שולחן ערוך, יורה דעה קנ״ט: שמותר להלוות לעובד כוכבים ולמומר ברבית. ובו ג' סעיפים: – עם 17 מפרשים

א

שמותר להלוות לעובד כוכבים ולמומר ברבית. ובו ג' סעיפים:
דבר תורה מותר להלוות לעובד כוכבים ברבית וחכמים אסרוהו אם לא כדי חייו או לת"ח או ברבית דרבנן והאידנא מותר (בכל ענין) (הטור):

ב

מומר מותר להלוותו ברבית ואסור ללוות ממנו ברבית: הגה ויש מחמירין אף במומר להלוותו (המרדכי והגהות מיימוני בשם ראבי"ה ורש"י וסמ"ג ובמהרי"ל) וטוב להחמיר אם אפשר להשמט ממנו:

ג

כותיים יש להם דין מומר לעבודת כוכבים. הקראים אין להם דין מומרים ואסור להלוותם ברבית ואין צריך לומר שאסור ללוות מהם ברבית: הגה וע"ל סימן קנ"ז וקכ"ד דין אנוסין. תינוק שנשבה לבין העובדי כוכבים ואינו יודע מתורת ישראל כלל דינו כקראים ואסור להלוות לו ברבית (כך משמע מב"י לדעת הרמב"ם) ולכן מומרת לעבודת כוכבים שיש לה בן מן העובד כוכבים שהבן הרי הוא כמוה ונקרא מומר אסור להלוות לו ברבית (מרדכי פ' החולץ) דהוי כתינוק שנשבה לבין העובדי כוכבים:

א

אסרוהו. משום גזירה שמא ילמד ממעשיו ובת"ח ליכא למיחש להכי. ש"ך:

ב

ענין. משום שאי אפשר לנו להשתכר בשום משא ומתן אם לא שנשא ונתן עמהם א"כ לא שייך ברבית שמא ילמד ממעשיו טפי משאר משא ומתן. טור:

ג

ממנו. משום לא תשיך ומשום לפני עור לא תתן מכשול:

ד

להחמיר. כתב הב"ח ובמומר להכעיס שלא יצא מן הכלל מ"מ יש להחמיר בו טפי ממומר שיצא מן הכלל ואין להלוות לו ברבית ובתשובת הגאונים איתא דאם הוא מומר דשביק היתרא ואכיל איסורא אז הוא מותר אבל במומר לתיאבון אסור עכ"ל ומ"מ יש להחמיר. ש"ך:

ה

מומר. כתב הש"ך משמע דאסור להלוות מהן ברבית וצ"ע דהא קי"ל בכמה דוכתי שגזרו על הכותים ועשאום כעובדי כוכבים גמורים לכל דבר ודוחק לומר דוקא להחמיר אמרו ולא להקל דכיון שעשאום כעובדי כוכבים גמורים משמע דלגמרי אפילו להקל עשאום וכו' ועוד אף להחמיר ודאי דלפעמים חומרא דאתי לידי קולא הוא דו"ק ותמצא אלא ודאי הם עובדי כוכבים גמורים לכל דבר וא"כ מותר להלוות מהן ג"כ ברבית עכ"ל:

ו

שאסור. כתב הש"ך היינו דוקא הקראים שהיו בזמן הרמב"ם שהיה להם כמה מעלות טובות וכו' ע"ש:

ז

אסור. אפילו למאן דמתיר להלוות למומר היינו דוקא למומר עצמו שיודע רבונו ומתכוין למרוד בו אבל זה שנתגדל בין העובדי כוכבים הוא כשוגג ובנ"י כתב בשם ר"ת דמותר להלוות לו ברבית ובד"מ כתב דצ"ע בזה ומומר שיש לו בן מן העובדת כוכבים הבן כמוה ודינו כעובד כוכבים ועיין בא"ע סי' ט"ז ס"ב. ש"ך:

א

משנה וגמרא דף ע':

ב

שם בגמרא מימרא דרב נחמן אמר לי הונא וכו':

ג

שם דף ע"א:

ד

בתוספות בדף ע' בד"ה תשיך והרא"ש שם בפסקיו:

ה

תוס' בעבודת כוכבים דף כ"ו כיון שאין מצוה להחיותו וכו' דלא קרינא ביה וחי אחיך עמך וכ"כ הרא"ש שם בפ"ה דמציעא ובנימוק"י בשם ר"ת והרמב"ן והר"ן והגהות מיימוני והמרדכי בשם ר"י:

ו

שם בעבודת כוכבים בתוספות מהירושלמי שם:

ז

ב"י מפי' הרמב"ם במשנה בריש חולין דחשיב להו כתינוק שנשבה לבין העובדי כוכבים דאפילו להלוותם ברבית אסור:

א

או ברבית דרבנן. (רמב"ם) סה"ת והטור וכתב בסה"ת משום דגזירה לגזירה לא גזרינן ונ"ל שזהו דפריך שם מסיפא איתביה לוין כו' ולא פריך מרישא ג"כ אבל מקבלין כו' (דבריו צ"ע) משום דהתם רבית דרבנן (וע"ל סי' קע"ז ס"ק א') וכמ"ש בסה"ת דכל קרוב לשכר ורחוק להפסד אינו אלא רבית דרבנן לכן התירו ליתומים שם א' וכמ"ש בסי' ק"ס סי"ח:

ב

והאידנא כו'. עתוס' שם ד"ה תשיך כו':

ג

(ליקוט) ואסור ללוות כו'. כמ"ש בפ' נגמר (מ"ד א') אע"פ שחטא כו' ובספ"א דקדושין (ל"ו א') רמ"א בין כך כו' וכ"ת סכלים כו' וכ"ת כי לית בהו כו'. רשב"א סי' ר"ה (ע"כ):
(ליקוט) ואסור ללוות כו'. וראיה מדקתני במתני' וכן בגר תושב ול"ק וכן במומר. מרדכי בשם ר"י וצ"ע דבמסכת כותים והביאו בסה"ת שמ"ו ח"א תניא אבל מלוין אותם ולוין מהן ברבית וכ' בסה"ת דמשמע מאותה ברייתא דגירי אמת נינהו ע"ש וכ"מ למשנה למלך שהקשה ג"כ (ע"כ):

ד

ויש מחמירין כו'. כמ"ש בפ"ו דסנהדרין אע"פ שחטא ישראל הוא ובספ"ד דיבמות (מ"ז ב') דאי הדר כו' אבל סברא ראשונה ס"ל דאע"ג דישראל הוא מ"מ לאו אחיך הוא ואי אתה מצוה להחיותו וברבית האיסור משום וחי אחיך כמ"ש בתורה וכמ"ש ברפ"ה דב"מ (ס"ב א') ועתוס' דעבודת כוכבים כ"ו ב' ד"ה אני כו' והביאו ראיה מירושלמי דשם כותאי דקסרין כו' ואמר דקסרין משום דקלקלו מעשיהם כמש"ש בירושלמי אבותיכם כו' וע"כ ס"ל דגירי אמת הן ואפ"ה כיון דקלקלו מותר להלוותו וז"ש בס"ג כותיים כו' אבל ללוות ממנו אסור כנ"ל דישראל הוא כנ"ל:

ה

הקראים כו'. עש"ך:

ו

תינוק כו'. דדוקא במומר להכעיס כמש"ש וכ"ש זה שהוא שוגג לגמרי:

א

מותר להלוות. עט"ז ס"ק א' ועיין בתשו' אא"ז פנים מאירות ח"ב סי' ע"ג:

ב

לעובד כוכבים. עיין בספר חוות דעת שכתב דלעבד כנעני אסור עיין שם:

ג

ויש מחמירין. בתשובת תפארת צבי חי"ד סי' ס"ג אות ה' כתב אף להפוסקים המחמירים במומר לעבודת כוכבים דאסור להלוות לו ברבית דהוי אחיך מ"מ אם לקח ממנו רבית לא יחזיר דאף אם עבר על הלאו בזה לא קיים העשה וחי אחיך דאינו מוזהר ע"ז וכן במומר להכעיס אף דשייך דאית ליה זרעא מעליא לא יחזיר ושרי לעכב לדידיה אולם נסתפקתי אם לקח רבית מישראל ואח"כ נעשה הלוה מומר לעבודת כוכבים אם יחזור לתקן הלאו הראשון שכבר עבר או דלמא בזה לא יתוקן הלאו דהרי אינו מצווה עתה להחיותו ע"ש שלא העלה בזה דבר ברור והניח בצ"ע ועיין עוד בתשובת ח"צ סימן מ"ג ובתשובת שבות יעקב ח"ב סימן ע"ג מה שכתבו בענין מסור:

ד

וטוב להחמיר. עיין בתשובת תפארת צבי שם שכתב דעכ"פ ודאי דאסור להלוות לו בלא רבית וכן מוכח לשון רמ"א שכתב אם יכול להשמט אבל בלא רבית אסור רק לא ילוה כלל. וכתב עוד דצ"ע באבק רבית אם אסור למומר דאפשר לא גזרו כולי האי אך לפי דברי הרמב"ן שכתב דהוי אחיך יש לאסור ע"ש:

ה

דין מומר. עבה"ט בשם ש"ך ועיין בתשובת תפארת צבי שם שתמה עליו דנהי דעשאום כעובדי כוכבים אף להקל מ"מ מי הפקיע אותם מהמצות דנימא דאינם מצווים שום דבר דלא נעבור על לפ"ע והעלה להחמיר דאסור ללוות מהם ברבית ע"ש:

ו

שאסור. עבה"ט בשם ש"ך ועיין בח"ד שכ' דמ"מ ללוות מהן יש לאסור:

ז

מומרת. עבה"ט סוף סק"ז ועיין בתשובות הרדב"ז ח"א סימן י"ב שכתב דהיכא דאיכא ספיקא אם בן מומר זה הוא מן העובדת כוכבים או ממומרת מותר להלוות ברבית דאע"ג דאיכא למימר ספיקא דאורייתא לחומרא מ"מ כיון דאיכא פלוגתא בבני המומרים והוי נמי ספיקא אזלינן לקולא ע"ש:

א

(סי' קנ"ט ש"ך סק"ג) משום לא תשיך. למ"ש הרמב"ן דמותר להלוותו דלא מקרי אחיך כיון דהיו מורידים אותו אלא דהמומר מוזהר שלא ליקח רבית ממנו. א"כ הלוה שנותן רבית למומר אינו עובר רק משום לפני עור. אבל לדעת הטור דההיתר להלוותו כיון דלא היו מצווים להחיותו בזה הלוה עובר ג"כ משום ל"ת וכן נ"מ לדינא להלוות למסור ברבית דלהרמב"ן אסור דמקרי אחיך (דמה שהיו מורידין אותו הוא רק מטעם דהו"ל רודף) ולדעת הטור י"ל דמותר דהא מ"מ לא קרינן ביה וחי אחיך עמך ועי' שו"ת חכם צבי (סמ"ג) ובשבות יעקב (ח"ב סע"ג):

ב

(ש"ך סק"ה) עובדי כוכבים גמורים לכ"ד. ע' בתוי"ט פ"ז דנדה מ"ג וד':

א

וחכמים אסרו. משום גזירה שמא ילמוד ממעשיו ובת"ח ליכא למיחש להכי:

א

והאידנא מותר. לכל אדם בכל מיני רבית משום שאי אפשר לנו להשתכר בשום משא ומתן אם לא שנשא ונתן עמהם אם כן לא שייך ברבית שמא ילמוד ממעשיו טפי משאר משא ומתן. טור:

א

ואסור ללוות ממנו. משום לא תשיך ומשום לפני עור לא תתן מכשול:

א

וטוב להחמיר כו'. ובמומר להכעיס שלא יצא מן הכלל אעפ"י שהוא היה מן המורידין וכדלעיל סימן קנ"ח מ"מ יש להחמיר בו טפי ממומר שיצא מן הכלל ואין להלוות לו ברבית. ב"ח ואעפ"י שאין דבריו מוכרחים. גם בתשו' הגאונים דפוס פראג סי' רפ"ד מצאתי שאלה מהו להלוות ברבית למומרים תשו' הרי"ף אומר שמעתי מרבותי אם הוא מומר דשביק היתרא ואכיל איסורא אז הוא מותר אבל במומר לתיאבון אסור עכ"ל מ"מ יש להחמיר:

א

כותיים יש להם דין מומר לעבודת כוכבי'. משמע דאסור להלוות מהן ברבית וכן משמע יותר בהעט"ז וצ"ע דהא קי"ל בכמה דוכתי שגזרו על הכותים ועשאום כעובדי כוכבים גמורים [) ברית נכרת בישראל ע"פ התורה שיהיו יחד לחברה גומלי חסד זה לזה חנם לבלי יקח איש מאת רעהו רבית ונשך והנכרי שאינו מבעלי החברה או מומר שפירש עצמו מהחברה. מובן שאין להם הזכות הזה שיש לאחד מבעלי החברה ומותר לקחת רבית מהם.] ודוחק לומר דוקא להחמיר שתהא שחיטתן אסורה ויינם יי"נ אבל לא להקל דכיון שעשאום כעובדי כוכבים גמורים משמע דלגמרי עשאום כעובדי כוכבי' גמורים ועוד דודאי אף להחמיר חומרא דאתי לידי קולא הוא ממקום אחר וק"ל וכן לקמן סי' רס"ו סעיף מ"ז כתבו הרי"ף והרא"ש והרמב"ם והמחבר שגטי נשים ושחרורי עבדים פסולים בזמן הזה בעד כותי משום דקי"ל פרק קמא דחולין דעשאום כעובדי כוכבי' גמורים אע"פ שהוא קולא שאם יקדשה אחר לא תהא מקודשת לו ולא תצטרך ממנו גט וכן בשחרורי עבדים הוי עבדו ופטור מהמצות וכ"כ שם סעיף פ' בשם הרמב"ם ור"ן וב"י שכותי בזמן הזה דינו כעובד כוכבים לענין מוכר עבדו דיוצא לחירות וכתבתי שם שכן דעת הרב והוי קולא דמותר בבת חורין ואף להב"ח שם דכתב דהוי ספק היינו כדמפרש התם טעמא דכיון דלא הוי אלא קנס לא קנסו בכותי משא"כ בשאר דברים ע"ש ודוק אלא ודאי הם עובדי כוכבים גמורים לכל דבר ואם כן מותר להלוות מהן גם כן ברבית:

א

הקראים כו'. ז"ל ב"י ולענין הקראים נ"ל דלהרמב"ם בפירוש מתניתין קמייתא דחולין דחשיב להו כתינוק שנשבה בין העובדי כוכבים אסור להלוותם ברבית ואע"ג דמדברי נ"י נראה דמותר להלוותן ברבית לא שבקינן דברי הרמב"ם המפורשין בשביל דברי הנ"י עכ"ל ואני בעניותי עיינתי בדברי הרמב"ם שם ולא מצאתי שום משמעות אדרבה כתב להיפך ובמומר למדו הפוסקים דמותר להלוותן ברבית וא"כ ה"ה הקראים וכ"כ מהרש"ל דקראים דינם כמומר ומותר להלוותן ברבית ומביאו הדרישה וכן משמע קצת בתשובת ר"א ן' חיים ר"ס קי"ג דקראים דינם כישראל מומר ועיין בתשובת רבינו שמשון שהביא המבי"ט ח"ב סי' ל"ח כו' וכן בתשובת רבי בצלאל סי' ג' וגם כתב שם שהקראים שבזמן הרמב"ם היו בהם כמה מעלות טובות משא"כ עכשיו:

א

ולכן מומרת כו'. אבל מומר שיש לו בן מן העובדת כוכבי' הבן כמוה מרדכי שם ומביאו ד"מ וכ"כ הרב בא"ע סי' ט"ז סעיף ב':

א

שהבן כו' אסור להלוות לו כו'. אפי' למאן דמתיר בהלוות למומר היינו דוקא למומר עצמו שיודע רבונו ומתכוין למרוד בו אבל זה שנתגדל בין העובדי כוכבים הוא כשוגג וכן משמע קצת במרדכי עכ"ל ד"מ. ובנ"י פ' א"נ כתב בשם ר"ת דמותר להלוות לו כו' וכ' בד"מ כיון דהב"י כ' בקראים דלא כוותיה ה"ה בהא וצ"ע לפמ"ש בסמוך דגם בקראים דברי הב"י אינם מכוונים:

א

דבר תורה מותר להלוות כו'. בטור כ' הטעם דטעמא דרבית דכתיב וחי אחיך עמך ועובד כוכבים אין אתה מצווה להחיותו כו' עכ"ל יש מקשים ממה דאיתא בפירקין (דף ע"א) אר"נ ב"י מי כתיב אל תקח מאתם מאתו כתיב מישראל ופרש"י וכי כתיב גר ותושב לענין וחי אחיך עמך הוא דכתיב שאתה מצווה להחיותו ואל תקח מאתו נשך קאי דוקא אאחיך ולא אגר תושב עכ"ל ש"מ דאין רבית ולהחיותו תלויים זה בזה ונ"ל לתרץ דכיון דכתיב שנית וחי אחיך עמך אחר שכתב אל תקח מאתו נשך ש"מ דלענין לקיחת רבית תלתה התורה בחיותיה דבזה תחיה את אחיך ולא עובד כוכבים וגר תושב אבל לענין שאר חיותו כללה התורה גם גר תושב ברישא דקרא דכתיב וחי אחיך עמך:

ב

והאידנא מותר. הטעם בטור לפי שא"א לנו להשתכר בשום משא ומתן אם לא עמהם אם כן לא שייך שמא ילמוד ממעשיו ברבית טפי משאר משא ומתן ע"כ וא"ל למה לא גזרו גם בימי חכמי התלמוד על כל משא ומתן שלא יהיה עם עובד כוכבים שלא ילמוד ממעשיו וא"ל דמילתא דלא שכיחא היתה ולא גזרו בה רבנן דא"כ אמאי גזרו בלפני אידיהן במשא ומתן ונראה דבמשא ומתן שהיה ג"כ עם ישראל לא אמרינן שילמוד ממעשה העובד כוכבים טפי משל ישראל משא"כ ברבית שלא היה רק דוקא עם עובד כוכבים ומ"ה עכשיו שכל משא ומתן הוא עם העובד כוכבים ושייך ביה שמא ילמוד ממעשיו ואפ"ה לא גזרו גם ברבית לא גזרו:

ג

מומר מותר להלוותו כו'. דהא אין אתה מצווה להחיותו ואין להקשות הא עובר על לפני עור דהמומר עושה איסור בלקיחת הרבית תירץ בסה"ת דאף הוא אינו עושה איסור בלקיחת הרבית דהא דישראל נאסר (בלקיח') [בנתינת] הרבית הוא מדכתיב ולאחיך לא תשיך פירושו אתה הלוה לא תעשה איסור שאחיך ישוך אותך והמומר שאין המלוה מוזהר עליו ליקח ממנו ממילא גם הוא אינו מוזהר מלתת רבית אבל להלוות ממנו ולתת לו רבית ודאי אסור שהרי הוא עושה איסור במה שלוקח ממך א"כ שייך בנותנו משום לא תשיך לאחיך דאעפ"י שחטא ישראל הוא ובטור כתב והנותנו לו עובר משום לפני עור וגו' והכוונה דגם על זה עובר ונקט האי לאו לפי שגם עיקר הלאו אפי' בישראל מישראל דהיינו לא תשיך הוא טעמו שלא יגרום חטא למלוה כמו שזכרנו ובפרישה הקשה דהא לא נזכר בשום מקום בלוה ישראל שעובר על לפני עור אלא אשאר הכתובים בלוה ואשתמיטתיה משנה מפורשת בסוף פירקין שאמרו שעובר על לפני עור עם שאר הלאוין:

א

(סימן קנ"ט בש"ע סעיף ג') הקראים כו'. עי' מ"ש הש"ך בענין הקראים ובס' תפארת למשה הקשה עליו מהא דאיתא בא"ע סי' מ"ד דקדושיה קידושין וש"מ דלחומרא עשאום כעובדי כוכבים ולא לקולא וכבר הקדימו בס' בה"י. ועי' בס' תולדות אדם שהרב ר' זלמן מווילנא ז"ל הקשה ע"ד הש"ך ממ"ש הרמב"ם בהלכות ממרים. ועי' בתוי"ט פ"ו דנדה דמשמע נמי דלקולא א"י לעשותן כעובדי כוכבים דאע"פ שחטאו ישראל הן ורק גבי כותים יכולים או ס"ל דגירי אריות הן וזה לא שייך גבי קראים. ובס' עצי לבונה הקשה מד"ת ב"מ (דף ע"ב) מוכח דיש כח ביד חכמים להקל. וי"ל דש"ה דמגו דיש להן כח לתקן בממון מהני ג"כ לאיסור וכמ"ש בחידושי:

א

מומר. כתב בשו"ת שבו"י ח"ב סי' ע"ג בדין מסור אם מותר להלוותו בריבית. הש"ח פסק דאסור ובח"צ מתיר וכן בתשובה שבסוף קיצור פרדס לת"ה כתב דמותר והמחבר כתב דבמסור אסור דלמא נפיק מיניה זרעא מעליא מה"ט אסור לאבד ממונו ביד כדאיתא בח"מ סי' שפ"ח. ועכ"פ ספיקא הוי ומ"מ אין מוציאין מיד המוחזק עיין בשו"ת סי' מ"ג כתב דאפילו מומר לערלות כיון שכופר בפרהסיא הוי כשאר מומר של הפוסקים דמותר להלותו ברבית ה"נ שרי וכן במסור אע"ג דאסור לאבד ממונו מ"מ בזה שנותן מדעתו שרי ע"ש וצ"ע וע' במ"ל הל' מלוה שהאריך בזה:
כתב בשו"ת תפארת צבי סי' ס"ג בדין מומר ומסור ע"ש וכתב דאף להמחמירין במומר דאסור להלות לו ברבית מ"מ אם לקח לא יחזיר ואם לקח רבית מישראל ואח"כ נעשה מומר א"צ להחזיר לו דהאיך אהדר ליה כי היכא דניחי היינו שיהיה חי עכשיו וכיון דעכשיו הוא מומר אזיל ליה העשה והניח בצ"ע וע"ש עוד בענין כותים וקראים: