א
דיני טריפות בצלעותיה. ובו ה' סעיפים:
הבהמה יש לה כ"ב צלעות גדולות שיש בהן מוח י"א מכאן וי"א מכאן וכל אחת תקועה בחוליא שלה ולמטה מהן יש עוד צלעות קטנות שאין בהם מוח ולאחר שכלו כל הצלעות יש חוליות שאין צלעות תקועות בהן נשברו רובן של כ"ב הגדולות מחציין ולמעלה כלפי השדרה בין ששה מצד זה וששה מצד זה או י"א מצד זה ואחד מצד השני טריפה ואם נעקרו מהחוליא והחוליא קיימת הוי כאלו נשתברו:
ב
נשתברו צלעות הקטנות שאין בהם מוח כשרה:
ג
נעקר מהצלעות גדולות צלע וחצי חוליא עמה טריפה: הגה ודוקא נעקרה אבל אם אירע כך חסירה כשר וה"ה אם יתירה חוליא אחת אפילו עם ב' צלעות כגון שנמצאו י"ב צלעות גדולות שיש בהן מוח כשר (ת"ה סימן קע"ז) וכן אם נמצאו בצד אחד ט"ו צלעות ובצד אחד כתקונו (רשב"א שצ"ו):
ד
נעקרה חוליא אחת כולה אפילו מאותן שאין בהם צלעות טריפה: הגה ואפי' הוא למטה במקו' שאין פסיקת חוט השדרה פוסל שם (טור):
ה
אם נשברה השדרה ולא נפסק חוט השדרה כשרה:
באר היטב יורה דעה
נ״ד
א
גדולות. לבד מאותן ב' צלעות קטנות הנחתכות עם החזה שנקראים חזה ולא צלעות. ש"ך בשם ראב"ן (כ' דמש"א סי' קל"ב ראיתי כמה פעמים מרוב מורי הוראה בעוף שנשבר או נתעקר הגף שלו שקורין בילי"ק דהיינו החזה והכשירוהו שזה דרכו בילדותו כשממשמשין אותו יותר מדאי ולא הטריפוהו מחמת הריאה שנחבאת שם עכ"ל):
ב
נשברו. כ' העט"ז דלמאי דמחמירין בסי' נ"ג בנשבר גף סמוך לגוף א"כ כ"ש בנשבר צלע א' בעוף במקום שהריאה נחבאת שם דיש להחמיר לענין מעשה דטריפה עכ"ל וכ"כ הב"ח ומשמע מדבריו שם אפילו בבהמה טריפה כשיש עוקץ בצלע הנשבר אפילו אם חזרו ונקשרו השברים אם רואה שהיה שם עוקץ טריפה אבל אם הוא ספק אם היה שם עוקץ כשר מטעם ס"ס ואע"ג דאנן מטריפין בגף העוף אף בדליכא עוקץ מ"מ כיון דאינו אלא מכח חומרא מקילין בצלעות מאחר דבלא"ה משמע שיש לחלק בין גף לצלע. וכתב עוד הש"ך ומ"מ צ"ע בדינים אלו מאחר שכל הפוסקים ראשונים והאחרונים לא הזכירו מזה וכתבו סתמא נשתברו צלעותיה כשרה עכ"ל והר"ן כתב בנשתברו מיעוט צלעות אין חילוק בין שהשבר נוטה לחוץ בין שנוטה לחלל הבהמה בין שעורה ובשרה קיים בין אינו קיים מ"מ כשרה. וכ' הט"ז דמזה מוכח דלא כעט"ז שאוסר בנשבר צלע אחד בעוף:
ג
קיימת. ובה"ג מטריף בנעקרה צלע א' אע"פ שכל החוליא קיימת וכ' הש"ך דיש לחוש לדבריו במקום שאין הפסד מרובה אבל בהפסד מרובה אין להחמיר כלל:
ד
כשרה. כ' הש"ך דה"ה נעקרו וגם אין איסור אפי' נשברו קצת מהצלעות גדולות ג"כ אין אלו קטנות השבורות מצטרפות לעשותן רוב שבורות:
ה
גדולות. כ' הש"ך דמהרש"ל וב"ח ועט"ז מטריפין אפילו בצלעות קטנות כשנעקרה צלע וחצי חוליא:
ו
כשר. (ר"ל מתחלת ברייתה כשר כמ"ש הרמב"ם דבכ"מ שניטל טריפה חסר מתחלת ברייתא כשר) כ' הש"ך וכל זה בהפסד מרובה אבל שלא בהפסד מרובה יש להחמיר כדלעיל סי' נ' ס"ב בהגה"ה:
ז
נמצאו. כ' הט"ז וש"ך אע"ג דבסי נ' קי"ל שלא במקום הפסד מרובה יש להחמיר דחסר כנטול מ"מ הכא כיון דיש עוד סברא להתיר אין להחמיר. והיכא שנמצאו צלעות יתרות כגון י"ג י"ד ט"ו מכל צד וכולן דומות זו לזו כולן כשרות לבד העליונה שמניחין לצד האחוריים כך הורה הרב מהר"ר שכנא ז"ל מלובלין (ואחרוני' כתבו שיש למנוע מלאכול צלע היתירה מפני שקרובה לחלב הכליות עיין ש"ך וט"ז):
באר הגולה על שולחן ערוך יורה דעה
נ״ד
א
ברייתא חולין דף נ"ב:
ב
מימרא דרבה בר בר חנה א"ר יוחנן שם במתני' דנשברו רוב הצלעות וכו' דף נ"ב:
ג
כאוקימתא דזעירי שם אבריית'.
ד
כרבי יוחנן שם:
ה
במימרא דרבה בר בר חנה וכו' שם:
ו
מימרא דרב וכדמפרש בגמ' שם:
ז
טור בשם הרשב"א וכן כתב רבינו ירוחם (ועיין ס"ק ז'):
ח
מימרא דרב יהודה אמר שמואל וכדמפרש בגמ' שם:
ט
משנה שם דף נ"ד ע"א וב"י בשם רש"י:
ביאור הגר"א על שולחן ערוך יורה דעה
נ״ד
א
ולאחר שכלו כו'. שם ב':
ב
מחציין כו'. שם:
ג
בין כו'. שם בברייתא:
ד
(ליקוט) ואם נעקרו כו'. כר"י דסוגיא שם כוותיה דפריך שם והאר"י ברוב שני כו'. ת"ה מ"ז א' (ע"כ):
ה
נעקר כו'. דהלכה כרב באיסורי:
ו
(ליקוט) מהצלעות גדולות. דמש"ש בין נעקרו כו' היינו ע"כ מהצלעות גדולות מדכללינהו עם נשתברו ועוד דאל"כ מאי פריך והאר"י ברוב כו' וא"כ ה"ה כה"ג כיון דעקירת הצלע לא פסיל בקטנות הוי כאלו נעקרה חצי חוליא לבד דכשר. שם בת"ה (ע"כ):
ז
ודוקא כו' וה"ה כו'. עש"ך בשם ד"מ ס"ק ח' וס"ק ט':
ח
ואפילו הוא כו'. תוס' פ"ק דעירובין ז' א' ד"ה כגון. וא"ת ובאלו טריפות כו':
כף החיים על שולחן ערוך יורה דעה
נ״ד:א׳
א
א) [סעיף א'] הבהמה יש לה כ"ב צלעות גדולות וכו' י"א מכאן וי"א מכאן וכו' והם אותם של צד הצואר לבד מאותם ב' צלעות קטנות הנחתכות עם החזה שנקראות חזה ולא צלעות. ראב"ן דף ן' ע"ב. ש"ך סק"א. כנה"ג בהגה"ט או' ב' פר"ח או' א' פר"ת או' א' לה"פ או' א' בל"י או' א' כריתי או' א' שפ"ד או' א' שה"מ או' א' זר"א או' רמ"ה. חכ"א כלל כ"ג או' ט' זב"ת או' א' זב"ש או' א' ענ"ה סי' ל"ו או' א' זב"צ או' א' ודין אלו הצלעות עיין לקמן או' כ"א.
נ״ד:ב׳
א
ב) הבהמה יש לה י"ח חוליות בגבה מן מקום כלות המפרקת עד סופה וכה סידרן. החוליא הראשונה הסמוכה למפרקת תקועים בה שני צלעות דהיינו צלע א' מימין וצלע א' משמאל ותקוע הצלע תוך החוליא כבוכנא באסיתא ושני צלעות הללו נקראים חזה. ואחר חוליא זו יש עוד י"א חוליות אשר בהם תקועים כ"ב צלעות גדולות שיש בהם מוח דהיינו י"א מימין וי"א משמאל וצלעות אלו הם ג"כ תחובים תוך החוליא מזה ומזה כבוכנא באסיתא ואלו הם הנקראים צלעות גדולות. ואחר חוליות הללו יש עוד ג' חוליות אשר בהם תקועים ששה צלעות שאין בהם מוח ג' מימין וג' משמאל ותקועים תוך החוליא כבוכנא באסיתא ואלו הם הנקראים צלעות קטנות. ואחר חוליות הללו יש עוד ג' חוליות אשר אין בהם שום צלעות תחובים. ואלו הם הנקראים בש"ס שלהי כפלי הרי בין הכל י"ח חוליות כמבואר במשנה דאהלות פ"א שיש י"ח חוליות יעו"ש. לב"ש סי' י"ב סעי' א' או' א' בי"צ ח"א. ואנן בדקנו בצאן שהם אצלנו בין כבשים בין עזים ולא יש אלא דוקא י"ג צלעות בין הכל בין קטנים בין גדולים ותקועים בי"ג חוליות י"ג מצד זה וי"ג מצד זה ויש עוד. חמשה חוליות שאין בהם צלעות אבל החוליות הם י"ח וא"כ נמצאו דהב' צלעות הראשונים הנחתכות עם החזה א' מכאן וא' מכאן תקועים בחוליא א' ועוד יש י"א חוליות ג"כ שתקועים בהם צלעות גדולות י"א מכאן וי"א מכאן ואחרי כן יש חוליא א' תקועים בה ב' צלעות קטנות א' מכאן וא' מכאן ואחרי כן יש חמשה חוליות שאין בהם צלעות הנקראים שלהי כפלי. זב"צ או' ב' ועיין לקמן או' יו"ד.
נ״ד:ג׳
א
ג) שם. נשברו רובן של כ"ב הגדולות מחציין ולמעלה כלפי השדרה וכו' ואם נשתברו שלא ביושר והיינו דמצד א' ברוחב הצלע הוי מחציין ולמעלה ומצד השני הוי מחציין ולמטה בזה אזלינן בתר רובא ואם לא היה חלק של צד מעלה רוב הצלע אלא הרוב הוא חלק של צד מטה הרי זה כשרה דכל דיני שבר הצלעות נידון בה דין רוב אבל אם היה מחצה על מחצה דחצי הצלע הוא נשבר לצד מעלה וחציו נשבר לצד מטה יש להחמיר. פר"ת או' ג' זב"ת או' ג' ענ"ה סי' ל"ו או' ג' זב"צ או' ג'.
נ״ד:ד׳
א
ד) אבל אם נשברו מיעוטן או חציין או אפי' נשתברו רובן רק שיש ביניהן צלעות שהשבר בהם בחציין השני שכלפי ראשן דהיינו לצד הקרקע שלא כל הרוב נשתברו מחציין כלפי שדרה כשרה. לב"ש שם סעי' ב' או' א' בי"צ ח"ג או' א' זב"צ או' ד'.
נ״ד:ה׳
א
ה) מעשה שנשבר צלע ונקשר והיה לו עוקץ וניכר בריאה מקום הנחת העוקץ כמו גומא והכשרתי ע"י בדיקת הריאה ואי משום רעותא דגומא בריאה יש תקנה בבדיקם אבל לדידן דלא בקיאינן בכל מקום הצריך בדיקה שאני הכא דהוי מקום ידוע וכן הסכימו עמי חכמי העיר להתיר. תפארת למשה דף י"ב ע"ב. מחב"ר או' ז' ענ"ה שם או' ט"ו. זב"צ או' ו'.
נ״ד:ו׳
א
ו) ואם הצלע נשבר ונעקר חתיכה א' מן הצלע והלך בתוך חלל הבהמה דהיינו או בתוך חלל שקודם טרפש הכבד ששם הריאה והלב או בתוך חלל שאחר טרפש הכבד ששם הדקים ובני מעיים יש להטריף הבהמה ההיא דדינו כדין קוץ שנמצא בחלל הבהמה שאסרוה דחיישינן לנקיבת האברים הפנימיים ואנן לא בקיאינן בבדיקה וע"כ יש להטריף. זב"צ או' ז' יעוש"ב.
נ״ד:ז׳
א
ז) מעשה שהיו צלעות נשברות אבל לא נשבר כל העצם כולו בעביו אלא דמצד אחד נשבר עובי העצם ועובי צד השני לא נשבר והעלינו בזה דבכאן ג"כ אזלינן בתר רובא דאם רוב עובי העצם נשבר אע"ג דנשאר ממנו צד א' שהוא קיים שלא נשבר כיון שנשבר רובו חשבינן ליה כנשבר כולו ואם מיעוטו נשבר והצד הנשאר הוא רוב יש להכשיר ואם הוא מחצה על מחצה יש להחמיר וכהוראת הפר"ת לעיל או' ג' יעו"ש. זב"צ או' ח'.
נ״ד:ח׳
א
ח) שם. נשברו רובן של כ"ב כגדולות וכו' ואע"ג דאמרינן בגמ' דקוץ שניקב לחלל חוששין שמא ניקב א' מהאברים שנקיבתן במשהו בנשתברו מיעוט צלעותיה בין שהשבר כלפי פנים או כלפי חוץ כשרה ולא חיישינן שמא ניקבו ראשי הצלעות הדקין או הכרס או הריאה וטעמא דדוקא גבי קוץ חיישינן להכי כיון דניקב בכח מבחוץ ונכנס מדוחק אבל בראשי הצלעות דליכא למימר הכי לא חיישינן למידי הלכך בין שהשברים נוטים כלפי חוץ בין שנוטים לחלל הבהמה בין שקרום ובשר עליהם קיים בין שאינו קיים כיון שלא נשתברו אלא מיעוט צלעותיה כשרה. הר"ן בשם הרשב"א. ב"י. פרישה או' א' ט"ז סק"א. זר"א או' רמ"ו.
נ״ד:ט׳
א
ט) ואפי' יש עוקץ בשבר כשרה בנשברו מיעוט הצלעות. ביה"ל. לה"פ סוף או' ב' בל"י או' ב' זר"א שם. מחב"ר או' ג' לב"ש סי' י"ב סעי' ב' או' א' בי"צ ח"ג או' ב' זב"ש או' י"ב. זב"צ או' ה' וכתב וא"צ לבדוק הריאה. וכ"מ ממ"ש באו' הקודם דא"צ לבדוק לא הדקין ולא הכרס ולא הריאה. ומ"מ נראה דבזה הכל לפי ראות עיני המורה.
נ״ד:י׳
א
י) שם. נשברו רובן של כ"ב הגדולות וכו' ובהמה שנמצאו לה י"ב צלעות גדולות שיש בהם מוח מצד א' וכענין הזה מצד שני כשרה לכ"ע וכן אם לא נמצאו לה אלא י"ז חוליות או שנמצאו לה י"ט כשרה. תה"ד סי' קע"ז. וכ"כ הרשב"א בתשו' סי' שצ"ו על בהמה שנמצאו בה ט"ו צלעות בצד א' דכשרה. ב"י. ועיין לעיל או' ב' ולקמן או' כ"ט ואו' ל'.
נ״ד:י״א
א
יא) שם. נשברו רובן של כ"ב וכו' ואם נברא חסר צלעות טרפה בשבירת רוב מנין אותם שישנם. מק"מ או' ג'.
נ״ד:י״ב
א
יב) שם. ואם נעקרו מהחוליא וכו' ובה"ג מטריף בנעקרה צלע א' אעפ"י שכל החוליא קיימת ויש לחוש לדבריו במקום הפ"מ. ש"ך סק"ד. הל"פ סעי' א' פר"ת או' ד' שפ"ד או' ד' חכ"א כלל כ"ג או' י"ב. ענ"ה שם או' ב' לב"ש סי' י"ב סעי' ב' או' ב' מק"מ או' ה' בי"צ ח"ג או' ג' אבל הפר"ח או' ד' כתב דאף בהפסד מועט יש להקל. וכ"כ הזר"א או' רמ"ז. שה"מ סוף או' ד' זב"ת או' ה' זב"ש סוף או' א' זב"צ או' ט'.
נ״ד:י״ג
א
יג) ואם קצתן נעקרו וקצתן נשתברו (והיינו מחציין ולמעלה כלפי השדרה כנז') כל שבין כולם יש רוב טרפה דהעקירה והשבירה מצטרפין לרוב. לב"ש שם או' ג' מק"מ שם. בי"צ שם. ענ"ה שם או' י"ט. זב"צ או' יו"ד.
נ״ד:י״ד
א
יד) נעקר זה שאמרנו היינו אפי' לא יצא הבוכנא כולה מחוד האסיתא אלא עדיין מעורה ודבוק הבוכנא באסיתא רק שמתנדנד וניזוז במקומו תוך האסיתא זה ג"כ מיקרי נעקרה כי נעקר דביקות מושבו כפעם בפעם שדרכו שלא יהא ניזוז כלל במקים דיבוקי. לב"ש שם או' ד' מק"מ שם בי"צ שם או' ד' ענ"ה שם או' ך' מיהו הרב זב"צ או' י"א כתב לפקפק בדין זה וע"כ כתב דבהפ"מ יש להכשיר.
נ״ד:ט״ו
א
טו) נשתברו רוב צלעות שאנו אוסרים היינו אפי' אם עור ובשר חופין כל השבר ולא יצא השבר כלל לחוץ לא לצד חלל הבהמה ולא לצד אויר העולם אלא כל העצם טמון תוך הבשר והעור ובשר חופין אותו מכל צדדיו אפ"ה טרפה ואף דגבי רגל שנשבר כשר בכה"ג אין מדמין בטריפות זה לזה. לב"ש שם או' ה' בי"צ שם או' ה' ענ"ה שם או' כ"א. זב"צ או' י"ב.
נ״ד:ט״ז
א
טז) וה"ה אם חזרו השברים ונקשרו ונתרפו היטב אפי' שבר אל שבר דבכה"ג ברגל שנשבר כשר הכא טרפה. לב"ש שם. בי"צ שם. ענ"ה שם. זב"צ או' י"ג.
נ״ד:י״ז
א
טוב) ומ"מ היכא דנשתברו או נעקרו ששה צלעות או יותר כל שהוא פחות מרוב ונדבקו היטב ונתרפאו שאשי"י יפה רפואה טובה באופן שאין ניכר בה עוד הקלקול ההוא ואח"כ נשתברו או נעקרו ששה צלעות אחרות כשר דכיון דבששה הראשונות עדיין לא נטרפה הבהמה לכן כשנתרפאת הו"נ כאלו לא נשתברו כלל ולא מיטרפא תו בשבירת ששה האחרונות כיון דליכא רובא. ומיהו ה"ד כשנתרפא השבירה שאשי"י או העקירה נתרפא וחזרה ממש כמו שהיתה אבל נתרפא שעשי"י ואח"כ נשתברו ששה האחרות טריפה דשעשי"י לאו רפואה היא. לב"ש שם או' ו' בי"צ שם או' ו' ענ"ה שם. זב"צ או' י"ד.
נ״ד:י״ח
א
חי) וכל מה שאמרנו דמיקרי שאשי"י היינו אפי' מקום השבר עדיין עב וניכר מקום השבירה כל שאין השברים שוכבים זע"ז מיקרי שאשי"י ובודקים ע"י מחט שתעבור בחלל העצם דרך אותו מקום שנקשר. לב"ש שם. בי"צ שם או' ז' זב"צ שם.
נ״ד:י״ט
א
יט) [סעיף ב'] נשתברו צלעות הקטנות וכו' כשרה. וה"ה נעקרו. כן מוכח בש"ס דף נ"ב ע"א. וכ"כ הרשב"א בתה"ב הארוך דף מ"ז. או"ה כלל נ"ה או' ג' ש"ך סק"ה. פר"ח או' ה' פר"ת או' ה' הל"פ סעי' ב' לה"פ או' ד' בל"י או' ד' כריתי או' ד' שפ"ד או' ה' זר"א או' רמ"ח. שה"מ או' ה' חכ"א כלל כ"ג או' יו"ד. זב"ת או' ו' לב"ש סי' י"ב סעי' ג' או' א' בי"צ ח"ד או' א' זב"ש או' ז' מק"מ או' ו' ענ"ה שם או' ט' זב"צ או' ט"ו.
נ״ד:כ׳
א
ך) שם. נשתברו צלעות הקטנות וכו' כשרה. ואפי' נשברו קצת מהגדולות ג"כ אין אלו מצטרפות לעשותם רוב שבורות. פרישה או' ב' ט"ז סק"ב. ש"ך סק"ו. כנה"ג בהגה"ט או' ה' פר"ח שם. פר"ת שם. הל"פ שם. לה"פ שם. בל"י שם. כריתי שם. שפ"ד או' ו' זר"א שם. שה"מ שם. שו"ג או' ד' חכ"א שם. זב"ת שם. לב"ש שם. בי"צ שם. מק"מ שם. ענ"ה שם. זב"צ או' ט"ז.
נ״ד:כ״א
א
כא) וכן אותם שני צלעות קטנות התחובים בחוליא ראשונה הנחתכות עם החזה שכתבנו לעיל או' א' דינם כמו אלו הצלעות שאם נשתברו או נעקרו כשרה וכן אין מצטרפין לרוב אם נשברו צלעות הגדולים. כנה"ג בהגה"ט או' ב' שפ"ד או' א' לב"ש שם סעי' א' או' ב' בי"צ ח"ב או' א' ענ"ה שם או' י"ז. זב"צ או' י"ז. ועיין לקמן או' כ"ו.
נ״ד:כ״ב
א
כב) [סעיף ג'] נעקר מהצלעות גדולות צלע וחצי חוליא עמה וכו' והצלע שכנגדה מחוברת יפה בחצי חוליא הקיימת. רש"י חולין נ"ב ע"א. ב"י. לבוש. פרישה או' ג' זב"ת או' ז'.
נ״ד:כ״ג
א
כג) שם. נעקר מהצלעות גדולות צלע וחצי חוליא עמה טרפה. זהו דעת הרשב"א שהביא הטור שכתב דוקא מהצלעות הגדולות אבל הקטנות שאין בהם מוח אפי' נעקר צלע וחצי חוליא כשרה. אבל האו"ה ורש"ל ולבוש וב"ח מטריפין אף בצלעות קטנות כשנעקרה צלע וחצי חוליא. והב"ד הט"ז סק"ג והש"ך סק"ז. וכתב הפר"ח או' ו' דבהפסד מועט יש לחוש לדבריהם אבל בהפ"מ יש להכשיר כדברי הרשב"א. לה"פ או' ו' כריתי או' ה' זר"א או' רמ"ט. מחב"ר או' ח' חכ"א שם או' י"ב. זב"ת או' ט' לב"ש שם סעי' ג' או' ב' בי"צ ח"ד או' ב' מק"מ או' ז' זב"צ או' י"ח.
נ״ד:כ״ד
א
כד) אכן זהו דוקא בחצי חוליא אבל בצלע וקצת חוליא כל שלא הגיע השבר עד מחצית עובי החוליא כשר אף באין הפ"מ. לב"ש שם או' ג' בי"צ שם. מק"מ שם. מיהו דעת זב"צ שם להחמיר באין הפ"מ אף בצלע וקצת חוליא.
נ״ד:כ״ה
א
כה) נעקרה מאלו הצלעות קטנות צלע וקצת חוליא מימין וצלע וקצת חוליא משמאל זה כנגד זה ה"ז ודאי טרפה וספק גיסטרא. לב"ש שם או' ה' בי"צ שם או' ג' זב"צ או' כ"א.
נ״ד:כ״ו
א
כו) וכן נמי בב' צלעות הראשונות הנחתכות עם החזה הדין כן דדינם כמו צלעות קטנות ובהפ"מ כשרה. זב"צ או' ך' מיהו הלב"ש סי' י"ב סעי' א' או' ה' כתב דהוא מסתפק בזה דאפשר לענין זה דינם כמו צלעות גדולות וע"כ כתב דיש להחמיר. והב"ד דר"ת סוף או' כ"ד. וכ"כ המנ"י בשרשים או' ו' שבאו' כ"ג דיש להסתפק ויש להחמיר. ור"ל אפי' בהפ"מ. ועיין לעיל או' כ"א.
נ״ד:כ״ז
א
כז) שם. נעקר מהצלעות גדולות צלע וחצי חוליא וכו' וחצי חוליא היינו החור שהבוכנא תקועה שם. מש"ז או' ג'.
נ״ד:כ״ח
א
כח) שם. צלע וחצי חוליא וכו' הפר"ת או' ו' כתב אפי' מצומצם טרפה ואין להכשיר אלא ביצא ודאי מידי ספק חצי עכ"ל וכ"ה דעת תורת חיים דף ל"ב יעו"ש וליתא דמשמע בגמ' דאפי' צלע וקצת חוליא טרפה. ער"ה או' ב' וכ"כ המש"ז שם דחצי חוליא לאו דוקא אלא כל שאסיתא ניטל אף שקשר קיים טרפה. ענ"ה שם או' יו"ד ובספרו שש"א או' ד' זב"צ או' י"ט.
נ״ד:כ״ט
א
כט) שם הגה. ודוקא נעקרה אבל אם אירע כך חסירה כשר וה"ה אם יתירה חוליא א' וכו' זהו סברת התה"ד שכתבנו לעיל או' יו"ד שמכשיר בחסר חוליא א' או יתר וכ"ה דעת הט"ז סק"ד וכ"ה דעת התב"ש לעיל סי' ן' או' ג' שכתב לחלק בין חסר חוליא מברייתה שהכשיר התה"ד ובין חסרה מברייתה בשאר אברים שהיא טרפה יעו"ש. וכ"כ הלבוש לחלק כמו זה. אבל הפר"ח או' ז' כתב לאסור בחסר חוליא או יתר אפי' בהפ"מ. וכ"כ הפר"ת או' ז' כריתי או' ז' והש"ך לחלק יצא דבחסר כתב בסק"ח דיש להחמיר במקום שאין הפ"מ וביתר כתב בסק"ט דיש להכשיר אפי' באין הפ"מ וכ"פ הל"פ סעי' א' וכ"כ הלב"ש סי' י"ב סעי' ד' או' ה' דבחסר חוליא א' מברייתה דיש לאסור באין הפ"מ. וכ"כ הבי"צ חלק ה' או' ג' והחכ"א כלל כ"ג או' י"ג כתב דבחסר חוליא יש להכשיר בהפ"מ וביתר יש להטריף. והזר"א או' ר"ן כתב להפך דבחסר יש להטריף וביתר יש להכשיר בהפ"מ. ועיין בתשו' נוב"י חי"ד סי' ה' באמצע התשו' מה שהאריך בזה והעלה דיתר חוליא גרע מחסר ובחסר יש להכשיר לחלוטין וביתר אין להקל אלא בהפ"מ יעו"ש והב"ד פ"ת או' ב' ועוד עיין להרב זב"צ או' כ"ב מה שהאריך בזה והעלה לענין דינא בין חסר חוליא א' ובין יתר חוליא א' יש להכשיר בהפ"מ וכתב וכן הסכימו בני הישיבה יעו"ש.
נ״ד:ל׳
א
ל) וכן בהמה שנבראת חסרה רוב צלעותיה יש להכשיר בהפ"מ. לב"ש שם. בי"צ שם. ולפי מה שנתבאר באו' הקודם בענין חוליא נראה דה"ה אם נבראת יתירה רוב צלעותיה יש להכשיר בהפ"מ. וכ"כ זב"צ או' כ"ג. ונראה דלאו דוקא רוב אלא ה"ה כל שנבראת חסרה צלעות או יתירה משאר בהמות של המקום ההוא אין להכשיר אלא בהפ"מ. ועיין לעיל או' ב'.
נ״ד:ל״א
א
לא) אם יתר חוליא וניטלה ביד ע"י אדם טרפה. שפ"ד או' ב' ענ"ה סי' ל"ו או' כ"ה. זב"צ או' כ"ד.
נ״ד:ל״ב
א
לב) שם בהגה. וכן אם נמצאו בצד א' ט"ו צלעות וכו' ויש נמנעים מלאכול צלע יתירה מפני שקרובה לחלב הכליות. תה"ד סי' קע"ז. ד"מ או' א' ט"ז סק"ד. ש"ך סק"ט. פר"ח או' ז' לה"פ או' ז' בל"י או' ז' זר"א או' רנ"א. מחב"ר או' י"ב. ענ"ה שם. זב"צ או' כ"ה. ואפי' אם רוצה לנקר הצלע העליונה הקרובה לחלב הכליות צ"ע אי מהני מאחר שכתבו סתמא שנמנעים מלאכול. כנה"ג בהגב"י סוף או' ז' בל"י שם.
נ״ד:ל״ג
א
לג) [סעיף ד'] נעקרה חוליא א' כולה וכו' טרפה. והיינו בין אם נפלה לגמרי לארץ בין לא נפלה רק שתלוי עדיין בחוט השדרה כל שנפרדה מחיבורה משני קצותיה הו"ל נעקרה וטרפה. לב"ש סי' י"ב סעי' ד' או' ג' בי"צ חלק ה' או' ב' עצ"ל סעי' ד' זב"צ או' כ"ו וכתב והוא פשוט.
נ״ד:ל״ד
א
לד) וכן אם נעקרה החוליא העליונה שהשני הצלעות הקטנות הנקראים חזה תחובים בה ג"כ טרפה ואפי' בחצי חוליא. אם לבינה סעי' ד' או' א' בסניפי השלחן. זב"צ או' כ"ז.
נ״ד:ל״ה
א
לה) [סעיף ה'] אם נשברה השדרה ולא נפסק חוט השדרה כשרה. פי' שנשברה החוליא באמצעיתה אבל הצלע ובוכנא ואסיתא מצד זה וכן מצד הב' קיימים. זב"צ או' כ"ח. והוא מדברי העצ"ל שם.
נ״ד:ל״ו
א
לו) שם. אם נשברה השדרה וכו' והיינו בכל אורך השדרה אפי' במקום הצלעות גדולות בין אם נשברה חוליא א' באמצעיתה בין שנשבר בין חוליא לחוליא שנפרדה חוליא א' מחברותיה בכל גוונא כשר רק שצריך בדיקה בחוט ואם לא נבדק ה"ז ספק טרפה בכל גוונא. לב"ש סי' י"ב סוף סעי' ג' בי"צ חלק ד' או' ה' עצ"ל שם. זב"צ או' כ"ט. ועיין לעיל סי' ל"ב סעי' ב' ובדברינו לשם או' ח'.
נ״ד:ל״ז
א
לז) שם. ולא נפסק חוט השדרה כשרה. משום דכל שלא נעקרה לגמרי הדרא בריא. פר"ת בסוף הסי' זב"ת או' י"א. מק"מ או' י"ב.
נ״ד:ל״ח
א
לח) ואחר שגמרנו דיני צלעות הבהמה נבאר דיני צלעות העוף. העוף לא מצינו בו מנין ידוע כמה צלעות יהיה בו ולא כמה חוליות יהיה בו וגם כל מה שנת' לעיל בבהמה שיש חילוק בה בצלעותה כ"ז אין שייך בעוף אלא כל צלעותיו אחת הם. לב"ש סי' י"ג סעי' א' או' א' בי"צ חלק ו' או' א' זב"צ או' ל'.
נ״ד:ל״ט
א
טל) וכל הטריפות שנת' לעיל בבהמה נוהג ג"כ בעוף דהיינו שכל שנשתברו רוב צלעותיו דהיינו רוב מהצלעות הנמצאות באותו העוף טרפה. לב"ש שם. בי"צ שם. זב"צ או' ל"א. וכן היכא דנעקרו רוב צלעותיו או אם קצתם נעקרו וקצתם נשתברו כל שבין כולם יש רוב טרפה. לב"ש שם. זב"צ שם.
נ״ד:מ׳
א
מ) וכן היכא שנעקר צלע א' ממקום מושבו דהיינו הבוכנא מתוך האסיתא והחוליא כולה קיים יש לאסור באין הפ"מ. לב"ש שם.
נ״ד:מ״א
א
מא) ונשתברו שאמרנו היינו אפי' אם עור ובשר חופין רובו וכן אפי' נתרפאו השברים היטב שאשי"י טרפה ככל שנת' לעיל בבהמה. לב"ש שם. עצ"ל או' ד' זב"צ או' ל"ב. ועיין לעיל או' ט"ו ואו' ט"ז וכן בשאר טרפות הצלעות שכתבנו לעיל לגבי בהמה ה"ה בעוף וא"צ לכפול הדברים.
נ״ד:מ״ב
א
מב) ויתר עליהם עוף שהוא לפעמים טרפה אף בנשתברו מיעוט צלעותיה או צלע א' ואפי' השבר הוא מחציו כלפי קרקע כגון שיש עוקץ בשבר דאז חיישינן לנקיבת הריאה או לנקיבת שאר אברים הפנימיים דמתוך דקות העוף וחולשתו יוכל לנקוב את הריאה או שאר אברים. מיהו ה"ד אם העוקץ בא לפנים אל תוך החלל אבל אם הבשר כולו חופה על השבר ורואין שאין שום נקב בבשר ולא שום רעותא ניכר בבשר אין להחמיר דהא ליכא שום חששא. וכן כשאין עוקץ אף שיצא השבר דרך הבשר ובא לתוך החלל כשר. לב"ש שם או' ב' בי"צ שם או' ב'.
נ״ד:מ״ג
א
מג) ובהפ"מ ולצורך שבת המקל בצלע העוף אף שיש לו עוקץ ונכנס לתוך החלל אין לגעור בו. ומ"מ בשבר נגד הריאה בכה"ג שיש לו עוקץ וגם נכנס לתוך החלל אין להכשיר בשום אופן כיון דהריאה דבוקה בעוף בין הצלעות. לב"ש שם. בי"צ שם או' ג' ועיין שפ"ד סוף או' ג' ומחב"ר סוף או' ב'.
נ״ד:מ״ד
א
מד) אם נשתברו מיעוט צלעות העוף ואין בהם עוקץ אין להכשור אלא בהפ"מ. פר"ח סוף או' ג' מחב"ר סוף או' א' זב"צ או' ל"ג.
נ״ד:מ״ה
א
מה) ואם יש ספק אם היה שם עוקץ או לא וכגון שכבר נקשר השבר ואין ידוע יש להכשיר משום ס"ס. ב"ח. ש"ך סק"ג. כנה"ג בהגב"י או' ב' בל"י או' ב' שפ"ד שם. מחב"ר או' ד' לב"ש שם. בי"צ ח"ו בביאור לב"ש או' ח' זב"ש או' ד' זב"צ או' ל"ה.
נ״ד:מ״ו
א
מו) והיכא דנסתפקו אם נשברו הצלעות מחיים או לאח"ש נמי טרפה וחוכך אני להחמיר אפי' נאבדה הריאה וליתה קמן למבדקה ויש לחוש לזה בהפסד מועט ואם בדקו הריאה ונמצאת שלימה יש להכשיר. פר"ת או' ב' זב"ת או' ה' ענ"ה סי' ל"ו או' ח'.
נ״ד:מ״ז
א
מז) הוה עובדא בבר יונה דחתכו אותו לב' מצד החזה למולחו מבפנים ולאחר כן נמצאו הצלעות שבורים והכשרתי אותו כשלא מצאתי שום היכר דמחיים הוא שהיה בשר הצלעות בריא ולא היה בו שום שינוי וכשחתכו אותו מצד החזה חתכוהו בכח ולהיות צלעות בר יונה רכים נשברו ולא אדעתייהו ועוד שהיה מן השבר כדרך הנעשה ביד ובכל כה"ג אין לדיין אלא כפי הבחנתו בענין וצריך שיהיה המורה בקי בדינים ובסברא נכונה וחריף יאז יסמוך על דעתו כי אין לדיין אלא מה שעיניו רואות. פר"ת שם. זב"ת שם. ענ"ה שם. זב"צ או' ל"ז.
נ״ד:מ״ח
א
מח) לא חששו הפו' אלא דוקא אם נשברו הצלעות בעוף אבל אם נשברה השדרה אין לחוש לנקיבת הריאה משום דהריאה אינה שוכבת על השדרה רק על הצלעות חציה מכאן וחציה מכאן. זכ"ל או' ט' על סי' זה. זב"צ או' ל"ח. ונראה דה"ד אם אין בו עוקץ אבל אם יש בו עוקץ ונוגע בריאה יש לחוש לנקיבת הריאה.
נ״ד:מ״ט
א
מט) ועוף ששדרתו עקומה עיין לעיל סי' ל"ב מאו' יו"ד ואילך יעו"ש.
נ״ד:נ׳
א
נ) עוף שנשבר או נתעקם העצם שלו שקורין בילי"ק (והוא עצם החזה שכנגד בני מעיים) יש להכשיר. דמש"א דף קל"ג ע"ד. כנה"ג בהגב"י או' ד' בל"י או' ב' שפ"ד או' ג' מחב"ר או' ה' זב"ש או' ו' ענ"ה שם או' ז' לב"ש סי' י"ג או' ג' וכתב ואפי' ביש עוקץ ומ"מ הכל לפי ראות עיני המורה שיבין אם קרוב לחשוש לנקב אז יטריף עכ"ל. בי"צ חלק ו' או' ד' תו"ז סי' פ"ד או' ז' וכתב וליותר טוב יבדוק הבני מעיים ע"י קנה שלא יהיה בהן שום נקב. זב"צ או' מ' ונראה דהא דכתב התו"ז וליותר עוב יבדוק היינו אם יש בו עוקץ אבל אם אין בו עוקץ אין לחוש והכל לפי ראות עיני המורה.
נ״ד:נ״א
א
נא) ואווזא שהיה נראה גומא עמוקה כרוחב ב' אצבעות באמצע הבטן וכו' עיין לעיל סי' ן' או' ט'.
נ״ד:נ״ב
א
בנ) אם נשבר צלע העוף כנגד הדקין ויש בו עוקץ דעת האחרונים להכשיר דלא חשו אלא לנקיבת הריאה ודעת הב"ח וביה"ל לאסור והמחמיר תע"ב. ואם יש שינוי בדקים יש להחמיר. מהר"י זיין בתשו' סי' ג' מחב"ר או' ו' וצריך לבודקן שמא נתמסמסו ואם נאבדו הדקין קודם בדיקה יש להכשיר. שו"ג סי' ג"ן מחו' או' ד' זכ"ל או' ט' בסי' זה. זב"צ או' מ"ב. ועיין לעיל או' מ"ג.
נ״ד:נ״ג
א
גנ) ולענין הצלע שנשבר מקום שאינו מטריף כגון דליכא רובא או מחציין כלפי קרקע כמ"ש לעיל או' ד' אם יש לאסור אותו אבר. הלב"ש בסי' י"ד השוה אותו לדין היד בסי' ג"ן סעי' א' וכדין הרגל סי' נ"ה סעי' ה' שהצלע הנשבר אסור מדרבנן ובסוף דבריו כתב וכ"ז אינו רק אם יצא השבר דרך העור לחוץ אבל אם יצא השבר דרך הבשר לפנים לתוך חלל הבהמה אף העצם מותר אלא דמ"מ לכתחלה יש להשליך אותו העצם ואפי' למעלה מהשבירה עכ"ל והב"ד זב"צ או' מ"ה וכתב מימינו לא שמענו ולא ראינו דאם יצא השבר לפנים לתוך חלל הבהמה שמשליכים אותו העצם וע"כ אין להשגיח ע"ז וא"צ להשליך העצם ברם אם ראינו שהצלע הנז' שהשבר נקב את העור ויצא לחוץ דרך הנקב זהו ודאי דיש לחוש לס' הלב"ש ולאוסרו אבל מסתמא לא חיישינן עכ"ד.
כרתי על שולחן ערוך יורה דעה
נ״ד
א
כ"ב צלעות מלבד שני צלעות אצל התזה והם שייכים לחזה ואינם נקראים שדרה:
ב
רובן ואם יש בהם עוקץ אי יש לחוש למחט בחלל הגף נבוכו אחרונים והכל לפי עין המורה איך היה העוקץ ואם בולט לצד פנים או לא. ובעוף ודאי יש להחמיר ומכ"ש בצלע שע"ג ריאה:
ג
כאלו נשתברו ובה"ג מטריף אפי' בצלע בלי חצי חוליא וכתבו אחרונים שיש להחמיר כדבריו ופר"ח מיקל ועיין פלתי שכתבתי מאין יצא זה להרב בה"ג וגם כתבתי בישוב דברי רש"י דסותרים זא"ז ויש להחמיר כדעת בה"ג ורש"י ותוס' ר"פ א"ט ע"ש:
ד
נשתברו צלעות הקטנות וה"ה נעקרו ואין מצטרפין אפי' למנין הגדולות ש"ך
ה
מהצלעות גדולות והאחרונים החמירו אפילו בצלעות שאין בהם מוח דהיינו קטנות ועי' פלתי שפלפלתי בזה ולכן בהפסד מרובה יש להקל:
ו
חסירה כשר והש"ך מטריף שלא בהפסד מרובה ועיין פלתי מ"ש מזה:
ז
וה"ה אם יתירה הפר"ח מחמיר ועי' פלתי מ"ש בזה וכי תמיד משכתי עצמי מהוראה זו וגם הגאון מהר"ג בעל עבודת גרשוני כפי עדות תלמידו היה מחמיר:
ח
שאין פסיקת שדרה הלחם חמודות תמה מנין זה לרמ"א ועיין פלתי שיצא מדברי תוס' עירובין:
ט
פוסל שם ואם הם יתרת עד יתר מרובן ג"כ דעת הש"ך להכשיר ועיין פלתי:
פלתי על שולחן ערוך יורה דעה
נ״ד
א
נעקר מהצלעות גדולות הרשב"א ס"ל דאפילו נעקר צלע בעינן צלע גדול וראי' שלו יש לדחות דראי' שלו דלא מוקמינן לר"י ו' מכאן ושש מכאן דאיכא בתוכן אותן צלעות קטנות די"ל דפשיטא דצלע בלי חליות בעינן גדולות כמבואר בגמ' אבל הא אסקינן לשמוא' צלע וחצי תולי' י"ל אפי' בצלעות קטנות ולכך התוס' בריש פ' א"ט הנ"ל דהקשו לר"י אין מילתא דשמואל במנין ולא משני דהוי במנין בצלעות קטנות אלא התוס' ס"ל כבה"ג דלא בעינן חולי'. והיש"ש #ג) הביא ראי' לסתור דא"כ מאי פריך הגמ' על ר"כ ור"א היינו דרב דלמא רב איירי בצלעות גדולות והם שתלו בצלעות קטנות וזה יש לדחות דלשיטת רשב"א סתם צלע פירושו גדול דהא במשנה ג"כ לא קתני גדולות ומ"מ מפרשינן גדולות דזהו סתם צלע וא"כ אף במילתא דר"כ ור"א א"א לפרושי כי אם גדולות וכמ"ש היש"ש גופי' די"ל דלכך סתם הרא"ש דסתם צלע היינו מאותן שיש בהן מוח. אבל אי קשי' הא קשי' מה דוחקא לאוקמי הך דחסרון בשדרה בשילהי כפלי ובס"ד אין בכלל שדרה כלל ולא מוקי לי' תולי' בצלעות קטנות שהם אחרי גדולות צלעות כמבואר בטור דמחמת נעקר צלע כשר ולכך בעי חוליא וטריפה ומה צורך לשלהי כפלי ועכצ"ל אף בקטנות עדיין נעקר לצע וחצי חולי' טרפה ועדיין קשה קושי' הגמ' והוצרך לתרץ בשלהי כפלי: מיהו י"ל דבלא"ה יש לשום ללב דמה פריך א"כ ה"ל מקולי ב"ש ומחומרי ב"ה דמה ענין קו' זו לכאן בחולין. בבכורות אשר שם אמר שמואל למילתא וכן בעירובין ולעיל ריש פא"ט דאיירי בהו הגמ' ה"ל לאקשוי'. #א) וי"ל דודאי הא דחסרון בשדרה אינו מטמא הוא הלל"מ דודאי אם יש באדם שארי טריפות וכי בשביל כך לא יטמא באוהל אלא דלא משגיחין בי' רק בחסרון בשדרה הלל"מ דבחסר שאינו ראוי להחיות אינו מטמא לפ"ז י"ל וודאי ב"ש וב"ה לא נחלקו כלל לענין טריפות מודה ב"ש דטריפה רק ס"ל ב"ש לא משגיחין אי טריפה או כשר הלל"מ דצריך לחסור שנים וב"ה ס"ל דהלל"מ דחסרון מה שהוא גבי טריפה הוי ג"כ לענין טומאה ולכך ס"ל בחסרון חול' כו' דכן לטריפות וא"כ לק"מ לחשוב מקולי ב"ש דלענין טריפות מודו ב"ש ולא נחלקו כלל בהאי וע' תוס' עירובין דבזה מתורץ קו' הנ"ל והנה י"ל דמוקי לי' בשלהי כפלי דאיכא אולי' בלי צלע הא סתמא קתני חסרון בשדרה ב"ש אומרים ב' חוליות וכו' ואיך נימא דקאי על שדרה בשלהי כפלי וכי כך דרך המשנה לסתום כולי האי. אך י"ל דקשי' איך יאמרו ב"ש ב' חוליות הא כאשר ניתק ונלקח חוליא אחת לא סגי דנפס' חוט השדרה דהוא עובר בפנים החולי' וא"כ איך אפשר דנלקח החוליא והחוט קיים וא"כ הא ינטל מהחי וימות מכח פסיקת החוט אבל אי איירי למטה משלהי כפלי לק"מ דשם אין פסיקת החוט מזיק דכבר עברו בין פרשות וכ"כ התוס' בעירובין דף ז' (ורמ"א כ' בסי' זה דניטל חוליא אפי' במקום שאין פסיקת החוט פוסל מ"מ פוסל וכ' הלח"מ לא ידעתי מנין לו וממ"ש הדבר מוכרח ועומד ובאותו שעה הי' דברי תוס' בעירובין בהעלם דבר ממנו) אבל לפי הנ"ל דב"ש מודה לטריפות אין כאן הוכחה ושום ראי' דב"ש ס"ל דריפות אינו תלוי בטומאה ואמת אף דטריפה מחמת פסיקת החוט מ"מ מטמא רק בחסרון שדרה גופי' דהלל"מ ב' חוליות וא"כ עדיין אינו מוכרח לומר בשלהי כפלי וא"כ א"ש בל"ז לא ה"ל להקשות ולחשוב מקולי ב"ש כו' די"ל כנ"ל מודו ב"ש דטרפה ב' חוליות בחוליא אחת אבל מ"מ אינו מטמא עד שיחסרו ב' חוליו' אבל השתא דמשני בשילהי כפלי וקשה איך קתני סתמא וצ"ל דהדבר מוכרח דאל"כ הא הוי טריפה מחמת חסרון ופסי' החוט וקשה מה בכך מ"מ אינו מועיל לב"ש עד שיחסר השדרה ועכצ"ל דליתא והא בהא תליא אם טריפה אינו מטמא ושפיר קשה וליחשוב כו' וא"ש. וא"כ גם קושיא הנ"ל מיושב דל"ל בצלעות קטנות דהיכי מסיימי דאיירי בהו דהא שם עדיין בין פרשות ופוסל פסיקת החוט. אך #ב) עם כל זה יש ליישב טרם שיקול כי נוטין הדברים כמ"ש בכל אופנים אסור כי העיקר טריפות תלוי בנעקר חצי חולי' ומ"ש אם יש בהן מוח או לא (ועל מה שהקשינו למה מפס' הגמ' באותו מנין דוקא וליחשוב מקולי ב"ש כו' י"ל בדרך אחר כי אמרו כדי שינטל מן החי וימות ויש ב' פירושים פי' א' וימות ולא שהוא כבר מת שהוא נבילה ובו מיתה ולפ"ז י"ל תרווייהו ס"ל בחוליא אחת טריפה שנים נבילה ובהא פליגי ב"ש ס"ל בעי דוקא חסרון שיהי' נבילה וב"ה ס"ל סגי כשהוא טריפה וא"כ ל"ק ולחשוב מקולי וכו' דלא נחלקו בין טריפה כלל. אבל השתא דמוקי לי' בשילהי כפלי וק' איך סתם וצ"ל דא"כ דניטלה חולי' הוי גיסטרא והוי נבינה ובמשנה משמע רק טריפה ולפ"ז ל"ל כהנ"ל ושפיר פריך ולחשוב ודו"ק:
ב
אבל אם אירע כך חסירה וכו' דין זה הוא מבעל ת"ה ובזה נחלקו רבותינו האחרונים זה אוסר וזה מתיר. ועלינו לחקור במקצת לפי פשוטן של דברים תלוי זה לכאורה במחלוקת הרמב"ם ורשב"א אם נבראת חסר בכלל נטולה או לא דלרמב"ם י"ל דאינו בכלל נעקרה וכ"כ בחסרון בשדרה דאמרינן כדי שינטל מהחי וימות ונטל משמע אבל לא נבראת חסר ואף שינטל מהחי לא נאמר רק על חסרון גלגולת מ"מ אם חסרון בגלגולת פי' דוקא בניטלה ה"ה חסרון בשדרה ג"כ פי' נטלה ולא נבראת חסר אבל לפ"ד רשב"א טריפה. ואף כי רשב"א ס"ל כנטול דמי פי' דעושה במקום חבורו נקב וא"כ מה בכך דניקבו וכי נקב מטריף זה אינו דבהך דינא פסקינן כרמב"ם ובהא כרשב"א וכי תליא הענין זה בזה. אלא דהרב בת"ה כתב דלא מסתבר אף לרשב"א שיהי' טהור באוהל אם בתחלת ברייתו לא היו ח"י חוליות ונברא חסר לב"ש ב' ולב"ה א' וכן בנעקרו צלעות בנברא חסר ובאמת סברא זו אינו מכיר כאשר באמת הרב פר"ח טטן ועשה לעצמו סמוכים מתשובת הרשב"א. והנה #ד) קצת יש ראיה לדברי פר"ח מהא דמקשינן על הא דאר"י א"ש נעקרה צלע טריפה מהא דחסרון בשדרה דאר"י א"ש וכן לטרפה הא בלא"ה טריפה מחסרון צלע ומשני בשילהי כפלי וק' המקשן דלא ידע משילהי כפלי מה איירי הך דנעקרה צלע בקיצור אם ניתוק וחסרה חוליא הא ע"כ נפסק החוט דכי יהי' חוט תלוי באויר הלא בתנוע' קטנה יפסוק ופשיטא דטריפה. ולמטה מבין הפרשות עדיין לא אסיק אדעתיה דפשיטא דשם ליכא י"ב צלעות ועכצ"ל דנחסר חוליא פירש בתולדה ואין כאן פסיקות החוט כלל כי החוט יורד כסדר ואין בו שום ריעותא כלל וכמו שיורד מקדם כסדר בין ח"י חוליות יורד עכשיו בין י"ז חוליות והדבר מוכרח ולכאורה יש לדחות כמש"ל כי ידע שהוא למטה מבין פרשות אבל מ"מ ס"ל דצלעות שאין בו מוח ישנו שם והקו' הוא מצלעות שאין בו מוח כמש"ל בדעת הרא"ש וסייעתו דגם בהו טריפה. אבל #ה) מתוס' מוכח להדי' איפכ' דמפרש דלכך לא פריך ולחשוב חסרון בגלגולת דעיק' טריפות דסופו ינקוב קרום והא תנא לי' וכתב אבל בחסרון בשדרה ל"נ סופו לנקוב החוט דאיירי אפי' למטה מבין הפרשות וקשה בקיצור הא חסרון בשדרה וגלגולת דפליגי ב"ש וב"ה איירי אפיל' חסרון בתולדה וא"כ בגלגולת מה בכך דנברא חסר מ"מ סוף קרום לפסוק דאין העצם מגין דהא חסר בבריאה משא"כ בשדרה בנבראת בי"ז חוליות מה מזיק זה לחוט שדרה עד שיהיה גורם הפסק וע"כ ס"ל לתוס' נבראה בחסר חוליא כשרה ודוחק לומר דס"ל לתוס' כרמב"ם דכ"מ שנא' ניטל ה"ה נברא חסר דז"א דהא לא תנא ניטל רק חסרון בשדרה וכמ"ש הפר"ח אלא דס"ל לתוס' כסברת בעל ת"ה. #ו) והדבר קצת מוכרח. והנה בנעקר' צלע נראה ג"כ דנבראת חסר כשרה ודוקא נעקרה תנן דאי אמרינן בכלל נעקרה אף נברא חסר נמי א"כ הא דשאל ר"כ ור"א לרב נעקרה צלע מכאן וצלע מכאן מהו וא"ל גיסטרא קאמרת. ומה קו' דלמא שאל בנברא חסר צלע מכאן וצלע מכאן ובחולי' תחובים צלעות שאין בהם מוח. וא"כ לא חסר חוליא ומה גיסטרא אם אין נברא תמורת י"א יו"ד צלעות שיש בהן מות מכל צד איך שייך גיסטרא וכ"ת אף דבכלל נעקרה ה"ה נברא חסר מ"מ לשון נעקרה פירושו נעקרה ממש והוי גיסטרא וכעס רב על לשון נעקרו דקאמרי היא גופי' קשיא למה שאלו בנעקרה דהויא גיסטרא ולא שאלו בנברא חסר אי יש בו טריפות מחמת חסרון הללעות ולא מחמת גיסטרא דליכא גיסטרא. אלא בנבראת חסר כשר וא"כ מוכח גם בנברא חסר תולי' כשר דאל"כ מה פריך הגמ' על שמואל דאמר נעקרה צלע טרפה מהך חסרון בשדרה חסרון איירי בנברא ובזה נעקרה צלע כשר ועכצ"ל דגם חוליא בנברא חסר כשר ושפיר פריך. והנה תוס' בעירובין דף ז' הקשו מה קאמר ב"ה על חסרון גלגולת כדי שינטל מהחי וימות שהוא שיעור סלע וב"ש ג"כ ס"ל דשיערו של תי הוא כמלא מקדח דהא ב"ש מטריף בי' וא"כ מה קאמר ב"ה כדי שינטל מהחי וימות הא ב"ש ג"כ ס"ל הך רק ס"ל דלא מת עד כמלא מקדח. וכן מה קמ"ל ר"י א"ש וכן לטריפה הא קתני כדי שינטל וימות ותי' התוס' דרגילה היא למות ע"י נטילה בחסרון מועט יותר מן ע"י רקבון או חולי עכ"ל פי' המהרש"א ומהר"ם מלובלין דחסרון בגלגלת איירי ע"י רקבון וחולי לכך ס"ל לב"ש דלא סגי בסלע שהוא שיעור לנטילה רק הואיל הוא ע"י חולי צריך כמלא מקדח וב"ה פליגי וס"ל שיעור שניהם שוים וקאמר כדי שינטל דייקא דמודה ב"ש דסגי בסלע כן הוא בכל חסרון אפי' ע"י חולי די בסלע כאלו ניטל ע"ש. #ז) ולפ"ז צ"ל הא דקתני כמה חסרון בגלגלת היינו שנחסרה ע"י חולי כאורחא דמילתא שניטלה ע"י חולי ואלו חסרון סובל פי' שנברא חסר א"כ בזה ודאי דלית חולי ומכאוב כלל דהוי כניטל ביד וסגי בסלע ואיך קאמר ב"ש כמלא מקדח סתם א"ו דלא איירי כלל מנברא חסר רק חסרון אח"כ והוא סתמא ע"י חולי. ואמת דוחק גדול בתוס' לפי מה שהעצו שם דטעם טריפות דחסרון גלגלת דגורס לקרום לנקוב וא"כ כל בעל טבעי וכמ"ש הפוסקים כמה פעמים יותר תל ושליט לקותא בקרום אם העצם שעליו נמוס' מתמת רקבון וחולשא ממה שנלקח ביד ואין כאן מחלה או רקב לשלוט בקרום התתתון ואיך יכתבו התוס' היפוך הטבע דבזה צריך שיעור יותר והיה לתוס' לתרץ בפשוט ודאי אם נברא חסר בגלגלת שלא שלטו בו ידים ומכ"ש חולשא לרקבון ודאי לא בקל יש לדחות לנקיבת הקרום אם לא בחסר הרבה דשליט אוירא טובי בקרום משא"כ בניטל דיש כאן לקותא בקרום וא"צ לחסרון רק כסלע וא"כ חסרון השנוי איירי בחסרון בתולדה וס"ל לב"ש דלא מיית רק כמלא מקדח אבל מודה בניטל דהוא כסלע וב"ה פליגי ואמרו דגם בזה שיעורו כסלע כדי שינטול מהחי ינטל דייקא סגי בסלע וה"ה בחסרון וזה דאר"י א"ש וכן לטריפה דגם בנברא חסר שיעורו כסלע. #ח) ומיושב כל תמיהת התוס' ברווח. ועכצ"ל דהתוס' לא ס"ל הך דינא דנברא חסר פוסל בשדרה וגלגלת כמ"ש הת"ה ודו"ק: ואחר שבררנו זה כפי העולה בידינו נשוב למ"ש הת"ה ביתרת בצלעות ובחליו' שהם י"ב וט"ו. והנה לשיטת ת"ה דבזה נברא חסר לדעתו אף ביתרת כשר. וזה אינו לפי מש"ל בסי' נ"א דכל יתר כנטול דמי וכך שערו חז"ל ביתר דהיה כאילו ניטל ביד או בחולי דאין סופו להתקיים ויאבד ויטלו והרי זה כנטול ביד. שנית משמע מתוך תשובת רשב"א כמ"ש הש"ך דאם יתרה צלע מה בכך כנטול דמי היינו צלע אחת לא מטריף בחוליא אחת לדעתו בנברא חסר כשר אף זה כשר. ובאמת לא הבנתי דלדבריהם אם יש כאן שלשה מרות יהיה כשר דנשאר א' לבדה. #ט) ושגיאה כזו קרה להרב פר"ח לעוצם פלפולו וצוחים עליו בבי מדרשא ונטל שכרו הואיל ולא שם מחסום לפיו לדבר גבוה גבוה נגד גדולי תקרי לב אשר דעתו בג' מרות להכשיר וזה אינו כי יתר כנטול דמי כל אותו מין ואפי' אלף מרות כולם כנטלו דמי כי הטעם הטבע לא יכול לכלכל אותם וכולם יאבד וספו תמו וא"כ ביתר צלע או חוליא ה"ל כנטול כל צלעות וכל חוליות וא"כ מה יועיל נברא חסר דכשר זכי ס"ד בחסר כל צלעות וכל חוליות דיכשר תמן תנינן השסוע' שיש לו ג' גבין וב' שדראות דטריפה ואינו מוליד והטעם כל יתר כנטול דמי וא"כ איך נאמר דלא הוה כתסר ואף ב' שדראות יכשיר ומה לי צלע וחולי' אחת או הרבה: והנה #י) בזה דאם חסר צלע או שתים דכשר יש לי קו' במה דפריך הגמ' דגבי נעקרו ברוב שני צדדים הא דלא סגי דלא הוי גיסטרא וקשה מאי קשיא הא יש במציאות דבצד אחד י"א צלעות ובצד אחד רק תשעה צלעות וא"כ מאותן תשעה נעקרו רובן והיינו חמשה והנשאר קיימים ומאותן י"א נעקרו רובן ששה וחמשה קיימיה ונגד החמשה הקיימין נעקרו החמשה מצד השני שיש בו רק תשעה צלעות וא"כ לי' כאן גיסטר' כי הששה שנעקרו מצד הגדול היה מול צד שנשארו צלעות קיימין אצל צד הקטן ואין כאן גיסטרא כלל ועכצ"ל דחסר פוסל ולכן לדינא יש להחמיר כדעת הפר"ח ובהיותי במיץ נמצא בהמה כזו ולא הייתי רוצה להורות בו לא איסור ולא היתר ושלחתי לזקן וחכם הרב המופלג מוה' פייבש עמריך ז"ל להור' בו ואף הוא נסג אחור ואמר שג' רבו מובהק הגאון מו' גרשון ז"ל מנע להתיר' ויצא הדבר באיסור:
פתחי תשובה על שולחן ערוך יורה דעה
נ״ד
א
ודוקא נעקרה. [עט"ז ס"ק ד' ועיין בתשובת חתם סופר סי' נ"ה מ"ש בזה]:
ב
אם יתירה. ע' ש"ך ס"ק ט' שכתב דביתרת כשר אפי' שלא במקום הפסד מרובה. והפר"ח האריך ומסיק להחמיר בין בחסר בין ביתיר חוליא אפילו בהפ"מ ע"ש ועי' בתשובת נו"ב חלק יו"ד סי' ה' באמצע התשובה שהאריך בזה והעלה דיתר חוליא גרע מחסר ובחסר חוליא יש להכשיר לחלוטין וביתר חוליא אין להקל אלא בהפ"מ ע"ש היטב. ועיין בתשובת תשואת חן סימן י"ט מה שכתב בזה:
ג
נשברה השדרה. כפול לעיל סי' ל"ב ס"ב ועיין מ"ש שם:
שפתי כהן על שולחן ערוך יורה דעה
נ״ד:א׳
א
י"א מכאן. והם אותן של צד הצואר לבד מאותן ב' צלעות קטנות הנחתכות עם החזה שנקראים חזה ולא צלעות עכ"ל ראב"ן דף נ' ע"ב.
נ״ד:ב׳
א
יש עוד צלעות קטנות. שלשה וכן משמע בתשובת הרשב"א סי' שצ"ו וחוליות הן י"ח ת"ה סי' קע"ז:
נ״ד:ג׳
א
נשברו כו'. כתב העט"ז דלמאי דמחמרינן בסי' נ"ג בנשבר גף סמוך לגוף משום שמא ניקבה הריאה א"כ כ"ש בנשבר צלע אחד בעוף במקום שהריאה נחבאת שם יש להחמיר לענין מעשה דטריפה וכן משמע מדברי הרשב"א בת"ה דנשתברו צלעותיה גרע מנשבר הגף (ומביאו ב"י בסי' נ"ג) עכ"ד וכ"כ הב"ח ומשמע מדבריו שם דאפי' בבהמה טרפה אלא דמכשיר כשאין עוקץ בצלע הנשבר וכ' ומשמע ודאי דאפילו כשחזרו ונקשרו השברים אם רואים שהיה שם עוקץ טרפה אבל אם הוא ספק אם היה שם עוקץ כשר מטעם ס"ס (ול' הרוקח ס"ס שפ"ז נשבר הצלע ונכנס בחלל הגוף צריך לבדוק הריאה [כמו] גבי נפולה ע"כ) ואע"ג דאנן מטריפין בגף העוף אע"ג דליכא עוקץ מ"מ כיון דהיא חומרא כמ"ש בסי' נ"ג הבו לה דלא לוסיף עלה והיינו בגף העוף ממש אבל לא בצלעות כיון דבלא"ה משמע דיש לחלק דגף גרע מצלע וכמ"ש העט"ז ומ"מ נראה דבעוף אף הב"ח מודה דטריפה אפי בלא עוקץ וכדמשמע מדברי העט"ז ומ"מ צ"ע בדינים אלו מאחר שלא הזכירו הפוסקים הראשונים והאחרונים מזה) וכולם כתבו סתמא נשתברו צלעותיה כשרה:
נ״ד:ד׳
א
ואם נעקרו מהחוליא כו'. ובה"ג דף קכ"ט ע"א מטריף בנעקרה צלע א' אע"פ שכל החוליא קיימת ויש לחוש לדבריו במקום שאין הפסד מרובה שכל דבריו דברי קבלה הם וכ"פ הב"ח אבל מ"ש הב"ח שגם בהפסד מרובה צ"ע הוא תימא דהרי כל הפוסקים הם להדיא נגד בה"ג וכן בש"ס ע"ש:
נ״ד:ה׳
א
נשתברו כו'. וה"ה נעקרו וכן מוכח בש"ס (דף נ"ב ע"א) וכ"כ הרשב"א בתה"א דף מ"ז וכן משמע באו"ה כלל נ"ה דין ג':
נ״ד:ו׳
א
צלעות הקטנות כו'. כלומר אפי' נשתברו צלעות גדולות ואין בה רוב והצלעות קטנות משלימות לרוב כשר וכן משמע בש"ס:
נ״ד:ז׳
א
מהצלעות גדולות בו'. והאו"ה ומהרש"ל והב"ח והעט"ז מטריפין אף בצלעות קטנות כשנעקרה צלע וחצי חוליא:
נ״ד:ח׳
א
אבל אם אירע כך. צלע עם חצי חוליא או חוליא כולה חסרה מתחלת בריית' כשר כמ"ש הרמב"ם דאבר שנאמר בו ניטל טרפה חסר כשר (ונתבאר לעיל סי' נ' סעיף ב') כ"כ בת"ה ומביאו בד"מ ותמה שם על הב"י שהביא דברי ת"ה כאן בסתם ולעיל סי' נ' פסק כהרשב"א מזה משמע דהא דכתב בהג"ה כאן חסרה כשר היינו לדינא וכמ"ש בד"מ בסי' נ' בשם או"ה דקי"ל כהרמב"ם וכ"כ מהרש"ל פא"ט סי' י"ז אבל שלא במקום הפסד מרובה יש להחמיר כדלעיל סי' נ' ס"ב בהג"ה וכ"כ בת"ח כלל פ"ז דין ה' דיש להחמיר:
נ״ד:ט׳
א
וה"ה אם יתירה כו'. ז"ל ד"מ כתוב בת"ה סי' קע"ז אם נמצא בבהמה י"ב צלעות גדולות מכל צד כשרה וכן הגידו לי טבחים בקיאים שנמצא לפעמים בבהמות כן ואין פוצה פה ומצפצף רק קצת נמנעים מלאכול צלע יתירה מפני שקרובה לחלב הכליות כו' ובתשובת הרשב"א סי' שצ"ו בהמה שנמצאו בה ט"ו צלעות מצד א' ומצד א' כתיקונו כשרה דאף אי אמרינן כל יתר כנטול דמי צלע שנעקרה כשרה עד שיעקרו רובן עכ"ל משמע דאי הוה חוליא יתרת טרפה לסברתו דמטריף נחסר כמו בניטל ודוקא לדידן דקי"ל כל יתר כנטול דמי אף עוד אחרת עמו וכדלעיל סי' מ"א אבל הרשב"א מכשיר גם בזה שכתב בתשובה שם ועוד יש טעם אחר להכשיר שאני מפרש כל יתר כנטול דמי אינו אלא אותו היתר בלבד עכ"ל וא"כ לפי אותה סברא בכל ענין כשר ואע"ג דלא קיי"ל בפי' כל יתר כנטול דמי כפי' הרשב"א (כמו שנתבאר לעיל סי' מ"א ס"ק ט"ו) מ"מ כשר אם נמצא יותר מי"א צלעות וי"ח חוליות דהא כתבתי לעיל דקי"ל כהרמב"ם דחסר אינו כנטול דמי (ויתר כנטול היינו נחסר וק"ל) ואף לב"י דמחמיר כרשב"א דחסר כנטול מ"מ לרשב"א מותר מטעם אחר וא"כ לכ"ע שרי בכל ענין עכ"ל ד"מ ור"ל נהי דלעיל סי' נ' ס"ב קי"ל דשלא במקום הפסד מרובה יש להחמיר דחסר כנעול מ"מ הכא כיון דיש עוד סברא להתיר אין להחמיר (ולפ"ז אפילו נמצאו צלעות יתירות יתר על רובן כשר ופשוט הוא ודלא כהעט"ז וגם דבריו נראים כסותרים זה את זה בסעיף זה ובסעיף ה' ע"ש ועיין בל"ח סוף ד' ק"ד מ"ש עליו) והב"ח האריך בדברים אלו שלא לצורך ומתוך כך לא עמדתי על דעתו בכמה דברים שיצאו מתחת ידו ע"ש:
טורי זהב על שולחן ערוך יורה דעה
נ״ד
א
רובן של כ"ב. כתב הר"ן הא דכשר בנשתברו מיעוט צלעות אע"ג דקי"ל בקוץ עד שינקוב לחלל חוששין שמא ניקב אחד מהאברים הפנימים בנשתברו מיעוט צלעות בין שהשבר כלפי פנים או כלפי חוץ כשרה ולא חיישינן שמא ניקבו הדקין או כרס או הריאה וטעמא דדוקא גבי קוץ חיישינן להכי כיון שניקב בכח מבחוץ ונכנס מדוחק אבל בראשי הצלעות דליכא למימר הכי לא חיישינן למידי הלכך בין שהשבר נוטה לחוץ בין לחלל הבהמה בין שעורה ובשרה קיים בין שאינו קיים כשרה עכ"ל ודומה לזה כתבתי סי' נ"ג סעיף א' בסופו דלא כדעת הלבוש שמכח קושיא כזו אוסר בנשבר צלע אחד בעוף וכן כתב מו"ח ז"ל בסימן זה ואנו אין לנו איסור כלל בזה וכמשמעות דברי הטור ובעל הש"ע שכתבו להיתר בנשברו מיעוט צלעות אפילו לדידן:
ב
נשתברו צלעות הקטנות. פי' ואין איסור אפילו נשברו קצת מהגדולות ג"כ אין אלו מצטרפים לעשותה רוב שבורות:
ג
מהצלעות גדולות. זה דעת הרשב"א בטור והביא דעת הרא"ש שלא חילק ובכל גווני אסור בצלע וחצי חוליא ורש"ל פסק כהרא"ש וכ"כ מו"ח ז"ל ושכן דעת או"ה להחמיר:
ד
ודוקא נעקרה כו'. זהו דעת ת"ה סימן קע"ז וטעמו בזה דהאי טרפות דחסירות ויתירות צלעות וחוליות לא פסלי אלא כשהיה לה חוליא ונתעקרה מדמייתי עליה שם מדתנן לבית הלל דס"ל לענין טומאת מת באוהל דקי"ל שדרה מטמא באוהל וכל שחסר חוליא אחת מן השדרה אינה מטמא באוהל ואמר שמואל וכן לטרפה שהבהמה נטרפה בחסרון חוליא אחת והתם גבי טומאה מיירי שהיה לו חוליא ונחסרה דאין נראה כלל שאם היה אדם שנברא רק בי"ז חוליו' שלא תטמא שדרתו באוהל אם לא נחסר ממנו כלום אלא ודאי לא איירי אלא כשהיה שם מנין חוליו' ונחסרו וע"ז אמר שמואל וכן לטרפה וה"ה לענין עקירה לא מיירי אלא בנעקרה מברייתה אבל לא בחסרים מתחלת ברייתה והכי מוכח מדברי רמב"ם דס"ל כל שאמרו ניטל טרפה אם נבראת חסר כשרה כו' ע"כ והקשה בד"מ ע"ז דהא להרשב"א ס"ל כל מקום שניטל טרפה אף אם נברא חסר טרפה כמ"ש בסי' נ' וא"כ תימ' על הב"י שפסק לעיל כרשב"א וכאן כ' כת"ה להתיר בנברא חסר ודבריו סותרים זא"ז ולא הרגיש ואח"כ כתב ד"מ דלהרשב"א יש מצד אחר היתר ביתר דהיינו שס"ל הא דאמרו כל יתר כנטול דמי היינו כאילו ניטל היתר בלבד ממקום חבורו כמ"ש ב"י ס"ס מ"א ולפי סברא זו כשר דהא לא נחסר חוליא ואע"ג דלא קי"ל כאותו הפירוש אלא קי"ל כאילו ניטל גם זה שהוא ראוי לו להיות וה"ל חסר מ"מ כשר בנמצא יתר מי"א צלעות וי"ח חוליות דהא כתבתי לעיל דקי"ל כרמב"ם דחסר אינו כניטל ואף להב"י דמחמיר כרשב"א מ"מ לרשב"א מותר מטעם אחר שזכרתי וא"כ לכ"ע שרי בכל ענין עכ"ל ולא נתיישב עדיין דברי ב"י דהא איהו לא ס"ל כרשב"א בפירוש יתר כנטול דמי כמו דמוכח מפסק דלעיל סי' מ"ג דמכשי' בב' טחולין אפי' בצד העב והיאך יפסוק כאן לקולא כרמב"ם לענין פלוגתא דחסר והוא עצמו פסק כרשב"א לענין פלוגתא דחסר. ומו"ח ז"ל האריך כאן בענין ישוב פסק זה ולפעד"נ דאין כאן התחלת קושיא דעיקר טעמו של ת"ה הוא ממ"ש תחלה דמצד הסברא נראה לו מההוא דטומאה דכאן אין חשש רק בהיה לו ונחסר אלא שאח"כ הביא הוכחה מדברי רמב"ם דחסר כשר והמעיין שם בסוף התשובה יראה שיש לו להשיב על ההוכחה מרמב"ם אלא שחיזק א"ע מכח הסברא שזכר תחלה נמצא ששפיר פסק ב"י להיתר כאן בחסר ויתר בצלעות בבריאה מצד סברת ת"ה וגם לשון התלמוד מורה כן שאמר בזה לשון נעקרה דמשמע דוקא שהיו ונעקרו וכתב שם בת"ה שהבקיאין אמרו לו שהרבה פעמים מצאו צלע יתירה בכל צד ולא היה פוצה פה לאיסור רק מקצת בני אדם נמנעים מלאכול צלע היתר מפני שקרובה היא לחלב הכליות עכ"ל ומו"ח ז"ל כתב מצאתי בא"ו היכא שנמצאו צלעות יתירות כגון י"ג י"ד ט"ו מכל צד וכולן דומות זו לזו כולן כשרות לבד העליונה שמניחין לצד האחוריים כך הורה הרב מהר"ר שכנא ז"ל מלובלין:
יד אברהם על שולחן ערוך יורה דעה
נ״ד
א
(סימן נ"ד בט"ז ס"ק ד') היכא שנמצאו צלעות יתירות כו'. עיין בשו"ת מ"ב סי' ס"ו דרק צלע א' יש להניח ולא יותר:
יד אפרים על שלחן ערוך יורה דעה
נ״ד
א
כ"ב צלעות גדולות. עיין בה"ט ועיין בשו"ת מטה יוסף דל"ח ע"ב מעשה בא לידי בעוף שהיתה השדרה שלו עקומה כפולה הנקרא קורקבאדו בלע"ז ונשאתי ונתתי עם מו"ח והכשיר אותו באמרו שהרבה פעמים נמצא כן בעופות ושמתחלת ברייתם גדלים כן ונותנים טעם לדבר שלפעמים לא תוכל הביצה להפיל האפרוח הנרקם בתוכו ולכן היא מתעקם כדי שתפיל אותה וקודם זה בא מעשה לידי והורה זקן אחד בודק טוב לפרק החוליות כולם חוליא בתר חוליא בנחת לראות אם חוט השדרה קיים ועשו כן ונמצא שלא היה ריעותא והכשירו עכ"ל ומח"ב בסי' ל"ב הביאו וכ' שנראה דלפי מ"ש מעיקרא א"צ בדיקה זו ע"ש:
ב
אבל אם אירע כך חסירה כשר. עבה"ט ועיין בשו"ת תשואות חן בדין חסר חוליא או יתיר חוליא:
מטה יהונתן על שלחן ערוך יורה דעה
נ״ד
א
(סימן נ"ד בש"ע סעיף ג') נעקר מהצלעות גדולות. משמע דווקא בצלעות שיש בו מוח יש להקשות מהא דא"ר מתנה נעקר צלע מעיקרא טריפה ורמינהו כמה חסרון בשדרה בש"א שתי חוליות ובה"א חוליא אחת ואמר רב יהודה וכן לטריפה ת"ל בלא חסרון דשדרה טריפה משום נעקר צלע מעיקרא ומשני דאיכא חוליא בלי צלע היכי משכחת לה בשלהי כפלא וא"א צלע שאין בהם מוח אם נעקרה כשרה א"כ אמאי קשיא ליה הא בפשיטות הל"ל דמיירי בצלעות שאין בהם מוח וי"ל דהנה הצלעות שיש בו מוח המה שנים אחד מכאן ואחד מכאן נוסף על י"א צלעות שיש בו מוח מכל צד אם כן מקשי שפיר וע"כ מיירי בצלעות שיש בו מוח דב"ש סברי ב' חוליות ע"כ ב' חוליות שיש צלע אחד מכל צד שיש בו מוח וכ"ש חוליא בלי צלע המ"ל:
ב
(שם בהגה"ה) ודוקא נעקרה אבל אם אירע כך חסירה כשר כו'. עי' ט"ז סק"ד ומה שהקשה על התה"ד בהא דכתב וכ"מ מדברי הרמב"ם דס"ל כשאמרו כו' וע"ש בדבריו באורך ולק"מ דודאי התה"ד בפני עצמו ס"ל שיטת הרשב"א לעיקר דכל מקום שניטל טריפ' ה"ה נברא חסר טריפה והא דכתב וכ"מ מהרמב"ם היינו דווקא דהאר"י שהביא מעיקר' הוא עיקר דאין לחלק בין טריפה לטומא' אהל רק ע"ז קשיא לפי הכלל דקי"ל דכל חסרה דקתני בטריפות הוא נברא חסר והכא קתני חסרון דשדרה משמע נברא חסר וע"ז כ' והכי מוכח מדברי הרמב"ם דע"כ האי חסרון דקתני בשדרה הוא לאו דווקא דהא לשיטת הרמב"ם דהיכי דניטל טריפה נברא חסר כשר א"כ לא מקשי הגמ' מידי חוליא בלי צלע היכי משכחת ליה דלמא איירי שנברא חסר חוליא א' וגם הצלעות אם כן משום נעקר הצלע כשרה דהא נעקרה בצלע קאמר דהא ניטל משמע אבל נברא חסר כשר לשיטת הרמב"ם אבל מטעם חוליא טריפה דהא גבי חוליא קתני חסרון דמשמע אפילו נברא חסר טריפה אע"כ צ"ל דלשון חסרה דשדרה לאו דוקא הוא דדוקא ניטל טריפה אבל נברא חסר כשר אם כן כיון דלשיטת הרמב"ם לשון חסרון ל"ד איכא למימר הכי גם לשיטת הרשב"א דבזה ודאי לא יפלגו הרמב"ם והרשב"א לפ"ז עולה דברי תה"ד שפיר:
הסבר על זכויות יוצרים
שולחן ערוך, יורה דעה
רשיון: Public Domain
מקור: www.nli.org.il
באר היטב יורה דעה
רשיון: Public Domain
מקור: www.toratemetfreeware.com
באר הגולה על שולחן ערוך יורה דעה
רשיון: Public Domain
מקור: www.nli.org.il
ביאור הגר"א על שולחן ערוך יורה דעה
רשיון: Public Domain
מקור: www.nli.org.il
כף החיים על שולחן ערוך יורה דעה
רשיון: Public Domain
מקור: www.nli.org.il
כרתי על שולחן ערוך יורה דעה
רשיון: Public Domain
מקור: www.nli.org.il
פלתי על שולחן ערוך יורה דעה
רשיון: Public Domain
מקור: www.nli.org.il
פתחי תשובה על שולחן ערוך יורה דעה
רשיון: Public Domain
מקור: www.nli.org.il
שפתי כהן על שולחן ערוך יורה דעה
רשיון: Public Domain
מקור: www.nli.org.il
טורי זהב על שולחן ערוך יורה דעה
רשיון: Public Domain
מקור: www.nli.org.il
יד אברהם על שולחן ערוך יורה דעה
רשיון: Public Domain
מקור: www.nli.org.il
יד אפרים על שלחן ערוך יורה דעה
רשיון: Public Domain
מקור: www.nli.org.il
כל הזכויות שמורות לבעלי התכנים – במידה ומצאתם הפרה בזכויות היוצרים שלכם, נא לפנות אלינו באופן מיידי במייל [email protected] האתר כולו מוקדש לעילוי לנשמת כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולזכות כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולרפואת כל חולי עם ישראל בנפש בגוף ובנשמה. לייחדא קודשא בריך הוא ושכינתא על ידי ההוא טמיר ונעלם בשם כל ישראל, ולקרב את ביאת המשיח. כל הזכויות שמורות (c) לבעלי הזכויות יוצרים השייכים לכל קטע מצוטט, יש להתייחס לכך בחומרה רבה ויש איסור גמור להפיץ באופן הנוגד לרישיון מצד ההלכה וכו' תחת רישיון Creative Commons-CC-2.5