א
דין שטרות העשויות בערכאות עכו"ם ובו ב סעיפים:
שטר שכתוב בכל לשון ובכל כתב אם היה עשוי כתיקון שטרי ישראל שאינם יכולים להזדייף ולא להוסיף ולא לגרוע והיו עדיו ישראל ויודעין לקרותו הרי הוא כשר וגובה בו מהמשועבדים אבל כל השטרות שחותמים עכו"ם פסולים חוץ משטרי מו"מ ושטרי חובות והוא שיתן המעות בפניהם ויכתבו בשטר לפנינו מנה פלוני לפלוני כך וכך דמי המכר או המעות החוב והוא שיהיו עשויים בערכאות שלהם אבל במקום קיבוץ פליליהם בלא קיום השופט שלהם לא יועילו כלום (ואפי' דנו כבר הערכאו' ע"פ אותו השטר והחזיקו הקונה במקחו אינו כלום) (א"ז פ"ק דגיטין) וכן צריכים עידי ישראל שיעידו על אלו העכו"ם שהם עידי השטר ועל זה השופט שלהם שקיים עדותן שאינם ידועים בקבלת שוחד ואז גובים מבני חורין ואם חסרו שטרי העכו"ם דבר מכל אלו הרי הם כחרס: הגה וספר שכותבין בו הערכאות הוי כשטר שלהם (נ"י בשם הרשב"א) וי"א דסתם ערכאות לא מקבלי שוחדא וכיון שנעשה בפניהם גובין אפילו ממשעבדי אפי' בלא עידי מסירה ישראל ואפי' אין השופט חתום לקיים העדים אלא כל שנעשה בפני הערכאות לא מרעי נפשייהו לשקורי ואפי' נפק עלייהו קלא דמקבלי שוחדא להטות משפט מ"מ לעדות שקר לא מרעי נפשייהו וא"צ שיהא כתוב בו שראו נתינת המעות אלא שאנו סומכין שראו בודאי (הרא"ש פ"ק דגיטין וטור) ואין חילוק בין חתום עליו עד אחד עכו"ם או שנים (ב"י בשם הרשב"א) כל שנעשה לפני השופט אבל אם כתב סופר הממונה מפי השופט שלא בפני השופט אינו כלום (טור ומהר"ם פאדוואה סי' נ"ו) מיהו במקום שיש דינא דמלכותא להכשיר שטר שנעשה ע"י סופר המלך כשר (טור בשם הרמב"ן) אבל שטרי מתנות כגון שדי נתונה לך שעיקר הקנין נעשה ע"י השטר והם חתומים בו וכן שטרי הודאות שפלוני הודה לפלוני שהוא חייב לו ופשרות שהם בעדים שלהם או שטרי (מחילות) (טור) אע"פ שיש בהם כל הדברי' שמנינו (ונמסרו לפני עידי ישראל) (טור) הרי הם כחרס: הגה וי"א דשטרי הודאות כשטרי הלואות (ב"י בשם הרשב"א והר"ן בפ"ק דגיטין) וכן שטרי מחילות כשרים בערכאות (ריב"ש סי' קמ"ב) וכן מתנה הנקנית בקנין או בחזקה (ב"י) רק שהודה בערכאות דכל השטר אינו אלא ראייה בעלמא כשר מה שנעשה לפניהם (ר"ן פ"ק דגיטין) ולכן שכיב מרע שעשה צוואה לפני ערכאות של עכו"ם קיים כל מה שצוה (ריב"ש סי' נ"א) וכמו שיתבאר לקמן סימן רנ"ג סעיף ל"ב ובכל מקום שמשפט המלך לכתוב כל הדברים בערכאות כל השטרות העשויין לפניהם כשרים אפי' שטרי מתנות מכח דינא דמלכותא (הרא"ש פ"ק דגיטין וטור) וכל שכן במקום שכבר נהגו להכשירם כשרים (ריב"ש סי' תצ"ג ותע"ח ובה"ת וב"י בשם רשב"א והמגיד פכ"ז מה' מלוה) וע' לקמן סי' שס"ט בדין דינא דמלכותא וכל שטר שמכשירין משום דינא דמלכותא אם לא נכתב כהוגן לפי דיניהם אע"פ שנכתב כהוגן לפי דינינו פסול דלא נכשיר יותר מהם (ריב"ש סי' נ"א) וכן להפך אם פסול לפי דינינו וכשר לפי דיניהם (מהרי"ק שורש קפ"ח) ויש חולקין בזה (תשובת הרא"ש כלל י"ח):
ב
אם לא ידעו דייני ישראל לקרות שטר זה הנעשה בערכאות של עכו"ם נותנים לשני עכו"ם זה שלא בפני זה וקורים אותו שנמצא כל א' כמסיח לפי תומו וגובה בו מבני חורין שטר שעידיו עכו"ם שמסרו הלוה ליד המלוה או המוכר ליד הלוקח בפני שני עדים מישראל אע"פ שאינו עשוי בערכאות של עכו"ם ואין בו כל הדברים שמנינו הרי זה גובה מבני חורין והוא שיהיו העדים שמסר בפניהם יודעים לקרותו וקראוהו כשמסרו בפניהם (הרא"ש) ויהיו כתיקון שטר ישראל שאינו יכול להזדייף לא להוסיף ולא לגרוע ויש מי שאומר דה"מ ששמות העדים החתומים בו שמות מובהקים בעכו"ם שאין דרך ישראל לקרות באותן שמות או במקום שאין ישראל רגילים לחתום בשטרות כלל: הגה שטר העשוי בערכאות והלוה כופר בו נאמן הסופר להעיד שהוא כתבו (תשו' רמב"ן סי' ע"ח ותשו' רשב"א סי' תתקפ"ו) שטר העשוי לפני עכו"ם והלוה בעצמו חתום עליו אע"פ שאינו יודע לקרות חייב בכל מ"ש בו דהרי גמר בדעתו להתחייב ולכן חתם עצמו ובודאי קראוהו לפניו והאמין לקורא ההוא: (תשו' רשב"א סימן תתקפ"ה) וע' לעיל סי' מ"ה סעיף ג':
באר היטב חשן משפט
ס״ח
א
פסולים. כתב הסמ"ע כלל הדברים כל דבר שנעש' ונתקיים זולת השטר כגון מקח שנתקיים מיד שנתן הלוקח דמי המכר או שקנהו בקנין או בחזק' או בכסף כמ"ש ר"ס ק"ץ ואין השטר אלא לראי' בעלמא בזה מועיל שטר הנעש' בערכאות של עובדי כוכבים ואף דאין עדים זולתן והמוכר כופר ואומר מעולם לא קנהו בקנין או בכסף אמרינן דערכאות של עובדי כוכבים לא מרעי נפשייהו לאסהיד שקר אבל דבר שלא נתקיים כ"א ע"י השטר כגון שנתן לו שדה והקנהו לו בשטר עצמו שכ' בו שדי נתונ' לך לא קנהו אפי' נעש' בערכאות של עובדי כוכבים דאע"ג דמהימנינן להו מ"מ לא אלימא כחייהו לעשות גוף הקנין ע"י כתיבתן וע"ל סי' ס"ו סעי' ו' וז' עכ"ל וע' בבעה"ת שער ס"ז מדינים אלו ובתשו' ן' לב ס"ג סי' ק"י ובתשובת רמ"א סי' נ"ב ובתשו' מבי"ט ח"ב סי' ש"ט ובתשובת ר"ל ן' חביב סי' קכ"ז ובמהרש"ך ס"ב סי' ק"ב וס"ג סי' כ' וקי"א:
ב
חוב. פי' הסמ"ע הטעם שגוף הלו' נשתעבד לו בלי שטר מיד בנתינת המעות וע' בתשובת ן' לב ס"א סי' ס"ב:
ג
וספר. פי' כרך שלהן שכותבין בו כל דבר הבא לפניהן כנהוג ג"כ בזמנינו אמרינן בו ג"כ דלא מרעי נפשייהו לכתוב בו שקר וע' ברשב"א סי' תתקפ"ב מדין ספר הערכי שכתוב בו שראובן קנה שדה פלונית והי' עליו העברת הקולמוס וראובן מוחזק בהשד' כו' ובד"מ הביאו עכ"ל הסמ"ע וע' בתשובת מהר"י לבית לוי סי' כ"ד ובתשובת מהרשד"ם סי' ש"נ:
ד
שנעש'. פירוש שידוע שנעשו כל הדברים לפניהן או שהערכאות כתבו כן בסוף השטר שנעש' הכל לפניהן. סמ"ע:
ה
מתנות. וה"ה שטרי מכר שנקנין בשטר לחוד כגון מוכר שדהו מפני רעתה כמ"ש הט"ו בסי' קנ"א וע' בתשובת רמ"א סי' ק"ט:
ו
הוד'. דאז גוף השעבוד נעש' ע"י עובדי כוכבים מ"ה לא מהנ' הא הודא' שנפרע ממנו כיון שלא נעש' על ידי עובדי כוכבים כ"א סילוק שעבוד בעלמא מהני ומ"ה השמיט המחבר ולא כתב שטר מחיל' ומור"ם שכתבו אכתוב בסמוך פירושו עכ"ל הסמ"ע:
ז
ופשרות. אף על גב דצריכין קנין וקנו מידם לקיים הפשר' מכל מקום כיון דפשר' קרוי דין והן פסולים לדון ולפי זה אפילו בלא שטר פסול' הפשר' שנעש' ע"י. סמ"ע:
ח
מחילות. מיירי שבשטר זה כתוב שמוחל לו דגוף המחיל' נעש' בשטר זה וה"ל כשטר מתנ' דאל"כ לא הוי השטר אלא לראי' בעלמא ובזה מהני כמו שנתבאר עכ"ל הסמ"ע והש"ך כתב דדבריו צ"ע דהא לא משמע כן בהדיא מדברי הרב מדהביא הי"א שחולקים בשטרי מחילות הא בכה"ג גם הי"א מודו דפסול היכא שאינו לראי' והב"ח כתב דלא הוי בזה ראי' די"ל דרך שחוק והיתול אמרתי שמחלתי ע"ש שהאריך ודבריו דחוקים וצ"ע לדינא עכ"ל (והט"ז כתב דהטעם באלו דכל מה שיש חלוקי דינים בין עובדי כוכבים ובינינו אין ממש בעדותם דאפשר שהם כתבו שהוד' שהוא חייב או חשבו זה למחיל' והוא בענין שאין בו ממש לפי דינינו ולפי זה אם כתבו הל' ממש שאמר פלו' לפלוני נאמנים בכל ענין ואנו דנין על הדברים כאילו הי' לפנינו עכ"ל):
ט
כחרס. הטעס דגזרינן דלמא אתו למסמך אחתימי עו"כ שבשטר לחוד בלא עדי ישראל. סמ"ע:
י
קיים. הטעם דדברי שכ"מ כבתובין וכמסורין דמי והשטר אינה אלא לראי' בעלמא. שם:
יא
כהוגן. לשון הטור שאין דינן של מלכים אלא להכשיר שטרותיהן ולהאמין לסופר שלהן אבל לא בדרכי ההקנא' שאף העו"כ במקומות הרב' חלוקין בדינין ופוסלים זא"ז כפי חלוקת חכמיהן ונימוסיהן כו'. שם:
יב
לגרוע. והרא"ש כתב דבעינן ג"כ שיהא מוחזר מענינו בשט' אחרונ' ולדעת הרמב"ם יש להסתפק בזה אם צריך או לא. שם:
יג
דרך. והרא"ש חולק ע"ז וס"ל דלא מהני כיון שמזוייף מתוכו אלא דוקא כשאין עדי עובדי כוכבים חתומין כלל מיירי בגמרא ולא ידעתי למה השמיט הרב דעתו. ש"ך:
יד
רגילים. דאז לא יבאו לטעות לסמוך אהני החתומים דהא ידעו דלאו ישראל נינהו מדחתמו נפשייהו בשטרות. סמ"ע:
טו
כופר. הרשב"א כתב דנעש' הוחזק כפרן ע"י ספר הערכי כמו ע"י עדים. שם:
טז
עובדי כוכבים. פירוש שאינם ערכאות. שם:
באר הגולה על שולחן ערוך חושן משפט
ס״ח
א
א) ל' הרמב"ם ריש פכ"ז מה' מלוה ולוה ממימרא דאמימר גיטין דף י"ט ע"ב
ב
ב) משנה וגמ' שם דף י ע"ב כלישנא בתרא חוץ מבגטי נשים וכן דעת רוב הגאונים והא דלא אמרי' בהו דינא דמלכותא דינא משום דאינו אלא בין אדם לחברו ואין בזה תועלת למלך ה"ה
ג
ג) כדא"ל רפרם לרבינא שם דף י"א ע"א וכ' הטור שנראה שהרמב"ם מפר' שעדים עכו"ם חותמים על השטר וערכאות שהוא דיין ממונה ע"פ המלך מקיים אותם
ד
ד) כן מפ' הרמב"ם מ"ש הרי"ף שם ודוקא ערכאות דלא מקבלי שוחדא
ה
ה) שם כפי גי' הספרים דגרסי במימרא דאמימר מבני חרי ומפ' שם הרמב"ם מפני שאין לו קול שהרי לא ידעו הלקוחות במה שנעשה בעכו"ם
ו
ו) שם בגמ' וכלישנא בתרא וכמש"ל
ז
ז) וכן הוא שם ברמב"ם
ח
ח) וכ"כ ה"ה בשם העיטור והרמב"ן והרשב"א ז"ל דקי"ל כשמואל דדינא דמלכותא דינא
ט
ט) וכ"כ הטור שם בסוף הסי'
י
ע' ברשב"א סי' תתקפ"ב ☜מדין ס' הערכי שכתוב בו שראובן קנה שדה פ' והי' עליו העברת קולמוס וראובן מוחזק בשדה וכו' סמ"ע בשם ד"מ
יא
י) שם מהא דרב פפא כי הוה אתי לקמי' וכו' דף י"ט ע"ב
יב
כ) שם כאוקימתא דגמ' שם דף ט' ע"ב כר"א דעידי מסיר' כרתי והא דלא חילק בין שמות מובהקין לשאינם מובהקין כאוקימתא דגמ' שם ריש דף י"א כתב הכ"מ שם דאפ"ל דהא דחשיב מזוייף מתוכו בעדים עכו"ם ה"מ בגיטין אבל בשטרי ממון לא נהי דבישראלים קרובים חשוב מזויף מתוכו משום דאתי לאיחלופי לאכשורי בלא עידי מסירה אבל בעידי עכו"ם לא חיישי' להכי אפי' בשמות שאינם מובהקים בעכו"ם
יג
ל) טור ס"ז בשם הרמ"ה כאוקימתא דגמ' הב"ע בשמות מובהקי' גיטין ריש דף י"א וסובר הרמ"ה כיון דאוקימנא לר"ש כר' אליעזר הלכתא כוותיה וה"ה לשאר שטרות דבשאין שמותיהם מובהקים חיישי' דלמא אתי למסמך עלייהו שיחשוב סתם שהם ישראל
ביאור הגר"א על שולחן ערוך חושן משפט
ס״ח
א
אם. שאינם. ולא. והיו. ויודעין. הרי. וגובה. שם:
ב
והוא שיתן. ויכתבו. בגמ' שם דאי דלאו כו':
ג
וכן צריכין. שם ערכאות תנן ופי' הרי"ף ערכאות דלא מקבלי שוחדא:
ד
ואז. כפי' הגמ' שם י"ט ב':
ה
וספר. שם לא מרעי נפשייהו:
ו
וי"א דסתם. דמתני' סתמא תנן:
ז
גובין. כגי' בגמ' שם י"ט:
ח
ואפי' אין. שלא אמרו ערכאות תנן לאפוקי בלא קיום השופט אלא לאפוקי הדיוטי':
ט
ואפי' נפק. דסתם נכרים מקבלי שוחד כמ"ש בפ' כל כתבי אלא כאן לא מרעי נפשייהו:
י
וא"צ שיהא. דל"ק בגמ' דאי לאו כו' אלא משום שעיקר הקנין אין נעשה בפניהם ואדרבה מ' שם דאי לא כו' דמסתמא יהבי זוזי קמייהו דאי לא כו':
יא
ואין חילוק. דסתמא תנן. רשב"א. וחותמיהם ביו"ד מ' אפי' שנים וז"ש ברישא עד כותי וכאן חותמיהם:
יב
מיהו. היינו לי"א דלקמן כלישנא קמא:
יג
וכן שטרי הודאות. דדמי לשטר מתנה כנ"ל בסי' מ' ס"א:
יד
ופשרות. שהוא דין ועסמ"ע:
טו
או שטרי. ל' הרמב"ם והשמיט הש"ע משום דמחילה א"צ קנין ואינן אלא לראיה ונ"ל דהרמב"ם סבר דשט"ח ושטר מכר לבד הוא דכשר אבל שאר דברים אע"ג דאינן אלא לראיה פסולים דעדותן אין כלום וכמ"ש בפי' המשנה רק בשט"ח ומכר דעל מעשה גדול כזה לא מרעי נפשייהו וז"ש בגמ' דאי לא כו' דלכאורה הוא יתר דהל"ל ושטרא ראיה בעלמא ואינהו לא מרעי נפשייהו אלא דוקא בכה"ג לא מרעי נפשייהו ולכן הצריך דוקא שיכתבו בשטר שראו נתינת המעות וזה הטעם הוא ג"כ לשטרי הודאות ומחילות ומ"ש בש"ע שעיקר הקנין כו' שפלוני הודה כו' הכל הוא לשון הטור ולשיטתו אזיל אבל הרמב"ם אינו מפליג דלדידיה כל שטרי מתנות והודאות פסולין אפי' אין הקנין נעשה על ידו ולכן סתם הרמב"ם:
טז
ונמסרו. שם ואבע"א תני חוץ מבגיטי נשים ובגיטין אפי' בעדי מסירה פסולין דקא' שם ירד ר"ש לשיטתו של ר"א כו':
יז
וי"א דשטרי כו' וכן כו' וכן כו'. הכל לשיטתם דכל שהשטר לראיה כשר וכ' הר"ן דל"ד נקט מכי יהיב זוזי קמייהו דאפ' אודי קמייהו דיהיב זוזי מהני ולא נקט בכה"ג אלא דסתמא דמילתא כך היא וה"ה לשטר מתנה הנקנה בקנין כו' והרמב"ם לא רצה בשיטתם דא"כ הל"ל בשלמא שטר ראיה אלא שטר קנין ולא הל"ל למיתלי במכר ומתנה וער"ן:
יח
ולכן ש"מ. דודאי אין השטר קונה דאין שטר קונה לאחר מיתה אלא דבריו ככתובים וכמסורים דמי וכמ"ש פ' מי שמת. ריב"ש:
יט
ובכ"מ שמשפט. כלישנא קמא וס"ל דל"פ אהדדי אלא לישנא בתרא מפ' במקום שאין הרמנא דמלכא דאל"כ הא קי"ל דדינא דמלכותא דינא וא"ל כי"מ דוקא יש למלך תועלת דא"כ קשיא הא דחזקת הבתים נ"ד ב' ונ"ה א' והרמב"ם סבר דגם בהא שם נ"ד ב' תועלת המלך ליתן חקו וכמ"ש הר"ן ע"ש ושם נ"ה א' דינא דפרסאי לאו מחק המלך הוא אלא מנהגם כן:
כ
וכל שטר כו'. דאז ליכא דינא דמלכותא וכמ"ש בפ"י דב"ק והא לא עבדי כו':
כא
וכן להפך. עמ"מ וטור וסמ"ע:
כב
ויש. כיון דע"פ הדין פסולים רק משום תקנתא או דינא דמלכותא מנ"מ אם כשר בדיננו אי לאו וכ"מ מדפריך שם י"א א' והא בעינא כו' ול"פ על מתני' ועוד דפריך כן בפשיטות מ' דבשטרא דידהו ליכא כ"ז ועסי' מ"ה סי"ז:
כג
וגובה בו. כגי' כנ"ל:
כד
שטר. שם ט' א':
כה
יהיה כתיקון כו'. דוקא כאן ובר"ס א' כנ"ל:
כו
ויש מי. שם ח' ט' והא מודה ר"א במזוייף כו' ואע"ג דלא קי"ל כר"ש בגטין מ"מ כאן ע"כ עבדינן כוותיה כמ"ש רבא האי שטרא כו' כנ"ל ולא ילפי' מר"ש אלא לחומרא דוקא מובהקין והרא"ש חולק ועש"ך:
כז
או במקום. כרשב"ג שם בברייתא דעדיף משמות מובהקין כמ"ש שם שמא בשמא כו' ואע"ג דלא קי"ל כוותיה בגיטין כנ"ל:
כח
נאמן הסופר. שם דלא מרעי נפשייהו. וכ"ש בכה"ג לעמוס זיופים אחרים עליו וכמ"ש בכתובות אמנה שבשטר קא מסהדי וכמו שהכשירו בתחלה להסהיד בשטר אזוזי דיהבי קמייהו:
כט
דהרי גמר. גטין ס"ד ח' דהא הימניה ועתוס' שם ד"ה שאני כו' וכמ"ש בכתובות ק"ב ב' לפי' ר"ת וכנ"ל סי' מ' ס"א:
קצות החושן על שולחן ערוך חושן משפט
ס״ח:א׳
א
חוץ משטרי מקח. פרק קמא דגיטין דף י' כל השטרות העולים בערכאו' של נכרי' אע"פ שחותמיהן נכרים כשרי' ופריך קא פסיק ותני ל"ש מכר ול"ש מתנה בשלמא מכר מכי יהיב זו כו' אלא מתנה במאי קנה לאו בהאי שטרא והאי שטרא חספא בעלמא. וקשה לפי מ"ש במרדכי בשם ספר החכמה בטעמא דערכאו' דכשרין משום דלא מרעי נפשייהו ואלו משה ואהרן פסולי אף על גב דמהימני דהטעם הוא משום דלא בעינן דוקא ישראל לעדות וכל מי שמוחזק בכשרות כשרים להעיד מן התורה עיין שם ואם כן מאי פריך שטר מתנה במאי קנה אמאי לא כיון דלעדות כשרים המה כמו ישראל ונראה דרש"י נמי הכי ס"ל כספר החכמה שכתב רש"י פרק קמא דגיטין דף ט' דגיטי נשים פסולים משום דלאו בני כריתוח נינהו אבל על הדינין נצטוו עיין שם ואם כן מאי פריך שטר מתני במאי קני ויראה לפי מה שכתבו תוספות בפרק חזקת הבתים (בבא בתרא דף נ"ד) בשם רבינו תם דקרקע דנקנה בשטר היינו משום דכתיב ואקח את ספר המקנהסגבי ירמי' בישראל הוי עיין שם וכ"כ תוספות פרק קמא דקידושין דף י"ד ד"ה הואיל וכל קנינו בכסף דאפילו בקרקעות נכרי אימ קונה בשטר ואם כן ניחא דשטר מתנה ל"מ דכי היכא דפסילי בגיטי נשים משום דלאו בני כריתות נינהו ה"נ פסילי בשטרי משום דלאו בני שטרא נינהו וכל קנינו אינו אלא בכסף וק"ל:
ס״ח:ב׳
א
ושט"ח. עיין ש"ך שפסק כראב"ד דיכול לטעון פרעתי כיון דאינו גובה ממשעבדי ולית לי' קלא לא חשש להניח בידו עיין שם ועייו בתשובות ריב"ש סימן תע"ה שכתב לחלק לדע' הגאונים בין כת"י שאין לו תורת שטר כלל אהני טעמא שאינו גובה ממשעבדי שיכול לטעון פרעתי אבל בשטר גמור אע"פ שאינו גובה ממשעבדי אינו נאמן לומר פרעתי ומביא ראי' משטר העשוי בעש"נ ומשמע דבזה א"י לטעון פרעתי:
מאירת עיניים על שולחן ערוך חושן משפט
ס״ח
א
להזדייף ולא להוסיף. ע"ד שנתבאר בטור ובדברי המחבר לעיל ריש סי' מ"ב ע"ש:
ב
הרי הוא כשר. פי' ואין הלוה יכול לומ' פרעתיהו וגובה ממשעבדי דעידי ישראל מפקי לקלא ואין חילוק באיזה לשון או כתב כתבוהו כיון שהעדים יכולין לקרותו:
ג
שחותמים עכו"ם פסולים. כלל הדברים כל דבר שנעשה ונתקיים זולת השטר כגון מקח שנתקיים מיד שנתן הלוקח דמי המכר להמוכר או שקנהו בקנין או בחזקה או בכסף (פי' פרוטה שקונין בו בשעת התחלת המקח וכמ"ש ר"ס ק"ץ) ואין השטר אלא לראיי' בעלמא שקנהו בכסף או בקנין או בחזק' בזה מועיל שטר הנעשה בערכאות ש"ע דאף דאין עדים זולתן והמוכר כופר ואומר מעולם לא קנהו בקנין או בכסף אמרינן דעש"ע לא מרעי נפשייהו לאסהודי שקר וה"ל כאלו הדבר ידוע ונעש' לפני דייני ישראל אבל דבר שלא נתקיים כ"א ע"י השטר כגון שנתן לו שדה והקנהו לו בשטר עצמו שכתב בו שדי נתינה לך כיון דלא קנהו כ"א ע"י שטר זה הנעש' ע"י עכו"ם לא קנהו אפי' נעש' בעש"ע אע"ג דהימנינן להו מ"מ לא אלימא כחייהו דעכו"ם לעשות גוף הקנין ע"י כתיבתן וק"ל וע"ל סי' ס"ו סעיף ו' ז':
ד
ושטרי חובות. הטעם שגוף הלוה נשתעבד לו בלי שטר מיד בנתינת המעות:
ה
המעות בפניהן. פי' בפני עדים החתומים בהשטר אע"פ שלא ראוהו הערכאות דלסברא זה והוא דעת הרמב"ם שטר העולה בעש"ע היינו שכל עניינו נעשה בפני עכו"ם דעלמא והן כותבין וחותמין והולכין אל הערכאות לקיים חתימתן ודומה לקיום שטרות שלנו שעדים כותבין וחותמין והב"ד מקיימין. ומש"ה מצריך בעל סברא זו שיעידו עידי ישראל על אלו העכו"ם עידי השטר שהן בחזקת כשרות וגם על הערכאו' דאל"כ דלמא בעל השטר זייף וכתב חתימ' עכו"ם נאמנים בלא ידיעתם והערכי קיבל שוחד לקיימם אבל דעת הי"א שהביא מור"ם והו' דעת הרא"ש ס"ל דשטר העול' בעש"ע היינו שאין עכו"ם עידי השטר חותמין השטר עד שיבאו עם בעלי הדברים לפני העש"ע ויהיו כל הדברים מבוררים לפני הערכאות ואחר שנתברר להן כל דבר הערכאות מצווים לעידים שיחתמו והן מקיימין חתימתן. ומש"ה לא מצריך בעל סברא זו שיעידו על עדי עכו"ם החתומים שהן בחזקת כשרות כי אם לא היו כל הדברים כמו שהן כתובין בשטר אמת לא היו העש"ע מצווים לחתמו וגם א"צ שיעידו על העש"ע עצמן דס"ל שמסתמא בחזקת כשרות הן דלא מרעי נפשייהו ומ"ה נמי א"צ לכתוב בשטר שבפניהן מנה הלוקח או הלוה המעו' דמסתמא נעשה בהכשר ומ"ה ס"ל נמי דגובה בו ממשועבדים כיון דכל הדברים הנעשים בערכאות קלא אית ליה כך מפורש בהטור להמדקדק בו וכמ"ש בפרישה והמחבר ומור"ם קצרו בהעתקת דבריהן ע"ש ודו"ק:
ו
וספר שכותבין בו הערכאות. פי' כרך שלהן שכותבין בו כל דבר הבא לפניהן כנהוג ג"כ בזמנינו אמרי' בו ג"כ דלא מרעי נפשיהו לכתוב בו שקר:
ז
כשטר שלהם ועיי' ברשב"א סימן תתקפ"ב מדין ספר הערכי שכתוב בו שראובן קנה שדה פלוני' והיה עליו העברת קולמוס וראובן מוחזק בהשדה בד"מ ג' הביאו:
ח
דסתם ערכאות לא מקבלי שוחדא כו'. כבר נתבאר ממ"ש לפני זה ובארבע דברים מחולק בעל סברא זו (והוא דעת הרא"ש) עם בעל סברא קמייתא (והוא הרמב"ם) . הא' במה דא"צ עדות על הערכאות שאינן ידועין בקבלת שוחד. הב' שא"צ שיהא כתוב בשטר שראו נתינת המעות. הג' שיהא כל דבר נעש' לפני הערכאות ומה"נ ס"ל דא"צ שיהי' עדות על כשרו' העדות. הד' דגובה אפי' ממשעבדי ומטעם שכתבתי לפני זה כל חד לפי סברתו ועיין פרישה:
ט
אלא כל שנעש' בערכאו' פי' כשידוע שנעשו כל הדברים לפניהן או שהערכאות כ"כ בסוף השטר שנעשה הכל בפניהן:
י
אבל שטרי מתנות כו'. וה"ה שטרי מכר כשנקנין בשטר כגון שכתב לו שדי מכורה לך אלא משום דאין השדות נקנין בשטר לחוד כ"א כשנמכר מפני רעתה כמ"ש הטור והמחבר בסי' קצ"א מ"ה לא כתב בו שטר מכר ועפ"ר:
יא
שהוא חייב לו בפרישה ובהגד"מ כתבתי הטעם כיון דאינו משתעבד כ"א באמרו אתה עידי להרא"ש או בהודה לפניהן בהודאה גמורה להרמב"ם (כמ"ש בסי' פ"א) לא אלים כחייהו לצירופ' לשיעבוד כזה להגמר על ידם אף שאמר אתם עידי ול"ד להלואה שנעש' לפניהן דאת אשר ראו יגידו:
יב
חייב לו. דקדק לכתוב הודה שהוא חייב לו דאז גוף השיעבוד נעש' ע"י עכו"ם וכמ"ש הוא דלא מהני הא הודאה שנפרע ממנו מהני כיון שאין נעש' ע"י עכו"ם מעשה כ"א סילוק שיעבוד בעלמא ומ"ה השמיט המחבר ולא כתב שטר מחילה שכתב הרמב"ם והטור ועמ"ש בסמוך על הגה"ח מור"ם שכתבו:
יג
ופשרות כו'. אע"ג דפשר' צריכה קנין וקנו מידן לקיים הפשרה מ"מ כיון דהפשרה נעשה ע"י ופשרה קרוי' דין והן פסולין לדון דין ולפ"ז אפי' בלא שטר הפשרה שנעש' ע"י פסול וכן משמע ל' הטור והמחבר ועפ"ר:
יד
או שטרי מחילות. עפ"ר שכתבתי שלא איירי שכתוב בו שמחל לו לפניהן דא"כ לא הוי השטר אלא לראייה בעלמא וכבר נתבאר דמהני בערכאות אלא מיירי שבשטר זה כתוב שמוחל לו דגוף המחילה נעש' בשטר זה וה"ל כשטר מתנה ולפ"ז צ"ל דאיירי שהישראל כותב וחותם המחילה בערכאות והערכאות מקיימין אותו ואע"פ שאין חתימתו מצד עצמו ניכרת וק"ל:
טו
ונמסרו לפני עידי ישראל כו'. הטעם דגזרינן דלמא אתו למסמך אחתימי עכו"ם שבשטר לחוד בלא עידי מסיר' דישראל:
טז
ולכן שכ"מ שעש' כו'. הטעם דדברי שכ"מ ככתובין וכמסורין דמי והשטר אינו אלא לראיי' בעלמא:
יז
וכן להיפך אם פסול לפי דינינו כו'. ל' הטור שאין דינן של מלכים אלא להכשיר שטרותיהן ולהאמין לסופר שלהן אבל לא בדרכי ההקנא' שאף העכו"ם במקומו' הרבה בדינין חלוקין דנין אותן ופוסלין זא"ז כפי חלוקות חכמיהן ונימוסיהן כו':
יח
ה"ז גובה כו'. דס"ל דלא גרע מנעשה המעשה או ההודאה לפני עידי המסירה ישראל בלא שטר כלל ומ"ה כ' דאינו גובה אלא מבנ"ח אע"ג דשטר שנמסר לפני עידי ישראל אע"ג דלית עידי ישראל חתומין בו גובה אפי' ממשעבדי וכמ"ש הט"ו בס"ס מ' ובס"ס נ"א ובס"ס ס"ט הכא שגוף השטר והעדים החתומין בו כן עכו"ם גרע טפי מ"מ ה"ל נמי דין שטר לענין שאינו יכול לומר פרעתי כל זמן שהשטר בידו ועפ"ר:
יט
והוא שיהיו העדים כו'. עפ"ר שם כתבתי דהרא"ש כתב דגם בשטר הנעשה בעש"ע בעינן שלא יהא ראוי להזדייף ושיהא מוחזר מענינו בשטה אחרונה ושלדעת הרמב"ם יש להסתפק בזה אם צריך או לא ע"ש:
כ
שאין דרך ישראל לקרות כו'. דאל"כ פסלינן ליה משו' גזירה שמא יבואו לסמוך פעם אחרת מאלו עכו"ם החתומים לחוד בראותם שמכשירים שטר זה ולא יעלו על דעתו שהיו כאן עידי מסירה ישראל מה שאין כן דכשידוע שהן שמות העכו"ם לא יבואו למטעי לסמוך עלייהו לחוד:
כא
או במקו' שאין ישראל רגילים לחתום כו'. דאז נמי לא יבואו לטעות לסמוך אהני החתומים דהא ידעו דלאו ישראל נינהו מדחתמו נפשייהו בשטרות:
כב
הלוה כופר כו'. ע' ברשב"א דכ' שנעשה הוחזק כפרן ע"י ספר הערכי כמו ע"י עדים ד"מ שם הביאו:
כג
העשוי לפני עכו"ם כו'. פי' שאינם ערכאות וכ"כ בד"מ בהדיא והטעם כתבתי שם בהג"ה וגם כתבתיהו בסמ"ע לעיל בסימן מ"ה סעיף ג' ששם כתב המחבר דין זה בעצמו ע"ש:
נתיבות המשפט, ביאורים על שולחן ערוך חושן משפט
ס״ח
א
המעות בפניהם. עסמ"ע ס"ק ה' עד דמש"ה מצריך בעל סברא זו שיעידו עידי ישראל על אלו העכו"ם עידי השטר שהן בחזקת כשרות וגם על הערכאות לכאורה קשה דא"כ אפי' הדיוטות ליתכשרו כשיש עידי ישראל שמקיימין חתימתן דהא הערכאות אינן יודעין כלל מגוף הענין רק שמקיימין חתימת הדיוטות וא"כ עדיף טפי כשישראל מקיימין חתימת ההדיוטות מקיום הערכי אמנם הדברים מבוארים בטור שהערכי אם לא הי' יודעים שהעדים הם נאמנים לא היו מקיימין וא"כ עיקר הסמיכה על הערכי שישראל אינן מעידין רק שאינן יודעים בקבלת שוחד אבל אין הישראל מכיר טיב העכו"ם משא"כ הערכאים יודעי בטיב העכו"ם חביריהם ואי לאו דאתחזקו ליה העדים בנאמנות לא הי' מקיים חתימתו:
ב
מבנ"ח. עש"ך ס"ק ג' שתמה אהא שכ' הב"י נקטינן כהרמב"ם (והיינו שא"נ לטעון פרעתי) משום דהרשב"א והרא"ש ס"ל כוותי' וע"ז תמה הש"ך דהא הן מיירי בענין אחר וכו' פי' דהא הם מיירי מערכאות שגוף הדבר נעשה אצלם וס"ל בהא דגוב' אפי' ממשעבדי ובזה ודאי דאף פרעתי א"י לטעון משא"כ לדעת הרמב"ם דגובה רק מבנ"ח אפשר דאף פרעתי יכול לטעון וכסברת הראב"ד. ובתומים תמה על הראב"ד מהא דסעיף ב' בשטר הנעש' בהדיוט ובע"מ דגוב' רק מבנ"ח וא"י לטעון פרעתי. ולק"מ דשם שטר הוא דהא נמסר בעידי מסיר' רק שהוא מזויף מתוכו נפסל משום גזירה לא גרע משטר חוב מוקדם דאינו יכול לטעון פרעתי לדעת המחבר בסי' מ"ג ואפי' למאן דפוסל התם היינו דאיכא ריעותא בשטר זה שיבוא לגבות בו מהלקוחות משא"כ הכא דהגזיר' הוא רק משום שטר אחר כמ"ש הסמ"ע ס"ק ך' ע"ש ועוד דכיון דשם שם שטר עליו אינו נאמן לטעון פרעתי כמ"ש הש"ך בסי' ס"ט ס"ק י"ד משא"כ בשטר הנעש' בערכאות דלאו שם שטר עליו כלל דלא בני שטרי נינהו כלל כמ"ש התומים בעצמי ס"ק ח' רק דהחכמים הימנוהו בגוף הדבר יכול לטעון פרעתי. ובסמוך אכתוב עוד יישוב אחר. ומה שהקש' התומים דבשמות שאינן מובהקים הוי מזוייף מתוכו כיון שהי' אפשר לגבות בו ממשעבדי. לק"מ דהא מ"מ לא גרע משטר מוקדם בסי' מ"ג דאף שם איכא חשש טריפת משעבדי שלא כדין מ"מ גבי מבנ"ח:
ג
ממשעבדי. לכאורה קשה דהא אפי' בשטר שחתומים בו עידי ישראל מבואר לעיל בסי' ל"ט סעיף י"ח דחוששין לענין טריפת לקוחות שמא לא אמר להם כתבו וחתמו אף דלא חשדינן להו דמשקרו בעיקר הענין ע"ש א"כ מכ"ש דיש לחוש כן לעכו"ם ניהו דלא חשידי דמשקרי ובוודאי ראו ההלוא' מ"מ אימר עשו ממלוה ע"פ מלוה בשטר בלא ציווי הלו' ודוחק לומר דמיירי שכתוב בו ואמר לנא כתבו וחתמו ותנו. ועוד דאכתי ניחוש דלמא חזר בו ומוחה מלתנו. ועוד דהא צריכין להימלך בו בין כתיב' לנתינה כמבואר בסי' ל"ט. ולכן נרא' דהוא משום הטעם המבואר בירושלמי דקול יוצא לערכאין וס"ל דדמי למוכר שדהו בעדים דגוב' ממשעבדי בלא שטר. וכמו מעשה ביד דגובה ממשעבדי ומשום קלא ומטעם זה א"י לומר פרעתי וא"י לומר לא ידעתי בהשטר שכתבו בלי ציווי כיון שהקול יוצא לכתיבת הערכאין מסתמא ידע הלוה מהשטר ולא הי' לו לפרוע עד שיקח השטר ובזה א"ש דברי הראב"ד דס"ל דיכול לטעון פרעתי לדעת הרמב"ם דכיון דהרמב"ם ס"ל דאינו גוב' ממשעבדי והוא מטעם דאין קול יוצא לערכאות ממילא דיש לחוש שנכתב בלי ציווי ולא ידע מהשטר ופרעו ולא לקח השטר מידו ונסתלק קושיית התומים שהבאתי בס"ק בסמוך:
ד
ופשרות. עסמ"ע ס"ק י"ג עד ופשרה קרוי דין והם פסולים לדון דין וכו' לכאור' קשה דא"כ כל הפסולים לדון דין כגון גזלנים יהיו פסולין לפשר אמנם בפריש' מבואר הדבר יותר דדוקא בעכו"ם דלא מהני בדין אפי' קבלו עלייהו מש"ה לא מהני קנין בפשר' מה שאין בן בשאר פסולין:
ה
שטרי מחילות. עסמ"ע ס"ק י"ד עד מיירי שבשטר זה כותב לו שמוחל לו. ובש"ך ס"ק ח' בהג"ה הקשה דבזה גם הי"א מודה ע"ש. ונרא' דכוונתו דמיירי באמר כתבו ותנו שובר מחילה דאז בודאי פסולים דאין שליחות לעכו"ם ואפי' לדעת הרי"ף שהביא הש"ך בסי' ל"ט ס"ק י"ג דלא בעינן מטי לידי' מ"מ הא כתב הטעם דעדיו בחותמיו זכין לו ועכו"ם לאו בני זכי' נינהו. אמנם דברי הסמ"ע שכתב ולפ"ז צ"ל דאיירי כשהישראל כותב וחותם המחילה בערכאות והערכאות מקיימין ואע"פ שאין חתימתו מצד עצמו ניכרת עכ"ל. הוא תמוה דבודאי כשהוא חתימת ישראל קיום הערכי הוא רק לראי' בעלמא ובודאי דנאמן לכ"ע. וגם בפרישה לא כתב דמיירי בהכי גם אין לו הכרח ממה שהקדים ולא א"ש מ"ש ולפ"ז צ"ל גם מ"ש ואע"פ שאין חתימתו ניכרת אין לו פי' דמאי אע"פ דמשמע דכ"ש כשחתימתו ניכרת דהוי כחרס והי' צ"ל דמיירי שאין חתימתו ניכרת לכך נראה דט"ס הוא בסמ"ע וכצ"ל ולפ"ז צ"ל דהרב בהג"ה מיירי שהישראל כותב וכו' והכוונה דבכה"ג דגוף המחילה נעשה בשטר לא א"ש מש"כ הרב בהגה ולזה כתב דהרב בהגה מיירי כשהישראל כותב וכו' בזה באמת כולי עלמא מודים דמהני והי"א לא פליגי רק בשטרי הודאות. ומה שסיים הרב וכן שטר מחילות אין מוסב כלל על דעת הי"א רק מוסב על וכן מתנה שהביא הרב דג"כ כ"ע מודו בזה דהא אינו אלא לראיה כנ"ל:
ו
וכן להיפך אם פסול. עיין תומים דדוקא לענין חזרת השטר בשיטה אחרונה או לענין שטר שיכול לזייף פליגי היש חולקים ומכשירין בערכאות כמבואר דיעה זו בהעיטור ובהה"מ דתקנות חכמים הוא להכשירו. אבל כשלא הי' קנין כראוי כגון שטרות שלא הקנוהו בכומ"ס או מעות נקנין חליפין בגוונא שכתב הטור שהביאו הרמב"ן כ"ע מודי דפסול:
ז
שטר שעדיו כותיים. התמיה מבוארת דהא לעיל בסעיף א' כתב בשטרי מתנות והודאות דאפי' נמסר בפני עדים ישראל דפסול דהוי מזויף מתוכו וכן תמה בתומים ונראה דס"ל דמזויף מתוכו דהכא כיון דלא פסול רק משום גזירה דשטר אחר שיבוא לסמוך עלייהו בלא ע"מ כמ"ש הסמ"ע ס"ק כ' לא גרע משטר מוקדם דגבי מבנ"ח לדעת המחבר בסי' מ"ג ואף דשטר שיכול לזייף אף לענין פרעתי לא הוי שטר ע"כ הוא מטעם החילוק שבין שטר מוקדם לבין שטר שיכול לזייף הוא דשטר שיכול לזייף כיון דיכול לבוא לידי ריעותא וחוב ללוה בשטר זה אף לענין בנ"ח מש"ה פסול אף נגד בנ"ח משא"כ בשטר מוקדם דאין פסול רק מטעם גזירה דמשעבדי כשר לענין פרעתי א"כ בשטר דהכא דאינו פסול רק מטעם גזירה דשטר אחר כמ"ש הסמ"ע ס"ק כ' לא גרע משטר מוקדם דכשר נגד בנ"ח משא"כ בשטר מתנה כיון דהשטר פסול עכ"פ משום מזויף מתוכו א"א למיקני ביה ארעא דכל שיש שם פסול על השטר לא חזי לאקנויי בי' ועוד נראה דבשטר שצריך קיום אפי' מיתמי ושלא בפניו לא חיישינן דלמא אתי למיסמך עלייהו בשמות שאינן מובהקין שיסברו שהן ישראל דהא כיון דהעדים יכירו החתימות יכירו גם כן העדים עצמם ויודעין שהם נכרים וכן הקשה הפ"י בגיטין הבאים ממדנה"י וכן הקשה הרשב"א וז"ל דהאיך אפשר שיעמדו בפניהם ולא יכירו אם נכרים ע"ש משא"כ בגט שיכולה להנשא בלא קיום בארץ ישראל ואפי' במדנה"י אם ימסור הבעל הגט בעצמו לידה. וכן בשטר מתנה יש לחוש כשהנותן יהי' מודה בשטר מתנה שכתבו ויחזיקו אותו הב"ד ויבוא אח"כ ריעותא לענין הבעל חוב של הנותן שיבוא אחר שהחזיקו אותו הב"ד ויתנו פס"ד להמקבל שהשדה שלו ובאמת אינו שלו כיון שלא קנה בשטר א"נ שמחמת טעות הנותן יחזיק בג' שנים בקרקע שפיר יש לחוש דלמא אתי למיסמך עלייהו דשטרי הודאות דחשיב בסעיף א' שפסול בע"מ ע"כ מיירי בשטרי חיוב שמקנה באודיתא דהקנין אודיתא בשטר בטל בלא ע"מ ושפיר אתי לידי ריעותא כנ"ל תדע דהא בסעיף א' מיירי אפי' לענין להד"מ וא"כ קשה דל ע"ח הא בע"מ לבד שוב א"י לטעון משטה אלא ע"כ באודיתא של קנין חיוב מיירי:
ח
שמות מובהקין. עיין תומים שהביא דברי הרא"ש שכתוב בשטר מתנה דפסול אפי' נמסר בע"מ מטעם דחיישינן שמא ימסור בפניהם שהי' סובר כמו שנאמנים חתומין נכרים כן נאמנים למסור בפניהם והא ליתא דדוקא לחתום שקר לא מרעי נפשייהו אבל בעדות בע"פ מרעי נפשייהו ומשקרי. ותמה ע"ז דל"ל טעם זה הא אפי' קושטא קמסהדי מ"מ במתנה דצריך קנין בשטר כמו שחתומין לא מהני מסירה דידהו ותי' דס"ל דעכו"ם בני עדות נינהו רק דכמו שפסולין בגט משום דאינן בכתיבה אינן במסיר' ה"נ כיון דאין הנכרי קונה בשטר לאו בני שטרי נינהו ומשום הכי כשהנותן בעצמו מוסר השטר לפני ערכאות והן עדים כשרים קונה בזה עכ"ל ולא הבינותי דמ"ל ע"ח או ע"מ הא ע"מ ג"כ מטעם שטר קונה ועכו"ם לאו בני שטרא נינהו ולכן נראה דעיקר הטעם בשטר מתנה דלא מהני בנכרי אפי' לדעת הסוברי' דנכרים בני עדות הם הוא מטעם דהא אפי' בישראל פסול עדות מפי כתבם רק בשטר כשר מקרא ואקח ספר המקנה ובעינן דוקא שיהי' כתוב בנוסח שטר דומיא דספר המקנה כמ"ש התוס' בכתובות ובב"ב ג"ד כתבו התוס' דואקח את ספר המקנה רק בישראל כתוב ע"ש ולהרא"ש הטעם דפסול השטר בעכו"ם משום דואקח ספר המקנה בישראל כתיב ממילא עדותן שבשטר לאו ממשא אית בהו משא"כ כשהן ע"מ בפה עדות גמור הוא ומהני כמו בע"מ ישראל וס"ל דעכו"ם קונה בשטר רק משום דהוי מפי כתבם פסול בשטר משא"כ כשיש ע"מ ומש"ה הוצרך הרא"ש לומר דבע"פ מרעי נפשייהו ומשקרי:
נתיבות המשפט, חידושים על שולחן ערוך חושן משפט
ס״ח
א
ויודעין לקרותו. ע"ל סי' מ"ה אי כשר בדיעבד כשלא ידעו לקרותו וסמכו על אחרים:
ב
כל השטרות שחותמיהם כותים. פי' שטרות שגוף השטר הוא לקנין כגון שכתב שדי נתונה לך ובמסירת השטר נקנה או במכר שכתב שדי מכורה ומקנה לו בזה השטר פסול דעכו"ם אין להם יד להקנות ולאו בני עדות ובני שטר נינהו:
ג
חוץ משטרי מו"מ. היינו שנתן מעות וקנה השדה בכסף והשטר הוא רק לראי'. וכן בהלואה. וגם זה מן התורה פסול דהא לאו בני עדות נינהו רק משום תיקון העולם הכשירו) (ודוקא בשטר ערכאות מהימני' דלא מרעי נפשייהו לעשות שטר בשקר אבל כשמעידין בע"פ מרעי נפשייהו ומשקרי ולא מהימני וע"ב:
ד
שיהיו עשוין בערכאות לדעת הרמב"ם והמחבר הענין של שער ערכאות הוא כך שחותמים השטר עידי עכו"ם בעלמא ואח"כ באין אל השופט הערכי והוא חוקר ודורש ומקיים) (אי לאו דלא היו מוחזקים בעיניו העדים עכו"ם לנאמנים לא הי' מקיים:
ה
ואז גובים מבנ"ח. אפי' במו"מ אף דמוכר שדהו בעדים גובה ממשעבדי ס"ל דאין קול יוצא לערכאות ש"ך או"ת ומ"מ א"י לטעון פרעתי אפי' לדעת המחבר:
ו
וספר. וכה"ג לכ"ע אינו גובה ממשעבדי דהא גם בישראל ממ"ש הסופר שטר הטפסר כ"ז שלא מסר השטר לבע"ד אין לו תורת שטר לענין משעבדי:
ז
וכיון שנעשה בפניהם. בד' דברים מחולקים דיעה זו עם דעת המחבר. הא' דלדיעה זו בעינן שיהי' כל הדבר נעשה בפני הערכאות. הב' שא"צ עדים שיעידו על העדים שא"י בקבלת שוחד. הג' שא"צ שיהיה כתוב בשטר שראו נתינת המעות. הד' דגובה ממשעבדי:
ח
אפי' ממשעבדי. ואפי' לא כתוב בשטר ואמר לנו כו"ח:
ט
מתנות. כגון שדי נתונה לך וה"ה במוכר שדה מפני רעתה דעיקר קנין הוא בשטר:
י
שטרי הודאות. הטעם כיון דבעינן עדים להודאה והני לאו בני עדות. ולפ"ז במקום דא"צ עדים להודאתו כדלקמן סי' פ"א לכ"ע כשר בערכאות:
יא
ופשרות. וה"ה פשרה בלא שטר לא מהני דפשר' קרוי דין ודין לפני עכו"ם ל"מ קבלה אפי' בקנין משא"כ בשאר פסולים:
יב
ונמסרו לפני עידי ישראל. אפי' בשמות מובהקים גזרינן אטו שאינן מובהקין ואתו למיסמך עלייהו דיחשבו שהן ישראל:
יג
שטרי מחילות. היינו שלא אמר בפי' הריני מוחל רק שאמר כתבו ותנו שטר מחילה. דקנה בשטר מש"ה לא מהני) (ובזה העיקר כדיעה זו דל"מ וע"ב:
יד
וכן להיפך) (ודוקא בשטר שלא הוחזר בשיטה אחרונה או בשטר שיכול לזייף פליגי הי"ח ומכשירין בשטר ערכאותיהן ובהדיוטות לפני ע"מ כ"ע ס"ל דבעינן שיהיה כתוב כתיקון ישראל אבל בדבר שתלוי בדין כגון שהקנה לו שטרות בלא כומ"ס או מעות בקנין חליפין כ"ע מודים דלא קנה וע"ב:
טו
וגובה בו מבנ"ח. היינו לדעת הרמב"ם דה"ל שטרי ערכאותיהם לא גבי ממשעבדי. אבל לדעת (הרא"ש הביאו) הרמ"א לעיל דגובה ממשעבדי בערכאות גובה ג"כ כאן או"ת. ולפמ"ש בביאורים אינו גובה רק מבנ"ח:
טז
מובהקין. והרא"ש חולק וס"ל דאפי' בשמות מובהקין גזרינן אטו שאינן מובהקין ש"ך:
יז
נאמן הסופר. והוחזק כפרן ע"י סופר הערכי ואף דערכאות לא מהימני בע"פ מ"מ כשמעיד שהוא כתבו נאמן דהא אם יתברר שהוא שקר הא העיד שקר בכתב:
הגהות רבי עקיבא איגר על שלחן ערוך חושן משפט
ס״ח
א
[שו"ע באמצעיתו] אבל שטרי מתנות. נ"ב עיין לעיל סי' ס"ו ס"ז:
ב
[הגה] ולכן שכיב מרע. נ"ב עיין תשו' ת"ה למהרח"ש ס"י:
שפתי כהן על שולחן ערוך חושן משפט
ס״ח:א׳
א
שטר שכתוב בכל לשון כו'. עיין בבעה"ת שער פ"ז מדינים אלו שבסי' זה ובתשובת ן' לב ס' ג' סי' ג' סי' ק"י ועיין בתשו' רמ"א סי' נ"ב ובתשובת מבי"ט ח"ב סי' ש"ט:
ס״ח:ב׳
א
ויודעין לקרותו היינו כמתרץ בש"ס פ"ב דגיטין (דף י"ט ע"ב) בדידעי למקרי אבל אם אין יודעים לקרות לא יחתמו לכתחלה ע"י שיקרא אחר לפניהם אע"פ שמבינים הלשון מיהו אם חתמו אע"פ שאין מבינים הלשון רק ששני ישראלים אחרים תרגמו להן הלשון השטר כשר בדיעבד כל זה העליתי לעיל סי' מ"ה סעיף ב' ועיין בתשובת ר"ל ן' חביב סי' קכ"ז ובתשובת ר"ש כהן ס"ב סי' ק"ב וס"ג סי' ך' וסי' קי"א:
ס״ח:ג׳
א
ושטרי חובות מ"ש ב"י ובד"מ דנקטינן כהרמב"ם בהא כיון שכן דעת העיטור והרמב"ן והרשב"א והרא"ש והר"ן צ"ע דהא הפוסקים הנ"ל מיירי מענין אחר וגם עיינתי בעיטור ולא מצאתי רבר גם בר"ן משמע להיפך ע"ש ועיין בהשגות הראב"ד ובהה"מ ותמצא כדברי דבשט"ח שאני דכיון דאינו גובה ממשעבדי ולית ליה קלא לא חשש להניחו בידו ויכול לטעון פרעתי ע"ש ועיין בתשובת ן' לב ספר א' סי' ס"ב דף פ"ו:
ס״ח:ד׳
א
מבני חורין ואפי' בשטרי מקח וממכר. וגרע ממוכר שדהו בעדים דס"ל להרמב"ם דוקא עידי ישראל הוא דמפקי לקלא אבל הה"מ כתב דלהרמב"ם בשטרי מקח וממכר כשר לגבות אפי' ממשעבדי דלא גרע כו' אכן מסתימת ל' הרמב"ם והט"ו לא משמע כן וכ"פ הב"ח ע"ש. עיין בתשובת ר"ש כהן ס"ג סי' קי"א ובתשובת מהר"י לבית לוי סי' כ"ד ובתשובת מהרשד"ם סי' ש"ן.
ס״ח:ה׳
א
שראו נתינת המעות עיין בתשובת מהרשד"ם סי' ד"ש:
ס״ח:ו׳
א
ע"י סופר המלך כשר. עיין בתשובת מהר"י לבית לוי סכ"ד:
ס״ח:ז׳
א
שעיקר הקנין עיין בתשו' רמ"א סי' ק"ט:
ס״ח:ח׳
א
או שטרי מחילות כו'. עיין בשלטי גבורים פ' מי שמת (דף רל"ד ע"ב) ועיין בתשוב' מהרשד"ם סי' ש"ן כ' הסמ"ע עיין פריש' שכתבתי שלא איירי שכתב בו שמחל לו לפניהן דא"כ לא הוי השטר אלא לראיה בעלמא וכבר נתבאר דמהני בעש"ע אלא מיירי שבשטר זה כתוב שמוחל דגוף המחילה נעשה בשטר לזה והו"ל כשטר מתנ' עכ"ל ודבריו צ"ע דהא בהדיא לא משמע כן מדברי הר"ב (הג"ה ר"ל לפ"ז למה הביא הר"ב י"א שחולקין ע"ז דשטרי מחילות כשרים דהא בכה"ג היכא שאינם לראייה גם הי"א מודו דאינו כשר שהרי הריב"ש חולק על זה מכח קושיית הסמ"ע דהא השטר לא הוי אלא לראיי' כו' וכדאיתא להדיא בב"י בשם הריב"ש) והב"ח כתב דלא הוי בזה ראייה דיכול לומר דרך שחוק והתול אמרתי שמחלתי ע"ש שהאריך ודבריו דחוקים וצ"ע לדינא:
ס״ח:ט׳
א
ולכן שכיב מרע עיין בתשובת ר"י לבית לוי סימן כ"ד ודברי המחבר כאן ולקמן ס"ס רנ"ג מוכיחים כהריב"ש ודוק:
ס״ח:י׳
א
שאין דרך ישראל. והרא"ש חולק על זה וס"ל דלא מהני כיון שמזויף מתוכו אלא דוקא כשאין עידי עכו"ם חתומין כלל מיירי בגמרא. ועיין בטור וב"י ולא ידעתי למה השמיט הר"ב דעתו ועיין ב"ח בישוב דברי רמב"ם בסעיף ח':
טורי זהב על שולחן ערוך חושן משפט
ס״ח
א
(ס"א בש"ע) שטרי הודאות שפ' הודה וכו' יש נותנין טעם שבאלו יכול לומר דרך שחוק אמרתי כן בפני הערכי ואף שצוויתי שיכתוב בס' הערכי מ"מ הכל היה דרך שחוק ואין לזה טעם דכל שהערכי כשר להעיד לו הוי כישראל ולפע"ד הטעם באלו דכל מה שיש חלוקי דינים ביניהם ודינינו אין ממש בעדותם דאפשר שהם כתבו שהודה שהוא חייב והוא בענין שאין בו ממש באותה הודאה לפי דינינו וכן במחילות אפשר שהם חשבו זה למחילה ובאמת אינו מחילה ולפ"ז אם כתב כבל' זה ממש אמר פ' לפ' נאמנים בכל ענין ואנו דנין על הדברים כאלו נדברו לפנינו ועפ"ז מתורץ מ"ש הטור והמחבר שטרי הודאה שפ' הודה בפנינו שהוא חייב לו שהוא מיותר לכאורה ובסמ"ע כתב דממעט אם הודה שנפרע וכו' ולע"ד נראה דהכוונה היתה דוקא אם אין כותבין ל' שאמר פ' לפ' אלא כותבין שהם מעידים שהודה פ' בזה אפשר שלא הודה באמת והם חשבוהו להודאה וכן במחילת ופשרות ולפ"ז אפי' אם כתב שהודה לו שנפרע לא מהני שאפשר שהם הבינו מכלל דבריו כן ואף שנמסרו בפני עדים ישראל ה"ל מזוייף מתוכו כיון דיודע שהם כותבין לפי ראות עיניהם וכמ"ש משא"כ בש"ח שכתוב בהן ענין נתינת המעות הם נאמנים ואפי' לזה ס"ל לרמב"ם בס"א שצריך שיהי' כתוב שראו נתינת המעות משום שחיישי' שמא טעו באיזה ענין שטי"ז חייב לו כנ"ל נכון לסברת רמב"ם:
אורים ותומים, תומים
ס״ח
א
שטר שכתוב בכל לשון וכו' דבר זה מבואר בגמ' ובכל דוכתי דכל שטרות כשרים בכל לשונות וכל כתיבה בלי הבדל אם כתב בלשון עברי או שאר לשונות. איברא בתו' גיטין דף יו"ד ע"ב ד"ה חספא בקושית' הא דפריך הגמ' דהא חספא בעלמא הוא והקשו דילמא בע"מ היא כתבו ואין לומר דלהכי חשיב לי' חספא בעלמא משום דמשנה כיילא שטר מתנה בהדי שארי שטרות דכשרים אפילו כתיבתן וחתימתן נכרין דהשתא לא מהני ע"מ מידי דהא ברייתא דבסמוך וכו' כולל וכו' אפילו גיטי נשים ואפ"ה לא מכשירין בגיטין אלא בכתיבה ישראל ובע"מ וכו' עכ"ל אם כן נראה לכאורה מתוך דבריהם דסבירא להו בשטר קנין שקונה מתוך השטר כגון שדי נתונה לך וכו' פוסל כתיבת וחתימת נכרים אפילו בשמות מובהקין דלא שייך בי' מודה ר"א במזויף מתוכו אך באמת אין לדין זה שורש ועיקר ואדרבא מבואר לקמן בגמ' דף י"ט ע"ב דאפילו גט בכל כתב ולשון כשר כדתנן גט שכתבו וכו'. וכבר תמה מהר"ם מלובלין בזה. ולכן הפי' הנכון הוא דשם בגמ' על האי שטרא פרסאי דמס' באפי סהדי ישראל דמכשירין בע"מ פריך הגמרא יהא בעינן כתב שא"י לזייף והא בעינן צריך שיחזור מעניינו של שטר וכתב הרא"ש וכן המהרש"א דה"ל להקשות קושי' זו ג"כ על המשנה דכל שטרות העולים בערכאות והא לא מהדר והא ה"ל שיכול לזייף דהא דרך הנכרים מבלי להדר ומבלי לדקדק לכתוב דוקא על דבר שבלתי לזייף כמ"ש רש"י להדיא וע"ש מה שתי' בדוחק אבל נראה דלתו' לא קשי' דהתו' כתבו גיטין דף ט' ע"ב ד"ה אעפ"י דלכ"ע מהתורה ערכאות פסול דהא לאו בני עדות נינהו אלא תקנתא דרבנן נינהו היכי דקים לן דקושטא קאמרי מכל מקום פריך הגמ' מן מתנה שפיר. ולפ"ז דלכ"ע בערכאות רק תקנת' דרבנן אם כן א"א להקשות על המשנה והא ה"ל שטר שיכול לזייף וצריך להדר בשטה אחרונה והיינו אף דבאמת לא זייפו דהא יש כאן ע"מ מ"מ הואיל ולא נעשה בתורת שטר מפסלי כמ"ש המפורשים דהא בלא"ה פסול מדין תורה רק תקנתא דרבנן להכשיר ערכאות וא"כ מה יוסף ומה יתן עוד פסול או לא הלא כל ההכשר מדרבנן ולכך לא פריך רק אמילת' דר"פ דלא איירי מערכאות וא"כ ליכא תקנתא דרבנן לדינא קאמרי ושפיר פריך. וזהו כוונת הבעל עיטור במאמר שמיני בסופו דהך קושי' לר"פ פריך ולא על משנה דערכאות והרשב"א השיג עליו ולפמ"ש ניחא דסבירא ליה כדעת התוס' ואם כן לזה נתכוונו התוס' דא"ל דלכך חשבינן חספא בעלמא משום דאיירי כתיבתן וחתימת נכרי' ואם כן ודאי דלא מהדרי בשט"א וכתבו על שטר שיוכל לזייף כדרכן תמיד וכמ"ש רש"י ובשלמא שטרי ראי' יש בהו תקנת חכמים להכשיר אף דאינו כשר אבל שטרי מתנה דקונין בגוף שטר השדה בס"ד בעינן שטר גמור דכשר למקני' בי' והך שטר חספא בעלמא היותי כתוב על דבר שיוכל לזייף והחתומין לא חזרו בשט"א ולא מהני ע"מ כדלקמן ושפיר פריך הגמרא ולכך כתבו התו' דהאי דומי' לאו דוקא דהא גם גט לא דמי' וא"ש וזה ברור. ורבים שגו בהבנת תוס' הנ"ל:
ב
שאינם ידועין בקבלת שוחד כו' נראה דהרי"ף ורמב"ם אזלו לשיטתן דלא סבירא להו הך תי' דינא דמלכותא דינא רק סמכינן אחזקה דלא משקרי ואם הם מקבלי שוח' אזלי החזקה אבל לפי דעת רוב פוסקים וכמ"ש הרמ"א בהג"ה במקום דיסד המלך דיועיל הוי דינא דמלכות' דרשות ביד המלך להפקיר מזה וליתן לזה אם כן אם המלך צוה שכל מה שיכתוב הערכאי הלזה שיקוים בכל תוקף מה בכך דמשקר כל זה צוה המלך שלא ימרו עדותו ויהיה אמת או שקר הפקר מלך הוא שכך צוה ופשיטא דמועיל ומה בכך דמקבל שוחדא כיון שנתמנה מהמלך וגזרת מלך שיהיה עדותו מועיל וזה ברור. ולכן נוהגין במדינית אלו לסמוך אשטרי ערכאות אצל מקום קיבוץ ערכאות או נאטריוס שלהם ולרוב פעמים הוחזקו בקבלת שוחד משום דדינא דמלכותא היא שיהיו נאמנים ותו אין לחוש ודו"ק:
ג
אז גובים מב"ח והרמב"ם כתב בשם רבותיו דוקא בשטרי מכר אבל בשטרי הלואה אע"פ שראו נתינת המעות פסולים והרמב"ם חולק עליהם והראב"ד בהשגות כתב יפה הורו דכיון דאינו גובה ממשעבדי דלית ליה קלא יוכל לטעון שפרע והמחבר הכריע כרמב"ם דגובה מב"ח וא"י לטעון פרעתי הואיל והעיטור והרשב"א ורמב"ן סוברין כוותי' וע"ז יפה טעון הש"ך כי מהם אין הכרע כלל כי הם סבירא להו גובים אפי' משעבדי ופשיטא דא"י לטען פרעתי אבל להסוברים דאין גובה רק מבני חורין י"ל כמ"ש הראב"ד דשטרא כהאי אינו חש להניח כמו בכת"י אבל אני לא הבנתי לדבריהם הא בגיטין דף י"א אמר רבא האי שטרא פרסאי דמסרו באפי סהדי וכו' גובה מבני חורין דלית להו קלא לטעון ולומר פרעתי וצ"ל באמת לא מהני רק לענין להד"ם ואם הוא תוך זמנו דא"י לטעון פרעתי (דהיינו לדידן אבל בגמרא במילתא דרבא א"א לפרשו דרבא סבירא ליה אדם פורע תוך זמנו) חדא דל כל שטר הא הוי ע"מ ואיך אפשר לטעון להד"ם ועוד מה פריך הגמ' והא צריך להחזיר בש"א והיינו כמ"ש התוס' ומפורשים בב"ד דאף דכאן ליכא חשש זיוף באמת דהא ע"מ לפנינו מכל מקום תקנת חכמים לפוסלו וכמ"ש הר"ן דהם העדים גוים מרחיקין יותר מב' שיטות וקשה מה בכך הא אפילו שמרחיקין כמה שיטות הא לא מצי לטעון להד"ם כמש"ל בש"ע סי' מ"ה ס"ד ע"ש ומה קושי' ועכצ"ל דהא דהכשיר רבא אפי' דא"י לטעון פרעתי לא הבנתי איך מתוקמ' לדעת הראב"ד ודוחק לומר דשם הואיל ורואה הלואה דטרח למסור שטר באפי ע"מ ש"מ דלא יהיה נאמן לומר פרעתי דלענין להד"ם הא ע"מ לחוד יועילו דהמלוה בעדים לא מצי לטעון להד"ם א"ו דכוונתו שלא יאמר פרעתי ואם כן אף הלוה כי פורע אין מניח שטרו ביד מלוה משא"כ בשטר בערכאות לחוד דחושב הלוה דנעשה לענין שלא יטעון להד"ם ולכך פורע שטר ואינו חושש ללקחו וזהו דוחק גדול וצ"ע ליישבו בדוחק ואם כן נראין דברי הרמב"ם דאף פרעתי א"י לטעון ומן ירושלמי יש ראי' לדברי רבותיו של רמב"ם דשם בבית שאון שעדיו גוים ופסל ר"י ורב"ל הכשיר שלא לנעול דלת בפני לוים וע"כ מיירי בערכאות דבהדיא מבואר במשנה דפסול וגם מה נעילת דלת יש בזו ומ"מ ר"י פוסל והלכה כר"י ש"מ דסבירא ליה דמשנה לא איירי כלל בשטרי הלואה:
ד
מבני חורין משמע דקאי גם על שטר מכר ולא דמי למוכר שדהו בעדים דגובה ממשעבדי דבעדים ישראל אית להו קלא משא"כ בערכאות לית להו קלא כלל ולכך לא גבי ממשעבדי. אך קשה הא ה"ל מזויף מתוכו דאולי יחשבו דהן עדי ישראל ויבאו לטרוף בו משעבדי דהא סתמא קתני אפילו בשמות שאינו מובהקים ול"ל כיון דיש עליו ערכאי ליכא למטעי בישראל דישראלים אין חוחמין בערכאות וכיון דרואין ערכאי חתום עליו ידעינן דנכרים הם דהא בגמרא בשמעת' דערכאות מבואר אף בערכאות בעינן שמות מובהקים דאל"כ ה"ל מזויף מתוכו ע"ש וצריך לומר כיון דשטר כשר הוא לגבות בו מב"ח רק לענין משעבדי אין לגבות לא הוי מזויף מתוכו דעכ"פ כשר הוא לגוף השעבוד:
ה
וכן שטרי הודאות וכו' המפורשים בכלל תמהו שטר הודאה ומחילה ופשר דאינו אלא לראי' למה לא יוכשר בערכאות דהא א"צ לשטר אלא לראי' ונר' דרמב"ם סבירא ליה כתו' הנ"ל דאף במכר ודאי דמהתורה פסולים דלאו בני עדות נינהו ומה בכך דלא משקרי ואם כן יוכשר משה ואהרן ועיין בהגהת הרא"ש וע"כ צ"ל כמו שכתבו התוס' דהוא תקנתא דרבנן להכשירו ואם כן קשי' ליה לרמב"ם מה פריך מן מתנה כיון דהוא תקנתא דרבנן ותי' התו' דידע דהוא תקנת' ומ"מ פריך מן מתנ' סבירא ליה לרמב"ם לדוחק דמנ"ל לחלק בין תקנה לתקנה ולכך סבירא ליה לרמב"ם הא דפריך הגמרא במשנה חספא בעלמא אין הפי' משום דשטר בעצמותו פסול די"ל דהכשירו מפני תיקון עולם רק הקושי' במתנה דלא תלי' בנתינת מעות אם כן ספיקות הרבה יש בו וטעות רבות מילתא דלדידן הוי קפידא ולדידהו לא קנין אתן ותנאי באונס או ת"כ ותנאי ומעשה בדבר אחד ואסמכת' ומתנה טמירת' וכהנה עצמו מלספר ולכך פריך איך נסמוך עלייהו הא יאמרו ויעידו בדדמי ואין ממש בעדותן וזהו הכוונה חספא בעלמא וא"ש ומעתה זה הספק והוא הדין והסברא בשטרי פשר ומחילה וכל הספיקות שיש במתנה כנ"ל יש ג"כ בהנך על תנאי בדרך פטומי מילי או השטאה והשבעה וכהנה רבו מלספר ולכך השוה אותן הרמב"ם לשטר מתנה וא"ש ולק"מ:
ו
וכן להיפוך אם פסול לפי דיננו וכו' כתב הסמ"ע בשם הטור שאין דין של מלכות אלא להכשיר שערותיהן אבל לא בדרכי הקנאות וכו' עכ"ל הסמ"ע כיון אל הרמב"ן שכתב הטור ובאמת זה אין כלל למחלוקת הזה דרמב"ן מיירי כגון דלא הקנה מא"ק או שטרות ולא כתב קני לך איהו וכל שעבוד' דאית בי' וכדומה ובזה ליכא מחלוקת כלל דאל"כ איך סתם הטור והעתיק דברי הרמב"ן ולא כתב דהרא"ש בתשובה כלל י"ח חולק אלא דשם מיירי מלשון בזו אזלינן אחר לשון שרגילין בשטרותהם ולא יהיה אלא לשון הדיוט קי"ל דאזלינן בתרי' כמה שנהגו לכתוב ומכ"ש במה שהוא בדינא דמלכותא אבל לא לומר שיועיל קנין במה שאינו מועיל בדין תורה ומה ענין לזה דינא דמלכותא הא אפי' בשטרי מתנה כתב הרא"ש כי אמרינן דיני דמלכות' דינא היינו כשהמלך גזר שלא יוכשר שום שטר רק בערכאות אבל כשדין מלכות רק שכשר השטר בערכאות ואינו פוסל שארי שטרות הנעשין בישראל לא אמרינן דינא דמלכ' דינא ואם כן בכה"ג וכי מקפיד המלך שלא לכתוב קני לך הוא או מטלטלין אגב קרקע וכדומה אם כן לא שייך דינא דמלכותא כלל לכן ברור דלא דיבר הרא"ש רק בלשון דהוי מטעם דורשין לשון הדיוט. וגלל כן לא הבנתי מה שעשה הרמ"א בין מהרי"ק ובין הרא"ש מחלוקת וכתב וי"ח בזה כי באמת בטלה מחלוק' מהרי"ק איירי בשרש ההוא שרש קפ"ח בענין דינא יד בעל שטר תחתונה וכדומה והרא"ש מיירי מלשון של שטר ולא פליגי כלל והדבר מוכרח דהרא"ש הקשה בפסקיו בהא דפרכינן והא בעינן שטר שא"י לזייף והא בעי מהדר בש"א דה"ל להקשות כן אמשנה וע"ש שדחק וקשה מה קושי' הא במשנה י"ל כאידך תי' דדינא מלכותא דינא ולא הוי מקשה רק לחד תי' ואלימא ליה להקשות גבי מילתא דר"פ דאיירי בשטרות הדיוטות דליכא גבי' כלל דינא דמלכות' אלא ברור דמה שנוגע בדינין ס"ל להרא"ש דלא שייך דינא דמלכותא ואם כן ע"כ מוכח דלא אמרו בתשובה אלא לענין לשון שטר בעלמא. אמנם לענ"ד איכא מחלוק' אחרת דמהרי"ק גופי' בשרש הנ"ל הביא בשם ר"ש ראי' מדפריך והא בעינן שאין יכול לזייף ולהחזיר בש"א ש"מ דלזו לא מהני דינא דמלכותא וזהו הכל כסברת הרשב"א ורמב"ן והרא"ש דהך קושי' והא בעינן שאין יכול לזייף מוסב ג"כ על המשנה כל שטרות העולין בערכאות וכו' נמי אבל לפי דעת הרמב"ם וכמ"ש המ"מ להדיא דסבירא ליה לרמב"ם בשטרי ערכאות כשר אף בשטר שיכול לזייף ולא החזיר בש"א וכן דעת רמ"א בטור וכ"כ העיטור ועמש"ל בס"ק א' דכן מוכח מדברי התוס' להדיא אם כן ש"מ דסבירא ליה הואיל והכשירו מתקנת חכמים אף דאין כשר בדיננו הכשירו אם כן ליתא לדיננו הנ"ל: אך זה הכל בענין כתיבת השטר אבל מה שנוגע לשארי קנינים כמ"ש הרמב"ן מא"ק דזה אין ענין לשטר פשיטא דלא שייך דינא דמלכות' דאל"כ בטלת דין תורה ח"ו וכל נימוסי המלך הוא בטוב בעיניו ומשפטים בל ידעום ח"ו ובמה יודע כי נפלינו אנו מכל עמים אשר ע"פ האדמה אם לא במשפט לאלקי' הוא אשרי העם שלו ככה:
ז
שטר שעדיו כותי' וכו' זהו דעת הרמב"ם ולא הזכיר כלל שיהיה לאלו שמות מובהקין בגיות דאל"כ ה"ל מזויף בתוכו ויש להבין למה הא אמרינן להדיא דבשמות שאינו מובהקים כ"ע סבירא להו דהוי מזויף מתוכו וביחוד יש לתמוה דלעיל בסעיף א' הגיה רמ"א בתוך דברי רמב"ם דשטר מתנה פסול אפילו נמסר בעדים ישראל ולא חילק רמ"א בין שמות מובהקים לאינו מובהקים כלל. והיינו דסבירא ליה הלכה כת"ק דגזרינן מובהק אטו אינו מובהק וכמ"ש בפ"ז מהל' גרושין במ"מ שכן דעת הרמב"ם וכ"כ המחבר בא"ע סי' ק"ל ע"ש ובזו סתם דאפילו אינו מובהקים כשר וצריך טעמא ונר' דגם רש"י מפרש בהא דאמר ר"פ האי שטרא פרסאי דמסרו באפי סהדי ישראל דחתומים עליו הדיוטות נכרי' ולא מחלק בין שמות מובהקי' לאינו מובהקים. אלא די"ל הך מזויף מתוכו הוא רק חששא בעלמא אולי יסמוך עליהם כמ"ש רש"י ולכך בשלמא בשטר מתנה יש כאן רק חשש אחד דאולי יסמוך עליהם והאי שטרא חספא בעלמא. אבל כאן דאילו אינם משקרין הא שפיר דמי למסמך עליו רק כל חשש אולי משקרין ואם כן יש כאן ס"ס אולי יסמוך עליו ואם תימצי לומר יסמוך עליו אולי ישקרו וכולי האי לא חיישינן וביותר נראה דלא שייך כאן מזויף מתוכו דמזויף מתוכו שייך היכי דשטרא חספא בעלמא דבמה באת לזכות בשטר השטר חספא בעלמא וכ"כ רש"י בפז"ב בהאי מתנת' דחתימי עליו תרי גיסי ע"ש אבל כאן הרי בערכאות קי"ל כשר והיינו משום דלא משקרי ובהדיוט' פסול משום דחיישינן דמשקרי הא אלו ידעינן דלא משקרי הם כשרים כמו ערכאות ואם כן ביש כאן עדי מסירה ישראל הא קמסהדי דלא משקרי ואם כן חזר הדבר דין הדיוטות לדין ערכאות וכי לא יהיו שני עדים ישראלים כמו ערכאי המקיים חתימת ידי הדיוטות דכשר ומ"ש דערכאי מקיים או שני עדי ישראלים וכמו דלא אמרינן גבי שטר דעולה בערכאות דתחילה חתמו הדיוט' והוא מזויף מתוכו רק אחר כך חתם ערכאי ומודה על כשרתו דלא משקרי וכמו כן דע"מ מורים על כשרתו דהם מודין ומעידים דלא כזבו ושקרו. ואם כן חזר הדיוט' להיות להם דין ערכאות ולא שייך מזייף מתוכו דאין כאן חספא בעלמא כמ"ש רש"י בסנהדרין הנ"ל דשם במתנה אף דלא משקרי הוא חספא לענין מתנה אבל כאן דלא משקרי כשר והרי ע"מ מעידין דלא משקרי ומהכ"ת לפסול בשביל גזרה אם השטר בעצמותו אינו פסול ואם תאמר כן אף שטר בערכ' יפסול כשחתמו הדיוט' קודם שבאו לידי ערכאי דה"ל מזויף מתוכו ומכל מקום אמרינן כשמעיד ערכי חזר לכשרתו ואף בע"מ כן דלעולם ב' עדים טובים מקיום ערכי וזהו שדייק רש"י בסנהדרין ז"ב הנ"ל מזויף מתוכו דבמה קני' בהאי שטרא חספא בעלמא הוא וזהו שייך בשטר מתנה אבל בשטר ראי' אין השטר אם אינו משקרין חספא ולא אמרינן מזויף מתוכו. ובזה מיושב קושי' מהרש"א בתוס' דפי' בד"ה לא נחלקו וכו' דחכמים דפסלי' בשטר שחתומים עליו נכרי' הדיוט' וע"מ ישראל משום דגזרינן אולי יבהו להכשיר בלי ע"מ הואיל דמצינו בערכאות דכשר ור"ע לא גזר והקשה המהרש"א מנלן לתו' זה דילמא בהא פליגי דרבנן סברי דלא אמרינן ע"מ כרתי בשאר שטרות ור"ע סבירא ליה אף בשטרות ע"מ כרתי ע"ש ולפמ"ש לק"מ דמה בכך דלא קי"ל כר"א דע"מ כרתי מכל מקום עכ"פ ע"מ מעידין דהאמת אתם ולא שקרו בעדותם אם כן חזרו עדות הדיוט' נכרי' כעדות ערכאות דמ"ש וכי לא יהיה עדיף שני ישראלים מעידין דלא משקראי מערכי מעיד ואם בערכאו' כשר בלי ע"מ אף בהדיוט' כן דהא חזינן דלא משקרי ותו לא נ"מ אי ע"מ או ע"ח כרתי. ולכך הוצרך התוס' לתרץ דגזרינן וכו' וא"ש. ואם כן דברי הרמ"א נכוני' לעיל בשטר מתנה סתם דאפי' שמות מובהקים פסול דשם במתנה השטר חספא בעלמא ולא תלי' כלל במשקרי משא"כ כאן דבערכאות כשר משום דלא משקרי ואם כן אף בע"מ כשר משום דלא משקרי ובזה מיושב מה דהקשו לשיטת הפוסקים דלא קי"ל כר"א בשארי שטרות דמה פריך הגמרא א"ה משעבדי נמי הא לא קי"ל כר"א בשטרות ע"ש ברשב"א ריש מס' גיטין דדחק ולפמ"ש ניחא דסוף כל סוף מעידין דלא משקרי וחזר הדבר לשטר ערכאות דגובה ממשעבדי לפי דעת רוב מחברים וא"ש ולק"מ:
ח
וי"א דה"מ ששמות העדים מובהקין וכו' הש"ך בס"ק יו"ד תמה על הרמ"א דלמה השמיט דעת הרא"ש דסבירא ליה דגזרינן מובהקים אטו א"מ כת"ק דפליג על ר"ש ע"ש וביותר יש לתמוה דהא לעיל בסי' א' גבי שטר מתנה כתב להדיא אפילו נמסרו בעדי ישראל ולא כתב דבשמות מובהקים כשר ש"מ דסבירא ליה כהרא"ש דאין הלכה כר"ש וכן בא"ע סי' ק"ל פוסק מחבר דלא כר"ש לפסול אפי' בשמות מובהקים וכמ"ש המ"מ שכן דעת הרמב"ם והרמ"א לא הגיה שם כלל:
ולכן ליישבו נברר ראשון דברי הרא"ש בפ"ק דגיטין שהוא צריך ביאור דכתב במסקנא לפסק הלכה וז"ל שטרי מתנה הנעשה בערכאות הואיל וליכא דינא דמלכות' וכו' חספח בעלמא הוא ואפי' נמסר בפני ישראל דחיישינן שמא ימסרם הנותן למקבל בפני ערכאות גוים שיהיה סובר כמו שנאמנים חותמים נכרים כן נאמנים למסור בפניהם והא ליתא דוקא לחתום שקר לא מרע נפשי' אבל בעדות בע"פ מרע נפשי' ומשקרי ואפילו בשמות מובהקים אטו א"מ עכ"ל. ודבריו תמוהי' ראשון למה בחר הטעם דאתו לסמוך עליו ולליקח אותן הנכרים לע"מ ולא פי' בפשוט דהא בעינן ע"מ ואם יבא שטר מתנה זו למקום אחר יחשבו דהני עדים ישראלים ויאמרו דחזקה דהיה שם ע"מ כמו בכל שטרי מתנה וזהו שקר דהם נכרים ואצלם ליכא חזקה זו ויפסקו עפ"י חספא בעלמא וכ"כ רשב"א בריש גיטין גבי הלכתא כר"א בגיטין פי' זה ע"ש: ואמת דגם רש"י מפרש בגמ' כך מזויף מתוכו דלמא אתו למסור קמייהו וכ"כ המ"מ בפ"א מהלכות גרושין אבל מ"מ צריך טעם לכולהו למה לא פי' כפשוטה כהנ"ל וכמ"ש רשב"א שנית כיון דשטר מתנה שלהם אף דלא משקרי אין מועיל כקושי' הגמ' חספא בעלמא א"כ מה צורך לרא"ש לומר דבע"פ משקרי ויש הבדל בין כתב לבע"פ ל"ל זה אף דקושטא קמסהדי לא יהיה עדותם בע"פ יותר מכתב הא חספא בעלמא הוא בדבר שצריך קנין בשטר כמבואר בגמ' ועוד ל"ל זה דיטעה בין כתב לבע"פ ולמה לא אמר בפשוט דיחשוב דהן ישראלי' כמ"ש כל המחברים ועוד דא"כ דחשש דידע שהן נכרין ומ"מ ימסור בפניהם דיטעה בין כתב לבע"פ א"כ פשיטא דאין הבדל בין שמות מובהקים לאינו מובהקים דכל טיבו של ש"מ להכירו שהוא נכרי ואם אמרינן דאף דידע דהוא נכרי ומ"מ ימסור בפניו מה יועיל ש"מ וא"כ קשה להולמו מ"ש דגזרינן ש"מ אטו א"מ מה צורך לגזירה הלא לפי טעמו אין נ"מ כלל בש"מ ועוד לדבריו בשטר שנעשה בהדיוט וע"מ יש להכשיר דלא אתו למטעי הואיל והכשירו בכתב דגם בכתב פסולים וגיורא בארעא וכו'. ולישבו נראה בקושי' ראשונה דלמה לא פי' כפשוט' דאתו לסמוך עליו בחושבו דהיה ע"מ י"ל דקשי' ליה לרש"י קושי' התוס' דר"ש דמכשיר בע"מ וש"מ א"כ למה פוסל בזמן שנעשה בהדיוט מ"ש וכמ"ש התו' באמת ישוב דוחק ולכן ס"ל לרש"י דודאי יש כאן כל חששות במזויף מתוכו אי דיקחם לע"מ כפירושו או כמ"ש רשב"א בבא הגט לפנינו נחזקם בישראלי' ונימא מסתמא היה ע"מ כהנ"ל והנה ס"ל לרש"י לטעם רשב"א ודאי דאינו מועיל ש"מ דאם במדינה זו שם מובהק הוא מי יודע במדינות רחוקים אם לא שם אף ישראלים שמם כך כדאמרינן בא"י אין שמות ישראל כשמות גוים ובמד"ה רוב שמות ישראל כשמות גוים וא"כ יש לחוש מה יועיל ש"מ אולי תלך האשה בגט למדינת הים ושם יחשבו דהם ישראלים כי שם גם ישראלים נקראים בשם כך יסמכו עליו כמ"ש רשב"א אבל חששא דרש"י לא שייך דיברו למסור בפניהם דבמקומם דיש להם ש"מ הלא ניכרין בגיות וליכא למטעי והנה זהו הכלל דאין הבעל עשוי לקלקל אשתו בידי שמים ליתן לה גט פסול ולכך לר"א דבעי דוקא ע"מ אין כותבין גט לאיש אעפ"י שאין אשתו עמו אולי יתנו לה בינו לבינה בלי ע"מ ואינו גט אלא דסמכינן חזקה דלא מקלקל אותה לגרשה בלתי ע"מ ולפ"ז בבא לפנינו שטר הגט בערכאות דלא משקרי וא"כ בלי ספק נתן הבעל הגט לגרש אשתו דלא משקרי וא"כ אף דלאו בני כריתות נינהו מ"מ אם הבעל נתן גט לאשתו חזקה דעשה כהוגן ומסר לה בע"מ וא"כ באמת היא מגורשת דע"מ כרתי ומה חשש פיסול יש כאן דאתי למסמך עליו כל כי האי יש לסמוך ואין כאן חשש תקלה. ולכן צריך לומר חשש תקלה דהבעל יטעה ואף דודאי ימסור בע"מ מ"מ ימסור בפני גוים כי יטעה שהם ישראלים אך בזה מהני שם מובהק דלא אתי למטעי כמש"ל וכן כתב הש"ג בשם ריא"ז גט העולה בערכאות ושמות מובהקים כשר והיינו מטעם שכתבתי דודאי היה ע"מ דהא לא משקרי וחזקה דעשה כהוגן ולומר דחשב דהם ישראלים ל"ל דהא יש להם ש"מ ופסק כר"ש. ולכך בהדיוטות פסול דאולי משקרי וליכא חזקה ודבריו ברורים כשיטת רש"י ורבים נתקשו בו ולק"מ. ולפ"ז א"ש בזמן שנעשה בהדיוט אף בש"מ פוסל ר"ש דודאי הא ליכא למיחש דיסבור שהם ישראלים וימסור קמייהו דהא שמותם מובהק בגיות רק יש כאן חשש דרשב"א דאתי למסמך עליו דיחשבו דהם ישראלי' ובזו אין מועיל ש"מ כמש"ל דלמא יבא הגט למדינת הים. וליכא למימר מה בכך הא חזקה דבעל מוסרו בע"מ דמי יימר זה דלמא הבעל לא גירשה כלל ולא היה דברים בעולם דהא הדיוט' חשידי דמשקרי ולכך פסול לכ"ע ואין מועיל ש"מ משא"כ בערכ' דלא משקרי וא"כ ליכא חשש דאתי לסמוך עליו כמ"ש דבאמת יש לסמוך רק כל חשש דימסור בפניה' בחזקת ישראל' ולכך בש"מ כשר. ונראה דס"ל להרא"ש דהך חזקה דאמרינן בגט ה"ה במתנה נמי דג"כ חזקה דאין מוסר הנותן למקבל רק בע"מ דאל"כ לר"א דס"ל ע"מ כרתי איך כותבין שטר לנותן אעפ"י שאין מקבל עמו למ"ד עבחז"ל דלמא לא ימסרו בע"מ ועיין מש"ל בסי' נ"א בזה אלא דחזקה דכיון דנותן בדין נותן ומוסר בע"מ ודין מתנה שוה לגט וכן מוכרח לפמ"ש ברש"י דהא לחד שנוי' אמרינן בגיטי נשים והיינו אף מתנה ועל זה מכשיר ר"ש בע"מ וש"מ ולא חיישינן דבמד"ה לא שייך ש"מ כמ"ש לרש"י אלא דגם במתנה איכא הך ולכך נתן הטעם ג"כ דיסמוך עליו לע"מ אך נראה דס"ל להרא"ש כמ"ש הגהת הרא"ש והמרדכי בשם ספר החכמה מר' יקיר דמן התורה גוי' כשרים לעדות אם נודע דלא משקרי וכ"כ רש"י גיטין דף ט' ע"ב ד"ה חוץ מגיטי נשים דלאו בני כריתות נינהו שאינו בתורת גיטין וקדושין אבל על הדינים נצטוו בני נח וכו' ע"ש הרי דמורה דהם בני עדות דהא הם בכלל דינים והם בתורת עדות. ולדבריהם צ"ל מה פריך בגמ' גבי מתנה הא חספא בעלמא הא הם כשירים לעדות אי לא משקרי וצ"ל כיון דע"ח כרתי ובע"פ אי יאמר אלף פעמים שדי נתונה לך אין מועיל רק בכתב והם עושים הקנין בשטר דע"י החתימה בשטר נעשה הקנין א"כ כמו דאמרינן לאו בני כריתות נינהו אף אינהו לאו בני קנין השטר נינהו ואין שטר בנכרי דאין שטר קונה בנכרי כלל וא"כ לאו בני קנין הם ובפרט לאביי דס"ל עבחז"ל והם עדי חתימה כרתי הם הזוכי' בחתימתן בשביל המקבל ולכך ע"ח כרתי דהם הזוכי' בשביל המקבל ועיין במהרש"א ב"מ דף כ' כתב להדיא לר"מ דס"ל ע"ח כרתי עבחז"ל דאורייתא דהם הזוכי' בשביל המקבל ועיין מש"ל סי' ל"ט דמוכח דאף לר"א צ"ל כן דאל"כ מנלן לומר כן לאביי וא"כ דהוא מתורת זכי' ונכרי לאו בני זכי' דלאו בתורת שליחות וזכי' מתורת שליחות ושפיר פריך הגמרא חספא בעלמא. ולפ"ז קשה מה מזויף מתוכו יש כאן למסמך עליו הא בררנו דליכא חששא ואי דימסור בפניהם מה בכך דימסור בפניהם הא בעדי מסירה לא הם עושים קנין כלל ולא זוכים בשביל המקבל רק המקבל זוכה בקבלת ומסירת שטר והם רק עדים על המסירה והא נכרים כשרים לעדות וא"כ מה חשש פיסול יש כאן ולכך הוצרך הרא"ש לומר דבע"פ משקרי אפילו ערכאות וא"כ אם יקחום לע"מ יהיו פסולים דמשקרי והרא"ש ס"ל כרשב"א בחדושיו דזה לא יטעה למוסרו לעדים דקאים קמי' שהם ישראלים דהא מכירן ובפרט הרא"ש דס"ל עולים בערכאות פי' דהערכאי בעצמו הוא המעיד יהכותב כמ"ש הטור וא"כ איך יטעה ויחשוב לערכי ישראל ולכך הוצרך הרא"ש לומר דאמת דידע דהם נכרין רק דיטעה כהנ"ל. וס"ל להרא"ש דמה בכך הא מ"מ ליכא כאן חשש פיסול דאם יבאו בגט או מתנה לב"ד והב"ד הם יביטו יראו בו דחותמיהן גוים לא יסמכו על חזקה דהיה ע"מ דיחושו אולי הם ע"מ ויצטרך להביאן לב"ד הע"מ ובעלמא סמכינן אחזקה אבל כאן אתרע חזקה די"ל כמ"ש הרא"ש דמסרו לפני גוים רק בשמות בלתי מובהקין י"ל דהב"ד יחשבו דהם ישראלי' ולא אתרע ויסמכו אחזקה אבל בשמות מובהקין ליכא למטעי לר"ש (וזהו לא ס"ל להרא"ש כמ"ש לרש"י דבמדינות רחוקות אין מועיל ש"מ רק ס"ל כמ"ש התו' על נעשה בהדיוט) ולת"ק דר"ש גזרינן אטו שמות שאינו מובהקין במובהקין. וא"כ שפיר פסולים ולק"מ ומעתה לא קשה ג"כ מש"ל בנעשה בהדיוט מה איכא למימר דהא לא יטעה כנ"ל דבהדיוט א"צ לזה די"ל דהב"ד יטעו שהם ישראלי' ויסמכו אחזקה ובאמת כולו שקר דהבעל לא צוה מעולם לגרש או ליתן דהם בחזקת משקרי וא"ש דמכל צד פסול: וזאת תורת העולה מהנ"ל חדא דמה שכתב הרא"ש דכי מהימנו הערכאות בכתב אבל בע"פ לא מהימני והמרדכי כתב להדיא דאפי' בע"פ מהימני הערכאות. נראה לפמ"ש דתלי בזה אי גוים כשרים לעדות ד"ת או לא דאי כשרים לעדות ד"ת מוכרחין לומר כמ"ש הרא"ש דבע"פ משקרי אבל אי אמרינן כדעת התו' דגוים פסולים ד"ת א"כ אצ"ל דבע"פ משקרי דמה בכך דקושטא קאמרי ליכא כאן עדות כלל ועוד נלמד לכאורה מדעת התו' והרא"ש דמחשבי הך שטרי מתנה לחספא בעלמא אי ליכא ע"מ דהא דכתבו התו' בגיטין דף ד' ד"ה דקי"ל וכו' ובדף יו"ד ד"ה חספא וכו' דא"צ ע"מ רק הודאת בע"ד כק' עדים אין פרושו דמודה דמסרו ליד המקבל דא"כ מה טעם יש לפסול בהך שטרי מתנה דחתום ערכאות דכיון דלא משקרי א"כ וודאי מסרו ליד המקבל ואנן סהדי דמסרו לידו והוי ע"מ ומ"ש דחתומים עליו עדים ישראלים אי חתומים עליו גוים סוף כל סוף לא משקרי דצוה ליתן לזה והשטר בידו הרי ברור דהוא מסרו והא א"צ ע"מ במתנה ובינו לבינו נמי מועיל וכיון דלא משקרי ע"כ מסרו לידו והרי כאן ע"מ וזהו דעתו של רש"י ז"ל דפי' דה"ל לוקמי כר"א בע"מ וכי נעלם מעין רש"י דאף במתנה אמרינן מודה ר"א במזויף מתוכו בהני תרי גיסי דשם אין כאן ראיה על המסירה דקרובים לא מהימני אבל כאן בערכאות דמהני דלא משקרי רק דלאו בני עדות או זכיה נינהו א"כ כיון דלא משקרי ודאי בא לידו. ואנן סהדי דמסרו לידו והרי כאן ע"מ ולכן דברי התו' והרא"ש דה"ל מזויף מתוכו קשה להבין דהא יש כאן ע"מ ולא דמי לגט דה"ל דברים שבערוה ולא מהני מסירה בינו לבינה. ולכן צריך לומר דמ"ש התוספות בהודאת בע"ד היינו דחתום עליו בע"ד והודה שנתנו או כתוב בכת"י אבל כתוב על הנייר מבלי חתימה אף דמודה דנתנו לו אינו כלום דאין כאן תורת שטר רק נייר בעלמא מסרו לו לצחק בו ובעינן דיהיה עליו תורת שטר או חתום בעדים או כתוב או חתום בחת"י או מסרו בעדים והן משוי לי' לשטר אבל מוסר נייר בינו לבין עצמו שכתוב בו שדי נתונה לך אינו כלום וכן הוא בזה בעדים גוים כיון דלאו בני עדות או זכי' נינהו ה"ל כאלו לא חתמו כלל ומה בכך דאמת אתם זהו שנראה ברור בכוונת התו' וכן נראה. ואמת דיש מקום לדחוק ולומר דמה בכך דלא מסהדי שקרא בשלמא בחתומים ישראל אמרינן איך מגיע השטר ליד המקבל או מיד הנותן וא"כ קנה במסירה או דעדים מסרו ה"ל כשלוחים של הנותן וקני ליה אבל בחתומים גוים אמת דנמסר לידו ובצווי הנותן רק הואיל ואין שליחות לגוי אף דמסרו הם בצווי הנותן לא זכה המקבל וזהו דוחק דכיון דנמסר לו ה"ל כע"מ ולכן ברור הדבר כמ"ש ובזו נחלקו התו' ורא"ש עם רש"י. ועיין מש"ל בסי' מ"ב בזה ע"ש:
ואחרי שבררנו דברי הרא"ש נשוב בדברי הרמ"א ונראה דהנכון כדברי רמ"א דהשמיט דעת הרא"ש דהא באמת רש"י מפרש הך דר"פ בשטרי דפרסאי דמיירי דיש ע"ח גוים וכ"כ הרשב"א להדיא דמיירי בע"ח גוים הדיוטות וכ"כ הר"נ והרא"ש הקשה דאיך פסק כר"ע ולא כחכמים ולכאורה אין זו קושי' דהא בתוספתא כך שנוי' וכן הביאו הרמב"ן במלחמות כל שטרות העולים בערכאות אעפ"י שחותמיהן גוים ר"ע מכשיר בכולן וחכמים פוסלין בגיטי נשים ושחרורי עבדים. והיינו כת"ק דס"ל אפילו בע"מ ושמות מובהקים ס"ל לחכמים דפסול משום גזרה. ואר"ש לא נחלקו על שטרות העולים בערכא' שהה כשרים ואפי' גיטי נשים וכו' לא נחלקו אלא בזמן שנעשו בהדיוט שר"ע מכשיר וחכמים פוסלים חוץ מגיטי נשים וכו' היינו כשמעתין. וא"כ לפי דקי"ל כת"ק לא נחלקו ר"ע וחכמים כלל בשאר שטרות ולכ"ע כשר בע"מ וש"מ רק פליגי בגט או מתנה למ"ד תני כגיטי נשים וא"כ מה קושי' ר"פ כר"ע הא לת"ק לכ"ע שארי שטרות כשר ולכאורה הדבר תמוה על הרא"ש אמנם הרא"ש הקשה דהא אין טעם למה מתנה פסול אפילו בע"מ וש"מ ושארי שטרות יוכשרו בע"מ וש"מ וע"כ דליתא ולת"ק אפי' בזה פסלינן רק י"ל בשלמא במתנה איכא רק חששא וספק א' אם לא יבדילו בין ש"מ לאין ש"מ דאם באמת יטעו ויסמכו הרי פסול גמור דמתנה הנעשה ע"י נכרי' בע"ח וע"מ פסול לגמרי ואין ממש במתנה וא"כ אם יטעו ויסמכו על הנכרין הרי עושין גזל גמור ומכ"ש בגט ולכך גזרו אבל בשטרי הלואה אף דחותמיה' גוים וע"מ כמו כן נכרין וכי ודאי פסול אלו המעשה אמת הא כשר רק אנו חוששין דלמא משקרין וא"כ הרי כאן חששא רחוק' לגזור בש"מ ספק אי יטעו ויסמוכו על נכרי' ואת"ל דיטעו ויסמכו מאן יאמר דלא העידו האמת וכי ודאי משקרי וא"כ בזה ודאי אין לגזור אך הרא"ש לשיטתו כמש"ל דס"ל אלו לא משקרי אף במתנה כשר בע"מ כמש"ל דהם בני עדות והוא רק חששא אולי בע"פ משקרי וא"כ חזר הדבר להיות שוה כמו שטרי הלואה וכנ"ל וא"ש דהקשו כן על רש"י אבל לפי דקי"ל לעיל סי' ל"ד סי"ט דגוי פסול לעדות. ומשמע' הרמב"ם ורוב מחברים דפסול ד"ת וא"כ א"צ לחלק בין בכתב ובע"פ דבע"פ משקרי רק אמרינן כמרדכי דלעולם לא משקרי ומ"מ פסול וא"כ שפיר יש לחלק בין מתנה לשטר הלוא' וא"כ צדקו דברי הרמ"א שהשמיט דברי הרא"ש דס"ל לחלק ובזו בשטרי הלואה לכ"ע בש"מ כשרים משא"כ בשטר מתנה אפילו בש"מ פסול משום גזרה אטו אין מובהק ולק"מ ודוק כי הדברים ברורים וביותר בדברי הרא"ש ורש"י כנ"ל:
אורים ותומים, אורים
ס״ח
א
ויודעין לקרותו וכו' עיין לעיל סי' מ"ה אם מוכשר בדיעבד כשלא ידעו לקרותו וסמכו עצמן על אחרים ע"ש ועיין תומים:
ב
כל השטרות שחותמיהן כותים פי' שטרות שגוף השטר הוא לקנין כגון דכתב שדי נתונה לך ובמסירת השטר נקנה או במכר דכתב שדי מכורה ובזה השטר מקנה בזו לא מועיל. ערכאות דאין להם יד להקנות ולאו בני עדות ובני שטר נינהו:
ג
חוץ משטרי מו"מ היינו שנתן מעות וקנאו השדה בכסף והשטר רק לראיה וכן בהלואה וגם זה מהתורה פסול דהא לאו בני עדות נינהו רק מתקון עולם הכשירו אותו כ"כ התו' ועיין תומים סק"א:
ד
והוא שיהיה עשוי בערכאות וכו' לדעת הרמב"ם ומחבר כך ענין שטרות העולין בערכאות חותמים השטר עדי גוי' בעלמא ואח"כ באין אל השופט ראש ערכאי והוא חוקר ודורש אם כנים הדברים והוא מקיים עניין שטר שלהם ולכך מצריך שיעידו על עדי השטר ועל זה השופט שהוא מוחזק בכשרות כי הם שני מילי עדי שטר בפ"ע ושופט בפ"ע המקיים:
ה
ואז גובים מבני חורין אפי' במקח וממכר דקי"ל המוכר שדהו בעדים גובים מן משועבדים מכל מקום זה גרע טפי דס"ל אין קול לערכאות כלל ועיין תומים:
ו
מבני חורין ומכל מקום א"י לטעון פרעתי דהואיל דאיכא עליו תורת שטר אין מניחו ביד מלוה כשפרע ולא דמי' לכת"י. ועיין תומים שהבאתי ראיה לזה מגמ':
ז
וספר וכו' שנוהגין שכותבין כל מה שבא לפניהם בספר שלהם אם כן גם כן מהני כמו שטר כיון דכך נהגו מידק דייקו. ונראה בכה"ג אפשר לכ"ע אין גובין מן משעבדי דהא גם בישראל במה שכתב הסופר שטר הטפסה כל זמן שלא מסר השטר לבע"ד אין לו תור' שטר כלל לענין משעבדי:
ח
דסתם ערכאות לא מקבלי שוחדא הסמ"ע כת בסק"ה דדעת הלזו ס"ל דאין עדים חותמים שטר אלא בפני הערכאי ואם כן אין צריך לדעת אם העדים החתומים בחזקת כשרות דלולי דהיה אמת כיון דערכאי בחזקת כשרות הוא לא היה מרשה לכתוב שקר ולפ"ז הא במקום המנהג כמ"ש מחבר דהעדים חותמים ואח"כ באים לערכאות לקיים הדבר צריך גם כן חזקה על עדים. ובאמת אין דבריו מוכרחים דאף דהאמת דס"ל להרא"ש הענין ערכאות כך הוא כמ"ש הסמ"ע מכל מקום אין נ"מ לדינא ואפי' היה נעשה כמ"ש מחבר מכל מקום הערכאי אין מקיים וחותם על תוקף עדותם אם לא שהוא יודע שהדבר בעצמו אמת ונכון ואם כן בקושטא קמסהדי:
ט
מכל מקום לעדות שקר וכו' עיין תומים דנראה אם מכשירין מכח דינא דמלכותא דצוה המלך דוקא שיהיה שטרות נעשין בדינם אפי' דמקבלי שוחדא יש להכשיר כיון שכך צוה המלך והוא נגיד ומצוה והפקרו הפקר:
י
כגון שדי נתונה וה"ה במכר שמוכר שדה מפני רעתה דעיקר קנין בשטר שדי מכורה לך גם כן אין מועיל סמ"ע ופשוט.
(י) הודה לפנינו שהוא חייב לו הך הודאה בעינן בעדים והם דלאו בני עדות נינהו ה"ל כמודה בינו לבינו דלא מהני אף ששניהם מודים ולכך במקום דא"צ עדים להודאתו כדלקמן בסי' פ"א לכ"ע בערכאות כשר:
יא
או שטרי מחילות המחבר השמיטו דמחילה אין צריך קנין ולא עדי' ואין צריך סהדי. בזה אלא לשקרי שלא יכחיש בו המוחל והם הא לא משקרי ועיין באחרונים שטרחו הרבה ליישב וכתבו דאיירי שאמר בשטר זה אני מוחל לך וכיון דליכא שטרא אף מחילה ליכא ועיין תומים שכתבתי כי ס"ל לרמב"ם בכל כה"ג דתלוי בלשון ולא במעשה כגון מניית המעות וכדומה בזו רבו הדינים וי"ל דטעו ואולי אמרו בלשון בלתי מועיל ורבו כמו רבו דינים וכיוצא בזה ע"ש:
יב
ונמסרו וכו' אפי' חתומים נכרים בשמות מובהקים דלא אתו למחלף בישראל מכל מקום פסול דה"ל מזויף מתוכו דגזרה מובהקים אטו אינו מובהקים ויחשבו דהם ישראלים ואתו לסמוך עליהם ועיין תומים מ"ש בזה מן סעיף ב' דלכ"ע שם לא גזרינן מובהקים אטו אינו מובהקים ע"ש:
יג
ולכן ש"מ שצוה וכו' משום דדברי ש"מ הם ככתובים וכמסורים ואפי' בינו לבינו מהני וא"צ עדות אלא לשקרא והם בחזקת דאינם משקרין וכתב הרמ"א ולכן משמע לדיעה קמייתא לא מהני אזיל לשיטתו דהוסיף בדיעה קמייתא או שטרי מחילות דלאו מהני ואם כן ה"ה צוואה אכן מחבר שהשמיט לעיל שטרי מחילות דס"ל אף לדעה קמייתא בכה"ג דמהני בינו לבינו לכ"ע נאמנים לשיטתו אף דיעה קמייתא מודה שצווא' ש"מ מהני בערכאות ולכן אף שסתם פה כדיעה קמייתא בסי' שנ"ו סל"ב פסק להדיא בלי מחלוקת דצוואה בערכאות דמהני דאזיל לשיטתו אבל לדעת הרמ"א נראה דבמחלוקת שנוי:
יד
וכן להיפוך וכו' עיין תומים דהעליתי בדבר שתלוי בדין כגון דלא כתבו מא"ק או לא כתבו על שטרות הן וכל שעבודיהן לכ"ע לא מהני דמה ענין זה לנימוס המלך דהא בעינן שהמלך יצוה דוקא שלא יועיל שום שטר רק בערכאות אבל אם צוה המלך שיועיל שטר אצלנו בעדים ישראלים או בעדי ערכאי לא שייך דינא דמלכותא דינא וא"כ וכי צוה המלך שלא יכתבו מטלטלין א"ק או בשטר הן וכל שעבודיהן ולכן פשיטא דאזלינן בתר דיננו וכמו כן אם נכתב לשון שטרותם משונה מלשון שטר שלנו לכ"ע כשר דהוי בכלל דורשין לשון הדיוט רק בזה בענין שטר שיכול לזייף או חזרת שטר בש"א וכדומה מה שא"א להם להיזהר כי לא הורגלו בנימוסי ישראל והמלך פקד שהם יכתבו בזו העליתי כי יש מחלוקת אי כשר או לא ע"ש:
טו
וגובה בו מב"ח היינו לשיטת הרמב"ם דס"ל כל שטרי ערכאות לא גבי ממשעבדי ולדעת הרא"ש הביאו רמ"א לעיל אף ממשעבדי גובה:
טז
הרי זה לא גובה מבני חורין עיין תומים מ"ש בזה למה לא הוי מזויף מתוכו הא חתומים עליו נכרים ע"ש דלא אמרינן כן לדעת הלזו בשטרי הלואה רק בשטרי מתנה וכדומה דמשוי לקנין ואינם לראיה:
יז
מב"ח אע"ג דבעלמא סבירא ליה דבע"מ גובה ממשעבדי כאן דעדים גוים חתומים גרע טפ דהם אין מוציאין קול. והע"מ גם כן א"מ קול דסמכי על ע"ח וליכא כאן קלא ומכל מקום א"י לומר פרעתי דכיון דיש עליו תורת שטר אין מניחו ביד מלוה כשפרע:
יח
ויהיה כתיקון ישראל וכו' אבל לעיל בשטר העולה בערכאות לא נאמר זה דהוא דעת הרמב"ם ורמ"ה ועיטור דבערכאות בכל גווני כשר כפי נמוסם ועיין בתומים ריש הסי' דהוכחתי דגם התו' סבירא ליה כן אבל רבו החולקים וסבירא להו אף בערכאות בעינן שיהיה כתיקון ישראל וכו':
יט
נאמן השופט וכו' והוחזק כפרן עפ"י סמ"ע ואע"פ דכתב הרא"ש כי לא משקרי ערכאות היינו בכתב אבל בע"פ משקרי צריך לומר דמה שמעיד שזה כת"י והוא כתבו היינו בכתב דאם יתברר שגוף הדבר שקר הא העיד שקר בכתב הא מה שיעיד בע"פ מה שאינו בכתב אין נאמן דמשקרי. אבל במרדכי משמע דאף בע"פ נאמנים דלא משקרי. ובתומים העליתי עיקר כמרדכי:
חתם סופר על שלחן ערוך חושן משפט
ס״ח
א
סעי' ב' לשני. נ"ב עש"ך יו"ד קס"ה סק"ז:
חכמת שלמה על שולחן ערוך, חושן משפט
ס״ח
א
סעי' ב' שנמצא כ"א כמסלפ"ת. נ"ב ע' בחיבורי ליו"ד ה' תערובת במהדורא ה' סי' קסג מה ששייך לכאן ודוק:
הסבר על זכויות יוצרים
שולחן ערוך, חושן משפט
רשיון: Public Domain
מקור: www.nli.org.il
באר היטב חשן משפט
רשיון: Public Domain
מקור: www.toratemetfreeware.com
באר הגולה על שולחן ערוך חושן משפט
רשיון: Public Domain
מקור: www.nli.org.il
ביאור הגר"א על שולחן ערוך חושן משפט
רשיון: Public Domain
מקור: www.nli.org.il
קצות החושן על שולחן ערוך חושן משפט
רשיון: Public Domain
מקור: www.nli.org.il
מאירת עיניים על שולחן ערוך חושן משפט
רשיון: Public Domain
מקור: www.nli.org.il
נתיבות המשפט, ביאורים על שולחן ערוך חושן משפט
רשיון: Public Domain
מקור: www.nli.org.il
נתיבות המשפט, חידושים על שולחן ערוך חושן משפט
רשיון: Public Domain
מקור: www.nli.org.il
הגהות רבי עקיבא איגר על שלחן ערוך חושן משפט
רשיון: Public Domain
מקור: www.nli.org.il
שפתי כהן על שולחן ערוך חושן משפט
רשיון: Public Domain
מקור: www.nli.org.il
טורי זהב על שולחן ערוך חושן משפט
רשיון: Public Domain
מקור: www.nli.org.il
אורים ותומים, תומים
רשיון: Public Domain
מקור: www.nli.org.il
אורים ותומים, אורים
רשיון: Public Domain
מקור: www.nli.org.il
כל הזכויות שמורות לבעלי התכנים – במידה ומצאתם הפרה בזכויות היוצרים שלכם, נא לפנות אלינו באופן מיידי במייל [email protected] האתר כולו מוקדש לעילוי לנשמת כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולזכות כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולרפואת כל חולי עם ישראל בנפש בגוף ובנשמה. לייחדא קודשא בריך הוא ושכינתא על ידי ההוא טמיר ונעלם בשם כל ישראל, ולקרב את ביאת המשיח. כל הזכויות שמורות (c) לבעלי הזכויות יוצרים השייכים לכל קטע מצוטט, יש להתייחס לכך בחומרה רבה ויש איסור גמור להפיץ באופן הנוגד לרישיון מצד ההלכה וכו' תחת רישיון Creative Commons-CC-2.5