א
דין בהמה שאכלה סם המות. ובו ג' סעיפים:
אחוזת דם והמעושנת והמצוננת או שאכלה סם המות שהורג הבהמה או ששתתה מים הרעים הרי זו מותרת: הגה בהמה שנתפטמה בדברים אסורים מותרת (מרדכי דיבמות פ' אלמנה לכ"ג) אבל אם לא נתפטמה כל ימיה רק בדברים אסורים אסורה (תוספות דתמורה פ' כל האסורים):
ב
אכלה סם המות של אדם או הכישה נחש וכיוצא בו מותרת משום טריפה ואסורה משום סכנת נפשות:
ג
בהמה או חיה שנפסקו רגליה לא יאכלו ממנה אלא על ידי בדיקה שיש לחוש שמא נשכה נחש וזו בדיקתה שלא יאכלוה אלא צלי ואם היא נשוכת נחש תתפרק ותפול חתיכות חתיכות: הגה ולדידן דלא חיישינן לגלוי מים הואיל ואין נחשים מצוין לכן אין לחוש לנחש ואם הוא בדרך שלא נעשתה טריפה מותר בלא בדיקה (ב"י בשם רבינו ירוחם וכ"כ א"ו הארוך):
באר היטב יורה דעה
ס׳
א
דם. פי' שאחזה דם וחלתה והרמב"ם בפי' המשנה פי' שגבר עלי' הדם עד שחנקה. ומעושנת פי' הרמב"ם שגבר עליה המרה שחורה. ומצוננת שגבר עליה הליחה הלבנה עד שנתבטלו חושיה וכתב ולא זכרו תגבורת המרה אדומה לפי שהוא בבהמה מועטת ביותר כמו שנתבאר בספרי רפואות הבהמות ע"כ:
ב
הרעים. פי' מים מגולים:
ג
ימיה. כתב הש"ך בשם ת"ח דלכתחלה אסור לקנות בהמה מן העובד כוכבים שינקה מחלב טמאה ומשמע שם אפילו לא ינקה כל ימיה אסור לקנות לכתחלה ולפ"ז כ"ש דאסור לכתחלה להאכילה דברים האסורים וע"ל סי' קמ"ב סי"א אבל דעת המרדכי דמותר להאכילה דברים אסורים ואפילו אם נתפטמה כל ימיה ג"כ מותר' דלא דמי לכרשיני עבודת כוכבים דאיסורי הנאה נינהו וצ"ע (ובבי"ע סי' א' כ' בהמה שאכלה דבר איסור לכתחילה אסור לשחטה עד שתשהה מעל"ע ע"ש עי' כ"ג ובש"ך ובפר"ח. וכתב לה"פ דמותר לפטם עופות בקמח שהתליע שקורין מילבי"ן עי' סימן פ"ד):
ד
ולדידן. והש"ך כתב בשם באר שבע שאף שבגילוי אין חוששין הטעם דלא איתליד ריעותא במשקין משא"כ הכא דאיכא ריעותא גדולה שנפסקו רגליה לכך חוששין וצריך בדיקה וכן נראה דעת המחבר שאף שבסימן קט"ז כתב שאין דין גילוי נוהג בינינו מ"מ כתב כאן דין זה אלמא ס"ל דיש לחלק עכ"ל הש"ך:
באר הגולה על שולחן ערוך יורה דעה
ס׳
א
משנה חולין דף נ"ח
(°) פי' שנכנס עשן בגופה והמצוננת חולי מחמת צינה:
ב
שם במשנה.
ג
מעובדא דההוא בר טביא וכו' שם דף נ"ט:
ביאור הגר"א על שולחן ערוך יורה דעה
ס׳
א
בהמה כו' אבל כו'. ע"ז מ"ט א' ומסקנא שם אלא לעולם כו' ודוקא בזוז"ג. ובתמורה ל"א א' מ"ט כו' אלא כו' ועתוס' שם ד"ה שינקה כו' ונסתפקו תוס' בזה משום דלכאורה משמע ממתני' דלהדיוט מותר מדאצטריך לפסול לגבוה וע"ש כ"ט א' והיינו משום דבינתיים אכלה דבר אחד אבל אם לא נתפטמה רק בדבר איסור ודאי אסור כמ"ש בע"ז שם וז"ש בגמ' משחרית לשחרית ול"ק שינקה כל ימיה וז"ש כאן אבל אם לא כו':
(ליקוט) בהמה כו' אבל כו'. עתוס' שם שנסתפקו בזה (עש"ך) אבל בספרי פ' ראה על פ' שור שה כשבים כו' ועדיין לא ארבה ולד טרפה כו' ועדיין לא ארבה ולד טרפה שינקה מבהמה טמאה עם הטהורה משמע דוקא עם הטהורה (ע"כ):
ב
ולדידן כו'. עתוס' דפ"א די"ט ו' א' ד"ה האידנא ועכשיו כו' ובע"ז ל"ה א' ד"ה חדא. ואנו כו':
כף החיים על שולחן ערוך יורה דעה
ס׳:א׳
א
א) [סעיף א'] אחוזת דם. שאחזה דם וחלתה. רש"י והר"ן. והרמב"ם בפי' המשנה פי' שגבר עליה הדם עד שחנקה. ש"ך סק"א. ומעשה בא לידי בעוף א' שגבר עליו הדם עד שהיו כל בני מעיו בפנים מאודמים בדם וביותר סמוך לגרונו למטה מבית הבליעה ומצאתי כל בני מעיו שלמים ונקיים מכל מום והכשרתיו. הרד"ק בהגהו' כ"י ברכ"י בשיו"ב או' א' זב"צ או' ב' ולפ"ז אם ימצא כזה צריך לבדוק הבני מעים אם הם שלמים ונקיים.
ס׳:ב׳
א
ב) שם. והמעושנת. שנכנס עשן בגופה. רש"י והר"ן. והרמב"ם פי' שגברה עליה המרה שחורה. ש"ך סק"ב. וכ"כ האחרונים.
ס׳:ג׳
א
ג) שם. והמצוננת. חולי מחמת צנה. רש"י והר"ן. והרמב"ם פי' שגברה עליה הליחה הלבנה עד שנתבטלו חושיה. וכתב ולא זכרו תגבורת המרה האדומה לפי שהיא בבהמה מועטת ביותר כמ"ש בספרי רפואות הבהמות. ש"ך סק"ג. וכ"כ האחרונים. ואין נ"מ בזה וכל שאין נראה מעשה בגופה כשרה. שפ"ד או' א' ביא"ב בשפ"ז או' א'.
ס׳:ד׳
א
ד) שם. והמצוננת וכו' ואעפ"י שדברים אלו כסם המות לבהמה כשרה לפי שאין זו אלא כמסוכנת ומסוכנת כשרה. ב"י בשם הרשב"א. פר"ח סוף או' ד' לה"פ או' א' ואפי' חלתה הבהמה מחמת אותם הדברים מותרת והרי היא בכלל מסוכנת והוכחתה כל שמעמידים אותה ואינה עומדת ובעינן פרכוס ואי עומדת לא בעינן פרכוס הגם דמסוכנת היא מחמת חוליה וטעמא דמלתא משום דקיימא ברפואה אי משקה לה סמי רופאים הבקיאין. פר"ת או' א' ועיין לעיל סי' י"ז דיני מסוכנת ופירכוס ובדברינו לשם בס"ד.
ס׳:ה׳
א
ה) שם. או שאכלה סם המות שהורג הבהמה. כגון שאכלה הרדופני או צואת תרנגולים כמ"ש שם בגמ' חולין נ"ח ע"ב והביאו ב"י. והרדופני פי' הרמב"ם שם בפי' המשנה שהוא עשב כשאוכלין אותו הבהמות הורג אותם ואינו מזיק לאדם. והערוך כתב עץ של הרדופני אילן גדול ע"פ המים ועושה פרחים דומין לשושנים והם מרים ביותר והם סם המות לבהמה. והב"ד הלה"פ או' ב' ועיין עוד לקמן או' ז'.
ס׳:ו׳
א
ו) שם. או שאכלה סם המות שהורג הבהמה. פי' לאפוקי שמותר לאכול דגים הנצודים בסם המות שלהם. לה"פ שם. בל"י או' ב' ביא"ב בשפ"ז או' ה' זב"צ או' ה' וכתב שקורין בערבי זה"ר.
ס׳:ז׳
א
ז) שם. או שאכלה סם המות שהורג הבהמה. כאן כלל כל מיני אכילה שהבהמה מסתכנת בהם כגון האכילה הרדופני שהוא פרחי אילן הגדל בנהרות ואגמי מים והוא לענה או תיעה ועלי חלתית וצואת תרנגולים וצואת כלבים כפי גירסת בה"ג ופלפלין כי כולם בכלל סם המות דבהמה. פר"ת או' ב' בל"י שם. זב"ת או' ד' זב"צ או' ו'.
ס׳:ח׳
א
ח) ורע דכל אלו הבהמה מסתכנת בהם אבל אינם נוקבים בני מעים והדקין ולהכי אנו מתירין אבל כל מין דנוקב ודאי טרפה וכדאיתא לעיל סי' נ"א סעי' ד' בדין הלעיטה קורט של חלתית דודאי נוקב וטרפה. פר"ת שם. זב"ת שם. זב"צ שם. ועיין לעיל סי' ל"א סעי' ד' ובדברינו לשם בס"ד.
ס׳:ט׳
א
ט) שם. או ששתתה מים הרעים. מים מגולים. ש"ך סק"ד בשם רש"י והר"ן ורי"ו. והפר"ת או' ג' כתב דמים הרעים היינו הרעים לבהמה. וביא"ב באד"ז או' א' כתב שמצא בשם הראב"ן כ"י דמים הרעים היינו מה שמכבה הנפח בהן את הברזל.
ס׳:י׳
א
י) שם. הרי זו מותרת. מיהו עיין לקמן בש"ע סי' קט"ז סעי' ז' שכתב מסוכנת אעפ"י שניתרת בשחיטה המדקדקים מחמירים על עצמם שלא לאכלה עכ"ל וזהו דינה כמסוכנת כמ"ש לעיל או' ד' !יעו"ש.
ס׳:י״א
א
יא) שם הגה. בהמה שנתפטמה בדברים אסורים מותרת אבל אם לא נתפטמה כל ימיה רק בדברים אסורים אסורה. אמנם הפר"ח או' ה' האריך בזה ומסיק דלענין דינא דאפי' נתפטמה כל ימיה בדברים האסורים לאכילה מותרת. וכן מסיק הפר"ת או' ד' וכ"כ המנ"י על התו"ח כלל ס"ה או' י"ז. זר"א או של"ט שה"מ או' ה' שו"ג או' ג' מחב"ר או' ב' ובספרו ברכ"י בשיו"ב או' ב' ער"ה או' א' חכ"א כלל כ"ו או' י"ד. זב"ת או' ז' ענ"ה סי' מ"ג או' ד' מק"מ או' ב' זב"צ או' ט' ומיהו המחמיר תע"ב וקדוש יאמר לו. מחב"ר שם. ענ"ה שם. זב"צ שם.
ס׳:י״ב
א
יב) אבל באיסורי הנאה לכתחלה אסור לפטמה ובדיעבד אפי' נתגדלה כל ימיה באיסורי הנאה יש להקל פר"ח שם. אבל הפר"ת שם חולק וכתב דאם נתפטמה כל ימיה באיסורי הנאה אסורה. וכן הזר"א שם חלק על דברי הפר"ח הנז' וכתב שהיא אסורה. וכן הרב לשון למודים ריש ה' ע"ז סי' ל"ח דחה דברי הפר"ח הנז' והסכים לאסור אפי' בדיעבד. וכן העלה הר' חסדי דוד על התוספתא דע"ז פ"ז לאסור. ער"ה שם. חכ"א שם. זב"ת שם. ענ"ה שם. מק"מ שם. זב"צ או' ט'.
ס׳:י״ג
א
יג) ובאיסורי הנאה דאסורה ל"ד כל ימיה אלא אם אכלה דבר איסורי הנאה כל ימיה שיעור שיכולה לעמוד עליו אעפ"י שאכלה ג"כ היתר אסורה. פר"ת שם. זב"ת שם. ענ"ה שם. ומסקנת האחרונים דלא מהני בכה"ג להשהות הבהמה מעל"ע בלא אכילת איסור ובאיסורי אכילה א"צ להשהותה מעל"ע בלא אכילת איסור דלא כהכנה"ג והרב בית יעקב בריש ספרו יעו"ש. ענ"ה שם ובספרו שש"א.
ס׳:י״ד
א
יד) [סעיף ב'] אכלה סם המות של אדם וכו' פי' אם לא נשתנה הסם המות בגוף הבהמה אבל אם נשתנה בגופה שוב אינו מזיק. הרמב"ם פי"ב מה' רוצח וכ"מ לשם. פר"ח או' ו' אבל הפר"ת או' ה' הקשה ע"ז והניח בצ"ע. וכ"כ הכרתי או' ד' דאין לסמוך ע"ז מכמה טעמים. ועיין לקמן או' טו"ב.
ס׳:ט״ו
א
טו) אכלה דברים שסופן לנקב מעיה כגון זכוכית כתוש טרפה. גור אריה. והרד"ק בהגהו' כ"י כתב דאם שחטה מיד נראה בעיניו להקל אבל לי נראה להחמיר דזכוכית כתוש נוקב ודאי כחלתית ואפי' שחטה מיד יש לאוסרה. ברכ"י בשיו"ב או' ג'.
ס׳:ט״ז
א
טז) שם. או הכישה נחש וכו' וכן אם נשכה כלב שוטה מותרת משום טרפה ואסורה משום סכנת נפשות. טור. לבוש. כנה"ג בהגה"ט או' ד' זב"ת או' ח' זב"ש או' ד' משום הרשב"ץ בס' יבין שמועה. זב"צ או' י"ג. וה"ה אם נשכה זאב שוטה. מק"מ סוף או' א'.
ס׳:י״ז
א
טוב) שם. ואסורה משום סכנת נפשות. ה"ד אם שחטה תוך מעל"ע אבל אחר מעל"ע לית לן בה כ"כ השו"ג או' ה' לדקדק מדברי הרמב"ם שהבאנו לעיל או' י"ד ולפי מ"ש שם דדעת האחרונים להחמיר ולא נתנו קצבה א"כ צריך לשאול לרופאים עד כמה ימים ילך הזוהמה ולא יזיק בשרה וכן בכל שינוי שימצא בבהמה צריך לשאול לרופאים דשמא נשכוה זוחלי עפר ובשרה מזיק לבריות וכן החלב שלה אסור בכל אותם הימים עד שתתרפא ויהיה בשרה ראוי לאכילה.
ס׳:י״ח
א
חי) [סעיף ג'] בהמה או חיה שנפסקו רגליה וכו' ומיירי שנפסקו מריש פרק ארכובה ולמטה דאם נפסקו למעלה מן הארכובה דהיינו במקום צוה"ג בלא"ה טרפה. שו"ג או' ז'.
ס׳:י״ט
א
יט) שם. בהמה או חיה שנפסקו רגליה וכו' שלא יאכלוה אלא צלי וכו' ומותר לצלותה ביו"ט ולא חיישינן לריעותא והוי טרחא שלא לצורך אוכל נפש ביו"ט. שבו"י ח"א סי' כ"ג. ער"ה או' ב' פ"ת או' ג' זב"צ או' י"ט.
ס׳:כ׳
א
ך) שם. שנפסקו רגליה וכו' ואף שנפסק הבשר לחוד צריכה בדיקה. פרישה בסוף הסי' בשם רש"ל. כנה"ג בהגה"ט או' ה' שפ"ד או' ו' ביא"ב בשפ"ז או' ז' דר"ת או' כ"ב.
ס׳:כ״א
א
כא) שם הגה. ולדידן דלא חיישיגן לגילוי מים וכו' כדלקמן רסי' קט"ז. ובס' באר שבע דף ק' כתב דשאני גילוי דלא אתיליד רעותא במשקין כ"כ ואם היינו חוששין שמא שתה מהם נחש אז היו אסורים לגמרי אבל הכא איכא רעותא גדולה לפניך שנפסקו רגליה ואיכא לברור הלכך חוששין וצריך בדיקה עכ"ד. ואני אומר שפסיקת הרגלים לא הויא רעותא כ"כ ואין חילוק בין דין זה לדין מים מגולים אלא דהתם לא אפשר בבדיקה והכא אפשר בבדיקה ומיהו כיון דחזינן דהאידנא לכתחלה מניחין המים מגולים ולית מאן דחש לכסותן אלא משום נקיות בעלמא א"כ בכ"ש שיש להתיר בהמה זו בלא בדיקה. והש"כ כתב שדעת המחבר כבעל ס' באר שבע מדכתב כאן דין זה ולקמן רסי' קט"ז כתב דאין גילוי נוהג בינינו אלמא ס"ל לחלק עכ"ד. ולי נראה כדכתיבנא ומ"מ המחמיר תע"ב טוב. פר"ח או' ז' אמנם הברכ"י או' ד' כתב מוכח דסבר מרן כמ"ש באר שבע בתשו' סי' ל"ד וכמ"ש הש"ך. וכ"כ שה"מ או' ז' וכ"כ השפ"ד או' ו' דיש להחמיר כדברי הש"ך כיון דאיכא לברורי ואף בתר רובא לא אזלינן. יד אליהו או' ג' ביא"ב בשפ"ז שם.
ס׳:כ״ב
א
כב) ובמקום שהנחשים מצויים אף בבדיקה זו דע"י צלייה אין אנו בקיאין ואסורה משום סכנת נפשות. או"ה כלל ן' או' ט' בל"י בסוף הסי' פ"ת או' ד' ביא"ב באד"ז סוף הסי' בי"צ או' ג' מנ"י בענפים או' י"ח.
ס׳:כ״ג
א
כג) שם הגה. ולדידן דלא חיישינן לגלוי וכו' דין זה אין בו השוואת הוראה לכל המקומות והן היום איכא מקומות דשכיחי ושכיחי. ונראה דבכל המקומות כל שהבהמות לנות במדבריות ומה גם המרחיקים קצת מן הישוב חיישינן משום דמן הסתם שכיחי התם נחשים וזוחלי עפר. פר"ת או' ו' זר"א או' שמ"א. שבו"י ח"ב סי' ס"ג. פ"ת שם. מנ"י בשרשים או' י"א. זב"צ או' י"ח.
ס׳:כ״ד
א
כד) שם בהגה. ואם הוא בדרך שלא נעשתה טרפה מותר וכו' כלומר שהפסיקה היא מארכובה ולמטה. שו"ג או' ט' ועיין לעיל או' ח"י. והיינו לדעת מור"ם ז"ל וכבר כתבנו דעת האחרונים בזה. ועיין לעיל סי' נ"א או' ל"ד בענין כבשים שגדל בהם מין שחין. ובאו' ל"ה בענין כבשים שהכבד שלהם לקוי ונהפך ללובן. ובאו' ל"ו בענין חולי הקוליר"א שנמצא בבהמות יעו"ש בטוב והודו לה' כי טוב.
כרתי על שולחן ערוך יורה דעה
ס׳
א
אחוזת דם שגבר עליו רותחת הדם וגברה מרה אדומה מעושנת שעלה עשן בגופו ועי"כ גברה מרה שחורה. מצוננת שקרה לה קור וגברה מרה לבנה משמע ברש"י ורמב"ם:
ב
מים רעים מים מגולים וזה אין שייך בזמנינו:
ג
נתפטמה כל ימיה ודעת הש"ך וכן פר"ח דוקא שנתפטמה באיסורי הנאה ולא איסורי אכילה ועיין פלתי שדעתי להתיר אף באיסורי הנאה זולת כרשיני עכו"ם וכיוצא ע"ש שהבאתי ראיה להתיר:
ד
משום סכנות נפשות והרמב"ם כתב אם נשתנה הסם בגוף הבהמה שוב אין מזיק ואין לסמוך על זה מכמה טעמים:
פלתי על שולחן ערוך יורה דעה
ס׳
א
בהמה שנתפטמה וכו' מקור דין זה מסכת תמורה דתנן רחב"א אומר כשרה שינקה מטריפה אסורה ומקמינן שהאכילה חלב רותח שחרית וערבית דנתפטמה באיסור וכתבו התוס' ה"ה נתפטמה בכרשיני עכו"ם ולכאורה משמע מסתימת לשונם דלהדיוט נמי אסור אבל בפסקי תוס' כתבו לגבוה אסור ולהדיוט שרי ושלא יהיה סתירה במשמעות לשונם העלו ש"ך ופר"ח לחלק בין חלב לכרשיני עכו"ם דהוא איסורי הנאה והשיגו על רמ"א דאסר להדיוט אפי' באיסורי אכילה דבעינן דוקא אסורי הלאה. ולי נראה להוסיף אפי' נתפטמה בחמץ מ"מ מותרת משום דמה בכך דעי"כ מגיע הנאה מאיסורי הנאה הא הוי שלא כדרך הנאתן ואין לוקין רק על כדרך הנאתן וכי זהו דרך הנאתן שיתחלק האיסור לשפע מזון לבהמה דבאכילת בהמה נהנה מאיסור אין לך שלא כדרך הנאתן יותר מזה לכך דברו הכל מכרשיני עכו"ם דבעכו"ם אסור אפי' שלא כדרך הנאתן כמש"ל בסי' י' ע"ש וא"ש אבל בשאר איסורי' לכ"ע מותר. ועיין כה"ג שכתב שגם דעת מורו שהוא מהרי"ט נוטה דוקא כרשיני עכו"ם ולא נתן טעם לדבריו: והנה לכאורה כל דברים אלו היה רק לרחב"א וכנראה מתוך דברי רמב"ם בפי' המשנה והרב רע"ב אבל חכמים חולקים והלכה כוותיה ומהתימא על תוספת שלא הזכירו כלל כי ת"ק חולק ודוחק לומר כך כוונתו למה שכתבו ולכאורה נראה דגם להדיוט אסור ולא כתבו ממה נראה וצ"ל דהואיל דגמ' שקיל וטרי' על הך כשרה שינקה וכו' משמע דהן דברים להלכה וקשה הא ת"ק חולק ולזה ס"ל דרחב"א אמר אף על הדיוט ובזו ת"ק פליג אבל בגבוה מודים ובזה אתיא שקלי וטרי' בגמ' וזו דוחק והרב בכה"ג דעתו להחמיר וכתב מסתימת רוב פוסקים דשלא זכרו ת"ק החולק על רחב"א ש"מ דלית חולק כלל על רחב"א ולא מצינו כלל. #ב) ואני תמה איך ס"ד דליכא מ"ד דחולק ארחב"א כדמשמע מתוך דברי פוסקים א"כ הא דטרח הגמ' בפ' התערובות למצוא דרך האי טריפה שנתערב וקאמרי בולד טריפה ודחינן דרבנן פליגי וקשה לוקמי בכה"ג בהמה שינקה מחלב טריפה ולגבוה ודאי אסור והרי כאן תי' מרווח ועכצ"ל הואיל דרבנן פליגי על רחב"א לא רצה הגמ' לאוקמי כה"ג דלא קיי"ל כרחב"א ודו"ק:
פתחי תשובה על שולחן ערוך יורה דעה
ס׳
א
סם המות. עי' בתשובת בגדי כהונה חלק יו"ד סי' ג' שנשאל ע"ד שחיטת הבהמות בעת ששכיח הדבר בבהמות ואין שוחטין שום בהמה רק אם יש אטעסט עליה שקנו אותה מכפר נקי אם רשאים להתיר לשחוט אף בלי אטעסט אלא שיראו אותה מבינים ויאמרו שהיא בריאה והשיב שמצד הדין אף אם בודאי שלט החולי בבהמה מותר לאכלה דזה הדבר הוא מארס הממית את הבהמות ולא לאדם חו"ש ולא גרע מאכלה סם המות ההורג את הבהמה שהיא כשירה אלא דמ"מ יש לאסור מצד המנהג שכתב מהרש"ל הביאו הט"ז לקמן סוף סימן קט"ז. אך כל זה ביש חשש שכבר פגע חולאת בבהמה אבל אם יראו אותה בקיאים ויאמרו שלא נגע בה החולאת אין חשש לאסור וכתב שכן נהגו בעירו אלא שהשוחט הוסיף מדעתו לראות אחר המרה ואם היתה מליאה וגדושה וכן אם היתה המרה מתרוקן מכל וכל הטריף אותה כי זה סימן שנפל בה החולי ע"ש באורך. ועי' בתשובת שבות יעקב חלק ב' סי' נ"ז שנשאל ג"כ על ענין זה וגם אודות החלב שחלבו מהם ואח"כ מתו אי מותר החלב וכתב היכא דיש נגע יש לאסור כדעת מהרש"ל אבל היכא דליכא נגע למראות עינינו רק חולי יש להכשיר דהבו דלא לוסיף עלה מ"מ אם ימצא השוחט עוד ריעותא בריאה אע"ג דעפ"י הדין יהיה כשר מ"מ ע"י חולי כזו דיינינן לה כתרתי לריעותא ויש להטריף. והחלב אין לאסור כלל רק אם היתה חולה בשעה שחלבה ואחר שעה מתה יש לאסור מחמת חשש סכנה אבל מדינא ליכא איסור ע"ש:
ב
כל ימיה. עבה"ט מ"ש בשם בי"ע. ושם מבואר דדוקא אם אכלם כשיעור שיכולה לעמוד מעת לעת בלא אכילה אחרת אבל משום דבר מועט אין לאסור לכתחלה לשוחטה ומש"ה אין נזהרים לשחוט תרנגולים המנקרים באשפה ואוכלים תולעים ודברים אסורים לשהותן מעל"ע ע"ש. [עי' בספר לבושי שרד אות פ"א שכתב דנ"ל דגם מאן דאוסר נתפטמה כל ימיה באיסור אפילו דיעבד היינו אם שחטה כך מיד אבל אם ב' או ג' ימים אח"כ מאכילה היתר שוב אין לאוסרה דמה לי אם אכלה כל ימיה היתר ואיסור דשרי מה לי בכה"ג שאכלה תחלה כל ימיה דברים האסורים ועתה שאכלה היתר אל תזכרו ראשונות ואפילו נימא דאסור לקנותה לכתחלה אדעתא דהכי להאכילה אח"כ היתר מ"מ בדיעבד נ"ל מסברא דשרי ומ"מ אינו מחליט דבר זה ע"ש]:
ג
ולדידן. עבה"ט בשם ש"ך ועי' בתשובת שבות יעקב ח"א סימן כ"ג באמצע התשובה שכתב דעכ"פ מהני מה דלא שכיחי נחשים לענין דמותר לצלותם ביו"ט ולא חיישינן שמא היא נשוכת נחש והוי טירחא שלא לצורך אוכל נפש ביו"ט כיון דלא שכיחי נחשים ע"ש:
ד
לכן אין לחוש לנחש. עי' בתשובת שבות יעקב ח"ב סימן ס"ג בדבר צייד אחד שצד עוף שאינו שכיח בישוב וקבלה שהוא עוף טהור ונפסק רגלו מן הארכובה ולמטה וכתב דאף לדעת הרמ"א דבזמה"ז אין לחוש דוקא בעוף המצוי בישוב והמדינה לפי שהנחש אין מצוי בינינו משא"כ עוף זה שאינו מצוי בישוב רק שהוא ממקום רחוק ואולי באותן מקומות שכיחי ג"כ נחשים ולפי שאין אנו בקיאין בבדיקה יש לאסור ע"ש. ולא ידעתי אמאי לא כתב האי תקנה דלא יאכלוה אלא צלי דודאי גם בעוף מהני האי תקנה. [ומנ"ל להחמיר לומר שאין אנו בקיאין בבדיקה זו דצלי כעת ראיתי שכן מבואר באו"ה כלל נ' דין ט' דאם נחשים מצויים אין אנו בקיאין בבדיקה זו ע"ש. והרמ"א לא הוצרך להזכיר זה מאחר שכתב דלדידן א"צ בדיקה וגם הש"ך שחולק עליו וס"ל דצריך בדיקה לא הזכיר דברי או"ה הנ"ל להחמיר עוד ולומר שאין אנו בקיאין כיון דבאמת אין נחשים מצויים בינינו ורק משום שיש ריעותא די להחמיר להצריך בדיקה משא"כ בנדון דשבו"י הנ"ל]:
שפתי כהן על שולחן ערוך יורה דעה
ס׳:א׳
א
אחוזת דם. שאחזה דם וחלתה רש"י ור"ן. והרמב"ם בפי' המשנה פי' שגבר עליה הדם עד שחנקה:
ס׳:ב׳
א
והמעושנת . שנכנס עשן בגופה רש"י ור"ן. והרמב"ם פי' שגברה עליה המרה שחורה:
ס׳:ג׳
א
והמצוננת. חולי מחמת צנה רש"י והר"ן. והרמב"ם פי' שגברה עליה הליחה הלבנה עד שנתבטלו חושיה וכ' ולא זכרו תגבורת המרה האדומה לפי שהיא בבהמה מועטת ביותר כמו שנתבאר בספרי רפואות הבהמות ע"כ:
ס׳:ד׳
א
מים הרעים. בפרש"י והר"ן ור' ירוחם מים מגולים ועיין לקמן סימן קי"ו:
ס׳:ה׳
א
בהמה שנתפטמה כו'. כתוב בתורת חטאת כלל ס"ה דין י' בשם או"ה דלכתחלה אסור לקנות בהמה מן העובד כוכבים שינקה מחלב טמאה ומשמע שם אפילו לא ינקה כל ימיה אסור לקנות לכתחלה ע"ש ובסימנים ולפ"ז כ"ש דאסור לכתחלה להאכילה דברים האסורים וכ"נ ממאי דקי"ל לקמן סי' קמ"ב סעיף י"א דפרה שפטמה בכרשיני עבודת כוכבים מותרת דוקא דיעבד משום זה וזה גורם אבל לכתחלה אסור אבל במרדכי פרק אלמנה לכ"ג משמע דאפילו לכתחלה מותר להאכילה דברים האסורים ע"ש ונראה דס"ל להמרדכי דאפי' נתפטמה כל ימיה מותרת דל"ד לפרה שפטמה בכרשיני עבודת כוכבים דאיתא בש"ס פרק כל הצלמים (עבודה זרה דף מ"ט ע"א) דשרי דוקא מטעמא דזה וזה גורם דהתם כרשיני עבודת כוכבים אסורים בהנאה משא"כ באיסורי אכילה שהרי אינו אוכל האיסור עצמו וכן משמע בתוספות בעבודת כוכבים שם ד"ה שאם נטע כו' לחלק כן וכ"נ דעת האו"ה סוף כלל מ"ז דאפילו היכא דעיקר גדילתה היתה מן הבהמה טמאה שרי מטעם דמעוכל הוי כשרוף וא"כ ה"ה נתגדלה כל ימיה רק בדברים האסורים דמותר (ועיין בש"ס ורש"י ותוספות שם) דפשוט הוא דמ"ש הרב בשם התוס' דאם נתפטמה הוא לאו דוקא דה"ה אכלה ולא נתפטמה כדמוכח בתוס' דתמורה וגם פשוט דכל ימיה הוא לאו דוקא אלא ר"ל שעיקר גדילתה מהם וה"ה אם אכלה דברים האסורים כל ימיה משחרית לשחרית אפילו אכלה בינתיים דברים המותרים דינא הכי כדאיתא בש"ס ורש"י ותוס' שם וכן משמע לכאורה בת"ח שם שכן דעת המרדכי ואו"ה וגם התוס' שם נראים כמסתפקים בדבר ע"ש ועי"ל דהתוס' קאי דוקא אכרשיני עבודת כוכבים שהזכירו שם דבהא גם המרדכי מודה וכמ"ש לעיל והא דכתבו ולפום ריהטא כו' ולא כתבו בפשיטות דאסור כדמוכח בש"ס בעבודת כוכבים (דף מ"ט) דאי הוי חד גורם הוי אסור משום די"ל דוקא אכלה כל ימיה כרשיני עבודת כוכבים אבל משחרית לשחרית ואוכלה שאר דברים בנתיים לא וכן משמע באגור ס"פ כל האסורים שכתב וז"ל שינקה חלב רותח משחרית לשחרית הואיל וכל גידולה מטרפות אסור ופי' בתוס' ה"ה להדיוט אסור בהמה שכל גידולה מאיסור כגון מכרשיני עבודת כוכבים וכיוצא בזה עכ"ל דמדפתח בטרפות וסיים בכרשיני עבודת כוכבים אלמא דלהדיוט לא אסור אלא כשנתגדלה מכרשיני עבודת כוכבים דאסירי בהנאה אבל למזבח אסור אפילו דלאו אסורי הנאה כדאיתא בש"ס בעבודת כוכבים (סוף דף מ"ו) וברש"י שם ועי"ל דהא התוס' כתבו כן לר' חנינא בן אנטיגנוס והרי הרמב"ם בפי' המשניות והברטנור' שם כתבו דלית הלכתא כרחב"א וצריך עיון:
ס׳:ו׳
א
ולדידן דלא חיישינן לגלוי. כדלקמן סי' קי"ו ובספר באר שבע סוף דף ק' כתב דמשמע מדברי הטור ושאר מחברים שכתבו דין זה בהלכותיהם דשאני גלוי דלא אתיליד ריעותא במשקין כ"כ כמו בבהמה שנמצאה שנפסקו רגליה כי קרוב הדבר לומר שנתגלו המשקין ע"י אדם ששכח לכסותן והואיל ואם היינו חוששין שמא שתה מהן נחש אז היו אסורים לגמרי שהרי אין יכולין לעמוד עליו משום הכי אין אנו חוששין אבל הכא איכא ריעותא גדולה לפניך שנפסקו רגליה ואיכא לברורי הלכך חוששין וצריך בדיקה כן נ"ל עכ"ל וכך נראה דעת המחבר שאע"פ שהביא בספרו ב"י דברי ר' ירוחם שלמד כן מדין גלוי שאינו נוהג בזמן הזה כתב כאן דין זה ולקמן ר"ס קי"ו כתב דאין גלוי נוהג בינינו אלמא ס"ל לחלק:
טורי זהב על שולחן ערוך יורה דעה
ס׳
א
שאכלה סם המות. עיין מ"ש מזה סימן קי"ו בסופו:
יד אברהם על שולחן ערוך יורה דעה
ס׳
א
(סי' ס' סעיף א' בהג"ה) בהמה שנתפטמה בדברים אסורים מותרת כו'. כתב הפר"ח דבאיסור אכילה מותר לכתחילה לפטם ובאי' הנאה ג"כ אין לאסור אא"כ כל ימיה נתפטמה בהן. ואף זה שרי למ"ד זו"ז גורם שרי אף כשאין בענין א'. וה"נ איכא גוף דהיתר ואכילה דאיסור. וא"כ יש להתיר לאכול החלב מבהמות שאוכלין חמץ בפסח. אלא דבפסח דה"ל דשיל"מ אסרי' זוז"ג רק מה שנחלב קודם פסח מותר:
יד אפרים על שלחן ערוך יורה דעה
ס׳
א
נתפטמה כל ימיה. עבה"ט וכתב בשו"ת פ"י סי' ד' בעגל שינק מחלב פרה שנדרסה מזאב במקום דיש לחוש לנקיבת הסימנים הנה מצד דרוסה גם הפרה לא היתה טריפה כי התה"ד כתב דאין לזאב דרוסה בגסה וכן פסקתי כמה פעמים הלכה למעשה רק מחמת שהיה כאן חשש נקיבת הסימנים בבהמה טרפה מספק אבל העגל שינק יש להתיר דהא דנתפטמה באיסור היינו דווקא כל ימיה וכיון שינקה ממנה גם קודם שנדרסה וגם אכל אכילות אחרות בנתיים לאו כל ימיה הוא וזוז"ג הוא כדמוכח בע"ז גבי פרה שנתפטמה בכרשיני עבודת כוכבים. ומעשים בכל יום שמוצאים פרות טריפות אע"פ שטריפה מן הבטן כגון יותרת וכיוצא ואין שום מורה שואל אחר העגל וע"כ דסתמא סמכינן שעגל אוכל אכילות אחרות ע"ש. וע"ש שכתב שהישראל נתן הפרה לרועה שתשמין קצת ותהיה ראויה לשחיטה אין בזה משום תקלה דלא חיישינן אלא בספק דרוסה להתירה שצריך שהייה י"ב חודש וגם י"ל דברעי' ליכא תקלה ובפרט שאינה בביתו והוא ספק טריפה וגם הוא ספק גרוע ואין להפסיד ממון של ישראל בפרה כחושה שאם ישחטנה צריך להשליכה לכלבים ולכך אין להחמיר בזה:
ב
ולדידן דלא חיישי' לגלוי. עבה"ט וכתב בשבו"י ח"ב סי' ס"ג בצייד שצד עוף שאינו מצוי בישוב ובקבלה שהוא עוף טהור ונפסק רגלו מן הארכובה ולמטה אף על גב דקי"ל בסי' קט"ז שאין חוששים לנשיכת נחש לפי שאין מצוי בינינו אבל עוף זה אפשר שהוא ממקום דשכיח נחשים וחמירא סכנתא מאיסורא לאסור בספיקא עיין שם:
הסבר על זכויות יוצרים
שולחן ערוך, יורה דעה
רשיון: Public Domain
מקור: www.nli.org.il
באר היטב יורה דעה
רשיון: Public Domain
מקור: www.toratemetfreeware.com
באר הגולה על שולחן ערוך יורה דעה
רשיון: Public Domain
מקור: www.nli.org.il
ביאור הגר"א על שולחן ערוך יורה דעה
רשיון: Public Domain
מקור: www.nli.org.il
כף החיים על שולחן ערוך יורה דעה
רשיון: Public Domain
מקור: www.nli.org.il
כרתי על שולחן ערוך יורה דעה
רשיון: Public Domain
מקור: www.nli.org.il
פלתי על שולחן ערוך יורה דעה
רשיון: Public Domain
מקור: www.nli.org.il
פתחי תשובה על שולחן ערוך יורה דעה
רשיון: Public Domain
מקור: www.nli.org.il
שפתי כהן על שולחן ערוך יורה דעה
רשיון: Public Domain
מקור: www.nli.org.il
טורי זהב על שולחן ערוך יורה דעה
רשיון: Public Domain
מקור: www.nli.org.il
יד אברהם על שולחן ערוך יורה דעה
רשיון: Public Domain
מקור: www.nli.org.il
יד אפרים על שלחן ערוך יורה דעה
רשיון: Public Domain
מקור: www.nli.org.il
כל הזכויות שמורות לבעלי התכנים – במידה ומצאתם הפרה בזכויות היוצרים שלכם, נא לפנות אלינו באופן מיידי במייל [email protected] האתר כולו מוקדש לעילוי לנשמת כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולזכות כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולרפואת כל חולי עם ישראל בנפש בגוף ובנשמה. לייחדא קודשא בריך הוא ושכינתא על ידי ההוא טמיר ונעלם בשם כל ישראל, ולקרב את ביאת המשיח. כל הזכויות שמורות (c) לבעלי הזכויות יוצרים השייכים לכל קטע מצוטט, יש להתייחס לכך בחומרה רבה ויש איסור גמור להפיץ באופן הנוגד לרישיון מצד ההלכה וכו' תחת רישיון Creative Commons-CC-2.5