א
דין אלו שאין אכילתן ראיה. ובו ג' סעיפים:
כל אלו שאין אכילתן ראיה אם הביאו עדים שמכרו להם הבעלים שדה זו או ניתנה להם במתנה ראייתן ראיה חוץ מהגזלן ובעל בנכסי אשתו באיזה נכסים אמרו בנצ"ב או בשדה שייחד לה בכתובתה ובשדה שכתב לה בכתובתה ובשדה שנתן לה משלו אבל בנכסי מלוג יש לו ראיה:
ב
אשה בנכסי בעלה שהביאה עדים שמכרם לה נתבאר בטור אבן העזר:
ג
גזלן כיצד כיון שהוחזק גזלן על שדה זו אע"פ שהביא ראיה בשטר שהודה הבעל בפני עדים שמכר לו שדה ולקח דמים והבעלים אומרים לא מכרנו אלא מפני היראה הודינו לו מוציאין את השדה מידו ואין לו כלום (ואם כתב לו אחריות נכסים י"א דקנה [טור ס"ג בשם רי"א]) ואם העידו העדים שבפניהם מנה לו כך וכך (מעות) מוציאין השדה מיד הגזלן ומחזירין לו הבעלים הדמים: הגה וי"א דאם ראו העדים נתינת המעות ולא מסר המוכר מודעה תחלה מכירתו מכירה דקיי"ל תלוהו וזבין זביני' זבינא (טור בשם הרא"ש) וכנ"ל עיקר וע"ל סי' ר"ה בדיני מסירת מודעה:
באר היטב חשן משפט
קנ״א
א
אשתו. הטעם משום די"ל לא גמרתי בדעתי להקנות לו אלא לעשות נחת רוח לבעלי נתכוונתי ודוקא בנכסים שעומדים ברשות בעלה בחייו משא"כ בנ"מ שהן עומדים באחריות שלה לא שייך בה ה"ט ופירוש נצ"ב שהכניסה לו שדה בנדונייתא. ושדה שייחד לה ר"ל שקנה ממנה השדה שייחד לה תחת המטלטלים שהכניסה לו בנדוניא. ושדה שכ' לה הוא שתהא לה אפותיקי לגבות כתובתה ממנה. ושדה שנתן לה משלו ר"ל כנגד תוספת כתובה שמוסיף לה על מנה ומאתים וכת' ששדה זו תהא מיוחדת לזה. סמ"ע:
ב
ראיה. כן עיקר ודלא כמ"ש בב"ח ולא ידעתי היאך שבק דברי הרי"ף והרמב"ם והרא"ש וסמך עצמו אדעת הרמ"ה לחוד ע"ש עכ"ל הש"ך (הא דאין לאיש חזקה בנכסי אשתו כשלא קבלה דמים אבל אם קבלה דמים א"נ דכתבה ליה אחריות המקח קיים נ"י פרק חז"ה וכ' הב"ח ופשוט הוא עיין בחדושי הרמב"ן והריטב"א ובהראנ"ח ז"ל ח"א סי' ס"ג. כנה"ג):
ג
נתבאר. ע"ש בט"ו דיש חלוק אם קנתה במעות טמונים או לא:
ד
בשטר. גם בבעל בנכסי אשתו ואשה בנכסי בעלה לא מהני שטר ולא כתבו הט"ו בגזלן אלא משום דביה יש פלוגתא בגמ' דלרב מהני שטרא קמ"ל דלא קי"ל הכי. סמ"ע:
ה
תלוהו. לקמן בסי' ר"ה נתבארו דינים הללו באריכות ועיין בתשובת רש"ך ח"א סי' קצ"ד. כנה"ג ועיין שם:
באר הגולה על שולחן ערוך חושן משפט
קנ״א
א
לשון הרמב"ם ריש פי"ד מהלכות טוען מימרא דר"ג אמר לי הונא וכו' בבא בתרא דף מ"ז ע"ב
ב
ממשנה גיטין דף נ"ה ע"ב וסוגית הגמרא בב"ב שם סוף דף מ"ט ודף נ' ומבואר במ"ש בא"ה סי' צ' סי"ג וט"ז:
ג
סי' פ"ה ס"ט
ד
שם דין ב' ושם במימרא דרב נחמן וכו' וכדאמר שמואל שם
ה
(פי' בשטר כתוב כן סמ"ע):
ו
בשם ה"ר יהודה וביאר שם דוקא בגזלן שאינו הורג נפשות ולא הוחזק גזלן אלא על שדה זו שמוסר נפשו עלי' ויש לו חזקה על שדה אחרת
ז
שם בגמ' רב ביבי מסיים בה משמיה דרב נחמן וכו' דף מ"ח ע"א וכדעת הרמב"ם בפ"י מה' מכירה דאין הנגזל צריך למסור מודעה כשמוכר לגזלן:
ח
כתב הב"ח שמדברי רבינו הטור בסי' ר"ה סעיף י"ג שהביא דעת הרמב"ם לבד וכו' נרא' דכהרמב"ם סבירא ליה וכ' שם לענ"ד דכן נרא' מדברי הרי"ף והרא"ש ושכן הוא עיקר:
ביאור הגר"א על שולחן ערוך חושן משפט
קנ״א
א
בנצ"ב. שם אילימא למעוטי שאר נכסים. ופי' הרי"ף נכסי' שלה דהיינו נצ"ב:
ב
ובשדה שנתן. כגי' תוס' בשם ר"ח וכן גי' הרמב"ם וש"ע א"ה סי' צ' סט"ז כ' כג' רש"י וכ"כ הרי"ף ורא"ש:
ג
ואם כתב. שם קמ"ל כדשמואל כו' ועבה"ג וכ' י"א משום דהרמב"ם השמיט וס"ל דלא מהני כלל אחריות בגזלן אבל הרמב"ם השמיט הא דאחריות בכ"מ ותמה עליו המ"מ בפ"ל מ"ה מכירה אלא שהנ"י מחלק באחריות ע"ש לפיכך כ' י"א:
ד
ואם העידו. הרמב"ם ל"ג מ"ש שם מח א' ולרב ביבי כו' עד לא ס"ל וכן משמע מלשון רי"ף והוא תוספות מאיזה גאון וכמו שהקשה בתוס' שם ד"ה ורב ביבי כו' ועבב"ח סי' ר"ה סי"ג:
ה
וי"א דאם. כמ"ש הרי"ף ורא"ש דרב ביבי מיירי במסר מודעא דרב הונא מודה בכה"ג. כמ"ש שם מח ב':
מאירת עיניים על שולחן ערוך חושן משפט
קנ״א
א
כל אלו שאין אכילתן ראיה כו'. פי' כגון האפטרופסים והשותפים והאומנים והאריסים ובאינך דקא חשיב בסימן קמ"ט וק"נ והן הן דקחשיב שם הרמב"ם ג"כ לפני זה בפי"ג ע"ש:
ב
חוץ מהגזלן. טעמו וענינו כתב המחבר בסמוך בס"ג ובעל בנכסי אשתו הטעם משום דיכול' לומר לא גמרתי בדעתי להקנות לו אלא לעשות נחת רוח לבעלי נתכוונתי ודוקא בנכסי' שעומדי' ברשות בעלה בחייו משא"כ בנכסי מלוג שהן עומדין באחריו' שלה ולא שייך בו ה"ט אם יש לבעלה ראיה מעדים או משטר שבידו שמכרה לו מהני ליה:
ג
בנכסי צ"ב כו'. נראה דר"נ כאן נכס' צאן ברזל שהכניס' לו שדה בנדונייתא והנדוניא נקרא צ"ב כמבואר בא"ע ר"ס פ"ה:
ד
בשדה שייחד לה. ר"ל אם קנה ממנה השדה שייחד לה תחת המטלטלין שהכניס' לו בנדוניית' ובשדה שכ' לה הוא מה שכ' לה שדה על מנה או מאתים של כתוב' שתהא לה אפותיקי לגבות כתובתה ממנה:
ה
בשדה שנתן לה משלו. במיימוני כתוב שנתן לה בשום משלו ור"ל כנגד תוספ' כתובה שמוסיף לה על המנה ומאתים וכתב לה ששדה זו תהא מיוחדת לגבות ממנו התוספ' ועד"ז פירשו התוס' בשם ר"ח לשלשה שדות האחרוני' ועיין במ"מ מ"ש בביאור דברי הרמב"ם בפ"ל מהל' מכירה וגם הרשב"ם שפירשו בענין אחר כמ"ש בדרישה ע"ש איירי כאן שקנה ממנה א' מהשדות הללו ונתן לה שטר עליו שתגבה המעות מנכסיו אחר מותו או לכשתתגרש דהא בכל הני לית לה לגוף השדה כ"א לאחר שתתאלמנה או תתגרשה ועפ"ר:
ו
נתבאר בטור אבן העזר. ע"ש בסי' פ"ה בטור ובדברי המחבר ס"ט דמחלק וכ' אם קנתה במעות טמונים דאז אין קנינה כלום דמצי למימר הבעל דכדי להוציא המעות שגנב' ממני מכרתיה לה ואם קנתה במעות שאינן טמונין קנינה קנין גם בסי' זה כ"כ הטור (ע"ש בפרישה שכתבתי טעם למה חילק בקנה ממנה שדות ולא חילק בלוה ממנה וכמו שסתם המחבר לעיל בסי' קכ"ז) ונתבאר מזה דאם יש לה עדים או שטר דנתן לה בעלה שדה זו במתנ' קנתה בכל ענין דהא לא שייך טעם הנ"ל. ומ"ה דקדקו הט"ו וכתבו כאן שמכרם לה ובגזלן ובבעל בנכסי אשתו דלפני זה כתבו ג"כ ונתנה ועפ"ר:
ז
אע"פ שהביא ראייה בשטר. גם בבעל בנכסי אשתו ואשה בנכסי בעלה לא מהני שטר ולא כתבו הטור והמחבר בגזלן אלא משום דבגזלן יש פלוגתא בגמרא דלרב מהני שטרא קמ"ל דלא קי"ל הכי ועפ"ר:
ח
ולקח דמים פי' בשטר כתוב כן שהודה בפניהן שמכר לו השדה ושכבר קיבל דמי המכירה אבל אין כתוב בשטר שהעידו שראו נתינת המעות ומ"ה מסיק וכ' דאין לו כלום:
ט
אחריות נכסים י"א דקנ'. ז"ל הטור גזלן שאינו הורג נפשות על עסקי ממון אלא שהוחזק גזלן על שדה זו ודאי כי היכי דאמרינן אם הוחזק גזלן על שדה זו יש לו חזקה על שדה אחרת שאין ירא למחות בו אלא בשדה זו שמוסר נפשו עליה ה"נ אין יראים למחות בו על שיעבוד נכסים דשיעבוד כשדה אחרת דמי הלכך אם כתב לו שיעבוד קנה משא"כ בהורג נפשות על עסקי ממון שהוא גזלן לכל דבר לא מהני ליה כתיבת אחריות דגם זה באונס כתבוהו עכ"ל הטור ומור"ם שסתם וכ' די"א דמהני משום דקאי על דברי המחבר שהתחיל בסעיף זה בגזל שדה זו ודו"ק:
י
מוציאין השדה מיד הגזלן כו' כן הוא דעת הרמב"ם דבגזלן אין הנגזל צריך למסור מודעא וכ"כ הטור בשמו ז"ל כיון שהוחזק גזלן על שדה זו ול"ד למאנס את חבירו עד שמוכר לו שדהו שזה האנס אינו רוצה לגזול ולא גזל עדיין כלום לפיכך אם לא מסר הנאנס מודע' מכרו קיים אבל זה שהוחזק גזלן המכר בטל בלא מודע' וא"א הרא"ש ז"ל לא כ"כ עכ"ל הטור ועד"ר כאן ובסי' ר"ה שם הארכתי לבאר טעם פלוגתתן מהגמרא:
יא
תלוהו וזבין כו'. ר"ל שמכר אותו באונס ע"י שתלוהו אותו הלוקח על העץ וענה אותו עד שמכר לו הוה זבינא וה"ט דאמרינן אגב שתפטר מאונסו וזוזי שקיבל מלוקח זה גמר והקנה לו וע"ל בסי' ר"ה בטור ובדברי המחבר שם נתבארו דינים הללו באריכות:
נתיבות המשפט, חידושים על שולחן ערוך חושן משפט
קנ״א
א
כל אלו שאין אכילתן ראיה כגון האומנים ואינך דחשיב בסי' קמ"ט וק"נ [סמ"ע]:
ב
בנצ"ב היינו הנדוניא שהכניסה לו והטעם דיכולה לומר נחת רוח עשיתי לבעלי כיון שעומדים ברשות בעלה בחייו משא"כ בנכסי מלוג שהם באחריות שלה לא שייך האי טעמא ולכך מהני עדים [סמ"ע] [שם]:
ג
שייחד לה כגון שהכניסה לו מטלטלין בנדוניא וייחד לה הוא שדה שתגבה ממנה ואח"כ קנה ממנה [סמ"ע] [שם]:
ד
שכתב לה בכתובתה היינו אפותיקי שעשה על המנה ומאתים [סמ"ע] [שם]:
ה
שנתן לה היינו מה שמייחד לה כנגד התוספות כתובה שהוסיף לה מדעתו [סמ"ע]:
ו
נתבאר בטור אבן העזר שם מבואר דאם לקחה במעות טמונים יכול הבעל לומר להוציא ממנה המעות נתכוונתי ובמעות שאינן טמונים קניינה קנין ולפ"ז במתנה דלא שייך טעם הנ"ל קניינה קנין [סמ"ע]:
ז
ראיה בשטר וה"ה בהני דסעיף א' לא מהני שטר [סמ"ע] [שם]:
ח
ולקח דמים פי' בשטר כתוב שהודה שלקח דמים [סמ"ע] [שם]:
ט
אחריות נכסים דוקא בגזלן על שדה זו דיש לו חזקה בשדה אחרת ושיעבוד אחריות כשדה אחרת דמיא משא"כ בהורג נפשות לא מהני אחריות [סמ"ע] [שם]:
י
מוציאין השדה הוא דעת הרמב"ם ואזיל לטעמיה דס"ל בסי' ר"ה דבהוחזק גזלן א"צ למסור מודעא [סמ"ע]:
הגהות רבי עקיבא איגר על שלחן ערוך חושן משפט
קנ״א
א
[שו"ע] שהוחזק גזלן. נ"ב עי' מש"כ בגליון לעיל סי' קמ"ט ס' י"ג בשם הטור והה"מ. ומ"מ לענין דנימא דההודאה לא מהני י"ל דוקא אם השדה תח"י דבכה"ג אמרי' דירא מלפניו דימסור נפשי' עלי' כיון שהיא תחת ידו. אבל אם יצאה מידו ואח"כ הודה י"ל דמהני כ"כ בשו"ת הראנ"ח ח"א סי' ס"ג וע"ש דהביא בשם הריטב"א דס"ל דלגבי גזלן כזה שהוחזק גזלן על שדה זו מהני ראי' שהודה. והסוגי' מיירי רק בהורג נפשות ע"ש:
שפתי כהן על שולחן ערוך חושן משפט
קנ״א:א׳
א
אבל בנכסי מלוג יש לו ראי' כו' כן עיקר ודלא כמ"ש בב"ח ולא ידעתי היאך שבק דברי הרי"ף והרמב"ם והרא"ש וסמך עצמו אדעת הרמ"ה לחוד ע"ש:
טורי זהב על שולחן ערוך חושן משפט
קנ״א
א
[סעיף ג' מוציאין את השדה כו'] רבינו כתב לא יוציא השדה מתחת ידו עד שיתן לו הדמים נ"ל דרבינו מיירי בלא מכרו דנגזל לשום אדם אלא הוא עצמו בא להוציא ואז יכול הגזלן לומר תן לי מעותי ואח"כ טול שדך משא"כ אם מכרה לאחר אז הלוקח מוציאה תיכף מהגזלן והגזלן מבקש את הנגזל שיחזיר לו מעותיו וכדרך זה כ' ש"ע סי' ק"נ דהוה המעות כמלוה ע"פ משמע דאינו תופס השדה בשביל המעות:
אורים ותומים, תומים
קנ״א
א
אבל בנ"מ יש לו ראיה אעפ"י דבגמרא משמע לר"א דס"ל גבי המוכר את עבדו ופוסק עמו שישמשנו ל' יום דשניהם אינו בדין יום ויומיים דאין ביד האשה למכור נ"מ לבעלה והרמב"ם ספ"ה דהלכות עבדים פסק כר"א. מלבד די"ל דלא קיימא לן כהך תי' דאמימר סבירא ליה כר"א דלא מסתבר רק ס"ל כתי' הראשון ויש מכירה בנ"מ אף גם נראה דהרשב"ם דם"ל דכמו דאינן יכולין שניהם הבעל והאשה למכור בנ"מ לאחרים: כן אין האשה יכולה למכור לבעלה אזיל לשיטתו דס"ל דדין גמור הוא וילפינן דין מכירה מהך דהתם דאינה בדין יום יומיים וכמ"ש הרמב"ן בחדושיו לשיטת הרשב"ם ולכך אף האשה לבעלה א"י למכור אבל לפי מ"ש הרמב"ן דאין לדמויא מכירה כלל להך דיום יומיים רק סברא בעלמא קאמר אמימר דאין מכירתו מכירה הואיל ואין דבר מיוחד ודי דנימא למכור לאחר אבל אשה לבעלה דבלא"ה יש לו חלק בו בקנין פירות והיא מבטלת זכותה ומוכרת לו הכל אפילו הגוף פשיטא דהוי מכירה וא"כ הפירוש אמימר דאמר כר"א היינו לענין מכירת שניהם לעלמא אבל לבעל בנכסי אשתו אם מכרה לו אף אמימר מודה דהוי מכיר' והבו דלא לוסיף כי בלא"ה סברא דחוקה לדמות הך מכירה להך דר"א כמ"ש הרמב"ן בעצמו ז"ל:
ב
ואם כתב לו אחריות נכסים י"א דקנה עיין סמ"ע ס"ק ט' דהביא דברי הטור דלא מהני אחריות רק בהוחזק גזלן על שדה זו משא"כ בגזלן לכל דבר לא מהני אחריות ע"ש ולזה הדעת יש ראיה מדברי הגמרא דפריך על ר"ה דאמר תלוה וזבין מהני מהך דלקח מסיקריקין וכו' ומשני הא אתמר עלה א"ר ל"ש דאמר לך חזק אבל בשטר באמת קנה וא"כ מילתא דר"ה איירי בשטר ופריך הגמרא לשמואל דאמר אף בשטר ל"ק עד שיכתוב אחריות נכסים מא"ל וקשה מאי קושיא דלמא מילתא דר"ה איירי בכותב אחריות כמו דאמרינן לרב בכותב שטר א"ו הך תלוה וזבין שהורג נפשות בשביל ממון לא מהני גביה אחריות לשמואל ויפה פריך וזהו נראה כוונת התוס' שם דף מ"ז ע"ב ד"ה אבל דכתב דטעמיה דרב דס"ל בשטר לחוד קנה דס"ל אחריות ט"ס ושמואל לטעמיה דלא ס"ל ט"ס הוא וכתבו אבל ק"ק דלקמן פריך לר"ה דאמר תלוה וזבין וכו' מהך דשמואל דאמר אף בשטר לא קנה ואי תלוי הדבר באחריות מה קשיא ליה לשמואל טפי מרב. ולכאורה קשיא אי קושייתם דדלמא ר"ה מיירי באחריות אין שייכים לקושיא זו במ"ש מקדם ואגמרא ה"ל להקשות ואי ס"ל דזה דוחק דר"ה מיירי בכותב לו אחריות דה"ל לפרש אבל שטר שפיר מיירי ר"ה דאורחא דמילתא לכתוב על שדה שטר עדיין אין מקום לקושי' התוס' אבל לפמ"ש ניחא דודאי ס"ל התוס' דבתלוה וזבין לא מהני אחריות ולכך הקשו התו' אם אמרינן דגם רב ס"ל דעיקר הקנין תלוי באחריות כמו שמואל רק ס"ל אחריות ט"ס הוא וא"כ בתלוהו וזבין דלא מהני אפילו פירש אחריות ומכ"ש בסתם שטרא א"כ יש כאן קושיא גם לרב דבתלוהו וזבין מודה רב ופשוט:
והנה המחבר השמיט הך דין דבאחריות מהני אף דמיירי בהוחזק רק גזלן על שדה זו וכמ"ש הסמ"ע ובאמת גריר אחרי הרמב"ם ורמב"ם השמיט בכ"מ אפילו בהך דלקח מסיקריקין דבכותב לו אחריות דמהני וכבר תמה המ"מ בזה ונראה דס"ל להרמב"ם לטעמו של שמואל דלא היה טורח להעמיד לו אחריות אם לא דנתרצה וזהו שמואל דס"ל שעבוד צריך לימלך דלא אמרינן במקח ט"ס הוא וא"כ אחריות הנכתב בשטר ע"כ דעדים שאלו לו והסכים לכתוב ושופרא כי האי אינו נעשה כי אם ברצון מוחלט. משא"כ לדידן דקי"ל ט"ס הוא והעדים יכולים לכתוב בלי צורך כלל להמלכת בעלים כמבואר בפ"ק דב"מ למ"ד אחריות ט"ס הוא א"צ המלכה כלל א"כ אין כאן ראיה שנתרצה כלל כי לא זו בשטר סתמא שיש בו אחריות דאמרינן העדים כתבו בלי המלכתו אף אם נודע שהסכים לכתוב אין כאן שופרא דאף אם ישתוק וגם העדים לא יכתבו עדיין יהיה לו אחריות דט"ס הוא ואם למחות שיכתבו להדיא בלי אחריו' זהו ודאי דנמנע מיראת הגזלן ופשוט ולכך לדידן ליתא להך דינא דמהני אחריות ולכך פריך לר"ה דאמר תלוה וזבין לשמואל כהנ"ל ולא משני דמיירי באחריות דלדידן דאחריות ט"ס הוא אינו מועיל הכתיבה וא"ש דברי הרמב"ם. אבל המחבר דכתב לקמן בסי' רל"ו סעיף ד' דמהני אחריות ודלא כרמב"ם לא ידעתי למה כאן השמיט הך דינא דמהני אחריות כי דוחק לחלק בין סיקריקון להך גזלן על שדה אחת כיון שלא מצינו חילוק זה בדברי מחברי' קדמונים: ואולי סמך אמ"ש לקמן בסי' רל"ו כי שם מקום העיקר לענין סיקריקין:
ג
וי"א דאם ראו וכו' עיי' מש"ל אי"ה בסי' ר"ה מדינים אלו בשיטות הפוסקי' באריכות:
אורים ותומים, אורים
קנ״א
א
שאין אכילתן וכו' פי' כגון האפטרופסים ושותפים ואומנים ואריסים ובאינך דקא חשיב בסימן קמ"ט וק"ן סמ"ע:
ב
אבל בנ"מ יש לו ראיה עיין תומים מ"ש אע"פ דבגמרא משמע לר"א דס"ל גבי מוכר עבדו ופוסק עמו וכו' דאין ביד אשה למכור נ"מ לבעלה והרמב"ם פי' כר"א מ"מ כתבתי דאין כאן קושיא כי סברא דחוקה היא לדמות הך מכירה להך דר"א כמ"ש הרמב"ן בחידושיו ע"ש בארוכה:
ג
שהביא ראיה בשטר גם בבעל בנכסי אשתו ואשה בנכסי בעלה לא מהני שטר ולא כתבו הט"ו בגזלן אלא משום דבגזלן יש פלונתא בגמרא דלרב מהני שטר קמ"ל דלא קי"ל הכי סמ"ע:
ד
י"א דקנה כתב הסמ"ע ז"ל הטור גזלן שאינו הורג נפשות על עסקי ממון אלא שהוחזק גזלן על שדה זו ודאי כי היכא דאמרינן אם הוחזק גזלן על שדה זו יש לו חזקה על שדה אחרת שאין ירא למחות בו אלא בשדה זו שמוסר נפשו עליה ה"נ אין יראים למחות וכו' משא"כ בגזלן לכל דבר ל"מ כתיבת אחריות וכו' עכ"ל ועיין תומים שהבאתי ראיה לדיעה זו מגמרא וכן צ"ל דס"ל לתוס' ע"ש באריכות וכה"ג העליתי קושיא על המחבר דגריר אחר דעת הרמב"ם דהשמיט הך דין דבאחריות מהני אך על הרמב"ם לק"מ אך על המחבר קשה דלקמן סימן רל"ו ס"ד העתיק דלא כרמב"ם רק דיש חילוק בין כתב אחריות וכו' ע"ש ודוחק לחלק ע"ש ואולי סמך אמ"ש לקמן סימן רל"ו כי שם מקומו:
ה
תלו וזבין ע"ל סימן כ"ה מ"ש בזה:
הסבר על זכויות יוצרים
שולחן ערוך, חושן משפט
רשיון: Public Domain
מקור: www.nli.org.il
באר היטב חשן משפט
רשיון: Public Domain
מקור: www.toratemetfreeware.com
באר הגולה על שולחן ערוך חושן משפט
רשיון: Public Domain
מקור: www.nli.org.il
ביאור הגר"א על שולחן ערוך חושן משפט
רשיון: Public Domain
מקור: www.nli.org.il
מאירת עיניים על שולחן ערוך חושן משפט
רשיון: Public Domain
מקור: www.nli.org.il
נתיבות המשפט, חידושים על שולחן ערוך חושן משפט
רשיון: Public Domain
מקור: www.nli.org.il
הגהות רבי עקיבא איגר על שלחן ערוך חושן משפט
רשיון: Public Domain
מקור: www.nli.org.il
שפתי כהן על שולחן ערוך חושן משפט
רשיון: Public Domain
מקור: www.nli.org.il
טורי זהב על שולחן ערוך חושן משפט
רשיון: Public Domain
מקור: www.nli.org.il
אורים ותומים, תומים
רשיון: Public Domain
מקור: www.nli.org.il
אורים ותומים, אורים
רשיון: Public Domain
מקור: www.nli.org.il
כל הזכויות שמורות לבעלי התכנים – במידה ומצאתם הפרה בזכויות היוצרים שלכם, נא לפנות אלינו באופן מיידי במייל [email protected] האתר כולו מוקדש לעילוי לנשמת כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולזכות כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולרפואת כל חולי עם ישראל בנפש בגוף ובנשמה. לייחדא קודשא בריך הוא ושכינתא על ידי ההוא טמיר ונעלם בשם כל ישראל, ולקרב את ביאת המשיח. כל הזכויות שמורות (c) לבעלי הזכויות יוצרים השייכים לכל קטע מצוטט, יש להתייחס לכך בחומרה רבה ויש איסור גמור להפיץ באופן הנוגד לרישיון מצד ההלכה וכו' תחת רישיון Creative Commons-CC-2.5