א
בהמה שנפל' לגנה והזיק' וכיצד משערין ההיזק ובו ו' סעיפים:
בהמה שהוחלק' באבן או במימי רגלים ונפל' לגנה ונחבטה על גבי פירות וירקות או שאכל' משלם מה שנהנית ואפי' הלכ' מערוגה לערוג' ואפי' נשאר' שם כל היום כולו אינו משלם אלא מה שנהנית ומה הנאה יש לה בחבטה שהרי מצאה מקום רך ולא נתרסקו איבריה אבל אם ירדה כדרכ' ואכלה משלם מה שהזיק' ואפי' טנפה פירות במי לידה משלם מה שהזיק' מפני שתחלתו בפשיע' וכן אם דחפה חבירת' ונפל' משלם מה שהזיק' מפני שהי' לו להעבירם אחת אחת כדי שלא ידחפו זו את זו (וכן דעת הרי"ף) הגה וי"א דאם דחפה חבירתה לא מקרי פשיעה אלא הוי אונס ופטור (טור ס"ד בשם ר"י והרמ"ה והרא"ש) אם העבירה אצל גינת חבירו והיה אפשר לה לירד וליכנס לגינה אפילו נפלה באונס חייב דהוי תחלתו בפשיעה וסופו באונס (טור ס"א ותוספות והרא"ש) ויש מי שחולק בזה (ב"י בשם הרשב"א בשם הראב"ד):
ב
הוחלקה ונפל' ויצא' (והוא ידע) (טור ס"ב) וחזרה לגינה אע"פ שחזר' שלא לדעת הבעלים משלם מה שהזיק' מפני שהי' לו לשומר' שלא תחזור שהדבר ידוע שכיון שידע' דרך הגינה הרי היא חוזרת מאליה: הגה מיהו אם שמרה בשמירה מעולה ויצאה והזיקה פטור (טור):
ג
המעמיד בהמת חבירו על גבי קמת חבירו המעמיד חייב לשלם מה שהזיק' וכן אם הכישה (פי' הכה אותה) עד שהלכה לקמת חבירו והזיק' זה שהכיש' חייב: הגה ואפי' הפירות ברשות הרבים דהוי כמזיק בידים (המ"מ פ"ד מנזקי ממון וב"י בשם רשב"א): ודוקא הכישה כיוצא בזה אבל קם לה באפה עד שהלכה שם פטור דהוי גרמא בניזקין (המגיד שם ודלא כדעת הראב"ד):
ד
כל בהמ' שהזיק' פירות מחוברים משערים מה שהזיק' בששים ומשלם מי שנתחייב לשלם כיצד הרי שאכל' בית סאה שמין ששים בית סאה באות' השד' כמה הי' שוה וכמה היא שוה עתה אחר שנפסד בו הבית סאה ומשלם השאר וכן אם אכלה קב או רובע אפי' קלח אחד שמין אותו בששים:
ה
אכלה פירות גמורים שאינם צריכי' לקרקע משל' דמי פירות גמורי' בשיווייהן אם סאה דמי סאה ואם סאתים דמי סאתים:
ו
הרי שאכלה פירות דקל אחד וכן הקוצץ פירות דקל חבירו ואכל אם היה דקל רומי וכיוצא בו שאין התמרים שלו יפות משערים אותו בששים על גבי הקרקע ואם דקל פרסי וכיוצא בו הוא שהתמרים שלו יפות ביותר משערים הדקל בפני עצמו כמה היה שוה וכמה הוא שוה עתה: הגה וי"א דאם לא נגמר גדולו משערין בששים ואם נגמר גדולו משערין כמו שהוא (טור ס"י):
באר היטב חשן משפט
שצ״ד
א
שנהנית. באופן שנתבאר בסי' שצ"א ס"ח ע"ש:
ב
הלכה. פירוש ואפי' בעל הבהמה ידע מזה דמזל רע דבעל השדה הוא דגרם ליה ההיזק. סמ"ע:
ג
איבריה. מלשון זה משמע דאם לא נתרסקו איבריה אלא היה לה צער בעלמא א"צ לשלם כלל ואם יש להסתפק בזה צריך לשלם לו מה שהיה נותן להציל בהמתו מספק אמנם משמעות ל' התוספות והרא"ש אינן מורין כן עיין במהרש"ל פ"ו דב"ק סי' י"ג. ש"ך:
ד
מעולה. וכ"פ מהרש"ל שם סי' י"ז וע"ל ר"ס שצ"ו:
באר הגולה על שולחן ערוך חושן משפט
שצ״ד
א
א) ל' הרמב"ם בפ"ג מהנ"מ די"א משנה רפ"ו דב"ק דף נ"ה ע"א
ב
ב) כדמפרש רב כהנא שם דף נ"ח ע"א
ג
ג) כדמפ' שם דרב לא מבעיא קאמר וכו'
ד
ד) כדאמר רבי יוחנן שם
ה
ה) שם במשנה
ו
ו) בעיא דרכ ירמיה שם דף נ"ח ע"א למ"ד תחלתו בפשיעה וסופו באונס פטור אבל למ"ד תחלתו בפשיעה וסופו באונס חייב פשיט דחייב ואנן קיימא לן כוותיה
ז
פרש"י דהיה לו לשמרה שלא תרד
ח
ז) פסק כרב כהנא וכתב ה"ה שפסק בפסק ההלכות וכתב הב"י דפשטא דגמ' כוותיהו
ט
ח) פסקו כרבא דמפרש מתניתין נפלה לגינה וכו' בשדחפוה חברותיה ופי' ☜פטור לשלם מה שהזוקה אבל חייב לשלם מה שנהנית פשוט ומבואר שם בגמ' וכ"כ הרא"ש בשם התוספת ולא דמי לעובדא דאדא סבולאה בפ"ז דב"מ דף צ"ג ע"ג ואיתא לעיל סימן ש"ג סי"א דחייבוה לשלם לאו משום פשיעה חייביה אלא משום שהיה ש"ש וזה חשוב כגניבה ואבידה כדמשמע התם וכשם שהבעלים פטורים אם דחפה חבירתה כך שומר שכר שלו פטור דהא תנן מסר לש"ח וכו' כלן נכנסו תחת הבעלים בפ"ד דב"ק סוף דף מ"ד ע"ב
י
ט) שם די"ב ממימרא דרבי יוחנן כדמפרש לה רב פפא שם דף נ"ח ע"א
יא
י) וכ"כ ה"ה שם וז"ל וסובר רבינו ז"ל שכל שנעל בפניה כראוי והוא לא ידע בצאתה פטור ואינו משלם אלא מה שנהנית ומן הדעת מוכרעים כן ושכ"כ הראב"ד בפירושיו וכן כתב הרשב"א בשמו ונרא' שחזר בו מן ההשגה ובודאי אם החזיר דרך שם צריך לאוחזה כדי שלא תפיל עצמה שם וכ"כ הרב ז"ל
יב
כ) כן פרש"י שם וכן כתב הרא"ש שם
יג
ל) לשון הרמב"ם שם בפ"ד ד"ג מימרא דרב מתנה אמר רב שם דף נ"ו ע"ב ומכ"ש בהמתו
יד
מ) שם אמר רבה לרב יוסף הכישה אמרת לן
טו
נ) וכתב הב"י אע"פ שהתוס' כתבו דפטור כיון דלא משתמט בשום דוכתא דלחייב שן בר"ה כדברי ה"ה והרשב"א נקטינן דטענת לא משתמיט לאו טענה הוא
טז
ס) שם דין י"ג ממשנה שם רפ"ו וכדמפ' ר' חנינא שם דף נ"ח ע"ב
יז
ע) דאינו מפסיד המזיק כל כך דמי שלוקח ס' סאין כשהיא בתבואתה אינו מזלזל בה בשביל הפסד בית סאה אחת כי אם דבר מועט
יח
פ) כחזקי' שם
יט
צ) שם די"ד והם דברי ר"ש במשנה ומסיק בגמ' שם דף נ"ט ע"ב משמיה דרב דפסק הלכתא כוותיה
כ
ק) שם וכתב ה"ה הכל מבואר שם בגמרא (בעובדא דההוא גברא דקץ קשבא וכו' לקמיה דריש גלותא דף נ"ח ע"ב) בסוגיא לפי המסקנא
כא
ר) בעובדא דר"פ ורב הונא בריה דרב יהושע ואיפסקא הלכתא כוותייהו שם דף נט ע"א
כב
ש) דהכי איפסקא הלכתא שם בעובדא דר"ג
כג
ת) הוא כפי' הרא"ש שם בפסקיו שפי' דקלא ארמאה שלא נגמר גידולו וכו' ודקלא פרסאה שנגמר גידולו וראוי לעקרו ולשתלו במקום אחר וכן כתב ר"י נל"א ח"א
ביאור הגר"א על שולחן ערוך חושן משפט
שצ״ד
א
וכן אם דחפה כו'. כשיטתם בכ"מ שאמרו מ"ד כו' ומ"ד כו':
ב
וי"א כו'. כרבא דהוא בתרא וכן ס"ל לר"פ בב"מ צג ב' כוותיה וע"ש תוס' בד"ה איבעי כו' אבל הרשב"א כ' דאתי אף לר"כ דגבי בע"ה פשיעותא הוא אבל לגבי ש"ח פטור דלא קביל עליה למטרח כ"כ:
ג
אם כו'. תוס' ד"ה נפלה כו':
ד
ויש כו'. דלאו פשיעותא היא כמ"ש י"ט ב' וכי יאחזנה כו' וז"ש ירדה כו' וז"ש שם כיון דמשתמטא כו' ולדברי תוס' הא א"א לירד לשם אף שיש לדחוק בזה:
ה
והוא ידע. גמ':
ו
מיהו כו'. רש"י וז"ש כל אימת דמשתמטא ול"ק כיון דילפא. יש"ש דלא כראב"ד:
ז
ואפילו כו'. כפי' הרשב"א דהטעם דהוי מזיק בידים ועתוס' ד"ה המעמיד כו':
ח
ודוקא כו'. גמ' שם:
ט
כל כו'. כחזקיה וכל הסוגיא שם כוותיה ת"ר אין כו' אלא כו' ושם אתא לקמיה דר"נ כו' א"ל רבא כו' והלכתא כו' אליעזר זעירא כו':
(ליקוט) כיצד כו' וכן כו' אפי' כו'. ר"ל כפי' ר"ח שם וכן פי' הראב"ד הביאו הרשב"א שם אריב"ח סאה כו' ר"ל דוקא סאה שיימינן בששים מפני שהוא דבר גדול שלא להכחיש את המזיק והיינו דתנן במתני' סאה אבל פחות מסאה שמין בפ"ע ר' ינאי כו' עד תרקב וחזקיה אמר אפי' קלח ע"ש (ע"כ):
(ליקוט) כיצד כו'. עמ"ש בפי' ר"ח והראב"ד ובזה ניחא מה שפריך שם מתבי אכלה כו' דהקושיא דוקא לחזקיה אבל לפירש"י ה"ל להקשות אמתני' וכן אף לפי' תוס' שפי' שם דמ"ש בית סאה קאי אמה שאכלה ע"ש ופ' כחזקיה דכל הסוגיא שם כוותיה ת"ר אין כו' ההוא גברא כו' אתא כו' וכן אביי ורבא שם וכן ר"פ ור"ה כו' ושם והלכתא כו' אליעזר כו' שלחוה כו' והשמיט מש"ש נטיעה כו' דס"ל דחכמים שם פליגי אכולהו אבל הרא"ש פ' דס"ל דל"פ אהא ממה שחזר ואמר וחכ"א כו' על סמדר. וכן בכחש גופנא לא כ' דס"ל כהרמ"ה דלא מנכינן אבל הרא"ש פ' שם דמנכינן דרבנן ס"ל כוותיה ועתוס' שם ד"ה מאן כו' וד"ה אונס כו' וברא"ש שם (ע"כ):
י
הרי כו' וכן כו'. שם:
יא
אם כו'. וכן פירש"י:
מאירת עיניים על שולחן ערוך חושן משפט
שצ״ד
א
משלם מה שנהנית כו'. פי' ולא כל מה שהזיק' החילוק שבין דא לדא כ' הטור והמחבר בסי' שצ"א ס"ח ע"ש:
ב
ואפי' הלכה מערוג' לערוג' כו'. פי' ואפי' בעל הבהמה ידע מזה דמזל רע דבעל השדה הוא דגרם ליה ההיזק:
ג
ואפי' טנפה פירות כו'. פי' אף שלא אכלם וזה שילדה וטנפ' הי' אונס דלא ה"ל למיסק אדעתיה שתלד ותטנף אפי' הכי משלם אפי' כל ההוזק כיון דתחלתי' הוה בפשיעה דה"ל לשומר' שלא תלך שם ותרד ותאכל הפירות וברישא מיירי שנפל' ממקו' שלא הי' לה לירד שם דרך הטבע אם לא שהוחלק' ונפלה שם באונס מ"ה אינו משלם אלא מה שנהני' כ"כ בטור ועמ"ש מור"ם בהג"ה ובסמוך דיש חולק ע"ז דתחלתו בפשיעה וסופו באונס:
ד
וי"א דאם דחפוה חבירת' כו'. דאע"ג דנתבאר בטור ובדברי המחבר לעיל בסי' ש"ג סי"א בש"ש דבכה"ג חייב לאו משום דהו' כפשיעה אלא דה"ל כגניב' ואביד' דש"ש חייב בו משא"כ בשן ורגל דאין אדם מחויב לשמור בהמתו אלא שמירה פחות' כמ"ש בר"ס שצ"ו ומחשב בהן זה לאונס ועד"ר:
ה
אם העביר' כו'. והי' אפשר לה לירד כו' ומ"ש המחבר בר"ס זה יש לפרשו דלא הי' אפשר לה לירד וכמ"ש לפני זה ובטו' כתב עוד ז"ל או אפילו שאי אפשר שתרד ונפלה שם שלא באונס ג"כ משלמת כל מה שהזיק' ור"ל כגון שהיא הולכת במקו' גבוה והשדה בגיא ושינת' זו את טבע שאר הבהמות וקפצה לאכול הפירות שראת' שם
ו
שהיה לו לשומר'. פי' שמיר' מעול'. ופי' שמירה מעולה או פחות' תמצא בר"ס שצ"ו ובטור ובדברי המחבר:
ז
המעמיד בהמת חבירו כו' וכ"ש בהמה שלו:
ח
ואפי' הפירות בר"ה ואע"ג דבהיזק שן ורגל נתבאר בסימן שצ"א דאם הזיק בהן בר"ה אין בעל הבהמה משלם אלא (ח"נ) מה שנהנית שאני הכא כיון דהעמידו שם ה"ל כמזיק הפירות בידים וכדמסיק ומ"ה משלם נ"ש:
ט
משמרין מה שהזיקה בס' כו' ילפינן לה מדכתיב וביער בשד' אחר בבי"ת דהול"ל וביער שדה אחר ודרשינן דההיזק והביער ישער אגב שדה אחר והיינו דלא ישומו כמה היה שוה בית סאה זו הנאכל לחוד דהי' שוה טובא והי' מפסיד המזיק הרבה אלא משערינן אם אדם בא ליקח ס' כמו שיעור זה דהוזק כמה היה נותן בעדו דרך משל ס' זהו' וכמה הי' פוחת בשביל בית סאה זו שנאכל דדרך העולם הוא דלא הי' פוחת עבור זה כל שווי' בית סאה וגם אין שמין בית סאה זו הנאכל אגב שדה שלימה דלא הי' פוחת הקונה עבור זה כ"א דבר מועט והיה נפסד הניזק טובא לכך נתנו שיעור ממוצע לשער בס' כשיעור הנאכל ואע"ג דדרשינן זה מדכתיב וביער ובשדה אחר ילפינן נמי מינ' דדוקא כשהזיק' ברשות הניזק הוא דחייב לאפוקי הזיק' בר"ה והיינו מדכתב' התורה גבי וביער ולא כתב' גבי דין תשלומין מיטב שדהו ישלם בשדה אחר ועד"ר:
י
וכן אם אכלה קב כו'. שמין אותו בששים כמו זה הנאכל ולאפוקי ממ"ד דמשערינן לעולם אפי' קלח א' אגב סאה בס' סאין ועפ"ר:
יא
וכן הקוצץ כו'. פי' בין שאכלה הבהמה בין שקוצץ האדם עצמו יש חילוק בין אם היו הפירות מדקל משובח או מדקל שאינו משובח כ"כ:
יב
ואם נגמר גדולו כו' הטור כ"כ אקוצץ אילן עצמו וחילק בין אם היה נגמר כ"כ עד שהי' ראוי לשתלו במקום אחר או לא ומור"ם ז"ל אף שסדרו אמ"ש המחבר לפני זה דמדבר בקוצץ פירות מ"מ מוכרח דכוונתו אאילן הנזכר בכלל דברי המחבר שלפני זה מדכתב ב"פ נגמרה גדולו ואי אפירות קאי הל"ל אי נגמר גידולן וק"ל:
שפתי כהן על שולחן ערוך חושן משפט
שצ״ד:א׳
א
ולא נתרסק וכו'. מלשון זה משמע דאם לא נתרסקו אבריה אלא הי' לה צער בעלמא לא הי' צריך לשלם כלל אבל אי יש לספק בזה צריך לשלם לו מה שהי' נותן שיצילו בהמתו מספק אמנם משמעות לשון התוספות והרא"ש אינם מורין כן ע' ביש"ש פ"ו דב"ק סי' י"ג:
שצ״ד:ב׳
א
שהי' לו לשומר'. פי' שמירה מעולה ופי' שמירה מעולה או פחותה תמצא בר"ס שצ"ו וכו' עכ"ל סמ"ע ודלא כהבנת מהרש"ל דלהרמב"ם סגי בשמיר' פחותה ואינו כן אלא עכ"פ צריך שמירה מעולה ולאפוקי הרא"ש דס"ל דלא סגי בשמירה מעולה ג"כ ודוק:
שצ״ד:ג׳
א
מיהו אם שמרה כו'. וכ"פ מהרש"ל סי' י"ז:
הסבר על זכויות יוצרים
שולחן ערוך, חושן משפט
רשיון: Public Domain
מקור: www.nli.org.il
באר היטב חשן משפט
רשיון: Public Domain
מקור: www.toratemetfreeware.com
באר הגולה על שולחן ערוך חושן משפט
רשיון: Public Domain
מקור: www.nli.org.il
ביאור הגר"א על שולחן ערוך חושן משפט
רשיון: Public Domain
מקור: www.nli.org.il
מאירת עיניים על שולחן ערוך חושן משפט
רשיון: Public Domain
מקור: www.nli.org.il
שפתי כהן על שולחן ערוך חושן משפט
רשיון: Public Domain
מקור: www.nli.org.il
כל הזכויות שמורות לבעלי התכנים – במידה ומצאתם הפרה בזכויות היוצרים שלכם, נא לפנות אלינו באופן מיידי במייל [email protected] האתר כולו מוקדש לעילוי לנשמת כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולזכות כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולרפואת כל חולי עם ישראל בנפש בגוף ובנשמה. לייחדא קודשא בריך הוא ושכינתא על ידי ההוא טמיר ונעלם בשם כל ישראל, ולקרב את ביאת המשיח. כל הזכויות שמורות (c) לבעלי הזכויות יוצרים השייכים לכל קטע מצוטט, יש להתייחס לכך בחומרה רבה ויש איסור גמור להפיץ באופן הנוגד לרישיון מצד ההלכה וכו' תחת רישיון Creative Commons-CC-2.5