א
דין מליחת הראש והטלפים והמוח. ובו ג' סעיפים.
הראש חותכו לשנים ומולחו יפה לצד פנים וחוזר ומולח על השיער שאין השיער מעכב על ידי המלח להפליט דם:
ב
הטלפים מחתך אותם מעט למטה ומולחו ויניח מקום החתך למטה וימלח גם על השיער (ועיין לעיל סימן ס"ח):
ג
הקרום שעל המוח יש בו חוטין והמוח עצמו יש בו דם ואינו יוצא מידי דמו במליחת הראש לפי שעצם הראש מקיפו ועומד לפניו ואין מקום לדם לזוב לפיכך הבא למולחו קורעו ומוציא המוח וקורע הקרום ומולחו ואם רצה למלוח הראש והמוח בתוכו ינקוב העצם כנגד הקרום וינקוב גם הקרום וימלח ויניח הנקב למטה ומותר אפילו לקדירה: הגה ועיין לעיל סימן ס"ח כיצד נוהגין לכתחלה (ש"ד בשם מ"ה) ואם נמלח הראש שלם בלא נקיבת העצם הקרום והמוח אסורים ושאר הראש מותר וכל שכן שאר בשר שעמו (ארוך כלל י"ז וש"ד) הקולית ושאר עצמות שיש בהן מוח צריכין מליחה ומליחת העצם מועיל למוח שבקרבו וא"צ לנקוב העצם (טור בשם הרשב"א) מיהו לכתחלה לא ימלחנו עם שאר בשר רק לבד ובדיעבד שרי (ארוך כלל ל"א) :
באר היטב יורה דעה
ע״א
א
לצד פנים. כתב הש"ך אין הטעם משום דלכתחילה צריך למלוח משני צדדים דא"כ למה שרי בס"ג ע"י נקיבת העצם והקרום אלא ודאי כיון שמולח מבחוץ מכל צדדין סגי דלא יהא אלא חתיכה עבה וה"ק מי שרוצה לעשות מצוה מן המובחר למלוח הראש והמוח חותך הראש לשנים ומולחו יפה לצד פנים משום המוח וכו':
ב
למטה. והטעם איתא בש"ך דאם לא יעשה כן הוי כמולח בכשא"מ (שהטלפים מעכבין הדם מלצאת) ואף כשנמלחו אין הדם יוצא דרך הטלפים משא"כ בשאר עצמות שמליחתן מועיל למוח שבתוכן וכתב מהרש"ל מאחר שמנקבין הטלפים דהיינו המנעל עדיף טפי להיות המליחה אחר החריכה אע"פ שאין המנהג כן:
ג
ס"ח. דשם בסעיף ח' נתבאר דאם לא חתך אותם מעט למטה המנהג לאסור בדיעבד מה שבתוך הקליפה ע"ש:
ד
למטה. כתב הש"ך אבל לא מהני כשמניחו על בית השחיטה או אנחיריו ודץ ביה מידי כדמהני לצלי:
ה
לכתחלה. דשם נתבאר דנוהגין לכתחילה ליטול המוח קודם המליחה מתוך הגולגולת ולחתוך הגולגולת (שתי וערב):
ו
אסורים. דהוי כמולח בכשא"מ וכתב בת"ח דאף בעוף הדין כן:
ז
בשר. כתב הש"ך משום שעצם הגולגולת מפסיק בין דם שבתוכו לבשר ולפ"ז אפילו שאר בשר שעמו נמלח ופלט כבר כל דמו וצירו בענין דלא שייך ביה כבכ"פ אפ"ה מותר וכ' הט"ז ואין לאסור מאחר שלא נמלח משני צדדים דכיון דהראש שלם הוי כמו חתיכה עבה:
ח
מליחה. כתב הש"ך ואם נתבשל בלא מליחה המוח אסור (משום דמחזיק דם במוח וכן כל שנתבשל עמו אסור אם אין ס' נגד המוח שבעצמות) ומ"מ נראה דאם יש ס' בקדירה נגד המוח שבעצמות אף המוח עצמו מותר ועיין בסימן ע"ה:
ט
עם שאר. אבל בבשר שלהם נוהגים בכל יום למלוח אפילו לכתחילה ושפיר דמי עכ"ל הש"ך. (ופר"ח כתב ואנו נוהגין לכתחילה למלחו עם שאר בשר מפני שאנו מחזיקין בהן דם כשאר בשר):
באר הגולה על שולחן ערוך יורה דעה
ע״א
א
טור בשם הרשב"א:
ב
שם ושם:
ג
הרשב"א שם:
ד
שם:
ה
שם בשם אביו הרא"ש מהא דרישא בכיבשא וכו' חולין דף צ"ג:
ו
בית יוסף
(°) ועיין בכיוצא בזה בסי' ע"ה סעיף ב' בהג"ה:
ביאור הגר"א על שולחן ערוך יורה דעה
ע״א
א
חותכו כו'. משום קרום המוח כמ"ש בס"ג בהג"ה ואם נמלח כו' וה"ה דבנקיבה סגי אלא למצוה מן המובחר חותכו לכתחלה. ט"ז וש"ך:
ב
וחוזר כו'. כמש"ל בסי' ס"ט ס"ד:
ג
שאין כו'. כמו שמועיל מליחת העצם למוח כמ"ש בס"ג בהג"ה. ת"ה:
ד
הטלפים כו'. דאל"כ הוי כמולח בכלי שאינו מנוקב:
ה
ויניח כו'. כמ"ש ברישא בכיבשא בפ' ג"ה (צ"ג ב') ובכבד בפ' כ"ה קי"א א':
ו
וימלח כו'. כנ"ל:
ז
הקרום כו'. כמ"ש צ"ג א':
ח
ואינו יוצא כו'. דאף לצלי אמרו שם ב' אצדדין מקפא קפי כו':
ט
וינקוב גם כו'. אף דבצליה א"צ אלא העצם לבד וכן אבה"ש או אנחירה ודץ ביה לא מהני דצליה שאני:
י
וע"ל כו'. ר"ל בס"ד בהג"ה שכתב ולכתחלה כו':
יא
ואם נמלח כו'. דהוי כנמלח בכלי שא"מ:
יב
הקרום כו'. כמ"ש בצליה בסי' ס"ח ס"ב:
יג
הקולית כו'. אף בדיעבד דמחזקינן דם בהו:
יד
ומליחת העצם כו'. דלא אמרו אלא רישא בכיבשא משום דקרום יש בו חוטים שדם כנוס בהן וכן במליחה:
טו
מיהו. חששא בעלמא:
טז
ובדיעבד כו'. עבה"ג:
כף החיים על שולחן ערוך יורה דעה
ע״א:א׳
א
א) [סעיף א'] הראש חותכו לשנים ומולחו יפה לצד פנים וכו' כלומר מי שרוצה לעשות מצוה מן המובחר למלוח הראש והמוח חותך הראש לשנים ומולחו יפה לצד פנים משום המוח וכו' ש"ך סק"א. וכ"כ הט"ז סק"א דאינו אלא למצוה מן המבוחר. לה"פ או' א' בל"י או' א' הל"פ בסעי' זה. שפ"ד או' א' חו"ד או' א' ובאמת גם ניקב העצם לחוד מהני וכמ"ש אח"כ בסעי' ג' ט"ז שם. ש"ך שם. לה"פ שם. בל"י שם. וכ"כ המחב"ר או' א' דאם לא נחתך לשנים בדיעבד שרי דלא כתשו' בית יעקב סי' ל' דאוסר וכ"כ פ"ת או' א' להשיג על דברי בית יעקב הנז' יעו"ש ועיין לעיל סי' ס"ט או' ע"ג.
ע״א:ב׳
א
ב) ומ"ש הש"ע מולחו יפה מצד פנים ואח"כ על השער משמע עיקר המליחה על המוח בפנים וא"צ להוציא המוח אלא מולח כך בעצם הגלגולת. שפ"ד או' א' זב"צ או' ב'.
ע״א:ג׳
א
ג) שם. וחוזר ומולח על השיער וכו' היינו משום דלכתחלה צריך למלוח מב' צדדין וכדלעיל סי' ס"ט סעי' ד' יעו"ש. ש"ך סק"ב. פר"ח או' ב' לה"פ או' ב' חו"ד או' ב'.
ע״א:ד׳
א
ד) שם. וחוזר ומולח על השיער וכו' ואם לא מלח על השיער אסור אף דיעבד בהפסד מועט ואין להתיר אלא דוקא בהפ"מ או לכבוד שבת או לצורך אורחים כמ"ש לעיל סי' ס"ט או' ע"ו גבי חתיכה שלא נמלחה אלא מצד א' והיינו אף לבני הספרדים ההולכים כפסק הש"ע הכא יש להחמיר משום דכ"ה הסכמת האחרונים ורבני הספרדים האחרונים כמ"ש באו' הנז' וכ"פ זב"צ בסי' זה או' ג' וכבר כתבנו באו"ח סי' תס"ח או' נ"ח דבכמה דברים נוהגים הספרדים להחמיר כדברי מור"ם ז"ל אף דהש"ע מיקל יעו"ש.
ע״א:ה׳
א
ה) שם. וחוזר ומולח על השיער וכו' ורגלי הכבשים שהם מלאים מצמר ארוך ב' או ג' אצבעות לא מהני מליחה על הצמר. הלק"ט ח"ב סי' רל"ג. לה"פ או' ד' בל"י או' ב' שו"ג או' א' מחב"ר סוף או' א' זכ"ל על סעי' ב' גם בראש הכבשים לפעמים יש צמר מסובך בצואר סמוך לראש סמוך לגזיזה שגוזזין אותם משנה לשנה ואז צריך להזהיר היודעים ולשאינם יודעים שיגזזו הצמר קודם מליחה. שו"ג שם. זב"צ או' ד'.
ע״א:ו׳
א
ו) שם. שאין השיער מעכב וכו' כמו שמועיל מליחת העצם למוח שבתוכו. הרשב"א בתה"ב. טור. ביאור הגר"א או' ג' ועיין לקמן סעי' ג' בהגה.
ע״א:ז׳
א
ז) [סעיף ב'] הטלפים מחתך אותם מעט למטה ומולחו וכו' משום דאל"כ הוי כמולח בכלי שאינו מנוקב לפי שהטלפים מעכבים הדם מלצאת ואף שנמלחו אין הדם יוצא דרך הטלפים משא"כ בשאר עצמות שמליחתן מועיל למוח שבתוכן וכמ"ש הרב בהגה סעי' ג' לפי שהדם נפלט דרך העצמות ע"י מליחם. ש"ך סק"ג. לה"פ או' ד'.
ע״א:ח׳
א
ח) ונוהגין להסיר ג"כ ראשי הצפרנים באווזים ותרנגולים ואם לא הסירן אין אוסרין בדיעבד דדוקא בטלפי הבהמה החמירו. וכ"כ ביה"ל סי' ס"ח או' ב' וכן משמעות הפו' סולת למנחה שבסוף התו"ח כלל ט"ו דין ט"ו. ומנהג בגדאד יע"א להסיר כל רגל התחתונה על צוה"ג בעופות. זב"צ או' ו'. בן א"ח פ' אחרי או' ו' ונראה שלא מפני חומרא נהגו כך אלא מפני שהתרנגולים שם בזול ואין זם חשוב אצלם כלום. ועיין לקמן סוף או' כ"ב.
ע״א:ט׳
א
ט) שם הגה. ועיין לעיל סי' ס"א סעי' ז' וסעי' ח' ובדברינו לשם שנת' דברי הש"ע ודברי רמ"א יעו"ש.
ע״א:י׳
א
י) [סעיף ג'] הקרום שעל המוח יש בו חוטין וכו' ואם ואם רצה למלוח הראש והמוח בתוכו ינקוב העצם וכו' כלומר ולא מהני אלא בכה"ג אבל לא כשמניחו על בית השחיטה או אנחיריו ודץ ביה מידי כדמהני בצלי לעיל רסי' ס"ח. ש"ך סק"ה. כנה"ג בהגה"ט או' י"ב. פר"ח או' ד' לה"פ או' ו' כריתי או' ג' שפ"ד או' ה' חו"ד ביאור הגר"א או' ט' או' ה' חכ"א כלל ל"ג או' א' זב"צ או' ז'.
ע״א:י״א
א
יא) ואם תוחב עץ או ברזל בנחירים לנקוב הקרום א"צ עוד לנקוב בעצם הגלגולת דבנחירים עצם פתוח רק קרום מפסיק והא ניקב הקרום. פליתי או' ב' כריתי שם. שפ"ד שם. חו"ד שם. זב"צ או' ח' והיינו דאותביה אנחיריה כדי שיזוב הדם. שפ"ד שם.
ע״א:י״ב
א
יב) שם. ויניח הנקב למטה ומותר אפי' לקדרה. אבל אם לא הניח הנקב למטה נאסר המוח. ב"י. כנה"ג בהגב"י או' ט' זב"צ או' ט'.
ע״א:י״ג
א
יג) שם. ויניח הנקב למטה וכו' וה"ה אם מניחו על הצדדין באופן שיוכל הדם לזוב חוצה שרי. כנה"ג שם ואו' י"ב. שו"ג או' ו' זב"צ או' יו"ד.
ע״א:י״ד
א
יד) שם הגה. ועיין לעיל סי' ס"ח כיצד נוהגין לכתחלה. כלומר דשם בסעי' ד' בהגה נת' דלכתחלה נוהגין ליטול המוח קודם מליחה מתוך הגלגולת ולחתוך הגלגולת שתי וערב שאז מתחתך הקרום היטב יעו"ש. ש"ך סק"ו. פר"ח או' ה' לה"פ או' ז' חו"ד או' ה' ומיהו מדינא מותר כמ"ש כאן בנקיבת הקרום ואף הקרום שרי. שפ"ד או' ו' זב"צ או' י"א.
ע״א:ט״ו
א
טו) שם בהגה. ואם נמלח הראש שלם בלא נקיבת העצם הקרום והמוח אסורים וכו' דהוי כנמלחו בכלי שאינו מנוקב. ש"ך סק"ז. פר"ח או' ו' לה"פ או' ח' חו"ד או' ו' חכ"א כלל ל"ג או' ב' ולא מהני מליחה שנית. מק"מ או' ט'.
ע״א:ט״ז
א
טז) שם בהגה. הקרום והמוח אסורים וכו' כמו בצלייה לעיל סי' ס"ח סעי' ב' ביאור הגר"א או' י"ב.
ע״א:י״ז
א
טוב) שם בהגה. הקרום והמוח אסורים וכו' ואף בעוף הדין כן. תו"ח כלל ט"ו דין י"ח. ד"מ או' ג' ש"ך שם. פר"ח שם. לה"פ שם. בל"י או' ג' הל"פ בסעי' א' כריתי או' ד' שו"ג או' ט' שפ"ד או' ז' חו"ד שם. חכ"א שם. זב"צ או' י"ב. ובעיר בגדאד יע"א יש להם מנהג קדמון שמביאים עם הכלה כשתלך מבית אביה לבית בעלה בליל א' של החופה תרנגול ותרנגולת שחוטים ומבושלים ומקפידים לבשלם עם הראש שלהם כי עיקר סי' טוב שלהם הוא בזה וע"כ צריך להזהירם שיהיו נוקבים קודם מליחה את עצם הגלגולת ושרי. בן א"ח פ' אחרי או' ג'.
ע״א:י״ח
א
חי) שם בהגה. ושאר הראש מותר וכ"ש שאר בשר שעמו. ואין שייך לומר כאן דאסור בדיעבד מאחר שלא נמלח בפנים וכההיא דסי' ס"ט סעי' ד' בלא נמלח רק מצד אחד דכאן דהראש שלם הוי כמו חתיכה עבה אלא דאם קרעו לשנים אז דינו כדלעיל לענין נמלח מצד א' ט"ז סק"ג. לה"פ או' יו"ד. בל"י או' ד' חו"ד או' ז'.
ע״א:י״ט
א
יט) שם בהגה. ושאר הראש מותר וכו' לפי שעצם הגלגולת מפסיק בין דם שבתוכו לבשר ולפ"ז אפי שאר בשר שעמו נמלח ופלט כבר כל דמו וצירו בענין דלא שייך ביה כבולעו כך פולטו וכדלעיל ססי' ע' אפ"ה מותר. ש"ך סק"ח. פר"ח או' ז' לה"פ או' ט' בל"י שם. מנ"י על התו"ח כלל ט"ו או' ל"ח. הל"פ שם. כריתי או' ה' שפ"ד או' ח' חכ"א שם. ומיהו דעת החו"ד בביאור או' א' לאסור שאר בשר שפלט דמו וצירו הנמלח עמו משום שבולע מדם המוח והקרום המתמצה דרך עצם הגלגולת ואינו יוצא במליחה שנית. וכ"ה דעת כנפי יונה. וכ"כ מק"מ בגדולי הקדש או' א דדברי הכנפ"י והחו"ד מסתברים יעו"ש. וע"כ יש להחמיר בהפסד מועט אבל בהפ"מ יש לסמוך אדברי הש"ך ודעמיה. וכ"ז לדברי מור"ם שם ססי' ע' דבשר שפלט דמו וצירו ובלע דם אינו יוצא בהדחה ומליחה שנית אבל לפסק הש"ע שם אפי' אם פלט כל צירו ודמו ובלע דם בדיעבד מותר ע"י הדחה ומליחה שנית כמבואר שם ובדברינו לשם יעו"ש וא"כ ההולכים ע"פ פסק הש"ע גם בהפסד מועט יש להכשיר כאן ע"י הדחה ומליחה שנית.
ע״א:כ׳
א
ך) אשה א' עשתה פשטיד"א מליאה מוח והניחתו במרחשת עם אחרים ונתנתו בתנור ושוב נזכרה שמוח שבפשטיד"א הוציאה ממנו הקרום אבל לא מלחה את המוח נראה דלא די שנאסור את הפשטיד"א שיש בה המוח אלא גם הפשטידות האחרים שבמחבת ג"כ אסורים משום שנתטגנו עם פשטיד"א שיש בה המוח ואין ס' כנגד המוח. כנה"ג לעיל סי' ס"ח בהגב"י או' ט"ו ובתשו' בע"ח חי"ד סי' ק"ז. מחב"ר בסי' זה או' ט' וכתב עו"ש כנה"ג בתשו' הנז' והפשטיד"א עם שאר הפשטידים אסורים אם אין בהם ס' נגד כל המוח וכלי חרס אשר בשלו בו ישבר אך את הזהב ואת הכסף ואת הבדיל ואת העופרת יעבירו באש במים רותחים וטהר. והב"ד זב"צ בסי' זה או' י"ד.
ע״א:כ״א
א
כא) שם בהגה. הקולית ושאר עצמות שיש בהם מוח צריכין מליחה. ואם נתבשל בלא מליחה המוח אסור משום דמחזקינן דם במוח ומה"ט אם נמלח בדיעבד עם שאר בשר שרי ומ"מ נראה דאם יש ס' בקדרה נגד המוח שבעצמות אף המוח עצמו מותר. ש"ך סק"ט. כנה"ג בהגב"י או' ט"ז. פר"ח או' ח' לה"פ או' י"א. בל"י או' ה' הל"פ בסעי' ב' שפ"ד או' ט' חו"ד או' ח' זב"צ או' ט"ו. אבל נגד העצם לא בעינן ס' חו"ד שם. וגם העצם מצטרף להיתר. זב"צ שם. ועיין לקמן רסי' צ"ט ובדברינו לשם בס"ד.
ע״א:כ״ב
א
כב) שם בהגה. ומליחת העצם מועיל למוח שבקרבו וכו' ול"ד למוח שבראש דהתם שורייקי דדמא שבקרום המוח הוא כדם כנוס בתוכו אבל דם שבאיברים במעט מליחה נפלט ומתמצה. הרשב"א דף ע"ו ע"א. ש"ך סק"י. פר"ח או' ט' לה"פ או' י"ב. חו"ד או' ט' ומנהג בגדאד יע"א לשבר כל העצמות ואין מניחין עצם שלם. גם נוהגין לחתוך ראש הכנף בעוף קודם מליחה כדי שדרך שם יוצא הדם ע"י מליחה. בן א"ח פ' טהרות או' ד' ועיין לעיל או' ח'.
ע״א:כ״ג
א
כג) שם בהגה. ומיהו לכתחלה לא ימלחנו עם שאר בשר וכו' אבל בבשר שלהם נוהגין בכל יום למלוח אפי' לכתחלה. ושפיר דמי. וכ"כ התו"ח כלל ט"ו דין י"א. ש"ך ס"ק י"א. פר"ח או' יו"ד. לה"פ או' י"ג. בל"י או' ו' הל"פ בסעי' ב' חו"ד או' יו"ד.
ע״א:כ״ד
א
כד) שם בהגה. ובדיעבד שרי. וכמדומה לי שהמנהג בינינו שלא להקפיד בזה אפי' לכתחלה כנה"ג בהגב"י סוף או' י"ד. וכ"כ שם הפר"ח דאנו נוהגין לכתחלה למולחן עם שאר בשר משום דאנו מחזיקין בהם דם כשאר בשר ובלא"ה נמי שרי מידי דהוה אבני מעיים וכדלקמן בסי' ע"ה סעי' ב' יעו"ש. לה"פ שם. בל"י שם. מק"מ או' י"ג. זב"צ או' ט"ז.
ע״א:כ״ה
א
כה) עצם שיש בו מוח שנמלח שלם בלי שום שבירה ונקב והודח כראוי ואח"כ מלחו אותו עם בשר אחר ובשלום יחד בקדרה כיון שנתבשל עם הבשר יוצא הדם הבלוע בכדי קליפת העצם ונבלע במוח ובכל הבשר וצריך שיהיה ס' בכל התבשיל כנגד קליפה של העצם ולמ"ד דכ"מ שהצריכו כדי קליפה אם נתבשל ולא הוציאו כדי קליפה מותר הכל בדיעבד כמ"ש לקמן סי' צ"א סעי' ד בהגה ה"נ מותר אפי' לא יהא בו ס' בית דוד חי"ד סי' י"ט. שו"ג מחו' או' א' בסוף הסי' מחב"ר או' יו"ד. זכ"ל על סעי' זה. זב"צ או' י"ז וכתב דהגם דהער"ה או' ג' כתב לדחות עעם בית דוד מ"מ גם הוא סובר דהדין דין אמת יעו"ש. ואם היה נודע לו קודם הבישול ישליך העצם לבדו והמוח מותר כי העצם הוא יותר הרבה מכד"ק. ב"ד שם. או אם ירצה יחזור וימלח העצם מליחה שנית ומותר כמ"ש לעיל סי' ס"ט גבי בשר. זב"צ שם.
כרתי על שולחן ערוך יורה דעה
ע״א
א
חותכו לשנים עמ"ש בפלתי למה צריך בזה משני צדדים ואחרונים כתבו באמת א"צ בזה משני צדדים:
ב
חוזר ומולח ואם חתך הראש ומלח צד חוץ ולא מבפני' לדעת הגה' לעיל סי' ס"ד בדעבד אסור ואע"פ שאם נחתך הי' סגי במליחת הראש צד חוץ סביב ונתן הפר"ח הטעם דמשנה מתקנת חכמים למלוח שני צדדים וזה דוחק אבל באמת לק"מ דבשלמא אם הראש שלם ונמלח סביב אין האויר מקרר ומעכב חום המלח להפליט דהא שלם סביביו אבל כשהוא חתוך ונמלח רק מצד אחד א"כ בצד שני' שולט אויר ומקרר החתיכ' ומונע כח חום המליח שבצד שני' להפליט:
ג
וינקוב גם הקרום וכתב הש"ך דלא מהני אותבי' אנחיריו ודץ ביהמידי ע"ש ועיין פלתי מ"ש דבנחירים אם נקב הקרום א"צ עוד לנקב עצם ועמ"ש בפלתי אם מחזיקין במוח עצמו דם:
ד
הקרום והמוח אסורים דה"ל בגלגלת כאילו נתבשל בקדירה אפי' ראש עוף:
ה
והשאר דעצם מפסיק ואפי' שאר בשר נמלח ופלט כבר כל דמו דלא שייך כבב"פ מ"מ מותר מתורת הפסקה. ועיין פלתי דהוכחתי הטעם דלכך שאר הראש מותר משום דמפסיק העצם ולא כבכ"פ:
ו
מותר ואע"ג דלא נמלח מב' צדדים ולעיל אסקינן דאוסר בדיעבד כיון דראש שלם הוי כחתיכה עבה:
פלתי על שולחן ערוך יורה דעה
ע״א
א
חותכו לשנים הש"ך והפר"ח העלו למצוה מובחר לחותכו לשנים דאם מלח הראש סביב סביב ש"ד כמבואר שעיף ג' ולכך כתבו זהירות בעלמא קתני ולדידי נראה דהא יש מרבוותא דס"ל דאין למלוח על השער דהשער מעכב כח המלח (וצ"ל הא דבקדשים מולחין הראש ואינו מסיר הצמר כמבואר בגמ' ורמב"ם הל' מ"ק התם לא מיירי מליחה להוציא דם רק גזירת הכתוב למלח קדשים ואפי' מנחות) ורשב"א חולק וא"כ בנחתך ונמלח צד פנים ג"כ אף דנימא דמליחת צד חוץ שער מעכב הא נמלח צד פנימי ולדעת הרבה מחברים צד אחד אם נמלח ג"כ כשר וא"כ מה יש לחוש אבל בנמלח רק צד חוץ אולי שער מעכב ואין כאן מליחה כלל לא משום צד ולכך צריך לפתוח ולמלחו עבר ועבר אבל בס"ב איירי דליכא שער ואין כאן בית מיחש:
ב
וינקוב גם הקרום וכתב הש"ך דלא מהני אותבי' אנחירי' ודץ בי' מידי ונר' דהיינו דאין נק' הקרו' אבל העצם פתוח בנחירים רק הקרום סתום ומפסיק ולכך בצלי אין חשש להפסק קרום דנורא משלט שליט ולכך סגי בדץ בי' מידי שלא יסתום הנקב אבל במליחה הקרום מפסיק ולכך צריך ג"כ לנקוב הקרום ומיני' אם תוחב עץ או ברזל בנחירים לנקוב הקרום א"צ עוד לנקוב בעצם גלגלת דבנחירים עצם פתוח רק קרום מפסיק והא נקב הקרום וחדא מינייהו נקט דינקוב וקרום וה"ה בנחירים בנקובת קרום סגי וברור. וכך כתב הרא"ש גיד הנשה סי' ד' דאף דנאסר המוח מ"מ בשר מותר דקרום מפסיק והקשה המע"מ הא העצם מפסיק ולפ"ז לק"מ דבנחירים העצם פתוח אלא הא קשי' דבזה סעיף מבוחר דגם במוח עצמו מחזיקין דם וחנו תוס' חולין דף צ"ג בד"ה רישא בכבשא וכן הרא"ש בפ' ג"ה סי' ז' וי"ד מבואר דכל חששא דבקרום יש דם ונבלע דם זה במוח כן משמע בחידושי רשב"א פרק ג"ה גבי רישא בכבשא וצ"ע דמנלן זה ולמה לא נימא בפשוט במוח גופי' נבלע דם והוי חתיכה שנתבשל בדמו. ודוחק לומר דס"ל הואיל המוח ממלא כל חלל הגלגלת כנודע וא"כ בתוך עצם גלגלת אין מקום שיתפשט הדם חוץ למוח ויחזור ויתבלע כי אין מקום פנוי וא"כ הוי רק דם שפי' ממקום למקום אשר לפי דעת התוס' וסייעתו מותר וא"כ לא דמי לחתיכה שנתבש' בדמו שיוצא הדם ע"י בישול לחוץ וחוזר ונתבלע משא"כ בגלגלת ולכך חששו רק מחמת דם הקרום יהי' נבלע והוי דם שפירש מחתיכה לחתיכה ודו"ק: ויותר נראה כי לגבי מוח מועיל מליחה וצלי ואין הפסק בעצם כמו שאינו מפסיק בשאר עצמו' שיש בהן מוח אמנם בקרום דאית בי' שוריקי סומקי בהם עצם מפסיק ואין מועיל מליחה ועיין ש"ך ס"ק י':
ג
ושאר הראש מותר ש"ך ס"ק ח' נתן שני טעמים או דעצם מפסיק או דכבכ"פ והסכים הש"ך לטעם ראשון ואני אומר דבר מוכרח הוא דכיון דקיימ"ל חנ"נ בשארי איסורין נמי וידוע דהא דאמרי' עצם גלגלת מפסיק היינו לפליטת דם אבל לשמנונית דאיסורא לא הגע עצמך אם יבשל ראש טרפה וכי מעכב עצם גלגלת פליטת' ולפ"ז כיון דנעשה נבלה ואוסר פליטת שמנינות דאיסורא להנשאר דלגבי' אין עצם מפסיק וע"כ צ"ל אין הנאסר יכול לאסור דדם לא נפלט כלל ואלו כבכ"פ הא פולט א"כ לא שייך אין הנאסר יכול לאסור והדבר מוכרח ודו"ק:
פתחי תשובה על שולחן ערוך יורה דעה
ע״א
א
חותכו לשנים. עט"ז וש"ך דזהו למצוה מן המובחר ועי' בתשובת בית יעקב סימן למ"ד שכתב דנ"ל דמצד הדין צריך לחתוך הראש לשנים ואם לא חתכו ומלחו אסור אף שהרשב"א כתב הטעם משום המוח ומדמה לה לחתיכה עבה מ"מ נראה דאיכא טעמא אחרינא במילתא דיש מקומות בראש שהוא חלול בפנים כו' לכן לא דמי לחתיכה עבה ולא גרע מן הריאה שצריך לפתוח הקנוקנות שבה כו' הלכך בנ"ד יש לאסור אפילו בדיעבד כדין בשר שנמלח רק מצד אחד עכ"ד. ולע"ד לא נהירא כי מ"ש הבי"ע לכן לא דמי לחתיכה עבה ליתא דהרי בסימן ע"ב בלב קורעו לאחר מליחה אף שהוא חלול בפנים ועי' במנחת יעקב כלל ט"ו ס"ק מ"ה ומ"ש הבי"ע דלא גרע מהריאה תמיהני דאדרבה משם מוכח איפכא דהרי בסי' ע"ב סעיף ד' מבואר דמדינא א"צ לפתוח הקנוקנות אלא ממנהגא ע"ש [ והגם שמדברי הט"ז לעיל סימן ס"ט ס"ק י"ג משמע דיש ליזהר מדינא כבר השיג עליו במנ"י שם ועפמ"ג שם]:
הגהות רבי עקיבא איגר על שלחן ערוך יורה דעה
ע״א
א
(סימן ע"א ש"ך סק"ח) ולפ"ז אפי' שאר בשר. לא ידעתי אמאי לא נקט הנ"מ בבשר שבראש אם אחר שמלחו והודח חזר ומלחן אם נאסר הבשר מהקרום דלטעם כבולעו כך פולטו אסור דמה שנפלוט עתה אסור כיון דליכא דם של עצמו:
שפתי כהן על שולחן ערוך יורה דעה
ע״א:א׳
א
הראש חותכו לשנים כו'. אין לפרש הטעם משום דלכתחלה צריך למלוח מב' צדדין וכדלעיל סי' ס"ט ס"ד דאם כן אמאי שרי כאן בס"ג ע"י נקיבת העצם והקרום אלא ודאי כיון שמולח מבחוץ מכל צדדין סגי דלא יהא אלא חתיכה אחת עבה וה"ק הראש חותכו לשנים כו' כלומר מי שרוצה לעשות מצוה מן המובחר למלוח הראש והמוח חותך הראש לשנים ומולחו יפה לצד פנים משום המוח כו' ובס"ג מבואר דמי שרוצה למלוח הראש והמוח בתוכו ינקוב העצם והקרום:
ע״א:ב׳
א
וחוזר ומולח על השיער. היינו משום דלכתחלה צריך למלוח מב' צדדין וכדלעיל סי' ס"ט עיין שם:
ע״א:ג׳
א
הטלפים מחתך אותם מעט למטה כו'. משום דאל"כ הוי כמולח בכלי שאינו מנוקב לפי שהטלפים מעכבים הדם מלצאת ואף שנמלחו אין הדם יוצא דרך הטלפים משא"כ בשאר עצמות שמליחתן מועיל למוח שבתוכן וכמו שכתב הר"ב ס"ד לפי שהדם נפלט דרך העצמות ע"י מליחה וזה פשוט וכן מוכח להדיא ברשב"א וטור והעט"ז כתב וז"ל שאני שאר עצמות מטלפים דשאר עצמות המוח שבתוכן ממלא את כל החלל ואין שם מקום שיתכנס שם הדם וישאר שם אבל הטלפים הם חלולים מבפנים ואין הבשר דבוק בכולן ואם לא יפתח אותם יש לחוש שמא יתכנס דם הפליטה בפנים למקום אחד והוי כמולח בכלי שאינו מנוקב ע"כ לשונו ולא נהירא דהא אדרבה המולח בכלי שאינו מנוקב אסור מטעם שהבשר המונח בו הוא מונח במקום דחוק וע"י כך אינו פולט יפה וחיישינן שמא פירש ממקום למקום וכמ"ש בסימן ס"ט ס"ק ס"ח אלא הטעם פשוט כדפי':
ע״א:ד׳
א
וע"ל סי' ס"ה. כלומר דשם בסעיף ח' נתבאר דאם לא חתך אותם מעט למטה נהגינן לאסור אף דיעבד מה שבתוך הקליפה וע"ש:
ע״א:ה׳
א
ואם רצה למלוח כו' וינקוב גם הקרום. כלומר ולא מהני אלא בכה"ג אבל לא כשמניחו על בית השחיטה או אנחירין ודץ ביה מידי כדמהני בצלי לעיל ר"ס ס"ח וכן משמע להדיא בת"ה ובטור ובהרב המגיד פ"ו מהמ"א דין י"ד ע"ש:
ע״א:ו׳
א
וע"ל סי' ס"ח כו'.) כלומר דשם בסעיף ד' בהג"ה נתבאר דלכתחלה נוהגין ליטול המוח קודם המליחה מתוך הגולגולת ולחתוך הגולגולת שתי וערב שאז מתחתך הקרום היטב וע"ש:
ע״א:ז׳
א
הקרום והמוח אסורים. דהוה כנמלחו בכלי שאינו מנוקב כתוב בת"ח כלל ט"ו דין י"ח דאף בעוף הדין כן וע"ש:
ע״א:ח׳
א
ושאר הראש מותר. לפי שעצם הגולגולת מפסיק בין דם שבתוכו לבשר ואפילו אם קצת מן הדם נפלט ונכנס לתוך הבשר כבולעו כך פולטו כן כתב הרשב"א בת"ה הארוך דף ע"ה ע"ב והרא"ש פג"ה ואו"ה כלל י"ז דין ז' ונ"ל שטעם הראשון עיקר ולרווחא דמלתא כתבו הטעם השני וגם הר"ן פרק גיד הנשה לא כתב אלא טעם הראשון ולפי זה אפילו שאר בשר שעמו נמלח ופלט כבר כל דמו וצירו בעניין דלא שייך ביה כבולעו כך פולטו וכדלעיל ס"ס ע' אפילו הכי מותר (אם הוסר הבשר מעל הראש שבחוץ על הגולגולת) . ויתר דיני מליחה וצליה ובישול הראש והמוח נתבארו בסי' ס"ח ע"ש.
ע״א:ט׳
א
צריכין מליחה. פירוש ואם נתבשל בלא מליחה המוח אסור משום דמחזקינן דם במוח ומה"ט אם נמלח בדיעבד עם שאר בשר שרי ומ"מ נראה דאם יש ס' בקדרה נגד המוח שבעצמות אף המוח עצמו מותר ועיין בסי' ע"ה ס"ק ח':
ע״א:י׳
א
ומליחת העצם מועיל למוח שבקרבו. ול"ד למוח שבראש דהתם שורייקי דדמא שבקרום המוח הוא כדם כנוס בתוכו אבל דם שבאיברי' () במעט מליחה נפלט ומתמצה עכ"ל הרשב"א דף ע"ו ע"א:
ע״א:י״א
א
מיהו לכתחלה לא ימלחנו עם שאר בשר. אבל בבשר שלהם נוהגים בכל יום למלוח אפילו לכתחלה ושפיר דמי וכ"כ בת"ח שם דין י"א:
טורי זהב על שולחן ערוך יורה דעה
ע״א
א
חותכו לשנים. פי' דיש מחמירים ואומרים שהשיער מעכב את הדם שבבשר הראש שלא יצא ע"י מליחה ולפיכך מולחין אותו תחילה על השיער שיפליט מעט ואח"כ מניחין אותו על האש ומסירין השיער וחוזרין ומולחין את הראש וכתב הרשב"א ע"ז דלפי סברתם שהמליחה הא' לא נכנסה רק מעט למה היא באה אלא ודאי אין השיער מעכב כלל והוי הראש כמו שאר בשר והרוצה להחמיר בראש יחתכנו לשנים וימלחנו לצד פנים וגם על השיער ובת"ה הארוך לא זכר שיחתוך לשנים את הראש רק בקצר כתוב וגם כן שלא מן הדין רק בלשון אם רוצה חותך הראש לשנים כו' ואע"פ שהטור והש"ע לא כתבו אם רוצה כו' אלא כתבו דרך פסק מ"מ הוא למצוה מן המובחר מאחר שכתב ב"י הטעם שצריך לחתוך הראש לשנים משום המוח שבפנים ע"כ ובאמת גם ניקב העצם לחוד מהני וכמ"ש אחר כך כאן וע"כ מתורץ לשון ואם רוצה שכתב הרשב"א:
ב
הטלפים מחתך כו'. כתב רש"ל פרק ג"ה סי' י"ב מאחר שמנקבין הטלפים דהיינו המנעל למה צריכה להיות המליח' קודם החריכה אדרבה עדיף טפי אח"כ והיורה דעה לא קאמר וכן הדין בטלפים כו' אלא שמהני מליחה קודם החירוך לאפוקי מן המחמירים אבל מצוה מן המובחר למלוח אח"כ כיון שנוקב המנעלים תחלה אע"פ שאין המנהג כן ע"כ (שם) ועי' לעיל סי' ס"ח בסעיף ז':
ג
ושאר הראש מותר. אין שייך לומר כאן דאסור בדיעבד מאחר שלא נמלח בפנים וכההיא דסי' ס"ט סעיף ד' בלא נמלח רק מצד אחד דכאן שהראש שלם הוה כמו חתיכה עבה אלא דאם קרעו לשנים אז דינו כדלעיל לענין נמלח מצד אחד וכמו שכתבתי שם:
יד אברהם על שולחן ערוך יורה דעה
ע״א
א
(סימן ע"א סעיף א') דראש חותכו לשנים. הוא למצוה מן המובחר לדעת הט"ו. אבל לפ"ד הג"ה סי' ס"ח ס"ד מצוה מן המובחר לחתך לשנים שהן ארבע. והא דלא הגיה כאן כלום לפי שסמך אמ"ש בסעיף ב'. וע"ל סי' ס"ח כיצד נוהגין לכתחילה. ולא סגי לכתחילה בנקיבת העצם לבד. כמ"ש המחבר ס"ב לפי שצריך להניח הנקב למטה וחיישי' שמא יתהפך. שגם במליחה חיישינן שמא יתהפך. כמ"ש בד"מ סי' ע"ג בשם או"ה לענין למלוח בישרא עלוי כבדא דאסור מטעם זה (ועי' בש"ך סי' ע' ס"ק ח') והמחבר לטעמי' אזיל דס"ל דבמליחה לא חיישי'. כמ"ש שם ס"ה דמותר למלוח בישרא עלוי כבדא. וכל זה ברור אלא שיש לתמוה על רמ"א בד"מ סי' זה שחולק על הב"י והסכים לדעת הרא"ש דבמליח' לא חיישי' שמא יתהפך ע"ש. וסותר עצמו למ"ש סימן ע"ג וצ"ע:
ב
(שם סעיף ג' בהג"ה) עצמות שיש בהם מוח צריכין מליחה. המ"י כלל ט"ו ס"ק כ"א הוכיח מהת"ח שם דצריך מליחה היינו לכתחילה אבל בדיעבד שרי דאין מחזיקין בו דם כמו בבני מעיים. ובעצמות עצמן הביא שם ס"ק כ"ג דאין מחזיקין ודלא כהש"ך. ולי נראה דהש"ך דקדק לשון הג"ה שכ' דמליחת העצם מועיל כו' דזה דייקא שמחזקין בו דם עכ"פ קצת יותר מבני מעיי' דאל"כ אין צ"ל לדברי' אלו. וכ"מ בס' הארוך ע"ש ודו"ק. וכן סתם צריך משמע עיכובא וכ"כ ב"י א"ח ר"י וכדאמר בכ"ד ה"א צריך א"ל תקנה קמ"ל. ובספ"ה דברכות המתפלל צריך שיכוון כו' והוא דיעבד:
יד אפרים על שלחן ערוך יורה דעה
ע״א
א
הטלפים כו'. עבה"ט וע' בתורת חסד סימן יו"ד אם לא חתך ראשן יש להם תקנה ע"י מליחה פעם שנית לאחר שיסיר ראשו ואם נתן באש במים רותחין קודם שחזר להכשירן ע"י מליח' שנית נאסרו ע"י מליחה זה אא"כ יש ס' נגד הטלפים וע' מח"ב בשם מוהר"י דיין ראש בהמה שנמלחה שלימה ולא ניקב המוח ונתבשלה שלימה אם יש ס' בתבשיל מותר ואם אין ס' דיינו שנאסור המוח והשאר מותר ע"ש ונלע"ד מה דמשמע מדבריו להתיר המוח עצמו ביש ס' ליתא דלא דמי לדלקמן ס"ק ח' דמוח שבראש שאני שמחזיקין בו דם כמ"ש המנ"י כלל ט"ו ס"ק כ"א וע' בשפ"ד ס"ק ט' ועיין בתשובת כנה"ג באשה שעשת' פשטיד"א מליאה מוח והניחתה במרחשת עם אחרים ונתנה בתנור ושוב נזכר' שמוח בפשטיד"א והוציא' הקרום ולא מלחה שהורה מוהר"ש גאון להתיר הכל לפי שלא היה מהאיסור רק פחות מס' ובעל כנה"ג חלק ואסר הכל שהפשטידא עצמה לא הי' ס' נגד המוח ואוסרת השאר ע"ש באורך וגם בתורת חסד הביא שם סימן ז' תשובת מוהר"י חזן שפסק דהפשטידא אסורה והשאר מותר והמחבר שם סי' ח' חלק ע"ז ודחה ראיותיו ומסיק דכולם אסורים וע' מח"ב:
ב
צריכין מליחה. עבה"ט וכ' מח"ב בשם בית דוד עצם שיש בו מוח שנמלח שלם בלא שום שבירה ונקב והודח כראוי ונמלח עם בשר אחר ובישלם יחד בקדירה כיון שנתבשל עם הבשר יצא דם הבלוע בכ"ק של עצם ונבלע במוח ובכל הבשר וצריך שיהיה ס' בכל התבשיל כנגד הכ"ק של העצם ולמ"ד דכל מקום שצריך קליפה ולא קלפוה מותר בדיעבד ה"נ מותר אפילו לא הי' ס' ועוד צידד דלהבליע הדם בדבר אחר העצם מעכב עיין שם:
מטה יהונתן על שלחן ערוך יורה דעה
ע״א
א
(סימן ע"א ש"ך ס"ק ח') ושאר הראש מותר. לפי שעיקר הגלגולת כו' ונ"ל דהטעם ראשון הוא עיקר ע"ש ואדמ"ו אמר דע"כ מוכח דטעם שני הוא עיקר דהא כ' הש"ך לעיל כיון שמונח בחוץ מכל צדדים סגי דלא יהיה אלא חתיכה א' עבה וא"א כמ"ש הש"ך דאמרי' שעצם הגולגולת מפסיק א"כ מאי מהני מליחה מצד חוץ הא אותו צד הדבוק בעצם מעכב המליחה מלהתפשט מעבר אל עבר וא"כ לא הוי רק נמלח מצד א' אע"כ צ"ל דמליחה גורם לפליטת דם מתוך המוח א"כ שפיר אמרי' דהוי כחתיכה עבה דמליחה הוליך מעבר לעבר:
הסבר על זכויות יוצרים
שולחן ערוך, יורה דעה
רשיון: Public Domain
מקור: www.nli.org.il
באר היטב יורה דעה
רשיון: Public Domain
מקור: www.toratemetfreeware.com
באר הגולה על שולחן ערוך יורה דעה
רשיון: Public Domain
מקור: www.nli.org.il
ביאור הגר"א על שולחן ערוך יורה דעה
רשיון: Public Domain
מקור: www.nli.org.il
כף החיים על שולחן ערוך יורה דעה
רשיון: Public Domain
מקור: www.nli.org.il
כרתי על שולחן ערוך יורה דעה
רשיון: Public Domain
מקור: www.nli.org.il
פלתי על שולחן ערוך יורה דעה
רשיון: Public Domain
מקור: www.nli.org.il
פתחי תשובה על שולחן ערוך יורה דעה
רשיון: Public Domain
מקור: www.nli.org.il
הגהות רבי עקיבא איגר על שלחן ערוך יורה דעה
רשיון: Public Domain
מקור: www.nli.org.il
שפתי כהן על שולחן ערוך יורה דעה
רשיון: Public Domain
מקור: www.nli.org.il
טורי זהב על שולחן ערוך יורה דעה
רשיון: Public Domain
מקור: www.nli.org.il
יד אברהם על שולחן ערוך יורה דעה
רשיון: Public Domain
מקור: www.nli.org.il
יד אפרים על שלחן ערוך יורה דעה
רשיון: Public Domain
מקור: www.nli.org.il
כל הזכויות שמורות לבעלי התכנים – במידה ומצאתם הפרה בזכויות היוצרים שלכם, נא לפנות אלינו באופן מיידי במייל [email protected] האתר כולו מוקדש לעילוי לנשמת כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולזכות כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולרפואת כל חולי עם ישראל בנפש בגוף ובנשמה. לייחדא קודשא בריך הוא ושכינתא על ידי ההוא טמיר ונעלם בשם כל ישראל, ולקרב את ביאת המשיח. כל הזכויות שמורות (c) לבעלי הזכויות יוצרים השייכים לכל קטע מצוטט, יש להתייחס לכך בחומרה רבה ויש איסור גמור להפיץ באופן הנוגד לרישיון מצד ההלכה וכו' תחת רישיון Creative Commons-CC-2.5