א
דין יין כשר שנעשה ברשות עובד כוכבים. ובו ב' סעיפים:
ישראל שעשה יינו של עובד כוכבים בטהרה כדי שיהא מותר לישראל בין שמכרו לישראל ולא פרע לו מעות בין שלא מכרו לו אלא שהוא מטהרו כדי למכרו ע"י לישראלים אם נתנו ישראל בחצרו של אותו עובד כוכבים עצמו והישראל דר בחצר מותר אפילו בלא חותם אפילו אם העובד כוכבים גם כן דר שם ואם אין הישראל דר באותה חצר אם דר ישראל באותה העיר והבית שהיין בו פתוח לרשות הרבים מותר אם יש לישראל מפתח וחותם (ובדיעבד אפילו בחותם אחד כמו שנתבאר לעיל סי' ק"ל) ואם אין הבית פתוח לרשות הרבים אף על פי שישראל דר בעיר או בעיר שכולה עובדי כוכבים אפילו הבית פתוח לרשות הרבים אסור אפילו בחותם תוך חותם עד שיהא ישראל יושב ומשמר ויוצא ונכנס הרי הוא כיושב ומשמר במה דברים אמורים כשהיין בבית העובד כוכבים בעליו אבל אם נתנו בבית עובד כוכבים אחר מותר במפתח וחותם והוא שלא יהא עובדי כוכבים האחר כפוף תחת יד העובד כוכבים בעל היין שאם הוא כפוף תחתיו בענין שאם יבא ליגע ביין אינו רשאי למחות בו הוי כאלו הוא ברשות בעל היין ואם רוכלי ישראל רגילין לבא לעיר ואין לה חומה דלתים ובריח בענין שיכולים לבא שם בכל שעה שירצו חשוב כישראל דרים שם ואם הבית פתוח לאשפה או שיש בחצר כנגד פתח הבית חלון פתוח לרשות הרבים או שיש לישראל דקל כנגד פתח הבית חשוב כפתוח לרשות הרבים (וכבר נתבאר סוף סי' ק"ל דחלון פתוח לא מהני רק ביום ולא בלילה) (ראב"ד והגהת אשר"י ממהרי"ח ס"פ ר' ישמעאל ותוס' שם) ואם כתב העובד כוכבים לישראל התקבלתי אם כשיבא ישראל להוציאו אינו מעכב עליו הרי הוא כיינו ומותר במפתח וחותם (ובדיעבד אפילו בחותם א') אפילו בעיר שכולה עובדי כוכבים ואם כשבא ישראל להוציאו אינו מניחו עד שיתן לו מעותיו דינו כאלו לא כתב התקבלתי: הגה ויש מי שאומר שבחותם תוך חותם מותר בכל ענין (טור בשם בעל התרומות) ויש לסמוך עליו להתירו בהנאה אבל לא בשתייה (ר"ן בתשובה):
ב
עובדי כוכבים שקונים יין מישראל ומחתימין אותו חותם בתוך חותם ומוליכין אותו כמה ימים בספינה לבדם מותר: הגה ישראל ועובד כוכבים שטהרו יינו של עובד כוכבים א' בשותפות והמפתח ביד ישראל אם יש על היין עוד חותם אחד הוי חותם בתוך חותם כמו שנתבאר לעיל סימן ק"ל ולא חיישינן לשותפות העובד כוכבים (תשובת רשב"א ועיין בב"י ס"ס ק"ל):
באר היטב יורה דעה
קל״א
א
פרע. כתב הש"ך היינו שלא פרע לו כלום אבל אם פרע לו מקצת בענין שיש לישראל חלק בהיין משמע מהרשב"א דה"ל כיינו של ישראל שמונח ביד עובד כוכבים דשרי במפתח וחותם ולדידן בחותם א' בדיעבד:
ב
והישראל. דחשיב כמו שומר דסגי ביוצא ונכנס כ"כ הפוסקים וכתב בד"מ דוקא שמונח בבית אבל בחצר לא עד שיושיב שומר דכיון שיש לו שייכות ביין ובחצר נגע ולא מרתת וכתב הט"ז ולא הבנתי זה דאדרבה בחצר מרתת טפי מבבית כיון שיש לו שייכות גם בבית עכ"ל:
ג
ישראל. אפילו ישראל אחר ב"י ופרישה אבל דעת הרשב"א דאפילו בישראל זה לבדו דר בעיר אינו מתיירא ליכנס שם ומזייף ובעינן דוקא ישראלים רבים דרים שם לפי שמתיירא שמא יראהו א' מהם וכן דעת הר"ן ויש להחמיר במקום שאין הפסד אבל בהנאה נראה דשרי אף שלא במקום הפסד ומיהו היכא דאין העובד כוכבים דר בחצר שרי בלא חותם כלל כיון דהוא פתוח לר"ה עכ"ל הש"ך:
ד
מפתח. ודעת רש"י דאפ"ה אסור דכל שלא כתב לו התקבלתי בענין שאינו יכול לעכבו סבר אי חזי לי לא מפסידנא ואמינא דידי הוא וה"ה פתח פתוח לא מהני כיון שהעובד כוכבים יושב בתוך אותו הפתח ואפילו בשני חותמות לעולם אסור עד שיהא יושב ומשמר ע"כ נראה דאין להקל בזה אלא במקום הפסד. ש"ך:
ה
ובדיעבד. כתב הש"ך ובמפתח וחותם שרי בהנאה לדידן אפילו באינו פתוח לר"ה ואין שום ישראל דר בעיר וכן בשתיה במקום הפסד מרובה ובט"ז כתב דה"ה מפתח לחוד מהני וע"ל סי' קי"ח וסי' ק"ל מ"ש ע"ז בשם הש"ך ונה"כ ע"ש:
ו
דר. ואפי' הרבה ישראלים דרים בעיר לפי שאין העובד כוכבים מרתת מליגע כיון שהוא שלו משא"כ ביין של ישראל ברשות עובד כוכבים מותר בחת"ח או בחותם א' בדיעבד דמרתת טפי אבל יוצא ונכנס מהני כאן אע"פ ששהה זמן רב אם לא הודיעו שהוא מפליג כדלעיל ר"ס קכ"ט ש"ך:
ז
וחותם. ולדידן מותר בחותם א' בדיעבד כ"מ מפוסקים ש"ך:
ח
רוכלי. ואפילו בלילה מתירא שמא יחשבוהו לגנב ומ"מ בשבתות וי"ט שאין מתירא מרוכלים נראה שצריך שומרים והא דאמרינן לעיל סימן קכ"ט ס"ו דאין אנו בעיניהם בחזקת שומרי שבתות היינו במקום דאיכא פסידא לישראל וזה לא שייך ברוכלין כ"כ הב"י וד"מ:
ט
חלון. כתב הט"ז ואז מותר אפילו מה שבכל החדר ואע"ג דבסי' קכ"ח ס"ג אינו מותר אלא כנגד הנקבים שיכול לראות שאני התם דנכנס ודאי וסגר אחריו אבל הכא אמרינן חזקה דלא נכנס כלל ע"כ ל"ש נגד הפתח ול"ש בצדדין הכל מותר כ"כ הרשב"א:
י
בלילה. ואפי' פתח פתוח לר"ה לא מהני בלילה אלא צריך להיות ישן בתוכו. ש"ך:
יא
מעכב. וכתב ב"י בשם תשובת הרשב"א דדוקא אם כתב לו התקבלתי או שזקפו עליו במלוה הא לא"ה אפילו קנאו ממנו בפני עדים כדרך מקחן של עובד כוכבים שלא יוכל א' מהם לחזור המקח אסורים:
יב
ענין. אפילו ביינו של עובד כוכבים ברשותו של עובד כוכבים שדר שם ואין הישראל דר שם ועיר כולה עובד כוכבים משום דחב"ח הוי כשומר ומשמע דמפתח וחותם חשיב כחב"ח דהוי כשומר והב"ח השיג על הרב דהיה לו לכתוב דלדידן מותר אפילו בשתיה ואין זה השגה דבכמה דוכתי כתב הרב כה"ג והיינו לפי דין הש"ס ונ"מ נמי לדידן שלא במקום הפסד דאסור בהנאה כדלעיל סי' קכ"ד אפ"ה שרי כאן ועוד נראה דאפילו בזה"ז לא רצה הרב להקל בשתיה בכאן כיון דאם היה ידוע שנגע היה לכ"ע אסור בהנאה מדין הש"ס ומ"מ בהפסד מרובה אפשר דיש להתיר בשתיה. ודע דבכל הסימן זה וכן בכל סי' קכ"ט וק"ל דחיישינן שמא נגע בו עובד כוכבים היינו דוקא במקום דאיכא למיחש שמא נגע בו לשתות או להחליף או לשום הנאה אחרת או שנגע בו דרך מתעסק הא לא"ה לא חיישינן דנגע לנסך ומותר בשתיה במקום הפסד דעובדי כוכבים בזה"ז לאו עובדי עבודת כוכבים הן כדלעיל סימן קכ"ח ס"ד בהג"ה והרב שלא הגיה כן היינו משום שסמך עצמו אלמעלה עכ"ל הש"ך וכתב בט"ז דאין להקל בזה כלל לשתיה רק לענין לקנותו לכתחלה להרויח בו מותר:
יג
מותר. כתב הש"ך שלא אמרו אלא במטהר יינו של עובד כוכבים שגדל בכרמו שלא טרח בו כל כך ולא הוציא עליו הוצאות ואינו חושש כ"כ אם ירגיש הישראל שיזייף אבל כשמוליך יין למרחוק בטורח גדול והוצאה מרובה וגם קנה אותו חש לטרחו ולהוצאתו ולא יזייף. הרא"ש וטור וכתב הב"ח דהיכא דנהוג להתיר בכה"ג בחותם אחד נהוג:
יד
בשותפות. ומיירי שפרע ישראל חלקו להעובד כוכבים האחר או שכתב לו התקבלתי בענין שכשבא הישראל אינו מעכב עליו דה"ל יינו של ישראל. ש"ך:
טו
חיישינן. דל"ד למטהר יינו של עובד כוכבים דלא שרי בחת"ח דהכא שאני כיון דאית לישראל שותפות העובד כוכבים מרתת ונתפס עליו כגנב ולדידן דקי"ל דסגי בחותם א' א"כ אפילו אין המפתח ביד ישראל שרי ומה שהצריך הרב שיהא המפתח ביד ישראל משום דבכה"ג שרי אף לכתחלה ומשמע לי דאפילו היה היין מונח בביתו של עובד כוכבים שותפו שרי דכיון דאית לישראל שותפות בו ה"ל כיינו של ישראל שמונח בביתו של עובד כוכבים ושרי בדיעבד לדידן בחותם א' עכ"ל הש"ך וכ"כ הט"ז דמותר בכאן בהפסד מרובה בחותם א' אלא שכתב שיש ט"ס בדברי רמ"א וכצ"ל ישראל ועובד כוכבים שיש להם יין בשותפות וטיהרו ישראל ונתנוהו בבית עובד כוכבים אחר דאילו כמו שכתוב לפנינו קשה הא המוכר לא מירתת כלל והיה לו להצריך שומר דוקא וגם היאך שייך לשון טהרה אצל עובד כוכבים דנקט רמ"א וטיהרו לשון רבים אלא ע"כ שצריך להגיה כמ"ש עכ"ל:
באר הגולה על שולחן ערוך יורה דעה
קל״א
א
משנה עבודת כוכבים דף ס"א:
ב
היינו סיפא דמתני' שם:
ג
היינו רישא דמתני' וכפי' ר"ת דאיירי בדלא כתב לו התקבלתי והוי כאלו לא מכרו לו:
ד
מברייתא שציינתי בסימן דלעיל סעיף ט':
ה
שם במשנה:
ו
כשיטת ר"ת שם בתוספות וכדעת שאר המפרשים דלא סגי בחותם אחד וכ"כ הטור בשם התוס' שכ"כ אביו הרא"ש:
ז
שם במשנה:
ח
טור בשם אביו הרא"ש בפסקיו וכך כתב הרשב"א בתשובה שכך הוא הסכמת הגאוני' והר"מ והר"א וכ"פ הרמב"ם בפרק י"ג:
ט
אוקימתא דמתניתין שם כרב נחמן אמר זעירא וכתנא קמא דמיקל הרשב"א והרא"ש והר"ן:
י
מעובדא דבי פרזק רופילא שם:
יא
שם בגמ':
יב
מימרא דרב יוסף שם:
יג
שם במשנה:
יד
כשיטת ר"ת שם בתוספת וכמו שציינתו לעיל ס"ק ו':
טו
שם במשנה וכשיטת ר"ת דאסור אפילו מפתח וחותם:
טז
טור בשם ר"ת דכיון שקנה אותו ומוליכו בטורח והוצאו' הוא חש לטרחו ולהוצאתו ולא יזייף:
ביאור הגר"א על שולחן ערוך יורה דעה
קל״א
א
(ליקוט) ישראל כו'. ער"נ וב"י בזה כמה שיטות ע"ש ושם בארוכה (ע"כ):
ב
בין כו' בין כו'. כן פי' בת"ה קמ"ו א' וז"ל שם המטהר כו' פי' ישראל שקנה ענבים ודרכן ועשה יינו בטהרה ולא פרע לו מעות ועדיין היין כאלו הוא של עובד כוכבים וכן העובד כוכבים שדרך גתו ע"י ישראל ועשאו כדי למכרו לישראלים ונתנו ישראל ברשותו של אותו עובד כוכבים בעצמו אלא שאין העובד כוכבים דר באותה חצר ממש אלא בחצר אחרת כו' ור"ל דז"ש יינו של עובד כוכבים דעדיין הוא של עובד כוכבים וכפי' ר"ת בתוס' שם ד"ה המטהר כו' וכן פי' הרא"ש שם:
(ליקוט) בין כו' בין כו'. עבה"ג (ע"כ):
ג
אם נתנו בו'. ברייתא שם ב' וכדא"ר יוחנן:
ד
(ליקוט) אפילו אם העובד כוכבים כו'. עסי' ק"ל ס"ט (ע"כ):
ה
ואם אין הישראל כו'. רישא דמתני' הנ"ל וכפי' ר"ת והרא"ש דבמפתח וחותם מיירי:
ו
(ליקוט) אם דר ישראל. ר"ל אפי' ישראל אחד ועתוס' שם ב' ד"ה עד כו' והרשב"א והר"נ חולקים ועש"ך (ע"כ):
ז
(ליקוט) ובדיעבד כו'. דלפי' תוס' דלעיל ל"א א' דר"א מתיר במפתח או חותם ה"נ ע"כ הברייתא דידן במפתח או חותם מיירי דהא קתני השוכר או הלוקח כו' והוא המחלוקת עצמה דר"א ורבנן שם כמש"ל בסי' ק"ל ס"ב [ועהג"א שם ד"ה מכאן כו'] וכמ"ש הרי"ף והרא"ש וז"ל הר"נ אחר שהביא שיטת רש"י במתני' כ' ויש לר"ת שיטה אחרת דכולה מתני' במפתח וחותם א"נ במפתח או חותם ע"פ הסברות שכ' בפרק ב' (ע"כ):
ח
ואם אין הבית כו'. הוא סיפא דברייתא בחצר אחרת כו' וכמש"ש בתוס' ורא"ש ע"ש ושם:
ט
או בעיר כו'. מתני' שם:
י
אפילו כו'. דמתני' איירי בהכי וכ"ה להדיא בברייתא שם:
יא
או שיש בחצר כו'. כלשון ראשון של רש"י וכן הרא"ש. ורשב"א כתב כלשון שני של רש"י:
יב
וכבר כו'. תוס' שם ד"ה וחלון כו' והג"א שם סד"ה אם אינו כו' וש"פ:
יג
ואם כתב כו' במפתח וחותם. שם בתוס' כפי' דמתני' כולה במפתח וחותם מיירי:
יד
ובדיעבד כו'. כנ"ל:
טו
אפילו בעיר כו'. הרא"ש שם וכ"מ בתוס' שם:
טז
ואם כו'. סיפא דמתני' וכשיטתו דבמפתח וחותם מיירי כנ"ל:
יז
ויש מי כו'. דמפ' המתני' והברייתא הכל במפתח או חותם אבל בחב"ח מותר בכ"ע דהוי כמו יושב ומשמר וראיה ממש"ש ל"א א' א"ר כו' ורי"א כו' מ"ס כ"פ כו' ואם איתא הלא רבנן דכאן אפי' בחב"ח אסרי אפילו ביינו של ישראל כמ"ש כאן וחכמים אוסרין כו' אהייא כו'. שם:
(ליקוט) ויש מי כו'. דהא רבנן דהכא דקאי ארישא וקאמרי עד כו' הם רבנן דהתם ל"א א' כנ"ל ואמרינן שם לר"י דרבנן מורי בחב"ח וא"כ עד שיהא שומר כו' ל"ד שאף בחב"ח סגי וה"נ בסיפא ובמתני' ג"כ דתנן עד שישב ומשמר ל"ד אלא בחב"ח סגי וכן לשיטת הרי"ף דמפתח וחותם קאמר ג"כ רבנן דפליגי כה"ג אבל בחב"ח מודי וה"ה לסיפא במטהר אבל תוס' בד"ה המטהר כ' דלר"א לא שני ליה בין חותם א' לחב"ח וכיון דאוסר בסיפא בחותם א' ה"ה לב' חותמות וכ"כ הרא"ש שם וכנ"ל דברייתא ע"כ ר"א היא בין לרי"ף בין לתוס' ורבנן דוקא דמחלקי (ע"כ):
יח
ויש לסמוך כו'. ע"ל סי' ק"ל ס"ב:
יט
עובד כוכבים כו'. שם בתוס' ורא"ש:
כ
כמש"ל כו'. שם ס"א וס"ז:
כא
ולא חיישינן כו'. עט"ז בשם תשובת הרשב"א:
פתחי תשובה על שולחן ערוך יורה דעה
קל״א
א
[ולא פרע לו. עיין בה"ט בשם ש"ך ועיין בתשו' ח"ס סי' קכ"ו ע"ד ישראל שטיהר יינו של עובד כוכבים ושוב פסק עמו ע"פ השער שבשוק ביום השער וביני לביני נתן לו מעות על היין הנ"ל ויען כי חוק להשררה שם שמכל חבית יין כשר צריך ליתן לו מכס והוא רצה להעביר אותו המכס ע"כ לא חתם החביות ולא המרתף כדי שלא ירגיש השר כשיבא למרתף וכ' הרב השואל דפשוט דנתינת מקצת מעות ה"ל כקנין כמ"ש בש"ך וסגי בחו"א וכיון דסגי בחו"א סגי נמי במפתח כהסכמת ט"ז ר"ס קי"ח ורוב האחרונים דלא כש"ך. וגם זה פשוט דאף דהאי קנין קודם פסיקה הוה מ"מ כיון דפסק על יציאת השער הוה פסיקה גמורה כדמוכח מחמרא דזולשפט בב"מ דף ע"ג ועוד דבדיניהם הוה קנין גמור אלא דבזה יש להסתפק כיון שאין לו שטר על מעותיו ויכול העובד כוכבים לכפור בו ועוד כיון שישראל מרתת מן העובד כוכבים שאם יקבול עליו לפני השר שנתפס על יינו כגנב גם הוא יאמר עליו שטיהר יינו והבריח המכס. והוא ז"ל השיב לו דמה שהניח דנתינת מקצת מעות הוי כקנין עדיין חסר תנאי בדבר דהש"ך דקדק וכו' אבל אם פרע מקצת בענין שיש לישראל חלק ביין. ורצה בזה דנתן לו מקצת לא מהני אם יכול העובד כוכבים לסלקו בזוזי אלא דאם צריך ליתן לו יין כפי שיעור מעותיו נמצא יש לישראל שותפות ביין. ומ"ש דפסיקת שער הוה קנין גמור מחמרא דזולשפט דבריו תמוהים התם לא מיירי מדין קנין כו' אך מ"ש דבדיניהם הדין כן ודאי דאזלינן הכא בתר דיניהם דוקא ולא בתר דין ישראל כלל לא להחמיר ולא להקל דהכא אין הטעם משום דינא דקנין כמו במכירת חמץ ובכור והיתר שביתת בהמה דהכא הכל תליא במרתת וכיון דשופט העיר יעשה בו דין אם יעבור על דיניהם הרי מרתת מה לי קנה ישראל בדין או לא. ומ"ש דאין לישראל שטר על מעותיו נ"ל דזה אינו מזיק דמ"מ מרתת להעיז פניו לכפור ולא בעינן שטרא כה"ג וראיה מתשובת הר"ן שבב"י סימן זה. ומ"ש דאין העובד כוכבים מרתת מפני שהישראל מתירא ממנו לקבול עליו סברא גדולה היא לאסור וזה דמי לעובד כוכבים אלם דלעיל ס"ס קכ"ח אך אם יש לו לישראל להתנצל לפני השופט ולומר שלא טיהר את היין הזה מעולם אלא קנאו לסחורה כבר מרתת עובד כוכבים זה ולפ"ז בנדון השאלה אם בדיניהם מחוייב העובד כוכבים ליתן לישראל יין לפי מעותיו וממילא נתפס כגנב ואם אפשר לישראל להתנצל לפני השר שלא עבר המכס א"כ מתירא העובד כוכבי' יש להתיר היין בהפ"מ דוקא ואם חסר תנאי א' אין להתיר אפילו בהפ"מ והמחמיר תע"ב עכת"ד]:[
ב
אסור אפי בחותם ת"ח. עי' בתשו' ח"ס סי' קט"ו שכ' דהיכא דחוזר ורואה חותמו ומכירו בט"ע שהוא הוא לית ביה חומרת מטהר יינו של עובדי כוכבים דעלמא ודלא כדעת הגאון מהר"מ בנעט ז"ל וגם מ"ש הגאון הנ"ל דט"ע לא שייך בחותם שבדפוס ז"א דודאי אף בחותם שבדפוס נהי דסימנא ליכא ט"ע איכא ע"ש]:
ג
ואם רוכלי. עבה"ט שכתב ואפילו בלילה כו' ועיין בדגמ"ר מ"ש בזה:[
ד
מותר בכל ענין. עבה"ט ועיין בתשובת ח"ס סימן קכ"ה אודות יהודים שעשו יין אצל עובד כוכבים בעיר שכולה עובדי כוכבים ולא נתנו על היין רק ג' מאות זהובים דראן גאב והחתימו היין חב"ח דהיינו חותם א' היה קשר משונה ועוד חותם שני על גביו ובהגיע התור ליקח היין נפל תגר ביניהם במחיר היין ועמדו למשפט לפני שר העיר ויצא דינו שהמקח בטל והעובד כוכבים יחזיר להם הדראן גאב וכראות היהודים שלא יבאו לעמק השוה בקיום המקח נכנסו ושברו החותם העליון והניחו הקשר התחתון לומר אין אנו חפצים ביין עוד ויהי בבוקר נתרצה להם העובד כוכבים ולקחו היין בחשבם לפשוט דסגי בחותם אחד הקשר המשונה ועתה יעלה ההפסד רב. אם יש להתיר היין. והאריך בזה דלכאורה יש לדון בזה ע"פ דברי תשובת רשב"א שבב"י סימן זה דבשאמר הישראל לעובד כוכבים שימכרנו למי שירצה אפילו מאן דמתיר במטהר יינו של עובד כוכבים בחותמים הכא אין החותמים מצילים דלא ירא לרמות כו' ומה שהיו כאן ישראלים שומרים בבית העובד כוכבים כל הלילה שעשו יינות בבית הבד שבאותו חצר אין זה מועיל דשומר לא מהני אלא בחד מתרי טעמי או שהשומר יודע שעל דעת כן הועמד שם לשמור או אפילו אינו יודע מ"מ המנסך ירא שמא יראה והכא אי נניח כסברת רשב"א ממי ירא לזייף הלא הכל שלו והשומרים לא נתמנו לכך. ומ"מ העלה דיש להתיר בהפ"מ מאחר שהחביות היו חסרים הרבה וא"א ליגע כמתעסק אם לא שיגע בכוונה. ולשתות מן החביות לא היה צריך להתיר הקשר המשונה הזה כי היה לו יין הרבה במרתף וכל יינו היה טוב מזה או כמותו לכה"פ וא"כ גם בחליפין אינו נהנה ולשפוך מים זהו פסלנות והורעת אומנתו שזה הוא מתיירא מן השומרים הנ"ל שירגישו שמביא מים למרתף כו' ועוד שדברי רשב"א גופיה קצת צ"ע כו' ולמאי דקי"ל בהפ"מ כר"ת דשרי בחותם א' אין שום הכרח לסברת רשב"א הנ"ל וגם הוא יודה להתיר בנ"ד ומכ"ש שלא נהנה בחליפין והיה ישראל תמיד בחצרו ע"כ נ"ל להסכים להתיר בהפ"מ ע"ש. ומה שחקר שם אם יש לדון דראן גאב כשותפות כיון שנתן עד שלא פסק מחיר היין כו' לפמ"ש הוא ז"ל בתשובה שאחריה והובא לעיל אין כאן מקום ספק כלל והכל תלוי אם בדיניהם מחוייב ליתן לו נגד מעותיו או לא]:
ה
מותר. עבה"ט ועיין בתשובת נו"ב תניינא חי"ד סימן ע"א שכתב אי לאו דמסתפינא אמינא דאפילו בגדל בכרמו לא החמירו אלא היכא שאין העובד כוכבים מוציא הוצאות על שמירת הטהרה והישראל מטהרו בלי שום תשלומין אבל היכא שהעובד כוכבים משלם שכר השמירה חושש להפסד הוצאותיו ושפיר מרתת אך מסתפינא להקל דהבו דלא לוסיף על קולא של ר"ת בקנאו מכרמים אחרים ועכ"פ יש לצרף זה להקל בשני חותמות או במפתח וחותם אפילו בשתיה ע"ש:
שפתי כהן על שולחן ערוך יורה דעה
קל״א:א׳
א
ולא פרע לו מעות. היינו שלא פרע לו כלום אבל אם פרע לו מקצת בענין שיש לישראל חלק ביין משמע מדברי תשובת הרשב"א שהבאתי בס"ס זה דה"ל כיינו של ישראל שמונח ביד עובד כוכבים דשרי במפתח וחותם ולדידן בחותם אחד בדיעבד ע"ש:
קל״א:ב׳
א
והישראל דר בחצר. דחשיב כמו שומר דסגי ביוצא ונכנס כן כתבו הפוסקים:
קל״א:ג׳
א
אם דר ישראל. אפילו ישראל אחר ב"י ופרישה אבל דעת הרשב"א דאפילו בישראל זה לבדו דר בעיר אינו מתיירא מליכנס שם ומזייף ובעינן דוקא ישראלים רבים דרים שם לפי שמתיירא שמא יראהו אחד מהן וכן דעת הר"ן ס"פ ר"י ויש להחמיר במקום שאין הפסד אבל בהנאה נראה דשרי אף שלא במקום הפסד כיון דאפילו ודאי מגען שרי בהנאה במקום הפסד בזמן הזה כדלעיל ר"ס קכ"ג ועוד דכי היכי דסמכינן לקמן אסה"ת וסייעתו בחב"ח להתיר בהנאה ה"ה הכא יש לסמוך אהפוסקים המתירין ודוק:
קל״א:ד׳
א
מותר וכו' מפתח וחותם. ודעת הרשב"א והר"ן בשם הראב"ד דהיכא דאין העובד כוכבים דר בחצר שרי בלא חותם כלל כיון דהוא פתוח לר"ה ונראה דכ"ע מודים בזה לדינא (ודברי רבינו ירוחם בענין זה מעורבבים ואינם מכוונים ע"ש וקרוב הדבר שהם מודפסים בטעות גם דברי התורת חיים סוף פרק ר"י מגומגמים בזה ע"ש):
קל״א:ה׳
א
אם יש וכו'. ודעת רש"י דאפילו הכי אסור משום דכל שלא כתב לו התקבלתי (בענין שאינו יכול לעכבו) סבר אי חזי לי לא מפסידנא ואמינא דידי הוא עיין שם וכן דעת הברטנורה ואע"פ שפירושו במשנה אינו מחוור מ"מ אפשר דהדין אמת די"ל דהמשנה שמתרת בפתח פתוח מיירי בשאין העובד כוכבים דר שם כמ"ש הרשב"א בתה"א והר"ן בשם הראב"ד אבל כשהעובד כוכבים דר שם פתח פתוח מאי מהני והלא הוא יושב בתוך אותו הפתח כמ"ש הרשב"א בתשובה ומביאו ב"י בס"ס זה וא"כ כיון דפתח פתוח לא מהני מפתח וחותם נמי לא מהני (כדמוכח בש"ס ופוסקים) וכ"פ הרשב"א בת"ה דאם היה עובד כוכבים דר בחצר והישראל דר בחצר אחרת אפילו בשני חותמות לעולם אסור עד שיהא יושב ומשמר ומביאו ב"י ע"כ נראה דאין להקל בזה אלא במקום הפסד ובאופן שנתבאר בס"ק ג':
קל״א:ו׳
א
ובדיעבד כו'. כלומר לדידן מותר בדיעבד בחותם א' אלא דלכתחלה צריך ב' חותמות אבל להמחבר אף בדיעבד צריך ב' חותמות וכדלעיל סימן ק"ל וכאן הא מיירי להדיא אף בדיעבד:
קל״א:ז׳
א
אפילו בחותם א'. ובמפתח וחותם שרי בהנאה לדידן אפילו באינה פתוח לר"ה ואין שום ישראל דר בעיר כדלקמן סוף הסעיף בהג"ה וכן בשתיה במקום הפסד מרובה:
קל״א:ח׳
א
אף על פי שישראל דר בעיר. ואפילו הרבה ישראלים:
קל״א:ט׳
א
ויוצא ונכנס. אע"פ ששהה זמן רב אם לא הודיעו שמפליג כדלעיל ר"ס קכ"ט:
קל״א:י׳
א
במפתח וחותם. ולדידן מותר בחותם אחד בדיעבד כן מוכח בפוסקים:
קל״א:י״א
א
רוכלי כו'. ) ואפי' בלילה מתירא שמא יחשבוהו לגנב ומ"מ בשבתות וי"ט שאין מתירא מרוכלים נראה שצריך שומרים ר' ירוחם ומביאו ב"י וד"מ ומסיים בה דהא דאמרינן (לעיל סי' קכ"ט ס"ו) דאין אנו בעיניהם בחזקת שומרי שבתות היינו במקום דאיכא פסידא לישראל אבל אין רוכלים מחזרים בעיירות שלהן ולא מרתת מהם ע"כ:
קל״א:י״ב
א
וכבר נתבאר כו'. זהו סברת הראב"ד (שהביאו הרשב"א והר"ן) ומבואר מדבריו שם דפתח פתוח לרשות הרבים נמי לא מהני בלילה אלא צריך להיות ישן בתוכו ומדלא כתב נמי הרב כל דברי הראב"ד דבחלון לא שרי אלא מה שנראה מן החלון משמע דסבירא ליה בהא כהרשב"א (והר"ן) דהכל שרי משום דל"ד לדלעיל סימן קכ"ח ס"ג דהתם ודאי נכנס משא"כ הכא מרתת ולא נכנס לבית שהיין בו וס"ל כמו שכתב ב"י דמה שמחלק הראב"ד בין יום ללילה אינו חולק הרשב"א עליו כו' ע"ש:
קל״א:י״ג
א
ואם כתב כו' התקבלתי כו'. דוקא כ' לו התקבלתי או שזקפו עליו במלוה הא לאו הכי אפילו קנאו ממנו בפני עדים כדרך מקחן של עובדי כוכבי' שלא יוכל א' מהם לחזור המקח אסורים ב"י בשם תשובת הרשב"א וע"ש. וכיוצא בזה כ' הר"ן בתשובה ומביאו ב"י ס"ס זה ע"ש:
קל״א:י״ד
א
מותר בכל ענין. אפילו ביינו של עובד כוכבים ברשותו של עובד כוכבים שדר שם ואין הישראל דר שם ועיר כולה עובדי כוכבים משום דחב"ח הוי כשומר שם ומשמע מדברי סה"ת וסייעתו דמפתח וחותם חשיב כחב"ח דהוי כשומר:
קל״א:ט״ו
א
להתירו בהנאה בו'. והב"ח השיג על הרב בזה דלמאי דקי"ל דכל מגע עובד כוכבים אפילו בכוונה וכל סתם יינם אינו אסור אלא בשתיה כמו שנתבאר בר"ס קכ"ג אם כן כאן דאיכא ספק מגע יש לסמוך אסה"ת בזמן הזה להתירו אפי' בשתייה עכ"ל ואין זה השגה דבכמה דוכתי כתב הרב כהאי גוונא וכן בדוכתי טובי סתם כהמחבר והיינו לפי דין הש"ס דעובדי כוכבים עובדי עבודת כוכבים הם ונ"מ נמי לדידן שלא במקום הפסד דאסור בהנאה וכדלעיל סימן קכ"ד ס"ק ע"א ואפ"ה שרי כאן ועוד נראה דאפילו בזמן הזה לא רצה הרב להקל בשתיה לסמוך אסה"ת אבל בהנאה מתיר כדכתב הר"ן בתשובה דאע"ג דנתבאר לעיל סימן קכ"ד ס"ק ע"א דכל היכא דמותר בהנאה מדין הש"ס שרי לדידן אף בשתיה היינו היכא דשרי בבירור מצד דין הש"ס או מצד שכן הסכימו רוב הפוסקים מה שאין כן הכא דלא שרי בהנאה לכ"ע אלא משום דסמכינן אסה"ת ורוב הפוסקים לא ס"ל הכי א"נ והוא העיקר דל"ד לדלעיל סי' קכ"ד דהתם הכי קאמרינן כל היכא שמותר מן הדין בהנאה כשנגע בו נחתינן חד דרגא ושרינן בזמן הזה אף בשתיה דכיון דעובדי כוכבי' בזמן הזה לאו עובדי עבודת כוכבים הם הוי מגע שלא בכוונה ומגע שלא בכוונה אינו אוסר בשתיה אפי' לדין הש"ס כשהיה המגע ההוא בכוונה מותר בהנאה כגון מגע עובד כוכבים ע"י ד"א דשרי מן הש"ס בהנאה אבל הכא דודאי אם היה יודע שנגע היה לכ"ע אסור בהנאה מדין הש"ס אלא דסמכינן אסה"ת (א"נ אהראב"ד דמתיר ספק מגעו בהנאה כדאיתא בתשובת הר"ן) דחב"ח כשומר דמי ולא נגע אם כן מה בכך שהעובדי כוכבים בזמן הזה לאו עובדי עבודת כוכבים הם ומכל מקום בהפסד מרובה אפשר דיש להתיר בשתיה וכדברי הב"ח דהא הסמ"ג לאוין קמ"ח דף נ"ו סוף ע"ב והגה"מ רפי"ג מהמ"א וסמ"ק סי' רכ"ג דף קס"ז ע"א והכל בו ושאר פוסקים מסכימים לסה"ת ודע דבכל הסימן וכן בכל סימן קכ"ט וק"ל דחיישינן שמא נגע בו עובד כוכבים היינו דוקא במקום דאיכא למיחש שמא נגע בו לשתות או להחליף או לשום הנאה אחרת או שנגע בו דרך מתעסק הא לאו הכי לא חיישינן דנגע לנסך ומותר בשתיה במקום הפסד דעובדי כוכבי' בזמן הזה לאו עובדי עבודת כוכבים הן כדלעיל סי' קכ"ח ס"ד בהג"ה (וע"ש בס"ק ד') והרב שלא הגיה כן היינו משום שסמך עצמו אלמעלה:
קל״א:ט״ז
א
מותר. שלא אמרו אלא במטהר יינו של עובד כוכבים שגדל בכרמו שלא טרח בו כ"כ ולא הוציא עליה הוצאות ואינו חושש כ"כ אם ירגיש הישראל שיזייף אבל כשמוליך יין למרחוק בטורח גדול והוצאה מרובה וגם קנה אותו חש לטרחו ולהוצאתו ולא זייף. הרא"ש וטור. וכתב הב"ח דאע"ג דמדינא להט"ו אין חילוק בין חותם א' לב' חותמות מכל מקום לא שרי הכא אלא בחב"ח כדמשמע בתוספות כו' ומשמע מדבריו שם דהיכא דנהוג להתיר בכה"ג בחותם א' נהוג ועיין בתשו' מבי"ט חלק ב' סימן ר"ח:
קל״א:י״ז
א
יינו של עובד כוכבים. ומיירי שפרע הישראל חלקו להעובד כוכבים האחר או שכתב לו התקבלתי בענין שכשבא הישראל אינו מעכב עליו דהוי ליה יינו של ישראל וכמו שכתבתי בס"ק שאח"ז:
קל״א:י״ח
א
ולא חיישינן לשותפות העובד כוכבים. דלא דמי למטהר יינו של עובד כוכבים דלא שרי בחב"ח דהכא שאני דכיון דאית לישראל שותפות בעובד כוכבים מרתת ונתפס עליו כגנב ולא אמרו אלא במטהר יין שהוא של עובד כוכבים לגמרי דלא מרתת ואפילו נגע בו אינו נתפס עליו כגנב ועוד בשוכר בית מן העובד כוכבים הדר בחצר על דעת שיהא המפתח ביד ישראל הרי הוא לגבי עובד כוכבים השותף ברשותו של ישראל ואע"פ שהעובד כוכבים המשכיר דר בחצר לא חיישינן שיניח לעובד כוכבים שותפו ליגע בו דהא המטהר יינו של עובד כוכבים שנתנו לבית עובד כוכבים אחר שאינו בעל היין שרי בחב"ח כל שכן כאן עד כאן לשון תשובת הרשב"א ומביאו ד"מ ונראה דלא הצריך שיהא המפתח ביד ישראל אלא משום שיהא חב"ח ולטעמיה אזיל דסבירא ליה דבמפקיד בעינן חב"ח אבל לדידן דקי"ל דסגי בחותם אחד א"כ אפילו אין המפתח ביד ישראל שרי דהא כיון דאית לישראל שותפות בעובד כוכבים מירתת העובד כוכבים שותפיה ולא נגע ועוד דהא כבר נתבאר בס"ק י' דאפילו יינו של עובד כוכבים שנתנו בבית עובד כוכבים אחר שרי לדידן בחותם א' כל שכן הכא ולפי זה נ"ל דמה שהצריך הרב שיהא המפתח ביד ישראל משום דבכה"ג שרי אף לכתחלה דלכתחלה בעינן מפתח וחותם כדלעיל סי' ק"ל ומשמע לי דאפילו היה היין מונח בביתו של עובד כוכבים שותפו שרי מטעמא דכתב הרשב"א דכיון דאית לישראל שותפות בעובד כוכבים מירתת ולא נגע (וכן העט"ז לא כתב אלא טעם זה ונראה שלזה כתב הרב סתם ולא ביאר היכא היין מונח) והלכך ה"ל כיינו של ישראל שמונח בבית עובד כוכבים ושרי בדיעבד לדידן בחותם אחד כנ"ל:
טורי זהב על שולחן ערוך יורה דעה
קל״א
א
והישראל דר בחצר כו'. כתוב בד"מ וז"ל בהר"ן דף שע"ח כתב הראב"ד דוקא שמונח בבית אבל בחצר לא עד שיושיב שומר דכיון שיש לו שייכות ביין ובחצר נגע ולא מרתת כו' עכ"ל. ובדרישה העתיק זה גם כן ונמשך אחר הד"מ ולא הבנתי זה דאדרבה בחצר מרתת טפי מבבית כיון שיש לו שייכות גם בבית והמעיין בדברי הר"ן שם בפרק השוכר יראה דקאי על מה שאמרו צריך שיושיב שומר ע"ש ובאמת צ"ע שם בר"ן להבין דעת הראב"ד ויפה עשה רמ"א שלא זכר כאן בש"ע מחילוק זה:
ב
ובדיעבד אפילו בחותם א'. נתבאר בסימן קי"ח סעיף א' דה"ה מפתח לחוד:
ג
עד שיהא ישראל יושב ומשמר. בזה חמור כאן מבמטהר יינו של עובד כוכבים שאין עובד כוכבים מרתת מליגע כיון שהוא שלו מה שאין כן ביין של ישראל ברשות עובד כוכבים דמותר בחת"ח או בחותם אחד בדיעבד דמרתת טפי:
ד
חלון פתוח לרשות הרבים. ואז מותר אפילו מה שבכל החדר ואע"ג דלעיל סימן קכ"ח סעיף ג' אין מותר אלא כנגד הנקבים שיכול לראות שאני התם דנכנס ודאי וסגר אחריו אבל הכא אמרינן חזקה לא נכנס כלל דמרתת שמא יראוהו נכנס ויוצא או יראוהו מן הדרך כניסתו ויציאתו ע"כ לא שנא נגד הפתח ול"ש בצדדין הכל מותר כן כתב רשב"א בתה"ה:
ה
ואם כתב העובד כוכבים לישראל התקבלתי. דוקא התקבלתי מותר או שזקפו עליו המעות במלוה הא לאו הכי אסור אע"פ שאין שום א' מהם יכול לחזור במקח דהרי הוא כשלו ויכול לעכבו שלא להוציאו דטוב הוא יותר לעובד כוכבים להיות אצלו במשכן יינו מלילך למקומו לישראל ולהתרעם עליו למושל כו' כ"כ ב"י בשם רשב"א בתשובה:
[ (ה) ] ויש לסמוך עליו להתירו בהנאה. הר"ן כ"כ במי שהיה מטהר יינו של עובד כוכבים וקנאו ממנו בענין שהיה יכול לכופו מן הדין שלהם שצריך ליקח היין ומשום הפסד ממונו התירו הר"ן בהנאה משא"כ אם העובד כוכבים אינו כופהו לזה אלא מרצון הטוב רוצה ליקח ממנו ולסמוך על חת"ח אין היתר לזה. ויש לעיין למה כתבו רמ"א לדין זה הא אפי' יינות שלהם מותרים לדידן בהנחה ונראה דנתכוין להיתר הנאה שלכתחלה מות' לקנות יין זה ולהרויח בו למכרו לעובד כוכבים אף על גב דבסתם יינם אסור זה כמה שכתב סימן קכ"ג סעיף א' מ"מ בזה מותר ומו"ח ז"ל כתב דלדידן אפי' בשתייה מותר כיון דספק מגע הוא ולא נראה להקל בזה כיון דהך דעה דמיקל בחותם תוך חותם במטהר יינו של עובד כוכבים הוא סה"ת שמביא הטור וכ' ב"י בשם כל הפוסקים דפליגי עליה וסבירא להו דאין תקנה ליינו של עובד כוכבים כי אם בשומר וגם הר"ן לא הקיל אלא בשביל הפסד ממון למכרו לעובד כוכבים ואנן ניקום ונשתה אותו ע"כ אין להקל בזה כלל לשתייה וכמ"ש רמ"א רק לענין לקנותו לכתחלה להרויח בו מותר כמו שכתבתי כנלע"ד פשוט:
ו
עובדי כוכבים שקונים יין כו'. בטור בשם ר"ת נתן טעם לזה שלא החמירו במטהר יינו של עובד כוכבים אלא בגדל בכרמו שלא טרח בו כ"כ ולא הוציא עליו הוצאות ואינו חושש ג"כ אם ירגיש בו ישראל שיזייף אבל כשמוליכו למרחוק בטורח גדול והוצאה מרובה דגם קנה אותו חש לטרחו ולהוצאתו ולא יזייף עכ"ל:
ז
שטיהרו יינו של עובד כוכבים אחר בשותפות. תמהתי על רמ"א בהעתקה זו שהעתיק מדברי תשובת הרשב"א סוף סי' ק"ל ומרחק רב ביניהם דשם כתוב שישראל ועובד כוכבים היו להם יין בשותפות וטהרו ישראל ונתנו היין בחצר של עובד כוכבים אחר וסתמו החבית והמפתח ביד הישראל ופסקו שם דאין כאן חומרא דמטהר יינו של עובד כוכבים מצד שיש לעובד כוכבים שותפות בו ודוקא כשהיין כולו של עובד כוכבים לא מרתת אבל כאן שיש לישראל חלק בו מרתת דיהיה נתפס עליו כגנב ושרי דהוה כיין ישראל בשני חותמות דסתימת החבית הוה חותם אחד והמפתח חותם שני אבל בהעתקת רמ"א כאן שכתב שטהרו יינו של עובד כוכבים אחר דמשמע שקנו מעובד כוכבים אחר היין ובזה פשיטא דיש ביה טפי חומרא ממטהר יינו של עובד כוכבים בעלמא דכאן העובד כוכבים המוכר לא מרתת כלל כיון שיש גם לעובד כוכבים הקונה אותו חלק בו וצריך שומר דוקא וזה גרע מאין שם קונה רק ישראל קונה הכל וע"ק היאך שייך לשון טהרה אצל עובד כוכבים דנקט רמ"א וטהרו לשון רבים. ע"כ נ"ל ברור שיש כאן ט"ס וצריך להיות ישראל ועובד כוכבים שיש להם יין בשותפות וטהרו ישראל ונתנוהו בבית עובד כוכבים אחר. וכן העתיק בד"מ כאן בשם תשובת הרשב"א שזכרתי ובלבוש העתיק כלשון רמ"א ואין מזה ראיה שהוא רגיל להעתיק כמו שהיה לפניו ולא שת לבו לזאת וגם לפי מה שהגהתי קשה כיון דאין כאן מטהר יין של עובד כוכבים אלא הוה יין של ישראל עצמו למה לי מפתח וחותם הא כתב רמ"א בסי' קי"ח וק"ל דבדיעבד חותם אחד סגי ועל מקור דין זה שהוא דעת הרשב"א לא קשה מידי דאיהו ס"ל בכל מקום בעינן מפתח וחותם אבל לדידן לפי מסקנת רמ"א קשה וא"ל כיון שיש לעובד כוכבים חלק בו הוה כאותו דין שנזכר בסימן קכ"ח סעיף ב' באם יש לעובד כוכבים מלוה עליו שלא סגי בחותם א' דהא הוכחנו שם באמת דהיינו לרשב"א אבל לדידן באמת סגי גם שם בחותם אחד וכן נראה לע"ד עיקר דגם כאן סגי בחותם אחד בדיעבד ואפשר כיון דכתב רמ"א ריש סימן קכ"ט דדוקא לענין הפסד מרובה מותר בחותם אחד וכאן אפשר דלא מיירי בהפסד מרובה ע"כ הצריך גם המפתח בן נראה לע"ד ברור בזה בהג"ה דברי רמ"א ובעיקר הדין שזכרתי להקל בהפסד מרובה אפילו בחותם אחד בלא מפתח:
יד אפרים על שלחן ערוך יורה דעה
קל״א
א
מותר בכל ענין. עבה"ט ונ"ב מ"ת סימן ע"א יין שעשה בעל הכרם עצמו ע"י ישראל והוא ברשות בעל הכרם בב' חותמות או מפתח וחותם אם הוא שוכר יהודים לשמור בטהרה ונתן שכר שמירתם יש לצדד להתיר כיון שמוציא הוצאות על טהרת יין חושש להפסד יציאותיו והרי הוא כמו שקונה מכרמים אחרים ואף שר"ת לא התיר אלא בקנה וטרח להוליכו מ"מ יש לצרף זה להקל בב' חותמות אפילו בשתיה ועיין שם בשומרים שהפקידו המפתח ביד עובד כוכבי' עצמו רק שחתמו המפתח בחותם שלהם כדי שאם יצטרך איזה תיקון בהיין ימצא הא"י רוכלים המחזירים שיפתחו החותם ויעמדו עד שיתקן ויחזרו ויחתמו בחותם שלהם וזה מנהג רע וגרוע ובפרט במדינות דשכיחי מומרים שיש להם חותמות מכבר ולכן אם אין המפתח עדיין חתום בחותם הראשון אין להתיר אבל אם חתום עדיין בחותם שהחתימו שומר הראשון אם החותם שהחתימו המפתח הוא עצמו החותם שעל היין עדיין יש חשש שאין זה חב"ח דאפילו מאה חתימות כחד חשיבי כיון שכולם דפוס חותם אחד. ומ"מ אם יש לחוש שבעל הכרם יתבע לאיש המטהר יין ?ודיה הוצאות משפטם שהצורבא מרבנן לא צוה לו על השמירה כדין וגם יהיה ח"ו לחילול כבוד התורה יש להקל כשהשומר הראשון בעצמו ילך ויכיר חותמו שעל היין ולסמוך על דעה א' שבסימן קי"ח דסגי בחותם אחד אם מכיר חותמו כנ"ל וכ"ז להוראת שעה מחמת הלחץ הנזכר אך בשנים הבאים אם ירצה הא"י שישלח לטהר יינו ידע שבשעת עשיית היין צריך שיהיה יושב ומשמר ולא סגי אם יחתמוהו או יחתמו החדר ואחר שיעשה היין לא ישאר היין ברשות בעל הכרם אלא ישכור לו מרתף אצל א"י אחר והשומר יהודי ימסרהו ברשות הא"י ההוא בחותם ומפתח או בשני חותמות ויתנה בפירוש עם הא"י בעל המרתף שלא יניח את הא"י בעל הכרם לילך שם ולפתות החותם בלא רשות משומר היהודי וכשירצה להוליכו למקומות אחרים למכור ליהודים לא יניחנו הא"י בבעל היין רק ישכור א"י אחר להוליכו וגם כן יעמוד ישראל שישכור העגלן ההוא ויחתמנו כדין בב' חותמות כל חותם באותיות אחרות ע"ש:
מטה יהונתן על שלחן ערוך יורה דעה
קל״א
א
(סימן קל"א בש"ע סעיף א') ישראל שעשה יינו של עובד כוכבים בטהרה כו' וחבית שהיין בו פתוח לרשות הרבים מותר כו'. עי' ש"ך סק"ד ודעת הר"ן והרשב"א בשם הראב"ד דהיכא דאין העובד כוכבים דר בחצר מותר בלא חותם כיון דפתוח לר"ה ונ"ל דכ"ע מודו בזה לדינא עכ"ל הש"ך ע"ש וי"ל דהא תוס' ע"כ לא ס"ל כן בסוף פ' ר' ישמעאל דף ס"ו ע"א ד"ה המטהר יינו של עובד כוכבים דמקשים שם על פי' רש"י שפי' דרישא דמתני' נמי איירי שכתב לו התקבלתי ובלא מפתח וחותם כלל הא אפילו יינו של ישראל אסור להניח ברשותו בלא מפתח וחותם ע"ש לכן רוצה לפרש דרישא וסיפא מיירי הכל במפתח וחותם והיכא דליכא פתח פתוח לר"ה אף במפתח וחותם אסור ע"ש ואי אמרת דס"ל דהיכי שאין שם דר עובד כוכבי' מותר לק"מ דלמא מיירי מתניתין שאין עובד כוכבים דר באותו בית לכן מותר אף בלא חותם א"ו דלא ס"ל לתוס' הכי אבל לק"מ דמתני' לא איירי כן דא"כ ק' סיפא דקתני ואם כתב לו התקבלתי מותר ואי לא אסור ואי מיירי בכה"ג אף בלא התקבלתי נמי מותר א"ו דליכא לאוקמי בכה"ג ולעולם דס"ל לתוס' כדעת הרשב"א והר"ן הנ"ל:
ב
(שם בהג"ה) ויש מי שאומר שבחותם בתוך חותם כו'. וזהו לשיטת רש"י שהבאתי לעיל בסמוך דפי' רישא דמטהר יינו כו' מיירי בלא מפתח וחותם רק שאמר התקבלתי אבל במפתח שרי אף אין פתוח לר"ה ובעיר שרובה עובדי כוכבים והנה הא דצריך מפתח וחותם שפ' דווקא היינו לשיטת הרי"ף ותוס' דס"ל דאף בעובד כוכבים צריך חותם בתוך חותם אף לר"א כמ"ש המחבר לעיל סימן קי"ח סעיף א' משא"כ לפמ"ש הרמ"א שם בהגהה דבעובד כוכבים א"צ רק חותם א' כשיטת ר"ת ע"ש א"כ במטהר יינו א"צ חותם בתוך חותם א"כ ק' לרמ"א שכ' כאן שצריך חותם בתוך חותם. וי"ל דהנה תוס' כ' לשיטת רש"י וכי יהיה מותר להניח בבית עובד כוכבים בלא חותם כלל כו' וצ"ל רש"י ס"ל כר"ת דבעלמא סגי בחותם א' ורישא דמתני' איירי בחותם א' לכך אם כ' לו התקבלתי בחותם א' אם פתוח לר"ה ועיר שישראל ועובדי כוכבים דרים שם אך אם הוא רוב עובדי כוכבים או אינו פתוח לר"ה אסור היינו דלא מהני חותם א' אבל חותם בתוך חותם מהני וזה שכתב הרמ"א כאן דמטהר יינו (היינו) דווקא צריך חותם בתוך חותם ולק"מ:
ג
(סעיף ב' בהג"ה) ישראל ועובד כוכבים שטהרו כו'. ולא חיישינן לשותפות עובד כוכבים. עיין ש"ך סקי"ד וי"א דמקשים ממ"נ היכא מיירי אם כבר נתן המעות לעובד כוכבים הראשון א"כ לא הוי בכלל המטהר יינו של עובד כוכבים וא"כ יהיה מותר לשיטת הרמ"א בחותם א' ואי בדלא נתן המעות מ"ט כ' הרמ"א דלא חיישינן לשותפות משמע דעיקר טעמו דיש לאסור משום שותפות של עובד כוכבים ע"ש ונ"ל דהנה כל מה דאמרינן דהיכא דאיתי' לעובד כוכבים שייכות ביין שאסור דלא מרתת היינו משום דאף אם נסך ביין ואסרו דיוכל לומר אף אם ישראל יראה שאסרו יוכל לומר בשבילי אני מנסך וכ"ז ל"ש ביין של עובד כוכבים דמ"מ מרתת שלא יהיה נתפס עליו כגנב בשלמא גבי יינו של ישראל יכול לאשתמוטי ולומר דלא ליקח ולגנב מיין הוא בא רק משום תיבת יי"נ רוצה לנסכו והיינו דדעתו של עובד כוכבי' שיהי' כל יין שבעולם מנוסך לעבוד' כוכבים לכך כיון דמצי לאשתמוטי גם לא נתפס עליו כגנב היינו שהישראל יאמר שהוא רוצה ליקח ממנו ואח"כ יקבל כל דמי יין כיון דמצי לאשתמוטי כנ"ל משא"כ הכא ביין של עובד כוכבים כיון דלא מצי לאשתמוטי ולמימר שדעתו היה לנסכו לעבודת כוכבים משום חיבת יי"נ דהא גם עובד כוכבים זה ינסכו א"כ זה ודאי מרתת שלא יהיה נתפס עליו כגנב לכך כתב ולא חיישינן לשותפות של עובד כוכבים כלומר וא"כ יש לאסור בחותם אחד כיון דאיתא לעובד כוכבים שותפות בו כנ"ל ומצי לאשתמוטי כנ"ל אינו נתפס עליו כגנב מ"מ מותר כיון דהמפתח ביד הישראל הוי כחותם בתוך חותם:
הסבר על זכויות יוצרים
שולחן ערוך, יורה דעה
רשיון: Public Domain
מקור: www.nli.org.il
באר היטב יורה דעה
רשיון: Public Domain
מקור: www.toratemetfreeware.com
באר הגולה על שולחן ערוך יורה דעה
רשיון: Public Domain
מקור: www.nli.org.il
ביאור הגר"א על שולחן ערוך יורה דעה
רשיון: Public Domain
מקור: www.nli.org.il
פתחי תשובה על שולחן ערוך יורה דעה
רשיון: Public Domain
מקור: www.nli.org.il
שפתי כהן על שולחן ערוך יורה דעה
רשיון: Public Domain
מקור: www.nli.org.il
טורי זהב על שולחן ערוך יורה דעה
רשיון: Public Domain
מקור: www.nli.org.il
יד אפרים על שלחן ערוך יורה דעה
רשיון: Public Domain
מקור: www.nli.org.il
כל הזכויות שמורות לבעלי התכנים – במידה ומצאתם הפרה בזכויות היוצרים שלכם, נא לפנות אלינו באופן מיידי במייל [email protected] האתר כולו מוקדש לעילוי לנשמת כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולזכות כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולרפואת כל חולי עם ישראל בנפש בגוף ובנשמה. לייחדא קודשא בריך הוא ושכינתא על ידי ההוא טמיר ונעלם בשם כל ישראל, ולקרב את ביאת המשיח. כל הזכויות שמורות (c) לבעלי הזכויות יוצרים השייכים לכל קטע מצוטט, יש להתייחס לכך בחומרה רבה ויש איסור גמור להפיץ באופן הנוגד לרישיון מצד ההלכה וכו' תחת רישיון Creative Commons-CC-2.5