שולחן ערוך, יורה דעה קס״ג: דין הפוסק חיטין לחייבו כשער של עכשיו. ובו ג' סעיפים: – עם 17 מפרשים

א

דין הפוסק חיטין לחייבו כשער של עכשיו. ובו ג' סעיפים:
מי שהיה נושה בחבירו מעות ואמר לו תן לי מעותי שאני רוצה ליקח בהם חטים א"ל צא ועשה אותם עלי כשער של עכשיו ויהיה לך אצלי חטים בהלוואה אם יש לו חטים כשיעור מעותיו מותר אפי' לא יצא השער ואם לאו אסור אפי' יצא השער (נ"י בשם רמב"ן והרב המגיד שם ושכן כתב רמב"ן ורשב"א) (ונאמן המוכר לומר שיש לו וא"צ ראייה לדבריו) (הגהות מרדכי דאיזהו נשך) כדלעיל סימן קס"ב:

ב

הרי שהיה לו חטים ועשה הלואתו עליו ובא אחר זמן ואמר ליה תן לי חטים שאני רוצה למכרם וליקח בדמיהם יין א"ל צא ועשה אותם עלי יין כשער שבשוק עתה אם יש לו יין הרי זה מותר ואם לאו אסור (ר"ן ונ"י):

ג

אמר לו הלויני מנה א"ל מנה אין לי חטים במנה יש לי ונתן לו חטים במנה כמו שהוא השער וחזר ולקחם ממנו בצ' (ועדיין הם שוים מאה) (ב"י בשם ת"ר) אם פרע לו לבסוף המנה בפירות מותר אבל אסור לפרוע במעות מפני הערמת רבית מאחר שא"ל תחלה הלויני מנה ואם עבר ועשה הרי הוא מוציא ממנו ק' בדין שאפי' אבק רבית אין כאן: הגה וי"א דהוי אבק רבית (טור בשם הרמב"ן והרא"ש) וכל זה לא מיירי אלא כשלא התנו מתחילה על כך אבל אם התנו מתחילה לקנות ממנו בפחות הוי רבית גמור (המ"מ פ"ה דה"מ בשם הרמב"ן והרשב"א וכן הוא בנ"י) אפילו פרע לו פירות [אסור] (נימוק"י פ' א"נ):

א

השער. משום דזכי ביה מהשתא ואע"ג דלא משיך ול"ד לדלעיל סי' קס"ב ס"ב דביש לו מעט מאותו המין לוה עליו כמה סאין דהתם כיון שלוה סאה אנו רואין כאלו לוה סאה כנגד סאה וכן לעולם אבל במכירה אין המכירה חלה אלא על מה שיש לו וע"ל סי' קע"ג ודוקא אם יש לו חטים אבל אם יש לו מעות כשיעור שיכול לקנות בהם חטים אסור עכ"ל הש"ך (וט"ז פסק אם יש לו מעות שרי ומסיק כנ"ל להלכה ולא למעשה להקל):

ב

אסור. כתב הש"ך אבל אם נותן לו עתה מעות על חטים ליתנם לו כל השנה כשער של עכשיו מותר אם יצא השער אע"פ שאין בו חטים וע"ל סי' קע"ה ומשמע דאיני יכול לחשוב החטים אלא בדמי השער ולא בזול יותר דנראה כרבית וכתב הב"י דללוות ע"מ שאם לא יתן לו לזמן פלוני יתן לו פירות כשער של עכשיו אסור כיון דמחמת הלואה קאתי וע"ל סי' קע"ה ס"ו בהג"ה:

ג

מותר. כתב הט"ז נ"ל אם אומר הריני נותן לך מעות על פירות שתתן לי כל השנה כשער של עכשיו אלא שאני נותן לך ברירה אם תרצה תוכל ליתן לי מעותי עד זמן פלוני דשרי כיון שזכר בשעת נתינת המעות גם הפסיקה על הפירות אלא שעושה לו טובה באם ירצה לחזור ממקח שיוכל לחזור וכן מצינו לקמן ר"ס קע"ד ובח"מ סי' ר"ז לענין רבית דמהני תנאי כזה ואע"ג דשם בח"מ לא מהני רק כשהמכירה תחלה סתם כמ"ש שם ס"ז שאני התם דלוקח אוכל פירות מיד ויש בזה אבק רבית ע"כ צריך שיהיה התנאי לאח"כ משא"כ כאן עכ"ל:

ד

בפירות. כתב הש"ך דוקא משך החטים לרשותו או קנה בדרך קנין גמור הא לא"ה משמע דנראה כרבית בכל ענין אפילו א"ל תחלה הלויני חטים וגם לבסוף פורע לו המנה בפירות והיכא דאתנו לפורעו בפירות אם מותר לפורעו במעות תליא בפלוגתא דר"ת ורשב"ם בסימן קע"ה ס"ו עיין שם:

ה

מנה. אבל אם א"ל הלויני חטים מותר. הרא"ש וטור:

ו

גמור. והב"ח כתב דלשון הפוסקים משמע דאינו אלא כעין רבית גמור ולא רבית גמור וכתב הט"ז נ"ל פשוט דהאיסור שבסעיף זה הוא שבשעה א' נעשה כן אבל אם לאחר שעה שלקח החטים בק' חזר ומכרן לו בצ' היתר גמור הוא ודומה למ"ש בסי' קע"ד ס"ב ע"ש (ובנה"כ כתב דלא דק דהתם כיון דהוה מכירה א"כ שפיר אוכל הלוקח הפירות אבל הכא דא"ל תחלה הלויני מנה ודאי איכא הערמת רבית או א"ר להרמב"ן וק"ל עכ"ל):

א

ברייתא דרבי אושעיא ב"מ דף ס"ג ע"א (ולשון רמב"ם פ"ד ה"י מה"מ):

ב

פי' רש"י דזכי ביה מהשתא ואע"ג דלא משך כי מיקרי ברשותיה מיקרי ולא הוה ליה רבית הואיל ואם בא לחזור קאי עלייהו במי שפרע:

ג

הואיל ואין לו ולא נתן לו עכשיו מעות במה לקנות לו דמי לרבית:

ד

שם בברייתא:

ה

מאוקימתא דאביי למתניתין כדתני רב ספרא ברבית דבי ר' חייא וכו' שם דף ס"ב ע"ב אע"ג דאדחייא אוקימתא מ"מ סברא דידיה לא מדחיא הסכמת הפוסקי':

ו

טור בשם הרמב"ם בפ"ה מה"מ וכן הכריע הרשב"א מלשון הברייתא (וה"ה ונ"י):

א

אם יש לו חטים. דוקא חטים רמב"ם וש"פ אבל הגמ"ר והג"א שם כתבו דה"ה מעות וש"ד וכמש"ש מה לי הן מ"ל דמיהן וכמ"ש תוס' בסאה בסאה שם ע"ב ד"ה אין כו' עכ"ל אבל הרא"ש כתב שם בשם הראב"ד דדוקא בסאה בסאה ולא בהלואה אחריתי ואף שכתב שם בס"ז אין לו אסור פי' אין לו לא מעות כו' כתב ב"י דט"ס והגהה הוא ומע"מ כ' תלמיד טועה כ' ונעלם ממנו דברי המרדכי והג"א ומ"מ דברי הרמב"ם נראין מדקאמר ויין אין לו משמע דוקא יין:

ב

כשיעור מעותיו. רמב"ם וברי"ו כ' פלוגתא בזה וכתב שעיקר כהחולקין וכ' שכ"כ הרא"ש:

ג

אפילו לא כו'. נ"י בשם הרמב"ן ומש"ש כשער של עכשיו לרבותא נקט דאפ"ה אסור באין לו דבדבר זה חלוק נושה מלקח ומ"ש במתני' וכן השער לפירש"י ניחא דמשום חטין דמותר אבל לפי' תוס' ד"ה לקח כו' צ"ל ג"כ לרבותא ודוחק וברש"י ס"ג ד"ה ע"ג פירות כו' כ' דוקא שיצא השער וענ"י (שזהו כוונתו וכמ"ש בביאור על המהר"ם שיף):

ד

אפילו יצא השער. גמ' שם כשער של עכשיו כו' וכן שם ס"ב ב' וכי אין לו כו' בבא כו' וכ"ש לפי' תוס' דקושיא קאי גם על חטין דמתני' ובירושלמי משמע כפי' תוס' דאמרינן שם א"ל תן לי חטי שאני רוצה למכרן במה קנה ר"ל הואיל ואין לו רב נחמן בר יעקב סבר מימר חייב להעמיד לחבירו ועח"מ סי' ר"ט ס"ו:

ה

ונאמן כו'. עמ"ש בליקוטים בסי' קס"ב ס"ב (בס"ק י"א) אבל לפי מ"ש כאן בש"ע דוקא מאותו המין כשיעור מעותיו ליתא. ונראה דר"ח (שבהגהות מרדכי שם) לא ס"ל דברי הרמב"ם וש"ע דכאן:

ו

כשער כו'. ל"ד כמ"ש בס"א:

ז

אם יש לו יין. דוקא יין כנ"ל:

ח

כמו שהוא השער. כמש"ש והא בדינר כו'. וערש"י שם ד"ה הא בדינר כו':

ט

ועדיין כו'. דאל"כ היתר גמור הוא וראיה מדפריך והא בדינר כו' ואם איתא דלמא וכן השער עתה:

י

אם פרע כו'. גמ' שם ועבה"ג:

יא

מאחר שא"ל כו'. לאפוקי אם א"ל הלויני חטים דמותר. הרא"ש וטור. וראיה ממש"ש ה"ג כגון דאמר הלויני כו' ול"ק בקיצור הלויני חטים בל' דינרים כו' בשלמא הברייתא י"ל דרבותא קמ"ל דאפ"ה מותר כו':

יב

ואם עבר כו'. כמש"ש שהן מותרין רק משום הערמה. הרא"ש:

יג

וי"א כו'. דהא אביי מוקי למתני' בכה"ג ואמרינן שם ס"א (ב') עד כאן כו':

יד

וכ"ז כו'. כמש"ש ס"ה ב' משכן לו כו' בדמים הללו אסור וז"ש אפילו פרע כו' כמו השדה שם:

א

אפילו לא יצא השער. עיין בתשובת תשואת חן סי' כ"ט שהאריך בזה:

ב

כמו שהוא השער. [עיין בתשובת חתם סופר סימן קל"ז לאחר שהביא שם דברי הרב"י בבד"ה סימן קע"ג דהנוהגים ליקח טרפות למכרו לאלתר בפחות לכ"ע אסור וביאר דאין חולק עליו. כתב וז"ל והא דכתב בש"ע סי' קס"ג ס"ג ונתן לו חטים במנה כמו שהוא השער דהוא לדיוקא לאפוקי אם השער הוא בזול אסור (כמ"ש הט"ז סק"ו) ולא כתב רבותא טפי אפילו לא יצא השער רק ששוים פחות ועוד אפילו בלא הלוני. היינו משום דלא ראה עדיין דברי הריטב"א כי הס' בד"ה חיבר לעת זקנותו וגם מט"ז שם נעלמו דברי בד"ה הנ"ל כי לא היה בידו אותו הספר עכ"ל ועמש"ל סי' קע"ג ס"א בד"ה שאין לו]:

א

(סימן קס"ג ש"ך סק"ד) כשער של עכשיו אסור. קשה לי דאף כשמתנה שיתן לו פירות בזול יותר משער דעכשיו לשתרי כדלקמן (סקע"ז סי"ד) וצלע"ג. ואחר זמן רב מצאתי שהקשה כן בתפל"מ ותירוצו אינו מובן לי:

א

אם יש לו חטים כו'. דוקא אם יש לו חטים אבל אם יש לו מעות כשיעור שיכול לקנות בהן חטים אסור. כ"פ ב"י וד"מ וב"ח:

א

כשיעור מעותיו. ול"ד לדלעיל סי' קס"ב ס"ב דביש לו מעט מאותו המין לוה עליו כמה סאין דהתם כיון שלוה סאה אנו רואין כאילו לוה סאה כנגד סאה שיש לו וכן לעולם אבל במכירה אין המכירה חלה אלא על מה שיש לו וע"ל סי' קע"ג:

א

מותר. משום דזכי ביה מהשתא ואע"ג דלא משיך כי מייקרי ברשותיה מייקרי ולא ה"ל רבית הואיל ואם בא לחזור קאי עלייהו במי שפרע. רש"י:

א

ואם לאו אסור. אבל אם נותן לו עתה מעות על חטים ליתנם לו כל השנה כשער של עכשיו מותר אם יצא השער אפילו אין לו חטים כאשר יתבאר בעזרת השם עד כאן לשון הטור והוא לקמן סי' קע"ה ע"ש וכתב הפרישה משמע דאינו יכול לחשוב החטים אלא בדמי השער ולא בזול יותר דנראה כרבית אבל אינו מוכרע עכ"ל ול"נ שהוא מוכרע מדקאמר אם יצא השער וגם מדקאמר כשער של עכשיו וכן מוכח בפוסקי' וט"ו לקמן סי' קע"ג ס"ז ע"ש ופשוט הוא:

ב

וכתב ב"י דללוות ע"מ שאם לא יתן לו לזמן פלוני יתן לו פירות כשער של עכשיו אסור כיון דמחמת הלואה קאתי עכ"ל ומביאו ד"מ וע"ל סי' קע"ה ס"ו בהג"ה:

א

אסור. דשמא אח"כ יתייקרו והוי רבית:

א

ונתן לו כו'. דוקא משך החטים לרשותו או קנה בדרך קנין גמור הא לאו הכי משמע דנראה כרבית בכל ענין אפילו אמר ליה תחלה הלויני חטים וגם לבסוף פורע לו המנה בפירות. ב"ח:

א

ועדיין הם שוים מאה. אבל כשהוזלו קודם שחזר ולקחן היתר גמור הוא ואפילו הערמת רבית אין כאן. תלמידירשב"א. והיינו כשהוזלו ועמדו על צ' ובעט"ז כתב ולקחן ממנו בצ' אע"פ שעדיין הם שוין מאה כו' ה"ז אסור לעשות כן ולא כוון יפה דמאי אף על פי:

א

מותר. והיכא דאתני לפרעו בפירות אם מותר לפרעו במעות תליא בפלוגתא דר"ת ורשב"ם בסי' קע"ה (סעיף ו') גבי מה לי הן מה לי דמיהן. ב"י וד"מ:

א

מאחר שא"ל תחלה הלויני מנה. אבל אם אמר ליה הלויני חטים מותר. הרא"ש וטור:

א

וי"א כו'. ואפילו לפ"ז אם רוצה לפרוע לו חטין מותר אלא שאין כופין אותו לפרוע חטים כדי להוציא מידו. טור:

א

הוי רבית גמור. והב"ח כתב דלשון הפוסקים משמע דאינו אלא כמין רבית גמור ולא רבית גמור:

א

מי שהיה נושה כו'. אבל אם נותן לו עתה המעות על חטין יתבאר בסימן קע"ה:

ב

כשיעור מעותיו. ולא דמי להלוואת סאה בסאה דסימן קס"ב סעיף ב' דסגי אפי' במעט דהתם אנו חושבין אותה טיפה כאילו היא נחלטת למלוה נגד טיפה שמלוה לו ואחר שלוה בהיתר טיפה יש לו שתי טיפות מלוה עליה עד שתי טיפות וכן לעולם משא"כ כאן במכירה דאין שייך לומר כן. כן כתב נימוקי יוסף ריש פ' הרבית בשם רשב"א משמע כאן דמה שמלוה לו מועיל כאילו נותן לו במתנה ועי' מ"ש סימן קס"ב סעיף ב' ועי' מה שנכתוב אי"ה בסימן קע"ג סעיף ז':

ג

מותר אפילו לא יצא השער. פרש"י דכיון שיש לו זוכה בהו האי מהשתא ואע"ג דלא משיך ואם נתייקרו ברשותיה נתייקרו ולא הוה ליה רבית כיון שאם בא לחזור קאי עלייהו במי שפרע ואע"פ שלא יצא השער אוזולי קא מוזיל גבי:

ד

ואם לאו אסור כו'. לשון רש"י בזה כן הוא ומיהו היכא דאין לו לאו כאיסורו הבא לידו דמי דהיכא דיהיב ליה זוזי פוסק אע"פ שאין לו דיכול זה לקנותו במעות שקיבל דחטים מצויים לו כו' אבל זה אין בידו במה יקנה ודמי לרבית עכ"ל מדכתב אין בידו במה יקנה משמע דאפילו מעות אין לו וכ"כ הרא"ש בהדיא אין לו מעות ולא חטין וגם הטור כתב בהדיא ואמר לו אין לי מעות כו' גם מלשון התלמוד משמע כן שאמר תן לי מעותי שאני רוצה ליקח בהם חטים וא"ל חטים יש לי שאני נותן לך כו' מדאמר חטין יש לי משמע שאינו מרוצה בנתינת המעות והיינו שאין לו מעות לשלם דאילו יש לו למה הוא מקבל ליתן החטים בשער היוקר אח"כ כשער של עכשיו ולא מחזיק הריוח לעצמו אלא ודאי שאין לו עכשיו מעות ועל זה אמר אח"כ שאם אין לו חטין שאסור כיון שגם מעות לא היה לו ועוד ראייה דבסי' שקודם זה כתב הטור בשם הראב"ד שאין יכולין ללוות על סמך שער שבשוק אא"כ יש לו מעות ללוה כו' שמע מיניה דכי יש לו מעות משלו מהני כיון שיכול לקנות לו והכא נמי דכוותיה וא"ל לדעת ר"י שבסי' קס"ב דאפילו אין לו מעות ללוה מותר ולמה אוסר כאן באין לו תירץ הרא"ש דהתם הלוהו פירות סאה בסאה ולא מחזי כרבית כי הכא שהלוהו מעות תחילה. כן נראה לע"ד לפי דעת הפוסקים שזכרנו דכאן מועיל יש לו מעות משלו אם יצא השער כמו יש לו אלא שהב"י כתב דלשון רש"י משמע לו דדוקא חטים בעינן כאן שיש לו ולא מעות וכן משמע לו מלשון הרמזים שלא זכר רק חטים והנראה לע"ד כתבתי להלכה ולא למעשה להקל כיון שהוא מחמיר:

ה

ואם לאו אסור. כתב ב"י בשם נימוקי יוסף הא דאסור באין לו יין היינו דוקא כיון שמתחילה נקנו לו החטין מחמת הלואה משום הכי בעינן בכל מה שיקח ממנו אח"כ שיש לו דוקא אבל אם מתחילה נתן לו מעות על החטין מותר אח"כ לפסוק על היין אפי' אין לו יין כיון שיצא השער והיינו במעמידו על החטין ואומר בעד אלו החטין אתן לך יין דפירות בפירות הוא אבל אם אין מעמידו על החטין אלא עושה את החטין בהלואה עליו ואח"כ רוצה ליתן בעד ההלואה יין בעינן דוקא יש לו יין ואפי' לא עשה אותם בהלואה אלא אומר כך וכך חטים יש לך בידי עולים כך וכך מעות אתן לך יין בעדם בעינן נמי יש לו יין כיון שהזכיר סכום מעות בעדם אלא שרבינו ירוחם כתב בזה להקל כיון דלא נעשה בהלואה עליו אף שאין זה לשון ב"י כך היא כוונתו ולקמן סי' קע"ה כתב רמ"א להחמיר בזה. עוד העלה ב"י ע"פ הלכות גדולות דלוין על שער שבשוק דהיינו דוקא סאה בסאה אבל לא שילויהו מעות ולהתנות עמו אם לא תשלם לי עד זמן פלוני חייב אתה ליתן לי פירות כשער של עכשיו זה אסור כיון דמחמת הלואה קאתי ורש"י פירש אפי' מעות לוין על שער שבשוק וקיימא לן כה"ג ע"כ. ונראה הטעם דכיון דעד אותו זמן ה"ל שם הלואה עליו מאימתי מתחיל הפסיקה על הפירות באותו זמן ובאותו זמן אינו נותן לו מעות ונ"ל דוקא בענין זה הוא דאסור דבבירור יש כאן הלואה תחילה אבל אם אומר הריני נותן לך מעות על פירות שתתן לי כל השנה כשער של עכשיו אלא שאני נותן לך ברירה אם תרצה תוכל ליתן לי מעותי עד זמן פלוני דשרי כיון שזכר בשעת נתינת המעות גם הפסיקה על הפירות אלא שעושה לו טובה באם ירצה לחזור ממקח שיוכל לחזור דכן מצינו לקמן ריש סי' קע"ד בח"מ בסי' ר"ז לענין רבית דמהני תנאי כזה ואע"ג דשם בח"מ סי' ר"ז לא מהני רק כשהמכירה תחילה סתם כמוזכר שם סעיף ז' שאני התם דלוקח אוכל פירות מיד ויש בזה אבק רבית על כן צריך שיהיה התנאי לאח"כ משא"כ כאן בפרט דרש"י מתיר בכל ענין להלוות אפי' מעות דיש לסמוך להתיר בכהאי גוונא אם מזכיר הפסיקה על הפירות אע"ג דנתן לו בשעת פסיקה את הברירה כן נראה לע"ד:

ו

ועדיין הם שוים מאה. דאם לא כן היתר גמור הוא ואין כאן הערמה ואם מתחלה היו שוים תשעים ונותנם לו במאה הוה רבית גמור כ"כ ב"י בשם תלמידי רשב"א ונראה טעמם אע"ג דמותר למכור ביוקר משוייו כמ"ש ריש סימן קע"ד מ"מ כאן אסור כיון שא"ל תחילה הלויני אבל אין לומר דמיירי כאן בענין שאסור למכור ביוקר כנזכר בסימן קע"ד דאם כן למה כתבו האיסור כאן בהלויני מנה:

ז

ויש אומרים דהוה אבק רבית. וסיים בטור ואפי' לפי זה אם רוצה לפרוע לו חטין מותר אלא שאין כופין אותו לפרוע חטין כדי להוציא מידו פירוש דאפי' אם התנה עמו שיפרע לו מעות מותר לפרוע לו חטין רק שאין כופין אותו להוציא כל המאה בחטין ונ"ל פשוט דהאיסור שבסעיף זה הוא שבשעה אחת נעשה כן אבל אם לאחר שעה שלקח החטין במאה חזר ומכרן לו בתשעים היתר גמור הוא ודומה למה שכתוב בסימן קע"ד סעיף ב' עיין שם:

א

(סימן קס"ג סעיף א') מי שהיה נושה בחבירו מעות כו' א"ל צא ועשה אותם עלי כו' ויהיה לך אצלי בהם חטים בהלואה אם יש לו חטים כו' מותר אפילו לא יצא השער. ונותן לו בזול דאוזיל קא מוזיל גביה. ב"י בשם נמק"י והרמב"ן. וצ"ע דלעיל סי' ק"ס ס"ב כתב המחבר שם דאם נותן לו יותר בשעת הפירעון שלא התנה עמו אסור ועמ"ש שם בסעיף ד' בס"ד וא"כ כיון שנותן לו בזול הרי הוא רבית על שהלוה לו מעות. וכן מוכח ברמב"ם פ"ח מה' מלוה גבי שומרי השדות שפורעין להם השכירות בחיטים בזול בגורן דאסור ומסתמא לא יצא השער עדיין ואפ"ה אסור ליתן להם בזול. וכ"ש הכא דהלואה היא וצ"ל דלא שרינן הכא אלא שיתן לו בשער הזול שדרך לפסוק בזה השער כגון שער הלקוטות כמ"ש התוס' פא"נ (דף ס"ג) והרא"ש והטור סי' קע"ה. וכיון שדרך לפסוק כך אין ניכר שמוזיל גבי' בשביל הלואה דאפילו אם היה נותן לו עתה מעות היה מוזיל גבי' הכי. דומיא דלקמן סי' קע"ג ס"ב ע"ש ודו"ק משא"כ גבי שומרי השדות שהיו נותנין להם בזול הרבה מחמת המתנת פירעון השכירות וזה אסור בכל ענין וכמ"ש שם בסי' ק"ס ס"ב בס"ד ע"ש:

ב

(שם) ואם לאו אסור אפילו יצא השער כיון שאין נותן לו עתה מעות לקנות. אבל אם נותן לו עתה מעות לקנות מותר. אפילו אין לו אם יצא השער כמ"ש סי' קע"ה ע"ש. וכתב הב"י דלהלוות מעות ע"מ שאם לא יתן לו לזמן פלוני יתן לו פירות כשער של עכשיו אסור כיון דמחמת הלואה קאתי ומביאו הש"ך והבאה"ט בסתם ולא ה"ל לסתום אלא לפרש דצ"ל דמיירי שלא א"ל מעכשו אבל אם א"ל אם לא אתן לך לזמן פלוני אתן לך מעכשיו ולזמן העיכוב פירות בשער של עכשיו שרי. וכמבואר להדיא בסי' קע"ז סי"ד בהג"ה ע"ש וכ"מ בריטב"א פא"נ ע"ש:

ג

(סעיף ב') הרי שהיה לו חטים ועשה הלואתו עליו כו' א"ל צא ועשה אותם עלי יין כשער שבשוק עתה אם יש לו יין ה"ז מותר ואם לאו אסור. ודע דזה מיירי ששם החטים עליו בדמים שאומר לו כך וכך הם דמי החטים תן לי בהן יין וה"ל כמלוה דאסור באין לו ואפילו מתחלה היה נותן לו מעות על חטין אבל כשאומר סתם כך וכך סאה חטין יש לי אצלך תן לי בהן כך וכך יין שרי אפילו אין לו יין כמו שנותן לו עתה מעות על יין. כל זה מבואר בש"ס ורש"י ותוס' ור"ן ונמק"י וב"י והג"ה סי' קע"ה ס"ו ע"ש. ומוכח להדיא בתוס' פא"נ (דף ס"ב) ד"ה לקח כו' דאם מתחלה כשפסק על החיטין לא היו לו ובאיסור פסק אסור אח"כ ליתן לו יין בדמי החיטין כמו שנתייקרו עכשיו אפי' אם יש לו יין: