א
שנים שהפקידו א' ק' וא' ר' וכל אחד תובע ר' ובו ד"ס:
שנים שהפקידו אצל אחד זה מנה וזה מאתים וכל א' משניהם אומר אני הוא שהפקדתי המאתים והשומר אומר איני יודע ישבע כל א' מהם שהפקיד ק"ק ויתן ק"ק לזה וק"ק לזה ונמצא מפסיד מנה מביתו מפני שפשע שה"ל לכתוב שם כל א' על כיס שלו ואי אינהו לא תבעו ליה כל חד בברי אם בא לצאת ידי שמים חייב אבל בדיני אדם פטור לפיכך אם הביאו לו השנים כא' שלש מאות בכרך אחד ובאו ותבעו וכל א' אומר הק"ק שלי נותן מאה לזה ומאה לזה והשאר יהא מונח אצלו (וי"א דיהא מונח ביד ב"ד) (מרדכי פ' המפקיד וע' בב"י) עד לעולם או עד שיודה האחד לחבירו שהרי הוא אומר להם כיון שראיתי שאינכם מקפידין זה על זה והבאתם בכרך א' לא הטרחתי עצמי לידע ולזכור תמיד מי בעל המאה ומי בעל המאתים ואפי' בבא לצאת ידי שמים פטור (וי"א דאם תבעו ליה חייב בבא לצאת ידי שמים אפילו בכי האי גוונא) (טור):
ב
וכן אם הפקידו אצלו שני כלים א' גדול וא' קטן וכל א' אומר אני בעל הגדול ישבעו שניהם ויתן הגדול לא' מהם ודמי הגדול לשני וישאר לו הקטן ואם הביאום בכרך א' כאחד נותן הקטן לאח' ודמי הקטן לשני והשאר יהיה מונח עד שיודה האחד לחבירו או עד לעולם:
ג
וכן מי שתבעוהו שנים זה אומר אני הוא בעל הפקדון וזה אומר אני הוא והשומר אומר א' מכם הוא ואיני יודע מי הוא ישלם לשניהם: ואי אינהו לא תבעי ליה פטור אפי' בבא לצאת ידי שמים אבל אם אמר אביכם של אחד מכם הפקיד אצלי ואיני יודע איזה מכם חייב בבא לצאת ידי שמים (טור):
ד
וכן שנים שהפקידו שתי בהמות אצל רועה ומתה אחת מהן ואינו יודע של מי היתה ישלם לשניהם ואם הפקידו בעדרו שלא מדעתו מניח הבהמה ביניהם ומסתלק ותהיה מונחת עד שיודה האחד לחבירו או עד שירצו לחלק אותו:
באר היטב חשן משפט
ש׳
א
שהפקידו. ע"ל סי' ע"ו וסי' רכ"ב ס"ב ובא"ע סי' מ"ט ס"א:
ב
ישבע. לשון הרמב"ם כדין כל נשבע ונוטל ומזה משמע בנק"ח וכמ"ש בסמ"ע בסי' שס"ה. ש"ך:
ג
שלו. ולא סגי שיכתוב בעל המאתים לחוד על כיס שלו דאכתי יש פשיעה שמא יבא שלישי לתבוע הכיס שיש בו מנה וכדין דהפקיד לו אחד מנה ובאו ב' לתבוע כל אחד מנה דצריך ליתן לכל אחד מנה מה"ט וכמ"ש בס"ג. סמ"ע:
ד
פטור. דיכול לומר דקדקתי מי בעל הר' ושכחתי והא ראי' שהן ג"כ שכחוהו מדלא תבעו אותי כ"כ הסמ"ע וז"ל הש"ך אלא נותן לזה ק' ולזה ק' וק' יהא מונח עד שיבא אליהו כיון דחד תבע ליה במקצת ואי לא תבעי ליה כלל אמרינן דהק' חולקין ולא אמרינן דיהא מונח כיון דלא תבעי ליה ליכא רמאי וכדלקמן סי' שס"ה ס"ב ע"ש עכ"ל:
ה
בכרך. כן הוא גי' הרי"ף והרמב"ם ולדידהו כל שלא הפקידו בכרך אחד אע"פ שהפקידו זה בפני זה ה"ל כאילו הפקידו זה שלא בפני זה וה"ל למידק אבל גי' רש"י ותוס' והרא"ש והטור הוא אם הפקידו זה בפני זה כו' עכ"ל הסמ"ע וכ"ה בב"י ונ"י פ' המפקיד ע"ש וכ"כ ר' ירוחם נ"ל ח"א שרי"ף ורש"י מחולקים בזה וכ"כ בהגמי"י פ"ה משאלה שרש"י והרמב"ם מחולקים בזה ודלא כמ"ש בסמ"ע לעיל סי' ע"ו ס"ק א' לדעת המחבר ע"ש. ש"ך:
ו
ותבעו. אפילו תבעו וכ"ש לא תבעו לו אם הי' בכרך אחד נותן לזה ק' ולזה ק' ומנה הג' חולקין. שם:
ז
מונח. ולא אמרינן חולקין כיון דתבע ליה ואיכא ודאי רמאי. שם:
ח
ב״ד. וכ״כ התוספות פרק הגוזל (בבא קמא דף ק״ג ע״א) ועמ״ש בסי' רכ״ב ס״ב דעת הרב' גדולי הפוסקים שיהא מונח אצלו ולשון המרדכי שם כתב בס' א״ז בשם המיי' דהא דתנן במתניתין יהא מונח עד שיבא אליהו פירוש לא לידו אלא ליד ב״ד דאל״כ לעולם יערים אדם בפקדון ויאמר איני יודע עכ״ל ותימ' שהרי המיי' לא כ״כ ולענין מ״ש לעולם יערים כו' י״ל דאינהו אפסידו אנפשייהו דהפקידו אצלו בכרך אחד מתחל' ואדרבא הם מערימים שכל אחד תובע ר' וכיון דממ״נ חד מינייהו רמאי לא חיישינן תו להערמת הנפקד ומ״מ צריך לישבע היסת שאינו יודע שהרי כל אחד תבעו ברי בר' אבל מוד' מקצת לא הוי דנימא מתוך שאיל״מ מטעם שכתבו הפוסקים הביאו הסמ״ע בר״ס זה ואפילו רוצ' להניח מנה הג' בב״ד צריך לישבע שאינו יודע. שם:
ט
לעולם. ר"ל עד שיבא אליהו וה"ה עד שירצו לחלוק המנ' הג' וכמ"ש בס"ס זה גבי בהמות. סמ"ע:
י
פטור. הה"מ וכ"כ נ"י וסמ"ג והתוספות ועמש"ל סי' רכ"ב ס"ב שגם דעת הרמב"ם והרשב"א כן ודברי המחבר שם צ"ע. ש"ך:
יא
וי"א. כ"כ הטור והרא"ש ודעת התוספות וסמ"ג ורוב הפוסקים אינו כן. שם:
יב
שמים. אבל לא תבעו ליה פטור אף לצי"ש. שם:
יג
לשניהם. פירוש אחר שישבעו שניהם וא"ת מאי שנא ממ"ש הט"ו בסי' רכ"ב ס"ב דאם לקח אצל אחד מחמש' ואינו יודע ממי לקח ובאו כל החמש' ותבעו אותו דמניח מעות המקח בב"ד ומסתלק עד שיודו להאחד וי"ל דשאני התם דסתם מקח עומד להתפרע מיד ולא ה"ל למידק משא"כ בפקדון שהוא לאחר זמן דמקרי פשיע' מה שלא כתב שם המפקיד על כיסו כ"כ בנ"י. סמ"ע:
יד
לצאת. הטעם דדוקא כששניהן הפקידו זה ק' וזה ר' עליה דנפקד רמיא טובא למידק ולכתוב שם בעל הר' על פקדונו דהרי ידע דשניהן הפקידו בידו ויחזרו ויתבעו ממנו ושמא יחליף של זה בזה משא"כ הכא דרק אחד הפקיד בידו יש לו להתנצל ולומר סברתי מי שהפקיד בידי הוא שיבא ולא אחר מהשוק שלא הפקיד כלל ומה"ט נמי באומר אביכם של אחד מכם כו' הוי פשיע' וחייב בבא לצי"ש וע"ל ס"ס ע"ו. שם:
טו
לשניהם. אחר שישבעו ובהא אין חילוק אפילו הפקידו יחד ומקושרין זה בזה דהרי אין לו להתנצל ולומר ראיתי שאינכם מקפידין כו' דיכול כל אחד מהן לומר מה הי' לי לעשות דלא הי' בידי לשמור נפשי מרמאות דאפילו אם היינו מפקידין זה שלא בפני זה ירא' השני את הבהמ' במרע' בשדה ויבא ויאמר זו שלו הית' כ"כ התוספות ועיין בס' א"א דף ק"ד ע"ג:
טז
שלא מדעתו. וכתבו התוספות דל"ד שלא מדעתו קאמר אלא שלא בראייתו של רועה דהשתא לא ה"ל למידק. שם:
באר הגולה על שולחן ערוך חושן משפט
ש׳
א
א) ל' הרמב"ם בפ"ה מהלכות שאלה ופקדון ד"ד וכ' ה"ה מבואר בפרק המפקיד (בבא מציעא דף ל"ז ע"א) במשנה ובסוגיו' הגמ' ובהלכות
ב
ב) וכתב ה"ה ולא דמי לטוענו ק' לי בידך והלה משיב נ' אני יודע בודאי שיש לך ונ' איני יודע שמשלם מנה בלא שבועה כמ"ש (לעיל סי' ס"ה סי"ג) דשאני הכא שהדבר ברור שבפשיעות הוא מפסיד מנה שלא כדין בדין הוא שישבעו הנוטלים כ"ב רשב"א ועוד שדין זה אפילו באומר לכל אחד הא לך מנה הוא
ג
ג) ל' ה"ה שם בשם יש שכתבו ז"ל ושהוא מוכרח שם
ד
ד) שם הרמב"ם ושם במשנה כאוקימתא דרבא שם
ה
ה) פסק כת"ק שם:
ו
ו) שם ברמב"ם ושם במשנה וכאוקימתא דרבא וכת"ק
ז
ז) שם ומבואר שם במשנה וגמרא שם:
ח
ח) כ"כ אביו הרא"ש בפסקיו שם דה"ל למפקיד למידע וה"ה כ' שם שגם בזה אם לא תבעוהו חייב בבא לצאת ידי שמים
ט
ט) שם ומבואר שם בגמ' דב"מ דף לו ע"ב
י
י) מימרא דרבא ואיתמ' רב פפא שם וכדמוקי לה בגמ' שם:
ביאור הגר"א על שולחן ערוך חושן משפט
ש׳
א
ישבע כו'. כמו חנוני ופועלים ושני מלוים בפ' הנשבעין אף שכ"א לבדו ח"צ לישבע כמ"ש בסי' צא:
ב
שהל"ל כו'. רי"ף ורמב"ם:
ג
ואי אינהו כו'. וכ"כ תוס' ורא"ש מדל"ק שם אלא התם דקתבעי כו' ש"מ דלא הדר מתי הראשון ועוד דקאמר שם ב' ומי א"ר כל בשתי כו' כ' הרא"ש אלא ש"מ דבכרך אחד אף לצאת י"ש א"צ ובשתי כריכות חייב אף בדיני אדם אי תבעי ליה ואוקימתא דסיפא בכרך א' הא בשתי כריכות חייב וז"ש לעיל ישבע ואי לא תבעי כו' כמ"ש הכא בבא כו' דיקא כו' וה"ה בסיפא בכה"ג בשתי כריכות:
ד
לפיכך אם כו'. גי' בגמ' סיפא שהפקידו לו בכרך א' דלא ה"ל למידק דא"ל אכתי כו':
ה
מונח אצלו. רמב"ם וערש"י שם ב' ד"ה אם נטל כו' ודברי המ"מ וש"ע בסי' רכ"ב ס"ב צ"ע שכ' מונחים בב"ד:
ו
וי"א כו'. וכ"כ תוס' ק"ג א' ד"ה אבל כו' ע"ש:
ז
ואפי' בבא כו'. מ"מ וכפי' תוס' שם ד"ה התם כו':
ח
וי"א כו'. הרא"ש דס"ל דמתני' בדיני אדם דרישא לחוד בדיני שמים אבל בדיני שמים חייב אף בסיפא כיון שהוא טוען שמא וכמ"ש במנה לי בידך והלה אומר א"י בב"ק קי"ח א':
ט
ודמי הגדול כו'. רמב"ם דלא כרש"י ומש"ש וצריכא כו' היינו פסידא וכמש"ש דאדם רוצה בשלו ואמרו חיישינן שמא עיניו נתן בה אע"ג שמשלם לו:
י
וכן מי כו'. מתני' שם וכס"ד בתבעוהו דלא אוקמי בהודה ולצאת י"ש אלא לר"ט ואנן קי"ל כר"ע:
יא
ואי אינהו כו' אבל כו'. שם למסקנא הכא כו' וכ' הרא"ש דוקא אביו מדל"ק אחד מכם ועבה"ג ועס"ס ע"ז די"ח וכ"מ בתוס' הנ"ל ד"ה התם כו':
יב
וכן כו'. כשיטתו דוקא בכרך א' ובזה א"נ לכל הדחוקים של תוס' ד"ה והאמר:
קצות החושן על שולחן ערוך חושן משפט
ש׳:א׳
א
ואפילו בבא לצי"ש פטור. ונרא' הא דס"ל ליה להמחבר בסי' רכ"ב גבי מקח בלקח מחמש' בני אדם דחייב לצי"ש ואלו הכא ס"ל דבכרך אחד אפי' תבעי ליה פטור ואפי' לצי"ש משום דפקדון כל היכא דאיתיה ברשות' דמארי' אית' ואין הנפקד חייב להשיב ליד הבעלים דלא כתיב והשיב אלא בגזיל' וכן בהלוא' משום דמלו' להוצא' ניתנה אלא היכא דפשע ומחויב לשלם דמי הפקדון מחויב להחזיר הדמים ליד בעלים אבל כל היכא דפקדון איתיה בעינא אינו מחויב בהשב' אלא הבעלים נוטלין את שלהם מיד הנפקד וכמ"ש בסי' פ"ו סק"ד ובסי' קצ"ח סק"ג וע"ש. ומש"ה כאן בפקדון ס"ל לש"ע כיון דבכרך א' לא פשע מידי א"כ אין לו לנפקד להחזיר לבעלים אלא אומר הרי שלך לפניך כל היכא דאיתיה ואינו מחויב אפי' לצי"ש ואפי' תבעו אבל במקח סי' רכ"ב בלקח מחמש' בני אדם דהתם ה"ל חוב וצריך להחזיר חובו ליד בעליו וכיון שאינו יודע מי הוא בעליו צריך להחזיר לשניהם כשתבעו ליה לצי"ש אבל בפקדון ליכא דין חזרה כלל וכמ"ש אלא על הבעלים להחזיר על שלהם ומש"ה אפי' חיוב לצי"ש אין בו ודוק:
ש׳:ב׳
א
ואי אינהו לא תבעי ליה ז"ל הרא"ש פרק המפקיד ומה"ט ניחא לי הא דקתני אביו של א' מכם הפקיד אצלי מנה ולא קתני א' מכם הפקיד אצלי כדקתני גבי גזל דבכה"ג אפי' לצי"ש לא מחייב דהמפקיד עצמו ה"ל למידק עכ"ל אבל בתוס' שם ד"ה התם דקא תבעי ליה ז"ל ולר' טרפון נקט ברישא אביו של א' מכם ולא נקט א' מכם לרבותא דאפי' שמא ושמא נותן לכל א' וא' לצי"ש ולר' עקיבא נקט אביו דמשמע שמא ושמא כו' ונקט אביו דאם הם עצמו הפקידו א"כ מסתמא תבעי ליה וה"ל ברי ושמא אפי' מדינא חייבין עכ"ל ומדבריהם נרא' דאפילו שמא ושמא מדכתבו דאם הם עצמן הפקידו מסתמ' תבעי ליה הא ע"כ אינו אלא בתבעי דאי לא תבעי אפילו לצי"ש פטור אלא משמע דס"ל דשמא ושמא נמי חייב בבא לצי"ש ועמ"ש בסי' שס"ה סק"ב:
מאירת עיניים על שולחן ערוך חושן משפט
ש׳
א
ישבע כל א' כו'. פי' שבועה חמורה כדין נשבע ונוטל שכ' הטור והמחבר בסי' פ"ב ואע"פ שהוא מודה לכל א' שיש לו בידו מאה ועל המותר אומר איני יודע אין לדמותו לתובע לחבירו מנה והנתבע משיבו חמשים ידענא וחמשי' לא ידענא דאמרי' מתוך שאינו יכול לישבע משלם דשאני הכא דטוען בודאי אין בידי יותר מג' מאות וא' מהן ודאי רמאי מ"ה הטילו חכמים שבועה על כל א' מהן ועד"ר:
ב
שה"ל לכתוב שם כל א' על כיס שלו. ולא סגי שיכתוב בעל המאתים לחוד על כיס שלו דאכתי יש פשיעה שמא יבא השלישי לתבוע הכיס שיש בו מנה וכדין דהפקיד לו אחד מהן מנה ובאו שנים לתבוע כל אחד מנה דצריך ליתן לכל א' מנה מטעם זה וכמ"ש אחר זה בס"ג:
ג
אבל בדיני אדם פטור. דיכול לומר דקדקתי מי בעל המאתים ושכחתי והא ראיה שהן ג"כ שכחוהו מדלא תבעו אותי:
ד
לפיכך אם הביאו לו פי' כיון דהטעם דיתן לכל א' מאתים הוא משום שפשע דה"ל לכתוב כו' לפיכך בכה"ג דהפקידו בכרך א' לא מיקרי פשיעה כדמסיק מ"ה א"צ ליתן אלא לכל א' מנה:
ה
בכרך אחד. כן היא גירסת הרי"ף והרמב"ם ולדידהו כל שלא הפקידו בכרך א' אע"פ שהפקידו זה בפני זה ה"ל כאלו הפקידו זה שלא בפני זה וה"ל למידק אבל גי' רש"י והתוס' והרא"ש והטור הוא לפיכך אם הפקידו זה בפני זה אינו חייב אלא מאה לכל א' שאמר לא חששתי לדקדק מאחר שראיתי שלא היית' חושדים זה את זה.
ו
דיהא מונח ביד ב"ד. וסיים שם בטעמו דאל"כ כל אחד יערים ויאמר איני יודע כדי שישאר בידו עכ"ל ד"מ שם:
ז
עד לעולם. בדרישה כתבתי דר"ל עד שיבא אליהו ומשום דבעי למכתב עליה או עד שיודה א' לחברו מ"ה הקדים לכתוב שהדין הוא שיהא מונח לעולם ר"ל לזמן ארוך ומכח זה ודאי יודה הרמאי תו לא יבא מתחלה ברמאות:
ח
או עד שיודה הא' וה"ה עד שירצו לחלק המנה השלישית וכמ"ש המחבר בס"ס זה גבי בהמות.
ט
וי"א דאם תבעו ליה כו'. הטור כ"כ ע"פ גירסתו שהפקידו זה בפני זה וס"ל למור"ם ז"ל דהדין כן גם להרמב"ם ז"ל דגרס בכרך אחד וכנ"ל:
י
וכן אם הפקידו אצלו שני כלים כו' במשנה פ' המפקיד (בבא מציעא דף ל"ו) תני ג"כ שני הבבות הא' הפקידו זה מנה וזה מאתים כו' והשני הפקידו שני כלים א' גדול וא' קטן כו' ובגמ' שם (סוף דף ל"ז) קאמר דהתנא תנא בבא השנייה משום דיש בו רבותא בהפקידו בכרך א' דנותן לזה הקטן ולשני ג"כ כדי דמי הקטן דהיינו דשובר הכלי גדול ונותן לו מקצתו ממנו דה"א משום כדי שלא יפסיד כלי הגדול יהא מונח הכל קמ"ל והרמב"ם והמחבר כתבוהו בל' המשנה אבל הטור השמיטוהו מכח פשיטתו ועד"ר:
יא
וכן מי שתבעוהו כו' ישלם לשניהם פי' אחר שישבעו שניהן וא"ת מ"ש מאם לקח מאחד מחמש' ואינו יודע ממי לקח ובאו כל חמשה ותובעין אותו דק"ל מניח המעות של המקח בב"ד ומסתלק עד שיודו להאחד כמ"ש הטור והמחבר לעיל סי' רכ"ב וי"ל דשאני התם דסתם מקח עומד להתפרע מיד ולא הו"ל למידק משא"כ בפקדון שהוא לאחר זמן דמיקרי פשיע' מה שלא כתב שם המפקיד על כיסו כ"כ בנ"י:
יב
פטור אפי' בבא לצאת י"ש הטע' דדוקא כששניהן הפקידו זה מנה וזה מאתים עליה דנפקד רמיא טובא למידק ולכתוב שמו דבעל המאתים על פקדונו דהרי ידע דשניהן הפקידו בידו ויחזרו ויבואו ויתבעו מידו ושמא יחליף של זה בזה משא"כ בזה דלא הפקידו בידו אלא הא' דיש לו להתנצל ולומר סברתי מי שהפקיד בידי היא שיבא ולא אחר מן השוק שלא הפקיד בידי כלל ומה"ט נמי באומר אביכם של א' מהן הפקיד אצלי כו' פשיעה הוה וחייב בבא לצי"ש:
יג
ומתה אחת מהן וה"ה אם שניהן בחיים והא' גדולה או טובה מהשנייה או שהאחד הפקיד א' והשני הפקיד שנים אלא משום דרבא בעל דין זה מיירי שם בכתובות במתה מ"ה נקיט הטור והמחבר ג"כ לשונו ועפ"ר:
יד
ישלם לשניהם פי' אחר שישבעו כנ"ל ובהאי אין חילוק אפי' הפקידו יחד ומקושרין זה בזה דבהא אין לו להתנצל ולומר ראיתי שאתם אינכם מקפידים זע"ז כו' כנ"ל דיכול כל אחד מהמפקידין לומר מה היה לנו לעשות דלא היה בידינו לשמור נפשינו מרמאות דאפי' אם היינו מפקידין זה שלא בפני זה יראה השני הבהמה השנייה כשהיא בשדה במרעה ויבא אח"כ ויאמר שלי הית' תוס':
טו
שלא מדעתו בפרישה כתבתי בשם התוס' ול"ד שלא מדעתו קאמר אלא שלא בראייתו של רועה דהשתא לא ה"ל למידק:
נתיבות המשפט, ביאורים על שולחן ערוך חושן משפט
ש׳
א
מונח ביד ב"ד עיין ש"ך ס"ק י' ויש שם ט"ס וצ"ל עיין מה שכתבתי לעיל סי' רכ"ב סעיף כ' דעת הרבה וכו':
ב
ומתה אחת מהן עסמ"ע ס"ק י"ג ויש שם ט"ס וצ"ל מיירי שם בבכורות וכו':
הגהות רבי עקיבא איגר על שלחן ערוך חושן משפט
ש׳
א
[הגה] מונח ביד. נ"ב עי' לעיל סי' מ"ט ס"ז בהגה השניה ובתומים שם ס"ק ט"ז:
שפתי כהן על שולחן ערוך חושן משפט
ש׳:א׳
א
שנים שהפקידו כו'. ע' לעיל סי' ע"ו וסי' רכ"ב ס"ב ובא"ע סי' מ"ט ס"א:
ש׳:ב׳
א
ישבע כל א' כו'. לשון רמב"ם כדין כל נשבע ונוטל ומזה משמע בנק"ח וכמ"ש לקמן בסמ"ע סי' שס"ה:
ש׳:ג׳
א
ואי אינהו לא תבעי ליה. כ"כ ה"ה וטור והרא"ש ונ"י ועיין בסמ"ע ס"ק א' וכדבריו הוא בה"ה ונ"י ושאר פוסקים:
ש׳:ד׳
א
חייב כו' ליתן לכל אחד ר':
ש׳:ה׳
א
אבל בדיני אדם פטור כו' אלא נותן לזה ק' ולזה ק' וק' יהא מונח עד שיבא אליהו כיון דחד תבע ליה במקצת ואי לא תבעי ליה כלל אמרי' דהמאה חולקים ולא אמרינן יהא מונח כיון דלא תבעי ליה א"כ ליכח רמאי וכדלקמן סי' שס"ה ס"כ ע"ש ודו"ק:
ש׳:ו׳
א
בכרך אחד. כן הוא גירסת הרי"ף והרמב"ם ולדידהו כל שלא הפקידו בכרך אחד אע"פ שהפקידו זה בפני זה ה"ל כאלו הפקידו זה שלא בפני זה וה"ל למידק אבל גירסת רש"י ותוס' והרא"ש והטור הוא אם הפקידו זה בפני זה כו' עכ"ל סמ"ע וכן הוא בב"י ונ"י פרק המפקיד לדעת הגאונים והרי"ף והרמב"ם ע"ש וכ"כ ר"י נ"ל ח"א שרי"ף ורש"י מחולקים בזה וכ"כ בהגהות מיימוני פ"ה מהלכות שאלה שהרמב"ם ור"ש מחולקים בזה ודלא כמ"ש בסמ"ע לעיל סימן ע"ו ס"ק א' לדעת המחבר ע"ש:
ש׳:ז׳
א
ובאו ותבעו כו'. אפי' תבעו וכ"ש לא תבעו ליה אם הי' בכרך א' נותן לזה ק' ולזה ק' ומנה שלישית חולקים ודו"ק:
ש׳:ח׳
א
דיהא מונח כו'. ולא אמרינן חולקין כיון דתבע ליה ואיכא ודאי רמאי:
ש׳:ט׳
א
ביד ב"ד. וכ"כ התו' פרק הגוזל (בבא קמא דף ק"ג ע"א):
ש׳:י׳
א
ב"ד כו'. עמש"ל ס"ב דעת הרבה גדולי הפוסקים שיהא מונח אצלו ולשון המרדכי שם כתב בספר א"ז בשם המיימוני דהא דתנן במתני' יהא מונח עד שיבא אליהו פי' לא לידו אלא ליד ב"ד דא"כ לעולם יערים אדם בפקדון ויאמר איני יודע עכ"ל ותימא שהרי המיימוני לא כ"כ ולענין מ"ש לעולם יערים כו' י"ל דאינהו דאפסידו אנפשייהו דהפקידו אצלו בכרך אחד מתחלה ואדרבה הם מערימים שכל א' תובע ר' וכיון שממ"נ חד מנייהו רמאי לא חיישי' תו להערמת הנפקד וממ"נ צריך לישבע היסת שא"י שהרי כל אחד תבעו ברי בר' ומ"מ מודה מקצת לא הוי דנימא מתוך שאיל"מ מטעם שכתבו הפוסקי' הובא בסמ"ע ס"ק א' ואפי' רוצה להניח המעות השלישית בב"ד צריך לישבע שא"י ודו"ק:
ש׳:י״א
א
ואפי' בבא לצי"ש כו'. ה' המ' (וכ"כ נ"י) וכ"כ הסמ"י עשין פ"ח דף קע"א ע"א וכ"כ התוס' פ' המפקיד דל"ז ע"א ועמש"ל סי' רנ"ב ס"ב שגם דעת הרמב"ם והרשב"א כן ודברי המחבר שם צ"ע:
ש׳:י״ב
א
וי"א כו'. כ"כ הטור והרא"ש לדעת התוס' וסמ"ג ורוב הפוסקים אינו כן:
ש׳:י״ג
א
דאם תבעו ליה חייב כו'. אבל לא תבעו ליה פטור אף לצי"ש:
ש׳:י״ד
א
והשאר יהא מונח כו' ברמב"ם איתא גם כאן אצלו:
ש׳:ט״ו
א
וכן מי שתבעוהו כו'. ישלם לשניהן פי' אחר שישבעו שניהן עכ"ל סמ"ע וכן הוא בטור ר"ס זה ובאשר"י:
ש׳:ט״ז
א
פטור אפי' בבא לצי"ש וכ"כ הרא"ש וע"ל סי' ע"ו ס"ג דכתב המחבר ב' דעות בזה ועמ"ש שם:
ש׳:י״ז
א
חייב בבא לצי"ש. ליתן לכל אחד:
ש׳:י״ח
א
וכן שנים שהפקידו כו' עיין בספר א"א דף ק"ד ע"ג:
טורי זהב על שולחן ערוך חושן משפט
ש׳
א
(ס"א שהי' לו לכתוב כו') מ"ש הסמ"ע ס"ק ב' דאכתי יש פשיעה שמא יבא ג' כו' לא מסתבר שהוא יכול לו' סברתי שלא יבוא שום אחר כמ"ש הסמ"ע עצמו ס"ק ה' ונ"ל דמש"ה לא סגי בכתיבת על אחד מהם דשמא יהא נאבד הכיס הנכתב עליו בפשיעה ויצטרך לשלמו ולא ידע למי ישלם המאתיים:
ב
(ס"ג ישלם לשניהם) מ"ש הסמ"ע בשם הנ"י תוס' לא ס"ל הכי שהרי בפ' המפקיד דף ל"ו מקשי' אאותו מעשה דחסיד אחד שלקח כו' וכי לא בעי לצאת ידי שמים ולפ"ז לא היה קשיא כלום דהתם לא הוי לי' למידק:
חתם סופר על שלחן ערוך חושן משפט
ש׳
א
ש"ך סק"י עמש"ל נ"ב סי' רכ"ב סקל"ה ועמ"ש מבואר דס"ל אפי' בגזלן יהי' מונח בידיו ממש ואין חילוק בין גזל לפקדון ומשו"ה מייתי ש"ך בס"ק שלפני זה מתוס' פ' הגוזל דמיירי בגזל משום דהחולקים לא ס"ל לחלק בכך:
הסבר על זכויות יוצרים
שולחן ערוך, חושן משפט
רשיון: Public Domain
מקור: www.nli.org.il
באר היטב חשן משפט
רשיון: Public Domain
מקור: www.toratemetfreeware.com
באר הגולה על שולחן ערוך חושן משפט
רשיון: Public Domain
מקור: www.nli.org.il
ביאור הגר"א על שולחן ערוך חושן משפט
רשיון: Public Domain
מקור: www.nli.org.il
קצות החושן על שולחן ערוך חושן משפט
רשיון: Public Domain
מקור: www.nli.org.il
מאירת עיניים על שולחן ערוך חושן משפט
רשיון: Public Domain
מקור: www.nli.org.il
נתיבות המשפט, ביאורים על שולחן ערוך חושן משפט
רשיון: Public Domain
מקור: www.nli.org.il
הגהות רבי עקיבא איגר על שלחן ערוך חושן משפט
רשיון: Public Domain
מקור: www.nli.org.il
שפתי כהן על שולחן ערוך חושן משפט
רשיון: Public Domain
מקור: www.nli.org.il
טורי זהב על שולחן ערוך חושן משפט
רשיון: Public Domain
מקור: www.nli.org.il
כל הזכויות שמורות לבעלי התכנים – במידה ומצאתם הפרה בזכויות היוצרים שלכם, נא לפנות אלינו באופן מיידי במייל [email protected] האתר כולו מוקדש לעילוי לנשמת כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולזכות כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולרפואת כל חולי עם ישראל בנפש בגוף ובנשמה. לייחדא קודשא בריך הוא ושכינתא על ידי ההוא טמיר ונעלם בשם כל ישראל, ולקרב את ביאת המשיח. כל הזכויות שמורות (c) לבעלי הזכויות יוצרים השייכים לכל קטע מצוטט, יש להתייחס לכך בחומרה רבה ויש איסור גמור להפיץ באופן הנוגד לרישיון מצד ההלכה וכו' תחת רישיון Creative Commons-CC-2.5