א
בהמה שנפשטה בחייה. ובו ב' סעיפים:
הגלודה אסורה והיא שנפשט עורה בין בידי אדם בין בידי חולי טריפה ואם נשתייר מן העור רוחב סלע על פני כל השדרה ורוחב סלע על הטבור ורוחב סלע על ראשי איבריה הרי זו מותרת (רמב"ם ורשב"א ור"ן ורוב הפוסקים) ואם ניטל כרוחב סלע מעל כל גבי השדרה או מעל הטבור או מעל ראשי איברים ושאר כל העור קיים כשרה: הגה אבל אם ניטלה משלשתם ושאר כל העור קיים טריפה (ד"ע):
ב
העוף שניטלה נוצתו כשר (ב"י בשם רוב הפוסקים וכ"פ מהרש"ל פא"ט סימן ק"ט): הגה ויש אוסרים (ר"ז הלוי וכל בו) וטוב להחמיר אם נפלו כלם מיהו אם נפלו נוצותיו מרוב שומן אע"פ שנפלו כלם ונשאר ערום מכל מקום כשר דהואיל ונעשה מרוב שמנו כשר (ת"ה סי' קפ"א בשם א"ז):
באר היטב יורה דעה
נ״ט
א
כשרה. כתב הש"ך דהרשב"א אוסר בזה וכן דעת הב"ח ומהרש"ל. וכתב עוד רש"ל דוקא אם ניטל רוחב סלע ע"פ כל אורך השדרה וכן ברוחב סלע על כל שאר המקומות אבל בציר מרוחב סלע באותן המקומות לית קפידא אף על גב דבעינן כל רוחב סלע באותן מקומות היינו שניטל כל העור ובאותן מקומות באנו להציל מגלודה אבל היכא שלא ניטל עורה אלא מאותן מקומות בעינן כל רוחב סלע והש"ך חולק עליו ומסיק דאין הדעת נותנת להטריף רק כשניטלו כל החוליות וכל ראשי הפרקים מקצתן ולא נשתייר רוחב סלע כלל אז טריפה כיון שבכל אורך השדרה וכל ראשי הפרקים ליכא רוחב סלע *):
ב
משלשתם. ובט"ז מטריף אף אם ניטל א' משלשתן (ולא דק עיין בב"י ובכסף משנה):
באר הגולה על שולחן ערוך יורה דעה
נ״ט
א
משנ' חולין ד' נ"ד וכחכמי':
ב
כפירש"י שם וכ"כ הרמב"ם בפ"ט מה"ש:
ג
ברייתא שם:
ד
פלוגתא דאמוראי בפירושה ופסק רמב"ם בפ"ט ככולהו אמוראי לחומר':
ה
הרמב"ם שם וכתב הרשב"א לא ידעתי טעם ההיתר דספיקא דאורייתא היא וכ"כ הרא"ש והב"י פי' טעמו משום דמאחר שבניטל עור מאחד מג' מקומות הללו עלה בתיקו הוה ליה ספק ספיקא ספק אם הלכה כאותו אמורא ואת"ל דהלכה כמותו דלמא איהו מודה היכא דניטל העור מהמקום ההוא בלבד כיון דנשתייר כל העור קיים וכיון שספק ספיקא הוא פסק לקול':
ו
דלא כרבי יהודה במשנה שם דף נ"ו אף על גב דלא פליגי חכמים עליו כיון דנקט להו גבי אלו כשרות הסכמת הפוסקים:
ביאור הגר"א על שולחן ערוך יורה דעה
נ״ט
א
(ליקוט) ואם נשתייר כו'. אבל הרא"ש פסק כר' יוחנן דרב ס"ל כוותיה ול"פ אלא בבית הפרסות והלכה כר' יוחנן וכן ס"ל לרבא בפ"ד ע"ז א'. ובעל הלכות ובע"ה פסקו כרב ונראה שטעמם משום דשקלא וטריא כולה נמ' בפ"ט שם אמתני' וליתא דר' יוחנן גופא מפרש למתני' כ"ז שיונק וגם ל"ק יחידאה אלא אפרסות ועגל הרך כמ"ש הרמב"ם (ועמ"ש בא"ח סי' ל"כ סל"ז) ת"ש שם וכל שמנו חכמים כו' ר"ל דבהנך אף ת"ק מודה ודלא כרש"י שם וא"כ שאר שקלא וטריא אליבא דהלכתא הוא ודברי הרא"ש נראין (ע"כ):
(ליקוט) ע"פ כל כו'. הרמב"ם. אבל הרי"ף פסק כשמואל ע"ש. ובה"ג ובע"ח פסקו כרב. והרא"ש פסק כר' יוחנן. ובת"ה כ' דיש לפסוק כר' ינאי (ע"כ):
ב
(ליקוט) ואם ניטל כרוחב כו'. הרמב"ם אזיל לשיטתו (וכ"כ הכ"מ בתי' הראשון) שכתב שספק בטריפה לבד דרוסה להקל וצ"ע מאי פריך שם מ"ג ב' ולעולא מ"ש מספק דרוסה ואפשר ז"ש שיש בהן ספיקות להקל וכן פ' דלא כעולא. וצ"ע מ"ש (ע"כ):
ג
אבל אם כו'. דתיקו לחומרא ועבה"ג ס"ק ה':
ד
העוף כו'. דלא כר"י דיחידאה הוא וכמש"ש (נ"ז ב') בעובדא דר"ש ב"ח:
ה
ויש כו'. כד"י כיון דת"ק ל"ק אלא כנפיה:
ו
מיהו כו'. כמש"ש נ"ז ב' א"כ במידי כו' וה"ה איפכא:
כף החיים על שולחן ערוך יורה דעה
נ״ט:א׳
א
א) [סעיף א'] הגלודה אסורה והוא שלפשט עורה וכו' או מחמת שחין או מחמת מלאכה ולא נשתייר כלום. רש"י חולין נ"ד ע"א. וכ"כ הר"ן. ב"י. או מחמת חולי. לבוש. והרשב"ץ (בס' יבין שמועה) דף י"א ע"א כתב דזה יקרה מפני אכילת נחשים שמוליד שחין רע עד שיפשט העור יעו"ש. זב"ת או' ב' ובה"ג כתב מאי הגלודה היכא דמחייה תלגא לבהמה ואשתלח משכא. ב"ח. כנה"ג בהגב"י או' א'
נ״ט:ב׳
א
ב) שם. ואם נשתייר מן העור רוחב סלע וכו' שע"י אותו שיור מעלה ארוכה. רש"י חולין נ"ה ע"ב. וכ"כ הר"ן. ב"י. לבוש. זב"ת או' ה'.
נ״ט:ג׳
א
ג) שם. ורוחב סלע על ראשי איבריה. דהיינו על כל פרק ופרק מפרקיה. טור. לבוש. ורש"י שם פי' בכל פרקי חוליותיה ועצמות השוק והירך בעינן שיור כסלע. והב"ד ב"י. זב"ת או' ד'.
נ״ט:ד׳
א
ד) שם. ואם נשתייר מן העור רוחב סלע ע"פ כל השדרה ורוחב סלע על הטבור ורוחב סלע על ראשי איבריה ה"ז מותרת. והפר"ח או' א' כתב דבשעת הדחק כל שיש רוחב סלע על הטבור יש להכשיר וכן יש להכשיר בנשתייר רוחב סלע ע"פ כל השדרה. אבל הפר"ת או' א' השיג עליו וכתב דאין להכשיר בזה אפי' בשעת הדחק אלא העיקר כדברי הש"ע שהוא דעת הרמב"ם ודעמיה וספיקא דאו' לחומרא יעו"ש. וכ"כ כנה"ג בהגב"י או' ט"ז דלענין הלכה נקטינן כהרמב"ם דספק בשל תורה הוא וכתב כן בשם כמה פו' יעו"ש. וכ"כ השו"ג או' א' וכ"כ שה"מ או' ה' דהעיקר כפסק הש"ע בין בשעת הדחק בין בריוח ודלא כמ"ש הפר"ח יעו"ש. וכ"כ השפ"ד או' ב' על דברי הפר"ח הנז' דאין לנו אלא דברי הש"ע דכל שכל העור ניטל וא' ממקומות הללו אף שכל השדרה וטבור קיים טרפה.
נ״ט:ה׳
א
ה) ושיעור כסלע עיין לעיל סי' ל' סעי' ב' ובדברינו לשם או' כ"ג.
נ״ט:ו׳
א
ו) שם. ואם ניטל כרוחב סלע מעל כל גבי השדרה או מעל הטבור או מעל שאר האיברים ושאר כל העור קיים כשרה ואפי' ניטל משני מקומות מאלו הג' ה"ז כשרה. כ"מ בהגה וכ"כ הלבוש.
נ״ט:ז׳
א
ז) שם. ואם ניטל כרוחב סלע מעל כל גבי השדרה וכו' ושאר כל העור קיים כשרה. והרשב"א אוסר בזה וכן דעת רי"ו ריש נתיב ט"ו וכ"פ רש"ל פא"ט סי' צ"א. וכ"פ הב"ח. ש"ך סק"ב. וכ"כ מהריק"ש דראוי להחמיר. וכ"ה דעת הפר"ח או' ב' שה"מ או' ב' אלא שכתב דבשעת הדחק והפ"מ המקל לא הפסיד והמחמיר תע"ב. אבל דעת הער"ה או' א' כדברי הש"ע וכ"ה דעת התו"ז סי' ל"ה או' ד' וכ"פ הלבוש כדברי הש"ע. וכ"נ דעת מור"ם בהגה שכתב אבל אם ניטלה משלשתם ושאר כל העור קיים טרפה משמע הא אם ניטל רק משני המקומות הנז' או ממקום א' והעור קיים כשרה.
נ״ט:ח׳
א
ח) שם הגה. אבל אם ניטלה משלשתם וכו' כ"כ בב"י וא"כ מ"ש ד"ע הוא ט"ס וצ"ל ב"י.
נ״ט:ט׳
א
ט) [סעיף ב'] העוף שניטלה נוצתו כשר. נוצה היא הדקה הסמוכה לבשר שאין לה קנים. רש"י חולין נ"ו ע"ב. וכ"כ הר"ן. ב"י. והרמב"ם בפי' המשנה כתב ונוצה הוא העור הדק שעל הזפק עם הנוצה שלו.
נ״ט:י׳
א
י) שם. העוף שניטלה נוצתו כשר. ואפי' ניטלה הנוצה עם העור שעל הזפק כשר וכמ"ש הרמב"ם בפי' המשנה. פר"ת או' ג' שפ"ד בסוף הסי' זר"א או' של"ח. זב"ת או' ט' ענ"ה סי' מ"ב או' ד' מק"מ או' ד' זב"צ או' ו' ובתנאי שניטלה ע"י חולי. שפ"ד שם ענ"ה שם. זב"צ שם.
נ״ט:י״א
א
יא) שם. העוף שניטלה נוצתו כשר. ואפי' לא נשאר כלום כשר שחוזר ומעלה ארוכה. לבוש.
נ״ט:י״ב
א
יב) שם הגה. ויש אוסרים וטוב להחמיר אם נפלו כולם. היינו שנפל גם נוצה שבגוף בלי קנים אבל אי של קנים לבד נפלו אין להחמיר. מק"מ או' ד' בשם השפ"ד או' ב' דר"ת או' י"א בשם הנז'.
נ״ט:י״ג
א
יג) שם בהגה. וטוב להחמיר וכו' ומשמע הא בהפ"מ ושעת הדחק יש להקל. וכ"כ דר"ת או' י"ד.
נ״ט:י״ד
א
יד) שם בהגה. מיהו אם נפלו נוצותיו מרוב שומן וכו' מיהו עיין ביה"ל שהביא דעת הסוברים שאין לחלק וגם אם נפלו מרוב שומן יש להחמיר יעו"ש אכן לענין דינא יש להכשיר כיון דכ"ה דעת מור"ם ז"ל ולדעת הש"ע כשר בכל גוונא. ועיין לעיל סי' ט"ו סעי' א' ובדברינו לשם בס"ד.
כרתי על שולחן ערוך יורה דעה
נ״ט
א
הרי זו מותרת ובשעת הדחק אם נשתייר רוחב סלע על השדרה או על הטבו' יש לסמוך על רשב"א ופוסקים להכשיר ש"ך ופר"ח ולהיות כי הוא דבר בלתי מצוי כלל קצרתי בו:
ב
כשרה זו היא דעת רמב"ם דס"ל הואיל הוא איבעי דלא איפשט הוי ס"ס דלמא כשר ואת"ל טריפה דלמא הך אינו המקום דמטריף בגלוד' לכן אם ניטל מרוחב הטבור וכל השדרה דבררנו בס"ק שלפני זה דיש לסמוך דזהו מציל בגלודה א"כ להיפוך ודאי יש להחמיר:
ג
אם נטלה משלשתן ואם ניטלו כל החוליות וכל ראשי פרקים מקצתן ולא נשתייר רוחב סלע שע"ג השדרה טריפה ש"ך ועיין פר"ח וקצרתי בדברים דלא שכיחי:
פתחי תשובה על שולחן ערוך יורה דעה
נ״ט
א
מיהו אם נפלו נוצתיו. עיין בתשובות רדב"ז החדשות סימן קמ"ה שם משמע דיותר יש מקום להטריף בנפל מחמת שומן אלא שהוא מכשיר בכל גוונא ע"ש:
שפתי כהן על שולחן ערוך יורה דעה
נ״ט:א׳
א
ואם ניטל כו'. כ' מהרש"ל פא"ט ס"ס צ"א נראה דוקא ניטל ברוחב סלע ע"פ כל אורך השדרה וכן ברוחב סלע על כל שאר המקומות אבל בציר מרוחב סלע באותן המקומות לית קפידא אע"ג דבעינן כל רוחב סלע באותן המקומות היינו שניטל כל העור ובאותן מקומות באנו להציל הוא דבעינן שישאר כל רוחב סלע כדי להציל מגלודה אבל היכא שלא ניטל עורה אלא מאותן מקומות [לא] בעינן כל רוחב סלע וכן פסק הרשב"א עכ"ל ולא נהירא דזה ל' הרשב"א (בחידושיו דף נ"ט ע"א ומביאו ב"י) ומיהו ודאי נראה דלכ"ע שאם ניטל העור מעל מקצת השדרה וכל העור קיים או מעל מקצת ראשי הפרקים וכל העור קיים שמותרת אבל אם ניטל כל העור בעינן שישתייר רוחב סלע ע"פ כל השדר' ממש (או רוחב) [צ"ל ברוחב] סלע על כל פרק ופרק מראשי פרקי' ממש מפני שאין שם עור אחר שיציל זולתי זה אבל ביש עור אחר מצטרף להציל כגון זו שכל שאר עור הגוף קיים אין הדעת נותנת בשנטל מקום חוליא אחת או שתים שבשדרה שתטרף או בנטילת מקום אחד או שנים מראשי הפרקים כ"א בכולן או ברובן והכי מסתברא מדבעי רבי ישמעאל ניטל מקום כל השדרה נטלו ראשי הפרקים אלמא בשניטל כל מקום השדרה או בנטלו כל ראשי הפרקים הוא שנסתפק ולא במקצתן ורובן ככולן עכ"ל ומשמע דלא מכשר אלא כשניטל קצת מן החוליא או קצת ראשי הפרקים ניטלו אבל עכ"פ הרוב מהחוליות והראשי פרקים לא נטלו כלל משום הכי אין הדעת נותנת כלל להטריף משום ניטל חוליא אחת או שתים או אחד מראשי פרקים או שתים אבל כשניטלו כל החוליות וכל ראשי הפרקים מקצתן ולא נשתייר רוחב סלע כלל ודאי הדעת נותנת להטריף כיון שבכל אורך השדרה וכל ראשי הפרקים ליכא רוחב סלע כלל כן נ"ל:
נ״ט:ב׳
א
כשרה. והרשב"א אוסר בזה וכן דעת רבינו ירוחם ריש נתיב ט"ו וגם בטור ובשלטי הגבורים הביאו סברא זו וכ"פ מהרש"ל פא"ט סימן צ"א וכן פסק הבית חדש ע"ש:
טורי זהב על שולחן ערוך יורה דעה
נ״ט
א
ניטלה משלשתן כו'. דדוקא שלשתן ביחד מצילין ומגינים בגלודה ואם הן שלשתן סופו להתגדל אבל אם ניטל אחד משלשתן אין סופו להתגדל וגם לא מגין ומציל על כן היא טרפה):
יד אפרים על שלחן ערוך יורה דעה
נ״ט
א
העוף שניטלה כו'. ועיין ברדב"ז ח"ב סימן ק"ה תרנגולת שנפל' נוצתה ולא נשאר רק מעט מזעיר בראשה וכנפים:
הסבר על זכויות יוצרים
שולחן ערוך, יורה דעה
רשיון: Public Domain
מקור: www.nli.org.il
באר היטב יורה דעה
רשיון: Public Domain
מקור: www.toratemetfreeware.com
באר הגולה על שולחן ערוך יורה דעה
רשיון: Public Domain
מקור: www.nli.org.il
ביאור הגר"א על שולחן ערוך יורה דעה
רשיון: Public Domain
מקור: www.nli.org.il
כף החיים על שולחן ערוך יורה דעה
רשיון: Public Domain
מקור: www.nli.org.il
כרתי על שולחן ערוך יורה דעה
רשיון: Public Domain
מקור: www.nli.org.il
פתחי תשובה על שולחן ערוך יורה דעה
רשיון: Public Domain
מקור: www.nli.org.il
שפתי כהן על שולחן ערוך יורה דעה
רשיון: Public Domain
מקור: www.nli.org.il
טורי זהב על שולחן ערוך יורה דעה
רשיון: Public Domain
מקור: www.nli.org.il
יד אפרים על שלחן ערוך יורה דעה
רשיון: Public Domain
מקור: www.nli.org.il
כל הזכויות שמורות לבעלי התכנים – במידה ומצאתם הפרה בזכויות היוצרים שלכם, נא לפנות אלינו באופן מיידי במייל [email protected] האתר כולו מוקדש לעילוי לנשמת כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולזכות כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולרפואת כל חולי עם ישראל בנפש בגוף ובנשמה. לייחדא קודשא בריך הוא ושכינתא על ידי ההוא טמיר ונעלם בשם כל ישראל, ולקרב את ביאת המשיח. כל הזכויות שמורות (c) לבעלי הזכויות יוצרים השייכים לכל קטע מצוטט, יש להתייחס לכך בחומרה רבה ויש איסור גמור להפיץ באופן הנוגד לרישיון מצד ההלכה וכו' תחת רישיון Creative Commons-CC-2.5