א
אסור לקנות מגזלן ולסטים וליהנות מממונם ודינא דמלכותא כיצד ובו יא סעיפים:
אסור לקנות דבר הגזול מהגזלן ואסור לסעדו על שינויו כדי שיקנהו שכל העושה דברים אלו וכיוצא בהם מחזיק ידי עוברי עבירה ועובר על ולפני עור לא תתן מכשול והלוקח ממנו מטלטלין דינו כלוקח מהגנב שנתבאר בסי' שנ"ו:
ב
אסור ליהנות בדבר הגזול ואפי' לאחר יאוש והוא שידע בודאי שדבר זה היא הגזיל' עצמה כיצד ידע שבהמה זו גזול' אסור לרכוב עליה או לחרוש בה גזל בית או שדה אסור לעבור בתוכה או ליכנס בה בחמה מפני החמה ובגשמים מפני הגשמים ואם דר בה חייב להעלות שכר לבעלים אם היתה עשוי' לשכר גזל דקלים ועשה מהם גשר אסור לעבור עליו וכן כל כיוצא בזה (מיהו אם מסרו לרבים מותר ליהנות ממנו דהא הוי יאוש עם שינוי רשות) (המגיד פ"ה) אבל מלך שכרת אילנות של בעלי בתים ועשה מהם גשר מותר לעבור עליו אפי' שצוה המלך לעבדיו לכרות מכל אחד ואחד דבר ידוע והלכו הם וכרתו הכל מאחד מותר וכן אם הרס בתים ועשה דרך או חומה מותר ליהנות בה וכן כל כיוצא בזה שדין המלך דין והוא שיהי' מטבעו יוצא באותם הארצות שהרי הסכימו עליו בני אות' הארץ וסמכה דעתם שהוא אדוניהם והם לו עבדים שאם לא כן הרי הוא כגזלן בעל זרוע:
ג
אסור ליהנות מהגזלן (שהוחזק ממונו שבא בגזילה) (טור ס"ה) ואם היה מיעוט שלו אע"פ שרוב ממונו גזול מותר ליהנות ממנו עד שידע בודאי שדבר זה גזול בידו:
ד
בני אדם שחזקתם גזלנים וחזקת כל ממונם גזל מפני שמלאכתם מלאכת גזלנים כגון המוכסים והליסטים אסור ליהנות מהם שחזקת מלאכה זו שהיא גזל ואין מצרפים דינרים מהתיבה שלהם שהכל בחזקת גזילה אבל ממה שיש לו בבית או בשוק שלא בתיבת המוכסים מותר לצרף ואפילו מתיבתו אם הוא חייב לתת לו חצי דינר ואין לו אלא דינר נותנו לו ולוקח ממנו חצי דינר אפילו מתיבת המוכסין מפני שהוא כמציל מידו:
ה
נטלו מוכסין כסותו והחזירו לו אחרת הרי אלו שלו מפני שזו כמכירה היא וחזקתה שנתייאשו הבעלים ממנה ואינו יודע בודאי שזו גזולה ואם היה ותיק ומחמיר על עצמו מחזירן לבעלים הראשונים (ובידוע שלא נתיאשו הבעלים צריך להחזירו לבעלים בחנם) (מרדכי ר"פ הגוזל בתרא):
ו
בד"א שהמוכס כלסטים בזמן שהמוכס עכו"ם או מוכס העומד מאליו או מוכס העומד מחמת המלך ואין לו קצבה אלא לוקח מה שירצה אבל מוכס שפסקו המלך ליטול דבר קצוב (ואפי' צוה שישראל יתן יותר מעכו"ם מ"מ מקרי דבר קצוב לכל איש) (מהרי"ק שורש קצ"ד) והעמיד מוכס ישראל לגבותו למלך ונודע שאדם זה נאמן ואינו מוסיף כלום על מה שגזר המלך אינו בחזקת גזלן משום דדינא דמלכותא דינא ולא עוד אלא שהמבריח ממכס זה עובר (על לא תגזול) מפני שהוא גוזל מנת המלך בין שהיה מלך ישראל בין שהיה מלך עכו"ם וכן אם ישראל קנה המכס מהמלך המבריח עצמו הרי זה גוזל ישראל שקנאו (וי"א דאפי' ידוע דהישראל לוקח יותר מן הקצבה מ"מ אסור להבריח ממנו דבר הקצוב דהוי כגוזל מן הגזלן דאסור) (ב"י) אבל אם קנאו עכו"ם מותר משום דהוי כהפקע' הלוואתו דשרי במקום דליכא חלול השם: הגה וי"א דאפי' המוכס ישראל אם לא קנאו לעצמו רק גובה למלך אע"ג דאסור להבריח מכח דינא דמלכותא מ"מ אם אדם מבריח אין למוכס לכוף אותו ליתן דהוי כהפקעת הלוואתו דשרי מיהו אם יש בזה משום יראת המלך ודאי יכול לכוף אותו (ר"ן פ"ד דנדרים):
ז
וכן מלך ששם מס על בני העיר או על כל איש ואיש דבר קצוב משנה לשנה או על כל שדה ושדה דבר קצוב או שגזר שכל מי שיעבור על דבר זה ילקחו כל נכסיו לבית המלך או כל מי שימצא בשדה בשעת הגורן הוא יתן המס שעליה בין שהיה הוא בעל השדה בין שאינו בעל השדה וכל כיוצא בדברים אלו אינו גזל וישראל שגבה אותם למלך אינו בחזקת גזלן והרי הוא כשר והוא שלא יוסיף ולא ישנה ולא יקח לעצמו כלום:
ח
וכן מלך שכעס על אחד מעבדיו ושמשיו מבני המדינה ולקח שדהו או חצירו אינו גזל ומותר ליהנות בה והלוקחה מהמלך הרי הוא שלו ואין הבעלים מוציאין אותה מידו (וכ"כ לעיל ס"ס רל"ז) אבל מלך שלקח שדה או חצר של אחד מבני המדינה שלא בדינים שחקק הרי זה גזלן והלוקח ממנו מוציאין הבעלים מידו כללו של דבר כל דין שיחקוק אותו המלך לכל ולא יהיה לאדם אחד בפני עצמו אינו גזל וכל שיקח מאיש זה בלבד שלא כדת הידוע לכל אלא חמס את זה הרי זה גזל: הגה ואם חקק לבעל אומנות אחד כגון שחקק למלוה בריבית איזה דבר י"א דלא אמרי' ביה דינא דמלכותא דינא הואיל ואינו חקוק לכל (מהרי"ק שורש ס"ו) י"א דלא אמרינן דינא דמלכותא דינא אלא במסים ומכסים התלוים בקרקע כי המלך גוזר שלא ידורו בארצו כי אם בדרך זה אבל בשאר דברים לא (הרא"ש פ"ד דנדרים בשם הר"מ ומרדכי פ' הגוזל בתרא) וי"ח וסבירא להו דאמרי' בכל דבר דינא דמלכותא דינא (מרדכי שם בשם התוס' ות"ה סי' ש"ט) ולכן המלוה על המשכון יכול למכרו אחר שנה הואיל וכן דינא דמלכותא (שם בשם ר"י בר פרץ) וכן הוא עיקר וכמו שנתבאר לעיל סי' שנ"ו סעיף ז':
ט
לפיכך גבאי המלך ושוטריו שמוכרים השדות במס הקצובה על השדות ממכרן ממכר אבל מס שעל כל איש ואיש אינו גובה אלא מן האדם עצמו ואם מכרו השדה במס שעל הראש ה"ז אינו ממכר אא"כ היה דין המלך כך (וע"ל סי' ס"ח מדינא דמלכותא גם בסי' ק"ד סעיף ב' מדין זה):
י
מלך שהיו דיניו שכל שלא יתן המס שעל השד' תהיה השד' לנותן המס וברח בעל השדה מפני המס ובא זה ונתן מס שעלי' למלך ואכל פירותיה אין זה גזל אלא אוכל פירות ונותן המס עד שיחזרו הבעלים שדין המלך דין הוא כמו שאמרנו: הגה וכן הוא חוק המלך שכל מי שימצא בשדה יתן בעד כל בני הבקעה והוא יחזור ויגבה מהם או שיכול לגבות מס השנה מא' (טור ס"ט):
יא
וכן מלך שגזר שכל מי שיתן מס הקצוב על האיש ישתעבד בזה שלא נתן ובא ישראל ונתן המס שעל ישראל זה העני הרי זה עובד בו יותר מדאי שדין המלך דין אבל אינו עובד בו כעבד: הגה ישראל שהיה חייב לעכו"ם והעכו"ם מכר השטר לישראל אע"פ שאסור לדון עם ישראל חבירו בפני עכו"ם ואע"פ שבא מכח עכו"ם מ"מ דייני ישראל יפסקו לישראל זה מה שהיה העכו"ם מרויח לפני דייני עכו"ם הואיל וישראל זה בא מכחו הרי הוא כמוהו בכל מה שהיה יכול לזכות לפני דייני עכו"ם שהוא דינא דמלכותא (תשובת הרא"ש כלל י"ח סי' א' וכנ"ל ס"ס כ"ו) הנושא אשה במקום שדנין בדיני עכו"ם ומתה אשתו לא יוכל אבי אשתו או שאר יורשיה לומר כל הנושא אשה על דעת המנהג הוא נושא ונדון הדבר בדיני עכו"ם דאם מתה (לא) יורשה בעלה או כדומה לזה וליכא בזה משום דינא דמלכותא (ב"י בסי' כ"ו בשם תשובת הרשב"א) דלא אמרינן דינא דמלכותא אלא בדבר שיש בו הנאה למלך או שהוא לתקנת בני המדינה אבל לא שידונו בדיני עכו"ם דא"כ בטלו כל דיני ישראל (מהרי"ק שורש קפ"ז בשם רשב"א):
באר היטב חשן משפט
שס״ט
א
מהגנב. דאם הוא גזלן מפורסם צריך להחזירו לבעלים והוא יתבע לגזלן ואם אינו מפורסם עשו בו תקנת השוק שנוטל דמיו מהנגזל ומחזיר לו הגזילה והנגזל חוזר ותובע מן הגזלן עכ"ל הטור וכ"כ הרמב"ם פ"ח דגזילה וכ"פ הה"מ שם וכ"כ ר"י נל"א ח"ד וכ"כ הרא"ה בספר החנוך מצוה רל"ו וכ"נ להדיא מדברי תשובת מהר"מ שבמרדכי ס"פ הספינה ע"ש וכ"פ בעה"ת שער מ"ט חלק י"ג וכת' שגם הראב"ד כ"כ ע"ש ועיקר דלא כמ"ש הב"י בשם הרשב"א בסי' שנ"ו והריב"ש ס"ס שצ"ג בשם קצת מפרשים דבגזלן אע"פ שאינו מפורסם לא עשו בו תה"ש דקול יוצאת לגזילה וה"ל כגנב מפורסם ע"ש. ש"ך:
ב
שרוב. ע"ל ר"ס שנ"ח דפסק הטור והמחבר דאסור לקנות מהגנב דבר שהוא בחזקת גנוב ונ"ל דיש לחלק דהתם ברועים ואינך דהן בחזקת גנבים ומסתמא כל מה שבידם הוא בחזקת גנוב כי כל מלאכתן בזה אלא שיש מיעוט רועים שאינן גנבים כלל ותלינן לזה שבא לקנות ממנו בהרוב משא"כ כאן מיירי בידוע בו שיש בידו מיעוט ממון שאינו גזול. סמ"ע:
ג
בודאי. עמ"ש בסי' שנ"ב ס"ק ז' וח' ע"ש:
ד
הגזלן. וע"ז אמרי אינשי בתר גנבא גניב וטעמא טעים ונראה דבמקום שהמוכסין מאמינים להסוחרים במה שאומרים לפניהן שאין להן סחורה אלא כך וכך אז מותר לשנות להגיד לפניהן באופן שלא יפסדו ליתן להם המותר מדבר הקצוב ויגידו להן בפחות מהערך סחורה שיש להם בענין שלא יצטרכו ליתן יותר ממה שמגיע מהם מכס ע"פ הקצבה מדינא דמלכותא ומש"ה דקדק הרמ"א וכת' דאסור להבריח דבר הקצוב כו' הא המותר מותר להבריח. סמ"ע:
ה
וי"א. עיין בתשובת רשד"ם סי' קצ"א:
ו
מס. עיין בב"י במה שחולק על הנ"י. ובדברי מהרש"ל פ"י דב"ק סי' כ"א מבואר שפוסק כהנ"י מיהו אישתמיטתיה דברי הטור שבסי' זה ס"י וגם הרמב"ם רמזו במ"ש בכל שנה כו' ע"ש ועיין בתשו' רמ"א סי' פ"ו. ש"ך:
ז
שכעס. עיין בתשו' ן' לב ס"ר דף ס"ד ובתשו' רשד"ם סי' נ"ה ובתשו' רמ"א סי' ק"ט ובתשו' ר"מ אלשיך ריש ס"ה וסי' ס"ז ובתשו' רש"ך ס"ב סי' פ"א:
ח
חקק. עי' בתשו' מהר"א ששון סי' קצ"ב ובתשו' ן' לב ס"ג סי' ק"י ובתשו' רשד"ם סי' רכ"ד:
ט
שנה. עמ"ש בזה בסי' ע"ג ס"ק ל"ו ע"ש:
י
המס. פירוש בימיהן היו גוף השדות למלך וישראל ועובדי כוכבים היה מנהגם להחזיק בהן לחרוש ולזרוע ונותנין בכל שנה חלק קצוב מס מהן למלך וע"ז אמר שאם היה דין המלך כו' אין זה גזל ובודאי אם היה גוף השדה של ישראל אז אף שצריך ליתן מס דבר קצוב למלך א"י להפקיע מידו כל פירותיו בשביל שלא נתן המס. סמ"ע:
יא
שיחזרו. ובד"מ כת' דבכה"ג שגוף השדה של המלך אפילו לקחו הגזבר ונתנו לאחר שיהיה בידו לעולם אין זה גזל מאחר דגוף השדה הוא של מלך ולא בא ליד זה כי אם עבור המס והרי לא נתן המס וכאילו לא בא לידו דמי. שם:
יב
מכר. ה"ה אם נתנו במתנה לישראל ויש לו עדים וראיה שנתנו לו. כ"כ בתשובת מהר"מ מלובלין סי' כ"ב באריכות ע"ש:
יג
הנושא. הסמ"ע הקשה ע"ז ממ"ש בר"ס רמ"ח דאם עשה הצוואה במקום שנהגו לדון בערכאות כו' וע"ש מה שמיישב בזה דיש לחלק בין ההיא דהתם להאי דהכא ע"ש:
יד
שידונו. ונראה דאפילו אם השר גזר בהדי' לילך בתר דיני הערכאות דאין על דייני ישראל לדון זה מכח דינא דמלכותא דעל כזה לא אמרו דד"מ אלא על דברים מחוקי המלוכה. וגם מ"ש הרמ"א בס"ח דיש חולקין וס"ל דאמרינן בכל דבר כו' ר"ל אף שאינו ממסים וארנוניות אבל מ"מ צריך עכ"פ להיות בענין הנהגו' של משפטי המלכי' וכן הוא במהרי"ק ע"ש. סמ"ע. (ועמ"ש בשם הש"ך בס"ס ע"ד ע"ש):
באר הגולה על שולחן ערוך חושן משפט
שס״ט
א
א) לשון הרמב"ם רפ"ה מהלכות גזילה וכ' ה"ה מפורש במשנה וגמרא בפרק הגוזל ומאכיל (בבא קמא דף קי"ג ע"א) ומבואר במ"ש בסי' (שנ"ו)
ב
ב) שם ד"ז וכתב ה"ה דעת הרב ז"ל כן לפני שעל זו דמכיר כליו וספריו ביד אחר (שם ד' קט"ו) הביאו ההיא דרב חסדא גזל ולא נתייאשו הבעלים ובא אחר ואכלו רצה מזה גובה שם דף קי"א ע"ב ויש חולקין לומר דגזלן מסתמא הרי הוא כגנב מפורסם דקול יוצא לגזלה וגם בזה אין ראיה והעיקר שלא להוציא חפץ מיד הלוקח בלא הדמים אם אינו מפורסם
ג
ג) שם ד"ב וכ' ה"ה זה פשוט יאוש כדי לא קני כמ"ש בפ"א מה"נ (ולעיל סי' שנ"ג) ובפ"ג דסוכה דף ל' ע"ב והא דאמרי' בפ"י דב"ק גבי דינא דמלכותא דינא דלמא מייאשי מרותייהו מינייהו (דף קי"ג ע"ב) התם דאיכא יאוש ושינוי רשות שנמסר לרבים שכל זמן שיש בדבר יאוש ושינוי רשות מותר ליהנות בו וזה ברור
ד
ד) כתב ה"ה פשוט הוא דקרקע אינה נגזלת כדאיתא שם דף י"ז ע"ב וכחכמים
ה
ה) מפורש שם בפ"ב ד' נ"א ע"א ומבואר לעיל סי' שס"ג ס"ו
ו
ו) כתב ה"ה זה מתבאר בההיא דהגוזל בתרא דף קי"ג וביאר שם אע"ג דשינוי מעשים בלבד קונה זה שינוי החוזר לברייתו כמ"ש בפ"ב (ולעיל סי' ש"ס ס"ח)
ז
ז) שם די"ו ומבואר בהגוזל בתרא שם
ח
ח) טור ס"ט ושם בגמ' וכדמפרש שם טעמא שלוחא דמלכא כמלכא ולא טרח ואינהו הוא דאפסידו אנפשייהו דאיבעי להו דאינקוט מכולי באגי ולמשקל דמי
ט
שם ברמב"ם
י
ט) שם די"ח וכ' ה"ה וזה מבואר
יא
י) שם ד"ח וכ' ה"ה פסק כשמואל דאמר הכי (שם דף קי"ט ע"א) והא דפסק בפ"ו מה' גניבה וכן אם רוב אותו דבר שהו' גנוב אין לוקחין (וכ"כ המחבר בר"ס שנ"ח) נראה שפסק כרב וכו' או החילוק הוא בין רוב דבר ובין רוב ממון דרוב הדבר אסור וברוב הממון מותר וזה עיקר
יב
כ) שם ד"ט משנה שם דף קי"ג ע"ח
יג
ל) שם במשנה ואין פורטין ופירש"י להחליף סלעין בפרוטות
יד
מ) טור ס"ו ושם במשנה
טו
פי' אנל בלי נתינת דבר חלופו אסור ליהנית אפי' מתוך ביתו
טז
נ) שם וכ"כ ה"ה ברייתא שם אבל נותן לו הדינר נותן לו את השאר כמו שפי' רש"י שם
יז
ס) שם ד"י משנה שם דף קי"ד ע"א
יח
ע) פי' אע"ג דקי"ל יאוש כדי לא קנה אע"פ דכי אתא לידיה ה"ל יאוש ושינוי רשות מ"מ באיסורא אתא לידיה הכא שאני שהיא כמכירה שהרי נאנה לו תמורת כסותו נמצא שאינו נהנה מן הגזילה ובשעה שנתנו לו לא ידע שהיא גזולה כ"מ
יט
פ) מפורש שם בברייתא בל' האחרון שנאמר בגמ' בפירושה
כ
פירוש אנשים ענוים ומחבבים את המצות רש"י בפ"ק דברכות
כא
צ) שם די"א וכ' ה"ה דעת הרב כשהמוכס עכו"ם אע"פ שהוא עומד מחמת המלך מסתמא הרי הוא כמוכס שאין לו קצבה שסתמו יותר מן הדין הוא נוטל ופי' רבינו ברייתא ואוקמתא דרבי יאשיה שם ד' קי"ג ע"א במוכס עכו"ם אסקינן אף במתני' ולא פליגי אשאר אוקימתא ולא כן פי' שאר מפרשים
כב
ק) שם בגמ' ולהבריח מכס מי שרי והאמר שמואל דינא וכו'
כג
ר) כן הוא ברמב"ם ועוד
כד
ש) טור ס"ח כ"כ הרא"ש שם וכ"כ הר"ן פ"ג דנדרים דף כ"ח ע"א בשם התוס'
כה
ת) שם ושם כדמסיק בגמ' דב"ק שם ע"ב ופי' רש"י הפקעת הלואתו שאין גוזל ממש שרי כי ליכא חילול השם כגון היכא דטען נתתים לאביך ומת דלא ידע עכו"ם דמשקר וכה"ג הוא במכס וכ' ה"ה מאחר שאין המלך מפסיד בזה ואם יודע לא יהיה בדבר הקפדה וסכנת נפשות הוא שאמרו שמותר להברית המכס דהוי כהפקעת הלאותו (וכמו שפירש"י):
כו
א) ע"ש שכתב שאסור לישבע שהן תרומה דליכא אונס' כיון דדינא דמלכות' דינא
כז
ב) שם ברמב"ם די"ב
כח
ג) מימרא דרבא מאן דאשתכח בבי' דרי' וכו' שם דף קי"ג ע"ב ומבואר שם שאין למשכון האריס וכ"כ הטור:
כט
ד) שם די"ג וכתב ה"ה פי' כדין החקוק וכמ"ש למטה וזה מבואר שהרי הרוגי מלכות נכסיהן למלך כדאיתא בפ"ו דסנהדרין (דף מח ע"ב)
ל
ה) שם וכתב ה"ה כבר הודו לו כל בעלי הוראה וכן עיקר דינא דמלכותא דינא אבל גזלנותא דמלכותא לאו דינא והרי היא גזל גמור וקרקע אינה נגזלת ולעולם ברשות בעלים היא וכו' ודעת רבינו ז"ל ורז"ל שהמלך יכול לעשות דין חדש ולומר כל העושה כך יענש כך ועונשו עונש מן הדין
לא
פי' לישראל וכן כתב לעיל סי' ע"ג ס' י"ד
לב
ו) שם די"ד וכתב ה"ה מפורש בפ"ג דב"ב ד' נ"ה ע"א והני זהרורי דזבני ארעא לטסקא וכו' אבל לכרגא לא מ"ט כרגא אקרקפתא דגברא מנח
לג
ז) שם דין ט"ו וכתב ה"ה גם זה בפ' חזקת (בבא בתרא דף נ"ה ע"א) דאמר מלכא מאן דיהיב טסקא ליכול ארעא אי נמי מדאמרינן בפ"ה דב"מ דף ע"ג ע"ב ארעא לטסקא משתעבד'
לד
ר"ל בשלמא מכרו גזב' ממכר עולם אלא שזה החזיק מעצמו ופרע מנת המלך ה' המגיד:
לה
ח) כבר כתבו המחבר לעיל ס"ז מבואר' במ"ש שם
לו
ט) שם דין י"ו שם בב"מ ובפרק ד' דיבמות דף מ"ו ע"א:
לז
י) כתב הכ"מ טעמו משום הא דקי"ל ודאסור להעביד העבד עברי בדברי' שהם מיוחדים לעשות העבדים כגון להוליך כליו אחריו לבית המרחץ או לחלוץ לו מנעליו משום שנאמר לא תעבוד בו עבודת עבד ה"מ עבד עברי שנפשו שפלה מפני שנמכר ☜אבל ישראל שלא נמכר מותר להשתמש בו כעבד כמבואר בפ"ה מהל' עבדים (ובי"ד סי' ס"ז) קמ"ל דהני כיון דבדינא דמלכותא משתעבדי בהו ומשו' כרגא דיהיב עלייהו ה"ל כמכורים ודינם כדין ע"ע ע"כ עיין במהרי"ק שורש אלף ושורש ס"ו ושורש קצ"ה ושורש קפ"ח ובמרדכי פרק הגוזל ומאכיל הרבה פרטי דדיני דמלכותא דינא ובריב"ש סימן קע"ט
לח
כ) וע"ל סי' קכ"ח סעיף א' בהגה ובמ"ש שם:
ביאור הגר"א על שולחן ערוך חושן משפט
שס״ט
א
אסור כו'. עבה"ג ושם קי"ד א' תנא כו' ומעיקרא כו' וז"ש ואסור לסעדו כו' ושם קי"ט א' איתמר גזלן כו' ועמ"ש בר"ס שנ"ו:
ב
והלוקח ממנו כו'. ר"ל לענין תקנת השוק וגנב מפורסם דלא כי"א שגזלן מסתמא ה"ה כמפורסם וראייתו ממ"ש ר"ח גזל ולא נתייאשו ובא כו' ואם איתא מאי נ"מ מ"מ הרי עשו תקנת השוק וכמ"ש הרשב"א בשם י"מ אבל רש"י שם תי' בד"ה ור"י סבר עשו כו' וכ"כ הרשב"א דנ"מ במתנה דלא עשו בו תקנת השוק א"נ במכרה שוה מאתים במנה להחזיר המותר א"נ באותן שלא עשו תק"ה פרע בחובו כו':
ג
אסור כו'. כמש"ו גזל דקלים כו':
ד
ואפי' לאחר ייאוש. כנ"ל ממש"ש קי"ד ומעיקרא באיסורא כו' ואף דקי"ל כלישנא בתרא היינו משום דאיכא ייאוש וש"ר ולא אתא לידיה באיסורא דלא ידע שגזולה היא כמ"ש בס"ה ואינו יודע כו' וכמ"ש ברפ"ג דסוכה אלא ליגזזו אינהו כי היכא כו' וכמ"ש המפרשים שם משום דא"י שגזילה היא וז"ש והוא שידע כו':
ה
כיצד ידע כו'. מהא דב"ק קיג ב' כמש"ו גזל דקלים כו':
ו
ואם דר כו'. פ"ב דב"ק ורפ"ג דב"ב:
ז
מיהו אם מסרו כו'. עבה"ג ס"ק ג' והיינו לפי' תוס' שם ד"ה היכי מייחשי ה"ל כו' אבל לפירש"י כו' אפי' בכה"ג אסור. ודעת הטור אף בייאוש לבד מותר והיינו כפי' תוס' ולא ס"ל חילוק של המ"מ דמה שמסרו לרבים דהוי ש"ר וכדעת רש"י בזה:
(ליקוט) מיהו כו'. עבה"ג ס"ק ג' וכ"פ הרשב"א שם ואע"ג דמשני שם א"ל אי לא דינא כו' צ"ל שמפ' כפי' תוס' שם ד"ה היכי כו' ועמש"ש (ע"כ):
ח
וכן אם הרס כו'. כמ"ש בפ"ו דב"ק אבל אתה מלך אתה ומלך כו':
ט
והוא כו'. כמ"ש בפ"ק דמגילה עדיין לא יצא כו':
י
שהוחזק כו'. ממש"ש קיג א' במתני' אבל נוטל כו'. טור ע"ש:
יא
ואם היה כו'. כמ"ש בספי"ז דשבת וש"מ מעשה רב וכ"פ רוב הפוסקים ור"ח פ' כרב:
יב
מפני כו' לשון הרמב"ם וכלישנא בתרא ור"ל אע"ג דקי"ל יאוש כדי לא קנה כאן ייאוש וש"ר היא שהיא כמכירה דלא כלישנא קמא דס"ל דאינו כמכירה ואינו שינוי רשות וקרי לה ייאוש כדי ור"ל דהוי כמתנה ובמתנה לא עשו תקנת השוק כמ"ש הרשב"א וז"ש ג"כ ואינו יודע כו' דבלא זה הוי כגנב מפורסם דלא עשו תקנת השוק ואף הרא"ש מודה בכה"ג כמ"ש בסי' שנו ס"ב בסג"ה וכ"ש לדעת הרמב"ם וכ"ז לשיטתי דאף לאחר ייאוש צריך לתקנת השוק אבל לדעת ר"י א"צ לכל זה וכ"כ בסמ"ע:
יג
וחזקתה כו'. ר"ל אע"ג דמוכס אפי' ישראל בסתמא לא אייאוש כמ"ש בסי' שסח כאן כיון שהחליף בודאי נתייאוש כמ"ש הסמ"ע שם ודייק ממש"ש אלא אי איתמר כו' ול"ק ארישא ולהיפך אלא דשם ודאי נתייאשו בכ"ע ואף שאמרו שם בשלמא לעולא כו' בידוע כו' לרווחא דמילתיה אמר כן וראיה ממש"ש גופא כו' ת"ש נטלו כו' ול"ק בידוע ודחיק לאוקמי בלסטים מזויין וכמ"ש הרשב"א בחידושיו. אבל בתשו' סי' תתקסח כ' דמתני' בידוע שנתייאשו והברייתא תנא כו' בשלא נתייאשו אלא לאחר שבא ליד לוקח וכמ"ש תוס' שם סז ב' והרמב"ם לשיטתו דאפי' ייאוש אחר ש"ר קנה יאפשר דבהכי פליגי הני תרי לישני ופ' כלישנא בתרא ומ"ש בסי' שסח המציל כו' אע"ג דידע שגזולה כ' הרשב"א בתשו' שם דמציל מידו אף לכתחלה שרי והוי ג"כ ש"ר וכמש"ש קיג א' תנא אבל כו' וכ' וכן במתנה מותר כמ"ש בפ"ב דב"מ הגנב שנטל כו' ואין דעת הרמב"ם כן שכ' שזו כמכירה כו' ועוד תי' תי' אחרים וכמש"ל סי' שסא ס"ה ורז"ה פי' דלענין המותר ששוה על חמורו ופ' כלישנא בתרא והרמב"ן והרשב"א חלקו עליו ופי' דלענין לצאת י"ש וללישנא בתרא אף לצאת י"ש א"נ רק אם רצה כו':
יד
ובידוע כו'. כמ"ש שינוי רשות בלא ייאוש כו' ובזה ל"פ לישנא בתרא וכ' הרז"ה והרשב"א דמ"ש סתם גזילה כו' כל שניכר שנתייאשו הוי כידוע שנתייאשו כמש"ש קטז ב' ואי דלא יכול להציל כו' וז"ש בש"ע וחזקתה כו' ואמר כאן ובידוע כו':
טו
שהמוכס עכו"ם הרמב"ם ל"ג שם וכדתניא ישראל כו' אלא תניא כו' והטעם דסתם עכו"ם גזלן הוא כמ"ש בסוכה למ"ד ובזה ניחא דאיקבע התי' דר"א כאן ולא בנדרים שם ועוד הקשה הרשב"א דהא לא התירו בנדרים אלא משום אונסא כמ"ש בנדרים שם והאיך אמר כאן לגזול בעקיפין או משום הפקעת הלואתו לידור וסתר דברי הראב"ד שכ' דאתרתי בתרייתא קאי אלא כ' דאכלאים לבד קאי וההיא צ"ל באחרונה ומ"מ דעת כל הפוסקים כן ומשום הפקעת הלואתו וכגי' שלנו וכדתניא כו':
טז
או כו' או כו'. שם:
יז
ואפי' צוה כו'. ממש"ש לא ילבש כו' ופי' כדי שיסברו שהוא עכו"ם שאינו נותן מכס ואף שבהג"מ פ"ה מה' יסודי התורה והרא"ש וש"פ סתרו פי' זה ממ"ש בסנה' דאפי' ערקתא דמסאני כו' כבר יישב מהרי"ק שם והנ"י בב"ק שם ועבי"ד סי' קנז ס"ב מ"מ ש"מ דלכ"ע אף שאינו נותן מכס רק יהודים הוי דינא דמלכותא:
יח
והעמיד מוכס ישראל כו'. דא"א לו' דוקא בישראל קונה אבל מן המלך מותר משום הפקעת הלואתו דא"כ אף מישראל מותר דישראל הבא מחמת עכו"ם ה"ה כמוהו:
יט
וכן אם כו'. כן פי' הר"ן והרא"ש בנדרים אבל אם גובה למלך שרי דהוי הפקעת הלואתו דדוקא ישראל הקונה ממנו כיון שקנה בדינא דמלכותא אסור לגזול ממנו וכמ"ש בהג"ה וי"א דאפי המוכס כו':
כ
וי"א כו'. כמ"ש בפ"ק דברכות בתר כו' וכ"ש כה"ג:
כא
משום דהוי כו'. כגי' שלנו כנ"ל:
כב
במקום דליכא כו'. שם אף באבידה כ"ש כה"ג:
כג
אע"ג דאסור כו'. צ"ע דהר"ן לא כ' אלא דאסור לנדור לשקר בכה"ג אבל להבריח שרי כמש"ו דהוי כו' וא"א לאוקמי ההיא דנדרים בכה"ג אבל דכלאים י"ל אף בכה"ג ע"ש:
(ליקוט) וי"א דאפילו כו'. כבר כ' שם דליתא דס"ל דאף לכת' מותר ואין איסור אלא בחכרו מהמלך וכ"כ הרא"ש שם ובפ"ט דנדה סי"ד וכ"כ ש"פ (ע"כ):
כד
מיהו אם יש כו'. כמ"ש הגונב את המכס כשופך דמים כו':
כה
וכן מלך כו'. דלא כהרמ"ה שכ' שא"י לגזור דבר חדש אפי' כללי וע' בטור ודעת הרמב"ן וסת"ה כהרמ"ה וטעמו ממ"ש בפ"ק דב"ב שדיוהו אכובס וע' הג"א שם בד"ה מכאן אור"ת. ושוב מצאתי תשובת ר"י בר שמואל כו' אלא השר ט"ס וצ"ל שר' כו' ועיין בהג"מ ספר קנין סי' ט' ובמרדכי:
כו
בין שהיה כו'. אע"ג ששם אמרו וה"מ שותפא כו' וכ"כ המרדכי וש"פ אבל הרמב"ם ס"ל דה"ק שדינא דמלכותא בימיהם היה כך ועס"ט אבל מס כו' אא"כ היה כו'. לח"מ:
כז
וישראל כו'. וכן פירש"י שם:
כח
והוא כו'. כנ"ל שאמרו במוכס שאין לו קצבה וכן במוכס עכו"ם לפי' הרמב"ם:
כט
ולא ישנה שם והא לא עבדי כו':
ל
ולא כו'. כנ"ל במוכס עכו"ם:
לא
אבל מלך כו'. שלכן אמרו דינא דמלכותא ולא אמרו דינא דמלכא:
לב
כללו ש"ד כו'. וכ"כ ר"ח שהרי אמרו דינא כו' ולא אמרו גזירותיו כו':
(ליקוט) אבל כו' כללו כו'. כמש"ל ס"ו וס"ז דוקא דבר קצוב ועתוס' נ"ח א' ד"ה א"נ. אור"י שאם בא ישראל וקנאו כו' ודמיא למוכס כו' וכ"כ ש"פ שם (ע"כ):
לג
ואם חקק כו'. צ"ע ועס"ו בהג"ה ואפי' צוה כו':
לד
י"א דלא כו'. וכ"כ רשב"ם בב"ב נ"ד ב' וכ"כ ש"פ וראיה שהרי אמרו בפ"ב דסנהדרין כל האמור בפ' מלך כו' שתהא אימתו עליך וחפי' למ"ד מותר בו דוקא הכתובים בפרשה ועוד פי' ההיא דב"ב נ"ה א' דינא כו' הוא כלל ואח"כ מפ' והולך דינא דפרסאי כו' ר"ל לאלו ג' דברים וכיוצא בו דוקא:
לה
כי המלך כו'. לכן במלכי ישראל לא היה דין זה כי א"י לכל היא:
לו
וי"ח כו' ולכן כו'. הביא ראיה במרדכי מפ"ק דגטין ומ' שמחלוקתם תליא בפלוגתא אם הלישנא בתרא' פליג על הלישנא קמא או לא וכן מ' בר"ן פ"ק דגטין ועסי' ס"ח אבל במהרי"ק דחק שאף הס' ראשונה ס"ל לי' קמא דגטין ופי' שטרות של קרקע וכן אמרו בב"ב נ"ד ב' ומלכא אמר כו' וע"כ צ"ל כן שהרי הרא"ש בנדרים כ' כס' ראשונה וס"ל בגטין כלי' קמא ועדיין צ"ע:
לז
לפיכך כו' אבל כו'. כ"כ נ"ה א' והני זהרורי כו' וה"מ כו':
לח
אא"כ כו'. עמ"ש בס"ז:
לט
מלך שהיה כו'. מההיא דגטין נ"ט ב' אבל תוס' לא ס"ל כן וע"ש בד"ה אנן ובב"ב שם ד"ה באגי כו' ועהג"מ שם:
מ
וכן הוא כו'. ב"ק קי"ג ב' וחדש כאן שחוק קבוע הוא וכן חדש והוא כו' או כו':
מא
יותר כו'. ב"מ ע"ג ב' ועתוס' שם ד"ה משתעבדי ועבה"ג וכ"מ שם דמ' דהוא כעבד וכ"מ ביבמות שם דקאמר שגופן קנוי וצריך גיטא דחירותא:
מב
ישראל כו'. דס"ל מ"ש ה"ה בעכו"ם אף למעליותא ועסי' ס"ו וש"מ והטעם דמצי א"ל אי שתקת כו' ולא מצי א"ל לכי תהדר דחזינן כאלו כבר החזירן כמ"ש בפ"ק דב"ק ובפ' בתרא דכתובות ועתוס' בכתובות שם בד"ה ורבנן כו'. הרא"ש שם:
הגהות אמרי ברוך על שלחן ערוך חושן משפט
שס״ט
א
(רמ"א ס"ו) וי"א דאפי' ידוע . נ"ב יעוין שו"ת מבי"ט שאלה רי"א דף קנ"א:
ב
(מחבר ס"ו) אבל אם קנאו עכו"ם מותר. נ"ב בב"י כתב שהטור הוציא דין זה מפ"ד דנדרים דף כ"ח כו' רב אשי קאמר במוכס גוי כו' יע"ש ודברי הב"י נפלאים דפרוקא דרב אשי ליתא בנדרים רב בב"ק דף קי"ג ודעת הראב"ד שם וכמבואר באס"ז דדברי רב אשי קאי לתרץ גם אמתניתין דנדרים דסובר דלדעת ר"ת מותר לידור למוכסן נכרי אף ששכר מאת המלך ויש לו קצבה אמנם הרשב"א בחידושיו מובא גם באס"ז הנ"ל חולק ע"ז וסובר דאף דקרקעות הלואה מותר עכ"ז אין להתיר לדור על סמך דברים שבלב כיון שאין הנכרי רוצ' לגוזלו ומביא סעד לדעתו מדלא הזכיר בנדרים פרוקא דרב אשי א"ו דר"א לא קאי רק אהאי דכלאים וספרים שמגיהים כו'. ולכאורה נרא' דעת הר"ן ג"כ דעת הרשב"א דהא מבואר בר"ן והב"י בעצמו מביא דבריו לקמן שגם במלך שייך היתר הפקעת הלואה ועכ"ז פוסק להדיא דאסור לידור נגד ישראל שהעומד לגבות מנת המלך וכן נראה דעת הש"ע שביו"ד סי' רל"ב לא הוזכר היתר לידור אונס מוכסין רק כשנוטל יותר מקצבתו או שהעומד מאליו. ודע דביש"ש ב"ק פרק עשירי דין י"ח מפרש בפשיטות דפרוקא דרב אשי קאי גם אמתניתין דנדרים ולבסוף מביא דברי הר"ן הנ"ל והסכים לדעתו ולכאורה הוי שני הפכים בנושא א' וצ"ע:
ג
(סמ"ע כ') וידונו בדיני עכו"ם. נ"ב המעיין בריב"ש יראה שלא נתכוון כלל למ"ש הסמ"ע בהסבר' טעמו:
ד
(רמ"א ס' י"א) דלא אמרינן דינא דמלכותא אלא . נ"ב יעוין לעיל סי' ע"ג בש"ך ס"ק ל"ט:
ה
(סמ"ע כ"א) עיין בד"מ שהביא לשון הרשב"א. נ"ב מובא גם בב"י סוף סי' כ"ו:
כסף הקדשים על שולחן ערוך חושן משפט
שס״ט
א
סעי' ב' (שדין המלך דין) מקום שהי' בי גינה של נכרי עירוני שיש לו גבול שלו בקביעות כפי הכתוב בסדר יישוב העיר. ואחר כך הועמד שם רפת על סוסים דחיילות של הקיר"ה. והנכרי מכר לישראל ביתו וכתב שמכר גם גינה הנ"ל כולה ומכירתו הי' אחר שכבר הועמדה שם הרפת. ואח"כ בא יודי אחד ולקח מכתב משר העיר שיהי' הרפת שייך לו לעשות לו שם וויניצא. והוא יעמיד רפת במקום אחר שיתן לו השר. נראה שכיון שחי שטבעו יוצא בארץ ההוא. שייך דינא דמלכותא דינא לכ"ע ואם מלכא אמר מאן דלא יהיב טסקא לא אכיל פירי דינא דמלכותא דינא. וכיון שפקודת הקיר"ה שביד שר העיר להעמיד רפת במקום שיבחר וגם בגינה של עירונים ובידו לשנות המקום אח"כ ולהעמיד במקום אחר כרצון שר העיר אין אחר עשיית השר כלום. ואולי גם בלי רפת ביד השר ליטול גינה של עירונים וליתן להם במקום אחר מצד שהשר בוחר במקום ההוא לאיזה תועלת והכנסה יתירה ממה שעל ידי גינה. ועל כל פנים אודות רפת כפי הנהוג יש לו רשות בזה כנ"ל ומ"מ לא הובחן בזה היאך הוא דינא דמלכותא בזה בפרטיות וצל"ע. אך כשאין ידוע שהי' שם גינה כי אם על פי עד אחד נראה דהו"ל הבא מכח השר בגדר דלא הו"ל למידע. ולא שייך מחויב שבועה ואינו יכול לישבע משלם בזה. ומכל מקום צלע"ע בזה:
קצות החושן על שולחן ערוך חושן משפט
שס״ט:א׳
א
אסור להבריח ממנו דבר הקצוב. והוא מדברי הב"י שכתבו מדעת עצמו דאע"ג דנוטל יתר בתר גנבא טעמא טעים ע"ש. אמנם לענ"ד נראה דכה"ג רשאי להבריח וראיה מרברי הטור בי"ד סי' רל"ב ז"ל נודרין למוכסין אם הוא מוכס העומד מאליו או שבא ליטול ממנו יותר מקצבתו יכול לידור או לישבע כדי ליפטר ממנו וע"ש ומדכתב שבא ליטול ממנו יותר מקצבתו משמע דקצבה אית לה אלא שנוטל יותר. ואין לומר דהתם נשבע שהיא של תרומה רק על היתר מה שנוטל ואינו מבריח מה שמגיע לו דכד דייקת בלשון הטור נראה לכאורה שכת' דין שאינו מוזכר בש"ס דבגמ' שם מוקי לה במוכס העומד מאליו ושמואל אמר במוכס שאין לה קצבה והיכי כת' דין זה שבא ליטול יותר מקצבתו אלא דברי הטור הוא מלשון הרא"ש בנדרים שם (דף כ"ח) ע"ש בפירושו ז"ל במוכס שאין לו קצבה והאי לאו דינא הוא כו' כיון שאין לו קצבה מרבה ליקח יותר ממה שהמלך חפץ הלכך כולו גזל עכ"ל והרי מבואר דכל שנוטל יותר ממה שהמלך חפץ הוי כולו גזל כיון דאין לו אלא בדמ"ד וכיון דנוטל יותר אין המלך חפץ בזה כלל וה"ל כולו גזל ומש"ה כת' הטור שנוטל יותר מקצבתו וקמ"ל כדברי הרא"ש דכיון שנוטל יותר מדינא ה"ל כולו בגזל וכאלו (כל) המוכס עמד מאליו והב"י בסי' זה השמיט הך סברא שכת' בב"י ובי"ד בש"ע סי' רל"ב כת' כדברי הטור או שבא ליטול ממנו יותר מקצבתו ע"ש. וא"כ משמע דכל כה"ג ה"ל כולו גזל וכמו שכתבתי:
שס״ט:ב׳
א
אבל מס והאידנא דגובה מא' לכולם בר מתא אבר מתא מיעבט וכ"כ ביש"ש פרק הגוזל סי' כ"א ז"ל והא דפסקינן שא' נתפס על חבירו בעבור המס היינו שתפסוהו בע"כ אבל אם הוא מעצמו שילם פשיטא דלאו כל כמיניה ואם היה בידו ממון ושילם בו צריך להחזיר את שלו וכעין זה כת' הרא"ש בתשובה והטור הביאו בסי' קכ"ח ז"ל שאלה לא"א הרא"ש ז"ל ראובן ושמעון היה להם שטרות בשותפות והיה כל א' מהם חייב מס לקהל והיו השטרות ביד ראובן ולקחו אותו ממנו בשביל מס שהיה חייב וגבו אותם ושואל שמעון מראובן חלקו מן השטרות ואומר כיון שפרעת בהם המס תפרע לי חלקי מהם וראובן אומר כיון שגם אתה חייב במס ואותם שטרות היו של שנינו עלה חלקי מהם בפרעון מס שלי וחלקך בפרעון מס שלך הדין עם שמעון כיון שניכו לראובן מס שלו בפרעון אלו השטרות הרי פרע חובו בשל חבירו וצריך לשלם לו ומה שאמר לפרוע בחלקו בשבילו המס אינו טענה כיון שחייב לפרוע לו חלקו מהשטרות אינו פרעון אם לא שיתנהו ליד שמעון או למקום שצוה ליתנו אבל ליתנו בע"כ של שמעון לפי שיש לו ממון ביד שמעון לאו כל כמיניה ולאו פרעון הוא עכ"ל ולענ"ד נראה דודאי כל שיש לו מחבירו בידו אפילו בחוב אחר לא בעניני מסים נמי אינו בכלל פורע חובו של חבירו וכמ"ש בתשובת מוהרי"ו סי' קס"ו דלא אמרו הפורע חובו כו' דפטור אלא אם אין משלו בירדו כלום וע"ש וכ"כ בהגהת מרדכי סוף כתובות ע"ש וכ"כ הרמ"א סי' קכ"ח ובאה"ע סי' ע' ע"ש ומ"ש מתשובת הרא"ש שהובא בטור סי' קכ"ח המעיין בתשובת הרא"ש יראה שאינו סותר לזה ע"ש כלל פ"ט סי' ט' ז"ל שאלה ראובן ושמעון היו להם ביחד שט"ח על גוים והיו מהם ביד ראובן וכתובים על שמו ומהם ביד שמעון ג"כ וכתובים על שמו והיה ראובן ושמעון כל א' מהם חייב מס לקהל ושלחו הקהל קצת המס שנתחייב שמעון משטרות שהיו לו בפני עצמו עתה אומר שמעון לראובן כיון שגבו הקהל אותן השטרות שהיו בידך שהיה בין שנינו וחשבו אותן במס שלך ופרעת חובך בשטרות תפרע לי עתה חלק מהם וראובן אמר כיון שגם אתה חייב עדיין מס אותן השטרות שגבו משל שנינו עולה חלק מהם לפרעון מס שלי וחלקך מהם לפרעון מס שלך תשובה יראה שהדין עם שמעון מאחר שגבו הקהל בכתב המלך מה שהיה מס ראובן משטרות שנכתבו על שם ראובן והיה לשמעון חלק בהם מיד נתחייב לפרוע לשמעון חלקו כי פרע חובו מממון שמעון וכו' וא"ת יאמר ראובן כן אני חייב לפרוע לך חלקך ואפרע במס שאתה חייב עדיין הא לאו טענה כי מיד שגבו השטרות בשביל המס שהי' ראובן חייב לקהל נתחייב ראובן לפרוע לשמעון חלקו שהיה לו בשטרות ואינו פרעון אם לא שיתנהו ליד שמעון וכו' אבל ליתנו למקום ששמעון חייב ממון בע"כ לאו כל כמיניה ולאו פרעון הוא עכ"ל. ומבואר דהרא"ש מיירי בבא לעכבו על מס דלהבא ובזה אין לו ענין להאי דפורע חובו של חבירו שלא מדעתו דהתם כבר פרע ומש"ה ביש לו בידו מנכה לו אבל אינו יכול לעכבו על חוב שחייב לאחר כל שעדיין לא פרע ושעבודא דר' נתן לא אמרינן באית ליה נכסי כמבואר בש"ע סי' פ"ו ובטור שהעתיק לשון הרא"ש העתיקו בדילוג. ועוד נראה דגבי מסים אפילו פרע מעצמו צריך לפרוע מה שפרע בשבילו כיון דבר מתא אבר מתא אחראין וערבאין זה לזה וגבי ערב ששילם אפי' מעצמו צריך הלוה לפרוע מה שפרע עבורו ואפי' לדעת החולקים ע' ש"ע סי' ק"ל היינו בערב שנכנס מעצמו אבל בני מתא על כרחך ערבים הם זה לזה ועוד שותפין נינהו באותו מס וה"ל כשותפים שלוו ורשאי אחד לפרוע עבור חבירו ומחויב להחזיר לו חלקו:
מאירת עיניים על שולחן ערוך חושן משפט
שס״ט
א
לסעדו על שינויו פי' כדי שיצא מיד הגזלן ויהיה שינוי רשות ויקנהו אח"כ ביאוש ושיניי רשות וגם בלא שינוי רשות קנהו אם נשתנה גמור שאינו חוזר או אפי' חוזר אם יש יאוש עם שינוי השם וכמ"ש בסי' שנ"ג ושס"א ואסור לסעדו שיבא לידי אחד מהשינויי' הללו:
ב
דינו כלוקח מן הגנב פי' לענין אם נעשה בו תק"ה אי לא ואם יש חילוק בין גנב מפורסם או לא ע"ש ר"ס שנ"ו ושם עוד חילוקים בזה:
ג
חייב להעלות שכר לבעלים. דקרקע בחזקת בעליה עומדת וכמ"ש בסי' שס"ג ושע"א:
ד
גזל דקלים כו' עד אסור לעבור עליו כאן שייך הג"ה של מור"ם ז"ל הנדפס בס"י אחר זה ז"ל מיהו אם מסרו לרבים מותר כו' וכ"כ המ"מ כתבתי ל' בפרישה דבכה"ג אף במקום דלית ביה דינא דמלכות' דינא מותר וכן מצאתי בהגהות דכתיבת יד מור"ם ז"ל הג"ה זו אדינא דגזל דקלי':
ה
ואם היה מיעוט שלו כו' וע"ל ר"ס שנ"ח שפסק הט"ו וגם הרמב"ם דאסור לקנות מהגנב דבר שרובו בחזקת גנוב ושם בדרישה כתבתי דיש לחלק דברועי' ואינך דלשם דהן בחזקת גנבים ומסתמא כל מה שבידם היא בחזקת גנוב כי כל מלאכתן בזה אלא שיש מיעוט רועים שאינן גנבים כלל ותלינן לזה שבא לקנות ממנו בהרוב משא"כ כאן מיירי בידוע בו שיש בידו שלזה מיעוט ממון שאינו גזול ועמ"ש שם עוד מזה:
ו
שחזקת מלאכה זו שהיא גזול כך היא הגירס' הנכונה גם ברמב"ם וכן הוא לפנינו ברמב"ם בדפוס גדול וקטן ופי' מלאכה זו של מוכסין ולא כב"י שהביא ל' הרמב"ם כתוב בו ז"ל שחזקת מאכל זה שהיא גזול ומחלק בבית יוסף להרמב"ם בין דבר מאכל שהוא בחזקת גזול מסתמ' טפי וזה אינו ועיין דרישה מ"ש עוד בישוב דברי הרמב"ם:
ז
ואין מצרפי' דינרין מהתיבה שלהם כו' דוק' בצירוף שאין לו הנאה כ"כ יש חילוק בין מהתיבה שלהן שהוא ממעות המכס בעצמו דאסור ובין צירוף שיש לו ממעות שבביתו דמותר אבל בשאר הנאות גדולות כתב לפני זה דאפי' ממה שיש לו בבית אסור ליהנות ממנו וק"ל:
ח
ואינו יודע בודאי שזו גזולה כ"כ הרמב"ם בפ"ה דגזילה ואזיל לשטתו דס"ל אם ידע הלוקח שגזולה היא היה צריך הלוקח ליתן להנגזל דמי שווי' כי כן סבירא להו להרי"ף והרמב"ם בכל שינוי רשות ויאוש דאף דקנה הלוקח מ"מ צריך ליתן הדמים וכמ"ש המחבר בשמם בסי' שנ"ו ושס"א ובאינך מקומות ומהתימה על מור"ם ז"ל שלא כתב כאן שלדעת י"א שהזכיר שם והם ר"י והרא"ש אפי' ידע הלוקח שזו ודאי גזולה אפי' הכי הוא שלו וע' דרישה שהארכתי בזה לברר הדברים גם כתבתי לזה הוכחה לעיל בסמ"ע בסי' שס"א ע"ש ונראה שמור"ם ג"כ בשיטת הב"י והכ"מ אזיל שכתבו שמטעם אחר כ' הרמב"ם דמיירי שאינו יודע שזו גזולה ע"פ סוגיא דהגוזל בתרא (דף קי"ד ע"א) ע"ש וכתבתיהו בדרישה ומ"ה סתם מור"ם כאן דבריו אבל בדרישה כתבתי הנלע"ד לסתור דבריהן וגם ע' לעיל בסי' שס"ח מ"ש בסמ"ע בביאור דברי הרמב"ם והמחבר:
ט
וכן אם ישראל קנה כו' פי' ול"ת דוקא כשגבאו להמלך דאז הוי משום דינא דמלכותא טפי:
י
דהוי כגוזל מן הגזלן וע"ז אמרי אינשי בתר גנבא גניב וטעמא טעים ועפ"ר שם כתבתי דנראה דבמקום שהמוכסין מאמינים להסוחרים במה שאומרי' לפניהן שאין להן סחורה אלא כך וכך אזי מותר לשנות להגיד לפניהן באופן שלא יפסדו דהיינו דרך משל אם יש להן מ' אמות בגד ומן הדין אין להם ליתן מהם מכס אלא ל' גדולים וכשידוע להמוכסן שיש מ' אמות יכריחו ליתן לו מהן מ' גדולים מותר להן לשנות ולומר להמוכס שאין להן אלא ל' אמות ולא יתנו לו אלא ל' גדולים וכל כיוצא בזה ומה"נ דקדק המחבר וכ' ז"ל אסור להבריח ממנו דבר הקצוב כו' הא המותר מותר להבריח:
יא
בין שהיה כו' ז"ל הטור וכן המס שיש לו לגבות מבעל' השדות אפי' לא נשאר שם רק א' וגבה ממנו בשביל כולם אינו גזל לפי שאין עליו לטרוח לגבות מעט מעט מכל א' ואחד וזה שנטלו ממנו יגבה מכל בעלי השדות מכל א' חלקו (וכתבו מור"ם ז"ל בסמוך ס"ס י' וצ"ל דהוא בכלל מ"ש המחבר כאן ודו"ק) בד"א בבעלי השדות אבל האריס אין להן למשכנו בשביל בעלי השדות עכ"ל והטעם מפורש בגמ' כיון דאין לאריס חלק בגוף הקרקע אין עליו לפרוע חלק בע"ה ע"כ ומזה יש ללמוד דמ"ש הרמב"ם והמחבר כאן בין שאינו בעל השדה דר"ל שאינו בעל השדה זו כ"א בעל שדה שבצדה אבל מ"מ יש לו חלק ג"כ בגוף השדה מ"ה פורע בשביל האחרים מן דינא דמלכותא משא"כ כשאין לו חלק בהקרקע כלל דאז לא גרע מאריס דאין גובין ממנו:
יב
כי המלך גוזר שלא ידורו בארצו הטעם שהארץ היא מיוחדת שהיא של המלך וכל אדם יכול לעשות בשלו מה שירצה וכן סיים הרא"ש בשם הרמ"ה שם בטעמו ז"ל ואף הדיוט שיש לו קרקע כך דינא שלא יהנה אדם מארצו שלא מדעתו וקצבתו עכ"ל והביאו בד"מ ע"ש:
יג
יוכל למכרו אחר שנה כו' וכ"כ לעיל בסי' ע"ג סי"ד בהג"ה והוא מהמשנ' פ' הגוזל והא דהוצרך לכתוב דמשום דינא דמלכותא מותר למוכר' אחר שנה משום דל"ת כיון דמשכנו משכון של עכו"ם ונותן להמלוה ממנו ריבי' אסור למוכרו ולהביא להממשכן ליד היזק מעכו"ם שיעליל עליו משא"כ במשכן לו משכון של ישראל דמותר למוכרו בסוף ל' להתראתו א"ל במקום שאין מוכרין משכנות ש"ע תוך שנה וכמ"ש מור"ם בהג"ה לעיל בסי' ע"ג סי"ד ומ"ה כתב שם דבתוך השנה לא ימכרו דמשמע דהסברא היא דאפי' בתוך השנה מותר למוכרו וכאן הוצרך לכתוב דלאחר שנה מותר למוכרו וק"ל:
יד
תהיה השדה לנותן המס פי' בימיהן היו גוף השדות למלך וישראל ועכו"ם היה מנהגם להחזיק בהן לחרוש ולזרען ונותנין כל שנה חוק קצוב מס ממנו למלך ואכזה אמר שאם היה דין המלך שלא יתן מס כו' אין זה גזל ובודאי אם היה גוף השדה של ישראל אז אף אם צריך ליתן מס דבר קצוב למלך אינו יכול להפקיע מידו כל פירותיו בשביל שלא נתן המס:
טו
ונותן המס עד שיחזרו הבעלים כו' עפ"ר וד"מ שם כתב דכה"ג שגוף השדה של המלך אפי' לקחו הגזבר ונתנו לאחר שיהיה בידו לעולם אין זה גזל דמאחר דגופו של השדה הוא של מלך ולא בא ליד זה כ"א עבור המס והרי לא נתן המס וכאלו לא בא לידו דמי:
טז
וכן הוא חוק המלך כו' כ"כ הטור והוא מהגמרא וכמ"ש בפרישה ועמ"ש לעיל בסמוך שנ"ל שהוא בכלל מ"ש המחבר בס"ז ז"ל בין שהיה הוא בעל השדה בין שאינו בעל השדה ע"ש:
יז
שכל מי שימצא בשדה יתן בעד בני כל הבקעה כו' כבר כתבו ג"כ המחבר בס"ז במ"ש שם או כל מי שימצ' בשדה בשעת הגורן הוא יתן המס כו' אלא שלא ביאר שם דהוא יחזור ויגבה כו' אבל פשוט הוא:
יח
ה"ז עובד בו כו' כעבד כו' כ"כ הרמב"ם והטור וכ' ב"י דר"ל דלא יעבוד בו עבודת עבד כנעני דהיינו להוליך אחריו כליו לבית המרחץ או לחלוץ מנעליו וכמ"ש לא תעבוד בו עבודת עבד ואף שבישראל שלא נמכר לעבד עברי מותר להשתעבד בו אפי' בכאלו וכמ"ש הרמב"ם בפ"ה דעבדי' ומטעם דלא אסרה התורה שיעבוד זה אלא בעבד עברי מפני שנפש' שפילה ה"נ כיון דמדינ' דמלכותא הרשות נתונה להשתעבד בהם דינו כעבד עברי ואסור להשתעבד בהן עבודת עבד כנעני הכי נראה לי:
יט
שדין המלך דין הטו' מסיק בס"ס זה וכתב וז"ל כ' הרמב"ם בד"א במלך שטבעו יוצא באותן ארצו' והסכימו עליו שהוא אדוניהן והם עובדי' לו אבל אם אין טבעו יוצא הרי הוא כגזלן בעל זרוע לכל דבר הוא ועבדיו עכ"ל וכתבו המחבר בקצר' לפני זה בס"ב ע"ש:
כ
הנושא אשה במקום שדנין בדיני עכו"ם כו' ומתה אשתו לא יוכל אבי אשתו כו' וא"ת הא כתב מור"ם בהג"ה בר"ס רמ"ח ז"ל ואם עשה צוואה במקום שנהגו לדון בדיני עכו"ם ובאו אחר כך לדון בדיני ישראל לא אמרי' דירושה אין לה הפסק עכ"ל והוא מהריב"ש סי' נ"ב ושם בתשוב' מפורש דאיירי שיצא זה הבא לירש למקום אחר שדנין בו בדיני ישראל ואפ"ה פסק שנילך אחר מקום שנעשה בו הצוואה וידונו בדיני עכו"ם וי"ל דשאני התם דכיון דהמצוה מת באותו מקום שדנין בדיני עכו"ם ועש' צוואה סתם ואחריו לפלוני אמרי' דודאי דעתו היה כמו שמורגל בפי הבריות דמפרשי' ואחריו לפלוני כפשוטו ואפי' אם הראשון ראוי לירש ומ"ה פסק שדנין בדיני עכו"ם משא"כ כאן בהנוש' אשה דבשעה שנשאו זא"ז לא הי' שעת הירושה ולא היה אז שום גילוי דעת שנשא' אדעתא דמנהגא והבעל עומד עתה לפנינו ואומר שלא היה דעתו ? לישא ע"ד שאם תמות שלא ירשנה דבזה ודאי לא עקרי דין תורה ומסיק מור"ם וכתב (והוא מתשובת רשב"א) וליכא בזה משום דינ' דמלכותא כו' ר"ל של"ת אף שלא נאמר שמתחלה נשאה אדעת' דהכי מ"מ הלא במקום שדרו שם דנו בו בדיני עכו"ם ובעכו"ם אין הבעל יורש את אשתו וכשיבואו עתה לדין ידונו להן כן ועלינו לקיים דינם מכח דינא דמלכותא דינא ע"ז כתב כיון דדין זה פסוק ועומד מד"ת שבעל יורש את אשתו א"צ הבעל לירד עם אבי אשתו לפני דייני עכו"ם כי אין דינ' דמלכות' דינא אלא כו' והב"ד יכופו לאבי אשתו שלא ילך לפני דייני עכו"ם וק"ל:
כא
דלא אמרי' דינא דמלכותא אלא בדבר שיש בו הנאה למלך כו'. עיין בד"מ שהביא לשון הרשב"א קצת בל' אחר ז"ל דלא אמרי' דינא דמלכותא דינא אלא במה שהוא מדיני מלוכה אבל דינים שדנים בערכאות אין אלו ממשפט המלוכה אלא הערכאות דנין בעצמן כמו שמצאו בספרי דייניהן שאם אי אתה אומר כן בטלתם ח"ו דיני ישראל עכ"ל ועוד הבי' לפני זה דעת מהרי"ק והמרדכי וכתב שכולם שווים בזה ע"ש. ונראה דר"ל דאפי' אם גזר המלך בהדי' לילך בתר דיני הערכאות דאין על דייני ישראל לקיים זה מכח זה דעלינו לקיים מן הדין דינ' דמלכותא דעל כזה לא אמרו אלא על דברי' מחוקי המלוכה ולפי זה צ"ל דגם מ"ש מור"ם לפני זה בס"ח ז"ל ויש חולקין וס"ל דבכל דבר אמרי' דד"ד ושכן הוא עיקר ג"כ כוונתו למ"ש רשב"א הנ"ל ומ"ש בכל דבר ר"ל אף שאינו ממסים וארנוניות והא ראיה דגם בד"מ כתב תחלה שלדעת המרדכי בשם התוס' אמרי' בכל דבר דינא ד"ד וכתב מיד עלי' הא דכתב מהרי"ק דאפי' לאותן דעות היינו דוקא לענין הנהגות של משפטי המלכים כו' ע"ש ודו"ק:
נתיבות המשפט, ביאורים על שולחן ערוך חושן משפט
שס״ט
א
נטלו מוכסין כסותו. ולכתחילה נראה שאינו רשאי ליקח ממונו האחרת אף שהוא כמציל מידם כיון שעדיין לא קנאו הגזלן רק שהלוקח תמורת חמורו יקנה אותו בשינוי רשות ואסור לסעדו על שינויו כמבואר בסעיף א' ובשעת הצלה מידם מציל עצמו בממון חבירו אם לא שדעתו להחזירו לבעלים הראשונים והבעלים יתנו לו כפי מה שנהנו כמבואר בסי' רל"ו סעיף ח' ע"ש:
ב
אבל מס שעל כל איש בקצה"ח כתב דבמס' אפי' פרע מעצמו צריך להחזיר לו ואפי' לדעת החולקין בסי' ק"ל בערב וס"ל דבפורע מעצמו א"צ להחזיר כיון דבני מתא ע"כ ערבון הן ע"ש נ"ל דבריו נכונים דכיון דדינא דמלכותא הוא שא"צ לתבוע החייב מתחילה ויכול לתבוע לכל אחד בעד חבירו בתחילה דינו כקבלן שאם שילם שחייב להחזיר לו:
ג
והעכו"ם מכר השטר. עש"ך ס"ק ט' שהביא בשם מהר"מ דה"ה אם נתנו במתנה ויש עדים שנתנו לו וכו' תמי' לי דלמה לי ראיה הא קי"ל בסי' ס"ו סעיף כ"ה דעכו"ם המוכר שט"ח של ישראל א"צ כומ"ס ונקנית במסירה בלא כתיבה ועמש"ל בסי' ס"ו הטעם דכיון דדינא דמלכותא הוא כך הוי כנכתב לכל מי שיוציא וקיי"ל כרבא בב"ב דלמאן דסבירא ליה דאותיות נקנין במסירה דאין צריך להביא ראיה דלא חיישינן לנפילה ופקדון א"כ אפילו בלא עדים יכול לגבות ממנו:
ד
דאם מתה לא יורשה בעלה עסמ"ע ס"ק ו' שכתב טעם לזה ונראה דלא הוצרך לטעם שלו רק להנך דסברי דמהני תנאי בירושת הבעל שלא יירשנה א"כ כשהמנהג הוא כך הוי כאילו התנה ולכך הוצרך לטעם שלו אבל להפוסק שהביא הב"ש שם דלא מהני תנאי בלא"ה לא קשה כלל:
פתחי תשובה על שולחן ערוך חושן משפט
שס״ט
א
וכל שיקח מאיש זה בלבד. עיין בתשו' שבו"י ח"ב סימן קפ"א שכתב לכאורה כ"ה לענין ויתור אם מוותר שר לאחד המס שלא כדת יהיה ג"כ בכלל גזל (ר"נ דעי"ז מכביד על אחרים) נתינתו כנטילתו אך באמת זה אינו דהרי בלא"ה דברי הרמב"ם והש"ע בזה סותרים למ"ש מקודם דשר שכעס על אחד מעבדיו ולקח שדהו אינו גזל כו' וע"כ צ"ל הא דאינו גזל היינו דוקא כשכעס עליו ומסתמא הוא מחמת איזה מרד וזהו חק המלך ליקח ממון המורד וא"כ ה"ה להיפך אם אוהב לאחד ופטרו מן המס בודאי אי לאו דעביד ליה נייחא לא היה פוטרו זהו ג"כ מדין מלכות כו' ובזה א"ש דברי הרמ"א בסי' קס"ג ס"ו בהגה מי שמחל לו השר חלקו במסים כו' ע"ש:
ב
בכל מה שהיה יכול לזכות. ע' בדגמ"ר נרשם על זה עיין לעיל סי' קנ"ד סי"ח (עיין סי' ס"ז סי"ז בדברי המחבר ובהגה ועיין בסמ"ע שם):
ג
הנושא אשה במקום כו'. עיין בה"ט ועי' בתשובת חתם סופר חח"מ סימן קמ"ב נידון בעל שנתן בית לאשתו והעלה בערכאות של עובדי כוכבים על שמה וכשמתה עשתה צוואה בערכאות של עובדי כוכבים וסילקה בעלה מירושתו וחילקה נכסיה ליורשיה אי הצוואה קיימת או לא וצידד הרב השואל לקיים צוואה זו ולא דמי לדברי רשב"א דמייתי הב"י ס"ס כ"ו ורמ"א ס"ס שע"ט דהכא אשתני למעליותא בתלת מילי חדא כיון דהבעל בעצמו כתב לה הבית על שמה בערכאות של עובדי כוכבים א"כ אדידהו סמיך בכל דיניהם כו'. שנית כיון שיורשי האשה כבר מוחזקים דהרי בעל הערכי כתב הנכסים בפנקסו על שם יורשי האשה כו'. שלישית כיון דחק המדינה ההיא על שמת בלא בנים נוטל המלך כחלק אחד מן היורשים א"כ יש למלך יד בענין זה ודד"ד דאין בעל יורש אשתו אלא נוטל חלק כשאר יורשים והכא שהיא עשתה צוואה להפקיע הבעל מכל וכל קיים צוואתה בדינא דמלכותא. והוא ז"ל האריך לסתור דבריו דאין שום ממש בכל הג' טענות הללו והבעל יועמד חי בחלקו כפי חקי ומשפטי התורה עיין שם ועיין מה שכתבתי לעיל סימן רמ"א ס"א ס"ק ב':
הגהות רבי עקיבא איגר על שלחן ערוך חושן משפט
שס״ט
א
[הגה] הרי הוא כמוהו. נ"ב עיין שו"ת ב"ח סי' קכו ובקצות החושן לעיל סימן קמח ס"י:
ב
[הגה] דלא אמרי' דינא. נ"ב עיין שו"ת תשב"ץ ח"א סי' קנח:
ג
[ש"ך אות י] סס"י ע"ד. נ"ב ובסי' עג ס"ק ל"ט:
שפתי כהן על שולחן ערוך חושן משפט
שס״ט:א׳
א
דינו כלוקח מן הגנב כו' שאם הוא גזלן מפורסם צריך להחזירו לבעלים והוא יתבע לגזלן ואם אינו מפורסם עשו בו תקנת השוק שנוטל דמיו מן הנגזל ומחזיר לו הגזלה והנגזל חוזר ותובע מן הגזלן עכ"ל טור וכ"כ הרמב"ם ספ"ח מהלכות גזלה שם וכ"כ הרב המגיד שם וכ"פ ר"י נל"א ח"ד וכ"כ הרא"ה בס' החנוך מצוה רל"ו וכן נראה להדיא מדברי תשו' מהר"מ שבמרדכי ס"פ הספינ' ע"ש וכ"פ בעה"ת שער מ"ט חלק י"ג וכתב ג"כ שכ"כ הראב"ד ע"ש ועיקר דלא כמ"ש ב"י סי' שנ"ו בשם הרשב"א וכ"כ הריב"ש ס"ס שצ"ג בשם קצת מפרשים דבגזלן אע"פ שאינו מפורסם לא עשו בו תקנת השוק דקול יוצא לגזלה וה"ל כגנב מפורסם ע"ש:
שס״ט:ב׳
א
ואינו יודע בודאי שזו גזולה כו' עיין בסמ"ע ס"ק ח' עד כי כן ס"ל להרי"ף כו' נ"ל שצ"ל להראב"ד או להרמב"ן עיין בטור סי' שנ"ג וב"י שם:
שס״ט:ג׳
א
וי"א דאפי' המוכס ישראל כו' עיין בתשובת רשד"ם סי' קצ"א:
שס״ט:ד׳
א
וכן מלך ששם מס כו' עיין בב"י במה שחולק על הנ"י ומדברי מהרש"ל פ"י דב"ק סי' כ"א מבואר שפוסק כנ"י ועיין בתשובת רמ"א סי' פ"ו דף קע"ג ע"ג ודוק מיהו אישתמיטתי' למהרש"ל שם דברי הטור שבסי' זה (ס"י) וגם הרמב"ם רמזו במ"ש בכל שנה כו' ע"ש:
שס״ט:ה׳
א
וכן מלך שכעס כו' עיין בתשו' ן' לב ס"ד דף ס"ד וברשד"ם סי' נ"ה ובתשו' רמ"א סי' ק"ט:
שס״ט:ו׳
א
וכל שיקח מאיש זה כו' עיין בתשו' ר"מ אלשיך ר"ס ס"ה וסי' ס"ז דף קכ"ב ובתשו' ר"ש כהן ס"ב סימן פ"א:
שס״ט:ז׳
א
ואם חקק כו' עיין בתשוב' מהרא"ן ששון סימן קצ"ג ובתשו' ן' לב ס"ג סי' ק"י:
שס״ט:ח׳
א
אלא במסים כו' עיין בתשו' רשד"ם סי' רכ"ד:
שס״ט:ט׳
א
והעכו"ם מכר השטר כו' ה"ה אם נתן במתנה לישראל ויש לו עדים וראי' שנתנו לו כ"כ בתשו' מהר"מ מלובלין סי' כ"ב באריכות ע"ש:
שס״ט:י׳
א
דלא אמרי' דינא דמלכותא כו' ע"ל ס"ס ע"ד:
טורי זהב על שולחן ערוך חושן משפט
שס״ט
א
(ס"ב) יאוש עם שינוי רשות משמע אפי' אם נודע הגזילה קודם שינוי רשות וכמ"ש סמ"ע ריש סי' שס"ח (שס"א):
ב
(ס"ג) אע"פ שרוב ממונו כ' רש"ל דאין שייך כאן מטעם דכל קבוע כמחצה על מחצה דלא אמרינן כן אלא במקום שהאיסור ניכר במקומו כמ"ש התוס' והרא"ש פ' ג"ה ול"ד לההיא דר"ס שנ"ח דאסור לקנות דבר שרובה בחזקה גנוב תירץ במ"מ דהתם איירי בדבר שהוא קונה בחזקת גנוב או רוב אותו דבר גנוב כגון דברים שאין דרך אדם למכור משלו מ"ה אזלי' בתר רובא אבל הכא מיירי שאותו דבר שהוא קונה אינו בחזקת גנוב כלל אלא המוכר הוא הגזלן מ"ה אפי' המיעוט משלו שרי והקשה רש"ל ס ס מ"ש כמו שהולכין בדבר הנקנה אחר הרוב אותו הדבר אע"פ שהמוכר אינו בחזקת גנב וגזלן ה"נ ניזול בתר רובא גבי מוכר אע"פ שאותו דבר אינה בחזקת גניבה אלא נראה שצריך לפרש שהמיעוט משלו הוא ודאי והרוב הוא כבמוחזק ומ"ה עיייף האי מיעוט עכ"ל ומלשון הרמב"ם שכ' כאן אע"פ שהרוב ממנו גזול משמע אפי' בידוע בודאי ונלע"ד דכאן ודאי מן הראוי ליזול לקולא כיון דהמיעוט הוא ברור לפנינו שיש לו משלו מעט והוי כאלו מוכח בפני עצמן וע"כ ה"ל קבוע משא"כ בסי' שנ"ח אין היתר ברור לפנינו אלא דרוב הוא גנוב ע"כ אזלינן בתר רובא:
ג
(ס"ה נטלו מוכסין כו') נ"ל שזה קאי דוקא אמוכס ישראל כדאמרינן בגמרא דסתם גזילה בישראל מייאש וכדאמרינן בסי' שס"ט לחלק בין ישראל לעכו"ס וכבר נתבאר העיקר בסי' שס"א והא דאמר בסעיף עאח"ז בד"א במוכס עכו"ם קאי אמ"ש בס"ד דסתם מוכס גזלן אלא שהכניס בנתיים דין מוכס שנוטל כסותו ועמ"ש בסי' ש"ח:
ד
(ס"ו) כגוזל מן הגזלן נ"ל דאם א"א להנצל מלתת מותרות אא"כ ישמוט ממנו ואז לא יתן לו אפי' חק שלו דאינו חייב להמסיר מעותיו לגזלן והגזלן הוא דאפסיד אנפשיה אלא דמ"מ יראה שיבליע לו בחשבון במקום אחר באופן שיגיע לידו המכס המגיע לפי הדין.
ה
(ס"ז) בין שאינו בעל השדה בסמ"ע פי' דמיירי עכ"פ שהוא מאותן שיש להם שדות בבקעה כו' ולענד"ן דהרמב"ם כאן מיירי שכבר עשה המלך כרוז שכל מי שהוא עובר בגורן יתחייב לשלם כל מה ששייך למלך בזה הוי שפיר דינא דמלכותא כיון שהלה ידע מזה ולא השגיח קבל עליו מדעת משא"כ כמ"ש הטור לחלק בין אריס והיינו שלא הודיעו המלך תחילה כלום אלא בשעת הגבי' גובה במי שימצא בגורן בשביל הכל בזה יש חילוק בין שותף לאריס. וכתב רש"ל דאסור לזה האריס לקבול אל המלך על אחרים דגורם להם הפסד ואפי' עבר ותבעם והוציא מהם חייב להחזיר להם דמזלא גרם שגבאו ממנו בגזילה מ"מ נ"ל אי עבר והציל ואמר לגבאי המלך שיגבה מא' מאנשי הבקעה ונפטר בזה א"כ א"צ לשלם ואף לא נדון אותו כל שנתכוין להתירה לא ליזיק אין עליו דין מסור וגם לענין תשלומין שהרי אומר באמת הראיתי שאתם חייבים מן הדין ונהי דשרי להפקיע ממון הלוחה של עכו"ם מ"מ לא הוציאו ממך שלא כדין וכמ"ש סי' ק"ח [כ"ח] לענין עד ישראל לעכו"ם עכ"ל:
ו
(ס"י) תהיה השדה לנותן מס כו' הסמ"ע מוקי לה דוקא בימיהם כו' ואיני יודע מנין לו זה דהא הלישנא בגמרא לא משמע כן דאמרינן ארעא לכרגא משתעבד משמע כל הארץ אף שהיא של בעלים גם מצד הסברא הוא דכל הארץ של מלך הוא ורשות בידו לקחתה ממי שאינו נותן המס ממנה. ותו דא"כ אדמפליגינן בגמרא ובסעיף ט' בין מס שעל השדות ובין מס שעל כל איש לפלוג בדידיה במס שדה גופי' בין אם השדה של מלך או לא וצ"ע:
ז
(סי"א הנושא אשה כו') מה שהקשה הסמ"ע מר"ס רמ"ח ותירץ ע"ז תמוה מאד הוא דלפ"ז אף אם יש מנהג מיוחד בין ישראל בעיר זו שנשא אשה ממה שיש במקום אחר כגון לענין מעות כתובה דיש חילוק בין מעות א"י לשאר מקומות כדאיתא בפ' ב' דייני גזירות לענין מעות קפוטקי' כו' לא היה לנו לילך אחר המקום שנשא כגון דבשעה שנשא לא נתכוין על שעת תשלומי כתובה ואנן תנן בהדיא שם נשא אשה בקפוטקיא נותן לה ממעות קפוטקיא כו'. ותו תמוה מה שפי' טעם דר"ס רמ"ח מחמת דנפרש מ"ש ואחריו לפלוני כפשוטו ואפי' אם הראשון ראוי ליורשו והוא בגמ' פ' יש נוחלין דף קל"ג אמרינן א"ל רבא לר"ל והא אפסקינן דעל תנאי ששירש השני הורשה לראשון ומשני סבר יש לה הפסק ורחמנא אמר אין לו הפסק והוי מתנה על מ"ש בתורה והתנאי בטל אלמא דבכ"מ שאמר ואחריו דעתו לפסוק אלא שאין מועיל לו א"כ מאי אהני כאן במצוה זה שהיה במקום שדנין בדיני עכו"ם כל אותו הקהל (נ' דצ"ל אלא שדברי הריב"ש בע"א) כמו שהעתקתי שם סי' רמ"ח מ"ה לא הוציא גם דין זה מהם וכמדומה שבעל הסמ"ע לא עיין בזה ונק"מ מתשובת הרשב"א שמביא ב"י ס"ס כ"ו שמשם מקור הגה של רמ"א בכאן דהתם קאמר שיש באמת להרחיק מדיני עכו"ם וג"כ א"ל שידונו ישראל בזה בד"ג כי אין זה מיקרי דינא דמלכותא וכבר כתבתי שם מה שיש לתמוה על רמ"א בהעתקתו לריב"ש שם:
חתם סופר על שלחן ערוך חושן משפט
שס״ט
א
ש"ך סק"י ס"פ ע"ד נ"ב עיין ש"ך יורה דעה סס"י קס"ה ויעיין היטב בש"ך לעיל סימן ע"ג ס"ק ל"ט ד"ה וכל זה וכי עיי"ש ועיין היטב תשובותי ח"ס חו"מ סימן קמב וסימן קפ"ז:
חכמת שלמה על שולחן ערוך, חושן משפט
שס״ט
א
סעיף ח וכן מלך שכעס על עבדיו וכו'. נ"ב עיין בחיבורי לתורה פ' ראה שנת תרט"ז שם העלתי חידוש דין בעזה"י דנהי דכתבו הפוסקים דאם המלך אינו גוזר על כולם לא שייך דינא דמלכותא זה הוי רק אם כולם מבני מדינתו אבל אם גוזר על הגרים שאינם ממדינתו אף דאינו גוזר על בנו מדינתו שפיר הוי דדמ"ד. גם כתבנו שם דאם הוא מושל בכיפה ל"ש לומר דדמ"ד דהאיך יכול דאינו רוצה שידורו במדינתו דהרי הכל שלו ואזי יפרחו באויר לכך ל"ש בזה דדמ"ד עייש"ה:
שם בהג"ה י"א דל"א דדמ"ד אלא במסים וכו' נ"ב תמי' לי טובא ומן הש"ס מפורש במס' ב"ב דנ"ד ע"ב דפריך שם ומי אמר שמואל הכי והאמר שמואל דינא דמ"ד ומלכא אמר לא לקני ארעא אלא באגרתא וכו' ומאי פריך הרי דדמ"ד ל"ש רק במסים ומה ענין זה לדין קנין קרקע ומטלטלי ובע"כ דמוכח דס"ל בכל הדברים שייך דינא דמ"ד והן אמת דזה יש לדחות די"ל דמה"ט קיי"ל התם בהמחזיק בהם קנה וקיי"ל כשמואל דדמ"ד והרשב"ם שם נדחק ליישב קושית הש"ס דהוי מקום לומ' דמה"ט קי"ל כתרווייהו מכח דקיי"ל דלא אמרינן דדמ"ד רק במסים אבל שדבר יהיה תמי' על הרא"ש שהרא"ש שם בב"ב כתב בפסקיו דאם הוי דד"מ ליתנו ללוקח ראשון זכה הראשון ופסקינן כוותי' לעיל סימן קצד ומשמע דס"ל דהילכתא דדמ"ד הוי בכל דבר וכאן הוי נמי דעת הרא"ש דס"ל דל"ש דדמ"ד רק במסים וסתרי דברי הרא"ש אהדדי ועי' בב"י יו"ד ה' נדרים מוכח שם דהרא"ש בפירושו הוא עצמו שבפסקיו. וכן מוכח בהרא"ש בפסקי נדרים וא"כ סתרי דבריו אהדדי וצ"ע גם להרמ"א קשה למה סתם בסימן קצד ולא ביאר שיש בזה פלוגתא שמביא כאן וצע"ג:
הסבר על זכויות יוצרים
שולחן ערוך, חושן משפט
רשיון: Public Domain
מקור: www.nli.org.il
באר היטב חשן משפט
רשיון: Public Domain
מקור: www.toratemetfreeware.com
באר הגולה על שולחן ערוך חושן משפט
רשיון: Public Domain
מקור: www.nli.org.il
ביאור הגר"א על שולחן ערוך חושן משפט
רשיון: Public Domain
מקור: www.nli.org.il
הגהות אמרי ברוך על שלחן ערוך חושן משפט
רשיון: Public Domain
מקור: www.nli.org.il
כסף הקדשים על שולחן ערוך חושן משפט
רשיון: Public Domain
מקור: www.nli.org.il
קצות החושן על שולחן ערוך חושן משפט
רשיון: Public Domain
מקור: www.nli.org.il
מאירת עיניים על שולחן ערוך חושן משפט
רשיון: Public Domain
מקור: www.nli.org.il
נתיבות המשפט, ביאורים על שולחן ערוך חושן משפט
רשיון: Public Domain
מקור: www.nli.org.il
פתחי תשובה על שולחן ערוך חושן משפט
רשיון: Public Domain
מקור: www.nli.org.il
הגהות רבי עקיבא איגר על שלחן ערוך חושן משפט
רשיון: Public Domain
מקור: www.nli.org.il
שפתי כהן על שולחן ערוך חושן משפט
רשיון: Public Domain
מקור: www.nli.org.il
טורי זהב על שולחן ערוך חושן משפט
רשיון: Public Domain
מקור: www.nli.org.il
כל הזכויות שמורות לבעלי התכנים – במידה ומצאתם הפרה בזכויות היוצרים שלכם, נא לפנות אלינו באופן מיידי במייל [email protected] האתר כולו מוקדש לעילוי לנשמת כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולזכות כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולרפואת כל חולי עם ישראל בנפש בגוף ובנשמה. לייחדא קודשא בריך הוא ושכינתא על ידי ההוא טמיר ונעלם בשם כל ישראל, ולקרב את ביאת המשיח. כל הזכויות שמורות (c) לבעלי הזכויות יוצרים השייכים לכל קטע מצוטט, יש להתייחס לכך בחומרה רבה ויש איסור גמור להפיץ באופן הנוגד לרישיון מצד ההלכה וכו' תחת רישיון Creative Commons-CC-2.5