שולחן ערוך, יורה דעה צ״ד: דין התוחב כף חולבת בקדרה של בשר. ובו ט' סעיפים: – עם 17 מפרשים

א

דין התוחב כף חולבת בקדרה של בשר. ובו ט' סעיפים:
התוחב כף חולבת בקדרה של בשר או איפכא משערים בכל מה שנתחב ממנו בקדירה (אם הכף בן יומו דהיינו ששמשו בו בכלי ראשון תוך מעת לעת) (ארוך כלל ל"ז) ויש מי שאומר שאם הכף של מתכת משערים בכולו משום דחם מקצתו חם כולו (וסברא ראשונה עיקר וכן נוהגין) (מרדכי וש"ד והגהותיו וארוך) (וע"ל סי' צ"ח):

ב

אם תחב הכף בקדירה שני פעמים ולא נודע בנתים צריך ב' פעמים ששים (וי"א דסגי בפעם א' ששים וכן נוהגים) (ת"ה סימן קפ"ג והגהות ש"ד וארוך):

ג

אם יש ס' לבטל הכף הקדירה והתבשיל מותרים אבל הכף אסור בין עם בשר בין עם חלב לפי שהיא בלועה מבשר בחלב ואפילו בדיעבד אוסרת אם חזרו ותחבוה בין בבשר בין בחלב כל זמן שהיא בת יומא ואם אין ס' הכל אסור בהנאה אפי' הקדרה אך מותר לתת לתוכה פירות או צונן כיון שאינו נהנה מגוף האיסור:

ד

אם אין הכף בן יומו הקדרה והתבשיל מותרים והכף אסור לכתחלה בין עם בשר בין עם חלב ומ"מ בדיעבד אינה אוסרת כיון שלא היתה בת יומא:

ה

אם בשלו מים בקדרה חדשה ותחבו בה כף חולבת ואחר כך חזרו ובשלו בה מים פעם אחרת ותחבו בה כף של בשר ושתי הכפות היו בני יומן ובשום אחד מהפעמים לא היו במים ששים אסור להשתמש בקדירה לא בשר ולא חלב אבל שאר דברים מותר לבשל מאחר שהיתה חדשה שלא בשלו בה מעולם: הגה מיהו אם עבר ובישל בה בשר או חלב מותר דהוי נותן טעם בר נותן טעם (הגהות מיימוני פ"ט) קדרה שבשלו בה ירקות או מים ותחבו בה כף בן יומו והקדירה אינה בת יומה או להפך או שיש במאכל ששים הכל שרי ונוהגין להחמיר לאכול המאכל כמין הכלי שהוא בן יומו ולאסור הכלי שאינו בן יומו (ארוך כלל ל"ז) ואינו אלא חומרא בעלמא כי מדינא הכל שרי:

ו

בצלים או ירקות שבלועים מבשר ובשלם בקדרה חולבת אם ידוע כמה בשר בלוע בבצלים ובירקות אין צריך ס' אלא כנגד הבשר: הגה דלא שייך לומר חתיכה נעשית נבילה הואיל ועדיין כולו היתר ולכן אין צריך לשער רק נגד מה שבלע וכל שכן בקדירה של חלב שבשלו בה מים תוך מעת לעת ואח"כ בשלו בה בשר לא אמרינן דצריך לשער נגד כל המים רק נגד החלב שבלע הקדירה (משמעות הטור וב"י):

ז

בשר רותח שחתכו בסכין חולבת כל החתיכה אסורה אם אין בה ששים כנגד מקום הסכין שחתך הבשר אבל אם אינו בן יומו או אם אינו יודע שהוא בן יומו אינו אוסר אלא כדי קליפה : הגה וכל זה בבשר רותח בכלי ראשון ואז אם הסכין בן יומו ואין ס' בבשר נגד הסכין הכל אסור ואף הסכין צריך הגעלה אבל אם הוא כלי שני הבשר צריך קליפה והסכין נעיצה בקרקע (ארוך כלל ל"ז) וכן נוהגין ואפילו אין הסכין בן יומו יש לקלוף הבשר מעט משום שמנונית הסכין (טור וב"י בשם סמ"ק):

ח

אם נפל לתנור פנאד"ש גבינה אפי' לחה וכן גבינה חמה בקערת בשר בת יומא אינו אוסר אלא כדי קליפה:

ט

בשלו דבש במחבת של בשר בת יומא והריקוהו חם בקערה של חלב בת יומא מותר משום דהוי נותן טעם בר נותן טעם דהיתירא (ד"ע):

א

שנתחב. כ' הש"ך דלא ידעינן כמה נפיק מיניה וע"ל סי' צ"ח ס"ה אי ידעינן כמה בלע וכ' מהרש"ל דאם אינו ברור לו עד כמה תחב משערין בסתם דרך לתחוב דהיינו עד ראש הכף (כ' כ"ג בשם הרדב"ז לא אמרו אלא באיסור ודאי אבל בספק איסור לא משערינן אלא בפליטה. וכ' עוד בשם תמים דעים דהיכא דהגביה עץ הפרור מלא מתבשיל שבקדירה שיש לומר שמה שיצא מפליטת הכף אינו יכול להתבטל בתבשיל שהגביה באותו כף משום דלית ששים באותו תבשיל שהגביה. ואחר ההגבהה החזיר הכל לקדירה מה שהגביה עם עץ הפרור עצמו נעשה הכל נבילה ואוסרת כל הקדירה אם אין ס' כשיעור מה שהגביה עם העץ הפרור ע"ש):

ב

ששמשו. בו חלב אבל אם שמשו בו בכ"ר מים אינו מחשבו מע"ל אבל בכף של איסור אפי' שמשו בו בכ"ר של מים מחשבו מע"ל כשלא היה במים ס' נגד הכף כדלקמן ס"ו וסי' ק"ג. ש"ך. וכ' בט"ז בסי' צ"ה ס"ג יתבאר דגם ע"י עירוי מכ"ר על ב' כלים אחד של חלב וא' של בשר והם מלוכלכים יש איסור כמו בכ"ר ממש ומ"ה אם עירה נמי מכ"ר על כלי שהוא מלוכלך מבשר נחשב כאילו השתמש באותו כלי בכ"ר ומהרש"ל כ' וז"ל ומסתפינא להקל בכ"ר שעומד אצל האש כל שהוא חם אפי' אין היס"ב ראוי לאסור דעשו הרחקה לכ"ר כדאיתא בירושלמי עכ"ל אבל בת"ח פוסק כב"י דאפי' בכלי ראשון שעל האש אינו אוסר אם אין היס"ב וכן עיקר:

ג

ראשונה. כ' הש"ך דגם דעת המחבר שסברא ראשונה עיקר ולכן כ' סברא האחרונה בשם יש מי שאומר:

ד

פעמים. הטעם כ' מהרי"ל דמתחלה צריך ס' נגד כל החלב דחיישינן דלמא נשאר בו מעט חלב וכשהוציאו מן הקדרה נעשה כל הכף נבלה מבב"ח ולכך צריך לבטל הכף בפעם הב' ונראה דלכך נקט המחבר אם תחב ב' פעמים כו' ולא כתב סתמא הרבה פעמים צריך ס' בכל פעם משום דאזיל לטעמיה דס"ל דלא אמרינן חנ"נ רק בב"ח ולא בשאר איסורים מטעם שבב"ח כל אחד היתר בפ"ע והלכך כשתחבו ב' פעמים תו ליכא למימר דנ"נ דכיון שכבר נאסר הכף לא נ"נ אח"כ אפי' תחבו הרבה פעמים סגי בב' פעמים ס' ודוקא אם לא נודע בנתים אבל אם נודע בנתים כבר נתבטל הראשון ושוב גם בפעם הב' בטל באותן הס' ואע"ג דמשמע דעת הב"י לקמן ס"ס צ"ט דאם נפל כזית איסור לתוך ס' זיתי היתר ואח"כ חזר ונפל כזית איסור חוזר וניער אפי' מין במינו אפי' נודע בנתים מ"מ הכא אין טעם כלל דהא יש ס' נגד הכף ולא יהא הכף אלא כולו חלב אלא דמטעם נ"נ צריך ב"פ ס' (ואע"ג דמין במינו נמי אינו נ"ט מ"מ כיון דראוי ליתן טעם בכנגדו בשאינו מינו אסור וזה לא שייך הכא ודו"ק עכ"ל) עיין בס"ס צ"ב בט"ז מה שמקשה מכאן על מה שכ' מהרי"ל בהלכות פסח בהגעלה מכ"ר עיין שם:

ה

דסגי. כתב הש"ך אפי' באיסור עצמו שנפל לקדרה כמה פעמים קי"ל דא"צ אלא פעם א' ס' וכדלקמן סי' צ"ח סס"ד בהג"ה:

ו

הכף. כתב הט"ז ולא אמרינן דמה שנתחב כבר הוי כהגעלה משום דהגעלה צריכה רותחין שמעלה רתיחה ולענין איסור אוסר רק אם היס"ב והש"ך כתב דלדעת הר"ב בסי' צ"ה ס"ג אפי' לא היה בקדרה אלא מים או שאר דברים אם היה הקדרה ב"י ונבלע מתחלה ע"י גוף הבשר הכף אסור והכי קי"ל דאסור הכף להשתמש בו בין עם בשר בין עם חלב או שאר דברים דהא הכף נ"נ ועי"ל סי' צ"ח ס"ה:

ז

יומא. פי' משעת התחיבה אפי' אינו ב"י משעה שבישל בה חלב כיון שהיתה ב"י בשעת התחיבה ראשונה נ"נ ואוסרת אח"כ אפי' דיעבד אם הוא ב"י משעת התחיבה אבל אם אינו ב"י בשעת התחיבה השניה הכל מותר דנהי דנ"נ מ"מ השתא נטל"פ ומותר אבל ודאי לכתחלה אסור לתוחבו בשום דבר אפי' אינו ב"י:

ח

בהנאה. (ר"ל הקערה צריך שבירה והמאכל זורקו לבית הכסא אבל לא לפני הכלב אפי' אין הכלב שלו) כ' בהגהת אשר"י סוף מס' עבודת כוכבים דאם בישל בה אח"כ כשאינה ב"י ישליך דמי הקדרה לנהר והמאכל מותר ובת"ח חולק ע"ז:

ט

פירות. כ' הב"י משמע אפי' דבר לח כל שהוא צונן מותר עכ"ל והקשה הב"ח דהא בסי' צ"א כ' דאסור להניח דבר לח בכלי איסור ותירץ דהכא הוי כמו דיעבד דא"א אם לא שישבר הכלי (אבל קשה לי דבסי' קכ"א כ' או"ה דכלי חרס שנשתמשו בו איסור בצונן מאחר דא"א בהגעלה מקרי דיעבד וסגי ליה בשטיפה היטב וכ' או"ה והביא אותו הש"ך דדוקא כלי דלאו בר הגעלה כגון כוסות ששתו בו עובדי כוכבים מותר לישראל לקנות ולשתות בו ע"י הדחה אבל שאר כלי חרס שקנה מעובד כוכבים אם הוא רק מסופק בו שנשתמש בחמין צריך שבירה משמע בפירוש אפי' להשתמש בו ביבש נמי אסור דכ' דצריך שבירה דוקא וכאן אינו חולק הרמ"א על ב"י משמע אפי' דבר לח מותר להשתמש בו וצ"ע) וכ' הט"ז בשם הת"ח דאף חמין לחוף בו הראש או לעשות בהן שאר דברים שאינן צורך אכילה ושתיה מותר והכי נהגו ולפי מנהג זה יש להקל ג"כ אם נאסרה קדירה מבב"ח ואחר מע"ל בשלו בו מאכל א"צ להשליך דמי הקדרה לנהר ורש"ל חולק ע"ז ופסק דצריך להשליך וכו' וכל זה בקדירה שנאסרה אבל המאכל שנאסר צריך להשליכו דוקא לבית הכסא אבל לא לפני הכלב אפי' אין הכלב שלו:

י

לכתחלה. החילוק שבין קדרה לכף איתא בב"י לפי שהכף בלע החלב בשעת שבחו הלכך אף אחר שנפגם אסור לכתחלה כדין קדרה שאינה ב"י משא"כ הקדרה לא בלעה טעם החלב אלא לאחר שנפגם:

יא

בדיעבד. כ' הש"ך בשם ב"י דהיינו דוקא שחזר ותחבה במין שתחבה בפ"א דאלו חזר ותחבה במין שהיתה בלוע' ממנו תחלה בתוך מע"ל מתחיבה פשיטא שאוסרת וכ"ש אם חזר ותחבה בשאר דברים כגון מים וירקות דמותר בדיעבד אפי' תוך מע"ל מתחיבה ראשונה:

יב

אסור. הנה הש"ך הניח דברי המחבר ורמ"א בצ"ע דמאחר דאיכא כאן ג' נ"ט א' הנכנס אל הכף ומהכף אל המים ומן המים לקדרה וא"כ יש לתמוה על המחבר למה אוסר לבשל בה בשר בפרט שהוא מתיר לקמן סי' צ"ה נ"ט בר נ"ט בבישול ועוד תימא דהיאך כתב מאחר שהיתה חדשה וכו' דמשמע הא אם בישל בה מתחלה חלב בעין אסור לבשל בה שאר דברים וזה אינו למ"ש לקמן סי' צ"ה ס"ג דקערות של בשר שהודחו ביורה חולבת במים רותחין אפילו שניהם ב"י הכל מותר דהוי נ"ט בר נ"ט וגם על הרב רמ"א יש לתמוה דסתם כהמחבר והא ליתא אפילו לדידן דהא בג' נ"ט כ"ע מודו מיהו הא לא קשיא דלמה לא יהא מותר לבשל בה אפילו חלב דכיון דעכ"פ צריך לקבוע תשמיש א' בקדרה זו א"כ יש לקבוע לה תשמיש בשר דמ"מ יותר נשאר בה טעם האחרון עיקר ונראה דכ"ש אם נשתמשו בשר בעין בקדרה זו שתחבו בה בראשונה כף חולבת ב"י דמותר לבשל בה אח"כ בשר אבל לאחר תחיבת כף הא' לא היינו מתירין הקדרה לבשל בה בשר לכתחלה כיון דעכ"פ צריך לקבוע תשמיש לקדירה זו יש לקבוע מחלב שבלוע בה עכ"ל (והנה בודאי תיובתא גדולה היא על הב"י ורמ"א ונ"ל לתרץ דבריהם בדוחק דמיירי שהכפות היו ב"י ומסתמא כשהיה ב"י מסתמא שמנונית קצת דבוק עליו כמ"ש בסי' צ"ה ס"ג דצריך שיאמר ברי לי שלא היה שם שום שומן דבוק עליו וכו' וא"כ הוי נתינת טעם ממש ואפ"ה סובר רמ"א דבדיעבד מותר דהוי נ"ט בר נ"ט כי זה הטעם נותן לקדרה ומהקדרה למים שנים כנ"ל):

יג

ששים. פי' אפילו אם שניהם ב"י והקשה בט"ז לפי טעם הא' בסי' צ"ה ס"ג על היש אוסרין דחיישינן שמא נגעו הקערות במחבת וה"נ ניחוש שמא נגע הכף בגוף הקדרה ומה מועיל ס' דמ"מ בולע הכף והוי בו טעם שני וצ"ל דס"ל כטעם הב' דהתם יש לחוש שמא נאסרו המים כו' וכאן אין חשש זה כיון שיש ס':

יד

ולאסור. פי' אפילו לבשל בו שאר דברים וכתב הש"ך דצריך לגרוס במין הכלי בבי"ת ולא כמין הכלי בכ"ף והכי פירושו דאע"ג דאין המאכל נאסר מ"מ אין לאכלו לא עם בשר ולא עם חלב דהואיל שיכול לאכלו בלא זה הוי כלכתחלה ויש לערותו לכלי שהוא כאותו שהוא ב"י דוקא (ורש"ל כתב דאוכלין אותה מן הקדרה עם כף חדשה):

טו

חומרא. כתב הט"ז ממילא גם מ"ש בש"ע בתחבו ב' כפות בקדרה חדשה כו') דאסורה הקדרה גם זה אינו אלא חומרא בעלמא עכ"ל וכל זה במאכל שהתורה חסה על ממון של ישראל אבל אם בשלו מים בכלי של בשר ותחבו בו כף חולבת ב"י המים אסורים כמ"ש רמ"א בסי' צ"ה ס"ג:

טז

מבשר. פי' מבשר עצמו או שחתכן בסכין של בשר דק דק אבל אם חתך במקום א' מהם ע"ל סי' צ"ו מה דינו:

יז

שבלע. כתב בתשובת מהר"ם מלובלין דאם יש ס' נגד הבשר הבלוע בבצל אז אף הבצל מותר אע"פ שלא נמחה ונתמעך וא"צ להפרישו אבל אם חתכו הבצל בסכין של איסור אפי' יש ס' צריך להפריש הבצלים מן התבשיל ע"י סינון דקי"ל אפשר לסוחטו אסור עכ"ל וע"ל סי' צ"ו:

יח

הקדרה. כתב הש"ך דהב"י כתב בס"ס ק"ג וז"ל ומיהו היכא שהיה בלוע מבב"ח שנתבשל בה נראה דלכ"ע כשהוחמו בה מים תוך מע"ל חשוב כאילו חזר ונתבשל בה האיסור ומונין מע"ל משעת חימום המים דהא בבב"ח כ"ע מודו שחנ"נ עכ"ל ולא נהירא דהא טעמא דהפוסקים דאמרינן אצל בב"ח חנ"נ הוא משום דכל חד באפי נפשיה שרי וכי איתנהו בהדדי אסור הלכך הבשר עצמו נעשה איסור משא"כ בשאר איסורים א"כ הכא שכבר נאסר הבלוע בקדרה לא שייך חנ"נ ומ"מ לדידן דקי"ל בכל איסורים חנ"נ אין נפקותא כאן בכל זה עכ"ל. אבל קצת קשה לי למה צריך כאן ס' נגד החלב שבלעה הקדרה אם בשלו בה מים תוך מע"ל ולא אמרינן דהוי נ"ט בר נ"ט מחלב לקדרה ומקדרה למים חמין שהוחמו בנתים וממים חמין לקדרה כמ"ש בס' התרומה. ע"כ צ"ל דזה ודאי אינו ידוע בבירור שכל הטעם שהיה בקדרה הלך למים חמין ולא הוי נ"ט בר נ"ט אלא מספק ומיהו אם הקדרה אינה ב"י מותר ממ"נ אם הלך בתחלה הכל אל המים הוי נ"ט בר נ"ט ואם לאו הוי נטל"פ וא"ל א"כ בשאר איסורים למה קי"ל אם בישל בקדרה מים תוך מע"ל חשבינן ב"י משעה שהוחמו המים ולא אמרינן ג"כ ממ"נ אי לא פליט האי קדרה לתוך המים אז הוי מה שבקדרה אינו ב"י ואי פליט דלמא פליט בפחות מששים ובטיל האי טעמא בס' שהרי חנ"נ בשאר איסורים אינו אלא מדרבנן וספיקא דרבנן לקולא. צ"ל דרבנן תקנו זאת כיון דאיכא ספיקא כמה פליט אמרינן בכ"מ לחומרא וחיישינן שמא נפיק הכל ונעשה הכל נבילה אע"ג דבסי' צ"ח בנשפך מין במינו מותר מכח דהוי ספיקא דרבנן דוקא בנשפך אמרינן כן דאם לא נשפך היה יכול לשער אבל הכא א"א לשער בשום ענין לכך תקנו שישער בכל הקדירה וק"ל ואם נתבשל מים בכלי של איסור תוך מע"ל אי אמרינן ביה חנ"נ וצריך מע"ל משעת חימום המים ע"ל ס"ס ק"ג):

יט

בסכין. אפי' היה הסכין למטה והבשר למעלה לא אמרינן תתאה גבר דאגב דוחקא דסכינא בלע טובא כן מוכח באו"ה וכתב הש"ך ול"ד למה דאמרינן בית השחיטה רותח וסגי בקליפה אפי' בסכין של עובד כוכבים דאסור משום שמנונית ואפ"ה א"צ רק קליפה דהתם אין כל הבהמה רותחת אלא מקום ביה"ש לבד אבל חתיכה כולה רותחת:

כ

שחתך. כתב הש"ך דזה נמשך לסברא הראשונה שבס"א שהיא עיקר ואע"ג דחם מקצתו חם כולו מ"מ לא הוליך בליעתו בכולו ולפ"ז מ"ש בהג"ה נגד הסכין היינו מקום שנגע בבשר מיהו ודאי דלא אמרו אלא כשידוע לו בבירור עד כמה חתך אבל מן הסתם ודאי דרך לחתוך בכל הסכין וצריך ס' נגד כל הסכין חוץ מן הקתא ואע"ג דבסי' ק"ה ס"ז כתבו הט"ו דאם נפל איסור על חתיכה שבקדרה שהוא חוץ לרוטב סגי בנטילה י"ל דשאני הכא דאגב דוחקא דסכינא מתפשט בכולו א"נ דסתם סכין הוא בלוע ג"כ משמנונית של חמאה וכה"ג א"נ מיירי שהבשר שמן ואע"ג דבסי' צ"ו פסק דאם חתך צנון בסכין של איסור אינו אסור אלא כדי נטילה י"ל דהתם ליכא אלא משום חורפא דצנון ואע"ג דיש פוסקים דחורפיה דצנון עדיף מרותח דאפי' אין הסכין ב"י משוי ליה לשבח מ"מ לענין להתפשט בכולו בישול עדיף:

כא

קליפה. כתב הש"ך ואע"ג דבסי' י' ובסי' צ"ו ובא"ח סי' תמ"ז קי"ל דסתם סכין אינו נקי מ"מ השמנונית שעליו אינו אוסר יותר מכ"ק ואע"ג דבסי' צ"ו גבי צנון משמע דאם אינו ב"י ואינו מקונח אוסר כדי נטילה י"ל דאגב חורפיה דצנון ודוחקא דסכינא משוי ליה לב"י מה שבקליפת הסכין ומה שעל פני הסכין ואוסר עד כדי נטילה וכתב בט"ז דגם ברישא אם יש ס' נגד מקום הסכין אפ"ה צריך קליפה וע"ל סימן ק"ה ס"ה דכל דבר הצריך ס' צריך גם קליפה וכן נמי אפילו אינו ב"י אם אין ס' נגד השמנונית שעל הסכין אסור כולה והמיקל בזה אינו אלא מן המתמיהים עכ"ל:

כב

הגעלה. כתב הש"ך הא דכ"כ אסכין ב"י דצריך הגעלה ולא כ"כ נמי אם אינו ב"י דהא הוא בלוע מבב"ח דאסור להשתמש בו לא בשר ולא חלב היינו משום דאינו ב"י מותר להשתמש בו שאר דברים כגון דגים וירקות וכה"ג כבסי' צ"ג בהג"ה משא"כ בב"י דנעשה הסכין נבלה הלכך צריך הגעלה:

כג

שני. כ' הש"ך דזהו דעת הר"ב עצמו אבל דעת האו"ה ומהרש"ל דבדבר גוש כגון בשר וכיוצא בו שאינו צלול אין חילוק בין כ"ר לכ"ש אלא כל זמן שהיס"ב אסור וכ' בט"ז שנ"ל להחמיר בדבר גוש אפילו בכ"ש במקום שיש עוד צד להחמיר כגון הכא שיש לומר אגב דוחקא דסכינא אבל באין דוחקא דסכינא יש להקל כדעת רמ"א (הב"ח כ' בסק"ה אם חתך בשר רותח בסכין חולבת בכ"ש והיס"ב דנאסר הסכין משום דהבשר מפליט בו אבל אין הבשר נאסר שאין כח בחום דכ"ש להפליט הבלוע ולהבליע בבשר עכ"ל):

כד

גבינה. פי' שנפל על פנאד"ש חמה גבינה:

כה

קליפה. כתב הש"ך ול"ד לסי' ק"ה באיסור שנפל על היתר חם דצריך נטילה דאין דרך גבינה לכנוס כ"כ ואם כן הגבינה עצמה צריך נטילה וכתב בט"ז ול"ד לבשר רותח שבסעיף ז' דכאן ליכא דוחקא דסכינא ותו דשם יש לפעמים שומן קרוש עליו ואינו ניכר משא"כ בקערה וכתב הש"ך והא דסגי כאן בקליפה היינו בדבר הנגוב לגמרי אבל אם יש בו רטיבות קצת קי"ל בסי' ס"ט גבי מולח בכשא"מ דבשר רותח בקערה חמה צריך נטילה ואע"ג דכתב בסי' ק"ה בדבר מאכל אם שניהם חמין אפילו שניהם יבשים אוסר כולו מ"מ בכלי גרע כיון דאין האיסור בעין ואע"פ דשם ס"ז משמע דכלי אוסר אפילו באיסור שאינו שמן אפילו בלא רוטב י"ל נהי דעדיף דמפליט בלא רוטב מ"מ אינו פולט יותר רק כ"ק ומ"מ צ"ע עכ"ל:

כו

דהיתירא. כתב הט"ז דבמרדכי כתוב הטעם מפני ששמנונית בדבש היא נטל"פ וסיים שם אבל אם היה לשבח היה אוסר והב"י ס"ל הטעם בזה משום דהוי נ"ט בר נ"ט ויש נ"מ בטעם המרדכי דאפילו היה בשר בעין במחבת שבשלו הדבש דאז הוי אסור ולא הוי נ"ט בר נ"ט מ"מ כאן שרי מטעם דהוי נטל"פ וא"כ לא היה לו לש"ע להשמיט טעמו של המרדכי בזה עכ"ל והש"ך כ' דמוכח שמיירי כאן שהריקוהו בעירוי ולא פסק הקילוח דאל"כ פשיטא דשרי כדלעיל סי' ס"ח ס"ו וא"כ ע"כ צ"ל דלא שרי אלא הדבש אבל הקערה אסורה לדעת הרב בהג"ה בסי' צ"ה ס"ג וליכא למימר דמ"מ שרי מטעם המרדכי דהוי נטל"פ דהא כתב הרב בסימן ק"ג ס"ד במקום שאין הפסד מרובה יש להחמיר לומר דשמנונית בדבש לא הוי נטל"פ ואפשר דמיירי הכא במשקה מע"ד העשוי מדבש דבכה"ג לכ"ע נטל"פ אכן מסתימת ל' המחבר משמע דאפילו הקערה מותרת ואולי כיון דיש כאן תרתי למעליותא דאפילו בנתבשלו הרבה פוסקים מתירים לאכלן בכותח וכן יש פוסקים דשמנונית בדבש הוי נטל"פ שרי לדעת הרב אפילו הקערה וע"ל סימן ק"ג ס"ב בהג"ה:

א

לשון הטור וכ"כ בסמ"ק בסימן רי"ד ושערי דורא:

ב

שם בשם ר' פרץ וכ"כ הסמ"ק בשמו:

ג

שם וכ"כ הסמ"ק:

ד

שאם נודע כבר נתבטל האיסור בס' מדין סאה תרומה וכו' משנה ח' פ"ה דתרומות וכדאיתא בתוספתא שם:

ה

שם ושם
(°) ודוקא דבר יבש אבל לא דבר לח ב"י ומותר לחום בו לוגי"א לחוף הראש והמאכל שנאסר אסור ליתנו אפילו לפני כלב שאינו שלו רש"ל ות"ח:

ו

שם כיון שבלע החלב בשעת שבחו משא"כ הקדירה שלא בלע אלא אחר שנפגמה:

ז

אבל אם תחבוהו תוך מעת לעת לתחיבה הראשונה למין שהיה בלוע בו מתחלה אוסר ב"י ורש"ל:

ח

סמ"ק סימן רי"ד
(°) פי' מן הכף למים ומן המים לקדירה ושניהם היתר עדיין
(°) מ"מ אין לאכלו עם בשר ולא עם חלב הואיל ויכול לאכלו בלא זה הוי כלכתחלה:

ט

טור בשם בה"ת ומפני שהוא נותן טעם בר נ"ט דהיתירא:

י

שם בשם ה"ר פרץ:

יא

ב"י ולא כדעת החולקים עליו דלא אמרי' חם מקצתו חם כולו
(°) (עיין בסימן ק"ה סעיף ב')

יב

ר' ירוחם בשם מעשה שהיה בפני ר"י
(°) פי' קערה של בשר שעושין בה המאכל שקורין פנאד"ש כיון שאין שם דוחקא דסכינא ולא רוטב אינו אוסר יותר מכדי קליפה:

יג

מרדכי ספ"ב דעבודת כוכבי' בשם ר"י:

יד

בית יוסף:

א

התוחב כו'. נלמד מקדרה שבשל כו' בסי' שקדם:

ב

משערים כו'. כמ"ש בפ' ג"ה דבדידיה כו' כנ"ל:

ג

אם כו'. כנ"ל בסי' שקדם:

ד

בכ"ר. ע"ל סי' ס"ח סי"א:

ה

ויש מי כו. כמ"ש בר"פ כ"צ:

ו

וסברא כו'. דאע"ג דחם כולו אינו מוליך בליעתו בכולו כ"כ הפוסקים ואו"ה כתב דאף אם אומר דמוליך בליעתו בכולו היינו ע"י האור דומיא דפסח. וראיה לכל זה ממ"ש בזבחים צ"ו ב' אמר אביי ל"צ אלא כו' וע"ל סי' קכ"א ס"ו ועמש"ל סי' צ"ב ס"ה:

ז

אם תחב כו'. דשמא נשאר בו מעט חלב וכשהוציאו מן הקדירה נעשה כל הכף נבילה וכמ"ש בס"ג וכמ"ש בכחל צ"ז ב' וכמש"ש ק"ה ב' חלב נבילה הוא ועתוס' שם ד"ה אמאי כו':

ח

ולא נודע כו'. שהקשו דאמרינן המעביר עציץ נקוב בכרם כו' (ספ"ז דכלאים וש"מ) מחיצת הכרם שנפרצה כו' (ב"ק ק' וש"מ) וכיוצא בזה הרבה ולא אמרינן דקמא קמא בטיל ובפ' בתרא דע"ז (ע"ג א') אמרינן ראשון ראשון בטיל ותירצו רשב"ם וראב"ן וריב"א דבע"ז מיירי דנודע בינתים וכ' מרדכי בפ"ט דב"ק דב' חתיכות שנפלו בזא"ז אם לא ידע בינתים צריך ביטול נגד שניהם ואם ידע א"צ וכמ"ש בפ"ה דתרומות סאה תרומה שנפלה למאה ולא הספיק כו' ומסיים בתוספתא שם אר"א בר' שמעון בד"א בזמן שלא ידע בה ואח"כ נפלה אבל אם ידע בה ואח"כ נפלה אחרת ה"ז מותר שכבר ה"ל לעלות ומשמע דלפרושי דברי ת"ק אתא וכ"פ הרמב"ם בפי"ג מה' תרומות ע"ש ואף שבירושלמי אמר עלה רש"א ידיעתה מקדשתה ורבנן אמרי הרמתה מקדשתה כתב הרא"ש בפ' ג"ה סל"ז דבשאר איסורים מודי רבנן לר"ש כיון דא"צ הרמה ומ"מ פסק דחוזר וניער ע"ש שהאריך ומהא דע"ז אין ראיה כמ"ש תוס' שם ע"ג א' ד"ה כי אתא כו' ובשאר מקומות וע"ל סי' צ"ט ס"ו בהג"ה איסור שנתבטל כו' ועמ"ש שם אי"ה באריכות:

ט

וי"א כו'. דהרבה פוסקים ס"ל דבדבר הבלוע לא אמרינן חנ"נ כמ"ש בסי' צ"ח ס"ח וכמש"ל סי' צ"ב ס"ז ואף דלא קי"ל כן מ"מ בכה"ג יש להתיר וע"ל סי' צ"ח סס"ד בהג"ה אבל אם כו':

י

אם יש ס' כו'. כמ"ש בקדירה בזבחים (צו ב') ופ' ג"ה ופ' כ"ה ואם בישל כו' ולדידן בס' והמחבר סירכא דפוסקים נקט:

יא

אבל הכף כו'. ולא אמרינן דליהוי כי הגעלה דהגעלה צריכה רותחין כמ"ש בפ"ב דפסחים (ל' ב') מגעילן ברותחין ובכ"ר ר"ל דלא סגי ביד סולדת דלכן אמר ברותחין דסתם כ"ר יד סולדת סגי וכמ"ש בא"ח סי' תנ"ב ע"ש משא"כ לענין איסור דסגי ביד סולדת. הגש"ד. ור"ל כמ"ש בסוף ע"ז ובזבחים צ"ז א' דכל יום נעשה גיעול לחבירו אבל רבנן פליגי עליה דר"ט שם וכן בסוף ע"ז לא קיימא במסקנא כן ואפשר משום טעמא הנ"ל:

יב

בין כו' ואפי' כו' בין כו'. וכן בשאר דברים דהא נעשה נבילה:

יג

אך מותר כו'. כמ"ש בע"ז ל"ב א' התם ליתיה כו' וכמ"ש תוס' בסד"ה והא כו' ומכאן פר"ת כו' ושם (ל"ג) דמותר ליתן ביה שיכרא:
(ליקוט) אך מותר כו' כמ"ש בע"ז ל"ב א' ושם ל"ג דמותר לתת לתוכן מים ושאר משקים ובב"מ כ"ד ב' ומותרת בהנאה כו'. סה"ת סימן נ"ה ע"ש (ע"כ):

יד

אם כו' והכף כו'. כמש"ל בר"ס צ"ג ועבה"ג ס"ק ו' וכמ"ש תוס' בסוף ע"ז ד"ה מכאן כנ"ל:

טו

ומ"מ כו'. עבה"ג:

טז

אם בשלו כו'. בש"ך ופר"ח השיגו על הש"ע ומפ' דברי הסמ"ק בע"א וכמ"ש בפכ"ה (קי"א ב') דנ"ט בר נ"ט מותר. ואף למ"ש תוס' שם דוקא עלו אין נתבשלו לא בג' נ"ט מודה כמ"ש תוס' בסוף ע"ז ע"ו א' סד"ה בת ובד"ה מכאן כו' ובחולין ק"ח ב' ד"ה שנפל כו' והרא"ש בפ"ב דפסחים וש"פ וכ"ש לפסק הש"ע בסי' צ"ה:

יז

הכל שרי. דבלי ב"י מקבל טעם פגום ואותו שאינה ב"י מקבל נ"מ בר נ"ט:

יח

במין הכלי. כצ"ל ש"ך ע"ש:

יט

ואינו אלא כו'. כמש"ל סי' צ"ה ס"ב בהג"ה אבל ליתנן בכלי כו' ושם ס"ג בהג"ה אא"כ אחד כו' ודלא כתוס' קי"ב א' סד"ה הלכתא ואם האחד אינו ב"י אז כו':

כ

בצלים כו'. תוס' דע"ז ע"ו ד"ה בת כו' והר"ב כתב בסה"ת כו' (וע"ל סי' צ"ט ס"ק י"ז):

כא

וכ"ש בקדירה כו'. דהוי נ"ט בר נ"ט:

כב

בשר רותח כו'. דלא כר"ב שכ' דדי בקליפה ומביא ראיה מפ"ק (ח' ב') דסכין ש"נ קולף לחד לישנא משום דבה"ש רותח ודחה בסמ"ק דשם אינו רותח כי אם קליפה הסמוכה למקום החיתוך בה"ש:

כג

או אם א"י כו'. כמ"ש בע"ז ל"ח ב' ובתוס' שם ד"ה אי וכמש"ל סי' קכ"ב ס"ז וע' תוס' פ"א דחולין ח' ב' ד"ה השוחט צריך להעמיד כו' וכ"כ הרא"ש שם:

כד

אלא כו'. כמ"ש הסמ"ק שם בשם ר"ב דההיא שוחט בסכין ש"נ אפילו באינו ב"י וכמ"ש תוס' דסתם כליהם אינם ב"י ואסור משום שמנונית הדבוק בסכין וכ"כ הרשב"א וכמ"ש רש"י קי"ב א' ד"ה קישות לפי' הראשון. ובזה א"צ לתי' הסמ"ק הנ"ל דאפי' בכולו רותח אינו אוסר משום מעט שמנונית הנדבק בה אלא כ"ק וכמ"ש בפ' כ"צ (ע"ו א') שאני סיכה דמשהו כו' וז"ש כדי קליפה:

כה

הסכין צריך הגעלה. וה"ה בסכין שאינו ב"י אלא דאז מותר להשתמש שאר דברים כנ"ל:

כו

הבשר צריך כו'. כמו סכין ש"נ דחום בה"ש אינו יותר מכ"ש אלא משום שמנונית וכמש"ו:

כז

והסכין נעיצה. כמ"ש בסוף ע"ז בסכין של עובד כוכבים להשתמש בו צונן אע"ג דצונן אינו בולע ובהדחה בעלמא סגי כמ"ש בפ' כ"ח ק"ז ב' בסכין בעינן נעיצה ה"ה בחתך בה צונן וכן לא"ד בפ"א (ח' ב') דבה"ש צונן מ"מ קולף משום דוחקא דסכינא אלא שכתב הרשב"א דמ"מ טעמא משום דבה"ש רותח קצת מצורף לטעמא דדוחקא דסכינא וז"ש כאן בכלי שני וההיא דסוף ע"ז להשתמש בקביעות בדבר שנשתמש בו רותח או לחתוך דבר חריף כמ"ש בס"ס קכ"א:

כח

ואפילו כו'. כנ"ל ובה"ש צונן אלא שרותח קצת כנ"ל וכן אפילו ללישנא קמא כנ"ל:

כט

אם נפל כו'. עש"ך:

ל

וכן כו'. ר"ל אף כשהקערה חמה ג"כ אבל הרשב"א כתב ג' חילוקים בנגוב אוסר כ"ק וברטוב קצת אוסר כדי נטילה ואם הוא לח גמור צריך ס' נגד כל הקערה ועש"ך:

א

א) [סעיף א'] התוחב כף חולבת בקדרה של בשר או איפכא משערין בכל מה שנתחב וכו' משום דלא ידעינן כמה נפיק מיניה. טור. ב"י לבוש. ש"ך סק"א. ומיהו היכא שידוע כמה בלע כגון שהיתה חדשה (או אינה ב"י) וניער בה כזית חלב ואח"כ (בתוך מעל"ע) תחבה בקדירת בשר או איפכא כיון שידוע שלא היתה בלועה אלא מכזית א"צ לשער אלא בכזית. ב"י וכ"ה לקמן בש"ע סי' צ"ח סעי' ה' יעו"ש.

א

ב) שם. משערין בכל מה שנתחב ממנו בקדרה וכו' וה"ד בכלי שהוא קשה אין משערין אלא כנגד מה שנתחב אבל באוכל שהוא רך משערין כנגד כולו וכגון שתחב חתיכת בשר צוננת בתוך קדרה של חלב ולא נכנסה כולה בתוך הרוטב אלא מקצתה משערין כנגד כולה. או"ה כלל כ"ח סוף דין ג' מש"ז או' א' חו"ד לקמן סי' ק"ה בביאו' או' ט' זב"צ או' א' ועיין עוד לקמן סי' ק"ה או' י"א.

א

ג) שם. משערין בכלי מה שנתחב ממנו בקדרה וכו' משמע דאם אמר ברי לי עד כאן נתחב בקדרה נאמן ולא אמרינן בזה מילתא דלא רמיא וכו' וכ"כ רש"ל פג"ה סי' מ"ב ובאו"ש סי' ס"ה. ב"ח ססי' זה. נוב"י תניינא חי"ד סוף סי' ט"ז. חכ"א כלל מ"ו או' ו' וכן הסכים בס' זב"צ או' ב' ודלא כמי שפקפק בזה וכתב גם מעשים בכל יום שבדור זה ודורות שלפנינו כשיבוא לפניהם דין או"ה כזה מאמינים לדברי השואל עד היכא היה ולא יש מי שפקפק בדבר עכ"ל.

א

ד) ואם אינו ברור לו עד כמה תחב משערינן בסתם תוחב הכף בקדרה דהיינו ראש הכף. רש"ל שם. ש"ך סק"א. פר"ח או' א' בל"י או' א' חכ"א שם. והיינו כנגד כל הכף חוץ מבית היד שלו. רש"ל פג"ה שם סי' מ"א. כנה"ג בהגב"י או' ד' מנ"י על התו"ח כלל פ"ה או' א' וכתב דהיינו ראש הכף והוא העגול ולא הבית יד של הכף. עכ"ל. ומ"ש השו"ג מחו' או' א' לפרש בדברי רש"ל הנז' נראה מפני שלא ראה דברי המנ"י הנז' ומ"מ נראה דהכל לפי הראות דלפעמים תהיה הקדרה מלאה ומוכרח שנתחב בה גם מבית יד של הכף מעט או הרבה וגם לפעמים נראה בכף כמה נתחב ע"י הלחלוחית שקלט מן התבשיל וע"כ הכל לפי הראות.

א

ה) וכן אם אשה אמרה שע"כ נתחב או עד כאן היה תבשיל בקדרה כדי לשער בס' או אם אמרה שהקדרה לא היתה היס"ב נאמנת דאשה נאמנת אפי' באיסור דאו' תשב"ץ ח"ד בס' חוט המשולש סי' מ"ב. ער"ה או' ג' דלא כהרב בית יהודה ח"א חי"ד סי' מ"א. וכ"כ היא"פ על סעי' זה דאשה נאמנת ודלא כהרב בית יהודה הנז' וכ"כ זב"צ או' ה' דמעשים בכל יום אנחנו מאמינים לנשים בין בענין בב"ח בין בענין מליחה בין בבליעת איסור יען דעסקי התבשיל הוא בידם ולא נמצאים בבית אלא הנשים ולא מצינו מי שפקפק בזה מעולם עכ"ל.

א

ו) שם. משערין בכל מה שנתחב ממנו בקדרה וכו' וצריך לשער באומד יפה ע"י מדידה דהיינו שימלא כלי מים ואח"כ יתחוב הכף לתוכו בנחת והמים היוצאים הם שיעור הכף. או"ה כלל ל"ז דין ג' שפ"ד סוף או' א' זב"צ או' ד' ועיין לעיל סי' צ"ג או' ג' ואו' ד'.

א

ז) ואם אירע שבשלו תבשיל בקדרה חולבת ונתנו בה מעט חלב שיש בתבשיל ס' נגד החלב ותחבו כף של בשר ב"י באותה קדרה של חלב הכל מותר לפי שהחלב נתבטל מאחר שיש ס' במים כנגדו והוי נמי שאינו וכאילו אין שם אלא מים לבד והו"ל נ"ט בר נ"ט. ולכך צריך המורה לשאול ולחקור כי בעו מיניה כשתחבו כף ב"י בקדרה חולבת אם יש חלב בקדרה או לאו וגם כשיש בה כמה יש בה דלפעמים נותנים מעט לבד ובזה יורה צדק. ברכ"י בשיו"ב או' א' זב"צ או' ו'.

א

ח) ודע שאם תחבו כף של בשר או של איסור בקדרה של התר שכתבו הפו' דצריך לשער בכל הכף ה"ד כשתחבה בתוך האיסור שכל מה שבקדרה הראשונה היה איסור כולו כגון שהיה חלב לבדו מתבשל בקדרה הראשונה שנתחבה הכף בה שאז כל מה שבלעה הוא איסור ולא ידעינן כמה בלעה ולכן משערינן בכולה. אבל אם התבשיל היה של התר מתבשל בקדרה ונתערב בו חלב או איסור ותחבו הכף שם ונאסרה הכף מפני זה ואח"כ תחבוה בקדרה של התר אז א"צ לשער כנגד כל הכף אלא אנו משערים כאלו נלקח חלק מאותו תבשיל כשיעור דהיינו אם יש בכמות הכף ליטרא דרך משל אנו חושבים כאלו נפל ליטרא א' מאותו תבשיל איסור לתוך ההיתר ואח"כ אנו חוזרים וחושבים כמה מגיע מהאיסור לאותה ליטרא של התבשיל. המשל בזה שבקדרה א' היו מבשלים עשרה ליטרין של תבשיל ונפלו שם עשרה אוקיות של איסור הרי שלכל ליטרא מגיע אוקיא א' ואם נלקח משם ליטרא של תבשיל ונפל אותו תבשיל בקדרה של התר בודאי שא"צ לשער אלא כנגד אוקיא א' שיש בו דהא ק"ל אין חנ"נ ולכן כף זו אף שנחשוב כולה תבשיל הרי ליטרא בתבשיל של אותה קדרה א"צ לשער אלא כנגד מה שבלעה. הרה"ג מהר"ר שלמה עמאר זלה"ה בפסקי דינים כ"י. ברכ"י שם. ער"ה או' ב' זב"צ או' ז' וכתב וכן מנהגינו להורות. וכ"כ לעיל סי' צ"ג או' ח' יעו"ש.

א

ט) תבשיל שעורים שנתנו בו חמאה א' מארבעים מהתבשיל והגיסוהו בכף ונתחב הכף לקדרה של בשר שאין בה ס' כנגד החמאה שנתנה בתבשיל שעורים הורו המורים לאיסור ודלא כמאן דשרי. שו"ת פני אריה חדשות סי' מ"ח. ברכ"י שם או' ב' אבל הער"ה שם כתב דלפי מ"ש דלכ"ע אין הכף אוסר אלא לפי חשבון א' מארבעים וא"כ התבשיל של בשר מותר. וכ"כ פ"ת סי' צ"ה או' א'.

א

י) שם. משערין בכל מה שנתחב וכו' ואפי' אם בשעה שתחב הכף היה ספק אם התבשיל רותח שהיס"ב או אינו רותח אפ"ה בעינן ס' כנגד מה שנתחב בכף. או"ה כלל ל"ז דין ב' בשם סמ"ק. וכ"כ ב"י בסי' זה בשם סמ"ק. מנ"י על התו"ח כלל פ"ה או' י"ג. מש"ז או' א' זב"צ או' ח'.

א

יא) והא דמשערינן כנגד כל מה שתחב ולא משערינן בפליטה הוא בודאי איסור אבל בס' איסור משערינן בפליטה. הרדב"ז בישנות סי' רצ"ו. כנה"ג בהגב"י או' ו' אמנם המש"ז שם חולק וכתב דגם בספק איסור משערינן בכולו. וכ"כ הכס"א או' א' וכן הסכים הער"ה בסי' צ"ח או' י"א. זב"צ או' ט' אבל באיסור דרבנן יש להקל בכלי שחוזר להכשרו (ר"ל ע"י הגעלה) דלא משערינן אלא במאי דנפק מניה. ער"ה שם ועי"ש שכתב שכן הסכים הגו"ר י"ד כלל א' סי' כ"ט אבל בשם הרשב"א כתב דגם באיסור דרבנן דומיא דכחל משערין בכולו יעו"ש. ואפשר דבהפ"מ יש להקל.

א

יב) שם. משערינן בכל מה שנתחב וכו' לא מה שנתחב במאכל אלא מה שנתחב בקדרה אף שהוא חוץ לאוכל דכיון שהוא בתוך הבל הקדרה מצטרף לאסור. כריתי או' א'. חו"ד או' ב'. מטה יהונתן בגליון הש"ך על סעי' זה. אמנם באו"ה כלל ל"ז דין ב' כתב דא"צ לשער אלא מה שנכנס לתוך התבשיל וכ"כ חכ"א כלל מ"ו או' ו' דא"צ ס' אלא כנגד מה שתחב מהכף בתוך התבשיל אבל מה שלא תחב בתבשיל אפי' מה שהוא בתוך חלל הקדרה א"צ לשער כנגדו ואפי' בכלי מתכות ודלא ככו"פ שמחמיר בזה יעו"ש וכ"כ בבינת אדם שם או' מ"ד באורך יעו"ש. וכן הרב בית יהודה אשכנזי כתב להוכיח מדברי רש"ל שהביא הש"ך רסי' זה שא"צ לשער אלא כנגד מה שנתחב ברוטב יעו"ש. וכ"מ מדברי הסמ"ק סי' רי"ג שכתב אבל מה שלא נכנס ברוטב אינו אוסר יעו"ש. שש"א או' ב' וכן הסכים בס' זב"צ או' יו"ד.

א

יג) ומיהו אם הכף הוא כולו רותח שהסירו מכלי ראשון ויס"ב אם תחבו לקדרה חולבת צריך ס' נגד כל הכף דפולט כולו. מש"ז או' א' חו"ד בביאו' או' א' זב"צ או' י"א.

א

יד) שם הגה. אם הכף ב"י דהיינו ששמשו בו בכלי ראשון וכו' חלב אבל אם שמשו בו בכ"ר מים אינו מחשב' מעל"ע (ר"ל מבשול המים אלא מבשול החלב) אבל בכף של איסור אפי' שמשו בו בכ"ר של מים מחשבו מעל"ע כשלא היה במים ס' נגד הכף כדלקמן סעי' ו' בהגה וסי' ק"ג סעי' ז' יעו"ש. ש"ך סק"ב. פר"ח או' ב' לה"פ או' ב' בל"י או' ב' כריתי או' ב' חו"ד או ג' שפ"ד או' ב' והיינו אם לא עבר עליה לילה א' מבליעת האיסור וחממו בה מים חשבינן מעל"ע מחימום המים כמ"ש שם בסי' ק"ג סעי' ז' ובסי' קכ"ב סעי' ד' ומיהו מ"ש בכף של איסור היינו לפסק הרמ"א דבכל האיסורים אמרינן חנ"נ אבל לפסק הש"ע דלא אמרינן חנ"נ אלא דוקא בב"ח כמ"ש לעיל סי' צ"ב סעי' ד' א"כ לא אמרינן דצריך מעל"ע מחמום המים אלא דוקא אם היתה בלועה מבשר וחלב וכמבואר שם בסי' ק"ג סעי' ז' וסי' קכ"ב סעי' ד' יעו"ש.

א

טו) שם בהגה. דהיינו ששמשו בו בכ"ר תוך מעל"ע. ואם הרתיחו חלב בקדרה ושהה בו עד אחר שנצטנן שעה מרובה והריקו החלב מתוכה וביום מחר בשלו בה בשר אם היה סמוך אחר מעל"ע לרתיחתו באופן שאתמול בשעה הזאת היה עדיין חם שהוא יותר מפושרין ששיעורו כחמימות הרוק נראה לאסור דאעפ"י שהוסר מעל האש מ"מ נשאר לו שם כ"ר ועשו הרחקה וסייג ומה גם לענין דהכ"ר בולע והולך כ"ז שהדבר שבו חם וצריך מעל"ע אחר שבא לגדר פושרין. חו"י סי' ק"א. פ"ת או' ב' ומיהו עיין לקמן סי' ק"ה סעי' ב' וע"כ נראה דבהפ"מ יש לשער מעל"ע מאחר שאין היס"ב. ועיין לעיל סי' צ"ג או' י"א.

א

טז) שם. ויש מי שאומר שאם הכף של מתכת משערין בכולו וכו' כבר כתבנו באו"ח סי' י"ג או' ז' בשם כמה פו' דכל היכא שסותם הש"ע לקולא ואח"כ כותב בשם י"א או בשם ויש מי שאומר לחומרא דדעתו לפסוק כסתם אלא דחושש לסברת הי"א לכתחלה ואין להתיר אלא בהפ"מ או בע"ש וא"א להכין אחר יעו"ש. וכ"כ המחב"ר לעיל סי' נ"ה סוף או' ד' וכ"כ לעיל בסי' ס"ט או' ט"ל יעו"ש וע"כ הכא נמי אם לא יש כ"א הפסד מועט יש לשער בכולו אבל אם יש הפ"מ יש לשער רק עד מקום שנתחב. וכ"פ זב"צ או' י"ג.

א

טוב) שם הגה. וסברא ראשונה עיקר. דאע"ג דחם מקצתו חם כולו מ"מ אינו מוליך בליעתו בכולו. ש"ך סק"ג. פר"ח או' ג' מנ"י על התו"ח כלל פ"ה או' ב' לה"פ או' ד' ולפ"ז אם תחב הכף מצד השני א"צ ס' כנגד מה שתחב כיון שבעת שתחב צד הראשון לא הוליך בליעתו בכולו שהוא צד השני וכ"כ השפ"ד או' ג' ומיהו י"א דבחם מקצתו מוליך בליעתו בכולו אלא שאינו מפליט מכולו אם חם מקצתו. מ"א באו"ח סי' תנ"א ס"ק כ"ד. ביה"ל הגה לבן המחבר. כריתי או' ד' חכ"א כלל מ"ו סוף או' ו' ובבינת אדם שם או' מ"ה. ולפ"ז גם אם תחב הכף מצד השני צריך ס' כנגד מה שנתחב כיון דמפליט. וכ"כ חכ"א שם. וגם בכלי עץ או חרס אמרינן הכי דאם תחב הצד השני בעינן ס' כנגדו. בינ"א שם. ובשעת הדחק או בהפ"מ יש לסמוך על סברא א' ולהתיר. זב"צ שם.

א

חי) והא דאמרינן דא"צ לשער כנגד כולו היינו משום דמקצת הכלי הוא קר אבל אם בשעה שנשתמש בכלי מתכות היה חם כולו צריך לשער כנגד כולו כמ"ש לעיל או' י"ג יעו"ש.

א

יט) [סעיף ב'] אם נתחב הכף בקדרה ב' פעמים ולא נודע בנתים צריך ב' פעמים ס' והטעם כתבו הגמ"ר דחולין ומהרי"ל בתשו' סי' קס"א ותה"ד סי' קפ"ג דמתחלה צריך ס' נגד החלב וחיישינן דלמא נשאר בו מעט חלב וכשהוציאו מן הקדרה נעשה כל הכף נבילה מבשר בחלב ולכך צריך לבטל הכף בפעם ב' ש"ך סק"ד. אבל אם נודע בנתים כבר נתבטל הראשון ושוב גם בפעם הב' בעל באותן הס' ש"ך סק"ה.

א

ך) שם הגה. וי"א דסגי בפעם אחד ס' וכו' התה"ד שם הרבה להביא ראיות למנהג הזה וכ"ה הסכמתו וגם הכנה"ג בהגב"י או' ך' ציין הרבה מן האחרונים שסוברים כן יעו"ש. שו"ג או' ו' ולדיעה זו אפי' אם תחב אותו כמה תחיבות בזה אחר זה א"צ ס' רק כנגד פעם אחת. ערוך השלחן או' יו"ד.

א

כא) שם הגה. וי"א דסגי בפעם א' ס' וכן נוהגין. היינו מנהג אשכנזים אבל למנהג הספרדים שקבלו עליהם הוראות הש"ע ובפרט בכאן שהוא לחומרא צריך ב' פעמים ס' בלא נודע. וכ"פ זב"צ או' ט"ז.

א

כב) ואם לא נודע בנתים ותחב כמה פעמים אפ"ה סגי בב' פעמים ס' ש"ך סק"ד. כנה"ג בהגב"י או' י"ב. שו"ג סוף או' ה' שש"א או' ג' כנפ"י ד"ה בש"ך. ערוך השלחן או' ז' בי"צ ח"א בעמ"ז או' יו"ד. מיהו הפר"ח סוף או' ד' כתב דצריך ס' כנגד כל פעם ופעם שתחבו. וכ"כ בית דוד חי"ד סי' ל"ח ד"ה והנכון. חכ"א כלל מ"ו או' ז'. ולענין דינא כיון דאיכא פלוגתא בזה ויש כמה פו' דסברי דא"צ כ"א פעם א' כמ"ש לעיל או' ך' א"כ די בחומרת ב' פעמים לדעת הש"ע ולא יותר אפי' תחב כמה פעמים.

א

כג) י"א דצריך המורה לשאול אם תחב הכף ב"פ. ב"ח והגם שהוא כתב על כף של איסור ממנו נלמוד על כף של בב"ח. וי"א דמן הסתם א"צ לשאול אלא דוקא היכא שבא לשאול שתחב ב"פ. רש"ל פג"ה סי' מ' כנה"ג בהגב"י או' ך'. מנ"י על התו"ח כלל פ"ה או' ה' וכתב וכן מנהג אחרונים בעלי הוראה שנהגו שאינם שואלים כלל אם נתחב ב"פ. זב"צ או' י"ז וכתב וכן יש לנהוג מפני שבעלי סברא זו רבים נינהו. ועוד י"ל מפני שכמה פו' ס"ל דסגי בפעם א' כמ"ש לעיל או' ך' יעו"ש. וע"כ מן הסתם יש להקל וא"צ לשאול.

א

כד) שם הגה. וי"א דסגי בפעם אחת ס' וכו' ואפי' באיסור עצמו שנפל לקדרה כמה פעמים ק"ל דא"צ אלא פעם אחת ס' וכדלקמן סי' צ"ח סוף סעי' ד' בהגה. ולרש"ל וב"ח דעות אחרות בכאן ולא ק"ל הכי. ש"ך סק"ו. לה"פ או' ה' בל"י או' ד' חו"ד או' ו' חכ"א כלל מ"ו או' ז' ערוך השלחן או' יו"ד. וגם לדעת הש"ע כן דלא החמיר בלא נודע אלא דוקא בבשר בחלב מטעם שכתבנו לעיל או' י"ט אבל לא בשאר איסורים. וכ"כ הר' יד יהודה בפי' הארוך או' ז' דלהטור וש"ע דלית להו חנ"נ בשאר איסורים סגי בפעם אחת ס' יעו"ש.

א

כה) אם לקח עם הכף מן התבשיל לחוץ וחזר ונתנו לתבשיל צריך ס' נגד התבשיל ונגד הכף משום דהתבשיל נעשה נבלה תוך הכף. תמים דעים סי' ק"מ בשם הראב"ד. כנה"ג בהגה"ט או' ב' מנ"י על התו"ח שם. בל"י או' ח' חו"ד שם. חכ"א שם או' ח' בי"צ ח"א או' ב' זב"צ או' י"ח.

א

כו) ואם תחבו לקדרה והיה ס' ואח"כ תחבו לקדרה אחרת ולא היה ס' ואח"כ חזר ותחב לראשונה צריך ב"פ ס' פ"ת או' ד' בשם ס' חמודי דניאל כ"י.

א

כז) [סעיף ג'] אם יש ס' לבעל הכף הקדרה והתבשיל מותרים אבל הכף אסור וכו' והא דלא אמרינן כיון שיש ס' בקדרה מן הכף יחשב לכף כהגעלה מבליעה ראשונה ויהיה לה דין הקדרה עצמה אם בשר בשר ואם חלב חלב די"ל דילמא אתי למיטעי אטו היכא דלא נתחבה הכף בקדרה כ"א מקצתה ועוד דהגעלה אינה מועלת כ"א דוקא ברותחין כ"כ שמעלה רתיחה ולענין הצרכת ס' אפי' שאינה מעלה רתיחה רק שתהא היס"ב. ב"י בשם סמ"ק. ט"ז סק"ג. ועיין לעיל סי' צ"ג או' ל"א.

א

כח) שם. אבל הכף אסור וכו' לדעת הרב בסי' צ"ה סעי' ג' אפי' לא היה בקדרה אלא מים או שאר דברים אם היה הקדרה ב"י ונבלע מתחלה ע"י גוף הבשר הכף אסור והכי ק"ל (ר"ל האשכנזים ההולכים ע"פ דברי מור"ם ז"ל) אבל לדעת המחבר שם אין הכף נאסר אלא כשתחבו בקדרה שמבשל בה עתה בשר בעין יעו"ש. ש"ך סק"ח. כנה"ג בהגה"ט או' ה'. פר"ח או' ז' לה"פ או' ח' בל"י או' ו' הל"פ בסעי' ג' והוא ע"פ מ"ש שם בש"ע קערות של בשר שהודחו בקדרה חולבת וכו' מותר משום דהו"ל נ"ט בר נ"ט דהתירא יעו"ש.

א

כט) שם. אבל הכף אסור בין עם בשר בין עם חלב וכו' אפי' עם שאר דברים דהא הכף נעשה נבילה. ש"ך סק"ט. כנה"ג שם או' ו' פר"ח או' ח' לה"פ או' נ' בל"י או' ז' חו"ד או' ח' שפ"ד או' ט' חכ"א כלל מ"ו או' ח' בי"צ ח"א או' ד' ומ"ש הש"ע בין עם בשר בין עם חלב הוא לאו דוקא דשאר דברים נמי אסור ואפי' לאחר מעל"ע דנ"ט לפגם לכתחלה אסור. שפ"ד שם. והחילוק הוא דאם הוא ב"י צריך ס' כנגדו ואם אינו ב"י א"צ ס' דטעם לפגם בדיעבד מותר.

א

ל) ומיהו אם תחבו הכף ב"י בשאר דברים ואין ס' הגם שהמאכל אסור מ"מ מותר בהנאה דאין מרויח מן הטעם הבלוע בו מבשר בחלב. שפ"ד שם. ומותר למכור התבשיל לעכו"ם חוץ מדמי איסור שבו. זב"צ או' כ"ג. ועיין לעיל סי' פ"ז או' ו'.

א

לא) ואם תחב כף בשר לקדירת חלב שהעלה רתיחה ואח"כ תחבו עוד לקדירה אחרת חלב ונשפך ואינו יודע אם היה ס' אין להקל ולומר דמה"ת הוי הגעלה והכף נעשה חולב ומדרבנן אסור משום לא פלוג תו הוי ספק דרבנן כמו בסי' צ"ח סעי' ב' אם נתערב מין במינו ונשפך בענין שאין יכולין לעמוד עליו לשערו אם נודע שהיה רובו היתר מותר דהכא אין מקילין. מש"ז או' ג' זב"צ או' ך'.

א

לב) וכן אם כף זה של בשר שנתחב בקדרה. של חלב תחבו אח"כ לקדירת בשר ונשפך ואינו יודע אם היה ס' לא אמרינן כיון דהכף נ"נ הבשר שבתוכו ומין במינו מה"ת ברובו בטל די"ל דאמרינן דכף בלע חלב ונ"נ הוי אינו מינו וטעם כעיקר מה"ת ואסור ואף די"ל דהוי ס"ס שמא לא בלע חלב ושמא היה ס' הא לא אמרינן. מש"ז שם. זב"צ או' כ"א.

א

לג) שם. כל זמן שהיא בת יומא. פי' משעת התחיבה אפי' אינה בת יומא משעה שבישל בה חלב דכיון שהיתה בת יומא בשעת התחיבה ראשונה ונ"נ אוסרת אח"כ אפי' דיעבד אם היא בת יומא משעת התחיבה ודלא כהב"ח. אבל אם אינה ב"י בשעת התחיבה השנייה הכל מותר דנהי דנ"נ מ"מ השתא נותן טעם לפגם ומותר אבל ודאי לכתחלה אסור לתוחבו אפי' בשאר דברים אפי' אינו ב"י כיון דנ"נ מתחלה. ש"ך סק"י. כנה"ג בהגה"ט או' ז' פר"ח או' ט' מנ"י על התו"ח כלל פ"ה או' י"ד. לה"פ או' יו"ד. כריתי או' יו"ד. חכ"א כלל מ"ו או' ח'.

א

לד) וראוי שתדע דיש חילוק בין אם תחבו למין תחיבה א' או למין מה שהיה בכף מתחלה על דרך משל אם כף בשר הוא שתחבו לחלב ובתוך מעל"ע של חלב תחבו לבשר פשיטא שאסור בהנאה מה"ת וכל ספיקותיו לחומרא ונ"נ מה"ת משא"כ אם תחבו לחלב הואיל והוא אחר מעל"ע לבשר נהי שחלב הא' שבכף נ"נ אין בו אלא דין שאר איסורין בחלב שנייה דטעם הבשר אין בו כח ליתן טעם לחלב עתה בתחיבה שנייה דנותן טעם לפגם הוא וא"כ מותר החלב שנייה בהנאה דכל שאר איסורין חוץ מדמי איסור שבו מותר בהנאה. שפ"ד או' יו"ד. בי"צ ח"א בעמ"ז או' כ"ב. זב"צ או' כ"ה.

א

לה) שם. ואם אין ס' הכל אסור בהנאה וכו' והמאכל הנאסר בהנאה אפי' ליתנו לעכו"ם או לכלב דעלמא שאינו נהנה ממנו כלל אסור. תו"ח כלל פ"ה דין ג' ט"ז סוף סק"ד כנה"ג בהגב"י או' כ"ג. וצריך לקברו ואינו יכול לשרפו וכ"ש דאין להשליכו לשוק. פר"ח או' יו"ד. או להשליכו לבה"כ. ט"ז שם. חו"ד או' יו"ד. ועיין לעיל סי' פ"ז או' ג' ואו' ד'.

א

לו) שם. ואם אין ס' הכל אסור בהנאה אפי' הקדרה. ואם בישל בה בדיעבד אע"ג דאינה ב"י ולא נאסר המאכל מ"מ צריך להשליך דמי הנאת אותה קדרה לנהר שלא להנות מדבר האסור בהנאה. כ"כ מהרא"י בשערים בשם א"ז. וכ"כ הג"א פ' בתרא דע"ז. רש"ל פכ"ה סי' מ"ו. מנ"י על התו"ח שם או' י"ז. אבל התו"ח שם כתב דאין לחוש לזה. וכן הסכים הפר"ח שם. פליתי או' ז' חו"ד שם. ער"ה או' ו' וכתב ודלא כהמנ"י שהסכים להחמיר דליתא. וכ"כ ערוך השלחן סוף או' י"ד על דברי המחמירים דאינו עיקר.

א

לז) שם. אבל מותר לתת לתוכה פירות וכו' וצריך הדחה תחלה. פרישה או' ה' בל"י או' יו"ד.

א

לח) שם. אך מותר לתת לתוכה פירות וכו' וכן מותר להחם בה מים חמים לרחוץ בו הראש. ב"י בשם שע"ד. תו"ח שם. ט"ז סק"ד. לה"פ או' י"ב. בל"י או' י"א. חו"ד שם. ער"ה סוף או' ז' חכ"א כלל מ"ו או' ח' בי"צ שם בעמ"ז או' כ"ג. ערוך השלחן שם. זב"צ או' כ"ט.

א

טל) שם. פירות או צונן וכו' משמע דאפי' דבר לח כל שהוא צונן מותר. ב"י. ש"ך ס"ק י"ב. פר"ח או' י"א. אבל המרדכי פ' אין מעמידין כתב דדוקא ליתן בה דבר יבש הוא דשרי משום דליתיה לאיסורא בעיניה אבל לא דבר לח. ב"י. והער"ה שם כתב הטעם דדבר לח אסור משום דלפעמים עומד שם יום שלם דהוי כבוש וכתב וכן עיקר. וע"כ יש ליזהר לכתחלה.

א

מ) שם. פירות או צונן וכו' והיינו באקראי אבל לא להשתמש בו תדיר. שפ"ד או' י"ב. וצריך לעשות היכר שזהו הקדרה טרפה. בל"י או' י"א.

א

מא) ולמכור לעכו"ם קדרה הבלועה מבשר בחלב אין בו בית מיחוש כלל אפי' ביומיה. חת"ס סי' צ"ח. פ"ת או' ו'.

א

מב) [סעיף ד'] אם אין הכף ב"י הקדרה והתבשיל מותרים והכף אסור לכתחלה וכו' כיון שהוא בלוע מבשר ומחלב. ש"ך ס"ק י"ג. לה"פ או' י"ג. והחילוק שיש בין כף לקדרה הוא שהכף בלע החלב בשעת שבחו הילכך אף לאחר שנפגם אסור כדין כלי שאינו ב"י משא"כ בקדרה שלא בלעה טעם החלב אלא אחר שנפגם שהרי הכף אינו ב"י הילכך שרי. ב"י. פר"ח או' י"ב. לה"פ שם. חו"ד או' י"א.

א

מג) שם. והכף אסור לכתחלה בין עם בשר בין עם חלב. אבל עם שאר דברים מותר. ש"ך שם. פר"ח שם. לה"פ שם. והיינו מדינא אבל לפי המנהג דכתב מור"ם בהגה סעי' ה' דנוהגים לאסור הכלי שאינו ב"י משמע אף לשאר דברים אסור. בל"י או' י"ב. חו"ד או' י"ב. שפ"ד או' י"ג. ולענין דינא עיין לעיל סי' צ"ג או' ט"ז ולקמן או' נ"ד יעו"ש.

א

מד) שם. ומ"מ בדיעבד אינה אוסרת וכו' ה"ד כשחזר ותחבה במין שתחבה פעם ראשון אם חלב חלב ואם בשר בשר דאילו חזר ותחבה במין שהיתה בלועה ממנו תחלה בתוך מעל"ע לתחיבה ראשונה פשיטא שהיא אוסרת. ב"י. ט"ז סק"ה. ש"ך ס"ק י"ד. כנה"ג בהגב"י או' כ"ו. פר"ח או' י"ג. לה"פ או' י"ד. בל"י או' י"ג. הל"פ בסעי' ד' חו"ד או' י"ג. שו"ג או' ט"ז. שפ"ד או' י"ד. חכ"א שם אי' יו"ד. בי"צ ח"א או' ו' ערוך השלחן או' ט"ו. זב"צ או' ל"ב.

א

מה) וכ"ש אם חזר ותחבה בשאר דברים כגון מים וירקות דמותר בדיעבד אפי' תוך מעל"ע מתחיבה ראשונה. ש"ך שם. כנה"ג שם או' כ"ז. לה"פ שם. חו"ד שם. שפ"ד שם. ערוך השלחן שם. זב"צ או' ל"ד.

א

מו) ודע דאם תחבה לבשר אם ידוע כמה חלב היה א"צ לשער כ"א נגד החלב. מש"ז סוף או' ה' ועיין לעיל או' ז'.

א

מז) [סעיף ה'] אם בשלו מים בקדרה חדשה ותחבו בה כף חולבת ואח"כ חזרו ובשלו בה מים פעם אחרת וכו' אסור להשתמש בקדרה לא בשר ולא חלב וכו' כל האחרונים תמהו על דין זה שכתב כאן בש"ע שהוא הפך ממ"ש לקמן בש"ע סי' צ"ה סעי' ג' קערות של בשר שהודחו ביורה חולבת בחמין שהיס"ב אפי' שניהם ב"י מותר משום דהו"ל נ"ט בר נ"ט דהתירא והכא יש ג' נ"ט בר נ"ט שנכנס בכף ומן הכף אל המים ומן המים לקדרה הרי ג' נ"ט בר נ"ט ואמאי אסור וע"כ כתב הפר"ח או' י"ד לענין דינא דלדעת הש"ע שמתיר בקערות שהודחו בקדרה חולבת אפי' שניהם ב"י יש להתיר בפשיטות בנ"ד ולא מיבעיא בקדרה חדשה ובתחיבת כפות זו אחר זו במים אחרים דבהא מילתא פשיטא דמותר להשתמש בקדרה זו בשר או חלב אלא אפי' שהקדרה היתה של בשר וב"י ובשלו בה מים או ירקות ודברים אחרים ותחבו בה כף חולבת ב"י הכל מותר והקדרה לא נאסרה יעו"ש. וכ"כ חכ"א כלל מ"ח או' ג' לדעת הש"ע. וכ"כ הש"ך ס"ק ט"ו אלא שכתב דלכתחלה יש לבשל בקדרה זו במין תחיבת כף האחרון. וכ"כ חכ"א שם. ודעת מור"ם ז"ל בהגה משמע דלכתחלה אין להשתמש בקדרה זו לא בשר ולא חלב ובדיעבד מותר בין אם בשל בה בשר או חלב. וכ"כ בתו"ח כלל פ"ה סוף דין ה' מנ"י על התו"ח שם או' כ"ה וכתב והיינו מצד המנהג אבל באמת הוא חומרא בעלמא. וכ"כ הט"ז סק"ט. כריתי או' י"ד. וא"כ לפום דינא מותר לבשל בקדרה זו בין בשר בין חלב אפי' לכתחלה אך לאשכנזים שנהגו להחמיר כדברי מור"ם ז"ל לכתחלה אין לבשל בה לא בשר ולא חלב קודם הגעלה ובדיעבד שרי.

א

מח) ואם בשלו מים בקדירת בשר אינו ב"י ותחבו כף חולב ב"י אף לפי המנהג הקדרה שריא. מש"ז או' ט'.

א

מט) שם בהגה. קדרה שבשלו בה ירקות או מים ותחבו בה כף ב"י והקדרה אינה ב"י. דאלו היא נמי ב"י הכל אסור הקדרה והמאכל והכף כדלקמן סי' צ"ה סעי' ג' בהגה. ש"ך ס"ק ט"ז. פר"ח או' ט"ו. לה"פ או' י"ז. והיינו לפי המנהג שכתב שם בהגה אבל לפי מה שפסק שם בש"ע הכל מותר אפי' אם שניהם ב"י משום דהו"ל נ"ט בר נ"ט דהתירא יעו"ש.

א

נ) או שיש במאכל ס' הכל שרי. ואפי' אם הקדרה והכף שניהם ב"י אם יש ס' בתבשיל נגד הכף הכל שרי. ואפי' הכף. או"ה כלל ל"ז דין ט' תו"ח כלל פ"ה דין ה' ד"מ או' ה' ט"ז סק"ז. לה"פ או' י"ח. בל"י או' ט"ז. חו"ד או' ט"ו. מש"ז או' ז' ועיין לקמן או' נ"ה.

א

נא) שם בהגה. ונוהגין להחמיר וכו' קאי אחלוקה ראשונה ולא קאי איש במאכל ס' ש"ך ס"ק י"ז. פר"ח או' ט"ז. לה"פ או' י"ט. בל"י או' י"ז.

א

בנ) שם בהגה. ונוהגין להחמיר לאכול המאכל כמין הכלי וכו' צ"ל במין הכלי בבי"ת. ש"ך ס"ק י"ח. חו"ד או' ט"ז. שפ"ד או' י"ח. ביאור הגר"א או' י"ח. והיינו שאין לאוכלו לא עם בשר ולא עם חלב רק לערות במין הכלי שהוא ב"י. ש"ך שם. חו"ד שם.

א

גנ) שם בהגה. ונוהגין להחמיר לאכול המאכל וכו' דוקא המאכל אבל המים הואיל ואינם מאכל אסורים כדלקמן סי' צ"ה סעי' ג' בהגה. ש"ך ס"ק י"ע. לה"פ או' ך' בל"י או' י"ח. חו"ד או' י"ח. והיינו לכתחלה וכמ"ש שם בהגה יעו"ש.

א

דנ) שם בהגה. ולאסור הכלי שאינו ב"י. אפי' לבשל בו שאר דברים. ש"ך ס"ק ך' פר"ח או' י"ט. לה"פ או' כ"ב. בל"י או' ך' חו"ד או' י"ז. והגם דלעיל סי' צ"ג סעי' ג' בהגה כתב אבל שאר דברים מותר כבר כתב הש"ך שם סק"ג דהתם סתם הדברים לענין דינא והכא כתב מצד המנהג יעו"ש וכ"כ האחרונים כמ"ש לעיל בסי' זה או' מ"ג ולענין דינא למנהג האשכנזים והספרדים כבר כתבנו בסי' צ"ג או' ט"ז יעו"ש.

א

הנ) שם בהגה. ולאסור הכלי שאינו ב"י. וה"ה ביש ס' בהקדרה נאסר הכף לפי המנהג. חו"ד שם. ועיין לעיל או' ן' וכ"ז לכתחלה ולפי המנהג שכתב בהגה.

א

ונ) שם בהגה. ואינו אלא חומרא בעלמא כי מדינא הכל שרי. וכן סברת מרן ז"ל דהכל שרי כמ"ש לקמן סי' צ"ה סעי' ג' יעו"ש וא"כ לדידן (ר"ל למנהג הספרדים) הכל שרי ויכול לאכול המאכל בין עם בשר בין עם חלב גם יכול לאכול בכל מין שיהיה ואפי' שניהם בני יומן. זב"צ או' ל"ח. וכ"כ לעיל או' מ"ז ובסי' צ"ג או' ע"ז יעו"ש.

א

זנ) בצלים או ירקות שבלועים מבשר וכו' פי' מבשר עצמו או שחתכם בסכין של בשר דק דק אבל אם חתך במקום א' מהם מבואר לקמן בסי' צ"ו סעי' א' בדברי רמ"א שא"צ רק ס' נגד מקום הנטילה. ט"ז סק"י. לה"פ או' כ"ה. בל"י או' כ"ב. חו"ד או' י"ט. מש"ז או' יו"ד. והיינו אם הנטילה היא פחותה מסכין. חו"ד שם. מש"ז שם. ור"ל אבל אם הסכין פחותה מהנעילה משערין בסכין וכמבואר בש"ך שם סק"ט. והיינו בסכין שאינו מקונח או ב"י כמ"ש בש"ע שם וית' בדברינו לשם בס"ד.

ב

זנ) בצלים או ירקות שבלועים מבשר וכו' פי' מבשר עצמו או שחתכם בסכין של בשר דק דק אבל אם חתך במקום א' מהם מבואר לקמן בסי' צ"ו סעי' א' בדברי רמ"א שא"צ רק ס' נגד מקום הנטילה. ט"ז סק"י. לה"פ או' כ"ה. בל"י או' כ"ב. חו"ד או' י"ט. מש"ז או' יו"ד. והיינו אם הנטילה היא פחותה מסכין. חו"ד שם. מש"ז שם. ור"ל אבל אם הסכין פחותה מהנעילה משערין בסכין וכמבואר בש"ך שם סק"ט. והיינו בסכין שאינו מקונח או ב"י כמ"ש בש"ע שם וית' בדברינו לשם בס"ד.

א

חנ) שם. בצלים או ירקות הבלועים מבשר וכו' הא דקאמר הבלועים מבשר לא בא לאפוקי הבלועים משאר האיסורים דהא לדעת הש"ע בסי' צ"ב סעי' ד' דלא אמרינן חנ"נ אלא דוקא בב"ח ולא בשאר איסורים א"כ ה"ה אם בלעו משאר איסורים א"צ לשער אלא כנגד בליעת האיסור ולא כנגד כל הבצלים או הירקות אלא בא לאפוקי אם בלעו בשר וחלב ביחד דאז צריך לשער נגד כל הבצלים או הירקות. וכ"כ השפ"ד או' כ"ג וזב"צ או' ט"ל. ועיין לעיל סי' צ"ב או' י"ח.

ב

חנ) שם. בצלים או ירקות הבלועים מבשר וכו' הא דקאמר הבלועים מבשר לא בא לאפוקי הבלועים משאר האיסורים דהא לדעת הש"ע בסי' צ"ב סעי' ד' דלא אמרינן חנ"נ אלא דוקא בב"ח ולא בשאר איסורים א"כ ה"ה אם בלעו משאר איסורים א"צ לשער אלא כנגד בליעת האיסור ולא כנגד כל הבצלים או הירקות אלא בא לאפוקי אם בלעו בשר וחלב ביחד דאז צריך לשער נגד כל הבצלים או הירקות. וכ"כ השפ"ד או' כ"ג וזב"צ או' ט"ל. ועיין לעיל סי' צ"ב או' י"ח.

א

טנ) שם. בצלים או ירקות הבלועים מבשר וכו' ולדידן דק"ל בכל איסורים חנ"נ א"כ דוקא בבלועים מבשר דינא הכי. ש"ך ס"ק כ"ג. לה"פ או' כ"ה. בל"י או' כ"ב. ור"ל לדידן האשכנזים דק"ל כפסק מור"ם ז"ל בהגה לעיל סי' צ"ב סעי' ד' דבכל האיסורים אמרינן חנ"נ א"כ דוקא בבלועים מבשר דינא הכי דמשערים ס' נגד הבלוע אבל אם בלעו משאר איסורים צריך ס' נגד כל הבצלים או הירקות.

ב

טנ) שם. בצלים או ירקות הבלועים מבשר וכו' ולדידן דק"ל בכל איסורים חנ"נ א"כ דוקא בבלועים מבשר דינא הכי. ש"ך ס"ק כ"ג. לה"פ או' כ"ה. בל"י או' כ"ב. ור"ל לדידן האשכנזים דק"ל כפסק מור"ם ז"ל בהגה לעיל סי' צ"ב סעי' ד' דבכל האיסורים אמרינן חנ"נ א"כ דוקא בבלועים מבשר דינא הכי דמשערים ס' נגד הבלוע אבל אם בלעו משאר איסורים צריך ס' נגד כל הבצלים או הירקות.

א

ס) שם. א"צ ס' אלא כנגד הבשר. ואם יש ס' כנגד הבשר דוקא התבשיל מותר אבל הבצל אסור משום דהגם דהבצל נפלט ממנו טעם הבשר בקדרה מ"מ אין נפלע כולו אלא נשאר ממנו מעט טעם בשר וכשנכנס טעם החלב בבצל מתערב בטעם הבשר ונעשה נבילה ומשו"ה הבצל אסור ודלא כשו"ת מהר"ם מלובלין סי' כ"ח שהתיר הבצל. פליתי או' ח' וכריתי או' ט"ז. שפ"ד או' כ"ג. ומיהו עיין לקמן סי' צ"ו או' י"ט שהבאנו שם כמה פו' הסוברים כמהר"ם מלובלין ודחו דברי הפלתי הנז' יעו"ש.

ב

ס) שם. א"צ ס' אלא כנגד הבשר. ואם יש ס' כנגד הבשר דוקא התבשיל מותר אבל הבצל אסור משום דהגם דהבצל נפלט ממנו טעם הבשר בקדרה מ"מ אין נפלע כולו אלא נשאר ממנו מעט טעם בשר וכשנכנס טעם החלב בבצל מתערב בטעם הבשר ונעשה נבילה ומשו"ה הבצל אסור ודלא כשו"ת מהר"ם מלובלין סי' כ"ח שהתיר הבצל. פליתי או' ח' וכריתי או' ט"ז. שפ"ד או' כ"ג. ומיהו עיין לקמן סי' צ"ו או' י"ט שהבאנו שם כמה פו' הסוברים כמהר"ם מלובלין ודחו דברי הפלתי הנז' יעו"ש.

א

סא) שם בהגה. וכ"ש בקדרה של חלב וכו' כלומר כ"ש בקדרה דאינו אלא נ"ט בר נ"ט דאמרינן הכי. ש"ך ס"ק כ"ד. לה"פ או' כ"ו. בל"י או' כ"ג. שפ"ד או' כ"ד. ביאור הגר"א או' כ"א.

ב

סא) שם בהגה. וכ"ש בקדרה של חלב וכו' כלומר כ"ש בקדרה דאינו אלא נ"ט בר נ"ט דאמרינן הכי. ש"ך ס"ק כ"ד. לה"פ או' כ"ו. בל"י או' כ"ג. שפ"ד או' כ"ד. ביאור הגר"א או' כ"א.

א

סב) שם בהגה. שבשלו בה מים תוך מעת לעת. ר"ל לבישול החלב.

ב

סב) שם בהגה. שבשלו בה מים תוך מעת לעת. ר"ל לבישול החלב.

א

סג) שם בהגה. ואח"כ בשלו בה בשר וכו' פי' אפי' תוך מעל"ע של בישול החלב. ט"ז ס"ק י"א. לה"פ או' כ"ז. בל"י שם. חו"ד או' כ"א. שפ"ד שם. אבל אחר מעל"ע אפי' נגד החלב א"צ ס' חו"ד שם. וה"ד שבשלו בה חלב וכו' אבל אם בישלו בה בשר בחלב חשבינן מעל"ע מבשול המים כמ"ש לקמן סי' ק"ג סעי' ז' יעו"ש.

ב

סג) שם בהגה. ואח"כ בשלו בה בשר וכו' פי' אפי' תוך מעל"ע של בישול החלב. ט"ז ס"ק י"א. לה"פ או' כ"ז. בל"י שם. חו"ד או' כ"א. שפ"ד שם. אבל אחר מעל"ע אפי' נגד החלב א"צ ס' חו"ד שם. וה"ד שבשלו בה חלב וכו' אבל אם בישלו בה בשר בחלב חשבינן מעל"ע מבשול המים כמ"ש לקמן סי' ק"ג סעי' ז' יעו"ש.

א

סד) [סעיף ז'] בשר רותח שחתכו בסכין חולבת וכו' אפי' היה הסכין למטה והבשר למעלה דתתאה הוא צונן דאגב דוחקא דסכינא בלע טובא. ש"ך ס"ק כ"ה. כנה"ג בהגה"ט או' י"ד. פר"ח או' כ"ב. לה"פ או' כ"ח. חו"ד או' כ"ב. חכ"א כלל מ"ז או' א' בי"צ ח"ג או' א' זב"צ או' מ"ב.

א

סה) וה"ה איפכא סכין של בשר שחתכו בו גבינה רותחת. מהרי"ל בתשו' סי' קע"ב. כנה"ג שם או' ט"ו. זב"צ או' מ"ג.

א

סו) שם. אם אין בה ס' כנגד מקום הסכין וכו' דלא כהר' פרץ דמצריך ס' נגד כל הסכין משום דאיהו סובר בתוחב כף חולבת לקדרת בשר שאם היא של מתכת משערינן בכולה וכו' משום דחם מקצתו חם כולו אבל לדעת החולקים עליו שם ה"נ א"צ אלא ס' כנגד חלק הסכין שחתך בבשר. ב"י. וא"כ לפי מ"ש לעיל או' ט"ז דהש"ע חשש לדברי החולקים הנז' ואין מתיר אלא בהפ"מ א"כ ה"ה לכאן באין הפ"מ יש לשער בכל הסכין. וכ"כ זב"צ או' מ"ד. וכ"מ מדברי הלבוש. ומה שלא ביאר כאן בש"ע סמך על משמעות ב"י ועל מ"ש לעיל סעי' א' ודלא כהשו"ג או' כ"ד שנדחק בזה.

א

סז) שם. אם אין בה ס' כנגד מקום הסכין וכו' וכן עיקר דלא כרש"ל דמחמיר ומיהו ודאי דלא אמרו אלא כשידוע לו בבירור עד כמה חתך אבל מן הסתם ודאי הדרך לחתוך בכל הסכין וצריך ס' כנגד כל הסכין חוץ מן הקתא. ש"ך ס"ק כ"ח. לה"פ או' כ"ט. חו"ד או' כ"ג. חכ"א כלל מ"ז או' א' ערוך השלחן או' כ"ט. זב"צ או' מ"ח.

א

סח) שם. אבל אם אינו ב"י וכו' אינו אוסר אלא כדי קליפה. משום שמנונית שעל הסכין שסתם סכין יש עליו שמנונית. ומטעם זה אפי' ברישא שיש ס' כנגד מקום הסכין מ"מ בעי קליפה במקום נפילת האיסור מועט ששם האיסור עכ"פ יותר דבוק ונסרך משאר מקומות. ט"ז ס"ק י"ג. ש"ך בנה"כ. כנה"ג בהגה"ע סוף הסי' לה"פ או' ל' בל"י או' כ"ה. הל"פ בסעי' ז' חכ"א שם באו' א' ובאו' ב' ערוך השלחן או' ל' ומיהו הכריתי או' כ"א כתב דאף ביש ס' כנגד הסכין יש להחמיר ולהצריך כדי נטילה. וכ"כ החו"ד או' כ"ג. מש"ז או' י"ג. בי"צ ח"ג או' א' וכ"ז לכתחלה אבל אם כבר נתבשל אין לאסור כיון דאיכא ס'.

א

סט) שם. אינו אוסר אלא כדי קליפה. ואם נתבשל בלא קליפה מותר דטיחת הסכין דבר מועט הוא ומסתמא יש בתבשיל ס' נגדו. הר' בית דוד דף י"ח ע"ג בשם רבו. ער"ה או' י"ב. זב"צ או' מ"ז.

א

ע) דג שחתך בסכין של נכרי ב"י מאחר שא"א לתקנו הו"ל כדיעבד וישטוף עליו מים ויעביר עליו בכח בחודו של סכין וגרירה ממש מבשר הדג לא בעי. חו"י סי' קע"ט. לה"פ או' כ"ח. זב"צ או' מ"ח.

א

עא) שם בהגה. ואף הסכין צריך הגעלה וכו' הא דכתב כן אסכין ב"י דצריך הגעלה ולא כתב כן נמי אאינו ב"י דהא הוא בלוע מבשר וחלב דאסור להשתמש בו לא בשר ולא חלב כדלעיל סעי' ד' גבי כף היינו משום דבאינו ב"י מותר להשתמש בו שאר דברים כגון דגים וירקות וכה"ג וכדלעיל סי' צ"ג בהגה משא"כ בב"י דנעשה הסכין נבילה ואסור להשתמש בו אפי' שאר דברים והלכך צריך הגעלה. ש"ך ס"ק ל"א. פר"ח או' כ"ז. לה"פ או' ל"ב. בל"י או' כ"ז. חו"ד או' כ"ה. זב"צ או' מ"ט. והיינו מדינא ומנהגא אף שאר דברים אסור להשתמש בהם. שפ"ד או' ל"א. ור"ל אף באינה ב"י דמותר להשתמש בה שאר דברים היינו מדינא אבל מצד המנהג אסור. ועיין לעיל סי' צ"ג או' ט"ז.

א

עב) שם בהגה. אבל אם הוא כלי שני הבשר צריך קליפה וכו' אמנם דעת האו"ה כלל ל"ו דין ז' דאפי' בכלי שני נדון ככלי ראשון כ"ז שהיס"ב וצריך הגעלה הואיל והוא דבר גוש. וכ"כ רש"ל פג"ה סי' מ"ד דלא שייך כלי שני אלא במים ורוטב וכל הדבר הצלול שמתערב מיד ונתקרר במהרה אבל לא בחתיכת בשר ודג וכל דבר שהוא גוש דכל זמן שהיס"ב עומד בחמימותו ומפליט ומבליע שפיר. וכ"ה דעת הט"ז ס"ק י"ד והש"ך סק"ל. בל"י או' כ"ו. הל"פ בסעי' ז' חו"ד או' כ"ו. בי"צ ח"ג או' ג' וכן בתורת האשם האריך לקיים דעה זו אך שמחלק דהיכא שעירו הבשר עם הרוטב תוך הכלי שני אז מתקרר גם הבשר ע"י הרוטב שמקררו וסובב הבשר מכל צדדין. והב"ד סול"מ שבסוף התו"ח כלל כ"ג דין ז' ער"ה או' י"ד. ערוך השלחן או' ל"ב וכתב ובודאי נכון להחמיר כדיעה זו שיש בזה סברא נכונה אמנם בהפ"מ או דיעבד כדאי רבינו הרמ"א לסמוך עליו יעו"ש שהביא ראיה לדברי רמ"א מירושלמי פ"א דמעשרות. וכ"כ חכ"א כלל ס' או' י"ב דבהפ"מ יש לסמוך על הפו' דאין חילוק דגם בדבר גוש לעולם אמרינן דכלי שני אינו מבליע אלא א"כ יש ג"כ דוחקא דסכינא ודבר גוש אז יש להחמיר עכ"ל.

א

עג) ומטעם זה נראה דדוחן ואורז ג"כ אחר שנתערו מקדרה לתוך קערה כל זמן שהיס"ב הם ככלי ראשון ונ"מ לענין בב"ח שאם הכף ב"י מבשר והדוחן בלוע מחלב או איפכא נאסר המאכל משום בב"ח וגם נאסר הכף ואוסר אח"כ קדרה אחרת אם תחבו לתוכה א"נ אם הכף של איסור נאסר הדוחן מבליעת איסור שהכלי אוסר דבר אחר אפי' בלא רוטב. רש"ל שם. ט"ז שם. ומיהו כבר כתבנו באו' הקודם דדעת האחרונים להקל בהפ"מ כדברי רמ"א והיינו דהתבשיל סגי בקליפה במקום שנגע בו הכף אבל הכף צריך הגעלה.

א

עד) שם בהגה. אבל אם הוא כלי שני הבשר צריך קליפה וכו' משום השומן הדבוק בסכין תו"ח כלל ס"א דין י"ג. משמע אבל כשיודע שהוא מקונח אף שהוא ב"י א"צ קליפה. וכ"כ בחי' רע"ק. וכ"כ ערוך השלחן או' ל"א כשיודע שהוא מקונח די הבשר בהדחה ונעיצה הצריך לסכין. ועיין לקמן סי' צ"ו סעי' א'.

א

עה) שם בהגה. והסכין נעיצה בקרקע. ודין נעיצה בקרקע עיין לקמן סי' קכ"א סעי' ז'.

א

עו) שם בהגה. והסכין נעיצה בקרקע. אף שהבשר הוא רך אבל אם חתך בו דבר קשה כגון גבינה קשה וכה"ג אעפ"י שהוא צונן צריך הסכין נעיצה כמ"ש האו"ה כלל נ"ח דין ד' ש"ך ס"ק ל"א. כריתי או' כ"ג. הל"פ בסעי' ז' ער"ה או' ט"ו והשיג על הפר"ח. חכ"א כלל מ"ז או' ד' בי"צ ח"ג בעמ"ז או' י"ח. זב"צ או' נ"ג. ומיהו אם חתך בו בשר צונן סגי בהדחה. ער"ה שם. זב"צ שם.

א

עז) [סעיף ח'] אם נפל לתנור פנאד"ש גבינה וכו' פי' קערה של בשר שעושין בה המאכל שקורין פנאד"ש (שנפל עליה גבינה אפי' לחה) כיון שאין שם דוחקא דסכינא ולא רוטב אינו אוסר יותר מכדי קליפה. באה"ג. ט"ז ס"ק ט"ו. והפר"ח פי' שפנאד"ש של בשר בתנור ונפל עליה גבינה אפי' לחה סגי לפנאד"ש בקליפה משום דאין דרך גבינה ליכנס כ"כ וכמ"ש ב"י בשם רי"ו ולפ"ז הגבינה עצמה צריך נטילה עכ"ל וכך הם דברי הש"ך ס"ק ל"ב. בל"י או' כ"ט. וזהו לדעת המחבר אבל לדידן (ר"ל מנהג האשכנזים) שכתב הרב בהגה סי' ק"ה דכדי שלא נחלק בין כחוש לשמן משוינן הכל לשמן אף בדבר שאין בו סרך שמנונית יעו"ש א"כ אף בגבינה אוסר הכל וכן מוכח בסי' צ"א סעי' ה' דאפי' במליחה אוסר הגבינה עד ס' והא דלא הגיה הרב כאן דסמך עצמו אסי' ק"ה. חו"ד בביאו' או' י"ז. וכ"כ הדג"מ. בי"צ ח"ג או' ו' וכן המש"ז או' ט"ו הניח בצ"ע אם יש להתיר בכה"ג לדעת מור"ם ז"ל וע"כ להאשכנזים ההולכים על פי דברי מור"ם ז"ל יש להחמיר ולאסור הכל אי ליכא ס' ומ"מ בהפ"מ יש להקל כפסק הש"ע.

א

עח) ואם הפנאד"ש שמן נאסרה הגבינה כולה. דג"מ. ור"ל אף לפסק הש"ע משום דדבר שרון מפעפע בכל החתיכה כמ"ש לקמן סי' ק"ה סעי' ז' יעו"ש. והגם דאיכא ס' צריך כדי נטילה כמ"ש שם בסי' ק"ה סעי' ה' יעו"ש.

א

עט) שם. וכן גבינה חמה בקערת בשר ב"י אינו אוסר אלא כדי קליפה. ואף ששניהם חמין הקערה אסורה והגבינה אינה נאסרת אלא כד"ק ואם יש בגבינה רוטב קצת צריך נטילת מקום. ש"ך ס"ק ל"ג. פר"ח או' ל' לה"פ או' ל"ה. בל"י או' ל' שפ"ד או' ל"ג. ערוך השלחן או' ל"ד. זב"צ או' נ"ו. ואם הוא לח גמור צריך ס' נגד הקערה דבכולה משערין. פר"ח שם. לה"פ שם. ערוך השלחן שם.

א

פ) [סעיף ט'] בשלו דבש במחבת של בשר ב"י מותר וכו' ואפי' הקערה מותרת. ש"ך סוף ס"ק ל"ד. חו"ד או' כ"ט וכתב ואף לדעת מור"ם בהגה סי' צ"ה סעי' ג' דאוסר הכא שרי. וכ"כ חכ"א כלל מ"ח או' י"ד. ערוך השלחן או' ל"ה. ודלא כהבל"י או' ל"ב שכתב דלדעת מור"ם שם יש להחמיר לכתחלה.

א

פא) שם. משום דהוי נ"ט בר נ"ט דהתירא. ואפי' אם יש שמנונית בעין במחבת שבשלו בה הדבש שרי מטעם המרדכי דבשר בדבש פוגם והוי נותן טעם לפגם. ט"ז ס"ק י"ז. כנה"ג בהגה"ט או' מ"ג ד"ה ולענין הלכה. פר"ח או' ל"ב. כריתי או' כ"ו. זב"צ או' נ"ח. וכ"פ הש"ע לקמן סי' ק"ג סעי' ד' דבשר פוגם הדבש אלא דלדעת מור"ם שם בהגה באין הפ"מ יש להחמיר יעו"ש וה"ד לאשכנזים ההולכים ע"פ דברי מור"ם ז"ל אבל הספרדים ההולכים ע"פ פסק הש"ע יש להתיר אף באין הפ"מ.

א

פב) ובמקשה מע"ד הנעשה מדבש אפי' הבשר בעין מותר דנותן טעם לפגם. חו"ד שם. חכ"א שם. והיינו אפי' לדברי מור"ם ז"ל וכמבואר שם בהגה יעו"ש.

א

מה שנתחב וכו' לא מה שנתחב באוכל רק מה שנתחב בקדרה אף שהוא חוץ לאוכל מ"מ כיון שהוא בתוך הבל הקדרה מצטרף לאסור ע' פלתי בררתי הדברים בטעמו

ב

תוך מע"ל היינו חלב אבל אם שמשו מים או שאר דברים תוך מע"ל אינו כלום דה"ל נ"ט בר נ"ט דהיתירא

ג

חם מקצתו וכו' וכ"כ בליעה ופליטה בכולו. והא דקיימ"ל בישל במקצת הכלי א"צ הגעלה בכל כלי היא משום דכבלעו כ"פ ועמ"ש פלתי:

ד

וסבר' ראשונה עיקר דחם אמרינן אבל לא בולע בכולו אבל להולי' פליטה מן חוץ לתחיבה לתוך מקום תחיבה לא אמרי' ועוד כתבתי לחלק אם הוא בלא"ה חם בולע ופול' בכל הכלי אבל אם אינו חם רק קר והוא מחמת תחובה לתוך הקדיר' חם כי חם מקצתו חם כולו תרתי לא אמרי' להחם כולו ולהפליט ולהבליע מכולו ל"א עיין פלתי.

ה

אם תחב' כו' עמ"ש פלתי דאין לחוש בתחיב' חדא כף בלוע מכזית בשר ונפלט וכף בולע כזית בשר ובתוך הכף נ"נ מן בשר וחזר ונפלט הרי כאן ב' זתים ויצטרך ק"כ זתים דזית בשר וזית חלב אין מצטרפין ואסורים מבטלין זא"ז. רק ב' תחיבות יש לחוש בתחיב' ראשונ' פולט כזית בשר שנבלע ונ"נ ובתחיבה שני' ג"כ כזית חלב שנבלע ונ"נ כי יותר מבליע ופליט' א' אין חוששין והם ב' זתים חלב וצריך ק"כ זתים. ועמ"ש פלתי דדעת הרבה פוסקים דהחלב הנבלע לא נ"נ דהוא מתחבר עם מה שבקדרה ומבטל טעם בשר ואין נ"נ רק יש לחוש בשעת הוצאת הכף אז הבלוע מכף נ"נ ואין מה שבקדיר' מצטרף כיון דמוציא מקדיר' וא"כ בתחיבה ראשונה בעת הוצאת הכף בולע ונ"נ ואין כאן פליטה אבל בעת תחיבה שני' פולט כזית הבלוע ההיא ואין כאן רק כזית אחד ובעת הוצאת הכף אז חזר ונבלע אבל לא נפלט רק בתחיבת פעם ג' אז נפלט והרי כאן ב' זתים וצריך ק"כ זתים לבטלו וזהו בג' תחיבות ולא בב' תחיבות גזרה בעלמ' אטו ג' תחיבות ולכך גזרו שכל תחיבה צריך ס' ותו ליכא למיחש עמ"ש פלתי דלא קשיא מהגעלה

ו

ולא נודע דאז חוזר וניער זית פליטת תחיבה ראשונ' עם זית פליטה משא"כ כשנודע אז ראשון ראשון בטל ואין חוזר וניער ועמ"ש סי' צ"ט

ז

ב' פעמים ודעת הש"ך לר"א דלא אמרינן בשאר איסורים נ"נ א"כ לית חשש בתחיבה שני' דכבר נאסר משום בב"ח והוי כמו שאר איסורים והפר"ח השיגו ונכון עמו דכיון דכף בלוע מבשר חוזר ואוסר חלב ונ"נ ומה בכך דכבר נאסר

ח

דסגי בפ"א ס' דהרבה מחברים ס"ל בבלוע בכלי לא אמרינן חנ"נ רק בבלוע באוכל כדאמרינן חלב נבלה וכו'. וגם נראה מה דיש כאן ב' זתי' חלב והתורה ברובא בטל רק מדרבנן ס' וזהו רק ספק אם נבלע וחזר ונפלט וספיקא דרבנן לקולא

ט

אבל הכף אסור הקשה הב"י לדעת הטור דפסק כרשב"א לעיל סימן צ"ג דבישל ה"ל הגעלה א"כ אף כאן יהי' חלב הגעלה. ועיין ב"י ונ"כ שדחקו ולדידי לק"מ כי כף בלוע מבשר ואמת כי בקדרה ס' בחלב וא"כ כף שבלע חלב אין החלב נ"נ כי כל הקדירה מצטרף אבל בשר הבלוע בכף תיכף נ"נ כי מה בכך שהחלב ס' מ"מ הבשר נ"נ כמו בשאר ביורה גדול וא"כ ה"ל איסור ושוב לא יועיל הגעלה בחלב כיון דאיסור בלע ודו"ק

י

כ"ז שהוא ב"י אם בלוע מבשר ותוך מע"ל תחבו לתוך חלב ותוך מע"ל מתחיבה זו תחבו לתוך תבשיל אף שמבליעת בשר כבר עברו מע"ל מ"מ לבליעת חלב לא עברה מע"ל וחלב נ"נ ואסור כי חשבינן מע"ל האחרון דאז נ"נ פר"ח

יא

אם אינו ב"י ואף לפמש"ל סי' פ"ז בב"ת אף נטל"פ אסור ואפשר כאן דיש ס' בקדירה לא מחמירין כולי האי לומר נ"נ ואוסר נטל"פ וצ"ע.

יב

מותר לתת וכו' אבל להחם חמין כגון לאג וכדומה אסור ועמש"פ דלא יהיה סתירה מהל' פסח דמותר ע"ש

יג

האיסור ובדיעבד דבשלו מותר הא"ז אוסר עד דמי הנאה לים המלח ועמש"פ.

יד

לא בשר וכו' ואע"ג דהוי נ"ט בר נ"ט מ"מ כיון דהוא קדרה חדשה ולא נודע באיזה מין ישמשו אם בשר או חלב מחמירין לכתחילה מבלי לשמש לא בשר ולא חלב

טו

כמין הכלי והעיקר אם אפשר לאכול בלי שומן בשר או חלב יאכלו רק כמין כלי אבל אם אי אפשר לאכלו כ"כ הוה כדיעבד ואכלי' בבשר או בחלב כי זה דיעבד דלא סגי בלא"ה לאכלו בלי שומן

טז

אלא כנגד הבשר עי' פלתי דהקשתי דיש לשער נגד כל הבצלים דנ"נ דבלועי' מבב"ח וע"ש מ"ש מ"ז.

יז

א"צ וכו' כ' מהר"ם לובלין דגם בצלים מותרים ועיין פלתי דהנחתי בצ"ע. ולדינא נראה דבצלים אסורי'

יח

נגד וכו' ואם בצלי' בלועים מבב"ח דעת הב"י דבצלים נ"נ וצריך ס' נגד בצלי' אפי' לר"א ודעת הש"ך ופר"ח דבצלי' דמין לשאר אסורים דהא לא שייך בהו האי לחודא שרי' רק בהיתר שמקבל טעם מאיסור ואין נ"נ לדעת ר"א וכן עיקר

יט

תוך מע"ל ואז חשבינן מע"ל מן בישול בשר ולא מן בישול מים דמה שנפלט למים הוי נ"ט בר נ"ט דהיתריא ומותר לגמרי ואין אנו חוששין רק לבשר הבלוע שלא נפלט במים וצריך מע"ל מזמן ההוא ודוקא בבישל בשר אבל אם בישל חלב ואח"כ מים למ"ד בשאר אסורים נ"נ הרי חשבינן מע"ל לכ"ע מיום בישול המים אבל למ"ד דלא אמרינן נ"נ בשאר איסורים לא מ"מ העלה הש"ך דהוי נ"ט בר נ"ט דאסורא וא"כ הפליטה שמפליט החלב למים הם באיסורא ומאותו זמן אוסרים ועיין מ"ש פלתי דאין אוסרין רק לפי ערך הבליעה ולא יותר דאם באנו להצריך נגד כל חלב הבלוע יצטרך מע"ל מעת בישול החלב

כ

כנגד מקום סכין מכאן מוכח דס"ל למחבר דלא אמרינן חם מקצתו בלע כולו כ"כ אחרונים ועיין מ"ש פלתי דאין מכאן ראיה

כא

מקום סכין דוקא דידע מקום סכין שחתך אבל מסתם אמרינן בכל מקום חתך מהרש"ל ופר"ח. ומ"מ אף דיש בו ס' מ"מ צריך נ"מ להחמיר

כב

בכלי ראשון ודעת מהרש"ל לחלק בין גוש לצלול ועיין סי' ק"ה מ"ש בזה באריכות

כג

נעיצה ואם חתך דבר קשה צריך נעיצה אפי' בלי כ"ש וצונן לגמרי פר"ח

כד

לתנור וכו' עמ"ש פלתי בישוב דברי תוס' לשיטת הב"י ע"ש

כה

והיריקו אף לכתחילה מותר דהוי נ"ט בר נ"ט

כו

משום דהוי וכו' וה"ה שמנונית בדבש הוי נטל"פ וחדא מינייהו נקט ע"ש:

א

בכל מה שנתחב ממנו בקדרה נראה אפי' לתוך התבשיל לא תחב כ"כ רק בקדרה כי התבשיל אינו מגיע עד שולי הקדרה מ"מ צריך לשער כנגד כל מה שהיה בקדרה דהא קיימ"ל כר"י דאם חתיכה מקצת' ברוטב ומקצת' חוץ לרוטב מוציא ומוליך הרוטב בכלו וא"כ מ"ש חתיכה ומ"ש כלי שהוא מקצתה ברוטב מוליך הטעם ומפליט מכולו אדרבה הפליטה בכלי נח יותר מן חתיכה כמבואר לקמן בסימן ק"ה ובחתיכה דעת הרבה מחברים דא"א לסחוט האיסור ותמיד בתוכו ולכלי מהני הגעל' ומהכ"ת לחלק ולהקל. ולכן כל מה שיש בקדרה אוסר אבל הבולט חוץ לקדרה לא דאפי' לר"י דאמר דרוטב מוליך בכל היינו דהבל קדרה מסייעו והוא חם לגמרי אבל במה שחוץ לקדרה אין הבל קדרה וחום מסייעו ולכך דייק לישנא כל מה שנתחב בקדרה ולא בתוך התבשיל:

ב

וי"א דאם הוא כף של מתכות יש לדקדק לפי דעת המחלקים ואומרים במתכות חם מקצתו חם כולו מאי נסתפקו הפוסקים בכלי חרס והטפה נופלת על קדרה אם מפעפע בכולו מהך דבישל במקצת כלי צריך מריקה ושטיפה בכל הכלי דשם מיירי בכלי נחשת חם מקצתו חם כולו וכלי מקדש היה כלי נחושת אבל בכ"ח מנלן זה וצריך לומר דס"ל כרמב"ם דזולת חטאת בכל הקדשים אף כ"ח בעי מריקה ושטיפה והא דתנן בישל במקצת כלי אף על כ"ח קאי וא"ש אבל זה דוחק וצ"ל דסתם כתיב בקרא אפילו בכלי שטף דלא שייך בי' חם מקצתו חם כלו ודוק:

ג

של מתכות האחרונים הסכימו דדעת המחבר להלכה כדעת ראשון דאף במתכת לא משערינן אלא כנגד תחיבה דחם מקצתו חם כולו אמרינן אבל לא הבלו': ואני נבוך בזה למאוד כי בגמ' אמרינן בישל במקצת כלי צריך מריקה ושטיפה בכל הכלי דוקא קדשים אבל תרומה לא דכתיב אותו פרט לתרומה ויש כאן כמה סברות למה בתרומ' לא או דנימא הואיל והיתרא בלע והטעם רק קלוש ולא אסרינן כמ"ש לעיל בסי' צ"ג. ובזה יתכן שפיר הדין בהך סימנא דאיירי בב"ח דאמרינן אם בישל במקצת כלי היינו במקצת הכף התחוב לא בישל בכולו כלי דהיינו הכף שחוץ לתחיב' ואין צריך לשער כנגדו דבב"ח היתירא הוא טעם קלוש לא אוסר. אבל לפ"ז לא יתכן לקמן סי' צ"ח הביא המחבר ג"כ דיעות אלו ודעתו נוטה לראשונ' נפל איסור על כף דלא אמרינן חם מקצתו חם כולו קשה הא שם איסורא בלע ובאיסור אמרי' צריכה מריקה ושטיפה בכל הכלי. ועוד דלעיל סי' צ"ב דטפת חלב שנפל על הקדרה מספיקא אסרינן עד דאיכא ס' פעמים ס' כהנ"ל דמפעפע וכאן אמרינן דאינו מפעפע והוא רק טעם קלוש ולמה יאסור בס' צ"ב ודוחק לומר דטפת חלב שנפלה טרם שמפעפע נעשה מקום טפה נבל' ושם נתפשט וא"כ ה"ל איסורא ואף טעם קלוש אוסר וזה דוחק דגם כאן בכף נימא כך ואי נימא לכך בתרומה א"צ מריקה בכל הכלי דכבולעו כך פלטו ועיין לקמן סימן קכ"ב אף כאן קשה הא בלוע בכל הכלי כשבישל בו במקצת וכשחזר ובישל בו במקצת פולט כל הכלי וא"כ למה אין צריך ה' כגד כל הכלי וקושיא זו ג"כ על הסמ"ג דפסק דאין אוסר רק מה שבתוך הכלי וגבי טפת חלב פסק דמפעפע בכל הכלי אפי' בכ"ח כ"ש בכלי מתכות וצ"ע ליישבו כי לא ידעתי מצות בנפשי אם לא שנימא דמבליע הוא בכל הכלי דטבע התבשיל לפעפע אפילו בכ"ח אבל להוציא בלע מן הבלוע בכלי אינו מוציא רק כנגד התבשיל ולא מה שלמעלה ממנו וא"כ צ"ל דליתא להך דכבכ"פ והא דבתרומה אין צריך מריקה ושטיפה בכל הכלי ולא יקשה כיון דבלוע הולך בכל הכני מה בכך דלית ביה פליטה אולי יבשל במקום אחר מה דלא בישל בו מקדם ויצא הבלוע דהא הבליעה הלך בכל הכלי וצ"ל דבאמת אם רוצה לבשל במקום אחר אף תרומה צריך מריקה רק אם רוצה לבשל במקו' שהיה לו מקדם מריק' ושטיפה בחטאת גזרת הכתוב להגעיל כל הכלי דוקא אף דאין מבשל בו באותו מקום אבל תרומה כיון דאין מבשל בו רק במקום שהי' לו מריקה מותר דכבר הי' לו מריק' ואינו מפליט הבלוע כיון שאין מבשל בו במקום וא"כ א"ש. וזהו לדעת המחבר לקמן סימן קכ"א סעיף וי"ו ודלענין הכשר צריך שיכשיר כולו ולא אמרינן לענין פליט' חם מקצתו חם כולו וא"כ כל מקום ומקו' ספק בלוע וצריך הכשר בכולו ודלא כרמ"א דכתב אם לא נשתמש רק מקצתו כבולעו כך פולטו דז"א דהא הבליעה בכולו ופליטה אינו רק במקום מריקה וצ"ע על הרמ"א: ומי יתן ואזכה לירד על סוף דעת הרמ"א דפסק דבישל במקצת כלי דמועיל הגעל' במקצת דככ"פ א"כ למה התיר כאן שלא לשער כנגד כל הכף דהא מבליע בכל הכף ומפליט בכל הכף ול"ל דבאמת העיקר כמו שפירש הש"ך כבולעו כך פולטו הרצון דבאמת אינו מבליע ואינו מפליט דזה אינו הא באמת יש לו בליעה לעיל צ"ב גבי טיפת חלב וצ"ע: וגם אף על או"ה הארוך קו' זו כיון דבכלל נ"ח מדין הגעלה העתיק כלשון הטור כבולעו כך פולטו ובכלל ל"ז פסק בתוחב כף מתכות אין אוסר רק כפי הנתחב דאינו פולט יותר וגבי הגעלה כתב כבולעו כך פולטו משמ' דפולט יותר ובכלל ל"א פסק כסמ"ק טפת חלב על הקדירה דיש לומר דמפעפע בכולו והסתירה מבוארת וצריך עיון: ומה שיש לישב מדוחק בנשדייק בלשון או"ה הארוך דכתב דאין צריך לשער נגד כל הכף אע"ג דחם מקצת חם כולו מכל מקום מאחר שחממו ע"י חמין ולא ע"י אור עצמו אינו מולי' ומביא פליטתו בכולו עכ"ל ועיין ש"ך סימן קכ"ג ס"ק טו"ב במ"ש. נראה דכוונת או"ה הארוך דבל"ה הכלי חם בהאור א"כ בנפל רוטב במקצת מפעפע בכולו וכן מפליט בכולו דהא הכלי חם בלא"ה משא"כ אם הכלי צונן רק נתחב במים חמים מקצתו ונתחמם כולו דמתכו' חם מקצתו חם כולו תרתי לא אמרינן דיחמי' כל הכלי ויוליך פליטתו בכל הכלי לא אמרינן וזהו כוונת או"ה דמאחר שהוחמו ע"י חמים הללו שנתחב בו כמקדם היה צונן ולא ע"י אור עצמו היינו שהיה חם מקדם מחמת אור וזולתו וכדומה כי זולת לא שכיח שיהי' כלי ראשון. וניטל מהקדרה כלי ראשון וא"כ א"ש לעיל בטיפת חלב שנפל על הקדירה איירי דהקדרה חם מהאש ואז מפעפע בכולו אבל כאן דכף בעצם צונן רק מחמת חימום של התחיבה יהי' חם מקצתו חם כולי חום כזה לא מוליך הבליעה להפליטה בכל הכלי וגם לקמן בסי' קכ"א איירי שכל הקדירה היה חם מהאש ולכך כשמגעיל צריך לחמם הכלי קודם הגעלה במקצת וזהו כללא כבולעו כך פולטו הכל על מתכונת א' בלי הבדל כלל כבולעו צריך להיות הכלי כולו חם כך פולטו לענין הגעלה ועיין תוס' זבחים דף צ"ו ע"ב ד"ה בישל מקצת כלי דמחלקינן להדיא כן כשכולו כלי צונן או כולו חם: וכן כתב התי"ט לחלק בין הכלי צונן לכלי כולו חם מיהו מדברי הש"ע לקמן סי' קכ"ב לא משמע דמחלק בכך ונרא' דס"ל כאן דחם מקצתו חם כולו היינו חום ודוק וצ"ע:

ד

אם תחב הכף ב' פעמים לברר הענין בתחיב' ב"פ מה איסור מוסיף יש כאן מן תחיב' אחד דהא בחתיכות בשר שנפל בחל' והי' מונח שם זמן מה בלי נודעת וכמה פעמים בלע החל' ונ"נ והדר פלט כדאמרינן בגמ' בשר שנפל לתוך יורה גדול חלב אמחי מותר חלב נבלה הוא ואף כאן כמוהו רוב הקדרה נ"נ ובפרט שלא נודע אמרינן חוזר וניעור וע"כ צ"ל דאין חוששין לפליטה רק לפליטה מה שבולע כדרך הרותחין פעם א' אבל שבול' ויפליט זא"ז תמי' ל"א כהך סברת הרמב"ן והר"ן בסו' כל הבשר וא"כ הוא הדין בחתיב' הכף פ"א אף הרי כאן פליט מכזית בשר שבלוע בו מקודם וכזית חלב שנבלע בו בתחיב' זו הרי כאן שני זתים מ"מ לא קשה בתחיבה אחת נמי נצטרך ב' פעמים ס' דכזית בשר וכזית חלב מבטלין זה את זה כדלקמן סוף סימן צ"ח נ"ט זתים שנפל לתוכו כזית בשר וכזית חלב מבטלין זה את זה אבל בשני תחיבות הרי בכל סוף תחיבה נפלה כזית חלב הנבלע בכף ונ"נ והרי כאן שני זתים חלב אסורים מצטרפים זא"ז ונכך צריכים ב' פעמים ס': אך ז"א דכבר החליט הראב"ן כפי מ"ש לעיל ריש סימן פ"ז דלכך קדרה שבישל בה בשר ובישל אח"כ חלב דמותר ע"י קפילא ולא אמרינן קדרה בלע חלב ונעשה נבלה והדר פלט הוי מין במינו והאיך יטעום קפילא דמהשבתוך הקדר' עם הבלוע בקדרה מתחברי' כא' ולא נעשה הבלוע נבל' דבצירוף מה שבתוך הקדרה יש ס' וכמו כן צריכים למימר בתוס' ולא קשה לר"ת האיך הגעילו יורות גדולות דהיורה בלע ממי הגעלה ונעשה נבלה ולא אמרינן כן אף ביורת קטנות וע"כ מוכח דיורת קטנות כיון דיש ששים לא נעשה הבלוע נבלה דמצטרף עם מה שבתוך היורה ופשוט. וא"כ אף מה שבתוך הכף אין נ"נ דכל מה שבקדרה מצטרף עם הבלוע בכף ובטל ולא נ"נ א"כ ב' תחיבות נמי שרי: ואפשר דהנך רבותא דחוששין כך דהבליעה נ"נ לא ס"ל כל מה שבקדרה מצטרף וקדרה בשר שבישל בה חלב דסמכינן אקפילא היינו אם יש בו ששים וא"כ אף דנ"נ בטל בששי' והא דמצריכינן קפילא הוא דעת רש"י דאף בששי' בעינן קפילא וא"ש א"כ לדידן דלא קיימ"ל כרש"י וצ"ל כל מה שבקדרה מצטרף א"כ הקושי' במקומו למה צריכין בשני תחיבות ב' פעמים: מיהו מדברי ת"ה משמע דיש הבדל בין כף לקדירה דבקדרה כל מה שבתוכו מצטרף עם מה שבלוע בעצם הקדרה אבל בכף יש לחוש ברגע שמוציאה מהקדרה מתקבץ בתוך הכף בלוע מהאיסור ואז מה שבקדרה אין מצטרף עמו ונ"נ ולכך בתחיב' ראשונה לא נ"נ רק ברגע הוצא' וא"כ לא נפלט אותו אז רק אח"כ בפעם שניי' נפלט טעם חלב הנבלע בכף בעת הוצאה ראשונה כן משמע מתוך דברי ת"ה וצ"ע ב' פעמים ס' למה ואם אחד נגד חלב וא' נגד בשר הנפלט וכך מורים דברי ת"ה ודברי מהרי"ל דבר זה צ"ע גדול כמ"ש דחתיכות בשר שנפל לחלב יצטרך ב' פעמים ס' אחד כנגד טעם בשר הנפל' ואחד כנגד כזית חלב ובלע נ"נ דבחלב כולי עלמא מודה אין מה שבהקדירה מצטרף עם הבלוע כמ"ש חלב אמאי מותר חלב נבלה הא וע"כ צ"ל כמ"ש דבב"ח מבטלין זא"ז וא"כ אף בכף כן ויגעתי ולא הונח לי וכמה תירוצים שיש בזו הבל ורעות רוח: והנה המהרי"ל בתשו' סימן קס"א נראה דהרגיש בזה כתב להדיא בשם הסמ"ג דאסרוהו משום גזרה וצריך להבין מה זו הגזרה אם הגזר' אולי יתחב אותו בקדר' אחרת וזה דוחק מאוד ולא מצינו גזרה כזו בש"ס וא"כ מאי אריא דלא נודע אפי' נודע יאסור הא אנן לא מטעם חוזר וניעור אסרינן ולכך י"ל דודאי אם תחב ג' פעמי' אסור כמ"ש בעת הוצאת הכף בפעם ראשון נבלע דנ"נ ותחיבה שניי' נפלט ובעת הוצאת כף פעם שני חזר ונבלע כזית חלב ונ"נ ובפעם שלישי נ"נ ונפלט כזית חלב ויש כאן שני זתים חלב אסור לכך צריך שני פעמי' ששי' וגזרו שני תחיבות אטו שלשה וצריכא על כל תחיבה ס' ותו ליכא למיחש זו היותר נראה בכל הפירושים: איברא הא קשיא אי חיישינן לדעת הת"ה דבשעת הוצאת הכף נבלע בו חלב ונעשה נבלה ואין כל מה שבקדרה מצטרף א"כ בכל הגעלות נימא כן כשמגעילין כף נימא בעת הוצאות הכף מהגעלה נבלע מהגעל' לתוך הכף וא"כ לדידן דלא קיימ"ל כר"א נ"נ וא"כ הכף בלוע מאיסור אין כאן הגעלה. אך קושיא זו הרגיש בו מהרי"ל בתשוב' סי' קס"א וכתב וז"ל מ"ש מהגעלה וכו' לפי דעת הר"י בד"ה חלב אמאי מותר וכו' לק"מ ודבריו צריכין ביאור כי שם לא נחלקו הר"י והרשב"ם אם מים שנאסרה ע"י נבלה ונ"נ איזהו שם שיש למים הללו אי שם מים או שם נבלה שנאסרה בגללה ומה ענין זה לקושי' הנ"ל דמים הבלועי' נ"נ וצ"ע לכאור' וליישבו בדוחק צ"ל דוודאי טבע הגעלה להגעיל כל הבלוע בתוכו בלי שיור כלל אבל מה שנבלע בתוכו מחדש בסוף הגעלה אינו מפליטו רק מה בכך אמת דהכף בולע כזית מהגעלה ונ"נ הא מ"מ מה שבו בלוע מהאיסור נפלט ע"י הגעלה ואין כאן שיור איסור וא"כ הוא מותר ואי דאפשר לסוחטו אסור וא"כ אף דנפלט האיסור לגמרי מ"מ כבר נאסר ושוב אין חוזר להתירו י"ל ס"ל למהרי"ל הני מילי בבב"ח דנ"נ מחמת החיבור אבל בשאר איסורי' דנ"נ מחמת בלוע כשנפלט האיסור חזר להתירו רק אנן אמרינן אפשר לסוחטו אסור דלמא לא יפלוט וא"כ לק"מ כמ"ש דסוף הגעלה האיסור נפרד ואין כאן נ"נ וס"ל למהרי"ל דזה הטעם דדעת התוס' בב"ח דרך משל חלב בלעה מבשר ונקראת חלב בשם חלב אבל מים בלועים מנבלה נקראת על שם נבלה הטעם הוא בו דבב"ח אף דנפרד הבשר מ"מ חלב נבלה הוא א"כ נקראת על שם חלב דהא בשר ליכא כאן ומ"מ אסור אבל מים הנאסרי' מנבלה אם אין נבלה כאן הלא המים מותרין א"כ אין כאן שם איסור רק נבלה וזהו דברי מהרי"ל דכתב לפי ת' התוס' דמים נקראים על שם איסור א"כ מוכח כשנפרד האיסור שוב לא אמרינן נעשה נבלה א"כ אף בהגעל' כן דנפרד האיסור ומי הגעל' הבלועים לא נעשה נבלה וא"ש: ובזה צדקו דברי התוס' דכתבו לפי' ר"י תבלין הניתן בקדרה אין אומרים דלטעמא עבידא וכו' דלכאורה הא בהא לא תלי' דתבלין טעמא אחרינא יש אין הנאסר יכול ליאסור וכו' ולפי מ"ש ניחא דהיא היא דהכל תלוי' בזה אם האיסור נפרד ומ"מ נ"נ או לא דאם נ"נ לא שייך אין הנאסר יכול לאסור כמ"ש הר"ן באמת גם לא שייך שלא יהא נקרא על שם בעצם דהא אף דאין כאן איסור מ"מ נבלה בעצמותו משא"כ אם אמרינן כשנפרד האיסור אין נ"נ שייך שפיר אין הנאסר יכול לאסור וכו' דכיון דנקרא בשם האיסו' אם אין כאן איסור אין נ"נ וא"כ א"ש דחדא בחברתא מישך שייכי ודוק. ומה שיש לדקדק בענין לא נודע עיין לקמן מ"ש בסימן צ"ט ע"ש. ומה שכתב הש"ך דלרבינו אפרים לא יתכן הך דשני תחיבות כבר השיגו הפר"ח והדין עמו:

ה

אבל הכף אסור וכו' הקשה הב"י הטור העתיק דין זה בלי חולק ובסימן צ"ב העתק דברי הרשב"א להלכה דבישול ה"ל הגעלה וא"כ אף כאן יהיה החלב הגעלה ועיין בב"י ונה"כ שדחק ואני לא הבנתי קושי' שלהם כי תיכף כשנכנס החלב לתוך הכף הבלוע מבשר אותו הבש' הבלוע נ"נ מחלב הבא בקרבו ואף כי החלב ס' מבית ומבחוץ כי מצטרפין ולהם דביקות כמ"ש מ"מ הבשר הבלוע נ"נ וא"כ אף שהחלב מפליט הא מודה רשב"א דאינו מפליט לגמרי רק מניח טעם קלוש וא"כ באיסור אסור וכאן הא איכא איסורא דנ"נ ובב"ח ולכך אוסר וזהו ברור ונכון:

ו

בת יומא אבל אם עברה מעל"ע אע"ג דהוא בלועה מבשר וחלב מותר כיון דהוא לפגם אך לפי מה שכתבתי בסי' פ"ז בדברי רמב"ם דבשר בחלב אפי' נט"ל אסור א"כ אפי' בעבר מע"ל ה"ל לאסור דמה בכך דהוי נטל"פ ואולי יש לומר בכה"ג דבקדירה ס' נגד הבלוע בכף רק דאנו אומרים דנבלע בו טעם ובבלוע דעת הרבה מחברים דאפי' בב"ח לא אמרינן חנ"נ משמע דס"ל אין דין בב"ח בבלוע חל דאם חל למה לא יהי' חנ"נ וא"כ תו ליכא להחמיר ולאסור נטל"פ נמי כולי האי אין להחמיר אבל אם יש בקדירה בפחות מששים נראה דיש להחמיר כדעת הרמב"ם:

ז

מותר לתת פירות וצונן וכו' משמע דלהחם חמין לא ובא"ח סי' ת"ק פסק רמ"א דאפי' חמין מותר י"ל או דאיך יחום א"כ אף הבלוע בתוכו נתבשל והוי בישול בב"ח ועיין מש"ל מזה ועוד הא נתן המ"א שם הטעם דלכך מותר לחמם דה"ל שלא כדרך הנאתן ובב"ח אפי' שלא כדרך הנאתן אסור ולכך לא שרי רק פירות וכל זה בכלי מתכות אבל בכלי חרס יש אומרים דאסור דלמא אתו להשתמש בי חמין רק כאן דכתב סתם מותר וכו' דמשמע אפילו בכלי חרס צריך לומר דמיירי להשתמש בו רק באקראי בעלמא אבל דרך קביעות אסור ולק"מ: והנה דעת מהרש"ל כמו שכתבו בשם א"ז להחמיר אם בשל בקדרה בב"ח לאחר מעל"ע אף דאינו אוסרת המאכל מ"מ כיון שהכלי אסור בהנאה צריך להוליך דמי הנאה לים המלח ומדברי התוס' בפ' כל שעה דף ל' ד"ה אמר רב דהקשו קדרות בפסח למה ישברו אי ס"ל לרב נטל"פ מותר ולמה דחקו גזירה אטו מינו ומה קושיא הא חמץ אסור בהנאה והא כתב הא"ז הנ"ל כפמ"ש הגהת הרא"ש דבאיסורי הנאה אין לחלק בין בת יומא לאינו בת יומא וצריך עכ"פ דמי פדיון וא"כ מי יתן תמיד פדיון בבישול ומתחילה ודאי אסור בכך והדבר מבואר דלא כא"ז גם לפמש"ל בשם רמב"ן דהיה מקום חשש בגעולי מדין אולי נשתמשו בו מים המנוסכים לע"ז הקושיא ביותר מה דוחקא דגמרא לא אסרה התורה אלא קדרה בת יומא הא יש לחוש דבישל בקדירה אסורי הנאה בב"ח ותקרובת ע"ז וכדומה שאסור בהנאה וא"כ אסור לשמש כמ"ש הא"ז אפילו אינו בת יומא ודוחק לומר דכי קאמר הא"ז היינו לדידן דאוסרין נטל"פ לכתחילה אבל אי נטל"פ מתחלה מותר א"כ תו ליכא איסור דזה דוחק דסוף כל סוף בדיעבד ליכא איסור ואיך יצריך בדיעבד פדיון וצ"ל דס"ל דמ"מ גופו של איסור אסור ואף דפוגם בטעם סוף כל סוף גופו אסור ואף הנאתו אסור וא"כ אף הנ"ל קשה: ולכן יפה כתב הרב דלא דכוותי' ואולי דא"כ אף כלי שתשמשו ע"י אור יסגי בהגעלה דמה בכך שנשאר טעם קלוש כיון דרוב טעם אזיל תו ליכא איסור הנאה ודו"ק:

ח

או ירקות וכו' דין זה צל"ע כי הטור העתק דין זה בשם סה"ת והוא נראה כי אזיל לשיטתו כמ"ש דיש לתמוה איך נשער רק מה שבלע הבצל ואם הבצל שלשה זתים ובו בלי' בשר רק זית אחד א"צ רק ס' זתים לבטל למה הלא תיכף נבלע בבצל ההוא טעם חלב ונ"נ מן טעם בשר הנבלע בו וא"כ צריך ג"פ ס' זתים כקושית הגמ' חלב אמאי מותר חלב נבלה הוא אף כאן חלב הנבלע בתוכו נ"נ ואח"כ נפלט וצריך ג' זתים ול"ל דסה"ת ס"ל כמו שכתב הראב"ן במרדכי בפרק ג"ה בעובדא דמגענצא שנשבר קדירה של חלב ונתז על קדרה של בשר ע"ש שכתב להדיא וכן התיר ר"ב שהיא סה"ת וס"ל הטעם כמ"ש בשער דורא דאין איסור בלו' אוסר היתר בלוע דהא בטפת חלב דמצריך נ"ט פעמים ס' וכן בכף בתחב שני פעמים הכף דמצריך ב' פעמים ס' ש"מ דבלוע הנאסר מן בלוע נ"נ וצ"ל דס"ל לטור כסברת הראב"ן מכח קושי' דקדירה שבישל בה בשר וכו' דכל מה שבקדירה מחובר עם הנבלע מתבשיל עד שלא יתכן נ"נ והני מילי שיהי' כזית הנבלע נאסר מן כזית הבלוע כבר אמרי' דאז הרוטב חוץ לקדרה מחובר בו לבל יהי' נ"נ כי מה חזית דמתחבר עם איסור הנבלע דלמא מתחבר עם הרוטב בקדירה אבל אם נאסרה מן גוף איסור ולא מן נבלע כמו הך חלב שנבלע בבשר זו ודאי יותר מתחבר עם בשר גופו מהתחבר עם קדירה ולכך נ"נ וצ"ע כי בת"ה מחלק בין אוכל לקדרה ודוק וצ"ע. ועכ"פ דינו של מהר"ם לובלין דמתיר אפי' הבצלים ביש ס' בקדרה ליתא דאף דאנו אומרים החלב הנכנס לתוך הבצל אינו נ"נ דכל הקדירה מצטרף מ"מ טעם הבשר נ"נ דבזה אינו מועיל טעם הצירוף וכיון דקיימ"ל הבלוע נ"נ הבשר אסור וא"כ איך יאכל הבצל בלועי' מבשר איסור ואין לומר דהקדירה ודאי מפליט ליה מן בצלים שזה אינו דהא דעת הרבה מחברים דא"א לסוחטו אסור דאין זה ברור דנפלט מאוכל. וכ"כ המחבר גופיה לקמן סי' ק"ו לפי שאיסור שבה אינו נפלט לגמרי וא"כ אין מקום להקל ודו"ק:

ט

שבישלו בה מים עיין ש"ך שהאריך אף לשיטות ר"א וסייעתו מ"מ אם בישל בכלי איסור מתוך מע"ל שהוחמו מים אף דאין נ"נ מ"מ הא טעם האיסור במים והוא חוזר ונבלע בכלי ונאסר דנ"ט בר נ"ט דאיסורא לא אמרינן והפר"ח תמה עליו דמה בכך מ"מ אין למנות מאיסור רק מעת בליעה ראשונה. ודבריו בלתי מובנים דכיון דנפלט לחוץ לתוך המים הרי הוא מושבח ואלו היה המים עומדים לעולם היה בו טעם איסור ואסור לכולא עלמא כיון שאין בו ששים ועכשיו דחוזרים ונבלעים יהי' חוזרים לזמנם הראשון. דבר זה אין לו טעם ולא ידעתי מה ראה הפר"ח לחלוק בזה על הרב הש"ך. כי דבריו מוכרחים ופשוטים בסברא. אמנם יש לדקדק א"כ למה נתן הס"ת טעם הואיל וחנ"נ ולא קאמר הטעם כמ"ש הש"ך דה"ל נ"ט בר נ"ט לאיסורא י"ל דיש כאן הבדל גדול אם הקדירה בלועה שני זתים איסור והוחם בו מים ק' זתים דסתם קדירה אין מה שבתוכו ס' נגד הבלוע אם אמרי' נ"נ א"כ אם חזר ובישל בו אח"כ אחר חמימת המים הרי הקדירה חוזר ובולע ב' זתים איסור וצריך התבשיל ק"ך זתים לבטלו משא"כ אם אין אמרינן חנ"נ רק יש במים שני זתים איסור דהוי ליה נ"ט בר נ"ט דאיסור' א"כ אין צריך ס' רק כפי ערך מן ב' זתים לתוך ב' זתים דהקדירה אינו בולעת רק לפי ערך וא"כ כשמבשל בו שנית הרי יש כאן ס' נגד הבלוע מאיסור ואינו אוסר רק בבישל בו דבר מועט דמעוטא דאין בו שיעור בישול אפילו לדבר מועט בזה ודבר זה אין צורך האריכות כי כך מבואר בתוס' דכתבו לר"א ניחא דהגעילו כלי מדין יורות הגדולים והיינו אף דנ"ט בר נ"ט איסורא אסור א"כ לר"א ג"כ קשה אלא ע"כ צריך לומר בפעם ראשון פלט היורה ואח"כ כשבלע לא בלע רק לפי ערך ושפיר נתבטל בפעם שני' מה שבלע שני' לפי ערך מהמים משא"כ לר"ת דמתחלה המים נעשה נבלה והדבר פשוט. ולכך הרא"ש דכתב סתם סוף מס' ע"ז דאם נתבשל בה צריך מעל"ע מבישול אחרון ולא ביאר דלזה א"צ ס' נגד האיסור רק נגד הבלוע לפי ערך שהוא דבר מועט ש"מ דס"ל חנ"נ ולכך צריך ס' נגד כל הבלע ופשוט ויפה טען המע"מ דרא"ש כתב כר"ת ולא כר"א ובחנם השיג עליו הש"ך וכן מה שכתב רמ"א ואח"כ בשלו בו בשר היינו תוך מעל"ע לבישול הראשון דלאח"כ ממה יאסור מבישול הראשון הא הוי נטל"פ ופליטה הוי נותן טעם בר נותן טעם ופשוט. ודע לדעת הטור שהסכים לרשב"א דהוי הגעלה צ"ל בכלי חרס:

י

כנגד מקום הסכין כו' מכאן למדו אחרונים דדעת מחבר דלא אמרינן לענין בולע חם מקצתו חם כולו ודלא כר"פ כדעת ראשונה לעיל ולדעתי אתיא אפי' כדעת שני' דהא כתבו כולם טעם דוחקא דסכינא הוא דמבלע בכולו אבל זולת זה היינו אמרי' דמפעפע רק בכ"ק וא"כ מה שחוץ לחתך אף דחם מקצתו חם כולו הא שם לא היה דוחקא דסכינא ומאין יבלע ומכ"ש כשהוא למטה דתתאי גבר ופשוט:

יא

אם נפל לתנור וכו' הרב הש"ך השיג על הב"י דס"ל דכוונת התוס' בדגים שעלו בקדירה של בשר דדגים לא בלעו רק כדי קליפה דכתבו דאיירי בין דגים צוננין והקערה חמה או להיפוך ויליף בי' אפילו בקדירה חם אינו צריך רק כדי קליפה והרב הש"ך כתב דפי' בתוס' הוא כך או לרב דס"ל עלאי גבר ואיירי קערה חם ודגים צוננין ולשמואל דס"ל תתאי גבר מיירי דגים חם וקערה צונן ויפה דיבר בפשט התוס' אבל מ"מ דברי הב"י יש להם ראי' דשם אמרינן והאי דרב לא בפירש אלא מכללא אתמר דרב יהיבי ליה שפא בצע' ואמר יהיב טעמא כולי האי וקאמר ולא היא שאני התם דנפיש מרירי: ויש להבין הא דקאמר ולא היא מה הכוונה אי דרב בשביל כך אמר יהיב טעמא הא באמת ס"ל לרב נ"ט בר נ"ט אסור כנודע שם וע"כ ולא היא קאמר בגמ' ליישב מלתא דשמואל דלא תקשה עליו מהך עובדא דרב וזה ברור וקשה בממ"נ הך בצעא איכה היתה אם קר והשייפא חם. א"כ אי אמרינן בעלו פליגי אבל נתבשלו כ"ע מודים א"כ רב דס"ל עלאי גבר הא ה"ל נתבשלו ולכ"ע נ"ט בר נ"ט אסור וא"כ מה ראי' יש וע"כ דהשייפא היה קר והקערה חם וקשה א"כ מה צורך ולא היא לשמואל וכו' הא הוי כנתבשלו ושמואל מודה וע"כ צריך לומר דאף בכה"ג אינו אסור רק כדי קליפה ואינו הבליעה הולכת יותר ולא הוי כנתבשלה ויש לב"י פנים בהנכה ודוק ומ"מ נכון כרב הש"ך דאיירי דשניהם נגובי' ביותר ואין בהם לחות:

א

שנתחב. עיין בתשובת נו"ב תניינא חיו"ד סוס"י ט"ז מבואר שם דאפילו אין היכר בכף עד כמה תחב אלא שאומר עד כמה תחב מהימן ולא אמרינן בזה מלתא דלא רמיא כו' דבדבר שהאדם עצמו עושה ל"ש לומר כן כיון דעכ"פ שיודע שבשום פעם יש חילוק בדבר יודע הוא איך עושה ודוקא בשוחט שלא למד ה"ש ואמר אחר שלמד ברי לי ששחטתי יפה לא מהני כיון שבשעת שחיטה לא ידע שיש קפידא בשום פעם בשהייה דרסה ע"ש ולע"ד דבריו צ"ע מסימן י"ח סעיף ד' גבי מסוכסכת ומדברי הש"ך שם ס"ק ט"ו ובט"ז סי' ו' ס"ק ג' גבי פגימה למעלה מחציו של סכין ע"ש ומ"ש הנו"ב שם וראיה מר"ס צ"ד בש"ך ששואלין וכו' הנה בש"ך אין זכרון מזה כלל ואפשר שכוון לדברי הש"ך בס"ק כ"ח מה שחולק על מהרש"ל גבי סכין ע"ש ומ"ש מר"ס צ"ד ט"ס וצ"ל מס"ס צ"ד אבל גם משם אין ראיה לענין תחיבת כף דשאני התם דהוי ספק דרבנן כיון שהוא בלא רוטב כמ"ש הפ"ת שם והביאו הפמ"ג. ועיין בפמ"ג לאו"ח בהנהגת הוראות או"ה סדר שני אות י"ג מבואר ג"כ דאם לא ניכר עד היכן תחב יש לפקפק אי מהני אמירת ברי לי כיון דהוא מלתא דלא רמיא ע"ש וצ"ע [ועיין כו"פ שכתב דצריך לשער נגד חלק הכף שהכניס לתוך הקדרה אפילו נגד מה שלמעלה מן התבשיל דחם מחמת הבל הקדרה ובח"ד כתב עליו הגם דמה שמכריח זה מתוך מחלוקת רש"י ור"י דסי' צ"ב אינו מוכרח מ"מ יש להחמיר כדבריו ע"ש ועיין פמ"ג במשבצות סק"א. ועיין בתשובת ח"ס ס"ס פ"ב שכתב ע"ד הפלתי הנ"ל מסברא נ"ל דליתא וכן מורה לשון מהרש"ל שהביא הש"ך סק"א וכן נוהגים בעלי הוראות ע"ש]:

ב

בכלי ראשון. עיין בה"ט סק"ב בשם רש"ל ועיין בתשובת חות יאיר סי' ק"א שכתב דאם הרתיחו חלב בקדרה ושהה בו עד אחר שנצטנן שעה מרובה והריקו החלב מתוכה וביום מחר בשלו בה בשר אם היה סמוך אחר מעל"ע לרתיחתו באופן שאתמול בשעה הזאת היה עדיין חם שהוא יותר מפושרין ששיעורו כחמימות הרוק נראה לאסור דאע"פ שהוסר מעל האש מ"מ נשאר לו שם כ"ר ועשו הרחקה וסייג ומה גם לענין דהכ"ר בולע והולך כ"ז שהדבר שבו שם וצריך מעל"ע אחר שבא לגדר פושרין ע"ש ועיין לקמן סי' ק"ה סק"ה מ"ש שם:

ג

עיקר. עבה"ט של הרב מהרי"ט ז"ל שכתב בשם בה"י אע"ג דחם מקצתו חם כולו היינו לבלוע אבל לא לפלוט דאינו פולט אלא מה שנתחב ממנו בקדרה ונ"מ אם תחבו הקתא של הכף של מתכת ב"י בקדרה צריך ס' בקדרה נגד הקתא שנתחב בו עכ"ל והנה בה"י כתב ששמע כן מבעל מג"א ע"ש ובאמת כן הוא במג"א בא"ח סי' תנ"א ס"ק כ"ד אכן דעת הש"ך כאן סק"ג לא נראה כן אלא דגם לענין לבלוע לא אמרינן חם כולו דאינו מוליך בליעתו בכולו וכ"כ לקמן סי' קכ"א ס"ק י"ז דהעיקר כמהר"ם מ"ץ דחם כולו היינו לענין דאם הכלי נעשה חם בראש אחד ונגע איסור בראש השני נאסר אבל לא מהני שאם נפל איסור בראש אחד שיהא מתפשט בצד השני ולכן אם נשתמש היתר במקצת האחר מותר בדיעבד ע"ש וכ"כ בסולת למנחה כלל פ"ה דין א' דאם תחב הקתא מן הכף של בשר תוך המאכל חלב אף שנשתמש הכף בלא הקתא תוך מעל"ע אין צריך לבטלו כלל בדיעבד וכן העליתי בהלכות פסח סי' תנ"א סק"מ ודלא כמ"ש הבה"י בשם בעל מג"א אבל מ"מ הכף נאסר שוב להשתמש בו עד שיגעילו עכ"ל ועיין בתשובת אא"ז פנים מאירות ח"א סימן פ"ג שהאריך בענין זה והעלה דהיכא דאין כל הכלי חם שהיד סולדת בו לא אמרינן חם מקצתו חם כולו ואם תחב הקתא של הכף או סכין קודם הכשר אין צריך ששים לבטלו ואם כל הכלי הוא חם אמרינן שפיר דמפעפע בכל הכלי כמו גבי חתיכה חמה ואם תחב צד השני לתבשיל קודם הכשר צריך ששים לבטלו אלא לענין הכשר סגי למקצת כלי שנשתמש בו דכבולעו כך פולטו ע"ש. וכתב עוד הש"ך שם בשם או"ה כלל ל"ז דין ב' דדוקא בחם שע"י בישול אבל בחם שע"י האור ממש מוליך ומפליט בליעתו בכולו ע"ש ולפ"ז אם נתחמם הכלי מתכת ע"י אש ממש במקצת ונתחב מקצתו לקדרה צריך לשער נגד כל הכף דכולו חם ממש ומפליט מן הכל:

ד

דסגי בפעם אחת. וכתב בספר חמודי דניאל כ"י דאם תחבו לקדרה והיה ששים ואח"כ תחבו לקדרה אחרת ולא היה ששים ואח"כ חזר ותחב לראשונה צריך ב' פעמים ששים:

ה

בהנאה. עבה"ט. ומ"ש אבל לא לפני הכלב אפילו אין הכלב שלו. הוא מדברי הט"ז שכתב כן בשם או"ה ומהרש"ל ות"ח אכן אין כן דעת הגאון בעל מקור חיים בסי' תמ"ח סק"י דדוקא בחמץ בפסח כו' וכ"כ בביאור הגר"א ז"ל שם ע"ש וקצת ראיה מלקמן סימן קל"ד ס"ב ע"ש ועל ראיית המק"ח מתוספות פסחים דף כ"ב ד"ה ואבר מן החי יש לפקפק ע"ש ודו"ק ועיין בתשו' פני יהושע חא"ח סימן י"ב ובספר באר יעקב סי' כ"ט מ"ש בענין זה:

ו

שאינו נהנה מגוף האיסור. עיין בתשובת הרדב"ז ח"א סימן כ"ד. [ועיין בתשובת חתם סופר סימן צ"ח שהעלה דלמכור לעובד כוכבים קדרה הבלועה מבשר בחלב אין בו בית מיחוש כלל אפילו ביומיה ע"ש]:

ז

הוא כ"ש. עבה"ט ועיין בסולת למנחה כלל כ"ג שכתב שבתורת האשם האריך להחזיק דעת מהרש"ל אך שמחלק דהיכא שעירו הבשר עם הרוטב תוך הכ"ש אז מתקרר גם הבשר ע"י הרוטב שמקררו וסובב הבשר מכל צדדיו ע"ש. [ועיין בתשובת ח"ס סימן צ"ה שהאריך בזה וכתב שבעיקר הדין לא נ"מ כולי האי דאנו רגילים להחמיר בכל הכלים אפילו כלי שלישי כ"ז שהיד סולדת בו וכמ"ש הפר"ח ס"ס ס"ב אם לא בהפ"מ ויש עוד סברות להתיר ובכל זאת אם אפשר להכשיר הכלים ולהשהות כלי חרס אנו מצריכים הכשר ושיהוי ולפעמים ג"כ להגעיל הכ"ח ג"פ ברותחין אחר השיהוי וכמ"ש הטור סי' קכ"א בשם העיטור דכל מה דאפשר לו למיעבד בהיתרא עבדינן ואז ר"ל כשהוא הפ"מ ועבדינן כל טצדקאי הנ"ל בוודאי יש להקל אפי' בדבר גוש דכדאי הרמ"א לסמוך עליו ואפי' בבב"ח דטעם כעיקר שלו חמיר טפי מ"מ עכ"פ הכא ע"כ לאו בישול גמור הוא כמו שהוכיח המנ"י סוף כלל ס"א כו' וליכא אלא איסור דרבנן ומכ"ש בשאר איסורים דלא חמיר טכ"ע כ"כ דיש לסמוך אהנ"ל. בשגם עיקר הדין צ"ע מתוס' זבחים צ"ו כו' וכן קבלתי ממורי הגאון ז"ל להקל בדבר גוש בעת הצורך עכ"ד ע"ש. והנה מ"ש דאנו רגילים להחמיר בכל הכלים אפילו כלי שלישי כו'. המורים שלנו אין נוהגים כן ועט"ז וש"ך סי' ק"ה ובפמ"ג שם. ומ"ש בסוף דבריו ומכ"ש בשאר איסורים כו' לכאורה אין זה כ"ש אדרבה בשאר איסורים יש להחמיר טפי דלא תלי אם הוא דרך בישול איכא חשש דאורייתא ויש לעיין]:

א

(סי' צ"ד ש"ך ססק"ס) עד ראש הכף ע"כ. דהיינו כמו שהוא עגול:

ב

(שם סק"ב) כשלא הי' במים ס'. אבל אם יש במים ס' מחשבים מעל"ע מן שמוש האיסור והא דל"א דכשהוציאו הכף והוא רותח נעשה המים הבלוע בכף נבילה מהאיסור הבולע בו מ"מ כיון דהאיסור שנשאר בלוע (ולא יצא במים דמה שיצא נתבטל בס') פגום ואמרינן דאין הנאסר המים חמיר מהאוסר כמ"ש הרמ"א לקמן (סי' קל"ד ס"ב) בהג"ה אלא דאם אין במים ס' חיישינן שיצא מהאיסור לחוץ וכיון דהאיסור רגע א' חוץ לקדירה לא מפגם וכדמוכח מדברי הש"ך (סי' זה סקכ"ד) דאף אם בשאר איסורים ל"א חנ"נ חשבינן משעת חימום המים דנ"ט בר נ"ט באיסור אסור הרי דהאיסור עצמו אוסר דלא נפגם גם לפי"מ דכתב הרמ"א ס"ב דסגי בפעם א' ס' ומבואר בתה"ד הטעם דיש ב' סברות להקל א' דדלמא הכף כשהוציאו אינו כלי ראשון שיבלע הטעם חלב שבו מטעם הבשר שבו הב' סברת הרמב"ן דבלוע לא נ"נ א"כ מה"ט ה"נ ליכא איסור מצד הוצאת כף ממים:

ג

(שם סק"ח) לדעת הרב וכו'. זה תמוה דהא ביש במים ס' גם להרמ"א הכף מותר:

ד

(ש"ך מק"י) ופשוט הוא. לכאורה לאו פשוט דהא הבשר שנ"נ בכף מהבלוע חלב שבכף מ"מ החלב נפגם (דהא מה שיצא בטל בס' והנשאר בקדירה נפגם) וכיון דבשר שנעשה נבילה מהחלב אינו אוסר הבשר שמבשלים תוך מעל"ע (מחתיכה) [מתחיבה] זו דאין הנאסר דגם לענין נטל"פ אמרינן כן כמ"ש הרמ"א (סי' קל"ד ס"ב) ואולי סבר הש"כ דלענין איסור בב"ח ל"א לענין זה אין הנאסר גם הא כל זמן שהכף תוך הקדירה לא נעשה הבשר נבילה ואחד שהוציאו הכף יש ב' צדרים להתיר דיש סברא דלא הוי הכף אז כלי ראשון ויש סברא דבלוע לא נ"נ וכמ"ש התה"ד (סי' קפ"ג) לענין תחב הכף ב' פעמים ואם כן בצירוף ג"כ הסברא דאין הנאסר יש להתיר בהפ"מ וצ"ע לדינא:

ה

(סעיף ה' בהג"ה) כמין הקדירה שהוא ב"י. ואם הקדירה אינה ב"י והכף ב"י אין לערות מהקדירה להכלי שהוא כמין כף בעוד שהקדירה רותח תפל"מ:

ו

(ס"ו) ובשלם בקדירה חולבת. לכאורה היה נראה דבדקדוק נקט כן ולא נקט ובשלם בחלב אלא דמיירי בקדירה של חלב אבל אין חלב בקדירה אלא דבר אחר ובזה הוא דמהני ס' נגד הבשר וגם הבצלים עצמן מותר דליכא חשש דטעם חלב נכנס בבצלים ונאסרו הבצלים וגם יאסרו אח"כ התבשיל אם אין ס' נגד כל הבצלים דהטעם החלב בהתבשיל קודם שנכנס לבצלים הוא נ"ט בר נ"ט דהיתרא ואם ליכא ס' נגד הבשר הוא דאסור אף לשיטת המחבר (סי' צ"ה ס"ג) דהכא אסור דמבצלים למים לא מיקרי נ"ט בר נ"ט כיון דלא היה בלוע בכלי לא נקלש אבל בבשלם בחלב י"ל דבעי' ס' נגד כל הבצלים דחלב נכנס בתוכו ונ"נ והדר יוצא ואוסר וכן הבצלים נשארו באיסורם ואך מדברי המהר"ם לובלין לא משמע כן וכן מוכח הגהת ש"ע (סי' צ"ה ס"ב) ודוק:

ז

(ש"ך סקכ"ג) אז אף הבצל מותר. ובנכבשו בחלב י"ל דגם הבצלים אסורים עי' מג"א (סי' תמ"ז סקל"ח):

ח

(סעיף ז') כל החתיכה אסורה. ברשב"א בתהה"א (דף קכ"ה ע"א) כתב וז"ל ומ"מ סכין וכו' ואם חתך בו דבר חם או צונן חריף כאתרוג איכא מ"ד דקליפה מהני ואיכא מ"ד דנטילה בעי וזהו סברת הראב"ד עכ"ל מבואר דס"ל להרשב"א דדוחקא ורותח דין א' עם דוחקא וחריף וצ"ע:

ט

(בהג"ה) צריך קליפה. משום הבעין שעל הסכין אבל בידוע שהסכין נקי אף בב"י א"צ קליפה ת"ח כלל ס"א:

י

(ש"ך סקל"ג) ודוחק לומר דשאני שניהם חמין א"א לומר כלל כן דהא הכא נקט גבינה חמה:

יא

(בא"ד) ואע"ג דכ' בסי' ק"ה. נראה דמ"ש הש"ך כאן מ"מ בכלי גרע היינו דאפילו בבלוע שמן אינו אוסר בנגוב רק כדי קליפה וכמו שצידד בש"ך (סי' ק"ה סקכ"ג) בזה הקשה הכא כלי גרע לענין בליעת שמן ואלו בבליעת כחוש כלי עדיף דיוצא כדי קליפה ובלוע באוכל כחוש אינו יוצא כלל אבל לפי אידך צד בש"ך (סי' ק"ה) הנ"ל דבבלוע שמן אוסר בכולו אלא דאין אומרים בזה אין אנו בקיאים אין כאן קושיא דלענין בלוע שמן כלי ואוכל שוין ולענין בלוע כחוש כלי עדיף:

א

משערים בכל מה שנתחב כו'. דלא ידעינן כמה נפיק מיניה וע"ל סימן צ"ח ס"ה אי ידעינן כמה בלע וכ' מהרש"ל באו"ש ס"ס ס"א ופג"ה סי' מ"א דאם אינו ברור לו עד כמה תחב משערי' בסתם דרך לתחוב דהיינו עד ראש הכף ע"כ:

א

דהיינו ששמשו בו בכלי ראשון. חלב אבל אם שמשו בו בכלי ראשון מים אינו מחשבו מע"ל אבל בכף של איסור אפילו שמשו בו בכלי ראשון של מים מחשבו מע"ל כשלא היה במים ס' נגד הכף כדלקמן ס"ו וסי' ק"ג ועיין שם:

א

וסברא ראשונה עיקר. דאע"ג דחם מקצתו חם כולו מ"מ אינו מוליך בליעתו בכולו כ"כ הפוסקים וע"ל סי' קכ"א ס"ק ט"ז ואף דעת המחבר שסברא הראשונה עיקר וכמ"ש בסי' זה ס"ק כ"ח ולכן כתב סברא האחרונה בשם יש מי שאומר וע"ל סי' צ"ח ס"ד:

א

אם תחב הכף כו'. הטעם כתבו הגהמ"ר דחולין ומהרי"ל בתשוב' סי' קס"א ותה"ד ס' קפ"ג דמתחלה צריך ס' נגד החלב וחיישינן דלמא נשאר בו מעט חלב וכשהוציאו מן הקדרה נעשה כל הכף נבילה מבשר בחלב ולכך צריך לבטל הכף בפעם הב' ונראה דמה"ט כ' הט"ו אם תחב ב' פעמים כו' צריך ב' פעמים ס' ולא כתבו סתמא ואם תחב הרבה פעמים צריך ס' בכל פעם משום דאזלי לטעמייהו דס"ל דלא אמרינן חנ"נ רק בבשר בחלב דטעמא הוא מפני שכל א' היתר בפני עצמו וע"י חבורן נאסרו משא"כ בשאר איסורים וכמ"ש בסי' צ"ב ס"ק י' והלכך כשתחבו פעם ב' תו ליכא למימר דנ"נ דכיון שכבר נאסר הכף לא נ"נ אח"כ אפי' תחבו הרבה פעמים סגי בב' פעמים ס' והסמ"ק דס"ל בכל איסורי' חנ"נ באמת לא כ' בסי' רי"ג האי לישנא דצרי' ב"פ ע"ש ודו"ק:

א

ולא נודע בנתיים. דאם נודע בנתיים כבר נתבטל הראשון ושוב גם בפעם הב' בטל באותן הס' ואע"ג דמשמע דעת ב"י לקמן ס"ס צ"ט דאם נפל כזית איסור לתוך ס' זיתים היתר ואח"כ חזר ונפל כזית איסור חוזר וניעור אפי' מין במינו אפילו נודע בנתיים וכמ"ש הרב שם מ"מ הכא אין טעם כלל דהא יש ס' נגד כל הכף ולא יהא הכף אלא כולו חלב אלא דמטעם נ"נ צריך ב"פ ס' ואע"ג דמין במינו נמי אינו נ"ט מ"מ כיון דראוי ליתן טעם בכנגדו בשאינו מינו אסו' וכמ"ש הרמב"ן והר"ן בסוף מס' עבודת כוכבים ומביא' ב"י שם וזה לא שייך הכא ודו"ק:

א

וי"א דסגי בפעם א' ס'. דהרבה פוסקים ס"ל דבדבר הבלוע לא אמרינן חנ"נ כדלקמן סי' צ"ח ס"ה וכ"כ בת"ה סי' קפ"ג דסמכינן אהאי טעמא ואע"ג דקי"ל התם לחומרא מ"מ בכה"ג אין להחמיר ואפי' באיסור עצמו שנפל לקדרה כמה פעמים קי"ל דא"צ אלא פעם אח' ס' וכדלקמן סי' צ"ח סוף ס"ד בהגה"ה ולמהרש"ל וב"ח דעות אחרות בכאן ולא קי"ל הכי וע"ל סי' צ"ט ס"ק כ"א:

א

אבל הכף אסור כו'. ע"ל סי' צ"ג:

א

הכף אסור. לדעת הרב בסי' צ"ה ס"ג אפילו לא היה בקדרה אלא מים או שאר דברים אם היה הקדרה בן יומו ונבלע מתחלה ע"י גוף הבשר הכף אסור והכי קי"ל אבל לדעת המחבר שם אין הכף נאסר אלא כשתחבו בקדירה שמבשל בה עתה בשר בעין וע"ש:

א

בין עם בשר בין עם חלב. וכן אפילו עם שאר דברים דהא הכף נ"נ וע"ל סי' צ"ח ס"ה ובמ"ש שם:

א

כל זמן שהיא בת יומא. פי' משעת התחיבה אפי' אינה בת יומא משעה שבישל בה חלב כיון שהיתה בת יומא בשעת התחיבה ראשונה נ"נ ואוסרת אח"כ אפי' דיעבד אם היא בת יומא משעת התחיבה ופשוט הוא וכ"כ האו"ה בכמה דוכתי וכ"כ בד"מ ס"ס זה בהדיא דלא כהב"ח שכתב בס"ג בפשיטות להפך ופשוט הוא דטעו' הוא אבל אם אינו בת יומא בשעת התחיבה השנייה הכל מותר דנהי דנ"נ מ"מ השתא נותן טעם לפגם ומותר אבל ודאי לכתחלה אסור לתוחבו אפי' בשאר דברים אפי' אינו בן יומו כיון דנ"נ מתחלה:

א

הכל אסור בהנאה ואפי' הקדרה כו'. וכ' הא"ז והגה"א סוף מס' עבודת כוכבים דאם בישל בה אח"כ כשאינה בת יומא ישליך דמי הקדרה לנהר והמאכל מותר עכ"ל וכ"כ מהרא"י והרב בת"ח כלל פ"ה חלק ע"ז (וכן דעת האו"ה) ומהרש"ל באו"ש ובספרו פכ"ה סי' מ"ו חלק עליו ודחה ראיותיו:

א

פירות או צונן. כתב הב"י משמע אפי' דבר לח כל שהוא צונן מותר עכ"ל וע"ל סימן צ"א סק"ב הארכתי בזה:

א

והכף אסור לכתחלה בין עם בשר בין עם חלב. כיון שהוא בלוע מבשר ומחלב אבל עם שאר דברים מותר כדלעיל סימן צ"ג ס"ק ג':

א

ומ"מ בדיעבד אינה אוסרת כו'. כתב הב"י דהיינו דוקא שחזר ותחבה במין שתחבה בפעם ראשון דאילו חזר ותחבה במין שהיתה בלועה ממנה תחלה בתוך מע"ל מתחיבה פשיטא שאוסרת עכ"ל וכ"ש אם חזר ותחבה בשאר דברים כגון מים וירקות דמותר בדיעבד אפי' תוך מע"ל מתחיבה הראשונה:

א

אם בישלו כו'. עד סוף הסעיף באמת שהמחבר לא כוון יפה בכאן וגם הרב לא ירד למכוון לכן מוכרח אני להאריך דז"ל הסמ"ק (סי' רי"ג דף ק"ג ע"א) מעשה בא לפני מורי הרר"י בקדרה חדשה שבישלו בה מים ותחבו לתוכה כף חולבת בת יומה ולא היה במים כדי לבטל ואחר הימים בישלו בה מים אחרים ותחבו לתוכה כף שנשתמש לבשר כמו כן בת יומה וג"כ לא היה במים ס' כדי לבטל והורה שנבלע מפגם בשר בחלב והקדרה אסור להשתמש בה בשר או חלב אבל לבשל בה דגים מותרת ומיהו נראה כיון שהקדרה חדשה ולא בישלו בה חלב מעולם אע"ג שתחבו לתוכה כף חולבת בת יומה וגם אין בקדרה ס' מ"מ אין הקדרה נעשית חולבת בהכי לאסור אם בישלו בה בשר אח"כ אפי' בו ביום משום דהוי נ"ט בר נ"ט הטעם היוצא אל הכף ומן הכף אל המים שבקדרה ומן המים אל הקדרה עצמה ועדיין הוא היתר ומה"ט נמי אם לאחר מע"ל מתחיבת כף חולבת הוחמו בה מים ותחבו בה כף של בשר בת יומא מותר להשתמש בקדרה לכתחלה בשר וטעם חלב שנבלע בקדרה לא חשיב טעם כדפי' ואמנם אמת הוא כאשר פסק הרב דקדרה הבלוע מבשר וחלב אפי' בפגם אסור להשתמש בה לכתחלה לא בשר ולא חלב ומשכחת לה כגון קדרה של חלב שנשתמש בה חלב בעין ואחר מע"ל נשתמש בה בשר הבשר מותר אבל הקדרה אסור להשתמש בה לכתחלה לא בשר ולא חלב לפי שהיא בלוע מפגם בשר בחלב עכ"ל (כך הוא הל' בספרי סמ"ק שנדפסו בקק"ק וכן הועתק בכל בו סי' ק"ו דף קכ"ב ע"ב ובהגהת ש"ד סימן פ"ה ובאו"ש מהרש"ל שם ובספרי סמ"ק שנדפסו בוויניציא הל' מוטעה) וביאור הדבר דהמעשה היה דבישלו בה מים פעם אחרת אחר מע"ל והיינו דמסיים והורה שנבלע מפגם בשר וחלב והר"ף משיג על הוראת מהרר"י ואומר ומיהו נראה דכיון שהקדרה חדשה אין הקדירה נעשית חולבת בהכי כו' הלכך מה"ט מותר להשתמש בקדרה זו לכתחלה בשר דטעם חלב לא חשיב טעם ודינו של הרב דבשר וחלב אסור ושאר דברים מותר משכחת לה בענין אם בישלו בשר בקדרה של חלב שנשתמש בה חלב בעין שאינו בן יומו וכן מוכח בכל בו שם להדיא דכן הוא פי' דברי הסמ"ק דאחר שהביא דברי מהרר"י עד לבשל בה דגים מותרת כתב והר"ף כ' ומיהו נראה דכיון שהקדרה כו' וכן מוכח באו"ה כלל ל"ה די"א בהדיא דכן הוא פירוש דברי הסמ"ק ע"ש והוא פשוט וא"כ יש לתמוה על המחבר למה אסר לבשל בה בשר בפרט שהוא מתיר לקמן ר"ס צ"ה נ"ט בר נ"ט בבישול ועוד תימא דהיאך כתב מאחר שהיתה חדשה כו' דמשמע הא אם בישל בה מתחלה חלב בעין אסור לבשל בה שאר דברים וזה אינו למ"ש לקמן סי' צ"ה ס"ג דקערות של בשר שהודחו ביורה חולבת במים רותחין אפי' שניהם בני יומן הכל מותר מטעם דהוי נ"ט בר נ"ט ואע"ג דהר"ף נמי מתיר גבי הדחה כשאחד מהם אינו בן יומו מ"מ נקט חדשה דקאי על המעשה שהיה שם וכ"כ באו"ה שם בהדיא אבל דברי המחבר א"א ליישב כן ועוד תימא דהא כתב המחבר בא"ח ר"ס תנ"ב וז"ל יש להגעיל קודם שעה חמישית כדי שלא יצטרך לדקדק אם הכלי בן יומו או לאו או אם יש ס' במים נגד הכלי שמגעיל עכ"ל אלמא דמטעם נ"ט בר נ"ט מותר אפי' לכתחלה וכמ"ש הרא"ש בפ' כל שעה (ובעט"ז העתיק ל' המחבר כהווייתו ולא חלי ולא מרגיש) מיהו הא לא קשיא דלמה לא יהא מותר לבשל בה אפי' חלב דכיון דעכ"פ צריך לקבוע תשמיש א' בקדרה זו א"כ יש לקבוע לה תשמיש בשר דמ"מ יותר נשאר בה טעם האחרון וכ"כ באו"ה שם בהדיא וע"כ צ"ל כן דהא הר"ף מתיר נ"ט בר נ"ט בבישול וכן גבי הדחה מתיר כשאחד מהם אינו בן יומו א"כ ש"מ דהקערה במילתא קמייתא קיימא אלא ודאי התם ה"ט דכיון דמתחלה היתה בלוע בעין נשאר בה אותו טעם עיקר משא"כ הכא בקדרה דנשאר טעם האחרון עיקר דהא קיבלה משניהם בשוה נ"ט בר נ"ט ובת"ח כלל פ"ה ד"ה השיג על האו"ה בזה שלא כדת דכדבריו מוכח להדיא בסמ"ק עוד כתב באו"ה שם דה"ה אם נתחב בתוכו הכף הב' תוך מע"ל מתחיבת כף הא' דינא הכי דהא התירא שלו הוא מטעם שכבר הוי בו ג' נ"ט שהוא מותר אפי' בתוך מע"ל והא דכתב הר"ף אחר מע"ל היינו מפום דקאי שם על המעשה שהי' עכ"ל ודבריו נכונים וע"כ צ"ל כן דהא הר"ף מתיר דגים שנתבשלו בקערה של בשר לאוכלן לכתחלה בכותח א"כ כ"ש הכא בקדירה דהוי ג' נ"ט ועוד כיון דמתיר גבי הדחה כשאחד מהם אינו בן יומו א"כ ש"מ דלא חשיבה בליעי מה שבלע מהכלי שהוא בן יומו ואה"נ דכאן גבי קדרה לא חשיב הבליעה הב' שום בליע' אלא דא"כ הוי צריכין לאוקמא הקדר' במלתא קמייתא ובאמת נשאר בה הטעם האחרון יותר מהראשון וכמ"ש הלכך ניחא טפי לאוקמי אמילתא בתרייתא ועוד דע"כ צ"ל דמ"ש הר"ף לאחר מע"ל לאו דוקא דאי תימא תוך מע"ל מודה למהרר"י מאי הוצרך לומר ואמנם אמת הוא כאשר פסק הרב כו' ומשכחת לה כו' לימא אמת הוא כאשר פסק הרב כו' ומשכחת לה תוך מע"ל (ומיהו י"ל הא דלא קאמר אמנם אמת הוא כאשר פסק הרב ומשכחת לה תוך מע"ל כו' משום דבעי לאשכוחי בכה"ג דפסק הרב דנבלע מפגם בשר בחלב מיהו ודאי האמת כאשר כתבתי והדברי' נראין שהי' לפני המחבר ספרי סמ"ק ויניציא"ה שנדפסי' בטעות מעשה בא לפני מהר"י בקדר' חדשה שבישלו בה מים ותחבו לתוכה כף חולבת בת יומה כו' ואחר הימים בישלו בה מים פעם אחרת כו' ומיהו נראה שהקדרה חדכה לא בישלו בה חלב מעולם כו' ופי' דהאי ומיהו נראה אינ' השגה אלמעלה אלא ברישא מיירי כשהכף הב' נתחב תוך מע"ל ואחר כל הדוחקים אינם מיושבים כל הקושיות שהקשיתי בפנים ובאמת הדבר ברור שספרי סמ"ק אלו נדפסים בטעו' והפשוט כדאי' בסמ"ק שבקק"ק ובכל בו ושאר הספרי' שהבאתי וכדפי') ודוחק גדול לומר דס"ל דתוך מע"ל נ"נ לכתחלה ואסור לבשל בה אפי' שאר דברים דהא ליתא דהא מתיר נ"ט בר נ"ט בבשול אפי' לכתחלה לאכלן בכותח וכדלעיל ועוד דודאי לא שייך לומר נ"נ לכתחלה דא"כ הקדרה שנבלע בה חלב בעין כו' אמאי מותר לבשל בה שאר דברים לכתחלה נימא כיון דנטל"פ אסור לכתחלה א"כ נ"נ לכתחלה אלא ודאי לא שייך כלל לומר נ"נ לכתחל' אלא הברור כמ"ש ונראה דאפי' למאי דמחמרינן לקמן סי' צ"ה לאסור דגים שנתבשלו בקדרה של בשר לאכלן בכותח לכתחלה מותר כאן הקדרה לבשל בה בשר בתחיבת כף האחרון וכמ"ש הרא"ש פ' כל שעה וז"ל ואפי' להאוסרים נתבשלו הכא שרי דהתם הבשר הנבלע בדגים חשוב טעם כי נבלע אוכל באוכל שדגים ראוים לאכילה הלכך אסור לאכלן בכותח אם נתבשלו בקדרה של בשר אבל הכא טעם החמץ הנפלט מן הכלי למים וחוזר ונבלע בדופני הכלי אינו חשוב טעם כשיחזור ויפלוט בפסח לתוך התבשיל עכ"ל וכ"כ ג"כ בסוף מס' עבודת כוכבים וכ"כ התוס' סוף מס' עבודת כוכבים ד"ה מכאן וא"כ ה"נ החלב הבלוע בקדרה אינו חשוב טעם כשיחזור ויפלוט לבשר וכן מוכח דעת האו"ה שהרי הוא אוסר גבי דגים ואפ"ה מתיר כאן לבשל בה בשר והכי איתא נמי לקמן סי' ק"ג ע"ש בס"ק י' ועוד דהכא כיון דאיכא ג' נ"ט הטעם היוצא אל הכף ומן הכף אל המים ומן המים לקדרה לכ"ע שרי וכמ"ש סה"ת סימן ע"ה והתוספות סוף מסכת עבודת כוכבים ד"ה בת יומא וש"ד ס"ס פ"ה ומרדכי פג"ה דאם הוחמו מים בקדרה של חלב תוך מע"ל לא חשיב בת יומא משעת החימום דאפילו למ"ד נתבשלו אסור מודה בג' נ"ט הטעם הא' שנבלע בכלי וממנו למים ומן המים חזר ונבלע בכלי עכ"ל וכ"כ בהגמ"ר שם וכ"כ ב"י בא"ח ס"ס תנ"ב בשם שבולי לקט דמות' להגעיל כלי ב"י בע"פ קודם חצות דאפי' למ"ד שנתבשלו אסור מודה בג' נ"ט ע"כ וכן מחלק האו"ה כלל ל"ד ד"ט וכלל ל"ה די"א בהדיא בין ב' נ"ט לג' דג' נ"ט מותר לכתחלה אף בכלי ע"ש וא"כ גם על הרב בהג"ה יש לתמוה שסתם כהמחבר והא ליתא אפי' לדידן. ונראה דכ"ש אם נשתמשו בשר בעין בקדר' זו שתחבו בה בראשונה כף חולבת בת יומא דמותר לבשל אח"כ בה בשר אבל לאחר תחיבת הכף הראשון לא היינו מתירים הקדרה לבשל בה בשר לכתחלה כדמשמע באו"ה כלל ל"ו סוף ד"י והכי משמע מדברי סמ"ק דלעיל ואע"ג דהסמ"ק גופיה מתיר הדגים אפי' לכתחלה אפי' בבישול י"ל דשאני הכא כיון דעל כל פנים צריך לקבוע תשמיש לקדרה זו יש לקבוע לה מחלב שבלוע בה ודו"ק בכל זה היטב:

א

והקדרה אינה בת יומא. דאלו היא נמי בת יומא הכל אסור הקדרה והמאכל והכף כדלקמן סימן צ"ה ס"ג בהג"ה ודוקא כשהקדרה בלעה מתחלה הגוף הדבר בעין אבל אם בלעה ע"י כף וכה"ג נתבאר בס"ק שלפני זה:

א

ונוהגין להחמיר כו'. קאי אחלוקה ראשונה ולא קאי איש במאכל ששים וק"ל:

א

לאכול המאכל כמין הכלי כו'. כן הוא בכל הספרים ואינו נכון דא"כ משמע דנוהגים לאכלו כמין הכלי שהוא בן יומו דהיינו אם הכלי בן יומו הוא חלב אוכלין אותו עם חלב ואם בשר עם בשר א"כ היאך כתב ע"ז דאינו אלא חומרא בעלמא הא הרבה פוסקים ס"ל הכי דנ"ט בר נ"ט אסור בבישול והביאם הרב לקמן סי' צ"ה ס"ב וכ' שכן המנהג אלא נראה דצ"ל במין הכלי בבי"ת וכ"כ בת"ח כלל נ"ז די"ד וראיתי מורים לאסור אותו כלי שאינו בן יומו ולאכול המאכל במין הכלי שהוא בן יומו ונ"ל שלא לאסור שום כלי ולגבי המאכל נ"ל דאין לאכלו לא עם בשר ולא עם חלב אבל לשומו בכלי של א' מהן אין להקפיד עכ"ל (ולא ידעתי למה לא יאכל המאכל כמין של הכלי בן יומו דהא הכלי שאינו בן יומו הוא נותן טעם לפגם וא"כ אם הכף של חלב הוא אינו בן יומו והקדר' של בשר בן יומו מותר לאכלה לכתחלה עם בשר וכן להפך וכ"כ האו"ה כלל ל"ה ד"י ובכמה דוכתי וכ"כ הרב גופי' בסי' צ"ה וכן אם היה הכלי שנתבשלו בו או נצלו בו לפגם שלא היה בן יומו נוהגים בו היתר לכתחלה לאכלו עם המין הב' עכ"ל ומהרש"ל החמיר קצת בדברים אלו ומחלק בין כף שתחב בו באקראי ובין קדירה ואחריו נמשך הב"ח בס"ס זה ולפעד"נ דאין לחלק בין כף לקדירה אלא לתפוס דנ"ט בר נ"ט אסור לכתחלה בבישול וכדלקמן סי' צ"ה והיכא דנתן טעם לפגם מותר לכתחלה ודו"ק) אבל קשה דלקמן סי' צ"ה ס"ב כתב הרב דדגים שנתבשלו בקדרה של בשר מותר לאכלן לכתחלה בכלי של חלב וכן נהגו עכ"ל וע"ק דכתב שם בהג"ה דקערות של בשר שאינן בני יומן שהודחו ביורה חולבת שהכל מותר ושכן נוהגין ואולי כאן לא קאמר אלא דקצת נוהגין להחמיר והכי דייק לישניה בת"ח וראיתי מורים לאיסור כו' אבל רוב העולם אין נוהגין כן א"נ אפשר שאני הכא כיון שנתבשל בקדרה שאינה בת יומא אי שרי' לאכול באיזה כלי שירצה איכא למיחש דלמא אתי למטעי ולומר דלעולם כף של בן יומו אינו אוסר במים וכה"ג אפי' היה הקדרה בת יומא והא ודאי אסור לדעת הרב וכמ"ש בס"ק ח' אע"ג דחששא רחוקה היא מ"מ יש ליישב המנהג כן ועל הקושיא השניה י"ל כיון דאירע ע"י בישול נוהגין להחמיר טפי:

א

המאכל כו'. דוקא המאכל אבל המים הואיל ואינם מאכל אסורים כדלקמן סי' צ"ה ס"ג בהג"ה וכן משמע בת"ח שם בהדיא:

א

ולאסור הכלי שאינו בן יומו. אפי' לבשל בו שאר דברים כ"כ בת"ח כלל פ"ה ד"ה וע"ש במ"ש דל"ד למה שהתיר המחבר לבשל בה שאר דברים:

א

כי מדינא הכל שרי. ול"ד לדלעיל סימן צ"א דקדרה של בשר שאינה בת יומא שבישל בה חלב דאסור לבשל בה אח"כ לא חלב ולא בשר דהתם נבלע בעין אבל הכא הקדרה לא נאסרת דהיוצא מן הכף הוי נ"ט בר נ"ט ושרי אפי' למאי דכתב הרב סי' צ"ה דנוהגין לאסור לכתחלה נ"ט בר נ"ט בבישול וכדהבאתי בס"ק ט"ו דברי הרא"ש ודמי להדחה כשאחד מהן אינו בן יומו ומ"מ צ"ע דמ"ש ממ"ש המחבר בסמוך גבי ב' כפות דאסור לבשל בה לא בשר ולא חלב א"כ בקדירה זו ודאי דאסור לבשל בה ממין אחר שהיא כגון אם היא של חלב ודאי דאסור לבשל בה בשר אע"ג דאינה בת יומא דלכתחלה מ"מ אסור וכן חלב יש לאסור לבשל בה לכתחלה כיון דתחבו בה כף של בשר דהא מהאי טעמא אסר המחבר לבשל בה חלב כיון שהכף היה של בשר וצ"ל דשאני הכא דכיון שהית' של חלב מתחלה אין מוציאין אותה מחזקתה במאי דנתחב בה כף בן יומא דנ"ט בר נ"ט משא"כ התם דלא נעשית מתחלה של חלב ממש אלא שנתחב בה כף של חלב הלכך גרע טפי ומ"מ לענין דינא ע"ל ס"ק ט"ו ועמ"ש בדיני' אלו בס' אפי רברבי דף ס"א והנלע"ד כתבתי ועיין עוד מדינים אלו לקמן סי' צ"ה:

א

בצלים או ירקות כו'. ז"ל הטור כתוב בסה"ת אע"ג דבשאר איסורים קדרה של איסור ששהתה מעל"ע בלא איסור אם הוחמו בה חמין בתוך מעל"ע חשיבא כבן יומו שהרי טעם האיסור שבקדרה פלט לתוך המים ולא היה בהם ס' לבטלו דבכול' משערינן ונעשית בת יומא וצריכה מעל"ע לאחר חימום המים אבל בבשר בחלב אינו כן שאם בישלו בה בשר ובתוך מעל"ע הוחמו בה מים ואחר ששהתה מעל"ע מבישול הבשר בישלו בה חלב מותר אע"פ שהוא בתוך מעל"ע מחימום המים עכ"ל וכתב בסמ"ק (ומביאו ב"י) הטעם דבנבלע מן האיסור חשיבי מים שבקדרה עצמו איסור דנ"נ משא"כ בבשר בחלב דעדיין כולו היתר וא"כ הוי נ"ט בר נ"ט וכ"כ ב"י בס"ס ק"ג להפוסקים דלא אמרי' חנ"נ רק בבשר בחלב לא משכחת להאי דינא בשאר אסורים (וע"ל ס"ס ק"ג בש"ע ובהג"ה) אבל ודאי הטור שכתב להא דסה"ת בסתם וכן לקמן בסי' קכ"א כתב בסתם להאי דינא ודאי דלא ס"ל הכי דהא איהו פסק נמי בסימן צ"ב דלא אמרינן חנ"נ בשאר איסורים אלא נראה דס"ל דמטעם אחר לא שייך כלל נ"ט בר נ"ט בדבר איסור וכמ"ש הר"ן פרק כ"ה דלא שרי נ"ט בר נ"ט אלא בשל היתר בבשר בחלב דכיון דטעם שני עדיין היתר הוא כיון דאיקלש כולי האי לא חשיב לאסור אבל במידי דאיסורא כל היכא דאיכא טעמא כלל אוסר עד סוף כל העולם עכ"ל ועוד מוכח שם בהדיא דכתב כן אפילו למ"ד דלא אמרינן חנ"נ בשאר איסורים ע"ש ועיין בסי' צ"ה סק"ה וכן משמע להדיא בש"ד ס"ס פ"ה ע"ש ובתוס' פ"ב דעבודת כוכבים דף ע"ו ע"א סוף ד"ה בת יומא והיינו דכתב הרא"ש בסוף עבודת כוכבים שם דאם נתבשל בה צריך מעל"ע מבישול אחרון ובס' מעדני מלך שם כתב דמהך משמע דס"ל להרא"ש דאמרינן חנ"נ בכל האיסורים ואישתמיטתיה להטור וב"י דברי הרא"ש לשם ולית נגר ובר נגר דיפרקיניה ע"כ ולא עמדתי על סוף דעתו דהדבר ברור כדפירשתי וכן הרשב"א בתשובה סי' תקי"ו נמי כתב כהר"ן (והכי משמע להדיא מדברי הרא"ש פ' כ"ש) וסבירא ליה להרשב"א דלא אמרינן חנ"נ בשאר איסורי' וכ"כ ב"י בסי' צ"ה דדעת כל הפוסקים שוה בזה דבדבר איסור לא שייך נ"ט בר נ"ט וכתוב בת"ח כלל נ"ז דהוא פשוט והיינו מטעמא שכתב הר"ן וסייעתו דכיון דכבר נאסר לעולם הוא באיסורו עומד והלכך קדרה זו שהוחמו בה מים תוך מעל"ע חשיבא בת יומא דהא בדבר איסור לא שייך נ"ט בר נ"ט משא"כ בבשר בחלב וזה נ"ל ברור. עוד כתב הב"י בס"ס ק"ג וז"ל ומיהו היכא שהיה בלוע מבשר בחלב שנתבשלו בה יחד או בזא"ז נראה דלכ"ע כשהוחמו מים בתוך מעל"ע חשיב כאילו חזר ונתבשל בה האיסור ומונין מע"ל משעה שהוחמו בה המים דהא בבשר בחלב כ"ע מודו שחנ"נ עכ"ל והלך לשיטתו ולא נהירא אף לשיטתו דהא טעמא דהפוסקים דאמרינן בבשר בחלב חנ"נ הוא משום דבשר בחלב כל חד באפי נפשי' שרי וכי איתנהו בהדי הדדי אסור הלכך הבשר עצמו נעשה איסור משא"כ בשאר איסורים כמ"ש הפוסקים והבאתים בסימן צ"ב ס"ק י' א"כ הכא שכבר נאסר הבלוע בקדרה לא שייך חנ"נ וזה ברור בעיני. שוב מצאתי להב"ח בסי' צ"ו ס"ג שכוון ג"כ לסברת הב"י ואולי ס"ל דכיון דבא מבשר בחלב דיינינן ליה כמעיקרא שוב מצאתי בהגהת מהרש"ל בסי' צ"ו ובדרישה בסימן זה ס"ח סוברים כמ"ש ומ"מ לדידן דקי"ל חנ"נ בכל האסורים אין נפקותא כאן בכל זה:

א

שבלועים מבשר כו'. נ"ל דלא אתי לאפוקי שאר איסורים דהא ס"ל דלא אמרינן חנ"נ בשאר איסורים אלא אתא לאפוקי בצלים שהיו בלועים כולן מחלב שבלעו אח"כ בשר דלא סגי בס' נגד הבשר ולדידן דקי"ל בכל איסורים חנ"נ א"כ דוקא בבלועים מבשר דינא הכי וכתוב בתשובת מהר"מ מלובלין סי' כ"ח דאם יש ס' נגד הבשר הבלוע בבצל אז אף הבצל מותר אע"פ שלא נמחה ונתמעך וא"צ להפרישה אבל אם חתכו הבצל בסכין של איסור אפילו יש ס' צריך להפריש הבצלים מן התבשיל ע"י סינון או בע"א במה שאפשר דקי"ל אפשר לסוחטו אסור ע"כ וע"ל סי' צ"ו:

א

וכ"ש בקדרה. כלומר כ"ש בקדרה דאינו אלא נ"ט בר נ"ט דאמרינן הכי ועיין בס"ק כ"ב:

א

בשר רותח כו'. אפילו היה הסכין למטה והבשר למעלה דתתאה הוא צונן דאגב דוחקא דסכינא בלע טובא כן מוכח באו"ה כלל כ"ז ד"י:

א

כל החתיכה אסורה כו'. ול"ד למאי דאמרינן בית השחיטה רותח וסגי בקליפה דהתם אין כל הבהמה רותחת אלא מקום ביה"ש לבד אבל חתיכה כולה רותחת כו' טור בשם הר"ף וכתב מהרש"ל פכ"ה סי' נ"ט וה"ה דה"מ לחלק דגבי סכין ששחט בה שהאיסור משום דם אמרינן מישרק שריק אלא מחמת רוב דם הוא דבולע קצת ולא נאסר כ"כ מש"ה סגי בקליפה משא"כ בבליעת בשר או חלב עכ"ל ולא עמדתי על סוף דעתו דודאי לא עלה על הדעת לדמותו לסכין ששחט בה כשרה דהתם ודאי אפי' קליפה לא בעי דאיידי דטריד למיפלט דמא לא בלע דמא וכדאיתא בש"ס ונתבאר לעיל סי' י' אלא המתירין מדמי לה לסכין של עובד כוכבים ששחט בה דאמרינן בפ"ק דחולין (דף ח' ע"ב) דאפילו למ"ד ביה"ש רותח סגי בקליפה וכן הוא בהגהת סמ"ק סי' ר"ה להדיא ע"ש א"כ הכא ליכא איסורא דדם אלא משום שמנונית דאיסורא וא"א לחלק בהכי וזה ברור:

א

אם אין בה ס' כו'. ואע"ג דלקמן סימן ק"ה ס"ד כתבו הט"ו דאם נפל איסור על חתיכה שבקדרה שהוא חוץ לרוטב סגי בנטילה י"ל דשאני הכא דאגב דוחקא דסכינא מתפשט בכולו וכן משמע חילוק זה בב"י ובאו"ה שם ע"ש עי"ל דסתם סכין הוא בלוע ג"כ משמנונית של חמאה וכה"ג א"נ מיירי שהבשר שמן ובדבר של שמן כתבו הט"ו שם ס"ה דאוסר עד ס' וע"ש ואע"ג דלקמן ר"ס צ"ו אם חתך בסכין של איסור או של חלב צנון אינו אסור אלא כדי נטילה י"ל דהתם ליכא אלא משום חורפא דצנון ואע"ג דיש פוסקים והביאם המחבר שם דחורפי' דצנון עדיף מרותח דאפילו אין הסכין בן יומו משוי ליה נ"ט לשבח מ"מ לענין להתפשט בכולה בישול עדיף:

א

כנגד מקום הסכין. נמשך לסברא הראשונה שבסעיף א' שהיא עיקר ואע"ג דחם מקצתו חם כולו מ"מ לא הוליך בליעתו בכולו וכן משמע בהדיא בסמ"ק שם וכ"כ ב"י ות"ח סוף כלל ס"א דלדידן לא צריך לשער רק נגד הסכין שהכניס בבשר ולפ"ז מ"ש בהג"ה נגד הסכין היינו מקום שנגע בבשר אבל מהרש"ל כת' באו"ש ובספרו פג"ה סי' מ"ב דמ"מ יש להחמיר לשער נגד כל הסכין משום דכשחותך בסתם בלא כוונה אינו יודע עד כמה חתך ואפילו אומר ברי לי עד כמה חתכתי מ"מ כל מילתא דלא רמיא עליה דאיניש לאו אדעתיה ומ"מ א"צ לשער נגד הקתא עכ"ל ודברי המחבר והרב עיקר מיהו ודאי דלא אמרו אלא כשידוע לו בבירור עד כמה חתך אבל מן הסתם ודאי הדרך לחתוך בכל הסכין וצריך ס' כנגד כל הסכין חוץ מן הקתא:

א

או אם אינו יודע כו'. בסי' י' סק"ו הוכחתי דדעת המחבר דאם שחט בסכין של עובד כוכבים אין חילוק דאפי' יודע שאינו בן יומו צריך קליפה משום דסתם סכין שמנוניתו קרוש על פניו והכי מוכח מדברי המחבר לקמן ר"ס צ"ו דאפילו אינו בן יומו מסתמא שמנוניתו קרוש ע"פ וכ"כ הרב בהג"ה בא"ח סי' תמ"ז דסתם סכין אינו נקי ונ"ל דס"ל דהשמנונית שעליו אינו אוסר יותר מכדי קליפה כיון שהוא דבר מועט כדאמרינן בר"פ כ"צ דפריך למ"ד תתאה גבר סכו בשמן של תרומה אמאי סגי ליה בקליפה לגמרי ליתסר ומשני שאני סיכה דמשהו בעלמא עבדי להו והלכך גבי שחיטה דבלאו הכי חום של שחיטה אינו אוסר יותר מכדי קליפה כדאיתא בסי' י' אין חילוק אבל לאסור כולו ודאי דאם אינו בן יומו אין לאסרו משום השמנונית ומה"ט אפי' אינו בן יומו מצרכי הט"ו קליפה וטעמא משום שמנונית וכמ"ש ב"י והרב ואע"ג דלקמן ר"ס צ"ו גבי צנון משמע דאם אינו בן יומו ואינו מקונח אוסר כדי נטילה י"ל דהתם אגב חורפיה דצנון ודוחקא דסכינא משוי למה שבקליפת הסכין בן יומו ואע"ג דעומד השתא בסברא דלא אמרינן דחורפיה משוי לי' בן יומו דהא מה"ט כשהוא אינו בן יומו ומקונח אינו אוסר כלל היינו דלא משוי לכל פליט' הסכין בן יומו אבל מה שבקליפ' הסכין משוי לי' בן יומו ואי הוי מקונח לא הוי צריך אפילו קליפה אלא הדחה דמה שבקליפת הסכין דבר מועט הוא אבל השתא דאינו מקונח מצטרף מה שבקליפת הסכין ומה שעל פני הסכין ואוסר כדי נטילה אבל א"א לומר דאגב חורפי' דצנון מתפשט טפי ואוסר יותר מכדי קליפה עד כדי נטילה דהא אדרבה איפכא הוי דהיכא דחתך בסכין בן יומו בשר אוסר עד ס' ובצנון סגי בנטילה ש"מ דברותח מתפשט טפי וכמ"ש בס"ק שלפני זה ודוחק לומ' דמה שנפלט מתוך הסכין מתפשט יותר לבשר רותח מצנון ומה שעל פני הסכין מתפשט יותר לצנון דמ"ש אלא ודאי כדאמרן ודו"ק:

א

וכל זה בבשר רותח בכלי ראשון כו' עד והסכין נעיצה. בש"ע נרשם כאן ארוך כלל ל"ו ואינו בד"מ ולא בת"ח ואדרבה דעת האו"ה כלל ל"ו ד"ז דאפילו בכלי ב' נדון ככלי ראשון כל זמן שהיד סולדת בו וצריך הגעלה הואיל והוא דבר גוש וכן דעת מהרש"ל באו"ש סי' נ"א דבדבר גוש כגון בשר וכיוצא בו שאינו צלול אין חילוק בין כלי ראשון לכלי שני אבל כל זמן שהיד סולדת בו אסור ויתבאר זה בסי' ק"ה סק"ז בס"ד אלא הוא דעת הרב עצמו כדאיתא בת"ח סוף כלל ס"א:

א

ואף הסכין צריך הגעלה. הא דכתב כן אסכין בן יומו דצריך הגעלה ולא כ"כ נמי אאינו בן יומו דהא הוא בלוע מבשר וחלב דאסור להשתמש בו לא בשר ולא חלב כדלעיל ס"ד גבי כף היינו משום דבאינו בן יומו מותר להשתמש בו שאר דברים כגון דגים וירקות וכה"ג וכדלעיל סי' צ"ג בהג"ה משא"כ בבן יומו דנעשה הסכין נבילה ואסור להשתמש בו אפילו שאר דברים והלכך צריך הגעלה. ומ"ש והסכין צריך נעיצה אף שהבשר הוא רך אבל אם חתך בו דבר קשה כגון גבינה קשה וכה"ג אע"פ שהוא צונן צריך הסכין נעיצה כמ"ש האו"ה כלל נ"ח ד"ד וע"ל סימן פ"ט סק"כ וע"ל ס"ס קכ"א מדין נעיצה:

א

אם נפל לתנור פנאד"ש כו'. פי' שנפל על פנאד"ש חמה גבינה אפילו לחה סגי לפנאד"ש בקליפה ול"ד לדלקמן סימן ק"ה דאיסור שנפל על היתר חם צריך נטילה דאין דרך גבינה ליכנס כל כך רי"ו בשם ר"י) וא"כ הגבינה עצמה צריך נטילה:

א

וכן גבינה חמה כו'. דין זה למד בב"י מדין פנאד"ש וס"ל דדבר הבלוע אינו נכנס יותר מגבינה וכ' דה"ט דבקערה ליכא טעמא דדוחקא דסכינא (כמו בגבינה) וכיון דאין שם רוטב להבליע ולהפליט אינו אוסר יותר מכדי קליפה וכן נראה ממ"ש התוספות והרא"ש גבי דגים שעלו בקערה פירוש שעלו מן הצלי או צוננים בקערה רותחין דבין למאן דאמר עילאה גבר בין למ"ד תתאה גבר אדמיקר ליה בלע ובעי קליפה וכדאמרינן בפרק כיצד צולין עכ"ל אלמא דמיירי כשהקערה חמה מדמדמי ליה לפנאד"ש ועוד דאל"כ מאי צריך למוד לזה פשיטא דחם: לתוך צונן אפי' במאכל אינו אוסר רק כדי קליפה כדלעיל סי' צ"א וסי' ק"ה ודוכתי טובי ועוד דאל"כ אפילו היה שם רוטב להבליע ולהפליט אינו אוסר יותר מכדי קליפה וכדאיתא לשם וא"כ צ"ע מאי ראיה מייתי מהתוס' והרא"ש הא י"ל דאינהו לא באו אלא לומר דאפילו כשהתחתון קר למ"ד תתאה גבר או העליון קר למ"ד עילאה גבר דקליפה מיהא בעי עכ"פ לכ"ע ואה"נ כשהתחתון חם למ"ד תתאה גבר דבעי נטילה כדלקמן סימן ק"ה ועוד דהרי בחידושי הרשב"א שהביא ב"י בסי' ס"ט גבי מליחה בכשא"מ מבואר דאם נתן דבר שיש בו רטיבות קצת כבשר רותח) בקערה חמה צריך נטילה ודוחק לומר דשאני שניהם חמים מתחתון חם וצ"ל דמיירי כאן בדבר נגוב שכ' הרשב"א שם דסגי בקליפה ומשמע ליה נמי הכי מהתו' והרא"ש מדסתמו דבריהם אלמא דאפילו התחתון חם סגי בקליפה למ"ד תתאה גבר ומיירי בדגים נגובים לגמרי (ואע"ג דמדברי ב"י בסי' צ"ה גבי מה שחלק על ר' ירוחם מבואר דדגים צוננים שעלו בקערה רותחת דמיירי מינה התוספות והרא"ש בעי נטילה יש לומר דכ' כן באת"ל לדעת רבי' ירוחם וליה לא סבירא ליה עיין שם ודוחק) והרב שלא הגיה כלום אפשר דמודה נמי לזה דאע"ג דבכל דברים של מאכל יבשים לגמרי ס"ל דאוסר כולו וכדלקמן סי' ק"ה ובת"ח ריש כלל כ"ג מ"מ בכלי גרע כיון דאין האיסור בעין ואע"ג דכתב בסי' ק"ה ס"ז דכלי עדיף שאוסרת היתר שנוגע בו באיסור שאינו שמן אפי' בלא רוטב י"ל דנהי דעדיף דמפליט בלא רוטב מאחר שאין בו פליטה מגופו מ"מ אינו פולט בלא רוטב רק כדי קליפה וכ"כ בד"מ סי' ק"ה הבאתיו סי' ק"ה ס"ק כ"ב ע"ש ומ"מ צ"ע:

א

מותר. המרדכי בשם ר"י כ' הטעם משום דשמנונית בדבש הוי נטל"פ והב"י כתב עליו ול"נ דאפי' היה נ"ט לשבח מותר משום נ"ט בר נ"ט דהיתירא עכ"ל וא"כ מוכח דמיירי שהריקוהו בעירוי ולא פסק הקלוח דאל"כ בלאו הכי פשיטא דשרי וכדלעיל סי' ס"ח ס"י וסימן צ"ב ס"ו בהג"ה וא"כ ע"כ צ"ל דלא שרי אלא הדבש דאפילו מאן דאסר לקמן סי' צ"ה דגים שנתבשלו בקדרה של בשר לאכלן בכותח הא שרי התם לאכלן בכלי של חלב אבל הקערה אסור לדעת הרב בהג"ה שם ס"ג שכתב דאם עירה מכלי של בשר ראשון על חלב דינו ככלי ראשון ואוסר הכלי (עיין בסי' צ"ה סק"ה) וליכא למימר דמ"מ שרי מטעם שכתב המרדכי דהא כתב הרב לקמן סי' ק"ג ס"ד דבמקום שאין הפסד מרובה יש להחמיר לומר דשמנונית בדבש לא הוי נטל"פ ואפשר דמיירי הכא במשקה מע"ד העשוי מדבש דבכה"ג לכ"ע נטל"פ כמ"ש הרב שם וכן כתב מהרי"ל בהגהת ש"ד בסי' כ"ב דבהכי מיירי המרדכי בשם ר"י (שהביא המחבר) אכן מסתימת לשון המחבר משמע דאפילו הקערה מותר וא"כ לא הי"ל להרב לסתום כוותיה ואולי כיון דיש כאן תרתי למעליותא דאפילו בנתבשלו הרבה פוסקים והמחבר מכללם מתירין לאכלן בכותח וכן יש פוסקים דשמנונית בדבש הוי נטל"פ שרי לדעת הרב אפילו הקערה וע"ל סי' ק"ג ס"ב בהג"ה:

א

בכלי ראשון תוך מעת לעת. בסימן צ"ה סעיף ג' יתבאר דגם ע"י ערוי מכלי ראשון על ב' כלים אחד של חלב ואחד של בשר והם מלוכלכים יש איסור כמו בכלי ראשון ממש ומ"ה אם עירה נמי מכלי ראשון על כלי שהוא מלוכלך מבשר נחשב כאילו השתמש באותו כלי בכלי ראשון. וכתב רש"ל פכ"ה סי' ע"א דמסתבר דכלי ראשון כל זמן שאין היד סולדת בו אין בו כח להבליע כלל אלא דמסתפינא להקל בכלי ראשון שעומד אצל האש כל שהוא חם ואפילו אין היד סולדת בו ראוי לאסור דעשו הרחקה לכלי ראשון כדאיתא בירושלמי עכ"ל אבל בת"ח כלל נ"ז פוסק כב"י ואו"ה דאפילו בכלי ראשון שעל האש אינו אוסר אם אין היד סולדת בו וכן עיקר ועיין סי' ק"ה סעיף ב' מה שכתבתי על דברי רמ"א בזה:

ב

בקדירה שני פעמים. דהוה כאילו תחב שם ב' כפות של איסור ואם נודע בנתיים נתבטל הראשון ונעשה היתר גמור ובת"ה סי' קפ"ג נתן טעם להצריך שני פעמים ס' דחיישינן שמא לא פלט הכף תחילה כל הבלוע בתוכו מן האיסור ונשאר בתוכו חלק ס' ונכנס בתוכו מן ההיתר שבקדירה נ"ט חלקים ונאסר הבלוע בתוך הכף שנעשה הכל נבילה וצריך עוד ששים נגד זה שנתחדש בכף מתחיבה [ראשונה שפולט תוך הקדירה בתחיבה] שנייה ואח"כ דחה זה דאין היתר בלוע נאסר מאיסור בלוע ועוד האריך למצוא טעם להתיר בפעם א' ס' ורש"ל פ' גיד הנשה סי' מ' החמיר להצריך ב' פעמים ס' ואין לנו אלא המנהג שכתב רמ"א להקל הן בבשר בחלב הן בשאר איסורים:

ג

אבל הכף אסור. ולא אמרינן דמה שנתחב כבר הוה כהגעל' תירץ בהגהת ש"ד דהגעלה צריכה רותחין שמעלה רתיחה ולענין איסור אוסר רק אם היד סולדת בו ועוד דאתי למטעי כו'.

ד

פירות או צונן. כ' בת"ח כלל פ"ה ובשערי דורא כ' דאף חמין לחוף בו הראש או לעשות בהן שאר דברים שאינן צורך אכילה ושתייה מותר והכי נהגו ולא כמרדכי פרק אין מעמידין דאסור להשתמש בדבר לח עכ"ל וכתב עוד ולפי מנהג זה יש להקל ג"כ אם נאסרה קדירה מבשר בחלב ואחר מעת לעת בשלו בו מאכל אינו צריך להשליך דמי הקדירה לנהר כמו שפסק מהרא"י עד כאן ורש"ל פרק כל הבשר סי' מ"ו חולק על רמ"א כי לא נהגו לחום אלא לויג"א בעלמא לחוף ראש אבל לא מים הראויים לשום מאכל ומשתה והא ראייה דלחוף ראש מותר אפילו לכתחלה כו' על כן צריך להשליך דמי הקדירה לנהר עד כאן לשון רש"ל. וכל זה בקדירה שנאסרה אבל המאכל שנאסר כתוב באיסור והיתר הארוך ורש"ל ות"ח שצריך להשליכו דוקא לבית הכסא אבל לא לפני הכלב אפילו אין הכלב שלו.

ה

בדיעבד אינה אוסרת. פירוש אם חזרו ותחבוהו למין התחיבה ראשונה אבל אם חזרו ותחבוהו למין הבלוע בו מתחלה תוך מעת לעת לתחיבה הראשונה אסור כ"כ ב"י ורש"ל פכ"ה סי' מ"ז בשם סמ"ג:

ו

דהוה נ"ט בר נ"ט. פי' מן הכף למים ומן המים לקדירה שניהם להיתר דאף בפעם השני הוא היתר מן הדין והא דאסור לכתחלה הוא מטעם כיון שנתפשט המנהג לאסור אותו שאינו בן יומא כמ"ש אחר זה כ"כ ת"ח ונ"ל הטעם דהחמירו בקדירה כאן לפי שנותנין המאכל לכלי שהוא כמין הכלי שהוא בן יומו ע"כ אין נכון להתיר הכלי שאינו בן יומו כיון שמערה ממנו כנ"ל כוונת רמ"א ויש להקשות כאן בטור שכתב ואחר ששהתה מעת לעת לבישול המים כו' משמע דאם הוא תוך מעת לעת לבישול הבשר אסור אע"פ שבישל תוך זמן זה מים ולא אמרינן נקלש כח בלע הבשר וזה דלא כמ"ש הטור בשם רשב"א סי' צ"ג גבי ירקות דנקלש הבלע מחמת הירקות והלא כתב ב"י שם דאין חילוק בין ירקות למים. ולעיל כתבתי ליישב זה:

ז

או שיש במאכל ס' הכל שרי. פי' אפילו אם שניהם בני יומן וקשה לפי טעם הא' בסי' צ"ה ס"ג על יש אוסרין דחיישינן שמא נגעו הקערות במחבת וה"נ ניחוש שמא נגע הכף בגוף הקדירה ומה מועיל ס' דמ"מ בולעת הכף והוה בו טעם שני וצ"ל דס"ל כטעם הב' דהתם יש לחוש שמא נאסרו המים כו' וכאן אין חשש זה כיון שיש ס':

ח

ונוהנין להחמיר לאכול המאכל כו'. בת"ח כלל נ"ז כתב דאע"ג דאין המאכל נאסר מ"מ אין לאכלו לא עם בשר ולא עם חלב דהואיל ויכול לאכלו בלא זה הוה כלכתחלה על כן טוב להחמיר עם המאכל שלא לאכלו לא עם בשר ולא עם חלב אבל לשומו בכלי של אחד מהן אין להקפיד כנ"ל עכ"ל ורש"ל פ' גיד הנשה סי' מ"ג כתב שיש לנהוג לאוכלו מן הקדרה בכף חדשה וכיון שחומרא בעלמא הוא יש לנהוג כרמ"א ומ"מ לכתחלה יש להקפיד לערותו לכלי שהוא כאותו שהוא בן יומו דוקא כן נלע"ד:

ט

ואינו אלא חומרא בעלמא. ממילא גם במ"ש הש"ע בתחבו ב' כפות בקדרה חדשה כו' דאסורה הקדרה גם זה אינו אלא חומרא בעלמא דחד טעמא הוא עם דין זה ואם נתבשל מים בכלי של בשר שאינו בן יומו ותחב בו כף חולבת בן יומו המים אסורים כמ"ש רמ"א בסי' צ"ה סעיף ג' וע"ש בטעם שכתבתי:

י

שבלועים מבשר. פי' מבשר עצמו או שחתכן בסכין של בשר דק דק אבל אם חתך במקום א' מהם מבואר לקמן בסי' צ"ו בדברי רמ"א שא"צ רק ס' נגד מקום הנטילה:

יא

ואחר כך בישלו בה בשר. פי' אפילו תוך מעל"ע של בישול חלב והא דהוה זה כל שכן לפי שכאן אין בלוע מחלב עצמו וטעם החלב הבלוע כבר נקלש על ידי המים:

יב

כנגד מקום הסכין כו'. בטור כתב בשם ר"פ כדי כל הסכין והש"ע לא העתיקו לפי שר"פ אזיל לטעמי' דס"ל ריש סי' זה במתכת חם מקצתו חם כולו ולא קי"ל כן ע"כ אין צריך רק כנגד המקום שחתך אבל רש"ל פרק גיד הנשה סי' מ"ב כתב שצריך לשער נגד כל הסכין דהיינו הלהב חוץ לקתא דכל חותך בסכין אינו מדקדק כמה חתך בסכין ואף אם יאמר ברי לי שלא חתכתי רק במקום זה אינו נאמן דכל מלתא דלא רמיא עליה דאינש לאו אדעתי' ע"כ:

יג

אינו אוסר אלא כדי קליפה. כ"כ הטור בשם הר"ף וז"ל אבל קליפה בעי לפי סידור לשון הטור בזה נראה שיש שם ט"ס וכן צ"ל אם הוא בן יומו אם לאו דמסתמא אין בן יומו דסתם כלים אינן בני יומן מותר אבל קליפה בעי וכן הוא בהגהת סמ"ק וכתב שם הטעם משום שמנונית שעל הסכין שסתם סכין יש עליו שמנונית וקשה דמשמע לכאורה דברישא ביש ס' נגד מקום הסכין לא צריך קליפה אם יש ס' ולמה צריך כאן קליפה אם יש ששים נגד אותו השמנונית שעל הסכין ואי אין ס' נגדו מה מהני קליפה דהא מוליך הטעם בכולו כמו ברישא ומו"ח ז"ל כ' דמיירי באין בו ששים ואפי' הכי אינו אוסר רק כדי קליפה כיון דאיסור מועט הוא ומייתי ראי' מפרק כיצד צולין (פסחים דף ע"ו) בסך את הפסח בשמן של תרומה דסגי בקליפה דפריך שם כיון דתתאי גבר הא כולו אסור ומשני שאני סיכה דמשהו בעלמא היא ודבריו תמוהי' דכיון דהאיסור מתפשט בכולו דהא בכלי ראשון הוא ואי אין בו ס' ודאי לאו איסור משהו אלא גדול לפי ערך הבשר שנאסר ממנו שאין בו ס' ועוד יש ראייה ממ"ש בת"ה הארוך בית ד' סוף שער רביעי וז"ל והוי יודע דכל שיש לו פעפוע שנפל למקום ידוע מן החתיכה שאע"פ שיש ס' לבטל האיסור צריך ליטול את מקומו וכמ"ש בפרק כיצד צולין נטף מרוטבו על החרס וחזר עליו יטול את מקומו עכ"ל וכתב שם הוא בעצמו במשמרת הבית דהא דאינו אוסר כולו משום דהנטיפה דבר מועט היא ואין בה כדי לאסור את הכל כו'. ש"מ שאם אין בה ס' נגד הטיפה נאסר הכל אף על פי שהאיסור מועט אלא פשוט הוא דודאי יש ס' נגד האיסו' או בתרומ' א' ומאה אלא דהחילוק הוא דברישא דהוה האיסור משום פליטת הסכין הוצרך לומר דאוסר עד ס' אבל בסיפא שאין בן יומו מותר מצד הסכין אלא מצד שמנונית שעליו והוא דבר מועט ויש ס' בשיעור קליפה נגדו על כן לא הוצרך להזכיר כאן ס' כיון דעל כל פנים בעי קליפ' בכל גוונא ואפילו ברישא דיש ס' נגד כל הסכין ואפ"ה צריך קליפה במקום נפילת האיסור מועט בצלי ששם האיסור על כל פנים יותר דבוק ונסרך מבשאר מקומות על כן צריך לקלוף המקום ההוא ומזה למד הרשב"א לכל צלי שנפל עליו איסור מועט שצריך ס' וגם קליפה וכן כתוב להדיא במרדכי סוף פרק גיד הנשה בההיא דפסח שצריך קליפה אפילו ביותר מס' וכ"כ הר"ן בפרק כל הבשר וכן פסק בש"ע סי' ק"ה ס"ה ולכוונה זו כתב הטור כאן בשם הר"ף דבעי קליפה דהיינו גם ברישא שיש ס' נגד מקום הסכין ולא חילקו לשני בבות אלא ללמדינו דבאין ידוע שהוא בן יומו אזלינן להקל וא"צ ס' נגד מקום הסכין אבל נגד השמנונית שבעין פשיטא שיש ס' ולא הוצרך להזכירו וסיים אבל קליפה בעי אתרווייהו והש"ע שהעתיק בסיפא אינו אוסר אלא כדי קליפה ג"כ נתכוון לזה:
שוב ראיתי באשר"י פרק גיד הנשה בדין צלי שצריך נטילה שכתב שם וכן הא דאמר בפרק קמא למ"ד בית השחיטה רותח הוא קולף שאני התם דהשמנונית שעל הסכין דבר מועט הוא כדאמרינן בפ' כיצד צולין שאני סיכה דמשהו עבדי ליה כו' עכ"ל. התם ג"כ קאמר אחר שיש ס' רק שיש חשש מחמת מקום הנפילה בזה סגי בקליפה ולא צריך נטילת מקום כן נלע"ד פשוט דאם אין ס' נגד השמנונית שעל הסכין דאסור כולו והמיקל בזה אינו אלא מן המתמיהים:

יד

וכל זה בבשר רותח כו'. בת"ח כתב ג"כ הכי ותמיהני שהרב רמ"א רגיל להביא האו"ה בכל המקומות וכאן לא הביא דבריו כמ"ש בכלל ל"ו בזה לאסור אם חתך בשר רותח שהיד סולדת בו שנחתך בסכין של חלב שהוא בן יומו מתשמיש רותח אגב דוחקא דסכינא בלע בכולו וצריך ס' נגד כל הלהב כו' ול"ד לכלי שני דבדבר יבש ליכא דפנות המקררות ומבשל מיהו כ"ז שהיד סולדת בו ואם אין ס' הבשר אסור אפי' בהנאה ובכלי שני איכא דופני הכלי שמצננות אותו כל שעה ואע"ג דאין כאן גם דופני הכלי ראשון שמחזיק לו החמימות זמן ארוך מ"מ מיבלע מיהו בלע כו' עכ"ל הרי לפנינו דגם אם מונח הבשר הרותח על הטעלי"ר מחמיר בו לאסור גם הבשר והיינו כל זמן שהוא רותח הרבה אחר שבא מן הכלי ראשון וכך הם דברי רש"ל פרק ג"ה סי' מ"ד וז"ל דלא שייך כלי שני אלא במים ורוטב וכל דבר הצלול שמתערב מיד ונתקרר במהרה אבל לא בחתיכת בשר ודג וכל דבר שהוא גוש דכ"ז שהיד סולדת בו עומד בחמימותו ומפליט ומבליע שפיר ומ"ה נראה דדוחן ואורז ג"כ אחר שנתערו מקדירה לתוך קערה כל זמן שהיד סולדת בו הם ככלי ראשון ונפקא מינה לענין בשר בחלב כאם הכף בן יומו מבשר והדוחן בלוע מחלב או איפכא נאסר המאכל משום בשר בחלב וגם נאסר הכף ואוסר אח"כ קדרה אחרת אם תחבו לתוכו אי נמי אם הכף של איסור נאסר הדוחן מבליעת איסור שכלי אוסר דבר אחר אפילו בלא רוטב אבל אם אותו התבשיל נאסר כבר בבליעה לא נאסר הכף בלא רוטב מאחר שהמאכל אינו אוסר מחמת עצמו וכ"ש אם המאכל הוא של חלב או של בשר שאין הכף נמי נעשה כמוהו ולהיות בן יומו לאסור אח"כ קדירה אחר דלא גרע מדבר שנאסר בבליעה שאין אוסר בלא רוטב כ"ש בכלי היתר עכ"ל ובד"מ סי' ק"ה מביא דברי רש"ל אלו וחולק עליו וכתב שנראה לעינים שרוטב רותחת מחזקת יותר חום מן בשר ודבר עב ול"נ שאין ראייה מזה דכאן גרע טפי שיש דוחקא דסכינא ודמיא לצנון דריש סימן צ"ו דאסרינן ליה בנ"ט. וכן נלע"ד להוכיח מלשון הר"ף בטור בדין זה שכתב יש רוצים להתיר בשר רותח שחתכו בסכין חולבת על ידי קליפה כדאמרינן גבי בית השחיטה כו' ואי מיירי בכלי ראשון מי הוא זה אשר רוצה להקל בכלי ראשון בכדי קליפה דאי בכלי ראשון סגי בקליפה היאך תמצא בעולם לאסור כולו בנותן טעם אלא פשוט דבכלי שני מיירי ואפ"ה מחמיר בו להצריך ס' כיון שהיד סולדת בו ואם לאו כל החתיכה אסורה ומו"ח ז"ל כתב בסי' ק"ה דבחתך בשר רותח בסכין חולבת בכלי שני והיד סולדת בו דהסכין נאסר דהבשר מפליט בו אבל אין הבשר נאסר שאין כח בחום דכלי שני להפליט הבלוע בסכין ולהבליע בבשר. ולפי הנראה לע"ד יש להחמיר במקום שיש דוחקא דסכינא אבל באין דוחקא דסכינא כההיא דתחב כף שזכר רש"ל בזה יש להקל כדעת רמ"א:

טו

לתנור פנאד"ש. פי' קערה של בשר דהיינו שעושין בה מאכל של בשר הנקרא פנאד"ש:

טז

אינו אוסר אלא כדי קליפה. דאין שם רוטב ולא דמי לבשר רותח שבסעיף ז' דכאן ליכא דוחקא דסכינא רק שמונח עליה ותו דשם יש לפעמים שומן קרוש עליו ואינו ניכר וכשחותך בו הוה טעם הבא מן הממש משא"כ בקערה כ"כ ב"י:

יז

משום דהוה נ"ט כו'. במרדכי שם בדין זה כתוב הטעם דמותר מפני שהשמנונית הוא נ"ט לפגם וסיים שם אבל אם היה לשבח היה אסור משום דס"ל דגים שעלו בקערה עלו אין נתבשלו לא והב"י דנראה לו טעם ההיתר בזה הדבש משום דהוה נ"ט בר נ"ט ויש נ"מ בטעם המרדכי דאפילו היה בשר בעין במחבת שבשלו הדבש דאז הוה אסור ולא הוה נ"ט בר נ"ט כמ"ש בסי' צ"ה גבי ביצה שנתבשלה עם בשר כו' מ"מ כאן שרי מטעם דהוה נ"ט לפגם ואם כן לא היה לו לש"ע להשמיט טעמו של המרדכי בזה:

א

(סימן צ"ד סעיף א') התוחב כף חולבת בקדירה של בשר משערים בכל מה שתחב ממנה. מדברי המהרש"ל שהביא הש"ך כאן משמע דאם אומר ברי לי עד היכן תחב משערי' כמו שאומר ואע"פ שבשעה שתחב לא ידע שזה בב"ח. ומזה למד בנודע ביהודה מ"ת חי"ד סי' י"ו דאע"ג דקיי"ל דכ"מ דלא רמיא עליה דאינש ל"א היינו כשלא ידע בשעה שעשה שיש קפידא בזה בשום פעם כההיא דסי' א' ששחט מי שא"י הל' שחיטה אבל אם ידע בשעה שעשה שיש קפידא בזה בשום פעם מהני כשאומר אח"כ ברי לי אף שלא היה רמיא עליו בשעת מעשה כדהכא. וקשה דכאן גבי כף מיקל מהרש"ל וגבי חתיכת סכין מחמיר כמ"ש הש"ך בס"ק כ"ח בשמו. והש"ך מיקל גם שם וכתב הפמ"ג שם בשם הפ"ת דהיינו משום דגבי סכין הוי דרבנן ובאי' דרבנן לא אמר דל"א. ותימא שלא הרגישו דגבי כף הוי דאורייתא ואפ"ה מקילין והוא מטעם הנ"ב וכ"ש שיש להקל גבי סכין. ומזה קשה אמ"ש בעל צ"צ בסי' ס"ה גבי אשה שבדקה בתוך ה' לשמושה ושוב לא בדקה דל"מ הבדיקה לז' נקיים משום דלא רמיא עלה אז לז"נ שעדיין לא היתה ראויה אז להתחיל וה"ר מא"ח הל' פסח ומדלעיל סי' א'. ולפ"ד הנ"ב א"ר כמ"ש וע"כ מכאן מוכח כהנ"ב ומש"ש בנו של הצ"צ בס"ס לה"ר מחגיגה (יט) דלא אמרינן דלא רמיא אם לא נתכוון לשום דבר לדידי א"מ דאין ענין נידון דהתם לזה דו"ק ותשכח. ועי' ס"ס ק"ץ ומכאן י"ל דעת נה"כ שם להקל גבי כתמים ולא קשה מ"ש המ"י שם מא"ח סי' תמ"ז דהתם הוי אי' דאורייתא וגם לא עלה פסח על דעתו והוי כמאן דלא ידע שיש קפידא בזה וזה אף בדרבנן אסור. וכן י"ל ממ"ש הרא"ש בר"פ כ"ש:

ב

(שם בהג"ה) התוחב כף חולבת ששמשו בו בכלי ראשון תוך מע"ל דאז נאסר כולו. ונ"ל דאם נשתמש ע"י ערוי שלא בלעה רק כ"ק א"צ לשער רק ס' נגדה. ושוב מצאתי כן להדיא בש"ך סי' צ"ח ס"ק י"א ובאו"ה כלל ל"ז בשם סמ"ק דאף מספק רתיחה צריך ס' לבטלו ואף אם ספק אם נתחב כולו או מקצתו צריך ס' נגד כולו דטכ"ע וספיקא לחומרא:

ג

(שם) ויש מי שאומר שאם הכף של מתכת משערינן בכולו משום דחם מקצתו חם כולו. וכתב בהג"ה וסברא ראשונה היא עיקר. דאע"ג דחם מקצתו חם כולו. אינו מוליך בליעתו בכולו ש"ך. ולפענ"ד עיקר כמ"ש בחידושי פ' דם חטאת (דף צ"ו ע"ב) דמוכח שם בש"ס דפשיטא דמפעפע בכולו כשבישל במקצתו כיון דחם כולו. ואפ"ה בשאר איסורים לא מיבעיא ליה דפשיטא דלא בעיא מריקה ושטיפה בכולו כבכ"פ וכמ"ש הג"ה סי' קכ"א. אבל בקדשים שפיר קא מבעיא ליה אי אמרינן הכי דחזינן דלענין כמה דברים החמיר בם יותר משארי איסורין עד דמסיק דקושטא דהכי הוא דגלי לן קרא ואם בכלי נחושת בושלה ואפילו במקצת דאל"כ אי אפשר ליישב סוגיא דהתם כלל כמה שתמהו התוס' שם עיי"ש. וכ"מ בר"ן פ' כל שעה גבי סכיני דפסחא. ולא ירדתי לסוף דעת א' מהאחרונים שכתב דמוליך בליעתו בכולו אלא דאינו מפליט מכולו וכ"מ בס' מ"א וכ"ה בס' ב"א. אלא דהעיקר כמ"ש מן הש"ס דאמרינן דמוליך בליעתו בכולו ומפליט מכולו. ונראה לומר דהיינו דוקא מה שבלע ע"י שמוש קצתו דכלל גדול כבליעתו כך פליטתו. אבל מה שבולע ע"י שימוש כולו אינו פולט ע"י תחיבת קצתו. ולפי שאין דרך להשתמש כך לא חיישינן מסתמא. ובזה ל"ק על הש"ך מאו"ה שהק' בס' ב"א שכתב כלי הנאסר מבליעת איסור ונפל מקצתו ביורה א"צ לבטל רק אותו מקצת. דאיירי שלא שמשו בה במקצת רק בכולה ובכה"ג אינה פולטת מכולה איברא אי ידעינן דבתוך מע"ל תחבו קצתו תוך כ"ר יש לשער בכולו וצ"ע וזמן רב אח"כ מצאתי דאתי לידי שו"ת פ"מ וראיתי שכוונתו ב"ה לדעתו בישוב הסוגיא דפ' דם חטאת. וכן הסכים לדינא רק כתב דדוקא כשכל הכלי חם ע"ש. שוב ראיתי בס' ב"א ג"כ חולק על מ"ש הש"ך שאין מוליך בליעתו בכולו אלא שכתב שאעפ"י שמוליך הבליעה בכולו אינו מפליט מכולו אף שהוא חם. ונראה שלא ראה מ"ש בשו"ת פ"מ הנ"ל:

ד

(ס"ב בהג"ה) אם תחב הכף בקדירה ב"פ סגי בפ"א ס'. ופשוט דדוקא אם תחב אותו הכף עצמו די בפ"א ס'. כיון שאין נ"ט. אבל אם תחב כן אחרת צריך לבטל שניהם. דקי"ל דחוזר וניעור. אם ניתוסף איסור הראשון כמ"ש סי' צ"ט ס"ו בהג"ה. ועיין סי' צ"ח ס"ה בהג"ה:

ה

(סעיף ג') ואם אין ס' הכל אסור בהנאה. מ"ש באה"ט דאפי' לכלב שאינו שלו כ"כ באו"ה כלל כ"א וכ"כ מהרש"ל. ובס' מ"ח סי' תמ"ח לא כ"כ. ונראה שלא ראה דברי מהרש"ל ביש"ש ואו"ה. וכ"כ בהגמיי' בה' חמץ דצריך דוקא קבורה. ועי' רש"י מנחות (דף ק"א ב') דמשמע דהנאה לא הוי אלא בכלב שלו דמזונותיו עליו. וכ"מ בשבת (דף קנ"ה ע"ב) ובקדושין (דף ח' ע"ב) וכן דקדק בס' פ"י מדברי רש"י בפסחים (דף ה') למ"ד דא"צ שריפה דוקא רק השבתתו בכל דבר יכול ליתן לכלב שאין שלו. ובס' או"ח כתב דפרש"י א"א לחזקיה דס"ל דלא יאכל בצירי אתא לאסור חמץ בהנאה אבל לר"א דל"ת נמי משמע הנאה איהו דריש לא יאכל בצירי למאכל לכלבים. ודבריו א"מ דהא רש"י שם לר"ע קאי ואיהו ס"ל כר' אבהו כדאי' שם (דף כג). אלא דאף לר"א י"ל דדריש הצירי לחייב המאכיל כדאיתא בירושלמי. והך דרשא דכלבים אתיא למ"ד דא"צ לחייב מאכיל וגם לא לאסור הנאה וגם לא לחצי שיעור כמ"ש הרמב"ם:

ו

(שם) הכל אסור בהנאה אפילו הקדירה. דה"ל בישול ואסור מדאורייתא ומש"ה אסור בהנאה. ער"ס פ"ז וא"כ אסור לכתחילה לתחוב כף ב"י חולבת בקדירה של בשר או איפכא דה"ל מבשל בב"ח. והיינו דאמרינן בש"ס פג"ה (דף צ"ז) ובזבחים פ' דם חטאת (דף צ"ו) וכ"כ הט"ו ר"ס צ"ג. קדירה שבישל בה בשר לא יבשל בה חלב. בישול ממש קאמר דאסור דה"ל מבשל חלב בתוך שומן הבשר הנפלט מן הקדירה למים. ולא תקשי ממה שכתבתי לעיל בסי' פ"ז סעיף ו' דבבלוע בכלי לא שייך בישול. די"ל דה"מ שאין כאן שום דבר בעין שהבשר והחלב שניהם נבלעו בכלי. אבל היכא שהבשר בעין והחלב בלוע ה"ל מבשל בשר בתוך חלב הנפלט למים או איפכא. וצ"ל דזהו עדיף יותר מצלי קדר ומיני טיגון דלא הוי בישול כמ"ש בסולת למנחה כלל פ"ה עפ"ד התוס' דסנהדרין. דש"ה דע"י המים חשוב בישול משא"כ היכא דלא הוה צלול כמים:

ז

(שם) אך מותר לתת לתוכה פירות או צונן. נראה דצונן דומיא דפירות דהיינו דבר יבש לגמרי אבל לא דבר לח. וכמ"ש התוס' פ' אין מעמידין (דף ל') בשם ר"ת ובפסקי תוס' שם סי' נ"ו והמרדכי שם ומביאו ב"י והבאר הגולה ע"ש. ובזה אתיא שפיר מה שהקשה הב"ח על הט"ו דלמה לא מצריך הדחה תחילה. דהא כבר כתבתי ר"ס צ"א דלדבר יבש לגמרי לא בעינן הדחה אפילו בכלי חרס ע"ש. אבל דבר לח אסור לתת בכלי חרס ואפילו הדחת הכלי לא מהני. אלא צריך להדיח מה שנשתמש בו. שכ"ד רוב הפוסקים הרי"ף והרמב"ן והרשב"א והר"ן וההמגי"ד והכל בו והראב"ד. עי' סי' ס"ט:

ח

(סעיף ד') אם אין הכף ב"י כו'. ק"ל דהא נטל"פ מנבילה שא"ר לגר גמרינן והתם שריא שלא כדה"נ משא"כ בב"ח. וי"ל דאיתקיש בב"ח לנבילה את שאסור משום נבילה כו' כדאית' בגמ':

ט

(סעיף ה' בהג"ה) קדירה שבשלו בה ירקות או מים ותחבו בה כף ב"י והקדירה אינה ב"י כו' או שיש במאכל ס' הכל שרי. ומותר לאכול המאכל כמין הכלי שהיה בתוכה. עכ"ל ד"מ בשם או"ה. ונראה דר"ל כמין הקדירה שהיה המאכל בתוכה. ואפילו לכתחלה שהרי טעם הנפלט מהכף נתבטל בס'. וכ"מ שם דקאי אמ"ש שיש ס' ע"ש. אבל לאכול כמין הכף ודאי אסור מחמת טעם הקדירה. ואף דה"ל נ"ט בר נ"ט. מ"מ אסור לכתחילה כבישול כמ"ש סי' צ"ה בהג"ה: וז"ש הג"ה בסמוך דנוהגין להחמיר לאכול המאכל כמין הכלי שהוא בן יומו. קאי אחלוקה ראשונה דאיירי שהא' ב"י והא' אינו ב"י ולא קאי אחלוקה שיש במאכל ס'. דא"כ הכי הל"ל לאכול המאכל כמין הקדירה. ומ"ש דנוהגין לאסור הכלי שאב"י הוא דוקא גבי תחיבת כף דמצוי כמש"ל סי' צ"ה. ובס' ח"ד אוסר הכלי שאב"י אף שיש ס' נגדה וא"מ:

י

(סעיף ז') בשר רותח כו'. עי' מ"ש הש"ך ס"ק כ"ו והתב"ש כתב מדנפשיה כן. ולא ראה שכבר הקדימו הש"ך:

יא

(שם בהג"ה) אבל אם הוא כלי שני הבשר צריך קליפה. דכלי שני אינו מבליע יותר מכדי קליפה אפילו היכא דאיכא דוחקא. וזה דעת הג"ה. אבל דעת רש"ל דגבי דבר גוש אין לחלק בין כלי ראשון לכ"ש וא"כ אפילו הבשר מונח בכלי שני צריך ס' כנגד הסכין. ונראה דאפילו לפ"ד רש"ל אין לאסור הבשר בהנאה אם אין ס'. דעכ"פ לא הוי זה דרך בישול לאסור מדאורייתא וכ"מ במ"י סוף כלל ס"א. והביא ראיה לזה מהש"ס דר"פ כה"ב (דף קד) דאמרינן שם דאסור להעלות בשר וגבינה על שלחן א'. כמ"ש ר"ס פ"ח דשמא יעלם באלפס ראשון דה"ל דרך בישול. אבל אם יעלם בכלי שני לא איכפת לן משום זה דאינו מבשל ואין כאן איסור דאורייתא. אלמא דאפילו בדבר גוש כמו בשר וגבינה שייך נמי דין כלי שני שאינו מבשל בו. וקיימתי הראיה זו מדנפשי. וכ"כ הפמ"ג. אך שבתי וראיתי דא"ר כלל דהא ע"כ עם רוטב איירי דבלא רוטב לא מקרי בישול כמ"ש הוא עצמו בפתיחתו לה' בב"ח ע"פ סוגיא דסנהדרין וא"כ לא מקרי גוש כמ"ש התורת אשם הביאו המ"י בסולת למנחה כלל כ"ג דבכה"ג שמערב הבשר עם הרוטב מתקרר גם הבשר ע"י הרוטב שמסבבו ומ"מ אף שא"ר יש להקל בהנאה ומ"ש הפמ"ג דהיכא דאיכא דוחקא דסכינא יש לאסור גם בהנאה. לא נהירא כלל דבשלמא לענין בליעה שייך לומר אגב דוחקא מבליע. כדאי' בש"ס פ"ק דחולין (דף ח'). אבל מאי בישול הוא זה דאין בישול אלא ע"י אור וק"ל. כדמוכח להדיא בש"ס ורש"י דפסחים (דף מ"א ע"א) בסופו. וגדולה מזו התיר הוא עצמו בפתיחתו להל' בב"ח דבשר חם עם גבינה חמה בלא רוטב לא הוה דרך בישול והוא נגד דבריו כאן. גם בס' ב"א משמע דאי אמרינן שיש בישול אחר בישול אסור בהנאה. וז"א כמו שאכתוב בסמוך: איברא שצ"ע מטעם אחר שהרי מוכח מדברי התוס' בפסחים (דף ע"ו) ד"ה אלא. דאם חותך בשר רותח בסכין נתחמם הסכין ומבשל הבשר. אלא דגבי פסח מש"ה שרי דקי"ל אין בישול בכה"ג אוסר אחר שנצלה כדי צלייה [ובזה י"ל מ"ש בס' ב"א דאמאי שרי אם סכו בשמן של חולין לפסח הא הוי בישול ולק"מ לפ"ד התוס'] ובב"ח מוכח בדוכתי טובי דיש בישול אחר בישול [וכ"מ בפ"מ וכ"כ בס' א"ז בא"ח סי' תרע"ג ודלא כמ"ש בס' טעם המלך הל' א"ב] שהרי כבר נתבשל כדי לאכול כל א' בפ"ע והשתא הוא מערב כשמעלם על השלחן. ונ"ל דשאני התם בפסח שהוא צלי וכל זמן שהוא רותח ה"ל דין כלי ראשון. [וא"כ יש לדחות מ"ש בס' ב"א לה"ר דכל זמן שאינו מונח בכ"ש מבשל מהא דקי"ל גבי ביצה ע"ג סודר הוי בישול. דש"ה דדבר שנוטל מכ"ר י"ל שנתקרר] וכן מצאתי סברא זו בט"ז ובמ"א בא"ח ס"ס שי"ח ע"ש. ועי' מ"א בסי' תמ"ו וא"כ מחמם לסכין שיהא כ"ר ומבשל. משא"כ הכא שהסכין נתחמם מחום כלי שני ואינו מבשל. דהא ה"ל תרתי כ"ש דלא גרם בישול יותר מחד כ"ש כדמוכח בפ' כה"ב (שם) דהא כשעירה החלב בכ"ש דיהיה עכ"ס חם ואפ"ה כשעירה הבשר לתוכו אינו בישול. וכ"ש הכא שחומו של סכין נולד מהבשר שהוא כבר בכ"ש. אך אי הוה הבשר צלי רותח וחתכו בסכין חולבת לא הוי בישול בחלב כמ"ש תוס' ורש"י פ"ק דסנהדרין (דף ד') דהא לא הוה צלול כמים. וזה דלא כמ"ש המ"י כלל נ' דערוי לכלי שני מבשל ואוסר כולו דהכא קרי לה כלי שני:

א

אם תחב הכף כו' ב"פ. עבה"ט ועי' בשו"ת בית יהודה סימן מ"א בכף חולבת ב"י שניערו בה קדירה של בשר יום א' ויום ב' ואח"כ נודע ולפי שהתבשיל כבר נאכל היה ספק אם היה ס' ולפי מה שהראתה האשה בעה"ב עד איזה מקום היה התבשיל שיערו שהיה ס' והשיב דלפי מ"ש בהג"ה סימן קכ"ז בספק איסור שיש בו צדדין להקל אין אשה נאמנת שדעתה קלה להקל גם כאן אינה נאמנת ואף דאיכא אומדנא דמוכח שהיה ס' כיון דבני בית מרובים מ"מ אין להקל באיסור דאורייתא ועוד דבנ"ד שתחבה הכף שתי פעמים ולא נודע פסק בסימן צ"ד דבעי ב' פעמים ס' ע"ש וצ"ל דמיירי שנודע הדבר מתחיבת הכף ההוא שלא מפיה של בעה"ב דאל"כ פשיטא דנאמנת משום מיגו דאי הוה בעינן היתה מעלמת הענין לגמרי אך אפילו אם היו אחרים רואין כשאירע הספק הוא תמוה שנאמר שלא נאמין להאשה ומעשים בכל יום שהאשה בעה"ב או המשרתת באה להמורה לשאל וסומכין על אמירתה אם אומרת שהיה בענין שהוא מותר ואין מדקדקין כלל אם הוא בענין שיש צדדים להקל או ספק איסור ולכן נלע"ד דהנה מה שכתב הרמ"א דביש צדדים להקל אינה נאמנת מקורו מהד"מ שכתב שם וז"ל כתב הר"ן בקדושין פ' האומר דף תרנ"ב וריש חולין דאף נשים נאמנות אף באיסור דאורייתא רק באיסור שיש צדדים להקל אינה נאמנת אבל שאר איסורין אף שיש בהם טירחא מרובה נאמנת ובסמ"ג והביאו באו"ה כתב דכל דבר שהוא ודאי איסור כגון ניקור חלב וגיד נאמנת אבל ספק איסור כגון לראות אם יש דגים טמאים בין טהורים אינה נאמנת דאשה דעתה קלה ולא בדקה שפיר עכ"ל ומזה כתב בהג"ה דבספק שמא אין כאן איסור כגון שצריכה לברר כו' זהו ע"פ דברי האו"ה ושוב כתב או איסור שיש בו צדדים להקל והוא ע"פ הר"ן שהביא בד"מ וכן ציינו המדפיסים בהג"ה בש"ע שם והנה הר"ן בריש חולין כתב וז"ל דהא דאמרינן גבי בדיקת חמץ הימנוהו רבנן בדרבנן אלמא דבדאורייתא לא מהימני הא אמרינן התם טעמא בירושלמי מתוך שהנשים עצלניות הם בודקות בכל שהוא כלומר מתוך שאין שם חמץ ידוע תולות לומר שאין שם חמץ ומקילות ואי דאורייתא לא מהימני אבל בשאר מילי מהימני אפילו בדאורייתא ומעשים בכל יום כו' ולא אמרו בודקות כל שהוא אלא במה שאין שם האיסור ידוע ויכולות לתלות כמ"ש עכ"ל הנה הר"ן לא הזכיר כלל מ"ש הד"מ בשמו באיסור שיש בו צדדים להקל כלל רק כתב במה שאין האיסור ידוע ויכולות לתלות לומר שאין שם חמץ ואם נפשך לומר שמ"ש הרמ"א שיש צדדים להקל הכוונה ג"כ דהיינו לפי שאין שם איסור ידוע היא מצדדת להקל ולומר שאין שם איסור א"כ למה פלגינהו הרמ"א בתרתי ספק שאין כאן איסור כו' או שיש צדדים להקל שהוא ג"כ בענין זה שיש ספק והיא תתלה להקל ומדפלגינהו בתרתי משמע דיש צדדים להקל אינו מצד הענין רק מצד הדין וכן מבואר במנחת יעקב כלל מ"ו ס"ק ל"ב שכתב על דברי הת"ח שם שכתב דהא דסמכינן אבדיקת נשים קטניות ופירות לפי שיש הרבה צדדים להקל וכ"כ הש"ך סי' פ"ד וע"ז הקשה דבסימן קכ"ז כתב בהג"ה דכל דאיכא צדדים להקל יותר אין להאמין לנשים ואפשר לחלק בין צדדים להרבה צדדים ע"ש מבואר דמפרש רמ"א דאין להאמין בצדדים להקל היינו שיש צדדים עפ"י הדין וכדמשמע ממה דפלגינהו לספק וצדדים בתרתי ולפענ"ד זה תמוה מאד אטו נשי דינא גמירי לחוש דשמא מחמת שיודעת צדדים להקל היא משקרת ואומרת מותר וכבר כתבתי שלא נראה כלל לשון זה בר"ן דחולין ומ"ש בד"מ שכן הוא בר"ן דקדושין פרק האומר חפשתי ולא מצאתי מענין נאמנות הנשים כלל רק בריש פסחים כתב הר"ן בהא דקאמר הימנוהו רבנן בדרבנן דהא בכתובות דף ע"ב גבי מאכילתו שאינו מעושר אמרינן אי דלא ידע נסמוך עלה משמע דאפילו בדאורייתא סמכינן כו' ונ"ל שמתוך דבדיקת חמץ צריך דקדוק גדול ונשים עצלניות הן אי לאו דמדרבנן לא הוי סמכינן עלייהו כו' ע"ש ונראה שר"ל כמ"ש בחולין דמחמת עצלות שבהם הם מקילין לעצמם אף שעדיין הספק במקומו ולא נתברר להם כלל אבל בענין צדדים להקל לא נזכר בדבריו כלל ויש לתמוה גם על הד"מ בזה שהעתיק בשם הר"ן מה שלא נמצא בדבריו כלל וכלל ולולי דמיסתפינא הוה אמינא שהרמ"א ז"ל לא העתיק זה מדברי הר"ן בעצמו רק העתיק דברים אלו מן לוח הסימנים מדינים הנמצאים בהל' הר"ן אשר חיבר הגאון מוה' יוסף אוטילנג שנדפס אצל המרדכי הגדול בעיר ריווא דיטראנא בשנת שי"ט לפ"ק כנזכר בשפתי ישינים אות מ"ם וזכרוני שזה כביר אשר ראיתי הספר הזה ואינו עתה בידי ואם כדברי כן הוא קרוב בעיני שהגאון הנ"ל העתיק המכוון מדברי הר"ן וחסר תיבה אחת בדפוס וצריך להיות או איסור שיש בו צדדים לתלות להקל והיינו מ"ש הר"ן דמתוך שאין שם חמץ ידוע תולות לומר שאין שם חמץ ומקילות בזה ובד"מ העתיק הדברים כהווייתן בדפוס ומזה נמשך מ"ש בהג"ה לפלוגי ספק וצדדים בתרתי וע"כ לפרש דהיינו צדדים שיש לצדד להקל אפילו במקום שאין ספק בגוף הענין וז"א וכמ"ש ולדינא נלע"ד ברור דדייקא לענין בדיקה איתמר דכל שאין האיסור בודאי והיא יש לה לתלות שאין כאן איסור כלל דמיונה כוזב לומר שמסתמא אין כאן איסור ואינה חוששת לבדוק יפה במקום שהוא טורח גדול וכמ"ש הר"ן בפסחים גבי בדיקת חמץ ומחמת עצלות שבה היא בודקת כ"ש וסומכת ע"ז ואומרת שבדקה יפה אבל בענין שאלה בעניני איסור והיתר פשיטא שסומכין על האשה שאומרת שהענין היה כך ואין לחוש כלל כשאומרת שהיה בענין המותר לומר שמא היה בענין האיסור ואף היכא דאיתיילד ריעותא כגון עובדא דלעיל שנתחב כף ולפי דבריה היתה הקדירה מליאה בענין שיש ס' היא נאמנת ומתירין על פיה דהא עיקר דע"א נאמן באיסורין מוספרה לה ילפינן וסמכינן עלה בכל מילי ופסקינן לדינא אפומא דידה ובאמת שצ"ע לענ"ד דהא לפעמים סומכין עליה אף בבדיקה שיש בה טורח:

א

(סי' צ"ד סעיף א') התוחב כף חולבת משערים בכל מה שנתחב תוך הקדרה. ואמר אדמ"ו דהי' חושש לומר דלאו דווקא מה שנתחב לרוטב אלא דצריך לשער מה שנתחב בתוך הקדרה אפילו מה שחוץ לרוטב דהא לשיטת ר"י דס"ל גבי חתיכה מקצתה חוץ לרוטב מפליט אפי' מה שחוץ לרוטב דהוי כאלו כולו תוך הרוטב א"כ י"ל ה"ה הכא גבי כף דצריך לשער כל מה שבקדרה אפילו מה שחוץ לרוטב ואע"ג דלעיל גבי טפת חלב שנפלה על הקדרה במקום הריקם לא מצטרפי' הרוטב ולא אמרינן דהקדרה הוי כמו מקצת תוך הרוטב שיצטרף אפילו מה שלמעלה ממנו י"ל דהתם אינו דומה כלל לחתיכה שאינה סביב לה כמו בחתיכה אבל הכא שפיר י"ל דהוי כמו כולו בתוך הרוטב ואע"פ דלפום ריהטא יש לחלק בין חתיכה לכלי מ"מ קשה להקל אי יבא להקל מסברת עצמו בלי ראיה ויש לחוש לחומרא: [הג"ה ונראה דאין כוונתו להחמיר רק בכף של מתכות דחם עקצתו חם כולו אבל בכף של עץ בוודאי לא דמי לחתיכה כלל ודו"ק. ע"כ הג"ה מהרב הג' מוהר"ש הכהן נ"י מו"ץ דפ"ק]:

ב

(שם) וי"א לחומרא שאם תחב כף של מתכות כו' וסברא ראשונה עיקר. עיין לקמן סי' קכ"א ס"ו בט"ז וש"ך ובא"ח סי' תנ"א במ"א סק"ד ומ"ש לתרץ על הא דאמרינן לעיל טפת חלב שנפלה על הקדירה שמוליך הבליעה בכולו וכאן מחליט סברא ראשונה לעיקר דיש לומר לענין בליעה שפיר אמרי' דמבלע בכולה משא"כ להפליט אינה מפליט כלום מה שלמעלה ממנו דאף שהוא חם כולו מ"מ אינו מפליט מכולה והנה לכאורה זה נגד ד' הרמ"א לקמן בסי' קכ"א סעיף ו' דנשתמש במקצת מהני ג"כ הגעלה במקצת ולפי הנ"ל למה מהני נבלע בכולו ומפליט אינו מפליט מכולו א"ו דכמו דנבלע בכולו ה"ה נמי דמפליט א"כ קשה איך סתם כאן הרמ"א לסברא ראשונה לעיקר הא לעיל גבי ט"ח שנפלה על הקדירה ס"ל דמפעפעת וא"כ ה"ה נמי דמפליט ולפי מ"ש לעיל בסי' צ"ב דספיקא של הסמ"ג הי' אם מפעפע בכל הכלי והא דתרומה א"צ מריקה ושטיפה בבישול במקצת כלי היינו משום דהיתרא בלע י"ל דה"ה הכא אף דהאי כף נפלט גם מה שלמעלה מ"מ כיון דהאי היתרא בלע ואינו מפליט רק טעם קלוש שוב אין אוסר לקדירה וא"ל הא כיון שהבלוע שבכף נ"נ וכיון שנעשה איסור א"כ אפי' טעם קלוש מ"מ אוסר א"כ נימא הכי דהאי טעם קלוש שמבליע למעלה אוסר להאי בליעה שלמעלה ממה שנתחב ונ"נ ושוב פולט לתבשיל טעם קלוש איסור י"ל לשיטת המחבר דס"ל דל"א בשאר אסורים חענ"נ א"כ האי בליעה האסורה הוי כמו שאר אסורים ול"א בי' חענ"נ ולשיטת הרמ"א דס"ל דאמרינן בשאר אסורים חענ"נ י"ל ג"כ דלק"מ דהא כתב לעיל סעיף ד' דבבלוע לא אמרינן חנ"נ ולא בעינן ס' רק כנגד האיסור שבלע ועוד י"ל דספיקא של הסמ"ק הוא דמספקא לי' הא דקמבעי' בגמ' בישול במקצת כלי אי צריך מריקה ושטיפה בכל הכלי היינו אפילו אם הכלי למעלה הוא צונן וע"ז מסקינן דמיעוט רחמנא אותו פרט לתרומה דבכה"ג א"צ מריקה ושטיפה דאע"ג דאמרי' דבישול מפעפע היינו אם כל הכלי חם אבל אם הכלי הוא צונן לא דתרתי לא עבדי שיפעול להחם מה שלמעלה הימנו וגם יבלע ויפלט ומשו"ה א"צ אך בחטאת הוא גזה"כ דאפילו למעלה היה צונן מ"מ צריך מריקה ושטיפה אבל אם כל הכלי הוא חם גם בכל האסורין מפעפע לפ"ז בטפת חלב דמיירי שהי' אצל האש יש להחמיר לומר דמפעפע או דלמא כל הסוגיא דהתם מיירי אפילו הכלי הוא חם ועכ"ז מיעט רחמנא אותו פרט לתרומה דאפי' בכלי חם אינו מפעפע ולפ"ז חייש הסמ"ק לחומרא דלמא כל הסוגיא דהתם מיירי דכלי הוא צונן אבל אם הכלי חם מפעפע בכל הכלי ואוסר טפת חלב שנפל על הקדרה שאצל האש אבל כאן מיירי בכף שהוא צונן ליכא לספוקי כלל דודאי אינו מפעפע בכל הנ"ל לפ"ז הא דכתב הרמ"א בסי' קכ"א דאם השתמש במקצת כלי כו' משום דכבולעו כך פולטו איירי דבעת שבלע היה חם הכלי וא"כ בשעת הכשרו נמי צריך להחם הכלי דאז מפליט ובולע אבל אם הכלי למעלה הוא צונן בעת הבליע' בלא"ה לא תעלה הגעלה למעלה וכן אם בעת שהבליע' היה חם ובעת הגעל' היה צונן למעלה לא מהני ליה הגעלה למקצת שלמעל' ודו"ק:

ג

(שם סעיף ב') אם תחב הכף בקדרת ב"פ כו' צריך ב"פ ס'. עי' ש"ך ס"ק כ"ה ע"ש דלכך צריך ב"פ ס' דהיינו משום דמתחלה צריך ס' נגד החלב וכשהוציא נעשה כל הכף נבלה כו'. ויש להקשות הא דקי"ל איסורין מבטלין זא"ז א"כ הכא נמי כשיצא החלב לקדרה ונבלע טעם הבשר בכף וחוזר ופולט מן הכף לקדרה יהיו מבטלין זא"ז וגם שכ' לחלק בין נודע ללא נודע דבלא נודע אמרינן חוזר וניעור אבל בנודע לא אין להם שחר כלל דזהו דוקא במב"מ בליכא ס' כדלקמן סי' צ"ט אבל במבשא"מ ליכא נפקותא כלל בין נודע ללא נודע דבממ"נ אי אית ביה טעם אפילו בנודע נמי אמרי' חוזר וניעור ואי לית ביה טעם אפילו בלא נודע נמי לא אמרי' חוזר וניעור לכך נראה לאמ"ו דודאי האי ב"פ הוא ל"ד דלעולם צריך ס' נגד כל התחיבה ותחיבה ולא מצריך ב"פ ס' פעם א' משום בשר ופעם א' משום חלב דמשום זה א"צ כי אם פ"א ס' וכהנ"ל דקי"ל אסורין מבטלין זא"ז והא דמצריך ב"פ ס' היינו לפי מאי דפריך הגמ' בסוגיא דטיפת חלב הא חלב נבלה היא וא"כ צ"ל דקודם פולט הבשר פליטת עצמו ואח"כ בולע החלב וחוזר ופולט א"כ הוא הדין הכא האי כף מיד כשנותנה לתוך הקדרה פלט פליטת עצמו היינו מחלב ובלע מן הבשר ואח"כ חוזר ופולט טעם בשר שנבלע א"כ איכא ב' פליטות איסור כזית חלב וכזית בשר רק דליכ' לאסרינהו משום דהאי זית בשר וזית חלב מבטלין זא"ז רק דקודם שמסיר הכף מקדרה חוזר ובולע כפי ערך שיצא כבר ונ"נ אם כן כשתחבו פעם שנית חוזר ופולט לכך צריך ב"פ ס' נגד ב"פ בשר שנאסר בתוך הכף שנפל לתוך הקדרה וא"ל בתחיבה שנית אמאי לא מצריך ג"פ ס' דהא מיד כשתחב הכף בקדרה דפליט האי זית בשר שנבלע בתחיבה ראשונ' ואח"כ בולע כזית מן הקדרה וחוזר ופולט נ"ל דהנה יל"ד אמאי אמרי' דאם תחב הכף בקדרה שמשערין בס' שמא דכל משך זמן שהכף בתוך הקדרה בולע ופולט מבלי הפסק ואח"כ כל הבלוע שבולע נ"נ בתוך הכף וכשפולטו נימא חוזר וניער לאסור כל הקדרה אצ"ל כיון דחכמים הוצרכו ס' במב"מ הם אמרו דלא אמרינן חוזר וניעור בכה"ג דא"כ אין לדבר סוף דמיד כשהוא תוחב כף שהוא קטן מאד תאסר לקדרה אף שהוא גדול ממנו מאד ב"פ ס' ויותר ולכן אמרו דלא משערינן אלא בפעם א' בס' וכ"ז באותה קדרה דא"ל הכי משא"כ אם תחב ואח"כ לקדר' אחרת דלא שייך למימר הכי ודאי אמרי' בי' חוזר וניעור מש"כ שיצטרך על פ"א ס' על אותה תחיבה עצמה שחוזר ופולט אח"כ דהוי הכל כמו בקדרה אחת לא אמרי' חוזר וניעור לפ"ז כיון הא דמצריך ב"פ ס' היינו פ"א ס' משום טעם בשר שחזר ופלט בתחיבה ראשונה ופ"א משום טעם בשר שפולט עכשיו א"כ הוי הכל מב"מ וצריך דווקא לא נודע דבנודע ל"א מב"מ חוזר וניעור לפ"ז מה שהקשה הפ"ח בס"ק אמאי סגיא בס' הא ליכא כאן רק נ"ט של היתר זית כנגד מינו אין קו' כלל דהא אסורין מבטלין זא"ז א"כ נגד זית של אינו מינו שנ"נ אח"כ כשיבלע בכף מצטרפין הבשר והחלב שפלט כבר מיד כשתחבו לתוך הקדרה אך קשה הא דקתני קדרה שבשל בה בשר לא יבשל בה חלב ואם בישל בנ"ט והיינו שיטעמו קפילא אמאי לא מצרכינן ס' נגד חלב שבלע וחזר ופלט דהוי מב"מ עם חלב שבתוך הקדר' דליכא למיקם אטעימא וא"ל כמש"ל בסי' צ"ב לחלק בין כלי למאכל ע"ש דהא הכא נמי איירי בכלי וצ"ל דס"ל כשיטת רש"י דאף דאיכא ס' צריך נמי קפילא וא"כ ע"כ י"ל דמיירי דאיכא נמי ס' אבל לקמן ריש סי' צ"ט בדברי המחבר משמע דאי ליכא טעמא מותר ואף דליכא ס' וצ"ע:

ד

(שם בהגה"ה) וי"א דסגי בפ"א ס'. עי' ש"ך סק"ו דהטעם דהרבה פוסקים סוברים דבדבר בלוע ל"א חענ"נ ע"ש ואין זה מוכרח לדוחק זה לפמש"ל ריש סי' צ"ב דבכלי מה שנבלע נפרד ממה שבתוך הקדרה ומחובר הוא לעולם למה שבתוך הקדר' שהוא ס' נגד איסור ואין נ"נ כלל א"כ הכא בכף דלא נ"נ ולכך סגיא בחדא ס':

ה

(בש"ע סעיף ג) הכל אסור בהנאה וכו' אך מותר לתת לתוכה פירות או צונן וכו'. דין זה מקורו הוא בטור כאן ועי' בד"מ שכתב ולא דמי לכלים בפסח דאסורי' להשתמש בו כמש"כ באו"ח סי' ת"נ [ור"ל דהא הטור אוסר שם להשכיר כלי לא"י בפסח] משום דרוצה בקיומו ע"י דבר אחר די"ל דשאני התם דרוצה ליהנות מן האיסור אחר הפסח משא"כ כאן עכ"ל ותי' דחוק קצת אמנם יש לתרץ בדרך אחר דהנה בעבודת כוכבים דף ל"ב אמרינן ולמ"ד דרוצה בקיומו על ידי דבר אחר אסור מ"ש קנקנים דשרי ומשנינן התם ליתא לאיסורא בעיניה הכא איתא לאיסורא בעיניה והיינו דבנודות אין היין נבלע כ"כ ומקרי דאית' לאיסורא בעיניה אבל קנקנים שנבלע ביותר מקרי דליתא לאיסורא בעיניה ואם כן לק"מ מהא דאסור להשכיר כלים בפסח דהתם ישתמש בו העובד כוכבים בחמין ויהיה האיסור בעין ושפיר מקרי רוצה בקיומו ע"י דבר אחר אבל כאן דאינו מתיר רק להשתמש בו צונן ליתא לאיסורא בעין וכו' ולכן מותר להשתמש בה והנה הרמ"א כתב התם ויש מתירין להחם חמין בכלי חמץ ולרחוץ בהן וכן שאר צרכי הנא' בכלי חמץ והכא גבי כלי שנתבשל בה בב"ח לא הגיה כלום דאפילו בחמין ממש ומשמע דבחמין בוודאי אסור וצ"ל הטעם דהתם גבי חמץ מותר משום דהוי שלא כדרך הנאתן אבל בב"ח אפילו שלא כדרך הנאתן נמי אסר ועי"ל בשלמא התם דליכא איסור בבישול משא"כ הכא דאף שהוא שלא כדרך הנאתן מ"מ כשחממו איכא איסור לכך הכא ודאי אסור אך לפ"ז קשה דהאיך מגעילין כלי שיש בו בליעה בב"ח הא איכא בשעת הגעלה איסור משום בב"ח וצ"ל דבאמת אסור להגעיל כלי הבלוע מבב"ח משום האי טעמא לפ"ז נסתלק קושית העולם מה שמקשים בהא דכתבו תוס' לשיטת ר"ת האיך מגעילין יורה גדולה הא מים נעשה איסור כו' וקשה דהא לשיטת ר"א נמי קשה האיך מגעילין יורה גדולה שנתבשל בה בב"ח דגם הוא מודה דאמרינן חענ"נ ולפמש"ל ניחא דודאי הוא בלוע מבב"ח שהיה אסור להגעילו עד שנעשה אינו ב"י דאיסור בישול בב"ח נגע בה. [הגה"ה מאת הרב הגדול כו' מוהר"ר שלמה הכהן מ"ץ דפ"ק ווילנא ע"ד מה שכ' לתרץ קושית הד"מ משום דהתם משתמש בחמין משא"כ הכא אינו מתיר רק בצונן הנה אף שכעין זה תי' המג"א בס"ס ת"נ שם על קושיא אחרת מ"מ על קושייתו של הד"מ לכאור' אינו תירוץ כלל דמה בכך דעכשיו משתמש בחמין מ"מ החמץ שנבלע בו מכבר ליתא לאיסורא בעיניה ויותר הו"ל לומר דהתם שאני דמשכיר הכלי ע"מ להשתמש בו חמץ בעין בפסח ושפיר הוי רוצה בקיומו של חמץ בעין ובזה יתיישב ג"כ מש"כ הד"מ באו"ח שם דלדעת הטור דאסור להשכיר הכלי כ"ש דאסור להשתמש בעצמו בכלי חמץ חמין לרחיצ' והמנהג הוא להיתר ולפמ"ש אינו הכרח כלל מד' הטור וע' בגליון האו"ח שם להגאון מוהרע"א ז"ל שתמה דלדעת הטור שם היכא מתיר להניח דבר יבש הרי נהנה מהכלי ותמוה דכבר הקדימו הד"מ כאן ביו"ד להקשות זה וצ"ע. ומש"כ עוד הגאון המחבר כאן בפשיטות דבחמץ מותר מה"ת שלא כדרך הנאתו משו' דכתיב ביה אכילה הנה באמת כ"ה ברמב"ם בפ"ה מהלכות יסוה"ת ובתו' בעבודת כוכבי' דף מ"ג ע"ב ד"ה אמרו לו אכן בס' מקור חיים באו"ח בר"ס תמ"ב דעתו להיפך דאסור מה"ת ונפקא לן מתשביתו דהשבתה היינן שלא ע"י אכילה אכן הדבר תמוה דהיאך נעלם מעיני הגאון הנ"ל דברי הרמב"ם והתוס' שהבאתי וצע"ג. ע"כ הגה"ה מהרב הגדול וכו' מוהר"ר שלמה הכהן נ"י מ"ץ בפ"ק ווילנא]:

ו

(ש"ך ס"ק כ"ב) ז"ל ובס' מע"מ כת' דמהך משמע דס"ל להרא"ש חנ"נ בשאר איסורים ואשתמיטתיה להטור וכו' ולא עמדתי על סוף דעתו דדבר ברור הוא כדפרשתי ע"ש והפ"ח תמה עליו אי לא אמרי' חענ"נ בשאר איסורים מה מהני מה דהוי נ"ט בר נ"ט דאסורא. נראה מדבריו שהוא מפרש דהא דחשבינן המל"ע בשאר אסורים משעת שחממו בו מים היינו שיצטרך ס' נגד כל הבלוע שבקדירה ואם הפי' כך הוא ודאי יש מקום לתמיהתו דמ"נ מה שנשאר בתוכו הוי נ"ט לפגם ומה שיצא לחוץ בשעה שחממו בו בתוך המים א"כ אף אם נימא שנפלט כל הבלוע ולא היה בתוך הכלי כל מעל"ע ולא הוי נטל"פ כיון דלא היה נבלע בקדירה כל מעל"ע מ"מ לא בלע רק לפי ערך מה שנבלע במים דהיינו למשל אם נבלע בקדירה שיעור זית א' ואח"כ חממו בו שיעור ו' זיתים א"כ כשפולט להמים וחוזר ובולע מן המים ליכא כאן בליעת איסור רק חלק שביעית דהא השתא נבלע בו אותו עם ו' חלקים מים אבל באמת אין הפי' כך א"כ אין מקום לתמיהת הפ"ח דבאמת א"צ להמתין עד מעל"ע משעה שחממו בו מים רק משום חלק שביעית האיסור שנבלע בו אח"כ ואם בשלו בו א"צ ס' רק נגד החלק השביעית:

ז

(שם סעיף ז') בשר רותח שחתכו בסכין חולבת כו'. אם אין בו ס' נגד מקום הסכין שחתך בו בשר. ש"ך ס"ק כ"ד ואע"ג דחם מקצתו חם כולו ע"ש ולפמ"ש הש"ך בס"ק כ"ה דמיירי שהסכין הוא למטה ואפ"ה לא שייך תתאי גבר דאגב דוחקא דסכינא בלע טובא א"כ ודאי דא"צ רק נגד מקום שחתך דבמקו' שלאחתך ליכא דוחקא דסכינא ודאי אמרינן בי' תתאי גבר: