שולחן ערוך, יורה דעה ע׳: דין מליחת הרבה בשר ביחד. ובו ו' סעיפים: – עם 17 מפרשים

א

דין מליחת הרבה בשר ביחד. ובו ו' סעיפים:
מולחין הרבה חתיכות זו על גב זו אע"פ שהתחתונה גומרת פליטתה קודם לעליונה לא אמרינן שחוזרת ובולעת מדם העליונה לפי שהוא שוהה הרבה לפלוט ציר וכל זמן שפולטת צירה אינה בולעת ואפילו מתקבץ הרבה ציר ועומד בגומא שבין החתיכות מותר במה דברים אמורים במולח בשר עם בשר ואפילו בשר שור עם בשר גדיים וטלאים ואפילו עם עופות שאי אפשר להם לגמור כל פליטת צירן עד שיגמור בשר שור לפלוט את דמו: הגה ומכל מקום נוהגין להחמיר לכתחלה שכל חתיכה שיש לה בית קיבול כגון דופן שלימה מהפכין אותה שיזוב הדם אבל בדיעבד אין לחוש (א"ו הארוך) חתיכה שמלח אותה ב' פעמים מותרת ולא חיישינן שמלח השני מבליע הדם הנשאר ממליחה הראשונה (פסקי מהרא"י סימן ס"ו): אבל בשר עם דגים אפילו בשר עופות עם דגים אסור למלוח לפי שהדגים פולטים כל צירן קודם שיפלוט העוף את דמו ואם עבר ומלחן יחד העופות מותרין אבל הדגים צריך ליטול מהם כדי קליפה ואם לא ניטלו קשקשיהם כשנמלחו מותרים: הגה ויש אוסרין כל הדגים (ארוך כלל י"ג) אם אינן ס' נגד העופות דאנו משערין במליחה בס' והכי נהוג ודוקא דלית בהו קשקשים דרפו קרמייהו ופלטו מיד אבל אי אית בהו קשקשים מותרים דאינן פולטים מיד ולא בלעי מן העופות (הרא"ש ושם) דאיידי דטרידי לפלוט לא בלעי מידי דהוי אשני חתיכות שנמלחו יחד:

ב

במה דברים אמורים כשמלח שניהם יחד או שהעוף מליח ודג תפל אבל אם דג מליח ועוף תפל ונתנם זה אצל זה או זה על גב זה אף דגים מותרים בלא קליפה: הגה וכן אם הדגים מונחים על העופות מותרים אפילו נמלחו יחד דדם אינו מפעפע מלמטה למעלה ולא גרע מחתיכה המונחת בציר דמה שלמעלה מן הציר שרי (ארוך כלל י"ג) וכן אם לא הניח הדגים אצל העופות אלא לאחר ששהו העופות במלחן שיעור מליחה אף הדגים מותרים אע"פ ששניהם מלוחים (ד"ע וכן משמע בארוך) ואם נמלחו דגים בכלי שמלחו בו בשר הדגים מותרים דאין הדגים בולעים הדם שבכלי דאין מליחה לכלים (ב"י בשם רשב"א סימן קכ"ט) והא דאמרינן דאם הדג תפל והעופות מלוחים אסורין היינו דוקא שהדג פלט כבר דמו והודח אבל אם עדיין לא פלט דמו ולא נמלח מעולם מותר דאגב דיפלוט דם דידיה יפלוט גם כן הדם שבולע מן העופות (סברת עצמו וכן משמע בארוך כלל י"ג בשם הסמ"ק) כמו חתיכה שנפלה לציר קודם מליחה דמותר מהאי טעמא כמו שיתבאר לקמן סימן זה ועיין לקמן סימן צ"א באיזה מליחה אמרינן דהוי כרותח:

ג

בשר שחוטה שמלחו עם בשר טריפה או שהטריפ' מלוחה והכשיר' תפילה והם נוגעי' זה בזה אסור כדי קליפה שאע"פ שאינו בולע מדם הטריפה בולעת מצירה אבל אם הכשירה מלוחה והטריפה תפילה מותרת בהדחה בלא קליפה בין נתן כשירה למעלה בין נתנה למטה ויש מי שאוסר בנוגעים זה בזה וסובר שלא הותרו אלא בעומדים בסמוך בכדי שפליטה של זה נוגעת בזה: הגה וכשהטריפה מלוח וכשר תפל אפילו בכהאי גונא אסור וע"ל סימן ק"ה מאלו דינים:

ד

הא דאמרינן דאינו אוסר אלא כדי קליפה היינו כששתיהן כחושות אבל אם אחת מהן שמינה אפילו אם חתיכת הטריפה כחושה וחתיכת הכשרה שמינה מפעפע האיסור בכולה אם היתה הטריפה המלוחה למטה משום דתתאה גבר. (ועיין לקמן סימן ק"ה כיצד נוהגין):

ה

יש אומרים שבשר שנמלח אסור להשהותו במלחו לאחר פליטת כל צירו דהיינו י"ב שעות לפי שחוזר ובולע מלחלוחית דם שעליו ושעל המלח ויש מתירים להשהותו במלחו אפילו כמה ימים ולכתחלה יש לחוש לדברי האוסרים ובדיעבד מותר:

ו

יש אוסרים ליתן בשר שלא נמלח כלל או שנמלח ופלט כל דמו עם בשר שנמלח קודם פליטתו דם לפי שהבשר שלא נמלח או שנמלח ופלט כל דמו חוזר ובולע ממה שחבירו פולט ויש מתירים ע"י מליחה שימלחנו אחר כך כי אז יפליט כל דם שבלע ויש מתירים בכל זה ולכתחלה יש לחוש לדברי האוסרים: הגה ואפילו בדיעבד נוהגין לאסרו אם נפל בשר שכבר פלט כל דמו וצירו אצל בשר שלא שהה עדיין שיעור מליחה (מהרא"י בהגהת ש"ד) ויש אומרים שכל מעת לעת לאחר שנמלח פולט ציר ואם נגע תוך זמן זה לבשר שנמלח ולא שהה עדיין שיעור מליחה אינו נאסר וכן נוהגין (ש"ד בשם הגאונים ומהרא"י וסה"ת ומרדכי בשם ר"י) אך במקום שאין הפסד מרובה יש לאסרו לאחר י"ב שעות וקודם לזה אין להחמיר כלל וכל שכן אם לא נמלח כלל דאפילו אם נפל לציר ממש אין לאסרו דאמרינן על ידי שיפלוט דם דידיה יפלוט גם כן מה שבלע ממקום אחר ואפילו נמלח הבשר ולא שהה עדיין שיעור מליחה ונפל לציר יש להתיר (ארוך כלל ה') אם לא נכבש בתוכו יום שלם אך אם שהה שיעור מליחה ונפל לציר יש אוסרין אותו אף על פי שלא כלה זמן פליטת צירו עדיין (רש"ל בא"ו שלו) ומ"מ לצורך הפסד גדול יש להתיר גם בזה כל זמן פליטת צירו דהיינו תוך י"ב שעות ע"י שיחזור וידיחנו (הגהת ש"ד) ויחזור וימלחנו וכן אם נפל לציר קודם ששהה שיעור מליחה ידיחנו ויחזור וימלחנו מיהו אם מלחו בלא הדחה לאחר שנפל לציר שרי בדיעבד (ארוך כ"ה) . וכל זה לא מיירי אלא בציר שהוא כרותח כמבואר לעיל סימן ס"ט אבל דם בעין שנפל על בשר שהוא תוך שיעור מליחתו והוא חשוב כרותח כמבואר לקמן סימן צ"א נאסר הבשר דלגבי דם בעין לא אמרינן איידי דטריד לפלוט לא בלע ולא כבולעו כך פולטו (שם) והא דאסרינן אותו כשנפל לציר היינו דוקא מה שבתוך הציר אבל מה שלמעלה מן הציר שרי מיהו מה שבתוך הציר נאסר מיד ואין שיעור לדבר. בשר שנפל לתוך ציר שעל הקרקע דינה כאילו היתה הציר בכלי (בית יוסף בשם ש"ד ואו"ה שם) בשר שנגע בחתיכה שנמלחה בכלי שאינו מנוקב ונאסרה דינה כאילו נגעה בציר (ד"ע) ספק ציר ספק מים מותר דציר דרבנן וספיקא להקל (מרדכי פכ"ה) ציר מעורב עם מים אפילו היו המים מועטים לא חשיבי עוד רותח ואינה אוסרת (ב"י בשם אגור) . דין כבוש עיין לקמן סימן ק"ה:

א

שפולטת. כתב הט"ז שיש עוד טעם להיתר שיחזור ויפלטנו כשיפליט הציר שבו וכן משמע מדברי רמ"א ס"ו שכתב שיחזור וימלחנו כו' משמע דעכ"פ בלע כבר:

ב

מבליע. כתב הש"ך והא דאסרינן בר"ס ס"ט בשר שנמלח בלא הדחה ראשונה מטעם שהמלח מבליע הדם שעליו שאני התם דאיכא דם בעין א"נ שאני הכא כיון שנמלח תחלה ולא הודח אח"כ א"כ עדיין עומד לפלוט ציר ומתוך כך אמרינן דאין המלח השני מבליע הדם. והוסיף הט"ז וכתב שאם אחר שפלט כל צירו דהיינו אחר מע"ל ועדיין לא הודח וחזר ומלחו יש לאסרו דהא קי"ל לקמן דאם נפל לציר אחר שיעור זה דאסור מטעם שהציר יבליע וה"נ יבליע בו עכ"ל:

ג

יחד. כתב הש"ך בין שמלחן יחד זה אצל זה או שמלח העופות על הדגים או הדגים על העופות לעולם הדגים אסורים כ"ק והעופות מותרים דאע"ג דדם אינו מפעפע למעלה מ"מ קליפה בעי וכמ"ש סי' ס"ט סעיף י"ח דמה שחוץ לציר חותך כ"ק והעופות מותרים לעולם דאיידי דטרידי לפלוט לא בלעי:

ד

קשקשיהם. דקשקשים הם במקום קליפה וכתב הש"ך דגם הר"ב מודה לזה ומ"ש הטעם דרפו קרמייהו נ"מ אם נמלחו הדגים עם שאר איסור שאינו של דם אע"ג דלא אמרינן ביה איידי דטריד למיפלט וכו' מותרים הדגים דאע"ג דקי"ל כל מליחה בס' מ"מ הא כתב הר"ב בסי' ק"ה באיסור שאין בו שמנונית כלל כגון חמץ בפסח וכה"ג לכ"ע מליחה אינה אוסרת רק כ"ק ואם כן בכה"ג הדגים מותרים בלא קליפה שהקשקשים הם במקום קליפה וכתב הט"ז והא דאין הדגים אסורים משום סכנה דנמלחו עם בשר צ"ל דאין סכנה במליחה וע"ל סי' קי"ז ס"ג:

ה

זה. כתב הש"ך משמע להדיא שנוגעים זה בזה ואע"ג דבס"ג גבי בשר טריפה תפל ובשר שחוטה מליח יש אוסרים כ"ק כשנוגעים זה בזה י"ל דשם הכשרה מלוח רותח כ"כ שמפליט ציר מטרפה וציר טרפה אסורה מ"מ לא מיחשב רותח כ"כ שיפלוט דם והכא אין אסור אלא משום דם וכתב עוד אף שהדגים לא נמלחו עדיין אפ"ה אסור ולא מהני ליה מליחה אח"כ דבדגים לא אמרינן איידי דיפלטו דם דידהו יפלטו דם דאחריני כמו גבי בשר דשאני דגים דרפו קרמייהו כן הוא לדעת המחבר:

ו

על. כ' מהרש"ל דוקא כשידוע בבירור שלא נשרקו הדגים מלמעלה אבל אם אינו ידוע בבירור אסור דסתם מליחה דרך להתהפך עליון לתחתון ואו"ה כתב דה"ה אפילו זו בצד זו אם חתיכות הדגים גדולים וגבוהים יותר ועולים נגד למעלה מהבשר מה שלמעלה מן החתיכה שאינו נוגע בה מותר אפילו באותה חתיכה עצמה דלא גרע מנפל חציה לציר והא דאם הדגים מונחים על העופות דמותרים מיהו קליפה בעי. ש"ך:

ז

ששניהם. כתב הש"ך ואע"ג דבסי' צ"א גבי בשר וגבינה מלוחים אמרינן דאף לאחר שיעור מליחתו חשוב רותח שאני הכא דאין האיסור אלא משום דם ולאחר שיעור מליחתו פלט כל דמו משא"כ בבשר וגבינה דשם לא שייך שיעור מליחה:

ח

נמלחו. כתב הש"ך דכאן משמע דוקא דיעבד אם נמלחו ובסי' ס"ט סט"ו כתב הרב דמותר למלוח אפי' לכתחלה בשר שכבר נמלח והודח בכשא"מ שמלחו בו בשר צריך לחלק דבשר דרכו להדיח משא"כ דגים אבל מדברי הב"י משמע דגם דגים דרכן להדיח וצ"ל דהיינו אם מלחן לקיום אז דרכן להדיח קודם בישולן אבל כשמולחן לקדרה לבשל מיד אין דרכן להדיח וע"ל סי' צ"א ובט"ז הביא דעה א' דדוקא בדם אמרינן אין מליחה לכלים אבל לא בשאר איסורים ולא משמע כן בסימן ק"ה סי"ב אלא דאף בשאר איסורים אמרינן אין מליחה לכלים וכן כתב מהרש"ל:

ט

והודח. כתב הש"ך דהאי והודח הוא לאו דוקא דאף אם לא הודח דלא נסתמו נקבי הפליטה מ"מ הדג פולט כל צירו קודם שיפלוט העוף דמו:

י

דמותר. והט"ז חולק ע"ז ופסק שאין להקל בדין זה כלל דגבי דגים לא אמרינן איידי וכו' ומביא כמה ראיות לזה ע"ש:

יא

נוגעים. כתב בש"ד אי איכא ספיקא אם נמלח בשר שחוטה בהדי בשר נבלה הוי ספק דאורייתא לחומרא וגם הש"ך כתב וציר וציר נבלה וטרפה ושרצים הוי דאורייתא מה שא"כ ציר דגים טמאים הוי מדרבנן כדלקמן סימן פ"ג ס"ה וכן ציר דבשר דאסור משום דם ג"כ מדרבנן ונ"מ לענין ספיקא וכתב עוד מ"ש המחבר כאן והם נוגעים וכו' לרבותא דסיפא נקט הכי דאם הכשרה מלוחה והטרפה תפלה אפילו בנוגעים זה בזה מותר אבל באמת אם הטרפה מלוחה והכשרה תפלה אע"פ שאין נוגעים זב"ז רק שעומדים בסמוך כ"כ בכדי שפליטה של זה נוגעת בזה אסור דעכ"פ הציר נוטף על הכשרה מה לי נוגע או לא עכ"ל:

יב

בסמוך. כתב הש"ך ונראה דאז אפילו הדחה לא צריך כיון שאין נוגעים זב"ז וא"כ המחבר שכתב לקמן סי' ק"ה ס"י אם ההיתר מלוח והאיסור תפל א"צ אלא הדחה ע"כ מיירי בנוגעים וסתם שם כסברא ראשונה וכן בסי' צ"א ס"ה סתם כן דס"ל דסברא הראשונה הוא עיקר:

יג

למטה. כתב הש"ך מיהו בשניהם כחושים אין חילוק לענין קליפה בין המליח למעלה או למטה אלא לעולם עכ"פ אוסר כ"ק:

יד

נוהגין. כלומר דשם נתבאר דאף בשמן אין חילוק בין המליח עליון או תחתון וגם מבואר שם דאין אנו בקיאין בין כחוש לשמן ומשערים כל מליחה בס' וע"ש סעיף יו"ד:

טו

מותר. כ' הש"ך אפי' למאי דמחמירין בסי' ס"ט ס"ך לאסור בקליפה היינו משום דהתם אנו רואים שהמלח הוציא עוד ציר ומאחר שמונח בכשא"מ אסור אבל הכא שהבשר מונח תמיד בכלי מנוקב לא חיישינן דהבשר יבלע מהמלח שעליו דאף אם יפליט דם מישרק שריק לכן שרי בדיעבד ואע"ג דאם נפל בשר שכבר פלט כל דמו וצירו אצל בשר שלא שהה עדיין שיעור מליחה דאסור ולא אמרינן מישרק שריק והתם אפילו בכלי מנוקב שאני הכא מאחר שכבר פלט כל דמו יש לסמוך אסברא זו:

טז

ופלט. כתב הש"ך דהיינו שהודח ג"כ דאז נסתמו נקבי הפליטה אבל אם לא הודח אף שכבר פלט כל דמו מ"מ כיון דעדיין פלט ציר אינו בולע א"נ דמיירי כאן שכבר פלט כל דמו וצירו:

יז

מתירים. פי' בבשר שלא נמלח כלל ע"י מליחה אח"כ שכמו שיפלוט דם של עצמו יפלוט דם דאחריני והיש מתירין האחרים ס"ל אפילו בבשר שפלט כל דמו וצירו או הודח כנ"ל אפ"ה מותר ע"י מליחה אח"כ:

יח

לאסרו. כ' הש"ך דאסור אפילו לצלי וגם משמע דנאסר מיד וא"צ שיעור כבישה משום דהוי רותח מיד מחמת המליחה וה"ה דיש לאסור אם נפל בשר ששהה שיעור מליחה והודח אצל בשר שלא שהה עדיין שיעור מליחה דחד טעמא הוא (כיון שאין לו מה לפלוט הלכך אסור אפי' לצלי דאנן משערינן במליחה בס'):

יט

אינו. פי' דא"צ למולחו אח"כ:

כ

כלל. ומיירי שהודח מתחילה דאל"כ תיפוק ליה דנמלח בלא הדחה קמייתא דאסור אפילו דיעבד אבל מהרש"ל וב"ח ושאר פוסקים ס"ל דכאן אפי' בלא הדחה ראשונה איירי משום דאין כח ברתיחת הציר להבליע הדם בעין שעליו וכן נוטה דעת הש"ך ע"ש בס"ק כ"ט:

כא

דם. ע"י שידיחנו וימלחנו:

כב

להתיר. כשידיחנו ויחזור וימלחנו דכיון דעדיין לא שהה שיעור מליחה אמרינן איידי דיפלוט דם דידיה יפלוט דם דאחריני (ואין להקשות הלא אם ידיחנו יסתמו נקבי הפליטה ולא יפלוט גם דם דידיה משום דלא אמרינן כשהודח נסתמו נקבי הפליטה אלא כשהודח לאחר שיעור מליחה אבל אם לא שהה עדיין שיעור מליחה לא אמרינן כן הכי איתא בכל הפוסקים):

כג

שלם. כתב הש"ך תימה דלקמן ר"ס ק"ה פסק המחבר דאם הוא כבוש בציר כדי שיתננו על האור וירתיח ויתחיל להתבשל הוי כמבושל וי"ל דהכא מיירי בכלי מנוקב דאי באין לציר מקום לזוב ס"ל להרב דלא מהני הדחה ומליחה שנית ובכ"מ כ"ע מודו דלא הוי כבישה אלא אחר יום שלם וצ"ע לדינא עכ"ל והט"ז כתב שכמדומה האי יום שלם הוא ט"ס וצ"ל שיעור כבישה ולדעתו אם שהה שיעור כבישה לא מהני הדחה ומליחה שנית ע"ש:

כד

עדיין. והא דגרע כאן טפי מאם נמלח בשר ע"ג בשר שכבר נמלח מחלק הש"ך דדוקא גבי דם אמרינן איידי דפולט דם דידיה וכו' משא"כ גבי ציר לא אמרינן הכי רק לצורך הפסד גדול ס"ל להר"ב דאף בציר אמרינן הכי ודעת הט"ז נראה עיקר דהכא שאני משום דנשרה בתוכו ע"ש:

כה

שעות. שאז אפילו שלא בהפסד מרובה אמרינן שפולט ציר וא"כ ממילא דבהפסד מרובה סמכינן נמי דאיידי דיפלוט אח"כ ציר יפלוט דם משא"כ לאחר י"ב שעות:

כו

וידיחנו. כתב הש"ך ולא אמרינן כיון ששהה שיעור מליחה ועתה ידיחנו יסתמו נקבי הפליטה דשאני הכא דהדחה זו אינה אלא להעביר הלכלוך וא"צ ליתן עליו אלא מעט מים ובהדחה כזו לא אמרינן דנסתמו נקבי הפליטה אלא כשהודח כדין בשר אחר מליחה ודלא כב"ח שכ' ששגג הר"ב בזה וגם דעת הר"ב דבדיעבד אם נתבשל בלא הדחה ומליחה שנית דיש להתיר במקום צורך גדול עכ"ל:

כז

ויחזור. כתב הש"ך בשם ת"ח דוקא שנפל לציר בכלי מנוקב אבל בכשא"מ אף קודם שיעור מליחה אסור ולא מהני מליחה אח"כ ומינה דאם שהה שיעור מליחה אפילו נפל לציר בכ"מ לא מהני הדחה ומליחה וכתב באו"ה דאף באין לציר מקום לזוב מה שחוץ לציר מותר ונראה דלא איירי מטעם כשא"מ דא"כ גם הר"ב מודה דמה שחוץ לציר נמי אסור וכמ"ש בסי' ס"ט אלא מיירי כגון שמולח בשר הרבה בגיגית ע"ג עצים ואח"כ מצא חתיכה חציה תוך הציר ואינה נוגעת בשולי הגיגית מותר מה שחוץ לציר דל"ד לכשא"מ כיון דמונח' ע"ג עצים ואינה נוגעת בשולי הגיגית וכמ"ש האו"ה שם חילוק זה ע"ש אלא כיון דנשרה בציר שאין לה מקום לזוב אסור מה שבציר עכ"ל:

כח

שרי. והטעם מאחר שהודח בראשונה א"צ רק מכח חומרא לשפוך עליו מים להעביר הלכלוך ולא אמרינן דהוי כבשר שנמלח בלא הדחה קמייתא דדוקא בדם בעין אמרינן הכי ולא בציר זה דלא גרע משאר דם פליטה:

כט

מליחתו. והיינו דוקא בהפסד מרובה וסעודת מצוה ג"כ דאל"כ אפילו לאחר שיעור מליחתו חשיב כרותח כדלקמן סימן צ"א ס"ה. ש"ך:

ל

שלמעלה. דדם אינו מפעפע למעלה מיהו חותך כדי קליפה ממה שחוץ לציר וע"ל סי' ס"ט סי"ח:

לא

שיעור. כתב הט"ז פי' אם אחר ששהה שיעור מליחה במקום דלא מהני חזרת מליחה אבל במקום דמהני חזרת מליחה אינו פוסל עד שישהה שיעור כבישה בציר כמו שזכרנו עכ"ל:

לב

בכלי. הטעם איתא בש"ך בשם או"ה דראוי להסתפק אם הקרקע נקרא כלי מנוקב ומאחר שנסתפק ראוי להחמיר ונראה דמ"מ א"צ רק כדי קליפה במקום שנוגע בקרקע לציר אבל מה שלמעלה ממנו שרי דלא גרע מחתיכה שחציה בציר וחציה חוץ לציר ע"כ. ונראה דמיירי שנפל על הקרקע בשר שעדיין לא שהה שיעור מליחה דמסתפק אם מקרי כלי מנוקב והוי כנפל לציר דעלמא דמהני מליחה אח"כ דאיידי דיפלוט וכו' אז מקרי כשא"מ ולא מהני מליחה אח"כ ואפ"ה התיר מה שלמעלה מן הציר אבל אין לפרש דמיירי שנפל שם בשר שכבר פלט כל דמו דזה אסור אפילו בכלי מנוקב מיהו פשיטא דלא איירי בבשר שלא נמלח כלל דזה שרי אפי' בכשא"מ ע"י מליחה אח"כ דאין כח בציר לפרוש ממקום למקום ודוקא מלח בכשא"מ הוא דאסור מיהו אף דלעיל אם נפל תוך שיעור מליחה לציר בכשא"מ ממש דאפילו להרב אסור אף מה שחוץ לציר מ"מ הכא גבי קרקע שרי מה שחוץ לציר כיון דמספקא לן אי הוי ככלי מנוקב או לא ודמי למ"ש בסימן ס"ט דבספק אם נפלה קודם ששהה שיעור מליחה בכשא"מ או לאחר שיעור מליחה דשרי מה שחוץ לציר מה"ט:

לג

בציר. ומהני לה מליחה אח"כ איידי וכו' וכן דעת מהרש"ל דחתיכה שלא נמלחה שנתערבה בחתיכות מלוחות בכשא"מ ובלעה דם דמותרות ע"י מליחה דאינו נאסר אלא דוקא כשנמלח חתיכה בכשא"מ משום דהמקום דחוק וע"י מליחה פירש ממקום למקום וכמ"ש בסימן ס"ט משא"כ הכא ודלא כמשמע בתשו' שארית יוסף שמחמיר בזה עכ"ל הש"ך:

לד

להקל. כתב הש"ך ואע"ג דבנפל לציר שבקרקע לעיל אזיל מספיקא לחומרא י"ל דשאני התם שאם אתה מיקל בזה יבאו להקל אם נפל ע"ג קרקע לדם ממש משא"כ הכא דאיכא לספוקי שמא אין כאן ציר:

לה

מועטים. כתב הש"ך מיהו עכ"פ בעינן שיהיו מרובין מציר (אף שאין במים ס' נגד הציר) עכ"ל (קיצור דינים מדברי רמ"א וט"ז אם נפל בין החתיכות בשר שמונחים במליחה בין שהוא אותו הבשר שנפל אחר שיעור מליחה ובתנאי שהוא תוך י"ב שעות או שלא מלח כלל מותר ואם הוא אחר י"ב שעות ובתוך מעל"ע מותר בה"מ ולאחר מעל"ע אסור אפי' בה"מ ואם נפל לציר ולא נשתהה בציר שיעור כבישה שיוכל ליתן לאור וירתיח בין שלא מלח כלל או שנפל תוך שיעור מליחה מותר ע"י שיחזור וידיחנו וימלחנו אבל נשתהה בציר שיעור כבישה אין לו תקנה. ולאחר ששהה הבשר שיעור מליחה אם נפל לציר אפילו לא שהה בציר אלא רגע אסור. וכתב רמ"א מ"מ בה"מ יש להתיר גם בזה עד פליטת צירו דהיינו תוך י"ב שעות שיחזור וידיחנו וימלחנו ופשוט דלא איירי כאן מכלי שאינו מנוקב דא"כ היה אוסר בנפל תוך שיעור מליחה אפילו בלא ציר מטעם שא"מ כדלעיל סימן ס"ט סעיף י"ט והא דכתב רמ"א דאסור דוקא מה שמונח בציר אבל שלמעלה מציר מותר לא קי"ל כן אלא הכל אסור היכא דנאסר בנפל לציר לדידן דקיי"ל מליחה בס'. ועיין ש"ך):

א

מסקנת הגמרא חולין דף קי"ג:

ב

טור מדברי התוס' דף קי"ב והרא"ש והמרדכי שם:

ג

שם וכ"כ הרשב"א בת"ה:

ד

מימרא דרב נחמן שם דף קי"ב:

ה

טור בשם רש"י וכן כתב הרמב"ם בפ"ו מה"ש וכן הסכים הרשב"א והר"ן ז"ל וכן כתבו התוס' והגהות מיימוני וכ' הב"י שכ"נ שם מד' הרא"ש וכ"כ ברמזים (וסמ"ג וסמ"ק וראב"ן וה"ה ומרדכי וכל בו ורוקח וא"ז ומהרא"י ואו"ה ורש"ל ורנ"ש וכל האחרונים):

ו

שם ומדברי הרא"ש שם וכ"כ הרשב"א והר"ן:

ז

טור מד' התוספות והרא"ש והרמב"ן ולמדוה מדין טהור מליח וטמא תפל שם בדף קי"ג כדלקמן:

ח

עובדא דרב מרי בר רחל שם דף קי"ב וקי"ג:

ט

טור כדעת הרא"ש פ"ז דחולין והרשב"א והר"ן:

י

אע"פ שהיא טרודה לפלוט דהציר מסריך סריך:

יא

תו' והרא"ש:

יב

הר"ן וסה"ת:

יג

מימרא דרב פפא פסחים ד' ע"ו:

יד

טור בשם הרשב"א בשם רבותיו (ור"ן בשם רבינו יונה):

טו

שם בשם הרא"ש ועיין במה שציינתי בסימן דלעיל בסעיף ב':

טז

שם בשם הרשב"א:

יז

שם בשם סה"ת
(°) נלע"ד שיש חסרון כאן וכצ"ל אבל לא בשר שנמלח והודח ובלע דם חתיכה זו שמלחו עליו ויש מתירין וכו' והדין ראשון הוא דעת הרשב"א והיש מתירין הב' הוא מש"כ שם בשם מקצת רבותינו והביאו הב"י בסי' זה שם וה"ה בפ"ו מהל' מאכלות אסורות דין ט"ו:

א

מולחין הרבה כו'. עבה"ג ועתוס' קי"ב ב' ד"ה ורגים כו' וכן מפרש ר"ת כו':

ב

לפי כו' וכ"ז כו'. שם ומיהו עדיין י"ל טעם אחר כו':

ג

ואפילו מתקבץ כו'. תוס' שם ור"ל דלטעם הראשון שכ' התוס' משום דדם משרק שריק משא"כ בדגים דרפו קרמייהו ובולעים היה אסור בבה"ג דל"ל שריק. שם:

ד

בד"א כו'. גמ' שם:

ה

ואפילו כשר כו' מדנקט דגים דוקא דרפו קדמייהו כמ"ש שם:

ו

חתיכה כו'. מטעם הנ"ל וכ"ז כו':

ז

העופות כו'. רש"י ד"ה אסורין הדגים כו' ועתוס' ורא"ש שם:

ח

כדי קליפה. דמליחה אינו אוסר אלא כדי קליפה כמ"ש בסי' ק"ה ס"ט ועתוס' צ"ו ב' ד"ה עד כו' וברא"ש שם דמליחה ודאי די בקליפה (וע"ל סי' ק"ה ס"ק נ"ב):

ט

ואם כו'. דקשקשין במקום הקליפה:

י

ויש כו'. כמ"ש שם בהג"ה משום דא"א בקיאין בין שמן לכחוש דבשמן אוסר בס' כמש"ש צ"ז א' ומליח כצלי כמש"ש ב' (וע"ל סי' ק"ס ס"ק נ"ג):

יא

ודוקא כו'. כמ"ש בגמ' דרפו כו' ובקשקשים קמיטי יותר סעיפות:

יב

בד"א כו'. דלכך אמר שמלחן זע"ז ול"ק דגים שמלחן כו'. תוס' ד"ה דגים כו' ועבה"ג:

יג

או זה כו'. תוס' שם ד"ה טהור מליח כו':

יד

וכן כו' ולא כו'. כמש"ל סי' ס"ט סי"ח:

טו

וכן אם לא כו'. אף לדעת הס' בסי' ס"ט ס"ך דמיחשב כרותח מ"מ כבר פלט כל דמו ואף לס' שם שאינו חשיב מוהל שם מחמירין משום דאיכא מוהל בעין. ט"ז וש"ך:

טז

ואם נמלחו כו'. תוס' הנ"ל ד"ה טהור כו':

יז

כדי קליפה. כנ"ל ס"א:

יח

שאע"פ שאינו כו'. כנ"ל ס"א וכ"ז כו' משום דלא אמרינן כן אלא בדם. הרא"ש שם [ציר ורוטב מסרך סרוכי. רשב"א]:

יט

אבל אם כו'. גמ' שם:

כ

בין כו'. תוס' הנ"ל:

כא

ויש כו'. דבמקום שנוגעים מחשב כרותח דשם נמלח גם הטהור ועברא"ש שתירץ דשם אינו נחשב כרותח לפי שמליח כרותח אינו אלא כשימלחנו יפה יפה שאינו נאכל מחמת מלחו כמ"ש לעיל:

כב

הא דאמרינן כו'. כמש"ש צ"ז א' וכנ"ל:

כג

אפילו אם כו'. פסחים ע"ו ב' ולוי ל"פ אלא משום דריחא כו' (וע"ל סי' ק"ס ס"ק נ"ה):

כד

אם כו'. דלא עדיף מהם כמ"ש שם א':

כה

י"א שבשר כו'. כמ"ש בס"א בבשר ודגים וה"ה בחתיכה א' כמ"ש קי"ג תרי מ"ט לא כו' אלא ל"ש וההיתר משום דאינו בולע זמן פליטת הציר כמ"ש בתוס' ד"ה ודגים ובס"א כנ"ל וכסברת האומרין בסי' ס"ט ס"ך דאף לאחר שיעור מלחו אוסר והוי כרותח וכ"ז נמשך אחר סברתו וכס' שכ' בתוס' דהטעם דכ"ז פליטת צירו אינו בולע כנ"ל:

כו

דהיינו כו'. כן קיבל מרבותיו:

כז

ויש מתירים כו'. כטעם שכ' בתוס' משום דדם מישרק שריק ואינו בולע לעולם וכ"ש לסברת המתירים בסי' ס"ט ס"כ ועש"ך:

כח

יש אוסרים כו'. ז"ל הר"ן גבי דגים ועופות שמלחם זע"ז אסורין כתב משמע דאסורין לגמרי ולא מהני להו מליחה וצ"ל שאין המלח מפליט אלא דם המובלע באברים מעצמן אבל לא דם הבא ממקום אחר ולפ"ז יש ליזהר שלא להניח בשר תפל כו' וזו סברא ראשונה וכ' שם אבל ר' יונה התיר ואמר דל"ד לדגים שאין בהם דם מגופם כלל משא"כ בכה"נ כשם שמפליט דמה כך מפליט דם הנבלע ומ"מ אף לפי סברא זו כל שנמלח ויצא מידי דמו והודח אין מניחין אצל בשר שמלחו עליו וכי בשר שנמלח ופלט כל דמו וצירו אף שמלחו עליו אצל בשר מליח שלא יצא מידי דמו וזו סברא שניה ועבה"ג שמגיה כאן ע"ש ועש"ך ס"ק כ"ו שמגיה בש"ע או שנמלח ופלט כל דמו והודח עם כו'. וכ' עוד שם אלא שר"ת מיקל בכל זה ואמר שאין הדם נבלע בחתיכה אחרת כל שנמלח בכלי מנוקב דדם משריק שריק ויוצא דרך הנקבים ודוקא בדגים דרפו קרמייהו כו' והוא סברא ראשונה שבתוס' ד"ה ודגים וכן מפרש ר"ת כו' ונראה דה"ט משום כו' וזו היא סברא שלישית:

כט

(ליקוט) או שנמלח ופלט כל דמו. ר"ל דמו וצירו והוא דברי ת"ה ע' א"ב וכמ"ש בדגים ועופות ובתר דניחי דגים כו'. ויש מתירין. צ"ל ויש מתירין בבשר שלא נמלח ע"י מליחה כו'. והוא דברי סה"ת והסכים עמו הרשב"א שם ע"א א' וכתב שם בשם ה"ר יונה דאפילו בבשר שנמלח והודח כן אבל הוא חלק עליו בזה: ויש מתירין כו'. ר"ל אפילו בסיפא וכמש"ש ע' ב' בשם ר"ת וע"ש סברותיהן וראיותיהן של כ"א באורך (ע"כ):

ל

ואפילו בדיעבד כו'. הכריע כסברא השניה וכ"כ בש"ע ס"א לפי שהוא כו' וכ"ז שפולטת כו' אבל בשר כו' לפי שהדגים פולטין כו' וכ"כ בהג"ה בס"ב והא דאמדינן דאם הדג כו' ור"ל דאין חילוק בין בשר לדגים אלא שדגים פולטין כל צידן קודם כו' כמ"ש בש"ע הנ"ל:

לא

וי"א שכל כו'. לא חידש כאן אלא בשיעור הפליטה:

לב

וקודם לזה כו'. ר"ל שלא כסברא ראשונה בש"ע:

לג

וכ"ש אם לא כו'. ר"ל דבציר החמיר משום דאגב הציר נסרך הדם יותר כמ"ש ז"ל והחמיר דלאחר י"ב שעות אין להתיר אף בהפ"מ ותוך י"ב שעות דוקא בהפ"מ וכ' כאן אבל אם לא נמלח כלל אף בציר מותר וכן אם לא פלט דמו דהיינו שיעור מליחה אבל תוך פליטת ציר יש אוסרין והתיר בהפ"מ אבל תוך כ"ד שעות שבלא"ה י"א דוקא י"ב שעות ולא התיר אף בבשר שלא נסלח כי אם בהפ"מ לא רצה להתיר כאן כלל:

לד

אם לא נכבש כו'. אע"ג דבציר השיעור כדי שירתיח כמ"ש בסי' ק"ה ס"א כאן דע"כ מיירי בכלי מנוקב ומדינא לא שייך ביה כבוש וחומרא בעלמא היא. ש"ך ופר"ח:

לה

וכן אם נפל כו'. בזה אף בלא הפ"מ מותר כיון שלא פלט כל דמו דאין מחלוקת אלא בתוך פליטת צירו כנ"ל ולא כ' כאן אלא משום הדין שידיחנו כו' והדחה זו כמ"ש בגמ' מדיחו ומולחו כו' ופי' משום הדם שע"ג צריך הדחה שהמלח מבליעו וכן כאן בציר ומ"מ ל"ד לשם דציר הוא כדם פליטה וז"ש מיהו אם כו' וכ' וכ"ז לא מיירי כו' ג"כ כנ"ל דהוא כדם פליטה וכמו כבדא עילוי בישרא:

לו

אבל דם בעין כו'. תוס' קי"ג א' ד"ה אין כו':

לז

והא דאסרינן כו'. כמש"ל סי' ס"ט סי"ח וס"כ בהג"ה ע"ש:

לח

מיהו מה כו'. אע"ג דשיעור כבישה הוא כדי שיתן על האור וירתיח כנ"ל היינו לאסור כולו מטעם כבוש אבל לאסור כדי קליפה מטעם מליח כרותח אסור מיד כמ"ש הרא"ש סוף סי' מ"ט וכמ"ש צ"ז ב' כבוש כמבושל מליח ברותח דצלי ע"ש ואנן נהגינן אף במליח לאסור בס' כמ"ש בסי' ק"ה ס"ט בהג"ה א"כ א"צ שיעור:

לט

בשר שנפל כו'. באו"ה נסתפק בדבר ופסק הרב להחמיר:

מ

בשר שנגע כו'. ר"ל דמהני ליה מליחה אגב שפולט דמו כו':

מא

דציר דרבנן. ר"ל דם שמלחו כמ"ש במנחות כ"א א':

מב

וספיקא כו'. כמ"ש בפ"ב דשבת (ל"ד א') ופ"ק ופ"ד דעירובין ורפ"א די"ט:

מג

אפילו היה כו'. ר"ל שאין ס'. ש"ך ועש"ך מכל סעיף זה:

א

א) [סעיף א'] מולחין הרבה חתיכות זו ע"ג זו וכו' וכל זמן שפולטת צירה אינה בולעת וכו' כ"ה לחד תירוצא בתו' שמביא ב"י כאן אלא שיש עוד תירוץ שם דס"ל דשפיר בולע אלא שיש לו היתר שיחזור ויפלטנו כשיפלוט הציר שבו וכ"מ מדכתב רמ"א סעי' ו' שיחזור וימלחנו וכו' משמע דעכ"פ בלע. ט"ז סק"א.

א

ב) שם. ואפי' בשר שור עם בשר גדיים וטלאים ואפי' עם עופות וכו' ומכאן אתה למד שעופות עם בהמה וחיה מותר למלחם ביחד. המ"מ פ"ה מהמ"א. כנה"ג בהגה"ט או' ב' זב"צ או' א'.

א

ג) שם בהגה. חתיכה שמלח ב' פעמים מותרת וכו' היינו בלא הדחה בנתיים ודוקא מלח אבל לכתחלה אסור לעשות כן אלא צריך להדיחו יפה יפה קודם מליחה שנית. ש"ך סק"ב. פר"ח או' א' לה"פ או' א' בל"י. או' א' כריתי או' א' שפ"ד או' ב' שו"ג או' ד' חכ"א כלל ל"ב או' כ"א. בי"צ ח"א או' ב' מק"מ או' ד' זב"צ או' ב'. ונראה דוקא אחר ששהה במלח הא' שיעור מליחה אסור למלוח פ"ב אבל בתוך שיעור מליחה להוסיף למלוח אין חשש. מק"מ שם.

א

ד) שם בהגה. ולא חיישינן שמלח השני מבליע הדם וכו' ואפי' אם מלח לאחר מעל"ע מותר. מנ"י על התו"ח כלל ט"ו או' מ"ד דלא כהט"ז סק"ב. פר"ח או' ב' מש"ז או' ב' ובשפ"ד או' ג' בי"צ שם בעמ"ז או' ד' וכ"פ בס' כנפי יונה רסי' זה. מק"מ שם. זב"צ או' ג'.

א

ה) שם. קודם שיפלוט העוף את דמו. כלומר קודם שיגמור לפלוט העוף את דמו. פר"ח או' ג' כריתי או' ב' מק"מ או' ה'.

א

ו) שם. ואם עבר ומלחן יחד וכו' בין שמלחן יחד זה אצל זה בין שמלח העופות על הדגים בין שמלח הדגים על העופות לעולם שייך לומר דהדגים אסורים כד"ק והעופות מותרים דאיידי דטרידי לפלוט לא בלעי ודלא כהב"ח ש"ך סק"ד. פר"ח או' ד' לה"פ או' ב' בל"י או' ב' שפ"ד או' ד' חו"ד או' ב' בי"צ שם בעמ"ז או' ח' מק"מ או' ו' וזהו דוקא לדברי הש"ע אבל לדברי מור"ם ז"ל דוקא אם הדגים למעלה סגי בקליפה אבל אם הדגים למטה או מן הצד צריך ס' כמבואר בהגה. ועיין לקמן או' ו'.

א

ז) ומיהו י"א דאם הדגים מונחים על העופות אף הדגים מותרים בלא קליפה כמ"ש לקמן או' י"ט יעו"ש.

א

ח) שם. אבל הדגים צריך ליטול מהם כד"ק. ואפי' מלח העופות תחלה ואח"כ מלח הדגים הדגים אסורים. ער"ה או' א' זב"צ או' ד'.

א

ט) שם. אבל הדגים צריך ליטול מהם כד"ק. אבל דגים שצלה עם עופות מותרים וכל שהוא ע"י האור כבכ"פ הריטב"א בחי' יעו"ש אבל בחי' הר"ן כתב דדגים משום דרפו קרמייהו הדם נסרך בהם ולא אמרינן כבכ"פ אפי' ע"י האור יעו"ש. ער"ה או' ב' זב"צ או' ז' ועיין לקמן סי' קט"ז סעי' ב' בהגה ובדברינו לשם בס"ד.

א

י) שם. ואם לא ניטלו קשקשיהם כשנמלחו מותרים. לפי שהקשקשים הם במקום קליפה. ש"ך סק"ה. ואם בשלם עם הקשקשים צריך ס' כנגד הקשקשים האסורים ודלא כהמנ"י שם או' כ"ד שהכשיר. שפ"ד או' ה' חו"ד או' ג'.

א

יא) שם הגה. ויש אוסרין כל הדגים אבל אנו אין לנו אלא דעת מרן ז"ל ואינם אסורים אלא כדי קליפה. זב"צ או ט' ועיין לעיל סי' ס"ט או' רצ"ו.

א

יב) דגים שנמלחו עם עופות או בשר אין לאוסרם משום סכנה דאין סכנה במליחה. או"ה כלל י"ג או' ב' תו"ח כלל ך' דין ט"ו. ט"ז סק"ג. ש"ך ס"ק ט"ז. כנה"ג בהגב"י או' י"ד. פר"ח או' ט"ז. לה"פ לקמן סי' קט"ז או' ג' בל"י שם או' ד' שפ"ד או' ט"ז. שו"ג או' ט' חו"ד או' ג' ונ"מ היכא דליכא משום איסור דם כגון ששהו (העופות) שיעור מליחה והודחו וחזרו ונמלחו יחד. ש"ך שם. כנה"ג שם. לה"פ שם. בל"י שם. שפ"ד שם. אבל אם לא שהו העופות שיעור מליחה ונמלחו יחד עיין לעיל או' ו' ולקמן או' ך' ואו' כ"א יעו"ש. ומשמע מסתמיות דברי הפו' הנז' דיכול ג"כ לבשל הדגים אח"כ והשפ"ד שם נסתפק בזה דדילמא הא דמותרים היינו לאכלם כך ולא לבשלם וחכמי הישיבה הסכימו דמותר לבשלם. זב"צ או' יו"ד. והכי מסתבר דאיך אפשר לאוכלם בלי בישול וא"כ נפל היתרא בבירא. וא"ת אפשר לאוכלו במלחו זהו ע"י הדחק וגם אינו מצוי וכולי האי היה צריך לבאר.

א

יג) ויש להסתפק אם מותר לכבוש דגים עם בשר או עופות דדמי למליחה ומותר או דמי לבישול ואסור וצ"ע. מנ"י על התו"ח שם או' כ"ז. שפ"ד שם. פ"ת או' א'. זב"צ שם.

א

יד) שם בהגה. אבל אי אית בהו קשקשים מותרים וכו' ומבואר באשר"י ובטור ובאו"ה ובתו"ח כלל ך' דין י"ב דלא מהני הקשקשים במקום קליפה רק אם הדג שלם אבל אם הוא חתוך צריך לקלפו במקום חתך. יד אברהם שבגליון הש"ע.

א

טו) [סעיף ב'] בד"א כשמלח שניהם יחד או שהעוף מליח ודג תפל וכו'. מדסתם דבריו משמע שהוא תפל שלא נמלח עדיין ואפ"ה אסור ולא מהני ליה מליחה אח"כ. ש"ך סק"ו. פר"ח או' ז' כריתי או' ה' שפ"ד או' ו' ער"ה או' ה' וכתב וכ"ה הסכמת האחרונים ודלא כהב"ח. ועיין לקמן או' כ"ד.

א

טז) שם. אבל אם דג מליח ועוף תפל ונתנם זה אצל זה או זה ע"ג זה אף דגים מותרים וכו' משמע להדיא אף שנוגעים זה בזה אפ"ה לא בעי קליפה ואף להיש מי שאוסר לקמן בסעי' ג' דהכא שאני. ש"ך סק"ז. פר"ח או' ח' כריתי או' ו' שפ"ד או' ז' זב"צ או' י"ב.

א

טוב) שם הגה. וכן אם הדגים מונחים על העופות וכו' ודוקא כשידוע בבירור שלא נשרקו הדגים מלמעלה אבל אם אינו ידוע בבירור אסור דסתם מליחה דרך להתהפך עליון לתחתון. רש"ל פכ"ה סי' ע"ג. ט"ז סק"ה. ש"ך סק"ח. פר"ח או' ט' לה"פ או' ד' בל"י או' ה' כריתי או' ז' מנ"י על התו"ח כלל ד' או' כ"ג. מש"ז או' ה' חו"ד או' ד'.

א

חי) שם הגה. וכן אם הדגים מונחים על העופות וכו' וה"ה אפי' זו בצד זו אם חתיכות הדגים גדולים וגבוהים יותר ועולים נגד למעלה מן הבשר מה שמלמעלה מן החתיכה שאינו נוגע בה מותר אפי' באותה חתיכה עצמה דלא גרע מנפל חציה לציר. הגהות שבסוף ס' האו"ה שער י"ג סי' א' ש"ך סק"ט. פר"ח או' יו"ד. לה"פ שם. בל"י או' ו' מנ"י שם. חו"ד שם. ובהא בעינן קליפה מה שלמעלה מן הבשר. מנ"י שם. שפ"ד או' ט' חו"ד שם.

א

יט) שם בהגה. וכן אם הדגים מונחים על העופות מותרים וכו' וכ"כ בתו"ח שם דין י"א. ומיהו קליפה בעי. ש"ך סק"י. פר"ח או' י"א. לה"פ או' ה' בל"י או' ז' חו"ד או' ה' מיהו המנ"י על התו"ח שם או' כ"ב הבין דברי האו"ה והתו"ח דא"צ קליפה רק הדחה והב"ד השפ"ד או' יו"ד אלא שכתב שם המנ"י דצ"ע לדינא והב"ד השפ"ד או' ד' וכתב דאם נתבשל בלא קליפה יש להקל לצורך ע"ש וכדומה אף שאין ס'.

א

ך) ודע דמ"ש ההגה בכאן הוא לדידהו דמשערין במליחה בס' ומשו"ה ביאר דזהו דוקא (דצריך ס') כשהדגים מלמטה או מונחין זה אצל זה אבל אם הדגים מלמעלה שרו בקליפה אבל לדידן דק"ל כפסק המחבר דמשערינן בקליפה אין חילוק. פר"ח שם. לה"פ שם. שפ"ד או' יו"ד. זב"צ או' י"ג. ועיין לעיל או' ו'.

א

כא) שם בהגה. וכן אם לא הניח הדגים אצל העופות אלא לאחר ששהו העופות במלחן שיעור מליחה וכו' ואפי' הדגים תוך שיעור פליטתן דחשיבי רותחין כל העופות לאחר שיעור מליחתן שרי. מש"ז או' ו' וכתב שהוא פשוט. זב"צ או' י"ד.

א

כב) וכן אפי' שהו הדגים ג"כ מתחלה שיעור מליחה והניחן אצל העופות ששהו שי"מ מותרים. ש"ך ס"ק י"ב. כנה"ג בהגב"י סוף או' כ"ו. פר"ח או' י"ב. בל"י או' ח' הל"פ בסעי' א' כריתי או' ח' שפ"ד או' י"ב. בי"צ ח"א בעמ"ז או' ט"ז. מק"מ או' י"ד. זב"צ או' ט"ו. ומיהו הא דאמרינן דדגים מותרים מ"מ הדחה בעי. לה"פ שם.

א

כג) שם בהגה. ואם נמלחו דגים בכלי שמלחו בו בשר הדגים מותרים וכו' ואפי' לכתחלה מותר ג"כ למלוח דגים בכלים שמלחו בהם בשר. ב"י בשם הרשב"א לבוש בסעי' זה. כנה"ג בהגב"י או' ל' וכתב דמ"ש בהגה ואם נמלחו דמשמע דיעבד לא אסור לכתחלה כתב כן אלא דאורחא דמלתא נקט דאין דרך למלוח דגים בכלי שמלחו בו בשר ודלא כחילוק הש"ך יעו"ש. וכ"כ מנ"י על התו"ח כלל ך' או' כ"ח. בל"י או' ט'. זב"צ או' ט"ז.

א

כד) שם בהגה. והא דאמרינן דאם הדג תפל והעופות מלוחים אסורין ה"ד שהדג פלט כבר דמו והודח אבל אם עדיין לא פלט דמו וכו' מותר דאגב דיפלוט דם דידיה יפלוט ג"כ הדם וכו' זהו כתב מור"ם ז"ל לפי סברתו אבל דעת הש"ע וכמה אחרונים דאף אם הדג עדיין לא נמלח אפ"ה אסור ולא מהני ליה מליחה אח"כ דדגים לא דמו לבשר וכמ"ש לעיל או' ט"ו יעו"ש. וכן הסכים הט"ז סק"ח כדברי האוסרים. וכ"כ הש"ך סק"ו בשם כמה פו' וכן הכנה"ג בהגב"י או' כ"ח האריך בזה וסיים דלענין הלכה כיון שהגהת או"ה מסתפק בזה והאו"ה בכלל ה' ורש"ל ופרישה ול"ח וט"ז וש"ך אוסרים מי יקל ראשו להתיר באיסורא אף שהוא איסור דרבנן יעו"ש. וכן הסכים הפר"ח או' י"ד. מנ"י על התו"ח שם או' כ"ו. בל"י או' י"ב. שפ"ד או' ו' מק"מ או' ט"ו והחכ"א כלל ל"ב או' כ"ט כתב דבמקום הפ"מ יש להתיר בזה ע"י שיחזור וימלחנו כדעת רמ"א וכ"כ הבי"צ ח"א בעמ"ז או' י"ט אבל מדברי הפו' הנז' משמע דבכל ענין יש לאסור.

א

כה) שם בהגה. ועיין לקמן סי' צ"א באיזה מליחה אמרינן דהוי כרותח. כלומר דשם סעי' ה' בהגה נת' דציר מבשר שנמלח אפי' לא נמלח רק לצלי חשוב רותח וה"ה הכא. ש"ך ס"ק ט"ז. פר"ח או' ט"ז. לה"פ או' ח' בל"י או' י"ג. שפ"ד או' ט"ז. חו"ד או' ט'.

א

כו) וכתב שם הפר"ח ואנן (ר"ל הספרדים) לא קי"ל הכי אלא בעינן כעין מליחה לקדרה. לה"פ שם. בל"י שם. זב"צ או' י"ח. ועיין לעיל סי' ס"ט או' רפ"א.

א

כז) ומיהו אין הדגים נאסרים מיד אלא היכא שעינינו רואות שנפלט מהם מעט ציר אבל אם לאחר שמלחן יחד קודם שהתחילו לפלוט הציר הדגים מן העופות אין הדגים נאסרים ופשוט הוא. ב"ח. בל"י שם. ומ"מ הדחה בעי.

א

כח) [סעיף ג'] בשר שחוטה שמלחו עם בשר טרפה וכו' ואי איכא ספיקא אם נמלח בשר שחוטה בהדי בשר נבילה הוי ספיקא דאו' ולחומרא. אבל ספק אם נמלח דג טמא עם דג טהור הוי ספיקא דרבנן ולקולא שציר דגים טמאים דרבנן. שע"ד שער עשירי או' ך' וכ"כ המרדכי פכ"ה. והב"ד ב"י סוף סי' זה. ט"ז סק"ט. מהריק"ש בהגהו' על סעי' זה. שו"ג מחו' או' א' וה"ד בדגים טמאים כחושים דלית בהו שמנונית אבל אם אית בהו שמנונית אסור מדאו' וספיקא לחומרא כמ"ש לקמן סי' פ"ג סעי' ה' בהגה יעו"ש ובדברינו לשם בס"ד.

א

כט) שם. והם נוגעים בזה אסור כד"ק וכו' הא דקאמר והם נוגעים זה בזה לרבותא נקט הכי דאם הכשרה מלוח והטרפה תפלה אפי' בנוגעים זה בזה מותר ולא אמרינן דמתוך נגיעתו יחשב התפלה רותח ויפלוט ע"י כך כיון שלא נמלח ממש ולאפוקי סברא אחרונה אבל אין לפרש דלהכי נקט נוגעים זה בזה משום דאל"כ אפי' הטרפה מלוח והכשרה תפלה מותר דזה לא נמצא בשום פוסק ואדרבא משמע בב"י דכ"ע מודו בהא דאעפ"י שאינן נוגעין זה בזה כל שעומדין בסמוך בכדי שפליטה של זה נוגעת בזה אסור וגם אין סברא כלל להתיר בכה"ג כיון דעכ"פ הציר נוטף על הכשרה מה לי נוגע או לא ומ"ש הרב בהגה וכשהטרפה מלוח וכו' היינו אליבא דכ"ע. ש"ך ס"ק י"ז. פר"ח או' י"ז. לה"פ או' י"ב. הל"פ בסעי' ב' שפ"ד או' י"ז. חו"ד או' י"א. חכ"א כלל מ"ג או' ה' בי"צ ח"ב או' א' מק"מ או' כ"א. זב"צ או' י"ט וכתב דהגם דהכנה"ג בהגב"י או' מ"ט כתב לדחות דברי הש"ך וסיים בצריך תלמוד מ"מ אין ספק שלו מוציא מידי ודאי ובודאי שיש להחמיר ולאסור.

א

ל) והכא לא שייך לחלק בין כשהאיסור למטה לכשהאיסור למעלה כדמחלקינן גבי דגים דאם הדגים למעלה שרי דשאני התם שדם אינו מפעפע מלמטה למעלה אבל ציר מפעפע אפי' מלמעלה למטה. או"ה כלל י"ג או' א' ב"ח. כנה"ג בהגה"ט או' י"ב. וזב"צ או' כ"א.

א

לא) שם. ויש מי שאוסר בנוגעים זה בזה וכו' ולקמן סי' ק"ה סעי' יו"ד סתם כסברא הראשונה וכן בסי' צ"א סעי' ה' סתם וכן בספרו ב"י משמע להדיא שהסברא ראשונה עיקר בעיניו ולכן כתב הסברא האחרונה בשם ויש מי שאוסר. ש"ך ס"ק י"ט. כנה"ג בהגב"י או' מ"ח. פר"ח או' י"ט. לה"פ או' י"ג. בל"י או' י"ז. שפ"ד או' י"ט. זב"צ או' כ"ב. ועיין לקמן או' ל"ה.

א

לב) שם. וסובר שלא הותרו אלא בעומדים בסמוך וכו' ואז אפי' הדחה לא צריך כיון שאין נוגעין זה בזה וא"כ המחבר שכתב לקמן סי' ק"ה סעי' יו"ד אם ההיתר מלוח והאיסור תפל א"צ אלא הדחה ע"כ מיירי בנוגעים. ש"ך שם. פר"ח שם. לה"פ שם. בל"י שם. כריתי או' י"ב. או' י"ג.

א

לג) מעשה שמלחו בשר הרבה בכלי מנוקב ומלחו ג"כ בכלי אחר עופות ואחר ששהו הכל כדי מליחה הניחו העופות עם הבשר ועירבו הבשר עם העופות והפכו הכל עד שנגעו הכל זה עם זה ונמצא אח"כ שאווזא א' היתה טרפה ואין ס' כנגדה אין להתיר אלא דוקא בהפ"מ וסעודת מצוה דבהכי י"ל דאחר ששהה שיעור מליחה לא מחשב צירו כרותח אבל היכא דלא הוי סעודת מצוה אע"ג דהוא הפ"מ או סעודת מצוה ואין הפ"מ אין להתיר. תה"ד סי' קנ"ט. ב"י. רמ"א ז"ל בהגה לעיל סי' ס"ט סעי' ך' באמצע ולקמן סי' צ"א בהגה ראשונה לסעי' ה' תו"ח כלל ו' דין ז' וכלל כ"א דין ב' מהריק"ש בהגהו' על סעי' ד' ט"ז לעיל סי' ס"ט ס"ק מ"ז. ש"ך לקמן סי' צ"א ס"ק י"א. כנה"ג בהגב"י או' נ"ד. שו"ג מחו' או' ב' זב"צ או' כ"ג וכתב דהגם דהפר"ח לקמן סי' צ"א או' יו"ד אסר בכל גוונא כדי הם הני רבוותא לסמוך עלייהו בסעודת מצוה והפ"מ.

א

לד) ואי ליכא הפ"מ וסעודת מצוה אינה אוסרת אלא כד"ק אי לא הוי שמינה דאנן ק"ל כס' מרן לקמן סי' צ"א סעי' ה' דהמליחה אינה אוסרת אלא כד"ק מיהו אם היא שמינה אסור הכל כמ"ש מרן ז"ל לקמן סי' צ"א סעי' ו' ובסמוך סעי' ד' זב"צ שם. ועיין לקמן סי' ק"ה או' ס"ח ואו' ס"ט.

א

לה) שם. בהגה. ועיין לקמן סי' ק"ה מאלו הדינים. כלומר דשם סעי' יו"ד פסק הרב בהגה דיש להחמיר שלא במקום הפ"מ כסברא האחרונה אבל בתו"ח סוף כלל כ"א פסק לגמרי כסברא הראשונה וכן דעת רש"ל פכ"ה סי' ף' וכן דעת הלבוש ש"ך סק"ך. לה"פ או' י"ד. שפ"ד או' ך' ועיין בדברינו לשם על הגה הנז' בס"ד.

א

לו) [סעיף ד'] הא דאמרינן דאינו אוסר אלא כד"ק היינו כששתיהן כחושות אבל אם א' מהם שמינה אפי' אם חתיכת הטרפה כחושה וכו' משום דאזיל הכשרה ומפטם לטרפה. ש"ך ס"ק כ"א. פר"ח או' כ"א. לה"פ או' ט"ו. כריתי או' י"ד. חו"ד או' י"ד.

א

לז) שם. אם היתה הטרפה המלוחה למטה וכו' לאפוקי אם היתה הכשרה התפלה למטה אעפ"י שהטרפה שמינה למעלה אינו אסור אלא כד"ק דתתאה שהוא אינו מליח גובר ומצנן העליון. ש"ך ס"ק כ"ב. פר"ח או' ך' וכ"פ בש"ע לקמן סי' ק"ה סעי' י"א. ומיהו בעל נפש יחמיר לעצמו ויאסור הכל באיסור שמן ואפי' אם הכשרה תפלה למטה וכמו שפסק ההגה שם. מחב"ר או' ה' זב"צ או' כ"ד. ועיין לקמן סי' ק"ה או' צ"ו.

א

לח) ומיהו בשניהם כחושים לענין קליפה אין חילוק בין המלוח למטה או למעלה אלא לעולם טמא מלוח כחוש אוסר טהור תפל כחוש עכ"פ כד"ק וכדלקמן סי' צ"א סעי' ה' ש"ך שם. פר"ח שם. והיינו לפסק הש"ע שם אבל בהגה שם כתב וי"א דבכל מליחה אנו משערין בס' יעו"ש.

א

טל) שם הגה. ועיין לקמן סי' ק"ה כיצד נוהגין. כלומר דשם נת' דאף בשמן אין חילוק בין המליח עליון או תחתון וגם נת' שם (בהגה) דאין אנו בקיאין בין כחוש לשמו ומשערין כל מליחה בס' ש"ך ס"ק כ"ג. שפ"ד או' כ"ג. ועיין בדברינו לשם סי' ק"ה על סעי' ה' וסעי' ט'.

א

מ) [סעיף ה'] יש אומרים שבשר שנמלח אסור להשהותו במלחו וכו' ויש מתירין להשהותו במלחו וכו' והטעם דדם משרק שריק ונופל ועוד שהבשר הנמלח פולט ציר לעולם ואינו בולע מן הדם. ט"ז ס"ק י"ב. פר"ח או' כ"ב.

א

מא) שם. ולכתחלה יש לחוש לדברי האוסרים. דהיינו שלא להשהותו במלחו י"ב שעות או יותר. ומשמע דעד י"ב שעות אף לכתחלה אין לחוש. מק"מ או' כ"ו.

א

מב) שם. ובדיעבד מותר. ואפי' למאי דמחמירין לעיל לאסור בקליפה היינו משום דהתם אנו רואין שהמלח הוציא עוד הציר ומאחר שמונח בכלי שאינו מנוקב אסור אבל הכא שהבשר מונח תמיד בכלי מנוקב לא חיישינן דהבשר יבלע מן המלח שעליו דאף אם יפלוט דם משרק שריק לכן שרי בדיעבד. תו"ח כלל י"ד דין ד' ש"ך ס"ק כ"ד. פר"ח שם. כריתי או' ט"ו. מק"מ או' כ"ו.

א

מג) בשר שנמלח בע"ש ונשכח במלחו ונזכר בשבת אסור להדיחו בשבת אף ע"י גוי והו"ל כדיעבד ומותר למוצאי שבת. לה"פ או' י"ז. בל"י או' י"ח. זב"צ או' כ"ו.

א

מד) [סעיף ו'] יש אוסרים ליתן בשר שלא נמלח כלל. שאז אינו פולט כלום ובולע. ש"ך ס"ק כ"ה. לה"פ או' י"ט.

א

מה) שם. או שנמלח ופלט כל דמו. והודח דהיינו משום דכיון דהודח אחר שיעור מליחתו נסתמין נקבי הפליטה אבל אם לא הודח אף שכבר פלט כל דמו מ"מ כיון שעדיין פולט ציר אינו בולע. א"נ מ"ש ופלט כל דמו ר"ל דמו וצירו (והיינו אחר י"ב שעות כמ"ש בסעי' הקודם) והיש מתירין מתירין אפי' בכה"ג וחד טעמא הוא דכי היכא דמתירין בבשר שנמלח והודח אפי' אין בו דם של עצמו וגם נסתמים נקבי פליטת צירו ואפ"ה חוזר ופולט ע"י מליחה אח"כ ה"נ אם פלט כבר כל צירו. ש"ך ס"ק כ"ו. והפר"ח או' כ"ג כתב לבאר דברי הש"ע שהסברא הראשונה שהזכיר סבורין שבשר שלא נמלח כלל והיא תפלה או שנמלח ופלט כל דמו וצירו שאעפ"י שהיא מלוחה ליכא למימר איידי דטרידא למיפלט לא בלעה דכיון שפלטה הכל בולעת או שנמלח ופלט כל דמו והודח בכל הני גווני אם מלחום בחתיכה אחרת שלא פלטה כל דמה בולעת מדם האחרת ואין לו תקנה במליחה שדם הבא ממקום אחר אין לו כח למלח להפליט. והיש מתירין שני שהזכיר הש"ע אינן מתירין אלא דוקא בבשר שלא נמלח משום דאיידי דפליט דם דידיה פליט נמי דם הנבלע ממקום אחר. והסברא הג' מתירים בכל גוונא שלעולם המלח מוציא דם אפי' דם הבא ממקום אחר עכ"ל. והב"ד הלה"פ או' ך. וכה"ג כתב הט"ז ס"ק י"ד לפרש דברי הש"ע אלא שיש שם ט"ס כמ"ש בהגהות הט"ז. וכ"כ הש"ך ס"ק כ"ז וס"ק כ"ח. חו"ד או' י"ז ואו' י"ח.

א

מו) שם. ויש מתירים בכל זה. כלומר אפי' בסיפא דלית בה דם של עצמו אפ"ה מותר ע"י מליחה אח"כ. ש"ך ס"ק כ"ח. חו"ד או' י"ח

ב

מו) שם. ולכתחלה יש לחוש לדברי האוסרים, כלומר דלכתחלה יש ליזהר בכל זה שלא לעשותו אבל בדיעבד יש לפסוק בכל זה דמותר. ש"ך ס"ק כ"ט. שפ"ד או' כ"ט ור"ל ע"י שידיחנו וימלחנו אח"כ. וכ"כ הזכ"ל על סעי' זה. והיינו לדעת הש"ע אבל לדברי מור"ם נכתוב באו' שאח"ז.

א

מז) שם בהגה. ואפי' בדיעבד נוהגין לאסרו אם נפל בשר שכבר פלט כל דמו וצירו וכו' זהו כסברא שנייה שהזכיר המחבר שאין להתיר אלא בשר שלא נמלח אבל בשר שפלט כל דמו וצירו או שפלט כל דמו והודח שוב אין לו תקנה במליחה. פר"ח או' כ"ד. לה"פ או' כ"ב. שו"ג או' כ"ג.

א

מח) שם בהגה. ואפי' בדיעבד נוהגים לאסרו אם נפל בשר שכבר פלט כל דמו וכו' ולא מהני הדחה ומליחה אח"כ. ואפי' לצלי אסור. תו"ח כלל ו' ריש דין ה' וטעמא דכיון שכבר פלט דמו וצירו א"כ אינו טרוד שוב לפלוט ובולע ושוב אינו יוצא לא ע"י מליחה ולא ע"י צלייה כיון דלא פליט דם של עצמו וגם לא אמרינן דמשרק שריק והלכך כולו אסור דאנן (ר"ל האשכנזים) משערינן במליחה בס' וגם משמע דנאסר מיד. ש"ך סק"ל. לה"פ או' כ"א. בל"י או' י"ט. ועיין לקמן סי' ק"ה או' ס"ח.

א

מט) שם בהגה. ואפי' בדיעבד נוהגין לאסרו וכו' ואנחנו מנהגינו כס' מרן ז"ל שקבלנו הוראותיו ומי שהוא בעל נפש ויחוש לעצמו ורוצה להחמיר ולעשות כס' מור"ם ז"ל קדוש יאמר לו אבל לאחרים אין להורות לדידן אלא כס' מרן ז"ל. זב"צ סוף או' כ"ז. והיינו למנהג הספרדים אבל מנהג אשכנזים כדברי מור"ם ז"ל ומיהו כבר כתבנו כמ"פ דאפשר דגם בספרדים יש איזה מקומות שנהגו כדברי מור"ם ז"ל והיכא שנהגו אין לשנות.

א

נ) ומ"ש המחבר להתיר בדיעבד בבשר שלא נמלח כלל מיירי שהודחה מתחלה דאל"כ תיפוק ליה דנמלח בלא הדחה קמייתא דאסור אפי' דיעבד מפני שהמלח מבליעו לדם בעין שעליו ואינו יוצא שוב לא ע"י מליחה ולא ע"י צלייה כדלעיל סי' ס"ט סעי' ב' וכן מ"ש הרב דאם לא נמלח כלל ונפל לציר ממש דמותר ע"י הדחה ומליחה אח"כ מיירי נמי שהודח קודם שנפל לציר לדעת מהרא"י בהגהות שע"ד והתו"ח כלל ו' דין ב' אבל בהגה אחרת בשע"ד כתב על שם הר"י שושן עמק אפי' למאי דאסרינן בשר שנמלח בלא הדחה קמייתא הכא שרי בציר יעו"ש הטעם וכ"כ באו"ה ראש כלל ה' על שם המרדכי. וכ"פ רש"ל באו"ש ובפכ"ה סי' ע"ו וכ"פ הב"ח והיינו שלא כתבו הפו' והמחבר בשר שהודח ולא נמלח. כנה"ג בהגב"י או' פ"ה. ועיין בדברינו לעיל סי' ס"ט או' ט"ל.

א

נא) מעשה שמלחו חתיכה שנמלחה עם אחרת שלא נמלחה ובשלוה בלי מליחה שאח"כ אסור אלא א"כ יש בתבשיל ס' נגד קליפת אותה חתיכה. בית דוד חי"ד סי' י"ח. מחב"ר או' י"א. והיינו לפסק הש"ע שהמליחה אינה אוסרת אלא כד"ק אבל לדברי מור"ם ז"ל דכל מליחה אוסרת בס' כמ"ש לקמן סי' צ"א סעי' ה' ה"ה לכאן.

א

בנ) מעשה ברגלים של בהמה שאחר שמלחום ומלגום במים רותחים כדרכם שכחה האשה ומלחתן פעם ב' עם בשר אחר שלא נמלח דמותר ע"י מליחה שנית לדעת הש"ע אי מהני נמי בכה"ג לחזור ולמלוח הרגלים פעם ב' או דילמא לא מהני מליחה ב' רק בבשר חי אבל בשר מבושל אפשר דבולע ואין כח במלח להפליט ממנו מה שבלע והעלה בתשו' חס"ל חי"ד סי' י"א דמהני מליחה שנית לרגלים אלו דאין סברא לעשות למבושל יותר חמור מבשר חי יעו"ש מיהו הרב זב"צ או' ל' כתב דאין לסמוך על הוראה זו דשאני בשר מבושל כיון דבלע דם שוב אינו יוצא ע"י מליחה משום דרכיך כמו שמצינו לעיל במולח בשר עם דגים שהדגים אסורים ולא מהני להו מליחה שנית אלא קליפה יעו"ש. ולי נראה דדבר זה ניכר בחוש הראות דהמליגה אינה שוה ואם נאכל ע"י הדחק הוי כבשר מבושל ודגים דרכיך ואינו יוצא ע"י מליחה וצריך קליפה אבל אם אנו רואין שהוא עדיין קשה ואינו נאכל כלל הרי הוא כבשר חי ויוצא ע"י הדחה ומליחה שנית.

א

גנ) שם בהגה. וי"א שכל מעת לעת לאחר שנמלח פולט ציר וכו' אין כאן שום חדוש אלא שלדעת המחבר נמשך פליטת הציר י"ב שעות ולא יותר והני י"א ס"ל שנמשך כ"ד שעות והרשב"א בחי' כתב שיעור פליטת הציר כיום תמים או יותר אבל בתה"ד לא הזכיר אלא י"ב שעות וכפסק המחבר ז"ל. פר"ח או' כ"ה. ועיין לקמן או' נ"ו.

א

דנ) שם בהגה. ואם נגע תוך זמן זה לבשר שנמלח ולא שהה עדיין שיעור מליחה אינו נאסר. כיון שעדיין טרוד לפלוט ציר שלו פליט נמי מה שבלע מחתיכה שלא נמלחה. ט"ז ס"ק ט"ז. והש"ך או' ל"ב כתב דכיון שפולט ציר אינו בולע והלכך א"צ לחזור ולמלחו אח"כ. לה"פ או' כ"ד. הל"פ בסעי' ד' והנ"מ דלהט"ז צריך הדחה ומליחה שנית ולש"ך א"צ כמ"ש השפ"ד או' ל"ב. וע"כ לכתחלה יש לחוש לדברי הט"ז ובדיעבד כגון שנתבשל בלי מליחה שנית יש להכשיר.

א

הנ) שם בהגה. ולא שהה עדיין שיעור מליחה וכו' ואם ספק אם שהה או לא ג"כ יש להתיר מלבד דהוא ספק דרבנן אף גם אוקמינן חתיכה אחזקתה והשתא הוא דנמלח. כריתי או' י"ז.

א

ונ) שם בהגה. אך במקום שאין הפ"מ יש לאסרו לאחר י"ב שעות וכו' ודעת רש"ל באו"ש ופכ"ה סי' ע"ד נראה להתיר עד מעל"ע אפי' בלא הפ"מ אבל דעת הרב בהגה נראה עיקר לפי שדעת הר"ר יונה והרשב"א והר"ן והטור ורי"ו והרא"ה בס' החנוך סוף מצוה קמ"ח והמ"מ והאגור שאחר י"ב שעות שוב אין פולט ציר וזה דעת המאבר וגם בכלבו נזכר דעה זו. ש"ך ס"ק ל"ג. לה"פ או' כ"ה. בל"י או' כ"ב. שפ"ד או' ל"ג.

א

זנ) וכתב בס' בית ישראל שעד י"ב שעות פולט ציר ולעופות הוא לכל היותר שעה או שתים אבל י"ב שעות לא. ול"נ דאף בעופות י"ב שעות. בל"י שם.

א

חנ) שם בהגה. דאפי' אם נפל לציר ממש. ר"ל לציר הזב בתוך שיעור מליחה דלכ"ע חשיב רותח ואוסר אבל בציר שזב אחר שיעור מליחה יש אומרים שאינו אוסר ודעת רמ"א להחמיר כמ"ש בד"מ או' יו"ד. ועיין לעיל סי' ס"ט סעי' ך' ובדברינו לשם בס"ד.

א

טנ) שם בהגה. דאפי' אם נפל לציר ממש וכו' ומיירי כאן שלא שהה הבשר שבציר שיעור כבישה דאל"כ אין לו תקנה דהוי כמבושל וכמ"ש רס"י ק"ה. ט"ז ס"ק ט"ז. לה"פ או' כ"ו. בל"י או' כ"ג.

א

ס) שם בהגה. דאמרינן ע"י שיפלוט דם דידיה וכו' והיינו כשידיחנו וימלחנו. ש"ך ס"ק ל"ד. פר"ח או' כ"ו. לה"פ או' כ"ז. בל"י או' כ"ד. שפ"ד או' ל"ד.

א

סא) שם בהגה. ואפי' נמלח הבשר ולא שהה עדיין שיעור מליחה ונפל לציר יש להתיר. והיינו כשידיחנו ויחזור וימלחנו וכמ"ש הרב לקמן בסמוך והיינו טעמא דכיון דלא שהה שיעור מליחה ועדיין אית ביה דם שפיר אמרינן איידי דיפלוט דם דידיה יפלוט ג"כ דם דאחריני לכ"ע. ש"ך ס"ק ל"ה. פר"ח או' כ"ז. לה"פ או' כ"ט.

א

סב) שם בהגה. ואפי' נמלח הבשר ולא שהה עדין שיעור מליחה ונפל לציר יש להתיר. והיינו שיש מקום לזוב דאל"כ הו"ל כלי שאינו מנוקב ואסור. ודוקא במקום ציר יש חילוק אם יש מקום לזוב או לא אבל חוץ לציר הכל מותר. כריתי או' י"ח.

א

סג) שם בהגה. אם לא נכבש בתוכו יום שלם וכו' ותמהו האחרונים דהא לקמן רסי' ק"ה סתם כדברי המחבר והרא"ש דאם הוא כבוש בציר כדי שותנו על האור וירתיח ויתחיל להתבשל הוי כמבושל. והט"ז ס"ק י"ז כתב שט"ס יש כאן וצ"ל אם לא נכבש בתוכו שיעור כבישה אבל אם שהה שם שיעור כבישה אסור אע"ג דלא נכבש בתוכו יום שלם יעו"ש. והש"ך ס"ק ל"ו כתב דלא קאמר התם דהוי כמבושל אלא לשאר מילי אבל לא לענין בשר דיהא כמבושל ממש ולא יצא אח"כ ע"י מליחה ודוחק. וכתב עוד לתרץ דהכא ע"כ מיירי בכלי מנוקב דאי באין לציר מקום לזוב ס"ל להרב דלא מהני הדחה ומליחה שנית וא"כ הכא הרא"ש מודה דלא הוי כבוש אלא ביום שלם יעו"ש. וכן הסכים הפר"ח או' כ"ח כתירוץ שני דהכא מיירי בכלי מנוקב ולהכי הצריך יום שלם. לה"פ או' כ"ו. כריתי או' י"ט. ואף זה אינו אלא חומרא בעלמא דמעיקר הדין לא שייך כבישה בכלי מנוקב אף אם שהה בו יום או ימים וכן עיקר להקל פר"ח שם.

א

סד) ומיהו מ"ש הרב דבלא יום שלם יש להתיר היינו שידיחנו וימלחנו ואפי' מדיחו הדחה גמורה אינו סותם נקבי פליטת דם דהדחה אינו סותם רק נקבי פליטת ציר. חו"ד או' כ"א.

א

סה) וכתב בדמש"א בשם רש"ל כל מקום שאמרנו יחזור וימלחנו שנית ה"ד מיד ולא אחר זמן. בל"י או' כ"ד. מק"מ או' ט"ל.

א

סו) שם שם בהגה. אך אם שהה שיעור מליחה ונפל לציר וכו' ואין חילוק בין נפל לציר או נפל ציר עליו. ש"ך ס"ק ל"ז. לה"פ או' ל"ב. בל"י או' כ"ז. חו"ד או' כ"ב.

א

סז) ומיהו כל זה כשלא הודח אחר המליחה קודם שנפל לציר אבל הודח כבר נסתמים נקבי הפליטה ובולע ולא מהני אח"כ הדחה ומליחה שנית אליבא דכ"ע. ש"ך שם. לה"פ שם.

א

סח) שם בהגה. דהיינו תוך י"ב שעות וכו' דאיידי שיפלוט אח"כ ציר יפלוט דם משא"כ לאחר י"ב שעות. ש"ך ס"ק ל"ח. לה"פ או' ל"ד. בל"י או' כ"ח.

א

סט) שם בהגה. ע"י שיחזור וידיחנו וכו' ולא אמרינן שכיון ששהה שיעור מליחה קודם שנפל לציר ועתה ידיחנו יסתמו נקבי הפליטה דשאני הכא דהדחה זו אינו אלא הדחה מועטת להעביר הלכלוך של הצור. ש"ך ס"ק ט"ל. פר"ח או' ל' לה"פ או' ל"ה. כריתי או' ך' שפ"ד או' ט"ל. חו"ד או' כ"ג. ובדע"ק או' ד' כתב דנכון יותר לקנח הציר שלא במים. מק"מ או' ל"ז.

א

ע) שם בהגה. וכן אם נפל לציר קודם ששהה שיעור מליחה וכו' דוקא שנפל לציר שיש לו מקום לזוב (פי' שהוא בכלי מנוקב) אבל אין לו מקום לזוב אף קודם שיעור מליחה אסור ולא מהני מליחה אח"כ. כ"פ בתו"ח כלל ז' דין ב' ומינה שאם שהה שיעור מליחה אפי' נפל לציר בכלי מנוקב לא מהני הדחה ומליחה. ש"ך סק"מ.

א

עא) שם בהגה. מיהו אם מלחו בלא הדחה לאחר שנפל לציר שרי בדיעבד. ורש"ל כתב באו"ש ובפכ"ה סי' ע"ו דא"צ לחזור ולהדיחו אפי' לכתחלה ואפי' הרוצה להחמיר ישפוך עליו מים ודיו כיון שהודח הדחה קמייתא עכ"ד. ונראה דגם הרב מודה בזה דא"צ אלא לשפוך עליו מים ודיו ולכך לא פירש שיעור ההדחה. ש"ך ס"ק מ"ב. לה"פ או' ל"ז. שפ"ד או' מ"ב.

א

עב) שם בהגה. שרי בדיעבד. ולא אמרינן דהוי כבשר שנמלח בלא הדחה קמייתא כמו ברסי' ס"ט דהתם דוקא בדם שבעין אמרינן הכי משא"כ ציר זה דלא גרע משאר דם פליטה. ש"ך ס"ק מ"ג. שפ"ד או' מ"ג. חו"ד או' כ"ה. מק"מ או' מ"ב.

א

עג) שם בהגה. שרי בדיעבד. וכן אם נתבשל בלא הדחה ומליחה שנית דעת רמ"א דמותר במקום צורך גדול. לה"פ או' ל"ח. בל"י או' ל"א. מק"מ או' ל"ח ועי"ש מ"ש ליישב קשיית החו"ד על הש"ך יעו"ש.

א

עד) שם בהגה. אבל דם בעין שנפל על בשר שהוא תוך שיעור מליחתו וכו' ה"ד בהפ"מ וסעודת מצוה ג"כ דאל"כ אפי' לאחר שיעור מליחתו חשוב כרותח כדלקמן סי' צ"א סעי' ה' ש"ך ס"ק מ"ד. פר"ח או' ל"א. לה"פ או' ט"ל. בל"י או' ל"ב. שפ"ד או' מ"ד. חו"ד או' כ"ו. מק"מ או' מ"ג.

א

עה) שם בהגה. והא דאסרינן אותו כשנפל לציר וכו' פי' אם נפל לציר אחר שכבר פלט כל ציר דידיה דהיינו אחר ששהה יום שלם או שהודח אחר המליחה לדעת רש"ל ותו"ח או אפי' אם לא שהה יום שלם אלא תוך י"ב שעות ואין כאן הפסד גדול דאסור לפי פסק רמ"א דלעיל. ט"ז ס"ק י"ט. לה"פ או' מ"א.

א

עו) שם בהגה. אבל מה שלמעלה מן הציר שרי. דדם אינו מפעפע למעלה ואפי' אותו מקצת שבציר שמן מותר כדלעיל סי' ס"ט סעי' י"ח ובתו"ח ריש כלל י"ז מיהו חותך ג"כ כדי קליפה ממה שבחוץ לציר וכדאיתא בסי' ס"ט ובתו"ח שם. ש"ך ס"ק מ"ה. פר"ח או' ל"ב. לה"פ או' מ"ב בל"י או' ל"ה. חו"ד או' כ"ז. מק"מ או' מ"ד.

א

עז) שם בהגה. מיהו מה שבתוך הציר נאסר מיד ואין שיעור לדבר. פי' אם אחר ששהה שיעור מליחה במקום דלא מהני חזרת מליחה אבל במקום דמהני חזרת מליחה אינו פוסל עד שישהה שיעור כבישה. ט"ז ס"ק ך' מש"ז או' ך' חו"ד או' כ"ח.

א

עח) שם בהגה. מיהו מה שבתוך הציר נאסר מיד וכו' פי' מדין מליח הרי הוא כרותח ולפיכך נאסר מיד לדידהו (פי' ההולכים על פסק רמ"א) דמשערין במליחה בסי' ולדידן (פי' ההולכים על פסק הש"ע) דמשערינן במליחה בקליפה ה"נ מה שבתוך הציר לא נאסר אלא כד"ק. פר"ח או' ל"ג. כריתי או' כ"ד ואו' כ"ה. ועיין לעיל סי' ס"ט או' רע"ג ולקמן סי' ק"ה או' ס"ח.

א

עט) שם בהגה. בשר שנפל לתוך ציר שעל הקרקע וכו' באו"ה נסתפק בדבר ופסק הרב להחמיר. ש"ך ס"ק מ"ז. ביאור הגר"א או' ט"ל. ועיין לעיל סי' ס"ט או' רנ"א.

א

פ) שם בהגה. בשר שנפל לתוך ציר שעל הקרקע וכו' מקובל אני מגדולי בעלי הוראה מומחים זקנים שהיו בדור דוקא רצפה של עפר כמו שישנו בכפרים וכדומה וכן רצפה של אבנים גמורים שקורין גהויאנ"י שטיי"ן אבל רצפת לבנים שקורין ציג"ל אפי' גברענט"י ציג"ל הם כלי חרס גמור ואין כאן מקום ספק דהוי כלי שאינו מנוקב וכן נהגו כל בעלי הוראה בפראג. כריתי או' כ"ו. חכ"א כלל ל"ב או' י"ז. זב"צ או' ל"ג. ועיין לעיל סי' ס"ט או' רמ"ז.

א

פא) שם בהגה. בשר שנפל לתוך ציר שעל הקרקע דינא כאלו היתה הציר בכלי. ומ"מ אינו אסור רק מה שבתוך הציר ולמעלה כד"ק והמותר ממה שחוץ לציר מותר דהא דאסרינן בסי' ס"ט בכלי שאינו מנוקב אפי' מה שחוץ לציר הוא חומרא בעלמא ומיירי שנפל בתוך שיעור מליחה דאלו בשר שלא נמלח כלל שרי אפי' בכלי שאינו מנוקב ממש דאין כח בציר לפרוש ממקום למקום. חו"ד או' כ"ט והוא מדברי הש"ך ס"ק מ"ז.

א

פב) אם בשעה שהדיחו הבשר הניחו אותו אח"כ ע"ג הדף עד שיזוב מימיו שעל הבשר וא"כ נתלחלח הקרקע מהמים שזבו קודם מליחה ואח"כ כשנוטף הציר קמא קמא בטיל במים אין באותו הציר כח לאסור. מנ"י על התו"ח כלל ו' או' ך' כנה"ג בהגב"י סי' ס"ט או' ר"ף. בל"י או' ל"ז. ומיהו מ"ש שם הכנה"ג דזהו שלא כדעת התו"ח כלל ו' דין ח' שמצריך קליפה בכה"ג המנ"י שם כתב אפשר דגם הרב מסכים לדין זה יעו"ש. וכ"כ השפ"ד סוף או' מ"ז דכ"ע מודים בזה ומיהו בעינן שיהיו המים רבים מהציר כמ"ש לקמן או' פ"ה. וכ"כ הבל"י שם. זב"צ או' ל"ד.

א

פג) שם בהגה. דינה כאלו נגעה בציר. כלומר ומהני לה מליחה אח"כ דאיידי דפליט וכו' ש"ך ס"ק מ"ח. פר"ח או' ל"ד. לה"פ או' מ"ו. בל"י או' ל"ח. שפ"ד או' מ"ח. חו"ד או' ל' זב"צ או' ל"ה.

א

פד) שם בהגה. ספק ציר ספק מים מותר דציר דרבנן וכו' פי' דדם שמלחו אינו אלא מדרבנן. ש"ך ס"ק מ"ט. פר"ח או' ל"ה. לה"פ או' מ"ז. כריתי או' כ"ז ביאור הגר"א או' מ"א. ולפי מ"ש לעיל רסי' ס"ט פלוגתא רבתי בזה בהפסד מועע יש להחמיר.

א

פה) שם בהגה. ציר מעורב עם מים אפי' אם היו המים מועטים וכו' פי' שאין במים נגד הציר אבל עכ"פ בעינן שיהיו מרובין מהציר. ש"ך ס"ק ן' כנה"ג סי' ס"ט בהגב"י או' רצ"ו. פר"ח או' ל"ו. לה"פ או' מ"ח. מנ"י. על התו"ח כלל ו' או' כ"ד. בל"י או' ט"ל. הל"פ בסעי' זה. כריתי או' כ"ח. שפ"ד או' ן' חו"ד או' ל"ב. פ"ת או' ז'.

א

מותרת אבל לכתחילה אסור רק בדעבד מותר פר"ת:

ב

קודם שיפלוט פי' קודם שיגמור לפלוט ופשוט:

ג

העופות מותרים וה"א דחוזרים העופו' ובולעין מדגים כי דגים נ"נ דאין הנאסר יכול לאסור ודם בלועה בדגים אין נבלע כלל בעופות:

ד

ולא בלעו היינו דגים נמלחו ולא שייך רפו קרמייהו וטרידי' לפלוט אבל אם אינם מלוחים לא שייך טרודים לפלוט ואגב דיפליט דם דידיה לא אמרינן ואסור וע' פלתי:

ה

ודג תפל היינו אפי' לא נמלח מעולם וא"כ דעת הרבה מחברים דאגב דיפלוט דם דידי' יפלוט דם אחרינו אבל המחבר ס"ל כהך דס"ל דם דגים אינו מושך עמו דם עופות ולכך אף דיפלוט דם דידי' לא יפלוט דם דעופו' וע' פלתי:

ו

או זה ע"ג זה אע"ג דטריפה שנמלחה עם שחיטה איכא לקמן מ"ד דאסו' בנגיעת פליטת צירן טריפה שאני משא"כ דם משרק שריק ואין בולע ש"ך:

ז

וכן אם הדגים מונחים ואם ספק אסור דסתם מליח דרך להתהפך פר"ח:

ח

לאחר ששהו כו' ואעפ"י שגם דגים שהו ואינ' פולטי' הרבה מ"מ לאחר ששהה כבר נפלט כל דם עופות ואע"פ שאנו מחמירין לעיל סי' ס"ט ס"כ במעשה דרש"י התם המוהל בעין משא"כ כאן רק לחלוחית:

ט

ואם נמלחו אבל לכתחילה אין למלוח דבעי הדחה דלמא משתלי דלאו כל הדגים דרכן בהדחה לפי הזמן ולפי טיב הדגים וטיב הבישול משתנ' מ' פר"ח:

י

והודח לאו דוקא אפילו לא הודח מ"מ הא אין פולטים יותר

יא

כמו חתיכה הב"י הביא בשם הגהת ש"ד מעשה הי' ונמצא חלב צונן על דגים מלוחים והתיר ר"י בהדחה כדין טהור מלי' וטמא תפל:

יב

אלא בעומדים וכו' ואז אפי' הדחה אין צריך והא דכ' לקמן סי' ק"ה דבעי הדחה היינו בנוגעים ש"ך:

יג

כששתיהן כחושות ע' לק' סי' ק"ה דשם הכל מבואר אם תתאי עלאי שייך במליחה ומחבר נמשך אחרי רשב"א דשייך בי' וע"ל סי' ק"ה:

יד

כחושה דאזיל היתר ומפטם לאיסר ועיין סימן ק"ה:

טו

ויש מתירין אפי' למאן דמחמיר לעיל עי' ס"ט ס"ט לאסור בקליפה דהתם הואיל שהמל' הוציא ציר ומולח בכ"מ ודם משרק שריק ת"ח וכתב הש"ך דכמה דוכתי דלא סמכי' אמשרק שריק רק בזה הואיל ובלא"ה דעת הרבה מחברים דלאחר ששהה ש"מ פסק כחו ואין מפליט ומבליע כלל:

טז

ופלט כל דמו אבל אם הודח שיועיל מליחה שני' דעת ת"ח ואחרונים דנסתמו נקבי פליטה ולא יועיל מליחה שני' להפליט הדם והצ"צ השיג דאין לזה שורש בפוסקי' דמועיל הדחה לסתום ולבטל שלא יהי' מלח פועל אח"כ והסכים עמו הפר"ח וע"פ שכתבתי און לדברי רמ"א מ"מ במקום הפסד יש לסמוך ולהקל:

יז

ולא שהה ואם ספק אם שהה או לא ג"כ יש להתיר מלבד דהוא ספק דרבנן אף גם אוקמינן חתיכה אחזקתה והשתא הוא דנמלח:

יח

ונפל לציר היינו שיש מקום לזוב דאל"כ ה"ל כלי שא"מ ואסור ודוקא במקום ציר יש חילוק אם מקום לזוב או לא אבל חוץ לציר הכל מותר:

יט

יום שלם דוקא יום שלם הואיל והוא כלי מנוקב ואין בו כבישה הראוי:

כ

וידיחנו היינו הדחה מעט דלא יהיה חשש נסתמה נקבי פליטה

כא

תוך שיעור מליחה אבל לאח"כ אמרינן כבר פסק כח מלח במקום הפסד:

כב

נאסר וצריך ס' ואם נשפך דם על בשר קודם צלי ונצלה בו יש להתיר בדיעבד כן משמע מש"ך:

כג

הבשר חתיכה טפילה שנמלח העם חתיכה שנמלח בכשא"מ דעת הש"ך להתיר ועיין פלתי דיש להחמיר אם לא במקום הפסד:

כד

נאסר מיד מתורת מליחה כרותח ולדידן בששים ולמחבר בקליפה:

כה

ואין שיעור לדבר כיון דקיימא לן מליחה בששים אם כן תיכף מה שבתוך ציר אוסר תיכף בששים:

כו

דינה וכו' מספקא לן אי קרקע הוי כ"מ ומחמירין לאסור מה שבתוך הציר אבל לומר דהוי כפירש ממקום למקום לא. מקובל אני מגדולי בעלי הוראה מומחי' זקנים שהי' בדור דוקא רצפה של עפר כמו שישנו בכפרים וכדומה וכן רצפה של אבנים גמורי' שקורין גהויאני שטיין אבל רצפה לבנים שקורין ציג"ל אפי' גברענטי ציג"ל הם כ"ח גמור ואין כאן מקום ספק דהוי כשא"מ וכן נהגו כל בעלי הורא' בפראג

כז

דציר דרבנן היינו דם שבישלו דרבנן

א

דאין פולטים וכו' כ"כ הרא"ש דקשקשו' קמטי כמו עופות והטור כתב וז"ל הואיל ואינו אוסר יותר רק בכדי קליפה אם לא נטלו קשקשים שרי משמע מזה דטעמו דקשקשי' הם במקום קליפה וכ"כ ש"ך ופר"ח דהטור לא כ' כהרא"ש משום דאין נ"מ דהא אין מליח אוסר יותר מכ"ק והם במקום קליפה ודוחק דלמה ישנה הטור ל' אביו ז"ל ובפרט דברא"ש גופיה יש להבין ל"ל הטעם דקמיטי' הא ס"ל מליח אינו אוסר רק כ"ק והקשקשים הן הן הקליפה וצ"ל אם לקח קשקשים לאחר שמלחן זע"ז ובשלן עם תבשיל להך טעמא דהם במקום קליפה צריך ס' נגד קשקשים בלועים מדם וע' לקמן בהל' תערובות דבנדון זה דבר שנאסר בקליפה צריך ס' לבטל אבל לפי טעמו של הרא"ש דקמיטי ולא בלעו א"צ כלום וטובא קמ"ל וא"כ גם על הטור יקשה למה העלים סבר' רא"ש מה דנ"מ לדינא:ולכן נראה עופו' שנמלחו ודגים תפילים מ"מ אסורים ולא אשמעינן אם ימלחו דגים אגב דיפלטו דם דידהו יפלטו דם עוף דדם עופות נסרך בבשר דגים הרך למאוד ואין יוצא ע"י מליחה אבל קשקשים קמטו ואין נסרך אך מ"מ למ"ד מליח בס' עופות ודגים שמלחו דהיינו עופת מליח ודגים תפל אף דיש להם קשקשים אסורים דהא המלח מבליע הדם בתוך דגים ונסרך בבשר שאחרי הקשקשים ואינו יוצא ע"י מליחה ומה בכך דקשקשים קמיטי ואין נדבק בהם הבשר שלאחר קשקשי' אינו קמיט ולדבק בהם וא"י כלל והוא אסור אבל למ"ד דאין אוסר רק כ"ק א"כ אין הדם נבלע רק תוך קשקשים והם קשים ויפלוט ע"י מליחה ואף הקשקשים מותרים וזה כוונת הטור הואיל ואין יותר מכ"ק אם לא נטל קשקשים שרי אפי' קשקשים דאגב דיפלוט וכו' כי לבשר שתחתון אינו מגיע בליעה כלל וא"ש:

ב

דג תפל וכו' משמע אפי' דג לא נמלח כלל מ"מ אסור ולא אמרינן אגב דיפלוט דם דידהו יפלוט דם עופות ודעת רמ"א אינו כן וע' פר"ח סק"ז ויש לדקדק בגמ' דפריך אי בכשא"מ מאי ארי' דגים ועופות אפי' עופות ועופות נמי וק' עופות ועופות היינו דשניהם מלוחים אבל אחד התפל אינו נאסר דמה בכך דמונ' בכשא"מ הא הוא תפל אבל עופות ודגים אף דהמה תפילי' מ"מ אסורים ואין זה קושי' דזהו דחדית לן הגמ' בתי' דרפו קרמי אבל בס"ד לא ידעינן מזה כלום שפיר פריך אבל התוס' ורשב"ם וכן הרא"ש דדייקו דקתני דגים ועופות שמלחו זע"ז ולא קתני דגים שמלחן וכו' קשה זע"ז היינו שעופות נמלחו ודגים מונחים בצד עופות והם תפילים מ"מ אסורים משא"כ אלו קתני דגים שמלחו ה"א דווקא מלחו אבל תפילין מותרים אגב דיפלוט דם דידהו וכולו וע"כ דהנך רבוותא סברי כרמ"א דבאמת מותר וכן הנכון ואין להחמיר:

ג

פלט כל דמו ולא הודח ודעת אחרונים דכיון דהודח נסתמו נקבי פליטה ולא יועיל אפי' מליחה שנית והרב הצ"צ ערער מנלן דלא יועיל מליחה שני' והסכים עמו הרב פר"ח ואני מצאתי און מהא דכתב הר"ן דהא לאחר שיעור מליחה עדיין דם בחתיכה ותי' דהוי דם שלא פי' וכתב דלכך דעת הרמב"ם טרם דנתן לקדירה צריך להחליט החתיכה ברותחין וקשה תינח לעת בישול קודם בישול איך יתנו וימלח בשר שכבר נמלח והודח בכלי שאינו מנוקב ואין כאן עדיין חליטה וזו לא מצינו לרמב"ם דבשר דנמלח והודח דיהי' אסור למולחו שנית בכשא"מ קודם חליטה וע"כ צריך לומר דכשהודח כבר נסתמו נקבי פליטה ואף שימלח שנית לא יצא דם מקרבו ולכך מותר עד עת בישול כי כח בישול מוציא ובאמת צריך חליטה וזה ברור וממנו מצאו סמיכה אבל מ"מ במקום הפסד מרובה יש לסמוך אמקינן ודו"ק:

ד

יום שלם בט"ז הגיה כי די בכבישה שיתן על האור והש"ך והפר"ח כתבו דוודאי איירי בכלי מנוקב א"כ לא הוי כבישה ולכך צריך מעת לעת ועדיין לא הועיל דגם במע"ל לא יתיישב ומה קמ"ל בזה רמ"א גבי ציר ה"ה במים נמי כמ"ש הט"ז ואפשר לומר דנסתפק רמ"א אי כבישה בכ"מ קרוי כבושה וגם זה ספק אם כבישה בחומץ הוי כ"כ כמבושל דלא יועיל מליחה אח"כ להוציא ולבטל כח ציר ולכך הוי תרי ספיקות ספק אי הוי כבישה בכ"מ ספק אי הוי כבישה גמורה בציר בכדי שיתן על אור והוי ס"ס ולכך בעינן תרתי וליכא רק חד ספיקא וכן במים אית פוסקים דלא הוי כבישה ולכך בעינן ציר ומע"ל דאית ביה תרתי:

ה

בשר וכו' אם נתערב חתיכות תפלות עם חתיכות שנמלח בכש"מ האריך הש"ך להתיר ע"ש ובאמת אם אנו רוצים לאוסר' מחמת כשא"מ פשיטה דיש להתיר. אבל לדידי קשיא הא הך החתיכ' שנמלח בכשא"מ נאסרה מחמת דם שפירש ממקום למקום נ"נ ואם כן חתיכות תפלות בלעו משמנינות אותו חתיכה ולא שייך כאן אין הנאסר יכול לאסור דלמא קצת לחלוחלות הולכת עמו ולא שייך אין הנאסר וכו' ואם כן כולו אסור. ואפשר הואיל דהך דלאסור מטעם דם שפי' היא חומרא בעלמא ולא רצו לדון בי' נ"נ והקלו אבל לכתחילה יש להחמיר ויש לפרש כן במרדכי ודו"ק:

א

ואם לא ניטלו קשקשיהם. [עבה"ט מ"ש דאין סכנה במליחה. עפמ"ג בשפ"ד ס"ק ט"ז שהביא שהמ"י כלל כ' הניח בצ"ע בכבש בשר עם דגים מעל"ע אם היא סכנה ע"ש ועי' בספר בית יהודא שהביא ראיה דגם בכבוש אין סכנה ע"ש]:

ב

נוהגין לאוסרו. עבה"ט מ"ש וה"ה כו' ועיין בתשובת צמח צדק סימן ח' שנשאל על דין זה והשיב להיתר במקום הפסד מרובה דהך סברא שע"י הדחה נסתמו נקבי הפליטה לא קיים לן שפיר ומאן דמקיל בזה אפילו שלא בהפ"מ ע"י שיחזור וימלחנו לא הפסיד ע"ש ועי' בתשובת משאת בנימין סימן נ"ג שמקיל ג"כ בזה וכ"כ בס' מנחת יעקב כלל י' ס"ק י"ד בשם ספר תמים דעים ע"ש. ועיין בתשובת מהר"י הלוי אחי הט"ז סימן ל"ה:

ג

יום שלם. עבה"ט בשם ש"ך וט"ז ועי' בתשובת נו"ב תניינא ח' יו"ד סימן מ"ב שדעתו דאם הבשר נמלח ולא שהתה שיעור מליחה יש לאסור כדברי הט"ז אפילו בהפ"מ לחלוטין אבל אם לא נמלחה כלל באין הפ"מ יש לאסור אבל בהפ"מ או לכבוד שבת יש להתיר לצלי דבזה יש עוד סיוע מדברי המחבר בסימן ס"ט סט"ז דאין כבוש אוסר לצלי ע"ש:

ד

שלמעלה מן הציר שרי. עבה"ט סוף ס"ק ל"ה שכתב דאנן לא קי"ל כן אלא הכל אסור. ובמח"כ שגה בזה והבין דמ"ש הש"ך סוף ס"ק מ"ו אבל לדידן דקיי"ל כל מליחה בס' פשיטא דנאסר מיד הכל ר"ל אפילו מה שלמעלה מהציר ובאמת הש"ך לא דייק בתיבת הכל אלא לומר דלא כ"ק לחוד נאסר רק הכל מה שבתוך הציר אבל מה שלמעלה מהציר בודאי מותר ואפילו זה שבתוך הציר שמן אינו אוסר שלמעלה מהציר רק כ"ק כמבואר בש"ך ס"ק הקודם ובכמה דוכתי שוב מצאתי בתשובת פרי תבואה סי' י"ח בהגה שהשיג עליו בזה.

ה

מיהו מה שבתוך הציר. [עי' ש"ך ס"ק מ"ו ועי' בתשו' משכנות יעקב סימן כ"ד מ"ש בזה:

ו

ציר מעורב עם מים. עי' בת"ח כלל ו' סימן יו"ד בדין בשר שנמלח ונפל למים שנתאדמו מפני שהדיחו בהם בשר ואין ס' במים נגד הדם יש אוסרין ואין נוהגין כן אלא מותר בדיעבד ותלה הטעם לפי שהמים מבטלים כח הציר ע"ש. ועיין בתשובת נו"ב תניינא ח' יו"ד סימן מ"א שפקפק ע"ז דשאני ציר המתערב עם המים תיכף ובטל כחו אבל הבשר אינו מתערב עם המים ואינו מצטנן וראיה מסימן צ"א ס"ה בהגה ב' דלא אמרינן שדבר הצלול מצנן המליח והאריך בזה ומחלק בין בב"ח לענין דם והעלה לדינא ג"כ דיש להקל בין אם הוא תוך שיעור מליחתו ע"י מליחה שנית ובין אחר שיעור מליחתו ג"כ יש להתיר ומי שלבו נוקפו בזה עב"פ יתיר ע"י מליחה שנית ואף שכאן י"ל נסתמו נקבי הפליטה מכל מקום הרי הצ"צ בסימן ח' (הבאתיו לעיל) חולק על דין זה שעל ידי הדחה נסתמו נקבי הפליטה וראוי לסמוך עליו בנדון זה רק יזהר שימלחנו בפני עצמו ולא עם שאר בשר ע"ש:

ז

מועטים. עבה"ט בשם ש"ך דעכ"פ בעינן שיהיו מרובים מהציר ועיין במג"א סימן תמ"ז ס"ק ל"ט שכתב דמלשון רמ"א משמע אפילו אין המים מרובים ועי' בתשובת פר"ת סימן י"ח בהגה שכתב עליו דלא עיין לקמן סימן קכ"ב ס"ג בדברי הרמ"א עיין שם:

א

(סימן ע' ש"ך סק"ה) ונ"מ דאם נמלחו הדגים. בלא"ה נ"מ בפשוטו דאם דגים חמים מונחים על איסור קר דקיי"ל תתאה גבר ומהני קליפה. הדגים מותרים בלא קליפה שהקשקשים במקום קליפה:

ב

(ש"ך סק"ו) שכן דעת רבותיו. אין מזה ראיה. דהם כיון דסוברים דמליחה מהני גם אדם שממקום אחר והא דדגים אסירי ע"כ משום דמסרך בדגים ביותר א"כ ממילא גם דגים טפילים אסורים אבל להטור דהיתר דמליחת ב' חתיכות משום איידי דיפלוט דם דידיה אבל דם דמעלמא לחוד אינו יוצא במליחה ודגים אסורים משום דקדמי ופלטי ואין בהם דם של עצמן א"כ י"ל דגים טפילים מותרים משום איידי דיפלוט עכ"פ להמחבר צדקו דברי הש"ך דהא המחבר בסעיף ו' פסק לעיקר דמהני מליחה לדם שממקום אחר ומוכח דגים מסרך ביותר גם טפילים אסורים:

ג

(ט"ז סק"ח) ויש כאן ס' דאורייתא. זה תמוה דהא הוא דם שמלחו דליכא דאורייתא:

ד

(בא"ד) הרי בהדיא כמ"ש לאיסור. בד"מ כאן הביא לדברי או"ה אלו וכתב עלה ואין נראה אלא כמו שכתבתי:

ה

(ש"ך סק"כ) שלא במקום הפ"מ ובכנה"ג (סי' צ"א) בב"י אות ט"ז השיג דשם בסי' ק"ה לא נזכר תיבת מרובה. ודעת הרמ"א להקל אף בהפסד קצת:

ו

(סעיף ה') ובולע מלחלוחית דם ובדיעבד צריך קליפה וכן הוא דעת החינוך מצוה קמ"ה וכתב שם דמ"מ לצלי מותר בלא קליפה:

ז

(ש"ך סקכ"ד) הלכך סמכינן וכו' יש לעי' הא בלא"ה ג"כ מתירים היכי דהוי רק לחלוחית בעלמא כמ"ש הש"ך סקי"א דהא התם ליכא סניף שיטת ר"ת דמישריק דבדגים גם לר"ת לא משריק כיון דסריך:

ח

(ט"ז סקט"ז) וצ"ל דאותו הרב אינו רבינו יונה לענ"ד אין ראיה כלל אלא דהר"ן ס"ל דל"א איידי דיפלוט ציר יפלוט דם מבואר בדבריו (דף ש' ע"א) בההיא דהניח בשר בתוך כלי שא"מ דתוך שיעור מליחה נהי דבלע דל"ש ביה איידי דטרוד כיון דמכבש תחתיו מ"מ אמרינן איידי דיפלוט אבל אחר שיצא דמו אסור דאיידי דיפלוט ציר ל"א אלא דבהניחו אצל חתיכה מלוחה אמרינן איידי דיפלוט ציר לא בלע מש"ה בהודח אחר מליחה דעתה אין טרוד לפלוט ובלע אין לו תקנה במליחה דהא ל"א איידי דיפלוט ציר יפלוט דם או אם כבר פלט צירו דאינו טרוד לפלוט אסור אבל לומר דנסתם נקבי הפליטה אינו הכרח ונ"מ בחתיכה שהודח אחר שיעור מליחה וחזרה ומלחה עם חתיכה אחרת שנמלחה להוציא דמה דמותרת דטרודה לפלוט ולא בלע:

ט

(ש"ך סקל"ו) ועוד י"ל דהכא. ע' בת"ח (כלל ו' ד"ג וכ"ז ד"ב) וס"ל להש"ך דמ"ש הת"ח (כ"ז ד"ב) לחלק בין היכא דיש להציר מקום לזוב היינו דבאין מקום לזוב מיתסר מה שבתוך הציר מיד דחיישי' דפירש ממקום למקום ומ"מ לא הוי ממש ככלי שאינו מנוקב לאסור גם מה שלמעלה מהציר כיון דמונח ע"ג עצים כמ"ש בש"ך סק"מ אבל לענין כבוש כמבושל ס"ל להש"ך בתירוצו הא' דאין לחלק בכך וא"כ מדמצריך כאן נכבש יום שלם מוכח דאף דהוי כבוש מ"מ המלח מפליטו וא"כ היכא דליכא חשש פירש ממקום למקום דהיינו בחתיכה טפילה קודם שנמלחה שנפלה לציר אף בכשא"מ ושהה כדי שיתן על האור וירתיח מהני מליחה ועל זה כתב הש"ך אח"כ די"ל כיון דעכ"פ מוכח מדברי הת"ח דמיירי הכא ביש לציר מקום לזוב דהא מיירי הכא בנמלח ונפל תוך שיעור מליחה א"כ יש לחלק ג"כ לענין דין כבוש ולומר דמש"ה בעי' יום שלם דאין בזה דין כבישת ציר כיון דהוא כלי מנוקב ויש לציר מקום לזוב אבל באין מקום י"ל אף בחתיכה טפילה אף בשהה כדי שיתן על האור וירתיח אין לו תקנה במליחה דהוי כבוש גמור ולפ"ז אין ראיה דהרא"ש חולק אף דהרא"ש גבי נמלחה בכשא"מ אוסר רק מה שבתוך הציר ומדין כבוש ואעפ"כ אוסר בכבישת ציר דהיינו שהה כדי שירתיח דשאני התם דאין לציר מקום לזוב ודוק וכפי הנראה ס"ל להש"ך לעיקר כתירוצו הב' ולהחמיר ונ"מ גם לקולא באם חתיכה קודם הדחה הראשונה נפל לציר שאין לו מקום לזוב דלתירוצא קמא דהוי כבוש אלא דמ"מ יוצא במליחה בזה כיון דהדם בעין נבלע אין לו תקנה במליחה אבל לתירוצו הב' כה"ג לא מיקרי כבוש ודוק:

י

(בהג"ה) ומ"מ לצורך הפסד גדול. משמע דאחר פליטת כל צירו אסור גם בהפ"מ כל ההתיכה כמ"ש אח"כ מיהו מה שבתוך הציר נאסר מיד וקשה הא הרמ"א (סס"י ק"ה) כ' דבהפ"מ אף בדבר שיש בו סרך שמנונית אינו אוסר במליחה רק כ"ק (וראיתי שכן תמה בפמ"ג סימן ק"ה):

יא

(ש"ך סקמ"ז) בבשר שלא נמלח כלל דזה שרי. ולפמ"ש הש"ך סקל"ו בתירוצו הב' יש נ"מ גם בלא נמלח כלל לענין אם שהה כדי שירתיח דבכלי מנוקב לא הוי כבוש ובכלי שאינו מנוקב הוי כבוש ואין לו תקנה במליחה:

יב

(ש"ך סקמ"ט) אזיל מספיקא לחומרא. ולענ"ד י"ל בציר שבקרקע דליכא נ"מ אלא בנפל תוכו תוך שיעור מליחה. וכמ"ש הש"ך סקמ"ז וכן לפ"מ שכתבתי שם בגליון דנ"מ ג"כ בחתיכה טפילה ושהה כדי שירתיח דכיון דעדיין לא יצא החתיכה מידי דמה הוי כמו אתחזק איסורא. ואמרינן שמא קרקע הוי כשא"מ ולא מהני המליחה (וע' ש"ך סי' ס"ה סקל"ד דמוכח כן דזה מקרי חזקת איסור) משא"כ בספק ציר ספק מים דהנ"מ בנפל תוכה חתיכה שפלט כל דמה דהוי חזקת היתר ובאמת י"ל בחתיכה טפילה שלא נמלח ונפל לתוך מקום ספק ציר ספק מים ושהה כדי שירתיח וכן בנפל לתוכו תוך שיעור מליחה אסור מה שבתוך הציר ודוק:

יג

(ש"ך סק"נ) בעי' שיהיו מרובין מהציר. במג"א (סי' תמ"ז סקל"ט) כתב ולא משמע כן דעת הרמ"א ונ"ל דהכל לפי ראות עיני המורה עכ"ל:

א

שאי אפשר להם לגמור כל פליטת צירן. עיין ס"ק כ"ד:

א

חתיכה שמלח אותה ב"פ. בלא הדחה בנתיים ודוקא מלח אבל לכתחלה אסור לעשות כן אלא צריך להדיחו יפה יפה קודם מליחה שנית וכן משמע בת"ח כלל ט"ו דין כ' ע"ש:

א

ולא חיישינן שמלח השני מבליע הדם כו'. והא דאסרינן בר"ס ס"ט בשר שנמלח בלא הדחה קמייתא מטעם שהמלח מבליע הדם שעליו שאני התם דאיכא דם בעין אי נמי שאני הכא כיון שנמלח תחלה ולא הודח אח"כ א"כ עדיין הוא עומד לפלוט ציר ומתוך כך אמרינן דאין המלח השני מבליע הדם:

א

ואם עבר ומלחן יחד כו'. בין שמלחן יחד זה אצל זה בין שמלח מעופות על הדגים בין שמלח הדגים על העופו' לעולם שייך לומר דהדגי' אסורים כדי קליפה והעופות מותרי' דאע"ג דדם אינו מפעפע למעלה וכמ"ש הרב בס"ב מ"מ קליפה בעי כמו שיתבאר שם וכמ"ש המחבר עצמו בסי' ס"ט ס"ח דמה שחוץ לציר חותך כדי קליפה והעופות מותרי' לעולם דאיידי דטרידי לפלוט לא בלעי וכן דעת הרבה פוסקים מאד דלא כהב"ח שפסק כיחידאי לאסו' מן העופו' עד ס' ע"ש שדבריו ממילא נפרכים גם מ"ש דנקטינן להחמיר באיסורא דאוריי' ליתא דהא קיי"ל דם שמלחו אינו אלא מדרבנן כמבואר בכמה דוכתי:

א

ואם לא ניטלו קשקשיהן כשנמלחו מותרים. לפי שהקשקשין הם במקום קליפה וכן מוכח בטור ע"ש וגם הר"ב נראה פשוט דמודה שהקשקשין הם במקום קליפה כו' אלא דהוצרך לטעם דרפו קרמייהו למאי דאסרינן הדגים בס' ונ"מ דאם נמלחו הדגים עם שאר איסור שאינו של דם אע"ג דלא אמרי' ביה איידי דפליט כו' מותרים הדגים דאע"ג דאנן קי"ל כל מליחה בס' מ"מ הא כתב הר"ב סי' ק"ה ס"ט דבאיסור שאין בו שמנונית כלל כגון חמץ בפסח וכה"ג לכ"ע מליחה אינה אוסרת רק כדי קליפה ועמ"ש שם ואם כן בכה"ג הכא הדגים מותרים בלא קליפה שהקשקשים הם במקום קליפה:

א

ודג תפל כו'. מדסתים דבריו משמע שהוא תפל שלא נמלח עדיין ואפי' הכי אסור ולא מהני ליה מליחה אח"כ וכן משמע בב"י וכמו שהבין הר"ב בת"ח כלל כ' דין י"ד דעתו וקצת משמע כן דעת הטור דבדגים לא מהני מליחה לומר דאיידי דיפלטו דם דידהו יפלטו דם דאחריני כדאמרינן גבי בשר לקמן סי' זה דשאני דגים כיון דרפו קרמייהו בלעי טובא והדם הבא להם מעלמא נסרך בהם ביותר וגם צ"ל שכן דעת רבותיו של הרשב"א בת"ה הארוך דף ע"א ע"א וכ"כ בדרישה סעיף ד' שכ"פ מהרש"ל וכ"כ האו"ה כלל ה' דין ב' להדיא והוכחתי בספרי בכמה הוכחות שט"ס הוא באו"ה כלל י"ג ד"ג בשם הסמ"ק וצריך להגיה שם קצת דלא כמ"ש הר"ב בת"ח שם בשם או"ה בשם הסמ"ק דבדגים נמי אמרינן איידי דיפלטו כו' וכמ"ש לקמן בהג"ה והשיג שם על הב"י מיהו נ"ל שדעת הרשב"א והר"ן כהר"ב ובהגהות שנדפסו בגליון או"ה בכלל י"ג נסתפק בדין זה:

א

או זה ע"ג זה כו'. משמע להדיא שנוגעים זה בזה ואע"ג דלקמן סעיף ג' גבי בשר טריפה תפל ובשר שחוטה מלוח הביא המחבר דיש אוסרים כדי קליפה כשנוגעים זה בזה י"ל נהי דנחשב הטרפה תפלה מחמת הכשירה מלוח רותח כל כך שמפליטה ציר וציר טרפה אסור מכל מקום לא מחשב רותח כל כך שיפלוט דם דהכא אין האיסור אלא משום דם ועוד דאף אם מפליט דם מכל מקום לא מחשב רותח כ"כ שיפלוט כל כך דם הרבה אפי' אחר פליטת דם וציר של הדגים:

א

וכן אם הדגים מונחים על העופות כו'. כתב מהרש"ל פרק כ"ה סי' ע"ג דוקא כשידוע בבירור שלא נשרקו הדגים מלמעלה אבל אם אינו ידוע בבירור אסור דסתם מליחה דרך להתהפך עליון לתחתון ע"כ:

א

מונחים על העופות כו'. וכתוב בהגהות שבסוף ספר האו"ה שער י"ג סי' א' דה"ה אפי' זו בצד זו אם חתיכות הדגים גדולים וגבוהים יותר ועולים נגד למעלה מן הבשר מה שלמעלה מן החתיכה שאינו נוגע בה מותר אפי' באותה חתיכה עצמה דלא גרע מנפל חציה לציר ע"כ:

א

מותרים כו' דדם אינו מפעפע כו'. מיהו קליפה בעי וכדלקמן ס"ס זה גבי חתיכה שמקצתה בציר והר"ב כתב זה לדידן דאסרינן הדגים עד ששים דאם הדגים מונחים על העופות מותר בלא ששי' בקליפה אבל לסברת המחבר לא שייך דין זה וכמו שכתבתי בס"ק ד' ע"ש:

א

אלא לאחר ששהו העופות שיעור מליחה כו'. ואע"ג דלקמן בסי' צ"א גבי בשר וגבינה מלוחים אמרינן דאף לאחר שיעור מליחתו חשוב רותח שאני הכא דאין האיסור אלא משום דם ולאחר שיעור מליחתו פלט כל דמו ואע"ג דלעיל סי' ס"ט ס"כ נהגינן לאסור במעשה דרש"י שאני התם שהמוהל בעין והבשר מונח בתוכו אבל משום לחלוחית בעלמא שעל הבשר לא נהגינן איסור וסגי לדגים בהדחה וכן מתבאר בת"ח שם דין י"א בשם או"ה:

א

העופות במלחן כו'. ואפילו שהו הדגים ג"כ מתחלה שיעור מליחה מותרים כן מוכח להדיא בת"ח שם ע"ש וכן מתבאר מתוך הטעמים שכתבתי בס"ק הקודם:

א

ואם נמלחו דגים כו'. משמע דיעבד אבל לכתחלה לא משום דמ"מ הדחה מיהא בעי וחיישינן דלמא משתלי להדיח וכדלקמן ר"ס צ"א ואע"ג דלעיל סי' ס"ט סעיף ט"ז כתב הר"ב דמותר למלוח אפי' לכתחלה בשר שכבר נמלח והודח בכלי שאינו מנוקב שמלחו בו בשר כבר כתבתי שם דה"ט דאורחיה דבשר להדיחו קודם הבישול משא"כ כאן גבי דגים אבל מדברי הב"י (בסוף ד"ה כתוב בשבולי הלקט כו') משמע דס"ל דגם דגים דרכן להדיח קודם הבישול וכ"כ הרשב"א בת"ה בית ד' סוף שער א' ונראה לחלק בין דגים שמולחין לקדרה לבשל מיד שאין דרכן להדיחן ובין דגים שמולחין לקיום שדרכן להדיחן אח"כ קודם הבישול ובהכי מיירי הרשב"א בתשובה סי' קכ"ט ומביאו ב"י דכתב דמותר לכתחלה למלוח דגים בכלי שמלחו בו בשר כשר כן נראה ליישב דעת הר"ב אבל לפי מ"ש לקמן ר"ס צ"א ס"ק ב' בלאו הכי לק"מ ע"ש:

א

והא דאמרינן כו'. הר"ב מבאר כן לדעת עצמו אבל דעת המחבר אינו כן וכמ"ש בס"ק ו' וע"ש ולא כתב הר"ב כן בלשון וי"א כיון שאין בדברי המחבר הכרח וכן דרכו בכמה מקומות:

א

פלט כבר דמו והודח. אין לפרש דנקט והודח משום דאז נסתמין נקבי הפליטה וכדלקמן ס"ק כ"ו אבל כשלא הודח אף שפלט דמו מ"מ עדיין פולט ציר ואיידי דפליט ציר לא בלע דהא עכ"פ הדג פולט כל צירו קודם שיפלוט העוף דמו א"כ אפי' בלא הודח נמי יהא אסור וכמו שנתבאר אלא והודח הוא לאו דוקא אלא שכתב כן דלישנא דתפל משמע שאינו עומד במלחו:

א

וע"ל סי' צ"א כו'. כלומר דשם סעיף ה' בהג"ה נתבאר דציר מבשר שנמלח אפי' לא נמלח רק לצלי חשוב רותח וה"ה הכא ודוק ועיין בת"ח שם סוף דין י"א. כתב או"ה כלל י"ג (דין ב') דגים שנמלחו עם עופות אין לאסרם משום סכנה דאין סכנה במליחה עכ"ל ת"ח שם דט"ו ונ"מ נמי כגון היכא דליכא משום איסור דם כגון ששהו שיעור מליחה והודחו וחזרו ונמלחו יחד וכה"ג וע"ל ר"ס קי"ו:

א

והם נוגעים זה בזה כו'. לרבותא דסיפא נקט הכי דאם הכשרה מלוח והטריפה תפלה אפי' בנוגעים זה בזה מותר ולא אמרי' דמתוך נגיעתו יחשב התפלה רותח ויפלוט ע"י כך כיון שלא נמלח ממש ולאפוקי סברא אחרונה אבל אין לפרש דלהכי נקט נוגעים זה בזה משום דאל"כ אפילו הטריפה מלוח והכשרה תפלה מותר דזה לא נמצא בשום פוסק ואדרבה משמע בב"י דכ"ע מודי בהא דאע"פ שאינן נוגעים זה בזה כל שעומדים בסמוך בכדי שפליטה של זה נוגעת בזה אסור וגם אין סברא כלל להתיר בכה"ג כיון דעכ"פ הציר נוטף על הכשרה מה לי נוגע או לא אלא ודאי כדפי' ומ"ש הרב ובטריפה מלוח כו' היינו אליבא דכ"ע:

א

שאע"פ שאינו בולע מדם הטרפה. כיון שהוא טרוד לפלוט דם דידיה מ"מ בולע מציר שהיא נוח ליבלע דדוקא גבי דם אמרינן איידי דטריד למיפלט לא בלע אבל לא בשאר איסורים. וציר נבילה וטריפה ושרצים הוא מדאורייתא משא"כ ציר דגים טמאים דהוי מדרבנן וכדלקמן סי' פ"ג ס"ה וכן ציר דבשר דאסור משום דם אינו אסור אלא מדרבנן וכדלקמן בסוף הסי' ונ"מ לענין ספיקא:

א

וסובר כו' אלא בעומדים בסמוך כו'. ונראה דאז אפילו הדחה לא צריך כיון שאין נוגעים זה בזה וא"כ המחבר שכתב לקמן סי' ק"ה ס"י אם ההיתר מלוח והאיסור תפל א"צ אלא הדחה ע"כ מיירי בנוגעים וסתם שם כסברא הראשונה וכן בסימן צ"א ס"ה סתם כן וגם בספרו ב"י משמע להדיא שהסברא ראשונה עיקר בעיניו ולכן כתב הסברא האחרונה בשם ויש מי שאוסר:

א

וע"ל סי' ק"ה מאלו דינים. כלומר דשם ס"ו פסק הר"ב דיש להחמי' שלא במקו' הפסד מרובה כסברא האחרונה ובת"ח סוף כלל כ"א פסק לגמרי כסברא הראשונה וכן דעת מהרש"ל פ' כל הבשר סימן פ' וכ"ד העט"ז:

א

אפילו אם חתיכה הטריפה כחושה כו'. משום דאזיל הכשרה ומפטם לטריפה:

א

אם היתה הטריפה המלוחה למטה. לאפוקי אם היתה הכשרה התפלה למטה אע"פ שהטריפה שמינה למעלה אינו אסור אלא כדי קליפה דתתאה שהוא אינו מליח גובר ומצנן העליון מיהו בשניהם כחושים לענין קליפ' אין חילוק בין המלוח למטה או למעלה אלא לעולם טמא מליח כחוש אוסר טהור תפל כחוש עכ"פ כדי קליפה וכדלקמן סי' צ"א ס"ה ודוק ועמ"ש שם:

א

וע"ל סי' ק"ה כו'. כלומר דשם נתבאר דאף בשמן אין חילוק בין המליח עליון או תחתון וגם נתבאר שם דאין אנו בקיאין בין כחוש לשמן ומשערים כל מליחה בס' וע"ש בסעיף י' וי"א:

א

י"א שבשר שנמלח כו'. בב"י כתוב שדין זה תלוי בדין דסי' ס"ט ריש סעיף כ' ע"ש ובת"ח כלל י"ד ד"ד כתב דאפי' למאי דמחמירין לעיל לאסור בקליפה היינו משום דהתם אנו רואין שהמלח הוציא עוד הציר ומאחר שמונח בכשא"מ אסור אבל הכא שהבשר מונח תמיד בכלי מנוקב לא חיישינן דהבשר יבלע מן המלח שעליו דאף אם יפליט דם מישרק שריק לכן שרי בדיעבד ע"כ (ועיין בס"ק י"א) ואע"ג דאם נפל בשר שכבר פלט דמו וצירו אצל בשר שלא שהה עדיין שיעור מליחה אסור כמ"ש הר"ב ריש ס"ו ופשוט הוא דהיינו אפי' בכלי מנוקב ולא אמרינן מישרק שריק י"ל דשאני הכא דמה שיצא מן הבשר תוך שיעור מליחה שהוא רותח ודם ממש כבר יצא לחוץ הכלי שהוא מנוקב ומה שנשאר ע"ג אינו אלא לחלוחית שיצא ממנו אחר ששהה שיעור מליחה דאינו אלא מוהל בעלמא לדעת הרבה פוסקי' וכמו שנתבאר בסי' ס"ט שם א"כ נהי דמחמירין לחשבו דם מ"מ איכא למסמך בכה"ג אטעמא דמישרק שריק וכן המלח שעליו הרבה פוסקים ס"ל שלאחר שפלט דמו אין לו שום כח וכמו שנתבאר שם הלכך סמכינן הכא אטעמא דמישרק שריק משא"כ לקמן:

א

שלא נמלח כלל. שאז אינו פולט כלום ובולע:

א

או שנמלח. ופלט כל דמו והודח כן הוא בתורת הבית ובר"ן ונראה דהיינו משום דכיון דהודח אחר שיעור מליחתו נסתמין נקבי הפליטה וכדכתב בת"ח כלל ו' סוף ד"ה אבל אם לא הודח אף שכבר פלט כל דמו מ"מ כיון דעדיין פולט ציר אינו בולע א"נ מ"ש הט"ו ופלט כל דמו ר"ל דמו וצירו וכן מצאתי בהגהות מהרש"ל לטור שפי' כן וכן הביא הדרישה על שמו ופי' כן בפרישה והיש מתירין מתירין אפי' בכה"ג כמו שהוכחתי בספרי מדברי הרשב"א בת"ה להדיא וחד טעמא הוא דכי היכא דמתירין בבשר שנמלח והודח דאפי' אין בו דם של עצמו וגם נסתמים נקבי פליטת צירו אפ"ה חוזר ופולט ע"י מליחה אח"כ ה"נ אם פלט כבר כל צירו וזה ברור דלא כהב"ח שדחה פי' זה מפני שהבין דבכה"ג ליכא מאן דמתיר והאריך להוכיח כן ע"ש שהוכחתו היא סתירתו וגם הר"ב משמע שהבין כמו שכתבתי והוא פשוט:

א

וי"מ ע"י מליחה כו'. כלומר י"מ בבשר שלא נמלח כלל ע"י מליחה אח"כ שכמו שיפלוט אח"כ דם של עצמו יפלוט דם דאחריני:

א

ויש מתירין בכל זה. כלומר אפי' בסיפא דלית בה דם של עצמו אפ"ה מותר ע"י מליחה אח"כ:

א

ולכתחלה יש לחוש לדברי האוסרין. כלומר דלכתחלה יש ליזהר בכל זה שלא לעשותו אבל בדיעבד יש לפסוק בכל זה דמותר וכן משמע בב"י שכתב דלכתחלה יש ליזהר בכל הדברים האלו ולחוש לדברי האוסרין אבל בדיעבד יש לסמוך אהמתירין עכ"ל משמע דקאמ' דלכתחלה יש ליזהר שלא לעשותם וכך נראה שהבין הרב ודלא כמו שדקדק מהר"י כהן מקראקא בתשובה סי' כ"ז שגם הב"י אוסר בדיעבד ומ"ש לכתחלה ר"ל כשרוצה הרב לפסוק לכתחלה יפסוק דאסור אבל בדיעבד שאם פסק להתיר סמכינן אהמתיר ולא מהדרינן עובדא עכ"ל ע"ש שאין בדקדוקו כדאי להוציא דברי המחבר מפשטן ודברי בעל ספר אפי רברבי בכמה דינים שבסי' זה מעורבבין ואין לסמוך עליו ומ"ש המחבר להתיר בדיעבד בבשר שלא נמלח כלל מיירי שהודח מתחלה דאל"כ תיפוק ליה דנמלח בלא הדחה קמייתא דאסור אפי' דיעבד מפני שהמלח מבליעו לדם בעין שעליו ואינו יוצא שוב לא ע"י מליחה ולא ע"י צלייה וכדלעיל סי' ס"ט ס"ב וכן מ"ש הרב דאם לא נמלח כלל ונפל לציר ממש דהותר ע"י הדח' ומליחה אח"כ מיירי נמי שהודח קודם שנפל לציר וזה פירשתי לדעת מהרא"י בהגהת ש"ד סי' ו' והרב בת"ח כלל ו' ד"ב אבל בהגהה אחרת בש"ד כתב ע"ש הר"ר יעקב שושן עמק דאפי' למאי דאסרי' בשר שנמלח בלא הדחה קמייתא שרי הכא בציר ע"ש הטעם וכ"כ באו"ה ריש כלל ה' ע"ש המרדכי בשר שלא הודח ולא נמלח ונפל לציר חוזר ומדיחו ומולחו ומותר ובדין ב' שם פי' הטעם דאין כח ברתיחת הציר אלא להתבלע היא עצמה ולא להבליע הדם בעין שעליו לתוכו וכ"פ מהרש"ל באו"ש ובפרק כל הבשר סי' ע"ו וכ"פ הב"ח והיינו שלא כתבו הפוסקים והמחבר בשר שהודח ולא נמלח כו' ומ"ש בא"ו של מהרי"ל חתיכה תפלה שלא נמלחה עדיין ונתערבה בין מלוחות ונשתהה ביניהם אותה חתיכה אסורה ולא מועיל למלחה שנית אמנם אם הודחה טרם שנתערבה יחזור וידיחנה וימלחנה עכ"ל נראה דשאני התם כיון שנתערבה בין המלוחות ונשתהא שם א"כ אפשר שקבלה טעם מהמלח עצמו:

א

ואפילו בדיעבד נוהגין לאוסרו כו'. ולא מהני הדחה ומליחה אחר כך ואפילו לצלי אסור ת"ח שם ריש דין ה' וטעמא דכיון שכבר פלט דמו וצירו א"כ אינו טרוד שוב לפלוט ובולע ושוב אינו יוצא לא ע"י מליחה ולא ע"י צלייה כיון דלא פליט דם של עצמו וגם לא אמרי' דמישרק שריק והלכך כולו אסר דאנן משערינן במליחה בס' וגם משמע דנאסר מיד ואף מהרש"ל דס"ל דבשר שנפל לציר אינו אסור אלא כששהה שם שיעור כבישה והבאתיו בס"ק מ"ה משמע בספרו פכ"ה סי' ע"ד וע"ה דמודה הכא ונראה דה"ט דכיון דמיד שנפלט מן הבשר נופל עליו א"כ מיד הוא נבלע ועוד דכאן הוי רותח מיד מחמת המליחה ודוק:

א

שכבר פלט כל דמו וצירו כו'. וכן אם שהה שיעור מליחה והודח ונפל אצל בשר כו' דחד טעמא הוא וכמ"ש בס"ק כ"ו:

א

ואם נגע תוך זמן זה כו'. אינו נאסר בזה גם מהרש"ל מודה כמבואר באו"ש ובספרו פכ"ה סי' ע"ד וה"ט דכיון שפולט ציר אינו בולע והלכך א"צ לחזור ולמלחו אח"כ:

א

אך במקום שאין הפסד מרובה כו'. ודעת מהרש"ל באו"ה שלו ובספרו שם נראה להתיר עד מע"ל אפי' בלא הפסד מרובה ודעת הר"ב נראה עיקר (לפי שדעת הר"ר יונה והרשב"א והר"ן והטור ורבינו ירוחם נט"ו אות כ"ה והרא"ה בספר החנוך סוף מצוה קמ"ח והרב המגיד והאגור שאחר י"ב שעות שוב אין פולט ציר וזה דעת המחבר וגם בכל בו נזכר דעה זו):

א

דאמרינן ע"י שיפלוט דם דידיה. כשידיחנו וימלחנו וק"ל:

א

יש להתיר. כשידיחנו ויחזור וימלחנו וכמ"ש הר"ב לקמן בסמוך והיינו טעמא דכיון דלא שהה שיעור מליחה ועדיין אית ביה דם שפיר אמרינן איידי דיפלוט דם דידיה יפלוט ג"כ דגם דאחריני לכ"ע וכמו שיתבאר:

א

אם לא נכבש בתוכו יום שלם. כ"כ בהגהת ש"ד על שם רבי' שמשון ב"א (ומביאה ב"י בסי' ס"ט) ומביאה הר"ב בת"ח שם ד"ט אבל תימה דלקמן ר"ס ק"ה סתם כדברי המחבר והרא"ש דאם הוא כבוש בציר כדי שיתננו על האור וירתיח ויתחיל להתבשל הוה כמבושל עכ"ל (וע"ל סי' ס"ט סי"ח) וי"ל דלא קאמר התם דהוי כמבושל אלא לשאר מילי אבל לא לענין בשר דיהא כמבושל ממש ולא יצא אח"כ ע"י מליחה וכמ"ש הר"ב לשם אדברי המחבר וע"ל סי' ע' מדין בשר שנפל לציר ודוחק ועי"ל דהכא ע"כ מיירי בכלי מנוקב דאי באין לציר מקום לזוב ס"ל להר"ב דלא מהני הדחה ומליחה שנית כמ"ש בס"ק מ' וא"כ נראה דהכא הרא"ש מודה דלא הוי כבוש אלא ביום שלם דהא הרא"ש קאי להדיא אכלי שאינו מנוקב ולא אכלי מנוקב ודוק מיהו ודאי מהרש"ל פשיטא דסובר דאם לא שהה שיעור מליחה ונפל לציר אע"פ ששהה בתוכו כדי שירתיח כו' שרי שהרי סובר דבשר ששהה שיעור מליחה ונפל לציר אינו אסור אלא בשיעור שירתיח וצ"ע לדינא:

א

אך אם שהה כו' יש אוסרים כו'. זהו דעת מהרש"ל בא"ו שלו סי' ו' ומביאו הרב בת"ח כלל ו' ומוכח שם דאין חילוק בין לדעת הר"ב ובין לדעת מהרש"ל בין נפל לציר או נפל ציר עליו ע"ש וצ"ל דס"ל דציר גרע מנמלח בשר על גבי בשר שכבר נמלח ולא אמרינן איידי דטריד למיפלט לא בלע ציר וצ"ל דגם הר"ב מודה לזה אלא שמהרש"ל סובר דאף הדחה ומליחה שנית לא מהני דלא אמרינן בכל דוכתי אלא איידי דיפלוט דם דידיה יפלוט דם דאחריני אבל איידי דיפלוט ציר דידיה יפלוט דם דאחריני זה לא אמרי' והר"ב ס"ל דלצורך הפסד גדול יש להתיר כל זמן פליטת צירו ע"י שיחזור וימלחנו דאיידי דיפלוט ציר דידיה יפלוט ג"כ דם דאחריני ולהכי לא התיר הר"ב בלא מליחה שנית משום דאע"ג דעדיין לא פלט כל צירו לא אמרינן איידי דטריד למפלט ציר לא בלע ציר וצ"ע בת"ח שם מה שהביא בשם הרא"ש ובסימני ת"ח שם דמשמע שם להדיא דמתיר במקום צורך משום טעם דאף לאחר שיעור מליחה כיון דעדיין פולטת ציר לא בלעה ואם כן אמאי מצריך כאן בהגה"ה הדחה ומליחה שנית ואפשר דאה"נ מדינא לא צריך הדחה ומליחה שנית במקום צורך גדול אלא הרב חשש כאן להחמיר דדילמא דעת מהרש"ל עיקר דבלע ולכך יש להדיחו ולמלחו שנית לכתחלה (וכן משמע קצת בת"ח שם ובא"ו של מהרש"ל ע"ש ודוק) מיהו אם נתבשל בלא הדחה ומליחה שנית דעת הרב דמותר במקום צורך גדול ודו"ק. מיהו כל זה כשלא הודח אחר המליחה קודם שנפל לציר אבל הודח כבר נסתמים נקבי הפליטה ובולע ולא מהני אח"כ הדחה ומליחה שנית אליבא דכ"ע וכמ"ש הרב בת"ח שם וכמ"ש בס"ק כ"ו:

א

דהיינו תוך י"ב שעות. שאז אפילו שלא במקום הפסד מרובה אמרינן דפולט ציר וכמו שכתב הר"ב לעיל בסמוך ואם כן ממילא דבמקום הפסד מרובה סמכינן נמי דאיידי דיפלוט אחר כך ציר יפלוט דם משא"כ לאחר י"ב שעות:

א

ע"י שיחזור וידיחנו וימלחנו. ולא אמרינן שכיון ששהה שיעור מליחה קודם שנפל לציר ועתה ידיחנו יסתמו נקבי הפליטה וכדלעיל דשאני הכא דהדחה זו אינו אלא להעביר הלכלוך של הציר ולא אמרינן דכיון שהודח נסתמים נקבי הפליטה אלא כשהדיחו קודם שנפל לציר ומכ"ש שלפי מ"ש בס"ק מ"ב דא"צ אלא לשפוך עליו מעט מים ודיו להעבי' הלכלוך של הציר פשיטא דלא נסתמים בזה נקבי הפליטה דלא אמרינן דנסתמים כו' אלא כשהודח כדין בשר אחר מליחה משא"כ בזה ובב"ח כתב ששגגה היא זו לפני הר"ב דאם ידיחו יסתמו נקבי הפליטה ופשוט הוא שדעת הר"ב כמו שכתבתי ואין כאן שגגה:

א

וכן אם נפל לציר קודם ששהה שיעור מליחה כו'. דוקא שנפל לציר שיש לה מקום לזוב (פי' שהיא בכלי מנוקב) אבל אין לה מקום לזוב אף קודם שיעור מליחה אסור ולא מהני מליחה אח"כ כ"פ בת"ח כלל ז' דין ב' (ומינה דאם שהה שיעור מליחה אפילו נפל לציר בכלי מנוקב לא מהני הדחה ומליחה) וכתוב בת"ח שם בשם או"ה כלל ו' (דין י"ד) דאף באין לציר מקום לזוב מה שחוץ לציר מותר ונ"ל דלא מיירי מטעם כלי שאינו מנוקב דא"כ לא תלי בציר ועוד דא"כ גם הרב מודה דמה שחוץ לציר נמי אסור וכמ"ש בסימן ס"ח ס"ק ס"ט אלא מיירי כמ"ש האו"ה שם ותוס' פג"ה דף צ"ו והפוסקים כגון המולח בשר הרבה בגיגית ע"ג עצים ולאח"כ מצא חתיכה חציה תוך הציר ואינה נוגעת בשולי הגיגית מותר מה שחוץ לציר מטעם דל"ד לכלי שאינו מנוקב כיון דמונחת ע"ג עצים ואינה נוגעת בשולי הגיגית וכמ"ש האו"ה שם חילוק זה ע"ש אלא דכיון דנשרה בציר שאין לה מקום לזוב אסור מה שבציר ודוק ולהב"ח דעת אחרת בדינים אלו והנלפע"ד כתבתי:

א

קודם ששהה שיעור מליחה כו'. אף מהרש"ל מודה בזה דכיון שלא שהה שיעור מליחה אמרינן איידי דיפלוט דם דידיה יפלוט דם דאחריני ואפילו הודח קודם שנפל לציר לא אמרינן דנסתמין נקבי הפליטה כיון שהודח קודם שיעור מליחה וזה פשוט:

א

מיהו אם מלחו בלא הדחה כו'. ומהרש"ל כתב באו"ש ובפכ"ה סימן ע"ו דאין צריך לחזור ולהדיחו אפי' לכתחלה ואפילו הרוצה להחמיר ישפוך עליו מים ודיו כיון שהודח הדחה קמייתא עכ"ד ונראה דגם הרב מודה בזה דאין צריך אלא לשפוך עליו מים ודיו ולכך לא פירש שיעור ההדחה:

א

שרי בדיעבד. ולא אמרינן דהוי כבשר שנמלח בלא הדחה קמיית' כמו בר"ס ס"ט דהתם דוקא בדם שבעין אמרינן הכי משא"כ ציר זה דלא גרע משאר דם פליטה:

א

שהוא תוך שיעור מליחתו כו'. היינו דוקא בהפסד מרובה וסעודת מצוה גם כן דאל"כ אפילו לאחר שיעור מליחתו חשוב כרותח כדלקמן סימן צ"א ס"ה:

א

אבל מה שלמעלה מן הציר. שרי דדם אינו מפעפע למעלה ואפילו אותו מקצת שבציר שמן מותר כדלעיל סימן ס"ט סי"ח והכי איתא בת"ח ריש כלל י"ז מיהו חותך גם כן כדי קליפה ממה שבחוץ לציר וכדאיתא בסימן ס"ט ובת"ח שם ועיין בסימן ס"ט ס"ק ע"ג:

א

מיהו מה שבתוך הציר נאסר מיד. בת"ח כלל ו' ד"ט כתב הרב דמשמע דעת הרא"ש דאם נפל לציר ולא נכבש בה כשיעור אם נתנו על האור כדי שירתיח אינו נאסר רק כדי קליפה ואנן לא נהגינן כן אלא נאסר מיד שנפל בציר או הציר עליו דהוה כרותח עכ"ל ומהרש"ל באו"ש ובספרו פכ"ה סימן ע"ה חלק על הרב וכתב שלא ירד לעומקו דאע"פ שאנו נוהגים לאסור מיד בשר שנמלח בכלי שאינו מנוקב היינו משום דמחלקינן בין כשא"מ לבשר שנפל לציר (כלומר דבכשא"מ נאסר מטעם דהוי פירש ממקום למקום וכמ"ש בסימן ס"ט ס"ק ס"ח) אבל הרא"ש מדמי ליה לבשר שנפל לציר וכתב שיעור זה מי יימר דפליגי עליה תוס' עכ"ד וסמך עצמו אדברי הרא"ש אלו להתיר ואני שמעתי ולא אבין דנ"ל דגם הרא"ש מודה דאי הוה שיעור מליחה בס' דהוה אסור מיד דציר זה רותח הוא ולכך נהגינן לאסור מיד ומ"ש הרא"ש גבי בשר שנמלח בכלי שאינו מנוקב וז"ל לפי שהאיסור הוא מחמת שנכבש בציר ואמרינן כבוש הרי הוא כמבושל הלכך אני אומר שהכבוש בציר ונוטלו מיד א"א שיאסר לאלתר כו' ושיעור כבישה הוה כאלו נתנו על האור כדי שירתיח ויתחיל לבשל אם נכבש בתוך הציר כשיעור הזה נאסר כל מה שבתוך הציר ובפחות משיעור זה לא נאסר אלא כדי קליפה כדין מליח הרי הוא כרותח עכ"ל היינו משום דרוצה ליתן טעם למה אסור כל מה שמונח בציר ולא סגי ליה בקליפה וכדס"ל להרא"ש בעלמא דמליחה אינה אוסרת רק כדי קליפה והוצרך לומר שהאיסור הוא מכח כבוש ולא מכח מליח כרותח ובפחות משיעור זה לא מקרי כבוש אבל ודאי ברור דמודה הרא"ש דנאסר מיד מכח מליח כרותח וכדמסיים ובפחות משיעור זה לא נאסר אלא כדי קליפה כדין מליח ה"ה כרותח וא"כ נהי דהרא"ש לא אסר אלא כדי קליפה היינו דס"ל בעלמא דכל מליחה אינה אוסרת רק כדי קליפה אבל לדידן דקי"ל כל מליחה בששים פשיטא דנאסר מיד הכל וא"כ מוכח אדרבה מהרא"ש דלדידן נאסר כולו מיד וכן דעת האו"ה בכמה דוכתי והכי נהגינן ואין לשנות:

א

דינה כאלו היתה הציר בכלי. ז"ל הת"ח שם דין ח' כתוב באו"ה דראוי להסתפק אם קרקע מקרי כלי מנוקב ומאחר שנסתפק ראוי להחמיר עכ"ל ונראה דמ"מ א"צ רק כדי קליפה במקום שנוגע בקרקע לציר אבל מה שלמעלה ממנו שרי דלא גרע מחתיכה שחציה בציר וחציה חוץ לציר ע"כ ונראה דמיירי שנפל על הקרקע בשר שלא שהה עדיין שיעור מליחה דמסתפק אם מקרי כלי מנוקב והוה כנפל לציר דעלמא דמהני מליחה אח"כ דאיידי דיפלוט כו' או מקרי כלי שאינו מנוקב ולא מהני מליחה אח"כ ואפ"ה התיר מה שלמעלה מן הציר וכמ"ש בשמו בס"ק מ' ע"ש אבל אין לפרש דמיירי שנפל שם בשר שכבר פלט כל דמו דזה אסור אפילו בכלי מנוקב וכמו שנתבאר ואע"ג דבלשון הגהת ש"ד שהביא בת"ח שם נסתפק אי נימא דהוי ככלי מנוקב ואגב דאזלא לא בלע כו' ומשמע לפ"ז דאפי' בכה"ג אפשר דשרי מטעם דלא בלע הא נתבאר דאפי' בכלי מנוקב בלע מיהת מיהו פשיטא דלא איירי בבשר שלא נמלח כלל דזה שרי אפילו בכלי שאינו מנוקב ע"י מליחה אח"כ דאין כח בציר לפרוש ממקום למקום כמ"ש האו"ה כלל ה' דין י"ב ודוקא מלח בכלי שאינו מנוקב הוא דאסור מיהו אף למ"ש לעיל דאף מה שבחוץ לציר אסור אפילו להר"ב אם נפל תוך שיעור מליחה לציר בכלי שאינו מנוקב ממש מ"מ הכא גבי קרקע שרי מה שחוץ לציר כיון דמספקא לך אי הוי ככלי מנוקב או לא דהתם גופא חומרא בעלמא היא לאסור מה שחוץ לציר ודמי למ"ש בסי' ס"ט ס"ק ס"ט דבספק אם נפלה קודם ששהה שיעור מליחה בכלי שאינו מנוקב או לאחר שיעור מליחה דשרי מה שחוץ לציר מה"ט ע"ש:

א

דינה כאילו נגעה בציר. כלומר ומהני לה מליחה אח"כ איידי כו' וכן משמע בת"ח כלל ו' ד"ד וכלל י"ד דין י"ג ע"ש וכ"ד מהרש"ל באו"ש ובספרו פכ"ה ס"ס ע"ז דחתיכה תפלה דהיינו שלא נמלחה שנתערבה בחתיכות מלוחות בכלי שאינו מנוקב ובלעה דם דמותרת על ידי מליחה דאינו נאסר אלא דוקא כשמלחה חתיכה בכלי שאינו מנוקב משום דהמקום הוא דחוק וע"י מליחה פירש ממקום למקום וכמ"ש סי' ס"ט ס"ק ס"ח משא"כ הכא וכ"כ בס' באר שבע דלא כדמשמע מדברי מהר"י כהן מקראקא בתשובה סי' כ"ו דחתיכות תפלות שלא נמלחו שקבלו דם מחתיכות שנמלחו בכלי שאינו מנוקב דאסור ולא מהני מליחה אחר כך (שהבין כן מדברי המרדכי פג"ה וגם באגודה פכ"ה סי' קמ"ד הבין כן וז"א כמה שכתוב שם עיין שם) כי דבריו באותה תשובה אינם עולים יפה ובספרי בררתי כל זה עיין שם ועיין בהגהת הר"ב שבסוף סעיף י"ח בסי' ס"ט:

א

דציר מדרבנן כו'. פירוש דדם שמלחו אינו אלא מדרבנן והכי איתא במרדכי שם ואע"ג דבנפל לציר שבקרקע לעיל אזיל מספיקא לחומרא יש לומר דשאני התם שאם אתה מיקל בזה יבאו להקל אם נפל ע"ג קרקע לדם ממש וכן יש לומר בשאר ספיקות מה שאין כן הכא דאיכא לספוקי שמא אין כאן ציר ועיין במשמרת הבית דף ע"ה עמוד ב' שמחלק כהאי גוונא גבי דם שבשלו עיין שם:

א

אפילו היו המים מועטים. פירוש שאין במים ס' נגד הציר אבל עכ"פ בעינן שיהיו מרובין מהציר כן משמע להדיא בהג"א פכ"ה ושאר פוסקים וכן הוא בהדיא באו"ה כלל ב' דין ה' ע"ש:

א

שפולטת צירה אינה בולעת כו'. כן הוא לחד תירוצא בתוס' שמביא ב"י כאן אלא שיש עוד תירוץ שם דס"ל דשפיר בולע אלא דיש לו היתר שיחזור ויפלטנו כשיפליט הציר שבו וכן משמע מדכתבו רמ"א סעיף ו' שיחזור וימלחנו כו' משמע דעכ"פ בלע כבר:

ב

ולא חיישינן שמלח השני מבליע כו'. זה על פי דעת הרא"ש שכ' הטור משמו שאין דרך מלח להבליע רק להפליט ולפי הפוסקי' שסוברי' שהמלח מבליע ג"כ כמו שזכרתי לעיל סי' ס"ט סעיף ב' בשם או"ה בטעם הדחה קמייתא וכן הש"ד שער ג' ובא"ו סוף שער ו' אוסרים בהדיא בנמלח שנית מטעם שהמלח השני יבליע המוהל שעליו לתוכו נ"ל טעם אחר בזה דכיון שהבשר עדיין טריד להפליט ציר בשעה שבא עליו מלח השני ע"כ המלח השני (לא) יפליט הצי' ולא יבליע מה שפלט כבר כיון שבשעה שבא המלח יש שם פליטת הציר וא"ל אמאי אסור בסמוך בדם בעין שנפל על הבשר בשעת מליחה אף ע"ג דבאותה שעה היא טרודה לפנוט התם אין האיסור מחמת שהמלח מבליעו אלא שהבשר עצמו הוא רותח מחמת המליחה הוה כמו בצלי שנפל עליו דם משא"כ כאן שאין איסור רק מצד מלח השני ובזה אין איסור אבל אם נמלח בלא הדחה קמייתא יש איסור מצד המלח שבשעה שבא עליו המלח היה בלא פליטה ע"כ אמרינן שהמלח מבליעו ולפ"ז גם כאן אם שהה כבר כדי פליטת ציר דהיינו אחר מע"ל אז אין היתר אלא לדעת הרא"ש ונראה דאחר פליטת ציר דהיינו אחר מע"ל למליחתו יש לאסור אם נמלח דהרי לקמן סי' פ' קי"ל דאם נפל לציר אחר שיעור זה דאסור מטעם שהציר יבליע בו והכא נמי יבליע בו:

ג

לא ניטלו קשקשיהם כו'. בטור משמע שהקשקשין מועילין לפי שאין איסור בלא"ה אלא כ"ק וא"כ לדידן דדגים כולן אסורין לא יועילו הקשקשים וליתא אלא עיקר הטעם דבעוד הקשקשים עליהם קמיטי ולא בלעי כמו העופות כ"כ רש"ל פכ"ה סי' ע"ד וכ"מ מדברי רמ"א בסמוך דמותרין לגמרי והא דאין הדגים אסורין משום סכנה דנמלחו עם בשר וקשה לדבר אחר דאין סכנה במליחה כמ"ש סי' קי"ז סעיף ג':

ד

אבל אם דג מליח כו'. שהדבר המליח מחמס התפל שיהא מבליע אבל לא כ"כ עד שיהא פולט ב"י בשם רשב"א:

ה

וכן אם הדגים כו'. ובספק יש לאסור רש"ל:

ו

לאחר ששהו העופות כו'. ולא דמי למעשה דרש"י סי' ס"ט סעיף כ' דקי"ל שם לחומרא במוהל לאחר שיעור מליחה היינו דוקא אם המוהל בעין והבשר מונח בתוכו כדלעיל אבל משום לחלוחית לחוד שעל הבשר לא נהגו איסור וסגי בהדחה לדגים. או"ה:

ז

דאין הדגים בולעים דם שבכלי. דוקא דם אבל בשאר איסורים שנאסר הכלי מהם ע"י מליחת בשר אפשר דהויין הדגים אסורין לפי שפליטות שאר איסורין מסתרכת יותר ב"י בשם רשב"א ורש"ל כתב פכ"ה סי' ע"ג אני אומר שאין מליחה לעץ להפליט איסור כלל אפי' בבליעה בכלי איסור דאורייתא עכ"ל:

ח

אבל אם עדיין לא פלט דמו כו'. בזה חולק על ב"י שכ' על מ"ש הטור דהדגים אסורים בשניהם מלוחים וכ' ב"י דכ"ש אם הדג תפל והאיסור מלוח דהוי כטהור תפל וטמא מלוח וטעמו דבשניהן מלוחים כ"א טרוד לפלוט ואפ"ה אמרי' שג"כ בולע ק"ו בדג תפל שבולע מעוף מלוח וכ"כ רש"ל דיש ק"ו אם הדג לא נמלח והבשר נמלח דאסור הדג. ורמ"א בד"מ ובת"ח חולק ע"ז וס"ל דכיון שהדג תפל אינו בולע רק דם ואמרי' הואיל ועדיין פולט דם דידיה פולט נמי דם שבולע ממקום אחר כמ"ש אצל בשר שלא נמלח שהונח עם בשר שנמלח עכ"ל ומו"ח ז"ל כתב שיש לפרש דברי ב"י שהדג כבר נמלח ואח"כ נקרא תפל וכתוב בפרישה על רמ"א וצ"ע דלכאורה יש לחלק דשאני הכא שהדגים שם היתר עליהם ואיך נתירם כשקיבלו איסור דם וגם מ"ו פסק לאיסור משום דדם דגים אינו אלא ציר בעלמא ולא שייך לומר אגב דפליט דם דידיה כו' עכ"ל ולעד"נ ג"כ כדברי האוסרים דכיון דהציר שבדגים הוא דבר מועט ולפלוט אותו בזמן קצר היאך נסמוך על פליטת ציר שלהם לומר שאגב שפליט ציר יפליט הדם שבלע דשמא יכלה זמן פליטת הציר קודם לפליטת הדם שבלע ויש כאן ספק דאורייתא משא"כ בבשר עם בשר שיש בו ציר להפליט זמן מרובה ע"כ יש זמן רב להפליט גם דם הבלוע ממקום אחר ולפי פי' הרר"י מאורליינ"ש בתוס' פכ"ה הביאו ב"י ריש סי' ע' דפי' אצל בשר ובשר שכל זמן שהאחד פתוח לפלוט קודם התחלת בליעתו מן השני לא יסתום פליטתו אח"כ יש להתיר ג"כ הדגים) ע"י מליחתן אבל אנן לא קי"ל כאותו תירוץ כמבואר שם) ועוד יש כאן טעם לאיסור שהרי כ' הרא"ש בפכ"ה פי' רשב"ם דבבשר ובשר לא הטריחוהו יותר מדאי כיון דדם מדרבנן הוא כו' ע"כ הקילו שם וזה לא שייך כאן דלאו תקנת חכמים שימלח דגים עם בשר ע"כ אין להקל מטעם שיחזור וימלחנו ויפלטנו כנלע"ד ועוד ראייה ממ"ש ת"ה הארוך דף ע"א וז"ל ואפשר דדגים כיון דרפי קרמייהו בולעים הרבה והדם הבא להם מעלמא נסרך בהם ביותר ואין כח במלח להוציאו עכ"ל ועוד ראייה ממ"ש או"ה כלל ה' דגים תפלים המונחים עם ציר בשר אסורים דלא גרע מאילו נמלחו עמהם עכ"ל הרי בהדיא כמ"ש לאיסור ותמיהני על רמ"א שלא הרגיש בזה:

ט

בשר שחוטה שמלחו כו'. בש"ד שער י' כתוב ואי איכא ספיקא אם נמלח בשר שחוטה בהדי בשר נבילה הוי ספק דאורייתא לחומרא עכ"ל:

י

ויש מי שאוסר כו'. הוא הר"ן שהוקש' לו דגם בטהור מליח וטמא תפל י"ל שרתיחת הטהור מליח מחמת הטמא עד שיפליט ויבליע בטהור ואיהו לא ס"ל התירוץ שכתבתי ריש סעיף ב' בשם הרשב"א שאינו מחמם כ"כ ע"כ תירץ דלא התירו אלא באינה נוגעים רק שהפליטות נוגעים ואפי' בזה אם הטהור תפל וטמא מליח אסור:

יא

הא דאמרינן כו'. זה יתבאר בסי' ק"ה בס"ד.

יב

ויש מתירין להשהותו. הטעם דדם מישרק שריק ונופל ועוד שהבשר הנמלח פולט ציר לעולם ואינו בולע מן הדם:

יג

ובדיעבד מותר. ואפי' מאן דמחמיר במעשה דרש"י סי' ס"ט סעיף כ' מודה כאן דאין ציר בעין וכמ"ש סי' זה סעיף ב' בשם או"ה כ"כ ד"מ:

יד

ויש מתירים בכל זה. פי' בבשר שלא נמלח עדיין פשיטא שתועיל לו מליחה כשם שיוציא דם של עצמו כך יוציא דם הבלוע אלא אפילו בבשר שנמלח ופלט כל דמו וצירו מועיל לו מליחה שיוציא את הדם שבלע עכשיו) והיש אוסרין דרישא ס"ל דאין מלח מפליט אלא מה שהוא שלו ולא מה שבלע ממקום אחר כלל:

טו

ואפילו בדיעבד נוהגי' לאסרו כו'. כיון שאין לו מה לפלוט אסור כיון שבולע והי"א שמביא רמ"א לא אתי אלא לפרושי אימת נקרא פלט כל דמו וצירו: (טז)

טז

ואם נגע תוך זמן זה כו'. אינו נאסר כיון שעדיין טרוד לפלוט ציר שלו פליט נמי מה שבלע מחתיכה שלא נמלחה. וכתב רמ"א בת"ח דהיינו דוקא שלא הודח הבשר הנמלח אחר המליחה אבל אם הודח לאחר מליחתו לא אמרינן דיחזור וימלחנו ויצא הציר שבולע ע"י הציר שבגופו דמאחר שנמלח פעם אחד והודח נסתמין נקבי הפליטה ושוב לא יפתחו בשביל הציר שבו עכ"ל וסברא זאת משמע כן בדברי הר"ן בשם ה"ר יונה בפכ"ה בפשט דגים ועופות שמלחן כו' שהשווה בשר שנמלח ויצא מידי דמו והודח לבשר שנמלח ופלט כל דמו וצירו ע"ש משמע דאחר שיצא הדם עושה ההדחה שנסתמין נקבי הפליטה לענין ציר שבו כמו אם היה שוהה בלא הדחה אחר המליחה יום שלם שאז ג"כ כלה הציר שבו ועיין מ"ש סי' ס"ט ס"ק ט"ו ובטור כתב בשם רשב"א וז"ל יש מתירין גם בזה ע"י מליחה וכו' עכ"ל ובת"ה הארוך כ' אותה דיעה בשם מורו הרב וזכר שם אפי' הודח אחר המליחה וצ"ל דאותו הרב אינו רבינו יונה דהא הר"ן כתב בשם רבינו יונה דהודח אוסר וזה הרב ס"ל דאין ההדחה אוסרת כלל מחמת שנא' שנסתמו נקבי הפליטה גם הטור נראה דס"ל כן שאין ההדחה עושה כלום מדהביא דעת הרב של רשב"א ולא נקט רבותא אליביה דאפי' הודח יש תקנה במליחה אלא ודאי דהדחה זאת אינה מעלה ולא מוריד ולפי מ"ש בסעיף א' שכ"ז שפולט ציר אינו בולע א"צ כאן לחזור ולמלוח אלא דיש עוד תירוץ בתוס' דס"ל דשפיר בולע אלא דההיתר הוא שיחזור ויפליטנו וכמו שזכרתי ר"ס זה. ולענין אם לא שהה עדיין שיעור מליחה ויש בו עדיין דם לא שייך חילוק זה דאפי' אם הודח מהני ליה מליחה אחרת דאל"כ היאך מצינו תקנה למי שהדיח הבשר קודם ששהה שיעור מליחה וכ"ת ה"נ דאסור הא ודאי לא הוו שתקו הפוסקים מלהשמיענו דין זה אלא פשוט שאין ההדחה סותמת אלא נקבי הציר אבל לא דם ובכ"מ שמזכיר רמ"א יחזור וימלחנו שנית מחמת שיש בו עדיין ציר ולא דם הוא מיירי דוקא בלא הודח עדיין אחר מליחה הראשונה.אך יש לתמוה מ"ש רמ"א בסמוך אחר זה בשהה שיעור מליחה ונפל לציר תוך י"ב שעות שיחזור וידיחנו וימלחנו והא התם עיקר ההיתר מכח ציר שלו שיש לו עדיין ואם ידיחנו יסתום נקבי הציר ומה תועיל אח"כ המליחה וכן קשה על מ"ש או"ה שער ה' דין ז' וז"ל ואפי' אם יפול תוך שיעור מליחתו תוך הציר בנמלח או הושם בכלי שאינו מנוקב ואפי' לאחר שיעור מליחתו לא נהגינן בו איסור אלא מותר הכל כשחוזר ומדיח ומולחו דאגב דפליט וכו' עכ"ל. הרי דגם הוא תלה ההיתר במה שידיח ויחזור וימלח ויפלוט אגב הציר שבו דלא אמרינן שנסתמו נקבי הפליט' ונ"ל שבעל או"ה וכן רמ"א כאן לא ס"ל הך סברא דהודחו נסתמו נקבי הפליטה וכמו דס"ל לרבו של הרשב"א שזכרתי בסעיף ו' וכן משמע דעת הטור כמ"ש שם וכאן [סתם] רמ"א כמו אותה הדעה שהביא הטור דיש מתיר גם בזה ע"י מליחה וכפסק הש"ע ואע"ג שכתב שם רמ"א דאף בדיעבד נוהגים לאוסרו היינו אחר פליטת כל צירו משא"כ כאן דתוך י"ב שעות הוא. ובת"ח כתב רמ"א ממש להיפך ממ"ש כאן דשם כתב דאם הודח לא מועיל אח"כ שום תיקון אם נשתהא הבשר תחלה שיעור מליחה הרי חומרא ואם לא הודח לא נאסר כלל דאמרינן דאף שבולע מדבר האוסרו מ"מ כבולעו כך פולטו אגב ציר שיש עדיין בתוכו וכאן חזר בו וכתב דהדחה אינה סותמת כלל וצריכין דוקא הדחה ומליחה שנית. ועכ"פ צ"ל דמיירי כאן שלא שהה הבשר שבציר שיעור כבישה דאם לא כן אין לו תקנה דהוה כמבושל וכמ"ש ר"ס ק"ה ורש"ל האריך בדינים אלו פרק כ"ה סימן ע"ז ומסקנתו דתיקון של חזרת מליחה אינו מועיל אלא אם לא שהה עדיין שיעור מליחה שיש בו עדיין דם אז אמרי' שע"י המלח יפליט דמו ויפליט ג"כ מה שבלע מהציר שנפל לתוכו אבל אם שהה שיעור מליחה ולא נשאר בו אלא ציר לא מהני חזרת מליחה אם נפל לציר והא דנקטו הפוסקים אגב שיפלוט ציר דידיה ר"ל דם דידיה והוא הדין אם בשר שלא הודח ונמלח נפל לציר ג"כ לא מהני חזרת מליחה אח"כ כיון שיש דם בעין על הבשר שלא הודח ונבלע בבשר בשעת מליחתו אינו יוצא אח"כ ועיין מה שכתבתי בסוף הסימן באם לא הודח ולא נמלח שנפל לציר אבל אם נפל בשר ששהה שיעור מליחה לבין חתיכות בשר שהם מונחים במליחה אז יש היתר מצד כבולעו כך פולטו דכמו שבולע מן החתיכות המלוחות כך פולט ע"י שפולט ג"כ ציר דידיה ואע"ג דבנפל לציר לא מהני זה התם ליכא כבולעו כך פולטו אגב ציר דידיה דבנפל לציר ונשרה בו הוי כמבושל בו וע"כ לא שייך בו כבולעו כך פולטו אלא מ"מ אם לא שהה הבשר שיעור מליחה ונפל לציר ונשתהה שם שיעור כבישה יש לו עדיין תקנה בחזרת מליחה ואע"ג דאמרינן כבוש כמבושל היינו אם נפל אחר ששהה שיעור מליחה ונשתהה שיעור כבישה דאסור כולו ולא סגיא בקליפה אבל לא בלא נשתהא שיעור מליחה שתקנתו ע"י חזרת מליחה כיון שלא נשתהה בציר יום שלם והא דאמרנו שאחר שיעור מליחה יש היתר לבשר שנתערב בין חתיכות מלוחות מכח כבולעו כך פולטו היינו שיש בו עדיין ציר דידיה אבל אם פלט כבר כל צירו כגון ששהה יום שלם אחר המליחה או שהודח תכף אחר שיעור מליחה ממילא נסתמו נקבי פליטת צירו אז נאסר כשנופל בין חתיכות מלוחות ואין לו שום תקנה ע"כ ונראין דבריו לפי משמעות הפוסקים זולת במה שהתיר בשר שלא שהה שיעור מליחה ונפל לציר ושהה שם שיעור כבישה שיחזור וימלחנו דמשמעות הפוסקים אינו כן אלא קי"ל בסי' ק"ה דשיעור כבישה הוה כמבושל לכל דבר ולא מהני ליה חזרת מליחה כמ"ש רמ"א ובסמוך נפרש עוד.

יז

אם לא נכבש בתוכו יום שלם. תמוה הוא לי דאם נכבש יום שלם מאי איריא ציר אפילו מים נמי הוה אסור דכבוש הרי כמבושל כדאיתא סימן ס"ט סעיף ט' בנמלח ולא הודח אח"כ וזה מבואר שם בסעיף א' דשריית מע"ל הוי כמבושל. ותו דבמקור דין זה לא כ"כ אלא בת"ח כלל ו' דין ט' זכר בשם הג"ה ש"ד דיום או לילה סגי. וכתב שם רמ"א וז"ל וכן משמע באשיר"י דאם לא נכבש כשיעור שירתיח אצל האור דלא נאסר רק כדי קליפה עכ"ל ובאו"ה כלל ה' דין ו' כתב ג"כ דבפחות משיעור כבישה לא נאסר ובת"ח שם דין ג' פסק כאו"ה שהחתיכה שלא נמלחה ונפלה לציר ונשתהה שיעור כבישה דאין לו תקנה אח"כ במליחה דהוי כמבושל נמצא לדעת רמ"א כל שנכבש שיעור כבישה אסור הן בלא נמלח הן בנמלח אלא שרש"ל פכ"ה סימן ע"ז חולק על רמ"א בלא נמלח וז"ל נהי דבלע מ"מ חוזר ופולט אגב דמו אע"ג דאמרינן גבי ציר כבוש כמבושל היינו שאוסר כולו ולא סגי בקליפה והיינו דוקא אחר ששהה שיעור מליחה אבל קודם ששהה שיש תקנה לחזור ולמולחו אינו כמו מבושל גמור ואינו דומה להיכא ששרוי במים מע"ל דאז אסור אפילו בלא ציר דחשוב בישול גמור ולא כמהר"ם בת"ח כו' עכ"ל ואם נאמר דרמ"א כאן הדר ביה ממ"ש בת"ח וס"ל דבעינן יום שלם תוך שיעור מליחה וכדעת רש"ל שזכרתי לא היה לו לתלות האיסור בציר דאפילו נכבש במים מע"ל אסור וכמדומה שט"ס יש כאן הך יום שלם וצ"ל אם לא נכבש בתוכו שיעור כבישה אבל אם שהה שם שיעור כבישה אסור אע"ג דלא נכבש בתוכו יום שלם ופשוט הוא דכאן לא מיירי מכלי שאינו מנוקב דאל"כ היה כאן איסור בלא ציר מטעם שאינו מנוקב והבשר לא שהה עדיין שיעור מליחה כדלעיל סימן ס"ט סעיף י"ח אלא מיירי כאן בכלי מנוקב כגון שמלח בגיגית על עצים והציר יורד למטה ונפל מקצת בשר לציר. ובספר משאת בנימין סימן ל"ט לא הבין כן מדברי רמ"א וחלק על רמ"א ולא נ"ל. ולענין אם כבר שהה הבשר שיעור מליחה ונפל לציר כתב בת"ח שם כלל ו' דין ג' ואנו לא נהגינן כן כאו"ה דבעי שיעור כבישה אלא נאסר מיד שנפל לציר או הציר עליו דהוי כרותח ע"כ. וכ"פ רמ"א בסמוך דמה שבתוך הציר נאסר מיד. ולענין הלכה יש לנו לפסוק אם תוך שיעור מליחה נפל לציר ולא נשתהה שיעור כבישה יחזור וידיחנו וימלחנו ואם נשתהה שיעור כבישה אין לו תקנה כדעת רמ"א בת"ח ובאו"ה הביאו רמ"א שם כלל ו' דין ג' ולא כדעת רש"ל שמיקל בזה ומחלק בין כבוש למבושל דציר בכדי שירתיח על האור ובין שאר כבוש כמבושל במים בכדי מע"ל דלא משמע לחלק בכך ולאחר ששהה הבשר שיעור מליחה אפי' לא נשתהה אלא מעט בציר אסור כדעת הת"ח וכמ"ש רמ"א בסמוך:

יח

מיהו אם מלחו בלא הדחה כו'. הטעם שכבר הודח קודם המליחה הראשונ' וכתב רש"ל שאין צריך הדחה גמורה בזה אלא שופך עליו מים ודיו ואין צריך שרייה כלל. והנה בהגהת ש"ד שער ד' בשם מהרא"י מסתפק אם לא הודח כלל ונפל לציר אי הוה כנמלח בלא הדחה קמייתא או לא והכריע לחומרא ואישתמיטתיה דברי המרדכי פכ"ה מביאו באו"ה ריש שער ה' דמותר כשמדיחו מן הציר וחוזר ומולחו וכ"פ רש"ל פכ"ה סימן ע"ז מסברא דנפשי' וכתב שאין ראייה למהרא"י להחמיר והנה יש ראיה ברורה להתיר:

יט

והא דאסרינן אותו כשנפל לציר. פירוש אם נפל לציר אחר שכבר פלט כל ציר דידיה דהיינו אחר ששהה יום שלם או שהודח אחר המליחה לדעת רש"ל ות"ח או אפילו אם לא שהה יום שלם אלא תוך י"ב שעות ואין כאן הפסד גדול דאסור לפי פסק רמ"א דלעיל:

כ

מה שבתוך הציר כו'. פירוש אם אחר ששהה שיעור מליחה כנזכר לעיל במקום דלא מהני חזרת מליחה אבל במקום דמהני חזרת מליחה אינו פוסל עד שישהה שיעור כבישה בציר כמו שזכרנו:

א

(סימן ע' סעיף א' בהג"ה) חתיכה שמלח אותה ב' פעמים מותרת. ודעת המ"י כלל ט"ו ס"ק י"ד דאפילו לאח"ז פליטת ציר מותר דיעבד דגבי מעט ציר אמרינן משרק שריק ודלא כהט"ז. וכ"כ בשו"ת מקום שמואל:

ב

(שם) אבל בשר עם דגים אפי' בשר עופות עם דגים אסור למלוח ואם עבר ומלחן יחד העופות מותרין אבל הדגים צריך ליטול מהם כדי קליפה ואם לא ניטלו קשקשיהם כשנמלחו מותרים. לפי שהקשקשים הם במקום קליפה. ואפי' לדידן דמשערינן במליחה בס' מ"מ מהני הקשקשים. לפי שאז הם צמיתי ואינם פולטין מהר ואגב שטרודין לפלוט אינן בולעין. ומבואר באשר"י ובטור ובאו"ה ובת"ח כלל כ' דלא מהני הקשקשים במקום קליפה רק אם הדג שלם. אבל אם הוא חתוך צריך לקלפו במקום חתך. וצ"ע למה השמיט המחבר זה:

ג

(שם סעיף ב') אבל אם דג מליח ועוף תפל ונתנם זה אצל זה אף דגים מותרין בלא קליפה. הכי מוכח גם בר"ן ואע"פ שהוא ז"ל אוסר בטמא תפל וטהור מליח אם נוגעים זה בזה. דאז נמלח גם הטמא בנגיעתו למליח. והוא היש מי שאוסר שהביא הש"ע בסעיף שאח"ז. נ"ל לחלק דשאני התם שאיסורו מחמת עצמו כגון בשר טריפה ודג טמא דכל מה שפולט איסור הוא. וסגי בנגיעתו למליח לפלוט מגופו דבר מה ונבלע בטהור. וכ"פ הג"ה סי' ק"ה ס"י לאסור בנוגעין באין הפסד והיינו דוקא היכא שאיסורו מחמת עצמו. משא"כ הכא גבי דגים ועופות שהם בעצמם היתר רק שהאיסור מחמת דם הבלוע בהם. אין לנו לומר שמחמת נגיעתו למליח פולט דבר הבלוע ודמי לאיסור להא דקיי"ל סי' צ"ב וק"ה דאיסור הנבלע בחתיכה אין יוצא ממנה בלא רוטב. ואף שדרך מלח להוציא דם. מיהו אין הבשר יוצא מידי דמו עד שימלחנו יפה יפה כדאיתא בש"ס ופוסקים. אבל אין נפלט ע"י נגיעתו למלוח. והיא סברא נכונה. וכ"מ בבד"ה ס"ס ס"ט במ"ש בשם ר' ירוחם בשם הראב"ד ע"ש ודו"ק. וכ"מ בש"ך ע"ש: נשמע מזה דאע"פ שכתב הג"ה סי' ק"ה ס"י לאסור בנוגעין אם אין הפסד. מ"מ באיסור הנבלע ודאי דאין לאסור ודוק. ואפי' חתיכה בדמה בכלל זה. ומטעם זה נראה להתיר חתיכה תפילה שנפלה בין חתיכות מלוחות בכלי שאינו מנוקב. דאין הטפל פולט ע"י נגיעתו למלוח. ואין הדם שבה פירש ממקום למקום שהוא טעם איסור חתיכה שנמלחה בכלי שאינו מנוקב. כמ"ש הש"ך והבאה"ט וש"פ סי' ס"ט סי"ח. ודלא כהמרדכי שרצה לאסור. ועי' ב"י סי' ס"ט וד"מ ס"ס זה:

ד

(שם סעיף ג') או שהטריפ' מלוח' והבשר' תפילה והם נוגעים זה בזה אסור. משמע להדי' דבסיפא בטהור מליח וטמא תפל דשרי איירי ג"כ בנוגעין וכמ"ש הש"ך. והקשה הרא"ש ומביאו הב"י דכיון שנמלח הטהור ומונח על הטמא או תחתיו כו' הרי נמלח גם הטמא מלח שעל הטהור. ותירץ דמיירי שנמלח הטהור מכל צד רק במקום שנוגע בטמא לא נמלח שם עכ"ד. ולפ"ז דומיא דהכי בטמא מלוח איירי נמי הכי דאפי' לא נמלח במקום שנוגע בטהור ג"כ אסור. ואף דלפי תירוץ הב' שתירץ הרא"ש איירי שנמלח הטהור מכל צד אפי' במקום שנוגע בטמא. ואפ"ה לא הוה טמא מליח במה שנוגע במליח. וכ"מ דעת הט"ו והגהה וש"פ וא"כ דומיא דהכי בטמא מליח איירי נמי שנמלח מכל צד. מ"מ נראה דיש להחמיר וכ"מ בת"ח סוף כלל כ' דבצ"א חשוב כרותח עיי"ש. ועיין בסי' צ"א ס"ה בהג"ה:

ה

(שם סעיף ו' בהג"ה) אם לא נכבש בתוכו יום שלם כו'. דעת המ"י כלל ו' ס"ק ה' בדעת רמ"א דיום שלם דוקא הוי כבוש ושם בס"ק י"ד הביא כמה פוסקים דלא אמרינן הודח כו' ע"ש:

ו

(ש"ך ס"ק מ"ז) כתב בשם או"ה דבשר שלא נמלח כלל שרי אפי' נפל לציר בכלי שאינו מנוקב ע"י מליחה אח"כ. כשלא שהה מעל"ע. וכ"מ בת"ח שם כלל ו' סי' ד'. ובחנם הניח בצ"ע שם המ"י ס"ק ז' דאישתמיטתי' דברי הש"ך הללו וכן הוכיח בספרו הארוך. ובס' ב"א מתיר במולח בכלי מנוקב ונפל בתוך שיעור מליחה בכלי שאינו מנוקב (והגביהו מיד) ואין אסור דק מה שבציר דמדינא פירש ממקים למקום שרי ומולח בכלי שאינו מנוקב אינו אסור אלא מקנס שעבר על תקנת חכמים כמ"ש שם:

א

בשר שחוטה כו'. וכתב מח"ב בתשובה מהר"י זו האריך והעלה בין שטרפה למעלה או למטה או זה אצל זה צריך קליפה בכחושות ואם אחת שמינה אפילו הטריפה כחושה מפעפע בכל הכשרה ואם הוא דבר שאין איסורו רק מדרבנן א"צ רק נטילה ואם איסור מלוח והיתר טפל אם האיסור מלוח למטה וההיתר למעלה וא' מהן שמן הכל אסור דתתאה גבר ואם ההיתר טפל למטה והאיסור מלוח למעלה אינו אוסר רק כדי קליפה ואם זא"ז ונוגעים זה בזה זה והאיסור מלוח וההיתר טפל די בקליפה ואפי' האיסור שמן ובעל נפש יחמיר לעצמו לאסור הכל באיסור שמן (וע' לקמן ס"ק ך' בשם הר"י הלוי) ואם ההיתר מלוח והאיסור טפל ונוגעים זה בזה עיין סימן צ"א שא"צ אלא הדחה אלא שי"א שצריך קליפה בנוגעים ויש להחמיר באין הפ"מ והיכא שאחד שמינה שצריך ס' לא מה:י צירוף כלום וצריך שיהיה בכל אחד ס' ואם בשלו אותם בשוגג ויש בין הכל ס' אם חתיכת האיסור ניכרת אסורה כמ"ש לקמן סי' ק"ז ואם אינה מכירה כולם מותרות דחד בתרי בטל אפילו חתיכה הראויה להתכבד כו' ע"ש:

ב

ופלט כל דמו. עבה"ט וכ' בשמש צדקה חתיכת שומן שלא נמלחה שנתנוהו בכלי עם שני חתיכות בשר שנמלחו והודחו כראוי והושם בכשא"מ ומלחום לקיום ועומד כך י"ב שעות לכאורה יש להתיר דדם שבשומן הוא מעט מזעיר בוורידים ועורקים ובודאי יש בבשר שני פעמים ס' כנגד השומן ולדינ' הורה להחמיר שאין להוסיף מסברא אך בן המחבר בהג"ה שם כ' להתיר ע"י הדחה ומליחה שניה ולסמוך על הצ"צ סימן ט' דלא אמרינן על ידי הדחה נסתמין נקבי הפליטה והסכים לזה הפר"ח ומנ"י ואף שבתשובת מוהר"י הלוי אחיו של הט"ז בסימן ל"ה ובתשובת מעיל שמואל כתב לאסור מכל מקום בפלוגתא כי האי יש לסמוך לשער במאי דנפק מיניה דאמרינן דאיכא ששים ע"ש ונראה בדיעבד ובפרט במקום הפ"מ אין לאסור כשרוצה לצלות שלא על מנת להניח לזמן מרובה רק לאכול מיד דהיינו במשך ב' או ג' ימים שהטעם שכ' לאסור יש לדחות וקצרתי:

ג

נוהגין לאסרו. עבה"ט ועי' בשו"ת מוהר"י הלוי סי' ל"ה ג"כ שכתב להחמיר מהודח אחר שיעור מליחה דנסתמים נקבי הפליטה כמ"ש בת"ח ע"ש ועיין ס"ק כ"ו:

ד

וכל שכן אם לא נמלח כלל עבה"ט וכתב בנ"ב מ"ת סימן מ"ב בשר שנמלח ותוך שיעור מליחה נטף מצירו על בשר שלא נמלח שהיה מונח בכשא"מ והציר נטף טיף טיף והיה נראה ציר הרבה בכלי התחתון והבשר היה מונח בציר כל הלילה באין הפ"מ יש לאסור לחלוטין ובהפ"מ או לכבוד שבת יש להתיר לצלי שבזה יש לנו עוד סיוע מהמחבר דאין כבוש אוסר לצלי ע"ש ועיין פמ"א ח"ב סי' קס"א בשר שנמלח להוציא דמו ונטף מהציר למט' על הבשר והכבד שלא נמלח עדיין שהיה מקצתו שרוי במים ומקצתו למעלה יש להדיח ולמלוח או לצלות הבשר והכבד ואין כאן נידנוד איסור ע"ש:

ה

ע"י שיחזו' וידיחנו. עבה"ט ועיין בשו"ת מוהר"י הלוי אחי הט"ז סי' ל"ה שכתב ליישב דהכא כיון שנפל לציר קודם הדחה ואז לא בלע כיון דטריד לפלוט ציר דידיה ומה שמדיח אח"כ נהי נמי שסותם נקבי הפליטה מה בכך הא לא בלע איסור שיפלטנו אלא משום הציר שעליו בעין אם יש לחוש קצת דלמא בלע קצת כ"ק לכן מדיחין אותה מפני הציר בעין וחוזרין ומולחין אותו לפלוט המעט שבלע כ"ק עכ"ל ור"ל דמחמת הפ"מ אמרינן ג"כ דאיידי דטריד למיפלט ציר לא בלע דם ועיין בפ"ת סי' י"ח כתב שאם יש עוד צד להקל הוא פוסק להקל כהפוס' דמהני מליחה שנית אף אחר הדחה ע"ש ונראה שאין להקל בזה כי אם לצורך:

ו

ויחזור וימלחנו. עבה"ט וע' בפ"ת סימן י"ח בתרנגולת שאחר מליחה והדחה נפלה על דף שמלחו עליו רק שלא נפלה על מקום המליחה ממש כי המליחה היתה למעלה ונפילת התרנגולת על הדף היה למטה רק שהיו שם נקבים סתומים בעפר שלא היו יכולים לזוב רק טיף טיף וכשהגביהו התרנגולת ראו שהיה בתוך הנקבים הסתומים ציר שזב לשם ואפשר היה שם גם ממי הדחת התרנגולת שהיה סמוך להדחה אחרונה שלה ולפי האומדנא לא נשתהה הרבה והמורה התיר על ידי מליחה שנית ונתבשל כך והעלה להתיר מחמת דזה מיקרי ג"כ קצת מקום לציר לזוב דרך הנקבים וגם שהוא תוך י"ב שעות יש צד להפוסקים דלא נסתמו כו' וגם התורת יקותיאל מתיר בהפ"מ היכא דליכא גומות בבשר מטעם משריק שריק וגם יש לתלות שנתרבה ציר שבנקבי' מחמת מימי הדחה כו' וגם י"ל שהיה בעוף הזה ס' נגד הציר שבנקבים ואמנם אפילו לא הי' ס' אין להחמיר בזה משום איסור דבוק ע"ש:

א

(שם סעיף ד') אם היתה הטריפה וכו'. פי' הכשרה היא טפלה כמ"ש הגאמוז"ל בס"ק כ"ב דאלת"ה מ"ש אם הטריפה למטה כיון ששניהם מלוחים אלא וודאי מיירי שהכשרה היא טפלה כדאמרן וזהו דלא כמ"ש הגאומוז"ל בסי' ק"ה סס"ק כ"ו וצ"ע:

א

(סימן ע' סעיף א') ואם עבר ומלחן יחד העופות מותרין אבל הדגים כו'. עש"ך שהביא דעת רשב"ם כו' ע"ש וז"ל הרא"ש והרשב"ם פי' שגם העופות אסורים לפי שדגים נאסרים ונעשה נבילה וחוזרים ואוסרים את העופות כו' וגם לפי מה שפי' כו' דל"א חענ"נ ואוסרת אלא במקום שהאיסור עצמו הנבלע בה הולך ומתפשט עם טעם שלו הנפלט ומיהו לפי טעם זה יש ליישב קצת לומר שגם מן דם מליחה הנבלע יוצא קצת ע"י מליחה שעושה כרותח ונבלע עם ציר הדגים ובעופות עכ"ל וכן העתיק הטור האי דינא דרשב"ם ומקשה דכל דינא דרשב"ם הוא א"א בשאר אסורים חענ"נ אבל לשיטת רבינו אפרים דל"א חענ"נ אלא בב"ח לא יתכן כלל לדינא דרשב"ם והרא"ש עם הטור הא פסקו כרבי' אפרים ז"ל דל"א בשאר אסורי' חענ"נ והאיך העתיקו דינא דרשב"ם וצ"ל דס"ל אע"ג דל"א חענ"נ מ"מ ס"ל אפשר לסוחטו אסור והיינו משום דא"א לסוחטו וא"א שיהי' כל איסור נפלט ממנו א"כ הכא בדגים כיון דדגים כבר נאסרו א"כ ציר היוצא מהדגים א"א שיהי' דם שבלע מעופות נפרד ממנו דנבלע בעופות קצת דם שהוליך הציר עמו ואסורים העופות אפי' ל"א חענ"נ:

ב

(שם סעיף ו' בהג"ה) יש להתיר אם לא נכבשו בתוכו יום שלם. ומקשה אחרונים הא בציר שיעורא הוא כדי שיתנו על האור וירתיח יש לתרץ לפי מה דקיי"ל חתיכה חציה חוץ לרוטב וחציה תוך הרוטב מצטרפין לבטל כל התתיכ' שבתוך הרוטב דאמרי' דבישול גורם להתפשט איסור בכל קדירה א"כ הכא כשנפל על החתיכה שחוץ לציר א"א כבוש כמבושל נמי דינא הכי למימר דגם חתיכות אחרות אסורים לפ"ז י"ל דווקא הכא דנכבוש בתוכו יום שלם היינו כיון דלא מחלק בין נפל על החתיכה שחוץ לציר או לא לכך נקט מלתא דפסיקא אם נכבש בתוכו יום שלם דאז אין חילוק: