א
שותפים שאחד מהם ירד לאומנות המלך או חלה ובו ה סעיפים:
א' מהאחים שמינהו המלך גבאי או סופר שמכניס ומוציא בממון המלך וכן כל כיוצא בזה מעבודת המלך אם מחמת אביהם מינהו כגון שהיה אביהם ידוע בדבר זה ואמר נעמיד בנו תחתיו כדי לעשות חסד עם היתומים הפרס שיטול וכל השכר שישתכר בעבודה לכל האחים ואפי' הי' חכם ביותר וראוי למנותו ואם מחמת עצמו מינוהו הרי זה לעצמו והוא הדין להפסד שאם נטל ממנו המלך מחמת ממון האחים ועשרם ההפסד לכולם ואם מחמת עצמו שכבר היה עשיר ההפסד לעצמו: הגה וכל זה באחין השותפין עדיין בנכסי אביהן אבל חלקו לא (טור בשם ר' יונה) וי"א דהוא הדין בשותפים אחרים אם נטל אחד מהן בשביל כולן הריוח וההפסד לאמצע (טור) וי"א דוקא לאומנות המלך אבל לאומנות אחרת הכל לעצמו (שם בשם הר"י הלוי וב"י בשם הרמב"ן) וי"א דאפי' באומנות המלך הוא נוטל תחילה טורח מלאכתו כפועל בכל יום (שם בשם ה"ר יונה):
ב
חלה אחד מהם אם בפשיעה כגון שהלך בשלג בחורף או בחום בימות החמה וכיוצא בזה אם יש קצבה לרפואתו מתרפא בשלו ואם אין לה קצבה מתרפא מן האמצע אבל אם חלה באונס אפי' יש לה קצבה מתרפא מן האמצע וקודם שנתרפא יכולים לומר לו חלוק עמנו: הגה וי"א בהיפך דפשיעה בכל ענין אינו מתרפא מן האמצע ובחלה באונס דוקא רפואה שאין לה קצבה מתרפא מן האמצע (טור):
ג
בד"א שנתרפא מן האמצע כשהוא לבדו מתעסק באומנות והשאר בטלים ונוטלים חלק בריוח אבל שני שותפים שמתעסקים באומנות או בסחורה וחלה אחד מהם אפי' באונס מתרפא משל עצמו: הגה ודוקא שאינן ניזונין מן השותפות אבל ניזונין מן השותפות וחלה באונס כל רפואה שאין לה קצבה כמזונות דמיא (ב"י לדעת הרא"ש) ואם שותף חייב לפדות חבירו ע' לעיל סי' קע"ו סמ"ח:
ד
אחד מאחים השותפים שרצה לילך ללמוד תורה או אומנות ישומו כמה יגיעו לחלקו בהוצאתן כשהם ביחד וכן יתנו לו אף על פי שצריך יותר כשהוא לבדו:
ה
שותף שאמר לשותפו גנוב וכל נזק שיגיע לך אשלם פטור ואע"פ שנהנה מאותה גניבה: (וע' לעיל סי' קע"ו סעיף י"ב):
באר היטב חשן משפט
קע״ז
א
המלך. עיין בתשו' מהר"א ששון סי' קל"ה:
ב
אחרת. עמ"ש הט"ו ר"ס רפ"ז שאף דאמרו במי שמת והניח בנים גדולים וקטנים והשביחו הגדולים את הנכסים כל השבח לאמצע מ"מ אם טרחו בגופן השבח לעצמן כו' ע"ש וה"נ דכוותיה עכ"ל הסמ"ע (וכ' הט"ז נראה דאומנות המלך הוא דבר מצוי ומעיקר' סמכא דעתיה ע"ז ויש להקשות ממ"ש הרמ"א בסי' קע"ו סי"ב דהוי כל שכן כאן באומנות הבא בשביל כולם אף שאינה מן המלך די"ל בזה ס"ל כהעיטור שהבאתי שם דגניב' לא הוי לאמצע ואותה דעה שהביא הרמ"א שם לא מחלק כאן בין אומנות המלך לאחרת וזהו סיוע למ"ש שם לפסוק כהעיטור עכ"ל):
ג
בחורף. כת' הסמ"ע דאין חילוק בין הלך בזמנים הללו ברגליו או ישב בעגלה דהא למדו זה בש"ס מדאמרי' הכל בידי שמים חוץ מצנים ופחים ושם לא חלקו ועיין בס' באר שבע דף ק"ד ע"ג:
ד
וי"א. והש"ך כת' דנ"ל עיקר כדברי המחבר וע"ש:
ה
שותפים. עיין בתשו' מבי"ט ח"א ס"ס קכ"ה ובתשו' רשד"ם סי' קס"א וצ"ע. ש"ך:
ו
ודוקא. והסמ"ע כ' דנ"ל שאין לחלק בהכי אלא אפי' נזונין מהשותפות כל שעוסקים יחד מתרפא כל אחד משל עצמו ואם אינן עוסקים בהשותפות יחד אלא בזא"ז אזי כשחלה אחד בזמן התעסקו לבדו בהשותפות אם באונס מתרפא מהאמצע כיון שעוסק בשביל שניהן ע"כ (ועיין בט"ז שהשיג ע"ז ממ"ש בסי' קע"ו סמ"ה ע"ש דמסיק דדברי ב"י והרמ"א נראין נכונים וע' בתשו' רש"ך ח"א סי' קי"ו וקס"ב ולחם רב סי' ק"ט):
ז
מהאחים. לשון הטור אחד מהשותפין כו' והב"י כ' דדוקא באחין שותפין מיירי דאל"כ כיון שהן שותפין במלאכתן ובעסקן מי נתן לו רשות שיסע מעסקו ללמוד ול"נ דאיירי נמי בשותפים דעלמא וכגון שנשתתפו יחד לעשות כל אחד בזמן מיוחד ורצה א' ליסע ללמוד בזמן שעוסק חבירו בהשותפות. סמ"ע:
ח
יותר. דנר לאחד נר למאה וה"ה לכיוצא בו א"צ ליתן לו כל צרכו רק לפי ערך. שם:
ט
פטור. אפשר דהאי פטור ר"ל שפטור לשלם כל הנזק מכח הבטחתו אבל חלקו צריך לשלם מאחר שנתרצה למעשיו וזהו שמסיק הרמ"א וע"ל כו'. שם:
באר הגולה על שולחן ערוך חושן משפט
קע״ז
א
א) ל' הרמב"ם בפ"ט מה' נחלות דין ל' משנה וברייתא ב"ב דף ק"ד ע"ב:
ב
ב) ל' הרב המגיד שם בשם הירושלמי וכ"כ הטור
ג
ג) וכ"כ הב"י בשם הרמב"ן וז"ל וכתב בתשובת הרמב"ן סימן ב' האחין השותפין גרסינן ולא גרסינן והשותפין דדין זה בשותפין אחין בלבד לפי שאנו רואין האחין כל זמן שלא חלקו תפיסת הבית כאילו כולן אחד וכאלו היה האב קיים בנכסים שירשו מהאב והם ובניהם מתפרנסי' מתפיסת הבית:
ד
ד) שם במשנה
ה
ה) כדשלח רבין משמיה דר' אלעאי ל"ש וכו' שם:
ו
ו) שם בגמרא כדר"ח הכל בידי שמים כו':
ז
ז) וכ"כ התוס' שם בשם התוספתא ובשם ר"י והביאם הרא"ש וכ"כ הרמב"ן משום דרפואה שאין לה קיצבה הרי הוא כמזונות ואע"ג דאיכא לאפלוגי בינייהו בטעמא אנן לא פלגינן עליה דרשב"ג מסברין כיון דאיהו אזיל לטעמיה ואיפסקא הלכתא כוותי' בחד דוכתא וג"כ ר' ירוחם
ח
ח) הב"י תמה עליו בזה וכתב אולי גירסא אחרת היתה לו בתוספתא
ט
ט) טור ס"ג בשם רבי יוסף הלוי וכ"כ רב"י נכ"ז ח"א בשם הרשב"א:
י
י) שם ס"ה וכ"כ הרמב"ם שם דין יא ברייתא שם וכרב הונא שם ברכת הבית ברובה וכפי' התוספת שם בשם רבינו חננאל:
יא
כ) הרשב"א בתשובה וביאר שם דין זה שלוחו לדבר עבירה ובמה נתחייב לו מס"ה
יב
ל) וביאר שם דמצי א"ל בהיתירא ניחא לי באיסור' לא ניחא לי כמ"ש ריש פ' אין בין המודה ד' ל"ה ע"א:
ביאור הגר"א על שולחן ערוך חושן משפט
קע״ז
א
או סופר. ז"ש פולמוסטוס:
ב
וכן כל. מתני' וגמ' שם:
ג
ואפי'. שם:
ד
וה"ה. ירו' שם:
ה
וכ"ז באחין. כגי' רשב"ם ורמב"ן השותפין:
ו
וי"א דה"ה. כגי' הרא"ש והשותפין:
ז
וי"א דוקא. כ"כ רו"מ מדקאמ' בגמ' תנא כו'. דוקא קאמר:
ח
וי"א דאפי'. ב"מ ס"ח:
ט
וקודם. כ"כ רמב"ן לתרץ קושיות תוס' שאכתוב בס' שלמטה:
י
וי"א בהפך. עש"ך:
יא
בד"א. רי"מ ונר' שכ' זה לתרץ קושית תוס' ד"ה אבל חלה. ול"ד כו' וכמ"ש שם בגמ' האי גדול אחי כו' והא אין כו' מתנ' בשרכא:
יב
ודוקא. כתובות נ"ב ב' וערמב"ן וע"ל סי' רפ"ו ס"א ודוקא כו':
הגהות אמרי ברוך על שלחן ערוך חושן משפט
קע״ז
א
סמ"ע א' אבל לטעם הרמב"ם הנ"ל לא שייך האי דינא. נ"ב בתוי"ט פ"ט דב"ב משנה ד' מסיק עליו:
מאירת עיניים על שולחן ערוך חושן משפט
קע״ז
א
לעשות חסד עם היתומים. כן הוא לשון הרמב"ם וטעמו אבלהרמב"ן כתב טעם אחר ז"ל לפי שאנו רואין האחין כל זמן שלא חלקו תפיסת הבית כאלו כולן א' וכאלו היה האב קיים בנכסים שירשו מהאב והם ובניהם מתפרנסים מתפיסת הבית כו' עכ"ל וכתבתי בדרישה דס"ל דאחין כל שלא חלקו ה"ל מסתמא כשותפים דעלמא והכל לאמצע ומכ"ש דס"ל הכי בשאר שותפים שנשתתפו בפי' להיות כל הרווחי' ומעשה ידיהם לאמצע וכ"כ הטור בהדיא והוא הי"א שכתב מור"ם בסמוך ולא כמ"ש הב"י וד"מ בשם הרמב"ן דבאחין דוקא ס"ל הכי ע"ש ") אבל לטעם הרמב"ם הנ"ל לא שייך האי דינא בשאר שותפים אבל האחים צ"ל דעדיין שותפי' הם גם להרמב"ם וכמ"ש בפריש' ע"ש ודוק:
ב
אבל לאומנות אחרת הכל לעצמו. ע"ל ר"ס רפ"ז שכתב הטור והמחבר שאף שאמרו במי שמת והניח בנים גדולים וקטנים והשביחו הגדולים את הנכסים כל השבח לאמצע מ"מ אם טרחו בגופן השבח לעצמן כו' ע"ש וה"נ דכוותיה ועד"ר:
ג
חלה אחד מהם אם בפשיעה כו'. כדברי המחבר כ"כ הב"י בפנים והביא ראיה מתוס' והרא"ש ורי"ו ורמב"ן ותמה על הטור שכתב כדעת הי"א שהביא מור"ם והוא היפך דבריהן ובדרישה כתבתי פי' דברי התוס' והרא"ש והוכחתי שדעתם כדעת הטור ושם הארכתי וכאן אכתוב בקיצור והוא דבפ' מי שמת במשנה גרסי' ז"ל האחים השותפים שנפל אחד מהן לאומנו' הכל לאמצע חלה ונתרפא נתרפא לעצמו עכ"ל וז"ל הגמרא שם עלה שלח רבין משמיה דר' אילעי ל"ש אלא שחלה בפשיעה אבל באונס נתרפא מאמצע ה"ד בפשיעה כו' וכתב כל זה הרא"ש שם בפסקיו ואח"כ כתב תוספת' ארשב"ג בד"א ברפואה שיש לה קצב' אבל ברפואה שאין לה קצב' מתרפא מן האמצע עכ"ל וכתב ב"י וז"ל מלישנא דהתוספתא משמע דלא קאי רשב"ג אלא אחלה בפשיעה אבל חלה באונס אפי' יש לה קצבה הוא משל אמצע דהא אמתני' קאי ומתני' הא אוקימנא בחלה בפשיעה וכ"כ בתוספ' בהדיא ויש לתמוה על רבינו שכ' היפך דבריהם עכ"ל ב"י הנה תמיהת הב"י הוא לסברתו דס"ל דאוקימתא דהתוספתא דמחלק בין יש קצבה לאין קצבה קאי אאוקימתא דרבין הנ"ל דמוקי למתניתין דמיירי בחלה בפשיעה וזה לא נראה לי אלא תרי אוקימתא הן דרבין הנ"ל דמוקי למתניתין בחלה בפשיעה אליבי' מיירי מתניתין אפי' באין לו קצבה והתוספתא דמוקי למתני' ביש לה קצב' אליבייהו מיירי מתני' בחלה באונס וכן מוכח לשון התוס' דז"ל שם חלה ונתרפא כו' ותניא בתוספתא בד"א ברפואה שיש לה קצבה כו' "עד ובאונס דהכא אין חילוק בין אין לה קצבה ליש לה קצבה כן תי' ר"י עכ"ל התו' הנה מדסתם וכ' וכן תי' ר"י מוכח דס"ל דהתוספ' אוקימתא בפני עצמה הוא דאל"כ ק' מאי זה שכ' וכן תי' ר"י ועוד דכתבו התו' ובאונס דהכא כו' וק' דהא לפי אוקימת' דרבין הנ"ל המשנה דהכא' לאו באונס מיירי אלא בפשיעה וכנ"ל אבל לפי מ"ש א"ש דהתו' דכתבו כן תי' ר"י ר"ל דמוקי למתני' ע"פ התו' דמיירי באונס וז"ש ובאונס וקאי אדלעיל מיניה ומה שמסיק וכ' דהכא ה"פ דלאוקימת' דרבין הנ"ל דהכא דמוקי למתני' בפשיעה אין חילוק בין אין לו קצבה ליש לו קצבה דאינו מתרפא מן האמצע והוא ממש כדברי הטור והיא מילתא דמסתברא ועיין בפסקי התו' וברמזי' שמשמע בהדיא כן ואף שגם רי"ו ור"ן כתבו כמו שהבינו הב"י סברא דנפשייהו קאמרי ותו' ורא"ש ורבינו לא ס"ל הכי ועד"ר מ"ש עוד מזה ואף שבד"מ קיצר ולא כתב מכל זה מידי מ"מ נרא' שדעתו כמ"ש דאל"כ קשה למה כ' כאן דעת י"א שהוא נגד כל הפוסקים לדעת הב"י הנ"ל ודוק:
ד
כגון שהלך בשלג כו'. ואין חילוק בין הלך בזמני' הללו ברגליו או ישב בעגלה דהא זה למדו בגמרא מדאמרי' הכל בידי שמים חוץ מצינים ופחים ושם לא חלקו עפ"ר:
ה
ודוקא שאינן כו' עד"ר שם הוכחתי דאין לחלק בהכי אלא שאפי' ניזונין מהשותפות כל שעוסקים יחד מתרפא כל אחד משל עצמו ואם אינן עוסקים בהשותפות יחד אלא בזא"ז אזי כשחלה א' בזמן התעסקו לבדו בהשותפות באונס מתרפא מהאמצע כיון שעוסק בשביל שניהן:
ו
א' מהאחין השותפין כו' ל' הטור הוא אחד מהשותפי' כו' והב"י כתב דדוקא באחין שותפי' מיירי דאל"כ כיון שהן שותפי' במלאכתן ובעסקן מי נתן לו רשות שיסע מעסקו ללמוד תורה ובדרישה הוכחתי דאיירי נמי בשותפי' דעלמא וכגון שנשתתפו יחד לעשות כל א' בזמן מיוחד ורצה א' ליסע ללמוד בזמן שעוסק חבירו בהשותפות ע"ש:
ז
אע"פ שהוא צריך יותר דנר לאחד נר למאה וה"ה לכיוצא בו ואפ"ה א"צ ליתן כל צרכו אלא לפי ערך וק"ל:
ח
פטור ואע"פ שנהנה כו'. אפשר דהאי פטור ר"ל שפטור לשלם כל הנזק מכח הבטחתו אבל חלקו צריך לשלם מאחר שנתרצה למעשיו וכמ"ש לעיל סי' קע"ו סי"ב וזה שמסיק מור"ם וע"ל כו':
נתיבות המשפט, ביאורים על שולחן ערוך חושן משפט
קע״ז
א
לעשות חסד. עסמ"ע סק"א עד והן מתפרנסין בתפיסת הבית וכו' ועמ"ש בסמוך דע"כ מוכח מדברי הש"ע לקמן דאפי' אין מתפרנסין מתפיסת הבית השכר לכל האחין:
ב
אבל חלקו לא. ודוקא שקיבלו המלך אחר שחלקו ומטעם שכתב הטור דודאי לא נתכוין המלך רק להרויח לזה אבל אם קיבלו המלך קודם חלוק' שנתכוין להרויח לכולם ואח"כ רוצה לחלוק מ"מ נראה דמחוייב ליתן הריוח לאמצע כיון שהמלך נתכוין להרויח לכולם:
ג
אבל לאומנות אחרת. עסמ"ע סק"ב עד ה"נ דכוותי' ולפ"ז לדעת הרמב"ם שם וס"ל דאפי' טרחו בגופן או מכיסם הוא ג"כ לאמצע וא"כ ה"ה הכא אפי' לאומנות אחרת הוא לאמצע ולפענ"ד ל"ד כלל להתם דהתם שיבחו נכסי שותפות אבל הכא שנעשה סופר או אומן ולא שיבחו נכסי שותפות כלל ודאי דהכל לעצמו והו' פשוט ואפי' נלקח לשאר אומנות מחמת אביו כגון שאביו היה אומן אצל עשיר אחד וכשמת לקח א' מבניו הוא לעצמו והטעם דהמלך עושה בשביל חסד עם היתומים משא"כ בשאר אנשים שאין משלמין רק שכר אומנותן ומה"ט ס"ל לי"א דאפי' באומנות המלך נוטל שכר פועל מקודם רק מה שנותן המלך בשביל החסד של היתומים הוא לאמצע:
ד
טורח מלאכתו כפועל נרא' דהיינו דוקא בכה"ג שאין האחים יכולין לעשות מלאכה זו דהא המלך קיבל אותו למלאכ' זו אבל בשאר שותפים שמחוייבים שניהם להתעסק ועסק א' יותר אינו נוטל שכר טרחתו כיון שלא הודיעו ועסק יותר בעצמו ויכול השותף השני לומר אם היית מודיע לי הייתי עוסק בעצמי ג"כ ודוקא בשותף שחלה או שמת שאין השני יכול להתעסק נוטל השותף כשיתעסק שכר טרחתו אבל בסתם שותף שעסק יותר אינו נוטל שכר טרחתו דדוקא שכר בהמתו וחנותו יכול ליטול כמבואר לעיל סי' קעו סעי' מד אבל שכר טרחת עצמו אינו נוטל וכן מוכח בסי' רפז דאם השביחו בדבר שאם היו מודיעים לקטנים גם הם יכולים לעשותו דהשבח לאמצע כיון שלא הודיעו תחילה אף דדיעה זו לא ס"ל כהרמב"ם שכתב הסמ"ע שם בסק"ב דשאני אחים דמחלי ומ"מ אם לא הודיעו בדבר שהקטנים יכולים ג"כ לעשותו אמרי' שמחל וה"נ כיון שלא הודיעו לחבירו ועסק סתם א"י לתובעו שכר טרחתו. והא דמבואר בב"מ דף סט גבי ר' אלעזר מהגרוני' מאי אמרת טרחנ' טפי פורתא אמרי אינשי סתם אריס' למרי ארעא משתעבד וכו' משמע דבלאו ה"ט הי' מגיע לו שכר טרחתו היינו משום דשם בודאי לא היה דעתו למחיל' דהא היו מתעסקים תמיד בשכר טירחא וכשעסק אח"כ בסתם ודאי על דעת הראשון עסק ליטול שכר טירח' כדמעיקרא דהא מבואר הרבה פעמים דכל העוסק על דעת הראשון עושה מש"ה הוצרך לטעם דאריסא למרי ארעא משתעבד ואינו מגיע לו כלל שכר טירחא רק שתמיד נותן לו משום איסור ריבית וכשנסתלק איסור ריבית א"צ ליתן לו אבל שותף שעסק סתם וטרח יותר מחבירו אמרי' מדלא הודיעו מחל לו:
ה
ודוקא שאינן ניזונין. תמיה לי א"כ דהך דסעיף ג' כשהוא לבדו מתעסק מיירי באינן ניזונין מן השותפות וע"ז כתבו המחבר ומור"ם המחלוקת של הטור והרמב"ם לענין פשיעה ואונס ורפואה שיש לו קצבה ואל"ק והוא תמוה דהא עיקר החילוק בין רפואה שאל"ק לרפואה שיש לו קצבה הוא משום דרפואה שאל"ק כמזונות דמיא וכיון דהכא מיירי באינן ניזונין מן השותפות מה"ת יטול רפואה שאל"ק וגם דברי הש"ך תמוהין שכתב דהרי"ף והרמב"ם סמכו עצמם ברפואה שאל"ק דדינו כאלמנה והוא תמוה דהא כאן באינן ניזונין מיירי וגם התו' וכל הפוסקים כתבו הטעם ברפואה שאל"ק משום דדמי לאלמנה. לכ"נ דע"כ כאן צ"ל שאותו שמתעסק לבדו בעירו כגון בנלקח לעבודת המלך שנותן ריוח לכל האחין וזה בודאי ניזון מהשותפות כיון דהוא מתעסק בשבילם ולכך שפיר מגיע לו רפואה שאל"ק להתו' דהו' בכלל מזונות ובזה מחלק בין מתעסק לבדו ובין שאר שותפים שהן בכה"ג דהיינו שאינן ניזונין מהשותפות דאף שהבטיחו לא' מזונות בעד איזה עסק שקיבל על עצמו לעסוק לבדו בעסק זה וחלה בתה"ז שעוסק בו שאין לו רפואה אף שאל"ק והטעם לזה דלכאורה קשה הא דשותפים הניזונין שיש להן רפואה שאל"ק הא מבואר לעיל בסי' ס' סעיף ג' דבמתחייב לחבירו מזונות שאין רפואה בכלל וע"ש בש"ך סק"ד שכתב דדוקא אלמנה שניזונית בתנאי ב"ד רפואה בכלל משא"כ במתחייב לחבירו לפ"ז קשה בשותפין שאין ניזונין בתנאי ב"ד רק מחמת התנאי שהתנו ביניהן ואין זה רק כמתחייב לחבירו מה"ת יהיה רפואה בכלל ואח"כ מצאתי בפרישה ס"ס קעו שהקשה זה ותי' דשאני שותפין שהן ניזונין יחד ונהנין זמ"ז. ולפ"ז קשה כאן בדין זה שהוא מתעסק לבדו וניזון לבדו אמאי יהי' רפואה בכלל וע"כ צ"ל דשאני בזה שהוא עוסק לבדו והשאר בטלים ומחוייב ליתן הריוח לשותפות מדינ' דמשנה וע"כ חייבוהו חז"ל ליתן לו רפואה שאל"ק להטור דהוי כמו בניזון בתנאי ב"ד תדע דהא להמחבר עדיף מתנאי ב"ד דהא נוטל אפי' רפואה שיל"ק מטעם שהו' מתעסק והן בטלים לזה שפיר כתב המחבר בד"א שמתרפא מאמצע וכו' פי' דדוקא שניזונין מדינא דמשנה אבל בשאר שותפים שאינן ניזונין יחד ואינן נהנין זמ"ז במזונות רק ששכרו א' לאיזה עסק והבטיחו ליתן לו מזונות בשכרו הוי כמו מתחייב עצמו במזונות לחבירו בחנם או בעד שכירות שאין הרפואה בכלל אבל בשותפין הניזונין יחד יש להם רפואה שאל"ק מטעם שכתב הפרישה כנ"ל ולפ"ז א"ש הכל. ובדברי התו' במ"ש ובאונס דהכא שדחקו עצמם בפירושים נלפע"ד דהתו' סברי דשני אוקימתות הן דהש"ס שלנו מוקי לה בעוסק בלבדו ולכך מגיע לו אפי' רפואה שיל"ק ובדעת המחבר ובתוספת' מוקי לה בעוסקין יחד וניזונין יחד ולכך מחלקין בין יל"ק ובין אל"ק כיון שאין מגיע לו רפואה רק משום מזונות ובכלל מזונות היא רק רפואה שאל"ק ולזה כ' התי' שפיר ובאונס דהכא אין חילוק פי' דבתוספת' דמחייבי ברפואה שאל"ק ע"כ בניזונין יחד מיידי דרפואה שאל"ק הוא מטעם מזונות אבל באונס דהכא דלאו מטעם מזונות הוא אין חילוק בין רפואה שיל"ק ובין רפואה שאל"ק ולכך לא מחלק רשב"ג כאן בין יל"ק ובין אל"ק כמו שמחלק בתוספת' ולפ"ז ע"כ צ"ל דהא דמבואר בריש הסי' בנלקח לעבודת המלך דהשכר לאמצע מיירי אפי' באינן ניזונין מתפיסת הבית דהא הא דחלה מוקמי' לה דקאי על מי שנלקח לעבודת המלך וכתב הרמ"א דמיירי באינן ניזונין יחד אלמא דאפי' באינן ניזונין יחד השכר לכל האחים כשלא חלקו ועט"ז שפסק כדברי המחבר והרב וכן עיקר דלא כסמ"ע ס"ק ה' ומה שהחליט הש"ך דבאלמנה אין חילוק בין פשיעה לאונס כבר חלק עליו הב"ח דגם כאלמנה פטורים כפשיעה ומסתבר כדבריו:
נתיבות המשפט, חידושים על שולחן ערוך חושן משפט
קע״ז
א
לעשות חסד זהו לשון הרמב"ן וטעמו וטעם זה דלעשות חסד לא שייך בשותפות דעלמא אבל הרמב"ן ס"ל דאף בשאר שותפות הדין כן והוא הי"א שהביא הרמ"א (סמ"ע) וע"ב דאפילו אינן ניזונין יחד הדין כן:
ב
אבל חלקו לא ☜ ע"ב דאם קבלו המלך קודם חלוקה השכר לאמצע אף לאחר שחלקו:
ג
לאומנות אחרת ע"ב דאפילו הוא מחמת אביו הוא לעצמו דדוקא מלך כל מה שנותן יותר הוא בשביל חסד אבל איניש דעלמא כל מה שנותן הוא בשכר מלאכה:
ד
טורח מלאכתו ☜ ע"ב דבשאר עסקים כל שהשני הי' יכול לעשות ג"כ עסק זה וא' עסק יותר ולא הודיע לחבירו אינו יכול נתבוע שכר טרחתו:
ה
וי"א בהפך הסמ"ע מסיק כהטור והש"ך פסק להלכה כהמחבר ובאלמנה כתב הש"ך דלכ"ע אפילו בפשיעה יש לה רפואה שאל"ק והב"ח כתב דלדעת הטור כאן גם באלמנה הדין כן דבחלתה בפשיעה אפילו רפואה שאל"ק אין לה:
ו
כשהוא לבדו מתעסק ☜ ע"ב דהפי' הוא כך דכשהוא לבדו מתעסק כגון בנלקח לאומנות המלך אפילו אינן ניזונין יחד רק שהוא לבדו ניזון מ"מ מגיע לו רפואה שאל"ק להטור באונס ולהמחבר אפילו בפשיעה אבל בשני שותפין כשאחד לבד מתעסק אפילו הוא ניזון לבד מחמת תנאי אין לו רפואה אפי' שאל"ק אפי' אם הוא באונס אם לא שניזונין יחד וכתב הנ"י דכ"מ. שהדין דהרפואה לאמצע אפי' נתרפא משל עצמו חייבים להחזיר לו וכ"מ שהדין דמתרפא משל עצמו ונתרפא מאמצע צריך להחזיר להשותפות:
ז
ודוקא שאינן ניזונין והסמ"ע חולק וס"ל דהעיקר תליא דכשהם מתעסקים יחד אפי' ניזונין יחד מתרפא משל עצמו אבל בשמתעסקים בזא"ז וחלה אחד מהם בזמן התעסקו מתרפא מהאמצע והט"ז חולק וכתב דהעיקר כהמחבר והרב וכ"כ הב"י:
ח
שרצה לילך והיינו כשהוא באופן שאינו צריך לעסוק בזמן ההוא דאל"כ אין לו רשות לילך ולבטל מהעסק וכן בשאר שותפים הדין כן (סמ"ע):
ט
פטור היינו שא"צ לשלם הכל אף שאמר לו גנוב אבל חלקו ודאי צריך לשלם מאחר שנתרצה למעשיו כמבואר בסי' קע"ו (סמ"ע]:
פתחי תשובה על שולחן ערוך חושן משפט
קע״ז
א
ויש אומרים בהפך. עבה"ט דהש"ך כ' דנ"ל עיקר כדברי המחבר. ועי' בזה בפנים בש"ך עד אבל באמת לק"מ דסמכו עצמם אמ"ש גבי אלמנה כו' ועי' בשו"ת ח"צ דפוס לבוב בסופו בתשובות הנוספות סי' ד' שהאריך ג"כ לסתור כל דברי הב"ח בזה במה שרצה לעשות סניגורין לדברי הטור אמנם גם על הש"ך השיג במ"ש שהרי"ף והרמב"ם סמכו עצמם אמ"ש גבי אלמנה וכ' דזה אין נ"ל כלל מהא דכתב הרמב"ן הביאו הב"י (ובאר הגולה) ואע"ג דאיכא לפלוגי בינייהו בטעמא אנן לא פלגינן מסברין כלל כו' משמע דאי לאו דקאמר רשב"ג בהדיא בתוספתא אין למידין זו מזו היינו טעמא דאיכא לפלוגי בין אחים לאלמנה דאחים כולם שווים י"ל דניחא להו אפי' בשיש לה קצבה דכשם שזה נתרפא היום כך חבירו יתרפא למחר משא"כ באלמנה ליכא למימר הכי ממילא שמעינן דהר"ף והרמב"ם שנא הביאו להך תוספתא ס"ל דאין חילוק אלא בין פשיעה לאונס לא בין קצוב לאינו קצוב ודבריהם נראין מאד כיון דחזינן לתלמודא דידן דלא מייתי לדרשב"ג לאחין השותפין ש"מ דההיא דרשב"ג (דתוספתא) באחין לאו הלכתא היא כו' נמצא דשלש מחלוקית בדבר התוס' והרא"ש והרמב"ן ורי"ו והב"י והש"ך וכל אותם שהביאו התוספתא כמו שהוא לפנינו ס"ל (באונס) בכל ענין מתרפא מהאמצע ובפשיעה הוא דמפלגינן בין קצבה לאין קצבה והטור והסמ"ע והב"ח ס"ל דבפשיעה בכל ענין מתרפא משלו ובאונס הוא דמפלגינן ולהרי"ף והרמב"ם וכל חותם שלא הביאו התוספת' ס"ל דבאחין אין חילוק כלל בין קצבה לאין קצבה אלא בין פשיעה לאונס דבפשיעה בכל ענין משל עצמו ובאונס בכל ענין משל אמצע כו' עכ"ד ע"ש. ולדבריו נראה דלא לתפוס עיקר ככל דברי המחבר בזה רק במ"ש דבאונס אפילו יש לה קצבה מתרפא מן האמצע יש להורות כן משום דבהא רוב בנין ורוב מנין הכי ס"ל אבל במ"ש המחבר ברישא דאפילו בפשיעה אם אין לה קצבה מתרפא מן האמצע אין להורות כן כיון דהרי"ף והרמב"ם לא ס"ל הכי ובהא גם הטור והסמ"ע והב"ח מסייע' להו והכלל שיש נפסוק בזה לגמרי כהרי"ף והרמב"ם כפי פירושו בדעתם כנ"ל: וע"ש עוד שענין מ"ש הב"י בשם הרמב"ן ומיהו דוקא כשלא רצו לחלוק או שכבר נתרפא אבל חלה ולא נתרפא יכולין לומר לו חלוק עמנו דלא גרע מהן דתנן אין הגדולים מתפרנסים ע"י הקטנים כו' וכתב על זה הח"צ ז"ל נ"ל עיקר דהיינו דוקא ברפואה שאין לה קצבה. שהיא מטעם מזונות דהחיוב אינו בבת אחת אלא דבר יום ביומו כמזינות וכיון שחלקו כשם שאין להם מזונות זע"ז כך רפואה שאל"ק אין להם. משא"כ ברפואה שיש לה קצבה דלא מטעם מזונות הוא אלא שראו חכמים לחייבם ברפואת גופו כיון שהוא טורח ונותן להם שכרו ומטעם שאנו רואין כאילו היה האב קיים כמ"ש בתשו' להרמב"ן א"כ אף אנו רואין כאילו נתרפא כבר כיון שרפואה זו יש לה קצבה וזה חומרבישלה קצבה מבאין לה קצבה כו' ע"ש עוד. ומסתימת לשון הש"ע סעיף זה לא משמע כן וצ"ע. ועיין עוד בש"ך מבואר דעתו בפשיטות דגבי אלמנה שמחוייבים ברפואה שאל"ק אין חילוק בין פשיעה לאונס ע"ש. אכן בב"ח לא כתב כן אלא דדוקא בחלתה באונס וכדמשמע מדברי הפוסקים שכתבו בסתם דאל"כ היה להם לפרש דאפי' בפשיעה חייבים לרפאותה ע"ש ובנה"מ כתב דמסתבר כדבריו. אולם בתשו' ח"צ שם מבואר שדעתו נוטה כהש"ך והוסיף בטעם הדבר כיון דבתנאי היא חוכלת דעתה על כל דבר כדישלח יוכלו היורשין לומר לה את פשעת בעצמך ואשה בושה לבא לב"ד כדאמרינן בהחולץ אך כתב דלא מלאו לבו לומר כן כיון שלא מצא כן בפירוש לאחד מן הפוסקים ז"ל ע"ש ועמ"ש בפ"ת לאה"ע סי' ע"ח סק"א:
ב
אבל שני שותפים שמתעסקים כו'. עיין בתשו' ח"צ שם שכתב דאף דנראה מדברי הפוסקי' דבעינן ששניהם יתעסקו בשותפות לאו דוקא הוא אלא כיון שכל א' מניח ממון לתוך השותפות והם מתנין באופן הנאות להם למחצה לשליש ולרביע אף שהאחד יושב אוהלים והשני כזבולון לחוף ימים חלה אינו נתרפא מהאמצע דכנגד שכר טורחו שקיל באגר טפי ואף אי שקצי בההיא הנאה דמשתתפי אהדדי דהוה ליה עיסקא רבא ונפיק עליה קלא דגברא תגרא ומהימנא הוא הוי כאילו כל אחד מתעסק לענין חלה דזוזי דאינש עבדו ליה סרסרותיה. וע"ש עוד שביאר דג' חילוקים יש בעניין זה אחים השותפין וא' לבד מתעסק אפי' באין לה קצבה מתרפא מהאמצע כשחלה באונס. ואם כל א' מתעסק יש לה קצבה משלו אין לה קצבה משל אמצע וכן הדין בשותפין דעלמא שהם ניזונים מאמצע לדעת הרא"ש דטעמא משום דכמזונות דמיא. ושותף דעלמא שאין ניזונין מהאמצע וחלה א' מהם אפי' בהליכתו לצורך השותפים משל עצמו דאין להשותף מזונות משל אמצע בלכתן על אודות השותפו' כמ"ש הרשב"א בתשובה אם לא היכא דאיכא מנהג קבוע (וכמ"ש בש"ע לעיל סי' קע"ו סמ"ה ועמ"ש שם) ועפ"ז ניחא שפיר לשון הרשב"א שהביא הב"י ולשון ר"י הלוי שהביא הטור (ובש"ע כאן) דלא תיקשי דוקא דרישא אדסיפא ע"ש:
ג
ודוקא שאינם ניזונין. עבה"ט וע' בנה"מ שהסכים לדברי הט"ז שפסק כדברי המחבר והרמ"א ודלא כסמ"ע ע"ש. וכן נראה דעת תשובת משכנות יעקב חח"מ סי' י' והוסיף שם עוד דאף אם תימצי לומר דר"י הלוי מיירי אף בניזונין משותפו' א"כ ע"כ הרא"ש בתשובה חולק על עיקר דינו של הר"י הלוי וסובר שאין חילוק בין כשהוא לבדו מתעסק ובין ששניהם מתעסקים ולעולם כשחלה א' מהן מתרפא מאמצע וכמ"ש הב"י בראשונה וכן הוא באמת גם דעת תוס' בסוגיא שם וכן יראה דעת הרמב"ן ז"ל בחידושיו שם וא"כ אף לדעת הסמ"ע הרי רוב הפוסקים ובתראי פליגי על ר"י הלוי ויש לפסוק כותייהו כו' ע"ש וע' בס"ק הקודם:
ד
אשלם פטור. עבה"ט שכתב אפשר דהאי פטור ר"ל שפטור לשלם כל הנזק כו' ובלבוש מחלק בענין אחר דכאן איירי שעדיין לא חלק עם שותפו ע"ש ועיין בתשו' מעיל צדקה סי' ע"ו דלא ניחא ליה בפירוש הסמ"ע ולא בחילוקו שנ הלבוש ודעתו דבאמת מכאן סתירה לדינו של רמ"א בסי' קע"ו סי"ב והעיקר כמ"ש כאן ע"ש והובא קצת בסי' קע"ו שם ס"ק י"ח:
הגהות רבי עקיבא איגר על שלחן ערוך חושן משפט
קע״ז
א
[הגה] דפשיעה בכ"ע. נ"ב עיין תשובת לחם רב סי' ק"ט. ובספר בית אהרן שנדפסו שם איזה תשובות מן הגאון חכם צבי סימן ד':
ב
[הגה] שאינם ניזונים. נ"ב וכן הסכים בבאר שבע סי' ל"ט עיי"ש דאף התנו בתחלת השותפו' דההוצאות שאין כסדרן לא יהי' מן האמצע אין בכלל זה רפואות. ועיין בתשובת מעשה חיי' סי' ו':
שפתי כהן על שולחן ערוך חושן משפט
קע״ז:א׳
א
אחד מהאחין כו'. עיין בתשובת מהרא"ן ששון סימן קל"ה:
קע״ז:ב׳
א
חלה אחד מהן כו' עיין בספר באר שבע דף ק"ד ע"ג:
קע״ז:ג׳
א
וי"א בהפך כו'. ולפע"ד דעיקר כהמחבר ומה שהאריכו הסמ"ע והב"ח בכאן אין דבריהם נ"ל ובפרט מ"ש בפי' דברי התוס' ובאונס דהכא כו' וגם מהרא"ש בחדושיו משמע לפרש כן והמפרש כן לדעתי מהפך דברי אלהים חיים דהדבר פשוט דכוונת התוס' לומר דהתם גבי אלמנה מחלקינן בין רפואה שיש לה קצבה ובין אין לה קצבה ובין בפשיעה ובין באונס הוא דמחלקינן בהא אבל באונס דהכא אין חילוק בין יש להקצבה לאין לה קצבה ואין להאריך ומ"ש בפסקי תוס' ט"ס הוא ע"ש גם כוונת הרא"ש בלי ספק הוא כן וכן הוא ברמזים (הוא קצור פסקי הרא"ש שחבר הטור) להדיא ולבי אומר לי שט"ס הוא בטור וכן הוא ברבינו ירוחם ונימוקי יוסף להדיא כהמחבר אך לכאורה היה צ"ע קצת לדינא כיון דהרי"ף והרמב"ם ושאר פוסקים לא הביאו התוספתא אבל באמת לק"מ דסמכו עצמם אמה שכתבו גבי אלמנה לחלק בין רפואה שיש לה קצבה א"כ ה"ה הכא וכן משמע בירושלמי פ' מ"ש דדמיין להדדי דמייתי התם אשותפין הך דרשב"ג רפואת אשה ע"ש:
קע״ז:ד׳
א
אבל שני שותפים כו' עיין בתשו' מבי"ט ח"א ס"ס קכ"ה ובתשו' רשד"ם סימן קס"א וצ"ע:
טורי זהב על שולחן ערוך חושן משפט
קע״ז
א
(סעיף א') אבל לאומנו' אחר' כו' נראה דאומנות המלך הוא דבר מצוי ומעיקרא סמכא דעתי' ע"ז ויש להקשו' ממ"ש רמ"א סי' קע"ד [קעו] אפי' אם גנב הוי לשותפות וכ"ש כאן באומנות הבא בשביל כונס אף שהי' אינה מן המלך וי"ל בזה ס"ל כעיטור שהבאתי בסי' קע"ו סעי"ב דגנבה לא הוה לאמצע ואותה דיעה שהביא רמ"א לא מחלק כאן בין אומנו' המלך לאחר' וזה סיוע למ"ש לפסוק כהעיטור:
ב
(סעיף ג' בהג"ה ודווקא שאינן כו') הב"י הוכיח כן מד"ר סי' קע"ו ודברי הסמ"ע סק"ה ק"ל דהא בסי' קע"ו סמ"ה בדברי רבינו דכשמת שמעון היה ראובן חי והתם משמע בשאלות הקדמונית ששניהם עסקו בשותפו' ועוד דהי' שם להרא"ש לתלות דין הרפואה באם השתמשו כל א' או לא ש"מ דלית לן בה ודברי ב"י ורמ"א נראין נכונים.
הסבר על זכויות יוצרים
שולחן ערוך, חושן משפט
רשיון: Public Domain
מקור: www.nli.org.il
באר היטב חשן משפט
רשיון: Public Domain
מקור: www.toratemetfreeware.com
באר הגולה על שולחן ערוך חושן משפט
רשיון: Public Domain
מקור: www.nli.org.il
ביאור הגר"א על שולחן ערוך חושן משפט
רשיון: Public Domain
מקור: www.nli.org.il
הגהות אמרי ברוך על שלחן ערוך חושן משפט
רשיון: Public Domain
מקור: www.nli.org.il
מאירת עיניים על שולחן ערוך חושן משפט
רשיון: Public Domain
מקור: www.nli.org.il
נתיבות המשפט, ביאורים על שולחן ערוך חושן משפט
רשיון: Public Domain
מקור: www.nli.org.il
נתיבות המשפט, חידושים על שולחן ערוך חושן משפט
רשיון: Public Domain
מקור: www.nli.org.il
פתחי תשובה על שולחן ערוך חושן משפט
רשיון: Public Domain
מקור: www.nli.org.il
הגהות רבי עקיבא איגר על שלחן ערוך חושן משפט
רשיון: Public Domain
מקור: www.nli.org.il
שפתי כהן על שולחן ערוך חושן משפט
רשיון: Public Domain
מקור: www.nli.org.il
טורי זהב על שולחן ערוך חושן משפט
רשיון: Public Domain
מקור: www.nli.org.il
כל הזכויות שמורות לבעלי התכנים – במידה ומצאתם הפרה בזכויות היוצרים שלכם, נא לפנות אלינו באופן מיידי במייל [email protected] האתר כולו מוקדש לעילוי לנשמת כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולזכות כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולרפואת כל חולי עם ישראל בנפש בגוף ובנשמה. לייחדא קודשא בריך הוא ושכינתא על ידי ההוא טמיר ונעלם בשם כל ישראל, ולקרב את ביאת המשיח. כל הזכויות שמורות (c) לבעלי הזכויות יוצרים השייכים לכל קטע מצוטט, יש להתייחס לכך בחומרה רבה ויש איסור גמור להפיץ באופן הנוגד לרישיון מצד ההלכה וכו' תחת רישיון Creative Commons-CC-2.5