א
השביחה הגזילה ביד הגזלן ממילא ובו יג סעיפים:
הגזילה שלא נשתנית אלא הרי היא כמו שהיתה אע"פ שנתיאשו הבעלים ממנה ואע"פ שמת הגזלן והרי היא ביד בניו הרי זו חוזרת לבעליה בעצמה ואם נשתנית ביד הגזלן אע"פ שעדיין לא נתיאשו הבעלים ממנה קנאה בשינוי ומשלם דמיה כשעת הגזיל':
ב
נתיאשו הבעלים ממנה ולא נשתנית קנה הגזלן כל השבח שהשביחו אחר יאוש ואינו משלם אלא כשעת הגזילה ודבר זה מדבריהם מפני תקנת השבים וכשמחזיר לו הגזילה שמין לו השבח ונוטל מן הנגזל:
ג
מכרה הגזלן או נתנה במתנה אף ע"פ שלא נשתנית הגזיל' אינה חוזרת בעצמה מיד הלוקח הואיל ונתייאשו הבעלים בין לפני מכיר' ונתינה בין לאחר מכירה ונתינה קנאה הלוקח ביאוש ושינוי רשות (ויש חולקין ועיין לעיל סי' שנ"ג) (טור סי' שנ"ג בשם הרא"ש):
ד
הגוזל והשביח ומכר או הוריש לפני יאוש מה שהשביח הוריש ומה שהשביח מכר וקנה לוקח או יורש את השבח ונוטל דמי השבח מנגזל ומחזיר הגזיל' וחוז' הנגזל ונוטל דמי השבח מהגזלן שהרי לא נתיאש וכן אם השביח הלוקח או היורש נוטל השבח מהנגזל:
ה
מכר הגזלן לעכו"ם והשביח העכו"ם השבח חוזרת לבעלים:
ו
מכרה העכו"ם לישראל אחר שהשביח הואיל והגזלן ישראל וזה שבידו ישראל קנה השבח ואם תפס הנגזל אין מוציאין מידו:
ז
כבר נתבאר שהגזיל' שהשביחה אחר יאוש או אחר שנשתנית השבח לגזלן אע"פ שהשביח' מאיליה כיצד גזל פרה ונתעברה אצלו בין שילדה קודם שתבעו בדין בין שעדיין לא ילדה גזל רחל ונטענה אצלו בין שגזזה קודם שתבעו בדין בין שעדיין לא גזזה הואיל ונתייאשו הבעלים משלם כשעת הגזיל' ואם ילד' וגזזה הגיזות והולדות של גזלן ואם עדיין לא ילדה ולא גזזה שמין לו ונוטל השבח מהנגזל ומחזיר הבהמ' עצמה:
ח
גזל פרה מעוברת ונתייאשו הבעלים ואח"כ ילדה רחל טעונה ונתייאשו הבעלי' ואח"כ גזזה משלם דמי פרה העומדת לילד ודמי רחל העומדת ליגזז ואם לפני יאוש וקודם שנשתנית ילדה או גזזה הרי הגיזות והולדות של בעלים ואע"פ שנתעבר' או נטענ' ביד הגזלן הואיל ולא נתייאשו הבעלים ולא נשתנית הגזיל' היא ברשות בעליה אע"פ שהגזלן חייב באונסים: הגה כל אלה דברי הרמב"ם אבל יש חולקין וכמו שנתבאר ריש סי' שנ"ד ושנ"ו ואפי' שינוי החוזר לברייתו כגון עפר ועשאו לבנים אע"ג דלא קנה כדלעיל סי' ש"ס שבח מיהא קנה וצריך להחזיר לו שבחו (טור ס"א):
ט
בד"א בשבח הבא מאיליו כגון גיזות וולדות אבל אם היתה כחושה והוציא עליה ופטמה אפי' לפני יאוש נוטל מהנגזל שבח הפטום וכן כל כיוצא בזה משבח שיש בו הוצא':
י
גזיל' שלא נשתנית והוקרה אף על פי שנתייאשו הבעלים ממנה הרי זו חוזרת לבעלים ואין לגזלן בה כלום שלא תקנו לגזלן את השבח אחר יאוש אלא כגון שבח גיזות וולדות אבל שבח היוקר אם הית' הגזיל' חוזרת בעיניה אינו זוכה בה הגוזל חבית של יין מחבירו והרי הוא שוה דינר בשעת הגזיל' והוקרה אצלו ועמד' בארבע' שבר החבית או שתה אותה או מכרה או נתנה במתנ' אחר שהוקרה משלם ארבע' כשעת הוצאה מן העולם שאילו הניח' הית' חוזרת בעצמ' נשברה מעצמה או אבדה משלם דינר כשעת הגזיל':
יא
הית' שוה בשעת הגזיל' ארבע' ובשעת הוצאה מן העולם דינר משלם ארבע' כשעת הגזיל' בין ששברה או שתאה בין שנשבר' או אבדה מאיליה וכן כל כיוצא בזה:
יב
הגוזל אשכול של תמרים ובו נ' תמרים ואם ימכרו כלם ביחד אינו שוה אלא מ"ט פרוטות ואם ימכרו כל אחת בפני עצמו ישוו חמשי' אינו משלם אלא מ"ט:
יג
הגוזל כלי ושברו אין אומרים יתן השברים וישלי' עליהם ודינו כמו שנתבאר בסימן שנ"ד (ס"ה ע"ש):
באר היטב חשן משפט
שס״ב
א
כשעת. פירוש אם הוא בענין שא"צ להחזיר הגזילה עצמה אבל על הרוב מחזירה בעינה וע"ז מסיק וכשמחזיר לו הגזילה כו'. סמ"ע:
ב
חולקין. דבעינן דוקא היאוש קודם שינוי רשות וכן עיקר וכמש"ל סימן שנ"ג ס"ג ע"ש. ש"ך:
ג
הוריש. עיין בספר החנוך מצוה קכ"ה:
ד
השבח. ר"ל אפילו דמי השבח וכ"ש דמי הקרן. סמ"ע:
ה
מהנגזל. כת' הע"ש דבזה אין הנגזל חוזר על הגזלן שהרי לא הושבחה בידו והסמ"ע כת' דאינו מוכרח ע"ש:
ו
מידו. וכ"כ הרא"ש והטור ואף דבספיקא ס"ל דלא מהני תפיסה מ"מ בספיקא דש"ס מודים דמהני בהו תפיסה עכ"ל הסמ"ע וטעות הוא דלא כ"כ הרא"ש גם מ"ש דבספיקא דש"ס מודים ליתא ואדרבה בספיקא דש"ס ס"ל להרא"ש והטור דאפילו תפס מפקינן מיניה (עמ"ש בסי' שמ"ו ס"ק י"ד ע"ש) וע"ל סי' שפ"ח והאמת הוא דהטור העתיק כאן לשון הרמב"ם וסמך על מ"ש בסי' שפ"ח וש"צ וכ"כ מהרש"ל פרק הגוזל קמא סי' ו' ע"ש וכן מוכרח לומר בטור לעיל סי' שנ"ב ס"ח שהעתיק דברי הרמב"ם וסמך אמ"ש בסימנים הנ"ל ע"ש. ש"ך:
ז
לילד. ר"ל אף שהגיע זמנה לילד בשעת גזילה אפילו הכא אינו משלם כאילו ילדה כי ידוע שלא היתה שוה כ"כ כמו אחר לידה דקודם לידה יש חשש סכנה לפרה וגם הולד שמא יהיה נפל ואם גזלה בתחלה או אמצע עיבורה אינו משלם כמו שהיא שוה בעת גמר העיבור אלא הכל לפי שומת שוויים. סמ"ע:
ח
חולקין. וס"ל דקנה הגזלן השבח שנשבח קודם יאוש. שם:
ט
החוזר. ונראה דה"ה אם אין בו שינוי כלל כגון שגזלה כשהיא מעוברת או טעונה בגיזה ונשתהה ביד הגזלן ונתרבה עליה הגיזה או הולד אע"פ שהוציאה מידו בעודה טעונה ומעוברת משלם לו העודף כשיעור שנשבחה בידו ועיין מ"ש בסי' שס"ג ס"ה בהג"ה. שם:
י
ופטמה. אבל נתפטמה מאליה דינה כהוקרה וכמ"ש בסי' שנ"ד ס"ד בהג"ה וא"כ אפילו אחר יאוש הוא של הנגזל. ש"ך:
יא
שנתייאשו. ומהרש"ל פסק דהיכא דנתייקרה בתר שנתייאש הוי של גזלן וכת' הש"ך דפסק כן לפי שהיה לו גירסא אחרת בטור אבל לפע"ד גירסא זו אינה נכונה כו' ע"ש דמסיק שעיקר כדעת המחבר:
יב
הניחה. ר"ל דאע"ג דקיי"ל כל הגזלנים משלמין כשעת הגזילה מ"מ עיקר גזילה זו נעשה בשעה ששתאה או מכרה כו' דעד הנה ברשות הנגזל הוה קאי להדרא בעינה מן הדין ועתה קלקל וגרם שלא הוחזרה לידו בעין. סמ"ע:
יג
אבדה. אמעצמה קאי ג"כ דאילו סתם אבידה מקרי פשיעה וכמ"ש בסי' שנ"ד ס"ג ע"ש. שם:
יד
ששברה. שלא יהא חוטא נשכר דאילו נשברה מעצמה היה צריך לשלם ד' ועכשיו ששברה בידים לא יתחייב אלא דינר וכבר נתבאר כל זה בסי' שנ"ד. שם:
טו
מ"ט. דומה לזה כת' הט"ו בסי' שצ"ד סעיף ר' ע"ש. שם:
טז
שנתבאר. עיין שם בהגהת ש"ך מה שביאר בדין זה ודלא כמ"ש הסמ"ע כאן בזה. גם הש"ך כת' דאין לשון הרמב"ם והמחבר מורין כן במה שיישב הסמ"ע דברי הה"מ ע"ש:
באר הגולה על שולחן ערוך חושן משפט
שס״ב
א
א) ל' הרמב"ם רפ"ב מהלכות גזילה וכ' ה"ה מפורש בפ"ט דב"ק משנה וגמרא (ב"ק דף צ"ג ע"ב וב"ק ד' צ"ו ע"א, ב"ק צ"ו וע"ב)
ב
ב) מבואר שם בפ"י משנה וגמ' דף קיא ע"ב דק"ל כרב' וכרבי אושעי' שם וכמ"ש בסי' דלעיל ס"ז:
ג
ג) מבואר במ"ש בסי' ש"ס ס"ה ובסי' שנג
ד
ד) שם ד"ב וכתב ה"ה דעת הרב ז"ל שאין הגזלן קונה דבר ואף לא השבח קודם יאוש ועל דעת זה כ' דבריו באלו הדינין ושכ"כ הר"א ז"ל ואמר ויש לדבריו מקצת ראיה ממ"ש בפ' מרובה שם (בבא קמא דף ס"ו ע"א מימרא דרבה) יאוש אמר רבנן דקני ולא ידענא אי מדאורייתא וכו' והאריך בזה ואכמ"ל
ה
ה) נלפע"ר דס"ל לרבינו הרמב"ם מאחר דקי"ל כל היכא דפליגי רבה ורב יוסף הלכה כרבה בר משדה ענין ומחצה וא"כ יאוש לחודי' קנה וקי"ל בסוגיא דריש פ' הגוזל עצים דלא קני אלא בשינוי שאינו חוזר לברייתו וכמ"ש לעיל בסימן ש"ס סעיף ו' וניחא ליה לרבינו הרמב"ם דהא דס"ל לרבה דיאוש לחודיה קני היינו לשבח שהשביח ומ"ש דלא קני אלא בשינוי גמור היא לקנות כל גוף הגזילה
ו
ו) כתב ה"ה שדעת רבינו דכי אמרינן התם (דף צה ע"ב) לר"ש כו' בדמי מסלקינן ליה או בגופא וכו' משום דלר' יהודה פשיטא דדינו בדמים שרי בכך מפני תקנת השבים
ז
ז) שם ד"ג ומבואר במ"ש בסי' שג ושסימן שס"א
ח
ח) מבואר במ"ש בסי' שנ"ג סעיף ג'
ט
ט) שם ד"ד מימרא דרבא שם דף צ"ו ע"א
י
י) כ' ה"ה בדין זה הלך הרב לשיטתו דקודם יאוש אין לגזלן דבר ומפני כך כתב וחוזר הנגזל ונוטל דמי השבח מהגזלן
יא
כ) בעיא דרבא והדר פשטא (שם) מהמכר וכו' וכ' ה"ה ולדעת רבינו כשם שאין השביח גזלן ואח"כ מכר השבח של לוקח כך כשמכר תחלה ואח"כ השביח לוקח השבח של לוקח
יב
ל) שם דין ה' כדא"ל רב אחא מדפתי לרבינא ואנן תקנתא וכו'
יג
מ) בעיא דרבא שם ועלת' בתיקו ופסק בזה כדין כל ספק ממון
יד
נ) שם ד"ו
טו
ס) מבואר בס' ב' וכמ"ש שם
טז
ע) מבואר בס' שס"ב
יז
פ) כ' ה"ה זה מחלוקת התנאים בבריית' שם (דף צה ע"א) ודבריו כדברי ההלכות שפסק כרב פפא ואליבא דרבי יהודה (שם ע"ב)
יח
צ) כ' ה"ה ואין לו ראיה למה הצריך הרב יאוש
יט
ק) שם דין זה מפורש שם במשנה דף צג ע"ב
כ
ר) מבואר במ"ש בסעיף ב' בשם ה"ה שדעת רבינו שאין הגזלן קונה דבר אף לא השבח קודם יאוש
כא
ש) דין השינוי בבהמה מפורש בריש סי' שנג
כב
ת) ראב"ד השיגו בזה דאין השינוי יותר גדולה מלידה וגיזה וכ"כ הטור וכ' ה"ה וכבר כתבתי למעלה שדבריהם בחלוק היאוש צ"ע
כג
א) שם ד"ט
כד
ב) כתב ה"ה זה דבר נכון שלא יעשה הגזלן הוצאה לתועלת הנגזל ולא אמרו אלא בגיזות וולדות כדאי' בגמ' שם (דף צד ע"א) דאתא ממילא והרי הוא כשאר גזלנין (ומבואר ג"כ שם בפ"ז דף סה בברייתא) וכמש"ל סי' שנד ס"א
כה
ג) שם בסוף הפ' כ' ה"ה מפורש במרובה ובהמפקיד (ממימרא דרבה שם ובפ"ג דב"מ דף מג ע"א)
כו
שם ורפ"ג מה"ג מימרא דרבא בפ"ז דב"ק דף סה ע"א וכדמפרש שם ובכמה דוכתי
כז
ד) הכי מפרש טעמא בפ"ג דב"מ דף מג ע"א
כח
ה) שם ד"ב ושם בב"ק ובמשנתינו שם בפ"ט ד' צג ע"ב כל הגזלנים משלמים כשעת הגזילה
כט
ו) ל' הטור ס"ט וכ"כ הרמב"ם שם ד"ג מימרא דשמואל בפ"ח דב"מ דף צט ע"ב
ביאור הגר"א על שולחן ערוך חושן משפט
שס״ב
א
הגזילה כו'. ע"ל ר"ס ש"ס:
ב
אע"פ כו'. ר"ס שס"א:
ג
ואע"פ כו'. שם ס"ז:
ד
ואם כו'. שם ס"ה:
ה
נתייאשו כו'. ע"ס שנ"ד ס"א:
ו
כל השבח כו'. כמש"ש ושם צ"ד א' הלכה כרשב"א:
ז
ואינו כו' ודבר זה כו'. שם ב' א"ר ד"ת כו' וא"ת דה"ל שינוי כו' ור"ל ומתני' נמי צריך להחזיר הכלי אלא דמשלם לו השבח וכמש"ו וכשמחזיר כו' ועבה"ג ס"ק ו' דלא כתוס' שם ד"ה לר"ש כו' והראב"ד כ' כדברי תוס' ולדידהו אתי מתני הנ"ל כפשטיה אף לר"י בשינוי דהדר וצ"ע דא"כ ל"ל לרב אשי לאוקמי מתני בשינוי דלא הדר דוקא ועסי' שנ"ד ס"א:
ח
מכרה כו'. בסי' שס"א ס"ד וס"ה:
ט
בין כו'. שנ"ג ס"ג ושנ"ו ס"ג:
י
הגוזל כו'. דין זה תמוה מאד וכבר השיגו המ"מ דמאי אמר שם מה שהשביח מכר כו' כל זכות שתבא כו' הא הוא עצמו אינו זוכה בשבח ואף שהראב"ד כ' שמכאן למד הרמב"ם שקודם ייאוש לא קנה הגזלן השבח דאל"כ ל"ל מכר והוריש מ"מ השיג עליו וכ' דאדרבה מכר והוריש איצטריכא ליה כו' ועוד הוריש במאי קנה הא קי"ל רשות יורש לאו כרשות לוקח דמי ועוד אמרינן ש"ר בלא ייאוש כו' ולאו כלום הוא וא"א כלל וכלל לדין זה וודאי שיש כאן טעות ול"ג כלל וחוזר הנגזל כו' עד וכן ובשבח מחמת הוצאה וכדברי הרי"ף בפ"ק דב"מ וצ"ל אחר ס"ט:
יא
כבר כו'. בסי' שנ"ד ס"א וס"ב:
יב
בין כו'. שם צ"ה ב' א"ל ר"פ ה"ה כו':
יג
ואם עדיין כו'. כנ"ל ס"ב:
יד
ואם לפני כו'. כשיטתו כנ"ל:
טו
ואע"פ כו'. כנ"ל דס"ל דאינו נק' שינוי:
טז
אבל י"ח כו'. אבל הנ"ל וס"ל דשבח קנה אפי' קודם ייאוש וכ"ש במכר והוריש ופליגי נמי בגיזה ולידה דה"ל שינוי וקנה לגמרי ועסי' שנ"ד ס"ב מ"ש בשם הרא"ש:
יז
ואפי' שינוי כו'. צ"ד ב' אר"י ד"ת כו' וכמ"ש בס"ב:
יח
בד"א כו'. כנ"ל סי' שנ"ד ס"א:
יט
גזילה כו'. כמ"ש למטה שאילו הניחה כו':
כ
אע"פ שנתייאשו כו'. כ"מ בב"ק שם כדפריך לימא פליגא דרב כו' ולא מוקי אחר ייאוש:
כא
(ליקוט) היתה כו'. ב"מ מ"ג א' תנן כו' ובמאי כו' והתם אפי' בתבריה ושתיה דההוא שעתיה גזליה מדפריך ואי ביתיר כו' וכ"ש באיתבר ממילא (ע"כ):
כב
(ליקוט) בין ששברה כו'. פשוט דכ"ש מנשבר ממילא שלא יהא חוטא נשבר ובהדיא אמרי' בב"ק ס"ה א' כי קאמר רב כו' (ע"כ):
הגהות אמרי ברוך על שלחן ערוך חושן משפט
שס״ב
א
(סמ"ע ב') אבל סתם אבידה מיקרי פשיעה וכמ"ש לעיל . נ"ב יעוין מה שציינתי שם:
כסף הקדשים על שולחן ערוך חושן משפט
שס״ב
א
סעי' י"ב (ואם ימכרו כולם ביחד) שמעתי ממו"ח נ"י גם דקיימא לן דפרעון גזילה היא כמכירת הרבה ביחד ולא כמכירת פרוטרוט כבש"ע. מ"מ כשמכר הוא בפרוטרוט בביוקר כיון דייאוש כדי לא קנה. ובעת המכירה בפרוטרוט מכר של הנגזל שייך המעות להנגזל כמכירתו בפרוטרוט. וכ"כ הפוסקים ז"ל בגוזל ביתו של חברו דמשכירו שלכך השכר דבעל הבית כיון שבחזקתו קיימת הקרקע ואינה נגזלת (לפי טעם זה אם טוען המשכיר לא הי' דעתי ליקח המעות בתורת שכר ביתך וכ"ש אם גילה דעתו לפני עדים בחשאי שכ"ה דעתו. וכ"ש כשגילה דעתו שאיננו מקבל המעות גם בדרך שומר חנם ונאנסו המעות הי' בזה צדדים. אך מצד שעבודא דר' נתן שחייב ודאי להשוכר ווהשוכר חייב לבעל הבית לזה חייב וצלע"ע) וכ"ה בזה. ולפי זה כ"ה ג"כ אם מכרם באיזה מקום רחוק שגם שאין לך אלא מקומו ושעתו. מ"מ משלם כשעת וזמן הוצאה מרשותו וצלע"ע:
קצות החושן על שולחן ערוך חושן משפט
שס״ב:א׳
א
או נתן במתנה נסתפקתי בנתן הגזילה לאחר יאוש לקטן במתנה אם הקטן קונה אותו ביאוש ושינוי רשות ומשום דקטן אינו קונה מן התורה אלא היכי שדעת אחרת מקנה וכמו שכתב תוס' פ' התקבל (גיטין דף ס"ג) והכא שהגזלן לא קנה ביאוש לחודיה לא הוי דעת אחרת מקנה. ונראה דלפי שטת תוס' והרא"ש והרמב"ן טעמא דיאוש ושינוי רשות היינו משום דבהיתרא אתי לידיה דלוקח וכמבואר בתוס' ר"פ לולב הגזול וברמב"ן פרק מרובה. וא"כ שינוי רשות לאו קנין הוא כלל והלוקח דקני אותו אינו אלא ביאוש כיון דבהיתרא אתי לידיה וא"כ בנתנו לקטן ליכא דעת אחרת מקנה כיון דהמקבל זוכה מחמת עצמו ביאוש וכמו באבידה דבהיתרא אתי לידיה וקטן באבידה אין לו זכיה מן התורה אלא מפני דרכי שלום. והא דאין הלוקח זוכה בע"כ של הגזלן היינו כמ"ש תוספת במרובה דף ס"ט ד"ה כל שלקטו עניים ע"ש מכל מקום אסור להחזיק בה מפני שהיא צריכה לגזלן ליפטר מן הנגזל ע"ש אבל כיון שנתנו מדעתו הרי המקבל זוכה מחמת עצמו ביאוש וכמ"ש. אבל לשטת הרמב"ם דס"ל אפילו שינוי רשות ואח"כ יאוש נמי קונה ואע"ג דבאיסורא אתי לידיה וצ"ל דשינוי רשות בעצמו הוי קנין בצירוף יאוש וא"כ בשעה שמוכרו או נותנו ה"ל דעת אחרת מקנה וכמ"ש הרשב"א בחידושיו פרק מרובה בהא דאמרו גנב וגזלן הקדשן הקדש משום שינוי השם דמעיקרא חולין והשתא הקדש שהקשה דאיך יכול הגזלן להקדישו כיון דאינו שלו וכתב משום דהקדישו וקנייתו באין כאחד ע"ש. וא"כ ה"נ ה"ל דעת אחרת מקנה ונתינתו לקטן וקנייתו באין כאחד אבל לשיטת הרא"ש ותוס' והרמב"ן שזכרנו אין לומר דנתינתו וקנייתו באין כא' דדוקא בשינוי השם דגזלן גופיה קניה בשינוי השם איכא למימר דהקדשו וקנייתו באים כאחד כיון דנעשה שינוי אבל ביאוש ושינוי רשות לעולם אין הגזלן קונה כיון דס"ל דשינוי רשות ואח"כ יאוש אינו קונה משום דבאיסורא אתי לידיה ואם כן אינו קנין אלא למקבל ולא לגזלן כלל ואם כן אין הקטן זוכה מעצמו כיון דליכא דעת אחרת מקנה. ואפילו לדעת הנ"י פ"ק דמציעא דהפקר מדעת חשיב דעת אחרת מקנה וכן דעת רש"י שם דף י"ב יאוש אינו מטעם הפקר כמ"ש תוס' במרובה ואפילו לדעת רש"י דס"ל מטעם הפקר מ"מ אינו הפקר מדעת אלא יאוש הוי סילוק רשותו ונקנה כמו הפקר אבל אין בו משום הפקר מדעת וכיון דלא קני מדאו' א"כ מדרבנן נמי לא קני דמציאת חש"ו אינו אלא מפני דרכי שלום דלא ליתי לאנצויי והכא אם הקטן אינו זוכה הרי הוא של הבעלים ולא אתי לאנצויי וע' ר"פ הגוזל בתרא בגוזל ומאכיל את בניו וע"ש בבניו הקטנים ובתוס' שם:
שס״ב:ב׳
א
וכן אם השביח הלוקח. ז"ל סמ"ע בע"ש כ' דבזה דהשביחו היורש או הלוקח אין הנגזל חוזר על הגזלן שהרי לא הושבחה בידו עכ"ל ולא ידעתי טעם נכון לחלק ביניהן דהרי כאן בשבח שהושבח ממילא מאליה מיירי ויכול הנגזל לומר לולי שגזלתני גם בביתי היה נשבח ונהי דתקנו רבנן לשלם ללוקח ויורש השבח הגזלן עכ"פ צריך להחזיר כאלו היה נשבח ביד הגזלן וע"ש ונראין דברי ע"ש דודאי כל הגזלנים משלמים כשעת הגזילה ובתברא או שתיה משלם כשעת הוצאה מן העולם הכא נמי אם מכרה הגזלן אחר שהושבח משלם כשעה שמוכרה דהוא שעת הוצאה מן העולם כיון דלוקח קונה השבח ולא אתי למיהדר ליה משלם כשעת הוצאה אבל אם לא נשבחת ביד הגזלן ונשבחה ביד הלוקח אינו משלם יותר משעה שגזלה ושעת הוצאה ומ"ש בסמ"ע דיכול הנגזל לומר לולי שגזלתני גם בביתי היה נשבח אתמהה דא"כ גזלן שמכר לאלם בענין דא"א להדורי ליה יצטרך לשלם יותר משעת מכירה ואע"ג דנשבח ביד האלם אח"כ ופשוט הוא דאינו משלם יותר משעת מכירה וכל הגזלנין דמשלמים כשעת הגזילה אמאי לימא ליה הנגזל אילו היה הבהמה בידי היה הולך וגדל עד מאד לכן עיקר כדברי ע"ש:
שס״ב:ג׳
א
אין מוציאין מידו. וכת' ב"י דזה פשוט דבכל ספיקא דדינא מהני תפיסה וע"ש. ולפמ"ש הה"מ פ"ז מגזילה במ"ש הרמב"ם בתקנת נגזל דשכירו ולקיטו אינו נשבע ונוטל ולא כת' אי תפס לא מפקינן כיון דהוא איבעיא דלא איפשטא משום שאינו אלא תקנה ובספק תקנה אוקמוה אדינא ולא מהני תפיסה ע"ש. וכיון דבספק תקנה אוקמוה אדינ' א"כ אפי' לא תפס יטול הנגזל את השבח כיון דמדינא דנגזל ושבח דגזלן אינו אלא תקנה ונראה דהיכא דהוא מוחזק מעיקרא אפי' בספק תקנה ה"ל מוחזק ודוקא בתופס דמהני לרמב"ם אבל בס' תקנה לא מהני תפס:
מאירת עיניים על שולחן ערוך חושן משפט
שס״ב
א
אע"פ שנתיאשו הבעלים כו'. דביאוש לבד לא קנה אם לא בהדי שינוי רשות ורשות יורש לאו שינוי רשות מיקרי כמ"ש לעיל:
ב
ומשלם דמיה פי' הגזלן להנגזל דבגזלן לא שייך ביה תקנת השוק מ"ה צריך ליתן להנגזל כל דמי הגזילה:
ג
שהשביח לאחר יאוש כן הוא דעת הרמב"ם דבעינן יאוש אבל הרא"ש והטור וסייעתיהו ס"ל דאפי' לא נתייאש ג"כ דינא הכי וכ"כ מור"ם בהגהותיו סוף סעיף ח' דיש חולקין וקאי גם אזה שכ' המחבר כאן ועד"ר.
ד
ואינו משלם אלא כשעת הגזילה. פי' אם הוא בענין שאין צריך לחזור הגזילה בעינה אזי משלם הוא להנגזל דמי הגזיל' אבל על הרוב מחזיר בעינה וע"ז מסיק וכ' ז"ל וכשמחזיר כו' שמין לו השבח ונוטל מהנגזל כיון דבגזלן עצמו מיירי דמוציאין מידו דא"צ ליתן הנגזל לגזלן אלא שבחו ובסעיף ד' דמיירי שם בדמכרו לאחר שם ל"ד קאמר דנוטל דמי שבח מהנגזל דהא גם קרנו נוטל מהנגזל אלא לרבותא קאמר דאפי' דמי שבחו נוטל מהנגזל וכ"ש דמי קרנו ועפ"ר:
ה
[שמין לו בדפוס יחד עם ס"ק ד']. פי' אם הוא בענין שאין צריך להחזיר הגזילה בעינה אזי משלם הוא להנגזל דמי הגזילה אבל על הרוב מחזיר בעינה וע"ז מסיק וכ' ז"ל וכשמחזיר כו' שמין לו השבח ונוטל מהנגזל כיון דבגזלן עצמו מיירי דמוציאין מידו דא"צ ליתן הנגזל לגזלן אלא שבחו ובסעיף ד' דמיירי שם בדמכרו לאחר שם ל"ד קאמר דנוטל דמי שבח מהנגזל דהא גם קרנו נוטל מהנגזל אלא לרבותא קאמר דאפי' דמי שבחו נוטל מהנגזל וכ"ש דמי קרנו ועפ"ר:
ו
ויש חולקין פי' דס"ל דבעינן שיהא היאוש דוקא קודם שינוי רשות וכמ"ש בס"ס שנ"ג ושנ"ו ושס"ה:
ז
ומה שהשביח מכר פי' בזה עדיף כח לוקח ויורש מהגזלן עצמו דהן קנו השבח שנשבח אף שלא נתייאש הנגזל. ובעודו ביד הגזלן לא יקנה הגזלן השבח לסברת הרמב"ם וה"ט דס"ל דתקנה התקינו רבנן בזה ללוקח וליורש משא"כ לרש"י והרא"ש דס"ל דהא דלוקח ויורש זכו בשבח היינו מכח שזכה בו ג"כ הגזלן בכה"ג ואפילו נשבח קודם היאוש ומשום תקנת השבים ועפ"ר:
ח
דמי השבח כבר כתבתי בסעיף שלפני זה דר"ל אפי' דמי השבח:
ט
ומ"ש שהרי לא נתייאש קאי אמ"ש ומחזיר הגזיל' וה"ט דלא נתייאש דאלו נתייאש הי' מחזיק בהגזילה עצמה:
י
וכן אם השביח הלוקח כו' בע"ש כתב דבז' דהשביחו היורש או הלוקח אין הנגזל חוזר על הגזלן שהרי לא הושבחה בידו עכ"ל ולא ידעתי טעם נכון לחלק ביניהן דהרי כאן בשבח שהושבח מאיליה מיירי וכמ"ש בסמוך ס"ט ויכול הנגזל לומר לולי שגזלתני גם בביתי היה נשבח ונהי דתקינו רבנן לשלם להלוקח והיורש השבח. הגזלן עכ"פ צריך להחזיר כאלו הי' נשבח ביד הגזלן לסברת הרמב"ם וצ"ל דס"ל לבעל ע"ש דדוקא כשהושבח' הגזילה בידו דהגזלן ומכרה דאז כבר קיבל הגזלן מהלוקח גם בעד השבח בזה קאמר דחוזר הנגזל ומוציא מגזלן אותן דמי שבח שקיבל משא"כ כשלא נשבח ביד הגזלן והשתא א"ש דכתב המחבר לשון וכן אם השביח הלוקח כו' דקמ"ל דאע"ג דבזה אין הנגזל חוזר על הגזלן דמי השבח אפ"ה הנגזל צריך ליתן להלוקח גם דמי השבח ויפסיד הנגזל דמי השבח מכיסו מיהו כל זה אינו מוכרח והא דכתב "וכן כו' דקמל"ן בזה דאע"ג דלית בזה משום תק"ה דהא לא נשבח ביד הגזלן אפ"ה צריך הנגזל ליתן דמי השבח להלוקח:
יא
והשביח העכו"ם דתקנתא לעכו"ם שיקנה השבח לא עבדי:
יב
מכרה העכו"ם לישראל כו' זהו איבעי' בגמרא מי תמרי' הואיל דהישראל שני אתי מכח העכו"ם שמכר לו לא עדיף מיניה א"ד הואיל ומעיקרא ישראל כו' ולא איפשטא האבעי' ומ"ה המע"ה:
יג
ואם תפס הנגזל כו' וכ"כ הרא"ש והטור ובדרישה כתבתי דאף דבספיק' ס"ל דלא מהני תפיסה מ"מ בספיקא דתלמוד' מודים דמהני בהו תפיסה ועמ"ש שם עוד ודו"ק:
יד
משלם כשעת הגזילה ר"ל זהו עכ"פ שאין הנגזל זוכה בהשבח כ"א כמות שהיתה בשע' גזילה ומפרש ואזיל שלפעמים גם גוף הגזילה נשאר ביד הגזלן ומשלם לנגזל דמיה היינו כשכבר ילדה וגזזה דכיון דזכה בגיזה וולדה זכה ג"כ בעצמה ולפעמים נוטל הנגזל הכל ונותנין להגזלן דמי השבח והיינו כשעדיין לא גזזה וילדה ועמ"ש בסי' שנ"ד מזה קצת בהוכחה ובביאור יותר טוב בע"א:
טו
ואם עדיין לא ילדה כו' דס"ל להרמב"ם דעיבור וטעונה גיזה לא מחשב שינוי ואפי' לידה עצמה ס"ל דלא ה"ל דין שינוי גמור אלא כשנוי החוזר וכמ"ש בסעיף שאחר זה:
טז
דמי פרה העומד' לילד ר"ל אף אם הגיע זמנה לילד בשעת גזילה אפ"ה אינו משלם כאלו ילדה בשעת גזילה כי ידוע שלא היתה הבהמה שוה כ"כ קודם לידה שיש בה חשש סכנ' לפרה עצמה וג"כ שמא יהיה הולד נפל כמו שהיתה שוה אחר לידה ואם גזלה בתחלת או באמצע עבורה אינו משלם כ"כ כמו שהבהמה שוה בעת שהיא עומדת לילד דהיינו גמר עיבור אלא הכל לפי שומת שוויי':
יז
אבל יש חולקין ר"ל חולקין עם הרמב"ם במ"ש דלא קנה הגזלן השבח שנשבח קודם שנתייאשו הבעלים וס"ל להחולקין דקנה ול"מ שינוי גמור אלא אפי' בשינוי החוזר קנו (הבעלים) השבח וכדמסיק ונראה דה"ה אם אין בו שינוי כלל כגון גזלה כשהיא מעוברת או טעונה בגיזה ונשתה' ביד הגזלן ונתרב' עליו הגיזה או הולד אע"פ שהוציאו מידו בעוד' טעונה או מעוברת משלם לו העודף כשיעור שנשבח בידו ועמ"ש בסי' שס"ג ס"ה:
יח
הגוזל חבית יין כו' הטור כתבו בל' לפיכך דמכח טעם הנ"ל דאין הגזלן זוכה בהשבח דיוקר' מסיק האי דינא:
יט
שאלו הניחה כו'. פי' וכיון שהית' חוזרת בעינ' נמצא דהוקרה ברשות דהנגזל ואע"ג דכל הגזלנין אין משלמין אלא כשעת גזילה הא עיקר גזילה נעשית בשע' ששתאה או מכרה או שבר החבית דהא עד הנה ברשות הנגזל הוה קאי להדרה בעינה מן הדין ועתה קלקלה וגרם שלא הוחזרה לידו בעין משא"כ כשנשברה מעצמה וכדמסיק וק"ל:
כ
נשבר' מעצמה או אבדה האי אבדה ג"כ אמעצמה קאי אבל סתם אבידה מקרי פשיע' וכמ"ש לעיל בסי' שנ"ד ס"ג ע"ש:
כא
בין ששברה או שתאה כו' שלא יהא חוטא נשכר דאלו נשברה מעצמה היה צריך לשלם ד' כשעת הגזילה ועכשיו שנשברה בידים לא יתחייב אלא דינר וכבר נתבאר כל זה לעיל בסי' שנ"ד:
כב
אינו משלם אלא מ"ט. זהו כעין מ"ש הטור והמחבר לקמן בסי' שצ"ד דבהמה שאכלה פירות מחוברים רואים כמה הפסיד' ושמין מי שבא לקנות ס' חלקים כדי אותו חלק מה שאכלה כמה היה נותן בה קודם אכילתן וכמה היה פוחת בשביל אכילתן וכן נותן לניזק וזה קולא הוא למזיק ולגזלן ולמדוהו מדכתיב וביער בשדה אחר דמה שנבער מהשדה ישומו אותו בהדי שדה אחר ע"ש ועפ"ר:
כג
אין אומרים יתן השברים כו' כבר נתבאר זה בס"ס שנ"ד והר"ן פ"ק דב"ק (דף ו') כתב בשם הרמ"ה דהיינו דוק' אם יש לו מעות דאם אין לגנב או לגזלן מעות לשלם אפי' יש לו מקרקעי או מטלטלים א"צ לשלם לו מהן אלא שיימינן לו אלו השברין והמותר ישלים לו מהמטלטלים ועפ"ר שכתבתי שבזה מיושב מ"ש הרמב"ם והטור שם בסי' שנ"ד בגניבה וגם כאן בגזילה דאם הבעלים רוצים בהשברים שומעין להן וצריך הגזלן ליתן לו. והקשה המ"מ אמאי צריך ליתן לו השברים הא כבר קנאום הגזלן או הגנב בשינוי וכתבתי די"ל דמיירי כשאין להגזלן מעות ובא לשלם להנגזל במטלטלין בזה קאמר דיכול הנגזל לומר הואיל ובאת לשלם לי במטלטלין שלא כדיני שדיני במעות דוקא לפחות תן לי שברי כלי שלי שבהן ניחא לי טפי מבשאר מטלטלים וק"ל ועיין בתוס' דפ' השואל (סוף דף צ"ו) בד"ה זיל שלים ליה כו':
נתיבות המשפט, ביאורים על שולחן ערוך חושן משפט
שס״ב
א
השביח הלוקח. עסמ"ע ס"ק י' עד ולא ידעתי טעם נכון לחלק והחילוק פשוט לכל מעיין וכן הוא בקצה"ח דכשמכרה אחר שהשביח הוי כתברא או שתיי' אחר שהושבחה דחייב אבל כשהושבח שמכרה ודאי אינו משלם רק כפי ששוה בשעה שמכרה דבאותו שעה אזקיה:
ב
דמי פרה העומדת לילד עסמ"ע ס"ק ט"ז שכתב דאפילו אין בה שינוי כלל כגון שגזלה מעוברת והחזירה בעודה מעוברת דמשלם העודף כשיעור שנשבח בידו ע"ש. והוא תמוה מאוד דהא אפילו נתפטמה מאיליה דינו כהוקרה דהוא של הנגזל כמבואר בסי' שנ"ד. ועוד דא"כ אפילו גזל טלה ונתגדל מעט אצל הגזלן יהיה של הגזלן:
שפתי כהן על שולחן ערוך חושן משפט
שס״ב:א׳
א
וי"ח דבעינן דוקא היאוש קודם שינוי רשות וכן עיקר וכמש"ל סי' שנ"ג ס"ג:
שס״ב:ב׳
א
הגוזל והשביח כו' ע' בס' החנוך מצו' קכ"ה:
שס״ב:ג׳
א
ואם תפס הנגזל כו' וכ"כ הרא"ש והטור עכ"ל סמ"ע טעות הוא דלא כ' הרא"ש כן גם מ"ש דבספיקא דתלמודא מודי' ליתא ואדרבה בספיקא דתלמודא ס"ל להרא"ש וטור דאפי' תפס מפקינן מיניה וכמש"ל סי' שמ"ו אמ"ש בס"ק ט"ו ולקמן סי' שפ"ח והאמת היא דהטור העתיק כאן ל' הרמב"ם וסמך עצמו אמ"ש לקמן סי' שפ"ח וש"צ וכ"כ מהרש"ל פ' הגוזל קמא סי' ו' וז"ל כ' הטור ואי תפס נגזל לא מפקינן מיניה וזו היא סברת רמב"ם אבל ר"י והרא"ש לא ס"ל הכי אלא אי תפס מפקינינן מיניה כאשר כתבתי בפ' כיצד סי' ה' והטור גופא כ' בסי' שפ"ח גבי מסור שכן דעת א"א הרא"ש ז"ל והכא לפום ריהטא כ' דעת הרמב"ם עכ"ל וכן מוכרח לומר לעיל בטור סי' ש"ב ס"ח שהעתיק דברי הרמב"ם וסמך עצמו אלקמן סי' שפ"ח וש"ץ ע"ש:
שס״ב:ד׳
א
והוציא עליה ופטמה כו'. אבל נתפטמה מאליה דינה כהוקרה וכדלעיל סי' שנ"ד ס"ד בהג"ה וא"כ אפי' אחר יאוש הוא של נגזל:
שס״ב:ה׳
א
אע"פ שנתייאשו כו' ומהרש"ל פ' מרובה סי' ז' (וכ"פ פ' הגוזל קמא סי' ד' וסי' ו') פסק דהיכא דנתייקר' אחר שנתייאש הוי של גזלן לפי שהי' גורס בטור אבל נתייאשו הבעלים קוד' שנתייקר' או נתפטמה מאליה הוי של גזלן וכ' שטעם הטור דס"ל דיאוש קונה מדרבנן משום תקנת השבים ושייך תקנת השבים בכה"ג ולפע"ד גירסא זו אינה נכונה אלא הגירסא היא בטור אפי' נתייאשו הבעלים קודם שנתייקרה או נתפטמ' מאליה הוי של נגזל וכ"כ הב"ח דמ"ש בטור אבל נתייאשו הבעלים קודם שנתייקרה או נתפטמה מאליה הוי של גזלן ט"ס הוא וצ"ל של נגזל עכ"ל וע"ש בטור מוכח כן מדבריו דאל"כ ברישא ה"ל לערבינהו וליתנינהו והכי ה"ל למיכתב אבל אם נתייקר' או נתפטמה מאליה כל זמן שלא נשתנית או שלא נתייאש השבח של נגזל כו' ומדכתב כ"ז שלא נשתנית השבח של נגזל אפי' נתייאשו הבעלים כו' משמע דלעולם היא של נגזל אא"כ נשתנית וממ"ש הטור לעיל סי' שנ"ג דיאוש קונה מדרבנן אין ראיה דהא מהרש"ל גופא שם ובפ' הגוזל בתרא סי' כ"ז כ' דהרמב"ם סבר דיאוש לחידיה קנה מדרבנן ואפ"ה כ' הרמב"ם דנתייקר' אחר שנתייאש הוי של נגזל ש"מ דס"ל דנתייקרה שאני וכן משמע להדיא ממ"ש הטור לעיל סי' שנ"ד ס"ד גבי גנב דאם נתייקרה או נתפטמה משלם כדהשתא ולא חילק בין לפני יאוש או לאחר יאוש ובפרט דסתם גנבה יאוש בעלים הוא וכמ"ש סי' שנ"ג ועוד דאמאי נימא דהטור פליג על הרמב"ם בנתייקר' אחר יאוש וגם הסמ"ג עשין ע"ג ד' ק"ן ע"ב כ' כהרמב"ם וכ"כ ר"י נל"א ריש ח"ד וכן עיקר:
שס״ב:ו׳
א
אין אומרים יתן השברים כו' ע' בסמ"ע ס"ק כ"ג במ"ש ליישב קושיות המ"מ ואין לשון הרמב"ם והמחבר מורין כן ודו"ק:
טורי זהב על שולחן ערוך חושן משפט
שס״ב
א
(ס"ו) מכרה העכו"ם כו' מיבעיא לן בגמ' כיון דתחלה וסוף ישראל עבדי רבנן תקנתא א"ד כיון דאיכא עכו"ם באמצע לא עבדי תקנתא ולא איפשטא ומ"ה אם תפס הנגזל לא מפקינן מיניה וכתב סמ"ע ס"ק ז' דבספיקא דתלמודא מודה כ"ע דתפיסה מהני ותמוה מאוד הוא שהרי בריש שפ"ח כתב דינא באיבעיא דלא איפשטא ומ"ש הסמ"ע שכ"כ הרא"ש תמהני וחפשתי ולא מצאתיו דכאן באיבעיא לא כתב כלום בפ' הגוזל אלא כתב סתם ועלתה בתיקו וכונתו דלא מהני תפיסה כמו בכל ספיקא דדינא ועיקרו בפ"ק דב"מ גבי תקפו כהן וכן ראיתי לרש"ל שכתב כאן על דברי רבינו שכתב דמהני תפיסה אבל ר"י ורא"ש לא ס"ל הכי אלא אי תפיס מפקינין מיניה והטור גופיה סי' שפ"ח גבי מסור וכאן לפום רהיטא לא דק עכ"ל ואני אומר דרבינו רגיל לכתוב בכמה מקומות הרבה כדעת הרמב"ם בספיקא דדינא דמהני תפיסה שכ"כ ג"כ בס"ס קס"ד ואם נטלו אין מוציאין מידו כו' ובסי' שפ"ג ס"ט ע"ש ונראה דהכי קיל"ן דאין להוציא כיון דזכה לתפוס לדעת הרמב"ם:
ב
(סי"ב) [וס"י] או אבדה במה שפי' הסמ"ע דוקא מעצמה אבל סתם אבידה מקרי פשיעה וכ"כ בביאור יותר בסי' שנ"ד ס"ג לא נ"ל דברי הרב בזה דמשמע מדבריו דכל שנאבד בדרך סתם אבידה משלם וזה אינו דאי קא תברה או שתיי' להיין אמרו בגמ' דבאותו מעשה נעשה גזלן עליה אבל באי לא עשה מעשה אלא הניחה ונאבדה בדרך סתם אבידות אין עליו שם גזילה באותו שעה וזה נכלל במ"ש בסי' שנ"ד אבידה מאליה משלם וישלם זוז וולא אמרו שם ברישא דאם שיבר כלי או אבדה משלם ד' אלא דאבדו בידים כגון שהניחה במקום שאינו משומר ונגנבה זה נ"ל פשוט.
ג
(סי"ג) הגוזל כלי עמ"ש בסי' שנ"ו על דברי הסמ"ע בזה:
חכמת שלמה על שולחן ערוך, חושן משפט
שס״ב
א
סעיף ה' מכר הגזלן לעכו"ם והשביח העכו"ם השבח חוזרת לבעלים נ"ב ע' בחיבורי ליו"ד מהדורא ה' בשו"ת שם העלתי אף דמפורש כאן בש"ע ומקורו בש"ס דצ"ו דשבח אין הנכרי קונה דלא עשו תק"ה בנכרי מ"מ להסוברים דיאוש קנה מדרבנן אף דהוי נמי מכח תק"ה כמ"ש הש"ך כאן ובש"ס דס"ו מ"מ קונה אף בנכרי מדרבנן ע"ש בטעמו כי טוב הוא ודוק:
ב
סעיף ו ואם תפס הנגזל אין מוציאין מידו נ"ב ועיין בב"ש שכתב שזה פשוט דבתפס וכו' ועי' בקצוה"ח מה שהקשה מדברי הה"מ בה' גזלה גבי תקנת נגזל בפקדון גבי שכירו ולקיטו דאינו נשבע ונוטל מכח דהוי ספק בתקנה אוקמוהו אדינא ול"מ תפיסה ומה שמתרץ שם רמזתי זה בתשובתי ובגליון שם ועמ"ש בתשו' לק' קארטשוב בחו"מ סי' ש"ס וכעת נראה דא"ש ע"נ דהרי דעת כמה פוסקים בה' קידושין דמדרבנן נעשה דאורייתא ומכח דהפקר ב"ד הפקר וא"כ גם בזה י"ל כן דנהי דהוי תקנה מ"מ כיון דהפקר ב"ד הפקר הוי בשל תורה וראוי שיועיל תפיסה ולכך א"ש דודאי בדין זה של השבח כיון דבבירור שייך השבח להלוקח א"נ הוי הפקר ב"ד הפקר והוי כשל תורה ומהני תפיסה אך זה אם הוי התקנה בבירור אבל התם בתקנת נגזל בפקדון שם כיון דאף לפי התקנה אין לו רק אחר שנשבע והרי עדיין לא בשבע לכך ל"ש בי' לומר דהפקר ב"ד הפקר לכך הוי רק ספק בתקנה ולכך אוקמיהו אדינא ובאהע"ז סי' קיח אף דשם הוי התקנה בלי שבועה מ"מ התם לא הוי תקנת בעלי הש"ס רק תקנת אחרונים ול"ש בזה הפקר ב"ד הפקר מה שאינו מדין דש"ס ובהכי מיושב מה שהקשתי בתשובה א' מכבר בפוגמת בעדים אי בפוגמת בפרוטה פרוטה דהוי בעיא דלא אפשיטא וקיי"ל דהדין דאין יכול ליטול בלי שבועה והרי עיקר השבועה הוי רק תקנה ולמה בספק לא אוקמיהו אדינא ואף דהלוה מוחזק הרי גם תפיסה ל"מ בספק בתקנה שלא יטול בלי שבועה א"כ בזה שפיר שייך לומר דהפקר ב"ד הפקר דכל עוד שלא נשבע לא יטול לכך לא נחשב ספק בתקנה אבל בתקנת נגזל הוי להיפך שיטול בשבועה בזה מי יימר דמשתבע ל"ש הפקר ב"ד הפקר לכך א"י לישבע וכיון דא"י לישבע שוב אף אם נשבע אינו כלום והוי כלא נשבע כיון דלא נשבע כמו תקחז"ל וא"ש דאין שבוע' זו שבועה ודו"ק:
ג
סעיף ח הדר בחצר חברו וכו'. נ"ב ויש להסתפק אם חסרו פחות מש"פ אם משלם הכל או כיון דפחות מש"פ אינו ממון אינו משלם הכל אך עיין בתוס' פ"ג דכתובות ד"ה דמצי דאהדורי ע"י הדחק מוכח שם דאף אם חסרו בפחות מש"פ ג"כ מגלגלין עליו את הכל ודו"ק והוא חידוש דין: סעיף זיין. י"א דכשאין החצר עומד וכו'. נ"ב עמ"ש להקשות ע"ז מבכורות דל"ז ע"א גבי דברים שאין הנפש קצה בהם ינכה להם מן הדמים ויהיה מזה ראי' להחולקים כאן והארכתי בזה בחיבורי ליו"ד:
הסבר על זכויות יוצרים
שולחן ערוך, חושן משפט
רשיון: Public Domain
מקור: www.nli.org.il
באר היטב חשן משפט
רשיון: Public Domain
מקור: www.toratemetfreeware.com
באר הגולה על שולחן ערוך חושן משפט
רשיון: Public Domain
מקור: www.nli.org.il
ביאור הגר"א על שולחן ערוך חושן משפט
רשיון: Public Domain
מקור: www.nli.org.il
הגהות אמרי ברוך על שלחן ערוך חושן משפט
רשיון: Public Domain
מקור: www.nli.org.il
כסף הקדשים על שולחן ערוך חושן משפט
רשיון: Public Domain
מקור: www.nli.org.il
קצות החושן על שולחן ערוך חושן משפט
רשיון: Public Domain
מקור: www.nli.org.il
מאירת עיניים על שולחן ערוך חושן משפט
רשיון: Public Domain
מקור: www.nli.org.il
נתיבות המשפט, ביאורים על שולחן ערוך חושן משפט
רשיון: Public Domain
מקור: www.nli.org.il
שפתי כהן על שולחן ערוך חושן משפט
רשיון: Public Domain
מקור: www.nli.org.il
טורי זהב על שולחן ערוך חושן משפט
רשיון: Public Domain
מקור: www.nli.org.il
כל הזכויות שמורות לבעלי התכנים – במידה ומצאתם הפרה בזכויות היוצרים שלכם, נא לפנות אלינו באופן מיידי במייל [email protected] האתר כולו מוקדש לעילוי לנשמת כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולזכות כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולרפואת כל חולי עם ישראל בנפש בגוף ובנשמה. לייחדא קודשא בריך הוא ושכינתא על ידי ההוא טמיר ונעלם בשם כל ישראל, ולקרב את ביאת המשיח. כל הזכויות שמורות (c) לבעלי הזכויות יוצרים השייכים לכל קטע מצוטט, יש להתייחס לכך בחומרה רבה ויש איסור גמור להפיץ באופן הנוגד לרישיון מצד ההלכה וכו' תחת רישיון Creative Commons-CC-2.5