א
המחזיר אחר דבר לקנותו וקדם אחר וקנאו ובו ב"ס:
המחזיר אחר דבר לקנותו או לשכרו בין קרקע בין מטלטלים ובא אחר וקנאו נקרא רשע והוא הדין לרוצה להשכיר עצמו אצל אחר וי"א שאם בא לזכות בהפקר או לקבל מתנה מאחר ובא אחר וקדמו אינו נקרא רשע כיון שאינו דבר המצוי לו במקום אחר (והקונה קרקע על מצר חבירו אע"פ שאין בה משום דינא דבר מצרא יכול בעל מצר (לקדמו) לקנותה ולא מקרי רשע דהוי כמציאה (ב"י בשם מרדכי פ"ק דמציעא) וכן אם קונה דבר אחד ובא חבירו ויוכל לקנותו בזול שאינו מוצא לקנותו כך במקום אחר הוי כמו מציאה ויוכל לקנותו כל זמן שלא זכה בו הקונה) (תשו' מהרד"ך בית ל"א) וי"א דלא שנא: הגה וסברא הראשונה נראה עיקר ואפי' לסברא זו דוקא בעני אבל בעשיר לא אם לא (בדבר) שאינו מצוי דאז אפי' בעשיר מקרי רשע (ר"ן שם בשם הרמב"ן פ' האומר בקידושין) וע"ל סי' קנ"ו סעיף ה' וכל זה לא מיירי אלא כשכבר פסקו הדמים שביניהם ואין מחוסרין אלא הקנין אבל אם מחוסרין עדיין הפסיקה שהמוכר רוצה בכך והקונה רוצה יותר בזול מותר לאחר לקנותו בין אם המוכר עכו"ם או ישראל (ב"י בשם מרדכי פ' חזקת) ויש מי שכתב שהוא חרם ר"ג שלא להסיג גבול בשכירות בתים מן עכו"ם וה"ה במקום שנהגו לשכור ההלואה מן העכו"ם (מהר"מ פדואה סי' מ"א):
ב
אסור למלמד להשכיר עצמו לבע"ה שיש לו מלמד אחר בביתו אם לא שיאמר הבע"ה אין רצוני לעכב המלמד שלי אבל אם שכר בעל הבית מלמד אחד יכול בעל הבית אחר לשכור אותו מלמד עצמו:
באר היטב חשן משפט
רל״ז
א
וקנאו. עיין בתשובת מהרש"ל ובתשובת משאת בנימין באריכות מדינים אלו ובתשובת רשד"ם סי' רנ"ט ושנ"ב ובתשובת ר"מ אלשיך סי' ס"ז ועיין בתשובת מבי"ט ח"א סי' קצ"ד באחד ששכר שום דבר מהמלך כגון העפר לעשות ממנו העופרת כו' ע"ש. ש"ך:
ב
המצוי. משא"כ כשבא לקנות דבר שיכול להשתדל לקנותו גם במקום אחר אף שיהי' לו טרחא בזה וי"ח ס"ל דאף במתנה והפקר נקרא רשע דכיון שזה בא כבר ליקחנו ולקבלו ה"ז השני כנוטל במה שכבר זכה בו הראשון. סמ"ע:
ג
כמציאה. דניחא ליה לאדם להיות שדותיו זה אצל זה וטוב הוא לכמה ענינים. שם:
ד
בזול. אבל הרמב"ן בחדושיו פ' חזקת גבי נכסי עובד כוכבים הרי הן כמדבר כת' דאפילו לקח פחות מכדי דמיו הואיל ומכר הוא אין לחלק. ש"ך:
ה
זו. פירוש לסברא זו האחרונה דס"ל דאפילו במציאה והפקר וכיוצא בזה נקרא רשע מודים דאם זה הבא לזכות או לקנות תחלה הוא עשיר ובא אחר ליטול מלפניו הן דבר הפקר או שאר דברים הנקנין במתנה אינו נקרא רשע בכך כיון דעדיין לא זכה בה לגמרי ויכול להשתדל ענין כזה ממקום אחר אלא שצריך להוציא עליה דמים אין בכך כלום כיון דעשיר הוא אם לא שהוא דבר שאין העשיר יכול להשתדל אפילו בדמים דבזה העשיר שוה לעני וכאשר בארתי דברי הרמ"א כ"כ הר"ן בשם הרמב"ן בהדיא והביאו הב"י ע"ש ודלא כהע"ש שכת' בענין אחר ע"ש. סמ"ע:
ו
ישראל. פ' ל"מ אם המוכר ישראל שתקנת המוכר הוא בכך דאל"כ יפסיד המוכר דמיד שיבא ישראל א' לקנותו ויפסוק עליו פחות משויו יצטרך המוכר ליתן לו דאין אחר רשאי לקנותו אלא אפילו המוכר עובד כוכבים כ"כ המרדכי ד"מ ע"ש (עיין במהרי"ק שרש קל"ב ולחם רב סי' קמ"ה ופני משה ח"א סי' ל"ט וח"ב סי' קכ"ב והריטב"א בחידושיו מס' קידושין בעובדא דרב גידל הביא משם ר"ת דכל מקום שאמרו חכמים דנקרא רשע מחייבין אותו להחזיר המקח והוא ז"ל חולק עליו וכת' שאע"פ שנקרא רשע אין מחייבין אותו להחזיר כלום מפי רבי נר"ו ע"כ ועיין במהרשד"ם סי' רכ"ה וסי' של"ד. המחזר אחר חזקה לקנותה ובא אחר ונטלה מידו אינו נקרא רשע מהר"א ששון סי' קל"ז ועיין בתשובת מהרי"ט ח"א סי' צ"ה. בני חיי):
ז
יכול. ולא דמי לשכירות כלים ובתים דלעיל דהתם כולן שוין הן משא"כ בהסברת הלימוד ועיונו אין המלמדים שוין וה"ל כדבר שאינו מצוי. סמ"ע:
באר הגולה על שולחן ערוך חושן משפט
רל״ז
א
א) לשון הטור מעובדא דרב גידל פ"ג דקידושין דף נ"ט ע"א
ב
ב) נלמד מלשון עני המהפך בחרר' דחרר' מידי דטלטל הוא
ג
ג) וכ' הסמ"ע ☜שמכריזין עליו בב"ה שעשה מעשה רשע כזה
ד
ד) שם בשם ר"ת כ"כ התוס' שם בשמו
ה
ה) שם וכ"כ התוס' שם בשמו והרא"ש ממשנה ג' פ"ד דפאה הובא בפ"ק דבבא מציעא דף י' ע"א נפל לו עליה פירש טליתו עליה מעבירין אותה הימנו דמשמע אותו שנטלה לא מיקרי רשע כיון שאינו מצוי והיינו נמי עני המהפך בחררה שממצי' עצמו אצל ב"ה לעבדו כדי שיתן לו לפעמים חרר' כי זה יכול למצו' שם הוא
ו
ו) כן דעת רש"י ופירושו שם אפילו בזוכ' מן ההפקר שייך דין עני המהפך בחרר' וכ"כ הר"ן בשם הרמב"ן וזהו ששנינו מעבירין אותה הימנו היינו טעמא שלא הוא בלבד מחזר אחריה שהרי כל העניים מהפכים כמותו אחרי הפיאות
ז
ז) וע"ל סי' קנ"ז סעיף ה' בהגה
ח
ח) ב"י בשם התו' שם בשם מהר"ר יצחק
ט
ט) ג"ז שם ושם
ביאור הגר"א על שולחן ערוך חושן משפט
רל״ז
א
לקנותו. שם:
ב
לשכרו. כפי' תוס' עני המהפך בחררה ועתוס' שם ד"ה עני. ואור"ת כו' ובב"ב כ"א ב' ד"ה ומרחיקין כו' אנא בעני כו' משום כו':
ג
בין מטלטלין. כמ"ש בב"ב שם מרחיקין כ' ועבה"ג וכמ"ש רש"י שם ד"ה עני כו':
ד
וה"ה כו'. כמ"ש בב"ב שם מרחיקין מצודת הדג כו' ועתוס' שם ושם:
ה
וי"א כו'. כמ"ש בב"מ י' א' ראה את המציאה כו' ומ' דאף רשע לא מיקרי ועתוס' שם ד"ה מעבירין כו' ורא"ש שם ושם נפל עליה כו' וכן במתנה אמרו בפ' המקבל דלית בה משום ועשית הטוב והישר לענין דינא דב"מ:
ו
והקונה כו' וכן כו'. דכל שאינו מוצא כל שעה כך הוי כמציאה:
ז
וי"א כו'. כפירושם המהפך בחררה שמהפך בחררה של הפקר לקנותה:
ח
דוקא כו'. שלכן אמרו עני כו' וכ' ואע"ג דמעובדא דרב גידל משמע דאף בעשיר ה"מ במקח קרקעות שהן מצויין וז"ש אם לא כו' וז"ש ואפי' לס' זו כו' דלס' ראשונה אין חילוק דבדבר שאינו מצוי אף לעני אינו רשע:
ט
וכ"ז לא מיירי כו'. דלעולם חשו רבנן יותר לפסידא דמוכר כמ"ש בפ' המקבל בדינא דבר מצרא דכל שהוא פסידא דמוכר אין אין בו משום ועשית כו' וע"כ לאו בכה"ג מיירי וא"כ ה"ה במוכר עכו"ם:
י
ויש מי כו'. עבהג"א פ"ב דב"ב ד"ה צ"ע אי כו' ושם ובא"ז כ' דרש"י כו' וכל אלו הדינין כו' וה"ה כאן וכמש"ל בסי' קנו בענין המערופיא ע"ש:
יא
אסור כו'. כמש"ל ס"א וה"ה כו':
יב
אבל כו'. כמ"ש שנא מכל אדם זוכה כו':
הגהות אמרי ברוך על שלחן ערוך חושן משפט
רל״ז
א
רמ"א ס"א בין אם המוכר עכו"ם או ישראל. נ"ב יעוין בחרמו' מהר"ם מרוטנבורג סי' תקנ"ה בדף קי"ג ע"א:
כסף הקדשים על שולחן ערוך חושן משפט
רל״ז
א
סעי' א' (המחזיר אחר דבר לקנותו) בההיא דעני המהפך בחררה. נרא' שכל שאמר הראשון לשני איני מוחה לך משתקנה. כבר אין עליו שום נדנוד תרעומת כל דהו בכל אופנים דשם וכל שהלך השני וקנה גם בכסף לבד אין הראשון מעכב עליו בשום אופן. וגם אם גילה דעתו כעין מסירת מודעה אולי אין עי"ז צד תרעומות על השני כיון שמ"מ אמר לו להדיא קנה. ובמסירת מודעא והי' אונס נוכר צלע"ע:
ב
שם (לזכות בהפקר) מ"ש ר"ת ע"ה דמציאה מותר להדר להוציאה מיד מי שהי' מהדר אחרי' ומהפך בה נראה שטעמו משום דמצוות ואהבת לריעך כמוך. לא נקבעה כי אם בגדר מה שהוא בכלל זה נהנה וזה לא חסר. שהרי מצוות עשה זו אין מתן שכרה בצדה וכופין עלי' לקיימה. ובמדת סדום הוא שכופין והיינו מה שהוא בגדר זה נהנה וזה לא חסר. ולא זולת זה מכלל דלא שייך מצוות עשה זו כי אם בכהאי גוונא מה שאין כן במה ששייך ב' צד חסרון לעצמו עי"ז הן בעסקי הנפש הן גוף לא שייך כלל מצוות עשה זו והוא בכלל חייך קודמים כי חיי שעה ותיקוניהם הם ג"כ בכלל חייך. וכמו דילפינן וחי בהם פקוח נפש דחיי שעה כה"ג בכלל וחי אחיך עמך דילפינן מזה חייך קודמים חיי שעה ג"כ. שחיי שעה דידי' קודמים. וא"כ לא שייך ואהבת לריעך כי אם במה שהוא בכלל זה נהנה וזה לא חסר. וגם לבן פוטירא דלא ידע מדרש של וחי עמך (ולפי מ"ש במק"א בהוראות תיבת עם על טפל מבואר דרש זה כפי פשטות הפסוק בלי שום נטי' כלל. שמה שמוטל להחיות לאחיך הוא טפל עמך וטפל לחיותך וממילא חיותך קודם) מ"מ מודה הוא בחיי שעה שחייו קודמים. שהרי טעמא דידי' במ"ש מוטב שימות מיתת עצמו ואל יראה אחד במיתת חברו. הוא מצד הלא תעשה של לא תעמוד על דם ריעך אשר לא תעשה זו היא הגורמת למנוע שיראה הוא במיתת חברו ע"י חיותו את עצמו ולא שייך לומר אתי עשה דוחי בהם ולא שימות בהם ודחי את לא תעשה דלא תעמוד על דם ריעך. דהרי בכלל וחי בהם הוא ג"כ פקוח נחש חברו א"צ לומר לפימ"ש בספר תוס' יוה"כ כמ"ש במק"א בשמו. אך גם לפימ"ש שם שי"ל דוחי בהם קאי על חיות על עצמו. הרי מ"מ ודאי פקוח נפש דחברו נמצינו למדים מכל הנך ילפותי דתנאי שם מקל וחומר ממילה ומעבודה וילפותא ממחתרת ואינך ילפותי דשם. וא"כ הוי ממילא בכלל וחי בהם פקוח נפש חברו. ואיכא עשה ולא תעשה בפקוח נפש דחברו ואין נדחה בשום אופן זהו טעמא דבן פוטירא ע"ה. מה שאין כן לגבי חיי שעה דליכא לא תעשה דלא תעמוד על דם ריעך מה שאין כן לגבי פקוח נפש. ומ"מ הוקבעה ההלכה דוחי בהם לפקוח נפש וחיי שעה שהחלט ועל כל פנים לפי ההלכה דחייך קודמים ברור דואהבת לריעך לא שייך כי אם בזה נהנה וזה לא חסר. ולזה לא שייך דין עני המהפך בחררה כי אם במה שמצוי לו במקום אחר דהוי בכלל זה נהנה וזה לא חסר קצת. מה שאין כן במה שאינו מצוי מה שהוא בגדר מציאה: אודות קולא שמציאה יכול לקנות מה שחברו מהדר אחרי'. מסברא י"ל שכשאין רווח שתות אין גדר מציאה או זול שהרי בכל קפידא עד שתות והו"ל בכלל שווי ואינו זול. ומסברא צ"ל ג"כ הבחנה על עצמו בכך משקל דעלך סאני כו'. ואולי אי' גדר מציאה או זול רק בסך חשוב לפי דעת הבריות לפי הסגנון דהבא אחר חברו. ובכך גם במילי שאין בהם אונאה הגבול שתות כנ"ל רק להדיעה מרגליות כו' אולי חילוק בכך:
ג
שם (וי"א דלא שנא) גם להדיעה שגם בזול מופלג אסור לקנות להפקיע מהמהפך בה. אם המהפך בה כשיקנה יורים ביטול כיס וכמו במה שקורין אורנדא בעיר במקומות אלו שמוחה השוכר על בעלי הבתים מלמכור י"ש ומרשה רק לאשר הוא בוחר בהם. בעלי הבתי' שמונע להם ריוח אינם רשאים לשכור העסק גם נגד אשר הי' העסק להם שנים רבות. ובכל הזמני' ההם מנע הריוח כנ"ל. מ"מ מכיון דהשיגו ידיהם הנדחים וסיפוק בידיה' לשכור י"ל שרשאים לשכור. וכשם שמניעת הריוח הי' עליו צד אמתלא שכוונתו להריוח לעצמו בכך כן בקדימת השכירות כוונתו לעצמו לריוח וביטול כיס דיני שמים עליו. והיפוך בחררה ג"כ רק סגנון דיני שמים. ומ"מ לייקר השכירות מנכרי אולי אינו נכון. ושבכלל השכירות בית דירה תקנת קדמוני' ז"ל מפורשת לאסור לשכור נגד השוכר בשנה הקודמת ומשמע דלא פלוג חז"ל בהתקנה. גם שבמצות אם אחד מוכרח והמצרן רק לרווחא. לא שייך מצרנות מ"מ י"ל שבהנ"ל לא חילקו בהתקנה וכל שכן כשגרם ייקור בכך פשיטא דהתקנה בכך היטב שם בהגה (מחוסרין עדיין פסוקה) בסי' רל"ז שאם לא הי' פיסוק ממון עבור המקח לא שייך היפך בחררה ורשאי לאחר לקנות גם מגוי. אולי כשאומדנא שאם לא יקפוץ קונה ב' לכך בודאי לא יתיקר שער השכירות מכפי מה שהי' עד אז להראשון. הו"ל כפיסוק ומעין הסברא שכתב המשאת בנימין ע"ה לגבי מכירת חמץ דהנ"ל כדגים דיהבו סייארא. ע"י שבטוח שלא יופקע המקח מאתו:
מאירת עיניים על שולחן ערוך חושן משפט
רל״ז
א
נקרא רשע ומכריזין עליו בב"ה שעשה מעשה רשע כזה:
ב
כיון שאינו (ההפקר והמתנה) דבר המצוי משא"כ כשבא לקנות דבר דיכול להשתדל לקנותו גם במקום אחר אף שיהיה לו טירחא בזה והחולקים סבירא להו דאף במתנה והפקר נקרא רשע דכיון דזה כבר בא לקחנו ולקבלה ה"ז השני כנוטל במה שכבר זכה בו הראשון ועיין פרישה שם כתבתי טעם שני הדעות דמר מדמי זה לפאה שהיא הפקר ובא אחד ונפל עליה דתנן דהרשו' להשני לבא ולדחותו ממנו כל זמן שלא נטלו בידו ומר מחלק דשאני פאה דכל עניים מהדרים אחריהם לזכות בה משא"כ דבר הפקר ומתנה דבא לפרקים ואין יודעים שימצא שיהדרו אחריה:
ג
והקונה קרקע על מצר חבירו כו' המרדכי כתב דין זה בקונה שדה מהעכו"ם דלית ביה משום דינא דבר מצרא כמ"ש בסי' קע"ה ומור"ם ז"ל סתם הדברים וכתב והקונה קרקע כו' אע"פ שאין בו משום דינא דב"מ כו' וטעמו מפני שיש עוד כמה ענייני' דלית ביה משום דינא דב"מ כמ"ש הטור והמחבר שם בסי' קע"ה וגם קנה מהעכו"ם בכללו וכתבתי זה לאפוקי ממה שראיתי שמגיהין בדברי מור"ם לתיבת מהעכו"ם וטעות הוא בידם:
ד
ה"ג יכול בעל המצר לקדם ולקנות כו':
ה
דהוה כמציאה. דניחא ליה לאדם להיות שדותיו זה אצל זה וטוב לכמה עניינים:
ו
ואפילו לסברא כו'. פי' לסברא זו האחרונה דס"ל דאפי' במציאה והפקר וכיוצא בזה נקרא רשע מודים דאם זה הבא לזכות או לקנות תחלה הוי עשיר ובא אחר ליטול מלפניו הן דבר הפקר או שאר דברים הנקנים במתנה אינו נקרא רשע בכך כיון דעדיין לא זכה בה לגמרי ויכול להשתדל ענין כזה ממקום אחר אלא שצריך להוציא עליה דמים אין בכך כלום כיון דעשיר הוא אם לא שהוא דבר שאין העשיר יכול להשתדל אפי' בדמים דבזה העשיר שוה לעני וכאשר כתבתי וביארתי דברי מור"ם כ"כ הר"ן בשם הרמב"ן בהדיא והביאו הב"י ע"ש. ומהתימה על ע"ש שכ' בענין זה ז"ל וכתב מורי מהרמא"י ז"ל דסברא ראשונה נראה עיקר מיהו אפי' לסברא זו נראה דוקא בעני אבל בעשיר נקרא רשע עכ"ל וזהו דלא כמ"ש בכוונת מור"ם דמ"ש אבל בעשיר לא ר"ל דבעשיר לא מיקרי רשע וגם חיסר והשמיט מ"ש מור"ם ז"ל אם לא בדבר שאינו מצוי כו' וגם הוסיף וכ' תיבת ומיהו אפי' כו' ולכאורה נראה דהוא פי' דברי מור"ם איפכא ממ"ש וס"ל דמ"ש מור"ם אפי' לפי סברא זו ר"ל אפי' לסברא ראשונה דהיא עיקר דס"ל דבדבר הפקר ומציא' אינו נקרא רשע היינו דוקא בעני שבא לקדם וליטול מלפני חבירו שהי' בא על דבר הפקר תחלה אבל בעשיר הבא לקדם ולטלה מקרי רשע אפי' במציאה והפקר שהוא דבר שאינו מצוי ומ"ה כ' תיבת ומיהו ור"ל מיהו דאף למ"ש דאינו נקרא רשע ועל פי פי' זה הוא קשה לבעל ע"ש א"כ מהו זה שמסיק וכ' מור"ם אם לא בדבר שאינו מצוי כו' (ולא חילק בין דבר שאינו מצוי ראשון שפירושו שאינו מצוי בחנם או בזול לאינו מצוי השני שפי' שאינו מצוי כלל אפי' לקנותו בדמיו) ומ"ה השמיטו וחסרו וא"כ שגג בעל ע"ש בכמה עניינים הנראים לעינים וכמ"ש וקשה לאומרו על חכם כמוהו ובפרט בדבר שהביא הב"י שהי' תמיד לפניו לכתוב ממנו רוב דבריו וגם לא ה"ל לסתום אלא ה"ל להביא דברי מור"ם בביאור יותר לכתוב עליו מה שהי' קשה עליו בדבריו ע"כ נראה דיש השמטה בדפוס הע"ש מעשיר ראשון עד עשיר שני והעתיק דברי מור"ם בכתבו וכלשונו שהוא נדפס לפנינו בהגהתו הנ"ל לכן צ"ל ומיהו אפי' לסברא זו דוקא בעני אבל בעשיר לא אם לא בדבר שאינו מצוי דאז אפילו בעשיר מיקרי רשע ומ"מ מה שהוסיף תיבת ומיהו יתור כנטול דמי הוא ודו"ק:
ז
בין המוכר עכו"ם או ישראל פי' ל"מ אם המוכר ישראל שתקנת המוכר ישראל היא בכך דאל"כ יפסיד המוכר דמיד שבא ישראל אחר לקנותו ויפסוק עליו פחות משוויה יצטרך המוכר ליתן לו דאין אחר רשאי לקנותו אלא אפי' המוכר עכו"ם כ"כ המרדכי והביאו ד"מ ע"ש:
ח
אבל אם שכר בע"ה מלמד אחד יכול בע"ה כו' אינו דומה לשכירות הנ"ל דלעיל בשכירות בתים או כלים כולם שוין הן משא"כ בהסברת הלימוד ועיונו אין מלמדי' שוין וה"ל כדבר שאינו מצוי הנ"ל וק"ל:
נתיבות המשפט, ביאורים על שולחן ערוך חושן משפט
רל״ז
א
שלא להסיג גבול בשכירות בתים נראה דמדינא ג"כ מי ששכן בשכירות מקודם יש לו דין בר מצרא כמבואר בט"ז סי' קע"ה ולענין דין מצרן בשכירות אפילו בעכו"ם שייך דין בעל מצרא דהא לא שייך גבי' אריא אברחי' לך ממצרי כמ"ש התוס' גבי רב מרי בר רחל שהמשכן בית עכו"ם יש לו דין בר מצרא משום דלא שייך אריא אברחי' וה"נ דכוותיה אך מה שהחרים ר"ג הוא שלא להוסיף כלל בדמי שכירות כי קודם ששכר השנה השניה היה מן הדין רשאי להוסיף דמים על דמי שכירות והחרים ר"ג שלא להסיג גבול:
ב
אבל אם שכר בעל הבית עיין סמ"ע סעיף קטן ח' ולפי טעם הסמ"ע אם כן לדיעה הראשונה דאוסר אפילו במציאה גם בזה אסור וכן משמע קצת מדברי התוספות ולפי זה מוכח דגם המחבר סתם כאן כדיעה הראשונה:
נתיבות המשפט, חידושים על שולחן ערוך חושן משפט
רל״ז
א
נקרא רשע. ומכריזין עליו בבה"כ:
ב
ולקנותו בזול. והרמב"ן חולק ש"ך:
ג
ואפי' לסברא זו. פי' לסברא אחרונה דוקא כשהמהפך הוא עני אבל כשהמהפך הוא עשיר אפי' סברא האחרונה מודה דלא הוי רשע רק בדבר שאינו מצוי אפי' בדמים:
ד
שלא להשיג גבול בשכירות. ע"ב דהיינו אף קודם ששכר שנה השניה החרים שלא הוסיף דמים ואם השני עבר על חרם ר"ג ושכרו אפי' אם המשכיר הוא עכו"ם יש לראשון דין בר מצרא דהיינו כשרוצה הא' להחזיר לו אותה תוספות יכול להשני לסלק מהקרקע:
ה
לשכור אותו מלמד עצמו. הטעם דבהסברת הלימוד ועיונו אין כל המלמדים שווין והוי כדבר שאינו מצוי ודוקא שלא עשה קנין להמלמד:
פתחי תשובה על שולחן ערוך חושן משפט
רל״ז
א
ובא אחר וקנאו. עבה"ט וע' עוד מדינים אלו בתשובת חתם סופר חח"מ סי' ס"א וסי' ע"ט וסי' קי"ח באריכות ועמ"ש לעיל סי' קנ"ו ס"ה סק"ג ובס"ק ז':
ב
נקרא רשע. כ' בספר ארעא דרבנן אות תצ"ט וז"ל נסתפקנו אי הוי דבר תורה או מד"ס נמי רשע מיקרי ומצאתי למור"ם בח"מ סי' ל"ד כ' המגביה ידו על חבירו להכותו פסול לעדות מדרבנן משמע דס"ל דמד"ס נמי רשע מיקרי ודוק עכ"ל. וא"י למה לא זכר דברי הסמ"ע שם סק"ז שכ' אע"פ שהוא איסור דאורייתא מ"מ מאחר שאיץ בו מלקות כו' ע"ש וצ"ע. וע' בתשובת מהרי"ט ח"א בחי' על הרי"ף פ"ג דקדושין מבואר דנקרא רשע מדברי קבלה שכ' שם וז"ל והא דאמרינן עני המהפך כו' דנקרא רשע לא איתפרש היכא אשכחן דנקרא רשע נהי דעבריינא מקרי דכל דעבר אדרבנן שרי למקרי עבריינא אבל רשע דנ"ל כו' ונראה משום הא דאמרי' ס"פ הנשרפין ואת אשת רעהו לא טמא שלא ירד לאומנות חבירו וכתיב בתריה צדקת הצדיק עליו תהיה ורשעת הרשע עליו תהיה אלמא רשע מקרי בחדא מהנך ואע"ג דיורד לאומנות חמיר טפי משום דפסק לחיותיה מ"מ התם בשל הפקר מיירי ומהפך בחררה של שכירות שוה הוא לנכנס לאומנות של הפקר כדמוכח מדברי התוספות ותרווייהו רשע מקרי עכ"ל וע' בתשובת ח"ס חח"ס סי' ע"ט שהביאו וכ' עליו ודפח"ח והאריך שם בביאור דבריו במ"ש כדמוכח מדברי התוספות ע"ש. וע' בה"ט סק"ו מ"ש והריטב"א הביא משם ר"ת וכ"מ שאמרו חכמים דנקרא רשע מחייבין אותו להחזיר המקח והוא ז"ל חולק עליו כו' ועיין בנ"י פרק חזקת הבתים בסוגיא דעובד כוכבים מכי מטא זוזי לידיה אסתליק ליה שכ' ג"כ וז"ל והעלו האחרונים ז"ל דבמקום שנקרא רשע מ"מ אין מחייבין אותו ב"ד להחזי' מדאמרינן פ' האומר בקדושין דף נ"ט זבוני לא מזבנינא כו' שלא כדברי ר"ח שפי' שמחייבין עכ"ל גם בתשו' מהרי"ק סוף שורש קצ"ב כ' כן בפשיטות ע"ש וכן פסק בתשו' מהרש"ל סי' ל"ו וכ' שם בזה"ל ותמה אני אם יצא דבר זה מפי ר"ת ז"ל שאלמלי נשתכחה תורה מישראל החזירה בפלפולו וישגה בזה וגם אני לא מצאתי רמז בכל הפוסקים שום צד ה"א לחזו' המקח אלא לקרותו רשע כו' והאריך בזה ע"ש וכו הסכים בתשו' משאת בנימין סי' כ"ז ע"ש (ועמ"ש לקמן סי' רנ"ט ס"ז סק"ג) . ועיין בתשו' חמדת שלמה סי' ד' שהזכי' דברי מהרש"ל ומ"ב הנ"ל והסכים עמהם דאין בו דין חזרה כלל רק שמכריזין שעשה מעשה רשע כדי להכלימו שלא יעשה כזאת וכ' דאפשר יש ביד ב"ד לענשו ?עונו אחר דרך קנס כדי שלא יעשה כזאת אבל המקח קנה לגמרי כו' וכ' עוד דבשוגג דלא ידע פשוט דאין עליו שום דין כלל ומה שאמר ר' יצחק לר' אבא (בקידושין שם) השתא נמי ניתבה ניהליה מר הוא רק למדת חסידות. וע"ש עוד שכתב וז"ל ולענ"ד יש מקום ספק היכא דהיה מזיד אף אם מחזיר המקח אם מתוקן בזה המעשה רשע שעשה וכדאיתא בב"מ דף כ"ו נטלה לפני יאוש ע"מ לגוזלה עובר בכולן ואף על גב דהחזירה לאחר יאוש מתנה בעלמא הוא דיהיב ליה ועיין בח"מ סי' רנ"ט דכל היכא דאין בו חזרה אין האיסור מתוקן בהחזרה אם לא שעשה כן דרך תשו' וחרטה אבל אם אינו עושה כן רק להנצל מן ההכלמה שיכריזו עליו ברבים אין בזה די השב כיון שלא ניתן להשבה ומשנה בעלמא הוא דיהיב עכ"ל ע"ש:
ג
אבל אם מחוסרין כו' מותר לאחר לקנותו. עיין בפרישה שכ' ועתה נוהגין לפסוק על כיוצא בזה שהוא השגת גבול ולכאורה נראה לחלק דכשבא א' לקנות דבר מהשני ומחולקים בפיסוק הדמים זה אומר קחהו בששה וזה אומר תנהו ד"מ בארבע' ומתעסקים בפיסוקו זה להוסיף וזהו לגרוע ולולא שבא השלישי היו משווים נפשם זה מקרי גם כן הסגת גבול והא דאמרו שאינו נקרא הסגת גבול עד שיהיו משווים בפיסוק היינו כשהלוקח הלך מהמוכר ואמר לא אתן יותר מזה עכ"ל ואיני יודע למה לא הזכיר מזה בסמ"ע:
ד
ויש מי שכ' שהוא חר"ג כו'. עיין בתשו' ח"ס חח"מ סי' ק"ד שכ' דמלשון רמ"א משמע לכאורה דלא ברירא כולי האי שיש חרגמ"ה שלא לשכור דירתו של חבירו מהעכומ"ז דכתבו בלשון יש מי שכתב אולם ראיתי בתקנת רגמ"ה שבסוף תשו' מהר"ם ב"ב דפוס פראג כ' תקנה שלא לשכור בית עובד כוכבים שדר בו ישראל עד מלאות לו שנה אחר שיצא ישראל מהבית (וכן הוא בתשו' מהר"ם מינץ סימן ק"ב ע"ש עוד מזה) ואם כן מ"ש רמ"א יש מי שכ' צ"ע כי אין ספק וחולק ע"ז אך נ"ל דקאי אמה שהוסיף וה"ה במקום שנהגו לשכור ההלואה שזה כתבו מהרמ"פ סי' מ"א מסברא דנפשיה דמה לי הלואה וחנות ומה לי דירה ובאמת יש לחלק כו'. וע"ש עוד אודות חד גברא ששכר כפרים מהשר ובתוכם כפר א' שדר והוחזק בו יהודי אחר ודחאו מביתו וחזקתו ועמדו לפני בד"צ ויצא פס"ד שיחוש לנפשו מלהלכד במצודה וע"כ עליו החיוב שיחזור להשכי' זה הכפר ליהודי זה באותן דמים שהחזיק מהשר וגם שיהיה לו כל יפוי כח כמקדם והנה זה לא שמע לקול מלחשים ולא רצה להשכיר אלא בסך עצום יותר ובתנאי שלא ימכור יי"ש להדרים תחת כפרים ששכר הוא שלא להפסידו (עמ"ש לעיל סי' קנ"ו ס"ה סק"ח) ואחר שראה זה היהודי צרתו וא"א לו לזוז ממקום חיותו התרצה גם לזה אך בתחלה מסר מודעא ושוב עשה עמו קאנטראקט כרצון של זה הגבר אלם בביטול כל המודעות ועתה בהגיע זמן לפרוע שכירות של חצי שנה גילה לו שמסר מודעא ונתעצמו בדין כו' והשיב כי יפה דקדקו הבד"צ בלשונם בפס"ד שלהם שיחוש לנפשו מלהלכד במצודה כו' משמע שלא פסקו אלא דינו איסור והיתר שיחוש לנפשו מחומרת חר"ג ועשה זאת והנצל אבל לא פסקו שלא הועיל קנינו מהשר שיהיה כנכסי מדבר וממילא ישאר לישראל ראשון כי פשוט שר"ג לא הפקיר נכסיה ולא ביטל קנין אלא החרים שלא לעשות כו' והאריך לבאר דלא שייך בזה לבטל קנינו מהשר מטעם אי עביד לא מהני (עמ"ש לעיל סי' ר"ח סק"א) ומסיק וכ' דאפילו לא היה משכיר כלום והיה מחזיק לעצמו אין אדם יכול להוציא מידו כי שכירותו מהשר שכירות מעליא היא רק דעביד איסורא וח' כרוך על עקבו ומכ"ש השתא שהשכירו לישראל קמא שלא להוציאו מביתו רק שלא בא לתקן עותתו והשכירו ביותר לא שייך לומר א"ר לא תעביד דלא א"ר לא תקח יותר אלא לא תשכור ועבר אתמול ושכר היום ואינו עובר כלום אלא אינו מנתיק לאו דידיה ואילו היה לנו רשות היו מכין אותו עד שת"נ לאמר קיים מצוה שעליך ומשום כן לא יזדקק שום ב"ד להוציא מיד השוכר יתר על שכירתו כדי שלא לסייע ידי עוברי עבירה אבל העבריין יטעון אם לא יתן לי המותר אינני מניחו כלל בבית כי הבית שלי הוא ואדעתא דמותר השכרתיו אע"פ שהוא באיסור ואי לא לא ואין כאן ענין למסירת מודעא כו' רק ה' יתן בלבו לשוב וירחמהו ויתהפך חרם לרח"ם עכ"ד ע"ש:
ה
יכול בעה"ב אחר. עבה"ט וה"ל כדבר שאינו מצוי ועיין בנה"מ שכ' ולפ"ז לדיעה האחרונה דלעיל ס"א דאוסר אפילו במציאה גם בזה אסור ולפ"ז מוכח דגם המחבר סתם כאן כדיעה הראשונה עכ"ד. ועיין בנ"צ הארכתי בענין זה:
הגהות רבי עקיבא איגר על שלחן ערוך חושן משפט
רל״ז
א
[שו"ע] המחזיר. נ"ב במ"ל פ"א מהל' גזילה כתב דלא מצינו דיקרא רשע במי שמכר בית ובא אחר ולקחה:
ב
[שו"ע] וי"א שאם בא. נ"ב המהרי"ט בחי' על הפוסקים פ"ג דקדושין כתב אף אם הא' רוצה ליתן אח"כ מעות להשני לקנות שזה בסק"א אינו נקרא רשע כיון דנחית בהיתר:
ג
[סמ"ע אות ג] שדה מהעכו"ם דלית בי'. נ"ב בתשובת הראנ"ח ח"א סי' קכ"ה הביא תשובת מהר"ם שכתב על ראובן שהי' מחזיר לקנות קרקע מגוי אצל שמעון וקדם שמעון וקנה שאין לשמעון דין רשע משום דמיהר להבריח הארי מעליו ושמא בין כך ובין כך הי' מוכרה לגוי אחר. אולם אם הי' ראובן עומד לקנותה מקרי שמעון רשע כיון דגם ראוב' הי' מסלק הארי ממנו עיי"ש:
ד
[ש"ך אות א] בתשובת ר"מ אלשיך. נ"ב עיין כנה"ג חח"מ סי' ק"ס בהגהת הטור אות ק"נ:
ה
[הגה] שהוא חדר"ג. נ"ב בכל בו סי' קט"ז בתקנת ר"ג כתב וז"ל גם מהתקנת שלא לשכור בית מגוי שדר בו חבירו בלא רשותו עד מלאת לו שנה אחר יציאתו. אמר הדר לגוי שכרהו לי בפחו' ממה ששכרה מכבר ולא הוזלו הבתים בשכירתם ולא אמר אמתלא למה רוצה לפחות בשכירות ובא אחר ושכרה בשומא שנה שעברה או ביותר אין בזה תקנת החרם עכ"ל:
ו
[הגה] בשכירות בתים מהעכו"ם. נ"ב ומשכנתא מעכו"ם יש לו דין שכירות ומכלל התקנה. רד"ק בית ל"א ול"ב:
ז
[שו"ע] מלמד אחר בביתו. נ"ב היינו היכי שזה המלמד לא נשתכר לזה בעה"ב אלא לשכיר יום או יומיי' ולא עשה עמו עת קצוב עד כמה ימים. אבל שכרו הבעה"ב לזמן קצוב והקדים זה קודם כלות הזמן והשכיר עצמו לבעה"ב. אינו בכלל עני המהפך. זולת במלמד ששכרו בעה"ב על הישוב במקום שלא נמצא מלמדי' וחבורת אנשים מסתמא דעת המלמד לא אזמן א' אלא על כמה ימים. רש"ל בתשובה סי' ל"ה:
שפתי כהן על שולחן ערוך חושן משפט
רל״ז:א׳
א
המחזיר כו' עיין בתשו' מוהרש"ל ובתשובת מ"ב באריכות מדינים אלו ובתשובת רשד"ם סי' רנ"ט ושנ"ב ובתשובת ר"מ אלשיך סי' ס"ז:
רל״ז:ב׳
א
ובא אחר וקנאו כו' עיין בתשובת מבי"ט ח"א סימן קצ"ד בא' ששכר שום דבר מהמלך כגון העפר לעשות ממנו עופרת כו' ע"ש:
רל״ז:ג׳
א
ויוכל לקנותו בזול כו' אבל הרמב"ן בחידושיו פ' חזקת גבי נכסי עכו"ם ה"ה כמדבר כתב ואפי' לקח בפחות מכדי דמיו הואיל ומכר הוא אין לחלק:
חתם סופר על שלחן ערוך חושן משפט
רל״ז
א
מחבר סעי' א' אחר נ"ב עיין תשובתי:
ב
מחבר סעי' א' אחר נ"ב עיין תשובתי:
ג
שם בהג"ה אם לא דאינו מצוי כצ"ל:
חכמת שלמה על שולחן ערוך, חושן משפט
רל״ז
א
סעיף א' המחזיר אחר דבר וכו'. נ"ב הנה ע"ד המשפט שבין מו"ה אברהם פסאלר מק' קריבטף בקרייז זאלישטשיק ובין הרבני מוה' ליבוש גאטיסמאן מק' בארשטשוב שר' ליבוש שכר הכפרים שישב בהם מוה' אברהם וטען שר"א נתן לו רשות לשוכרם ור"א כופר ובאו לדין לפני הרב מסקאלי ופסקו שבועה לר"א ובנו שלא שלחו אותו לשכור וקבעו זמן לר"א לישבע ולא נשבע בזמנו. ונשאלתי אם איבד ר"א זכותו. והנה זה פשוט שלא איבד זכותו בכך וזה א"צ לפנים. אך גוף הדין הוא משפט מעוקל מתרי טעמי חדא כיון דר' ליבוש שכרו מן האדון אם כן הוי הוא במקום האדון ובאו מכחו וקרקע בחזקת בעלי' עומדת והוי הוא המוחזק והוי השבועה על ר' ליבוש השוכר לא על מחזיקי הכפרים עד הנה וכדין מצרן דהלוקח הוי מוחזק ולו שייך השבועה. והשנית היא כיון דבאמת דין מצרנות ל"ש בזה כיון דהוי מיד נכרי וא"כ אינו רק מכח השגת גבול וזה אין בו תביעת ממון רק איסור וחרם שגבלו הראשונים ובדבר שאין בו רק איסור שבועה אם כופר פטור משבועה כמ"ש בסי' פ"ז וגם כיון דשכר עוד דברים אחרים מן הארון ביחד ל"ש דין מצרנות ואף אם שכר רק ב' הכפרים כיון דעד היה אחד של ר"א ואחד של בנו א"כ נגד כ"א יש לו טענה ששכר דבר אחר עמו ול"ש דין מצרנות בזה ולכך אין בזה שייכות שבועה והדין עם ר' ליבוש ע"כ ציינתי לעצמי אבל לא שלחתי הפסק לשם כי רבו היום המתפרצים בעוה"ר וכו'. ודו"ק:
הסבר על זכויות יוצרים
שולחן ערוך, חושן משפט
רשיון: Public Domain
מקור: www.nli.org.il
באר היטב חשן משפט
רשיון: Public Domain
מקור: www.toratemetfreeware.com
באר הגולה על שולחן ערוך חושן משפט
רשיון: Public Domain
מקור: www.nli.org.il
ביאור הגר"א על שולחן ערוך חושן משפט
רשיון: Public Domain
מקור: www.nli.org.il
הגהות אמרי ברוך על שלחן ערוך חושן משפט
רשיון: Public Domain
מקור: www.nli.org.il
כסף הקדשים על שולחן ערוך חושן משפט
רשיון: Public Domain
מקור: www.nli.org.il
מאירת עיניים על שולחן ערוך חושן משפט
רשיון: Public Domain
מקור: www.nli.org.il
נתיבות המשפט, ביאורים על שולחן ערוך חושן משפט
רשיון: Public Domain
מקור: www.nli.org.il
נתיבות המשפט, חידושים על שולחן ערוך חושן משפט
רשיון: Public Domain
מקור: www.nli.org.il
פתחי תשובה על שולחן ערוך חושן משפט
רשיון: Public Domain
מקור: www.nli.org.il
הגהות רבי עקיבא איגר על שלחן ערוך חושן משפט
רשיון: Public Domain
מקור: www.nli.org.il
שפתי כהן על שולחן ערוך חושן משפט
רשיון: Public Domain
מקור: www.nli.org.il
כל הזכויות שמורות לבעלי התכנים – במידה ומצאתם הפרה בזכויות היוצרים שלכם, נא לפנות אלינו באופן מיידי במייל [email protected] האתר כולו מוקדש לעילוי לנשמת כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולזכות כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולרפואת כל חולי עם ישראל בנפש בגוף ובנשמה. לייחדא קודשא בריך הוא ושכינתא על ידי ההוא טמיר ונעלם בשם כל ישראל, ולקרב את ביאת המשיח. כל הזכויות שמורות (c) לבעלי הזכויות יוצרים השייכים לכל קטע מצוטט, יש להתייחס לכך בחומרה רבה ויש איסור גמור להפיץ באופן הנוגד לרישיון מצד ההלכה וכו' תחת רישיון Creative Commons-CC-2.5