א
אמר אחד זה אחינו או שבא אחד ואמר אני אחיך. ובו יב סעיפים:
כל היורשים יורשין בחזקתן כיצד עדים שהעידו שזה מוחזק לנו שהוא בנו של פלוני או אחיו אע"פ שאינם עידי ייחוס ולא ידעו אמיתת היחוסים הרי אלו יורשים בעדות זו:
ב
יעקב שמת והניח ראובן ושמעון ולא הוחזק לו בן אלא שניהם תפס ראובן לוי מהשוק ואמר גם זה אחינו הוא ושמעון אומר איני יודע הרי שמעון נוטל חצי הממון וראובן שליש שהרי הודה שהם שלשה אחים ולוי נוטל שתות מת לוי יחזיר השתות לראובן נפל ללוי נכסים אחרים יחלקו אותם ראובן ושמעון שהרי ראובן מודה לשמעון שלוי זה אחיהם: הגה וכל זמן שהנכסים שלוי לקח מראובן הן בעין או שאר נכסים הבאין מחמתן נוטל ראובן בראש אבל אי ליתנהו להני נכסים ולא הבא מחמתן אין ראובן נוטל כלום בראש אלא חולק עם שמעון בשוה (טור בשם הרמ"ה):
ג
השביח השתות מאליו ואח"כ מת לוי אם שבח המגיע לכתפי' הוא כגון ענבי' שהגיעו להבצר הרי השבח זה כנכסים שנפלו מאחרים ויחלוקו בהם ואם עדיין לא הגיעו להבצר הרי הם של ראובן לבדו:
ד
אמר שמעון אין לוי זה אחי ונטל לוי בחלק ראובן כמו שנתבאר ואח"כ מת לוי לא יירש שמעון ממנו כלום אלא ראובן לבדו יירש השתות עם שאר נכסים אחרים שהניח לוי:
ה
והוא הדין בכל היורשים שיודו מקצתם ביורשים אחרים שלא יודו מקצתן:
ו
הרי שיושב בנחלתו ובא אחד ואמר לו אחיך אני חלוק עמי וזה אומר לו איני מכירך נאמן ואפי' שיצא קול שיש לו אח במדינת הים:
ז
מי שמת והניח בן וטומטום או אנדרוגינוס הרי הבן יורש את הכל שהטומטום ואנדרוגינוס ספק: הגה וכן כל ודאי וספק אין ספק מוציא מידי ודאי (רמב"ם רפ"ה וטור) ולכן ראובן שיצא בנו למדינת הים ואין יודעים אם הוא חי או לא אין אחי ראובן יורדין לנחלה בנכסי ראובן שמוקמינן בנו על חזקתו שהוא חי אבל אם ראובן ואשתו יצאו למדינת הים וספק אם ניתן להן בן לא חיישינן שמא ילדו ואחי ראובן יורשין את ראובן (ת"ה סי' שמ"ט):
ח
הניח בנות וטומטום ואנדרוגינוס יורשות בשוה והרי הוא כאחת מהבנות:
ט
מי שמת והניח בנים ובנות וטומטום או אנדרוגינוס בזמן שהנכסים מרובים הבנים יורשים ודוחים הטומטום אצל הבנות וניזון כמותן ובזמן שהנכסים מועטים הבנות דוחות את הטומטום אצל הבנים ואומרות לו זכר אתה ואין לך עמנו מזונות: הגה וי"א דבת וטומטום אם הנכסים מרובים הטומטום נוטל שלשה חלקים והבת רביעית ואם הנכסים מועטים אין לטומטום כלום ואם יש בת ואנדרוגינוס והנכסים מרובים חולקין בשוה ובנכסים מועטים אין לאנדרוגינוס כלום היו נכסים מועטים והניח בן וטומטום הטומטום נוטל שלשה חלקים והבן רביעית היו נכסים מרובין הבן יורש הכל והטומטום ניזון כבת אבל אנדרוגינוס אין לו כלום במקום בן בין בנכסים מרובים או מועטים (טור):
י
נפל הבית עליו ועל אמו יורשי הבן אומרים האם מתה תחילה ויורשי האם אומרים הבן מת תחילה מעמידים נכסי האם בחזקת יורשיה שהם יורשים ודאים והוא הדין לנפל הבית עליו ועל בתו נשואה ואין ידוע איזה מהם מת תחלה שנכסי האב בחזקת יורשי האב ואין הבעל יורש בהם כלום:
יא
נפל הבית עליו ועל בן בתו ואין ידוע איזה מהם מת תחלה יחלוקו יורשי האב עם יורשי בן הבת וכן הדין אם נשבה האב ומת בשביה ומת בן בתו כאן או שנשבה בן בתו ומת בשביה ומת אבי אמו כאן ואין ידוע איזה מת קודם (יש אומרים דהנכסים בחזקת יורשי האב) (טור בשם הר"ר ישעיה ותשובת רשב"א סי' תשכ"ו):
יב
נפל הבית עליו ועל אביו או על אחד ממורישיו ואין ידוע איזה מהם מת תחלה והיתה עליו כתובת אשה ובעלי חובות הנכסים בחזקת היורשים ואין לאשה ולבעל חוב כלום: הגה ראובן ואשתו עם ארבע בנותיהן שהיו בבית ונפל עליהם הבית ומתו יורשי ראובן אומרים שמא ראובן או אחד מבנותיו מתו באחרונה והם יורשים הכל אפ"ה חולקין עם יורשי האשה דכל קבוע כמחצה על מחצה דמי אבל אם הבנות נשואות ובא בעל של כל אחד ומבקש חלקו חולקין הממון על ששה חלקים ארבע חלקים לבעל הבנות וחלק אחד ליורשי ראובן וחלק אחד ליורשי האשה (מרדכי פרק מי שמת):
באר היטב חשן משפט
ר״פ
א
עדים. עיין בתשובת מבי"ט ח"א סי' שי"ג:
ב
מחמתו. בטור בשם הרמ"ה כתב וז"ל ולא ממונא דידוע דאתי מחמתיה כו' ור"ל דאינו ידוע לנו בודאי שזה הממון בא מחמת נכסים של ראובן משא"כ ברישא מיירי דידוע בודאי כ"כ הב"ח ע"ש והסמ"ע לא כ"כ. ש"ך (עיין בשו"ת עבודת הגרשוני סי' ק"י):
ג
יורשין. פי' כשנתברר לב"ד שמתו ראובן ואשתו גם נראה דמיירי שנתברר שאשת ראובן מתה תחלה וירשה בעלה דאל"כ יורשיה יורשין כתובתה וקיצר כאן משום דלא איירי בדינים אלו ולא בא אלא ללמדנו דלא חיישינן שילדה. סמ"ע:
ד
וניזון. וא"צ להניח ביד ב"ד או ביד שליש כדי פרנסתו ודין נכסים מרובים ומועטים נתבאר בא"ע סי' קי"ב. שם:
ה
רביעית. היינו כשיש באותו רביעית כדי פרנסתה עד שתבגר מיהו עכ"פ א"צ ליתן בידה יותר רביעית וכשיכל' יפרנס' על שלחנו עד שתבגר ומש"ה כתב שהבן נוטל ג' חלקים ודו"ק. שם:
ו
כלום. כיון דהבנות ודאי הן בני פרנסה והוא ספק שמא זכר הוא המע"ה וה"ט ג"כ באנדרוגינוס לקמן. שם:
ז
בשוה. כיון דאין להבנות בהעזבון אלא פרנסה והנכסים מרובים אין להבנות ליטול יותר מהאנדרוגינוס שהוא ספק בן וגם הוא לא יטול יותר מהבת כיון שהוא ספק. שם:
ח
שלשה. פלגא ממ"נ ואידך פלגא שמא נקבה היא ויש לה ליטול הכל וה"ל ממון המוטל בספק וחולקין. שם:
ט
ודאים. דכיון שהנכסים היו בחזקת' אין מוציאין מספק ובטור כתב בזה ז"ל ל"ש אם היה לה עוד בן מאיש אחר ל"ש אין לה בן מאיש אחר ועפ"ר שם:
י
תחלה. לשון הטור אם מת האב תחלה ירשנו בן בנו ובתו ומוריש לקרוביו שהן אחיו מאביו ואם בן בתו מת מתחלה הנכסים הן של יורשי האב שאין הבן יורש את אמו בקבר להנחיל כו'. שם:
יא
עליו. פירוש על הבן ויורשי האב אומרים הבן מת תחלה ולא ירש כלום ולא יגבו מאלו נכסים דה"נ ראוי לו לבא בירושתו והן אינן משתלמין אלא מהמוחזק ובע"ח או אשתו אומרים האב מת תחלה ובנו יורשו והיה מוחזק בהן משתלם ממנו עכ"ל הסמ"ע וכן הוא בטור וכתב הש"ך דלטעמי' אזיל כפי שפסק בס"ס ק"ד אבל במ"ש שם דיש פוסקים דבע"ח נוטל בראוי א"כ הכא היינו טעמא משום דהיורשים אומרים מאבוה דאבא קאתינא א"נ יורשים היינו אחי ומורישיו אחי דאבוה וכן הוא בש"ס פ' מ"ש מפירוש רשב"ם שאומרים ראובן מת ראשון ואחריו כו' ע"ש אבל כתובת אשה בכל ענין אינה גובה דהא קי"ל דאינה נגבית מן הראוי וכמ"ש בא"ע סי' ק' ס"ב ע"ש עכ"ל:
יב
היורשים. דמוקמינן הנכסים על חזקתן והרי היו של אביו ועוד שהן יורשיו ודאין דאף אם מת האב תחלה הן ג"כ יורשי הבן משא"כ האשה ובע"ח דאין להן זכות אא"כ מת האב תחלה ואין ספק מוציא מידי ודאי. סמ"ע:
יג
חולקין. ולא אמרינן בזה נוקמא הממון אחזקתיה דהא גם לאשה יש חזקה בכתובתה בחיי בעלה משא"כ בירוש' הנ"ל. שם:
יד
אבל. כתב הסמ"ע דלשון אבל הוא קצת מגומגם דזהו פשיטא כו' ע"ש:
באר הגולה על שולחן ערוך חושן משפט
ר״פ
א
א) ל' הרמב"ם בפרק ד' מהל' נחלות וכתב ה"ה מפורש בהרבה מקומות ועיקר דין החזקה פרק ד' דקידושין [דף פ ע"א] ומפורש בתוספתא שם:
ב
ב) שם דין ח' משנה זה אחי אינו נאמן ויטול עמו בנחלה וכו' בפרק ח' דבבא בתרא דף קל"ד ע"א וכדמפרש לה שם בגמ' דף קל"ה ע"א
ג
ג) שם ושם בגמ' ע"ב פשוט לרבא וכתב ח"ה וכגירסת ההלכות (וכן הוא בספרי' שלפנינו) ופירושו שבח המגיע לכתפים שהוא עומד להסתלק מן הקרקע להנטל על הכתפי' וכ"כ הטור בשם ר"י הלוי
ד
ד) בעי' דרבא שם ועלתה בתיקו וכתב ה"ה ופסק רבינו בתיקו זה שהוא כאלו נפשטא הבעיא וכו' והטעם מפני שזה ודאי והשני ספק ויתבאר בפ"ה וכו' (לקמן בסעיף ז')
ה
ה) שם מבואר בסוגיא שם ע"א אלא דקא אמרי לאו אחינו הוא וכו'
ו
ו) שם וכ' ה"ה זה פשוט דמה לי אחים מה לי שאר יורשים
ז
ז) ל' הטור ס"ב עובדא דמרי בר איסק בפ"ב דב"מ דף ל"ט ע"ב
ח
ח) כן דקדק הרא"ש שם בפסקיו שהי' טוען שהוא מכירו וגם יצא הקול
ט
ט) שם בפ"ה ד' א' וכ' ה"ה דין הטומטו' מתבאר במשנה בפ"ט דב"ב (דף ק"מ ע"א) ודין האנדרגינוס מפני שדעת רבינו הוא דאנדרוגינוס בריה בפני עצמה היא וכן דעת ההלכות ביבמות פ' הערל ושם בב"ב מייתי בברייתא דמשמע דטומטום ואנדרוגינוס שוין
י
י) כ' הכ"מ דלא איירי רבינו אלא לענין ירושה אבל הטומטום ניזון דממ"נ יש לו מזונות ומבואר לקמן ס"ב
יא
כ) שם ברמב"ם ממשנה וברייתא הנזכר לעיל
יב
ל) שם דין ב' ושם במשנה
יג
[דהיינו פלגא ממה נפשך ואידך פלגא שמא זכר הוא ויש לו ליטול הכל וה"ל ממון המוטל בספק וחולקין אותו החצי לשון הטור]
יד
מ) ע' ב"י שכ' ע"ז שלא ידע מאין לו לחלק באנדרוגינוס בין במקום בן לבמקו' בת ועוד דפרק מי שמת (בבא בתרא דף ק"מ ע"ב) משמע שאין אנדרוגינוס שוה לדין הטומטום לענין ירושה בין במקום בן בין במקום בת ושכ"כ הרמב"ם בפ"ה מה' נחלות והניחו בצ"ע והב"ח כתב טעם לזה ולענ"ד עדיין צ"ע ואכמ"ל:
טו
נ) ל' הטור ס"ג וכ"כ הרמב"ם שם ד"ו:
טז
ס) ופי' שאין הבן יורש את אמו בקבר להנחיל לאחיו מן האב ולא האשה יורשה את אביה בקבר להנחיל לבעלה ופסק כר"ע שם במשנה דף קנ"ח ע"א כדמפרשי אמוראי שם ע"ב כדמפרש אביי שם הואיל והוחזקה נחלה באותו שבט וכ"פ בהלכות ה"ה
יז
ע) כ"כ ה"ה שם שנ"ל כן
יח
פ) שם ד"ז בברייתא שם ד' קנ"ט ע"ב וכ' ה"ה ורבינו השוה דין נפל לדין נשבו ומתו זה בשביה וזה במדינה ואין ידוע איזה מת ראשון ופשוט הוא שהן שוין אלא שיש לתמוה היאך פסק רבינו כברייתא זו אחר שפסק בנפל הבית וכו' כר"ע שהנכסים בחזקת יורשי האם ומשמע דכ"ש הוא בנכסי אבי האם וכן הקשה הרשב"א וכו' ועם כל זה לא רצו לחלוק על דברי רבינו הלכה למעשה ע"כ וכתב הכ"מ שהרא"ש בכלל פ"ד סי' ג' כתב לתרץ קושי' זו דשאני הכא הואיל וממ"נ ממשמשת הנחלה מן האב לבת אע"פ שהיא עדיין בחזקת אותו שבט הואיל ויצאתה מיד מי שהיתה עד היום ספק תורדנה למטה או תעלנה למעלה ויחלוקו:
יט
צ) וה"ה כ' שם הדין הנזכר אע"פ שהרשב"א הקשה עליו והאריך בזה וסוף דבריו ועם כל זה לא רצה לחלוק על דברי רבינו הלכה למעשה
כ
ק) שם ד"ח וטור ס"י משנה שם דף קנ"ז ע"א וכתב ה"ה וקי"ל כב"ה דאמרי' נכסי' בחזקת יורשין ומסקנתה בגמ' דבכל היורשין כן אפי' בבן ואב שמתו ואין ידוע איזה מהן מת תחלה אין בני הבן היורשין את הזקן פורעין את חובות אביהם
כא
ר) וכתב עוד המרדכי וז"ל ואם לא היו קבועות בעת מיתתן אלא מתו ביציאתן לחוץ אמרינן כל דפריש מרובא קפריש ונהרגו תחלה ד' מצד ראובן ונשאר אחד מצדו ואחד מצד אשתו והדר דינא דיחלוקו ☜ואע"ג דלא נשבעה האשה על כתובתה לא חיישינן (שמא אתפסה צררי) היכא דמת פתאום עכ"ל הביאו הסמ"ע:
ביאור הגר"א על שולחן ערוך חושן משפט
ר״פ
א
כל כו'. תוספתא פ"ח דב"ב שהיו שנים באין ממ"ה אע"פ שמשאן ומאכלן ומשקן כאחד מת אחד מהן אין חבירו יורשו ואם היה נוהג עמו משום אחוה יורשו ועפ"ד דקדושין פ"א:
ב
וכ"ז כו'. דאמרינן קם דינא כמ"ש בפ' החולץ וא"כ גם שם צריך לחלק כן:
ג
השביח כו'. כגי' הרי"ף דל"ג שם כגון דיקלא כו' וע"ל סי' קטו ס"א:
ד
אפי' כו'. דבלא"ה לא הוצרך להביא מיוסף דהא גדולה מזו שנינו וכמ"ש בס"ב:
ה
או אנדרוגינוס. כשיטתו דספיקא הוא:
ו
וכן כו'. בפ' החולץ:
ז
מי כו'. שם מתבי טומטום כו':
ח
וי"א דבת כו'. עבה"ג ואע"פ שהטומטום יש לו ודאי בנכסים מ"מ לא נחשב ודאי משום זה כמ"ש הרא"ש בפ' החולץ ס"ט וע' תוס' דב"ב קנח א' ד"ה נפל כו' וכמש"ש ספק כו' וחולקין ואע"ג דלא קי"ל בסומכוס בכה"ג חולקין כיון שאין לא' זכיה ובפרט במקום שמפורש להדיא בגמ' ועתוס' קכו ד"ה ובמלוה כו' וברפ"ד שם:
ט
ואם הנכסים כו'. גמ' דב"ב שם וכמ"ש בש"ע:
י
ואם יש בת ואנדרוגינוס כו'. עתוס' דיבמות פ"ג א' ד"ה בריה אר"י כו' ואר"י דהתם כו' וכ"כ תוס' בנדה כח א' וזהו טעמו של הטור דאנדרוגינוס אין לו מזונות כלל וחכמים לא תקנו אלא לבת משא"כ לזה שהוא בריה בפ"ע וזהו שלא שנינו במתני' כאן אנדרוגינוס ובזה מתפרש כל ההג"ה וכמש"ו אבל אנדרוגינוס כו' ועב"ח:
יא
וי"א כו'. שכ' דההיא ברייתא אתיא כב"ש וב"ה ואנן קי"ל כר"ע וכמ"ש בס"י ולא הובא בגמ' הברייתא אלא למפשט הבעיא. ועבה"ג ס"ק פ':
יב
דכל קבוע כו'. כמ"ש בט' עכו"ם וא' ישראל ועספ"א דכתובות וש"מ:
יג
אבל כו'. כיון שיש ששה בע"ד:
יד
וחלק א' כו. עתוס' קנח א' ד"ה ובה"א כו':
קצות החושן על שולחן ערוך חושן משפט
ר״פ:א׳
א
אמר שמעון אין לוי זה אחי והוא מדברי הרמב"ם פ"ד מנחלות ומשנ' למלך הקש' דאמאי לא יטול שמעון בנכסי לוי דהא כי היכא דיש הודאת שמעון דאין לו חלק בנכסי לוי כמו כן יש הודאת ראובן שיש לשמעון חלק בנכסי לוי וע"ש. ואחי הרב החכם השלם מוהר"ר יהוד' ש"ן אמר בזה דכיון דהיכא דאיכא הודאת בע"ד שחייב והודאת תובע להיפך שאינו חייב ה"ל כמו תרי ותרי וכמבואר בסי' פ"ח סק"ט ע"ש כמו ספיק' דאינו אלא תרי ותרי דבע"ד נאמן בעדים ומש"ה גבי יורשין דהיכא דא' ודאי והשני ספק אין ספק מוציא מידי ודאי וא"כ ה"נ ה"ל ראובן ודאי ושמעון ספק ומוקי הנכסים בחזקת ראובן עכ"ל ודו"ק:
ר״פ:ב׳:א׳-ב׳
א
וספק אם ניתן להם בן לא חיישינן שמא ילדו. ז"ל תה"ד אמנם בפרק בתר' דיבמות מוכח דרוב נשים מתעברות ויולדות וא"כ אמאי לא ניזל בתר רובא ואע"ג דקי"ל כשמואל דאין הולכין בממון אחר הרוב כו' הא הוכיחו תוס' פ' לא יחפור בשמעתא דניפול דדוקא היכא דאיכא חזקת ממון נגד הרוב אבל בנ"ד דאין א' מהם מוחזק שהירוש' מונח ביד ב"ד ניזל בתר רוב' וכו' ונרא' דהא דקי"ל אין הולכין בממון אחר הרוב היכא דאיכא חזקת ממון אע"ג דבשאר דוכתי רוב' וחזק' רוב' עדיף דשאני חזקת ממון דאית ביה טעמ' הממע"ה ורוב' לא מיקרי ראי' וא"כ נרא' דדמי' נדון דידן ממש להאי דפ' החולץ ספק ויבם שבאו לחלוק בנכסי מיתנ' וכו' גבי נ"ד נמי אשר אחי גד ודאי הוא לפנינו לירש את אחיו ואינו ידוע שום קרוב לירש יותר ממנו וא"כ אי לא משום רוב' דלעיל היו הנכסים בחזקתן ואין כח ברוב להוציא ממון מחזקתו ואשר"י קרי לה כה"ג מוציא נחלה מחזקתו לעיל גבי ספק ויבם עכ"ל:
ב
והנה אכתי לא אתברר לענ"ד לומר משום מוצי' נחל' מחזקתו לא מהני רוב' דהא באשר"י שם גבי ספק ויבם ז"ל לימא ליה יבם לספק אני אחיו של מיתנ' ואני יורשו בודאי דהנכסים הם בחזקת השבט ואתה ספק אם אתה יורשו כלל שאם בני אתה ולא בנו אין לך שום ירוש' בחיי ולא תוכל להוציא הנחל' מחזקתה מספק ע"ש. והיינו משום דאין ספק מוציא מידי ודאי וכיון שזה ודאי יורש וזה ספק ה"ל ספק וודאי ואין ספק מוציא מידי ודאי וזה הוא דקרי ליה באשר"י מוציא נחלה מספיק' וא"כ כיון דרוב' הוא לו' שודאי ילדו ה"ל ודאי ודאי כמו שאמרו בנדה (דף מ"ו) דפריך ואין ספק מוצי' מידי ודאי והתני' מעשה בשפחתו של מציק כו' וטהרוהו מפני שחולדה וברדלס מצויין שם כו' כיון דחולדה וברדלס מצויין שם ודאי גררוהו ע"ש וא"כ כיון דלא אתי הרא"ש אלא משום דאין ספק מוציא מידי ודאי וא"כ היכ' דאי' רובה כמו בזה דרוב נשים מתעברות ויולדות ה"ל ודאי ולא ספק. וכן נרא' מדברי הרא"ש פ"ב דיבמות שכת' בשם רב נטרונאי גאון בהי' לו שפח' והוליד ממנה בן דאם ת"ח הוא או אדם כשר הרי זה יירשנו ואעפ"כ אינו נושא בת ישראל ועיין בטור סי' רע"ט וכן פסק בש"ע שם ע"ש ולא אמרי' כיון דהוחזק' הנחל' לאותו שבט ובן השפח' ספק ואין מוציאין הנחל' מחזקתה בספק אע"כ כיון דת"ח הוא או אדם כשר דאית ביה נמי חזק' דאין אדם עושה בב"ז ומסתמ' שחררו וה"ל ראי' שבן יורש הוא והתם דאסור בבת ישראל ולא דסמכי' עלה באיסור' ואפ"ה מהני להחזיקו ביורש נגד שאר היורשין בודאי מכ"ש רוב' דמהני באיסור דמהני להחזיקו ביורש נגד השבט ומשום דה"ל ודאי ולא עדיפ' חזק' דאין אדם עושה בב"ז מהך רוב' דרוב נשים מתעברות. ועמ"ש בש"ש ו' פ"ז בהא דלא אזלי' בממון בתר רוב משום חזקת ממון ובעלמ' רוב' וחזק' רוב' עדיף משום דחזקת ממון עדיפ' מכל החזקות דכל החזקות דעלמ' שנסתפקנו אשה זו אם נתגרש' או לא בהמה זו אם נטרפה או לא ומוקי לה בחזקת קמא אבל השת' ליכ' חזק' דהא נסתפקנו אם כבר יצאה מחזקתה הראשונ' או לא אבל חזקת אמון דהממון תחת ידים דנתבע וא"כ השת' מוחזק בו בודאי ומש"ה רוב' לא מהני. ולפ"ז היכ' דהספק שנסתפקנו בקרקע אם מכרו מרא קמא או לא וכיוצא שפיר מהני רוב' אע"ג דבכולי ספיק' מוקמי' בחזקת מרא קמא ומשום דמרא קמא לא עדיפ' מחזקת אשת איש דמעיקר' כיון דהשת' אין אדם מוחזק בה וע"ש וא"כ ה"נ אע"ג דהוחזק' נחלה באותו שבט כל שאין אדם מוחזק בה מהני רוב'. אלא דבנדון תה"ד בהך רובה דנשים מתעברות ויולדת אית בהו נמי מיעוט' דמפילות וכיון דהך מיעוט דמפילות מן הרוב אתה מסלקו דהיינו מחלק המרוב' שמתעברות יש קצתן דמפילות וחשוב לעמור כנגד הרוב וכמ"ש הרשב"א בחידושיו פ' האשה שהלכה ע"ש ומשמע דכל שהמיעוט מן הרוב ממש אינו רוב אפי' מן התור' וא"כ ה"נ אין אנו חוששין להך רוב' דנשים מתעברות כיון דמיעוט מתוך הרוב הוא במה שיש נשים שמפילות והנלע"ד כתבתי:
מאירת עיניים על שולחן ערוך חושן משפט
ר״פ
א
כל היורשים יורשים בחזקת' כו'. המחבר נמשך אחר ל' הרמב"ם שכתב דינים הללו על זה הסדר והטור כ' דין זה לקמן בר"ס רפ"ד ומור"ם כתבו ג"כ שם בש"ע בהג"ה ולא הוה צריך לכתבו כיון שכתבו המחבר כאן:
ב
שהרי הורה שהן שלשה. פי' ואלו היה מודה גם שמעון היה מגיע לכל אחד שליש השתא דאינו מודה שמעון נוטל ראובן השליש כפי הודאתו והמותר עד חצי הנכסים דהיינו שתות כולן נוטל לוי ולאיכול ליטול מחצי של שמעון כלום דהמע"ה:
ג
יחזיר השתות לראובן. אף ע"ג שראובן מודה שלוי הוא ג"כ אחיו של שמעון מ"מ אין שמעון נוטל חלק בהשתות של לוי דיאמר לו ראובן הרי כבר החזקת שתות בנחל' שהיה ראויה ללוי מאבינו אותו טול לך בירושתך:
ד
אבל אי ליתנהו להני נכסי כו'. בטור מוכח מדברי הרמ"ה דצריך שיהא ידוע שזה הנמצ' לא בא מחמת זה שקבל מהמוד אבל אם יש להסתפק בזה נוטל חלקו בראש ע"ש:
ה
שבח המגיע לכתפי'. פי' שבשע' שמת הוא גדל כל צורכו ומגיע ע"ד משל עד כתיפו של אדם הרי הוא כד"א ואינו נקרא ע"ש הקרקע ומ"ה חולקין בו כל אחיו ולפ"ז אין חילוק אם השבח בא ממילא או ע"י טורח משא"כ לפירשב"ם שפי' המגיע לכתפים ע"י עמל וטורח שנשא בכתפים עיין בטור שהביאו:
ו
ה"ג עם שאר נכסים שהניח לוי וכן הוא ברמב"ם:
ז
מי שמת והניח בן וטומטום כו'. דברי המחבר הללו מכאן ועד סוף סעיף ט' הם דברי הרמב"ם רפ"ה מנחלות אלא שהמחבר קיצר והנה אעתיק לשונו יותר באריכות למען שנעמוד על ביאור דבריו והוא שהתחיל הרמב"ם שם וכ' זה הכלל ביורשים כל שני יורשים שא' מהן יורש ודאי והשני ספק אין לספק כלום ואם היו שניהן ספק חולקין בשוה וכתב עליו שם שני בבות הראשונ' הוא מ"ש המחבר כאן בסעיף ז' לבאר דין הודאי והספק והשנייה היא מ"ש המחבר בס"ח לבאר דין שניהן ספק. והוא דכיון דליכא בן הספק הוא אם הבת הוא היורש או הטומטום או האנדרוגינוס הוא היורש ואחר אלו שני הבבות כתב הרמב"ם שם ז"ל כבר ביארנו בהלכות אישות דין הבנות עם הבנים במזונותיהן דבזמן שהנכסים מרובים אין לבנות אלא מזונותיהן והבנים יורשין הכל ובזמן שהנכסים מועטים אין לבנים כלום אלא הכלל מזון הבנות לפיכך מי שמת והניח בנות וטומטום ואנדרוגינוס בזמן שהנכסים מרובים כו' והוא מ"ש כאן המחבר בס"ט וממ"ש נתבאר לך דמ"ש הרמב"ם ברישא בהניח בן וטומטום כו' הבן יורש הכל איירי דוקא בנכסים מרובים וקצר ברישא משום דלא בא שם אלא לבאר דין ירושה שהודאי הוא יורש ולא הספק ולענין דין מזונות סמך אמ"ש בסיפא והוא מ"ש המחבר בס"ט וגם מ"ש בס"ח בהניח בנות וטומטום כולם יורשים בשוה מיירי דוקא בנכסים מרובי' ומ"ש בסיפא והוא מ"ש המחבר בס"ט מי שמת והניח בנים ובנות וטומטום ואנדרוגינוס כו' התחיל בטומטום ואנדרוגינוס וסיים בדחיית טומטום לחור ל"ד טומטו' קאמר אלא ה"ה אנדרוגינוס דלהרמב"ם טומטום ואנדרוגינוס דינם שוה אלא לשון המשנה נקט ובמשנה לא נזכר אנדרוגינוס אלא טומטום כמ"ש המ"מ ל' המשנה שם על דברי הרמב"ם הללו אלא שהרמב"ם הוסיף אנדרוגינוס מטעם שכ' המ"מ שם שס"ל להרמב"ם (כמו שמסקינן בהלכות אנדרוגינוס) שהוא בריה בפני עצמו ולא גרע מטומטום אבל דעת הרא"ש והטור אינו כן אלא ס"ל דכיון דהוא בריה בפני עצמו אם הוא עם הבן הוא גרע מטומטום בין בנכסים מרובים בין בנכסים מועטים וכמ"ש בהג"ה הנסדרת בס"ט המתחלת ויש אומרים דבת וטומטום כו' ושם כתב מור"ם נמי שאר מעליותא דטומטום ואנדרוגינוס [מאנדרו'] ע"ש גם נתבאר לך ממ"ש דאותה הג"ה המתחלת וי"א כו' צ"ל נסדרת אחר ס"ט דשם מקומה ולא אחר ס"ח דקאי אמ"ש המחבר בס"ח ובס"ט. ומעתה אבאר פרטי דברי המחבר מ"ש הבן יורש את הכל כבר כתבתי דאיירי בנכסים מרובי' ומ"ש יורש הכל ר"ל שמחזיקין הירושה ומפרנסין הטומטום והאנדרוגינוס ממנו וא"צ להניח ביד ב"ד או ביד שליש כדי פרנסתן ועפ"ר:
ח
לא חיישינן שמא ילדו. פי' ולד של קיימא ומוקמי' להו נמי בחזקתייהו כמו שהיו בשעה שהלכו:
ט
ואחי ראובן יורשין כו'. פי' כשנתברר לב"ד שמתו ראובן ואשתו ונראה שמיירי נמי שנתברר לב"ד שאשת ראובן מתה תחלה בחיי בעלה ראובן וירשה דאל"כ יורשי' היו יורשין כתובתה וקיצר כאן משום דלא איירי כאן בדינים אלו ולא בא אלא ללמדינו שלא חיישי' שילדו:
י
והרי הוא כאחת מן הבנות. ולא אמרי' דעדיפא כחו דילמא הוא זכר דהמע"ה אבל דעת הטור אינו כן וכמ"ש מור"ם בהג"ה:
יא
אם הנכסים מרובים כו'. דין נכסים מרובים ומועטים נתבאר בא"ע סי' קי"ב דנכסים מרובים היינו שיש בעזבון דאביהן בשעה שמת כדי שנזון הבנות עם הבנים עד שיבגרו הבנות ואז הדין שיורשין הבנים הכל ולוקחין הממון בידיהן והם מפרנסים להבנות עד שיבגרו וכל שבשעת מיתת אביהן לא הי' בעזבון כ"כ מקרי נכסים מועטים והדין בו שהבנו' נוטלי' הנכסים כדי צורך פרנסתן ונתפרסו ממנו ואם יחסר להבנים ישאלו על הפתחים:
יב
הטומטום נוטל ג' חלקים ל' הטור פלגא שקיל ממ"נ ואידך פלגא שמא זכר הוא ויש לו ליטול הכל וה"ל ממון המוטל בספק וחולקין אותו החצי:
יג
והבת רביעית. והיינו כשיש באותו רביעית כדי פרנסת' עד שתתבגר דאל"כ אף אם הטומטום הוא בן הא צריך ליתן לה פרנסתה עד שתבגר מיהו עכ"פ א"צ ליתן לידה יותר מרביעית ושיכלה אותו רביעית יפרנסה על שלחנו עד שתתבגר כנ"ל. ומ"ה כתב שהבן נוטל ג' חלקים:
יד
אין לטומטום כלום. דכיון דהבנות ודאי הן בני פרנסה והוא ספק שמא זכר הוא המע"ה:
טו
חולקין בשוה. כיון דאין להבנו' בה עזבון אלא פרנס' והנכסי' מרובים אין להבנות ליטול יותר מהאנדרוגינוס שהוא ספק בן וגם הוא לא יטול מהבת יותר. כיון שהוא ספק:
טז
אין להאנדרוגינוס כלום. דהוא ספק ובת ודאי וכדין טומטום הנ"ל:
יז
הטומטום נוטל שלשה חלקים פלגא ממ"נ ואידך פלגא שמא נקיבה היא ויש לה ליטול הכל וה"ל ממון המוטל בספק וחולקין:
יח
אין לו כלום במקום בן כו'. דס"ל להטור דבריה בפ"ע הוא ואינו בכלל התקנה שתקנו מזונות להבנות בנכסים מרובים ולא שישאל הבן על הפתחים בנכסים מועטים:
יט
עליו ועל אמו. פי' על הבן עם אמו ומיירי שהנכסים היו לאמו ואין לבן זכות בהן בחייה מכח אביו:
כ
יורשי הבן כו'. פי' אחיו מאביו או שאר קרוביו מאביו כשאין לו אחים מאביו הן יורשי הבן כדכתיב למשפחותם לבית אבותם:
כא
האם מתה תחלה. פי' ויורשה בנה בחייו וכשמת אח"כ אנחנו יורשים אותו:
כב
הבן מת תחלה. פי' וכשמתה אמה אח"כ קי"ל דאין הבן יורש את אמו בקבר להנחיל לקרוביו מצד אביו אע"ג דיכול להנחיל בקבר ליוצאי חלציו אף שכבר מת:
כג
בחזקת יורשיה. דכיון דהנכסים בחייה היו בחזקתה לא מוציאין מספק מחזקתן ובטור כתב בזה ז"ל ל"ש אם הי' לה עוד בן מאיש אחר ל"ש אין לה בן מאיש אחר ועפ"ר פירושו:
כד
ואין ידוע איזה מת תחלה ל' הטור אם מת האב תחלה ירשנו בן בתו ומוריש לקרוביו שהן אחיו מאביו ואם בן בתו מת תחלה הנכסים הן של יורשי האב שאין הבן יורש את אמו בקבר להנחיל לאחיו מאביו:
כה
יחלוקו יורשי האב כו' ס"ל דלא אמרינ' גם בהאי דמוקמינן הנכסים בחזקתייהו והיינו בחזקת האב כמו שהי' בראשונה כמו דאמרי' בסעיף שלפני זה בנפל הבית על אם ובנה דשאני בזה דנפל הבית עליו ועל בן בתו דאף אם נאמר דמת בן הבת תחלה מ"מ כשמת אח"כ האב לא באו הנכסים מיד ליורשיו אלא הנחלה ממשמשת ובאה ליד בתה ואף שכבר מתה מ"מ כל נחלה ממשמשת לבא תחלה ליד יוצאי חלציו וכשאותו יוצא חלציו מת ולא הניח זרע אחריו חוזר הנחלה וממשמשת ובאה ממנו למעל' וכיון דעכ"פ יוצא הנחלה מיד אביה ובא ליד בתה וספק אם תרד ממנה ולמטה והיינו כשמת אביה תחלה שאז באה ממנה ליד בנה ומבנה ליורשיו מצד אביו וספק שתחזור ותעלה למעלה לקרובי אביה והיינו כשמת הבן תחל' ומ"ה אמרינן יחלוקו משא"כ כשהספק הוא בין האם והבן דשם לא אמרי' דלכתחלה עכ"פ תבא ליד בנה דהא כשמת הבן תחילה ואח"כ האם אין הנחל' באה ליד בנה בקבר להנחיל לקרוביו מאביו אבל האב ובתו אף שמת' הבת ויוצאי חלציה תחלה ואח"כ האב אין היזק בזה שהנחלה תבא לידה בקבר שהרי תחזור ליורשי אביה דהא אין לה קרובים הראוי' לירש כ"א קרובים יורשי אביה וק"ל ועפ"ר שם כתבתי שכן הוא דעת הרא"ש בתשו' והביאו הב"י אבל ט"ס יש בה ולא ☜ כע"ש שכתב בזה ז"ל ומ"ה ס"ל כאן יחלוקו משום דממ"נ הנחלה ממשמשת בתחלה בקבר לבת כו' אלא שהספק הוא אם מת האב תחילה ונפלה הנחלה לבת בקבר וממנה תחזור וממשמשת למעלה וכו' ולא למטה לבנה דהא אמרינן שאין הבן יורש את אמו להנחיל לאחיו מאביו ע"ש שדבריו תמוהין מאד דהא כשמת האב תחילה והי' בן בתו עדיין חי אין הנחלה חוזרת למעלה אלא מבתו לבנה ולא שייך בזה ג"כ למימר דאין הבן יורש את אמו בקבר דהא בשעה שירש את אמו חי הי' ואף שהב"י הביא ג"כ לשון תשובת הרא"ש בל' הזה שאם מת "האב תחלה כו' ע"כ צ"ל דט"ס הוא וצרורין להגיה "בן במקום "אב והספק הוא אם מת "הבן תחלה כו' והוא ע"ד שכתבתי ודוק:
כו
וי"א דהנכסים הן בחזקת יורשי האב. ס"ל דדין זה דומה לדין בנפל הבית על האם והבן הנזכר בסעיף שלפני זה ולא מסתבר ליה חילוק זה שכתבתי לחלק ביניהם:
כז
והיתה עליו כתובת כו'. פי' על הבן היתה כתובת אשתו או ב"ח של עצמו ואין לבן לפרוע להן אלא מאלו הנכסים שראוי לו לירש מאביו ויורשי האב אומרים הבן מת תחלה ולא ירש כלום ולא יגבו מאלו נכסים שכיון שמת בנו בחייו אינן משתלמין אלא מהמוחזק ולא מהראוי לו לבא בירושתו וב"ח או אשתו אומרים האב מת תחלה ובנו יורשו והי' מוחזק בו ונשתלם ממנו:
כח
בחזקת היורשים. הטעם כנזכר בס"י דמוקמינן הנכסים על חזקתן והרי היו של אביו ועוד שהן יורשים ודאין דאף אם מת האב תחלה ואח"כ הבן הן ג"כ יורשי הבן משא"כ האשה וב"ח דאין להם בה זכות אא"כ מת האב תחלה ואין ספק מוציא מידי ודאי:
כט
והם יורשים הכל צריכים לומר דבאשה היתה אם של הבנות דאל"כ קשה הא אף אם אחת מבנותיו מתה באחרונה כשאין אשתו מתה בחייו אלא האיש מת בחיי אשתו אזי כתובתה נשארת בחזקת יורשיה ולמה כתב דיורשיו יורשין הכל אלא ודאי דהאשה היתה אמהן ואז הבנות יורשין גם אמהן כשמתו באחרונה ולא נשאר זכות ליורשים כ"א כשמתה היא באחרונה וק"ל:
ל
אפ"ה חולקין. ולא אמרינן בזה נוקמא הממון בחזקתיה דהא גם לאשה יש חזקה בכתובתה בחיי בעל' משא"כ בירוש' הנ"ל וק"ל:
לא
דכל קבוע כמחצה על מחצה פי' ולא אמרי ניזול בתר רובא והרי יורשי הבעל באים מכח ה' האיש עם ד' בנותיו ושם במרדכי כ' עוד וז"ל ☜ ואם לא היו קבועות בעת מיתתן אלא מתו ביציאתן לחוץ א"כ אמרינן כל דפריש מרובא קפריש ונהרגו תחלה ד' מצד ראיבן ונשאר אחת (מצדו וא' מצד אשתו) והדר דינא דיחלוקו ואע"ג דלא נשבעה האשה על כתובת' מ"מ לא חיישינן בו היכא דמת פתאום (פי' דאז לא התפיס' צררי) עכ"ל:
לב
אבל אם הבנות נשואות כו' ל' "דאבל קצת מגומגם דזהו פשיטא כשיש לפנינו שש טוענין שכל אחד מבקש חלקו פשיטא שחולקין אותו לו' חלקים ובמרדכי וד"מ הביאו כתב איפכא וא"ש דכתב שם תחלה הדין אם הבנות נשואות כו' שחולקין לו' חלקים וע"ז כתב אבל אם אינן נשואות כו' יחלוקו והוא חידוש דאע"ג דאיכא ליורשי ראובן ה' צדדים לזכות אפ"ה יחלוקו משום דכל קבוע כו' וק"ל:
נתיבות המשפט, ביאורים על שולחן ערוך חושן משפט
ר״פ
א
חולק עם שמעון בשוה והא דאין ראובן יכול לומר ממ"נ אם הוא אחינו הרי יש בידך השתות שהוא ממון לוי אחי שהוא בגזל ת"י ומגיע לי חלק מזה נראה דהוא מטעם דאמרינן קם דינא כמבואר ביבמות דף ל"ו גבי ספק ובני יבם ולפ"ז מוכח דאפילו בחד גברא אמרינן קם דינא דלא כמ"ש הש"ך בסוף ספרו תקפו כהן והא דנוטל באם השתות בעין נראה דלא אמרינן קם דינא רק כשבא להוציא מת"י הזוכה אמרי' קם דינא וזוכה בו מתורת הפקר ב"ד משא"כ כשהשתות הוא בעין או דבר דאתי מחמתיה דהוי כאילו הדבר בעין אז אמרינן ממ"נ הדבר הזה הנשאר הוא של ראובן כיון שהכירו נוטל כנגדו ודע דבדינים אלו אין חילוק אם לוי טוען ג"כ ספק או טוען ברי כדמוכח בב"ב דף קל"ה דמוקי לה הש"ס לרב הונא ור"י דמיירי שלוי ג"כ טוען ספק ע"ש וא"ל דבשלמא המוריש כשאמר זה יורש שלי נאמן במגו דיהיב לו במתנה כמבואר בסימן ע"ט אבל האיך נאמן ראובן לומר על לוי שזה אחי לענין שהוא יורש כל נכסים הלא כל יורש צריך עדים כמבואר בס"ק א' ונראה דהא דהיורש צריך עדים היינו דוקא כשיש כאן יורש כגון שיש לו אחים ובא אחד ואמר שהוא בנו ומסלק אחיו מהירושה אז צריך עדים אבל כשמת כאן אחד ולא נודע מי הוא ובא אחד ואמר אני קרובו הראוי לירש אותו נאמן ויורש אותו ואם בא אחר וטוען אני קרובו יותר ומכחישין זה את זה הדין כל דאלי' גבר רק בין שניהם וכמבואר בב"ב דף ל"ג גבי רב אידי בר אבין דאמר אנא קריבנ' לפי גירסת התוספות דלא גרסינן טפי ועיין בנימוקי יוסף שם דהויא דינייהו כל דאלים גבר עיין שם:
ב
שבח המגיע לכתפים עסמ"ע ס"ק ה' דאין חילוק בין אם השבח בא מאליו ע"י או טורח ומאוד הוא תמוה לפענ"ד דבהדיא כתבו התוספות בב"ב דף מ"ב בד"ה שבח המגיע וז"ל אלא משמע דשבח המגיע לכתפים נמי הוי נכסים ששבחו מאליהן כו' ע"ש וכן בדף קל"ה בעי רבא שבח ששיבחו נכסים מאליהן וכו' כי תיבעי לך בשבח שאינו מגיע לכתפי' הרי מוכח בהדיא דלא מיבעיא ליה בשבח שאינו מגיע לכתפים רק בשבח הבא מאליו אבל בשבח שבא ע"י טורח ודאי דחולקין בשוה מטעם שכתבו התוספות דף י"ב דכיון שהמת טרח למה לא יקחו בטורח המת כמוהו ע"ש:
ג
לא יירש שמעון המשנה למלך פ"ד מנחלות הקשה דמה"ת ניזיל בתר הודאת שמעון שאמר אין לוי זה אחי ניזל בתר הודאת ראובן שאמר זה אחי ומביא ראיה לזה מגיטין מ' שהקשה תוספות קושיא כזו גבי כתבתי ונתתי לו והוא אומר לא נתן לי ולפענ"ד לא דמי זה לזה דבשלמא שם גבי שדה שני הודאות מטעם הודאת בע"ד אתינן עלייהו תדע דאילו לא היה רק הודאת א' והיו עדים מכחישין אותו לא היו העדים נאמנין נגד הודאתו דהודאת בע"ד כק' עדים דמי משא"כ כאן דהודאת שמעון שלא ליטלו בנכסי לוי מטעם הודאת בע"ד הוא תדע דאפילו איכא עדים אינו מועיל דהודאתו יותר מק' עדים והודאת ראובן שזה אחיו לאו מטעם הודאת בע"ד הוא דאינו מודה אנכסי עצמו דעל חצי השני הספק הוא אם הוא של שמעון או של יורשים אחרים דאם אינו אחיו הרי יש לו יורשים אחרים ואין זה הודאת בע"ד רק כמעיד נקרא שמגיע לשמעון חלק מנכסי לוי תדע דאם היה עדים שאינו אחיו לא היה מועיל הודאתן דלאו אנכסי עצמו קא מודה דליהוי נחשב כהודאת בע"ד וכן הודאת לוי לא הוי כהודאת בע"ד תדע דאינו נאמן לומר זה אחי להכחיש עדים כמבואר לעיל סימן רע"ט אלמא דלא חשיבא כהודאת בע"ד כיון דהודאתו הוא לאחר מותו ואז רמי נכסי קמי יתמי לאו הודאת בע"ד מיקרי ובקצה"ח תי' דשאני הכא דאפילו אם אמר ראובן לשמעון אתה אחי וטול חלק בנכסי יעקב אבינו ושמעון אמר איני אחיך היינו הולכין בתר הודאת שמעון דשני הודאת דסותרין אהדדי כספיקא משוינן לה לדעת הרשב"א בגיטין דף מ' שכתב הטעם משום דאזלינן בתר חזקת מרא קמא גבי' אלמא מספיקא משוינן ליה וכאן כיון דראובן ודאי ושמעון ספק אין ספק מוציא מידי ודאי וקיימתי' מסברא דנפשאי אך קשה דלמה לא יירש שמעון הא מבואר בסימן מ"ז ס"ק א' דאם לא היתה כוונתו רק לדחות לוי מירושת יעקב א"כ מה"ת לא יירש שמעון בנכסי לוי ואפשר לומר דש"ה דהיה יכול לומר א"י והיה ג"כ מדחה אותו מירושתו ולכך מחזקינן אותו להודאה גמורה כשאומר ברי:
ד
והניח בנים ובנות וטומטום לשון הטור אם הנכסים מרובין שדין הבנים לירש והבנות ליזון הבנים דוחין אותו אצל הנקיבות ומיהו אינו ממעט חלק הנקיבות אלא מוציאין תחלה מזונות לבתו עד שתבגר ואח"כ יתנו לטומטום כשיעור הזה כו' והן תמוהין מאוד כמו שתמה בב"י ע"ש ולפי ענד"נ לפרש כוונתו הוא כך כגון שיש בן ובת וטומטום ואם נחזיק הטומטום לבן אז יש בנכסים שיעור שיזונו כולם עד שתבגר הבת כגון שאין לבת עד שתבגר רק חצי שנה והוא ע"פ אומר עשרה זהובים נמצא שצריך שיזונו כולם עד שתבגר הבת שלשים זהו' וכתב הטור דהבנים דוחין אותו אצל נקיבה והיינו שאם הטומטום א"צ רק מזונות מועטין דוחין אותו אצל נקיבה ואינן נותנין להטומטום רק מזונותיו והמותר נוטל הבן ואח"כ כתב ומיהו אינו ממעט והיינו אם הטומטום צריך למזונות יותר מהבת שיש לו זמן רב עד שתבגר וצריך לו על מזונות חמשים זהובים עד שתבגור אין הבן והטומטום יכולין לומר להבת שמא הטומטום גם כן בת נמצא צריכין למזונות הבת והטומטום סך ששים זהובים וכיון שאין בנכסים רק חמשים זהובים וחסר עשרה זהובים ומגיע לנכות על כל עשרה זהובים שני זהובים וא"צ ליתן להבת רק שמונה זהובים והמותר יחלק בין הבן והטומטום קמ"ל דהטומטום אינו ממעט חלק הבנות והבת יכול' לו' להטומטום כיון שאני בע"ח ודאי ואתה ספק אין אתה יכול לגרע כח חובי וכמו ביש בת וטומטום בנכסים מועטין שהבת דוח' להטומטום כמו שכתב הטור והמחבר:
ה
ואם הנכסים מועטין אין לטומטום כלום דין זה וכן דין המבואר בסמוך בבן וטומטום שהטומטום נוטל ג' חלקים תמוה לי טובא דבשלמא כשיש בנים ובנות וטומטום שהבנים מחוייבים לפרוע החובות של התנאי כתובה דמזונות הבנות אין הטומטום יכול לגרוע חלק הבנות כיון שהבנות חוב שלהן ודאי והטומטום ספק אין ספק מוציא מידי ודאי אבל כשאין כאן רק בת וטומטום באיזה כח יכול' הבת לתבוע להטומטום מספק הא אי הטומטום ג"כ נקיבה היא אין עליו שום חוב נגד הבת דתנאי ב"ד לא הי' רק להבת נגד הבנים ולא נגד בנות ומזונות הבנות לאו בתורת ירושה נוטלת שנאמר שזה יורש ודאי וזה ספק רק בתורת מתנה וחוב כמבואר בב"ב דף קל"א וכל שיש ספק להמקבל מתנה אינו זוכה במתנתו וכן הדין בספק חוב שא"י להוציא מהיורשין כמו בס"ק י"ב ע"ש ולזה נראה דצדקו דברי רמב"ם שהן דברי המחבר דבת וטומטום יורשת בשוה ולא חילק בין מרובין למועטין ועוד קשה לי על הרמ"א דעכ"פ היה לו להטומטום ליטול רביע כמו בבן וטומטום:
ו
הטומטום נוטל ג' חלקים ואם יש בן ובת וטומטום ויש יותר ממזון הבת עד שתבגר כתב הטור שחולקין בהמותר הבן והטומטום ומשמע שחולקין בשוה ועיין ב"י שדוחק עצמו והעיקר נראה לי כהב"ח דגם בזה נוטל הטומטום ג' חלקים בהמותר רק שהטור לא נקטיה משום דלא פסיק' ליה ע"ש בב"ח:
ז
יחלוקו יורשי האב עסמ"ע ס"ק כ"ה עד אין היזק בזה וכו' לא ידעתי מה יענה לחלק בין זה לנפל הבית עליו ועל בתו נשואה דג"כ הנחלה באה ליד בתו בקבר דהא אין הבעל יורש בראוי והוי ממש כדין בן בתו הנ"ל ואפשר דס"ל כיון דירושת הבעל דרבנן יורשי האב מיקרי מוחזקין יותר לגבי':
ח
בהג"ה חולקין הממון לו' חלקים תמיה לי דהא מבואר לעיל סי' י' דבנפל עליו ועל בתו נשואה דאין הבעל יורש ודוחק לחלק כיון דאין החזקה ברורה של איזה שבט אם של הבעל או של האשה מש"ה אף הבעלים של הבנות יורשין דזה אין שום סברא דהטעם דדין חלוקה בין יורשי הבעל והאשה הוא משום דהוי כאילו שניהם מוחזקין בנכסי צאן ברזל והכא בנצ"ב מיירי ואם כן הוי ג"כ כאלו שני המורישים ג"כ מוחזקין בו והאיך ירשו בעלי הבנות ויותר נראה שהמרדכי פליג אהא דסעיף י' שהוא מדברי ה"ה וסובר הסברא שכתבתי לעיל והמרדכי דהוא מרא דהך דינא דסעיף י"ב לא ס"ל סברא הנ"ל שכתבתי לעיל בסמ"ע ס"ק כ"ח ע"ש ומ"מ הרמ"א שהביאו צ"ע:
פתחי תשובה על שולחן ערוך חושן משפט
ר״פ
א
או אחיי. ע' במסגרת השלחן ובס' עטרת צבי ובמאמר קדישין שכתבו בשם תשובת עבוה"ג סי' ק"י אחים שידוע שיש להם אח במד"ה ובא אחד ואמר שהוא אחיהם ורוצה לחלוק בנכסי אביהם והם טוענים שאין מכירין אותו והוא מביא עדים שמכירין אותו מחמת קולו שהוא אחיהם אבל לא בפרצוף פנים כי בא בחתימת זקן ופסק דאין בעדותם כלום עכ"ל ושם בתשובה כ' הטעם בזה אע"ג דבפ' גיד הנשה דף ל"ו מבואר שיש לסמוך אט"ע דקלא לענין איסורא כמו ט"ע דפ"פ דאלת"ה האיך סומא מותר באשתו כו' (ומלשון רש"י בסנהדרין דס"ז בד"ה הן רואין אותו אין סתירה לזה די"ל שאני התם דאיכא הכחשה) מ"מ נראה דדוקא היכא דליכא ריעותא המגרע כח דט"ע דקלא אבל בנ"ד שהם רואים אותו ואין מכירים בט"ע דצורה פשוט הוא שיש לנו לומר שאין לסמוך אט"ע דקלא ע"ש ועמ"ש בזה לעיל סי' פ"א סי"ג סק"ג:
ב
אלא ראובן לבדו. ע' בתשובת פרח מטה אהרן ח"א סי' ס"ה ובתשובת נאות דשא ס"ס מ"ו הבאתיו בנ"צ לעיל סי' ע"ה ס"א בד"ה ברר דבריך:
ג
והיתה עליו עבה"ט ועיין בפנים בש"ך עד אבל אי ליכא לא הא ולא הא כגון שנפלו נכסים לאח"מ מאבי אמו כו' ועיין מה שכתבתי לעיל סי' ק"ד סט"ז ס"ק י"ד:
הגהות רבי עקיבא איגר על שלחן ערוך חושן משפט
ר״פ
א
[שו"ע] ג"ז אחינו הוא. נ"ב ואם עדים אומרים שע"י פרצוף פנים אין מכירים אותו אבל ע"י קלא מכירים שזה אחיהם עיין תשו' עה"ג סי' ק"י:
ב
[שו"ע] נכסי האם בחזקת יורשים. נ"ב ובספיקא דדינא עיין ספר בית מאיר סס"י קי"ח:
ג
[שו"ע] יחלקו יורשי האב. נ"ב ואם הי' זה שמת בע"ח לאחרי' י"ל דהבע"ח גובה מהחלק שנטלו יורשי האב בטענה כיון דאתם זוכי' מכחו בטענה דאבי אמו מת תחלה. ממילא צריכים אתם לשלם חובותיו ואחר שגבה הבע"ח יש לדון אם יכולים יורשי האב ליטל ממנו ויהי' הדין חוזר חלילה. עיין ספר כתיבה סי' קס"ב אות י"ג:
ד
[הגה] דכל קבוע כמע"מ. נ"ב עיין תשו' הרא"ש כלל פ"ד ס' י"ג:
שפתי כהן על שולחן ערוך חושן משפט
ר״פ:א׳
א
ולא הבא מחמתו כו'. בטור כתב ז"ל ולא ממונא דידיעה דאתי מחמתי' דאין ידוע לנו בודאי שזה הממון בא מחמת נכסים של ראובן משא"כ ברישא מיירי בידוע בודאי וכ"כ ג"כ הב"ח והסמ"ע לא כתב כן:
ר״פ:ב׳
א
והבת רביעית. עיין בסמ"ע ס"ק י"ג עד ומ"ה כתב שהבן נוטל ג' חלקים ר"ל דמ"ה כ' ג' חלקים ולא אמרי' שהיא תיטול תחלה מזונות עד שתבגר ואח"כ יטול ג' חלקים אלא כיון שמ"מ מצד ירושה יש לו ג' חלקים וס"ס יהיה לה מזונות א"כ נוטל הוא ג' חלקים לעולם וזה נכון ודוק:
ר״פ:ג׳
א
ואין ידוע כו'. ויורשי האב אומרים הבן מת תחלה ולא ירש כלום ולא יגבו מאלו נכסי' שכיון שמת בנו בחייו אינן משתלמין אלא מהמוחזק ולא מהראוי עכ"ל סמ"ע וכן הוא בטור ואזדא לטעמיה דלעיל ס"ס ק"ד אבל לפי מ"ש שם דיש פוסקי' דב"ח נוטל בראוי א"כ הכא היינו טעמא משום דהיורשים אומרים מאבוהא דאבא קאתינא וכמ"ש שם א"נ יורשים היינו אחיו מורישיו אחי דאבו' וכן הוא בש"ס פ' מ"ש מפי' רשב"ם שאומרים ראובן מת ראשון ואחריו מת יעקב אביו וירשנו כל נכסיו של אבינו ואין לראובן אחיו [אחינו] חלק בהן שהרי הוא מת תחלה ובן אין לו דהכא ודאי לאו מכח ראובן באין לירש שהרי גם הם ראויים לירש יעקב כמוהו מורישיו אחי דאבוה אחי יעקב עשו דוד ראובן ובנפל הבית עליו ועל מורישיו דהיינו עשו אחי יעקב אביו יורשי מורישיו כגון אחי עשו אומרים ראובן מת תחלה ועשו מת אחרון ואנו יורשי' כל נכסיו כי לא יירש ראובן בן יעקב בנכסי עשו דודו תחת יעקב אבינו [אביו] שמת כבר שהרי ראובן מת תחלה ואח"כ מת עשו אבל אי ליכא לא הא ולא הא כגון שנפלו לו נכסים לאח"מ מאבי אמו שאחיו מן האב אינן יכולים לירש אם לא מכחו ב"ח גובה מהן למ"ד ב"ח גובה בראוי וכמ"ש שם אבל כתובות אשה בכל ענין אינה גובה דהא קי"ל דאינה ניגבת מן הראוי וכמו שנתבא' בא"ע סי' ק' ס"ב ועמ"ש שם:
טורי זהב על שולחן ערוך חושן משפט
ר״פ
א
(ס"ד לא ירש שמעון ממנו כלום) צ"ע ממה דאיתא בפ' החולץ דף ל"ז ספק ויבם שבאו לחלוק בנכסי יבם לבתר פליג יבם בנכסי מיתנ' בני יבם אמרי אייתי ראיה דאחינא את ושקול אמר להו ספק מאי נפשייכו אי אחיכון אנא הבו לי מנתא בהדייכו ואי בר מיתנא אנא הבו לי פלגא דפליג אבוכון בהדאי ר' אבא אמר קם דינא פרש"י אחר שנעשה דין זה בנכסי המת אין זה יכול לחזור ולערער עליהם ומה שהוא שואל בנכסי היבם א"ל אייתי ראיה עכ"ל ר' ירמיה אמר הדר דינא פירש"י ומהדר ליה פלגא דנכסי מיתנא או פלוג להו כולא נכסי בשום וקי"ל כר' אבא כמ"ש הפוסקים שם א"כ ה"נ נימא קם דינא ולמה לא ירש שמעון כלום כיון דכבר שקל לוי שהוא הספק בחלק ראובן שהודה לו שהוא אחיו למה לא יוכל שמעון לומר קם דינא במה שנטלת מחלק ראובן וטפי קשה מתשובת תרומת הדשן הביאו רמ"א סי' רס"ח ס"ג אם כבר נפסק הדין במעשה הראשון א"כ הוי המעשה הב' לחוד כו' ולפ"ז למה לא יטול שמעון מאחר שכבר נפסק הדין תחלה במה שלא יטול לוי בחלק ראובן כלום נשאר הדין השני בלחוד ולעיל סימן רס"ח כתבתי מזה הנלע"ד:
חכמת שלמה על שולחן ערוך, חושן משפט
ר״פ
א
סעיף ב'. נפל ללוי נכסים אחרים יחלקו אותם. נ"ב הנה זה הוי משנה מפורש בפ"ח דב"ב. דהנה הרשב"ם והרע"ב פירשו שם דמיירי שנפל לו בחייו. ובתוי"ט שם תמה עליו דמ"ט כתבו כן עיי"ש ולפענ"ד אין מקום לתמיהתו כלל דהרי לא משכחת לה בע"א דממ"נ מנין יפול לו ירושה אם מצד משפחת אביו אם הוי ידעינן משפחת אביו הוי ידעינן אם הוא אחיהם או לא ובע"כ לא מיירי שנפל לו ממשפחת אביו ורק מצד האם. ובזה שפיר משכחת לה דאמו ידועה לנו אבל אביו אין ידוע לנו או דנפלו לו מאשתו וא"כ זה לא משכחת לה רק בחייו דאין הבן יורש את אמו בקבר להנחיל לאחיו מאביו ומכש"כ באשתו ודאי אינו יורש כשמת הוא תחלה ולכך לא משכחת לה רק כשנפל לו בחייו אז משכחת לה באשתו או באמו וא"ש וזה פשוט ונכון:
ב
סעיף ד אמר שמעון אין לוי זה אחי וכו'. נשאלתי למה כאן אין יכול שמעון לטעון שלא טען שאינו אחי רק להרויח שלא יתן לו מחלקו ועכשיו מודה הוא על האמת שאחיו הוא כדברי השני ויחזור לו מחלקו והוא יחלוק עם השני ולמה לעיל בסי' מ"ז בטוען שטר אמנה הוא מבואר שם דאם בא לגבות אח"כ מהלוה דנראין אם כשטוען שטר אמנה בשעה שבא המלוה לגבות חובו יכול אח"כ לגבותו עיי"ש. שוב מצאתי אח"כ בס' נתיבות ח"ב הרגיש בקושיא זו וכתב ליישב דהיה יכול לומר איני יודע ודבריו תמוהין דהא גם בסי' מ"ז הי' יכול המלוה לומר איני יודע אם הוא פרוע דג"כ אם לא חב לאחריני אינו זוכה כמ"ש בסי' נ"ט ודוק. אמנם אנכי בחיבורי משפט צדק על חו"מ ח"ב בסי' ר"פ כתבתי ליישב הקושיא ההוא בטוב טעם ודעת בעזה"י וכאן לקצר אני צריך:
ג
סעיף ו וזה אומר לו איני מכירך נאמן. נ"ב תמי' לי על מה שלא הביאו דברי התוס' בפ"ג דב"מ שזה מקור דין זה. דמדבריהם משמע דדוקא היכא דהוי ריעותא כגון שראהו תחלה בלא חתימת זקן ובא בחתימת זקן אז אינו נאמן שהוא אחיו אבל היכא דליכא ריעותא נאמן לומר שהוא אחיו וצ"ע. ואפשר דהתוס' לא כתבו רק לתרץ גוף הסוגיא שם והיינו דס"ל כמ"ד מנה לי בידך והלה אומר א"י חייב דס"ל ברי ושמא ברי עדיף. ולכך הוא ס"ל כמ"ד זה הילכך אם לא היה ריעותא היה נאמן. אבל לדידן דקיי"ל מנה לי בידך והלה אומר א"י דפטור לכך שפיר קיי"ל אף בליכא ריעותא אינו נאמן ליטול בספק אבל עכ"פ יהי' מוכח מזה דס"ל להתוס' דלמ"ד מנה לי בידך והלה אומר א"י אף בלא הו"ל למידע חייב ויהי' מוכח לדידן בא"י אם פרעתיך חייב אף בלא הו"ל למידע דממ"ד ברי ושמא ברי עדיף בא"י אם נתחייבתי נלמוד מזה לדידן בא"י אם פרעתיך ודוק' היטב:
ד
סעיף ז מי שמת והניח בן וטומטום וכו'. וכן כל ודאי וספק אין ספק מוציא מידי ודאי. נ"ב הנה מקור דין זה הוא מהרמב"ם ויש לו מקום עיון ממ"ש הרמב"ם בה' מעה"ק פ' יו"ד הלכה כ"ב נטמא אחר זריקה יטבל והרי הוא טהור אף בשעת הקטר חלבים הרי הוא ספק אם חולק או אינו חולק לפיכך אם תפס אין מוציאין מידו עכ"ל. וקשה לי מ"ט לא נימא גם שם כיון דשאר הכהנים מגיע להם ודאי הקרבנות ולא הוי ספק א"כ אין ספק מוציא מידי ודאי. ואפשר ליישב זה עפ"י דברי התוס' בפ"ק דב"מ דהקשו בחצי שלי וכולה שלי נימא כן אין ספק מוציא מידי ודאי. ותירצו דהתם היבם ודאי יורש אבל כאן בשביל דהוה ודאי בחצי זה אין לו להיות ודאי בחצי האחר ע"ש. וא"כ ה"נ כיון דהטמא נמי ודאי הוי כהן ויש לו חלק בכל הקרבנות רק בקרבן זה הוי ספק אם יש לו חלק כיון שנטמא. לכך אף דשאר הכהנים הוו ודאין בחלק אחד אין להם להיות ודאין בח"ש ודו"ק:
הסבר על זכויות יוצרים
שולחן ערוך, חושן משפט
רשיון: Public Domain
מקור: www.nli.org.il
באר היטב חשן משפט
רשיון: Public Domain
מקור: www.toratemetfreeware.com
באר הגולה על שולחן ערוך חושן משפט
רשיון: Public Domain
מקור: www.nli.org.il
ביאור הגר"א על שולחן ערוך חושן משפט
רשיון: Public Domain
מקור: www.nli.org.il
קצות החושן על שולחן ערוך חושן משפט
רשיון: Public Domain
מקור: www.nli.org.il
מאירת עיניים על שולחן ערוך חושן משפט
רשיון: Public Domain
מקור: www.nli.org.il
נתיבות המשפט, ביאורים על שולחן ערוך חושן משפט
רשיון: Public Domain
מקור: www.nli.org.il
פתחי תשובה על שולחן ערוך חושן משפט
רשיון: Public Domain
מקור: www.nli.org.il
הגהות רבי עקיבא איגר על שלחן ערוך חושן משפט
רשיון: Public Domain
מקור: www.nli.org.il
שפתי כהן על שולחן ערוך חושן משפט
רשיון: Public Domain
מקור: www.nli.org.il
טורי זהב על שולחן ערוך חושן משפט
רשיון: Public Domain
מקור: www.nli.org.il
כל הזכויות שמורות לבעלי התכנים – במידה ומצאתם הפרה בזכויות היוצרים שלכם, נא לפנות אלינו באופן מיידי במייל [email protected] האתר כולו מוקדש לעילוי לנשמת כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולזכות כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולרפואת כל חולי עם ישראל בנפש בגוף ובנשמה. לייחדא קודשא בריך הוא ושכינתא על ידי ההוא טמיר ונעלם בשם כל ישראל, ולקרב את ביאת המשיח. כל הזכויות שמורות (c) לבעלי הזכויות יוצרים השייכים לכל קטע מצוטט, יש להתייחס לכך בחומרה רבה ויש איסור גמור להפיץ באופן הנוגד לרישיון מצד ההלכה וכו' תחת רישיון Creative Commons-CC-2.5