א
כיצד מזמינים לדין ועל פי מי. ובו ו סעיפים.
כיצד מזמינים בעל דין לדין שולחים לו ב"ד שלוחם שיבא ליום המזומן לדין לא בא מזמינים אותו פעם שנית לא בא מזמינים אותו פעם שלישית לא בא ממתינים לו כל היום לא בא מנדין אותו למחרתו בד"א במי שהיה בכפרים ויוצא ונכנס אבל מי שהוא מצוי בעיר אין קובעים לו זמן אלא פעם אחת ואם לא בא כל אותו יום מנדין אותו למחרתו: הגה הלך הב"ד למקום אחר צריך לילך אחריהם ואם לא הלך מנדין אותו (ב"י) והשליח ב"ד נאמן לומר הקלני או הקלה הדיין או לא רצה לבוא לדין ומשמתין (פי' הנדוי או החרם שם מיתה) אותו על פיו אבל אין כותבין עליו פתיחא של שמתא עד שיבואו שנים ויעידו שנמנע לבוא ואין שליח ב"ד חייב באמירת דברים משום לשון הרע: הגה מי שאומר שאינו חושש על גזירת ב"ד או חכם אע"פ שבא לב"ד מנדין אותו הואיל ואומר שלא בא מחמת גזירתו הוי אפקירותא וע' בי"ד סי' של"ד ואם אמר לא אדון לפניכם אלא לפני ב"ד אחר ע' לקמן סי' י"ד מי שלא יוכל לבא לב"ד כי צריך לילך למרחקים יש להודיע לב"ד ולשום התנצלותו ולבקש זמן אחר ואם לא עשה מנדין אותו אע"פ שלא היה יכול לבא (מהרי"ק שורש י"א) מי שקבל עליו ב"ד של שנים (בקנין) והזמינוהו ולא בא מנדין אותו בב"ד של שלשה (ב"י בשם תשו' הרשב"א):
ב
שליח שאמר פלוני שלחני בשם א' מהדיינים ולא רצה לבוא אין כותבין עליו פתיחא של שמתא עד שיאמר בשם שלשתן ואם יש בהם מומחה חולקין לו כבוד ומזכירין לו שם המומחה (נ"י פ' אלו מגלחין) בד"א שהלך השליח ביום שאינו ידוע לישיבת הדיינים אבל ביום הידוע שהדיינים יושבים בו לדין הכל יודעים שכל הדיינים מקובצים ואע"פ שבא השליח בשם אחד כאלו בא בשם שלשתן:
ג
מי שהוא במדינה והלך שליח ב"ד ולא מצאו אין קובעים לו זמן עד שימצאנו השליח ויאמר לו היה בכפר אם דרכו לבא באותו היום אומר השליח אפי' לאחד מהשכנים אפי' אשה אם יבוא פלו' הודיעוהו שב"ד קבעו לו זמן שיבא היום לב"ד ואם לא בא מנדין אותו לערב (וכ"ש ע"פ שליח ב"ד אע"פ שלא חזר ואמר עשיתי שליחותי) (טור) בד"א כשאין בדרך שדרכו לילך בה על מקום ב"ד אבל אם דרכו עליהם אין מנדין אותו עד שיודיעו השליח בעצמו שמא לא אמרו לו השכנים שהרי הם אומרים דרכו על פתח ב"ד וכבר הלך (אליהם) ונפטר וכן אם לא בא במדינה עד למחר אין סומכים על השכנים שמא שכחו ולא אמרו לו: הגה וכן אם היה בעיר אין סומכים על השכנים שיאמרו שמא השליח ב"ד מצאו ואמר לו (טור):
ד
מי שכתבו עליו נידוי על שלא בא ואמר אבוא אין קורעין כתב הנדוי עד שיבא אבל מי שכתבו עליו נידוי על שהיה מסרב לעשות ציווי ב"ד מיד כשאומר הריני מקבל עלי לעשות ציווי ב"ד קורעים כתב הנידוי והוא נותן שכר הסופר: הגה מי שכתבו עליו סרבנות וטען אח"כ שלא שמע אינו נאמן דמעשה ב"ד יש לו קול (מרדכי ר"פ שני ד"ג):
ה
נשים יקרות (או ת"ח שתורתו אומנתו) אם מזמנים אותם לבא לב"ד וכן אם הנתבע יכול למנות שליח שיהא במקומו לב"ד יתבאר בסי' צ"ו ובסי' קכ"ד:
ו
הדיין יכול לחתום בשטר הזמנה מן הצד:
באר היטב חשן משפט
י״א
א
שולחים. ושכר הזמנ' משלם המלו' ולא הלוה ש"ך:
ב
ונכנס. דאיכא למימר שמא הי' לו איזה אונס שלא הי' יכול לבוא על שני הזמנות הראשונות ובאינו יוצא ונכנס כלל אלא שהוא שבוע א' או ב' חוץ לביתו בכפרים נרא' דאינו בכלל דין זה אלא קובעין לו זמן לבוא לדין עמו לפי ענין טרדתו שיוכל לבוא. סמ"ע:
ג
שקיבל. כתב הש"ך בשם מהרש"ל דבמקומות שאין שם ב"ד אם תבע אדם לחבירו ממון והנתבע אומר הביא (ו) לי הזמנ' ממקום שיש שם ב"ד ואז אלך עמך יכולים בני העיר לקבוע לו זמן וכתב עוד בס' באר שבע פסק בראובן שתובע לשמעון שירד עמו לדין ואינו רוצה לגלות לו אופן תביעתו והלה משיב לא אכנס לדין עמך אם לא תגיד לי מתחל' על מה תדון עמי הדין עם ראובן וראי' מפ' חזקת הבתים דאמרינן עביד אינש דלא מגל' טענתיה חוץ לב"ד. והש"ך חולק עליו ודחה ראייתו ע"ש וע' בתשו' הגאון ח"צ סי' קס"ט:
ד
פתיחא. וה"ה דאין מנדין אותו דזיל בתר טעמא. סמ"ע:
ה
שלשתן. ודוקא שאותו שאומר השליח משמו שוה לשנים הנשארים אבל לא פחות שבכולם. ש"ך בשם רש"ל:
ו
שימצאנו. פי' אף אם יאמר השליח לשכנים תאמרו לפלוני שיבא לב"ד אין סומכין עליהן לנדותו דשמא השכנים לא אמרו לו דחשבו כיון שהנתבע הוא בעיר מצאו השליח דרך הלוכו ואמר לו בעצמו לכך צריך שימצאנו השליח עצמו דוקא. סמ"ע:
ז
לערב. כתב הסמ"ע דהמחבר שינה לשונו כאן ממ"ש בס"א מנדין אותו למחרתו ופה כתב לערב אבל כונתו בשתי הלשונות אינו אלא לאפוקי דאין כותבין באותו היום ולערב ר"ל בליל' שאז מתחיל יום המחרת דקבעו לו והא דשינ' הלשון היינו דבכל א' השמיענו רבותא כו' ע"ש:
ח
וכ"ש. אע"פ שכ"ש הוא כתבו הרמ"א כדי שלא תאמר כיון דשליח ב"ד הוא ה"ל לחזור ולומר עשיתי שליחותי ומדלא חזר ודאי לא מצאו קמ"ל. סמ"ע:
ט
שיבוא. כתב הכל בו ז"ל תקנת חרם ר"ג שאדם המזמין לחברו וחברו מסרב שאינו יכול לבטל התפל' רק בב"ה שהוא הולך שם ומתפלל אבל אם ביטל שם ג' תפלות רצופות יכול לבטל בכל בתי כנסיות ואין לבטל תפלה של שבת וי"ט אלא א"כ ביטל ג' פעמים אמנם בענין הקהל יכול לבטל וכל מקום שנרא' שהי' שם אדם גדול או ב"ד מסתמא יש חרם זה ודנין אותו עכ"ל הסמ"ע:
י
מקבל. ואף שאמרו לו הב"ד לפרוע ולא פרעו אמרינן שטרח אחר זוזי. סמ"ע:
יא
הצד. משא"כ בעדים כדלקמן סי' מ"ה. ש"ך:
באר הגולה על שולחן ערוך חושן משפט
י״א
א
א) ל' הטור ממימרא דרב חסדא ב"ק ד' קי"ג ע"א
ב
שיעמוד לדין ביום הקבוע לישיבת הדיינים הסמוך לו וכן בפעם ג':
ג
ב) שם בשם הרמב"ם בפ"ה מה' סנהדרין מעובדא דרב אסי איקלע וכו' שם בב"ק
ד
ג) כן הוא בטור וכ' חמז"ל שנ"ל להגיה לערב שכן הוא שם ברמב"ם וכן משמע בהדיא בסמוך בסעיף ג' ועי' בב"ח מ"ש בזה
ה
ד) שכן מוכח מעובדא דההיא איתתא ר"ה דף ל"א ע"ב
ו
ה) מימרא דרבינא ב"ב דף קי"ג ע"ב וציינתיו ג"כ לעיל סוף סי' ח'
ז
ו) שם
ח
פי' שטר של שמתא דממון קא מחסר לי' דלא שרו ליה עד דמשלם שכר הסופר (☜ואין מוציאין ממון על פי אחד)
ט
ז) ציינתיו לעיל ס"ס ח'
י
ח) כן הוא שם דאל"כ יכול לחזור בו כמ"ש לקמן סי' כ"ב
יא
ט) לשון הרמב"ם בפכ"ה ממימרא דרבא סנה' דף ח' ע"א
יב
י) ג"ז שם ממימרא דרבינא ב"ק דף קי"ב ע"ב
יג
פי' עיר כן הוא לשון הרמב"ם בכל מקום ובכמה דוכתא במשנה וגמרא
יד
כ) שם דף קי"ג ע"א
טו
ל) כן הוא שם ברמב"ם
טז
מ) דין זה מבואר ג"כ במ"ש בתחלת סעיף זה ובסמ"ע כ' שצ"ל שקאי אמ"ש שהרי הם אומרים כו' ולא בא רמ"א לחדש אלא הטעם שמזה הטעם אם היה בעיר כו'
יז
נ) מימרא דרבא שם
יח
ס) מסקנת הגמרא שם ופירש"י הטעם שם דלמא לית ליה זוזי השתא אבל באתא לדינא כל מה דלא אתי אפיקרותא היא
יט
ע) כ' הב"ח ☜דאם לא קרעו הכתב לא הותר השמתא והביא ראיה לזה
כ
פ) ממימרא דרבינא שם דף קי"ב ע"ב:
כא
צ) בית יוסף מהא דמסיק דרב חתים בדסקי' גיטין דף פ"ח ע"א:
ביאור הגר"א על שולחן ערוך חושן משפט
י״א
א
שולחים. מ"ק ט"ז א':
ב
אבל. ב"ק שם כיון דאיתא כו':
ג
למחרתו. שם:
ד
והשליח ב"ד כו' ומשמתין כו'. שבכל אלו מנדין:
ה
הקלני. קדושין ע"ב:
ו
הקלה הדיין. שם א' וערש"י שם ד"ה שמתיה כו':
ז
לא רצה לבא. ב"ק קיג א' על דלא אתיכו' ושם קי"ב ב' האי שלוחא דרבנן כו' וה"מ לשמתא כו' מ' על כל שמשמתין:
ח
מי שאומר. מ"ק ט"ז א' אבל לאפיקרותא כו':
ט
מי שלא כו' ואם לא כו'. כמ"ש בב"ק קיב ב' כתבינן פתיחא כו' תלתין קמאי כו' ואם היה מבקש זמן ע"ז נותנין לו מ"מ מנדין אותו על שלא בא לב"ד לבקש זמן:
(ליקוט) מי שלא יוכל כו'. ממ"ש בב"ק קי"ג א' ולא היא כו' אבל בלא אתי לדינא מורד הוא אע"ג דלפריעה אנוס הוא משא"כ בצייתנא רשב"א שם וכן שם קי"ב ב' אי לא אתא כתבינן פתיחה אע"ג דלא כתבינן אדרכתא עד תשעים יום ושם וה"מ דאמר אתינא כו' וערשב"א שם (ע"כ):
י
ואם יש. ע"ק שם לפני גברא רבא שנא' כו':
(ליקוט) ואם כו'. עסמ"ע (ע"כ):
יא
ואם לא כו' לערב. עס"א שכ' למחרתו וצ"ע:
(ליקוט) לערב. כ"ה ברמב"ם אבל ט"ס הוא שהרי הוא עצמו כ' למעלה למחרתו וכ"כ בטוש"ע ס"א (ע"כ):
יב
וכ"ש על כו' אע"פ שלא חזר. ב"ק שם דאמרי אימר כז' וכמש"ל שמא לא אמרו לו ש"מ דא"צ לחזור השכנים לפני ב"ד:
יג
(ליקוט) מי כו'. ע"ש סי' שפ"ו בהג"ה לענין מזונות אשתו ע"ש (ע"כ):
יד
דמעשה ב"ד. ב"מ ט"ו וערש"י שם ד"ה כשעמד בדין כו':
הגהות אמרי ברוך על שלחן ערוך חושן משפט
י״א
א
(ש"ך סק"א וגדולה מזה פסק הרא"ש כו') ואין דבריו כו'. נ"ב יעוין מ"ק דף ט"ז את ופלניא כו' ובחדושי ריטב" א שם משמע דא"צ להודיע טענתו ויעוין באורים סי' י"ג ס"ק א':
קצות החושן על שולחן ערוך חושן משפט
י״א:א׳
א
כיצד מזמינין. עיין ש"ך שכתב בשם ספר ב"ש במי שרוצה להתדיין עם חבירו והוא אומר לגלות לו טענותיו ואפש' יודה ויתן וכתב דאין צריך לגלות טענותיו חוץ לבית דין. ובש"ך חולק דצריך לגלות לו את טענותיו קוד' שירדו לדין:
מאירת עיניים על שולחן ערוך חושן משפט
י״א
א
שיבא ליום המזומן כו' פי' לעולם אין כח ביד התובע להזמינו לדין אם לא ליום הקבוע לישיבת הדיינים לפי מנהג העיר (אם לא שמנהגם הוא כן שאין להם עת קבוע אלא בכל עת שיצטרכו לדון יושבים הדיינים) והשליחות ששולחים לנתבע אין לו עת קבוע אלא אימת שירצה התובע משתדל שהדיינין שולחין להנתבע שיכין עצמו לדון עם פלוני התובע ביום פלוני המזומן לישיבתם:
ב
מזמינים אותו פעם שני' פי' כשלא בא בכל אותו יום שקבעו לו מזמינים אותו בימים של אחריו שנית שיעמוד לדין עמו ביום הקבוע לישיבת הדיינים הסמוך לו וכן בפעם שלישית וכן הוא בהדיא בגמ' דגם בפעם שנית ושלישית צריך להזמינו ליום הקבוע לישיבת הדיינים שאחריו ועפ"ר:
ג
במי שהי' בכפרים כו' דאיכא למימר אף שיוצא ונכנס שמא הי' לו איזה אונס שלא הי' יכול לבא על שני הזמנות הראשונות ובאינו נכנס כלל אלא שהוא שבוע א' או ב' חוץ לביתו בכפרים נראה דאינו בכלל דין זה אלא קובעין לו זמן לבא לדון עמו לפי ענין טרדתו שיכול לבא ואם לא בא לאותו זמן מנדין אותו למחרתו כי דוקא ביוצא ונכנס דמחשב קצת כבן עיר מ"ה מזמינין אותו ליום הקבוע הסמוך אלא שיש לו התנצלות שיוצא ונכנס מ"ה ממתינין לו עד זמן הג' וק"ל:
ד
ה"ג ואם לא הלך מנדין:
ה
אבל אין כותבין עליו פתיחא הטעם משום דהמנודה צריך לשלם שכר הסופר ואין מוציאין ממון ע"פ ע"א ועמ"ש בפרישה ובסמ"ע לעיל ס"ס ח' וע"פ אותו הדברים מבואר דה"ה דאין השליח נאמן לומר הכה אותי כדי לחזור ולהכותו על פיו ע"ש:
ו
ואין השליח ב"ד חייב כו' כבר כתב מור"ם ז"ל לעיל בס"ס ח' בהגה שם כתבתי מקום למודו ע"ש:
ז
ה"ג ב"ד של שנים בקנין והזמינוהו וכן הוא שם דאל"כ יכול לחזור בו כמ"ש לקמן סי' י"ב:
ח
מנדין אותו בב"ד של שלשה כב"ד גרסינן בכ"ף וה"פ מנדין אותו השנים אשר סירב נגדן כאלו סירב נגד ב"ד של שלשה וכן איתא בהדיא בתשובת רשב"א והביאו הב"י והר"מ וז"ל יש להם לנדותו ולהחרימו כדין ב"ד גמור וק"ל:
ט
בשם אחד מהדיינים פי' אותו פלוני שהזמינו על שמו הוא אחד מן הדיינים וכן הוא לשון הגמרא עפ"ר:
י
אין כותבין עליו פתיחא של שמתא ל"ד כותבין אלא ה"ה בלא כתיבה אין מנדין אותו דזיל בתר טעמא אם לא דהיו מחולקין דשליח אומר שהזמינו ע"ש שלשתן והלה כופר דאז מנדין אותו ואין כותבין הנידוי כיון דיש בו אפוקי ממונא וכנ"ל:
יא
ואם יש בהם מומחה חולקין לו כבוד שם כ"כ בשם הראב"ד ולמדו ממ"ש במחלוקת קרח דהי' שם משה עם השכינה בב"ד ושלח משה שליחו לקרח ואמר לו היו לפני ה' אתה והם ואהרן ומדקאמר לפני ה' ולא קאמר לפנינו ש"מ דמזכירין לו שם המומחה וחולקין לו כבוד עכ"ל ואינו מוכח שם דאם שלחו להזמינו בשאר ימים והזמינו בשם המומחה לבד דסגי בהכי אבל מסידור לשון מור"ם בדברי המחבר משמע דחדא באידך תליא וא"צ להזמין ע"ש שלשתן דה"ל להמזומן לחשוב בודאי כל שלשתן צווהו להזמינו אלא שחולקין כבוד להמומחה דאל"כ הל"ל דין זה אחר בד"א כו' וק"ל וצ"ע דאינו מוכרח כ"כ:
יב
שהוא במדינה כו' פי' שהוא בעיר ונקרא מדינה בל' הרמב"ם ובל' המשנה לפעמי' וכ"מ כאן מיניה וביה דמדינה ר"ל בעיר ומ"ה קאמר דאין קובעין לו זמן עד כו' פי' אף אם יאמר השליח לשכני' תאמרו לפלוני שיבא לב"ד אין סומכין עליהן לנדותו אם לא יבוא דשמא השכיני' לא אמרו לו דחשבו כיון שהנתבע הוא בעיר מצאו השליח דרך הילוכו ואמר לו בעצמו לכך צריך שימצאנו השליח עצמו וזהו שאמרו בגמרא אבל. איתא במתא אימר אשכחינהו וכתבו ג"כ הטור ולא מצינו דכתב הרמב"ם בבא זו אלא כמ"ש כאן והוא מ"ש מור"ם בהג"ה בס"ס זה ז"ל וכן אם הוא בעיר אין סומכין כו' וצ"ל דלא בא מור"ם שם לחדש דבר בדין זה [דהא כבר כתבו המחבר] ולא כתבו אלא משום הטעם וקאי אמ"ש המחבר שם ואם דרכו עליהן אין מנדין אותו מפני שסוברי' שהב"ד עצמו אמרו לו ע"ז כתב מור"ם וכן אם הי' בעיר ור"ל שמה"ט נמי אמרו דאם הוא בעיר דאין סומכין על השכני' משום דשמא לא אמרו לו כו' כן נ"ל לדחוק וניישב דעת מור"ם במה שחזר וכתבו שהוא תמוה לפי הנראה:
יג
מנדין אותו לערב כל' הזה ג"כ כ' הרמב"ם בפכ"ה וגם לפני זה כתב הרמב"ם בדין מי שהוא מצוי בעיר דאין קובעין לו זמן אלא פעם א' דאם לא בא כל אותו היום דמנדין אותו בערב והמחבר שינה באותו הדין לשון הרמב"ם בס"א וכ' למחרתו ועד"ר שם כתבתי ישוב לדברי הרמב"ם דנ"ל דכוונתו הוא דבין בריש דבריו שכ' למחרתו בין אח"כ שכ' לערב אינו אלא לאפוקי דאין כותבין באותו היום ולערב ר"ל בלילה שאז מתחיל מחרת יום זה דקבעו לו והא דשינה לשונו והיינו משום דכ' בכל אחד ל' רבותא דהיכא דנכנס ויוצא דנותנין לו ג' זמני' כ' ל' למחרתו לרבותא דאע"פ דכבר נותנין לו ג' זמנים אפ"ה אין כותבין עליו בסוף יום השלישי עצמו אלא עד למחרתו ור"ל עד יום שלאחריו והיכא דאין נותנין לו אלא יום א' כתב לרבותא דכותבין עליו לערב ור"ל דא"צ ליתן לו זמן אחר אלא מיד בכלות אותו היום כותבין עליו נדוי. וכיון דאין חילוק ביניהם לדינא מ"ה לא הזכיר הטור בשום מקום לשון בערב אלא נקט ל' הגמ' דכ' למחרתו ואפשר דטעם הגמ' הוא משום דלמחר הוה זמן דמגלין קלונו ברבים ומודיעין שהוא בנידוי מ"ה כתבו למחרתו וזהו ג"כ טעם המחבר בס"א שכ' למחרתו וכאן העתיק לשון הרמב"ם כהווייתו וק"ל:
יד
וכ"ש ע"פ שליח ב"ד כו' אע"פ שכ"ש הוא כתבו רבינו הטור ומור"ם כדי שלא תקשי כיון דשליח ב"ד הוא ה"ל לחזור ולומר עשיתי שליחותי ומדלא חזר וודאי לא מצאו ולא הזמינהו קמ"ל ועפ"ר מ"ש עוד מזה:
טו
וכן אם הי' בעיר עמ"ש לעיל בסמוך ס"ק י"ב כוונת מור"ם שחזר וכתבו:
טז
וכן אם לא בא במדינ' עד למחר אין סומכין כו' פי' אין אומרי' שהשכני' הזמינהו על יום הקבוע לישיבת הדייני' בו ביום או ביום שיהי' ואם לא יבא לאותו יום ינדוהו למחרתו של אותו יום:
יז
עד שיבא דכל כמה דלא אתא אפקרותא היא רש"י וכתב הכל בו בסי' קי"ז (והביאו בד"מ בס"ס זה) ז"ל תקנת חרם ר"ג הוא שאדם המזמין לחבירו וחברו מסרב שאינן יכולין לבטל התפלה רק בב"ה שהוא הולך שם ומתפלל אבל אם ביטל שם ג' תפילות רצופות יכול לבטל בכל בתי כנסיות ואין לבטל תפלת של שבת וי"ט אלא א"כ ביטל ג' פעמי' אמנם בענין הקהל יכולים לבטל וכל מקום שנראה שהי' שם אדם גדול או הי' שם ב"ד מסתמא יש חרם זה ודנין אותו וע"ש שהאריך עוד מזה עכ"ל:
יח
הריני מקבל עלי לעשות צווי ב"ד קורעין כת' הנדוי שאף שאמרינן לו לפרוע לפלוני ואינו פורעו אמרי' שטרח אחר זוזי ועפ"ר מ"ש בזה:
נתיבות המשפט, ביאורים על שולחן ערוך חושן משפט
י״א
א
או לא רצה לבוא לכאורה קשה דהא ע"ז א"צ השליח ב"ד להעיד דהא תיכף כשלא בא אותו יום מנדין אותו והשליח ב"ד א"צ להעיד רק שהגיד לבע"ד שיבוא ואפי' זה א"צ השליח ב"ד להעיד לחזקה עשה שליחותו כמבואר בסעיף ג' בהג"ה ובסמ"ע ס"ק י"ד וכן קשה במה שסיים המחבר עד שיבואו שנים ויעידו שמנע לבוא וכו' הא זה א"צ להעיד שהרי עינינו רואות אם בא או לא בא. וע"כ צריכים לפרש דהכא מיירי שהשליח ב"ד או השנים מעידין שהבע"ד השיב שאינו רוצה לבוא דאז מנדין אותו מיד ומש"ה על הוצאות ממון דהיינו על כתיבת הפתיחא בעי שנים אבל אם ראינו שלא בא מנדין אותו למחרתו וכותבין פתיחא ואין חוששין כלל שמא לא הגיד שליח ב"ד כי חזקה שליח עשה שליחותו ולא המרה פי ב"ד אף דחזקה שליח עושה שליחותו לא מהני להוציא ממון שליח ב"ד שאני וכ"כ בביאורים ס"ק ט' ודוקא על התשובה שהשיב הבע"ד אין שליח ב"ד נאמן נגד הוצאות ממון אבל על גוף השליחות אם עשה שליחותו סומכין על החזקה, אפי' נגד הוצאות ממון וכן נוהגין ששולחין כל התראות עפ"י שליח ב"ד לבד:
ב
ואם יש בהן מומחה. עסמ"ע ס"ק י"א עד אבל מסידור לשון מור"ם וכו'. ואין להקשות דה"ל להוכיח בפשיטו' דאי נימא דאף במומחה לא סגי בהזכרת שם מומחה לבד רק ביום הקבוע לישיבת הדיינין א"כ אין חילוק בין מומחה להדיוט דביום הקבוע אפי' בשלשתן שוין סגי בהזכרת שם אחד דזה אינו קושיא דהיינו יכולין לומר דיש נ"מ בין מומחה להדיוט לענין לכתחלה דבמומחה אף לכתחלה אין מזכירין רק שמו משום כבודו לזה הוכיח הסמ"ע דינו רק מהסידור לשון מור"ם מהא שכתב הרב הג"ה שלו על דין ראשון של המחבר דמיירי ביום שאינו קבוע משמע דבמומחה אף ביום שאינו קבוע מזכיר רק שם המומחה. ונראה דהאי מומחה הוא אפי' אינו מומחה לרבים במומחה לרבים לא היה הסמ"ע צריך לומר הטעם שכתב משום דהמזומן היה לו לחשוב שכר שלשתן וכו' הא בלא"ה הרי מומחה לרבים דן בע"כ של אדם כמבואר לעיל סי' ג' והיה מוכרח לבוא אף שהיה חושב שהמומחה לבד הזמינו לדין כנ"ל פשוט:
נתיבות המשפט, חידושים על שולחן ערוך חושן משפט
י״א
א
כיצד מזמינים. כ' הש"ך דיכול הנתבע לומר לא אדון עמך עד שתגיד לי תחלה על מה תרצה לדון עמי ואין התובע יכול לומר לא אגלה הטענות רק בבית דין:
ב
ליום המזומן. פי' ליום הקבוע לישיבת הדיינים. ואם המנהג שאין להם יום קבוע יכולין לזמן בכל עת. והשליח בית דין יכול לילך כמה ימים קודם ולומר להבעל דין ביום פלוני תבא לב"ד סמ"ע. ושכר הזמנה משלם המלוה. (ש"ך):
ג
ויוצא ונכנס. ואם הוא יושב בכפרים כמה שבועות משערין הב"ד לפי ענין טרדותו ליתן לו זמן:
ד
שהוא מצוי בעיר והאידנא נהיגי עלמא דאפילו לאנשי אותה העיר אין מנדין אותו עד אחר שלשה הזמנות או"ת:
ה
עד שיבואו ב' ויעידו ☜ וע' ביאורים ס"ק א' דמיירי שהשליח ב"ד אמר בשם הבע"ד שהשיב שאינו רוצה לבוא כלל דאז כותבין מיד פתיחא מש"ה אינו נאמן לעניין הוצאת ממון אבל במקום שאין לחוש רק לשמא לא עשה השליח ב"ד שליחותו ולא הזמינו כלל א"צ לעדים אפילו לענין הוצאת ממון דחזקה על שליח ב"ד שעשה שליחותו וכן לענין כל ההתראות שמתרין בו להבע"ד כל שאין אנו צריכין לתשובת הבע"ד סומכין על השליח ב"ד לבד אפילו לענין הוצאת ממון רק במקום שצריכין לתשובת הבע"ד אין השליח ב"ד נאמן לענין הוצאת ממון רק בב' עדים. וכתב הסמ"ע דאם התובע טוען אני אשלם שכר הסופר כתבינן ע"פ שליח ב"ד לבד דהא אין כאן הוצאת ממון אלא שצריך לכתוב בפתיחא שהתובעו וויתר שכר הסופר בכדי שלא יתבעו שכר בשעת התרה:
ו
בב"ד של שלשה פי' אלו השני' מנדין בב"ד של שלשה:
ז
ואם יש בהן מומחה. ואפילו ביום שאינו קבוע לישיבת הדיינין סמ"ע. וע"ב ס"ק ב' דאפילו הוא אינו מומחה לרבים. וביום הקבוע אף שאין מומחה ביניהם סגי כשהזכיר בשם אחד. וכ' הש"ך דמ"מ בעינן שיהיה שוה לשאר הדיינין אבל אם הזכיר הפחות שבכולם ל"מ:
ח
שהוא במדינה. פי' כרך גדול משום דהשכנים סוברים אולי השליח ב"ד פגע בו ואמר לו בעצמו:
ט
אפי' אשה. דחזקה עשו שליחותן:
י
לערב הסמ"ע האריך דלערב היינו ג"כ פירוש דלמחרתו:
יא
וכן אם היה בעיר. פי' דהיינו טעמא נמי באם היה בעיר ושוב לא קשה הא כבר כתבו המחבר דלא בא הרב להשמיענו רק הטעם:
יב
עד שיבוא תקנת וחרם ר"ג שאם הזמין לחבירו וחבירו מסרב שא"י לבטל התפלה אם לא בביה"כ שהולך שם תמיד אם ביטל שם ג' תפלות ולא הועיל הרשות בידו לבטל התפלות בכל בהכ"נ וכמו כן א"י לבטל אפילו בביה"כ שצו בשבת ויום טוב אא"כ ביטל כבר בחול ג"פ. וזה בעיר שיש שם גדול או בית דין קבוע נוהג מנהג זה:
פתחי תשובה על שולחן ערוך חושן משפט
י״א
א
אבל מי שהוא מצוי בעיר. ע' באו"ת שכ' והאידנא נהיגי דאפילו לאנשי אותה עיר אחד אנשים ואחד נשים מזמינין שלשה פעמים ואז אם לא בא מנדין אותו (במקום שיש רשות מהממשלה על זה) ע"ש הטעם וכן כ' בנה"מ ע"ש:
ב
הלך הב"ד למקום אחר. ע' בס' שמות בארץ להר"ם בן חביב במס' ר"ה דף ל"א ע"ב בד"ה ההיא איתתא שכתב וז"ל ומיהו דין זה דחייב הלוה ללכת אחר ראש ב"ד בכל מקום לא הביאו הרמב"ם והטור אבל מרן בב"י הביאו בסי' י"א ופסקו בעל המפה ולי נראה דליתא להך דינא כיון שהשמיטו הרמב"ם והטור וסוברים דלית הלכתא כאמימר אלא כרב אשי דהקשה לו (וס"ל) דשאר דינים שוה לקדוש החודש וכן מסתבר דאיך אפשר דאם הלך ראש ב"ד לעיר אחרת דילך הבע"ד אחריו ותו דלא ידעינן שיעורא כו' ולכן נראה כדעת הרמב"ם דס"ל דאין הבע"ד חייב ללכת אחר ראש ב"ד אלא למקום הועד עכ"ל ועיין בספר בר"י אות ב' שהביאו וכ' דק"ק עליו במ"ש דלית הלכתא כאמימר אלא כרב אשי כו' דפשטא דמלתא דרב אשי קבל דברי אמימר כו' ותו דדברי הרמ"א אינם כדין אמימר היינו דאזיל ראש ב"ד למקום אחר אבל דין הרמ"א הוא דהלך הב"ד למקום אחר ומשמע דבהא אפילו רב אשי מודה כיון דאזיל כולי בי דינא וגם הרב הלבוש נקט כלשון מור"ם וכן מהריק"ש ע"ש:
ג
ומשמתין אותו על פיו. עי' בשו"ת מקום שמואל סי' צ"ט:
ד
מי שקבל עליו. עבה"ט ומ"ש בענין אם התובע אינו רוצה לגלות אופן תביעתו. ע' בזה בתשו' שבו"י ח"א סימן קמ"ג שכ' שאין דברי הש"ך מוכרחים כי מצד הטעם והסברא נראים דברי הבאר שבע נכונים וכן מצא בתשו' באר עשק סי' ס"ז בשם כמה גדולים והטעם שכ' הש"ך כי אולי אחרי שאדע תביעתך אעשה כרצונך קשה מה בכך הלא גם לפני ב"ד יוכל לעשות כן ואי גברא רבה הוא וזילא ביה מלתא לילך לדין הלא יש תקנה להעמיד מורשה כבסי' קכ"ד וכן עמא דבר להזמין לדין בני הודעה כלל וכן משמע קצת פ' חזקת הבתים (בבא בתרא ד' נ"ח) גבי אלא מעתה אתי אינש מעלמא ומזמין להו לדינא עכ"ד. אכן בתשובת זכרון יוסף חח"מ סי' ב' בתשובת הגאון מו"ה שאול ז"ל מאמשטרדם תמה על השבו"י הנ"ל דמהך דפ' חזקת ליכא אפילו זכר לדבר דודאי הב"ד שולחים שלוחים לומר פלוני מזמינך לדין ואם הוא ישיב ויאמר לא ארד לדין עד שתודיעני אופן תביעתי אה"נ דשומעין לו והס' באר עשק שהביא לעזרתו לא ראה דברי הש"ך ואין ספק שאלמלי ראה דברי הש"ך היה בטל דעתו ועוד נראה דגם הרב בעל שבו"י לא קאמר אלא כששניהם התובע והנתבע בעיר א' דשייך טעמו דגם בב"ד יוכל לעשות כן אבל בנ"ד (באופן השאלה שם) י"ל דגם השבו"י מודה כיון שהדרך רחוקה והוצאות גדולות ואפשר דהוה הוצאה יתירה על תביעתו של זה אין מקום לחלוק על סברת הש"ך והרבה חשו חז"ל להוצאות חנם כדאי' בסי' י"ג כו' ושם בתשובת הגאון המחבר כתב דקשה להכריע בענין זה ובפרט כי מש"ס ס"פ זה בורר נ"ל ראיה ברורה כדברי הבאר עשק והשבו"י דא"ל להודיע איזה תביעת ממון יש לו על הנתבע ורק זה אפשר צריך להודיע אם נוגעת תביעתו לענין ממון או לד"א כגון הוצאת ש"ר או דיני קנסות ודכוותיה ומן ראיה זו מוכח קצת דאפילו כשיהיה מוכרח להוצאה גדולה כגון מבבל לא"י אפ"ה א"צ להודיעו אופן התביעה כו' ע"ש. ועיין בתשובת ח"צ סימן קס"ט שהסכים עם הש"ך וכ' שם דאפילו היה הדבר שקול ראיית הבאר שבע וראיית סש"ך אין ספק שהלכה כדברי הש"ך חדא שהוא בתרא ועוד דגם במחלוקת שקול אי אפשר לכוף הנתבע מספק ע"ש וכן הסכים בספר ברכי יוסף וכ' דמה שהביאו ראיה הרבנים הנזכרים בתשובת באר עשק הנ"ל ממה שפשט המנהג דמזמינן לנתבע בסתמא ואזיל לבי דינא מבלי דעת על מה ידין עמו אינו ראיה כלל דזהו מפני שהנתבע רוצה ללכת ולא טעין מידי אבל אה"נ דאם הנתבע ימאן עד אשר יגיד לו אופן קביעתו שומעין לו וכן הסכים בתשו' הרמ"ז סימן י"ד וגם מדברי הריטב"א במ"ק דף ט"ו ע"א יש סמך לדעת הש"ך הנ"ל עיין שם:
הגהות רבי עקיבא איגר על שלחן ערוך חושן משפט
י״א
א
[ש"ך אות א] אבל הכא ודאי מצי. נ"ב עיין בתשו' זכרון יוסף חח"מ סי' ב':
שפתי כהן על שולחן ערוך חושן משפט
י״א:א׳
א
כיצד מזמיני' כו' כתב מהרש"ל פ"ק דב"ק סי' מ"ג פסק הר"ש במקומות שאין שם ב"ד דאי תבע אדם לחבירו ממון והנתבע אומר הביאו לי הזמנה ממקום שיש שם ב"ד ואז אלך עמך שיכולי' בני עירן לקבוע לו זמן או יעשה כל דבר לפניהם ע"כ מצאתי עכ"ל. בספר באר שבע דף קי"א ע"א פסק בראובן שתובע לשמעון שיברור עמו דיינים ושמעון משיב לא אכנס לדין עמך אם לא תגיד לי מתחלה על מה תרצה לדון עמי וראובן אינו רוצה לגלות לו אופן תביעתו כלל שהדין עם ראובן מההוא דאמרינן פ' חזקת הבתי' עביד אינש דלא מגלה טענתי' (חוץ) לב"ד וגדולה מזה פסק הרא"ש בפ' שבועות הדייני' דאין אדם צריך לברר טענתי' אא"כ יראה לב"ד שיש רמאות עכ"ד ואין דבריו נכונים בעיני דל"ד לפ' חזקת הבתים (בבא בתרא דף ל"א ע"א) דהתם אמרי' היכא דאשתעי מילי אבראי ולא טען ואתי לב"ד וטען דחוזר וטוען מ"ט עביד אינש דלא מגלי טענתיה אלא לבי דינא כלומר ומצי הנתבע לומר לא רציתי לגלות טענתי בפניך עד לדין וכן הא דכתב הרא"ש פ' שבועות הדיינים היינו משום שכיון שטוען שפרעו וכה"ג א"צ לבאר היאך פרעו ובמה פרעו אבל הכא ודאי מצי הנתבע לומר הגיד לי מתחלה מה תרצה לדון עמי כי אולי אחרי שאדע תביעותיך אעשה כרצונך ולא אבא עמך להתדיין כלל וכל זמן שאינו רוצה לגלות לו אופן תביעתו אינו מחויב לבא עמו לדין כלל. כן נלע"ד:
י״א:ב׳
א
שולחים לו ב"ד כו' ושכר הזמנה משלם המלוה ולא הלוה וע' בתשו' מהרש"ל מ"ש בסי' ק"ו ס"א:
י״א:ג׳
א
ואע"פ שבא השליח בשם אחד כו' ודוקא שיהא שוה לב' הנשארים אבל לא פחות שבכולם כ"כ ביש"ש פ"ט דב"ק סי' ט"ו:
י״א:ד׳
א
כתב הנדוי עד שיבא כו' עיין בסמ"ע ס"ק י"ז מ"ש בשם הכלבו:
י״א:ה׳
א
מן הצד מה שא"כ בעדים דלקמן סי' מ"ה:
אורים ותומים, תומים
י״א
א
אבל אין כותבין עליו כן בגמרא קאמר הטעם משום דקא בעי למיתב זוזא לספרא פירש"י דלא שרו ליה עד דיהיב זוזי דפתיחא לספרא. והתו' כתבו כשקורעין אותו משלם שכר סופר עכ"ל. ודייק הש"ג דהתו' לא ס"ל דמתירין השמת' בפה רק קריעת כתב פתחא דשמתא הוא התרתו. ודוחק דאיך יהיה ניתר נידוי מפי ב"ד של ישראל אם לא ע"י פה שהותר בפה מלא. ולכן נר' דס"ל לתו' אם מנדים אותו בשביל סרבנתו ואח"כ צאית דינא שביל דאינו משלם שכר סופר לא משהינן ליה בנידוי בשביל כך דלא בשביל זה נתנדה רק מתירין אותו תיכף אך אם תובע שיקרע שטר פתיחא שלא יהיה עומד לימים רבים לבושתו ולקלונו שנתנדה מפי ב"ד אז צריך לשלם וא"ש ודוק:
אורים ותומים, אורים
י״א
א
ליום המזומן פי' ליום הקבוע לישיבת הדיינים לפי מנהג העיר ואם מנהג העיר שאין להם עת קבוע אלא יושבים תמיד כל זמן שיצטרכו לדון יכולים לזמן לכל עת. והשליח. ב"ד שמזמין לבעל הדין יכול לילך מקודם אפי' איזה ימים ולומר ביו' פלוני תבא לב"ד לציית דין סמ"ע:
ב
מזמנין אותו פעם ב' כל אלו הזמנות הם ג"כ ליום קבוע כמו הזמנה ראשונה מבלי הבדל כלל סמ"ע:
ג
במי שהיה בכפרים ויוצא ונכנס כו' דאעפ"י שיוצא ונכנס הואיל ואין קבוע בעיר טריד ולכך צריך ג' הזמנות. ומי שאינו יוצא ונכנס כלל והוא חוץ לביתו איזה שבועות תמיד אין מזמנים אותו ג"פ אלא משערין הב"ד לפי ענין טרדתו באיזה יום וזמן שיהיה יכוללבא לב"ד וקובעין לו אותו זמן שיבא ואם לא בא מנדין אותו מיד למחרתו סמ"ע:
ד
אבל מי שהוא בעיר וכו' והאידנא נהיגי דאפי' לאנשי עיר אחד אנשים ונשים מזמנין שלשה פעמים ואם לא בא אז מנדין אותו והטעם הוא דכל זה הנאמר בש"ע הוא לגי' הרמב"ם וה"מ גברא דלית' במת' משמע הא איתא במתא מזמנין תיכף. אבל הרא"ש העתיק וה"מ גברא דטריד בעבידת' והשמיט הך דליתא במתא ואין זכר לו כלל ש"מ דס"ל דיש הבדל בין גברא דטריד בעבידת' לאינו טריד ובזה"ז לא מבעי אנשים אפי' נשים סתם נשים נו"נ בתוך הבית וטרודים על המחיה וכלכלה א"כ צריך הזמנה שלשה פעמים וגריר עלמא בתר דברי הרא"ש ויש להם על מה שיסמוכו:
ה
אין כותבין פתחא כו' כתב הש"ג ריש סנהדרין אם התובע טוען אני אשלם שכר הסופר כתבינן פתח' אפומא דשליח ב"ד דהא אין כאן נ"מ למילתא דממון וא"כ שליח ב"ד נאמן. ונכון הוא אלא שצריך לכתוב כן בפתחא ההוא שהתובע וויתר משלו שכר סופר דאל"כ פן ישכח הדבר ויבא בעת התרה לתבוע שכר כתיבה ופשוט:
ו
בבית דין של שלשה פי' אלו שנים מנדין אותו ועושין לו כל כפיות כמו ב"ד של שלשה דכיון דקבלו עליהם הנך תרי סמ"ע:
ז
ואם יש בהם מומחה כו' בגמ' אמרינן מניין דמזמנין ע"י שליח לבוא לב"ד דכתיב היה אתה ואהרן למחר לפני ה' ומפרש הראב"ד לפני ה' פירוש לפני השכינה וב"ד של משה. ודייק הראב"ד הואיל ולא הזכיר רק ה' ולא אמר לפני ב"ד של משה ש"מ דאם הזכיר מומחה שבב"ד דא"צ להזכיר כל הב"ד. והסמ"ע נסתפק ה"מ ביום הידוע לישיב' הדיינים אבל ביום שאינו ידוע לישיבת הדיינים אין כאן ראיה דדלמא התם במשה בהזמנה לקרח ה"ל יום מיוחד לישיבת הדיינים ומלשון הרמ"א והראב"ד משמע דאפי' אין יום מיוחד וס"ל לראב"ד דבמדבר דכל שעה היה אפשר שיעלה הענן ויסעו א"כ אין כאן מקום וזמן קבוע לישיב' הדיינים:
ח
שהוא במדינה כו' פירוש כרך גדול ומ"מ אין סומכין על מה שהודיע השליח ב"ד לשכנים דהשכנים סוברים מסתמא פגע בו השליח ב"ד בדרך הלוכו ואמר לו וא"כ לא יאמרו הם סמ"ע:
ט
אפי' אשה כו' דחזקה שאמרו לו שהוזמן ולא בא הרי זה מסרב והק' הפרישה הא מספקא לן אי חזקה שליח עושה שליחתו ולכך קי"ל בשל תורה מחמירין דלא עשה שליחתו ואף כאן נימא קולא לנתבע ותי' באמת לא מפקינן ממון על זה החזק' רק מנדין אותו ולדבריו שכר פתיח' מפסיד התובע דהא לענין להוציא ממון אין אומרי' חזקה שעשה שליחתו ולא כן משמע מסתימת הש"ע והפוסקים ולכן יותר נראה דשליח דהוא בצווי ב"ד אמרינן ודאי דעשה שליחתו כי חזקה שלא יסרב פי ב"ד והשליח ב"ד אומר לשכנים בשם וצווי ב"ד שיאמרו לו שמזומן לב"ד ובהא ודאי אמרינן עשה שליחתו:
י
מנדין אותו לערב הסמ"ע בס"ק י"ג האריך דכוונת הדברים לערב פי' למחרתו כמ"ש בסעיף א' רק להורות דאין ממתינין עוד אבל ודאי הפי' למחרתו כהנ"ל וע"ש:
יא
וכן אם היה בעיר כו' הקשה הסמ"ע הא כבר נאמר בריש הסעיף דכשהוא במדינה היינו כרך גדול צריך להיות דמצאו השליח ב"ד והניחו בקו' ותי' בדוחק. ויותר טוב לומר דקמ"ל הרמ"א הטעם משום דשמא לא אמרו לו השכנים הא אילו אמרו השכנים דאמרו לו מנדין אותו ולא תימא כיון שהוא בעיר ובקל יכול השליח ב"ד למצוא אותו אף הוא אינו סומך על אמירת השכנים וחושב אילו האמת כן היה השליח ב"ד אומר לי ואינו משגיח כלל באמירת השכנים קמ"ל הטעם דאין אנו סומכין על השכנים שאמרו לו הא אילו אמרו שאמרו לו מנדין אותו:
יב
עד שיבא כו' דכל כמה דלא אתא אפקרותא היא רש"י וסמ"ע ואם אמר דרך משל ביום ע"ש ועי"ט הריני מקבל לציית דין י"ל דמתירין לו וכן ראיתי נוהגין דרש"י מיירי בזמן שב"ד יושבין א"כ מאי הריני בא למה לא בא תיכף ולכך כל זמן שלא בא הרי זה עדיין בחזקת מסרב אבל אם אין המניעה מצדו דאין הב"ד יושבים אז שפיר אמרינן דאינו מסרב עוד ומתירין לו. וכתב הכלבו תקנת וחרם ר"ג ז"ל שאם הזמין לחבירו וחבירו מסרב שאינו יכול לבטל התפלה (פי' מנהג באשכנז כשאין ב"ד עושין לו משפט חרוץ שעומד וקובל בבה"כ ואומר איני מניח להתפלל עד שתעשו לו דין כראוי) אם לא בבה"כ שהולך שם תמיד ואם ביטל שם ג' תפלות ולא הועיל אזי הרשות בידו לבטל התפלות בכל בה"כ וכמו כן אינו יכול לבטל אפילו בבה"כ שלו תפלה של שבת וי"ט אא"כ ביטל כבר בחול ג' תפלות ולא הועיל וזהו בעיר שיש אדם גדול או ב"ד קבוע נוהג מנהג זה ע"ש סמ"ע:
הסבר על זכויות יוצרים
שולחן ערוך, חושן משפט
רשיון: Public Domain
מקור: www.nli.org.il
באר היטב חשן משפט
רשיון: Public Domain
מקור: www.toratemetfreeware.com
באר הגולה על שולחן ערוך חושן משפט
רשיון: Public Domain
מקור: www.nli.org.il
ביאור הגר"א על שולחן ערוך חושן משפט
רשיון: Public Domain
מקור: www.nli.org.il
הגהות אמרי ברוך על שלחן ערוך חושן משפט
רשיון: Public Domain
מקור: www.nli.org.il
קצות החושן על שולחן ערוך חושן משפט
רשיון: Public Domain
מקור: www.nli.org.il
מאירת עיניים על שולחן ערוך חושן משפט
רשיון: Public Domain
מקור: www.nli.org.il
נתיבות המשפט, ביאורים על שולחן ערוך חושן משפט
רשיון: Public Domain
מקור: www.nli.org.il
נתיבות המשפט, חידושים על שולחן ערוך חושן משפט
רשיון: Public Domain
מקור: www.nli.org.il
פתחי תשובה על שולחן ערוך חושן משפט
רשיון: Public Domain
מקור: www.nli.org.il
הגהות רבי עקיבא איגר על שלחן ערוך חושן משפט
רשיון: Public Domain
מקור: www.nli.org.il
שפתי כהן על שולחן ערוך חושן משפט
רשיון: Public Domain
מקור: www.nli.org.il
אורים ותומים, תומים
רשיון: Public Domain
מקור: www.nli.org.il
אורים ותומים, אורים
רשיון: Public Domain
מקור: www.nli.org.il
כל הזכויות שמורות לבעלי התכנים – במידה ומצאתם הפרה בזכויות היוצרים שלכם, נא לפנות אלינו באופן מיידי במייל [email protected] האתר כולו מוקדש לעילוי לנשמת כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולזכות כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולרפואת כל חולי עם ישראל בנפש בגוף ובנשמה. לייחדא קודשא בריך הוא ושכינתא על ידי ההוא טמיר ונעלם בשם כל ישראל, ולקרב את ביאת המשיח. כל הזכויות שמורות (c) לבעלי הזכויות יוצרים השייכים לכל קטע מצוטט, יש להתייחס לכך בחומרה רבה ויש איסור גמור להפיץ באופן הנוגד לרישיון מצד ההלכה וכו' תחת רישיון Creative Commons-CC-2.5