א
שלא להעביר נחלה ממי שראוי לירש ובו סעיף א':
כל הנותן נכסיו לאחרים והניח היורשים אע"פ שאין היורשים נוהגים בו כשורה אין רוח חכמים נוחה הימנו וזכו האחרים בכל מה שנתן להם ומדת חסידות שלא להעיד בצואה שמעבירין בה הירושה מהיורש אפי' מבן שאינו נוהג כשורה לאחיו חכם ונוהג כשורה: הגה מי שצוה לעשות בנכסיו הטוב שאפשר לעשות יתנהו ליורשיו כי אין טוב מזה (מרדכי פרק מי שמת):
באר היטב חשן משפט
רפ״ב
א
נוחה. משום דלא ידעינן איזה זרע היוצא ממנו ש"ס עיין בתשובת ראנ"ח סי' קי"ח ובתשובת רשד"ם סי' שי"א:
ב
מזה. ומסיק במרדכי שם ואפי' להקדישן זה עדיף ומטעם דהרי זכתה להן התורה בפ' נחלות דיקומו היורשים תחת מורישיהן בנחלתן וירושתן. סמ"ע:
באר הגולה על שולחן ערוך חושן משפט
רפ״ב
א
א) ל' הרמב"ם בפ"י מה' נחלות דין י"א משנה פ"ח דב"ב דף קלג ע"ב וכת"ק
ב
ב) משמע דר"ל דאינם נוהגים כבוד במורישם אע"ג דנוהגים כשורה במילי דשמיא וכ"כ הסמ"ע
ג
(ר"ל ואעפ"כ זכו בו האחרים)
ד
ג) מימרא דשמואל לרב יהודה שיננא לא תהוי וכו' שם
ה
ד) וכ"כ לעיל ס"ס רנב
ביאור הגר"א על שולחן ערוך חושן משפט
רפ״ב
א
אע"פ כו'. ערשב"ם שם ד"ה ת"ש כו' וכ"ד הפוסקים ובכתובות נג א' א"ל מאי דעתיך כו':
ב
בו כשורה וכ"ה גי' הרי"ף:
ג
מי שצוה כו'. כמש"ש ת"ש דיוסף כו' אלמא אף להקדש:
כסף הקדשים על שולחן ערוך חושן משפט
רפ״ב
א
(שלא להעיד בצוואה שמעבירין בה הירושה) המשוה בנו הבכור בדבר מסוים עבור חלק בכורתו. נראה דל"ש בזה חשש עבורי אחסנתא מלבד מ"ש במק"א בזה בשם מו"ח נ"י בשם הראנ"ח ז"ל שבדרך מתנה או אודיתא ל"ש לא תהוי בי עבורי אחסנתא. וכתבתי במק"א שיש צדדים לומר שברצון אחים אין שום חשש אך בכה"ג שהוא מחלק בין בניו ועבור טובת הנאה דחלק הבכורה נותן לו סך מסוים יהי' כמה שיהי' סך עזבונו. גם שעושה כן בלי ידיעת בניו עכ"ז כיון שהוא דרך מכירת טובת הנאה אולי יש להקל וצלע"ע. אך כשהוא ברצון בנו הבכור נראה להקל לגמרי גם שאיננו בידיעת שאר האחים מ"מ ה"ז כקונה מבנו הבכור הזכות טובת הנאה בסך מסוים ושיהי' זמן פרעון הסך אחר פטירתו ול"ש בזה מדת חסידות שלא לכתוב כתב כזה כיון שבכתיבת הכתב אין איסור דאורייתא ולגבי דרבנן הרי יש כמה צדדים להקל בזה. כתבתי במק"א אודות העברת נחלה שבדרך מתנה או בדרך חיוב כעין שטח"ז הנהוג במדינות אלו ל"ש בו העברת נחלה כלל מ"מ יש מדת חסידות שהשטח"ז יהי' רק ממטלטלין ולא מקרקעות כי הירושה במטלטלין דניידי ואפשר להבריחם איננה בדרך ירושה כ"כ כי כבר אפשר להעלימם וגם שכותבין גם מחובות מ"מ שייך בהם קנוניא או טענת שחייב לאחרים משא"כ מקרקעי שהירושה בהם החלטיות נמנעים מלכתוב עליהם שטח"ז ומ"מ יש שמתנין דוקא השטח"ז גם מקרקעות. ולא שמענו גם מחסידי עולם שימנעו א"ע מלכתוב שטח"ז שהוא גם מקרקעות וגם שאין סברא להקל בזה מצד שאפשר שימכור בחייו קרקעותיו כי שייך בזה חזקה שכמו שהם עכשיו ברשותו כן לא יוציאם מחזקת מרא קמא עד זבולא בתרייתא מלבד מה שכותבין שמקבל ע"ע שלא לגרום הברחה ותחבולה לגרוע כח השטח"ז ומטעם זה נמנעין ג"כ מלכתוב מספרים כי אצ"ל מסתוה"ק שע"פ הרוב עומדות בביהכ"נ הק' תחת יד השמש וכמנהיגים וא"א להעלימם ומכירה אינו מצוי כנ"ל מצד החזקה אך גם כל הסה"ק שהם בביתו ושהם בדפוס מ"מ אין מצוי בהם חשש העלמה כיון שאין נכון למכור את ספה"ק כי אם לישא אשה ולזה א"א להעלימם כ"כ בנקל כיון דאיתחזק שהי"ל ספה"ק. וידוע באומדנא ברורה שלא מכרם. אך עכ"ז כיון שבדרך מתנה או חיוב כנ"ל אין איסור מהתוה"ק בודאי לזה הכותב שאיננו בגדר ב' עברי דנהרי ממש כי אפשר שירצא לו כותבין וגם במקומות שנוהגים לעשות חיזוק שלא יכתבו כתבים כי אם אצל הרב או סופר דמתא ובקנסים ע"ז מ"מ אפשר לו לכתוב בעיר אחרת ויוודע הדבר אחר מיתה ואין חלות דקנס בזה וכיון שאיננו בב' עברי דנהרא ל"ש בזה שום מדת חסידות במה שאינו איסור תורה וגם אם נימא דהערמה בדאורייתא אסורה מהתוה"ק (צל"ע כעת בזה כי אפשר דאסור רק מדרבנן) מ"מ מצד אין אדם חוטא ולא לו בודאי גמר ומחייב א"ע תיכף בחיוב הנ"ל ואח"כ מתנים בחלק חצי זכר עבור החוב ואין זה בגדר הערמה האסורה כי בחי' הערמה היא רק שנשנדון ע"פ דברים שבלב אין כאן הפקעתא דאיסורא כלל וגם דקי"ל בממון דברים שבלב אינם דברים ולא אתא מחשבה ועקר דיבור או עשי' מ"מ לגבי דררא דאיסור תוה"ק שאין עיקר יסודתו מצד דברים שבינו לחברו אנו דנין גם מצד דברים שבלב כאלו לא הי' כאן דיבור או פעולה כלל כי רחמנא לבא בעי וכל לבבות דורש ה' בדברים שבינינו למקום משא"כ בדברים שבינינו לבריות שגם שאחר מה שעשה שלא כדרך התוה"ק בדברים שבין הבריות לא מהני אח"כ מחילה כיון שעכ"פ עבר על מצוות הש"י וכן כשהי' מחילה גם מעיקרא רק הוא לא ידע להדיא ידיעה המספקת ע"פ דרך התוה"ק. גם שהי"ל אומדנות מוכיחות שיש מחילה וכיוון בזה אל האמת שהי' מחילה כיון שהתוה"ק אסרה בלא פלוג לא תגנוב גם ע"מ לשלם כפל ודו"ה או למיקט שאין לך אומדנא יותר ברורה וגדולה מזו שבודאי מחל כיון שבדעתו שיודיענו תיכף ע"פ עדים וישלם דו"ה או כפל ועכ"ז אסרה התוה"ק ולזה שלך שלי רשע או עם הארץ. לזה העבירה בינו למקום בזה במקומה עומדת גם אם בעל הממון מחל לו ודאי עכ"ז לא קבעתה התוה"ק מעיקרא איסור בדברים שבין הבריות ע"פ דברים שבלב כלל משא"כ בדברים שבינינו למקום צריך כ"א להבחין א"ע שבתום לבבו עושה ולזה אסור הערמה בדאורייתא אך עכ"ז ל"ש כן במה שלפי הלב ופעולתו אין כאן איסור וכנ"ל בדרך חיוב בתנאי ירושה או מכירת בכור ודכוותי' וכן כל ההתרים דגבי רבית גם שהוא עשה בזה דרכי תחבולות עכ"ז מחבולה איננו בגדר ערמה כיון שבשעת הפעולה כבריש פעולה גם ע"פ הלב בדרכי היתר. ומ"ש בבכור שור אודות מכירה שישתו הבהמות חמץ בפסח כתבתי במק"א שנראה שהוא מצד מחשבתו ניכרת מתוך מעשיו שעי"ז הוא בגדר הערמה ולא בדרך תחבולה ובפרט בשטח"ז שעושים רק אדעתא דקדמונים ז"ל בזה והם כיוונו שיהי' בזה על צד היותר טוב בהיתר ע"פ דתוה"ק ולא שבקי היתירא ואכלי איסורא אך במאורע חדש שא' מסדר בין בניו וכותבין דרך מתנה או חיוב כדי שיועיל יש לזרז את המסדר שיהי' כוונתו בתום לבבו ע"ד ההיתר דהיינו ע"פ שמקבל ע"ע התחייבות תחלה בלב שלם כי דרך [מתנה] איננו היתר גמור בזה שהרי לדס"ל כל מלתא דאמר רחמנא לא תעביד אי עביד מהני דאל"כ אמאי לקי ולית לי' סברא דלקי משום דבעי לעבור אמימרא דרחמנא גם שלא הועיל ג"כ כיון שבדרך ירושה ממילא א"א לעברת נחלה שתתקיים וכיון שיש ודאי לשון מתנה ג"כ בזה לגבי לא יוכל כו' וכמו דלגבי שיהיו דבריו קיימים דיינינן שעיקר פעולתו היא מתנה כ"ה ג"כ האיסור ומ"מ לקי שמע מינה דדרך מתנה אינו היתר כי היינו מנחיל היינו נותן במתנה לאחר מיתתו ונהי דכשחל המתנה תיכף קיל עכ"פ שתחול המתנה אחר מותו אינו היתר רק ע"י התחייבות כנ"ל יש היתר נכון רק שיהי' בלב שלם וראוי להזכיר זה להדיא במאורע חדש שאיננו ע"פ תקנת קדמונים ז"ל כבשטח"ז שישים לבבו בזה בדרך תמים וכעת אירע לפני כתב שהאב מחלק לבנו הבכור סך שמנה מאות זהו' פ"ו עבור חלק בכורתו יהי' אח"כ החשבון כמה שיהי' הן פחות הן יותר יטול אז מהעזבון סך זה וייחד לו ג"כ חלק מביתו לזה והי' לבי מהסס מלכתוב מצד משחז"ל שיננא לא תהוי בעיבורא אחסנתא וכיון שמפצירים בי נראה דאין מדת חסידות לי למנוע א"ע מלכתוב כיון שהמנהג שיכתבו כל הכתבים אצלי גם שאין קנס כ"כ ע"ז מ"מ כ"ה המנהג וע"י מדת חסידות שלא יבא פסידא להם ואין מדת חסידות כי אם על של עצמו ולא להחמיר בשל אחרים ובפרט שהוא ממש כשא"ז כיון שמה שיש צד שיוגרע להבכור מחלקו עי"ז כשיהי' העזבון גדול אין חשש בזה גם מצד מדת חסידות מלבד מה דלא חיישי' לשמא יתעשר ובפרט בקרקעות שהרי מטלטלין בני העלמה נינהו וכנ"ל לגבי שטח"ז ולא אמיד כעת כ"כ גם במטלטלין מלבד זה כל שהוא בדעת הבכור ורצונו פשיטא דל"ש בזה שום דררא דמדת חסידות למנוע א"ע מזה והבכור יכול לעשות בשלו כרצונו ובפרט שיכול לומר הריני כאלו נתקבלתי והחשש הוא רק שמא יהי' העזבון קטן ויהי' עי"ז גרעון להאחים והאחים קטנים עכשיו שעכ"פ אין זה ממש כההיא דלא יוכל לבכר כו' והוא ממש כמו שטח"ז שרק דררא דעבורי דאחסנתא שבין אחים פשוטים הוא ועוד עדיף משטח"ז כי שם יש ג"כ צד גרעון לחלק הבכור עי"ז. גם שכותבין חלק ח"ז בן פשוט מ"מ כיון שהיא נוטלת חלק בראש יש גרעון להבכור ג"כ משא"כ בנדון דידן שהחשש רק מצד גרעון של הפשוטים וכנ"ל. גם אין כאן רק ספק גרעון בירושה דגם שלשמא יתעשר לא חיישי' מ"מ יש צד שיוגרע בזה להבכור מחלקו עי"ז ע"פ יוקר המתהוה מיום אל יום עכשיו במטלטלין וקרקעי וגם כפי יוקרא דלקמן עכשיו כפי מה שהוא אמוד יש בזה נטי' לגרעון דהבכור עי"ז וכיון שיוכתב בדרך חיוב וכנ"ל ה"ז ממש כשטח"ז שאיננו מקרקעות שיש בו ג"כ צד שאינו עבורי אחסנתא ע"י העלמה וכנ"ל גם דאחזוקי אינשי בגנבי לא מחזקינן וכ"ש בזה שקרוב הרבה שאין בה שום עבורי אחסנתא גם כשיוכתב על קרקע בייחוד לו חלק מהבית. אך מ"מ דעתי לכתוב סתם ולא על קרקע ולהזכיר על לב תמים כנ"ל לטובה: מ"ש לעיל אודות הבכור שמרוצה שיהי' לו סך מסוים עבור חלק בכורתו גם אם העזבון יהי' הרבה נראה דלא מהני ע"ז קנין מהבכור גם שבסי' ר"ט סעי' ח' בהגה כ' שיכול לסלק א"ע מדשלב"ל הרי מבואר באה"ע סי' צב דלא מהני סילוק גם בקנין בחיים. וכעת איני רואה בזה דרך לכתוב ע"ז כתב שיועיל נגד הבכור כי אם בדרך התחייבות כבהגה שם ססי' צב (סעי' ז) והיינו שמחייב א"ע הבכור שיחזיר להאחים מה שיהי' יתרון בהעזבון לחלק בכורה על סך המסוים וכשנכתב ע"ז כתב בעדים הוא מועיל גם לגבי יורשי הבכור שמחויבים להחזיר המותר כיון שאביהם חייב א"ע בשטר בעדים שיכולים לטרוף בו גם ממשעבדי והם הרי באים רק מכוחו ובדרך חיוב כנ"ל הוא על צד היותר טוב:
קצות החושן על שולחן ערוך חושן משפט
רפ״ב:א׳
א
כל הנותן נכסיו לאחרים כת' בתשו' הרשב"ץ ח"ג סי' קמ"ז ז"ל. שאלתם שני בנים אחים שכתבו כל נכסיהם זה לזה בחייהם מהיום ולאחר מיתה וכו' וזה נוסח השטר באו לפנינו כו' ואמרו לנו הוו עלינו עדים וקנו ממנו בקנין גמור מעכשיו שאנחנו בני אחים שכל מי שיגיע זמנו להפטר כו' שכל מה שיניח מקרקעות ומעות כו' הוא לחבירו מתנה גמורה מפורסמת וכו' ורציתם לעמוד על דעתי אם השטר קיים תשובה וכו' אבל אם המתנות הם קיימים מתחלתן אם לא אם היו שני שטרות כל אחד הקנה לבן אחיו נכסיו מהיום ולאחר מיתה כל אחד הי' זוכה במתנתו מכח שטרו אם ימות בן אחיו וישאר הוא אחריו אבל אלו המתנות יצאו בשטר אחד וא"א שיתקיימו שתי המתנות אלא לאותו שנשאר קיים אחר בן אחיו וכיון שהשטר אי אפשר להתקיים בשניהן י"ל שהוא בטל מעכשיו כדאמרי' פ"ב דקידושין כל שאינו בזה אחר זה אפי' בבת אחת אינו. ובנדון הזה כיון שאי אפשר השטר הזה להתקיים בזה אחר זה שכיון שמת האחד אי אפשר לו לזכות במה שזכה לו בן אחיו אף הנשאר קיים לא זכה והוי זה כמי שהקנה לנולדים ולעובר דה"ל קני את וחמור דאע"ג דקי"ל דקנה מחצה התם שאני שהמקנה כבר נתכוין להקנות לזה מחצה וכו' אבל בנדון הזה שלא ידעו מי ימות תחלה איכ' למימר שכל אחד הי' מתכוין לקנות שישאר הוא קיים ולא נתכוין להקנות שימות הוא וכיון דאי' למימר הכא לא מפקי' ממונ' מספיק' ויתבטלו המתנות ואלו מת אחד מהם הי' אפשר לומר שזכה הנשאר מטעם בריר' דאמרינן הוברר הדבר שזה זכה מתחלה במתנה אבל אם עדיין שניהם קיימים ליכ' ברירה ואם חזר בו א' מהם חזרתו חזרה ועוד דהא קי"ל דבדאוריית' לא אמרי' ברירה ובממונ' קול' לנתבע כמדומה שכל זה אין לו ענין בנדון זה לפי שכל אחד נעשה שטר מיוחד עכ"ל וע"ש ותמיה' לי מלת' דמ"ש שטר אחד או ב' שטרות דמ"ש כל שאינו בזה אחר זה כו' הא לא אמרי' אלא בקידש שני אחיות דזה הדיבור אינו בבת אחת משום שאינו יכול להיות בזה אחר זה והיינו כשם שאינו יכול לקדש שניהן בזה אחר זה כן אינו יכול לקדש שניהם בבת אחת אבל הכא דאין המתנה אלא לאחד באופן התנאי שיהי' או כל המתנ' לזה או כל המתנ' לזה ודאי אין בזה הך כלל דכל שאינו בזה אחר זה וכה"ג אשכח' נמי גבי שנים שנתערבו פסחיהם דמייתי פסח ומתנו ביניהם אם שלי נאבד כו' וכן להיפך ואע"ג דמאמר שניהם א"א להתקיים וגם לקני את וחמור נרא' דלא דמי כיון שזה נותן לזה בתנאי וכן אידך לזה בתנאי וברירה נמי לא שייך בתנאים כמבואר בסוגי' דברירה פ' כל הגט בתוס' שם. וכן מהיום אם מתי דמהני ואין בזה משום ברירה כיון דדרך תנאי אמר וצ"ע. ועמ"ש בסי' רפ"א סק"ח:
רפ״ב:ב׳
א
שמעבירין בה הירושה. בתשב"ץ ח"ג סי' קמ"ז כת' ז"ל ובטופסי שטרות ראשונים יש שיור ארבעה זוזי וכת' גאון ז"ל דמשום כדי שתהא רוח חכמים נוחה הימנו כמ"ש בס' עיטור סופרים דמתנת שכ"מ כו' עכ"ל:
מאירת עיניים על שולחן ערוך חושן משפט
רפ״ב
א
אע"פ שאין היורשים נוהגים בו כשורה. משום דלא ידעינן מאי זרע יוצא ממנו בגמ' ובטור לא כתב תיבת בו כשורה והמחבר העתיק לשון הרמב"ם ספ"ו דנחלות דכתב שם גם תיבת בו ומשמע דר"ל דאינו נוהג כבוד כראוי במורישו אע"ג דנוהג כשורה במילי דשמיא ואפ"ה שייך טעמא הנ"ל דאל יאמר המוריש כיון דאינו נוהג בי כבוד כשורה אתן ממוני לאחר כי יחוש על זרעו יוצאי חלציו:
ב
אין רוח חכמים נוחה הימנו. פי' הימנו בשבילו שאין רוח חכמים נוחה ושקט בקרבם כי הוא גורם שיתרגזו ברוחם עליו כן פי' ר"ש ועפ"ר:
ג
וזכו האחרים. ר"ל ואעפ"כ זכו בו האחרים:
ד
כי אין טוב מזה. כ"כ מור"ם ג"כ לעיל ס"ס רנ"ב ומסיק שם במרדכי ואפי' להקדישן זה עדיף ומטעם דהרי זכתה להן התורה בפרשת נחלת דיקומו היורשים תחת מורישיהן בנחלתן וירושתן:
פתחי תשובה על שולחן ערוך חושן משפט
רפ״ב
א
שמעבירין בה הירושה. כתב בספר קצה"ח וז"ל בתשב"ץ ח"ג סי' קמ"ז כתב ובטופסי שטרות לראשונים יש שיור ארבעה זוזי וכתב גאון ז"ל דמשום כדי שתהא רוח חכמים נוחה הימנו כמ"ש בס' עיטור סופרים במתנת שכ"מ כו' עכ"ל. וע' בתשובת ח"ס חח"ס סי' קנ"א שנשאל ע"ד עתיר נכסין שלא היו לו בנים ורוצה לעשות שטר צוואת בריא ליתן מרוב עשרו קרן קיימת לדברים טובים והמיעוט הנשאר ליורשיו אי שרי ת"ח להזדקק לזה והשיב דין זה מקורו מש"ס ב"ב קל"ג ע"ב הכותב נכסיו לאחרים ומניח בניו אין רוח חכמים נוחה הימנו ומבואר בסוגיא שם אחד הכותב לאחרים ואחד המקדיש ומוכח בכתובות נ"ג ע"ב בעובדא דר"פ בי אבא סוראה דל"ד כל נכסיו אלא אפי' מקצת נכסיו כו' ואע"ג דבש"ס איתא והניח את בניו ל"ד בניו אלא יורשיו וכ"כ רמב"ם (וש"ע) יורשיו דזיל בתר טעמא דילמא נפיק מיניה בנין דמעלי דזה שייך בכל יורשיו וכן מבואר בסמ"ע שכתב דמ"ש שאין נוהגים בו כשורה פי' אע"ג דנוהג כשורה במילי דשמיא כו' ואי ס"ד דבנו ממש הוא ולא נהג באביו כשורה למרוד בו א"כ מה טוב נשאר לו כו' מבואר מכל זה שאפי' להקדיש רק קצת נכסיו אפי' לא הניח יוצאי חלציו אין לת"ח להזדקק לזה. ואמנם בתשב"ץ ח"ג סי' קמ"ז כ' דבטופס שטרות לראשונים יש שיור ד' זוזי וכ' גאון ז"ל דמשום שתהא רוח חכמים נוחה הימנו כמ"ש בס' עיטור סופרים כו' ודעת הגאונים רחבה מדעתנו מ"מ מאי דמייתי מהעיטור לע"ד יש להוכיח בהיפוך דנראה דבעל העיטור קאי התם דוקא אמאי דמייתי מקודם הירושלמי דר' אבא בר ממל אמר ע"ז נאמר ותהי עונותם על עצמותם שהוא חטא גדיל ובמתני' משמע רק אין רוח חכמים נו"ה עז"כ בעל העיטור ומסתבר דוקא בניו ודוקא לא שייר להם כלום כו' ור"ל דאם הניח להם כלום אפי' בניו או שאר יורשים אפי' לא הניח כלום ליכא משום ותהי עונותם אבל לעולם איכא אין רוח חכמים נו"ה כו' אך מעשים בכל יום מי שאין לו בנים מצווה לעשות מנכסיו קרן קיימת ודברים טובים נראה משום דאמרי' ריש פרק יש נוחלין והעברתם במי שאין לו בן הקב"ה ממלא עליו עברה ואין עברה אלא גיהנם וא"כ רצה להציל עצמו מגיהנם בצדקה זו והוא קודם לעצמו מיורשיו כו' כך נראה ליישב המנהג וכ"מ שהלכה רופפת הלך אחר המנהג. ואולי כ"ז אינו אלא בשכ"מ שאין המתנה חל אלא בשטת מיתה ואז נופלים הנכסים לפני יורשים והוא בא להפקיע אבל מתנת בריא גוף מהיום ופרי לאח"מ לית לן בה דבחיים יכול כל אדם לעשות בשלו מה שירצה וזו סברא נכונה ליישב המנהג אבל כתובות נ"ג תיובתיה מ"מ אם מניח ליורשיו עכ"פ מנה יפה יכול פר"מ להזדקק לזה עכ"ד ע"ש. ומשמע מדבריו דדוקא מי שאין לו בנים אבל אם יש לו דל"ש טעם והעברתם איכא קפידא אפי' במקדיש מקצת נכסיו ולע"ד איני יודע מנ"ל הא ולכאורה מ"ש הגאון ז"ל דמבואר בסוגיא דב"ב דה"ה מקדיש לשמים הוא נכון וכן מ"ש דמוכח בכתובות נ"ג דה"ה מקצת נכסיו הוא ג"כ נכון אבל זהו כל חדא באפי נפשיה דהיינו במקדיש דוקא כל נכסיו ובמקצת נכסיו הוא דוקא להדיוט אבל שניהם כאחד דהיינו מקדיש רק מקצת נכסיו זה לא מוכח בשום מקום כי בב"ב הוה עובדא שהקדיש כל נכסיו ובכתובות הוה עובדא שרצה ליתן נדוניא לבתו י"ל דבכה"ג דוקא הוי קפידא אבל במקדיש רק מקצת נכסים י"ל דאין קפידא וכדמשמע נמי בכתובות ס"ז ע"ב גבי מר עוקבא וא"ל דמר עוקבא לא הניח בנים דהא בפא"נ ד' ע' בההוא דודאי דבני מר עוקבא ופרש"י יתומים היו ובש"ע י"ד סי' רמ"ט ס"א בהגה וצ"ע:
שפתי כהן על שולחן ערוך חושן משפט
רפ״ב:א׳
א
כל הנותן כו'. עיין בתשו' ר"א ן' חיים סימן קי"ח ובתשובת רשד"ם סי' שי"א:
חתם סופר על שלחן ערוך חושן משפט
רפ״ב
א
מחבר סעי' א' והניח נ"ב ביארתי בתשובתי ח"ס חו"מ סי' קנ"א:
ב
שם הגה מי שצוה נ"ב. עי' סי' רנ"ג סעי' כ"ט ובש"ך סעי' ס"ק ל"ח (מהגאון כ"ס):
חכמת שלמה על שולחן ערוך, חושן משפט
רפ״ב
א
סעיף א' כל הנותן נכסיו לאחרי' וכו'. נ"ב הנה ראיתי במוהרש"א בח"א מס' סנה' פ' חלק גבי מה שבאו בני ישמעאל עם ישראל לדון לפני אלכסנדר מוקדן הביא שם קו' הר"א מזרחי שהקש' האיך העביר אברהם נחלה משאר בניו הלא אחז"ל שלא תהיה בעבורי אחסנתא אפי' מברא בישא לברא טבא. ומתרץ המוהרש"א כיון דשאר הבנים היו בני הפילגשים לא היה צריך ליתן להם ירוש' עם יצחק ע"ש ומשמע מדבריו לדינא דאם יש לאדם בן פלגש רשאי להעביר נחלה ממנו לבתו מאשתו ממש ודבריו תמוהין דמנ"ל הא כיון דקי"ל דבן פלגש הוי בנו לכל דבר ויורשו ומנ"ל שרשאי להעביר נחלה ממנו ואפשר כיון דכתיב כי תהיין לאיש שתי נשים וכו' לא יוכל לבכר ומדכתיב נשים ממעט פלגשים דאם אחת פלגשו רשאי לבכר אך עדיין קשה דילמא דוקא חלק בכורה אבל מנ"ל שרשאי להעביר נחלה היינו אפי' חלק פשוט וצ"ע בזה:
הסבר על זכויות יוצרים
שולחן ערוך, חושן משפט
רשיון: Public Domain
מקור: www.nli.org.il
באר היטב חשן משפט
רשיון: Public Domain
מקור: www.toratemetfreeware.com
באר הגולה על שולחן ערוך חושן משפט
רשיון: Public Domain
מקור: www.nli.org.il
ביאור הגר"א על שולחן ערוך חושן משפט
רשיון: Public Domain
מקור: www.nli.org.il
כסף הקדשים על שולחן ערוך חושן משפט
רשיון: Public Domain
מקור: www.nli.org.il
קצות החושן על שולחן ערוך חושן משפט
רשיון: Public Domain
מקור: www.nli.org.il
מאירת עיניים על שולחן ערוך חושן משפט
רשיון: Public Domain
מקור: www.nli.org.il
פתחי תשובה על שולחן ערוך חושן משפט
רשיון: Public Domain
מקור: www.nli.org.il
שפתי כהן על שולחן ערוך חושן משפט
רשיון: Public Domain
מקור: www.nli.org.il
כל הזכויות שמורות לבעלי התכנים – במידה ומצאתם הפרה בזכויות היוצרים שלכם, נא לפנות אלינו באופן מיידי במייל [email protected] האתר כולו מוקדש לעילוי לנשמת כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולזכות כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולרפואת כל חולי עם ישראל בנפש בגוף ובנשמה. לייחדא קודשא בריך הוא ושכינתא על ידי ההוא טמיר ונעלם בשם כל ישראל, ולקרב את ביאת המשיח. כל הזכויות שמורות (c) לבעלי הזכויות יוצרים השייכים לכל קטע מצוטט, יש להתייחס לכך בחומרה רבה ויש איסור גמור להפיץ באופן הנוגד לרישיון מצד ההלכה וכו' תחת רישיון Creative Commons-CC-2.5