א
המקבל שדה מחבירו ואכלה חגב או נשדפה. ובו ב' סעיפים:
החוכר או השוכר שדה מחבירו ואכלה חגב או נשדפה אם אירע דבר זה לרוב השדות של אותה העיר מנכה לו מחכירו הכל לפי ההפסד שאירעו ואם לא פשטה המכה ברוב השדות אינו מנכה לו מחכירו אע"פ שנשתדפו כל השדות של בעל הקרקע נשתדפו כל השדו' של השוכר או החוכר אע"פ שפשטה המכה ברב השדות אינו מנכה לו מחכירו שאין זה ההפסד תלוי אלא בשוכר:
ב
התנה עליו בעל הקרקע שיזרענה חטים וזרעה שעורים או שלא זרעה כלל או שזרעה ולא צמחה אע"פ שבא חגב או שדפון והוכה רוב המדינה אינו מנכה לו מחכירו ועד מתי חייב להטפל ולזרוע פעם אחרת אם לא צמחה כ"ז שראוי לזריעה באותו מקו': הגה ודוקא בקבלנות אבל בחכירות יכול לקנות לו פירות מן השוק ונותן לו חכירתו (נ"י פרק המקבל):
באר היטב חשן משפט
שכ״ב
א
לרוב. בנ"י כת' אע"פ דרוב אותן השדות היו זרועין שעורים וזו חטים תולין המכה מזרע לזרע כו' והביאו בד"מ מיהו צ"ע אם לא נלקה משאר השדות כי אם השעורים וכל הזרועים חטים לא נלקו וגם שדה ששכר היה חטים דאפשר דמצי המחכיר לו' הרי חטים לא נלקו כלל אע"פ שהן מיעוט ולא כת' הנ"י אלא כשכל השדות של בני העיר היו זרועין שעורים. סמ"ע:
ב
שאירעו. משמע דאם לקו שאר השדות מעט ושדה שלו הרבה מנכה לו לפי ערך מה שאירע לו ולא לפי מה שאירע לשדות האחרות וה"ה איפכא ודו"ק. שם:
ג
אינו. דאמרינן מזל השוכר גורם ההפסד ואע"פ שאנו רואין שמדת הדין מתוחה נגד המשכיר דהרי נשתדפו כל שדותיו יכול המשכיר לו' מ"מ השאיר לי הש"י השכירות או החכירות משדה שלי שבידך שעליך ליתן לי כי כן מדתו ית' לרחם במקצת אף בעת הזעם וע"ד שנאמר כי נשארנו מעט מהרבה אבל בנשתדפו כל שדות השוכר וגם שדה זו ששכר אז תלינן במזל רע דהשוכר אע"פ שנשתדפו ג"כ רוב שדות בני העיר ולא מצי השוכר לו' במכת מדינה נלקה גם שדה זו ששכרתי דאילו במזלי היה נשאר לי מעט מהרבה דאף אם לא יתן לו השכירות לא ישאר לנפשו מפירות שנה זו כלום ואילו כדבריו היה משייר לו השי"ת מקצת משדותיו של עצמו ג"כ שהיה לו מה להחזיק בידו. שם:
ד
התנה. דהמשכיר י"ל אילו לא שנית היה מקויים בי ותגזר אומר ויקם לך ואני לא בקשתי מתחלת השנה שיצלחני השי"ת בשעורים כי אם על חטים בקשתי. שם:
ה
כלל. דמצי המשכיר לו' אילו זרעת היה מקויים בי לא יבושו בעת רעה ובימי רעבון ישבעו. שם:
ו
צמחה. כת' הסמ"ע דבאכלה חגב מנכה לו אפי' בפעם ראשון אם הוא מכת מדינה וא"צ לחזור ולזרוע אם אינו רוצה החוכר ודלא כרש"י דסבירא ליה דגם באכלה חגב הדין כן כו' ע"ש:
באר הגולה על שולחן ערוך חושן משפט
שכ״ב
א
א) ל' הרמב"ם פ"ח מהלכות שכירות דין ד' וכ' ה"ה משנה פ"ט דב"מ ד' קה ע"ב ומ"ש שם או המקבל כתב המחבר במקומו או השוכר כמו שכתב ה"ה בשם רש"י דהא מתני' ליתא אלא במכירות דאי בקבלנות מאי מנכה איכ' מה שימצאו יחלוקו ואולי מפני שאיתא המשנה המקבל אחז לשון המשנה וכו' ופירושו מקבל בחכירות או שכירות
ב
ב) אוקימת' דרב יהודה שם וכתב ה"ה גירסת רבינו רובא דבאגי והוא כולל כל בקעות העיר ושכן מצא בקצת נוסחי הלכות
ג
ג) שם בגמרא דף קו ע"א מסתברא דא"ל אי משום לתאי דידי וכו'
ד
ד) שם מסתברא דא"ל משום לתאך וכו' והטעם מפורש שם בגמ':
ה
ה) שם ברמב"ם מבואר שם בגמ' מסתברא וכו'
ו
ו) מימרא דרב חסדא שם
ז
ז) מימרא דר"ל שם וכתב ה"ה בגמ' יש שיעורין חלוקין והכונה בדברי רבינו לפי מה שהוא מקום:
ביאור הגר"א על שולחן ערוך חושן משפט
שכ״ב
א
החוכר או כו'. עבה"ג וכמ"ש ק"ד אר"פ כו' אף שי"ל כמ"ש מ"מ והביאו בה"ג ר"ס שכ"ה שס"ל כדעת הרשב"א שהביאו מ"מ שם הלכה ג' וכ' ואפשר כו' מ"מ כאן הס' נותנת כמ"ש רש"י לח"מ:
(ליקוט) או השוכר. ור"ל דלא כר"י וכמש"ש ק"ו ב' לית כו' (ע"כ):
ב
(ליקוט) ואכלה כו'. השמיט מש"ש תני חדא פעם כו' וכן השמיטה הרי"ף שמפרשין דקאי אדברי שמואל היכא דלא זרעה דוקא אם בפעם ראשון אירע לו כך אבל אם אירע לו ב' או ג' פעמים שקיבל ב' או ג' שנים וכל פעם אכלה חגב א"צ לזורעה וא"י לומר הוה מקיים בי לא יבשו בעת כו' דהא הוחזק כבר ומשום שהוא דבר שאינו מצוי מאד לכן השמיט הרי"ף וכן הרמב"ם וש"ע לא כ' בס"ב (ע"כ):
ג
לרוב השדות. כרב יהודה דסוגיין בכל הגמ' שם כוותיה והנך בעי דמערבא עולא קאמר לה אבל סוג של גמ' שלנו כר"י והראב"ד פ' כשניהם ועבה"ג:
ד
ועד מתי כו'. שם ועד אימת כו' ועבה"ג והשמיט הרמב"ם פלוגתא דרשב"ג ורבי שם וכן השמיטם הרי"ף
(ליקוט) השמיטוה הברייתא תני חדא כו' דס"ל דלאו לדינא מיתניא דמאי נ"מ בחזקה כאן אם מכת מדינה אלא עצה טובה לאדם בשלו וכמו בפלוגתא דרשב"ג ורבי ודברי הרשב"א שכ' שמפ' דרשב"א פליג על הברייתות צ"ע (ע"כ):
ה
ודוקא כו'. עסמ"ע וכמ"ש רש"י ק"ד א' ד"ה שמין אותה כו' דדוקא בחיטי היפות לא כו'. שם ק"ו ב' וכן שם ק"ה א' א"ל חטי דארעאי כו' אבל הובירה א"ל עליו כלום:
קצות החושן על שולחן ערוך חושן משפט
שכ״ב:א׳
א
אם אירע דבר זה לרוב השדות. כת' בתשובת מוהר"ש בר ברוך סי' שפ"ח ז"ל דין על ראובן ששכר בית משמעון לשני שנים והקדים ונתן לו השכר של שני שנים ובתוך אותן ב' שנים ברחו היהודים מן העיר מפני פיקוח נפש וברח גם הוא והניח הבית ריקם ואח"כ חזרו וגם הוא חזר ורוצה שישלם לו שמעון מה שהיה חוץ מביתו ושמעון משיב ביתי היה לפניך ואתה ברחת ואיני משלם לך נראה בעיני טענת ראובן טענה ברורה לפי שמכת מדינה הוא אעפ"כ יחלוקו ההפסד שמעון ינכה לראובן חצי מה דשהה חוץ מביתו ושאר חצי ישלם לו לפי ששמא יהודי אחר שלא נגזר עליו היה שוכר הבית שהרי מיעוט הקהלה נשאר ולא היה נפסד כלום וכיון דאיכ' לספוקי יחלוקו עכ"ל. והא דאמרי' הכא דאם פשטה המכה ברוב השדות הוי מכת מדינה ולא אזלינן בתר מיעוט' ואפילו כבר הקדים בשכירות צריך להחזיר התם המכה באנשים ולא בבתים וכיון דמיעוט אנשים נשארו אמרי' שהיה שוכרו לזה שלא ברח אבל הכא דהמכה בשדות וזו השדה נמי נשדפה בכלל הרוב ואם היה משכיר זו השדה לאיש אחר ג"כ לא היה משלם כיון דנשדפה. אך דינא דיחלוקו קשה ממ"נ אם מספקא לן שמא היה שוכרו יהודי אחר שלא נגזר עליו א"כ כיון דהמשכיר מוחזק שהרי הקדים שכרו אמאי ינכה החצי מספק. מיהו בהגהת אשר"י פרק אלו מציאות כ' דהיכא דאין הדיין יכול לידע מחמת שעלתה הלכה בתיקו פי' ר"ח דהזי ספק וחולקין ע"ש א"כ נראה דזה הוא נמי טעמא דמוהר"מ שכת' כיון דאיכ' לספוקי היינו דאין הדיין יכול לידע חולקין וא"כ לדידן דקי"ל כל היכא דקיימ' ממונא תיקום ואפילו בספיק' דתיקו א"כ ה"נ אין המשכיר צריך להחזיר כלום:
מאירת עיניים על שולחן ערוך חושן משפט
שכ״ב
א
החוכר או השוכר כו'. נקט חוכר ושוכר דאלו המקבל אין חילוק במכת מדינ' זו דלפי מה שגדל בשדה חולקין יחד לפי תנאם אם לא שפשע בזריע' וכמו שיתבאר מה שאין כן בשוכר או חוכר דצריך לשלם לו עכ"פ בזה קאמר דמנכה לו במכת מדינה וכן הוא בגמ':
ב
לרוב השדות של אותה העיר כו' בנ"י כתב אע"ג דרוב אותן השדות היו זרועין שעורין וזו חיטין תולין המכה מזרע לזרע כו' והביאה בד"מ מיהו צ"ע אם לא נלקה משאר השדו' כ"א השעורי' וכל הזרועי' חיטים לא נלקו וגם שדה ששכר היה חיטין דאפשר דמצ"ל המשכיר הרי חיטי' לא נלקו כלל אע"פ שהן מיעוט ולא כתב הנ"י אלא כשכל השדות של בני העיר היו זרועי' שעורי':
ג
הכל לפי הפסד שאירעו. מל' שאירעו משמע דאם לקו שאר השדות מעט ושדה שלו הרבה מנכין לו לפי ערך מה שאירע לו ולא לפי מה שאירע לשדות האחרות וה"ה איפכא ודו"ק:
ד
ואם לא פשטה המכה כו'. דאז אמרינן מזלו דהשוכר גרמה לו ההפסד ואע"פ שאנו רואין שמדת הדין מתוחה נגד המשכיר דהרי נשתדפו כל שדותיו יכול המשכיר לומ' אף שנשתדפו כל שדותי מ"מ השאיר לי הש"י השכירות או החכירות משדה שלי שבידך שעליך ליתן לי כי כן מדת הש"י לרחם במקצת אפי' בעת הזעם וע"ד שנא' כי נשארו מעט מהרבה. אבל בנשתדפו כל שדותיו של השוכר וגם זו השד' ששכר אזי תלינן במזלו הרע של השוכ' אע"פ שנשתדפו ג"כ רוב השדות של בני העיר וצריך לו השכירו' ולא מצי השוכר למימר במכת מדינה נלק' גם שדה זו ששכרתי דאלו במזלי היה נשאר לי מעט מהרבה דאף אם לא יתן לו השכירו' לא ישאר לנפשו מפירות שנה זו כלום ואלו כדבריו הוא שהש"י רוצה לשייר לו מעט הי' משייר לו ג"כ מקצת משדותיו של עצמו שהי' לו מה להחזיק בידו:
ה
וזרעה שעורי' כו' דיכול המשכיר לומר אלו לא שנית הי' מקוים בי ותגזור אומר ויקם לך ואני לא בקשתי מתחילת השנה מהשי"ת שיצליחני בשעורי' כ"א על חיטים בקשתי:
ו
או שלא זרעה כלל כו'. דמצי משכיר למימר אילו זרעת היה מקוים בי לא יבשו בעת רעה ובימי רעבון ישבעו:
ז
ועד מתי חייב ליטפל ולזרוע פעם אחרת אם לא צמחה כו'. עד"ר שם כתבתי דדעת הרמב"ם והטור והמחבר הוא דדוקא בזרעה ולא צמחה הוא דאין מנכה לו מחכירתו עד שיחזיר ויזרע כל זמן שראוי לזרוע אפי' ארבע או חמשה פעמים משום דיכול המחכיר לומר מה שלא צמחה בד' פעמי' שעברו משום דעדיין לא הגיע עת וזמן הזריע' דשנה זו אבל בזרע' ואכלה חגב מנכה לו אפי' בפעם ראשון אם הוא מכת מדינה וא"צ לחזור ולזרוע אם אינו רוצה החוכר ודלא כרש"י דס"ל דגם באכלה חגב צריכין לזרוע שנית לר' ולרשב"י שלישי' ופלוגתייהו דהגאוני' הנ"ל תלוי אי הלכה כהבריית' או לא ע"ש
ח
ודוקא בקבלנו' כו' אמ"ש המחבר עד מתי חייב להטפל ולזרוע כו' קאי דמשמע אף אם ירצה לקנות לו מן השוק יכול בעל השדה להכריחו לחרוש ולזרוע שדה שלו וקאמ' דהיינו דווקא בקבלנו' ומטעם דיכול בעל השדה לומר תבוא' של שדה שלי ניחא לי יותר משא"כ בחוכר דמתחלת החכירות לא הי' דעתו דוקא אתבואה דשדה זו דהרי אם לא יצמח שדה זו כלל הי' צריך לקנות מן השוק כדי חכירתו וכ"ש בשכירו' דנותן לו מעות ולא תבוא' משדה שלו כלל וק"ל:
טורי זהב על שולחן ערוך חושן משפט
שכ״ב
א
(ס"ב) ודווקא בקבלנות הגם כי איני כדאי להכריע מ"מ עצור במילין לא אוכל ואמינא תקפה עליו משנתו של הרב רמ"א בזה ואף שהסמ"ע נמשך אחריו ופירש דבריו מ"מ שניהם לא יצאו ידי חובתם בזה והא לך ל' הד"מ בזה בשם נ"י פ' המקבל דף קה דוקא בקבלנות אבל בחכירות לא יכול לכופו שיעבוד השדה ולומר לו חטין דארעאי קא בעינן אלא קונה לו מן השוק ומשלם לו חכירותו עכ"ל והוא פבאי וא"א לקיים דברי הד"מ בזה ותחילה נזכיר מה שקשה ע"ז ואחר כך נדון על הראיי' שלו דאין הראייה כלל דעל עיקר הדין שלו ק' דהא מתני' דסי' זה דהיינו לענין אכלה חגב איפכא הוא דמיירי דוקא בחוכר או שוכר ולא בקבלנות כדפירש"י בהדיא גם בסמ"ע ס"ק א' מביאו ועל מתני' זאת אמרי' בגמ' אמר ריש לקיש לא שנו אלא שזרעה ולא צמחה פי' דאז מנכה לו בשיש מכת מדינה אבל לא זרעה כלל יכול לומר זריע לך עוד כל ימי הזריע' פי' ואינו מנכה לו במכת מדינה וע"ז פריך בגמ' ועד אימת הוי זמן זריעה פי' שיכול המשכיר לומר לא תנכה לי כלום מחמת המכת מדינה אלא זיל טפל בה עוד ובזה מסקינן עד דאתו אריסא כו' פי' רמב"ם ורבינו דהיינו כ"מ לפי מנהגו והן הן הדברים עצמן שכתב כאן עד מתי חייב לטפל כו' והיינו מתני' דהכא דלא מיירי בקבלנות וכמ"ש ב"י בהדיא בשם הרי"ף וכן לרמב"ם וא"כ איך שייך למכתב ע"ז ודוקא בקבלנות ומלבד כ"ז נראה ברור דלדינא לא נתכווין יפה הרב רמ"א ואחריו הסמ"ע בזה דק"ל במקבל שדה וזרעה ולא צמחה דבר פשוט שאין בעל השדה יכול לכופו לזרע פעם אחרת וכ"ש פעם ג' דע"כ לא אמרה מתני' דחייב לטפל בהם וכן בסי' שכח אלא שכבר עבדה ויש תבואה כדי להעמיד כרי דהיינו שיעור סאתים לאו כל כמיניה דהמקבל להפסידו דהא כתב לו בלשון השטר אנא איקים ואיגור ואיקום קמך כרי כו' כדאמר בגמ' אבל כל שאין שם כלום וודאי כבר יצא המקבל ידי חובתו במה שעבד' פ"א דמזלייהו דתרווייהו קא גרים לה דאל"כ אמאי פטרה מתני' את המקבל כשאין שם כרי אמאי לא נימא שחייב לזרוע פעם אחר וכ"ת שמתני' איירי שבפעם אחרונה שזרע לה אירע לה כך זהו דוחק שא"א לאומרו ותו דא"כ הי"ל לר"ל שאמר ל"ש אלא שזרעה ולא צמחה כו' לו' דבריו אמתני' קמייתא דהיינו המקבל ולא עשתה ותו דמ"ש משאר מקבל ממון לעיסקא לצורך סחורה פלו' ועסק פ"א והפסיד מי יוכל הנותן להכריחו שיטרח להתעסק פעם אחרת אלא פשוט טפי מביעי בכיתחא כיון דהמקבל כתב ליה אנא איקום ואיגור ואחרוש כו' והרי כבר עשה כן וכי נשתעבד לו למד [לעמוד] הרבה פעמים ולהפסיד בשבילו הוצאות בחנם בשלמא בחוכר ושוכר דקם ליה השדה ברשותו רק שרוצה לנכות לו מחמת המכת מדינה ודאי מצי אמר ליה המשכיר נפטור עצמו הלא תוכל עוד להרוויח כ"ז שהשדה ברשותך משא"כ לחייב המקבל לעבוד ולהוציא הוצאות פשיטא שאינו דהא כבר יצא י"ח וכיון דהורע מזלו בפעם הא' מה לו עוד לעשות ועוד נ"ל דלפי דברי הרמ"א דהמקבל שדה מחבירו יכול לכופו שיעבוד השדה ונתן לו חטים של קרקעו דוקא לא נ"ל כן דמטעם זה לא אמרינן ליה בפ' המקבל דף קח [ק"ה] אלא אם כבר עבד השדה ויש פירות ואין המקבל רוצה לכבוש [לנכש] ורוצה לתת לו חטין מן השוק מצי א"ל אנא חטין דארעאי בעינא והיינו כיון שיש כבר חטין ויכה בהן הבעל וחייב המקבל להשתדלם לידו משא"כ באם מתחילה אינו רוצה לעבוד כלל ולומר אני אשלם לך חלקך מי ימחה בידו וא"ל דדוקא בדיעבד שלח עבד השדה בזה אמרי' במתני' פ' המקבל דף קט [ק"ד] ובסי' שכח ס"ב דמשלם במיטבא מה שהיה ראוי לעשות אבל מתחלה לא סגיא בשום תשלומין אלא יכול לכופו שיעבוד השדה א"א לומר כן דהא מביא במתני' שם לשון השטר שכתב בו אם אוביר ולא אעביד אשלם במיטבא משמע שאין עליו שום חיוב אחר אלא זה דאל"כ הי"ל להזכיר שיכול לכופו שיטריח בשדהו ושוב נדון על הראייה של רמ"א במ"ש בזה בשם נ"י וז"ל הנ"י על דין חכירות אבל ודאי טעמי דחטי דארעאי קא בעינן קושטא היא וכל היכא דאיכא חטי בארעאי מצי א"ל הכי ומיהו לאו כל כמיני' לכופו אותו לטפל בקרקע כדי שיתן לו חכירות חטין משדה שלו שכל שאין החוכר רוצה לטפל בה הרשות בידו וראייה מדתנן המקבל שדה מחבירו ולא עשתה אם יש בה כדי להעמיד כרי חייב לטפל בה וההוא דקבלנות היה מכלל דבחכירות כל שאינו רוצה לטפל בה אינו יכול לכופו אלא זבין ליה משוקא עכ"ל הבין הרב רמ"א מזה דהנ"י מחלק בזה בין חכירות וקבלנות בענין אם יש לכוף אותו שיעבוד השדה דבחכירות א"י לכופו שיעבוד השדה כדי שישלם לו חכירתו מפירות שדהו ואלו בקבלנות יכול לכופו בזה ומ"ה אפי' אי זרעה ולא צמחה חייב לזרעה שנית בשביל שיקבל בעל השדה חלקו משדהו דוקא וזה א"א לאומרו דהא במתני' זו דמביא הנ"י המקבל שדה ולא עשתה מיירי שכבר עשה המקבל את שלו רק שלא צמחה כראוי ואין רוצה לטפל עוד בזה אמר תנא דמתני' דדוקא במקבל שבעל השדה יפסיד ע"י סלוקו של המקבל ע"כ כופיהו לטפל בה כל שיש להעעיד בה כרי משא"כ בחוכר שאין בעל השדה נפסד דהא אף אם נסתלק החוכר מלעבוד השדה חייב לשלם לו חלקו מ"ה חין עליו שום כפייה ומזה מביא הנ"י ראי' דאף דמצינו במתני' דהמקבל שלא רצה לנכש כו' דצריך החופר ליתן מפירות השדה דוקא היינו כ"ז שיש פירות כבר אבל כל שאין שם פירות או שמתחיל' רוצה להובירה ולשלם לו חלקו בפירות אחרים ודאי אין המחכיר כופה לחוכר שיעבוד השדה בשביל תשלומי פירות שדהו דוקא דאל"כ גם במתני' דמקבל ולא עשתה פטור החוכר מן הטפול משום שאין לו הפסד לנעל השדה הא יש לו הפסד מכח תשלומי פירות שדהו דוקא אע"כ דאין שום סברא לכוף לעבודת השדה בשביל תשלומי פירות שדהו דוקא הן בחוכר הן במקבל ואף שבנ"י כתב בחוכר דין זה לא נקטי' לדיוקא דבמקבל כופיהו בשביל זה אלא אמתני' קאי דלא רצה לנכש דמיירי בחוכר ומסיק שם בגמ' דמצי לומר חטין דארעאי בעינא ע"ז אמר הנ"י דמ"מ אין חייב לטפל בשביל זה כדפרישית ומ"ש וההיא בקבלנות דדוקא בקבלנות כבר יש הפסד לבעל השדה אם לא יטפל ומ"ה חייב לטפל משא"כ בחכירות שאין לבעל השדה הפסד אלא לענין דוקא פירות שדיהו לזה אין כופיהו ואלו להבנת רמ"א שהנ"י דייק בתחילה דוקא בחוכר אין כופיהו בשביל תשלומי פירות שדיהו ובמקבל כופיהו האיך מביא ראי' ממתני' דהמקבל ולא עשתה דמיירי דוקא במקבל דשם לא נזכר רק דמקבל יש הפסד בסילוק המקבל ובחוכר אין הפסד אבל כל שהוא משלם את ההפסד אין חילוק בין מקבל לחוכר ואין כופיהו בשביל תשלומי פירות שדהו דוקא ומנלי' לנ"י להביא ראיי' משם דיש חילוק בין חוכר למקבל אאע"כ דלא נתכוין נ"י לזה כלל וכדפרישי' וכלל העולה דבזרעה ולא צמחה אין המקבל מוכרח לחזור ולזרוע כלל ומזלייהו דתרווייהו גרים לה והכא דמיירי בנכוי מחמת מכת מדינ' בזה אין חילוק בין חכירות לקבלנות דאין יכול לנכות מחלק בעל השדה כ"ז שאפשר עוד לזרוע וצריך לשלם חלקו והתשלומין יכול להיות אפי' בפירות מן השוק כנל"ב ורמ"א ואחריו רמ"י והסמ"ע לא דקו בזה אגב חורפייהו:
הסבר על זכויות יוצרים
שולחן ערוך, חושן משפט
רשיון: Public Domain
מקור: www.nli.org.il
באר היטב חשן משפט
רשיון: Public Domain
מקור: www.toratemetfreeware.com
באר הגולה על שולחן ערוך חושן משפט
רשיון: Public Domain
מקור: www.nli.org.il
ביאור הגר"א על שולחן ערוך חושן משפט
רשיון: Public Domain
מקור: www.nli.org.il
קצות החושן על שולחן ערוך חושן משפט
רשיון: Public Domain
מקור: www.nli.org.il
מאירת עיניים על שולחן ערוך חושן משפט
רשיון: Public Domain
מקור: www.nli.org.il
טורי זהב על שולחן ערוך חושן משפט
רשיון: Public Domain
מקור: www.nli.org.il
כל הזכויות שמורות לבעלי התכנים – במידה ומצאתם הפרה בזכויות היוצרים שלכם, נא לפנות אלינו באופן מיידי במייל [email protected] האתר כולו מוקדש לעילוי לנשמת כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולזכות כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולרפואת כל חולי עם ישראל בנפש בגוף ובנשמה. לייחדא קודשא בריך הוא ושכינתא על ידי ההוא טמיר ונעלם בשם כל ישראל, ולקרב את ביאת המשיח. כל הזכויות שמורות (c) לבעלי הזכויות יוצרים השייכים לכל קטע מצוטט, יש להתייחס לכך בחומרה רבה ויש איסור גמור להפיץ באופן הנוגד לרישיון מצד ההלכה וכו' תחת רישיון Creative Commons-CC-2.5