' ב"י והיינו ודאי בשכרן להתלמד או ליראות דאי להוציאן אפילו לא הוציאן נמי אסור דכיון דמלוה להוצאה ניתנה מעת שבאו לידו כאלו הוציאן דמי:
קע״ו:ב׳
א
יש מתירין כו'. וב"י כתב דמשמע מדברי ת"ה דמ"מ אין לעשות מעשה להיתר וליתא דל"ק התם הכי אלא כשהלוה מבטיחו ומתנה שלא יהיו נאמנים על הקרן שנאנס או נגנב או נאבד רק בש"ץ והשמש אבל כשאינו מתנה כלום פשיטא דשרי כמ"ש לקמן סי' קע"ז ס"ק י"ז ע"ש:
קע״ו:ג׳
א
אסור לשוכרן להוציאן כצ"ל:
קע״ו:ד׳
א
דווקא כלים כו'. וכן יוכל להתנות שאם ישבר באונס ישלם לו דמיו אע"פ שמן הדין שוכר פטור מאונסין כמ"ש בח"מ סימן ש"ו וא"כ כיון ששם אותן בדמים ומתחייב באונסים הרי הדמים הלואה אצלו והשכר שנתן לו מחזי כרבית אפ"ה שרי כיון שאינו מתחייב בדמיו אא"כ ישבר וכל זמן שהוא בעין הוא מחזירו כמו שהוא ועד שעת שבירה הוא ברשות בעלים לזולא וגם הוא נפחת כו'. טור:
קע״ו:ה׳
א
מותר כו'. ול"ד לצאן ברזל דלקמן ר"ס קע"ז דהתם אינו עושה בהן מלאכה שיכחישו מחמתן והוא מקבל עליו אחריות מעתה וכ"כ ה"ה פ"ח מה"מ דין י"ג:
קע״ו:ו׳
א
בגוף הספינה כו'. נמצא מעלה לו שכירות ספינה טובה יותר מספינה רעה וע"ל סי' קס"ג ס"ד:
קע״ו:ז׳
א
ה"ז מותר. לפי ששכירות אינה משתלמת אלא לבסוף (וכמ"ש בח"מ סימן שי"ז) הלכך כי שקיל מיניה סלע בחודש דה"ל י"ב סלעים אין זה שכר המתנת מעות שהרי לא נתחייב לו לשלם שכירות עד סוף החודש והאי דא"ל אם מעכשיו תתן לי הרי לך בי' סלעים אי הוה מקדים ליה הוה מחיל ליה מדמי השכירות ומוגיר לו בפחות משויה. ש"ס ורש"י:
קע״ו:ח׳
א
אבל אם כבר כו'. כלומר שהחזיק ונתחייב לתת לו מעכשיו השכירות י' סלעים (לחדש) [לשנה] אסור לומר תן כל חודש סלע וכ"ש אם כבר נתחייב לו השכירות דהיינו שהגיע הזמן פרעון של סוף השנה וממתין לו ונותן לו דבר בהמתנת המעות אסור ומבואר כאן דאין חילוק בין מעות שכירות למעות הלואה לעולם כל אגר נטר ליה אסור וכ"כ בד"מ וכ"ד ב"י לעיל ס"ס ק"ס ולא כהב"ח סי' קס"א ס"ב:
קע״ו:ט׳
א
סימן קע"ז. סעיף ט"ו:
טורי זהב על שולחן ערוך יורה דעה
קע״ו
א
כששוכר להוציאם. ואע"פ שיחזיר אותם בעין אח"כ מ"מ כיון שהיה לו רשות להוציאם והיה האחריות על המקבל הוה ליה כהלואה ואסור ליתן שכר דהוי כרבית אבל בסעיף ב' בכלים אמרינן דאין השכר משום הלואה אלא משום שנפחת הכלי במה שנשתמש בו ואותו הפחת המשכיר מקבלו עליו ומשום הכי אם הוא כלי שאין בו פחת כגון כלי כסף וזהב שכתבו התוס' פרק הרבית (דף ס"ט) אסור ליטול ממנו שכר כשהוא דרך הלואה והאחריות על המקבל כמו במעות:
ב
או אונסין ולא גניבה ואבידה בשכרו להוציאן כצ"ל:
ג
כלים מותר כו'. דין הכלים כמו במעות דסעיף א' כדי להתלמד ונתבאר שם:
ד
וליטול שכרה ואם נשברה שמין לו כו'. בטור כתוב. דמותר לקצוב דמיו ולהתנות כו' ומסיים בסוף לכשישבר אינו מחויב אלא בדמי' שהיה שוה בשעת שבירה והם דברים סותרים לכאורה והב"י פירש מה שפירש ול"נ דמתחלה לא מיירי הטור מענין שאם יהיה זול מ"מ יתן לו הקצבה אלא דלא בא אלא להשמיענו שמותר לעשות קצבה כפי השער שהיה באותה הפעם ולא אמרינן דעשיית הקצבה היא כמו הלואה אבל בסיפא קמ"ל דאם יהיה זול אח"כ ישלם לו כפי אותו השער וכמ"ש רמ"א ס"ס ד' בשם י"א:
ה
וכן מותר להשכיר סיר כו'. ביאר בטור שבזה יש רבותא טפי מברישא דברישא לא הוה עלה שם הלואה עד לבסוף שישבר הכלי ועד אותה שעה הוה שכירו' וקאי ברשות הבעלים לענין זול ולענין פחת אם יחזיר לו בעין והוה השכר בשביל שעת השכירות ההוא אלא אפי' בסיר נחושת שמיד שמתחיל להשתמש בו מיד מתחיל הקלקול שהנחושת הולך ופוחת תמיד ממילא הוה תכף הלואה אפ"ה מותר ליקח שכר כיון שאותו נחושת הנשאר הוא מקולקל ממה שהיה תחילה ובעד זה הוא משלם לו:
ו
בגוף הספינה. פירוש והוה כמשכיר לו ספינות משובחות בסך יותר משאר ספינות שאינם כל כך חשובות:
ז
מותר להרבות בשכר הקרקע. הטעם דשכירות אינה משתלמת אלא לבסוף נמצא מה שפוחת לו השתא אוזלי קא מוזיל גביה. וכ' ב"י בשם הגהת מיימוני בשם רשב"א בעל התוס' דאין היתר רק אם נכנס תיכף לתוך קרקע דאל"ה הוה אגר נטר וכתב ד"מ אמנם במ"מ כתב בשם הרשב"א דאע"ג דאינו דר מיד בחצר שרי הואיל ובשכירות קרקע זוכה בה מיד משא"כ בשכירות פועל הואיל ופועל אינו משתעבד מהשתא עכ"ל:
ח
וכ"ש אם כבר נתחייב כו'. נראה פשוט דזה הוה רבית קצוצה ואפילו בחלוקה הראשונה שכבר החזיק כו' נסתפק ב"י אי הוה רבית קצוצה אבל בזה נראה דמודה דהוה רבית קצוצה:
ט
מותר להרבות בנדונית חתנים כו'. הטעם משום דהוי כמוסיף לו נדוניא כמ"ש אח"כ וה"ה בכל מה שאדם מתחייב עתה לחבירו מתנה שאם לא יפרע מכאן עד יום פלוני שיהא מוסיף על כל ליטרא ד' פשיטים בחודש כ"כ ב"י בס"ס קס"א בשם ריב"ש בשם רשב"א ונ"ל דמ"ש כאן שצריך שיהיה התנאי קודם הנישואין היינו בפעם הראשון שמתקשר עצמו נגד חתנו ליתן לו נדוניא דהיינו בשעת כתיבת התנאים לחתן כיון דעד אותו פעם אין שום חיוב עליו ואי בעי לא יהיב ליה מידי הוה גם הרבית בכלל המתנה ההיא אבל אם בתנאים לא נכתב רק חיוב הנדן ובשעת החתונה שמסלק הנדוניא כותב לו שיתן לו רווחים אין מועיל היתר זה הואיל ובפעם ההיא יש חיוב עליו לתת לו סך הנדן ואי לא יהיב ליה חייב ליתן קנס הנכתב בתנאים ממילא הוה כחוב דעלמא וצריך לעשות היתר על הרווחים וכן משמעות דברי ריב"ש שם בב"י בלשון זה ראובן שידך בתו לשמעון והתנה עמו שיתן ת' דינרין בנדוניא בשטרי חובות בין קידושין לשבע ברכות כו' עכ"ל ועל זה כתב היתר זה משמע בפעם הראשון שכתבו התקשרות התנו כן וכן הוא ברור לענ"ד. ובלבוש כתב ג"כ בסימן קס"א בסופו שאם נתפשרו כן אחר החופה הוה רבית גמור שהרי אחר החופה מיד נעשה עליו כמלוה וגם קודם החופה טוב לעשות הכל קרן ויכתוב שאבי הכלה חייב ליתן להחתן כך בשנה הראשונה וכך בשנה השניה כו':
הסבר על זכויות יוצרים
שולחן ערוך, יורה דעה
רשיון: Public Domain
מקור: www.nli.org.il
באר היטב יורה דעה
רשיון: Public Domain
מקור: www.toratemetfreeware.com
באר הגולה על שולחן ערוך יורה דעה
רשיון: Public Domain
מקור: www.nli.org.il
ביאור הגר"א על שולחן ערוך יורה דעה
רשיון: Public Domain
מקור: www.nli.org.il
פתחי תשובה על שולחן ערוך יורה דעה
רשיון: Public Domain
מקור: www.nli.org.il
הגהות רבי עקיבא איגר על שלחן ערוך יורה דעה
רשיון: Public Domain
מקור: www.nli.org.il
שפתי כהן על שולחן ערוך יורה דעה
רשיון: Public Domain
מקור: www.nli.org.il
טורי זהב על שולחן ערוך יורה דעה
רשיון: Public Domain
מקור: www.nli.org.il
כל הזכויות שמורות לבעלי התכנים – במידה ומצאתם הפרה בזכויות היוצרים שלכם, נא לפנות אלינו באופן מיידי במייל [email protected] האתר כולו מוקדש לעילוי לנשמת כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולזכות כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולרפואת כל חולי עם ישראל בנפש בגוף ובנשמה. לייחדא קודשא בריך הוא ושכינתא על ידי ההוא טמיר ונעלם בשם כל ישראל, ולקרב את ביאת המשיח. כל הזכויות שמורות (c) לבעלי הזכויות יוצרים השייכים לכל קטע מצוטט, יש להתייחס לכך בחומרה רבה ויש איסור גמור להפיץ באופן הנוגד לרישיון מצד ההלכה וכו' תחת רישיון Creative Commons-CC-2.5