א
במה שוחטין. ובו ד' סעיפים:
בכל דבר התלוש שוחטין בין בסכין בין בצור בין בקרומית של קנה האגם הנקרא אישפד"ניא (ושן וצפורן יחידי) (טור) וכיוצא בהם מדברים החותכים. והוא שיהיה פיו חד ולא יהיה בו פגם: הגה ואסור לשחוט בשאר קנים או זכוכית שקסמים נבדלין מהם ויש לחוש לנקיבת הסימנים. (ב"י בשם רש"י וכ"כ הר"ן): סכין שצדו א' מגל. וצדו השני יפה. לא ישחוט בצד היפה לכתחלה. גזירה שמא ישחוט בצד האחר. ואם שחט הואיל בצד היפה שחט שחיטתו כשירה: הגה וה"ה בסכין ארוך שיש בו פגימה ונשאר בו שיעור שחיטה בלא פגימה דאסור לשחוט בו אפילו במקום היפה אפילו אם כרך מטלית על הפגימה (טור) ואם שחט בו ואמר ברי לי שלא נגעתי במקום הפגימה שחיטתו כשרה. (מרדכי ספ"ק דחולין ואשר"י ותא"ו נט"ז וכל בו ורוקח ומהרי"ל) אפילו לא כרך מטלית על הפגימה ובי"ט שאי אפשר להשחיז הסכין (טור ואשר"י ור"פ עב"י) וכן בחול בשעת הדחק מותר לשחוט לכתחלה אם כורך מטלית על הפגימה. (טור וב"י שסמך על העיטור ור"ן וסה"ת וסמ"ג והגה"מ) (וע"ל סימן י"ח ס"י) ולכתחילה יש ליזהר אפילו אין לסכין פגימה רק בין הקתא לסכין לא ישחוט בו. (מצא בשחיטות ישנים) (ד"מ סימן י"ח סוף ס"ב):
ב
השוחט בדבר המחובר לקרקע. או לגוף. כגון צפורן ושן המחוברין בבהמה. שחיטתו פסולה. ובתלוש מן הקרקע ולבסוף חברו בקרקע לא ישחוט ואם שחט שחיטתו כשרה ואפילו אם בטלו והוא שלא יהא נשרש בארץ אחר שבטלו:
ג
חתך מבהמה לחי שיש בו שינים חדים ושחט בהם שחיטתו פסולה מפני שהם כמגל אבל בשן אחד הקבוע בלחי שוחט בו לכתחלה (וה"ה בציפורן הקבוע ביד התלושה מן הגוף) (ב"י):
ד
נעץ סכין בכותל (או בדבר התלוש) והעביר הצואר עד שנשחט שחיטתו כשרה (ל' הרמב"ם פ"ב מה"ש דין ח') והוא שיהיה צואר הבהמה למטה והסכין למעלה שאם היה צואר בהמה למעלה מהסכין שמא תרד הבהמה בכובד גופה ותחתוך בלא הולכה והבאה ואין זו שחיטה. ואפילו אמר ברי לי שלא דרסתי שחיטתו פסולה (טור ופוסקים) לפיכך אם היה עוף בין שהיה צוארו למעלה מהסכין הנעוצה. או למטה ממנה שחיטתו כשרה :
באר היטב יורה דעה
ו׳
א
בין. עיין בבאר הגולה ובש"ך מה שהגיהו בזה:
ב
יחידי. אבל שנים שחיטתו פסולה כדאיתא בסעיף ג' וכתב בש"ך דהאי זכוכית שכתב רמ"א הוא ט"ס וצריך לכתוב לעיל מיניה בדברי המחבר אחר בין בצור כי בודאי דבזכוכית מותר לשחוט ע"ש. וכ' עוד מ"ש רמ"א שקסמים נבדלים מהם וכו' דמשמע דאפילו בדיעבד אסור היינו דוקא כשנאבד הסכין אבל אם הוא בעין וראינו שאין הקסמים נבדלים מהם כשר בדיעבד אבל בט"ז חולק ע"ז וס"ל כשראינו שאין הקסמים נבדלים מהם אפ"ה יש לאסור מטעם דאפשר שנבדל ממנו קיסם באורך בענין שעדיין נשאר חלק וניקב הסימן ע"כ יש לאסור:
ג
הפגימה. וכתב בט"ז דמיירי דוקא שידע שהיה הפגימה ונזהר ממנה אבל אם לא ידע בה כלל ודאי אינו נאמן:
ד
הסכין. וכתב בש"ך וט"ז וכ"ש בסכין שיש לו עוקץ חד בראשו שמותר לשחוט בו בי"ט ע"י שיתחב ראש העוקץ בקיסם:
ה
י"ח. וכתב בש"ך ודוקא כשיש בסכין מלא צואר חוץ לצואר בלא פגימה אע"ג דבעלמא כשמוליך ומביא סגי בסכין כ"ש הכא בעינן מלא צואר דחיישינן שמא כשיוליך ויביא ע"י כך ינתק המטלית ממקומו ושוחט בפגימה:
ו
המחובר. שנאמר ויקח את המאכלת לשחוט מידי דניקח מיד ליד כמו מאכלת:
ז
בטלו. וכתב הט"ז והש"ך בשם כל הפוסקים האחרונים דחולקים ע"ז וס"ל דאף דיעבד אסור אם בטלו וכ"כ הרא"ש ורש"ל:
ח
שבטלו. וכ' בט"ז אורחא דמילתא נקט אבל באמת נשרש ולא בטלו ג"כ אסור:
ט
שחיטה. וכתב בש"ך דבש"ס ופוסקים מוכח דבסכין תלושה שלא נעצה בשום דבר אפילו הצואר בהמה למעלה מותר בדיעבד דכל שהסכין בידו מסתמא אינו דורס ומיהו לכתחלה אסור אפילו בעוף:
י
פסולה. וכתב בט"ז ובש"ך הטעם דחיישינן שמא ידרוס בפעם אחרת ולא דמי למה שכתוב בסעיף א' דאם אמר ברי לי שלא נגעתי בפגימות דכשר שאני הכא דקשה מאד ליזהר מדרסה בזה:
יא
כשרה. וכתב בש"ך דמשמע בכל עוף שחיטתו כשרה ובכל בהמה שחיטתו פסולה ולא כיש מחלקין בין קל לכבד. ב"י ד"מ וב"ח:
באר הגולה על שולחן ערוך יורה דעה
ו׳
א
ברייתא חולין דף ט"ו ושם איתא בין בזכוכית וכת"ה
ב
רבינו ירוחם
ג
משנה שם דף י"ד
ד
יתבאר לקמן סי' י"ח
(°) נלע"ד שנפל טעות בהעתקה שראו בגליון ההגהה או זכוכית שהיתה שייך לעיל בתוך דברי הרב ב"י ששוחטים בו והם העתיקו אותו בתוך הגהה זו
ה
משנה שם ד' ט"ו
ו
מימרא דרב כהנא אליבא דרב דף ט"ו
ז
שם דף ט"ז
ח
שם אוקימתא דמתני' אליבא דר'
ט
שם בעיא דרבא ולא אפשטא וכדעת הרי"ף שם והרמב"ם בפ"י ובעל העיטור והרשב"א
י
טור
יא
ל' הרמב"ם שם ממשנה שם דף יד
יב
שם בגמרא דף י"ח וכפירוש הרמב"ם שם
יג
ברייתא שם דף ט"ז
יד
אוקימתא דשמואל שם דף ט"ז
טו
כן דקדקו הרא"ש והרשב"א שם
טז
בריית' שם וכדמפרש לה רב פפא שם
(°) בסתם עוף אין חילוק בין הקל לכבד טור:
ביאור הגר"א על שולחן ערוך יורה דעה
ו׳
א
בכל כו' בין כו'. ברייתא שם ומוקמינן בדבר התלוש:
ב
האגם שם ט"ז ב':
ג
ושן וצפורן יחידי. שם י"ח א':
ד
וכיוצא כו'. שם בכל שוחטין כו'.
ה
והוא כו'. ע"ל סימן כ"ג ס"ד:
ו
ולא כו'. כמ"ש שם במתני':
ז
ואסור כו'. שם מ"ז ב':
ח
או זכוכית. עבה"ג:
ט
וה"ה כו'. ערש"י שם ד"ה דלמא:
י
ואם כו' אפילו כו'. כמו במגל יד ובתוספתא פ"א סכין שיש בה פגימות פגימות ה"ז כמגירה אם יש בין פגימה לחבירתה כמלא שנים בצואר שחיטתו כשרה. וה"ה בשהוליך והביא אפי' כ"ש כמ"ש במתני' ל' ב':
יא
(סעיף ב) ואפילו אם בטלו. עבה"ג וכמ"ש שם ת"ש נעץ כו' שאני סכין כו' אלמא דאיבעיא שלו בבטלו וכתב בת"ה כיון דסוגיא דגמ' איפשיטא להו שאמרו שם ומנא תימרא כו' לא שבקינן פשיטותא דגמ' ותפסינן איבעיא דרבא:
(ליקוט) ואפילו אם כו'. כמש"ש ת"ש היה כו' הב"ע בכותל כו' אלמא הבעיא בכותל בית וכמש"ש לענין ע"ז וזרעים ושם ת"ש נעץ כו' וכ' בת"ה אע"ג דלרבא איבעיא ליה מ"מ סוניא דגמ' שלמעלה ל"ק כאן במחובר כו' פשיטא להו דכשר בכ"ע דלא פסיל אלא מחובר מעיקרו. והרא"ה כתב דלא איבעיא לרבא אלא משום דס"ד בזרעים תנאי היא אבל לר"פ ה"ה כאן (ע"כ):
יב
והוא כו'. עתוס' שם ד"ה או שהיה כו' וד"ה לענין כו' דלא כרש"י שם ד"ה צור:
(ליקוט) והוא שלא כו'. עתוס' שם ד"ה לענין כו' ודלא כרש"י שם ד"ה צור כו' שלא נטעו כו' ורש"י אזיל לשיטתו שמפרש פלוגתא דרבנן וריב"י בנטעו גרעין כמ"ש בע"ז מ"ו א' ד"ה ומאילן יבש כו' אבל תוס' שם מ"ה ב' ד"ה והכא כו' חולקין עליו ומפרשים אפי' בנטעו ייחור ואפ"ה מתירין רבנן ואע"ג שמשתחוה לבית אסרו כמש"ש מ"ז ב' ובחולין שם. הר"נ בע"ז שם (ע"כ):
יג
אחר שבטלו. ל"ד. אחרונים:
יד
(סעיף ג') הקבוע כו'. ערש"י שם ד"ה שן תלושה וד"ה הא בתרתי:
טו
(סעיף ד') או בדבר התלוש. ר"ל דאף בזה אסור אף בדיעבד בצואר הבהמה למעלה דהא לענין דרסה אין חילוק אבל צואר בהמה למטה או עוף בכה"ג אף לכתחלה מותר:
טז
(ליקוט) ואפילו אמר כו' פסולה. עתוס' שם ד"ה אמר כו' וכ"כ ש"פ (ע"כ):
כף החיים על שולחן ערוך יורה דעה
ו׳:א׳
א
א) [סעיף א'] בכל דבר התלוש שוחטין. דילפינן מקרא דכתיב ויקח את המאכלת לשחוט דדבר הנלקח בעינן דהיינו תלוש. לבוש. והוא מגמ' חולין ט"ז ע"א ותו' שם. ועיין לקמן סעי' ב'
ו׳:ב׳
א
ב) שם. בין בסכין בין בצור וכו' ולכתחלה ישחוט בשל מתכת שהוא כלי והוא קודם לדבר אחר ולכן נקט בין בסכין בין בצור וכו' לאורויי דסכין קודם לצור וצור לזכיכית לזכוכית לקנה כסדר שנשנו בברייתא. ב"ח. כנה"ג בהגה"ט או' א' בל"י או' א' והפר"ח או' א' כתב דא"צ לדקדק בזה. וכ"כ הפר"ת או' א' דאפי' אית ליה סכין רשאי לשחוט בצור וכו' ודלא כהב"ח. וכ"ה דעת התב"ש או' א' זב"ש או' ב' אבל הכריתי או' א' כתב דיש לחוש לדברי הב"ח כי בשאר דברים אין פגימות נכרות כל כך. וכן הסכים המחב"ר או' א' וכ"כ השפ"ד או' ב' דהאידנא אין לשחוט אלא בסכין. וכ"כ ביה"ל או' א' דעכשיו בזה"ז נהגו לשחוט דוקא בסכין ולא בדבר אחר. וכ"כ השו"ג או' ג' חכ"א כלל ג' או' א' מנחת יוסף או' א'. זב"צ או' א'.
ו׳:ג׳
א
ג) והברזל יהיה ניקח מהיותר טוב שיכול לימצא כי בדוק ומנוסה הוא שכל מה שיהיה הברזל יותר טוב כך יהיה הסכין יותר טוב ויותר חלק וגם יהיה חזק שלא יתקלקל בשחיטה שיכול לשחוט כמה בהמות בסכין א' בלי תיקון ואין חכם כבעל הנסיון ואני יודע ועד וכותב זאת להזהיר לכל השוחטים. בית אברהם בא"ז או' ב' וכ"כ אהל יצחק בזב"ת או' י"ב שצריך שיהיה הסכין עשוי מברזל הטוב וכל המרבה לחזור אחר סכין הטוב הר"ז משובח ותע"ב. והב"ד דר"ת או' א'.
ו׳:ד׳
א
ד) שם. בין בקרומית של קנה האגם וכו' עשב הגדל באגמי מים וקרי לושק"א וכשהוא יבש חדוד וחותך ואין קסמין נבדלין הימנו. רש"י חולין ט"ז ע"ב והביאו ב"י.
ו׳:ה׳
א
ה) שם הגה. ושן וצפורן יחידי. אבל שנים שחיטתו פסולה כדבסעיף ג' ש"ך סק"א. ומה שכתבו כאן הרמ"א אגב שכתב הש"ע דברים השוחטין בהם.
ו׳:ו׳
א
ו) שם בהגה. או זכוכית. ט"ס הוא וצ"ל לעיל בדברי הש"ע בין בצור בין בזכוכית בין בקרומות של קנה וכו' כמו שהוא בטור. ט"ז סק"א. ש"ך סק"ב. פר"ח או' ג' תב"ש או' א' שפ"ד או' ב' ברכ"י או' ב' וכתב להשי'. על הפר"ת יעו"ש.
ו׳:ז׳
א
ז) שם בהג"ה. שקסמים נבדלין מהם וכו' ואם בדיעבד שחט בשאר קנים פסולה. ט"ז שם. פר"ח או' ד' שמ"ח או' א' כריתי או' ד' מחב"ר או' ד' ער"ה או' א' ומיהו האידנא אפי' אם שחט בקנה של אגם פסולה דאין אנחנו בקיאים בדבר. פר"ת סוף או' ד' תב"ש או' ב' וכן עיקר דבשום קנה פסולה אפי' בדיעבד. זב"צ או' ג'.
ו׳:ח׳
א
ח) שם. סכין שצדו א' מגל וכו' ואפי' עשה היכר בצד המגל ע"י דבר מה ואפי' בשעת הדחק לא מהני דכיון דכל צורתו כך לעולם חיישינן שמא יבא לשחוט במגל בצדו היפה בלא היכר ויטעה וישחוט בצד המגל או שלא ישגיח פעם א' על ההיכר. שמ"ח או' ב' זב"צ או' ד' ואפי' ביו"ט לא מהני היכרא. כנה"ג בהגב"י או' י"ד.
ו׳:ט׳
א
ט) ואם הוחלק צד המגל שוחט במקום ההוא אפי' לכתחלה ולא גזרינן אטו לא הוחלק דלא טעו בהכי. שמ"ח שם. זב"צ או' ה'.
ו׳:י׳
א
י) וה"ה סכין שיש לה שתי פיות וצד אחד בדוק וצד אחד אינו בדוק לא ישחוט בצד הבדוק לכתחלה משום דאתי למטעי וישחוט בצד שאינו בדוק. פר"ת או' ב' שמ"ח או' ג' חכ"א כלל ג' או' ב' והוא מדברי הטור בסי' זה והביאו מור"ם ז"ל בהגה לקמן סי' י"ח סעי' יו"ד יעו"ש.
ו׳:י״א
א
יא) שם בהגה. ואם שחט בו ואמר ברי שלא נגעתי וכו' ודוקא שידע שהיתה פגימה אלא שנזהר ממנה אבל אם לא ידע בה כלל ודאי אינו נאמן. ט"ז סק"ג. כנה"ג בהגב"י או' יו"ד. פר"ח או' ה' לה"פ או' ב' בל"י או' ב' כריתי או' ה' שמ"ח או' ג' מש"ז או' ג' חכ"א כלל ג' או' ב' זב"ת או' ח' זב"צ או' ח'.
ו׳:י״ב
א
יב) שם בהגה. ואמר ברי לי שלא נגעתי במקום הפגימה שחיטתו כשרה. וה"ד כשאוחז הפגימה בידו אבל כשלא אחז הפגימה בידו אפי' בדיעבד פסולה. כנה"ג בהגב"י או' ז' דלא כב"ח. מש"ז או' ג' ולכתחלה אסור לשחוט ע"י אחיזת הפגימה בידו אבל בדיעבד מותר. בל"י או' ד' זב"צ או' ט'.
ו׳:י״ג
א
יג) שם בהגה. וביו"ט שא"א להשחיז הסכין וכו' סכין שיש לה עוקץ חד בראשה אין שוחטין בה שלא יעבור הסכין ויעשה חלדה ומ"מ בשעת הדחק כגון שהוא בדרך נוהגין לתחוב ראש העוקץ בקיסם שלא יעשה חלדה. יש"ש פ"ק דחולין סי' ל"ד. ט"ז סק"ב. ש"ך סק"ד. כנה"ג בהגב"י או' י"ב. פר"ח או' ו' לה"פ או' ג' בל"י או' ג' כריתי או' ו' שמ"ח או' ד' שפ"ד או' ד' חכ"א שם. זב"ת או' יו"ד. ועוקץ פשיטא שלא יהיה שם בסוף הסכין כמו בראשו. דע"ק או' א' זב"צ או' י"ח. ועיין לקמן סי' ח' או' ג'.
ו׳:י״ד
א
יד) ולא יתחוב דבר כבד שיכביד על הצואר ויעשה דרסה. שמ"ח שם. זב"צ או' י"ט. ואם שחט בסכין שיש לו עוקץ שחיטתו כשרה. חכ"א שם. וכ"מ מדברי הפר"ח שם שכתב שאין זה מעיקר הדין אלא חומרא בעלמא יעו"ש.
ו׳:ט״ו
א
טו) שם בהגה. וכן בחול בשעת הדחק וכו' והרב מהר"ל מפראג בההגהו' קפסיק ותני דדוקא ביו"ט אבל בחול אסור עכ"פ וכ"ש אותם הנוהגין להדביק עץ על מקום הפגם שהוא איסור גמור שהעץ נדחה על חוד הסכין ממקום הפגימה בהולכה ובהובאה עכ"ל מחב"ר או' ה' יא"פ.
ו׳:ט״ז
א
טז) שם בהגה. אם כורך מטלית וכו' וצריכים ליזהר שלא יהיה כרוך צד העב דסכין יותר מצד החוד דשמא ישחוט בחוד במקום כשנגדו כרוך המטלית למעלה והו"ל חלדה. שמ"ח סי' כ"ד או' י"ג. חי' רע"ק בסי' זה. ועיין עוד לקמן סי' כ"ד או' ל"ה.
ו׳:י״ז
א
טוב) שם בהגה. אם כורך מטלית וכו' וה"ד כשיש בסכין מלא צואר חוץ לצואר בלא פגימה ואע"ג דק"ל בסי' ח' ובסי' כ"ד סעי' ב' דכשמוליך ומביא סגי בסכין כל שהוא הכא בעינן שיעור מלא צואר חוץ לצואר כמו שוחט בהולכה או בהובאה לבד דחיישינן אם יוליך ויביא אילך ואילך שמא ע"י כך ינתק המטלית ממקומו ושוחט בפגימה. ש"ך סק"ה. כנה"ג בהגב"י או' ח' פר"ח או' ו' לה"פ או' ד' בל"י או' ד' כריתי או' ז' שמ"ח או' ג' שפ"ד או' ה' חכ"א כלל ג' או' ב' זב"ת או' יו"ד. זב"צ או' יו"ד. וזה אינו אלא לכתחלה אבל בדיעבד וראה שלא ניתק המטלית ממקומה שרי. פר"ח שם. זב"ת שם. זב"צ או' י"א.
ו׳:י״ח
א
חי) ואם שחט בהולכה או בהובאה לחוד בעינן ב' צוארין ממקום המטלית ואילך ולא מהני ממקום הפגימה ואי לאו פסולה אפי' בדיעבד ולא תלינן להקל שניתק המטלית קצת. שמ"ח שם. זב"צ או' י"ב.
ו׳:י״ט
א
יט) ואפי' איכא ב' פגימות ונשאר מקום שחיטה בין הפגימות יכרוך ב' מטליתין וישחוט בשעת הדחק והדין בכל זה כמו בפגימה א' רק בדיעבד ששחט בלא כריכה ואמר ברי לי שלא נגעתי בפגימות בעינן מלא ב' צוארים בין הפגימות אפי' שחט בהולכה והבאה. שמ"ח שם. זב"צ או' י"ד.
ו׳:כ׳
א
ך) אבל סכין שיש בה פגימה א ואומר ברי לי שלא שחטתי בפגימה אפי' אין בה מלא ב' צוארים כשרה. תב"ש או' ז' שש"א או' א' זב"צ או' ט"ו.
ו׳:כ״א
א
כא) שם בהגה. אם כורך מטלית וכו' ולא בעינן מטלית עב שלא יוכל הסכין לעבור עליו אלא אפי' מטלית דק או חוט רק שיהיה ניכר אותו מקום לנגד עיניו. תב"ש או' ה' ער"ה או' ג' זב"צ או' י"ג.
ו׳:כ״ב
א
כב) שם בהגה. ולכתחלה יש ליזהר אפי' אין לסכין פגימה רק בין הקתא לסכין וכו' ואם בין קתא לסכין כשיעור גודל עב וגס כגב הסכין לית לן בה. דבר שמואל סי' שס"ח. לה"פ או' ד' כריתי או' ח' חכ"א כלל ג' או' ב' זב"ת או' י"א. זב"צ או' ך' ומ"מ סיים שם הדב"ש דאם אפשר לתקוני ולצאת מחשש המחמירין שפיר דמי יעו"ש.
ו׳:כ״ג
א
כג) וכן צד ראש הסכין צריך שלא יהיה פגום לכתחלה דשמא יעבור הסכין שם וישחוט בפגימה. שמ"ח או' ד' זב"צ או' כ"א. ומיהו בזה"ז אין נוהגין לשחוט בסכינין כאלו שיש בהם חשש לשחוט בצד הראש או בין הקתא לסכין. ועיין עוד לקמן סי' י"ח סעי' יו"ד.
ו׳:כ״ד
א
כד) [סעיף ב'] השוחט בדבר המחובר וכו' פיסול מחובר הוי מה"ת מויקח את המאכלת ותלוש ולבסוף חברו אסור מדרבנן גזירה אטו מחובר מעיקרו. פר"ח או' ז' ועיין לעיל או' א'.
ו׳:כ״ה
א
כה) שם. ובתלוש מן הקרקע ולבסוף חברו בקרקע לא ישחוט. ואפי' לא בטלו ולכתחלה לא ישחוט. פר"ח או' ח' פר"ת או' ה' זב"ת או' י"ד.
ו׳:כ״ו
א
כו) שם. ואם שחט שחיטתו כשרה ואפי' לא בטלו. זהו דעת הרי"ף והרמב"ם ובעל העיטור אבל דעת הרא"ש לאסור אם בטלו אפי' בדיעבד כמ"ש בטור וב"י יעו"ש וכ"ה דעת היש"ש פ"ק דחולין סי' ל"ד כדברי הרא"ש וכ"כ רי"ו שרוב הפו' חילקו בין בטלו דלא בטלו כדברי הרא"ש. והב"ד הב"ח והט"ז סק"ה. ש"ך סק"ו' לה"פ או' ו' שמ"ח או' ה' אמנם הפר"ח שם הסכים לדברי הש"ע. וכ"ה דעת הפר"ת שם. כריתי או' יו"ד. ער"ה או' ד' זב"ת או' ט"ו. זב"צ או' כ"ב.
ו׳:כ״ז
א
כז) שם. והוא שלא יהא נשרש בארץ וכו' אורחא דמילתא נקט אבל באמת נשרש ולא בטלו ג"כ אסור. ט"ז סק"ו. פר"ח או' ט' פר"ת או' ו' לה"פ או' ז' שמ"ח או' ה' מש"ז או' ו' ביאור הגר"א או' י"ג. זב"ת או' ט"ז. זב"צ או' כ"ג יד אליהו או' יו"ד.
ו׳:כ״ח
א
כח) ואם בסתמא שחברו ולא אסיק אדעתיה אם להניחו או לעקרו יש לנו להבחין בדבר שחיבר אם דרך העולם שלא להניחו כגון נעץ סכין בכותל סתמא לא בטלו עד שיבטלנו בדעתיה. ואם הוא דבר שדרכו להניחו כגון ששתל קנה בארץ או צור בכותל סתמיה בטל אלא א"כ כיון שלא להניחו. שמ"ח שם.
ו׳:כ״ט
א
כט) [סעיף ג'] חתך מבהמה לחי שיש בו שינים וכו' ואם שחט בלחי שיש בו ב' שינים אפי' הלחי תלושה פסולה אף בדיעבד. כנה"ג בהגב"י או' י"ט. זב"צ או' כ"ד.
ו׳:ל׳
א
ל) שם. שחיטתו פסולה מפני שהם כמגל. שיש בו פגימה בין כל שן ושן. לבוש. שמ"ח או' ו'.
ו׳:ל״א
א
לא) שם. אבל בשן א' הקבוע בלחי וכו' והטעם משום דלא מיקרי מחובר אלא כשהוא מחובר לגוף אבל אם אינו מחובר לגוף אעפ"י שהוא מחובר ללחי לא מיקרי מחובר דהו"ל לחי כבית יד. ב"י. ש"ך סק"ז. שמ"ח שם.
ו׳:ל״ב
א
לב) שם. אבל בשן א' הקבוע בלחי וכו' ואם עדיין מחובר לדבר המסויים כגון שן המחובר לראש שלם וכ"ש לגוף שלם אע"ג דמת הו"ל מחובר ופסול דיעבד דאו' שמ"ח שם. שפ"ד או' ז' זב"צ או' כ"ה.
ו׳:ל״ג
א
לג) שם. שוחט בו לכתחלה. והוא שיהיה פיו חד ולא יהיה בו פגם כמ"ש סעי' א'.
ו׳:ל״ד
א
לד) [סעיף ד'] נעץ סכין בכותל וכו' ואם הסכין תלושה שלא נעצו בשום דבר אפי' צואר בהמה למעלה מותר בדיעבד דכל שתופס הסכין בידו מסתמא אינו דורס ולכתחלה מיהת אסור וגם בעוף יש לחוש לכתחלה בצוארו למעלה אפי' כשהסכין תלושה בידו. ש"ך סק"ח. כריתי או' י"ד. שמ"ח או' ח' שש"א או' ד' זב"צ או' כ"ו.
ו׳:ל״ה
א
לה) ואפי' הסכין בידו אם שוחט ע"י העברת צואר הבהמה עליה דינו כנעץ ופסולה. שמ"ח או' ז' זב"צ או' כ"ז.
ו׳:ל״ו
א
לו) ואפ' מעביר הסכין מתחת לצואר הבהמה לא שרי רק כשראש הבהמה קשורה למעלה דאז אין לחוש שתכביד על הסכין אבל אם עומדת כדרכה או מונחת יש לאסור בדיעבד מטעם דרסה. שמ"ח שם. זב"צ או' כ"ח.
ו׳:ל״ז
א
לז) ואין לשחוט לכתחלה בין בהמה בין עוף כ"א שהצואר יהיה למטה או בצדדים והסכין בידו ומעבירו על הצואר או שהבהמה וכ"ש עוף ראשם קשור למעלה באופן שא"א להכביד על הסכין כלל והוא מעביר הסכין בידו מלמטה בצואר. שמ"ח או' ח' ומיהו עיין בקומץ סי' ג' או' ו' שכתב דגם בקשר ראש הבהמה למעלה אין להתיר לשחוט מלמטה בצואר הבהמה אלא בשעת הדחק יעו"ש. ועיין לקמן סי' כ"ד או' כ"ו.
ו׳:ל״ח
א
לח) שם. ואפי' אמר ברי לי שלא דרסתי שחיטתו פסולה. דחיישינן שמא ידרוס פעם אחרת. ט"ז ססק"ז ש"ך סק"ט. פר"ח או' י"ב. לה"פ או' יו"ד. זב"ת או' כ"א.
ו׳:ל״ט
א
טל) שם. לפיכך אם היה עוף וכו' ובכל עוף שחיטתו כשרה ובכל בהמה שחיטתו פסולה דלא כהרשב"א שמחלק בין עוף הקל כתרנגולים ובין עוף הכבד כאווזין. ב"י. ב"ח. ש"ך סק"י. לה"פ או' י"א. בל"י או' ו' וכ"כ השמ"ח או' ט' דבכל מקום שנזכר כאן בהמה אין חילוק בין גסה לדקה שבדקות ובכ"מ שנזכר עוף אין חילוק בין עוף לעוף דכל העופות קלים בטבעם עכ"ל. מיהו הפר"ח או' י"ג כתב דטוב לחוש לדברי הרשב"א. וכ"כ הפר"ת או' יו"ד דלכתחלה יש לחוש לדברי הרשב"א ואם שחט גדולים למעלה מתרנגולים צ"ל ברי לי שלא דרסתי. וכ"כ הזב"ת או' כ"ב.
ו׳:מ׳
א
מ) ופשוט דחיה בכלל בהמה לענין זה. שמ"ח שם. זב"צ או' כ"ט.
כרתי על שולחן ערוך יורה דעה
ו׳
א
בין בסכין וכ' ב"ח דלכתחילה יש להדר בתר סכין ופר"ח כתב דאין לחוש. ומ"מ יש לחוש לדברי ב"ח כי בשאר דברים אין פגימות נכרות כ"כ:
ב
ושני' פסול לקמן סעיף י"ג:
ג
זכוכית. יש זכוכית שהוא קשה וחד מותר לשחוט בו לכתחילה ויש זכוכית רך שקסמים נבדלים הימנו ובהו דיבר רמ"א:
ד
שקסמים וכו' ובדיעבד אסור כן העלה הט"ז והפר"ח ונכון הוא:
ה
ברי לי היינו שידע שפגימ' בו ואז נזהר אבל אם לא ידע לא מהני ברי דלמ' לא רמי' אנפשי' לדייק ט"ז ופר"ח:
ו
ובי"ט וה"ה סכין שיש לו עוקץ שמותר לשחוט אם תוחב בדבר אחרונים:
ז
אם כורך צריך להיות בלי כריכה בצואר וחוץ לצואר. כל בו ואחרונים.
ח
בין הקתא לסכין אם שם אינו שחוז כלל והוא טב כסדר הסכינם לית לן ביה דברי שמואל:
ט
מחובר לקרקע יליף ליה מקרא ויקח מאכלת:
י
ואפי' אם בטלו ומהרש"ל ואחרונים מחמירים והפר"ח מסכים לפסק ש"ע וכ"כ בפלתי.
יא
שוחט בו לכתחילה כי הלחי משמש כיד לשן וה"ל תלוש גמור והטור מפקפק לשחוט בו לכתחילה ואולי סתם שן יש לו עוקץ בראשו וא"כ דמי לאיזמל דלקמן סימן ח':
יב
ונעצו בתלוש כיון שאין יכול לנענע התלוש רק מניח צוואר בהמה עליו ושחטה א"כ חיישינן שמא יכבד:
יג
ואפי' אומר ברי לי דעת הש"ך דאף בתלוש לכתחילה אסור בצוואר למעל' וסכין למטה וכ"כ בעו' ג"כ מתחלה אסור והפר"ח השיג דבתלוש או עוף לכתחילה מותר. ואני בפלתי עשיתי סעד קצת לדברי הש"ך לכן יש להחמיר ודע זהו הכל שמוליך ומביא הצואר על הסכין אבל אם מוליך ומביא הסכין על צואר תמיד איקרי סכין למעלה עיין פלתי:
פלתי על שולחן ערוך יורה דעה
ו׳
א
ואפילו אם בטלו מהרש"ל החמיר כהרא"ש דבטלו בדיעבד אסור ולא ידעתי למה הא בגמרא אמרי' דייקא נמי דומיא דקנה וכללא הוא כל מקום שנאמר דייקי נמי איפשט' אבעי וע' סוף פ' א"ט ועיין רמב"ן במלחמות דכתב ג"כ כזה ואי דיש כאן דייקי מרישא נגדו דסכין הוא דלא מבטלי הא דבר המבטל אסור. הא לא איירי דא"כ קשין הדיוקי' אהדדי דקתני נעץ סכין וכו' טעמא דסכין הא דבר המבטל ליה פוסל ואלו סיפא קתני עולה מאליו טעמא דעולה מאליו אבל כותל עלמא לא. אף דמבטל לי' אלא ודאי דייקא בתרא דוקא כדאמרינן דייקא נמי ודייקא דרישא בסכין לאו דוקא רק דקמ"ל אפי' בסכין דלא מבטלין ה"א בתחילה מותר דלא שייך לגזור ב' אטו מחובר מכל מקום לכתחילה אסור וכ"כ הרשב"א בת"ה ולכן לא ידעתי טעם האוסרים. ואין לנו אלא דברי הש"ע וכ"כ הפר"ח:
ב
או בדבר התלוש לישנא דרמ"א מורים דנעץ בתלוש ומיירי דאין בידו וא"כ טעמא דאית ביה במחובר אף בתלוש איתא אבל אם נעצו בתלוש ואחזו בידו בזו בדיעבד פשיטא דמותר אבל בתחילה דעת הש"ך לאסור וטעמו דגמרא קאמר על הא דקתני בין שהסכין למעל' ובהמה למטה ובין שבהמה למעלה וסכין למטה ומוקמינן לצדדין קתני בתלוש אפי' הסכין למטה ומ"מ אסור לכתחילה וכן מוקמינן בעופא ומ"מ אסור לכתחילה. והפר"ח צועק מי יאמר לו דאסור דהא לעיל בהך ברייתא לא נזכר מילת דיעבד רק לכתחילה שוחטין בין בתלוש ובין במחובר וכו' ע"ש. והאמת אתו אבל בתוספתא קתני להדיא בין אם שחט וצוואר למעל' או שחט וצוואר למטה כשרה והיינו ג"כ לצדדין קתני מ"מ קתני לשמן כשרה דיעבד וכן הוא בכה"ג כמו בתוספתא לכן יש להחמיר כדעת הש"ך. ודע דכל זה דמוליך צוואר על סכין ולכך חיישי' שמא ידרו' אבל כשמוליך הסכין על הצוואר הכל קרוי סכין למעל' וצוואר למטה יהי' באיזה צד ורוח שיהי' אם הסכין על הצוואר קרוי סכין למעלה:
פתחי תשובה על שולחן ערוך יורה דעה
ו׳
א
בבהמה. עיין בתשובת מאור הגולה רבינו עקיבא איגר ז"ל סי' נ"א שתמה ע"ז הא במתני' קתני רק והצפורן ומפרש בגמרא משום מחובר ודלמא מיירי בצפורן של השוחט עצמו דאדם אתקש לקרקע כמבואר בש"ך ח"מ סי' צ"ה או דחומרא דרבנן הוא דלא לחלף בעבד השוחט בצפרנו דודאי הוי קרקע אבל בצפורן של בהמה י"ל דכשר לשחיטה כמו בכ"מ דהוי כמטלטלין. וסיים עכ"פ לא ידעתי ראיה ברורה לזה לפסול השחיטה בציפורן של בהמה ע"ש:
הגהות רבי עקיבא איגר על שלחן ערוך יורה דעה
ו׳
א
(סי' ו' ס"א בהג"ה) אם כורך מטלית. וצריכים ליזהר שלא יהיה כרוך צד העב דסכין יותר מצד החוד דשמא ישחוט בחוד במקום שכנגדו כרוך המטלית למעלה והו"ל חלדה תבואת שור סימן כ"ד סי"ג:
ב
(סעיף ב') כגון צפורן ושן המחוברים בבהמה. ותמו' לי למה דהעלה הש"ך לעיקר בחוה"מ סי' צ"ה דאדם אתקש לקרקע וקרא דוהתנחלתם אף דבעבד כנעני כתיב מ"מ ילפינן מיניה אדם דעלמא דל"ש א"כ מאין פסיקא לן דשוחט בצפורן המחובר בבהמה דפסול הא מתני' קתני רק והצפורן ומפרש בגמרא משום מחובר ודלמא מיירי בצפורן דהשוחט עצמו או שאוחז ביד אדם אחר ושוחט בצפרנו וזה הוי כמחובר לקרקע כדאמרי' בכ"מ דעבד אתקש לקרקע לענין אונאה ומעילה וה"נ האדם הוי כקרקע והוי הצפורן מחובר לקרקע אבל בצפורן של בהמה י"ל דכשר לשחיטה כמו בכל הני דלעיל דבע"ח כמטלטלין ומה"ת לן דשחיטה יצאה מכלל כל אלו וכן הא דאמרינן בדף כ' למעוטי שן וצפורן ופירש"י דכשר למליקה ופסול לשחיטה היינו ג"כ בשן וצפורן של עצמו דהא במליקה מיידי ממילא כה"ג כמ"ש תוס' שם ובפרט לפ"מ דפירשו הראשונים דשן וצפורן היינו בהיפוך דכשר בשחיטה ופסול במליקה ומיירי בתלושין או דשן מיירי בתלוש וקאי על כשר בשחיטה. וצפורן מיירי במחובר וקאי על כשר במליקה א"כ פשיטא דס"ל דמיירי בצפורן האדם וביותר גם להפוסקים דאדם לא הוי כקרקע אבל צפורן דבע"ח מאן יימר לן דפסול וכן יש לדקדק קצת מלשון הר"ש (פ"ד מ"ג) דמכשירים ובעיקר קושית הר"ש שם יש ליישב עפימ"ש דאדם אינו כקרקע ובשחיטה גזרו אטו עבד. אבל בהכשר אדרבה חומרא היא דאינו נידון כקרקע ומדאורייתא הוכשר ואפשר באמת בע"מ שיודחו ידיו של עבד לא הוכשר או דמדרבנן הוכשר דלא לחלוף בע"מ שיודחו ידיו של אדם דעלמא עכ"פ לא ידענא ראיה ברורה לפסול צפורן בהמה לשחיטה:
ג
(ש"ך סק"ח) א"נ אתי לאורויי דאפילו כשצואר בהמה למטה ששחיטתו כשירה דוקא דיעבד וכו'. ע' פר"ח שכ' ע"ז דכד ניים ושכיב אמר להך שמעתתא דהא ר"ז משני לצדדים קתני צואר בהמה למטה במחובר. הרי דאפילו לכתחלה מותר כדקתני הכל שוחטים ע"ש. ולענ"ד שפתי כהן ישמרו דעת ודבריו ברורים לדינא לשיטת המהרש"א דהקשה בסוגייא דלר"פ דמשני בעופא דקליל קושית תוס' במק"ע דלתני בלכתחלה להודיעך כחו דהיתירא דר"ח מכשיר אף לכתחלה. ומה שתירצו למשמע מיניה דבבהמה וצואר למטה דמותר לכתחלה דאיכא למטעי דאסור משום שמא ידרוס. וכ' לתרץ דבאמת סוגיי' דלעיל קאי לר"ז. אבל לר"פ קיימי' באמת דר"ח דוקא דיעבד ומשנתנו אף כר"ח וברייתא דבכל שוחטין בפשוטו ניחא דהא מיירי בעופא ע"ש. מעתה הרי מוכח להדיא דלר"פ באמת לר"ח לכתחלה אסור בבהמה וצואר בהמה למטה משום שמא ידרוס וממילא אין חילוק בין מחובר מעיקרו לתלוש ולבס"ח כמ"ש תוס' וממילא גם בחיברו לקורה תלושה וממילא גם לר' אסור דהא לקולא לא פליג ר'. הרי להדיא כדברי הש"ך ואולם בעיקר קושי' המהרש"א י"ל בפשוטו דבודאי אין שייך להגי' בברייתא דבהמה היינו עוף. אלא כיון דרישא צואר בהמה למטה מיירי בבהמה ממש נקט גם בסיפא בהמה אגב שיטפא דרישא. ומיירי בעוף. ושפיר מוכח מברייתא דבצואר בהמה למטה מותר לכתחלה. אח"כ מצאתי שכ"כ בישוב קושי' המהרש"א בתשובת עה"ג (סי' קט"ו):
שפתי כהן על שולחן ערוך יורה דעה
ו׳:א׳
א
ושן וצפורן יחידי. אבל שנים שחיטתו פסולה כדבסעיף ג':
ו׳:ב׳
א
או זכוכית. צ"ע מנ"ל הא דהא בש"ס וטור וכל הפוסקים איתא בהדיא דבזכוכית שוחטים לכתחלה וגם מה קסמין נבדלין שייך בזכוכית שהרי הוא חזק וקשה יותר מקנה הגדל באגם ונראה שט"ס הוא והאי זכוכית צ"ל לעיל מיניה בדברי המחבר אחר בין בצור וכן הוא בטור:
ו׳:ג׳
א
שקסמים נבדלין כו'. כתב ב"י וד"מ בשם בעל העיטור דלפ"ז בדיעבד נמי פסול ור"ל כשנאבד לאחר שחיטה ולא בדקו אבל אם בדקו וברור לו שלא נתזו קסמין הימנו כשר בדיעבד וכמ"ש רבינו ירוחם ומהרש"ל פרק קמא דחולין סימן ל"ד והוא דלא כהב"ח שהבין שבעל העיטור חולק עם רבינו ירוחם:
ו׳:ד׳
א
וביום טוב שא"א כו'. וכ"ש סכין שיש לו עוקץ חד בראשו שמותר לשחוט בו ביו"ט על ידי שיתחוב ראש העוקץ בקיסם וכן בשעת הדחק כמו שכתבו מהרש"ל והב"ח:
ו׳:ה׳
א
אם כורך כו'. כתב הכל בו דהיינו דוקא כשיש בסכין מלא צואר חוץ לצואר בלא הפגימה ומביאו ב"י וד"מ ושאר אחרונים ולכאורה קשה פשיטא ונראה דקמ"ל דאף על גב דקי"ל בסימן ח' וסימן כ"ד ס"ב דכשמוליך ומביא סגי בסכין כל שהוא הכא בעינן שיעור מלא צואר חוץ לצואר כמו בהולכה או הבאה לבד דחיישינן אם יוליך ויביא אילך ואילך שמא על ידי כך ינתק המטלית ממקומו ושוחט בפגימה:
ו׳:ו׳
א
ואפילו אם בטלו. ומהרש"ל שם פסק כהרא"ש דאם בטלו אפילו בדיעבד אסור וכ"כ ר' ירוחם שכן דעת רוב הפוסקים גם הב"ח נוטה להחמיר וכן דעת הרא"ה בספר ב"ה דף י"ד:
ו׳:ז׳
א
הקבוע בלחי. דה"ל לחי כבית יד וכן בצפורן הקבוע ביד. ב"י:
ו׳:ח׳
א
או בדבר התלוש. איכא למידק הלא כ"ש הוא ולאיזה צורך הגיהו הרב וי"ל דמשום סיפא נקטיה דצואר בהמה למעלה אפי' נעצו בדבר התלוש שחיטתו פסולה משום דרסה וכ"כ הרשב"א ומביאו בית יוסף וד"מ אי נמי אתא לאורויי דאפילו כשצואר בהמה למטה ששחיטתו כשרה דוקא בדיעבד ולא לכתחלה אפילו נעצו בדבר התלוש. ומוכח בש"ס ופוסקים דבסכין תלושה שלא נעצו בשום דבר אפילו צואר בהמה למעלה מותר בדיעבד דכל שתופס הסכין בידו מסתמא אינו דורס ומשמע בש"ס דלכתחלה מיהת אסור וגם בעוף יש לחוש לכתחלה בצואר עוף למעלה אפילו כשהסכין תלושה בידו :
ו׳:ט׳
א
ואפי' אמר ברי לי כו'. דחיישינן שמא ידרוס פעם אחרת כ"כ הפוסקים:
ו׳:י׳
א
לפיכך אם היה עוף כו'. משמע דבכל עוף שחיטתו כשרה ובכל בהמה שחיטתו פסולה ולא כיש מחלקין בין קל לכבד וכ"כ ב"י וד"מ וכ"פ הב"ח:
טורי זהב על שולחן ערוך יורה דעה
ו׳
א
בשאר קנים. פירוש בקרומיות שלהם לפי שקסמין נבדלין מהן ופרש"י ויש לחוש לנקיבת הסימנים כמ"ש רמ"א כאן ויש לעיין למה הוצרך לזה הא כשקסמין נבדלין הוה ליה פגום וכל סכין פגום אוסר משום עיקור שעוקר הסימנים ונראה דקמ"ל דאף אם ימצא הקרומית בלי פגימה אחר השחיטה טריפה דאפשר שנבדל קיסם ממנו באורך הקרומית בענין שעדיין נשאר חלק ע"כ אוסר מטעם שנקב הסימן וא"כ א"א לעמוד על הדבר אם היו נתזין ממנו קסמין ומזה ראייה למ"ש ב"י בשם בעל העיטור דאפילו דיעבד אסור ולא כדמשמע בירושלמי טעם משום רוח רעה השורה עליו ולפ"ז דיעבד מותר ומדברי התוספות פ"ק דחולין דט"ו ד"ה ורמינהו משמע שהיו תופסים בטעם ירושלמי ותמהתי על רש"ל שכתב בזה בפשיטות מסברא דנפשיה דאין איסורא אלא לכתחלה ולא הביא שום חולק על זה ולהלכה יש לחוש להחמיר ומ"ש כאן רמ"א דבזכוכית לא ישחוט אם קסמים נבדלין ממנו תמהתי דהא בגמרא לא מחלק לענין קסמים נבדלין אלא בקנה דאגם או שאר קנים אבל זכוכית סתמא תנן ששוחטין בו וא"ל דה"ה בזכוכית זה אינו דהא תנן תחלה זכוכית ואח"כ קרומית של קנה וחזינן דבא התלמוד לחלק בקרומית ולא חילק בזכוכית הקודם במשנה אלא ודאי דשם אין חילוק וגם שום פוסק לא ראיתי שחילק בזכוכית ותו דבסי' רס"ד פוסק טור וש"ע דמלין בזכוכית רק דבקרומית של קנה אסור מפני שקסמין נבדלין מהן ולא כתב רמ"א שם כלום אזכוכית ונראה דט"ס הוא ובדברי הש"ע יש חסרון וכצ"ל בין בצור בין בזכוכית בין בקרומית של קנה כו' כמו שהוא בטור:
ב
וה"ה בסכין ארוך. רש"ל הוסיף שאין לשחוט לכתחלה בסכין שיש לו עוקץ חד בראשו שלא יעבור הסכין ויעשה חלדה ובדיעבד כשר ואפי' לכתחלה בשעת הדחק כגון שהוא בדרך נוהגים לתחוב קיסם בראשו:
ג
ברי לי שלא נגעתי. פשוט דמיירי דוקא שידע שהיתה פגימה אלא שנזהר ממנה אבל אם לא ידע בה כלל ודאי אינו נאמן וכיוצא בזה כתב המרדכי גבי מסוכסכת:
ד
בדבר המחובר. שנאמר ויקח המאכלת לשחוט דוקא מידי דניקח מיד ליד כמו מאכלת:
ה
שחיטתו כשרה. זה דעת הרמב"ם אבל הרא"ש אוסר אפילו דיעבד וכתב רש"ל שכן עיקר:
ו
אחר שבטלו. אורחא דמילתא נקט אבל באמת נשרש ולא בטלו גם כן אסור:
ז
ואפילו אמר ברי לי כו'. דשמא ידרוס פעם אחרת כ"כ התוס' ול"ד למ"ש רמ"א בסעיף א' באומר ברי לי שלא נגעתי בפגימה דכשירה דיעבד דשאני הכא דקשה מאד להיות נזהר מדרסה בזה וע"כ מצוי הוא שידרוס בפעם אחרת:
יד אפרים על שלחן ערוך יורה דעה
ו׳
א
שא"א להשחיז הסכין. עיין בבה"ט ומהר"ל מפראג בהגהותיו כתב דבחול אסור וכ"ש הנוהגין להדביק אף במקום הפגום שהוא איסור גמור שהעץ נדחה על חוד הסכין ממקום הפגימה בהולכה ובהבאה:
ב
ועי"ל סי' י"ח. (עי' בה"ט) וכ' זבח שמואל סי' שס"ח בסכין שיש סמוך לקתא כשיעור אגודל חלק עבה ודומה לגבו דלא שייך ביה חיתוך כלל מותר לשחוט בו דהיכר חלק הסכין הגס הוא כמו היכר מטלית המבואר בסי' וא"ו וח'. ואפילו אי מסתפקא לן בה כי איכא תרי ספיקא מ"מ לכתחלה טוב לעשות גבול הנראה לעיין בסכין תחלה וסופו לדעת עד היכן מגיע חובת בדיקת הצפורן. ומה שרשום על הבית יד של הסכין תיבת כשר אין מעלה ומוריד כלל. והעתיק זה בלה"ק הנדפס בפ"ע ובהלק"ט הנדפס עם הש"ע נשמט זה:
הסבר על זכויות יוצרים
שולחן ערוך, יורה דעה
רשיון: Public Domain
מקור: www.nli.org.il
באר היטב יורה דעה
רשיון: Public Domain
מקור: www.toratemetfreeware.com
באר הגולה על שולחן ערוך יורה דעה
רשיון: Public Domain
מקור: www.nli.org.il
ביאור הגר"א על שולחן ערוך יורה דעה
רשיון: Public Domain
מקור: www.nli.org.il
כף החיים על שולחן ערוך יורה דעה
רשיון: Public Domain
מקור: www.nli.org.il
כרתי על שולחן ערוך יורה דעה
רשיון: Public Domain
מקור: www.nli.org.il
פלתי על שולחן ערוך יורה דעה
רשיון: Public Domain
מקור: www.nli.org.il
פתחי תשובה על שולחן ערוך יורה דעה
רשיון: Public Domain
מקור: www.nli.org.il
הגהות רבי עקיבא איגר על שלחן ערוך יורה דעה
רשיון: Public Domain
מקור: www.nli.org.il
שפתי כהן על שולחן ערוך יורה דעה
רשיון: Public Domain
מקור: www.nli.org.il
טורי זהב על שולחן ערוך יורה דעה
רשיון: Public Domain
מקור: www.nli.org.il
יד אפרים על שלחן ערוך יורה דעה
רשיון: Public Domain
מקור: www.nli.org.il
כל הזכויות שמורות לבעלי התכנים – במידה ומצאתם הפרה בזכויות היוצרים שלכם, נא לפנות אלינו באופן מיידי במייל [email protected] האתר כולו מוקדש לעילוי לנשמת כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולזכות כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולרפואת כל חולי עם ישראל בנפש בגוף ובנשמה. לייחדא קודשא בריך הוא ושכינתא על ידי ההוא טמיר ונעלם בשם כל ישראל, ולקרב את ביאת המשיח. כל הזכויות שמורות (c) לבעלי הזכויות יוצרים השייכים לכל קטע מצוטט, יש להתייחס לכך בחומרה רבה ויש איסור גמור להפיץ באופן הנוגד לרישיון מצד ההלכה וכו' תחת רישיון Creative Commons-CC-2.5