א
פרה שהזיקה גובה מולדה ושור שנגח פרה מעוברת כיצד שמין אותה ובו ה סעיפים:
פרה מעוברת שהזיק' גובה חצי נזק ממנה ומולדה מפני שהיא כגופה אפי' ליתא לפרה משתלם כל חצי נזק מהולד מפני שהיא מגופה אבל תרנגולת שהזיק' אינו גובה מביצת' מפני שהביצה אינו מגופה אלא מובדלת ומופרשת: הגה מיהו אם הביצה אגודה עדיין בגופה י"א דגובין ממנה (המגיד פ"ט דנ"מ):
ב
פרה מעוברת שנגח' ונמצא עוברה בצדה ואין ידוע אם קודם נגיח' ילדה ואז אין להשתלם מהולד או לאחר נגיח' ילדה ויש להשתלם מהולד ואין הפרה לפנינו המוציא מחבירו עליו הראי' ולא יטול מהולד:
ג
וכן שור שנגח את הפרה ונמצא עוברה מת בצדה ואין ידוע אם מחמת נגיחה הפיל' או אם הפילה קודם המוציא מחבירו עליו הראי' ואפי' שהניזק טוען ברי והמזיק טוען שמא ואפי' שאין המזיק מוחזק כגון שעומדת באגם פטור ואפי' משבוע': הגה מיהו אם תפס הניזק נאמן אם יש לו מיגו דלא היו דברים מעולם (טור בשם הרא"ש):
ד
נגח פרה מעוברת והפיל' אין שמין פחת פרה בפני עצמה ופחת הולד בפני עצמו אלא שמין כמה היתה הפר' שוה כשהית' מעוברת ובריאה וכמה היא שוה עכשיו היא והנפל שלה ומשלם הפחת או חציו אם היה תם:
ה
היתה הפרה לאחד והולד לאחר הרי פחת השומן שפחת גוף הפר' לבעל הפר' ופחת הנפח (דהיינו מה שהיתה נראית תחילה יותר גדולה) (טור) חולקין אותו בעל הפר' עם בעל הולד והנפל של בעל הולד:
באר היטב חשן משפט
שצ״ט
א
ליתא. קמ"ל בזה דל"ת דלא משתלם מהולד אלא רביע מיהו גם בדאיתא לפרה איכא חידוש בדין זה כגון אם אין הפרה שוה כשיעור ח"נ דהניזק. סמ"ע:
ב
לפנינו. וה"ה אם היא לפנינו ואינה שוה כדי חצי הנזק. שם:
ג
מוחזק. דמ"מ מוקמינן ממונא אחזקת קמא והמע"ה. שם:
ד
משבועה. כיון דהוי קנס כ"כ הטור ע"ש והיינו כשא"ל הניזק אתה יודע דאל"כ אפי' במועד פטור מטעם דלא ה"ל לידע וכדלקמן ר"ס ת' וע"ל סי' פ"ז סכ"ה ואף שידוע ונתחייב במקצת ע"פ עדים שראו הנגיחה לא הוי על השאר משואיל"מ בקנס כמ"ש התו' ר"פ הפרה ועוד כתבו שם תירוץ אחר דלא ה"ל לידע וכ"כ בנ"י ובהג"א ע"ש ומטעם הילך לא מיפטר דאע"ג דכתבו בסי' פ"ז ס"א וסי' פ"ח סכ"ד דהילך הוי בדבר שהוא בעין אפילו הוא בבית הנפקד וכ"כ הנ"י בפ"ק דב"מ היינו דוקא בדבר שהוא של התובע מיד לגמרי והלכך כל היכא דאיתיה ברשותא דמריה איתיה משא"כ בשור תם דצריך שומא א"כ לאו הילך הוא וע"ל סי' ק' ס"ג. ש"ך:
ה
תפס. כ"כ הטור בשם הרא"ש ולא כדעת הרמ"ה דכתב דלא מהני תפיסה אפילו בלא עדים בקנס וכ"כ הנ"י ס"פ המניח כהרמ"ה והב"ח הקשה דמדברי הרמ"ה שהביא הרא"ש ספ"ק דב"ק והטור ס"ס ש"ט מבואר דבפלגא נזקא קנסא מהני תפיסה וצ"ע עכ"ל ולא דק דהתם מיירי שיש לו עדים על הניזק דלא היה פטור משום מודה בקנס כ"כ הש"ך וכת' עוד דגם להרא"ש והטור לא מהני כשתפס ויש לו מיגו אלא כשתפס קודם שהודה וה"ה בזה"ז דליכא מומחין ולא חשיבא הודאה וכמ"ש הרמב"ן והרא"ש שם והטור בס"ס א' א"כ בכל ענין מהני תפיסה בקנס אם יש מיגו כן נ"ל עכ"ל:
באר הגולה על שולחן ערוך חושן משפט
שצ״ט
א
א) ל' הטור וכ"כ הרמב"ם רפ"ח מה' נזקי ממון מימרא דרבא בפ"ה דב"ק דף מז ע"א
ב
ב) שם בגמ' אבל אי פשיטא לן וכו'
ג
ג) שם במימרא דרבא
ד
ד) ל' הרמב"ם שם
ה
ה) בשם קצת מפרשים ואולי זה שכתב רבינו מובדלת ומפורשת (וכ"כ התו' שם בד"ה מ"ט פירשא בעלמא וכו')
ו
ו) שם סג ושם דף מו ע"א אמתני' ממימרא דרב יהודה אמר שמואל זו דברי סומכוס וכו' אבל חכמים אומרים וכו' ופסקו הפוסקים כחכמים
ז
ז) שם סד שם במשנה וכמימרא דר"י וכו' דחכמים פליגי וכחכמים ודלא כמתני' דסומכוס היא
ח
ח) מבואר בפ"ח דב"מ דף ק ע"א
ט
ט) ל' הרמב"ם שם דף ד מימרא דרבא שם בב"ק דף מז ע"א
י
י) כתב ה"ה לימד שמה שפחתה היא אף בשומנה ופחתה בנפח מלבד נזק הולד כדין האמור בסמוך
יא
כ) שם ד"ה
יב
ל) פשוט שם בגמ'
יג
מ) כרב אחא בריה דרב איקא דאיפסקא הלכתא כותיה שם
ביאור הגר"א על שולחן ערוך חושן משפט
שצ״ט
א
מיהו כו'. ממ"ש בחולין נח א' מ"ט כיון דאגידה כו' ועתוס' בב"ק שם ד"ה מ"ט כו' וערשב"א וכ"ה בר ירוחם להדיא ע"ש:
ב
ואפי' כו'. גמ' שם:
ג
ואפילו שאין כו'. עתוס' ד"ה שור שנגח כו' ועבה"ג:
ד
ואפילו משבועה. עתוס' שם ד"ה דאפילו. ועי"ל דלמ"ד כו' ועסי' פז סכ"ו:
ה
מיהו כו'. עש"ך ועס"ס ת' ובש"ך שם ס"ק יד:
ו
דהיינו כו'. רש"י:
מאירת עיניים על שולחן ערוך חושן משפט
שצ״ט
א
ממנה ומולד'. פי' אע"פ שהי' תם ותם אינו משלם אלא מגופו טור:
ב
אפי' ליתא לפרה פי' וה"א דאין כאן צד חיוב אולד' אבל אי איתא לפרה מה לו למזיק לשלם מהפרה לחוד או גם מהולד דהא א"צ לשלם אלא חצי נזק דהניזק גם קמ"ל דמשתלם כל ח"נ מהולד אפי' ליתא לפרה ול"ת דלא משתלם מהולד אלא רביע מיהו גם בדאיתא לפרה איכא חידוש בדין זה כגון אם הפרה אינה שוה כשיעור ח"נ דהניזק:
ג
ואין הפרה לפנינו. וה"ה אם והיא לפנינו ואינה שוה דמי חצי נזק דהניזק וכמ"ש אלא משום דמסתמ' שויא כדי דמי חצי נזק מש"ה כ"כ וכ"כ הטור:
ד
כגון שעומדת באגם כו' שמ"ה אוקמי' ממונא אחזקת מרא קמא והמע"ה:
ה
ואפי' משבועה. פי' היכא דהמזיק טוען ג"כ ברי או שהניזק אומר ברי לי שאתה יודע השבע לי שאין אתה יודע דבכהאי גוונא בשור המועד צריך לישבע וכמ"ש הטור והמחבר בסמוך בר"ס ת' כאן דמיירי בשור תם אינו צריך לישבע והטעם מבואר בטור שכ' ז"ל דלא רמינן שבועה אנתבע אלא כי היכי דלודי אבל הכא דקנסא הוא ואי מודה מפטר אכפירה נמי לא מחייב שבועה עכ"ל וכן מבואר לעיל בטור ובדברי המחבר בסי' פ"ז סכ"ה ע"ש גם המחבר רמזו בסמוך ר"ס ת' ע"ש:
ו
מיהו אם תפס כו'. כ"כ הטור בשם הרא"ש ולא כדעת הרמ"ה דכתב דלא מהני תפיסה אפי' בלא עדים דכיון דקנסא הוא לא שייך ביה חיוב אלא בעדים:
ז
דהיינו מה שהיתה נראה כו'. כ"כ בטור ע"ש:
פתחי תשובה על שולחן ערוך חושן משפט
שצ״ט
א
מיהו אם תפס. עבה"ט עד וכתב עוד דגם להרא"ש והטור ל"מ כשתפס ויש לו מגו אלא כשתפס קודם שהודה וע' בדגמ"ר שכתב עליו וז"ל אני תמה על דבריו כיון דלהש"ך התפיסה היא כעדים (כמבואר בש"ך בפנים) אם כן אפילו הודה מתחלה ה"ל מודה בקנס ואח"כ באו עדים וכיון דבהודאתו לא חייב עצמו כלל אם כן חייב אחר כך ע"י העדים ועיין ברמב"ם פרק ג' מגניבה הלכה ט' ובמשנה למלך שם סוף הלכה ח' שוב ראיתי ביש"ש פרק מרובה סי' כ"ו שכתב דבכל קנס אפי לא חייב עצמו בכלום ואח"כ באו עדים פטור חוץ מהודאה של טביחה עכ"ל ועיין בקצות החושן לעיל סוף סימן א':
הגהות רבי עקיבא איגר על שלחן ערוך חושן משפט
שצ״ט
א
[שו"ע] ואפי' שאין המזיק. נ"ב אף לפי מ"ש לעיל בגליון סי' קכג בשם הראב"ד דלגבי חזקת מר"ק אמרי' ברי ושמא ברי עדיף. מ"מ י"ל דהכא מודה כיון דהוי ברי גרוע ושמא גרוע:
שפתי כהן על שולחן ערוך חושן משפט
שצ״ט:א׳
א
פטור כו'. כיון דהוי קנס כ"כ הטור והיינו כשאומר לו הניזק אתה יודע דאל"כ אפי' במועד פטור מטעם דלא ה"ל לידע וכדלקמן רס"ח וכ"כ הסמ"ע ס"ק ה':
שצ״ט:ב׳
א
ואפי' משבוע'. ואף שידוע ונתחייב במקצת ע"פ עדים שראו הנגיח' לא הוי על השאר מחויב שבועה ואינו יכול לישבע משלם בקנס כ"כ התוס' ר"פ שור שנגח הפרה ועוד כתבו שם ובנ"י ובהגה' אשר"י תירוץ אחר דלא ה"ל לידע ע"ש ומטעם הילך לא מיפטר דאף ע"ג דכתבתי לעיל סי' פ"ז ס"א וסי' פ"ח סעיף כ"ד דהילך הוי בדבר שהוא בעין אפי' הוא בביתו של נפקד וכ"כ הנ"י גופי' בפ"ק דמציעא היינו דוקא בדבר שהוא של התובע מיד לגמרי והלכך כל היכא דאיתי' ברשותא דמארי' איתי' משא"כ בשור תם דצריך שומא א"כ לאו הילך הוא וע' מ"ש לקמן סי' ת' ס"ג:
שצ״ט:ג׳
א
מיהו אם תפס כו'. כ"כ הטור בשם הרא"ש ולא כדעת הרמ"ה דכתב דלא מהני תפיס' אפי' בלא עדים בקנס וכ"כ הנ"י ס"פ המניח כהרמ"ה ומשמע שם שהם דברי הרמ"ה. והב"ח הקשה דמדברי הרמ"ה שהביא הרא"ש ספ"ק דב"ק והטור לעיל ס"ס שמ"ט מבואר דבפלגא נזקא קנסא מהני תפיסה וצ"ע עכ"ל ולא דק דהתם מיירי כשיש לו עדים על הנזק דלא הי' פטור משום מודה בקנס וק"ל: לשון הטור ולא נהירא לא"א הרא"ש ז"ל כו' ולא מצאתי בהרא"ש מבואר שחולק על הרמ"ה בזה. מיהו בס"פ המניח משמע שם מדבריו דלא כהרמ"ה שכתב שם גבי שני תמין אם תפס משתלם כדקאמר מזיק אבל כדקאמר ניזק לא כיון שתפס בפני עדים עכ"ל משמע אי תפס שלא בעדים משתלם כדקאמר ניזק משום מגו והרי הרא"ש ס"ל התם להדיא דסוגיא אזלא למ"ד פלגא נזקא קנסא ע"ש ואע"ג דמודה בקנס פטור נרא' דכיון דהיכא דאית ליה מגו נאמן בכל דוכתי אלמ' דתפיסתו בלא עדים חשיב ליה כאלו הביא עדים שכדבריו כן הוא דאל"כ איך יהא נאמן וא"כ זה שמוד' ה"ל כמוד' אחר שבאו עדים ולפ"ז גם להרא"ש וטור לא מהני כשתפס ויש לו מגו אלא כשתפס קודם שהוד' וה"ה בזמן הזה דליכא מומחין ולא חשוב' הודאה וכמ"ש הרמב"ן והרא"ש ספ"ק דב"ק והטור לעיל ס"ס א' א"כ בכל ענין מהני תפיסה בקנס אם יש מגו כן נ"ל ודו"ק:
חכמת שלמה על שולחן ערוך, חושן משפט
שצ״ט
א
סעיף א' פרה מעוברת שהזיקה וכו' נ"ב עיין בש"ך סק"א הביא דעת התוס' דבקנס ל"ש משואיל"מ והכוונה מכח ל"ש דמחיוב שבועה בקנס כלל כיון דבמודה מיפטר וכ"כ הש"ך אח"כ בסי' זה כדעת הראב"ד. והנה נ"ל ראי' לדבריו מב"ק דע"ד ע"ב עפ"י ע"א פשיטא ומשני הא קמ"ל עפ"י עצמו דומיא דע"פ ע"א הא מודה בקנס ואח"כ באו עדים חייב לאפוקי מדר"ה וכו' ואח"כ גרסינן שם גופא אר"ה מודה בקנס וכו' מעשה בר"ג וכו'. והנה קשה לי טובא מה פריך לר"ה מברייתא ונדחק ליישב הרי כבר נדחה דבריו ממתני' דהרי במשנה מוכח דמודה בקנס ואח"כ באו עדים חייב וא"כ כבר נדחה דבריו ול"ש עוד תיובתא ונ"ל לתרץ דלכאורה תמי' מה פריך הש"ס ע"פ ע"א פשיטא דילמא קמ"ל דאפי' שבועה לא בעי דהרי בעלמא ע"א מחייב שבועה וקיי"ל דשבועה אתיא לכלל ממון ולכך אמר דאינו משלם דו"ה אך הרי קשה באמת למה לא ישבע כדין בכל התורה אך הרי התוס' כתבו דבקנס ל"ש שבועה כיון דאלו מודה מיפטר וא"כ תינח דאם ידעינן דמודה בקנס פטור אבל אם לא ידעינן דמודה בקנס פטור מה"ת לא יתחייב שבועה וא"כ הוי קושית הש"ס כך דממ"נ אם קמ"ל דאינו משלם זה הוי פשיטא דאין ע"א נאמן ואם קמ"ל לענין דפטור משבועה קשה הוא גופא למה פטור ואין לומר מכח דאם מודה בקנס פטור דא"כ כבר נשמע מזה דמודה בקנס פטור וא"כ ל"ל עוד הסיפא דע"פ עצמו כבר נשמע מדין ע"פ ע"א ועוד דהול"ל אינו נשבע למה נקט אינו משלם. והנה לכאורה היה אפשר ליישב עוד די"ל דהמשנה מיירי באינו מכחיש העד רק טוען אינו יודע אם טבח ומכר שלו או של הגנבה וא"כ הוי קמ"ל דהוי ס"ד דבזה יהא נאמן ע"א וכמו בסוטה דאם נסתרה ע"פ ע"א כיון דקינא לה ע"פ שנים הוי אח"כ רגל"ד ודי בע"א א"כ ה"נ כיון דכבר גנב ע"פ שנים הוי ס"ד דדי בטביחה ומכירה ע"פ ע"א לכך קמ"ל דאינו משלם ע"פ ע"א גם הוי ס"ד כמ"ש התוס' סב"ב דל"ד דהתורה האמינה לע"א כשנים כל שאינו נשבע נגדו כן ה"נ הוי ס"ד כן לכך קמ"ל דאינו משלם אך י"ל דקשה הוא גופא אם טוען א"י למה לא יהיה מחיוב שבועה ואיל"מ ואף דבקנס ל"ש משואיל"מ היינו מטעם דלא הוי מחיוב שבועה כלל כיון דאלו מודה מיפטר א"כ יהיה מוכח מזה דמודה בקנס פטור א"כ למ"ל עוד מפי עצמו לכך הוכרח לתרץ דקמ"ל דמודה ואח"כ באו עדים אך זה תינח אם קיי"ל כר' אבא דהוי משואיל"מ אבל אם לא ס"ל כר"א רק לא אמרינן משואיל"מ באינו יודע א"כ שפיר הוי מצי לתרץ המשנה דמיירי בטוען הגנב א"י ומשואיל"מ לא הוי כיון דבכל דוכתא לא הוי משואיל"מ רק דכיון קמ"ל דהוי ס"ד דהוי רגל"ד כמו בסוטה לכך קמ"ל דאינו נאמן ולכך א"ש הכל דלדידן דקיי"ל כר"א ואמרינן משואיל"מ פריך הש"ס שפיר פשיטא דא"ל דמיירי לענין שבועה או לענין אם הגנב טוען א"י למה באמת לא יהי' מחויב שבועה ואיל"מ ובע"כ מטעם מודה בקנס וא"כ קשה למה לי שוב מפי עצמו ולזה מוכרח לומר דקמ"ל דמודה ואח"כ באו עדים חייב אבל לר"ה עצמו לא הוי קשה די"ל דס"ל דלא כר"א ולא אמרינן משואיל"מ א"כ י"ל דקמ"ל בטוען הגנב א"י דהוי ס"ד שיהיה נאמן כיון דהוי רגל"ד כמו בסוטה לכך קמ"ל דאינו נאמן ושבועה לא שייך דאין נשבעין שבועת התורה באינו יודע כמ"ש הש"ך סי' ע"ה בשם הפוסקים אבל לעולם י"ל דמודה בקנס חייב ואם היה טוען ברי הי' חייב שבועה ומה דלא תנא במשנה שבועה מכח דמיירי בא"י ולכך הוצרך להשמיענו דמפי עצמו נמי פטור לכך אין ראי' דלא כר"ה מן המשנה לכך הוצרך להקשות עליו מן הברייתא ויש ראיה ברורה מן הש"ס כדעת התוס' דלפי האמת לא שייך שבועה או משואיל"מ בקנס ודוק היטב בזה:
ב
סעיף ב פרה מעוברת שנגחה וכו'. נ"ב מקור דין זה בש"ס ר"פ שור שנגח את הפרה וכו' עד זה כלל גדול בדין המע"ה וכו' עמ"ש ביאור זה בחיבורי ליו"ד מהדורא ה' ה' מילה סי' רסו. והנה מידי עיוני בזה ראיתי דבר חדש דהרמב"ם והמחבר כאן הפכו סדר המשנה דבמשנ' נקט תחלה שור שנגח את הפרה ואח"כ וכן פרה שנגחה את השור והם כתבו להיפך תחלה פרה שנגחה וכו' ואח"כ וכן שור שנגח הלא דבר הוא ומה שנרא' לי בזה בעזה"י דהנה קיי"ל בספק ויבם דאין ספק מוציא מידי ודאי ועיין בתוס' בסוגיא דכולה שלי וחצי' שלי שהקשו נמי כן ותרצו עייש"ה וא"כ ה"נ בפרה שנגחה ואינו ידוע אם גם הולד נגח או לא נימא כיון דעכ"פ הפרה ודאי נגחה רק דספק אם גם הולד נגח נימא דאין ספק מוציא מידי ודאי אך י"ל דזה תליא בפלוגתא דר"ע ור"י בב"ק דף ל"ו ובכמה דוכתא אם יוחלט השור או בע"ח נינהו. ועיין בתוס' בסוגיא זו דר"פ זה דמשמע דלמ"ד דיכול לסלק לו בזוזי אין לו זכי' בשור כלל ואזלינן רק בתר המזיק עצמו ונחשב מוחזק וא"כ ה"נ להיפך לר"י דס"ל בע"ח נינהו כיון דאנו דנין על המזיק עצמו בזה י"ל כיון דעכ"פ מקצת ודאי חייב אין ספק מוציא מידי ודאי אבל לר"ע דס"ל יוחלט השור א"כ אנו דנין רק על הפרה עצמה והפרה והולד תרי גופי נינהו ולא שייך לומר אין ספק מוציא מידי ודאי אבל בהפרה הניזקת בזה ודאי אזלינן בתר הניזק שהפסיד ממונו וראוי לומר כיון דהזיקו מקצת אין ספק מוציא מידי ודאי והזיק גם הולד ולכך א"ש דס"ל להרמב"ם והמחבר דהמשנה אתיא כר"י דבע"ח נינהו ולכן הוי לא זו אף זו ל"מ אם השור הזיק הפרה דהוי ספק בהניזק כמה הוא אין ספק מוציא מידי ודאי רק גם אם פרה שנגחה דהוי ודאי כגוף החייב המזיק נמי לא אמרי' אין ספק מוציא מידי ודאי והוי דרך לא זו אף זו אבל אנן דקיי"ל יוחלט השור כר"ע ולכך הוי רבותא להיפוך ל"מ בפרה שנגחה דליכא למימר כלל אין ספק מוציא מידי ודאי כיון דב' גופים הם רק גם אף בשור שנגחה פרה דהוי סברא לומר אין ספק מוציא מידי ודאי לגבי הניזק מ"מ לא אמרינן אין ספק מוציא מידי ודאי והוי רבותא להיפך ודו"ק היטב. ובחיבורי ליו"ד הנ"ל בסי' הנ"ל כתבתי בעזה"י ישוב אחר לדברי המחבר הנ"ל עפ"י הדרך שכתבנו שס ודו"ק:
הסבר על זכויות יוצרים
שולחן ערוך, חושן משפט
רשיון: Public Domain
מקור: www.nli.org.il
באר היטב חשן משפט
רשיון: Public Domain
מקור: www.toratemetfreeware.com
באר הגולה על שולחן ערוך חושן משפט
רשיון: Public Domain
מקור: www.nli.org.il
ביאור הגר"א על שולחן ערוך חושן משפט
רשיון: Public Domain
מקור: www.nli.org.il
מאירת עיניים על שולחן ערוך חושן משפט
רשיון: Public Domain
מקור: www.nli.org.il
פתחי תשובה על שולחן ערוך חושן משפט
רשיון: Public Domain
מקור: www.nli.org.il
הגהות רבי עקיבא איגר על שלחן ערוך חושן משפט
רשיון: Public Domain
מקור: www.nli.org.il
שפתי כהן על שולחן ערוך חושן משפט
רשיון: Public Domain
מקור: www.nli.org.il
כל הזכויות שמורות לבעלי התכנים – במידה ומצאתם הפרה בזכויות היוצרים שלכם, נא לפנות אלינו באופן מיידי במייל [email protected] האתר כולו מוקדש לעילוי לנשמת כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולזכות כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולרפואת כל חולי עם ישראל בנפש בגוף ובנשמה. לייחדא קודשא בריך הוא ושכינתא על ידי ההוא טמיר ונעלם בשם כל ישראל, ולקרב את ביאת המשיח. כל הזכויות שמורות (c) לבעלי הזכויות יוצרים השייכים לכל קטע מצוטט, יש להתייחס לכך בחומרה רבה ויש איסור גמור להפיץ באופן הנוגד לרישיון מצד ההלכה וכו' תחת רישיון Creative Commons-CC-2.5