שולחן ערוך, יורה דעה קנ״ח: עובדי עבודת כוכבים להצילם מהמות. ובו ב' סעיפים: – עם 17 מפרשים

א

עובדי עבודת כוכבים להצילם מהמות. ובו ב' סעיפים:
עובדי עבודת כוכבים מז' עממין שאין בינינו וביניהם מלחמה ורועי בהמה דקה מישראל בארץ ישראל בזמן שהיו רוב השדות של ישראל וכיוצא בהן אין מסבבים להם המיתה ואסור להצילם אם נטו למות כגון שראה א' מהם שנפל לים אינו מעלהו אפילו אם יתן לו שכר לפיכך אין לרפאותן אפילו בשכר אם לא היכא דאיכא משום איבה (דאז אפילו בחנם שרי אם לא יוכל להשמט אפילו בחנם (ב"י בשם הרמב"ן) וכן מותר היה לנסות רפואה בעבד כנעני אם תועיל) (תוס' ומרדכי פא"מ ובסמ"ג) . במה דברים אמורים בישראל בעל עבירות והעומד ברשעו ושונה בו תמיד כגון רועי בהמה דקה שפקרו בגזל והם הולכים באולתם אבל ישראל בעל עברות שאינו עומד ברשעו תמיד אלא עושה עבירות להנאת עצמו כגון אוכל נבילות לתיאבון מצוה להצילו ואסור לעמוד על דמו:

ב

האפיקורסים והם שעובדים לעבודת כוכבים או העושה עבירות להכעיס אפילו אכל נבילה או לבש שעטנז להכעיס הרי זה כופר והאפיקורסים והם שכופרים בתורה ובנבוא' מישראל היו נוהגין בזמן הבית להרגם אם יש בידו כח להרגם בסייף בפרהסיא היה הורג ואם לאו היה בא בעלילות עד שיסבב הריגתו כיצד ראה אחד מהם שנפל לבאר והסולם בבאר קדם ומסלקו והיה אומר הריני טרוד להוריד בני מן הגג ואחזירנו לך וכיוצא בדברים אלו: הגה ועיין בחושן המשפט סימן תכ"ה מומרים שממרים עצמם לעבודת כוכבים ומטמאים עצמם בין העובדי כוכבים לעבוד עבודת כוכבים כמותם הרי הם כמו מומרים להכעיס והיו מורידין ולא מעלין אותם (תוספות פא"מ) ומכ"מ אם בא לשוב לא החמירו עליו שקשה לפרוש מהם וחיישינן שלא יחזור לסורו (ת"ה סימן קנ"ח):

א

מסבבין. כתב הש"ך כלומר אין מצוה להרגן אע"פ שהם עוברין על ז' מצות בני נח ומיהו היכא דמקיימי ז' מצות בני נח אסור להורידן. ב"י וד"מ. ומהרש"ל הוכיח ג"כ דפירושו דאסור להורידן וכשתעיין בש"ס פ' א"מ דף כ"ו ע"ב תראה שאין הוכחתו כלום עכ"ל ובט"ז האריך בזה מחולק על הב"י ובנה"כ מתרץ דברי הב"י ע"ש וגזלנים דאורייתא מעלין. כ"כ התוס' ומביאו ב"י:

ב

בתורה. וכן המבזה ת"ח או המבזה חבירו בפני ת"ח. הר"ן. וכן אמרינן לקמן סימן רמ"ג ס"ו שאין לו חלק לעולם הבא. ע"כ לשון הש"ך:

א

לשון הרמב"ם מברייתא עבודת כוכבים דף כ"ו:

ב

כדמפרש אביי שם:

ג

טור וכ"כ הרמב"ן בספר תורת האדם מברייתא דגיטין ציינתיו לעיל בסי' קכ"א סעיף י"ב:

ד

מימרא דרבי יוחנן לרבי אבהו שם עבודת כוכבים דף כ"ו:

ה

שם ברמב"ם בפ"ד מהלכות רוצח מברייתא שם בגמרא ואיתא שם בגירסת הרי"ף והרא"ש והמוסרים ופי' רש"י והמוסרים מלשינים המוסרים ממון חבריהם ביד עובדי כוכבים אנסים והמחברים שהשמיטוהו סמכו על מ"ש בח"מ סימן שפ"ח:

ו

שם בגמרא וכמ"ד להכעיס כופר הוי וכ"כ הרי"ף וכאשר הגהתי כן בח"מ בטור וב"י בסימן תכ"ה בשם הרמב"ם:

ז

שם בברייתא וכדמפרשי לה שם אמוראי:

א

שאין בינינו כו'. עתוס' שם ד"ה ולא מורידין כו':

ב

בא"י בזמן כו'. עח"מ ריש סי' ת"ט:

ג

לפיכך אין לרפאותן. עבודת כוכבים שם לאפוקי לשם מורנא כו' ועתוס' שם ד"ה לאפוקי כו' דבשכר שרי וכ"כ רש"י שם אבל הרמב"ן כתב דכל היכא דל"ל משום איבה אפי' בשכר אסור כמש"ש א' סבר ר"י למימר אנוקי כו' סבר רי"ל כו' אסוקי בשכר כו' וההיא דגטין היכא דליכא לאשתמוטי וכמש"ש במילדת בשכר שרי כו' ואפילו בחנם היכא דאיכא איבה מותר דהא אמרינן בגטין ס"א מבקרין חולי כו' וביקור חולין הוא רפואה וכן מפרנסין כו' וז"ש דאז כו':

ד

(ליקוט) דאז אפילו בחנם כו'. וכ"ה במרדכי אבל הרמב"ם כתב דוקא בשכר שרי משום איבה וכן משמע שם בגמ' והכל לפי הענין (ע"כ):

ה

בד"א כו'. שם א"ל אני שונה כו' ובגטין מ"ז א' א"ל אימא לתיאבון כו' ומזה מתורץ קושית תוס' בעבודת כוכבים שם א' ד"ה והרועים וא"ת כו' וכמש"ו והעומר כו':

ו

(ליקוט) האפיקורסים כו'. אבל רש"י ור"ן שם כתבו בין ישראל בין עובד כוכבים וכמ"ש בחולין י"ג ב' השתא כו' אלא בישראל כל העובד עבודת כוכבים הוא כופר אבל בעובדי כוכבים דוקא כומר שאדוק בעבודת כוכבים ועתוס' בעבודת כוכבים שם בד"ה איזהו כו' (ע"כ):

ז

או העושה כו'. שם ולישני כו':

ח

(ליקוט) אפי' אכל נבילה או כו'. נבילות שם בעבודת כוכבים ולשני ליה כאן באוכל כו' וכלאים פלוגתא בהוריות י"א א' ת"ק ור"י משום דס"ל דאין כלאים דאורייתא אלא שוע וטווי ונוז אבל הרמב"ם אזיל לשיטתו דס"ל דכלאים הוא בכ"ע דאורייתא אפי' בא' מהן (ע"כ):

ט

ה"ז כופר. פסק כמ"ד כופר דר' יוחנן ס"ל כוותיה וכן מפרש ר"י הברייתא בהוריות י"א א' ועתוס' שם ר"ה וח"א כו':

י

והאפיקורסים. כ"ה גירסת הרי"ף שם:
(ליקוט) והאפיקורסים. כ"ה גי' הרי"ף וכ' הר"ן מבזין ת"ח או חבירו בפני ת"ח כמ"ש בחלק והמחבר כתב לשון רמב"ם וצ"ע (ע"כ):

יא

והם שכופרים כו'. עברמב"ם הלכות תשובה פ"ג הלכה ח' וצ"ע דאמרינן בסנהדרין צ"ט א' ת"ר כי דבר כו' ד"א זח אפיקורס ואמרינן שם ב' אפיקורס רב כו' וכן מש"ש בכופרים צ"ע ועלח"מ שם:

יב

אם יש בידו כו' וא"ל כו'. גמ' דעבודת כוכבים שם ועתוס' שם ד"ה דלא כו':

א

מלחמה. עבה"ט של הרב מהרי"ט ז"ל ומ"ש בשם חו"י על א"א שהרה לזנונים כו' עי' בשאילת יעב"ץ ח"א סימן מ"ג שהשיג על החות יאיר בזה ודעתו להתיר ע"ש:

ב

מסבבים. עבה"ט וע' בס' בית מאיר סי' י"ז סעיף ג' מ"ש בזה. ועיין בתשובת ב"י סי' ב':

ג

להכעיס. עי' בתשובת עבודת הגרשוני סוף סי' י"ח:

ד

אכל נבילה או כו'. עי' תב"ש לעיל סימן ב' ס"ק י"ח ועיין בפמ"ג על או"ח סימן ל"ז:

א

(סי' קנ"ח ס"ב) בפרהסיא היה הורג. ובתשובת הרא"ש (כלל ל"ב סי ד') הובא בב"י חוה"מ (סי' שפ"ח) כתב דדוקא מורידים לבור אבל אין ממיתים אותם בידים ועי' במ"ל (פ"ה ה"ב מהל' מלוה):

א

שאין כו' מלחמה. אבל בשעת המלחמה היו הורגין אותן בידים דאמרינן טוב שבעובדי כוכבים כו' כ"פ הב"ח והביא התוס' שכ"כ וכ"כ ב"י:

א

אין מסבבין כו'. כלומר אין מצוה להורגם אע"פ שהם עוברים על ז' מצות בני נח ומיהו היכא דמקיימי ז' מצות בני נח משמע דאסור להורידן ב"י וד"מ ומהרש"ל בביאורי סמ"ג הוכיח דפירושו דאסור להורידן עיין שם וכשתעיין בש"ס פרק א"מ (דף כ"ו ע"ב) תראה שאין הוכחתו כלום:

א

כגון רועי בהמה דקה כו'. דוקא ברועים החמירו משום דלא פסילי וחכמים עשו חיזוק לדבריהם כדי שיתנו לב לשוב אבל גזלנים דאורייתא מעלין. תוס' ומביאו ב"י וע"ל סימן ס"ב:

א

שפקרו בגזל. לפי שהיו מרעין בהמות שלהן בשדות אחרות ובא"י בזמן שהיו רוב שדות של ישראל:

א

לעבודת כוכבים. בין עובד כוכבים בין ישראל:

א

והם שכופרין בתורה כו'. וכן המבזה ת"ח או המבזה חבירו בפני ת"ח וכך אמרו פ' חלק ר"ן ומביאו ב"י וד"מ והכי אמרינן לקמן סי' רמ"ג ס"ו שאין לו חלק לעוה"ב:

א

סי' תכ"ה. עיין שם בסמ"ע ובמ"ש שם:

א

אין מסבבין להם המיתה. בפרק א"מ (דף כ"ו) תני ר' אבהו העובדי כוכבים ורועי בהמה דקה לא מעלין ולא מורידין הך ולא מורידין פירושו שיש איסור להורידן וכן הוא בתלמוד ערוך פרק ארבע מיתות (סנהדרין דף נ"ו) דאמרו התם על ש"ד ישראל בעובד כוכבים פטור ומפרש התם דלא שייך למיתני מותר דהא אמרינן עובדי כוכבים לא מעלין ולא מורידין פרש"י לא מצילין אותם מן הבור מן המיתה ולא מורידין אותן אל הבור להמיתן בידים וכן פסקו התוס' בפשיטות בפרק קמא דעבודת כוכבים (דף י') שהקשו על אנטונינוס דקטיל עבדיו והא אף בישראל אסור משום לא מורידין כו' והב"י כתב כאן דהך אין מורידין אין פירושו שאסור להורידם אלא לומר שאין מצוה להורידם ושכן משמע לו מן התוס' ע"כ ואשתמיט מיניה סוגיא שלימה בפרק ארבע מיתות שזכרנו ומ"ש בשם התוס' היינו שראה בתוספות בפרק אין מעמידין (עבודה זרה דף כ"ו) שכתבו דאע"פ שאין מקיימין שבע מצות מ"מ רבינהו קרא להתיר דכתיב והיו לך למם ועבדוך ע"כ פי' דרבינהו קרא שלא חייב להמיתם והבין הרב ב"י מדנקטו התוס' להתיר ש"מ דגם אין מורידין הוא לשון היתר שאין חייב להורידן ולא היא אלא הכי קאמר שאין צווי מן התורה לבערם ורבנן אמרו שיש איסור בדבר אבל אם עשאו ודאי פטור כמו שהבאתי מההיא דארבע מיתות ב"ד עוד הביא ב"י ראיה שכן נראה מדברי הרמב"ם שכתב אין מסבבין להם המיתה ואסור להצילם כמו שהעתיק פה בש"ע לשונו נראה שכ' כן דהיה משמע ליה להרב מדלא נקט ברישא גם כן לשון אסור שמע מיניה דלאו איסורא קאמר אלא שאין מצווה לסבבן והאמת כן הוא שמתחילה כתב הרמב"ם שם שבכופרים ומסורות היה מצוה לסבב להם המיתה כמו שהעתיק הש"ע בסוף סעיף ב' ועל זה אמר הרמב"ם דבעובדי כוכבים אנסין אין מצוה לסבב להם כן אלא אם ירצה הרשות בידו לסבב. אבל מ"מ אין זה ענין למ"ש התלמוד אין מורידין דכל שהוא בידים יש איסור בדבר להורידן אבל סיבוב בעלמא כגון סילוק הסולם שזכר בסעיף ב' שזהו אין איסור כאן כיון שאין עושה בידים וכן כתב הטור בפירוש ומכל מקום אין מורידין אותו לבור בידים משמע אבל מניעת הצלה כגון לקיחת הסולם ודאי מותר ומו"ח ז"ל כתב דבכלל הך לישנא דבידים יש ג"כ איסור לקיחת הסולם דהוה כמו בידים ויליף לה מלשון הרמב"ם שכתב אין מסבבים להם מיתה וקסבר דלשון איסור אמר הרמב"ם ולא דק דאדרבה הוכחנו כבר דרמב"ם אמר שאין מצוה בעובדי כוכבים כמו בכופרים. ומלבד זה א"א לומר כך דהא אפילו ישראל בישראל שמסלק הסולם ממנו ואינו יכול לעלות ומת שם פטור המסלק ממיתה כמ"ש הרמב"ם פ"ג דרוצח ואי הוה זה בכלל ממית בידים היה ישראל בישראל בזה חייב מיתה אלא פשוט שאינו כן ודוקא בידים ממש שיש בישראל חיוב מיתה אסרוהו רבנן בעובד כוכבים אבל סיבוב מיתה כגון לקיחת הסולם וכיוצא בו שבישראל פטור ממיתת ב"ד באנס עובד כוכבים מותר לכתחלה כל שאין בה משום איבה כמו שיתבאר בסמוך זה נ"ל ברור ותו אמרו בגמרא פ' א"מ שם אבל האנסין והמסורות מורידין ולא מעלין ופרכינן השתא אחותי מחתינן אסוקי מבעיא ולמה הוצרך לומר ולא מעלין אמר רב ששת לא נצרכה שאם היתה מעלה בבור שיכול לעלות מגררה דנקיט ליה עיל' כלומר שיכול להשתמט מן האיבה ולומר שלא תרד בהמה שלי לתוך הבור ע"כ אני מסלק את המעלה שבבור ופירש"י דהא דקאמר ולא מעלין פירושו אין מניחין לעלות ולכאורה קשה מה תיקן התרצן בזה דאכתי תקשה לך כיון שמורידו בידים ק"ו שלא יניחהו לעלות ולק"מ דקמ"ל שלא תטעה לומר דמשום איבה יכול להעלותו מהבור דהיינו במקום שיש איבה מן העובדי כוכבים אחרים לזה אמר שאין כאן איבה שיכול להשתמט ולומר בשביל בהמה שלי כו' ותו איכא עוד תירוצים בגמרא דכל אחד אומר התנצלות מן האיבה ע"ש וזהו עיקר רבותא של התנא וכעין שאמרו שם לפני זה סבר רב יוסף למימר הא דעובדי כוכבים אין מעלין אם הוא בשכר שרי משום איבה א"ל אביי יכול לומר בני עומד על הגג כו' ה"נ כן הוא והטור לא כתב בכופרים ובמסורות לא מעלין אע"פ שבברייתא אמרוהו היינו משום שעיקר הרבות' הוא להודיענו שאין בזה משום איבה כדפרישית וכבר נתן הטור ברישא כלל שבכ"מ שיש איבה יעשה כדי להנצל מן האיבה ולא רצה לכתוב מה שאמר אביי שיכול לומר בני עומד על הגג דאין זה רק פרט אחד ובאמת יש הרבה השמטות בלאו הכי וע"כ נתן בזה כלל דתליא מילתא משום איבה וכל שיוכל להשתמט יעשנה וישמיט את עצמו וע"כ לא כתב גם בסיפ' לא מעלין משא"כ בברייתא דלא הוזכר שום דבר ברישא שתלוי באיבה או בהשמטה ע"כ הוצרך להזכירו בסיפא זה נ"ל פשוט וברור ולא כמי שדחק עצמו בפי' דברי הגמ' והטור בזה: